התגברות האלימות כלפי נשים בקרב יוצאי אתיופיה

5
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות והוועדה לקידום מעמד האישה
4.6.2008
הכנסת השבע עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי



ישיבה משותפת של הוועדה לקידום מעמד האישה וועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
הוועדה לקידום מעמד האישה – פרוטוקול מס' 136
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות – פרוטוקול מס' 201
יום רביעי, א' בסיוון התשס"ח (4 ביוני 2008), שעה 09:00

התגברות האלימות כלפי נשים בקרב יוצאי אתיופיה
המשך הדיון – בהשתתפות שר הרווחה, השירותים החברתיים והתפוצות, חה"כ יצחק הרצוג

חברי הוועדה: מרינה סולודקין - היו"ר
מיכאל נודלמן – היו"ר
קולט אביטל
נאדיה חילו
דב חנין
שלמה מולה

שר הרווחה, השירותים החברתיים והתפוצות יצחק הרצוג
מנחם וגשל - משנה למנכ"ל, משרד הרווחה, השירותים החברתיים והתפוצות
עו"ד מיכל חומסקי - ראש מטה השר, משרד הרווחה, השירותים החברתיים והתפוצות
ציפי נחשון גליק - מפקחת ארצית לטיפול באלימות במשפחה, משרד הרווחה, השירותים
החברתיים והתפוצות
דפנה מושיוב - משרד הרווחה, השירותים החברתיים והתפוצות
שרה כהן - מנהלת מחלקת הרווחה, המשרד לקליטת עלייה
דר' שלווה וייל - אנתרופולוגית, האוניברסיטה העברית, המשרד לקליטת עלייה
רפ"ק דינה מרום - קצינה במדור אלימות במשפחה, המשרד לביטחון פנים
סנ"צ אורנה נחמני - יועצת משפטית מנהלת ההגירה, המשרד לביטחון פנים
מרית דנון - מנהלת הרשות, הרשות לקידום מעמד האישה
משה באטה - ממונה על קליטת עולי אתיופיה, הסוכנות היהודית
צגה מלכו - רכזת שידור בשפה האמהרית, רשות השידור
שמואל בן-צבי - מנהל השידורים לחו"ל ולעולים, רשות השידור
שולמית סהלו - רכזת קהילה אתיופית, קואליציית יחדיו למניעת אלימות
רבקה נוימן - יו"ר פורום מנהלות המקלטים, ויצ"ו ישראל
שלמה אקלה - מנכ"ל, מרכז ליהדות אתיופיה – "בהלצין"
וונדה קסהון
אברהם מספין - האגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה

מנהלת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות: דנה גורדון

מנהלת הוועדה לקידום מעמד האישה (בפועל): אריאלה אהרן

סמדר לביא - חבר המתרגמים בע"מ


התגברות האלימות כלפי נשים בקרב יוצאי אתיופיה
המשך הדיון – בהשתתפות שר הרווחה, השירותים החברתיים והתפוצות, חה"כ יצחק הרצוג

שלום לכולם. אני מתחילה ישיבה משותפת של שתי הוועדות, ועדת עלייה וקליטה בראשות חברי, פרופ' מיכאל נודלמן, ובמקום יושבת הראש של ועדת מעמד האישה, ליה שמטוב, שאנחנו מאחלים לה בריאות, שביקשה ממני לנהל, יחד עם פרופ' נודלמן, את הישיבה הזו.

זו לא ישיבה ראשונה שמוקדשת לנושא מאוד מאוד כאוב, אלימות כלפי נשים בקהילה האתיופית, זו ישיבה אני חושבת שרק השנה הזו, היא השנייה, ובמשך שנים אנחנו יושבים בוועדות מעמד האישה ועלייה וקליטה ויש דיונים בנושא הזה.

בישיבה שלנו נוכח שר הרווחה והשירותים החברתיים, חברנו, מר יצחק הרצוג ואנחנו פותחים את הישיבה הזו, כשאנחנו מבקשים מהשר לומר את דברו ואחר כך פותחים את הדיון.

בוקר טוב לכולם. אני גם רוצה לציין שנמצא איתי המשנה למנהל הכללי של משרד הרווחה, מנחם וגשל, הגב' דפני מושיוב שמרכזת את כל התחום של הטיפול בעולי אתיופיה וראש המטה שלי, עורכת הדין מיכל חומסקי. זה בגלל שאנחנו מייחסים חשיבות מרבית לדיון. אני מפריד בין הדיון הזה לדיון הקודם ורוצה להתמקד בסוגיית האלימות כנגד הנשים האתיופיות, כפי שמוצג פה גם במסמך המרתק של עמותת ל"א, העמותה הראשונה שהקימה את המקלטים לנשים מוכות בישראל.

לכולנו ברורה התופעה שכאשר עלייה נקלטת בארץ חדשה, ואנחנו מכירים את זה מדורי דורות, אתה עוקר אנשים מביתם ומעביר אותם לסביבה חדשה, יש תהליכים בתוך המשפחה שהם תהליכים קשים מאוד ויש תהליכים של המשפחה כלפי הקהילה, שהם תהליכים קשים, ויש תהליכים של הקהילה כלפי שאר המדינה. והכל, הייתי אומר במונח 'ניכור'. כלומר אחת הבעיות הקשות בהתמודדות עם התופעה זה ההשתלבות בחברה, ההשתלבות במעגלי חיים חדשים.

אנחנו נתקלים בבעיה ברורה וידועה ומוכרת, ונמצאים פה אנשים שעוסקים בזה עשרות שנים, שאחד החסמים העיקריים בקליטה והשתלבות של עולי אתיופיה זה כמובן תחושת הניכור, תחושת אי ההשתלבות, תחושת התקרות וחומות הזכוכית וזה מוביל לתופעות של מתח בתוך המשפחה, אובדן המבנה הפטריארכלי, הרבה יותר נשים חד הוריות ולצערנו, באמת, שלא ישתמע חס וחלילה באיזה שהיא צורה שאני חושב שיש איזה סיבה לדבר הזה שהיא מוצדקת, אבל לצערנו תופעות קשות מאוד של אלימות בתוך המשפחה.

כשאני מנתח את הפעילות של המרכזים למניעת אלימות במשפחה בישראל ב-2007, אנחנו טיפלנו ב-2007 ב-8,600 מקרים, היתה לנו עלייה של 10% בפעילות של המרכזים, היא נובעת גם מהעלייה, כמובן, שמוכרת לנו, באלימות בישראל, אבל היא גם נובעת משני דברים נוספים; שכלול ושיפור השירות של המרכזים ומודעות הרבה יותר גדולה של משפחות. ואני חייב לציין שאחוזים ניכרים מאוד מהמשפחות שבהן יש אלימות הן משפחות עולים והמרכיב של העולים מחבר העמים וכמובן העולים מאתיופיה הוא מרכיב דרמטי וזה ברור מאליו. זה ברור שאיפה שיש לך חברת מהגרים, יש לך, לצערנו, מתחים בלתי נסבלים.

בהקשר הזה, נגזרת נוספת זה הבעיות של הנוער. נוער וילדים בסיכון, אבל נוער וצעירים, דהיינו מעל גיל 18. גם כאן אנחנו רואים את אותו קו. אחוז ניכר מהנערים שנמצאים בטיפול אצלנו, במעונות חסות הנוער, בטיפול באלימות בתיקים של קציני מבחן, אלה נערים מעליית יהודי אתיופיה. אותה תופעה ברורה של התפרקות התא המשפחתי, חוסר יכולת להתמודד עם סביבת החיים המודרנית, המתחים הבלתי נסבלים, היעדר תעסוקה וכולי וכולי, גורם למצב שהילד מאבד את זהותו, לעתים מאבד את סביבתו ואני פוגש את הנערים הנפלאים הללו בהרבה




מאוד מקומות. סליחה שאני אומר, זה לא מפתיע אותי שלצערי אנחנו רואים תופעות כל כך קשות, כמו אלימות כנגד נשים בקרב עולי אתיופיה.

מה אנחנו עושים, מעבר לדיון הקודם, ועוד מעט המשנה למנהל הכללי, מנחם וגשל, יסקור את הפעילות וחלק ממנה ציינו פעם שעברה וחלק שדרגנו ועיבינו השנה בגלל שהוספנו תקציבים משמעותיים למרכזים למניעת אלימות במשפחה, למקלטים לנשים מוכות, לטיפול פרטני בילדים ונוער בסיכון ועוד ועוד ועוד. מה בנוסף עשינו? ראשית, הממשלה העבירה תכנית מקיפה ומשמעותית מאוד, כמעט מיליארד שקל על ציר הזמן להתמקדות בשכונות אתיופיות ברחבי הארץ, כי כמובן הרבה מאוד מהעולים מרוכזים בשכונות שאני לא רוצה לכנות אותן בכינויים, מהמון סיבות, סיבות של יכולת מימון והון עצמי וקניית דירות והכל נמצא כמעט באותן שכונות. התכנית היא פנטסטית, היא היתה מוסכמת עם מטה פעולה רחב מאוד של עולי אתיופיה. לצערי היא לא מופעלת. אני מציע שהוועדה תזמן את המנהל הכללי של משרד ראש הממשלה ומשרד האוצר לבירור מדוע היא לא מופעלת. אנחנו, מהתקציבים שהיו מיועדים אלינו, 40 מיליון שקל לשנה לתכנית, 40 מיליון שהיו מיועדים לעולי אתיופיה, קיבלנו עד עכשיו רק מיליון. אז אני מציע שיקויים דיון בנושא הזה. אבל התכנית היא נהדרת ושווה שהיא תוצג גם בוועדה.

זאת תהיה אחת המסקנות של הישיבה הזאת.

הנושא השני זה כמובן העובדה שאני ישבתי לדיון, בעקבות הדיון שהיה כאן, עם שר הקליטה, יעקב אדרי וצוותו, וסיכמנו להתמקד בתכניות למניעת אלימות ובמיוחד לנוער ואלימות במשפחה. אנחנו בונים מסד נתונים משותף, כי הנתונים הם לא לגמרי זהים, סמנכ"לים משני המשרדים יושבים ביחד ובונים מה שנקרא איגום משאבים ושיתופי פעולה. הנושאים הנוספים שיפרט מר מנחם וגשל יציגו בהמשך הדרך את הפעילות הפרטנית.

לא קשור לזה, אבל בכל זאת נקודה קטנה וחשובה מבחינתי, איזה שהוא סמל, אנחנו שמחים מאוד, קלטנו לפני חודשיים עורך דין מקרב העלייה האתיופית, בלשכה המשפטית של המשרד, זה מאוד מאוד עוזר לנו.

כל הכבוד.

והערה אחרונה שאני אציין זה בכובע של השר לענייני תפוצות – אנחנו הצענו שיתופי פעולה, ה-UJC, איגוד הקהילות היהודיות בארצות הברית, יחד עם לי קורמן, יחד עם הפרויקט הלאומי, משתפים פעולה כבר כמה שנים עם משרדי הקליטה והחינוך. אני אפגש עם הקבוצה הזאת היום ובסוף החודש, לבדוק אפשרות שגם אנחנו ניכנס לשיתופי הפעולה של הפרויקט הלאומי, שאנחנו מאוד מברכים אותו. כאן אני נמצא בבעיה מסוימת, ובזה אני אסיים, שהעובדים הסוציאליים היום, דרך הפרויקטים שממומנים באמצעות הפרויקט הלאומי, או בעצם באמצעות לשכות הרווחה העירוניות היום ולא מתוקצבים על ידִי, אנחנו לא הצלחנו לגייס משאבים עדיין לעניין הזה של קליטת העובדים הסוציאליים הממומנים על ידי הפרויקט הלאומי האתיופי.

את זה אני רציתי לשאול. כי הישיבה הקודמת היתה ב-13 ביוני 2007.

לא, לא, הישיבה הקודמת היתה נובמבר 2007. אני מדבר על הישיבה שאני הייתי בה.

אני אומר, פה היה ב-17 ביוני.

התשובה שלי, שנה לא הצלחנו והתשובה היתה 'יש תכנית לאומית, זה ישתלב בתכנית הלאומית', מר מנחם וגשל מרכז את זה.

אנחנו ביקשנו ש---

אנחנו לא הצלחנו, אבל---

אדוני השר, אתה פה בוועדה, לא צריך---

אני רק עונה לאדוני.

