פתרונות דיור בקרב משפחות חד הוריות - המשך דיון

5
ועדה לקידום מעמד האישה
28.5.2008
הכנסת השבע עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי



פרוטוקול מס' 132
מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה
יום רביעי, כ"ג אייר התשס"ח (28 במאי 2008), שעה 09:00

פתרונות דיור בקרב משפחות חד הוריות – המשך דיון
בהשתתפות מנכ"ל משרד הבינוי והשיכון, ד"ר חיים פיאלקוב

חברי הוועדה: ליה שמטוב – היו"ר
יעקב כהן
מרינה סולודקין

ד"ר חיים פיאלקוב – מנכ"ל משרד השיכון
ישראל שוורץ – סמנכ"ל בכיר אגף איכלוס משרד השיכון
יעל מבורך – רפרנטית בינוי ושיכון, אגף תקציבים משרד האוצר
רחל אגמון – מפקחת ארצית פרט ומשפחה משרד הרווחה והשירותים החברתיים
ברכה ארג'ואני – יו"ר הקואליציה הארצית למשפחות חד הוריות וראש הארגון לזכויות הדיור
סילביה שכטר – הקואליציה הארצית למשפחות חד הוריות
מירב סיני – הקואליציה הארצית למשפחות חד הוריות
רחל לוי – הקואליציה הארצית למשפחות חד הוריות
זויה גורנשטיין – הקואליציה הארצית למשפחות חד הוריות
אינה ספוזיניקוב – הקואליציה הארצית למשפחות חד הוריות
אבי אלבי – הקואליציה הארצית למשפחות חד הוריות
יוליה דניסיוק – הקואליציה הארצית למשפחות חד הוריות
ויקטור כהנא – הפורום לדיור ציבורי, עמותת "יחד"
ראובן אברג'יל – הקואליציה הארצית למשפחות חד הוריות
דוד קשני – הפורום לדיור ציבורי
מיכאל בן ישי – בנק ירושלים
אסתר שי – פעילה במרכז למיצוי זכויות למשפחות חד הוריות בירושלים
מאיה להב נוי – פעילה במרכז למיצוי זכויות למשפחות חד הוריות בירושלים
לובה פודליסקין

אריאלה אהרן

ממעיין מכלוף - חבר המתרגמים בע"מ












פתרונות דיור בקרב משפחות חד הוריות – המשך דיון
בהשתתפות מנכ"ל משרד הבינוי והשיכון, ד"ר חיים פיאלקוב

בוקר טוב, אני מתכבדת לפתוח את ישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה. הנושא של היום זה המשך דיון פתרונות דיור בקרב משפחות חד הוריות. קודם כל אני רוצה לברך את מנכ"ל משרד השיכון, ד"ר חיים פיאלקוף, אני יודעת שאתה בנאדם מאוד עסוק, וגם אני מאוד מעריכה שאתה בכל זאת הגעת לוועדה, והנושא מאוד מאוד חשוב, ומאוד חשוב לדעת מה קורה במשרד השיכון לגבי הדיור לחד הוריות. חשוב לנו לא רק לחד הוריות, פשוט הנושא היום זה דיור לחד הוריות.

אני גם רוצה לברך את מר ישראל שוורץ, ותיק ותיק במשרד השיכון, ועם ניסיון רב, מנכ"ל בכיר לאכלוס במשרד השיכון. גם את משרד הרווחה, גם את כל הארגונים וגם את החד הוריות הנמצאות פה, אני חושבת שנמצאת פה חד הורית שהיא נמצאת בבעיה מאוד קשה. אני רק רוצה לבקש, כי הדיון שלנו יכול להימשך רק עד שעה אחת עשרה כי באחת עשרה מתחילה המליאה. חשוב לנו באמת לבדוק ולשמוע את משרד השיכון, אני מאוד מבקשת, מי שרוצה לדבר שיירשם פה אצל מנהלת הוועדה או ירים יד ואני אתן את רשות הדיבור. להתערב בדיבורים אני מבקשת לא לעשות את זה כי זה קודם כל מפריע ושנית זה גוזל את הזמן שלנו.

אני מכירה קצת את הנושא, והיה חשוב לי לבדוק את כל הפרוטוקולים של הוועדה במשך השנים. ואני ראיתי שבמשך שנים רבות פה בוועדה דיברו על פתרונות דיור למשפחות חד הוריות. אני מברכת את חברת הכנסת מרינה סולודקין, תודה שהגעת לוועדה שלנו. ובמשך שנים אי אפשר להשוות מה שהיה בשנות התשעים ומה שהיום ב-2008. קרה באמת בשנות התשעים שהגיעה עלייה גדולה, והיה מלאי דירות במיוחד בפריפריה, היו יותר מידי דירות, עד העלייה הגדולה אני חושבת בפריפריה, אני מכירה את הערים שהיו אלף דירות ריקות. ואני רוצה להגיד לכם שבינואר 1990 אולי היו אלף דירות ריקות אבל ביולי-אוגוסט באותה שנה כבר כמעט לא היו דירות. אם אני טועה אז תתקנו אותי. אבל בכל זאת אנחנו היום נמצאים בשנת 2008, ורואים שהמצב הוא נעשה יותר ויותר קשה.

בישיבה האחרונה אנחנו דיברנו על נושא הדיור בראשון לאפריל 2008. הוועדה הבינה כי סיוע לחד הוריות ניתן בשלושה מסלולים: שכירות במסגרת הדיור הציבורי, סיוע בשכר דירה והלוואות לרכישת הדירה. אם אנחנו ניקח את המסלול הראשון, שכירות במסגרת דיור ציבורי, כמו שאני כבר אמרתי אם אנחנו ניקח את מרכז הארץ אז אני חושבת שאין בכלל דירות או איזה שהוא מספר מצומצם, ואם יש לנו תור היום בירושלים ומישהו בתור מספר חמישים אז זה לא אומר שאחרי שנה או שנתיים הוא יקבל את הדירה. כי אם המלאי הוא כל כך מצומצם אז מספר חמישים גם יכולים לקבל אחרי עשר שנים את הפתרון לדיור.

אם אנחנו ניקח את הפריפריה, איפה היום בכל זאת יש איזה שהוא מלאי של דירות, אז גם שם המדיניות של הממשלה זה למכור דירות. אז מי שיכול היום וגר בדיור הציבורי הוא רוכש את הדירה. רוכש את הדירה בהנחה שמגיע לו. לקשישים מגיעה הנחה מסויימת, לחד הוריות מגיעה הנחה מסויימת, למשפחות רגילות הנחה מסויימת. ובכל זאת אנשים רוכשים את הדירות. זאת אומרת גם המלאי היום בפריפריה הוא מלאי מאוד מצומצם. זה לגבי המסלול הראשון, שכירות במסגרת דיור ציבורי.

המסלול השני זה סיוע בשכר דירה. סיוע בשכר דירה גם לא כל הורה יכול לקבל את הסיוע בשכר דירה. זה גם תלוי כמה ילדים יש לו, זה גם תלוי איזה הכנסה יש לו. אז אני היום רוצה לשמוע, הוועדה רוצה לשמוע ממשרד השיכון מה קורה בכלל עם החד הוריות שלא מגיע להן שום סיוע, איך הם יודעים בכלל על מספר חד הוריות שהיום הן לא שוכרות דירות ולא מקבלות סיוע. היום הן גרות ביחד עם המשפחות יכול להיות, עם ההורים שלהן. משכירות ביחד עם עוד משפחה את הדירות. גובה של סיוע בשכר דירה. כי אם יש איזה שהוא תקציב מסויים לסיוע בשכר דירה, ועקב זה שזה סכומים קטנים ולא כל חד הורי מגיש גם את הבקשה לסיוע כי הוא לא יכול לשכור דירה, מה קורה עם הכסף הזה שמצטבר ומיועד לסיוע בשכר דירה.

השלב השלישי זה הלוואה לרכישת הדירה. בכלל היום אני חושבת שהסעיף הזה בכלל אפשר למחוק. כי זה שום הטבות שהמדינה היום נותנת לחד הורי. זה משפחה רגילה ומשפחה חד הורית היא יכולה לקבל היום באותם תנאים הלוואה מהבנק ולקנות דירה. למי יש מהחד הוריות היום סכומים כאלה גדולים אם אין לא מענקים, לא הלוואות מקום לרכוש את הדירה. אז אני חושבת שנתתי את התמונה על שלושה מסלולים מה שדיברנו. אני רוצה לתת את רשות הדיבור למנכ"ל משרד השיכון, אבל לפני זה לחברת הכנסת מרינה סולודקין.

אני חושבת שאנחנו לא יכולים לשבת בחיבוק ידיים עכשיו, כי כשהיתה תכנית של קיצוצים ב-2003 ו-2004, ורוב של משפחות חד הוריות קיצצו להן קצבאות, אז ידענו שזה יכול לגרום לאסון חברתי. אבל עכשיו, אחרי חמש שנים של קיצוצים, ונסיונות שלנו להחזיר את הקצבאות למשפחות חד הוריות לא מוצלחים. יש עכשיו צירוף של נסיבות אחרות. אז קודם כל קיצוץ בקצבאות, דבר שני העלאת מחירים למוצרים הבסיסיים, כמו לחם, כמו חלב, כמו שמן, גם יש התייקרות של חשמל ומים ודלק. והקורבנות הראשונים הם כבר הגיעו.

יושבת כאן יושבת ראש אגודה של משפחות חד הוריות, זויה גורנשטיין. לפני שבוע קרה ברחוב הרוסי אסון שחד הורית אחת התאבדה, עם שלושה ילדים. היא לא הצליחה לשרוד בתנאים של שכירות גבוהה, מחירים גבוהים בראשון, ניסתה להגיע לאשדוד, אחרי כמה חודשים לא יכולה להתמודד עם הקשיים שלה, והתאבדה. ואני חושבת שבאיזה שלב אני מאוד מבקשת מהיושבת ראש לשמוע את זויה גורנשטיין, בגלל שיש עוד שתי מועמדות להתאבדות בעמותה הזאת.

אז מה שאני חושבת שכוועדה וכחברות כנסת, המצב תוהו ובוהו פוליטי אבל זה לא חשוב אבל בני אדם זה ערך ביהדות, וזה פיקוח נפש. הן חד הוריות. אז קודם כל אני חושבת שאנחנו צריכים לפנות למשרד האוצר, לשר רוני בראון, אחרי המקרה שקרה בראשון ולומר שלצערנו זה רק התחלה. שמשפחות חד הוריות לא יכולות להתמודד. ובמשרד השיכון לאנשים המכובדים שנוכחים כאן, לומר שכל המדיניות של עזרה כל כך קטנה לשכירות, חוסר יכולת לקבל את הדיור הציבורי, הפרטה מתמשכת של הדיור הציבורי, וגם כמעט לא קיימות תכניות להרחיב את המלאי של הדיור הציבורי בגלל שמפלגות העולים עשו את זה בעבר, בהווה לא בונים מקבצי דיור חדשים, חד הוריות דרך אגב לא יכולות להיכנס בגלל שזה דיור לקשישים, ואני חושבת כל עניין ההוסטלים, דירות עמידר, שיכון עובדים, עכשיו זה לא קיים. זרקו את האנשים לים של מצוקה, אני מדברת על כל החד הוריות, שקשה מאוד. בלתי אפשרי. גם עשינו הפגנות בגלל שקשה לכולם. זה קבוצת הסיכון שאף אחד לא לוקח בחשבון. תודה.

