העסקת עובדות קבלן במגזר הציבורי

5
הוועדה לקידום מעמד האישה
10/6/2008

הכנסת השבע-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב רביעי


פרוטוקול מס' 137
מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה
יום שלישי ז' בסיוון התשס"ח (10 ביוני 2008), שעה 11:00

העסקת עובדות קבלן במגזר הציבורי.

חברי הוועדה: ליה שמטוב – היו"ר
דב חנין
שלי יחמוביץ

דפנה ורנר - החשב הכללי, משרד האוצר
תמים עבדאלחלים - לשכה משפטית, משרד האוצר
רותי מזרחי - מנהלת אגף תנועת עובדי הוראה, משרד החינוך
אריה פנחסי - מנהל המחלקה למשאבי אנוש, משרד הבריאות
נעמי פלט - ממונה על מעמד האישה, נציבות שירות המדינה, משרד הפנים
דבי אליעזר - משרד התעשייה המסחר והתעסוקה
משה סוברנוב - סמנכ"ל בכיר למינהל ומשאבי אנוש, משרד הבינוי והשיכון
רינה עציון - מנהל מקרקעי ישראל
מיכל שוורץ-בן אפרת - עמותת מע"ן
סיגל רונן-כץ - שדולת הנשים בישראל
טל שוחט - ממונה על מעמד האישה ונציגת החשב, המשרד להגנת הסביבה
חנה לטבינוב - ממונה על מעמד האישה, רשות המים, משרד התשתיות הלאומיות
מוריה אשכנזי - יו"ר חטיבת אחיות בריאות הציבור וטיפות חלב.
רינה טיורי - אחות
עו"ד מאירה בסוק - ארגון נעמ"ת
עו"ד גלי עציון - ארגון נעמ"ת
נתן שקרצקי - פעיל חברתי
אתי שטרית - סמנכ"לית בכירה למינהל ומשאבי אנוש, משרד המשפטים
ניסים גריידי - משרד המשפטים
מרית דנון - מנהלת הרשות לקידום מעמד האישה
מרי טנוס - אחות בריאות הציבור
מיכל טביביאן מזרחי - מחלקת המחקר והמידע של הכנסת

אריאלה אהרון

איה לינצ'בסקי









העסקת עובדות קבלן במגזר הציבורי.

בוקר טוב אני מתכבדת לפתוח את ישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה בנושא העסקת עובדות קבלן במגזר הציבורי. במהלך הישיבה נשמע את המחלקה למחקר של הכנסת, תציג את המחקר מיכל טביביאן מזרחי.

בעשורים האחרונים עבר שוק העבודה שינויים משמעותיים. בצד אחד אנחנו רואים העסקה תקינה של עובדים המועסקים במשרה מלאה בתפקידים קבועים במשך שנים, ומצד שני אנחנו רואים את צורת העסקה באמצעות סוחרי כוח אדם. אני זוכרת כשעליתי לארץ ב- 1980, אז, כשעבדנו ולמדנו ידענו שיש לנו את מקום העבודה הקבוע להרבה שנים, יוצאים לפנסיה מסודרת והכול טוב ויפה.

כבר בשנת 1985, שיעור ההעסקה באמצעות כוח אדם היה 0.5% ולאחר זמן קצר זה גדל ל- 1.5% ובשנת 2000 רואים תמונה אחרת לגמרי 110,000 עובדים שעובדים באמצעות סוחרי כוח אדם.

בישראל, צורת ההעסקה מאופיינת במיוחד. 95%, לפי כל מיני מחקרים, היו רוצים למצוא עבודה אחרת, קבועה, אבל מחוסר עבודה הם נאלצים לעבוד באמצעות חברות כוח אדם ורק 5% מסכימים לעבוד בצורה הזו, וטוב להם לעבוד דרך מיקור חוץ ולא להיות מועסקים בדרך קבע.

אנחנו היום מדברים על נשים, אני רוצה להראות מסמך שקיבלתי לפני כמה ימים, לא מדובר על העסקת עובדים במגזר הציבורי, אלא בפרטי ומדובר בקבוצות חלשות בדרך כלל. בכלל, אם אנחנו מסתכלים על שני הענפים האלה, מקום קבוע ומקום דרך כוח אדם ישנה גם אפליה בין נשים לגברים, גם במקומות הקבועים ישנה אפליה, אחוז הנשים מועסק פחות מאחוז הגברים והמשכורת נמוכה ממה שמקבל גבר באותו מקום עבודה ובאותו מקצוע.

אם אנחנו מדברים על מיקור חוץ, מדובר על אוכלוסיה מאד חלשה, לפעמים אלה נשים צעירות ללא השכלה, עולות חדשות. החברות, במיוחד חברות פרטיות מנצלות את המצב. חברה אחת חילקה לעובדים כתב הסכמה לקיזוז ואיפה שמצוין אם אתה לא מסכים עם התנאים אתה יכול להתפטר ולקבל את כל הזכויות שמגיעות לך. תחתום על המסמך הזה, ותיתן לנו אפשרות לקזז לך או לקנוס לך סכומים מסוימים כך שמראש אתה מוותר על כל תביעה טענה ודרישה.

שם החברה כתובה בלי שום בעיה או בושה. הם מחתימים את העובדים ומנצלים את האוכלוסייה שנחשבת מאד חלשה ומתייחסים בזלזול לעובדים בחברות הפרטיות. רוב העובדים והעובדות מעדיפים עבודה קבועה. שיעור הנשים העובדות באמצעות קבלני כוח אדם גבוהה ב- 1.5% משיעור הנשים בקרב כללה שירותים.

המדינה היא המעסיק הגדול במשק, הסדרי התעסוקה מתחלקים לקבלני כוח אדם שמעסיקים עובדים במשרדי הממשלה והמנהלים מקצועיים במשרדים האלה הם האחראיים על העסקת העובדים. יש הסדר תעסוקה נוסף שנקרא קבלני שירותים והמדינה מאד אוהבת את ההסדר הזה. על כך מדברת הצעת החוק שלי ושל חברת הכנסת שלי יחימוביץ ושל חבר הכנסת דב חנין, שהיה צריך להילחם גם בקריאה הטרומית וגם בראשונה והיום זה נמצא בוועדת העבודה והרווחה.

לצד הצעת החוק הפרטית שלנו ישנה הצעת חוק ממשלתית ששונה לחלוטין מההצעה שלנו והם לא מוכנים לוותר על קבלני שירותים כי זה מאד נוח וקל ומי שנותן את השירות, המשרדים האלה לא יודעים מי נותן את השירות, יש להם קשר עם קבלני השירותים והם האחראיים ולא משנה מה קורה עם העובדים שקבלני השירותים מעסיקים אותם.

ישנו הסדר תעסוקה נוסף שנקרא חברות מקור חוץ, כשקונים שירותי מחשוב, יש העסקה באמצעות עמותות וזה משהו חדש במשק. אם דיברנו רק על עובדי ניקיון או שמירה, היום זה ענף של מורות, אחיות ועובדות סוציאליות. אלה במיוחד נשים, אנחנו לא רואים שגברים נפגעים מדובר על נטו נשים.

ההסדר האחרון הוא העסק לפי חוזה למתן שירות. חוזה ייעוץ וכדומה. מדובר על פרי ליינסים שנותנים ייעוץ או שירות ובסוף נותנים חשבונית מס ומקבלים את הכסף עבור השירות שנתנו. אני מברכת את חברי הכנסת שלי יחימוביץ ודב חנין שהגיעו לוועדה, אני רוצה לתת את רשות הדיבור למיכל מזרחי ולכל האורחים שהגיעו.

תודה רבה גברתי היושבת ראש. בזנת 2007 ערך מרכז המחקר והמידע, לבקשתה של חברתה כנסת שלי יחימוביץ מחקר על עובדי קבלן ונותני שירותי במשרדי המשלה. הנתונים שאני אציג בפניכם הם נתונים העדכניים לתחילת שנת 2007.

למחקר שלנו היו שלוש מטרות עיקריות, ראשית ביקשנו להגדיר את הסדרי ההעסקה כמו שהציגה בתחילתה דיון יושבת הראש. אנחנו חשובים שראוי להתייחס לא רק להסדר ההעסקה מסוג אחד, היינו לקבלני כוח האדם, אלא לכל השרשרת האבולוציונית של הסדרי ההעסקה שהתפתחו במהלך השנים.

להציג נתונים ראשוניים אודות העסקת עובדים מהסוג הזה במשרדי הממשלה, כאשר הדגש הוא על ראשוניים כי שיתוף הפעולה שקיבלנו מהמשרדים לא היה אחיד, היו משרדים שהעבירו נתונים, היו אחרים שהעבירו נתונים יותר מצומצמים ואחרים שכלל לא נענו לבקשתנו לצערנו הרב. המטרה השלישית הייתה לדון בסוגיות עקרוניות שעולות מהנתונים שנאספו.

חשיבות המחקר דווקא במגזר הציבורי הייתה גם מכיוון שהמדינה היא המעסיק הגדול במשק, אבל עוד יותר מכך, מכיוון שיש לה השפעה, הן מבחינה ניהולית והן מבחינה נורמטיבית על ההתנהלות של שאר החברות במשק.

אנחנו יכולים להציג שתי קבוצות עיקריות של עובדים, עובדים שמועסקים באמצעות מתווכים וכאן אנחנו מתייחסים לעובדים שמצד אחד יש להם הסכם חוזי מול מעסיק אחד, שהוא גם זה שמשלם להם את שכם, ולעומת זאת יש להם מעסיק בפועל לענייננו, אלה משרדי הממשלה, שמעסיקים אותם ונותנים להם את המשימות שלהם.

אנחנו מבדילים בין עובדי קבלני כוח אדם, שהם בעצם העובדים היחידים שכפופים והסדר ההעסקה שלהם מעוגן בחקיקה, אנחנו מדברים על חוק העסקת עובדי קבלני כוח אדם, לעומת שאר העובדים, קבלני שירותים מיקור חוץ וכדומה, שההעסקה שלהם לא מעוגנת בחקיקה.