אתה לא עונה, אתה אפילו לא שומע מה אני רוצה לשאול.

אני שומע, אתה חוזר על אותה שאלה.

אתה גם חבר כנסת, אני חבר כנסת, צריך להיות איזה סדר וכבוד אחד לשני.

אני מכבד את היושב ראש מאוד.

תודה רבה. אני אומר שב-13 ביוני 2007 היתה ישיבה בנושא זה ושם במיוחד היתה נקודה, בקשה אליכם להכניס עובדים סוציאליים ממוצא אתיופי. בשנה אי אפשר היה לעשות שום דבר?

לכן אני אומר, יציג את זה מר מנחם וגשל, והתשובה היא שלילית, אין לנו קליטת עובדים סוציאליים במערכת. כולם מבינים שאנחנו בתוך מאבק גדול מאוד בנושא כח האדם בשירותי



הרווחה, בשביל זה יש עיצומים כבר כמה חודשים. את הפרויקט הזה מימן הג'וינט והפרויקט הלאומי וגורמים אחרים, והוא אמור להסתיים ואין לנו כרגע תקנים לעובדים סוציאליים אתיופים במערכת.

זה חבל מאוד. אנחנו, עם חבר הכנסת נודלמן, הרבה שנים במאבקים להכניס---

בסדר גמור, חבל שלא העליתם את זה ערב ההצבעות על תקציב המדינה, יכולתם מאוד להשפיע, אני בטוח.

אני עשר שנים לא אצביע חיובית בעד התקציבים, בגלל הרבה סיבות. מה שאני רוצה לומר, שלא מכניסים דוברי שפה, לא רוסית ולא אמהרית, לא בביטוח לאומי ולא כעובדים סוציאליים וזה, אני חושבת, הגרעין של הבעיה, כי בלי דוברי שפה, אי אפשר להביא את השינוי---

אני חייב לענות, ברשותו של היושב ראש. גם בביטוח לאומי נקלטו וגם בלשכות הרווחה השונות נקלטים עובדים סוציאליים בוגרי בתי הספר לעבודה סוציאלית. לגבי העובדים הסוציאליים של הפרויקט הלאומי, הם מועסקים על ידי הפרויקט הלאומי ולא מועסקים על ידינו.

אולי זה בנושא, אנחנו ביקרנו באשדוד, בסניף ביטוח לאומי החדש, 50 עובדים ורק אחד בחצי משרה זה בשפה הרוסית.

אני אשמח מאוד לקבל פנייה מכבוד היושב ראש על הנושא הזה וייערך בירור נוקב ומיידי.

זו בעיה.

בסדר, אני אשמח לקבל פנייה מסודרת.

בשלב זה חברי כנסת רוצים לומר משהו?

כן. אדוני היושב ראש---

אולי אפשר לאפשר למר מנחם וגשל להשלים רק לשתי דקות, כי כדאי שכולם ישמעו את התוספת של מנחם, אם אפשר, ברשותך.

מר מנחם וגשל, בבקשה.

אני רק רוצה להשלים את הסקירה שנתן כאן השר, ויושבות כאן חברותיי, גב' דפנה מושיוב, שאחראית על הנושא של הקליטה, וגב' ציפי נחשון גליק, שאחראית על הנושא של אלימות במשפחה במרכזי אלימות במשפחה, ואני חושב שחשוב מאוד לקבל את התמונה.

קודם כל, צריך להיות ברור שאין כאן אפליה הפוכה. אנחנו בכל מצב שבו התקנים שלנו מתפנים וניתן לקלוט עובדים שהם עובדים מהעלייה, ובמיוחד יוצאי אתיופיה, אנחנו מעוניינים לקלוט אותם. אני רוצה שיהיה ברור, גם אם יהיו לנו את התקנים, ויש לנו כרגע תקן ב-3/4, שאנחנו הקצינו אותו מהתקציב שלנו למרכזי האלימות במשפחה, ובשלב זה מחפשים עובד. זה לא כל כך פשוט. שיהיה ברור, קודם כל, שלא לכל תקן שאנחנו מקצים גם יש לנו עובד.

מר וגשל, בקטע הזה אנחנו מכירים. אם לא רוצים לקבל את העובד דובר השפה, אפילו אם יש לו השכלה אקדמאית ויש לנו בקרב הקהילה האתיופית, אנחנו במשרד הקליטה דאגנו שיהיו בוגרי אוניברסיטאות, אבל מה אתם עושים? אתם לא מקבלים אותם לעבודה.

זה לא נכון. סליחה, רגע. אדוני היושב ראש, אני אומר את הדברים---

יש שני יושבי ראש.

גברתי ואדוני יושבי הראש, אני מבקש קודם כל שיהיה ברור, זה נשמע כאילו יש במשרד הרווחה אפליה הפוכה, שגם אם מתפנים תקנים בשדרה המרכזית של המשרד---

לא.

כך זה נשמע ואני רוצה את זה לתקן.

אנחנו לא מדברים על אפליה, אנחנו מדברים על זה שאתם לא עושים מספיק כדי שיהיו.

אז על זה אני רוצה לדבר. תיכף גב' ציפי נחשון גליק תסקור את העניין ואתם תשמעו. קודם כל צריך לדעת שלגבי הפרויקט הלאומי, אנחנו מדברים כרגע על אותם עובדים שהם עדיין מועסקים ויש עדיין חצי שנה ונכון שלא צריך לחכות לסוף הדרך ואני תיכף אומר מלה על מה שהשר אמר, על העובדה שאין כרגע תקנים.

לגבי עובדי משרד הקליטה, שייקלטו, שהם נמצאים גם במרכזי האלימות, הם קיימים. לגבי התקן, חצי, שאנחנו הקצינו לעניין הזה, מתוך התקנים שלנו אנחנו הקצינו אותו, ואנחנו כרגע מנסים לאתר עובד. זה לגבי המרכזים.

נעשות פעולות ואם תרשו באמת בארבע מלים גם לגב' דפנה מושיוב וגם לגב' ציפי גליק נחשון, תהיה לכם את התמונה הכוללת של משרד הרווחה, אבל אני רוצה לומר משפט אחד שצריך להיות ברור – אנחנו הגענו למסקנה, אני גם מרכז את הוועדה ואמרתי את זה בפעם הקודמת, לבדיקת מקרי רצח של נשים בידי בני זוגן, ואנחנו יודעים היום להגיד שכל מה שאמר השר, אני חותם עליו בשתי ידיים, אבל יש עוד נקודה אחת נוספת, והיא שכאשר בעדה האתיופית אנחנו עושים העצמה של הנשים וחובתנו לעשות העצמה של הנשים, ולא עושים במקביל העצמה של הגברים, הרבה פעמים יש לנו בעיות קשות מאוד של אלימות שכתוצאה מזה אנחנו מגיעים גם עד מקרי הרצח ושלושת הנושאים האלה, גם העצמת האישה, גם הטיפול במשפחה וגם הנושא של הילדים, מחייב תכנית מערכתית, ואני מצטער לומר שישבנו תקופה מאוד ארוכה עם יוצאי העדה האתיופית, ואני אמרתי קודם לחברים כאן, היתה לי חוויה לשבת איתם בדיונים, עם בחורים מדהימים, שהבינו בדיוק את הבעיה ביחד עם כל משרדי הממשלה, והכנו תכנית שהיתה אמורה להתמודד עם 15 ישובים והתכנית הזאת היא תכנית מערכתית שאמורה להתמודד עם כל הבעיות, גם בני נוער, גם צעירים, גם המבנה המשפחתי וגם כל אלה שנמצאים בשירותי הרווחה שלא צריכים להיות בשירותי הרווחה, ונמצאים שם וצריך להוציא אותם משם, ולצערי, נכון לכרגע התקציב לתכנית הזאת לא אושר, למרות שהיא מונחת לפנינו ואני עוד מקווה שיהיה על זה דיון מסודר. יש היום מטרה להיכנס למספר ישובים בכמות מצומצמת של העניין ובאותם ישובים אנחנו גם נוסיף את העובדים שהם תוצאה של הפעילות שאנחנו נכניס אותה. אבל אם מישהו מצפה כרגע שבמצב היום של 1,000 עובדים סוציאליים במשרד, מעבר כרגע לעובדה שאנחנו משתדלים בכל מקום שיש דובר שפה ומתפנה תקן, להכניס אותו, גם להקצות תקנים מיוחדים משלנו לאותם 10 או 8 עובדים בפרויקט הלאומי, זאת משימה מאוד קשה, אנחנו משתדלים לעשות ככל שאנחנו יכולים, במסגרת המשאבים הנתונים.

אני רוצה להגיד כמה מלים. זאת ישיבה שלישית שאני הייתי יושב ראש, דבר ראשון, אני לא רוצה שתהיה הרגשה, שתהיה סטיגמה על יוצאי אתיופיה. יש לי מספרים משנת 2003 עד שנת 2008 אפילו, שנרצחו בקהילת יוצאי אתיופיה עשר שנים. בכלל הנרצחים בישראל – 55 נשים, לא מהעדה האתיופית.

כלומר עשר מתוך 55.

לא, 55 בנפרד, עשר זה בנפרד.

לא, לא.

אבל זה גם, זה לא אומר שזה משהו יוצא מן הכלל.

הנתונים שלנו מצביעים על 15% וזה אחוז גבוה מאוד.

דבר שני שאני רוצה להגיד. חבל לי מאוד כי במסקנות קודמות היה שצריך להיות פה גם שר הקליטה. אתמול הוא הודיע שהוא לא יכול להיות. יש הרבה שאלות והרבה בקשות למשרד הקליטה.

אני חושבת שצריך למחות על זה גם. זה מאוד חשוב וצריך למחות על זה שהוא לא כאן.

דבר שלישי. אתם דיברתם פה לגבי תכנית לאומית, זו תכנית חומש, על חמש שנים. אתם יודעים שבאר שבע לא נכנסת לשם ובבאר שבע חיים 9,000 יוצאי אתיופיה. זו בעיה. אתמול אני קיבלתי מכתבים שאין שם תכנית. איך זה יכול להיות בבאר שבע, עיר גדולה, גרים שם 9,000 יוצאי אתיופיה והם לא שייכים לתכנית. אנחנו לא צריכים עוד ישיבות, ועדת הקליטה כמעט כל שבוע דנה על התכנית הזו, אנחנו יודעים ששם יש את נושא שיקום שכונות. כל שנה במשך חמש שנים צריך לתת 100 מיליון שקל, 20 מיליון בשנה. בשנה הזו יש רק 2 מיליון. כך הממשלה מקבלת תכניות, מאשרת תכניות, אבל כסף בתוך התכניות אין ובגלל זה אני לא רוצה שפה הרבה ידברו על תכנית. תכנית שאין לה כסף, זה לא תכנית, זה רק על הנייר.

עכשיו השלב של חברי הכנסת שרוצים לדבר בנושא.

תודה רבה, גברתי ואדוני היושב ראש. גברתי היושבת ראש, אני אנסה לתמצת את דבריי. אמנם נכון הוא שמאז שאתה נכנסת לתפקיד, פרופ' נודלמן, אתה כבר ניהלת שלוש ישיבות על זה, אנחנו גם בכנסת הקודמת הקדשנו לזה הרבה הרבה ישיבות ואני אומרת את זה רק מסיבה אחת, כי אני לא רואה שמאז דברים באמת השתנו או התקדמו. אנחנו אז ניסינו להבין מה קרה, איך קרה, מדוע בקהילה כזו שבעצם באה לארץ עם רקע לגמרי שונה, דווקא המשבר של המעבר לארץ מביא אותם לנשירה מבתי ספר, לפעולות אלימות וכולי, שלא היו קיימים קודם ואני חושבת שכולנו כבר יודעים את הנושא הזה, כולנו עשינו את האבחנות הנכונות של מה צריך לעשות כדי לנסות למנוע, לחנך את בני הקהילה. אני אגב פה רוצה להזכיר, בצער רב, שלפני כמה ימים הוגשה הצעת חוק על ידי אחד מחבריי בכנסת, שאם היא תתקבל, ואני מעריכה שהיא לא תתקבל כי כולנו נתנגד לה, החוק יגלה הרבה מאוד סובלנות כלפי אלה שמפעילים אלימות כלפי נשותיהם בגלל הבדלי תרבות. אני חושבת שלא זה העניין.

