בחינת פעילות המשטרה בשנה החולפת במניעה ובמתן מענה לאלימות בה מעורבות קשישות

5
ועדה לקידום מעמד האישה
17.6.2008
הכנסת השבע עשרה
מושב שלישי נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 141
מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה
יום שלישי, יד' סיון התשס"ח (17 ביוני 2008), שעה 11:00

בחינת פעילות המשטרה בשנה החולפת במניעה ובמתן מענה לאלימות בה מעורבות קשישות
לציון היום הבינלאומי בכנסת למניעת אלימות נגד קשישים

חברי הוועדה: ליה שמטוב – היו"ר
נאדיה חילו
שרה מרום-שלו

אורנה נחמני ארצי – המשרד לבטחון פנים
רפ"ק זהבה מאיר – קצינת ארגון אגף קהילה ומשמר אזרחי המשרד לבטחון פנים
רפ"ק מאיה זגורי – קצינת מתנדבים אק"מ המשרד לבטחון פנים
רפ"ק דינה מרום – קצ"ד נפגעי עבירה המשרד לבטחון פנים
פאני יוז – ס. מנהלת שרות לזקן משרד הרווחה והשירותים החברתיים
שרה זילברשטיין-היבש – מגזר התנדבות ומלכ"רים, המשרד לענייני גמלאים
ברברה לנג – עובדת סוציאלית משרד הבריאות
ורה שלום – מנהל אגף הגמלאות, המוסד לביטוח לאומי
ד"ר שרה אלון – מנהלת תכניות לטיפול ומניעת התעללות בזקנים אשל (האגודה לתכנון ופיתוח שירותים למען הזקן בישראל)
איילת שיאון – עוזרת למנהלת הרשות לקידום מעמד האישה
ד"ר איילת ברג-ורמן – חוקרת בכירה בתחום זיקנה מכון ברוקדייל
יעל אייזן – עובדת סוציאלית ראשית, קופת חולים מאוחדת
חיה אוירבוך – שירות לזקן מחוז ת"א והמרכז משרד הרווחה והשירותים החברתיים
ציפי נחשון גליק

דלית אזולאי

מעיין מכלוף - חבר המתרגמים בע"מ















בחינת פעילות המשטרה בשנה החולפת במניעה ובמתן מענה לאלימת בה מעורבות קשישות
לציון היום הבינלאומי בכנסת למניעת אלימות נגד קשישים

בוקר טוב לכולכם, אני מתכבדת לפתוח את ישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה. אני מודה לכם שהגעתם לישיבה. אני מודה גם לחברת הכנסת שרה שלו-מרום שהגיעה, היא חברה ותיקה בוועדה לקידום מעמד האישה וגם בשנה שעברה ניהלה את הנושא של קשישים בוועדה.

הכנסת היום מציינת את היום הבינלאומי למניעת אלימות נגד קשישים, והוועדה שלנו לקידום מעמד האישה גם החליטה לדון על הנושא, והנושא היום זה אלימות נגד קשישות. יום זה בא לכבד, להוקיר ולציין את הדאגה לרווחתם של הקשישים בארץ וברחבי העולם. אנחנו גם בשנה שעברה, בישיבה דיברנו על נושא האלימות, והשנה גם פנה אלינו יושב ראש הוועדה לרווחה ובריאות חבר הכנסת גלנטי, עם הבקשה לדבר על הנושא. הוועדה רואה בחיוב את ציון היום המיוחד הזה, ובחרה לבחון בישיבה זו את פעילות המשטרה בשנה החולפת במניעה ומתן מענה לאלימות במעורבות קשישות.

לשם כך הוועדה פנתה למשרד לבטחון פנים על מנת לקבל את הנתונים המעודכנים לתופעה, ואנחנו מהנתונים שקיבלנו רואים שבשנת 2007 הוגשו עשרים ושש אלף ארבע מאות שלושים תיקים.

זה לא הנתונים שלנו.

זה לא הנתונים של המשטרה? יכול להיות, אז אנחנו נדבר על זה. אבל פה יש לי דווקא נתונים של מרכז המחקר והמידע של הכנסת, שם מדובר על שנת 2008, בה הוגשו עשרים ושמונה אלף תלונות. אני לא אומרת שעשרים ושמונה אלף תלונות זה רק אלימות, זה כל מיני תלונות של קשישים. למשל לפי הנתונים פה אנחנו רואים שאלפיים תלונות זה בגין אלימות, זאת אומרת אחד מכל חמישה זקנים עובר התעללות מסוג כלשהו. זה לא מוכרח להיות אלימות, זה יכול להיות גם הזנחה או דברים אחרים. רק ביום ראשון אנחנו שמענו על מקרה בראשון לציון, על אלימות נגד קשישה. זה שמענו בחדשות.

פה לפי הנתונים מה שאני רואה בישראל שבע מאות ושניים אלף זקנים, מהם חמישים ושבעה אחוז נשים וארבעים ושניים הם גברים. אזורים הכי זקנים אצלנו בארץ זה מחוזות תל אביב מרכז וחיפה. בת ים היא העיר הזקנה ביותר בישראל וגם גבעתיים, קריית ים. ומה עוד מאפיין את הדו"ח, שזקנים ותיקים הם יותר אלה שמתלוננים במשטרה. ומהם זה שמונים וארבעה אחוז מתלוננים ותיקים. לעומת זאת עולים חדשים הם פחות מתלוננים, אני לא יודעת מאיזו סיבה, אולי מזה שלא יודעים את השפה, או כמה שאני נפגשת עם אנשים אז אומרים נו, אם נתלונן אז יוצא מזה משהו, אז רק תשעה אחוז מתלוננים. יש בעיה במגזר הערבי, שם רק חמישה אחוז מתלוננים. בדרך כלל מתלוננים אנשים בגילאים שבעים עד שבעים וארבע.

לא מזמן קראתי בעיתון על איזה שהוא פורץ שפרץ לשכן שלו, הוא רצה כנראה לגנוב מהזקן אז הוא ראה בבית שלו כזאת הזנחה שבמקום לגנוב משהו אז הוא עזר, הוא טיפל, הוא ניקה את הבית. אז גם מקרים כאלה לפעמים קורים.

אני רואה את הבעיה המרכזית איתה מנסה המשטרה להתמודד זה מחסור בשוטרים. ומאז 1985 הלך מספר השוטרים והצטמצם. כיום לפי הנתונים 2.2 שוטרים על כל אלף תושבים במדינת ישראל. לעומת אם אנחנו ניקח את ארצות הברית או אירופה אז בארצות הברית ישנם כארבעה שוטרים לכל אלף תושבים ובאירופה ארבעה וחצי שוטרים.

דרך אגב אני הגשתי הצעת חוק על הגדלת מספר השוטרים, גם חבר הכנסת שי חרמש הגיש את הצעת החוק ותודה לאל שזה עבר גם קריאה טרומית וגם קריאה ראשונה, שזה לא קל בכלל, והגיע לקריאה שנייה ושלישית ואני מקווה שזה בקרוב אנחנו נצביע על הצעת החוק, על הגדלת כמות השוטרים ביחס למספר התושבים.

היום נראה את המצגת שתציג לנו ד"ר איילת יעל ברג-ורמן, חוקרת בכירה ממכון ברוקדייל, וגם אני רוצה להעביר, אולי חברת הכנסת שרה מרום שלו רוצה להגיד כמה דברים לפני שאנחנו מעבירים את רשות הדיבור לאנשים שאנחנו הזמנו, ורפ"ק דינה מרום, קמ"ד אלימות במשפחה במשרד לבטחון פנים, היא תספר לנו על פעילות המשטרה בשנה החולפת במניעה ומתן מענה לאלימות במעורבות קשישות.