בניגוד לעובדי קבלני כוח אדם שהם עובדים המועסקים ומקבלים את משימותיהם מהמעסיק שלהם בפועל, היינו ממשרדי הממשלה, כשאנחנו מדברים על קבלני שירותים, החוזה הוא למתן שירותים בין אותו קבלן לבין המשרד, כאשר העובדים הם לא חלק מהחוזה, כלומר לא נקבע מספר עובדים שיועסקו לדוגמה לצורך הבטחה שמירה או ניקיון, אלא מוגדר שצריך להעניק שירותי ניקיון או שמירה למשרד איקס, ל]עמים יאמרו גם שצריך למספר מטר מרובע ולפי זה יקבעו מספר העובדים אבל הם לא חלק מהחוזה שנחתם בין הקבלן לבין המעסיק.

יש את חברות מיקור החוץ שהן בעיקר רווחות בתחום המחשוב ועמותות, שאנחנו רואים בעיקר בתחומי רווחה חינוך ובריאות, עמותות שמעסיקות עובדים. למעשה, למרות שמבחינה חוקית אלה לא קבלני כוח אדם, אולי הם קבלני שירותים, אבל הם נרשמים כעמותה.

לעומת זאת ישנם נותני שירותים, מדובר באנשים פרטיים שחתומים על חוזה שבו הם מסכמים את מספר השעות החודשיות שהם יעניקו שירותים בהם למשרד והם מקבלים תמורת זה שכר לשעה. אנחנו יודעים שזה חוזה למתן שירות, כך זה נקרא במשרד הרווחה, אנחנו מדברים על רואי חשבון שנותנים שירותי ייעוץ במשרד הפנים, אנחנו מדברים על עורכי דין שנותנים שירותים משפטיים למשרד המשפטים ונקראים רטיינרים (retainer), והמונח הרווח זה פרילנס (Freelance).


מדובר על טווח מאד רחב של עובדים, ניתן לומר לכאורה שאיך אפשר להשוות רואה חשבון או יועץ שנותן שירותים ומקבל יחסית שכר גבוה לעומת עובד קבלן שהשכר והזכויות שלו מאד מצומצמות. זו הערה נכונה אבל מאידך, אני חושבת שחשוב להסתכל על התמונה הכוללת של כלל ההסדרים בשירות המדינה שמאפשרים להעסיק עובדים במסגרת חוץ תקציבית, כלומר שלא במסגרת שיא כוח האדם ולא במסגרת התקן אלא מחוצה לו.

בינואר 2007 הגשנו בקשה ל- 17 משרדי הממשלה, רק עשרה נענו לבקשה שלנו והעבירו לנו מידע. רמת הפירוט במידע לא הייתה אחידה ולכן לא אשווה בין המשרדים אלא אציג תמונה פר משרד וגם זאת, רק בשלושת המשרדים העיקריים שהציג קודם חבר הכנסת דב חנין. לצערי גם אין התייחסות לשירותים שהופרטו או לרשויות מקומיות מכיוון שהנתונים לא היו בידינו.

המשרד הראשון שאני מבקשת להתייחס אליו הוא משרד הרווחה, לטובתו אציין שהוא היה המשרד היחידי שהחזיק בידיו את הנתונים ולא היה צריך לאסוף אותם. אני מניחה שזה היה חלק מעבודה תוך משרדית שנערכה בעקבות דוח מבקר המדינה.

מהנתונים שנמסרו לנו אנחנו רואים ש-809 עובדים מועסקים באמצעות קבלני ונותני שירותים והם כ- 22% מעובדי המשרד. חשוב לציין שלא מדובר בעובדי אבטחה שמירה וניקיון, שאני מניחה שהם היו מוסיפים ומגדילים את שיעור העובדים, אלא על עובדים פרופסיונאליים ברובם, עובדים מקצועיים.

האם רובם נשים?

במשרד הרווחה אני יכולה לשער שרובן נשים כי אני אתאר את התפקידים אבל אין לי את הנתונים לגבי שניחם או גברים. אנחנו מדברים על 419 עובדי עמותות שמועסקים בתפקידים של מדריכים חינוכיים, סייעות, מפתחי תכניות, רכזים מקצועיים אבל גם תפקידים של רופאי שיניים שינניות, ספרנים, מרצים ומפתחי הדרכה, ואפילו חוקרי ילדים, מה שמבקר המדינה הצביע שזה תפקיד סטטוטורי שאסור שלא ימלא אותו עובד מדינה. עדין יש סחבת בנושא וחוקרי ילדים מועסקים דרך עמותה.

261 מועסקים בחוזה למתן שירות, העסקת כוח אדם פרופסיונאלי, רופאים פסיכולוגיים דיאטנים, קלינאי תקשורת מרפאים בעיסוק ועובדים סוציאליים. 115 עובדים המועסקים באמצעות קבלני כוח אדם, רובן מטפלות. 12 עובדי קבלני שירותים בעיקר תפקידי קלדנות ומזכירות ושני עובדי חוץ בתפקידי מחשוב.

עדכון שקיבלנו ממשרד הרווחה מדבר על כך ש- 190 משרות של עובדי קבלן הומלצו להעסקה בתקן, בעיקר מטפלות אבל גם תפקידים נוספים של עובדים פרופסיונאליים שהועסקו שנים רבות ומשרד הרווחה ממליץ להעסיק אותם כעובדי מדינה. 100 מטפלות יתחילו להיות מועסקות כעבודות מדינה החל מה-1 ביולי ואני מניחה שזה חלק מהתהליך של קליטת עובדי כוח אדם לשירות המדינה בעקבות החלת הסעיף בחוק שמדבר על קליטת עובדי כוח לאחר תשעה חודשים, שנכנס לתוקף בינואר השנה.

לגבי 90 משרות אנחנו מעודכנים שמתנהל דיון בין משרד הרווחה לבין נציגי משרד האוצר מהחשב הכללי ומאגף תקציבים וכן עם נציגי שירות המדינה, לגבי אלו אנשים ותפקידים יועברו לתקן.

אנחנו עוברים למטה משרד החינוך, כאן אני מדגישה את העובדה שמדובר רק על מטה משרד החינוך ולא על עובדי משרד החינוך, מורות וכדומה, שאני מקווה שהמשרד יוכל להציג את הנתונים בהמשך. אנחנו מדברים על 468 עובדים המועסקים באמצעות קבלנים, שמהווים 18% מעובדי המשרד. 232 עובדי מיקור חוץ בתחום המחשוב מועסקים במשרד החינוך, 228 עובדי קבלני שירותים בתחומי שמירה אבטחה מזנון ניקיון ואחזקה ושמונה פקידות עובדות קבלני כוח אדם.




הנתונים המעניינים לגבי מטה משרד החינוך, לגבי מאפייני עובדי קבלני השירותים, אנחנו רואים שמדובר על חלוקה מגדרים שווה, אבל ש- 40% הם בני 45 ומעלה, כ- 55 עובדים ו- 30 עובדים שמהווים 22%, מועסקים חמש שנים ויותר, כלומר זמניים, הם כבר לא.

לגבי משרד הבריאות, לצערי משרד הבריאות לא כל כך שיתף אתנו פעולה והציג נתונים שבעינינו נראים קצת תמוהים לגבי 53 עובדים המועסקים באמצעות קבלני שירותים ועוד 61 עובדים המועסקים בתחום המחשוב על ידי האגודה לבריאות הציבור.

ברשותכם אני רוצה להציג תמונה יותר כללית לגבי משרד הבריאות, אנחנו בעצם מכירים כמה הסדרי העסקה פנימיים שקיימים בתוך משרד הבריאות ומאפשרים לו לנהל את כוח האדם החיצוני שלו מחוץ לשיא כוח האדם שנקבע בתקציב המדינה.

אני מדברת ראשית על האגודה למען שירותי בריאות הציבור, האגודה הזו הוקמה בשנת 72, תפקידה היה לעזור למשרד לפתח שירותים שהוא לא מסוגל לפתח במסגרת התקציב. אנחנו מדברים על שירותי הסמים, טיפול במתאדון, שירותי בריאות התלמיד שהועברו לאגודה, אנחנו מדברים על הרבה עובדי סיעוד, אחיות סדר גודל של כמה אלפי עובדים שמועסקים דרך האגודה למען שירותי בריאות הציבור.

חשוב לציין שבעבר משרד הבריאות ניסה להציג אותם כזרועו הארוכה, זו הייתה הטענה שלו בבג"ץ, זוהי זרועו הארוכה של משרד הבריאות. בפועל בג"ץ לא קיבל את הטענה הזו וביקש להפריד לחלוטין מבחינה ניהולית ומכל בחינה אחרת בין משרד הבריאות לבין האגודה והפך אותה לקבלן כוח אדם. בגלגול אבולוציוני אנחנו יודעים שבימים אלה האגודה היא בעצם קבלן שירותים ובכך היא נמנעת מכל החובות שמוטלות עליה במסגרת החקיקה.

ישנם עוד שני הסדרי העסקה שמצויים בתוך בתי החולים, אלו הסדרי העסקה שאני לא יכולה לכנות אותם כהסדרים שקיימים, שפרטתי בתחילת דברי, אבל דרכם מועסקים עובדים באופן חיצוני למערכת, מעבר לשיא כוח האדם. כאן אנחנו רואים את תאגידי הבריאות, מה שנקרא בעבר קרן המחקרים שהוקמה בשנת 62 במטרה אמיתית לשמש כקרן מחקרים, כעזרה לשירותי מחקר, בפועל היום בתי החולים מפתחים את השירותים בתוך בתי החולים, אם זה ברכישת ציוד באמצעות הכספים האלה אבל בעיקר באמצעות הפעלת משמרת שנייה ושלישית בה מועסקים גם עובדי המדינה בשעות שאחרי העבודה וגם עובדים אחרים, כדי לספק את השירותים שאי אפשר לספק במסגרת שעות העבודה הרגילות.

גם במקרה הזה בג"ץ נדרש להכריע בסוגיה הזו והוא ציין שזה רע הכרחי מכיוון שכדי לספק שירותי בריאות צריך משמרת שנייה ושלישית וזאת האפשרות היחידה, אבל עדין הוא כינה את זה רע.

דבר שלישי שיש, במסגרת יותר מצומצמת, אנחנו מדברים על אלפי עובדים באגודה, מאות עובדים בכל בית חולים, במסגרת תאגידי הבריאות, כשאנחנו מדברים על אגודות הידידים אנחנו מדברים על עשרות עובדים שמועסקים באגודות הידידים שהם בעצם אגודות התורמים של בתי החולים, למרות שהם לא אמורים להעסיק עובדים אנחנו יודעים שישנם עובדי תחזוקה ואחזקה בבתי חולים שמועסקים באמצעות אגודות הידידים הללו.