אני רוצה להשלים את דבריה של חברת הכנסת סולודקין. לכל החד הוריות הותיקות עוד התווספו חד הוריות שמעל עשר שנים בארץ. הן כבר לא שייכות למשרד הקליטה, הן שייכות היום למשרד השיכון. חוץ מזה אם לפי הסטטיסטיקה כיום בישראל מאה אלף חד הוריות, ומהן שמונים אחוז מהחד הוריות זה חד הוריות יהודיות, וחמישים אחוז מהן זה ותיקות ושלושים אחוז עולות חדשות, ורק ארבעה עשר אחוז חד הוריות עם שלושה ילדים. והיום לפי הקריטריונים של משרד השיכון רק חד הוריות עם שלושה ילדים יכולות לקבל איזה שהוא פתרון, כולל הסיוע בשכר דירה. מה קורה עם כל העולות חדשות שהצטרפו למעגל הזה. מה קורה עם אוכלוסיה ערבית. מה קורה עם אוכלוסיה אתיופית. אז אני נותנת את רשות הדיבור למנכ"ל משרד השיכון, ד"ר חיים פיאלקוף.

תודה רבה ליושבת ראש הוועדה. מכיוון שאתם שמעתם כבר סקירה של פעילות המשרד, אני רואה גם שיש לכם דו"ח של המרכז מחקר אני אולי אתמקד בכמה נקודות ספציפיות ואז אנחנו ננסה לתת תשובות והבהרות. כפי שהסברת הסיוע של המשרד מתמקד בשלושה תחומים, ואני אנסה אולי להשלים כמה דגשים מהמסמך ומהסקירה שלכם. אתחיל בנושא של סיוע לרכישת דירה, שללא ספק זה מיועד לאוכלוסיה יותר מבוססת, מי שיכול להרשות לעצמו, יש לו הון עצמי ויכול להרשות לעצמו גם את האפשרות להחזיר, יש לו את היכולת.

כפי שהזכירה חברת הכנסת סולודקין בשנת 2003 הממשלה החליטה לבטל מענקים. משכנתאות עד אז כללו מרכיב של מענק, ומסיבות תקציביות התקבלה החלטה אז להפסיק מתן מענקים כמעט לכל הקבוצות למעט קבוצה של העדה האתיופית. מה שקרה כתוצאה מביטול המענקים שלגבי כל המשפחות או כמעט כל המשפחות המצב הורע. זה נכון שריבית במשק ירדה, אבל מכיוון שהמשפחות הזכאיות שלנו, של המשרד, משפחות חסרות הדיור, הן בעצם נעזרות בעיקר בכספי המדינה אנחנו יודעים שההחזר החודשי עלה באופן משמעותי. יודעים שיש בעצם כמה קבוצות ספציפיות שנפגעו מביטול המענקים. משפחות בעלות ניקוד גבוה, משפחות חלשות, משפחות חד הוריות ביניהן, משפחות שגרות בפריפריה, אזור עדיפות לאומית. גם קבוצת העולים.

לסבר את האוזן או לכמת את זה, הירידה משנת 2001 ועד 2006, ירידה אצל משפחות חד הוריות הוותיקות, ירידה של חמישים וחמישה אחוז. לגבי המשפחות החד הוריות של עולות ירידה של שישים ושניים אחוז, בממוצע של כל החד הוריות ירידה של חמישים ותשעה אחוזים. כלומר אם 2001 משקף היקף מסויים של ביקושים או היענות או אפשרות של המדינה לסייע לקבוצות אז בעקבות ביטול המענקים אנחנו רואים ירידה של שישים אחוז. באותה תקופה, בחמש שנים מ-2002 עד 2006 אנחנו יכולים לומר שיש הצטברות של כאלפיים חמש מאות משפחות חד הוריות, שאנחנו מעריכים אילו היינו ממשיכים לתת מענקים המשפחות האלו היו מגיעות לדירה.

הנושא של ביטול המענקים, חשוב להדגיש, הוא פוגע בהרבה קבוצות, לא רק בחד הוריות. אני לא יודע אם זה חצי נחמה, לא חושב, אבל אני רק רוצה לחדד, זה לא משהו שמכוון למשפחות חד הוריות. אנחנו העלינו בדיונים רבים, השר בוים העלה, גם מול ראש הממשלה, גם בדיונים מול שר האוצר, יש גם דו"ח של בנק ישראל שמצדד בהחזרת המענקים. אנחנו כמובן מצטרפים לניתוח של דו"ח בנק ישראל שהתפרסם לפני כחודשיים בגין החיוב בהחזרת מענקים. ואני מוכרח לומר שלא הגענו להבנה, להסכמה, מתוך תפיסת עולם, תפיסה כלכלית, וכרגע המציאות היא שאין מענקים, למעט הקבוצה הקטנה של עולי אתיופיה. כתוצאה מכך ההחזר החודשי של משפחה חד הורית גבוה מאוד, תולדה של זה שאנחנו מרחיקים את הדירה מהישג ידן של משפחות אלה. אז התמונה לגבי אפשרות לסייע ברכישת דירה היא תמונה לא מעודדת. אבל אני מעדיף להתחיל בשלילי, אולי להגיע בסוף למשהו קצת יותר חיובי, להשאיר טעם יותר טוב בפה.

אני רוצה לעמוד דום דקה לזכר של חד הורית ששמה קץ לחייה.

אבל זה לא רק לאותה חד הורית, כי יש הרבה חד הוריות שלא יודעים, אבל אנחנו יודעים שהיו נסיונות של התאבדות. לאותם כל אלה שלא יכולים גם במסגרת המשפחות של זוגות נשואים, שגם לא יכולים.

זה בקשר למסלול של סיוע לרכישת דירה. אנחנו מעריכים שהמשפחות החד הוריות בעלות הכנסה נמוכה הסיכויים שלהן להגיע לדירה בבעלות הם סיכויים מאוד קטנים, לפחות לגבי אלו בעלות הכנסה בינונית ומטה.

שני המסלולים הנוספים הם מסלול של דיור ציבורי והשתתפות בשכר דירה, ויש קשר ביניהם. את צודקת שהמלאי מצטמצם. אולי היה נכון לומר שלגבי כל הקבוצות, וזה אולי הדבר החיובי, אבל אמר יעקב גדיש ז"ל שהיה הממונה על התקציבים וישב ראש ועדה ציבורית בנושא סיוע לדיור, הוא פעם אמר לנו שהבעיה עם החצי כוס המלאה שהחצי הריק תמיד למעלה. אנחנו מעניקים העדפה למשפחות חד הוריות, גם מבחינת הניקוד המשפחות זוכות לניקוד מוגבר. גם לגבי הסיוע בשכר דירה הניקוד אוטומטית גבוה יותר. אבל אחרי ככלות הכל הסיוע שמקבלים הוא סיוע מוגבל. ואני רוצה בכל זאת להציג עכשיו קצת מה שהמשרד עושה.

נכון הוא שהכניסה לדיור ציבורי נעשית יותר ויותר קשה. המלאי מצטמצם, בין היתר, אולי בעיקר הודות למכירת דירות בדיור ציבורי, והמלאי הצטמצם. נמכרו כעשרים וחמש אלף יחידות דיור. עשרים וחמש אלף יחידות דיור נמכרו מסוף 99', אנחנו השקענו חלק, אני חושב לא




מספיק, השקענו בהרחבת המלאי, בחידוש המלאי, וברור שאם היינו לוקחים חלק גדול יותר של ההכנסות לטובת פתרונות חדשים אז המלאי היה גדל, אבל כדי שלא תהיה שום אשליה אנחנו מוכרים את הדירות בהנחה ממוצעת שמגיעה לשבעים, אולי אפילו יותר במצטבר, והדירות מלכתחילה השומה היא נמוכה, כך שגם אם היינו לוקחים את כל ההכנסות בניכוי ההוצאות ומשקיעים את כל הכסף בדירות, אולי היינו יכולים לרכוש עשרה אחוז ממה שאנחנו מוכרים. שלא תהיה אי הבנה.

סליחה, חידוש המלאי זאת אומרת אתה מתכוון לשיפוצים למלאי הקיים.

או לרכישה או לפתרונות אחרים, ואני אגע בזה עוד שנייה.

אני אגיד לך שעמדנו כמו על בריקדות ב-99' מול החוק שאמרו דיור ציבורי, ולמעשה הפרטת הדיור הציבורי לידיים פרטיות. וידענו שלא יהיה. מכרו עשרים וחמישה אלף ובנו עשרים וחמישה אלף. ולצערי הרב הנבואה השחורה התממשה, ואנחנו יושבים כולנו, וגם אתם, שקשה מאוד, במקום להרחיב את המלאי של דירות הוא הצטמצם.

חבר הכנסת רן כהן כתב לאחרונה ספר על המאבק לדיור ציבורי, והוא ציטט דברים מישיבות הוועדה, דווקא גם מזכרוני וגם ממה שהוא כותב הנבואה השחורה היתה יותר מטעם נציגי משרד השיכון, שאמרו שלא יהיו דירות, ולא כל כך חברי הכנסת.

אתה לא יודע איזו תקרית היתה במליאה.

בכל אופן העובדה שהדירות נמכרו והמלאי לא התחדש, בודאי לא בהיקפים הדרושים.
אנחנו מעניקים העדפה למשפחות חד הוריות אבל יש רשימת המתנה ארוכה מאוד. באזור המרכז לגבי הותיקים הרשימה מגיעה לסדר גודל של אלפיים חמש מאות משפחות שממתינות בתור, ויש יישובים ספציפיים שהתור הוא של שנים. אנחנו יזמנו מהלך, וישראל שוורץ עומד מאחורי היוזמה, ליצור אופציה ומסלול חלופי למשפחות, גם חד הוריות אבל כלל המשפחות שזכאיות לדיור ציבורי, פנינו אליהן והתחלנו בפיילוט שהצליח, אנחנו עכשיו מרחיבים, בתאום עם האוצר, אנחנו קוראים לזה שכירות ארוכת טווח. בעצם אנחנו מוסיפים תוספת משמעותית לשכר דירה, תלוי לפי מספר נפשות ויכול להגיע עד אלפיים מאתיים שקל, אם מדובר במשפחה גדולה. משפחות חד הוריות בדרך כלל הן משפחות קטנות.

ומה קורה עם משפחות חד הוריות עם ילד אחד או שניים?

אני דילגתי על זה מכיוון שזה מופיע כאן בחומר שחולק לכם. הזכאות של להיכנס לדיור ציבורי לפי הכללים למשפחה חד הורית עם הכנסה נמוכה עם שלושה ילדים. ולכן באופן פורמלי, אמנם יש מקרים יוצאי דופן, וישראל יושב במספר ועדות חריגים, לטפל במקרים גם של משפחות חד הוריות עם הכנסה נמוכה עם פחות משלושה ילדים, שיש נסיבות נוספות, ויש אישורים, אבל



ככלל הזכאות להיכנס לדיור ציבורי במשפחה חד הורית מוענקת למשפחה עם שלושה ילדים. בכל מקרה מי שזכאי, בין אם זה לפי הכללים ובין אם זה לפי ועדת חריגים יכול ליהנות ממסלול של שכירות ארוכת טווח. פנינו לכל משפחה שזכאית, אני כרגע לא יודע את המספר המדוייק מתוך המשפחות הזכאיות כמה מהן חד הוריות, אבל פנינו לכולם.

מר פילאקוף, עוד פעם, אני כל הזמן מטפלת בנושא הזה ולא ידעתי, אתה אומר שלמשפחות חד הוריות רק עם שלושה ילדים יש גם זכות של שכירות ארוכת טווח?

זכאיות של משרד השיכון. אם מדובר במשפחה שזכאית לדיור ציבורי, בין אם לפי הכללים ובין אם לפי ועדת חריגים, המסלול האופציונלי של שכירות ארוכת טווח נפתח בפניהם.

בכמה כסף מדובר?

