תפקיד היועצת כמובילת שינוי ברשות המקומית

5
הוועדה לקידום מעמד האישה
26.5.2008


הכנסת השבע עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי


פרוטוקול מס' 133
מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה
יום שני, כ"א באייר התשס"ח (26 במאי 2008), שעה 11:00

תפקיד היועצת כמובילת שינוי ברשות המקומית
לציון יום השלטון המקומי בכנסת – בסימן 60 שנה למדינה, 70 שנה לשלטון המקומי

חברי הוועדה: ליה שמטוב – היו"ר
נאדיה חילו

מרית דנון, מנהלת הרשות לקידום מעמד האישה
מרי חדייר, ראש תחום מעמד האישה, הרשות לקידום מעמד האישה
בת-שבע אפרים, הרשות לקידום מעמד האישה
מיכל גולדשטיין, מנהלת אגף מוניציפלי, משרד הפנים
עו"ד מרגלית בוטרמן, משרד הפנים
רינה הוד, יועצת למעמד האישה, מרכז השלטון המקומי
מירה וקנין, מזכירת איגוד מקצועי, הסתדרות העובדים הלאומית בישראל
נורית אבנר, סגנית ראש עיריית רמת השרון
בת-שבע שטראוכלר, סגנית יו"ר שדולת הנשים בישראל
אורית זוארץ, הנהלת שדולת הנשים בישראל
רחל הרניק, יועצת ראש העיר למעמד האישה, עיריית ירושלים
ישראלה בן-אשר, יועצת ראש העיר למעמד האישה, ראשון לציון
סלוה מאסרוה, יועצת למעמד האישה, טייבה
שמחה טננבוים, יועצת למעמד האישה, בית דגן
ד"ר אורנה מגר, יועצת למעמד האישה, מודיעין
מלכה לב, יועצת למעמד האישה, בני-ברק
כרמלה מיכאל, יועצת למעמד האישה, מועצה אזורית חוף אשקלון
חנה אבגוסט, חברת מועצת נשים, בית דגן
מזליקה מדר, חברת מועצת נשים, בית דגן
ורד שפינר, חברת מועצת נשים, בית דגן
יעל כהן, חברת מועצת נשים, בית דגן
ורד דוד, חברת מועצת נשים, בית דגן
סמדר נאבי, חברת מועצת נשים, בית דגן
לאה אמר, חברת מועצת נשים, בית דגן
חנה יאול, יועצת למעמד האישה, עיריית פתח-תקווה
אתי אטיאס, יועצת ראש העיר למעמד האישה, אשדוד
מירי ליבריידר, יועצת למעמד האישה, באר-טוביה
עדנה קריבוי-סבאג, יועצת למעמד האישה, עיריית באר-שבע

דנה אהרון

אהובה שרון – חבר המתרגמים בע"מ

תפקיד היועצת כמובילת שינוי ברשות המקומית
לציון יום השלטון המקומי בכנסת – בסימן 60 שנה למדינה, 70 שנה לשלטון המקומי

בוקר טוב. אני פותחת את ישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה. הוועדה התכנסה הבוקר לדיון בנושא תפקיד היועצת כמובילת שינוי בשלטון המקומי וזאת במסגרת ציום יום השלטון המקומי בכנסת. אנחנו מציינים 60 שנה למדינה ו-70 שנה לשלטון המקומי.

אני מתנצלת. אני רוצה לברך אתכם. אני יושבת-ראש הוועדה לזכויות הילד ועכשיו מתקיים בוועדה דיון במסגרת יום השלטון המקומי אבל היה לי מאוד חשוב לבוא ולהודות לכל הציבור הנפלא הזה של האנשים.

תודה רבה לך. היום נדבר על הצעת החוק שלך.

ועדות הכנסת מעלות היום נושאים הקשורים לשלטון המקומי והוועדה שלנו בראשותי נענתה בחיוב לבקשת השלטון המקומי לדון בנושא תפקיד היועצת כמובילת שינוי.

זאת הפעם השנייה שיום השלטון המקומי מצוין בכנסת. אני רוצה להודות ליוזמי היום – יושב-ראש מרכז השלטון המקומי מר עדי אלדר, מנכ"ל מרכז השלטון המקומי מר יעקב אגמון, ממלא מקום מנכ"ל מרכז השלטון המקומי מר שרון עזריאל, ולמתאם פעולות מרכז השלטון המקומי עם הכנסת מר פיני קבלו. כאמור, אני מודה להם על היוזמה המבורכת.

בראשית דבריי אני מבקשת להודות לגברת רינה הוד, יועצת ארצית למעמד האישה בשלטון המקומי, אשר ריכזה את כל נושא הדיון מול הוועדה, דבר שהיא עושה שנה שנייה. בשנה שעברה יום השלטון המקומי בכנסת התקיים ב-29 במאי 2007 ואז היה הנושא מעמדה של היועצת לענייני מעמד האישה ברשויות המקומיות. אני רוצה להודות לך ולומר לך ולכל הנמצאים כאן שמאז עברה הוועדה דרך ארוכה בקידום הצעת חוק בנושא רשויות מקומיות, יועצת לענייני מעמד האישה, והצעת החוק התקבלה ב-12 במרץ 2008 במליאת הכנסת בקריאה ראשונה. הצעת החוק הזאת מהווה צעד חשוב לקידום מעמדן של היועצות. בחרתי לדון שוב בנושא ולקדם את הצעת החוק לקריאה שנייה ושלישית ומחר אכן יתקיים דיון בנושא ואתן מוזמנות להגיע לדיון מעניין זה. אנחנו מאוד מקווים שהחוק הזה יעבור עוד השבוע בקריאה שנייה ושלישית.

בהזדמנות זאת אני רוצה להודות לכל היועצות לקידום מעמד האישה ברשויות המקומיות על תפקידן ועל עשייתן ברשות. בוודאי אני רוצה להודות למנהלת הרשות לקידום מעמד האישה במשרד ראש-הממשלה, מרית דנון, על העזרה שלה ובכל הקשור בוועדה לקידום מעמד האישה.

היום הוא יום חגיגי בכנסת ואני מברכת את כל היועצות שהגיעו לכאן אלינו. אנחנו חוגגים היום חג משולש - אנחנו מציינים 70 שנה לשלטון המקומי, 60 שנה למדינת ישראל ויום השלטון המקומי בכנסת. חשוב לציין שבתקופה האחרונה קרו דברים שכל הגורמים שמובילים את מעמד האישה בארץ חברו יחד, שילבו כוחות והביאו לתוצאות טובות. אני לא אומרת שאין מה לעשות יותר, כי יש לנו עוד דרך ארוכה, אבל בוודאות אפשר לומר שמעמד האישה נמצא במרכז הבמה.

עד כאן הפתיחה ועכשיו אני רוצה לפתוח בדיון. נמצאות כאן גברת רחל הרניק, יועצת ראש העיר ירושלים לנושא מעמד האישה, גברת ישראלה בן-אשר, יועצת ראש העיר ראשון-לציון בנושא מעמד האישה, גברת סלבה מסארוה, יועצת לקידום מעמד האישה בטייבה, גברת כרמלה מיכאלי, יועצת לקידום מעמד האישה במועצה האזורית חוף אשקלון. ניתן להן את רשות הדיבור והן תצגנה בפני הוועדה את עבודתן ברשויות.

לפני שנתחיל בדיון עצמו, אני רוצה לתת את רשות הדיבור לגברת רינה הוד, יועצת ארצית לקידום מעמד האישה במרכז השלטון המקומי.

שלום לכולן. אני שמחה לראות אתכן. אני שמחה גבירתי היושבת-ראש להודות לך על הדברים שלך ולאחל לך הצלחה רבה. אני בטוחה שתמצאי את הדרך בעזרת כל הקהל המדהים הזה למנף את החוק הזה שאת רוצה להביא אותו לידי מימוש וביצוע.

חברי הכנסת, יועצות לקידום מעמד האישה, אורחים יקרים, כמו שאמרה חברת הכנסת שמטוב התכנסנו כאן לישיבת ועדה חגיגית שמציינת שלושה דברים: 60 שנה למדינה, 70 שנה לשלטון המקומי ואת יום השלטון המקומי בכנסת. בהמשך לדבריה של חברת הכנסת שמטוב, עשר ועדות שונות דנות כרגע בנושאים שקשורים למרכז השלטון המקומי ונוגעים בכל תחום באושיות המדינה כולה ובכך טמונה עוצמתו של היום הזה. אני חושבת שזה גם יום שמבטא יותר מכל יום אחר את שיתוף הפעולה בין השלטון המרכזי לבין השלטון המקומי, שזה משהו שצריך לומר.

למי שלא יודע, אני רוצה לומר שיש לנו 219 יועצות לקידום מעמד האישה ברשויות המקומיות, מתוך 256 רשויות. הדבר הזה מהווה 85 אחוזים מכלל היועצות, 15 אחוזים עדיין לא מינו יועצות לקידום מעמד האישה, בעיקר ברשויות הערביות, אבל מתוך זה שזה יום חג, אנחנו נעצים את מה שיש לנו, במיוחד שזה הרבה יותר ממה שאין לנו. אני רוצה כאן להודות לעבודה הסיזיפית והקשה בנושא הזה של הרשות לקידום מעמד האישה בראשות מרית דנון וחברותיה שיושבות לצדי, מרי ובת-שבע. אני חושבת שאפשר לשאוב הרבה מאוד כוח מהנתון הזה.

כראוי ליום חג, אני רוצה לפרוס בפניכם את אותם דברים שנותנים לנו כוח להמשיך הלאה למרות המהמורות שבדרך. אני רוצה לדבר על כך שבאמת חל מהפך בתפיסת מעמד היועצת הן מצד מרכז השלטון המקומי, הן מצד הרשות והן מצד הוועדה לקידום מעמד האישה בכנסת, ובכלל אני חושבת שיש איזושהי אווירה שמשהו השתנה. אני חושבת שכל הקהל הזה רואה ביועצת דמות שצריכה ויכולה להוביל תהליכי שינוי ברשות המקומית, גם בעירייה וגם מחוץ לה.