שלום לכולם, אני מברכת את יושבת הראש על היום שהיא תכננה, זה היום הבינלאומי של הקשישים, שנה שעברה כפי שהיא כבר אמרה אני ניהלתי את הישיבה. במשך השנה באמת עקבתי, מאחר וגם אני קשישה, אז עקבתי מאוד אחרי ההתנהלות של המשטרה, ושל העובדים הסוציאליים ושירותי הרווחה, מה נעשה. לא ראינו שיפור גדול משנה שעברה. מאחר וכפי שידוע לכם כמה שביקשנו להעלות את מספר השוטרים למען הקשישים, בכל אופן לא כל כך, אם כל חוק שאנחנו מחוקקים לא תמיד זה עוזר, עם העובדים הסוציאליים אתם יודעים מה שהולך, כבר חודשים שהם שובתים בכלל, ואין עזרה לקשישים, והקשישים מאוד צריכים את זה. אין לכם מושג עד כמה. וזה דווקא הגיל היותר מתבגר. יש המון המון, תסתכלו מה שהולך עם העובדים הזרים עם הקשישים. אנחנו רואים את זה בטלויזיה, אפילו העובדים שעובדים עם הקשישים מתעללים בקשישים. ואין מענה לזה. פשוט אין מענה.

מה שביקשנו, להאריך לפחות, עם כבר מכניסים אותם לבתי סוהר, לתת להם יותר שנים, שנות מאסר, על הדברים שהם עושים. לא יתכן, אני כבר במדינת ישראל קרוב לשבעים שנה, זה לא היה קודם. אתם אולי לא מכירים את התקופה הזאת, אף פעם לא ידענו מה זה לסגור דלת בבית. לסגור חלון. היום אנחנו הקשישים הולכים לישון, אני אומרת לכם בכל הרצינות, אני גרה לבד בבית, אני שמה ארנק עם כסף על השולחן, שאם הם יבואו שיקחו את הארנק, ושלא יפגעו בי. ואני לא היחידה, שתדעו לכם. אני גרה בבית משותף עם המון אנשים. ובכל אופן אין לכם מושג כמה שהקשישים באמת סובלים, רק מהפחד עצמו. גם אם לא קורה להם. הפחד, מה שאנחנו שומעים מבחוץ, מפחיד. לא נותן לנו מנוחה. אין לנו מה לעשות. כי לא שירותי הרווחה יכולים עד כדי כך, ואנחנו גם דור מזדקן, מדינת ישראל היא די מזדקנת, אם אתם יודעים, קחו את מספר הקשישים אז תראו שמדינת ישראל מזדקנת. אנחנו מאוד מאוד רוצים שכנסת ישראל תיתן את דעתה לכל המאבק של הקשישים נגד האלימות שאנחנו רואים מדי יום ביומו. אני מקווה שהמשטרה תבוא לעזרתנו.

תודה רבה לחברת הכנסת שרה מרום שלו. אני נותנת את רשות הדיבור לרפ"ק דינה מרום, בבקשה.

בוקר טוב. הנתונים די מוצגים בפניכם, ואני רוצה להקדים ולומר שאנחנו במשטרה מאוד מוכוונים לאוכלוסיית הזקנים, מפני שבעינינו היא נתפסת כאוכלוסיה חלשה ופגיעה, לרוב הזקנים באמת כפי שנאמר פה הם בעלי תגובה איטית, מוגבלת, לא כולם, אנחנו מדברים על גיל שישים וחמש ומעלה והיום אנחנו יודעים שיש אנשים בגיל ששים וחמש, צעירים, פעילים, מודעים יודעים וכו'. ולזה אחר כך אני אתייחס גם בנתונים שאני אעביר.

אני רוצה לחלק את מגוון ההתנהגות העבריינית לשני סוגים, כפי שזה מופיע גם כאן. אנחנו מדברים על התעללות פיזית והזנחה של קשישים, וכאן אנחנו מדברים בעצם על עבירות שמבוצעות בעיקר על ידי אחראי על הזקן, אם זה בני משפחה, אם זה במוסדות ובמקומות אחרים, בדרך כלל זאת התנהגות עבריינית שמתמשכת, היא לא חד פעמית, והיא בדרך כלל פוגעת במישור הפיזי, הזנחה והתעללות, וגם במישור הפסיכולוגי, חברתי, כלכלי וכו', לרבות עבירות של ניצול כלכלי. בעבירות האלה להזכירכם קיימת חובת דיווח, גם של המטפלים למשטרה ולפקידי סעד.




אני מדגישה, מפני שאני בהחלט כאן רוצה אחר כך להגיע לנתונים ולהגיד שיש תת דיווח מהבחינה הזאת. לא מדווחים. ואני אמשיך וארחיב הלאה.

סוג אלימות נוסף, סוג עבריינות נוסף זה בעצם עבריינות רחוב. זה אלימות גרידא. כאשר מדובר בפגיעה שהיא על ידי אדם זר האירוע בדרך כלל הוא חד פעמי, מבוצע לרוב על ידי שודד, פורץ, גנב, עברייני סמים שמחפשים כסף קל וטרף קל בעצם. הזקנים נתפסים כטרף קל. כאן הם אורבים בדרך כלל לזקנים במקומות ציבוריים. מדובר בכספומטים, בשווקים, מקומות הומי אדם, בנקים, וגם אנחנו מכירים כל מיני עבירות של פיתוי, כייסות, התחזות, דופקים בדלת ומתחזים לאחר וכך מבצעים את העבירות. זה לעניין הזה.

דובר פה על הנושא של מניעה וטיפול. אני רוצה לחלק את זה ולומר שבנושא של מניעה יש לנו כאן את צוות אק"ם של משטרת ישראל שהם יותר יתנו את הדגש על הנושא של מניעה. אני נציגת המשטרה בנושא של חקירות ומודיעין. וכאן אני רוצה להיכנס יותר לנושא של היערכות. קודם כל נתונים, הכותרת שלכם היתה אלימות כלפי קשישות. ומבחינת הנתונים שלנו גם סקרתי שנים קודמות וגם השנה, סך הכל עבירות אלימות אנחנו מדברים על בערך כאלפיים מאה השנה, ב-2007 היו אלפיים מאתיים חמישים תלונות, ולאורך שנים אנחנו רואים שאין אפליה בתחום הזה, כלומר לעבריינים אין אפלייה בעניין הזה, כלומר חמישים אחוז תקיפת זקנות וחמישים אחוז תקיפה של זקנים, וזה ממש לאורך שנים.

וכשאני מתמקדת כאן אני לא מדברת על הנושא של הזנחה, כי פה לא עשינו פילוג, הנתונים הם ממש מצחיקים, מצחיקים בגלל התת דיווח כפי שאמרתי קודם, אמנם אנחנו רואים שיש עלייה משמעותית יחסית, כי בשנים הקודמות העבירות של התעללות והזנחה עמדו על בערך כארבעים, ארבעים וחמש תלונות בשנה, ב-2007 בעקבות הגברת המודעות יש בכל זאת עלייה מאוד משמעותית, שבעים ושלוש תלונות. ושוב, הכל יחסי. זה לגבי הנתונים.

לגבי ההיערכות של המשטרה, אני רוצה לומר שיש, פה אני לא רוצה לעשות חלוקה של הזנחה לעומת עבירות אלימות, אני אתן איזו שהיא היערכות גלובלית לגבי כל הטיפול בנושא העבירות. קודם כל אני רוצה לומר שהמודיעין מרכז מאמץ מאוד מאוד ניכר בנושא של מיפוי פשיעה לפי אזורים, לפי רחובות, לפי ימים בהם מתבצעים מעשי תקיפה, שוד וחבלה וכו'. וגם קיימת פעילות מודיעינית יזומה באותם מקומות מועדים.