אם אנחנו מתייחסים לנתונים כלליים, לפחות 20% מהעובדים במשרדי הממשלה מועסקים באמצעות קבלנים ונותני שירותים, כאשר הדגש שלי הוא על לפחות 20% כי כפי שציינתי הנתונים שהועברו אלינו הם נתונים חלקיים מאד לטעמנו. שיעור ההעסקה נע בין 8% לבין 35% במשרדים השונים.

במבט משווה, אין לי נתונים לגבי עובדי קבלן ונותני שירותים בשירות הציבורי במדינות אחרות, אבל נשווה את זה לשיעור הכללי במדינות האחרות ואנחנו רואים שבמדינות האיחוד האירופאי השיעור הזה בשנת 99 עמד על 14% ואנחנו גם יודעים לספר שישנם מדינות שהחליטו לאסור העסקת עובדים באמצעות קבלני כוח אדם במגזר הציבורי כגון בלגיה צרפת וספרד.

ברשותכם אני רוצה להצביע על כמה מגמות עיקריות. ראשית לגבי הטענה על זמניותם של העובדים, הרי אחת מהטענות שרווחות היא שהעובדים האלה נדרשים לעבודה זמנית, למילוי מקום, לפעילות שיא בתקופה מסוימת. בפועל אנחנו רואים שיעורים גבוהים של עובדים שמועסקים תקופה ארוכה, אנחנו מדברים על 75% מעובדי מיקור החוץ במשרד החינוך, מדובר על 174 עובדים, 37% מעובדי הקבלן במשרד הרווחה שהם 304 עובדים, ועל כל קבלני כוח האדם במשרד התמ"ת, מנתונים שנמסרו לי אז דובר על 54 עובדים.

עולה השאלה אם זה באמת כל כך יעיל מבחינה כספית להעסיק עובדים אם מדובר על העסקה לתקופה כל כך ממושכת. אם אנחנו מדברים על התפתחות של הסדרי ההעסקה, כמו שציינתי בפניכם, אם בתחילתה דרך, לפני עשור, רוב העובדים היו מועסקים באמצעות קבלני כוח אדם אנחנו רואים שהיום התהליך הזה מצטמצם והולך, אני מניחה שעד סוף חודש ספטמבר כבר לא ימצאו קבלני כוח אדם לתקופה ממושכת במשרדי הממשלה. רוב העובדים הופכים להיות עובדי קבלני שירותים או לחילופין, כמו שראינו במשרד הרווחה מבקשים לקלוט אותם לעבודה במשרד. האגודה לבריאות הציבור היא דוגמה לגלגולו של עובד שהיא עברה להיות מקבלן כוח אדם לקבלן שירותים.

הסיבות לכך, כמו שציינתי, יישום החוק שמדבר על כניסת העובדים אמור להיכנס לתוקף בתחילת ספטמבר. יישום מסקנות צוות א' במרץ 2003, זהו תהליך שבו הוחלט לקלוט מסה מאד גדולה של עובדים, סדר גודל של בין 1600 ל- 2000 עובדים שנקלטו בשירות הציבורי, וגם הוראת שעה של החשב הכללי שהיא עדין בתוקף מדצמבר 2003, אבל לא ממש יושמה, הוראה שקובעת שכדי להעסיק עובדי קבלני כוח אדם יש צורך באישור של אגף תקציבים ונציבות שירות המדינה, האישור ניתן לחצי שנה ולאחריו צריך לחדש אותו. זה ניסיון להפוך את העובדים לזמניים, מה שלא צלח.

עניין נוסף שאני רוצה להצביע עליו זו העובדה של היעדר השליטה והבקרה של נציבות שירותה מדינה. בעצם, נציבות שירות המדינה מתנערת מכל העובדים האלה שמועסקים על ידי תקציבים ולא בתקן, מבחינתה, היא לא זו שגייסה אותם, היא לא זו שמפקחת עליהם בשום שלב, ולכן היא לא מחזיקה בנתונים עליהם. זאת למרות שגם כאן הייתה החלטת ממשלה ממרץ 1999 שחייבה דיווח על עובדי קבלני כוח אדם גם לנציבות וגם לאגף תקציבים.

יתרה מזו, לא רק שהנציבות לא מכירה בעובדים האלה, גם המשרדים אינם מחזיקים מידע, כשפניתי למשרדים השונים, בכל משרד הופניתי לארבעה גורמים שונים, הקב"ט מסר לי נתונים לגבי השומרים, מי שמנהל את תחום המחשוב מסר לגבי עובדי מיקור חוץ בתחום המחשוב, מנהל הבנא"מ סיפק מידע לגבי עובדי האחזקה ומנהלת משאבי אנוש בדרך כלל סיפקה מידע לגבי עובדי קבלני כוח אדם. גם הסמנכ"לים למנהל או מנהלי משאבי אנוש לא החזיקו בכל המידע הזה, מה שגורם בסופו של דבר לתהליך שבו החשב הכללי הופך להיות מנהל כוח אדם של לפחות חמישית מהעובדים בשירות המדינה, שזה לטעמי קצת תמוה בלשון המעטה.

אנחנו גם רואים שהחשב הכללי החל להוציא חוזרים ונהלים לגבי תנאי ההעסקה של העובדים שלכאורה זה נכון מכיוון שהוא אחראי על המכרזים אבל יכול להיות שהאיש שמוסמך לנהל משאבי אנוש הוא זה שצריך גם לנהל את העובדים האלה.

עניין נוסף הוא עניין הכדאיות הכלכלית שמשום מה אף אחד לא מדבר עליו אבל למרות שאחת הטענות שנשמעת בנוסף לזמניות היא הטענה שמדובר בתהליך כדאי כלכלית שמוציאים למכרזים את העסקת העובדים, בפועל אף גוף בתוך המדינה לא בדק שאמנם זה באמת כלכלי, שבאמת כדאי לנו להמשיך ולהעסיק את העובדים בצורה כזו.

אני מפנה אתכם לדוח מבקר המדינה משנת 2006, בו נכתב, החלטות הממשלה לבטל שירותים ותפקידים או להעבירם לספקים שאינם ממשלתיים התקבלו בדרך כלל בלי בדיקת עלות לעומת תועלת, מנקודת הראות של המשק הלאומי, ובלי בדיקת ההשפעות של צעדים אלו על תקציב המדינה.

לסיכום דברי, דבר ראשון, אנחנו מדברים על שינוי זוחל במבנה שירות המדינה ובמאפייניו, אנחנו כבר לא מדברים על העובד הקבוע המקצועי ששולט בחומר, אלא מדובר על עובד שנתון לגחמות של מנהלים שאינם בשירות המדינה, אנחנו מדברים על עובד שחושש לעתידו המקצועי ושהידע שהוא רוכש לא בהכרח יישאר בתוך שירות המדינה.

דבר שני שאני רוצה להעלות כשאלה, האם המדינה, בסך תפקידיה, כרגולטור וכמעסיק של כל כך הרבה עובדים, לא איבדה כאן את היכולת שלה לתפקד ולשמור על העובדים בשוק העבודה, לא רק בשוק העבודה שלה אלא גם בשוק העבודה בכלל.

תודה לך. ראינו את הנתונים, מדובר על המדינה, שהיא המעסיק הגדול במשק, 60% ממשרדי הממשלה הם המעסיקים הגדולים, ובכל זאת העובד הוא שמפסיד. בבקשה חברת הכנסת שלי יחימוביץ.

תודה, אני מתנצלת מראש שאני אאלץ לצאת כי יש לי ישיבה נוספת. כמה הערות, היריעה מאד רחבה וזה תחום העיסוק המרכזי שלי כחברת כנסת. בפתח דברי אני רוצה לומר שבעיני, אם אני צריכה לאתר את הבעיה האקוטית ביותר של החברה הישראלית היום, זה מה שמתרחש בשוק העבודה, זו התמונה שראינו ביטוי חלקי שלה, בעבודה המצוינת של המ.מ.מ, שהיא עבודה ראשונה מסוגה, איש לא טרח לבדוק עד היום את היקף ההעסקה באמצעות קבלנים ונותני שירותים.

אנחנו בעיצומו של תהליך מבהיל ומדאיג, שבו מאות אלפי, ואף יותר, עובדים מפסיקים להיות עובדים בעלי זכויות, אותן זכויות שניקנו בעמל ובמאבקים עקובים מדם במשך 200 שנה. אנחנו רואים רגרסיה מבהילה להעסקה שהיא על גבול העבדות, ואנחנו רואים את זה מתרחש במסות עצומות עד כדי סכנה לחברה הישראלית.

פחות ופחות עובדים עם ביטחון תעסוקתי ויותר עובדים שהם עלה נידף ברוח, חסרי כל ביטחון תעסוקתי, נגזרת של זה, הם לא מסוגלים לקחת משכנתה, לא מסוגלים לתת טיפול שיניים לילדים והדוגמאות רבות. אנחנו מדברים על יותר ויותר אזרחי מדינת ישראל, כשכל המגמות הגלובאליות במדינה מאיצות את התהליך הזה ולא עוצרות אותו.

אנחנו, חברי הכנסת שיושבים כאן, מחוקקים חוקים ומובילים תהליכים שנועדו לגונן על נפגעי התופעה, אבל זו לא התרופה, זה הפלסטר על השריטה, הפציעות הקשות ממשיכות להתרחש בגלל המדיניות הכלכלית.

בשירות המדינה, הדברים שגורמים לדבר הזה, והם אותם דברים שלא נעצרים ברמה שלנו, הם מתרחשים ברמה הממשלתית, המיניסטריאלית וברמת האוצר, זו העברה מאסיבית של תקצוב מתקציב תקני כוח אדם לתקציב קניות ואז אתה קונה שירותים, אתה לא צריך תקני כוח אדם, זה הרפורמות המאסיביות במשק, שקוראים להם בשמות יפים, הם תמיד מעידות לכאורה על חדשנות, התייעלות, הבראה, על היפטרות משומנים, אבל המשמעות של הרפורמות האלה היא אחת, פטורי מסות של עובדים בני מעמד הביניים, שיש להם ביטחון תעסוקתי, והחלפה שלהם בעובדי קבלן.