משפחה שהיא זכאית אם היא משפחה עם פחות ילדים היא יכולה באזור מרכז הארץ בסדר גודל של אלף שבע מאות חמישים שקלים. אם מדובר במשפחה גדולה, כלומר ארבעה ילדים ויותר, היא יכולה להגיע לסיוע של אלפיים מאתיים שקל. אנחנו מבקשים ממשפחה כזאת בעצם לצאת מהמסלול, מרשימת ההמתנה, לתקופה, בפיילוט התקופה היתה עשר שנים, עכשיו אנחנו מקצרים את זה לחמש שנים.

זה אתה אומר רק שכירות במרכז הארץ?

במקומות שאין דירות. ביישובים שיש מלאי של דירות אין טעם ליצור, אבל אני רוצה להדגיש, גם במרכז הארץ משפחה שאומרת אני רוצה להמתין, קשה לי, אולי אני מספר חמישים אבל זה "רץ", אז אנחנו לא מחייבים את המשפחות האלה, מאפשרים להן, בפיילוט היתה הצלחה, יותר מעשרים אחוז מהמשפחות שהיו זכאיות לדיור ציבורי בחרו במסלול של שכירות ארוכת טווח, מכיוון שהגיעו למסקנה שזה מהיר יותר, נותן להם את הגמישות לבחור איפה הם רוצים לגור, והם בחרו במסלול.

על כמה משפחות מדובר בפיילוט?

מאתיים חמישים. לא רק חד הוריות, כל המשפחות.

מר פיאלקוף, רק שאלה אחת אני רוצה לשמוע, איזה שר נתן את הרעיון של שכירות ארוכת טווח. שרנסקי ואחר כך מאיר שטרית.

ההיסטוריה, שרנסקי לגבי עולים קשישים ויצחק הרצוג התחיל את העניין לזכאי הדיור הציבורי. זה בשביל ההיסטוריה.

אבל את יודעת, צריכים להודות לאנשים שעשו, בגלל מה, אז אומרים שכולם לא עושים כלום. היו אלה שעושים אבל לא תמכו בהם, והיו אלה שהיו מאוד מאוד אדישים, שלוקחים להם תקציבים, זכויות, מענקים, כל מיני דברים. בפוליטיקה מאוד חשוב זכרון ארוך.

כן, אבל זה לא במציאות.

אנחנו כפי שאמרנו בדיונים עם משרד האוצר, עם אגף התקציבים. הגענו למסקנה משותפת שהמסלול הזה הוא חיובי, הוא מאפשר גמישות, לכן הפקנו לקחים והגענו בעצם לתיקונים שאמורים להרחיב את היריעה, להקל על המשפחות. לדוגמא ראינו שההתחייבות לעשר שנים היא מכבידה, אחרי שעשינו ניתוח למה אנשים לא מצטרפים. אז מתוך הבנה משותפת עם אגף התקציבים.

הפיילוט הוא ממתי?

התחלנו בשלהי 2006, תחילת 2007. עכשיו אנחנו בעצם בדור החדש של התכנית, אנחנו רוצים לעגן את זה בתוך תפיסה שזה חשוב להיות תכנית יציבה, כפי שעשינו אשתקד.

איך חד הורית יודעת על זה?

בפעם האחרונה, ואנחנו נחדש את זה, אנחנו הוצאנו מכתבים לכל משפחה ומשפחה שזכאית, אמרנו שיש מסלול חדש ואנחנו מכיוון שהתנאים עכשיו השתנו נעשה פעולה דומה ליידע אותם, כדי שכל מי שזכאי לכך יוכל לשקול ולבחור.

אני עוד פעם רוצה לחדד, ממתי הדבר הזה?

פעם קודמת זה היה, כמו שאמר חיים בערך בתחילת 2007, והנגלה שיש בה את ההורדה לחמש שנים ואת הגדלת הסיוע למשפחות עם ארבעה ילדים ויותר תצא תוך שבועיים או משהו כזה. כל אחד מקבל מכתב, עם מספר טלפון של פקיד שמטפל בו, שהוא יכול לשאול אותו.

משפחות חד הוריות עם שלושה ילדים שגרות במרכז.

והחוזה בין מי למי?

יש היום בשוק החופשי בין שלוש מאות חמישים לארבע מאות אלף דירות שמושכרות בשוק החופשי, שזה מלאי אדיר. מתוך מחקר שנעשה אצלנו מדובר בדירות שלא כל שנה מחליפים דיירים, להיפך, אם בעל הבית יש לו דייר טוב הוא רק שמח. כלומר שבעצם יש בפועל מלאי דירות גדול שאפשר לגור בו תקופות ארוכות יחסית. לא כל שנה צריך לעבור דירה. לפי דעתי כל הדיבורים על חידוש בנייה ציבורית, אז זה נכון שדיור ציבורי זה הפתרון הכי נוח וטוב, מתוך הכרת המציאות הפתרון שיהיה הפתרון הזמין והאפשרי זה הגדלת הסיוע בשכר דירה לתקופות, המודל של שכירות ארוכת טווח, דרך אגב גם בארצות הברית זה פועל, בעולם המערבי זה המסלול שפועל, אנחנו מקווים שיחד עם משרד האוצר נוכל לתגבר את זה. אנחנו עושים פיילוט לחמש שנים, עד עכשיו זה מצליח, ואני מקווה שנוכל לתגבר כדי שבאמת משפחה שמוגדרת כזכאית לא תצטרך להיות בתור שבע שנים אלא תוכל ללכת ולשכור דירה ולא כל שנה לבוא לוועדות, וכן ולא.

למה זה ירד מעשר לחמש?

כי עשינו בדיקה בקרב המשפחות פרטנית בטלפון ושאלנו אותן למה אתן לא לוקחות את זה. אחת הסיבות העיקריות שלא רצו, אמרו עשר שנים זה המון זמן. אז הורדנו לחמש.

רחל, חד הורית עם שלושה ילדים, ותלוי באיזה גילאים ילדים, כשמגיעים לאיזה שהוא גיל מסויים, שמונה עשרה, עשרים ואחד, היא כבר לא מפסיקה להיות חד הורית. אז עקב זה היא עושה את החשבון שבתוך עשר שנים היא כבר תהיה בודדה ולא יגיע לה בכלל שום דבר.

המדינה מסבירה, כותבים מכתבים, שולחים מכתבים, מפרסמים, גם בטלויזיה וגם ברדיו, ובכל זאת יש חד הוריות ויש קשישים ויש נכים שמגיעים למשרד ושואלים מה מגיע לי. לא שומעים, לא קוראים, לא יודעים. אז גם אתם הגעתם לפה, תשמעו פה וגם תוכלו להסביר.

אני מתנצלת בשם של אלה שלא יודעים לקרוא ושלא מבינים כל כך מה הזכויות שלהם. אני מתנצלת בשם.

אז עקב זה יש את הארגונים שקמו כדי לעזור לאנשים האלה. בואו נשמע את משרד השיכון.

אני רוצה לומר שזה בשורות שאנחנו שמענו מפי נציגים של משרד השיכון, ואנחנו עם ארגונים של משפחות חד הוריות עכשיו יודעים על זכות חדשה. דבר שני, מחכים למכתבים, אני מבינה שבעוד שבועיים, חודש, יהיו מכתבים לזכאים. אבל מה שאני אומרת לראשי הארגונים תיזכרו. בגלל שנכנסתי לאותו תהליך עם חד הוריות בנושא זכות ללמוד בלי לאבד את המלגה, ו מה קרה, שלחו את המכתבים, אבל כנראה לאנשים אחרים, והשתמשו בזכותן רק שש עשרה נשים חד הוריות מתוך אלפים שאנחנו מכירים שיש לנו. אז בגלל זה קודם כל ערנות חברים.

חוץ מזה שחד הוריות מחליפות דירות, ולא תמיד המכתבים מגיעים.

אני רוצה לעצור לשנייה לומר, אנחנו לא חושבים שהמצב טוב, ואני הולך לומר עוד נקודה חיובית, אבל שלא תהיה אי הבנה שאנחנו חושבים שהמצב של משפחות רבות מצב מעולה. אבל במסגרת האילוצים התקציביים מנסים לעשות פעילות של התייעלות ולהביא לשיפורים של קבוצות איפה שהמצוקה היא באמת קשה.

זו מדיניות מאוד נכונה.

לגבי השתתפות בשכר דירה, ב-2003 התקבלה החלטת ממשלה להקטין את ההשתתפות בשכר דירה לגבי מצטרפים. גם בנושא המשכנתאות אבל גם להקטין את ההשתתפות בשכר דירה בערך בחצי. ולגבי משפחות חדשות. השנה, זה התחיל אשתקד וגם השנה, שוב הגענו להבנה חיובית עם משרד האוצר, זה היה יוזמה שקידם השר בוים השנה, ואנחנו העלינו את ההשתתפות בשכר דירה מחמש מאות שלושים ושישה שקלים לשבע מאות שבעים וארבעה שקלים באזורי מרכז הארץ, איפה ששכר הדירה גבוה הרבה יותר. אנחנו יודעים שמי ששוכר דירה בפריפריה משלם פחות, במרכז הארץ, תל אביב, ירושלים וכו' שכר הדירה מאוד גבוה, ולכן עשינו תיגבור מסויים לגבי מי ששוכר במרכז הארץ. זה סיוע לכל מי שזכאי להשתתפות בשכר דירה. יש בסך הכל כמאה ארבעים אלף משפחות שמקבלות השתתפות בשכר דירה. יש הרבה מאוד עולים, גם עולים קשישים, יש גם משפחות חד הוריות וקבוצות נוספות שעולות על הכללים.

בכל מקרה אנחנו העלינו את זה, יש עוד דיונים עם האוצר ב-2009 להעלות עוד תוספת. יש הסכמה. בשיחות עם משרד האוצר הגענו להבנה שהקיצוץ שהיה ב-2003 הוא היה אולי קשה מידי, אולי בנסיבות העניין. בכל מקרה יש הסכמה, זה עוד לא מחזיר אותנו לסכום שהיה לפני כן, אבל זה במגמת שיפור. אנחנו יודעים ששכר דירה בשוק הפרטי, אנחנו עוקבים אחרי זה, שכר דירה עולה במרכז הארץ, ביישובים העירוניים זה עולה במיוחד, וזה בוודאי מכביד על המשפחות. זו תוספות שאנחנו מנסים לעשות והגענו להבנה כדי להקל.

הצטרף אלינו חבר הכנסת יעקב כהן, אני מברכת אותך אצלנו בוועדה. אני רציתי פשוט לשאול לגבי השכר דירה, עקב הסכומים הקטנים לא כל חד הורית יכולה להרשות לעצמה להשכיר דירה. אבל בתקציב כשבונים את התקציב בכל זאת אומרים מאתיים אלף משפחות כאלה, אז אנחנו נתקצב לשנה סכום מסויים. איפה הכסף הזה, מה קורה עם הכסף הלא מנוצל?

כל השיטה של תכניות הסיוע, זאת שאלה שחוזרת כל הזמן, גם לגבי משכנתאות וגם לגבי שכר דירה, זה קצת דומה לשיטה התקציבית של נניח קצבאות ילדים. במובן הזה שברגע שנקבעת זכאות, אנחנו מעלים את הסיוע בשכר דירה עכשיו ואנחנו מעריכים, עושים דיונים ומעריכים שכתוצאה מהעלאת הסיוע בשכר דירה אנחנו מעריכים שחמש מאות משפחות חד הוריות יצטרפו למעגל וזה יעלה עשרה מיליון שקלים. גם אם בדיעבד אנחנו מגלים שלא הצטרפו חמש מאות אלא חמשת אלפים האחריות של משרד האוצר להביא את הכסף. אין מצב שתבוא משפחה חד הורית ונגיד לה גברת, מצטערים, את החמש מאות ואחד.