לגבי החקירות, אנחנו עומדים על כך שיהיה טיפול ממצה, מהיר ויעיל של החקירה, שוב, בגלל ובהתחשב ביכולתה של האוכלוסייה הזאת ובמגבלות שנובעות ממיצוי החקירה. אנחנו מדברים על קשישים שלפעמים עד שהמשפט מגיע הם לפעמים גם לא בחיים. אז אנחנו גם מעדיפים להעיד אותם עדות מוקדמת כמה שיותר מהר. ככלל אני רוצה לומר שאם נאמר קודם שאין שיפור אני רואה שיפור משמעותי ביותר בטיפול של המשטרה.

ואני רוצה להתמקד כאן בנושא של בקרות. משטרת ישראל בשנה שעברה, לא בשנה שעברה, בשלהי השנה, בעקבות מקרי אלימות חמורה בקשישים, החלטנו לפתוח את כל התיקים של שנת 2007 שנסגרו מחוסר עניין לציבור, על מנת לראות מדוע נסגרו, האם מוצתה חקירה וכו'. אני רוצה לומר שבואו נגיד ככה, מרבית התלונות החמורות של חבלה חמורה יש טיפול מצויין, מהיר, ממצה. עיקר התלונות הן תלונות של תקיפה. וזה באמת המאסה העיקרית של העבירות שעליהן מתלוננים. מתברר, אנחנו בדקנו מעל לשבעים וחמישה אחוז של התיקים, שקרוב לתשעים אחוז של התלונות של התיקים שנסגרו היה מדובר בתלונות מאוד מינוריות, לא מדובר בחבלה חלילה, מדובר בעיקר בסכסוך על דרך, על הכביש, תנועה וכו', סכסוך עסקי, מדובר על תלונות בין זקנים בכל מיני מקומות. כך שהסגירה התבררה כנכונה. וגם היה מדובר, שוב, בהתחשב בעובדה שמדובר על גילאי ששים וחמש ומעלה, של תיקים שלקחנו בחשבון, אז התיקים מרביתם נסגרו כסגירה נכונה. עדיין כשנים עשר אחוז מהתיקים אנחנו בדקנו וראינו שהסגירה לא היתה במקום, ניתנה הוראה והנחייה לפתוח מחדש את התיקים האלה ולבצע חקירה ומיצוי חקירה.

אני רוצה לומר שזה לא מסתיים רק בתיקים של שנת 2007, אנחנו עדיין עושים את הבקרות האלה בשנת 2008, כשמדור נפגעי עבירות שאליו אני שייכת מדי רבעון עושה בקרה נוספת לתיקים האלה. בנוסף לזה אנחנו גם עורכים בקרות ארציות של המדור עצמו, כלומר מעבר לבקרות שמתבצעות בשטח על ידי הקצינים המחוזיים מדור נפגעי עבירות מבצע בקרות עצמיות




בכל מיני תחנות משטרה ומרחבים ברחבי הארץ על מנת לבדוק תיקים שכרגע נמצאים בפעולה על השולחן. האם מתבצעת חקירה נאותה, האם יש מיצוי חקירה וכו'.

מעבר לזה אני רוצה לומר, אני לא יודעת אם מרבית השותפים שלי פה לעבודה יודעים שקיים מערך ייחודי לטיפול בנושאים רגישים, שזה בין היתר טיפול בעבירות אלימות בין בני זוג, טיפול בעבירות מין, והמערך הזה אמון לטפל גם בעבירות כלפי זקנים. אנחנו מעבירים הכשרות ייחודיות לנושא הזה, ההכשרות כוללות אנשי אקדמיה, ד"ר שרה אלון שנמצאת פה מעבירה הרצאות אצלנו, וגם דיבוב של זקנים, כלומר ניתן דגש לאוכלוסיה הזאת במסגרת מערך חוקרים ייחודי שמטפל בתחום הזה.

מעבר לזה אנחנו מקיימים שיתוף פעולה מאוד הדוק עם כל גורמי הטיפול, כמו בסוגי עבירות אחרים אנחנו יודעים שאנחנו לבד לא נוכל למגר את התופעה, או למגר זו מילה קצת יותר יומרנית אבל בואו נגיד לצמצם את התופעה או לתת לה לפחות טיפול נאות. אז אנחנו מקיימים צוותים של ועדות היגוי, יחד עם משרד הרווחה, יחד עם פאני יוז מהרווחה שמטפלת בנושא הזקנים. אנחנו שותפים בוועדת היגוי בנושא של התעללות בזקנים במוסדות, ומנסים לתקוף את זה בכל מיני זוויות, הן בפן הטיפולי והן בפן האכיפתי.

דבר נוסף אני רוצה להגיד, אנחנו גם הפקנו עלון מיוחד לנושא של הקשישים, הוא נמצא אצלי ביד, יחד עם אגף קהילה ומשטרה. למבוגרים שבינינו כיצד להתגונן מפני ניצול ופגיעה. אנחנו ממש נותנים פה סקירה מאוד רחבה מה לעשות, איך לעשות. העלון הזה הוא בעברית, יש שאיפה לעשות אותו בשפות נוספות, אבל עדיין הנושא הזה מכוסה גם על פי חוק זכויות נפגעי עבירה, כשאנחנו נותנים את עלון המידע לכל מתלונן, או כל מי שמגיע לתחנת משטרה. העלון הזה על הזכויות גם יש בו סעיף ייחודי לנושא של הזקנים. העלון הזה הוא בשפות אנגלית, אמהרית, ערבית, רוסית, והוא נמצא בכל תחנות המשטרה.

אני חושבת שאני אעביר את רשות הדיבור למי שעוסק בנושא של מניעה בתחום הזה.

לפני זה רציתי לשאול שאלה, בדרך כלל בסוף חודש, בעשרים ושמונה לחודש כשקשישים מקבלים את הקצבה בטח ובטח העבריינים הם הראשונים שיודעים את התאריך ומחכים לתאריך הזה. מה נעשה בימים האלה יותר ממה שאתם עושים כל השנה.

זה ההיבט המניעתי באמת. אלף באמת מציבים יותר שמירה סביב כספומטים, סביב בנקים. אבל אני פשוט רוצה לתת להם את רשות הדיבור כי הם עושים יותר את הפעולה בתחום הזה.

הצטרפה אלינו חברת הכנסת נאדיה חילו ואני פה בתחילת הישיבה דיברתי פה על אוכלוסיה ערבית, על נשים ערביות שהן הקבוצת אוכלוסייה הפגיעה ביותר מכל הקבוצות באוכלוסיית הזקנים. אז בבקשה.

קודם כל אני רוצה לברך את גבירתי שבהחלט מצאה לנכון ביום כזה שהכנסת מציינת את יום הקשיש להעלות את נושא הקשישות בוועדה. אני לא יודעת איזה עוד ועדות היום לקחו את ההיבט הזה ודנו, אבל לא כולם עשו את זה. אני חושבת שהיה ראוי שכל הוועדות היום בכנסת, כמו שיש יום הילד או ימים אחרים ורוחבית לוקחים את הנושאים ואת הוועדות וכל ועדה דנה בהיבט המקצועי שקשור אליה, אני רוצה באופן כללי להגיד ככה, אני הרי לא אוסיף נתונים, אתם בטח גם התייחסתם לפני שאני הגעתי לכאן לתופעה הזאת ומיותר אולי להוסיף כמה שהתופעה הזאת היא חמורה ונחשפה לאחרונה בצורה מאוד מאוד קשה. אני הגשתי שתי הצעות חוק בעניין הזה. אחת זה זירוז ההליכים המשפטיים, במקרה של תקיפות כאלה בקשישים באופן כללי, והצעת חוק נוספת החמרה בענישה, למרות שיש לזה השלכה לפעמים על בתי משפט באופן כללי, כשיש סוגים כאלה של עבירות ויש תופעות אז יש איזו התייחסות אולי יותר מחמירה. אבל אנחנו רוצים שאותה התייחסות לא תהיה רק תוצאה של איזו תגובה מסויימת של ריבוי מקרים אלא שתהיה בהמשכיות לאורך כל הזמן.