אמרת גברתי היושבת ראש שאלה בעיקר נשים ואת צודקת, בגלל שנשים הן ממילא החוליה החלשה בשוק העבודה וכל שוק העבודה נפגע, אז נשים משלמות מחיר כבד יותר ואם אנחנו מדברים על שירותה מדינה, יש לנו קבוצות אופייניות למשל הקלדניות בדואר, המוקדניות בביטוח הלאומי, אחיות בריאות התלמיד, שיושבות כאן נציגות שלהן, מורות שמועסקות יותר ויותר באמצעות כל מיני גופים כמו יובל חינוך, עמותות הורים, מדובר במסות מקצועות נשיים שסובלים מהתופעה הזו יותר מאחרים.

אבל, צריך לומר, שלמשל הרפורמה המתוכננת באגד ובדן, תוליד בדיוק את אותן תוצאות. הרפורמה באגד ובדן, איפה יתייעלו? איפה יחסכו? אוטובוס עולה מיליון ₪, שם אי אפשר יהיה להתייעל, יתייעלו בשכר של הנהגים באגד ובדן. יורידו אותם לתחתית החבית, ל- 19.95 לשעה ויקצרו להם את הפסקות השירותים והם גם יצטרכו בסוף להשתין בבקבוק כמו הנהגים במטרו-דן. זו המשמעות של רפורמות, אנחנו צריכים להבין את זה כשמדברים על רפורמות כעל משהו מבטיח וחדשני והכרחי, זו המשמעות, אותו כרסום בשוק העבודה.

אני רוצה לאבחן כמה התפתחויות חיוביות שהיו, בראש ובראשונה הוראות התק"מ שיצאו בעקבות החלטת הממשלה שהונעה בידי החשב הכללי, כאן הייתה לי הזכות להיות שותפה לחשב הקודם, ירון זליכה, שהיה החשב הראשון שנתן את דעתו לעניין הזה. הוראות התק"מ מחייבות גם פיקוח וגם אחריות על מזמין השירות, כלומר על הממשלה, לשכרם של עובדי הקבלן שמועסקים אצל נותן השירותים. הן מחייבות ביקורות פתע, ראיונות עם עובדים והבטחת המידע בזכויות וחילוט ערבויות במידה והזכויות האלה לא מתקיימות.

דבר נוסף, שהוא גם בגדר כמעט נס שהוא קורה, יש מחיר מינימום במכרז. צריך לומר שהאוצר התנגד אידיאולוגית למחיר מינימום במכרז כי לכאורה זו פגיעה בכוחות השוק ובתחרות, מבלי לתת את הדעת כל השנים על כך שמחיר מינימום במכרז משמעותו שגם אם הקבלן צדיק הדור הוא לא יכול לשלם את שכר המינימום.

כאן יש התקדמות יפה, אני גם עוקבת אחרי עבודת החשב, הם מיישמים את החלטות הממשלה, יש ביקורות בכל המשרדים וגם במקביל, צריך להצביע על הגברת האכיפה בתמ"ת, יש היום קרוב למאה פקחים חדשים על חוקי העבודה, אבל כל אלה הם טיפה בים. זה לא הדבר האמיתי, גם אם נגיע לקיום כל חוקי העבודה וחוקי המגן על עובדי הקבלן, עדין הם יישארו עובדי קבלן. כאן נחוץ שינוי ואני אומרת את זה בצער, שהוא מעבר לכוח שלנו כחברי כנסת, הוא צריך להתרחש ברמה המיניסטריאלית ואין בכלל אפילו תחילה של תודעה לזה.

אני רוצה להזהיר מפני דבר מסוכן שמתהווה בימים אלה, והוא היישום של חוק חברות כוח אדם שנחלץ אחרי שנים מהקפאה בחוק ההסדרים ומשנחלץ אני חוששת שהוא הולך וגורם יותר נזק מתועלת. אנחנו במפגיע מפנים שאילתות למשרדיה ממשלה ושואלים מה בדעתם לעשות עם עובדי חברות כוח האדם שעל פי החוק אמורים להפוך לעובדים של משרדי הממשלה ב- 1 באוקטובר, אז החוק נכנס לפועל.

אנחנו מקבלים תשובות מאד מגומגמות, קיבלתי תשובה מאד מגומגמת מרשות הדואר בעניין הקלדניות, תשובה מאד מגומגמת מהמשטרה בעניין עובדי כוח האדם במשטרה, וגם ממשרד הרווחה בעניין מוקדניות הביטוח הלאומי שחלק מועסקות כעובדות חברות כוח אדם כבר יותר מעשר שנים, אבל החוק הזה עלול להביא לכך שהן פשוט יפוטרו.

במקום שהמדינה תקיים את החוק ותעסיק אותן כעובדות מן המניין, יש סכנה שהן יפוטרו או לחלופין, המוח היהודי ימציא לנו פטנטים וחברת כוח האדם תרשום את עצמה, הם כבר מכינות לעצמן מקלטים של חברות נותני שירותים, ונותני השירותים לא יצטרכו לעמוד בחוק כי החוק ארכי, הוא תקף רק לגבי חברות כוח אדם ולא לגבי נותני שירותים ולא לגבי קבלנים, וכאן יש ממש סכנה גדולה ומיידית שהעובדים האלה יפוטרו, דבר שהוא בלתי מתקבל על הדעת שהמדינה לא תציית לחוקים של עצמה ותיפטר מהעובדים האלה במקום לקלוט אותם. כאן, שוב, אנחנו ממקסמים את היכולת שלנו כחברי כנסת וגם מטילים זרקור על הדבר הזה, אבל אני מזהירה בפורום הזה מפני התוצאות ההרסניות.

הערה אחרונה, וזה הדבר שלפעמים הכי מקומם אותי, כבר נאמר כאן שהנציבות לא רואה בעובדים של נותני השירותים עובדי מדינה. היא לא ראוה בהם עובדי מדינה כל עוד זה מגיע למקל, כלומר להיעדר זכויות ואחריות. ברגע שצריך להטיל עליהם חובות פתאום הם הופכים לעובדי מדינה.

הדוגמה הקלאסית התרחשה לא מזמן במשרד הפנים במזרח ירושלים כשמאבטח, עובד קבלן שהמדינה לא מכירה בו כעובד שלה עבר עבירה ולקח כסף מאחד הפונים כי לקדם אותו בתור. הנה הוא הורשע בעבירת שוחד. עבירת שוחד זו עבירה שרק עובד ציבור יכול להיות מורשע בה. עובד במכולת לא יכול להיות מואשם בעבירת שוחד, רק עובד מדינה, והנה, לצורך העניין, לפתע פתאום הוא הפך להיות עובד מדינה. זה מאד מקומם וצריך לעמוד על המשמר בעניין הזה.

תודה, בבקשה חבר הכנסת דב חנין.

תודה רבה גברתי יושבת הראש, אני רוצה להמשיך את דברייך ואת דבריה של חברת הכנסת יחימוביץ ולהוסיף כמה הערות על הדברים החשובים שאמרתם. חשוב שכולנו נזכור שכשאנחנו מדברים על נושא עובדי הקבלן, עובדי קבלני השירותים, מיקורי החוץ למיניהם, אנחנו מדברים לא רק על פגיעות מהותיות בזכויות של קבוצות העובדים האלה אלא אנחנו מדברים על תופעה שיש לה השלכת רוחב על כל שוק העבודה.

כאשר יש אפשרות כזו של העסקת עובדים במתכונות כאלה של קבלני שירותים וקבלני כוח אדם, מיקורי חוץ וכדומה, אנחנו יוצרים מנגנון ללחץ על כל קבוצות העובדים האחרות ומנגנון שבעצם מאפשר לבוא לעובדים האחרים ולומר להם, אם לא תתפשרו, לא תוותרו על זכויות, לא תתגמשו, נוותר על שירותכם ונלך למתכונות המודרניות, הגמישות, כמו שחברת הכנסת יחימוביץ תיארה את המינוחים המוקבלים לגביהם.

לכן אנחנו מדברים אכן על סוגיה שהיא סוגיה קריטית מבחינת שוק העבודה בישראל בכללותה, מעבר להשלכות הקשות שלה על אותם אנשים ובעיקר נשים, שהן קורבנות המנגנונים האלה.

הערה שנייה אני רוצה להעיר על המנגנונים האידיאולוגיים שעומדים מאחורי השיטה הזו של העסקות החוץ. המנגנון האידיאולוגי הראשון זו דת היעילות. דת היעילות שהיא דת שנועדה למקסם רווחים, למקסם תועלות כלכליות לגורמים שמייצרים, אם זו המדינה ואם אלה גורמים פרטיים. הדרך הטובה ביותר למקסם את התועלות האלה היא באמצעות מרוץ אל התחתית בנוגע לתנאי העבודה של העובדים.

המרוץ הזה לתחתית מוצא לעצמו ביטוי מאד חד בכל הפוליטיקה המשפטית של עולם המכרזים שבעצם מחייבת הורדה של עלויות באופן הכרחי לרמת המינימום ואל מתחת לרמת המינימום. כל עוד נישאר בתרבות משפטית של מכרזים מהסוג הזה אנחנו נישאר בעולם הבעיות של המרוץ לתחתית.

האידיאולוגיה השנייה, שגם היא בעלת השפעה מאד גדולה בנושא שאנחנו דנים בו היום בוועדה, היא כמובן האידיאולוגיה של צמצום וייעול המגזר הציבורי. פה יש את הסיפור המפורסם על האיש השמן והאיש הרזה, כידוע לכולנו, האחיות והשומרים בבתי הספר הם כולם כמובן מאד שמנים, על שכמו של שלדון אדלסון הרזה המסכן שצריך לפרנס את כולם.

האידיאולוגיה הזו של האיש הרזה, בדרך כלל האישה הרזה שנמצאת בישרות הציבורי ומתוארת כאישה שמנה על שכמו של אותו בעל הון רזה ואומלל, שבפועל הוא שמן לחלוטין, היא אידיאולוגיה שיש לה השפעה מאד רבה והיא עדין שולטת, למרות שהציבור הישראלי דחה אתה מדיניות הזו בבחירות האחרונות ובחר מפלגות אחרות והעניש את ביבי נתניהו עם 12 מנדטים באופוזיציה אבל הציבור אולי שכח עד כמה זה היה רע, אבל פקידי האוצר אפילו לא נאלצו לשכוח את זה כי הם לרגע לא נפרדו מהאידיאולוגיה הזו והם ממשיכים ליישם אותה במלוא המרץ. את האידיאולוגיה של צמצום דרמטי ודרסטי במגזר הציבורי, בהוצאות שלו ובעלויות שלו.