חברת הכנסת אביטל, חבר הכנסת שלמה מולה הסביר היום בטלוויזיה שהוא מדבר על דברים אחרים.

שלא הבינו אותו. אני חושבת שבמה שנוגע לאלימות במשפחה ולאלימות כלפי נשים, אי אפשר להפעיל קנה מידה תרבותי אחר, אי אפשר לסלוח לזה. אנחנו מדינה אחרת, עם נורמות אחרות, ואני מזהירה את כולנו קודם כל לא ללכת בקולא, אלא גם לדאוג לעונשים מתאימים, אבל גם לדאוג לפעולות מנע.

אדוני השר, אני שמחה שאתה נמצא כאן היום. בתכנית שהתקבלה על ידי הממשלה, כולנו יודעים שיש לפחות 3,000 בני העדה האתיופית שגמרו אוניברסיטאות, אקדמאים שלא מוצאים עבודה ושבדרך כלל חלק מהתסכול הוא גם זה. האנשים האלה, העבודה היחידה שהם יכולים לקבל ושמוצעת להם, עובדים סוציאליים רובם, זה להיות מאבטחים בכל מיני מוסדות. אני חושבת שאם אתה מדבר היום עם ארגונים---

יש שינוי גם בנושא הזה, דרך אגב.

אם יש ארגונים שאתה תיפגש איתם היום, ומדובר על איגום משאבים, אפשר לעשות שני דברים בבת אחת; אפשר לקחת מהמאגר העצום הזה, של 3,000 אקדמאים, שאנחנו מחפשים להם עבודה, ולהפעיל אותם בתכנית הזו שהיא צריכה להיות תכנית מנע. היא צריכה להתחיל כבר במרכזי הקליטה שבדרך כלל חשופים לגמרי ואין בהם מספיק עובדים סוציאליים, ושם צריך לשים את האצבע, ואנחנו חוזרים על זה עד עייפה כאן בוועדה הזאת.

אחרון אחרון חביב, אני חושבת שטוב עשה היושב ראש שהזכיר את העיר באר שבע. גם אני קיבלתי אתמול ושלשום פניות מסגן ראש העיר שם, שהתכנית הזו, שמטפלת בעולי אתיופיה, פסחה על העיר באר שבע וזה לא נכון.

מה שקורה זה שהורידו את זה לשכונה אחת או שתיים. מפעילים כרגע שכונה אחת, אני לא יודע איפה. איפה זה מופעל?

לכם יש שני יתרונות עליי. היתרון הראשון שלמרות שאנחנו חברי כנסת, אתם ראיתם את התכנית, והיתרון השני שאתם גם יודעים שהיא לא מופעלת, וזה בשידור חי. אז אני לא יודעת בשביל מה ממשלה יושבת, מאמצת תכנית ולא מפעילה אותה, אבל בהנחה שהיא תופעל ביום מן הימים, אני מבקשת מהשר לעשות כל מה שצריך, ואני אפנה גם לשר הקליטה, שיכלול גם את באר שבע בתכנית הזאת. תודה רבה.

רק חייבים להעיר הערה על התכנית, שכולם יבינו. התכנית מרוכזת על ידי משרד ראש הממשלה והוויכוח הוא בין משרד ראש הממשלה למשרד האוצר ומשרד הקליטה, יכול להיות שהוטל עליו לרכז את התכנית, אז כדאי שהוא יציג איפה היא נמצאת. אנחנו לא הצד ש---

הביורוקרטיה הזו לא מנחמת אותנו.

בסדר, לא הוזמנתי לדון בתכנית, הוזמנתי לדיון על נושא הטיפול באלימות בקרב יוצאי אתיופיה.

אבל זה אתה העלית אותה, לא אני.

אני הזכרתי שזה הכלי שאמור להיות הכלי הנכון לטיפול בבעיה.

גברתי היושבת ראש, אדוני היושב ראש, אני גם השתתפתי כאן בדיונים קודמים באותו נושא ולצערי אני הולכת להגיד משהו שאולי חלק לא יסכימו, אני ממש לא אופטימית, כי אני חושבת שאנחנו יושבים ודנים, ואני שמעתי את כבוד השר ש אני מאוד מעריכה, הוא ניתח את הגורמים ואת המצב אפילו הרבה יותר טוב מעובד סוציאלי, את הנושא של התנגשות תרבויות, ניכור. זה טוב להסבר, זה לא מקדם אותנו לקראת פתרון ואני חושבת שבהחלט נוכחותו של השר, עם כל הצוות שלו, היא מאוד חיובית, אבל הטיפול בנושא הזה הוא טיפול מערכתי והייתי רוצה לראות פה גורמים נוספים, כמו משרד הקליטה, כמו משרד החינוך. הנושא הזה לא ייפתר רק בטיפול של הסימפטום, כי האלימות היא הסימפטום ויש פה הרבה לפני. צריך להחליט על תכנית ויש תכנית, אני עכשיו שומעת שלא הופעלה, כן הופעלה, אנחנו אמנם דנים בנשים, אבל התופעה, וזה גם נאמר על ידי השר, כוללת גם קטינים באלימות וגם אצלי, כיושבת ראש ועדת זכויות הילד, יש לי גם בקשות כאלה ונתונים כאלה שצריך---

גם הגברים שם.

כן, אני בהחלט מסכימה עם זה ואני חושבת, עם כל ההערכה שיש לי ואני ממש מכבדת את השר ואת הצוות שנותן חשיבות גדולה לעניין הזה והופיע עם כל ההרכב, אבל הייתי רוצה לראות שרים נוספים שקשורים לעניין, נמצאים באותה אכפתיות ובאותו מצב פה.

הרי לנתח את התופעה, כולם יודעים, אנחנו כולנו בעניין הזה תיאורטיקנים, פרופסורים, יודעים לנתח, אבל מפה עד הביצוע המרחק עדיין מאוד גדול ואני חושבת שצריך היום להיכנס, ללחוץ על כל הגורמים המערכתיים, מה התכניות שלהם, מה התכנית כדי שבשנה הבאה נשב ונגיד 'הנה, נכנס פה לא חצי משרה, אלא יש תכנית מסודרת, תכנית של מדיניות מאוד ברורה, אסטרטגית שבשלב ראשון ייכנסו כך וכך', תכניות אולי במשרד החינוך, מודעות בבתי הספר לנושא הזה, מעבר לנושא של הרווחה, זה גם חלק מהעניין, כדי שנגיע לנתונים אחרים בשנה הבאה. אם לא, אנחנו נשב בשנה הבאה, נקיים דיון רביעי ואנחנו שוב לא נוכל להתקדם לקראת פתרון.

תודה רבה לחברת הכנסת נאדיה חילו. אני רוצה לומר לך, אין לנו זמן לניתוחים, בגלל שאנחנו בקליטה, ברווחה, בכספים, בוועדת העלייה והקליטה, שלוש שנים ישבנו וניתחנו ויודעים פתרונות. מלת המפתח היא תעסוקת הגברים, אבל דווקא הנושא הזה באף מקום לא שומעים מה קורה עם תעסוקת הגברים. הצגתי לפני שרי הקליטה וחקלאות שחלק מהגברים האתיופים מאוד רוצים להיכנס למושבים חקלאיים, לקבל אדמה, מכסות מים ולעבוד בחקלאות, באדמה שלהם. את יודעת שלא משרד הקליטה, לא שר הקליטה הקודם ולא הנוכחי, לא שר החקלאות, רוצים



לקחת על עצמם את התפקיד של מנהל התכנית הלאומית. הקהילה רוצה לחזור לאדמה, הכניסו את האנשים, לא מאדיס, מפרובינציות אחרות של אתיופיה, לערים הגדולות של מדינת ישראל, אחוז האבטלה מבייש מדינה מתוקנת ובטח שהמעמד החברתי של גברים נופל. אנחנו צריכים קודם כל לעזור לגברים להחזיר את הכבוד. דבר שני, חברת הכנסת חילו, מדברים גם כאן שכל ההסברה חייבת להיות בשפת אם, דרך רדיו וטלוויזיה. מר צגה מלכו, כמה שעות של שידורים יש לנו בקול ישראל, באמהרית, ביום?

שעתיים.

שעתיים. שנה לפני, במסקנות, אנחנו כתבנו שרוצים תדר נפרד לשידורים באמהרית, רוצים טלוויזיה. אף אחד לא שומע, כי מאוד נעים ונוח לדבר על מיליארד שקלים בפריסה לחמש שנים, לא במקומות הנכונים, כמו ששמענו על באר שבע, זה אני חושבת בעצמו שערורייה, בגלל שזו 10% של האוכלוסייה האתיופית, הם אחד המוקדים הגדולים של האוחכלוסייה האתיופית. מה שאני אומרת, משהו קורה בגלל שאין אבא ואין אמא לפתרונות וזה חבל מאוד.

גברתי יושבת הראש, אדוני יושב הראש. האלימות כלפי נשים, אנחנו יודעים מכל הספרות שאנחנו מכירים בעולם, היא כמובן תופעה חמורה ונוראה בפני עצמה, אבל היא גם סמן מאוד מוכר למצבים של התפרקות חברתית וזה ההקשר שלדעתי אנחנו צריכים לקיים בו את הדיון גם על האלימות כלפי נשים אתיופיות וגם על מצבה של הקהילה האתיופית בישראל בכלל.

המספר של 10 נשים מתוך 55 הוא מספר גבוה בצורה קיצונית ואנחנו צריכים לומר לעצמנו, באופן ישר ופתוח, ששני הציבורים שבהם יש בולטות מאוד גדולה של אלימות כלפי נשים, למרבית הצער, זה מצד אחד נשים אתיופיות, מצד שני נשים ערביות. ולא במקרה---

יש צד שלישי – נשים יוצאי ברית המועצות.

מחבר העמים. ולא במקרה באוכלוסיות האלה אנחנו רואים שילוב של שני דברים בעייתיים. הדבר הראשון שאנחנו רואים זה מצב כלכלי בעייתי, דובר כאן על בעיות של תעסוקה, תעסוקת גברים ותעסוקה בכלל. המצב הכלכלי הבעייתי הוא בוודאי נתון מרכזי מאוד בכל מה שקורה, והדבר השני זה שינויים חברתיים ותרבותיים, שעליהם דובר פה בהרחבה ואני לא אחזור על הדברים. התוצאה המשולבת של שני הדברים האלה היא מצב של התפרקות חברתית. התפרקות חברתית, הגברת הלחצים הפנימיים בתוך החברה, עלייה כללית ברמת האלימות. אנחנו מדברים כרגע על אלימות כלפי נשים, אבל יש גם אלימות נוער שהולכת ומתרחבת, ובמבט הרחב הזה אנחנו צריכים גם להסתכל על הבעיה וגם להתייחס לפתרונות. אני אומר את זה כי אני כמובן מקבל את כל ההצעות הנקודתיות שהועלו כאן. אני בעד שיהיו יותר עובדים סוציאליים ואני בעד כל הדברים שנאמרו, הלוואי שיקרו, אבל המבט שאנחנו צריכים להסתכל בו על העניין הוא הרבה יותר רחב. אנחנו באמת צריכים תכנית לאומית חברתית כוללת. נמצא איתנו עכשיו שר הרווחה והשירותים החברתיים, השר הרצוג, שהוא מאוד מחויב לעניין ואנחנו באים אליו בטענות כי הוא בא לפה, ולכן הוא הכתובת הטבעית שלנו---

אפילו בלי טענות.

דיברו פה על שר הקליטה, אני הייתי רוצה לראות מסביב לשולחן של הוועדה לא רק את שר הקליטה, הייתי רוצה לראות קודם כל את שר האוצר, הייתי רוצה לראות את ראש הממשלה. אלה הם האנשים שבסופו של דבר קובעים את סדרי העדיפויות של מדינת ישראל ואם אנחנו נחזור ונפנה את האש, או את הביקורת רק אל משרד הרווחה, אנחנו טועים טעות מאוד גדולה.

אני רוצה להגיד לכם, בנושא רווחה ובנושא סביבה יש מכנה משותף אחד. יש שרים הם אחראים לדבר שיוצא בקצה הצינור ואז באים אליהם בטענות, לשר לענייני סביבה ולשר לענייני רווחה 'למה יוצא זה וזה מקצה הצינור?'. הפקדנו אתכם על קצה הצינור, אבל קצה הצינור הוא רק התוצאה הסופית של מה שקורה בתוך המערכת. אם לא נשנה את המערכת, ימשיך לצאת בקצה הצינור מה שיוצא בקצה הצינור, גם אם שר הרווחה ושר הסביבה יעבדו מאוד קשה. אני רוצה לכן לומר שהשאלות שאנחנו עוסקים בהם פה הם שאלות שמחייבות דיון מערכתי כולל של ממשלת ישראל, של משרד האוצר, של ראש הממשלה, של כל המשרדים ומערכות הממשלה באופן כוללני.