שני משפטים על הנושא הזה. חברה נבחנת, מבחינה מוסרית וערכית, יש כמה קריטריונים כשבאים לבחון חברה אם היא ערכית ומוסרית. אחד הקריטריונים בעיניי, ואחד הקריטריונים שאמור גם להיות מוכתב לכולם זה בעצם ההתייחסות של החברה לאנשים המבוגרים. אין בעניין הזה הנחות לדעתי. זה הרבה מעבר לאותו זקן או אותה זקנה שהיכו או מכים אותה או מתייחסים אחרת. גם המסרים שיוצאים מתוך אקט אחיד זה מסרים לא חינוכיים, זה מסרים, בלי לדעת מה החברה משדרת לאזרחיה, מה החברה משדרת לצעיריה, מה החברה משדרת לתלמידים, כשיש מקרה כזה ויש סלחנות, היא משדרת לגיטימציה, אם אין יד מאוד מאוד קשה, ואני מדברת על יד, לא רק אכיפה, אכיפה זה צד אחד, ואני באמת שמעתי אותך בהתרשמות מאוד חיובית על הפעולות שהמשטרה נוקטת, ואת ציינת את זה, אבל זו אחת הזרועות. יש עוד זרועות נוספות. יש טיפול, יש משרד העבודה והרווחה ונמצאים פה גם נציגים שאני מכירה ומכבדת ואני יודעת שהם עושים הרבה בנושא הזה. יש את הצד החינוכי, אני הייתי רוצה שביום כזה כל מערכת החינוך תתייצב ותעביר מסרים מאוד ברורים במערך החינוך לתלמידים, מה זה לכבד קשישים ומה זה כל הנושא הערכי הזה, ואיך לחנך ואיך לעשות את המניעה וההסברה. המניעה וההסברה בעיניי זה הרבה יותר חשוב מאכיפה וענישה, שזה התחנה האחרונה, ואחרי המעשה והקורבן כבר נמצא. אנחנו רוצים למנוע את הקורבנות.

אין לי נתונים יותר סלקטיביים על הנושא הזה במגזר הערבי אבל אני רוצה להגיד שני משפטים. בעבר גם חברות מסורתיות, גם החברה הערבית נתנה יותר כבוד למבוגרים, הרבה יותר התייחסות. היום עקב כל תהליכי המודרניזציה, בתהליכי המודרניזציה יש דברים חיוביים אבל יש גם דברים שליליים לצערי. והעתקה של דפוסים יותר של אי כבוד או זלזול או אפילו חלק של הוצאה מהבית, מה שלא היה לפני כמה שנים. ובכל זאת אני חושבת, אין לי נתונים אבל התופעה קיימת בכל החברות. צריך להגיב בצורה מאוד מאוד קשה. אני בדבר הזה אין לי הנחות. כשמדובר על ילדים ומדובר על קשישים זה שני הקצוות שהם הדופק של הערכיות של החברה בנושא הזה.

ולכן אני בהחלט חושבת שטוב עשתה הוועדה, וצריך גם לחשוב איך, כי הקשישות הן גם החוליה החלשה בתוך כל החוליות החלשות, גם של הקשישים. ראינו שהרבה מאוד קשישות שהן כביכול גם יותר חלשות, אז התקפות, אני לא יודעת אם יש לכם סטטיסטיקה על קשישים וקשישות.

אין הבדל. פה יש שיוויון.

אז בהחלט אני חושבת שצריך להמשיך ולעשות ולהירתם, ובמלוא גם המערכות הטיפוליות והשירותים שהתפתחו גם, וצריך להגיד את זה גבירתי היושבת ראש, המשרד לשירותים חברתיים, העמותות למיניהן שעובדות, אני חושבת שצריך להצדיע גם לעמותות למיניהן שעוסקות בנושא הזה. יושבת פה שרה שכבר שנים בנושא הזה, הם עושים עבודה כל כך טובה ויפה לפיתוח שירותים בקהילה לנושא הזה, וזה טוב, וצריך להגביר את זה ולשבח את זה ולהמשיך. אבל זה לא מכסה על אף מקרה אחד יחיד, זה פשוט לא מצדיק, וצריך להתייחס מאוד בחומרה. תודה רבה.

תודה לחברת הכנסת נאדיה חילו. זה נכון, היום אנחנו מציינים את יום הקשיש, ובאמת לא בכל הוועדות מדברים, חוץ מוועדה שלנו גם בוועדת ביקורת וגם בוועדת עבודה ורווחה וקליטת עלייה. בחינוך, בבתי ספר, אני לא יודעת איך היום, אם הנושא הזה, הוא באמת חשוב אבל לא רק ליום הספציפי הזה, זה חשוב לעשות את ההרצאות ולחנך במשך כל השנה. ומאיפה זה בא, זה בא מהחינוך. זאת אומרת אם אנחנו מחנכים את הילדים מגיל צעיר אז לא מגיעים לתוצאות מה שאנחנו רואים היום. וחוץ מזה תקציבים, למשל היום תקציבים לכל מיני תכניות,


שאם התקציבים האלה היו נותנים לחינוך, לבתי ספר בזמן הנכון אז לא היה צריך אחר כך לתקצב למשהו עכשיו שזה יכול היה למנוע מראש את התופעה.

עוד משפט גבירתי היושב ראש, מאוד ישן, שצריך להחזיר אותו, הוא כאילו לא מודרני, והדרת פני זקן, צריך להחזיר את המשפט הזה, עם כל התוכן וכל העוצמה שלו.

אני אבקש מרפ"ק זהבה מאיר להמשיך את הסקירה.

בוקר טוב לכולם, אני שמחה שניתנה לי ההזדמנות להשתתף. נדיה, אנחנו בזמנו היינו בפרוייקט של מנהיגות נשים ביפו, אז מאז ועד היום, שיהיה לך בהצלחה בהמשך הדרך. אני משמשת קצינת הסברה באגף קהילה ומשמר אזרחי, ואנחנו כבר מזה מספר שנים איתרנו את האוכלוסיה של הקשישים כאוכלוסיה חלשה שזקוקה למיקוד ולתשומת לב בהיבט המניעתי, ההסברתי והקהילתי.

הפרוייקט המרכזי שהוא נתן את המעטפת לכל הדברים שאנחנו עושים בתחומים הללו זה נקרא ברק זהב, ראשי תיבות בטחון רב קהילתי לגיל הזהב, כאשר למעשה אנחנו חברנו יחד עם אשל-ג'וינט ועוד משרדי ממשלה וגורמים ברשויות המקומיות, במטרה למנוע או לצמצם ליתר דיוק את כל הנושא של אלימות כלפי קשישים וקשישות. במסגרת הזאת עשינו את ההתאמות, מבחינת המבנים האורגניים, לאשל-ג'וינט יש את הקהילות התומכות, במקומות שיש בהם ריכוזי קשישים בכל רחבי הארץ, יש להם כמאתיים קהילות תומכות כאלה, כאשר בעצם המטרה היא להשאיר את הקשיש באזור ובסביבה שבה הוא רגיל להיות ולהמשיך ולתת לו שירותים ולהגן עליו מבחינת הבטחון האישי ולענות לכל הצרכים שלו. והרעיון היה בעצם לחבר את השוטרים הקהילתיים שלנו, שהם מונים כיום כחמש מאות, ופרושים בכשלוש מאות שבעים מרכזים בכל רחבי הארץ, כאשר שישים וחמישה מתוכם במגזר הערבי. ובמגזר הערבי יש לנו בין שניים לשלושה, שזה כולל מפקד בסיס שאחראי על גיוס מתנדבים.