נקודה שלישית נוגעת לנשים. הוועדה הזו עוסקת בעיקר בנשים וכשאנחנו מדברים על השאלה של עובדי או עבדי קבלן לסוגיהם ומיניהם השונים, אנחנו מדברים קודם כל לא על עבדים אלא שפחות. המספרים מראים את זה. אנחנו מדברים על תופעה שבעיקרה פוגעת בנשים, לא רק בנשים, אבל קודם כל בנשים.

לכן, גברתי היושבת ראש, אני מאד מברך על קיומו של הדיון הזה ואני מציע לוועדה בראשותך לקיים סדרה של דיונים. לעבור מגזר מגזר, בריאות, חינוך, ניקיון ותחומים נוספים, להביא בכל פעם נשים שהן קורבנות ולקחת את זה כנושא דגל של הוועדה לעבודה קבועה של הוועדה. אם אנחנו מדברים על הנושא מנקודת ראות פמיניסטית, אני חושב שזו אחת הבעיות העיקריות היום של נשים, לפחות מבחינת ההיבט החברתי של זה.

נקודה אחרונה היא נושא החקיקה שנמצא בידינו בכנסת. ישנם כמה חוקים שנמצאים על שולחנה של הכנסת הזו ושיכולים להביא לשינוי מסוים בתחום הזה. חוק אחד שכבר נמצא מוכן להצבעה, הוא חוק שגברתי יושבת הראש, את מקדמת אותו, חברת הכנסת יחימוביץ מקדמת אותו וגם אני מקדם אותו, חוק אחריות המזמין.

החוק יוצר מנגנון מאד פשוט של הטלת האחריות הכלכלית על המזמינים, על אותם עובדים שהם מעסיקים. חוק מאד פשוט, מאד הגיוני, שצריך להביא להצבעה בשבועיים הקרובים. אם הממשלה מחליטה שהיא רוצה להתנגד שתתנגד, אם היא מחליטה שהיא רוצה לתמוך, שתתמוך, נביא אותה להצבעה בוועדה, נביא אותה להצבעה במליאת הכנסת והציבור יראה, מי מוכן לתמוך בזכויות העובדים ומי לא.

חוק שני, שגם הוא תקוע בגלל שהממשלה גוררת רגלים לגביו, זה חוק קבלני שירותים, חוק שנועד להרחיב את המנגנונים שהכנסת הקודמת יצרה לגבי קבלני כוח אדם, גם לגבי קבלני שירותים. הרי ידוע לכולנו, ברגע שהכנסת הטילה חובות על קבלני כוח אדם, נעלמו קבלני כוח האדם מהארץ, מעתה כל קבלני כוח האדם הם קבלני שירותים. אם לא נרחיב בחקיקה את החובות והחבויות של קבלני כוח האדם, גם על כל קבלני השירותים למיניהם, אנחנו בעצם יצרנו מנגנון שהוא לא אפקטיבי במציאות.

חוק נוסף שגם בו לצערי הממשלה גוררת רגלים, למרות שקיוויתי שההתקדמות פה תהיה יותר מהירה, הוא חוק הביטחונות לעובד. אנחנו נצטרך לקדם את החוק הזה לקריאה ראשונה ולהמשך חקיקה במהירות בכנסת, זה חוק ספציפי מאד לחלק מהיושבות בחדר הזה והוא חוק שנביא להצבעה בוועדת העבודה והרווחה ולקריאה ראשונה בשבועיים שלושה הקרובים. זה אותו חוק שיותר מ- 60 חברי כנסת חתמו עליו והו8א חוק שמונע את הפרטת הרפואה המונעת ואת שירותי הבריאות לתלמיד, את טיפות החלב. אני חושב שהחוק הזה, שנענה לתמיכה כל כך רחבה בכנסת, אני מקווה שיעבור בתמיכה רחבה גם בוועדה וגם במליאה, לפחות בקריאה ראשונה בתקופה הקרובה.

חברת הכנסת יחימוביץ תיארה נושא שיש בו התקדמות מסוימת וזה ההוראות של החשב הכללי לגבי מחירי המינימום. עדין אנחנו צריכים לבחון את השאלה עד כמה המדינה גם בפועל נותנת לכל הרשויות שהיא מחייבת אותם בעמידה במחירי מינימום במכרזים, עד כמה היא נותנת להם תוספות תקציביות. אני למשל שומע שברשויות המקומיות, המדינה מצד אחד אומרת תעמדו במחירי המינימום ומצד שני, אין תוספות תקציב, כך שבפועל דוחפים את הרשויות המקומיות לאותה התנהגות עבריינית ובעייתית שהייתה קודם כאשר המדינה רק מנערת את חוצנה ומשאירה בעצם את השלטון המקומי עם אותה מסגרת תקציבית שלא מאפשרת לה להתקדם.

בסיכום הדברים, כדי להתמודד עם הנושא הזה, אנחנו צריכים עבודת רוחב. אני חושב שהוועדה הזו היא באמת המסגרת הנכונה לקדם עבודת רוחב כזו, אני רוצה לברך גם אתכם במרכז המחקר והמידע של הכנסת, אני מציע שאולי תעשו מחקר מעודכן נכון ל- 2008 עם תמונת המצב איך הוראות החשכ"ל משפיעות, באיזה מידה הן משפיעות ומה הבעיות החדשות הקיימות.

אני רוצה גם להזכיר את החוקרים השונים ואת החוקרות השונות, אורלי בנימין, דפנה רובינשטיין, ערן גולן, וחוקרים נוספים שהביאו בפני חברי הכנסת את המחקרים שלהם, אני מאד מעריך את העבודות האלה ואני חושב שהם יכולים לעזור לנו מאד בהתקדמות בהתמודדות עם הבעיה הקשה הזו.

תודה לחבר הכנסת דב חנין, אני מצטרפת לברכות של חבר הכנסת חנין, קיבלנו חומר, קראנו אותו, זה מאד עוזר לחברי הכנסת לקדם את הצעות החוק. תודה על הסבר על הצעות החוק שנמצאות בכל מיני קריאות.

נמצאים פה נציגים שיושבים בוועדה ובאים לישיבות של ועדת העבודה הרווחה והבריאות ורואים את המלחמות שלנו, אנחנו כבר שנתיים וחצי נלחמים, מהיום הראשון של הכנסת וכנראה הממשלה מאד לא מעוניינת להעביר את החוקים וטוענת שכל החוקים האלה תקציביים אבל הם לא צריכים להיות תקציביים, מראש מהמשלה צריכה לדעת בכמה לתקצב את הרשויות.

אם הממשלה רוצה לשמור על החוק, אלא אם היא רוצה להיות עבריינית, זה היום פופולארי.

נמצאים פה נציגי האוצר?

אני עובדת בחשכ"ל, אני יכולה להתייחס להוראת התק"מ, שאכן אנחנו רואים אותה מיושמת ברוב משרדים. אנחנו עדין עושים ביקורת במשרדים ופועלים להחזרת כספים לעובדים. מבחינתנו בעבודות ניקיון ואבטחה אין הבדל בין נשים לגברים, אין אפליה בניהם.

אז הכול כל כך טוב ויפה.

התייחסתי להוראת התק"מ.

את מתייחסת רק לניקיון ואבטחה, דיברנו על עמותות, קבלני שירותים, עובדים סוציאליים, לא רק על ניקיון ואבטחה.

ממשרד האוצר הבטיחו להגיע גם איתן קשמון וגם ליאור אגאי ולא הגיעו.

אני מתנצלת בשמם.

אני לא אדבר בשם אף אחד, אני יודע רק שיחידת הביקורת במשרד האוצר עשתה ועושה מחקר ועבודה מאד רצינית לגבי חברות כוח אדם, בעיקר שמירה וניקיון, מטבע הדברים, והצליחה להחזיר הרבה כסף לעובדים, אנחנו מדברים על מיליונים, כספים שנגבו מהם שלא כחוק או שלא שולמו להם.

אנחנו עוברים בצורה מאד יסודית על כל חברה וחברה שעובדת עם משרד האוצר וזו המגמה. כמובן שמדובר בתהליך וכמובן שיש עוד הרבה תחומים שלא נגעו בהם, אבל זו מגמה שהולכת ומתפשטת.

נושא נוסף שהוא בתחום טיפולי הוא נושא המכרזים של שירותים במנהל הרכש הממשלתי. אנחנו כן דורשים במכרזים שלנו, יש דרישות סף מאד מחמירות לעניין שמירה על זכויות ועמידה בחוקים סוציאליים, לרבות שכר מינימום שעות עבודה ושעות נוספות. כמובן שזה לא מכסה את כל התחומים אבל זהו תהליך ומגמה שמתפשטת, בנוסף להוראות התק"מ ולהצעות חוק, אחת מהן הצעת החוק של חבר הכנסת דב חנין שמקדמים אותם יחד עם משרד האוצר ומשרדי הממשלה, שהכוונה בסופו של דבר היא כן ליצור את האיזון הזה בזכויות העובדים מצד אחד לבין החיסכון הממשלתי מצד שני.

אז אנחנו כנראה לא צריכים לקדם את הצעת החוק, עכשיו אני מבינה למה הם מתנגדים.

אם זה נכון זה אומר שאנחנו צדיקים.

או שזה התוצאה של העבודה שלנו.

אנחנו מעדיפים להסתכל על זה כעבודה משותפת ולא גוף נגד גוף.

גברת מוריה אשכנזי, יושבת ראש חטיבת האחיות, בריאות הציבור, טיפות חלב.

תודה. שמי מוריה אשכנזי, מייצגת את אחיות בריאות הציבור שהן בטיפות החלב ובבתי הספר, ואני מתמקדת כיום דווקא בתפקיד של האחיות בתי הספר. אני רוצה לשים את הדגש על זה שלמעשה אחיות בתי הספר, מזה 14 חודשים עברו מהפך שבו הן הפכו להיות עובדות קבלן או נותני שירותים באמצעות האגודה, שלמעשה צוין במצגת התפקיד של האגודה לשירותי בריאות הציבור, שהיא למעשה גם היום הזרוע הארוכה של משרד הבריאות.

אני רוצה להדגיש, המהפך הזה שמתקיים מזה 14 חודשים היה לו פטור ממכרז שקיבל דווקא דרך אותו מר זליכה. מדובר באחיות, שבמהלך עשר שנים עבדו תחת התשלום שלה אגודה, מאחר שלא התקבלו כעובדות מדינה, האגודה למעשה הייתה רק הגורם שהעביר את המשכורות. הפיקוח, הקליטה של האחיות, תנאי העבודה שלהן, הזכויות שלהן, בכללותן, היו באמצעות לשכות הבריאות ברחבי הארץ.