אני רוצה להתייחס באופן ספציפי לנקודה אחת, שהיא צורמת לי במיוחד, ופה הוויכוח הוא משרד האוצר, וזו שאלת קליטת העובדים. כאן מדברים על קליטת עובדים סוציאליים יוצאי אתיופיה. המשרד ודאי היה מעוניין שיהיו לו כאלה, אבל הוא נתקל באותו מחסום, באותה חומת אש של משרד האוצר, שלא מוכן לקלוט עובדים במשרדי ממשלה. אגב, שוב, הזכרתי את הסביבה, אותה בעיה בתחום הסביבתי. רוצים חוק אוויר נקי, אומר משרד האוצר 'לא קולטים עובדים', למה לא קולטים עובדים? כי יש אידיאולוגיה, האידיאולוגיה היא שירות ציבורי רזה. איך אמר מר בנימין נתניהו? האיש השמן והאיש הרזה. הוא רוצה שהשירות הציבורי השמן שלנו, כידוע עובדי המדינה הם אנשים שמנים ועשירים, נהנים ממשכורות, העובדות הסוציאליות והמורות והאחיות, כל אלה באמת הם האיש השמן, הנשים השמנות שיושבות על מר אידלסון הרזה ויתר נתיביו של מר נתניהו ואלה שמממנים את העיתונים, שיביאו אותו לראשות הממשלה.

מר חנין, תקצר בבקשה, אנחנו רוצים לשמוע גם את משרד הקליטה.

לכן אני אומר, גברתי היושבת ראש, שאנחנו צריכים להתמודד עם האידיאולוגיה השקרית הזאת. אנחנו צריכים להתמודד עם האידיאולוגיה השקרית הזאת, אנחנו צריכים שירות מדינה שיוכל לתת שירות ושירות מדינה שיוכל לתת שירות מחייב עובדים ועובדות שיעבדו בו, וזה לא איש שמן, זה איש רזה מאוד, או בדרך כלל אישה רזה מאוד, שאנחנו צריכים לחזק אותה בכדי שהיא תיתן מענה לבעיות החברתיות הקשות שיש לנו. ואני מציע לוועדה, בסיום הדיון הזה, לפנות באופן מפורש למשרד האוצר ולדרוש נקודתית קבלה של עובדים סוציאליים ממוצא אתיופי לשירות המדינה, באופן שסותר את האידיאולוגיה המקובלת, אבל באופן שנורא מתאים למציאות שאנחנו רואים.

תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין. בבקשה, גב' שרה כהן ממשרד הקליטה.

אני רוצה להשלים את התמונה שלפחות מתוך זווית הראייה שלנו כמשרד הקליטה, משקפת כן איזה שהוא תהליך של התמודדות משולבת ומשותפת עם גורמים נוספים וחשוב לי להציג כאן את התמונה, כולל העשייה שנעשית בכל התקופה האחרונה כי איזה שהוא תחושה של דריכה במקום היא לדעתי לא זו שמאפיינת כרגע את מה שנעשה.




אנחנו מקיימים פורום משותף של משרד הקליטה יחד עם משרד הרווחה ואנחנו מקיימים אותו באופן שוטף וקבוע והוא כולל נציגים נוספים גם ממשטרת ישראל, ממשרד הבריאות ונציגים שונים של ארגונים שונים. רק בשביל לסבר את האוזן, נכון להיום, מתקציבים משותפים של משרד הקליטה שמועברים למשרד הרווחה, שזה כבר שנה רביעית שכמיליון ו-200 אלף שקלים לשנה, מועסקים עובדים סוציאליים שהם גם דוברי רוסית וגם דוברי אמהרית במרכזים למניעת אלימות במשפחה והם בעצם נתנו את הפתח והמינוף לבנייה של תפיסת עבודה רגישת תרבות במרכזים למניעת אלימות במשפחה. נכון להיום עובדים סוציאליים דוברי שפות שונות, רוסית, אמהרית, גם ספרדית, צרפתית, מועסקים ב-28 מרכזים למניעת אלימות במשפחה. 6 מתוכם שהם דוברי אמהרית מתוקצבים בחלקיות משרה על ידי משרד הקליטה ויש בעצם היום למעלה מ-17 עובדים שהם דוברי אמהרית, חלקם באמצעות תקציבי הפרויקט הלאומי, חלקם באמצעות תקציבי משרד הקליטה ועוד תופסות באמצעות תקנים שמשרד הרווחה עצמו כרגע הקצה ממקורותיו הוא. אז יש כרגע עיבוי של מערך עובדים שהם דוברי שפה.

בנוסף לתהליך הזה שנעשה במרכזים למניעת אלימות במשפחה, משרד הקליטה, בחבירה ובשותפות גם אם חלקו הארי של התקציב בא ממקורותיו של משרד הקליטה. אנחנו קיימנו מגזין בנושא של העלאת מודעות, מניעה בנושא, בטלוויזיה בשפה האמהרית. התכנים של המגזין הזה, אני ציינתי את זה גם במפגשים הקודמים, לצערי זה לקח קצת יותר זמן ממה שצפינו, אבל אנחנו קטלגנו כרגע את כל התכנים של המגזין הזה. זה היה ב'דרך העיניים שלנו', זה היה במשך שנה שלמה, סדרה של תכניות, כתבות, דרמות. התכנים האלה קוטלגו ומה שאני מחזיקה כרגע לפניכם ומראה לכם זה את הסקיצה של התקליטור שהוא כבר בעברית וגם באמהרית. אנחנו צופים שתוך החודש הקרוב אנחנו נתחיל להפיץ את החומרים הללו. אלה חומרים שמיועדים לשימוש לכל מי שעוסק בנושא של התמודדות עם אלימות במשפחה בקרב הקהילה. החומרים בעיקרם הם בשפה האמהרית, יש תרגום בשפה העברית ואפשרות להיכנס לכל אחד מהתחומים, החל מהרקע לבעיית אלימות במשפחה, כל הנושא של המפגש הבין תרבותי, אפיון הבעיה וסוגי האלימות השונים, עדויות של נשים שנפגעות אלימות וסוגי מענים ושירותים. מבחינתנו זה כלי עבודה שייצא לדרך תוך, אני מקווה, חודש.

אנחנו נמצאים בעיצומו של מחקר שכרגע עורכת אותו, עבור משרד הקליטה, דר' שלווה וייל, שגם נמצאת פה איתנו. קיבלנו ממצאי ביניים של המחקר בוועדת היגוי, שקיימנו אותה בשבוע שעבר. אנחנו ראינו שתהליך הכניסה למחקר והקשר עם המשפחות הוא תהליך מורכב, אבל מניב מבחינתנו הרבה מאוד תובנות. אנחנו כרגע הולכים להרחיב את המחקר ולהאריך את פרק הזמן כדי לנצל את המומנטום שאנחנו כבר כן מצליחים להגיע לתובנות מסוימות וזה נמצא כרגע בתהליך של ועדת המכרזים של המשרד.

במהלך החצי שנה האחרונה, לפני מספר חודשים, קיימנו, יחד עם הפרויקט הלאומי, יום עיון משותף שהיה בהובלה של הפרויקט הלאומי שבא ושם את הנושא, מבחינת התגייסות הקהילה, להתמודדות בנושא. יום העיון הזה, כנס מאוד גדול שהרבה מאוד מבני הקהילה השתתפו בו---

מה הקשר בין הפרויקט הלאומי לבעיית האלימות במשפחה? אני לא מבין.

הפרויקט הלאומי חבר כרגע לתהליך. אני מיד אסביר.

הפרויקט הלאומי, יעדו בכלל לא כדי להעסיק עובדים סוציאליים, לא בשביל זה הוא קם ואני ממש מצטער אפילו לשמוע שאתם במשרד הקליטה נותנים לזה יד, במקום שאתם תקחו אחריות. הפרויקט הלאומי רצה לעסוק רק בנושא של החינוך, הוא לא הנושא של אלימות במשפחה, אני ממש מצטער.

הפרויקט הלאומי התגייס לנושא הזה מיוזמתו הוא. היה גיוס תקציבים נפרד, ייעודי, שנעשה על ידי דר' נגיסט מנגשה, והיא היתה מיועדת לנושא של העסקת עובדים.

ואגב, עושה עבודה מצוינת, אני לא מבין למה ההתנפלות הזאת על הפרויקט הלאומי.

יום העיון היה יחד איתם בכיוון של העצמת קהילה, כיוון שהנושא של אלימות במשפחה הוא אחד מהנושאים הדומיננטיים שכרגע גם מעסיקים ומקשים על הקהילה, אז הנושא היה מאוד נכון להכניס אותו.

בישיבה של שנה לפני אנחנו ביקשנו הכשרה מקצועית במרכזי קליטה, מה עם הנושא הזה? שהם ייצאו מהמרכזים עם איזה מקצוע ושיוכלו ללכת, הגברים, לשוק העבודה. זה שייך ישר לכל הדברים שאנחנו מדברים עליהם.

אני רוצה להגיד כמה משפטים לגבי המהלך שנעשה יחד עם הסוכנות היהודית ובמרכזי הקליטה. הסוכנות היהודית היא באמת הסב קונטרקט שמפעילה למשרד הקליטה את כל הנושא של קליטת העולים בכל מתקני הקליטה, מרכזי הקליטה והמתקנים הנוספים. יש תכנית מובנית שכוללת גם את הנושא של רכישת השפה, גם סביב כל העניין של תהליך הגיור, אבל בהחלט גם כל הנושא של הכשרה.

אני לא שאלתי על שפה, אני שואל על הכשרה. את יכולה לענות לי ישר?

הנושא של רכישת השפה הוא אחד מהמרכיבים המרכזיים בנושא של מכוונות לשוק העבודה. מה שאני עוד יכולה לבוא ולהגיד שבנוסף לדברים האלה שכן נעשים, אולי הם לא מספקים, אבל פרק הזמן שהעולים נמצאים בתוך מרכזי הקליטה הוא בין שנה לשנתיים, ומה שניתן לעשות איתם בפרק הזמן הזה זה גם דברים שהם מוגבלים. אבל חשוב לי לציין את מה שנעשה בשיתוף פעם הסוכנות היהודית, וזה נעשה בשיתוף עם משרד הרווחה ועם משרד הקליטה. יש כרגע מהלך משותף, עם מנהלת אגף הרווחה של הסוכנות היהודית, לגבי חבירה של מהלכים משותפים לתוך מה שקורה בתוך מרכזי הקליטה במקרים של אלימות במשפחה. יש כרגע מנגנון יותר מסודר לנושא של העברת מידע.

גב' שרה כהן, השאלה היתה אחרת, אבל לא קיבלנו תשובה.

אני חושבת שהדברים הם משולבים. זאת אומרת, אי אפשר לבוא ולהגיד שרק הנושא של הכשרה לתעסוקה הוא המרכיב היחיד שהוא זה שבעצם יביא לפתרון של הבעיה. יש מכלול של מענים. ומשפט אחד אחרון שאני מבקשת לציין---

אנחנו שואלים על הכשרה מקצועית.

משפט אחד אחרון שאני מבקשת לציין. נמצאת פה גם גב' שולמית סהלו מקואליציית 'יחדיו' שמרכזת ארגונים יוצאי קהילת אתיופיה. כל התהליכים שאנחנו כרגע עושים במשולב הם תהליכים שנעשים יחד עם כוחות מתוך הקהילה. כל המהלכים של העלאת מודעות, נעשים יחד איתם, מתוכנן כרגע יום עיון יחד עם הקואליציה בסוף חודש יולי. כל הדברים האלה הם דברים שנעשים בתהליכים משולבים ועם ראייה שהיא בהחלט ראייה אסטרטגית משלבת.

תודה רבה, גב' שרה כהן. למשרד הקליטה יש מתכונת לעבוד בשותפות עם ארגונים וזה דבר שאנחנו מברכים מאוד.

בבקשה, נציגי המשטרה. מה אתם יכולים לומר, איך המשטרה עובדת בתחום הזה, מניעת האלימות?