אותו שוטר קהילתי יחד עם מפקד הבסיס ועם מתנדבים יוצאים ממש לפעילויות. היום הם גם מחוברים כבר לכל הנושא של הורדת פשיעה. מהבחינה הזאת שבאותם מקומות שיש בהם ריכוזי קשישים וכמות גבוהה של פשיעה, דווקא באותם מקומות, נבחרו המקומות האלה, בהתחלה כפיילוט ראשוני בעשרים מקומות. ואני רוצה לומר לכם שפעילות מאסיבית שהיתה באותם האיזורים, והאנשים בעצמם בתחנות המשטרה הרחיבו, כל מפקד ראה באמת את העניין על סדר היום, יש מקומות שזה פועל במחוז שלם. זאת אומרת לא רק נצמדו לקהילות התומכות אלא מעבר לכך עשו כל מיני דברים שקשורים להסברה, בבתי האבות, במועדוני קשישים, במעונות יום לקשיש, גם ביפו עשינו ובכל מיני מקומות שיש ריכוזים גם של עולים ושל מיעוטים, חרדים אפילו גם. זו הסברה מאסיבית. כי אנחנו מצאנו לנכון שיש הרבה דברים כלליים שאולי לנו נראים מאוד טריויאליים, אבל לא תמיד אנשים בגילאים המבוגרים שמים לב ומודעים לכך.

אם למשל לדוגמא מפתח, אנחנו מבקשים מהם להכין את המפתח מראש. כי מה קורה, לפעמים מגיעים לחדר מדרגות, חדר מדרגות חשוך, ומישהו נגיד מזדמן שרואה קשיש ומנסה באמת לראות אם יש כסף או משהו או לתקוף אותו, אז הזמן הזה שמחפשים בתיק את המפתח לדוגמא, וכשחשוך בחדר המדרגות, הוא זמן לביצוע עבירה כלפי אותו קשיש. אז חלק מההנחיות באמת אנחנו מסבירים להם איך לנהוג בבית, גם כלפי זרים. איך לנהוג בכלל עם כסף ותכשיטים שיש, מה לעשות, איפה לעשות. מספרי חרום לקרובים, התנהלות בחוץ, כשאתה יוצא מהבית מה אתה לוקח, איך אתה מניח את התיק. ממש כל מיני כללי זהירות, גם מבחינת התפיסה וגם מדגימים להם באופן אישי איך ומה לעשות. בימי קבלת הקצבאות גם כן יש לנו דפי הסברה, יש את העלות הסברה שהציגה דינה אבל מעבר לזה גם הוצאנו כללי זהירות בעת קבלת הקצבאות, תרגמנו את זה לשש שפות, עברית, ערבית, אנגלית, רוסית, אמהרית וצרפתית, והפצנו את זה בקרב השוטרים, שהם פשוט יעשו בזה שימוש ויתנו לאותן אוכלוסיות שדוברות שפות שונות.

בנוסף לכך יש את הפעילות שהיא לאחר הפגיעה באותם קשישים, שאותם השוטרים הקהילתיים חוברים יחד לרווחה ברשויות המקומיות, וגם כן מצד שני יש להם נתונים גם מתחנות המשטרה, ואז הם בודקים באיזה מקומות, וכמובן בהסכמה, באיזה מקומות אפשר ללכת ולבקר את אותו קשיש, על מנת לתת לו איזו שהיא הרגשה שבכל זאת המשטרה גם כן מלווה אותו גם כשהוא הופך להיות לנפגע עבירה, ונותנים לו כל מיני ייעוץ, וגם כן בעת קבלת הקצבאות מלווים, באמצעות השוטרים הקהילתיים ובאמצעות המתנדבים, בכל המקומות שיש את קבלת הקצבאות, אם זה הבנקים למיניהם והדואר. וגם אנחנו בהנחיות שלנו מסבירים להם שלאו דווקא חייבים בעשרים ושמונה לחודש ללכת. אפשר ללכת גם אחרי. יחד עם זאת גם כן עוד הנחיה שאנחנו נותנים, כל התשלומים שיש עדיף לעשות הוראות קבע. יש כאלה שמאמצים את זה, יש כאלה שלא, זה קצת בעיה, אני מסכימה אתכם.

בנוסף לכך אנחנו מתכוונים בכל מחוז ומחוז באמת עוד יותר לחזק את הנושא הזה ועוד יותר ממש להציף, עם הנושא של ההסברה וההדרכה, והמשך בנושא של הליווי האישי וייעוץ, שלדעתנו הוא מאוד חשוב.

אגב בימים האלה קיבלתי בדיוק אינפורמציה לגבי אשקלון לדוגמא אני אתן את זה, כי זה נתון מוחשי, שאנשים שעסקו שם בקהילה תומכת החליטו להרחיב את כל הפעילות למען הקשישים בכל השכונות איפה שיש ריכוזים באשקלון. וראה איזה פלא, בעשרות אחוזים הפשיעה ירדה. ממש נתנו נתונים. אין לי נתונים רק על השוטרים הקהילתיים כי הנתונים שלהם נכללים עם כל הנתונים של עבודת התחנה.

עוד פעם את מדברת על מתנדבים,

על שוטרים קהילתיים ומתנדבים.

תודה על הדיווח. אנחנו נראה את המצגת, בבקשה.

בוקר טוב, בשנים האחרונות עלתה מאוד המודעות לקיום הבעיה של התעללות בקרב האוכלוסיה הזקנה בארץ, כמו גם במדינות בייחוד בעולם המערבי. בסקר שנערך לפני ארבע שנים על ידי אוניברסיטת חיפה נמצא ששמונה עשר אחוז מהקשישים בקהילה חשופים להתעללות מסוג כלשהו.

העלייה במודעות לנושא הביאה לפיתוח של תכניות לאיתור, מניעה וטיפול בהתעללות בזקנים ברשויות המקומיות ובמועצות המקומיות, ששם המוקד של הבעיה, של ההתעללות, לוקח נתיב שונה קצת בעקבות הבעיה של העברת הנחלה והבן הממשיך, שמביא לערעור של מערכות היחסים במשפחה. אנחנו ליווינו את הפרוייקט הזה במועצות האזוריות ויצא דו"ח הערכה לתכניות האלה.

אבל היום אני רוצה להתמקד בתכניות שנעשו בשלוש רשויות מקומיות, בתמיכה, בפיתוח ובמימון של משרד הרווחה, המוסד לביטוח לאומי ואשל. המודל הזה יושם בערים באר שבע, בת ים ועפולה. אני מתייחסת פה להתעללות לא החד פעמית אלא להתעללות המתמשכת מצד בני המשפחה או מצד אדם שהוא קרוב, שיש איזה שהם יחסי אמון בין הקשיש והפוגע. מדובר בהקמה של יחידה ייחודית שמתמחה בנושא של טיפול ומניעת התעללות. לצורך זה מקצים כוח אדם שמתמקצע בנושא והוא מלווה על ידי צוות רב מקצועי, שמייעץ.

התופעה או הבעיה של התעללות זה נושא מאוד מורכב. יש פה סוגיה מאוד מורכבת שקשורה למערכות יחסים בעייתיות ומורכבות, הרבה פעמים הן מערכות יחסים גם אינטימיות, ההתעללות מתרחשת מאחורי דלתיים סגורות. ודיברנו פה, הזכירו חברות הכנסת את הבעיה של פנייה לעזרה, יש פה קושי באיתור של הבעיה, יש קושי להתערב במערכות היחסים האלה וגם לחקור אותן.