ואם זה הפוך?

אם זה לצד אחד הולך ככה אז גם לצד השני זה הולך ככה. אם יבואו לא חמש מאות אלא חמישים, אותו דבר. כלומר בעצם ברגע שנקבעות ההחלטות משרד האוצר הוא בעצם אחראי, לטוב ולרע. ככה זה עובד, ואני חושב שטוב שזה עובד ככה.

כבוד גבירתי היושבת ראש, כבוד המנכ"ל הנכבד, ידידי מר שוורץ, חברים נכבדים, כמו ששמענו מהמנכ"ל אני חייב להגיד שהם עושים כל מה שביכולתם. ובמגבלות שהם מוכתבים מהאוצר. וכיוון שהמצוקה ידועה, וכמו שאנחנו יודעים הבעיה של חד הוריות והבעיה של כלל האוכלוסיה, אני אתמול דיברתי על זה מעל במת הכנסת קצת, הגישו חוק לצער בעלי חיים, שמסתובבים כלבים וחתולים משוטטים ברחובות. אמרתי להם אני בשביל החוק, יש לזה כל מיני מגבלות, אבל אני מאוד מעריך את מידת הרחמים של מציעי החוק שדואגים לדיור לחתולים ולכלבים, אבל אני מבקש שמידת הרחמים הזאת תתגלגל גם עלינו וגם ידאגו לקורת גג לבעלי החיים האלה, החד הוריות, והזוגות, רבבות זוגות שאין להם קורת גג, גם ידאגו להם, שהולכים על שתיים.

מה אני רוצה לומר, רבותיי, אנחנו צריכים להתמקד. הבעיה ידועה, רבבות זוגות לא יכולים לרכוש דירות משלהם, המצב לדעתי מה שנוצר בחצי שנה האחרונה, זה יהיה דבר בלתי שגרתי להגיע לדיור. חוץ ממי שרוצה ללכת לערד, ואני אומר שהרבה מאצלנו זה המקום שאתה יכול לרכוש עוד באיזו מידת סבירות. שם יש בעיה של פרנסה מאידך. יכול להיות שתהיה לו דירה והוא ישב בבית. אבל דיור זה נהיה דבר בלתי שגרתי. ומי שלא יקבל מעטפות לא יודע אם יוכל להגיע לדיור.

אז הפתרון הוא, צריכים להגיע בינתיים לשכר דירה. קודם כל לשמחתנו השנה, אחרי דרישת המנכ"ל והשר ומר שוורץ, שמאוד רגישים לנושא, העלו מחמש מאות שלושים לשש מאות ארבעים ולשבע מאות, תלוי איפה, תלוי מה, תלוי מי. אבל מה שהמנכ"ל אמר שזה יותר ממה שהיה ב-2004, על זה אני קצת חולק, מספרית זה באמת יותר, אבל מעשית האחוז שזה משתתף בחלק מהשכר דירה זה לא יותר, למה שאם ב-2004 חמש מאות שלושים שקל נגיד היה חמישים אחוז מעלות השכר דירה אז היום זה עשרים אחוז, גם שהשכר דירה עלה בכפול. אז לכן המצב הוא נהיה עוד יותר קשה, עם כל ההקלה שפעלו אנשי משרד השיכון.

לכן גבירתי יושבת הראש, היהודים האלה רוצים בכל נפשם ומאודם לעזור. אתם פורצים לדלת פתוחה. אם אתם רוצים להזיז עניינים תקראו לאוצר, תדברו באוזני האוצר, תביעו את הזעקה, ושם הכתובת, הם יוכלו, אולי יהיה להם יותר קל. כמובן יש לי גם כן ויכוח איתם בדבר אחר אבל זה אני לא אעלה עכשיו, עם כל הרגישות והעזרה שלהם, אבל אני לא אעלה את זה כאן. אני רוצה לומר דבר אחד, אם רוצים להזיז עניינים אתם צריכים לקרוא את אנשי האוצר, שלצערנו בעצם אנשי האוצר הם המנהלים את כל משרדי הממשלה במדינתנו.

תודה רבה חבר הכנסת יעקב כהן. נמצאת פה נציגת האוצר יעל מבורך. אני רוצה לשמוע מה האוצר אומר.

עלו פה בעצם כמה נקודות. אני חושבת שכדאי שאנחנו נתמקד לא בשאלה הרחבה יותר. קודם כל יש כמובן סוגיות תקציביות, של מגבלת תקציב, של החלטות הממשלה, של מחוייבויות הממשלה לשנת 2009 וגם מעבר לזה. וזה משהו שאנחנו מתמודדים איתו וחיים איתו כל היום וזה כמובן נמצא תמיד ברקע.




מעבר לכך יש גם סוגיות עקרוניות. יש לנו איזו שהיא מחלוקת עקרונית מקצועית עם משרד השיכון לגבי למשל התרומה של השימוש בכלי המענקים, האפקטיביות שלו. אני חושבת שאת זה אנחנו צריכים לשים בצד ולהתמקד בסוגיה שלשמה התכנסנו פה, שזו הסוגיה של החד הוריות. וכל הכלים שעומדים לפני משרד השיכון לסיוע בדיור חד הוריות מקבלות העדפה מובהקת.

וזאת שאלה, כי הצרכים שאיתם מתמודד המשרד והנזקקים הם גדולים. אני מעלה איזו שהיא שאלה פה לחלל האויר, יש לנו משפחות שמקבלות סיוע ממשרד השיכון, משפחות מרובות ילדים, עשר נפשות, אז יש צרכים נוספים שצריך לזכור, כשאנחנו מדברים על חד הוריות עם ילד אחד או שניים או שלושה. אין לזה תשובה חד משמעית. אני אומרת, אלה הסוגיות שאיתן מתמודד המשרד ואנחנו מנסים לעזור כמה שאנחנו יכולים.

לגבי הלוואות לדיור, היתה פה איזו שהיא הערה לגבי האפקטיביות של ההלוואות לרכישת דירה. ההלוואה שניתנת היום בסיבסוד בארבעה אחוז לזכאים היא הלוואה יותר טובה מהתנאים בשוק.

איזה תנאים בשוק?

להלוואה ברכישה רגילה. הריבית הממוצעת יותר גבוהה.

האמת היא, לחלופות שהמשרד נותן ולאופי הזכאים, הזכאים שלנו לא אילי הון. אז אולי אני יכול לקבל בארבעה אחוז. אבל כשבא זכאי חלש הבנק ייתן לו ביותר. כי הסיכון אצלו יותר גבוה. ולכן ארבעה אחוז ללא חזקים זה יותר טוב מאשר בשוק. אני לא אומר שזה מה שצריך להיות, אני לא אומר שזה מספיק, אבל זה יותר טוב מאשר בשוק.

לראיה גם המימושים, זאת אומרת זכאים רואים שמי שזכאי לקבל את ההלוואה מממש אותה. זאת אומרת שהיא כן אפקטיבית.

איזה בנק נותן הלוואה לחד הורית שמקבלת הבטחת הכנסה?

זה משהו אחר. היא צריכה ערבים. תשמעו, היום זה לא רלוונטי גם את הארבעה אחוז, אם אין מענקים, אם אין הלוואות מקום, אם אין הטבות, גם עם ארבעה אחוז, מאתיים אלף שקל, חמש מאות אלף שקל, חד הורית לא יכולה לעמוד בזה.

חד הורית עם הבטחת הכנסה, שלא תקנה דירה. היא רק תסתבך.

שלא תחיה.

זה את אמרת.

אנחנו בסך הכל יש לנו עוד פחות משעה. יש פה גם את הנהלים החדשים שאנחנו לא ידענו וכנראה אתם גם.

אני רק אגיד עוד משפט אחד באמת לסיכום. בנוסף כמו שאמרתי לכללים הקיימים, שנעשה איזה שהוא מיקוד ואיזו שהיא תשומת לב מיוחדת לאוכלוסיה הזאת, כמו שאמר המנכ"ל יש לנו חשיבה משותפת כל הזמן על פתרונות במסגרת הכלים הקיימים, שהם טובים יותר והם יעילים יותר והם מוציאים מכל שקל שולי פתרון יותר אפקטיבי.

יעל, אנחנו נשמע עכשיו חד הורית, עם שלושה ילדים, ונראה על מה את מדברת. יכול להיות שהמציאות היא אחרת ממה שאת מדברת. ובכל זאת האוצר צריך להבין שלא כל חד הורית היא עם עשרה ילדים. זה מדובר על יותר משמונים אחוז שזה ילד אחד או שני ילדים. וחוץ מזה, כמו שאמרתי, עוד קבוצה שהצטרפה שהם אחרי עשר שנים, הם כבר ותיקים, והם הצטרפו, ואין להם לקבוצה הזו להרבה משפחות חד הוריות עולות שיש להם שלושה וארבעה ילדים. זה אולי אחוז קטן ביותר. אז גם צריכים לחשוב על זה, כי בכל זאת מה שאנחנו רואים היום, את המלאי דירות לא קיים בכלל. סיוע מה שנותנים מחמש מאות לשבע מאות שקל, וכשצריכים לשלם אלפיים ואלפיים חמש מאות שקל עבור שכר דירה השבע מאות שקל לא כל כך עוזרים. זה בעיות נוספות כי חד הורי שלא יכול להשכיר דירה הוא גר עם עוד מישהו. אם זה עם ההורים אז עוד חצי נחמה, אולי הורים קצת עוזרים, הורים קשישים שהם צריכים עזרה. אם אין הורים יש בעיה. ואם כן עם ההורים גרים, איפה הפרטיות, איפה הפרטיות של הילדים. כל הדברים האלה צריכים לחשוב קצת, לא רק לחסוך בכסף. צריך קצת לחשוב, יש עוד קבוצות שצריכים את העזרה.

שמי רחל אגמון, עובדת סוציאלית, מפקחת ארצית במשרד הרווחה, אחראית בין השאר על תכניות למשפחות חד הוריות. אני מתחברת היטב דווקא לדברים של יעל מהאוצר שהיא העלתה את הסוגיה של המענקים, מה זה עושה לבנאדם כשהוא מקבל מענקים. איפה החלק שלו. ופה אני מתחברת לתפקיד שלנו, התפקיד שלנו במשרד הרווחה אנחנו רואים את השורה התחתונה, כלומר המשפחות החלשות יותר, אם זה משפחה עם ילד אחד או עם חמישה ילדים, אני חושבת שהמספרים שאתם הצגתם, אני לא מכירה אותם, אני לא חושבת ששמונים אחוז, למרות שמקרב העולים יש הרבה מאוד משפחות חד הוריות, אבל אני לא חושבת ששמונים אחוז המשפחות החד הוריות הן עם ילד אחד. אני לא רואה את זה ככה, אבל אין לי לפניי את המצגת שהכנתי.

ארבעה עשר אחוז הם עם שלושה ילדים. זה הנתון של הסטטיסטיקה.

הנתונים שיש לי מגיעים מהביטוח הלאומי. קיבלתי אותם במרץ 2008. זה לא נמצא על ידי, אני לא רוצה לזרוק. אבל בואו ניכנס לעניין. המסר שאני רוצה להגיד כאן לחברי הוועדה וגם לנציגים של הארגונים והנכבדים הנוספים. המסר שאני רוצה להגיד שאנחנו כמשרד הרווחה מסתכלים על המשפחה, כלל צרכיה וכלל צרכים של כל חבריה, וכשאני שמעתי, לצערי אני דווקא בקשר עם ישראל, אנחנו שנינו מעל שלושים וחמש שנה במשרדינו, הוא בשיכון ואני ברווחה, לא ידעתי על התכנית של השכירות הממושכת, שהיא באמת באמת, אני ממש שמחתי, נותנת יציבות. כי כשאנחנו מדברים על משפחות חד הוריות אנחנו מדברים על משפחות שיש שם מאות ילדים, שגדלים בתנאים קשים. זה דבר ראשון.