אני קצינה במדור אלימות במשפחה. אני רוצה לומר שאנחנו בהחלט שותפים, כפי שגב' שרה כהן אמרה, לכל השותפויות האלה במשרדים השונים, יחד עם משרד הרווחה, הן ממשרד הקליטה והן עם עמותות של יוצאי אתיופיה, על מנת לנסות לשלב ידיים כדי להביא לאיזה שהוא פתרון, לאיזה שהוא... בוא נגיד, אנחנו כבר נמצאים בקצה. משטרת ישראל, לפתחה מגיעים כבר המקרים אחרי שכבר קרו.

יש עבודה מניעתית? בפרטים, מה אתם עושים?

קודם כל, יש לנו מערך על אלימות בין בני זוג, שמטפל באופן ייחודי בנושאים של אלימות בין בני זוג. המערך הזה מקבל הכשרה ייחודית לנושא של אלימות בין בני זוג, בין היתר בהכשרה. אנחנו גם מייחדים את הנושא של יוצאי אתיופיה, גם יוצאי חבר העמים וגם המגזר הערבי. זאת אומרת שהנושא הזה הוא בהחלט חלק מתכנית הלימוד של המשטרה.

השותפויות האלה שאני מדברת עליהן הן לא בכדי, הן על מנת שאנחנו נוכל ללמוד את הנושא, על מנת שאנחנו נוכל לשתף פעולה עם אנשי הקהילה. אנחנו משטרה, חוקרים, אנחנו צריכים לדעת את המנטליות, אנחנו צריכים לדעת את האופי של החברה הזאת, על מנת שנוכל לטפל בנכון. אז השותפויות האלה, חלק מהן זה על מנת שנוכל לטפל נכון בנושא של אלימות בין בני זוג בקרב יוצאי אתיופיה.

תודה רבה. חבר הכנסת שלמה מולה חייב ללכת להצביע, בבקשה זכות הדיבור לך.

יושבי הראש ואדוני השר, אני חושב שהדיון מאוד חשוב. אני מצטער שלא אהיה פה עד הסוף, אני רק רוצה שהשר ישמע שיש לנו דיון בנושא משאל עם, זה נושא מאוד טעון, אז אני אנסה להיות מאוד קצר. אני חושב שמאחר שאמרו לי שהוזכר שהנושא של הצעת החוק שלי, שקצת מעסיקה הרבה מאוד אנשים, בלי לדעת אפילו את מהות החוק, אולי זאת הזדמנות נוספת להסביר. אל"ף, מדובר בהצעת חוק שאני רוצה שתהיה הצעת חוק שיינתן לאדם בזמן טיעונים לעונש, שתעמוד לו הזכות שהוא יוכל לטעון להגנה תרבותית. חס וחלילה, לא בהעמדה לדין, לא בנושאים שקשורים לנושא של פשע או אלימות קשה, לא רצח על כבוד המשפחה. חס וחלילה, לא על כל אלה בכלל. אני מדבר על שני סוגי עבירות שהן מאוד קלות, עד שלוש שנים, עבירות חטא ועוון בלבד, שהעונש המקסימלי שלהן הוא עד שלוש שנות מאסר. ואם אנחנו רוצים להיות מדינה פלורליסטית ומדינה רב תרבותית שצריכה לבוא לקראת האדם בעת הענישה שלו, למחילה, אני חושב שזה מגיע לו שיטען, כמו כל אדם שמגיע לתת עדות אופי יטען על דרגותיו בצבא, על כל מה שהוא עשה ועל הרקע שלו, איך הוא גדל, איפה הוא גדל, מה הבעיה שלו, מה הביא אותו לכאן, אני חושב שזו זכותו של אדם גם לטעון שאצלנו בתרבות שלנו זה היה מקובל, חוקי ונורמטיבי. זאת אומרת, חובת ההוכחה היא על זה---

למשל איזה תחום? תן דוגמה בבקשה.

אני אתן לך דוגמה הרבה יותר פשוטה, לא רוצה להיכנס דווקא לנושאים שקשורים אלינו, לבני הקהילה. אני אקח לך למשל בחור מאמסטרדם שמגיע לכאן ואצלם מותר לעשן סמים---

לא, דווקא בעליות, תן דוגמה אצל העולים.

אני אתן לך דוגמה אחת, למשל עולה חדש מאתיופיה שמגיע עם בחורה שהוא נשוי לה, היא בת 16. על פי חוקי המדינה אסור, על פניו אפשר להעמיד את האדם הזה לדין.

אני בא ואומר שאני מוכן לתת הסבר בהזדמנות, אבל באמת אין שום קשר לנושא של אלימות. אני מקווה שהנושא יעלה לדיון ציבורי, הוא נושא חשוב, אני מקווה שאנחנו נצליח בו.

משפט אחרון, אני חושב שזה שימוש נכון בעובדים סוציאליים יוצאי אתיופיה, זה דבר חשוב ומעבר לזה אני לא רוצה להרחיב. אני מניח שאנחנו נקרא את הפרוטוקולים, אם יש עוד נושאים שאפשר להוסיף כאן, אבל היתה ישיבה עם השר לביטחון פנים, בנושא שאתם מדברים עליו, שיתקיים איזה שהוא יום עיון לאנשי המשטרה. אני לא יודע איפה זה עומד, אני מציע שתחזרו ותבדקו גם את הנושא הזה. אני ביקשתי שיהיו קשורים אליכם, ביחד, כדי לקיים איזה שהוא יום עיון בנושא הרב תרבותיות, אולי זה גם יעזור לכם.

אתה מבין, חבר הכנסת מולה, מה מעניין? משרד הרווחה לא קיבל עובדים סוציאליים מאתיופיה, משרד הקליטה לא הגיע למה שאנחנו ביקשנו במרכזי קליטה, אבל רצח לא היה שנה. לא היה רצח. זה מה שאני רציתי להגיד.

בבקשה, גב' שלומית סהלו מארגוני הנשים האתיופיות.

שלום, יושבי הראש, שר הרווחה. אנחנו באמת מברכים שיש המשך לדיונים האלה וזה דיון שלישי. צר לנו שהגורם המרכזי, יחד עם משרד הרווחה, השר לקליטת עלייה, לא נמצא פה, ואני לא רוצה לומר שזה מעיד, אבל אנחנו רואים שעיקר הטיעונים זה גם למשרד הרווחה.

נתון, בעקבות מה שהיושב ראש נודלמן אמר, בשנתיים האחרונות נרצחו, כולל שני ניסיונות רצח, 16 נשים, רק בשנתיים האחרונות, וזה לא המספר שצוין קודם. ועוד תיקון אחד, בחצי השנה האחרונה, מקרה הרצח האחרון היה לפני חצי שנה ולא שנה. זה מבחינת עובדות.

אנחנו דיברנו על כל הנושא של משברי הגירה במעברים מתרבות אחת לשנייה. אחד מהגורמים שאנחנו רואים שהם משפיעים זה אם באתיופיה, כשמפרקים משפחה, או כשיש סכסוך סביב זוגיות, אישה נוהגת לצאת מהבית של בן הזוג שלה והולכת לבית אביה. פה בארץ גבר בדרך כלל מקבל את הדין והוא מורחק מהבית. אנחנו מכירים מודל אחד, מבנה אחד שיש לגברים מורחקים שזה בית נועם, ואנחנו דיברנו על זה גם בדיון הקודם ואנחנו רוצים לדבר על כל הנושא של גברים מורחקים, בני הקהילה האתיופית.

גברים אלימים.

גברים אלימים, אבל מה שקורה זה שהם חוזרים אחר כך והם לא עוברים איזה שהוא תהליך טיפול וכל הנושא של אלימות, אנחנו רואים שזה טופח לנו בפנים אחר כך. אנחנו דיברנו על זה עם אנשי המקצוע שלך, שגב' ציפי נחשון יושבת פה איתנו, היא אמרה שיש תכניות מגירה בעניין הזה. ביקשנו את זה, אבל לא קיבלנו, אני אשמח אולי אם אנשי המקצוע---

יש בעיה לתת?

זה מראש יהיה על גברים מורחקי בית, לאו דווקא אתיופים.

כן, אנחנו ניסינו לקדם את זה ולבקש ולשבת ביחד ו---

הם רצו לראות את התכנית ולהוביל אותה בלובי בכנסת. אני חושב שזה מאוד לגיטימי להציג להם את הרעיון.

ואנחנו נשמח גם אם בוועדה הזו הנושא הזה גם יידון וגם---

זה צריך לבוא גם לוועדת העבודה והרווחה.

אבל שזה יהיה על סדר היום.

אבל שמה? שדירות כמו של בית נועם יפתחו בקהילה?

לא, זה בתקציבים יותר נמוכים, זה מאפשר שהייה לגברים שהם מורחקי בית, מיידית, עם קבלת הצו. המרכז לאלימות במשפחה יחזיק את היחידה הזאת.

אז איפה זה עומד כרגע? אין לנו תקציב, או?

המנהל הכללי נתן הוראה לקדם את הנושא הזה. הנחת העבודה בעניין הזה היא שכשגברים מורחקים מהבית ואין להם איפה להיות, מפלס האלימות שלהם הולך ועולה מדי שעה.

מה קרה עם המנהל הכללי? נתן הוראה ו?

הוא נתן הוראה לעשות את זה מתוך התקציבים הקיימים, אנחנו נעשה את זה, לפחות ניסוי, על---

אז בואו נודיע מתי אנחנו מציגים את זה, מה הבעיה? ואני מבקש שהגברת הנכבדה תדאג קצת שהם יוכלו לדחוף את זה גם בקהילה.

רק אנחנו לא מדברים רק על העדה האתיופית.

ברור, זה צריך להיות דירות לכל הגברים.

אנחנו מדברים על עשר דירות ברחבי הארץ.

בסדר גמור, אז יאללה צריך להתניע את הפרויקט ולהודיע לי.

נודיע לך.

עוד עניין, שכבוד השר נמצא פה. בדיון הקודם אתה ציינת שיתוקצב, או יורחב, רדיו רקע לעוד שעות שידור או להקים תדר נוסף, כי אנחנו דיברנו על הכלי הזה שיכול להגיע לכל בית ובית ולא רק לבית אפילו.

אבל רשות השידור נמצאת במשבר עמוק. כל אחד שיפתח היום את העיתון, הוא יראה גם באיזה משבר היא נמצאת ולכן בגלל היעדר משאבים, אם הוועדה תצליח לעזור לגייס משאבים ייעודיים לתחום הזה, אנחנו מאוד מאוד נשמח.

בהקשר הזה, אנחנו בדקנו את זה ורצינו מאוד להרחיב את זה ולתת תדר נפרד. הקמ"ר של התדר נבדק והמשדרים וכח אדם והשידור, זה בערך 50 מיליון שקל של ההקמה. מה שקורה עכשיו זה---

אני חושבת, מר שמואל בן צבי, שזה שווה כל שקל, ה-50 מיליון האלה.

בינתיים מי שמגיע לוואדי ערה וצפונה לא קולט בכלל את קול ישראל, אז אולי קודם כל נתקן את המשדרים של קול ישראל ברחבי הגליל לפני שאנחנו בכלל נגיע לסוגיה הזו. כרגע אין לנו כסף לא לזה ולא לזה.

רק להזכיר שבוודאי ערה אין ריכוז של בני הקהילה.

לא ואדי ערה, ואדי ערה צפונה. לא הבנת את ההערה שלי.

יש קהילה אחרת, אבל אנחנו מדברים פה על הקהילה האתיופית.

כל מה שהערתי שכל מה שמקו ואדי ערה צפונה, אין קליטה של קול ישראל, רשת ב' או רשתות אחרות של קול ישראל.

זה פחות נוגע לשר, אבל אנחנו אתמול ראינו, ובכל אופן זה פורסם בעיתונות ואני משם ניזונה, שחשוד לרצח שוחרר מכמה סיבות, אחת מהסיבות זה שכשהיתה חקירה לא היה תרגום בשלבי החקירה שלו, שזה הנושא העיקרי שאנחנו מדברים עליו.

יש היום תגובה חריפה מאוד של המשטרה לטענות האלה בפרשה של עולה מרוסיה ששוחרר על רצח.