לפני שאני אכנס לפירוט של התחומים בהם מחזק מרכז השלטון המקומי את היועצת, אי רוצה להדגיש שאחד הדברים המרכזיים שהביאו לשינוי ממשי, והוא כנראה כבר די מובן מאליו – וחברת הכנסת שמטוב ציינה אותו בדבריה ואני חושבת שזאת בהחלט פריצת דרך גם מחשבתית וגם ארגונית – זה עצם החיבור הזה בין כל הגורמים שעוסקים במעמד האישה. הכולל הזה, העבודה הופכת למשהו הרבה יותר כולל והרבה יותר אחיד ולא הרבה מאוד אנשים שמתעסקים בהרבה מאוד דברים. הסינרגיה הזאת יצרה בעצם חיבור בין עבודת מטה לבין ניסיון בשטח, ואנחנו כמרכז שלטון מקומי – אני בטוחה שגם הרשות לקידום מעמד האישה – רואים ביועצת סוכנת שינוי וזרוע ביצועית למדיניות שאנחנו יוצרים. כל הגורמים שהזכרתי עשו יד אחת על מנת להשיג הכרה בתפקיד היועצת כמקצוע לכל דבר.

אני אכנס מעט לפירוט התחומים שהמרכז והרשות מחזקים בשטח ואת יחסי הגומלין ביניהם.

יש לנו מערך הדרכה בשיתוף עם הרשות לקידום מעמד האישה ועם מספר יועצות מובילות שחלק גדול מהן יושבות כאן בחדר הזה. במסגרת הזאת נערכים כנסים, ימי עיון, אנחנו עוסקים במבחר נושאים שיועצות רוצות לקדם אותם או לחילופין במדיניות ארצית שאנחנו מבקשים ליישם באמצעות היועצות. אם ניקח לדוגמה משהו שאתם תשמעו כאן בהמשך הדברים, הרי זה כאשר השלטון המקומי רצה לקדם שנקרא רשות מקומית תומכת משפחה. אנחנו חפצים לקדם את הנושא הזה. מי שלא מכיר את זה, מדובר בחברה נאורה שרואה לנגד עיניה את חשיבות ההון האנושי ומטפחת אותו. מרכז השלטון המקומי, עדי אלדר ביקש לפני כשנה בעצם לחולל מהפכה חברתית בתרבות הארגונית על ידי יצירת מדיניות ציבורית אחראית שמאזנת בין מחויבויות תעסוקתיות למשפחתיות, בין נשים לגברים, מנקודת מוצא של שוויון זכויות וחובות בעבודה, כאשר הוא רואה בנושא הזה אסטרטגיה שפועלת לטובת ארגוני העובדים. בנושא הזה ערכנו כנס ויום עיון והיום אנחנו ניתן הזדמנות לרחל הרניק להציג אחר כך איך הדבר הזה פועל בירושלים כעיר שהיא עיר רב-תרבותית.

צריך לציין בתוך המערך הזה של ההדרכה שכחלק מתהליך ההתמקצעות הוגדרה אוכלוסיית יעד מאז שאני בתפקיד לכנסים וימי עיון שאלה הן היועצות למעמד האישה ברשויות המקומיות ונבחרות הציבור בלבד. בזמן הזה עוסק צוות הדרכה משותף לכל הגורמים שהזכרתי קודם בהעברת ימי עיון אזוריים שמתחילים בחודש הבא באר-שבע ובחיפה ועוברים אחר כך לאזור המרכז. לקראת שנת 2009 אנחנו גם מקווים שתהיה לנו תוכנית הכשרה ליועצות חדשות שהיא קצת יותר מקצועית ומורכבת ממה שהיה עד כה.

לצד המאמצים הבלתי נלאים, אם נעבור לנושא אחר, של חברת הכנסת נאדיה חילו ומספר חברי כנסת ליצור תיקונים משמעותיים בחוק היועצת, ביקש יושב-ראש מרכז השלטון המקומי עדי אדלר ליצור משנה סדורה של הגדרת תפקיד היועצת. אנחנו שוקדים כעת על הכנת אוגדן שיכלול חוקים שקשורים לנשים ובו תהיה גם הגדרה של תפקיד היועצת ברשות המקומית. כל זאת בליווי של יועץ ארגוני. הדברים האלה נעשים ממש עכשיו.

כמו כן הוחלט על הקמת עמותה מקצועית ליועצות לקידום מעמד האישה שיהווה גוף מקצועי עם הכרה מקצועית רשמית ויפעל תחת המטריה של מרכז השלטון המקומי ויחזק את היועצת כישות מקצועית שמובילה תהליכי שינוי.

ביוזמת מספר יועצים – שחלקן יושבות כאן – אנחנו מקדמים ביחד כלי מקצועי שנקרא מדד היועצות ובטח יהיו כאן מתנדבים שיספרו על זה יותר טוב ממני. זה נקרא IMGM, שזה כלי הערכה ומדידת יועצות שיאפשר להם לעבוד באופן מקצועי ולא מתוך אינטואיציה.

אם נעבור למה שקורה כאן היום, בחרנו להציג בפניכם את ההצלחות של יועצות מובילות שינוי ברשויות שלהן כמו גם את הקשיים בעבודתן. לצורך זה, בחרנו ארבע יועצות – למרות שבטוח שיש הרבה יותר אבל לא את כולן אפשר היה להביא, אבל בפעם הבאה תהיה הזדמנות לכך – ולקחנו ארבעה מודלים שאמורים לתת לנו תמונה שלמה. כאמור, רחל הרניק עוד מעט בוודאי תציג את עיר תומכת משפחה בחברה רב-תרבותית, ישראלה בן-אשר תתמקד במשהו יותר ספציפי וייחודי שנקרא מרכז זכויות ומרכז אימון, ואחר כך אנחנו נשמע קצת על הגורמים המעכבים עליהם נשמע מפי סלוה מסארוה מטייבה וכרמלה מיכאלי שחיה תחת איום מתמיד של הקסאמים.

אחרי עבודה רבה של הוועדה לקידום מעמד האישה בכנסת בשיתוף יועצות, הרשות לקידום מעמד האישה ומרכז השלטון המקומי, צפוי, כפי שאמרה יושבת-הראש, להתנהל מחר דיון אחרון בעניין חוק היועצת לפני קריאה שנייה ושלישית. נעשתה כאן עבודה מעולה ועמוקה בה נכללו תיקונים רבים שממקצעים את תפקיד היועצת ומייעלים אותו מאוד, אבל לפתע רובץ עלינו איום די ממשי, על מעמד החוק, לנוכח יוזמת הממשלה לבטל את החוק במסגרת חוק העיריות החדש. אני רוצה שתדעו שמרכז השלטון המקומי סבור שהיועצות ראויות להכרה מקצועית רחבה ויש לראות בתפקידן תפקיד חשוב, מהותי, תורם ומוביל בקידום נשים ברשויות המקומיות ובהובלת תהליכי שינוי חברתי. לפיכך יירתם מרכז השלטון המקומי להשארת החוק על כנו, גם לאחר חקיקת החוק מחדש.

אני רוצה להודות בהזדמנות הזאת לכל השותפות שלי, למרית, מרי ובת-שבע, שהעצמת נשים זה הכוח שמניע אותן קדימה לילות כימים, לנאדיה חילו שלנו שבעקשנות ובשקדנות אין קץ אפשר לומר שהיא לחמה כלביאה כדי להביא למימוש חוק היועצת המתוקן למרות מהמורות אין סופיות שעברנו ואנחנו עדיין עוברים, לחברי הכנסת שבזכותם נוצרה מודעות להכרה בנושאים שונים שמשפרים ומקלים על נשים במדינה, ליועצות למעמד האישה שאני לא יודעת מה הייתי עושה בלעדיהן וחלק מהן הן יד ימיני, תמיד מוכנות לבוא להירתם, בכל זמן ובכל עת וללא תמורה.

אני רוצה לומר תודה מאוד מיוחדת לאריאלה שבאמת עזרה לי מאוד להצליח באירוע הזה מבחינה ארגונית, ותודה לכל מי שמסייע בידינו להיות נשים פורצות דרך. תודה.

תודה. כמו שאמרת, וגם אני ציינתי, כאשר כל הארגונים שקשורים למעמד האישה עובדים יחד, אנחנו רואים את התוצאות כי יש לנו מטרה אחת והיא מטרה משותפת שהיא קידום מעמד האישה.

גם אני רוצה להצטרף לברכות לאריאלה, מנהלת הוועדה, שעובדת 24 שעות ביממה. אני בטוחה שכולכם מצטרפים לברכות אלה.

בוקר טוב. אני אדבר בקצרה כדי לא לגזול מהעניין האמיתי.

קודם כל, אני מברכת את רינה הוד ביום חגכם. באמת תודה על שיתוף הפעולה היום יומי כמעט ועל הרוח הטובה השורה בינינו. לכל היועצות, לחברות מועצת בית דגן, שבחברתכן אני תמיד מרגישה כאילו אני יכולה להיכנס לחלוק ולנעלי בית, כל כך מוכרות ואהובות, לנורית אבנר סגנית ראש עיריית רמת השרון, לחברות ארגוני הנשים.

אני חושבת על תפקיד היועצת ואני בעצם עושה חשבון נפש של כמעט שנתיים שחלפו, כאשר נכנסתי לתפקיד, בשבוע הראשון היה כנס יועצות בעכו ובאותו יום טראומתי נפל פגז ליד המלון בעכו וזה הדבר שזכור לי מהשבוע הראשון. אני עושה חשבון נפש כי אני מרגישה שאנחנו היום במקום אחר. כאשר נכנסתי לפני כמעט שנתיים לתפקיד, היו 150 יועצות. מדי פעם הייתי שומעת בממשלה משרים שאלות כמו מה זה התפקיד הזה, לשם מה צריך אותו, זה נתפס כתפקיד שאפשר לחיות בלעדיו, פחות או יותר עושים טובה שממנים יועצת, התפקיד לא כל כך מוגדר וכולי. אני אומרת את כל הרע הזה כי אני מבינה שאנחנו היום במקום אחר, ועל כך אני שמחה. אני מבינה שאנחנו במקום אחר כאשר התמנו לאט לאט בעבודה מאוד קשה יועצות. השבוע היינו בזרזיר והתנפלתי שם על ראש המועצה מאחר שאין לו יועצת, והוא במקום קרא למישהי ומינה אותה.