הצוות ברווחה עובר הדרכה והשתלמות כדי לפעול במספר מישורים, במישור הפרטני, הקבוצתי והקהילתי, שאני אפרט את זה בהמשך. ואני אולי אעבור למאפייני המטופלים שפנו באותן שנים, 2005, 2006 ו-2007. מבחינת הקורבנות אנחנו רואים פה שהרוב הגדול, שמונים וחמישה אחוז הן נשים. כמו שצויין פה כבר הגיל הממוצע הוא גבוה, שבעים וארבע, הרוב הם מוגבלים בתפקוד וללא רשתות תמיכה, לא בלתי פורמליות ולא פורמליות. ומה שמעניין כאן שהנשים מבין הקורבנות הן יותר צעירות, יותר עצמאיות ויש אחוז יותר גבוה של נשואות. למרות שהמצב באוכלוסיה, ההתפלגות באוכלוסיה הוא בדיוק הפוך.

מבחינת הפוגעים הרוב הם גברים, כמחציתם הם צאצאים בוגרים, שליש מהפוגעים הם בני זוג, עם בעיות כלכליות. מבחינת סוגי ההתעללות סוג ההתעללות השכיח זה ההתעללות הפסיכולוגית, שזה אומר קללות, השפלות, צעקות, זלזול וכן הלאה. אחר כך הפיזית, הניצול הכלכלי, הזנחה שזה מניעת צרכים בסיסיים של הקשיש והפרת זכויות. מדובר למשל שלא נותנים לקשיש לצאת מהבית או לפעמים לצאת מהחדר, או לא נותנים לו לשבת בסלון לראות טלויזיה או לגשת למקרר, דברים כאלה. מה שעוד מצאנו שעשרים ושניים אחוז דיווחו על אלימות בין זוגית מתמשכת, זאת אומרת חלק מההתעללות נמשכת לאורך עשרות שנות חיים משותפים. ייתכן שבעקבות ההזדקנות היא מקבלת אופי קצת שונה. חלק מתרחשת עם ההזדקנות בעקבות שינויים במצב הבריאותי או המצב התפקודי של אחד מבני הזוג. בדרך כלל המצב הוא שקשיש סובל ממספר סוגים של התעללות.

מבחינת ההתערבויות דיברנו על התערבות פרטנית, אז השכיחה ביותר זה שיחות טיפוליות, בייחוד עם הקורבן. בעקבות התכנית יש יותר ויותר מהלכים גם של שיחות עם הפוגע. בנוסף לזה משתמשים בשירותים תומכים, שזה כולל מרכז יום, מועדוני קשישים, מטפלות, חברות סיעוד, מתנדבים של המוסד לביטוח לאומי, וגם אמצעים חוקיים. ובנוסף יש גם פעילות של קבוצות תמיכה, כדי להעצים את הנשים, לתת להן יותר כוח להתמודד עם הבעיה, להיות יותר אסרטיביות וכן הלאה.

במישור הקהילתי המטרה העיקרית היא להעלות את המודעות לנושא. וכאן יש שתי אוכלוסיות יעד. אחת זה נותני שירותים, אנשי מקצוע בארגונים משיקים, והשנייה היא הקשישים בכלל, הקשישים עצמם. וזה אומר כלפי אנשי מקצוע להפנות את תשומת לבם למה זה נקרא התעללות, איך אפשר לזהות קשיש שסובל מהתעללות. למי להפנות, וגם ליצור דרכי עבודה או דרכי טיפול בשיתוף. וגם להצהיר אנחנו קיימים, ישנה יחידה שפועלת בנושא, אפשר לפנות אליה, היא הגורם המקצועי שאמור לתת מענה בנושא.

לגבי הקשישים מקיימים איתם מפגשים, יש גם ימי עיון גדולים לאוכלוסיות, לקהל הרחב של זקנים, שבהם מסבירים להם מה הן הזכויות שלהם, איך אפשר לממש את הזכויות שלהם, למי אפשר לפנות לקבלת עזרה.

מבחינת התוצאות אנחנו רואים כאן שאפשר לעזור בסך הכל לקשישים שחשופים להתעללות. אחרי שלוש שנים של התערבות אנחנו רואים שהעובדים הסוציאליים מדווחים ששני שליש חל שיפור במצב, זאת אומרת מדובר פה, שוב, להעריך מה זה נקרא שיפור זה סוגיה מאוד מאוד מורכבת, כי מדובר פה גם, אחרי עשרים שיחות שמדברים עם הקשישה שחווה יום יום התעללות ואחרי עשרים שיחות רק היא מסכימה לבוא לטיפול, לשתף פעולה עם הטיפול, זה גם נקרא טיפול. ישנו שיפור שמתייחס למשל, הבת הנרקומנית שחיה עם האמא ומתעללת בה, הרחיקו אותה מהבית, ואני שואלת את האמא נו, עכשיו טוב לך, כי מבחינת העובדת הסוציאלית היא מילאה את תפקידה. ההתעללות נפסקה. האמא אומרת לי מה טוב, מה טוב, תראי את הבת שלי עכשיו מסכנה. זה דבר אחד.

דבר שני, שיפור מתבטא גם בזה, בואו לא נתכחש לעובדות, זוג זקנים בשנות השבעים שמונים לחייהם, אי אפשר להפריד ביניהם. זאת אומרת ברוב המקרים כבר אין מה לעשות. מה נשלח את האישה למוסד, השיפור הוא בזה שנותנים לזוג כלים להתמודד, להשלים עם המציאות ולהתמודד כדי שיוכלו לחיות את שארית חייהם בצורה יותר נוחה, עם השלמה עם המצב, לנסות שוב לחיות עם המציאות יותר בנוח.

בסך הכל התכניות האלה תורמות מאוד להעלאה של מודעות. ראינו את זה גם בהפניות יותר, שיתוף פעולה גם עם המשטרה, בייחוד עם חברות סיעוד ראינו את זה. הצוות ברווחה נהייה יותר מקצועי, הוא לומד לשלב שיטות התערבות טיפוליות וגם חוקיות, שזה בעצם המענה המתאים יותר, לשלב את שני הדברים האלה יחד. עד היום היו נותנים שיטות כאלה של זבנג וגמרנו, מוציאים את האישה למוסד, וגמרנו, פתרו את הבעיה. היום הטיפול הוא יותר מתמשך, יותר מעמיק, התערבויות פסיכו-סוציאליות, יותר מערבים את הפוגעים בטיפול. שותפי תפקיד בשירותים משיקים בקהילה. סך הכל הבעיה הזאת יש לה אופי רב מערכתי ורב מקצועי. יש פה גם היבט משפטי, יש פה היבט רפואי, פסיכיאטרים, רופאים, עורכי דין, עובדים סוציאליים, שיחד דנים בבעיות ומוצאים להן פתרונות.

אז אנחנו רואים שנעשה לא מעט, אבל יש עוד הרבה מה לעשות, יש עוד הרבה מה ללמוד, איך להתאים טוב יותר את ההתערבות. התהליך הזה מתרחש גם בארץ, גם במדינות אחרות בעולם המערבי. אנחנו במקביל גם מלווים תהליך של הטמעה של נהלים להתמודד עם הנושא במוסדות בריאות לקשישים, ובקרוב ייצא הדו"ח של המחקר הזה שהצגתי אותו פה היום, ותודה רבה.

תודה רבה על הנתונים והמצגת המאוד מעניינת.

שמי שרה זילברשטיין, אני מהמשרד לענייני גמלאים. התפקיד שלי זה פניות ציבור ומיצוי זכויות. אני מתארת לעצמי שכל אחד נחשף לאחרונה לפעילות של המשרד באמצעי התקשורת בנושא הזה של מניעת אלימות, בוודאי ראיתם את כל הפרסום שלנו בנושא של מניעת אלימות, וגם הקריאה לזקנים לפנות ל-*8840, שזה חברה לפניות ציבור.