יכול להיות שהסיפור הספציפי הזה נכון או לא נכון, ויכול להיות שהתגובה צודקת, אבל אנחנו רואים את זה בשטח שבתחנות משטרה, ברוב תחנות המשטרה, אין שוטרים בני הקהילה ולא מישהו שיכול לעזור בתרגום.

אני יכולה להגיב?

כן, בטח, חייבת.

ראשית, זה נכון שלא בכל תחנות המשטרה יש חוקרים דוברי אמהרית. יש עדיין תחנות והן לא מעטות ואני מוכרחה ל---

המקרה שהיא סיפרה זה דווקא עם רוסים. קשה מאוד ממיליון איש לגייס מתורגמן.

אני רק רוצה להגיד לך שאנחנו פתחנו את השערים ועשינו מאמץ ניכר לגייס חוקרים דוברי אמהרית והם פשוט לא מגיעים.

הם לא מגיעים בגלל שאתם לא פונים למקומות הנכונים.

אנחנו פונים, אנחנו מפרסמים.

אני לא מקבלת את הטענה הזו, בגלל שיש ארגונים, יש בוגרי אוניברסיטאות. אז מישהו שיושב במחלקות כח אדם לא רוצה להזיז את התחת, אני מאוד מתנצלת.

הפתרון הזה, דרך אגב, זה שהם פשוט לא מקבלים את התלונה אם אין שמה מישהו שיתרגם. אז לא חייב חוקר, אפשר שיהיה גם מתורגמן.

אז יש מתורגמנים. יש, אני מצטערת, יש.

בבקשה, נציג הסוכנות, משה באטה.

גברתי היושבת ראש, אדוני היושב ראש. אני חושב שזה קצת נושא של יוצאי אתיופיה, שנדון בוועדה הזאת לא פעם, ואני חושב שזה הולך להעסיק אותנו עוד כמה שנים טובות. אני חושב שאם לא מטפלים במחלה מהשורש, כשאנחנו בוועדה נותנים אקמול, או דנים, קצת מוציאים קיטור והולכים הביתה, אני חושב שהבעיה נשארת איך שהיא נמצאת. למה אני מתכוון? אני חושב שממשלת ישראל הכינה תכנית חומש, שאנשים ישבו עליה, אנשים מומחים, מקצועיים. אחרי שהתקבלה החלטה, משום מה היא לא יוצאת לדרך, אני חושב שזה בפני עצמו מקומם. זה לא יכול להיות, אתה דיברת על בעיות, להתמודד עם הבעיות, וזה לא אדם פרטי, אלא ממשלת ישראל. לכן אני קורא לוועדה שבראשותכם, שתקרא לממשלת ישראל לפחות להוציא את תכנית החומש.

אני באר שבעי, מאז שעליתי אני נמצא בבאר שבע. בבאר שבע יש שכונה שהיה שם מרכז קליטה, בזמנו, אני נקלטתי בו, והסוכנות היהודית, עמידר, השאירו את העולים שם, על כורחם השאירו אותם, בלי רצון שלהם. היה מקרה כזה גם באשקלון. זו שכונה של סמים, אותם ילדים נחשפים לשכונות האלה. ובאר שבע לא נכללת. לא רק 9,000, יש שלושה מרכזי קליטה שיש שם, אני מעריך כ-2,000 אלף, כ-11,000 נפש---

מר משה באטה, כבר החלטנו, בנושא של באר שבע, לפנות---

אני אתמול שלחתי מכתב לשר האוצר.

אני שמח, כבוד היושב ראש. אני חושב שהגורם העיקרי לסכסוך המשפחתי, לתא המשפחתי, להתפרקות המשפחה, אנחנו עושים בסוכנות היהודית הסברה, כולל משרד הקליטה וגופים נוספים, אבל הסברה לחוד. איך הוא אמר? לאדם תסביר לו סטייה בלוח, אם הוא לא התנסה, לעולם הוא לא ילמד. זה שאנחנו מסבירים לו, אבל אם הבטן ריקה, כמה שנסביר... כמה סל קליטה מקבלת משפחה בת עשר נפשות? זה פשוט לא יכול להיות. לא הולך. אני לא מזמן חזרתי מביקור מאתיופיה, המשפחות נמצאות שם---

מר באטה, מקבלת כמה שעובדת, העניין של עבודה גם חשוב.

לכן אותם עולים שנמצאים, המצב הכלכלי הקשה ביותר, קשה להם להתמודד איתו, כי הם רוצים לשלוח גם כסף לאתיופיה, ומזה מתחיל הסכסוך הקטן, ומתרחב.

לכן אני הייתי בודק, והייתי פונה גם לוועדה שישקלו את נושא סל הקליטה. אני שמונה שנים עובד בסוכנות היהודית, אגורה אחת לא הוסיפו לסל הקליטה. אגורה אחת במשך שמונה שנים. לא יכול להיות. כספים זורמים. אותם כספים, אני לא פעם אחת אומר שאני אגיד כל פעם שיזדמן לי, אם אותם כספים שמגויסים בכל מיני דרכים, אם היו מחלקים לכל הקהילה, כל יוצאי אתיופיה היו מיליונרים, לא היינו מעסיקים את הוועדה, לא היינו מעסיקים את הממשלה והבעיות היו נפתרות מתוך עצמן. גיוס של שנתיים, אם היו מחלקים לכל אחד, זה היה פותר את כל הבעיות.

מר באטה, 'מחלקים' זה בולשביקים. אנחנו יודעים בדיוק מה זה מחלקים.

אני אומר מתוך הצער 'לחלק', כי ישנם תקציבים.

אני אשמח אם תתייחס לאיך הסוכנות היהודית מתכוונת להתמודד, או איך היא מתמודדת עם העובדה שרוב מקרי הרצח, ואני לא רוצה פה לתייג, אבל רוב מקרי הרצח הם בתוך מרכז הקליטה או שנה, שנה וחצי אחרי שהם עוברים ממרכז הקליטה.

את מסלפת את העובדות.

יש פה מחקר.

אני לא יודע מאיפה בא המחקר שלך.

גב' שולמית סהלו, זה לא ויכוח כאן. תני לו לדבר.

אני מדברת על פתרונות.

זו שאלה לגיטימית, מה שהיא שואלת.

על מה שאני מופקד, אני אענה. שני מקרי הרצח בתוך מרכז הקליטה היו, עד עכשיו היו גם בדיורי קבע, במעבר של עולים שהיו במרכז קליטה בחממה, עוברים לדיור קבע, המעבר לשם פשוט היה קשה מאוד להתמודד. אותם ארגונים וולונטריים, יוצאי אתיופיה, לבוא לוועדות הם מומחים, אבל את לא רואה אותם במרכזי קליטה, את לא רואה אותם בשלבים הראשונים---

הם לא צריכים לעשות את התפקיד שהסוכנות צריכה לעשות או שמשרד ממשלתי צריך לעשות.

אנחנו עושים כמיטב יכולתנו, תאמין לי, תבוא ותראה. אני לא ראיתי אותך יום אחד במרכז קליטה, מתוך שמונה שנים---

רק בשבוע שעבר הייתי במרכז קליטה באשקלון.

אני שמח מאוד, יפה מאוד, כי אני לא הייתי.

היית באתיופיה.

אני לא רוצה לגלוש לשם.

אז אל תגיד דברים שלא מגיעים לי.

אני הייתי בחופשה, אז לא ראיתי.

אבל אתה לא יכול להגיד שארגונים וולונטריים יעשו מה שהסוכנות או משרד ממשלתי אחר מרים ידיים.

אני לא בא לברוח מהאחריות שלי, אנחנו עושים ביחד עם משרדי ממשלה כדי להסביר לעולים, כדי שייקלטו טוב יותר. אבל גם לאותם דברים, המשאבים שישנם היום... אתה יודע, היום, בגלל חוסר של 400,000 שקלים, ל-4,000 עולים לא תהיה קייטנה, אתה יודע את זה? לכן אני חושב, כבוד יושבי הראש, שצריך לקרות... לפחות מה שיכול לעזור במצב הנוכחי, הסוכנות


היהודית תעשה מהניסיון שלה, עם משרד הקליטה וגופים אחרים, כדי לקלוט את העולים טוב יותר.

מה לגבי הכשרה מקצועית? איפה אתם בעלי הבית?

הכשרה מקצועית – אחת הבעיות שלנו בנושא הכשרה מקצועית, שקשה לנו להתמודד איתה. כדי ללמוד הכשרה מקצועית, צריך שפה. אין להם את סף המבחן, קשה לעולים לעבור. ניסו את זה בכמה דברים, לא עוברים מבחני סף.

אחרי שנתיים יש קושי?

אחרי שנתיים הם יוצאים כבר, קונים דירה, אז אין זמן להשאיר אותם במרכז קליטה.

אבל מה אתם רוצים? אתם רוצים שלוש שנים שם לקבל?

בשנה וחצי-שנתיים קשה מאוד להכשיר הכשרה מקצועית. עושים דברים קטנים כמו גננות ומטפלות ודברים כאלה, אבל הכשרה מקצועית רצינית, סף הקבלה, מבחינת העברית, יש לעולים קושי וגם זמן השהייה שלהם במרכז קליטה מוגבל, מה לעשות. בגלל זה לא מתבצעת הכשרה מקצועית כמו שצריך.

בלי שפה, בלי מקצוע, יוצאים לשוק עבודה, ומה אתם חושבים? הגורל של אנשים כאלה? זו הבעיה.

נכון, כבוד היושב ראש, אתה צודק במה שאתה אומר, אבל זו החלטה של ממשלת ישראל, כי עולי---

זה סוכנות, זה לא ממשלת ישראל. מי כאן נציג משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה? יש כאן?

הסוכנות היהודית, זו האחריות שלה בשנתיים הראשונות, עד שהם עוברים לדיור קבע.

תודה רבה לסוכנות היהודית, אבל הסוכנות זה לא מדינת ישראל, אני חושבת שהאחריות הכוללת היא של מדינת ישראל, משרד התעשייה והתעסוקה.

כבוד יושבי הראש, מלה אחת. למה לא יכולה להתבצע הכשרה מקצועית במרכז קליטה? כבר אמרתי, מבחינת השפה, קשה להם ללמוד הכשרה מקצועית. דבר שני, הם עוברים תהליך, מעבר ללימוד שפה, גיור. העולים עוסקים בנושא הגיור. את הגיור שמים---

הם לא עוסקים בשום דבר במרכז קליטה, הם עוסקים רק ברכישת שפה. שנתיים זה לא מספיק? או המורים לא טובים או שהם לא רוצים ללמוד את השפה.

אני רוצה להזמין את הוועדה לעשות פעם ביקור במרכז קליטה.

אני לא פעם הייתי שם, לא פעם אחת.

אותו עולה שבא, אנחנו צריכים להקנות לו איך לגור בדיור משותף, להביא אנשים מקצועיים. העולה לא בא ובבת אחת יידע איך לגור במגורים משותפים, איך לרכוש דירה ואיך לבחור דירה והאחריות של ההורות מבחינת מערכת החינוך. את כל הדברים האלה הוא לומד במרכז קליטה, הוא לא בא איתם. כל זה ביחד---

יש לנו כאן חילוקי דעות. אנחנו, עם היושב ראש, חושבים שהדור הראשון אולי חייב להיות בדיור ציבורי, דור ההמשך, עם משכנתאות מיוחדות, בגלל שכנראה דפוסי הקליטה שלנו, של העלייה מאתיופיה, לא נכונים. יש דברים טובים, יש אנשים שהצליחו, אבל את הבעיות אנחנו לא פותרים. גם עם מיליארדים אנחנו לא נפתור את הבעיות, אם אנחנו נשקיע בדברים הלא נכונים. נשאלת השאלה, למה גיור? הם הגיעו בזכות, אז למה שנתיים זה לוקח לעשות גיור?

זה דיון לכל החברה הישראלית. מלמדים אתיופים לגיור ולא מלמדים למקצוע, זו גם שאלה וגם בעיה גדולה.

כחוקרת מדעית, מה את מציעה?

אני אנתרופולוגית מהאוניברסיטה העברית. אדוני היושב ראש, גברתי היושבת ראש, חבל לי על הדיון הזה וחבל שלא השתתפתי ונוכחתי בעבר. אני מבינה שזו הישיבה השלישית ויותר כואב לי שיושבת הראש בעצמה אמרה 'ניתחנו ואנחנו יודעים', אני רשמתי שנאמר כזה דבר. הבעיה היא שגם לא ידעתם וגם לא ניתחתם וזה מאוד מאוד חבל לי וכואב לי. התופעה היא---

תראי, עבדנו במשרד קליטה כסגנית שרת הקליטה, את לא עושה מסקנות כאן. מה את מציעה? זו השאלה, לא מה אנחנו לא עשינו. עושים כמיטב יכולתנו. בבקשה.