אני חושבת שבשנתיים האלה יש שילוב כוחות גם של הוועדה לקידום מעמד האישה, גם של היועצות, גם של הרשות לקידום מעמד האישה, גם של השלטון המקומי ואני מרגישה שהפכנו לכוח. הדוגמה הטובה ביותר עבורי הייתה ישיבה של ועדת הפנים בראשותו של חבר הכנסת אופיר פינס, כאשר היה איום שחוק הרשויות החדש עלול לבטל את חוק היועצות ובלילה עשינו גיוס, התייצבנו, היינו שם, הייתה שם נוכחות וניתנה הבטחה שהדבר הזה לא ייעשה ואני מקווה שאכן יעמדו בהבטחה.

אם לא, הם לא ייבחרו. אנחנו נדאג שהם לא ייבחרו.

אני רוצה לומר את האני מאמין שלי כמנהלת הרשות לקידום מעמד האישה ואיך אני רואה את תפקיד היועצת. מבחינתי זאת הפלטפורמה החשובה ביותר שקיימת במדינת ישראל בתחום מעמד האישה כי היועצות בעצם לא יושבות שם בשלטון המקומי בלבד אלא הן נוגעות בכל תושבי הרשות. אנחנו היום לא עושים מאבק של נשים אלא אנחנו עושים מאבק חברתי. היועצות הן הגוף שיכול להגיע לאחרון התושבים ברשות. אני לא, אבל הן כן. אני חושבת שהיועצות מעבירות בעצם את המדיניות מגבוה עד הרמה של השטח. לפני כשבוע ישבנו ביחד כדי לבנות הגדרת תפקיד ופתאום הכל היה ברור וכי התפקיד של היועצת הוא השתקפות של הרשות לקידום מעמד האישה בשטח. אני רואה בכל יועצת רשות קטנה בשטח. זה כל כך ברור ופתאום זה מובן מאליו. ליועצת יש תפקיד מאוד מאוד חשוב כמובילת שינוי חברתי דווקא בגלל האפשרות שלה לגעת מצד אחד ברשויות השלטון, ומצד שני בתושבות הרשות. אני חושבת שהדוגמה הטובה ביותר להעברת מדיניות מגבוה לשטח היא למשל הנושא של יישום התוכניות הבין-משרדיות להוצאת נשים ממעגל הזנות וטיפול בנפגעות תקיפה מינית שהרשות עומדת בראשן. עיריית תל-אביב שהיא העיר המובילה בנושא של יישום תכנית הוצאת נשים ממעגל הזנות, בראש התוכנית המקומית עומדת יועצת. לתפקיד הזה לא מינו מישהו מהרווחה אלא עוסקת בנושא יועצת. יועצות למעמד האישה ברשויות המקומיות מעורבות בכל התוכניות להקמת מרכזים לנפגעות תקיפה מינית וגם בנושאים אחרים כמו למשל יישום תוכניות מגדריות במערכת החינוך, עידוד נערות ללמוד מקצועות טכנולוגיים, תוכניות שונות לשוויון בין המינים בתוך מערכת החינוך וכולי. זאת באמת הדוגמה איך יועצת מורידה לשטח את התוכניות האלה.

אני רוצה לברך ולהודות לכולכן על שיתוף הפעולה שקיים כי בצורה כזאת אני חושבת שהפכנו לכוח ויותר מודעים אלינו. החוק החדש שעומד מחר לבוא לדיון כאן בוועדה לקראת קריאה שנייה ושלישית, אני חושבת שהוא בהחלט מחזק את מעמדה של היועצת. אני חושבת שהגדרת התפקיד שנעשית כרגע בשלטון המקומי עם האוגדן, מאוד מקבע את תפקידה של היועצת והייתי רוצה לראות שבשנה הקרובה נוכל לומר שיש לנו 256 יועצות. תודה רבה.

כמו שאמרתי קודם, נשמע עכשיו את היועצות מירושלים, מאשקלון, מטייבה וממרכז הארץ.

בוקר טוב. תודה לחברת הכנסת ליה שמטוב ולחברותיי. ביום השלטון המקומי, אני בהחלט רואה זכות שניתנה לי כיועצת עיריית ירושלים עיר הבירה לבוא ולספר קצת על מה אני כיועצת, מה הרשות כרשות, עושה לקידום נשים בעיר.

אתם רואים כאן שתי כותרות כאשר האחת היא ירושלים תומכת משפחה בחברה רב-תרבותית, והשנייה היא ירושלים מקדמת נשים הלכה למעשה. לא בכדי שמתי את שתי הכותרות האלה כי כידוע לכל ירושלים היא עיר חרדית שההנהלה בה היא חרדית, ראש העיר, הסגנים, היועצים, מובילי וקובעי המדיניות הם ציבור של גברים עם אוריינטציה חרדית. כדי שאני אוכל לקדם נשים הלכה למעשה, אני צריכה לבוא עם המינוחים הנכונים וזה הסוד בחברה רב-תרבותית, לדבר בשפה שמדברת אל כולם, נשמעת טוב והעשייה היא אותה עשייה. ברגע שאתה בא ואומר ירושלים תומכת משפחה, הדלתות נפתחות כאשר בפועל מה שאנחנו עושים זה קידום נשים כי אנחנו מאמינים – בכל החברות אנחנו מאמינים כך – שנשים הן לב המשפחה, האישה כעקרת הבית היא עיקר הבית ולכן הקידום הוא על ידי האישה. כמובן שהיום אנחנו חיים במערכת שהגברים תומכים, גברים מסייעים, זה לא מה שהיה פעם, המשפחה עוברת שינויים מבניים ותפקודיים אבל הבסיס עדיין הוא של האישה ולכן אנחנו כאן לקדם את הנושא הזה.

מידע כללי. חשבתי שחשוב שנראה נתונים. השנתון הסטטיסטי האחרון הוא של 2006. מספר התושבים הוא 733 אלף והיום הוא קצת יותר. מספר הנשים הוא כחצי. אחוז הנשים בכוח העבודה, 37 אחוזים. כמו שאנחנו רואים, בהשוואה לתל-אביב ולמדינת ישראל, יש פער משמעותי כאשר בירושלים 37 אחוזים נשים עובדות לעומת 58.8 אחוזים בתל-אביב, לעומת כמעט 50 אחוזים במדינת ישראל. כלומר, ליועצת יש מה לעשות כאן. על הסיבות נדבר אחר כך.

כנ"ל בשכר נשים לעומת גברים, אתם רואים ששכר של גברים גבוה ב-27 אחוזים משכר נשים. ברור שאנחנו צריכים להיכנס כאן לפעילות.

מטרת העל שלי כיועצת היא לאפשר ולעודד נשים בירושלים להתמודד ביעילות, בסיפוק ובהצלחה בין משפחה, עבודה/קריירה - כאשר אני עושה הבחנה כי קריירה זה יותר קידום - העצמה אישית בחברה רב תרבותית.

כאשר אנחנו מדברים בחברה רב-תרבותית צריך להבין שלא תמיד העבודה היא שאיפת החיים וזה לגיטימי. מה שחשוב הוא שהאישה, היכן שהיא נמצאת – אם במשפחה, אם כאם מגדלת ילדים, אם בחברה הערבית, אם בחברה החרדית – שמה שהיא עושה, היא תעשה ביעילות, בסיפוק ובהצלחה. כאן המקום שלנו כרשות או שלי כיועצת להטמיע את המושג הזה. לא חייבים לרוץ לעבודה, לא כולן רוצות לעבוד, לא בכל תרבות העבודה היא השאיפה, אבל היכן שאת נמצאת ומה שאת עושה, תעשי ביעילות, בסיפוק ובהצלחה.

אסטרטגיה לפעילות עירונית. אנחנו רואים כאן את המשולש הקדוש שבו יש לנו חיזוק והעצמה אישית נשית - כאשר הכוונה היא להעצמת האישה על כל ההיבטים על מנת שתעשה את מה שאמרנו כמו שצריך - ייצוג סביבה תומכת משפחה ועיצוב מודעות ציבורית עירונית תומכת משפחה. אתן שמות לב להבדל. סביבה תומכת משפחה, זה פן אחד שמאפשר לאישה היכן שהיא נמצאת להקל עליה את ההתנהלות, זאת הסביבה, ועיצוב מודעות ציבורית, זה יותר הפן של מדיניות שכאן, כמו שקודם אמרנו, מדובר על ההכוונה של המדינה ושל המדיניות שתומכת משפחה. שלושת הפרמטרים האלה הם בעצם הבסיס על מנת שנוכל לקדם נשים.

עיצוב סביבה וקהילה תומכת משפחה. יש לנו מתן תמיכה במקומות עבודה. כאן אני בהחלט גאה לומר שעיריית ירושלים היא רשות שהיא המעסיק הגדול ביותר בירושלים ויש לנו למעלה מ-7,000 עובדים ועובדות כאשר יותר ממחצית הן נשים. ברור שהעירייה היא גוף שחייבים לחזק ולהעצים את הנשים שבמערכת. העיר עצמה משופעת בעוד מסגרות כמו משרדי הממשלה, חברות היי-טק, בתי מלון ובתי חולים, כך שכאשר אנחנו מדברים על תמיכה במקומות עבודה, מדברים על כל המעגלים.

קידום לעמדות ניהול. למרות הפן ההצהרתי והדיבור על שוויון ועל קידום נשים, בפועל אנחנו רואים שיש את הפער כאשר ברמה ההצהרתית כולם בעד קידום, אבל מבחינת הנתונים הסטטיסטיים, נדמה לי שרק שני אחוזים מהמנהלים הבכירים הן נשים. חייבים כל הזמן לדחוף לעמדות ניהול. גם זאת תפיסה של השינוי שלנו. אישה לא רק צריכה להיות עובדת אלא אם היא באה לעבודה והיא רוצה, צריך לסייע לה להגיע לעמדת ניהול.