ברגע שהשירות הזה עבר ואותה חברת כוח אדם, שאני עדין קוראת לזה חברת כוח אדם, החלה פגיעה קשה במעמדן של האחיות.

ברשותך אומר, זו חברת כוח אדם מבחינת השם הרע שיש לחברות כוח אדם אבל בפועל החברה הזו השתחררה מהחובות שמוטלות על קבלני כוח אדם והיא בעצם בפועל סוג של קבלן שירותים. היא קבלן כוח אדם בלי החובות של קבלני כוח אדם. עם הזכויות של קבלני כוח אדם אבל לא עם החבות של קבלני כוח אדם.

מה שקורה כאן הוא שהזכויות של האחיות הולכות ונפגעות, יש איסור התאגדות במסגרת איגוד מקצועית, קיימת הפחדה, כל דבר קטן שלא נראה למפקחת האחיות נקראות לשימועים. שנים הן עבדו ונתנו כוחן בצורה יוצאת מהכלל היום הן נקראות לשימוע לפני פיטורין. יש איום על המעמד המקצועי שלהם, איבוד הביטחון התעסוקתי שלהן ובודאי שעם כל התנאים האלה בהם הן נדרשות לעבוד, למעשה לא הילד קיים ולא האחות קיימת, היא נדרשת לבצע פעילויות במסגרת של הספק. במידה והיא לא עומדת בהספק הנדרש לאותו יום, אם זה לחסן 200 תלמידים במקום מסוים, היא מועמדת לשימוע ולפיטורין.

מדובר באחיות, שרובן אמהות חד הוריות, נשים שזה מקור פרנסתן היחיד. הן נחשפות מידי יום לאיומי פיטורין כאמצעי הפחדה, איום על קיזוז בימי חופשה ומחלה, אסור לאחות הזו להיות חולה או להישאר עם הילד החולה שלה, מאחר ואם היא נשארת בבית, היא לא קיבלה הרשאה מאותו קבלן ואז היא תפוטר.

הדרישה היחידה שישנה זה אותו קבלן, שחייב תמורת הכסף שהוא מקבל ממשרד הבריאות, לעמוד במכסות שלו ולא משנה לו אם אותה אחות שצריכה להגיע מנתיבות למגזר הבדואי, במסגרת פיקוח של לשכת הבריאות בבאר שבע, למעשה יש פה רמת סיכון של האחיות, הן חשופות לאלימות שמסכנת אותם. היום אין קצין ביטחון שמגן עליהן, הן מוסעות במוניות בתנאים לא תנאים, נעמדות בכבישים, זורקים עליהן אבנים. יש לי סטים של מכתבים על תלונות, הן נמצאות במשבר, זועקות וקוראות הצילו. אני לא מדברת פה על קלדניות אלא על אחיות.

בסופו של דבר, מרוב המאמץ שהן עושות וצריכות לעמוד בתפקוד שנדרש מהן, הן עשויות להגיע גם לתביעות פליליות מפני שאם אחות עשתה טעות בחיסון או לא עשתה בדיקת שמיעה כמו שנדרש לפי הכללים והנהלים, כשאת הבדיקה היא צריכה לעשות בחדר רועש כי אין חדר אחות, זה נעשה במתנס"ים, בחצרות בחדרי מורים כאשר אפילו בבדיקת רופא, האחות שוקלת ומודדת ואין אפילו פרטיות לא של המטופל ולא של האחות. יש כאן סכנה שהאחיות האלה תגענה גם לתביעות פליליות מאחר והן חשופות לתאונות.

אני רוצה רק לציין, קראתי במצגת על הדוח של מבקר המדינה, שאני חושבת שהמהלך של ההפרטה או ההעברה של השירות החיוני הזה של אחות בית ספר, עם כל מה שהיה, שהיא לא הייתה סטיגמה אלא אחות מקצועית שמסתכלת גם על הילד וגם על המשפחה, האחות הזו היום באשדוד מחר היא בראשון וצריכה למלא תפוקה, מעבר לזה לא מעניינת לא האחות ולא שום דבר אחר.

מבקר המדינה אמר בכללים שלו שעשו מהלכים שלא נתנו דעתם על החישוב הכלכלי ועל התועלת שישנה בזה שמעבירים את השירות הזה לחברת כוח אדם. אני חושבת שיש מקום ואני קוראת לכל איגודי הנשים, מדובר באחיות, כולנו נשים, זה פשוט תקדים שחייבים לעצור אותו.

תודה לך. הרבה הורים בעלי אמצעים אומרים שהם לא נותנים לילדים שלנו להיבדק על ידי האחיות שמגיעות ולוקחים אותם באופן פרטי לבדיקות וחיסונים, אבל אנחנו מדברים על אוכלוסיה שאין לה אמצעים ולמה צריכים להגיע לדבר כזה. היה טוב גם להורים וגם לילדים שהיה בבית הספר חדר אחות והאחות תמיד עזרה לילדים לא רק בחיסונים אלא כשהם לא הרגישו טוב.

אריה פנחסי, מנהל אגף משאבי אנוש, משרד הבריאות. יש לנו כאלף עובדי קבלן המועסקים באמצעות האגודה ועוד 950 עובדים שמועסקים באמצעות האגודה כנותני שירותים, ביחד קצת פחות מ- 2000 עובדים, מתוכם 814 אחיות בבריאות התלמיד, זה לפי נתונים מיום חמישי האחרון.

כמה דברים בקשר לזה, מרבית האחיות האלה, שעובדות במסגרת האגודה לבריאות הציבור הן אחיות שעבדו במשרד הבריאות ומתוך שיקולים שלהן עזבו ועברו לעבוד באגודה

זה לא נכון, אני חולקת עליך.

אדוני טוען שכל המנגנון הזה הוא תוצאה של רצונן של האחיות?

לא זה מה שאמרתי, אם יאפשרו לי, אני אסביר. המנגנון הזה הוא תוצאה של המצב שאין תקנים, האוצר לא מתקצב וזה ברור לכולם. אני אומר שגם היום יש מספיק תקני אחיות וחסרות לנו אחריות במסגרת התקנים של משרד הבריאות. אם כל כך רע באגודה, ואני לא בא להגן על האגודה, אני לא נציג של האגודה, האחיות באגודה אמורות לעבוד לפי הסכם שכר שנחתם בין המעסיקים לבין הסתדרות האחיות והאחים. אחות שפוגעים בזכויות שלה או מעסיקים אותה שלא במסגרת הכללים שנחתמו בהסכם יש לה דרכים להגן על עצמה, ומוריה יודעת להגן על אחיות שנפגעות, כך שאני לא חושב שהמצב שתיארת הוא כזה.

לגבי איומים במגזר הבדואי, גם אחיות של משרד הבריאות שהולכות לעבוד בתחנה בכפר נידח, גם היא מאוימת, גם עליה זורקים אבנים.

אני חייבת להגיב, הדברים שלו לא נכונים.

הדיון היום לא רק על האחיות, נתת הסבר מורחב ורוב המשתתפים מקבלים את הצד שלך.

יש כ- 2000 עובדים, משרד הבריאות קולט בחודשים הקרובים כ- 153 אחיות של טיפות חלב, קלטנו כ- 600 לפני שלוש שנים במסגרת סבב א', אלה הנתונים שיש למשרד הבריאות, אני לא מכיר אלפי עובדים כמו שתואר במצגת.

לא נתתם נתונים.

שמי מרי טנוס, עובדת לשכת בריאות עכו ויושבת ראש ועד האחיות בלשכת הבריאות בעכו. אני רוצה להבהיר למר פנחסי, האחיות שכרגע הן עובדי קבלן בבריאות הציבור, אלה אחיות שהגיעו ללשכות רצו להיות אחיות טיפות חלב, קלטנו אותם בטיפות חלב כעובדות משרה כעובדות לשכות. הן לא באו מבחירה, הן באו לעבוד במשרד הבריאות וזה מה שהיה למשרד הבריאות להציע להם וכך הן נקלטו, הן מאד ממורמרות שהפכו להיות שפחות של קבלן.

אני מרשה לעצמי להשתמש במילה שפחות כי כך היחס לאותן אחיות והדברים שלו לא מדויקים. אתה מדבר על תקנים, אנחנו מחכים לתקנים שאושרו בתחילת השנה ואנחנו כבר באמצע השנה, היינו צריכים לקבל כ-200 תקנים ברמה הארצית ואנחנו עדין מחכים לתקנים האלה, לא קיבלנו הנחיה להתחיל לקלוט עובדים, זה לא מדויק שהתקנים פתוחים והאנשים רק צריכים להגיע.

מוריה דיברה על התנאים ואני רוצה להרחיב, אני באה ממגזר שאני גאה לייצג אותו, לצערי הבנות במגזר הערבי מרגישות מאוימות, מרגישות מושפלות, יש כמה מפקחות שמנהלות את זה כמו עסק פרטי, יותר גרוע מתפירה ומעובדים זרים, ככה מתייחסים לאחיות.

זה מאד לא טוב לנו כנשים, שאנחנו במדינת ישראל ששייכת לעולם המערבי וכך היחס לעובדות. אין מילין לתאר את זה, כל יום יש תלונות. נכון שנשים לא מתפטרות כי יש אבטלה יש קושי, יש אנשים שעובדים 15 שנה ולא יכולים לזרוק את הזכויות שלהם וללכת. צריך להתייחס לכל הדברים ביחד.

עורכת דין גלי עציון מנעמ"ת, הייתה דוגמה מצוינת בין המספרים שנתנו ל-מ.מ.מ לבין מה שקורה בפועל, הבדל קרוב ל- 2000. אם זה לא היה עצוב זה היה משעשע, שהכנסת מנסה לחוקק חוקים כדי להגן על עובדים כשהמעסיק העיקרי שמנצל אותם ועושה שימוש בחולשה שלהם, זה המעסיק שצריך להיות המעסיק הכי נאור משק, שזו הממשלה.

מתנהלת מדיניות של בת יענה, רוצים לקצץ את האיש השמן, זה כמו הסיפור על הסוס, כל יום נוריד לו קצת מהאוכל ובסוף הוא ימות. אי אפשר להתעלם מהעבודה שהממשלה ממשיכה להעסיק המוני אנשים, בעיקר נשים בתנאים מחפירים.