מה שאנחנו כן ראינו, וחבל שנציגי המשטרה לא פה, הגברות החביבות שעשו את העבודה החשובה מאוד, זה הבעיה שהרבה מאוד מהקשישים מתלוננים על כך שהפנייה שלהם נרשמה ולא נעשה איתה דבר, וגם תרעומת קשה מאוד מועברת אלינו על זה שרוב התיקים גם נסגרים מחוסר עניין לציבור, וזה מאוד מאוד מתסכל אותם. הם גם לא מרגישים מוגנים ובסופו של דבר גם פעם השנייה שזה קורה, בדרך כלל בגלל הסביבה הקרובה, כמו שכנים ואחרים, הם כבר לא פונים כי הם לא רואים שום טעם לגשת למשטרה, להתלונן ולא לקבל שום יחס מיוחד. אז זו בעיה אחת קשה.

אנחנו החלטנו שאנחנו פשוט נעביר את השמות שלהם למשטרה לטיפול חוזר, כי אי אפשר להשאיר את זה באוויר, וגם בוודאי שזה מוריד מההרגשה הכללית של הבטחון בקהילה, כי ברגע שהמשטרה, שהיא בעצם הסמל של כל המערכת שצריכה להגן על הזקן, לא מטפלת בפנייה, אז יש גם הרגשה של אנחנו לא מוגנים בגלל שאנחנו לא מקבלים טיפול ראוי. אני לא אומרת שלא נעשתה פה עבודה, אבל הבעיה הזאת עדיין מאוד מאוד קשה ומאוד מאוד משפיעה על האווירה הכללית שבה מרגיש הזקן מוגן או לא מוגן.

כמובן שיש את הפרוייקט של שבע ערים, אני מתארת לעצמי שאתם יודעים עליו, שבע ערים שנבחרו, לטיפול באלימות, יש ועדה ברשותו של ד"ר אבי ביצור שהוא מנכ"ל משרד לענייני גמלאים, ששם החליטו להתחיל לעבוד בשבע ערים, לוד, שפרעם, נתניה, חיפה, ירושלים ובאר שבע ואילת, שאלה ערים שהצביעו על תופעה של אלימות וגם כלים להתמודדות. הפרוייקט מתחיל ביולי 2008, ובפרוייקט הזה גם ידברו על סיוע פיזי לזקנים מבחינה זאת שיש עיניות ולחצני מצוקה וכו'. התקציב הוא מהמשרד לענייני גמלאים, אבל שותפים לפרוייקט הזה כמובן מרכז השלטון המקומי, משרד הרווחה, זאת אומרת יש עבודה משולבת.

דרך אגב אולי תקחו אתם לתשומת לבכם, אני מבקרת גם בבתי אבות ובמרכזים והמתנדבים שהם באמת עושים עבודת קודש, גם מחלקים אוכל לפעמים וכל מיני פעילויות שהם עושים, אבל להם, לעודד אותם, את המתנדבים, לא תמיד יש את התקציבים המינימליים, למשל גם לעודד את העבודה שלהם. הם לא מבקשים את זה, כי הם מתנדבים, אבל בכל זאת אני יודעת, פעם בחודש לעשות לכולם יומולדת למי שיש יומולדת, או איזה שהן מתנות לחג או משהו כזה.

חברתי ורה היא המומחית בארץ לנושא הזה, אבל מה שאני יכולה להגיד לגבי המשרד שלנו, אנחנו עושים עכשיו פרוייקט יחד עם ורה ועם אחרים לגבי מיצוי זכויות לניצולי שואה, ושם כל הפעילות של המתנדבים בנוסף לזה, בנושא של אלימות, אנחנו באותן הערים לפחות, אותן שבע ערים, תהיה פעילות מכל הכיוונים. זאת אומרת כל מי שמתעסק בנושא הזה בתוך מסגרת עירונית יהיו לו יד ורגל לתהליך של תכנון עבודה משותף. הנושא של מתנדבים צריך לקחת את רוב תשומת הלב אגב, כי אלה באמת האנשים בתוך הקהילה, מתוך הקהילה, שהם גם צריכים לעסוק הרבה מאוד במניעה ובאיתור.

אני מנהלת אגף ייעוץ לקשיש בביטוח הלאומי, אגף ותיק מאוד, שלושים ושבע שנים הוא קיים. אנחנו בעצם זה צוות של עובדים סוציאליים, כארבעים עובדים סוציאליים בכל הארץ, בכל סניפי הביטוח הלאומי שאנחנו מפעילים קרוב לחמשת אלפים מתנדבים גמלאים בכל הארץ. אני רוצה להתייחס בשני היבטים. אחד בנושא של איתור קשישים, שחלק מזה בעצם איתור הקשישים במצבי הזנחה וניצול ואלימות כלפי קשישים. אחד התפקידים, אולי התפקיד העיקרי שהמתנדבים שלנו עורכים, מתוך הכוח, מתוך המנדט שיש לנו בתוך הביטוח הלאומי, זה איתור אותם קשישים שהם עלולים להיות במצבי סיכון. אוכלוסיה מבוגרת, אוכלוסיה של אנשים בודדים, אנשים במשבר, אנשים שנדחים מחוק הסיעוד ומצבם אינם שפיר, זאת אומרת הם אינם מספיק חולים ותלויים אבל הם לא מספיק בריאים כדי להמשיך וכו'.

ביקורי הבית, נערכים קרוב לחמישים אלף ביקורי בית בשנה על ידי המתנדבים. הביקורים האלה יש להם הרבה מאוד תוצאות. בהיבט של נושא של אלימות והתעללות למתנדבים יש הדרכה, חלק מתהליך ההדרכה, תחזוקת המתנדבים היא בעצם הדרכה קבועה ומסודרת אחת לשבועיים שלושה לכלל המתנדבים, כל אחד בקבוצתו. חלק מזה בעצם איתור למידה והבנה או ניתוח של מצבים כדי לאתר את המצבים של ניצול קשישים ואלימות כלפיהם. יחד עם זה מתקיימים אלפי ביקורי בית קבועים אצל אותם קשישים, ושם בעצם ניתן לראות תהליך מתמשך של שנים כדי לזהות אם ישנו מצב של אלימות שמתרחש.

מה שאני רוצה לציין בשתי הנקודות האלה שאלה דברים שאולי הם לא כל כך נכנסים לסטטיסטיקה בכלל. האיתור של המצב, ופה איילת נתנה דוגמאות של אותם קשישים, שהם נמנעים מלהתלונן, הם אוסרים על המתנדב או על מי שנמצא קרוב לידם להביא לידיעת השלטונות שהבן או הבת או הבעל או הנכד פוגעים בהם באיזו שהיא רמה, ואז יש דילמה מאוד לא פשוטה, להחליט האם לסייע קודם כל להציל את הקשיש, למנוע את המשך ההתעללות בו או להתחיל להתמודד מול החוק, כן להתלונן או לא להתלונן. וחלק מהדברים האלה הם יכולים להיות גם על ידי עובדים זרים, ואני יכולה לומר שאנחנו מאתרים לא מעט, התלונה של הקשיש בדרך כלל לא כל כך מתרחשת, למרות שקרו וישנם בהיסטוריה הארוכה של השירות הרבה מאוד תלונות של קשישים, עדיין זה אינו משקף את המציאות עד כמה ישנה התערבות כדי למנוע את המצבים של הזנחה, של הימנעות מתנאי חיים סבירים לקשישים.

בת שיכולה לחזור מחו"ל אחרי הרבה מאוד שנים, להתנחל אצל האמא בתוך הבית, לאט לאט לסגור את האמא בפינה מסויימת, לא לתת לה לחיות ובסוף להוציא אותה למסגרת של בית אבות בניגוד לרצונה, וכל התהליך הזה מלווה על ידי העובדים הסוציאליים שלנו בשירות, על ידי המתנדב במעורבות של שירותי הרווחה וכו', בסופו של דבר במסגרת בית האבות הקשישה עדיין לא תרצה להתלונן ולא תביע את התסכול שלה מכל מה שקורה, ואלה המקרים הקשים והכואבים.