שעות עבודה גמישות, קייטנות, פינת הנקה, אירועים לכלל המשפחה, עבודה בבית כאשר הכוונה לאפשר לה לקחת עבודה הביתה, השתלמות בשעות העבודה שזה משהו מאוד עקרוני. הרבה נשים אחרי שמונה שעות עבודה אומרות שהן לא יכולות שוב לעזוב את הבית ולכן מבקשות שההשתלמויות תעשינה בשעות העבודה. מעונות יום.

בקטע של השתלמות בשעות העבודה, אני בהחלט גאה על כך שבעיריית ירושלים אני מעבירה כל הזמן השתלמויות למנהלות בכירות, למנהלות דירוג ביניים, למזכירות, השתלמויות שאני קוראת להן העצמה לתפקידי ניהול או קידום בעבודה. זאת אומרת, אנחנו מלבישים את אותה גברת בשינוי אדרת ובהחלט יש לי כאן תמיכה של ועד עובדים ומשאבי אנוש, כדי שהלימודים יהיו בשעות העבודה. כל הזמן אני שמה את הדגש על כך שכל לימוד שאישה מקבלת, יהיה בגדר גמול השתלמות. גמרנו ללמוד רק לשם שמים. גמול השתלמות נותן לנו גם את הגמול בתלוש והתלוש הוא לא פחות מהעשרה ומכל הידע הכללי. זה גם חלק מהקדמה שלנו, כאשר אנחנו רוצים שהדברים יבואו לידי ביטוי בשכר.

מתן תמיכה בקהילה. מועדוני נשים בשכונות. בירושלים פיתחנו מודל ייחודי שמתבקש מהמבנה העירוני. ירושלים בנויה משכונות שכונות, גם במגזר היהודי וגם במגזר הערבי, ופיתחנו את המועדונים כך שבכל שכונה יש רכזת והיא זאת שמובילה את השינוי בתוך השכונה. על ידי השינוי השכונתי, נשים הופכות להיות מאוד מובילות, להוות דמות מאוד מרכזית בשכונה, והן מביאות את הצרכים של השכונה לרשות והן מביאות את הרשות לשכונה. מתקיימת כאן העבודה ההדדית הזאת שמאוד תורמת לכולם.

כפי שאמרתי, יש לנו היום 60 מועדוני נשים במגזר היהודי ובמגזר הערבי כאשר במגזר היהודי יש לנו בשכונות החרדיות, יש לנו ציבור של נשים מהמגזר האתיופי, יש לנו ציבור של נשים צרפתיות, אנגלו-סכסיות וכדומה.

פיתוח תוכניות ייחודיות לפי קבוצות וצרכים ייחודיים. כאן אנחנו מתייחסים לקבוצות היותר מוחלשות כאשר הרבה מהן הן נשים שהן לקוחות אגף הרווחה ואני אתן כמה דוגמאות ואחרי כן אפרט. יש לנו את החד-הוריות, נשים שהן קורבנות מהמקלט לנשים מוכות או נשים שעברו הטרדות מיניות, יש לנו נשים אלמנות, מובטלות, וקבוצות כמו אימהות לנערות מתבגרות, נשים שהן בגיל הזהב (קשישות), כך ששמים דגש גם בתחום הזה.

הנגשת שירותים למשפחה כמו טיפת חלב, גנים, מקווה, בתי ספר. ההנגשה בעינינו היא מאוד מאוד עקרונית והיא ניתנת לאישה. אם אנחנו לוקחים אישה שהיא גם מטופלת בילדים, הקטע של הנגשה, שהכל יהיה באזור שלה, מאוד מאוד משמעותי. נקודת ההנגשה היא מאוד עקרונית לכל אחד, אבל מאוד משמעותית לנשים ובמיוחד לנשים שהן אימהות לילדים צעירים, כך שהכל יהיה באזור שלה, בשכונה שלה, שיהיה לה קל להתנהל. אלה דברים שמקלים על האישה ואם קל לה יותר להתנהל, היא תגיע ותתקדם בכל מישור ומישור.

העצמה אישית נשית, שזה לב העניין מבחינתנו. קורסי העצמה לטיפוח מנהיגות קהילתית שכונתית. אנחנו בהחלט משקיעים המון בקורסי העצמה שכאלה על מנת לשלב נשים בעשייה הציבורית, בחברות למתנ"סים, בוועדי בתים, בוועדי בית ספר, הכל לשם עשייה ממשית. לשלב אותן בעשייה ולא רק לרקום לשם לרקום. אנחנו רוצים שהנשים תהיינה מעורבות ובאמת זכינו שנשים מעורבות בפעילות הקהילתית-שכונתית.

קורסים בהכשרה מקצועית לקראת השמה בעבודה. כפי שראיתם בנתונים, אחוז הנשים העובדים הוא נמוך ואנחנו מאוד נותנים את הדעת על כך. העירייה כרשות הקימה רשות עירונית לתעסוקה שממש קמה בשנה האחרונה, כאשר המטרה שלה היא ללמד נשים בעיקר, גם גברים, קורסים מקצועיים ובכל המגזרים. יש לנו קורסים לנשים מהמגזר החרדי, מהמגזר הערבי ומהמגזר הכללי כאשר הרעיון הוא להתאים את הקורס למנטליות ולסגנון של האישה. אם במגזר החרדי יש לנו הרבה קייטרינג, נשים במחשבים וגם הצלחנו לדאוג למלגות. אלה שבאות ללמוד בקורסים האלה מקבלות מלגות ובאותה תקופה שהן לומדות גם יש להן הנחה משמעותית במעונות היום. כלומר, לא מספיק להביא את האישה ללמוד אלא אנחנו צריכים לדאוג לה שכל המערכת הסובבת אותה תלך לקראתה. אם נקל עליה במערכת הסביבתית, בצרכים שמסביב, היא תצליח לסיים את הקורס בהצלחה. יש לנו גם רכזות שמלוות את האישה עד להשמה ממש. זאת אומרת, לא נותנים לה קורס וזורקים אותה אלא יש לנו צוות שלם של עובדות השמה ועובדים, ושוב, בכל המגזרים, שדואגים להשמה ובהחלט רואים בזה ברכה והצלחה.

קורסי העשרה כלליים, מיומנויות וכישורים. שוב, על מנת לאפשר לאישה להתנהל בחברה של ימינו. אישה צריכה להבין בניהול זמן, בכסף, בתקשורת, בעמידה מול קונפליקטים. בהחלט נשים צריכות להבין היום הכל ונשים באות. קורסי ההעשרה מתבצעים בדרך כלל בשכונות במסגרת מועדוני הנשים והרבה מהנשים שבאות לקורסים האלה הן נשים שבאות אחרי יום עבודה על מנת להשכיל.

בתוך מסגרת העירייה יש לנו אחת לחודש יום העשרה לכלל עובדי העירייה. אם נגיד רק לנשים, זה יהיה סטיגמתי וזה לא בריא. אנחנו רוצים להיות חלק ולכן הבאתי את הנושא של הורות ומשפחה ולצורך כך הבאתי את סופר נני, מיכל דליות. לשמחתי הגיעו הרבה. עשינו לזה פרסום והד והגיעו הרבה גברים. זאת אומרת, כאשר אנחנו חושבים על העצמה אישית נשית, על הורות ומשפחה, אנחנו עובדים בצורה, בשפה, בסגנון שיתקבל על ידי כולם וגם גברים ישתפו פעולה כי אנחנו רואים את הבעל כחלק מכל המהלך הזה. אני אפילו יכולה לומר שאני גאה על כך שגברים רודפים אחרי בעירייה ושואלים אותי למה להם אני לא עושה קורסים כאלה. גם גברים מהמגזר החרדי בהחלט באים ואומרים לי שאני עושה כל הזמן אבל מה אתם, עם הגברים שהם נשארים מאחור. זה באמת נכון, הם נשארים מאחור, אבל המנדט שלנו הוא נשים ועל זה אנחנו עובדים.

כמו שאמרתי יש תוכניות לחד-הוריות ולמובטלות, תוכניות שמתבצעות בעיקר על ידי אגף הרווחה.

ירושלים תומכת משפחה. ביצוע מדיניות. כמו שאמרתי, כל המלים היפות שלנו, אם לא נשנה מדיניות ולא נחדיר ונחדור לתחומים בסיסיים, לא נעשה הרבה. לכן חייבים להיכנס ללב של העירייה, להקים מוסדות והמוסדות האלה יסייעו לנו להתנהל בשטח. בינואר 2008 הוקם מרכז לפיתוח מנהיגות והעצמת נשים במטרה לשלב נשים בעשייה הקהילתית. זה בעצם תפקיד מטה, מרכז במטה, והוא זה שיורד ונותן את ההנחיות לשטח. זאת אומרת, הרעיון הוא תמיד שיהיה מטה עירוני שיהיה לו כמובן את התקציבים ונדבר על כך בהמשך, והוא יקבע את הקווים לשטח, שוב, על פי התאמת האוכלוסייה, המגזר והצרכים, אבל המדיניות חייבת לבוא מלמעלה כי המשמעות של מדיניות היא תמיד סעיף בספר התקציב. ללא הסעיף, לא נוכל להתנהל בשטח אלא נישאר עם מלים יפות.

הוקמה מועצה ציבורית לאימהות ומשפחה במטרה לקדם מעורבות הורים והעצמת הורים עם משרד החינוך. היה אירוע מאוד מרשים. נדמה לי שגם בראשון יש משהו דומה. ראש העיר היה, שרת החינוך הייתה, הגיעו באמת פונקציות ודמויות משמעותיות והרבה מאוד גברים. במועצה חשוב לנו, גברים כנשים כאחד, כי אנחנו רואים את הגבר שווה לאישה, את הגבר, את בן הזוג, את הבעל, איך שנקרא לו, במשפחה המשתנה, אבל תמיד הגבר הוא פרטנר ולכן ביחידה הזאת הגברים בהחלט נמצאים באופן בולט.