מדיניות ההפסד והתועלת היא חלמאית ואותו משרד האוצר שמצד אחד מפקח על הזכויות כביכול, הוא זה שמראש מוריד את הגזירות שגורמות להתנהלות הזו. אני חושבת שאי אפשר לבוא בטענות למשרד כזה או אחר, חייבת להיות החלטה ממשלתית, היא חייבת לחול בכל המשרדים והגיע הזמן שהמעסיק, שהוא עדין המעסיק הכי גדול במשק יתחיל להתנהל כמו מעסיק נאור ואל כמו אחרון המעסיקים הנצלנים.

עורכת דין מאירה בסוק מנעמ"ת. אני רוצה להתמקד בנושאים כלליים. אני עובדת בלשכה משפטית בירושלים ומגיעות אלי נשים מכל מיני תחומים. אני רוצה קודם כל להעיר בקשר לאחיות, הנושא של הפנסיה, ברגע שהם עברו מהפנסיה התקציבית של המדינה לעמותה, הם הפסידו את התנאים שלהם בצורה מאד משמעותית וצריך לתת את הדעת על זה.

בנושא המורים, יש בירושלים עמותה שנקראת עמותת רנה קסין והיא מעסיקה מורות, הן לא מקבלות כסף ממשרד החינוך, הם מקבלות כסף מהעמותה, הן מועסקות שמונה חודשים, תשעה חודשים ובכלל לא מגיע להם פיצויי פיטורין, כל שנה הן מועסקות מחדש.

אני מכירה מקרה של רופאות שיניים שהיו מועסקות על ידי העירייה, על ידי המדינה, היום הן מועסקות על ידי עמותה. עברנו מעובדי קבלן כשהמדינה לפני עשר שנים אמרה שאת עובדי הניקיון נעסיק בצורה אחרת. לאט לאט אנחנו רואים שכל העובדים אקדמאיים שנושא ההפרטה אוכל בהם ואנחנו נעבור למצב שלא יהיו בכלל עובדים של המגזר הציבורי, כולם יהיו עובדים מופרטים והזכויות שלהם נפגעות בצורה אנושה. הם הופכים מעובדים שלמדו השכילו וקיבלו משכורות סבירות, הם הו]פכים לעובדים עניים.

הבעיה של נשים בשוק העבודה בהקשר של עובדי קבלן היא כפולה. קודם הבעיה של עובדי קבלן כבעיה כללית, מאחר ונשים מהוות את רוב עובדי הקבלן היא נוגעת להם באופן אישי ובעניין הזה ברור שהמדינה מעצבת את ההתקשרות עם חברות כוח אדם. אנחנו יודעים שהעובדים של חברות כוח אדם זוכים לתנאים מינימאליים ולפעמים גם זה לא, ישנם עבירות על חוק שכר מינימום. דמי מחלה, דמי חופשה, פנסיה שכרגע זו חובה על כל עובד עדין לא נאכפת בחברות כוח אדם וברגע שהמדינה נותנת ידה ומעסיקה עובדים בצורה של עובדי קבלן היא בעצם נותנת ידה להפרה בוטה של עובדי כוח אדם.

כאן חלה חובה על המדינה בהתקשרות שלה עם עובדי כוח אדם לא רק המכרז הזול שהיום הוראת המינימום של החשכ"ל מהווה אבן נגף נגד הפרץ של מכרזי הפסד, אלא גם לבדוק מה כמות ההפרות של זכויות אדם אצל אותם חברות כוח אדם, איך עובד העובד, על פי שעות או שכר חודשי, איזה הכשרה ניתנת לאותו עובד, אי אפשר לסגור את העיניים ולהגיד אני מקשר עם עובד כוח אדם שמבחינתי הכי כלכלי ולא להסתכל על התמונה בכללותה כאילו למדינה אין אחריות.

אנחנו גם יודעים שלחשכ"ל היה הוראה שעם חברות כוח אדם שיש בהם הפרות חוזרות של עובדים, לא להתקשר, אבל בפועל, אנחנו גם יודעים שההוראה הזו לא כל ך מיושמת וחברות כוח אדם שבאופן אינהרנטי מפרים את זכויות העובד, עדין המדינה מתקשרת איתם כאילו זה לא עניינה.

יש גם עניינים ספציפיים הבעייתיים לנשים, למשל פיטורי נשם בהריון, אנחנו מנהלים תיק של אישה שפוטרה בהריון. היא עובדת כוח אדם ומתחילים פינג פונג מי המעביד שלה, המעסיק בפועל, עובד כוח אדם, מי נוטל באחריות. בספטמבר האחרון היה תיקון בחוק עבודת נשים שהחיל אחריות גם על מעסיק בפועל בפיטורי אישה בהריון, אבל מדובר רק על פיטורי אישה בהריון, ומדובר רק על עובדי כוח קבלן, כי לפי החוק הוא מגדיר את עובדי כוח הקבלן על פי חוק קבלני כוח אדם.

היום למעשה, כשרוב השירותים הם של נותני שירותים, אין אחריות של המזמין בפועל על פיטורי נשים בהריון או פיטורי נשים לאחר לידה, ואתם יודעים ש- 60 יום אחרי לידה אסור לפטר.

מעבר לכך ישנה בעיה חמורה לא פחות שהיא לא פיטורין, שמעסיק מעסיק אישה בהריון, הוא לא מעוניין בה כי היא בהריון, הוא שולח אותה חזרה למעביד שלה, קבלן כוח אדם, והמעביד לא מפטר אותה, הוא פשוט לא נותן לה עבודה אחרת, הוא מייבש אותה והיא לכאורה מתפטרת. במצב הזה הכול חוקי, היא לא פוטרה, היא רק יובשה עד כדי כך שהיא נאלצה למצוא עבודה אחרת.

במקרה היותר טוב הוא מוצא לה מקום עבודה אחרת, תחשבו על אישה שעבדה עשר שנים במשרד ממשלתי, הייתה בהריון הועברה חזרה לעובד כוח האדם והוא מצא לה עבודה אחרת. היא נאלצה בגלל הריונה, אחרי עשר שנות עבודה, להתחיל להתמודד עם עבודה חדשה, עם מקום חדש עם אנשים חדשים, כשכל העוול שעשתה הוא שהייתה בהריון. לנקודה הזו בכלל אין פתרון בחוק כי האיסור הוא רק על הפיטורין ולא על העברה ממקום עבודה בגין ההריון.

מעבר לכך יש את העניין של השוואת התנאים, בשירות המדינה יש תנאים עודפים לנשים בהריון, יש תנאים עודפים מבחינת שעת הנקה, יש שעת העסקה של אמהות שהיא פחות מ- 43 שעות שבועיות, יש את האפשרות לשלם דמי מחלה באופן מלא כך שהאישה יכולה לקבל שכר באם היא נעדרת על מנת לטפל בילדה החולה. כל התנאים האלה לא מקבלות נשים שהן עובדות קבלן. בשביל המדינה, למען המדינה, וכמו שראינו, למעלה מעשר שנים במקום עבודה של המדינה, זה מצב שלא ייתכן.

השוואת התנאים הזו שעל פי החוק לא תמיד מתקיימת ומעבר לכך, הנשים, עובדות הקבלן גם לא מודעות לתנאים האלה. אני חושבת שחובת שירות המדינה ליידע אותם לגבי התנאים של נשים בהריון ונשים, אמהות לילדים, כיוון שאלה תנאים שהם מעל החוק, שהנשים עובדות קבלן לא מקבלות אותם ולא יודעות שיש להן את הזכות לבקש אותם.

תודה. עורכת דין דבי אליעזר ממשרד התמ"ת.

כמה הערות כלליות, קודם כל לגבי המחקר, אני חושבת שהוא מחקר טוב מראה תמונה כוללת בקשר להעסקה דרך קבלנים במדינה. בכל מקרה צריך להבין, שלכל צורה קבלנית ככל שאנחנו מדברים על הצורות האוטנטיות של ההעסקה, קבלני שירותים, קבלני כוח אדם, קבלני העסקה כייעוץ, יש בעיות שונות ופרטניות לכל סוגי ההעסקה.

כשאנחנו מדברים על אחיות אנחנו מדברים על עובדות שעם כל הבעיות שהוצגו כאן, מדובר על עבודות שמאורגנות. ככל שאנחנו מדברים על עובדי קבלן, קבלני ניקיון ושמירה, מדובר על עובדים לא מאורגנים שבדרך כלל ההפרות שאנחנו רואים אצלם הן הפרות שמתחת לזכויות הבסיסיות לפי זכויות עובדים.

כשאנחנו מדברים על קבלני כוח אדם הבעיה שמתעוררת שם זו שאלה של השוואת תנאים, זה קצת שונה כשמדברים על קבלני שירותים, אלה דברים שצריך לקחת בחשבון. ממה שאני שומעת יש בלבול בין הדוברים בין קבלני שירותים לקבלני כוח אדם, צריך לדעת שאמנם יש בעיה כללית של ביטחון תעסוקתי ועל זה אני מסכימה, בכל אחד מצורות ההעסקה השונות יש בעיות פרטניות.

דבר נוסף שרציתי לציין, יש הצעות חוק פרטיות שעולות על הפרק בוועדת העבודה, יש גם הצעת חוק ממשלתית בנושא, אנחנו מתמקדים על הבעיה שלדעתנו אנחנו רואים שם הפרות רחבות על זכויות עובדים, על קבלני שירותים, אבטחה וניקיון. יש הצעת חוק ממשלתית שהובאה לכנסת בהסכמת ארגון העובדים ההסתדרות הכללית החדשה וארגוני מעסיקים והיא הצעה מאוזנת. אנחנו בדיונים בוועדה כדי לראות איך אנחנו מגשרים בין הצעות החוק הפרטיות לבין הצעת החוק הממשלתית.

בנוסף לכך, משרד התמ"ת, באמצעות אגף האכיפה, משתף פעולה עם החשב הכללי, לפני כארבעה חודשים נעשה בתחום השמירה והניקיון מבצע ונבדקו בקרב 700 עובדים, הפרות זכויות, החקירה בעיצומה. לפי מה שדווח לי היא כמעט בסופה וכמעט עם כל העובדים נמצאו הפרות של זכויות ואני מקווה שבקרוב נגיש כתבי אישום כנגד קבלנים עבריינים, גם בקשר לשכר מינימום וגם בקרש לשעות מנוחה. יש הפרות אחרות שנמצאו אבל הן לא בגדר עבירות פליליות כמו פנסיה וכדומה.