אין פה נציגים מהתמ"ת, אבל מישהו מכם שעוקב, גם הארגונים וכולם, עוקבים אחרי הפעילות של התמ"ת, אנחנו יודעים שיש פריצת דרך אדירה בכל העשייה עם ולמען משפחות חד הוריות בכל הנושא של השתלבות בתעסוקה, של השתלבות בהכשרה, כולל לימודים באוניברסיטה.

את מתכוונת לויסקונסין?

לא, אני ממש לא מתכוונת לויסקונסין. אני מתכוונת לתכנית שמובילה אותה האחראית על הנושא הזה, זאת ניצנית דמביץ, שאתם בוודאי קיבלתם את כל הפרוספקטים, אני אשמח לשלוח פרוספקטים בדיוור ישיר, כי זה לא אנחנו, זה לא התקציבים שלנו. אבל התכנית הזאת היא בעיקר מדברת על זה שהתמ"ת בתכניות דואגים למעטפת. כלומר אישה מבית שמש, אמא לחמישה ילדים, או שלושה, או אחד, לא משנה, רוצה ללמוד בקורס בירושלים, או לעבוד בגן בירושלים או בכל עבודה אחרת, והיא צריכה לצאת מהבית ברבע לשבע ולחזור בחמש, מימון וארגון וסידור המערכת של מענים לילדים וכל זה. אז אני חושבת שפה נעשית עבודה, גם של משרד השיכון וגם של משרד התמ"ת, שיוצאים ממש בתכניות מאוד מאוד אטרקטיביות.

הבשורה שאני רוצה להגיד, אנחנו במשרד הרווחה לצערי הרב עוד אין לנו תקציב צבוע בתכניות שלנו למשפחות חד הוריות, שזה בעיקר תכניות העשרה של קבוצות, קבוצות תמיכה, קבוצות תמיכה שיוציאו את האנשים מהקטע של אי שליטה על החיים שלהם לחיים של משמעות ,שליטה על החיים, ואז גם המענקים מקבלים נופך אחר, סגנון אחר ומשמעות אחרת. כי אני חוזרת ואומרת, במשפחות האלה גדלים מאות אלפי ילדים שמחר הם עצמם יהיו בעלי משפחות, ואזרחי מדינת ישראל, וחיילים וכו'.

השורה האחרונה, בימים אלה יוצאת חוברת, שאני הבטחתי עוד כשהיה היושב ראש הקודם גדעון סער, לפני כמה חודשים כאן. החוברת נמצאת בהדפסה, ואני מייד אשלב בחוברת את הנושא של שכר דירה ממושך לטווח ארוך, כי זה באמת הפתעה, אני ממש מופתעת שאני לא ידעתי את זה. לשלב את זה בחוברת. החוברת שתצא תוך חודש חודשיים מקסימום היא מחזיקה את כל הזכויות של המשפחות החד הוריות, בכל ההיבטים, כולל היבטים משפטיים. לידיעת כולם.

ועוד משפט אחד, ביטוח לאומי הוציאו לפני כמה חודשים חוברת מאוד מאוד יפה ואסטטית וידידותית למשתמש לזכויות המשפחה החד הורית.

ועוד שורה אחרונה, אנחנו עוסקים בסוגיה, ואין לנו לזה תשובה חד משמעית, איך לעזור למה שמטריד אותך, במיוחד זאת שמצביעה כרגע, הנושא של מיצוי זכויות והיכולת לממש את מיצוי הזכויות.

כל החוברות שיוצאות יוצאות בכמה שפות?

התשובה לגבי השפות, החוברת יוצאת בעברית.

סליחה, פה נמצאים נציגים של משרד השיכון, לכל אחד מאתנו יש עוד תכניות, כל אחד עובד וכל אחד עסוק. אז גם הם צריכים לצאת וקצת להיות בשקט ואנחנו נשמע, אנחנו שמענו היום דברים חדשים שגם משרד הרווחה הם לא ידעו מה קורה במשרד השיכון. אז כדאי לשמוע.

יש לי הערה, אם כל כך טוב, אז למה יש לנו התאבדויות. אני אומרת לרחל, אם אין תכנית צבועה לחד הוריות במשרד הרווחה מי צריך לעשות את זה? בטח שאני יכולה לכתוב לשר.

דווקא השר שלנו מאוד אכפת לו, ולכן אני אומרת שזה אוטוטו הולך, אחרת לא הייתי מעלה את הנושא. ולשאלתך, שפות, החוברת מיועדת למשפחות עצמן. כולם מכירים את החוברות הקודמות. החוברת האחרונה יצאה בסוף 2001. החוברת הזאת מיועדת למשפחות עצמן, לאנשי מקצוע ולכל אחד. שאלתך על השפות, החוברת יוצאת בעברית, משרד הקליטה מוציא אותה ברוסית עם הלוגו שלנו בהתאמה. אנחנו מנסים הפעם להוציא גם בערבית, למרות שבסקטור הערבי יש מעט. ובקשר לאמהרית אנחנו עוד לא יודעים בגלל שאנחנו יודעים שרובם לא קוראים את השפה שלהם.

תודה. נציגי משרד השיכון צריכים לצאת ואני רוצה לתת את רשות הדיבור למשתתפת אצלנו, דוגמא לחד הורית שהגיעה, ואני רוצה שהיא תספר את הסיפור שלה.

שלום לכולם.

אפשר אני להגיד כמה מלים, היא חד הורית עם שלושה ילדים. היא לבד בארץ, אין אף אחד. עכשיו עוד כמה ימים היא בחוץ, למה שבעל הבית שלה מוכר את הדירה. הוא אומר אני לא רוצה לשמוע כלום, זו דירה שלי, הכל שלי, אני זורק אותה עם משטרה בחוץ. היו אתמול אולפני טלויזיה והם אמרו מה אנחנו יכולים לעשות. חשבונות סוגרים בבנק, אין כסף לשלם, אין כסף לאכול, אין כלום בבית. היא לבד. היום כשאנחנו באים פה אני משלמת גם בשביל הכרטיס שלה, אין לה כסף בכלל. אתמול הייתי בבית שלה, הילדים רעבים, היא במצב גרוע, על הפנים. לא יודעים מה לעשות. היא שמונה שנים בארץ. היא עובדת, לא שהיא לא עובדת.

שמונה שנים בארץ זאת אומרת היא עדיין שייכת למשרד הקליטה, אבל עם כל התור ועם כל המלאי של הדירות אני בטוחה שבעוד שנתיים היא עוברת למשרד השיכון בלי פתרון. השאלה שלי כמה היא מקבלת סיוע בשכר דירה.

תשע מאות ארבעים ושלושה שקלים.

באיזו עיר את גרה?

בראשון לציון.

וכמה השכר דירה?

אלפיים ושמונה מאות זה קטן.

אלפיים שמונה מאות זה רק דירה. איפה חשמל, איפה מים, איפה הכל.

מביטוח לאומי אני קיבלתי תשע מאות ושש עשרה.

זאת אומרת תשע מאות ושישה עשר שקלים זה השלמת הכנסה. מה המשכורת שלך?

שלושת אלפים שקל. ארבעת אלפים שמונה מאות שקלים זאת ההכנסה.

אלפיים שמונה מאות עולה שכר דירה.

שש מאות לגן לילדה במשפחתון.

כמו שאת אמרת פה מקרה עם שלושה ילדים, שהאישה היא לא רוצה לשבת בבית, היא רוצה לעבוד. איפה העזרה של הרווחה?

אני לא יודעת. אני אומרת לך שלום, יש לך קשר עם שירותי הרווחה בראשון?

יש תיק, יש הכל, אבל מה יכולים לעזור. אני דיברתי אתמול איתה, היא אמרה שמחר אני בחוץ. מה צריך לעשות.

אני לא נותנת פתרונות ככה מהשרוול. אבל זה שהיא מחר בחוץ היא ידעה את זה גם לפני חודש או לפני חודשיים, היא לא ידעה על זה אתמול. ולכן היו צריכים לחשוב. אני לא יודעת איזו





עבודה את עובדת, את לא חייבת להגיד לי, אבל יכול להיות שאולי כדאי לך לעבור לערד, למצפה רמון.

אין צ'קים, אין כסף, בנקים סוגרים, איך היא יכולה, בלי צ'קים מי נותן?

במקרה כזה לגבי שכירות לטווח ארוך, איך היא בכלל מתחילה?

זה לא מקרה אחד, יש כמויות כאלה.

זו דוגמא, אנחנו מדברים רק על הדוגמאות האלה.

איך אפשר לעבור למצפה רמון כשאין לה עבודה במצפה רמון. איך היא תאכיל ילדים.

קודם כל אני רוצה לומר שנציגים שלכם, בראשון לציון, אחרי התאבדות, לא חושבים. זה לא שהיא לא חושבת. יש לה תיק, היא במחלקת הרווחה של העיר. אז מישהו יושב, לא אכפת לו.

זה לא משנה, היא ידעה את המצב שלה גם לפני חודש, גם לפני חצי שנה. אבל זה לא משנה. רואים את המצוקה, צריכים לעזור. ואם במשרד הרווחה ובתמ"ת יש כל כך הרבה תכניות, אנחנו מדברים על מקרים כאלה. אנחנו לא מדברים על מקרים שנשים עובדות ונשים עצמאיות ונשים בכלל לא מגיעות לביטוח לאומי, וכן יכולים לאפשר לעצמן לרכוש את הדירות. הוועדה התכנסה רק לגבי המקרים האלה. ואני חושבת שזה לא מקרה אחד ולא שניים.

מה שאני מציעה באופן קונקרטי, אני הלא לא אחראית על דיור. אני אתן לגברת את הטלפון שלי, שהיא תלך לאגף הרווחה בעיריית ראשון לציון ולעובדת הסוציאלית, שיכולה לשמש גם מתווכת בין כל הגורמים. ואם יש לה איזו שהיא שאלה שתתקשר אלי, העובדת הסוציאלית.

נציג הקליטה לא הגיע. אבל אני שואלת במקרה אם היא היתה עשר שנים בארץ, במקרה שלה שיש לה חובות מפה עד להודעה חדשה, איך אפשר להביא אותה לשכירות לטווח ארוך.

מן הסתם אם היא היתה עשר שנים בארץ היא היתה זכאית, היא היתה מקבלת מכתב בכלל, ולא היה צריך שאני ואת נתערב.

יש פה של משרד הרווחה מסמך שלה.

את המקרה שלה הבנו. יש את האישורים, מגיע לה, היא זכאית לקבלת דירה. זה שאין במלאי דירות, אבל מגיע לה.

משרד האוצר, אתם שומעים בכלל בישיבות שלכם על המקרים האלה, מדברים בכלל עליהם?

מה שקורה זה בדיוק מה שאמרתי מקודם. במסגרת הכלים שיש לנו אנחנו מנסים לתת את הפתרון הכי טוב שאנחנו יכולים לתת.

קודם כל אני מתנצלת שהתפרצתי מדי פעם, אני פעם ראשונה בוועדה. אני ממרכז למיצוי זכויות למשפחות חד הוריות בפסגת זאב, ירושלים. גם אני חד הורית, עם ארבעה ילדים, אבל לי היה מזל וקצת שכל שאני הצלחתי להישאר בדירה שלי כשהתגרשתי, תמורת זה שאני לא אקבל מזונות. כי ידעתי שאני אגיע למצב הזה אם אני אחלק את הדירה לשניים ואני אשלם את המשכנתא, תוך שנה שנתיים הכסף נגמר והייתי צריכה לשבת בוועדה הזאת.