אני לא באה היום עם המלצות, מכיוון שאני באמצע מחקר שהוא בתהליך ולכן אני לא רוצה להביא המלצות וזה בדיוק מה שאני רוצה להגיד. שלא נותנים תרופה לפני שמאבחנים. בחודשים האחרונים, מאז שהתחלתי את המחקר, התגלה לי שתופעת רצח נשים, ואני אך ורק מתמקדת ברצח נשים ולא אלימות כלפי נשים, היא הרבה יותר נפוצה בקרב יהודי אתיופיה מאשר כל אחד הביא לוועדה הזאת עד עכשיו. אני חקרתי את ניסיונות הרצח ומקרי הרצח מ-2005. יש 17 נשים שנרצחו ב-16 מקרים, כאשר הנתונים שלי הם יותר רחבים מהנתונים שקיבלתי בנדיבות, אני מאוד מודה, ממשטרת ישראל. לפי הנתונים שלהם היו 11 מקרי רצח. למרות שאנחנו מדברים על מקרים בודדים, סטטיסטית לא מאות מקרים, אבל זה אומר שאנחנו לא מדברים על 20% של רצח נשים בקרב יוצאי אתיופיה לעומת אוכלוסיות אחרות בחברה הישראלית, אנחנו מדברים על כשליש. אני יכולה, בסוף המחקר, באישור של משרד הקליטה, שהזמין את המחקר, לספק לכם את כל הנתונים. זה אומר שהתופעה היא קצת יותר נפוצה ממה שחשבנו, גם בהשוואה לאוכלוסיות אחרות ובמיוחד ביחס לאוכלוסיות יהודיות אחרות.

לגבי הדיון שהיה כאן על איפה מתרחש הרצח. 20% של מקרי הרצח התרחשו בתוך מרכז הקליטה, כאשר---

איך הגעת ל-20%, כולם במרכז קליטה? איך?

גברתי, חשוב מאוד שתמקדי את הנתונים מפני שזה נשמע כאילו הנתונים שאת נותנת זה הנתונים הנכונים וכל מה שמסרנו הם נתונים לא נכונים. הדבר היחיד שאנחנו מסרנו, והחלטת הממשלה מדברת על רצח נשים בידי בני זוגן ואני עומד על זה שהנתונים שמסרנו הם מדויקים, כל אחד בדיוק ספור, אז את לא יכולה כאן כחוקרת לבוא ולומר שהנתונים שלך נכונים ושל כל היתר לא נכונים.

אני אשמח לעבור עם כל מי שירצה, לפי השם, לעבור מקרה מקרה.

גברתי, אני מבקשת מסקנה. אני לא מרוצה מצורת ההצגה של העניין, שתדעי, ובבקשה תסיימי. מה את יכולה לומר? תראי, בכל מקום ובכל נושא יש דיונים על נתונים. אנחנו מדברים וחשובים לנו לא רק הנתונים, אלא התופעה, מה לעשות, איך למנוע, איך להציל את הנפשות.

הסיכום הוא שאני אשמח לתת לוועדה את נתוני המחקר בסיום המחקר, עם המלצות. תודה רבה.

אני ממש מתקומם על זה שעשית את זה 20% במרכז קליטה.

אדוני היושב ראש, אני מארגון צפון אמריקה למען יהודי אתיופיה. אני גם השתתפתי בדיונים הקודמים, אז אחד הנושאים העיקריים שנעמי ציינה את זה, שזה באמת צריך להיות מעון לגברים מורחקים כי הם מסתובבים בשכונה ומתי שהם רואים אותה לבד, הם נכנסים ו---

תראה, אנחנו קראנו את החומר, אנחנו מבינים את הבעיה. אני חושבת שקבוצות העבודה במשרדים צריכים לעבוד על זה.

נקודה נוספת, במשכן הזה היינו בדיון בנושא של תעסוקה, וממשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה אמרו גם שיש תכנית חומש. אני לא ידעתי שאנחנו אזרחים נפרדים, שיש לנו תכנית מסוימת שהתקציבים של המשרדים צריכים לשבת בצד כשאחת מתוך שלוש נשים הנרצחות זה מיוצאי אתיופיה. אני חושב ולימדו אותי גם באקדמיה שיש סדר עדיפויות, איפה שיש מקרים דחופים, התקציב נמצא במשרדים. אני שומע פה מהשר שיושב ואומר ש'אין לי תקציב, אני מחכה לתכנית חומש'. וגם לא ידעתי שיש לנו גם, מעבר לעמותות, עוד עמותה נוספת בתוך משרדי הממשלה שמטפלת ביוצאי אתיופיה ולא בתקציבים השוטפים. תודה.

אנחנו בדיון האחרון דיברנו שהרשות לקידום מעמד האישה תפעל לקידום של מסע הסברה או קמפיין תקשורתי שייועד לקהילה האתיופית ואני יכולה לומר שהעניין קצת השתהה בגלל אישור כספים של הפרויקט. בימים אלה אנחנו כבר מתכנסים ומתחילים, בשיתוף של משרד הקליטה, הוא שיוביל את העניין ויהיו שותפים בו גם הפרויקט הלאומי וגם הרשות לקידום מעמד האישה, שמקצה משאבים מיוחדים לנושא.

אני עובדת סוציאלית, אני מנהלת מקלט ויצ"ו ירושלים ואני יושבת ראש פורום מנהלות המקלטים.

הסטטיסטיקה שאני עשיתי, כמות הנשים במקלטים היא מאוד גבוהה יחסית גם לחלקם באוכלוסייה. אנחנו במקלטים נתקלים בנשים שנמצאות מספר לא מבוטל של שנים בארץ ועדיין לא רכשו את השפה, יש בעיה עם רכישת השפה, אני מניחה שגם בני הזוג נמצאים באותה בעיה. אנחנו נתקלים בזה גם בתחנות המשטרה בזמן הגשת התלונות וגם בזמן הדיונים בבתי המשפט. יש הנחיה שיהיה מתורגמן, היא לא מבוצעת ונוצרת בעיה מאוד מאוד רצינית בדיונים ובהמשך התהליך המשפטי מול הגברים והנשים האלה. אני כן חושבת שצריכה להיות התייחסות לעניין הזה, אני חושבת שזכותם להבין מה קורה בדיון המשפטי. אנחנו אחר כך מתגלגלים למצבים של סיכון שקופץ כלפי מעלה כי הגבר לא הבין, כי יש תחושה שהיה שם שקר וניסו להוביל אותם לכל מיני מקומות והם הסכימו בעל כורחם, וקורים כל מיני דברים שרק מחריפים את המצב של אותן משפחות.

דבר נוסף שרציתי לומר – אני עשיתי סטטיסטיקה על סמך תוכנה שלנו, של משרד הרווחה, ב-2008, אנחנו במחצית השנה, כרגע יש לי 5 מתוך 13 משפחות שהן משפחות של יוצאי העדה. ב-2007 שהו במקלט 18 מתוך 48, שזה שליש, כנ"ל ב-2006, 22 מתוך 64. 2005, יש לי רק את מחצית השנה, 50% היו יוצאי העדה. אני עובדת במקלטים כבר 15 שנים, אני מכירה את העדה הזו עשור וחצי מקרוב, הם פנו, לפחות בעבר, עכשיו יש את הפרויקטים של קהילה באמת יותר זמינה מבחינת שירות, אבל עד הפרויקט הזה העדה נמנעה מלפנות לשירות בקהילה והמקלטים הם באמת המקום שנשים נטו לפנות אליו ולכן אנחנו יותר מכירים בשני העשורים האחרונים את העדה.

האם היו נשים מוכות במקלט ממרכזי קליטה?

אני נתקלת, לפחות בשנים האחרונות, קצת יותר בעניין של הפלשמורות, אבל גם קודם, יש משבר שנסוב סביב היציאה לקהילה. לא הגיעו אליי ממרכזי קליטה ולא שלא התקיימה שם אלימות, בדוחות האלימות שלי חוזר שוב ושוב הסיפור שהיתה אלימות ולא ידעו עליה במרכזי הקליטה, כי הם לא סיפרו. הן לא ידעו שהן יכולות לפנות ולדווח, חששו לפנות ולדווח.

המצב ברור, אנחנו מאוד מבינים את הדגש שאת עושה ובצורה נכונה מאוד, מתורגמנים במשטרה ובבתי המשפט, זו אותה הבעיה שהיתה ויש גם בקרב דוברי הרוסית ובגלל זה עושים שגיאות משפטיות חמורות מאוד, ואו חפים מפשע בכלא או רוצחים בחוץ, בגלל חוסר ידע של שפה, אבל את יודעת, הרשויות מקבלות את זה בברכה וזה מאוד מאוד מקומם.

זה חמור וזה מעציב.

כן, סוגרים תיקים.

יש לי עוד נקודה אחת שרציתי, רק לחדד את עניין התעסוקה. שוב, אנחנו כן בקשר עם האבות, אנחנו מדברים איתם בטלפון, אנחנו רואים אותם בביקורי הילדים. הגברים שאני פגשתי לאורך השנים, בנושא התעסוקה לא רק היו מוטרדים מזה שהם מפסידים עוד 3,000 או 4,000 שקל בהכנסה, אני חושבת שנושא התעסוקה קשור קשר אמיץ גם לעניין הדימוי העצמי של אותו מבוגר, כמי שהוא אדם משמעותי גם בתוך המשפחה שלו, שיש לו תרומה גם בתוך המשפחה וגם משמעותי בחברה בכלל. אני חושבת שגם הנשים וגם הגברים מסתובבים... מדברים כאן על העצמת נשים. הנשים, אני מרגישה שהן שוחררו לחופשי, לא ממש מועצמות, והגברים, אני חושבת שוויתרו, ויתרו על עצמם כמי שהם מחזיקים את ה---

הם איבדו את הסטטוס שלהם.

הם גם איבדו את הסטטוס כראש המשפחה וגם ויתרו ואני נתקלת בהרבה מאוד גברים שגם ויתרו על הילדים. זאת אומרת, אנחנו מאוד מאוד מחזרים אחריהם והם מרגישים שהם לא האבא באיזה שהוא מובן. אני חושבת שהכל הכל קשור. אני מאוד מחזקת את העניין הזה של כמה התעסוקה וכמה השיקום המקצועי שלהם נכון. אני חושבת שכן צריך לעשות איזה שהיא בדיקה האם נכון לכוון אותם אולי למסלול תעסוקתי שאנחנו כולנו היינו רוצים, או האם נכון לכוון אותם ולחזק את מה שהם עשו תמיד, כלומר לכוון לדברים שהם עשו בעבר ופשוט לעשות את ההתאמה למה שאפשר לעשות בארץ. תודה.

תודה רבה לך. את יודעת שאנחנו מאוד תומכים בעמדות האלה וגם בגלל זה אני מוחה שאין כאן לא שר קליטה ואין כאן אפילו נציגים של משרד התעשייה והמסחר, שהם אנשי מפתח לפתרונות של הבעיות.

תודה רבה, גברתי היושבת ראש ואדוני יושבי הראש. אני מהאגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה.

מתחילת 2008, מאז שאושרה תכנית החומש, תכנית החומש הפכה להיות כלי לסתימת פיות על כל נושא שנידון בוועדה או בוועדות אחרות. רצח נשים לא התחיל מ-2008, נושא התעסוקה של יהודי אתיופיה ובכלל לא התחיל ב-2008, לא חינוך ולא רווחה. תכנית החומש היא בעיקר מתמקדת בנושא תעסוקה, חינוך, דיור, גם רווחה, אבל רווחה לאו דווקא בנושא של מניעת אלימות במשפחה. אז היא לא נותנת פתרון שמתבקש. וכמובן תכנית החומש טרם החלה, אז אין לנו גם מה לצפות מתכנית החומש.