יש לנו את המועצה לקידום מעמד האישה בראשות חברת מועצת העיר. אני מדגישה את ראשות מועצת העיר כי נכון שלפעמים זה לא נחמד שיש לנו חברת מועצה שנושפת, אבל מאידך, כאשר יש לי חברת מועצה, לה יש את המנדט ואת הפה לפרוץ. אני עובדת עירייה, אנחנו עובדי עירייה, ולכן אני צריכה לפעמים להיות זהירה כי מחר אולי אני לא אהיה יועצת ואני לא רוצה לשרוף קשרים. חברת המועצה, אם יש לי אתה סיג ושיח ואנחנו יד ביד, זה פן נפלא. לכל הדברים הלא נעימים, אני שולחת אותה – לריב, לדבר, לצעוק. זאת היא עושה . אני נשארת כמובן יחד אתה, אבל אני לא שורפת קשרים כי אני עובדת עירייה ולכן חשוב לי להצטייר קצת אחרת. במקרה שלי זכיתי ובאמת יש לי חברת מועצה שזה בוער בעצמותיה ואני חושבת שבזכות שיתוף הפעולה אנחנו מגיעים להישגים משמעותיים.

ייזום אירועים עירוניים המכוונים לרווחת משפחה. אין יום האישה ויום האם אלא יש את יום המשפחה.

הכנת האמנה למפעלי תעשייה מקדמים נשים ומחזקים קשרי הורות ומשפחה. אנחנו מאוד עובדים על זה ובחודש הבא אני חושבת נארגן טקס גדול, אות המעסיק למפעל מצטיין, כאשר הרעיון הוא באמת לתת דגש לאישה ולמשפחה במפעלים. אנחנו יודעים שיש לנו היום הרבה מפעלים בירושלים, הרבה חברות היי-טק שיש בהם כבר מעונות יום, יש יום משפחה, אישה שהיא אומרת שהיא בהריון, לא כועסים עליה אלא אומרים איזה יופי, ואני שומעת את זה מחברות כמו NBS, חברות היי-טק, שנשים מספרות על זה בשמחה. יש קבוצת כדורסל לנשים במפעלי התעשייה. יש בהחלט עשייה ולכן חשבנו שמתן אות המעסיק מאוד ישדרג ויכניס למודעות את כל נושא האמנה. זאת אומרת, זה איזשהו תרגיל להכניס את האמנה בדרך עוקפת.

יש מפעלים כאלה? עשיתם סקר?

כן. גלית לוי, אחראית על התעשייה בירושלים, מלווה אותנו בתחום הזה.

דוגמאות יישומיות בחברה רב תרבותית. ניקח את המגזר הערבי. כמו שאמרתי, הכל צריך להיות מותאם לחברה ולקבוצה. המגזר הערבי בנוי אצלנו מכפרים וערים והוא מרוחק מהמרכז, ולכן אנחנו מביאים את כל הפעילויות אליהן, אל הנשים. יש קבוצה גדולה מאוד של נשים שאינן עובדות ולכן הפעילות יכולה להיות בשעות הבוקר. אנחנו הולכים באמת עם הראש אל הנשים ועושים מה שמעניין נשים. הצעירות יותר מעונינות במחשבים. יש לנו קבוצה גדולה של נשים שמקבלות קורס עברית. הן טענו שהעברית מהווה חסם מאוד משמעותי עבורן, אם הן באות לעירייה, לביטוח לאומי, אם הן רוצות לצאת לעבודה. יש לנו קורס מסובסד ללימוד עברית. אומנת ומלאכת יד, מיועד יותר לנשים מבוגרות שעושות יצירות נפלאות. עושים גם אירועים כלליים שבעבר לא היו להם כמו יום האישה, יום המאבק באלימות, הנושא של חינוך מיני שהיה טאבו מאוד נכנס היום. בהחלט אנחנו רואים וחשים שינוי. יש לנו רכזת מעולה שגרה בבית צפפה והיא דואגת לכל הפעילות במגזר הערבי.

יש לנו את המגזר הדתי-חרדי. שוב, עברנו פריצת דרך והצלחנו להטמיע את כל הנושאים האלה. המגזר החרדי כולו עובר שינוי. זה תהליך שמאוד מתגבר. יותר ויותר נשים צעירות יוצאות לעבודה בחברות מוגנות והגברים הם אלה שיותר מקבלים תפקיד בתוך הבית. יש כאן איזה היפוך ואנחנו צריכות באמת ללמד את הנשים איך להתמודד עם ההיפוך הזה שאני האישה העובדת המפרנסת והבעל מתחזק את הבית. כמובן שרוב היום הוא בישיבה אבל האחריות על הבית הרבה נופלת עליו.

המגזר הכללי. שוב, אנחנו עובדים על קורסים אופרטיביים. קורסים שהמשמעות שלהם היא עשייה לשם עשייה. דירקטוריות, מנהיגות וכולי.

גורמים המעכבים. קשיים תקציביים, כפי שציינתי קודם. אם אין קמח אין תורה. קשיים בירוקרטיים. זה דם, יזע ודמעות לעבור את כל המשוחות שכולנו מכירות. חסמים פסיכולוגיים שמאוד משמעותיים אצל כולם. נשים שחוששות משינוי. אנחנו נותנות להן את הכלים, אבל הן פוחדות. צריך לתת לאישה את הקביים ולעזור לה ולפעמים גם לומר לה שתשב עכשיו בבית כמה שנים ושתחכה לעיתוי הנכון, אבל צריכים לדבר על כך. כנ"ל אצל כל האחרים. קובעי מדיניות, כי מה הבעיה? מה רע לנשים? על מה את מדברת? לפעמים הם לא מבינים מה אני אומרת. קשיים ארגוניים, שוב, כאשר כל תוכנית אני צריכה לתרגם ליהודי, ערבי, אתיופי, צרפתי, אנגלו-סכסי, זה דורש הרבה תחכום, תקציב, חשיבה וכולי. קשיים שנובעים מקשיי תקשורת, שיתופי פעולה, בעיות של אגו, כבוד וכולי שצריך לתמרן בין כולם.

תודה רבה.

מה התקציב של עיריית ירושלים לנושא?

גדול. 150 אלף שקלים, שזה המון. התקציב הצבוע הוא 150 אלף שקלים, אבל יש לנו המון איגום ושיתופי פעולה.

התקציב של 150 אלף הוא קבוע או הוא רק בבחירות?

קבוע. הוא בספר התקציב. הנקודה היא איגום המשאבים והמודעות. אגף הרווחה, אם לא הייתה לו מודעות לנשים, הוא לא היה עושה את כל התוכניות או אגף חברה. צריך כאן הרבה מודעות שיארגנו ויאגמו תקציבים מבפנים.

תודה רבה. שמענו כאן על שיתוף פעולה של עובדת עירייה עם חברת מועצת העיר. לקראת הבחירות המוניציפאליות שיתקיימו בנובמבר, כדאי אולי לחשוב ולעשות הכל שהרבה נשים יהיו חברות מועצת העיר וגם סגני ראשי ערים.

גם ראשי ערים.

נכון, וזאת כדי לקדם את מעמד האישה.

צהרים טובים. ברוכה הבאה ליושבת-ראש. לפני שאני אתחיל, אני רוצה להזכיר לכל הנוכחות כאן שאנחנו סוגרות היום איזשהו מעגל. ביום השלטון המקומי לפני שנה, עת ישבנו גם בוועדה, ודיברנו והצגנו את עתיד היועצת, נכנס עדי אלדר ובעקבות הכניסה שלו למעשה הייתה אותה פריצת דרך בה הוא אישר לנו תקציב על מנת שנעבוד עם יועץ ארגוני להגדרת התפקיד ובימים אלה אנחנו מגדירות אותו. אני חושבת שליום הזה יש חשיבות בכנסת כי הייתה איזושהי פריצת דרך.

אני רוצה לעבור לחלק שאני אמורה להציג ואני מקווה שהמצגת איכשהו תגיע, ואם לא, יש בפניכם את החומר שאני שלחתי ותוכלו לדפדף בו יחד אתי.

התפקיד שלנו, של היועצות, הוא להוביל תהליכי שינוי על ידי התוויית מדיניות מכוונת בישוב בו אנחנו פועלות. סוג השינוי שאנחנו מובילות הוא שינוי חברתי, כיוון שאנחנו עוסקים בשוויון מגדרי וקידום מעמד האישה ועל מנת להשיג את השינוי היועצת צריכה לפעול לפחות בשני מישורים בו זמנית. המישורים הללו הם המישור הפרטני האישי והמישור המערכתי ארגוני, שבו אני רוצה להתמקד במפגש הזה היום.

התחום המערכתי או התחום הארגוני הוא קודם כל ובראש ובראשונה הארגון בו אנחנו עובדות כעירייה, מועצה, מועצה אזורית וכולי. מצד אחד זה ארגון שיש לו המון כוח גם באופן אובייקטיבי, יש לו סמכויות, יש לו משאבים, אבל יש לו פן חזק לא פחות וזה הפן הלא פורמלי שבו נתפסת העירייה על ידי התושבות והתושבים ככתובת כמעט לכל הבעיות והצרות שלהם וזאת משום שהנגישות של הארגון הזה ומערכות הקשר אל התושבות והתושבים הם מאוד מאוד קרובות.

בראשון לציון אנחנו רואים בארגון גורם שמעצב התנהגות ולכן השינויים במישור הזה, במישור המערכתי הארגוני, מתרכזים למעשה בתהליכים מצד אחד של שינוי אקלים תרבותי ארגוני ומצד שני בנייה, הרחבה ושיפור שירותים לתושבות ולתושבים. בתחום האקלים והתרבות הארגונית, אני רוצה להזכיר מספר גורמים שגם ההרצאה של חברתי מירושלים התייחסה אליהם. ארגון תומך משפחה הוא אכן אחד הגורמים שגם אנחנו מובילים ברמה הפנים ארגונית, אבל כמובן, כמו שהוזכר כאן, כל הנושא של שיתופי הפעולה בין המחלקות ומה שנקרא הפיכתן לוורודים או למגדריים או למוכווני נשים, זאת העבודה הפנים ארגונית ואחת הקולגות שמאוד עוזרת לי כאן – וציינתי במפורש – הוא מבקר העירייה שהוא אחד הגורמים המסייעים בהובלת השינויים הפנים ארגוניים.