אני רוצה לדבר באופן כללי על החד הוריות, אני פעילה במיצוי זכויות ואנחנו רואים כל יום, אתמול היו לנו חמישה מקרים כמו הדוגמא הזאת. החד הוריות נמצאות במצב מאוד מאוד קשה. אני רק אגיד הערה אחת לך, ואחר כך אני אמשיך. זה שחד הורית הולכת ללמוד ורוכשת מקצוע זה לא פותר לה את הבעיה. זה מכניס אותה לבעיה יותר קשה. בגלל שהיא בתור עוזרת גננת או פקידה היא תרוויח שלושת אלפים שקל, שלושת אלפים מאתיים. היא לא יכולה לעבוד שמונה או תשע שעות. היא תעבוד עד שעה שלוש. ברגע שהיא תרוויח שלוש מאתיים והיא צריכה לשלם שלושת אלפים שקל לשכירות של דירה בפסגת זאב לא פתרנו את הבעיה בזה שאנחנו מוציאים אותה לעבודה. לא פתרנו את הבעיה.

אבל אני רוצה להגיד להם רבותיי, האינטרס של המדינה, לא של משרד השיכון, לא של רווחה, האינטרס של המדינה לגדל פה נוער, שהם יהיו הדור הבא של המדינה, בריא בנפשו, ונוער שיתנדב לצבא, שישלם מסים, שלא יהיה פרזיט, שלא יעזוב את הארץ. אם אנחנו משקיעים בחד הוריות, שהן לא רצו להיות חד הורית, בואו אני אגיד לכם, כשאני הייתי נשואה, עם בעלי ההכנסות שלנו היו עשרים אלף שקל. ואני חייתי במרורים מהבעל שלי. אבל חשבתי איך אני אתגרש, ממה אני אחיה, מה אני אעשה. אבל בסוף אמרתי לבריאות הנפשית של הילדים אני אתגרש. ואז לפני התקופה של ביבי היה לי אלף ארבע מאות שקל קצבת ילדים והיה לי אלף שקל מזונות על ארבעה ילדים ועבדתי קצת, אז היה לי איזה רווחה כלכלית. מעשרים אלף שקל ירדתי להכנסות של שלוש וחצי אלף שקל, אבל אמרתי לבריאות הנפשית שלי ושל הילדים, ושאני לא ארצח, כי גם היה איומים כל הזמן. אבל לאט לאט ביבי הגיע, הילדים גדלו, פרחו מהבית, והתחלתי להגיע למצוקה. את הילדים שלי שלחתי לפנימיות, כי לא היה לי כסף להאכיל אותם. אמרתי בפנימיות יהיו להם חוגים, אני לא אצטרך לשלם להם נסיעות, בפנימיות הם יהיו בני אדם. היום הבת שלי היא מזכירה של אישיות בכירה בממשלה, היא מפרנסת את המדינה, היא משלמת מסים, היא תורמת למדינה. וזה האינטרס. אני במקרה מאוד חזקה, יש לי השכלה בכל מיני תחומים, ידעתי איך לנהל את החיים שלי מאוד נכון.

עכשיו אני מדברת באופן כללי על אחרים. הפתרון לכל מה שאנחנו מדברים עכשיו זה לא בעזרה. כי בעזרה אנחנו מגיעים לדור ראשון, שני, שלישי, של עוני. אנשים מתרגלים לעזרה. ואני מכירה את זה. אני גדלתי בקטמונים. ההורים שלי היו אנשים מאוד חזקים, אבא שלי היה מנהל עבודה בבניין, אנחנו היינו בין היחידים שלא הלכנו לעובדים סוציאליים. אבא שלי אמר יש כסף קונים מקרר. אין כסף לא קונים מקרר. הוא גידל שישה ילדים. אבל אנשים בשכונה שלנו שהתרגלו לתקציבים וכספים, זה נוח להם. נוח להם שמקבלים דיור, נוח להם שמקבלים תקציבים, נוח להם שמקבלים כל פעם סלי מזון. אז אני חושבת שצריך לבנות דירות דחוף. משרד השיכון יכול להגיד לי בחמש שנים האחרונות כמה דירות הוא בנה בירושלים? ברגע שאין דירות, מחירי הדירות עולים. אין דירות, מחירי השכירות עולים. היום יש לנו מקרים בפסגת זאב שנשים שעד היום שילמו אלפיים שקל הן צריכות לשלם שלושת אלפים שקל. חד הוריות. אף אחד לא רוצה לקבל אותן לדירה. כל אחד חושש שיהרסו לו את הדירה, שלא ישלמו מסים, שלא ישלמו ארנונה. לא רוצים לקבל חד הוריות, רוצים מהן ערבויות.

אני פשוט חייבת לתקן כאן את מה שישראל שוורץ אמר מקודם. אני רכזת המרכז למיצוי זכויות למשפחות חד הוריות בפסגת זאב. ישראל שוורץ אמר קודם שרוב האנשים בעלי הדירות רוצים שיהיה אצלם דייר שיהיה לאורך זמן. במקרה של המשפחות החד הוריות המצב הוא הפוך לחלוטין. רק אתמול היה לנו במקרה איזה שהוא יריד זכויות. מתוך חמש משפחות חד הוריות שהגיעו אלי כל החמש אמרו לי יש להן עוד חודש להתפנות. מחירי השכירות, עוד בפסגת זאב, אני לא רוצה לחשוב על מרכז העיר בירושלים. בפסגת זאב, שזה השכונה שהיא בפריפריה של ירושלים מחירי השכירות זינקו ביותר משלושים וארבעים אחוז. מישהי ששילמה אלפיים שלוש מאות שקל עכשיו היא צריכה לשלם בסביבות שלושת אלפים מאתיים שקל על דירת שלושה חדרים קטנטונת.

הבעיה החמורה ביותר שמשפחה חד הורית שצריכה לעבור כל שנה דירה יש לה מגבלות. היא לא יכולה פתאום לעבור מפסגת זאב לדירה שנמצאת בקריית מנחם. זה שינוי של החברים בסביבה, זה שינוי של בתי הספר, של התעסוקה. זה בלתי אפשרי.

הסיוע הארוך טווח הוא רק למי שזכאי לדיור ציבורי. רוב המשפחות של חד הורית עם ילד או שני ילדים שזה הרוב, המקסימום שהן מקבלות זה שבע מאות שבעים וארבעה שקלים. השבע מאות שבעים וארבעה שקלים האלה מכסים להן חלק מזערי לחלוטין מסך השכירות. אתמול פגשתי במקרה מישהי שעוד מרוויחה טוב, היא מרוויחה חמשת אלפים חמש מאות שקל ברוטו, שהיא צריכה לשלם שלושת אלפים מאתיים שקל לשכירות. יותר מחצי מההכנסה הפנויה שלה הולכת לדיור. היא מקבלת סיוע בשכר דירה שש מאות שקל. אבל עדיין, סך כל ההוצאה הפנוייה שלה שהולכת היום לשכירות זה יותר מחמישים אחוז.

התפיסה הכלכלית במדינה, שזה לא סוציאליזם, קוראים לזה סוציאליזם, בניית דיור ציבורי. אני שמעתי מביבי נתניהו שאצלי לא יהיה דיור ציבורי. ב-98'. ואין במדינה דיור ציבורי. גם השר שטרית תמך, אני עשיתי חוק שעשרה אחוזים מכל הבנייה זה לדיור ציבורי. הוא תמך. אבל כל הממשלה לא תמכה. בגלל שהם לא מבינים מה קורה ומה יקרה.

ואני אומרת, אם לאוצר יש בעיה עם הכלים, זה מה שמקודם אמרו כאן, אז תגדילו את הכלים שלכם, תחשבו על איזה שהם פתרונות, כי אנשים כאן מתמרמרים. ולפני שאתם תשימו לב זה יתפוצץ לכולנו בפרצוף. אני מרגישה את זה, כשפונים אלי אנשים אז אני מרגישה את זה. יש כאן התמרמרות רצינית של שכבה גדולה של אנשים. יש מצוקה אמיתית אבל, ממש אמיתית. גם למעמד הביניים זה מגיע.

המדיניות של המדינה, של הממשלה, לרכוש את הדירות בדיור ציבורי. למה, למה זה קורה, כי כל המלאי, מתי בנו את כל הדירות, לפני שלושים שנה, לפני ארבעים שנה, לפני חמישים שנה, גם לפני שישים שנה, כי המדינה שלנו היא בת שישים. חוץ מזה שזה דיור ציבורי צריכים גם להשקיע בתחזוקה של הבתים. כל זה האוצר טוב מאוד הם יודעים, הם יודעים כמה זה עולה, ויותר טוב לתת הנחות ושיקנו את הדירות, וכל האחריות תהיה על הדייר עצמו, ממה שלהשקיע ולבנות. עקב זה לא רוצים לבנות. אבל אם לא רוצים לבנות אז לפחות כמו שאת אומרת צריכים להגדיל, צריכים לשנות את הקריטריונים. לא יכול להיות שחד הורית עם ילד אחד או עם שני ילדים היא בכלל לא מגיע לה שום דבר. וחד הורית עם שלושה ילדים מגיע שבע מאות שקל או תשע מאות שקל. זה מצב בלתי נסבל.

אני חושבת שפתרון שצריך לשים לב אליו ואולי להתייחס אליו זה לבנות איזה שהוא מנגנון שייתן את הסיוע בשכר דירה בהתאם למצב הכלכלי של המשפחה ובהתאם למחירי השוק החופשי. זה צריך להיות פרופורציונלי. אם מחר מעלים לך בחמישים אחוז את השכר דירה אז גם הסיוע שאתה מקבל צריך להיות בהתאם.

זה נעשה היום. בדיוק על זה דיבר מנכ"ל משרד השיכון, שאמר שיש סיוע דיפרנציאלי, בין המרכז לפריפריה, בתשלומים של השכר דירה.

אבל זה דיכוטומי מידי. זה לא מספיק רגיל לתנודות השוק החופשי.

קודם כל יש גבול עד כמה המנגנון יכול להתאים את עצמו ברמה החודשית לשינויים בשכר דירה, אבל התכנית הספציפית הזאת נעשתה לפי מחירים של לפני שלושה חודשים.

כן, אבל שמת לב שכמה שהדולר יורד ככה השכירות היא עולה בשקלים.

קשני דוד מעמותת קול בשכונות. תראי, אני רוצה להציע לכם פתרונות. אנחנו כל הזמן טוחנים. אני אתן לכם שתי אפשרויות קודם לפני שאני נותן פתרונות. אם נאמר היו מאה דירות של הדיור הציבורי, ומכרו את כל המאה דירות, זה לא אומר שהיה רע שמכרו אותן, מכיוון שאת לא יכולה לגרש את אותם המאה דיירים שאפילו יושבים בהמשך שכר דירה. נאמר שהם משלמים שכר דירה את לא יכולה לגרש אותם. אולי עד שימותו, אז יתנו את זה למישהו אחר. זאת אומרת הרעיון, היה מאה עשרים אלף דירות, מכרו עשרים ושבע אלף דירות, נכנס אחד 1.4 מיליארד שקל לאוצר, את כל הכסף העבירו לאוצר. האוצר העביר לסוכנות היהודית שמונה מאות מיליון שקל. ארבע מאות מיליון שקל נשאר באוצר.

הנתונים לא נכונים.

חבר'ה, כל המספרים שאני מביא לכם זה בוועדה לביקורת המדינה, יש לי מסמך, הכל כתוב. אז שלא יספרו לי סיפורים.