אנחנו דנים יחסית אולי לדיונים אחרים במצב של רגיעה, זאת אומרת מדברים בצורה של אקדמיה ואם לדאבוננו חלילה היתה נרצחת אתמול או בשבוע שעבר אישה, אני מעריך שהיו פה עשרה חברי כנסת ולא היו נוטשים אחד אחד את המקום. זה נושא שאנחנו עוזבים אותו כשמדובר בחצי שנה. חצי שנה זו תקופה יחסית די ארוכה ולא קרה שום דבר, אז הנושא יורד בשקט ואף אחד לא מתייחס לזה, אבל אם היה קורה מצב של חלילה אישה היתה נרצחת השבוע, הכל היה משתנה לגמרי, היו מתייחסים לזה ביותר נחישות.

מסקנות, מה אתה מציע?

קודם כל חבר הכנסת דב חנין הציע דבר שהוא ראוי שייעשה, כמו שיש תכנית חומש בנושא מערכתי, כמו שיש תכנית שמידט שנועדה לטפל בנושא נוער בסיכון בצורה מערכתית, גם בנושא של אלימות במשפחה צריך שתהיה תכנית מערכתית. יש פה משרדי ממשלה שעושים המון למניעה של אלימות, משרד הקליטה, משרד הרווחה, הסוכנות היהודית, הפרויקט הלאומי והארגונים החברתיים. הם עושים המון, אבל כל אחד עושה בצורה נקודתית וצריך איזה שהיא תכנית שתאגם גם משאבים וגם שתהיה מערכתית יותר כדי שתיתן פתרון יעיל יותר.

אנחנו שמענו פה שקשה לגייס עובדים יוצאי אתיופיה לתפקידים. זה דבר שמאוד מקומם אותי, אני לא יודע עד כמה היתה מידת ההשקעה שלכם כדי לחפש---

זה מקומם את כולנו ואנחנו לא מקבלים בכלל את הטענה שאי אפשר---

אני יכול להגיד לכם שאנחנו, כארגון חברתי, עם משאבים מאוד קטנים, ועוד ארגונים חברתיים, מצליחים לאתר אנשים ולהפנות אותם למשרדי ממשלה---

אז תפנה אליי, אנשים לא רוצים לעבוד---

קודם כל תיעזרו גם בארגונים החברתיים---

אל"ף, נעזרים. בי"ת, עובדים סוציאליים דוברי השפה האמהרית אומרים שני דברים. אני קיבלתי בי.איי בעבודה סוציאלית, אני רוצה לעבוד עם האוכלוסייה הכללית, לא רוצה ספציפית לעבוד עם העדה שלי ולא רוצה לעבוד בתחום אלימות במשפחה.

כמה עובדים סוציאליים יוצאי אתיופיה?

גם את זה אני לא מקבלת בגלל שזו טענה אופיינית. זה שמישהו דיבר, זה לא אומר שאתם לא יודעים איך לגייס. אתם לא רוצים אותם, אתם דוחים אותם.

אבל זה לא נכון.

אתם מזלזלים בהם ואנחנו יודעים את זה.

זו אמירה קשה.

בבקשה.

אני אתן לך טלפון של מנהלת אגף הרווחה בכפר סבא ותשאלי אותה מה היא עשתה בשביל להשיג עובד.

20 שנה שואלים.

אני מהמרכז ליהודי אתיופיה 'בהלצין', ואחת מהפעולות שלנו זה על הנושא של מניעת אלימות.

תן לי שמות של עובדים סוציאליים באזור רחובות.

אני לא רוצה להיכנס לסיבות, למניעים, על התופעה הזו של אלימות בקרב יהודי אתיופיה כי דובר הרבה. אנחנו עובדים בשטח ויש לנו את השמגלות', זקני העדה, שעוסקים בקרב הקהילה בכמה מקומות. עכשיו התרחבנו לעשרה מקומות עם עשרה עובדים סוציאליים שהם מחזיקים את העבודה הזו ואנחנו קיבלנו סכום זעום ממשרד הרווחה והג'וינט, מ-1999 עד 2003. מ-2003 לכח הזה לא היה שום תקצוב, כאשר עובדים מניבים פירות בשטח. אני חושב שמחקרים זה טוב, מדיה זה טוב מאוד, אבל הטיפול האנושי, פנים אל פנים מול אותם אנשים זה הכי חשוב. אני לא חושב שיש ניצול נכון ומספיק של הכוחות הקיימים בתוך הקהילה. אם לא נערב את בני הקהילה, אם לא נחזק את הכוחות ונחליש את הכוחות של הקהילה, אנחנו מחלישים בעצם את החברה הישראלית, אנחנו מחלישים בעצם גם את המדינה.

אם אני אתן לכם איזה שהוא נתון מדויק של ארבעה החודשים האחרונים, מינואר השנה עד אפריל, היו לנו 86 פניות של זוגות, פניות שנשלחו מבתי הדין הרבניים, בתי המשפט לענייני משפחה, פניות ישירות ועובדים סוציאליים מכל הארץ. מתוך זה, אלה שהיו על סף גירושין, על סף קריסת המשפחה, מתוך 33 זוגות הגיעו לשלום בית, הסכם שלום בית. זה הישג ענק. הסכם גירושין – 30 זוגות, גם הסכם גירושין זה אנחנו רואים אותו כהישג טוב, כי כשהם מתגרשים, הם מתגרשים בהסכמה. ו-15 זוגות לא הסכימו, אז העברנו את התיקים בחזרה ו-8 זוגות עדיין בטיפול. זה אומר שהמעורבות של בני הקהילה, עם הקודים התרבותיים, עם היכולות שלהם לטפל בקהילה, זה מאוד חזק. מדובר על תכנית חומש, תכנית של מיליוני שקלים, אבל לכח הזה אין תחליף.

דרך אגב, אנחנו גם עובדים עם הסוכנות ומרכזי הקליטה, מכשירים גם שמגלות' בתוך מרכזי הקליטה, ועד שיוצאים לדיור קבע אותם שמגלות' גם מטפלים בסכסוכים שקורים בין הזוגות בתוך מרכזי הקליטה.

שמגלות' זה מתווכים?

שמגלות' זה זקני העדה שהם עסקו במשך השנים, כשהיינו באתיופיה, והיה להם מעמד טוב מאוד.

בדרכים מסורתיות. הבנו.

אני הייתי מבקש, המוסד הזה הוא מוסד מאוד חשוב, שתהיה לו הקצבה כמו שצריך כי הוא עוזר לא רק לקהילה, אלא למדינה.

אז אני מבקשת ממך, מר שלמה אקלה, להציג את נייר העמדה בנושא הזה גם לוועדה של חבר הכנסת נודלמן ועותק לוועדה למעמד האישה ואנחנו נחשוב מה אנחנו ביחד יכולים לעשות.

אני רק להשלים את מה שנאמר כאן, שבאמת, כמו שחלק מהאנשים ציינו פה, זה חשוב לשתף את הקהילה. אנחנו מתחילים אמנם לא בכל הארץ, אבל בירושלים ובחיפה, ימי קהילה. חלק מהאנשים, אנשי ירושלים, היו נוכחים במפגש שהיה בירושלים במרץ לכל חברי הקהילה,



באמת במפגן מאוד מאוד רחב לכלל האוכלוסייה ולחיזוק והעצמת המשפחה והכותרת היתה 'לא לאלימות, כן להידברות', כלומר לא נמנעו מהאמירה הישירה. הערב התנהל כולו באמהרית, היה אפילו מנהל אגף הרווחה שהגיע מגונדר, היו באמת נציגי הקהילה המכובדים ואני חושבת שזו דוגמה באמת לשותפות עם הקהילה ולקיחת אחריות משותפת של חברי הקהילה, כי באמת, עם כל הכבוד לאנשי הטיפול, אנחנו נוכל להגיע למספר אנשים, אבל השותפות עם אנשי הקהילה מגיעה לקהל רחב וגם עובדת הרבה מאוד על תהליך המניעה ובאמת אנשים שעוברים מעבר תרבותי זה תהליך והשותפות איתם היא מאוד מאוד חשובה, כדי שהם ירגישו חלק מהקהילה הרחבה יותר ולא יישארו מחוץ לקהילה.

הדבר הנוסף שאני רוצה להגיד זה שהמוקד שלנו, גם בתכניות שאנחנו מפעילים, הוא מוקד משפחתי. הגישה המערבית היא מאוד סקטוריאלית, כמו בהתמחות רפואית, אז יש רופא עיניים ויש רופא כזה או אחר, אבל הרופא הכללי, רופא המשפחה, הוא בעצם התפיסה שחשוב שנדגיש אותה. חשוב שנסתכל על כל המשפחה כיחידה ואני חושבת שהתכנית 'עצמאות', שאנחנו שותפים ומפתחים אותה יחד עם הג'וינט, היא כיוון שאנחנו נמשיך ויש בו התייחסות גם לתעסוקה, גם לחינוך, גם למשפחה ודרכי תקשורת שונים בתוך המשפחה, גם לחוזק הקהילתי.

דבר אחרון, אנחנו בהחלט עובדים עם האבות, אנחנו רואים בהם אוכלוסייה מאוד חשובה ותכנית 'אבות' שלנו היא גם במספר ישובים ואני מקווה שאנחנו נרחיב אותה.

אני רוצה לסיים את הישיבה שלנו ולומר כמה דברים. אנחנו, עם חבר הכנסת נודלמן, יושב ראש ועדת העלייה והקליטה, מאוד לא מרוצים מדברים ששמענו, בגלל שזו ישיבה שלישית או רביעית בנושא הזה וכל הדברים שאנחנו אמרנו, ומסקנות שעשינו בשטח, לא מקיימים.

אני גם מצטרפת לאלה שאומרים שתכנית החומש התחילה להיות מס שפתיים, כדי לעצור את הפעילות בהרבה תחומים.

אנחנו מדגישים שהמפתח לפתרונות של בעיית האלימות זה קליטה נכונה וזה קודם כל תעסוקת הגברים.

אנחנו גם אומרים שאנחנו מאוד רוצים לפתוח את החלון, כמו רדיו וטלוויזיה, לכל הקהילה, והסברה בשפת אם מאוד חשובים. שמענו את הנתון וזה היה חשוב לנו, ש-50 מיליון שקל שדרושים לתדר נפרד. אני וחבר הכנסת נודלמן מאוד מבינים שעם סכום כזה זעום, של 50 מיליון שקל, אפשר לפתור הרבה בעיות בצורה הסברתית בשפת אם, וגם לתת לאנשים הבנה מה זה החברה הישראלית, כללים ופתרונות וכלים שאפשר וכתובות שאפשר לפנות אליהן.

אני חושבת שכשעשו את תכנית החומש, היו טעויות, בגלל שלא שמעו את האנשים שעובדים עשרות שנים עם הקהילה ויודעים את הבעיות---

זה לא נכון, גברתי. כל האנשים האלה היו בתכנית החומש---

מה זה כאלה? אנחנו לא היינו שם.

אתם לא הייתם, זה תכנית שהממשלה הכינה, אבל יוצאי העדה האתיופית היו שם, היו בהרכב מאוד מכובד שם, הם נשמעו בהרחבה ואני גם מוחה על העובדה שנאמר כאן כאילו אנחנו מזלזלים בעדה האתיופית. אנחנו יותר מדי מאמץ משקיעים בשביל לשמוע את ההערה הזו.

בגיוס מומחים מהעדה האתיופית, כל משרדי הממשלה אומרים טיעונים לא נכונים שאי אפשר לגייס. כשיש מאגר במדינת ישראל של 3,000 אנשים, בוגרי אוניברסיטאות ישראליות, הטיעון הזה לא עובד.

אנחנו נבדוק אותו.

בסדר גמור. תבדקו ואנחנו מאוד ממליצים.

ונעביר לכם את התוצאות של הבדיקה.

אנחנו מאוד חושבים לנכון שאנחנו רואים עובדי משרד קליטה וגם עובדי משרד הרווחה, שאנחנו מאוד מכבדים, איך הם מטפלים במסירות בנושא כל כך כואב וחשוב, אבל מה שאנחנו אומרים, ברמת מקבלי ההחלטות עדיין עושים שגיאות ויותר הבנה, יותר גישה אנושית, יותר הבנה של מנטליות, קודים תרבותיים וגם השקעה נכונה בתעסוקה ובחיים נורמליים במדינה, לפי דעתי ולפי דעת יושב ראש ועדת העלייה והקליטה, ייתנו את הפתרונות הנכונים לתופעה של אלימות כלפי נשים.

תודה רבה לכם.



הישיבה ננעלה בשעה 10:48