בכל מקרה, אני רוצה להתמקד בתחום החוץ-ארגוני ולהביא כאן שני שירותים חדשים שהקמנו וזאת במטרה כמובן לשתף אתכם ולנסות לגרום לעוד מקומות לעשות את אותם דברים. אני מתמקדת כרגע בתחום השינוי הארגוני, אבל החוץ ארגוני ולא הפנים ארגוני.

השירותים שאני מדברת עליהם הם מרכז זכויות עירוני לנשים, אומנה, והמרכז הזה למעשה מעונין לעבוד על התחום של השינוי החברתי והעצמת הנשים כאשר הפן שלו, האוריינטציה שלו היא אוריינטציה משפטית ולכן הוא מנוהל על ידי עורכת דין שיושבת במשרה מלאה וזה תפקידה. הוא עוסק בייעוץ, במתן מידע, סיוע במילוי טפסים, תרגום, ליווי והכי חשוב, קישור בין גורמים שונים שחלקם הם עירוניים, כמו שאמרתי, מחלקות העירייה השונות, וחלקם ממלכתיים או אחרים כמו ארגוני הנשים, ארגונים וולנטריים שונים, כל מי שרק יכול לסייע ולעזור לנשים, כאשר התחום מתמקד בצורה מאוד ברורה בנושא זכויות.

השירותים שהוא מעניק הם כמו שאמרתי הוא מספק שילוב של מספר תחומים כאשר מצד אחד מתן מידע ואנחנו יודעות שמתן מידע הוא אחד הגורמים שמאפשר כוח, שמאפשר נגישות, שמאפשר התקדמות ומוביליות בתוך החברה שלנו, ולמרות שיש לנו הרבה מאוד מידע היום, עדיין המידע הממוקד, המידע הרלוונטי או הבנת החומרים הוא הדבר הכי משמעותי. התחום השני עוסק בתמיכה, כאשר לאחר קבלת המידע ופריסת האפשרויות בפני הנשים, כל אחת בוחרת למעשה את הכיוון שלה, את הכיוון הרצוי לה לאותו פרק זמן. אנחנו מאמינות שזה אחד הדברים הכי חשובים להחזיר לנשים את הכוח, את היכולת להחליט ולהכריע מה הן עושות בחייהן, ולכן התמיכה היא מאוד משמעותית אבל גם כמובן לאחר מכן, הליווי בתוך התהליך. אנחנו יודעות שהתהליכים לא פשוטים, לוקחים זמן, יש עליות וירידות.

המרכז עובד בהיקף שעות מאוד רחב במהלך היום החל משעה 7:30 בבוקר ועד 8:00 ולפעמים 9:00 בערב. בחלקו הוא עובד כמובן עם עורכות דין, עורכת הדין שמנהלת ועורכות דין נוספות. יש שם סטודנטיות וסטודנטים למשפטים, יש עורכות דין מתנדבות ויש כוח אדם פרה-מקצועי. בחלק מהשעות הוא מיועד רק לקליטת ההודעות או העברת מידע והעברה למחרת את החומרים לעורכת הדין. השעות האלה, מצאנו שהן מאוד מאוד חשובות ומאוד מאוד משמעותיות והפריסה היא מאוד גדולה ומאוד רחבה.

בשנה הראשונה – אני מדברת על 2006-2007 – טיפלנו בלמעלה מ-70 תיקים כאשר כל תיק כזה הוא לא בהכרח מתחיל ומסתיים אלא זה טיפולי אורך לאורך זמן, לפעמים נושא אחד שהגיע התפצל לתת-נושאים ויש עבודה מסביב כל הזמן.

כאן אני רוצה לציין שלמעשה מי שסייע בידינו להקים את המרכז הזה, זאת הייתה עיריית הרצליה שהקימה מרכז דומה. כאשר ראינו שזה עובד שם וזה מצליח, אמרנו למה לא. אני רוצה לציין כאן שוב שיתוף פעולה בין יועצות, החלפת מידע, דבר שסייע לנו להקים את המרכז.

השירות השני שאני רוצה לדבר עליו הוא השקף הבא בו אתם רואים את הפאזל. קודם כל, הפאזל לא סתם נבחר כאן אלא אנחנו בונות את השירותים כך שהאחד משלים את השני, שהאחד מזין את השני וצרכים שעולים משירות אחד יכולים לקבל את המענה בשירות השני.

השירות הבא שאני רוצה להתמקד בו הוא מרכז אימון אישי שהוקם בחודשים האחרונים. למעשה הייחוד שלו הוא שהוא לקח תחום מקצועי ושוב הנגיש אותו לנשים, אבל מי שמרכזת אותו היא למעשה מישהי שעברה את תוכניות ההעצמה והמנהיגות, אחד הקורסים שלנו, ובעקבות הקורס היא עשתה את השינוי ולמדה את זה, ולאחר שהיא למדה היא באה ואמרה שעכשיו היא חוזרת גם לתרום ולתת לנשים שנמצאות בעיר. כך הקמנו את אימון נשי אישי. כרגע יש לנו שש מאמנות תושבות העיר שנותנות שירות לתושבות העיר כמובן. השירות הזה, בשונה מקודמו, הוא כן בתשלום אבל התשלום הוא סמלי כך שהכסף הוא לא הגורם שמונע מלהגיע אליו, הוא מתבצע בעצם או באימון פרטני אחת על אחת או באימון קבוצתי ואפילו מעבר בין האופציות השונות בהתאם לצרכים. במהלך השנה האחרונה, מאז התחלנו את הפעילות הזאת, למעלה מ-100 נשים הגיעו לקבל את השירות. כמו שאתן יודעות, באימון אישי לא כל אחת שמעונינת היא אכן גם יכולה או נשארת בתוך המערכת, אבל היו פניות ויש כל הזמן פניות. אנחנו רואות בשירות הזה גם משלים את הייעוץ המשפטי, גם משלים שירותים אחרים בעיר. מחלקות הרווחה, החינוך וכולי מזרימות פניות והפניות ובימים אלו אנחנו מפתחות בתוך השירות הזה מעין אימון ייחודי, פן אחד שיתבסס על הנושא של כסף ואנחנו יודעות שזה אחד התחומים שלנשים יש או חוסר נגישות או חוסר נעימות או משהו לא מסתדר, אז התחום של אימון ממוקד בנושא הכספי, ומצאנו לנכון להוסיף גם את הפן הטיפולי כי לא כל אחת יכולה ומתאימה לאימון האישי אלא כן לטיפול. שוב, הנושא של כסף היה אחת הבעיות הרציניות ולכן התווסף סיוע וטיפול בעלויות נמוכות.

אלה שני השירותים שאנחנו רואים את שיתוף הפעולה ביניהם. מכאן, מהכנסת, אני חוזרת היום לעיר שלי להכריז על קרן לימודים לעידוד נשים לצאת ללימודים ולכן זה מופיע כאן, אבל אנחנו עוד לא יכולות לדבר על זה בהרחבה. זה מה שנקרא המיזם הבא.

לסיכום. ברצוני לציין כי תהליכי השינוי בארגון הם לא קלים. הם דורשים הרבה מאוד התמדה, נחישות, אורך רוח ומה שנקרא לחזור ולהיות לפעמים עקשניות כי לא תמיד במעגל ראשון זה מתחיל. חשיבות מאוד רבה יש כמובן לדרך בה ראש הרשות והמנכ"ל, יחד עם יתר העובדים בתוך הרשות, תופסים ומבינים את הצורך בשינויים האלה על רקע מגדרי, וזה לא קל ולא פשוט לפעמים להסביר מדוע הדברים הם כאלה.

כאן אני רוצה לציין שהיעדר הקצאה תקציבית ייעודית לנושאים מגדריים וקידום מעמד האישה, ואני מדברת על תקציב אבל אני מדברת על משאבים בכלל אבל על תקציב בפרט כחלק מזה, שזה אחד הגורמים שלא כל כך רוצים לדבר עליו, לא בחוק החדש ולא בדרכים אחרות ולכן אני רוצה לשים את זה כאן על השולחן. היעדר הקצאה ייעודית לנושאים האלה למעשה מעוררים את הקושי במערכת שלפעמים אומרים שיש לה הרבה מאוד תקציבים אבל זה לא מדויק כי חלקם של התקציבים צבועים, יש הרבה מאוד צרכים וכולי. היעדר תקציב ליועצת בצורה מוגדרת, הנתון בעצם להחלטות לפעמים שרירותיות או ייעודיות אחרות, שולל את הכוח מהיועצות ולא מאפשר את השינוי או את התהליכים שאנחנו מאוד רוצות בהן. על הנייר זה נראה יפה, אבל ללא התקציבים, זה לא יכול לפעול.

תודה רבה. עכשיו נשמע מה קורה בטייבה.

שלום לכולם. יכול להיות שמה שאני אומר לא ימצא חן בעיני רבות מהיועצות, יכול להיות שחלקכן יאמר שזה לא תפקיד היועצת, יכול להיות שתאמרו שזה ניגוד אינטרסים ולא כך רואים את תפקיד היועצת אבל אני רוצה לומר לכם שהתחלתי את היום לפני שבאתי לכאן כשבעלי אמר לי: יאללה, תמשיכי לנסוע, תמשיכי לבזבז כסף, להפסיד כסף כי את רק מפסידה, את רק הולכת ובאה, הולכת ובאה וכלום לא יוצא מהתפקיד הזה. אני רוצה שתבינו שבעלי הוא אדם שתומך בי ובנושא הזה כי אחרת לא היה סובל אותי, ותכף תבינו למה.

אני רוצה לציין בפניכן אמירה שאמר לי מנכ"ל עיריית טייבה, שתפקיד היועצת הוא כזה שהיא, היועצת עצמה, מכתיבה את התפקיד שלה. אני מסכימה עם דבריו אבל גם חולקת עליהם.