עכשיו איזה פתרון אני רוצה לתת, אתם כמחוקקים צריכים לחוקק שני חוקים. חוק אחד זה יהיה חוק סיוע בשכר דירה. עד היום אין חוק כזה. משרד השיכון מחליט כמה לתת סיוע בשכר דירה. ולכן צריך לעשות חוק, חוק סיוע בשכר דירה.

החוק השני מה שהזכירה מרינה, וזה החוק שיהיה בכל הארץ, שקבלן שבונה מעל סכום דירות מסויים הוא צריך לתת עשרה אחוז למחוסרי דיור בכל המדינה. וזה יפתור לנו את רוב הבעיות. אלה שני חוקים שאתם צריכים לעבוד כמחוקקים על העניין הזה. תודה.

יש אשליה שהעניין שחברי הכנסת כל כך מטומטמים ולא מבינים מה לעשות. קודם כל כמו שאתה אמרת החוק קיים, ועדת השרים לא נתנה תמיכה, אפילו השר שטרית, שמייד הבין ותמך, זה לא מספיק. אתה מבין שאנחנו חייבים לעשות צעדים כציבור. בגלל שאלה שיושבים כאן יש להם זמן. הם לא רואים את הקו הזה של התאבדות. של הציבור שלנו. לנו יש את הקו הזה. יש ארגונים. כמו שאנחנו עשינו עם ברכה וכמו שעשינו עם איילה סבג. אני חושבת שהגיע הזמן להפגין.

ברכה ארג'ואני, יושבת ראש הארגון לזכויות הדיור והקואליציה הארצית למשפחות חד הוריות בישראל. כפי ששמענו מנתוני משרד השיכון יש עלייה במצוקת הדיור. ובהבנה הגדולה אני חושבת שאנחנו צריכים מפה, מתוך הוועדה, ליצור איזה שהוא מצב שלקחת את כל המשפחה החד הורית ולא להפריד אותה מנושא תעסוקה, חינוך ודיור. דיור, תעסוקה וחינוך זה המשולש הזה שהוא חייב לקחת אותו ולטפל. ולכן צריכה לקום איזו שהיא אולי רשות מיוחדת שתטפל רק בנושא של המשפחות החד הוריות מכל הזוויות ומכל הקטגוריות.

מה שאני רוצה להבהיר פה ולחדד את הדברים, שאנחנו כבר יודעים שהרבה מאוד מתוך האוצר מנותקים מתוך העם. יש להם, הם שומעים את משרד השיכון, הם שומעים את נציגי משרד השיכון שבאמת אכפת להם, אבל הם מוגבלים תקציבית. לצערי נציגי משרד האוצר, שר האוצר, לא יודעים עד כמה המצוקה אמיתית פה, לא רק בקרב המשפחות החד הוריות, ששם הבעיה באמת בוערת כי יש שם בעלות דיור לשעבר, בעלות נכס לשעבר, שהחוק מגביל אותן.

לכן אני באה ואני אומרת, תראו, כל הזמן באים להאשים את זה שאי אפשר לאכלס בדיור הציבורי, כי הדיור הציבורי נמכר. גם אם הוא לא היה נמכר, אני גרה, אני דיירת בדיור הציבורי, אני עכשיו קיבלתי דיור בדיור הציבורי. אני מתכוונת לחיות עד מאה ועשרים שנה. בינתיים הדירה הזאת תפוסה. גם אם לא הייתי קונה אותה, גם אם אני לא אקנה את הדירה, הדירה מאוכלסת. אי אפשר להוציא אותי ולהכניס משפחה אחרת. וגם אם אני אמות יש לי ילדה בתוך הבית. אז מה יהיה על אותה ילדה, יגידו שהיא פולשת?

היא צודקת מאה אחוז, הילדה שלה היא לא זכאית לקבל את אותה דירה.

אבל אני תופסת את הדירה, אי אפשר לבוא ולהגיד שבגלל שהדירה הזאת לא פנוייה אי אפשר לתת פתרונות דיור למשפחות אחרות. אחריות המדינה, ואחריות המדינה היא לדאוג לאזרחיה, ולא לבוא ולהגיד יש הלוואות, יש תנאים טובים בשוק החופשי לקבל משכנתא לרכישת דירה. זה לא נכון. מאחר וכל הבנקים רוצים ערבים, הבנקים רוצים בטחונות, הבנקים רוצים אלף ואחד דברים, ושדרך אגב גם בעלי דירות בשוק החופשי דורשים ערבויות, בטחונות, אנשים שכשאני באה לשכור את הדירה בעלי הדירות דורשים אותם, ולא תמיד אני כאם חד הורית או כמשפחה חד הורית, לא יכולה לבוא ולעמוד בפני אותם התנאים שבעלי הבתים דורשים מעבר לשכר דירה. השכר דירה, אין חוק פיקוח מחירים, כל בעל בית, גם אם זו דירת מרתף, דורש מה שבא לו ואיך שהוא רוצה. הפריצות הזאת והשחיתות הזאת חוגגת במדינה שלנו.

ולכן בכדי לקדם דברים ולעזור באמת צריכים לשים שורה של דברים על השולחן, ולהגיד בואו נראה איך אנחנו פותרים אותם. לא יכול להיות שבוועדה הבין משרדית שאמורה לעזור למשפחות שהסתבכו במשכנתאות, אני לא רואה בפועל שבאים לקראת משפחות חד הוריות.

אני אתן לך דוגמא, יש לי חד הורית עם שלושה ילדים שבעלה אמור לשלם את המשכנתא במסגרת ההסכמים של הגירושים. מה טוב לו ומה נוח לו לא לשלם את המשכנתא, הצו פינוי כנגד האישה, הוא בכל מקרה כבר לא בדירה. אז מי נזרק מתוך הדירה, אותה אם חד הורית שבמסגרת הגירושים הבעל צריך לשלם את המשכנתא. אז היא כבר פונה לוועדה הבין משרדית, היא אומרת תשמעו, הוא היה אמור לשלם את זה במסגרת הגירושים, אני לא הייתי מודעת לזה שהוא לא שילם לבנק, בואו, אני רוצה, אני לא רוצה להיזרק החוצה. אני לא רואה שיש הקשבה, אני לא רואה שיש אוזן קשבת בתוך הבנקים או בתוך הוועדה הבין משרדית. אני חושבת שצריך לקחת את זה כקבוצת סיכון ולבוא להגיד או.קיי., שלא תהיה לנו עוד משפחה ברחוב שתיפול, בסופו של דבר אותה אם חד הורית עם שלושה ילדים או עם שניים, היא תהיה נזקקת, סוציאלית, כי יתנו לה דיור ציבורי, הקריטריון מעמיד אותה במקום הזה. אז בואו, אם יש מתוך הוועדה הבין משרדית מקום לעזור להן בפריסת המשכנתא, מחיקת חובות. גם לקיבוצים מחקו חובות במיליארדים. אני חושבת שצריך לתת מקום ודגש לדברים האלה.

אני רוצה לחדד עוד משהו נוסף. כולנו, כל חד הורית או כל משפחה, לא משנה אם ותיקה או עולה, כולנו הולכים למכולת וקונים את אותו בקבוק שמן באותו מחיר, את הלחם באותו מחיר, החלב של השלושה אחוז הולך לצאת מסל הסיבסוד הממשלתי. אני באה ואני אומרת, כולנו קונים את אותם סכומים. יש עלייה שהולכת ומתמשכת, וכל הזמן אנחנו שומעים, עלייה של האטריות, עלייה של הלחם, של מוצרי החלב, השכירות עולה. המשכורת והקצבאות נשארים באותה מצב. אין עלייה של השכר. ותאמיני לי שהאנשים פה ששותקים הם מזדהים עם כל מילה.

אז מה שאני באה ואני אומרת שכל תקציב, אם המדינה לא תבוא ותגיד אני יוצאת בתכניות חרום ומרחיבה את התכניות סיוע לדיור, הקטסטרופה, הם לא רואים את החרא עכשיו צף, אבל החרא יעוף עוד מעט החוצה, הביובים עולים ללמעלה, עוד מעט יצא החוצה. ואז מה. בואו, דקה לפני שזה הולך להיות קטסטרופה חברתית, זה רק תהליך של זמן. אני לא יודעת כמה זמן להגיד לך יעל, אני רוצה שתעבירי את זה לבוסים שלך.

ודבר נוסף, במשפחה עם עשרה ילדים, כשהיא דיברה על משפחה עם הרבה מאוד ילדים, יש שני בני זוג. אנחנו משפחה אחת, נפש אחת שצריכה להיות אבא ואמא.

ויקטור כהנא, יושב ראש "יחד", ארגון לזכויות הפרט, לשעבר רק משפחות חד הוריות, היום אני מטפל בכל האוכלוסיות. לאורך שנים אני מדבר, מזכיר, משפחות חד הוריות במקלטים. יוצאות ממקלט. עם הבטחות כאלה ואחרות. אז כאן אני לא מבין, אני ממש לא מבין. אני נמצא חמש עשרה שנה עם הדבר הזה שנקרא משפחות חד הוריות. לא מספיק שנשים אין להן מה לאכול, ומקרה כמו ששמעתי של החברה שלנו מראשון, העיר שלי, יש מקרים כאלה כל יום, לא רק מראשון, שמאיימות בהתאבדויות, לצערנו קרה בעיר שלנו. מה קורה עם אלה שיוצאות מהמקלטים, אף אחד לא מטפל בהן. כי גם הטיפול והכסף, העלויות הן כל כך נמוכות. יש איומים עליהן שאף אחד לא מתייחס. לא אתם, עם כל הכבוד, שלא בכוונה, בטח לא ממשלת ישראל. אף אחד לא אכפת לו. יש איומים מסביב לשעון, נשים פונות אלי, מהמקלטים מתקשרות, מכל מקום. זה לא מוזכר בשום מקום. נקודה חשובה ביותר. כמה שאני גבר, אני מעלה את זה פעם בכמה זמן, ועוד פעם זה נשכח. ודווקא אתן נשים, תחשבו, תרשמו לכן את זה. אני אזכיר כל שני וחמישי, אבל זה מסוכן פשוט.

עשיתי יחד עם "ידיד" ועם חבר הכנסת סהר ועם כמה חברים חוק, אבל אתה יודע הגורל של החוק, של דיור לאלה שיוצאים ממקלטים.

שלום, שמי רחל, אני אם חד הורית ואני גרה ביבנה. אני מקושרת לתנועה לחיים בכבוד בבאר שבע, שהיא בעצמה מונעת פינויים בשטח, ואני שמחה שיש אותם, ואני מקושרת גם לברכה ארג'ואני, מכירה את האדון הנכבד ראובן, ואנחנו עוד ממשיכים להכיר בגוף הזה ובמרחב הזה.

אני רוצה להתחיל עם הקדמה קצרה. אני קודם כל שמחה שהנושא הוא על חד הוריות ונשים בכלל, אני שמחה, כי באמת הנשים המצוקה שלהן במדינה היא הכי קשה, ויש לזה המון סיבות.

רחל, את רואה כמה חברי כנסת יש.

את יודעת מה, אני נואמת אולי קצת לעצמי, קצת לכם, וזה בשבילי לצאת מפה ואני הולכת עם מה שאתם תתנו לי פה. מה שאני רוצה להגיד זה כזה דבר, עם כל הכבוד לנשים חד הוריות, נשים חד הוריות בעצם הן חלק מחלושי החברה נקרא להם. החלשים חסרי האונים. שזה זקנים, זה ילדים, זה נכים וזה נשים. אתם לא יכולים לשלוף את הנשים ולהגיד רק הן מסכנות. השאר לא. זה לא מקובל עלי. לדעתי כולנו באותה קלחת. כרגע אתם מתמקדים בנשים, זה משהו אחר.