נקודה אחרונה שרציתי לדעת, האם הנושא של בתי האבות הפיראטיים באיזו שהיא צורה האם מדינת ישראל תקום יום אחד ותמנע את הדבר הזה. כי אלה מקומות שאין עליהם פיקוח. אלה מקומות שאנחנו יכולים למצוא שם מצבים של הזנחה והתעללות בכל מיני רמות. ובני המשפחה הולכים לשם בגלל עלויות זולות, בגלל היכרות, בגלל חוסר הבנה, בגלל כל מיני סיבות שלצערנו הרב מי שמשלם את המחיר בסופו של דבר זה הזקן. יש עשייה נפלאה של המתנדבים, והמתנדבים, גם בשירות שלנו וגם מתנדבים אחרים, מתנדבים זה לא רק בגלל שהמדינה ענייה ואינה לוקחת אחריות, מתנדבים זה האדם הפשוט שמסתכל בגובה העיניים לזקן וכחבר, כאדם בן גילו שקרוב אליו, יכול לדובב אותו, יכול לתמוך בו, יכול לעזור לו, ולהבין אותו יותר טוב מכל איש מקצוע בכל רמה שהיא. ולכן העוצמה של ההתנדבות, התיגמול, אני מסכימה איתך במאת האחוזים, אחד התפקידים של ארגון, של מוסד כמו שלנו שנעזר ומפעיל מתנדבים זה לתגמל אותם בצורה מסודרת, עם תפקידים מוגדרים וברורים, שמתנדב יודע למה הוא מגיע, מה תוצאות התפקיד ולמה הוא מתוגמל. הוא מתוגמל כי התרומה שלו והנוכחות שלו היא חשובה ביותר. ואני חושבת שדברים צריכים באמת לעלות למעלה.

תודה. אני רוצה להתייחס, את דיברת על המוסדות הפיראטיים האלה, זה באמת תופעה, אבל הרשויות במקומות כאלה יודעים על מה מדובר וסוגרים את הבתים האלה, רואים את ההזנחה, מעבירים את האנשים לבתי אבות, אבל יש תופעה גם אחרת, שהבתים שנקראים או בית חם או איזה שהוא שם אחר, דווקא כן מטפלים בקשישים, דווקא נותנים להם את כל מה שדרוש, והקשישים האלה הם לא יכולים לגור לבד אבל עדיין עצמאים וגם לא זכאים לבתי אבות כי עדיין עצמאים אבל רוצים לגור בחברה, רוצים להיות בחברה. מבחינת ביטוח לאומי ומשרד הרווחה הבתים האלה הם לא יכולים לקבל אישור עקב זה שהתנאים שם, כי איפה שיותר משני אנשים זה כבר נקרא מוסד, ולמוסד יש את התנאים משלו. וזה חבל מאוד, כי גם האנשים שמחזיקים את הבתים האלה, אני לא אומרת שהם עושים את זה בהתנדבות, בטח ובטח זה רווח שלהם, כי ההשתתפות העצמית של הקשיש שנמצא הוא משלם אבל הוא מקבל גם את השירותים, הוא מקבל את האוכל, הוא מקבל את הכביסה של הבגדים שלו, כל מיני הרצאות, מלווים אותו לכל המוסדות, חס וחלילה אם צריכים בית חולים אז בית חולים, שלבד הקשיש הזה פשוט הוא לא מסוגל לעשות את זה. ופה, עקב זה שאנחנו קצת, לא שמרובעים אבל עובדים לפי הנהלים, ונהלים הם כאלה, אז גם דברים מגיעים לזה.

אני חושבת שבאמת מדינת ישראל, לא יעזור, אי אפשר לפתור את הבעיה אם אנחנו מגדירים את אוכלוסיית הקשישים כחלשה והיא מוכיחה לאורך כל השנים כחלשה. הפתרון האמיתי, כל שירותי הרווחה והביטוח הלאומי, כדי ליצור תנאים ראויים יותר לקשישים, אין ספק שזה עניין של עלויות וזה עניין של חקיקה שכנסת ישראל צריכה לפעול למען העניין הזה. כל התקציבים שמופנים בעצם עם אותן הגבלות שנניח זקן שהוא אדם סיעודי שהוא נעזר בבית, ואם הוא היה רוצה לעבור למסגרת של בית האבות ואולי שם היה מקבל שירות טוב יותר אז בעצם גם הוא מפסיד אולי את הקצבה שלו, של חוק הסיעוד, כדי לעבור למסגרת סיעודית. ואז המשפחה רואה בזה השתתפות גדולה מידי ואז אולי פונים למסגרות מהסוג הזה. זה עניין של חוק שהכנסת צריכה בעצם לאפשר אותו ולהקצות לו את המשאבים, סביר להניח שזה יעצים מאוד את ההוצאה, אבל איפה שהוא צריך למצוא דרך למנוע את הפשרות האלה שנעשות על גבם של קשישים, וסופו של דבר לצערנו הרב זה עניין של כסף. ידע קיים, מוטיבציה קיימת, רצון גדול קיים, הרבה מאוד מתנדבים, הביטוח הלאומי בכל הוועדות שאני שותפה להן ויושבת בהן בנויות מאנשי מקצוע רציניים שאכפת לנו, ובסופו של דבר הכסף מכריע כאן. וזאת עובדה. והשטח לא ימנע את הפירטיות הזאת בכל מיני צורות אלא אם יעמוד שם תקציב, שבאמת בחקיקה כמובן.

תודה. אני רוצה לסיים את הישיבה ולסכם את הישיבה. חבל מאוד שאנשי המשטרה עזבו אותנו, מצד אחד באמת יש ישיבות בכל הוועדות ומצד שני רואים על חוסר בתקנים ובתקציבים ובעוד אנשי מקצוע שיכולים לשלוח את הנציגים שלהם לכל הוועדות. בכל זאת אני מודה לכם שהגעתם אלינו.

כדי לסיים, אני שייכת למפלגת ישראל ביתנו, ובאמת באמת אנחנו עוסקים והרבה הרבה עושים למען הקשישים, גם מבחינת אגרת טלויזיה שכבר שנתיים הם לא משלמים, הנחה בחשמל וכל מה שאנחנו יכולים אנחנו מנסים לסייע לקשישים. ואני מתכוונת גם בוועדה שלנו לדבר על נושאים אחרים כמו סיוע באמת לקשיש.

היה לי עוד רעיון, דיברנו על זה היום, גם לגבי הצעת החוק שלי, חוק אזרחים ותיקים, לגבי אנשים שעוברים מנכות לזקנה. מבחינת הקצבה הם מקבלים אותו סכום. יכול להיות ששם עשרה או שבעה עשר שקלים יותר. אבל מצד שני עקב זה שזה לא השלמת הכנסה הם לא יכולים לקבל את ההטבות שמגיעות להם. גם היום קראתי לפי הדו"ח, יכול להיות של המשרד שלכם, שגם קשיש הוא כל חורף מקבל איזה שהוא סכום, מאתיים ומשהו שקל, עבור החימום. רק אלה שיש להם השלמת הכנסה. גם האנשים האלה שמקבלים את הקצבה ללא השלמת הכנסה הם לא יכולים ליהנות מהשירות הזה.






בסיכום אני קוראת לממשלה לא לשבת בחיבוק ידיים ולחכות לנתונים נוספים של המשטרה, לקחת את זה בעדיפות ראשונה ולפעול מייד כדי להפסיק את התופעה, ואנחנו נמשיך לדון בוועדה שלנו. תודה רבה לכולכם, הישיבה נעולה.




הישיבה ננעלה בשעה 12:00