עוד לפני שחוקק החוק, אני מהאנשים שבאו לכאן, ישבו והכתיבו את החוק. לכן בעלי אומר לי להמשיך ללכת ונראה מה יהיה. הוא קורא לחוק, חוק מרגרינה וגם אני מאמינה בזה. עם זאת, אני רוצה לומר שמאז אני בתפקיד, אני חושבת שאני היועצת הראשונה או השנייה שמונתה, אנחנו החלפנו כבר שש הנהלות, שישה ראשי ערים וזה בשבע שנים. תבינו את השינויים שקרו בטייבה במשך שבע השנים האלה וזה ממש לא קל.

אני לא רואה את עצמי יועצת לראש העיר וזה מאוד פוגע בי כשאומרים זאת. אני חושבת שגם בחוק כתוב יועצת לרשות וכך אני רואה את עצמי וכך אמשיך לראות את עצמי.

בניגוד לאחרות שלא רוצות לשרוף גשרים, אני חושבת שאני מטבעי, באישיות שלי, או שאני חיה כמו שאני מאמינה, מובילה לשינוי כמו שאני מאמינה, או שאני אשרוף את הגשר, כי מה יקרה? יש הרבה גשרים בחיים שצריך לבנות. בתקופת ראש העיר הראשון, כאשר קיבלתי את התפקיד, זה היה אוגוסט או בספטמבר 2000, הייתה לו ראייה מאוד רחבה לתפקיד הזה. הוא נתן לי לעסוק רק כיועצת והקמנו מחלקה לקידום מעמד האישה והמשפחה, אותה ניהלתי. בלי המשפחה, כלום לא יקרה. אל תשכחו שאני אישה מהמגזר הערבי ואני גם עובדת סוציאלית. אם מפירים את האיזון בתוך המשפחה, בתוך החברה, מפילים את המשפחה. מהר מאוד התחלף ראש העיר. אמר לי אחד מחברי המועצה, מי שהיה גם מנהל המחלקה לשירותים, שעכשיו אין להם אפילו את העוגה ולכן לא צריך את הדובדבן. אם כן, אנחנו הפכנו לדובדבן. זאת אמירה אני לא אשכח כי אני מאוד מסתייגת ממנה. הלך ראש העיר מהר מאוד, ואז היה לנו הסדר נושים, היינו בחוב של 480 מיליון שקלים, וסגנו קיבל את ראשות העיר. בשנת 2001 קיווינו להכניס קבוצה לחינוך מיני, היו לנו 23 נשים מקצועיות שלומדות לימודי תעודה בחינוך מיני והשגנו גם תקציב מהאגודה לתכנון המשפחה, אבל אמר לי ראש העיר הזה שאני והנשים שלי נצא מאולם הישיבות כי הוא צריך את האולם. לנו לא היה מקום. אני הייתי צריכה ללכת לחפש מקום כדי להקים את הקבוצה הזאת ולהמשיך בה. אכן סיימנו בהצלחה לימודי תעודה שנמשכו שנתיים וחצי.

הוא פיזר את מועצת הנשים. הייתה לנו מועצת נשים חזקה מאוד. הוא אמר לי: אתן כוח מאיים עלי, החוצה. אלה היו בדיוק הדברים שהוא אמר לי. הוא ניסה לקחת את התפקיד, אבל לא הצליח כי אני הייתי יותר חכמה ממנו. עוד בתוכנית ההבראה חזרתי להיות גם עובדת סוציאלית וגם יועצת, כך שלא יכול היה לזרוק אותי. הצלחתי לשרוד גם את התקופה הזאת. הצלחנו לגייס תקציבים מבחוץ כי מהעירייה, לא היה על מה לדבר. הצלחנו גם להמשיך את לימודי התעודה של החינוך המיני באוניברסיטת תל-אביב, הצלחנו לגייס תקציבים מכל מיני מקומות כמו סלקום, אורנג', חברת שטראוס, חברות פרסום וכולי. הבעיה היחידה שלי הייתה שמאוד התאכזבתי שכל דבר שהבאתי לאישור ראש העיר – לא אושר. למה? כי הוא רוצה שהתקציב הזה יעבור דרך עיריית טייבה, דבר שלו סירבתי. קיימנו הרבה חוגים של העצמת נשים, מנהיגות נשים דרך בית ברל וגבעת חביבה, דרך הרשות לקידום מעמד האישה במשרד ראש-הממשלה. ניתן לגייס כסף מהקהילה. קיימנו מה שהצלחנו לקיים.

הגיע ראש עיר שלישי. ניסינו להקים מרכז ייעוץ למתבגרים ולהורים ולהמשיך בפרוייקט של חינוך מיני כי המשכנו בו בדרכנו גם דרך הקמת תשתיות כאלה של נשים, כל אחת בתחום שלה. רצינו להקים מרכז שכל הערוץ שלו הוא קו טלפון ורבע משרה של עובדת סוציאלית. את הפסיכולוג נותן לנו משרד הבריאות. גם את זה לא הצלחנו לגייס אלא רק קיבלנו הבטחות ושקרים. כאן הייתה הצומת שלי כיועצת. אמרתי שכאן הוא הגבול. לאורך כל הדרך לא קיבלנו שכר. הגענו למצב ששלוש שנים ברציפות לא קיבלנו שכר, עובדי עיריית טייבה. עבדנו בתנאים בהם לא היה חשמל, לא היה טלפון, לא היה נייר.

כמה נשים עובדות בעיריית טייבה?

כמעט שני שליש מעובדי העירייה הן נשים.

אמרתי שכאן הצומת וכאן הגבול. היו הרבה התנכלויות פוליטיות שנמשכו מתקופת ראש העיר השני. ביום האישה נתנו זר פרחים, טיול ונתנו אוטובוס, אבל להילחם, להוביל לשינוי – לא. עשינו תוכנית הבראה ופתאום גיליתי שראש העיר עומד לפטר עוד 180 עובדים, כך שכמעט לא יישארו עובדים בטייבה. היכן שהיה מקום שלא היה מישהו לכסות אותו, לשם נכנסתי. זאת הייתה הטקטיקה שלי. קודם כל, ועד העובדים. נכון שלא היה מקובל שתהיה אישה בוועד העובדים ולא הסכימו שתהיה אישה בכהונת יושב-ראש ועד עובדים, ולכן אמרתי שאני לא אהיה ראש ועד העובדים אלא נבחר גבר אבל מאחורי הקלעים אני הזזתי את הדברים. התחלנו במאבק ואתם יודעים על כל ההפגנות מול משרד הפנים. כמעט שש שנים באופן רצוף עמדנו מול משרד הפנים במאבקים ואני אומרת לכם שהדחתי שני ראשי ערים מעל כיסאם בגלל ההפגנות. כך אני רואה את תפקידי כיועצת, לפעמים אני צריכה להיות אסרטיבית ולפעמים אני צריכה להיות אגרסיבית.

התחלנו לנהל מאבק מאוד קשה עד שהביאו לנו עוד פעם ועדה קרואה. הבנו שאצלנו תהיה ועדה קרואה כי אם לא תהיה ועדה קרואה, משרד הפנים לא ייקח אחריות והמדינה לא תיקח אחריות על טייבה כל עוד ראש העיר הוא מטייבה. הגיע אלינו ראש עיר, יושב-ראש ועדה קרואה ואחר כך נאמן. תארו לעצמכם, שתי הנהלות שונות ותסכימו אתי שזאת סוגייה משפטית מאוד מעניינת שיכולה לקרות רק בטייבה. יושב-ראש ועדה קרואה, נאמן ומי אחראי עלי כיועצת? לא יודעת, אבל אני אומרת לכם שניסינו ללכת עם יושב-ראש הוועדה הקרואה. יכולתי להיות חברה שלו ולהוביל דברים, אבל כאשר יושב-ראש ועדה קרואה עומד נגדנו או נגד הבראת עיר – כך הראייה שלי, גם כיושבת-ראש ועד העובדים – קמתי נגדו ואפילו כמה פעמים הוא התלונן עלי במשטרה. תבינו, יועצת רשות עם יושב-ראש ועדה קרואה. יום לפני שהוא פוטר, הוא שלח לי מכתב שהוא מנשל אותי מכל תפקידיי ואחד מהם הוא מעמד האישה, למרות שזה לא היה בסמכותו.

השינוי שאני רואה אותו היה שינוי גם בתוך הקהילה וגם בקרב העובדות. כאשר אני מובילה הפגנה, שני שליש מהמפגינים היו נשים ושליש היו גברים. הייתם צריכים לראות את הגברים איך שהם עומדים בצד והנשים עומדות באמצע רחבת משרד הפנים והן צועקות.

הנקמה המתוקה, וסליחה שמשתמשת ביטוי הזה, היא שהובלתי הרבה הפגנות אבל כאשר אני מובילה הפגנה בתוך טייבה, הנשים הולכות קדימה עם המיקרופון, וזה דבר מאוד מוזר בטייבה – ולכן תבינו למה בעלי הוא אדם מקסים, כי מה זה אישה מחזיקה מיקרופון בטייבה? – אבל הגברים מאחורה והצטרפו אלינו אנשי הפוליטיקה שהודחו. אם כן, נשים קדימה וגברים מאחור. זאת הייתה הנקמה המתוקה שלי למה שהובילו את העיר שלי ואת הנשים שלנו. תבינו, היום רוב הנשים יוצאות לעבוד. תבואו לטייבה ותראו שיש הרבה בתי קפה שהשתלטו על המדרכות, יושבים בהן גברים והנשים עובדות בניקיון מחוץ לטייבה. אני גם עובדת סוציאלית ואני יודעת מה מתרחש. אני גם אחראית על משפחתונים ואני יודעת מה מתרחש. הנשים באות כי הן צריכות סידור לילדים כי הן הולכות לעבוד בניקיון או בכל עבודה אחרת אליה הן מוכנות, אבל הגברים יושבים ומבזבזים את הכסף של הנשים בבתי הקפה ואנחנו לא יכולות ללכת לא עם העגלה ולא ברגל על המדרכות האלה כי הגברים השתלטו עליהן.

היום יש לי נאמן, יש לי יושב-ראש ועדה חדשה שאני לא יודעת מה התפקיד שלו. אתמול אמרתי לאחד מעורכי הדין שמרוב טבחים, האוכל נשרף.