לגבי סדרי העדיפויות של הממשלה, מי צריך לקחת פה אחריות על המדינה הזאת, או עלי, או עליה, על כולן. מי, הממשלה. בשביל זה יש שלטון. מי בחר בה, העם, אנחנו, זו הדמוקרטיה. אין סדרי עדיפויות נכונים, וכל מה שאמרו פה הנכונים האלה, הערה קצרה בין לבין היתה רק מועילה, תאמיני לי יושבת ראש הוועדה כאן.

איפה הנציגים שלך בכנסת, אני כל הזמן לא רואה אותם כאן.

אני לא רוצה ממש להתמקד רק בבעיה שלי, והוא צודק ראובן שאני צריכה אולי לדאוג לעצמי, אבל זה לא העניין. בואו נדבר על נשים חד הוריות, אני רוצה להגיד כמה דברים. נשים חד הוריות היום בארץ נרדפות, מאויימות, מתעללים בנו, מאיימים עלינו, וזה ביטוח לאומי, מוסד של מדינת ישראל. כשאני חד הורית, כל החיים שלי עבדתי, תקופה ארוכה של שנה, בשבילי זה ארוך, אני לא עובדת, אין עבודה, אני הופכת להיות גנבת, שקרנית, רמאית. חוקי הביטוח לאומי בעצם מה עושים, אני בתור אדם, אני אדם, אני לא חיה, אני לא כלב, אנחנו פה גדלנו, פה נתנו את עצמנו למדינה הזאת. פשוט הנושא הזה של ביטוח לאומי הוא צורם לי, אני לא מתכוונת לעבור להם לסדר היום. כשהם הולכים ושואלים שכנים, השכנה הנחמדה מולי לא אוהבת אותי במיוחד, מה לעשות, היא לא חייבת, אני נותנת לך עכשיו דוגמא.

אנחנו מכירים את הנושא.

נושא של ביבי נתניהו, שיצא אלינו ואמר שאנחנו מרמות את המדינה, אנחנו בטלניות, אנחנו גונבות, אנחנו חיות על חצי ציבור מהמדינה הזאת. שקר וכזב. ולמה, כי רוב הנשים במדינה עובדות, ושאף אחד לא יספר פה סיפורים. רובן עובדות, משתכרות שכר מינימום, לא מסוגלות לגמור חודש. את יודעת מה, אני עבדתי, ועבדתי בעבודות טובות, והיתה לי משכורת. ואף פעם לא יצאתי מהברדק שלי. תתפלאי למה, תתפלאי, אם אני חיה על שלושת אלפים שקל, אלוהים ישמור, איך אתם רוצים שאני אשרוד. הוצאות לפועל, מי נמצא בהוצאות לפועל, עשירי המדינה? אנשי עסקים? מי נמצא בהוצאות לפועל, אמהות חד הוריות, זקנים, נכים, אנשים שאין להם פה שום פרנסה מכובדת. מכובדת משמע שאני עובד, אני מצליח לסגור את החודש. לא מנתקים לי חשמל, לא מנתקים מים, הילדים שלך נמצאים תחת קורת גג ולא כל יום אתה מאויים להיות ברחוב. זה עוד נושא של הוצאה לפועל שאני מדברת. והוצאה לפועל כשלעצמה יש עמותה נוספת, שגם להם אני אעזור ולמי שרק אפשר. שההוצאה לפועל הרגה אותנו. אנחנו עשרה שקלים חייבים, כל החיים שלי אני חייבת עכשיו. אני לא יוצאת מזה. תגידו לי אתם איך אני יוצאת מזה. אני לא יוצאת מזה. אני מרימה ידיים. את אומרת התאבדויות, אני לא צריכה להתאבד, הרגו אותי. הרגו אותי פה, אני בת ארבעים ושלוש כבר הרגו אותי. אל תדברי על התאבדויות. לא צריך התאבדויות פיזיות. הנפשית פה זה הדבר הקובע. אתם לא רואים, תצאו החוצה קצת לשכונות. תראו כאב, תראו אנשים.

נושא של קריטריונים, אני משנת 67' עליתי עם הוריי ממרוקו. התגוררנו בדירה מסויימת ביבנה. משנת 67'. אמי המנוחה נפטרה לפני עשר שנים. אני בשנת 96' כבר הגשתי תביעת גירושים, עברתי לגור איתה, היא נפטרה אחרי שכבר גרתי איתה. לא משנה. היום אני גרה כבר שתים עשרה שנה שם אחרי שהיא נפטרה, הילדים שלי כבר בגירים. מן הסתם גדלו, עשר שנים שאני מנהלת משפטים עם עמידר, כי לא נראה להם לתת לי לגור בבית שאמא שלי התגוררה. ולמה, כי אני לא עומדת בשום קריטריון שלהם.

את בעלת דיור?

הייתי בעבר. נכון, זה חלק מהחוקים. אני אגיד לך למה זה אבסורד, אין פה שום היגיון, אם אני הלכתי להתגרש, סבלתי שנים, לא מדברת עכשיו אלימות מילולית, נפשית, לא משנה לאף אחד. אני עברתי מה שעברתי. היום הרי מעודדים נשים לצאת מחיי גהינום, נכון, זה מה שאתם אומרים להן. אני יוצאת מחיים של נישואים, היתה לי דירה, למה אני לא צריכה לקבל חצי, אתם רוצים שאני אוותר לו על החצי? אתם רוצים שאני אוותר על כל מה שמגיע גם לי ולילדים שלי? אני מדברת על החוק המטומטם הזה.

עוד קריטריון, מה הם אומרים לי, אם לא התגוררת איתה שלוש שנים לפני שהיא נפטרה. אני ארבעים ושלוש שנה גרה בבית הזה. שלוש שנים מי טיפל בה, אתם? בן ממשיך יש רק במושבים, בואי אני אחדש לך משהו. בן ממשיך אין בדיירי עמידר. אם הייתי בת מושב שטח הייתי מקבלת והיו לי הרבה ילדים ממשיכים שם. והשטחים שם הם לא רק של הבני מושבים ולא רק של הקיבוצים.

עוד משהו, כל הנושא של משרד הרווחה, הגברת הנכבדה הזאת, שלושים שנה היא במשרד הרווחה, קחי ארבעים שנה. אני גדלתי עם אמא שלי, אני זוכרת את הרווחה של פעם, קראו לה סעד. מה שהסעד נתן אז היה הרבה יותר ממה שהיום היא מסוגלת לתת למשפחה אחת. כשאת מגיעה לרווחה, אני לא מטופלת ברווחה, אני רק באה לקחת מכתבים, את זה אתם יודעים, אין לה במה לעזור לי, במה היא יכולה לעזור לי. העזרה שאני צריכה היא לא מסוגלת לתת לי, ואף אחד במשרד הרווחה לא נותן את זה היום. אז שאף אחד לא יספר סיפורים. יש פה מדיניות, יש פה שיטה, יש פה הכוונה. חמישים שנה היה פה עוני ונשאר עוני, ואני דור שני ושלישי ורביעי גם יהיה עוני. אז אל תספרו לנו סיפורים. ועוני זה לא גורל, זה מחדל.

תודה. אני רוצה שיעל מהאוצר תתייחס.

רק לעניין הוועדה הבין משרדית, הכלי הזה של הוועדה הוא כלי מאוד אפקטיבי לבחון מקרים ספציפיים שהם יוצאי דופן שלא עונים על הקריטריונים הרגילים. והוועדה הזאת, אני לא זוכרת את הסטטיסטיקה לתת מספר מדוייק אבל רוב הפניות שלה הן נענות, ויש ניצול תקציבי מאוד גבוה, כלומר לוועדה יש יכולת לתת תשובות לדברים שלנו אין יכולת לתת פה עכשיו ברמת המקרו אלא ברמת המשפחה הספציפית.

שמי אבי אלבי, אני אב חד הורי. אני נציג משפחות חד הוריות בצפון. אני בעצמי אישית נתקל במלא בעיות, לא מזמן שני נערים שגדלו בבית, עכשיו הם בני שמונה עשרה ותשע עשרה וההורים שלהם בנים של חד הורית, רצו להוציא אותם עמיגור, הצלחתי למנוע את זה כי הם נולדו לתוך הבית הזה ואין להם לאיפה ללכת. הם באו אליי ככה תקועים, אנחנו בבית הזה, אין לנו איפה ללכת. בינתיים הצלחנו לעשות משהו.

עכשיו אני נותן סתם דוגמא לעצמי. אני לא עבדתי כמה שנים. התחלתי לעבוד, הביטוח לאומי התחיל לרדוף אותי. ממש מרדף, כמו רדיפת הנאצים, אותו דבר. מצאתי בכוחות עצמי עבודה, עובד קשה והכל בסדר. אותה עבודה לא הסתדרה, המעסיק רוצה שנעבוד חמש עשרה שעות ביום, אני אב חד הורי, יש לי בית להחזיק, כביסות, עניינים, כמו של כל אחד, וזה לא הלך, וניצלו את זה שאתה צריך את הכסף, אז לא הסתדר. סיימתי את העבודה שם, התחילו כל מיני אישורים, תביא אישור מתי סיימת את העבודה, תביא זה, תביא זה, בינתיים התעכבה לי הקצבה של הביטוח לאומי, מתנתק חשמל, סוגרים את המים, מדברים לפקידים של הביטוח לאומי. אני בעצמי הלכתי ומצאתי עבודה בלי עזרתכם, אני עובד והכל בסדר, אני מצהיר את הכל. רדפו אותי, חוקרים בכל פינה, לא באו לראות בכלל מה המצב מקרוב. שירותי הרווחה גם כן מטייחים. זה דוגמא חיה כרגע שאני נמצא בה.

תאמין לי שכל הדוגמאות האלה דומות. אנחנו חייבים לסכם.

זה חוצפה שכל אלה הלכו.

קודם כל זה לא חוצפה. ואני מבקשת גם שתחזור בך מכל המלים שאמרת על ביטוח לאומי, עם כל החיבה שלנו או לא חיבה שלנו.

אני חוזר בי, אבל עד עכשיו אני תקוע איתם.

אם המקרים הם מקרים שאין בהם בעיות אנחנו לא היינו יושבים פה ודנים על זה.
לסיכום, אחריותה של המדינה לדאוג לאזרחיה. הוועדה מודה קודם כל למנכ"ל משרד השיכון, לנציגי משרד השיכון, לנציגי משרד האוצר, לנציגי משרד הרווחה, ומודה גם מכל הלב לאמהות החד הוריות, לכל הארגונים שהגיעו לפה.

אני מבקשת מהאוצר שיצאו מהדיון הזה ויחשבו על תכנית לסיוע לאוכלוסיה, לא רק לחד הוריות עם שלושה ילדים, גם לילד אחד ולשני ילדים. אנחנו כחברי כנסת אנחנו ממש ישבנו פה והזדעזענו עם המקרה הזה שקרה בראשון וחס וחלילה שמקרים כאלה יקרו בעתיד. אנחנו נבקש מהממשלה ומהאוצר להגיע לפתרון מוסכם שיתן מענה אמיתי לבעיה.

הוועדה קוראת למשרד השיכון ולאוצר לבנות מנגנון לסיוע בשכר דירה שיתוקצב בהתאם למצב הכלכלי של המשפחה ובהתאם לרמת המחירים בשוק. הוועדה תפנה לשר האוצר ותעלה את הבעיות הקשות בנושא דיור חד הוריות ותבקש את התייחסותו.

הוועדה מבקשת ממשרד השיכון להעביר לוועדה את הקריטריונים החדשים לסיוע בשכר דירה. תודה רבה לכולכם, הישיבה נעולה.





הישיבה ננעלה בשעה 11:00