מיכל שוורץ מעמותת מע"ן, עמותה שמסייעת לפועלים ופועלות להתקבל ישירות לעבודה אצל מעסיקים במגזר הפרטי, אנחנו עובדים בעיקר בתחום הבניין ובחקלאות ועם נשים ערביות. מה שנאמר קודם על ידי חברי הכנסת שלי יחימוביץ ודב חנין שמה שקורה במגזר הציבורי משליך למגזר הפרטי הוא נכון מאד.

אם הממשלה, שאמורה לתת רווחה וחינוך ודברים שלא רווחיים לתושבים שלה פועלת כמי שעובד על פי רווח ושמענו סיפורים מזעזעים על אחיות מורים וכו', אז קל וחומר חברות פרטיות. הרי היום, אם מישהו מנסה להתקבל למפעל או לכל עבודה, הוא יכול רק דרך חברת כוח אדם. עלית, שפעם הייתה קולטת עובדים לא תקלוט עובדים אלא רק דרך חברות כוח אדם.

אם דובר על זה שזה לא הוכח כלכלית, אני רוצה להגיד שמספיק לדבר על נושא הפנסיה בשביל להבין כמה זה לא כלכלי לקלוט עובד בחברה וכמה זה כן כלכלי כביכול לקלוט עובד דרך חברת כוח אדם וכל שאר הצורות, וכמה זה לא כלכלי למדינה בסופו של דבר, שכל אישה שמגיעה לגיל 60 או 65 ואין לה פנסיה כי היא עבדה בכל מיני צורות לא מאורגנות ולפי דעתי גם לא חוקיות, היא נהיית אוטומטית ענייה, כי אם היא עובדת דרך כל חברה של מיקור חוץ או כוח אדם, אין לה פנסיה.

בנושא שלנו, נושא החקלאות, שנוגע בעיקר לנשים ערביות, אני רוצה להגיד ששם, מאז ומעולם, עבדו דרך כוח אדם. אם היום באופן רשמי יש 64,000 עובדי חקלאות ו- 29,000 מתוכם תאילנדים, אז כל היתר הם עובדי חברות כוח אדם. מאחר ונשים ערביות נמצאות בסדר העדיפויות האחרון, גם בחברה הישראלית בכלל וגם בחברה הערבית בפרט, אף אחד לא יתעניין בזה.

היום נשים עובדות בשביל 80 עד 100 ₪ ליום במקום 160 ₪ ליום ומעלה. אין להן תלוש. אם הן נפצעות אין להם בכלל שם. אם הכיש אותם נחש אני לא יודעת מי אחראי לטפל בהם. הדבר הזה מוביל לכך שהן לא מועצמות דרך העבודה אלא מרגישות כעבדים ששלחו אותם לעבוד, לאסוף כסף שייכנס לקופת המשפחה ובעצם העבודה מחלישה אותם במקום לחזק.

בעמותת מע"ן הצלחנו ונלחמים להכניס עובדות חקלאות ישירות דרך המעביד, אנחנו מתמודדים נגד מדיניות הממשלה שמייבאת פועלים עבדים מתאילנד והם עובדים ב- 13 ₪ לשעה וגם אנחנו מתמודדים כמו שנאמר עם מדיניות ממשלתית שהיא בעצמה מעודדת את כל המסחור של העבודה וידוע שבעיקר נפגעות נשים.

לכן אני מקבלת בברכה את מה שהוצע, שנושא עובדי ועובדות קבלן לא יוגבל רק לנושא של הסקטור הציבורי, שניכנס לסקטור הפרטי, נבדוק מה קורה במפעלי עוף, שנבדוק מה קרוה בתחום החקלאות, ששם אני אומרת שלא רק שצריכים להסתפק בשכר מינימום בלי זכויות אלא מגיעים ל- 80 ₪ ליום ומי שמזלזל במה שקרוה במגזרים האלה, לצערי בסופו של דבר זה גולש לאחיות לרופאים לאמנים למכללות ועוד.

תודה. אנחנו עוד נעשה דיונים על הסקטור הפרטי ונקבל אתה המלצה של חבר הכנסת דב חנין ושלך. משרד השיכון, הכול בסדר?

כן, יחסית למה שאני שומע פה הכול בסדר. יש לי התייחסות אחת שלא נוגעת לנושא של מעמד האישה, בהקשר של ועדה אחרת, ועדת הכספים נחשפנו אליה, וכן קיבלנו תגבור תקציבי בנושא של מאבטחים ויישמנו שם מכרזים הרבה יותר משופרים למרות שזה נושא אבטחה וברור שזו עבודה זמנית בכל זאת המכרזים היו עם תנאי שכר מינימום ובקרה צמודה הדוקה וטיפול פרטני כלפי כל עובד. אנחנו לא עוסקים במה שאני שומע פה, אין לנו עובדי חברת כוח אדם למעט בודדים.

ועובדי קבלני שירות? אתם מתייחסים לאלה שבאים אליכם או שולחים לקבלנים.

אני לא שולח אף אחד לקבלן בלי להתייחס, כל האנשים שעוסקים אתי גם במשאבי אנוש וגם אנשי עסקים מתייחסים ומטפלים בבעיות פרטניות. אנשים מוזמנים לקרוא לנו. אצלנו בעיקרון אין עובדי כוח אדם, אבל בגלל שאריות ובגלל הנושא של אבטחה, ומחשוב, שהשאלה לגבי המחשוב אם זה הסקטור שאנחנו נצמדים אליו או אל כי זה סגנון העבודה.

מנתונים שמסרת לנו בזמנו דובר על כ- 344 עובדים המועסקים באמצעות קבלני שירותים בתפקידי שמירה ואבטחה. זו קבוצה די נכבדת.

כן, זו קבוצה נכבדה והם ממש לא עומדים בדוגמאות ששמענו.

משרד בריאות הוא משרד מאד גדול.

אלה מאבטחים שרובם באים על בסיס זמני. הצגתי את זה לחברת הכנסת שלי יחימוביץ אחרי דיון בוועדת הכספים, כיסינו את זה מכל הכיוונים. אני לא מאמין שלמישהו יש טענה, זה אופי אחר של העסקה.

אני פעיל חברתי הייתי פה בנושא של קלדניות, עובדות קבלן של הדואר, שנמצאות עכשיו בתביעה נגד חברות כוח אדם והדואר. זו תביעה שרק 70 מתוך 2000 עובדי קבלן שיש בדואר, לפי דעתי כל המספרים שיש הרבה יותר נמוכים כי זה מאד נפוץ, גם בתחומים של סיעוד. האחרים שלא בתביעה נקלטו ורק בין חמש לשבע שנים הם יקבלו קביעות. אנשים, אחרי עשרים שנה יצטרכו לחכות עוד שבע שנים לקבל קביעות.

לשם השוואה, אתמול, באיחוד האירופי התקבלה החלטה לגבי עובדי קבלן, ההחלטה אומרת שתוך יום עובד הקבלן יקבל תנאים זהים, חוץ מאנגליה שזה יהיה שם 12 שבועות, האנגלים נלחמו הרבה כדי לדחות את ההחלטה הזו ואתמול היא נכנסה לתוקף. זה אומר שתוך יום, עובדי קבלן מקבלים זכויות שוות לעובד קבוע. מבחינתי זה גומר אתה ענף הזה, ואין צורך בענף הזה כי הוא לא יעיל כלכלית.

החברות האלה לא נמצאות במשרדי הממשלה ובגופים הציבוריים בגלל אהבתם לגופים ממשלתיים אלא בגלל שהם מרוויחים הרבה כסף על גבם של העובדים האלה, זה לא יעיל כלכלית ולא צריך להיות גאון גדול להוכיח את זה. יש לי מסמך של הלובי של חברות כוח אדם שמוכיח את זה ומספר לחברות כוח אדם ששייכות אליו איך הצליח לדחות את הכניסה של תוקף הקליטה מסוף ספטמבר דאז ל- ספטמבר 2009, זה נכתב 2004, נתנו להם עוד 45 חודשים של ניצול.

בשבוע הקרוב אני אפרסם הרבה חומרים שהגיעו אלי בעקבות ייצוג הקלדניות, שיוכיחו את כל מה שאני טוען.

אני מייצגת את משרד החינוך ועובדי ההוראה. מאחר והמורים היו על המדוכה אני רוצה להגיב. כמשרד החינוך אנחנו מעסיקים באופן ישיר את עובדי הוראה במוסדות חינוך רשמיים, דהיינו בגני ילדים, בתי ספר יסודיים וחטיבות הביניים. מבחינתנו הם עובדי מדינה לכל דבר ועניין.

אלא שבתוך בתי הספר ישנם פעילויות שמתבצעות על ידי המנהלים וההורים. כאם יש עובדי עמותה, כפי שציינה חברת הכנסת יחימוביץ, עובדי עמותה עובדי קרנות שממומנים על ידי ההורים, שאלה שעות תגבור וההעשרה לתלמידים.

מעבר לכך יש בתי ספר תיכוניים שאנחנו מתקצבים אותם, המורים אינם עובדי המדינה, אינם עובדים של משרד החינוך והם של הרשויות לכל דבר ועניין.

למה הם לא עובדים שלכם?

בגלל תקנים.

מורים בתיכון, למשל מורה להיסטוריה שלא עובדת משרד חינוך אלא עובדת עמותה, למה?

עובדי ההוראה של בתי הספר התיכוניים של החטיבות העליונות הם לא עובדים של משרד החינוך, הם מתוקצבים על ידינו באמצעות הרשויות והבעלויות, אבל הם עובדים שלהם.

אני רוצה לסכם את הישיבה. הוועדה רואה בחומרה רבה את התנהלות המדינה בנוגע להעסקת עובדי קבלן, בדגש על העסקת נשים. הוועדה תפנה לוועדת העבודה הרווחה והבריאות בבקשה לקדם את כל החקיקות בנושא שדובר עליהם היום.

הוועדה מקבלת את ההמלצות של חברי הכנסת ושל המשתתפים ותקיים סדרה של דיונים בנושא נשים העבודות באמצעות כוח אדם גם בחינוך, בבריאות ואת ההמלצה שנדון על העסקת העבודות במגזר הפרטי. תודה רבה לכולם הישיבה נעולה.




הישיבה ננעלה בשעה 12:45