הוצעו לי תפקידים מאוד בכירים בנוסף לתפקיד היועצת. הוצע לי להיות אחראית על תרבות, נוער, ספורט וקהילה, תפקיד מאוד מחמיא, אבל בטוח שאני לא אלך לשם. בחרתי לעצמי תפקיד אחר שהוא משאבי אנוש. הייתה לי שיחה עם ישראלה שאומרת לי שזה ניגוד אינטרסים. לאורך כל הדרך היה לי תפקיד שיש לו ניגוד אינטרסים, אז גם זה ניגוד אינטרסים? אני לא חושבת כך. היום כבר בניתי תוכנית של הדרכה ויש לנו תקציב ממשרד הפנים מאוד נאה ויפה כך שנוכל לבנות הדרכה לכלל העובדים. ערכתי השוואה לגבי השכר אותו מקבלות העובדות ואני רוצה לתקן את העוול שנגרם להן.

בתוכנית ההבראה נשים קיבלו את מקומן ורובן בתפקידים בכירים. אני מקווה שנמצא דרך במשרד הפנים איך לשמור על מה שקיים ולא יפקירו אותנו כך שיגיע עוד ראש עיר. יכול להיות שבפעם הבאה לא תראו אותי כיועצת כי כל הפוליטיקאים מחכים לי בצד.

למה שלא תנהלי את טייבה?

כי אני לא רוצה להיות עיר. יש לי דעה לגבי מה זאת אומרת להיות ראש עיר ובכלל לגבי השלטון המקומי.

תודה רבה. נשמע מה קורה במועצה אזורית חוף אשקלון.

מעבר לתפקידי כיועצת מועצה אזורית חוף אשקלון למעמד האישה, אני גם מנהלת מדור תרבות במועצה.

כאשר פנתה אלי רינה הוד לבוא היום ולדבר על האזור, התלבטתי כי ידעתי שאתרגש, אולם החשיבות להשמיע ממקור ראשון על הקורה באזורנו, הכריע את הכף והחלטתי להיענות לבקשה ולספר על ההתמודדות עם המציאות הלא נורמלית בה אנו חיים מנקודת מבטן של הנשים.

המועצה האזורית חוף אשקלון ממוקמת במישור הדרומי ומשתרעת מהישוב ניצן וקיבוץ ניצנים בצפון ועד מושב נתיב העשרה בדרום. האזור בעל ערכי טבע ונוף מהיפים ביותר בארץ. בתחומי המועצה 13.5 אלף תושבים המתגוררים במושבים וקיבוצים. בעקבות תהליך ההינתקות מרצועת עזה, הפכה המועצה לצמודת גדר והיא אחת מהמועצות האזוריות בקו העימות הדרומי.

היום אנחנו מתמודדים עם שני אתגרים משמעותיים: האחד, שילוב מפוני גוש קטיף כאשר יותר מ-500 משפחות הצטרפו אלינו.

ראש המועצה שלנו נמצא כאן.

יפה שהגעת. כל הכבוד ותודה.

כל הכבוד לכרמלה. היא הביאה אותי.

הדבר השני הוא שמירה על אורח חיים נורמליים נוכח המציאות הביטחונית החדשה הלא נורמלית.

כאשר התיישבתי לכתוב את עיקרי הדברים למפגש הזה, עלה במחשבתי סיפורה המרגש של מירה בן-ארי אשר השתתפה בקרבות ההגנה על קיבוץ ניצנים ביוני 1948 ונהרגה לאחר שירתה בראש הכוח המצרי. אימא צעירה שנאלצה להיפרד מבנה התינוק ביודעה שהיא היחידה המצליחה להפעיל את מכשיר הקשר המקרטע. במעיל של בנה התינוק נמצא פתק המוסר את אהבתה ופרידתה. גם היום, 60 שנה אחרי, בתקופה בה אנו חיים תחת איומי הקסאמים, קיימות בינינו מירות בן-ארי, נשים, אימהות, סבתות, אחיות ובנות שמכורח המציאות בולטת עוצמתן, חוסנן, היכולת, המחויבות והנחיצות לפעול בהצלחה בשעת משבר.

נשים אלו אנו מוצאים במעגלי החיים השונים. בחינוך גדול מספרן של הנשים – מנהלות, יועצות, מורות, גננות, מטפלות – האמונות על שלומם של ילדינו במסגרות השונות ובעת הישמע אזעקת הצבע האדום, עליהן להכניס את הילדים לחדרי הביטחון תוך 15 שניות במקומות שיש ובמקומות שאין, נשאר להן רק להתפלל. לילדי הגנים חיברו שיר על הקסאם ובזמן האזעקה הם מתחילים לשיר על מנת להקל על הילדים הנכנסים לחרדה כבר ברגע שהם שומעים את המילה צבע אדום. השיר כל כך הצליח שהוא עבר לילדי הגנים של העיר אשקלון שנכנסו רק עכשיו למעגל הטילים.

יש לזכור שמשימתן העיקרית של נשות החינוך היא להוביל את התלמידים להישגים ולמרות הכל, ועם כל הקושי, הן עושות זאת בהצלחה רבה.

בפן האישי, נשים אלו בזמן נפילת קסאם, מוצאות עצמן במצבים רגשיים קיצוניים ועליהן להתמודד עם הדאגה למשפחתן הנמצאת גם היא בטווח הסכנה. יש נשים הנוסעות יום יום מחוץ לאזור לעבודה וללימודים, וגם הן מתמודדות מצד אחד עם הרצון להתקדם, להוביל ולהיות משמעותיות בעיסוקיהן, ומאידך עם המחשבות והדאגה לנעשה בבית. היטיבה לכתוב על כך לעיתון המועצה אם צעירה: "רצינו שתדעו מה אנו מרגישים. לחיות בעוטף עזה , משמעו לצאת לעבודה ולדעת שהילדים לא בטוחים בגנים, כל בוקר להיפרד מהמשפחה והבית ולא לדעת אם הכל יישאר אותו הדבר עד שאחזור, לקחת את הילדים לגן ולפגוש חיילים בסיור על הכביש, לתלות כביסה ולגלות שלושה חיילים מוסווים עשרה מטרים ממך, לנסוע הביתה ולגלות שהצומת חסומה כי היו פצמרים, ללכת למגרש המשחקים או לספרייה עם הילדים ולתכנן כל הדרך לאן לרוץ ולהסתתר במקרה של, להיות בבריכה ותוך 10 שניות להוציא שני ילדים מהמים ולהגיע למלתחות בלי להפסיק להסתכל לשמים ומאיפה זה יגיע הפעם, לשבת בבית ולקפוץ בבהלה כי מסוק יורה צרורות 20 מטרים מעליך, קריזת המבצעים בסופר מחרידים אותי ואת הילדים, ועם כל זאת, להיות אופטימית, תמימה או פטריוטית מספיק כדי להישאר ולחשוב שיהיה טוב יותר והרי גם בצד השני סובלים ורוצים רק שקט וחיים ברורים ושלווים ולא להסתכל על השמים ולתהות מאיפה יגיע ההרס והחרדה". כתבה לירית, אם לשני ילדים.

במעגל הקהילתי, גם במערכת צוות לשעת חירום, בולט חלקן של הנשים במתן תמיכה, סיוע ומענה למשפחות הנפגעות והן אלו המלוות אותן בהתנדבות ובמסירות עד חזרתן לשגרה. יש הרבה קבוצות עבודה של נשים המשקפות צרכים של הקהילה ואף יוזמות פניות לארגונים שונים במטרה להוציא את הילדים, בני הנוער והמבוגרים אל מחוץ לאזור לשעות ספורות של הפוגה והנאה. גופים רבים נענים בשמחה. יוזמה נוספת של קבוצת אימהות צעירות ארגנה צביעת מיגוניות יחד עם הילדים, דבר שהפך אותן לפחות מאיימות.

נדבך נוסף עיקרי בחיזוקן של הנשים ופעילויות לנשים, סדנאות הרפיה ונשימה, תפקוד תחת לחץ, סדנאות יוגה וצחוק, סדנאות קאוצ'ינג, טיולים, ימי כיף, מפגשי נשים ופורום נשים יוצרות. פורום נשים יוצרות הוקם ביוזמתן של נשים אומניות ויוצרות תושבות האזור שגם ביצירותיהן מוצאות ביטוי למורכבות החיים באזור. אחת היוצרות, פנינה, מורה בבית הספר שער הנגב, בשנה שעברה חוותה נפילת קסאם בכיתתה ומאז החשש והחרדה לא מרפים. חייה השתבשו והפכו לחסרי מנוח. פנינה עוסקת בפיסול, יצרה לאחרונה פסל המסמל את בטנה ורחמה של אישה אשר בתוכו אש בוערת. ניגוד מזעזע. הרחם המסמל רכות, הגנה, אהבה, חום וחיים חדשים הפך לאש בוערת השורפת, צורבת ומשחיתה. פנינה מצאה דרך להמשך חייה. יש כאלה שהקסאם פגע בהן פגיעה ישירה. שולי כץ נהרגה לפני שבועיים מפגיעת קסאם, ילידת קיבוץ גברעם, היוותה מודל לתושבי המועצה. שולי האמינה בצדק, יושר ושוויון, קיבוצניקית בכל רמח אבריה, אישה רבת פעלים ובין היתר עסקה גם בעיצוב תכשיטים, הייתה שותפה בפורום נשים יוצרות שלנו.

היכולת לשמור על שפיות היא בקיום והקפדה על פעילויות השגרה. כמדי שנה, כך נהגנו גם השנה, ציינו את חודש מעמד האישה באירוע מיוחד לנשים, ערב חגיגי שכלל תערוכה של עבודות אומנות של נשים יוצרות מהאזור, דוכני מכירה, שירה, מופע ועוד. ערב שתוכנן ואורגן על ידי נשים ונקבע ל-27 בפברואר באולם חדר האוכל אשר בקיבוץ יד מרדכי. באותו היום, יום רביעי, מטחי הקסאם שספגנו היו באמת יוצאי דופן. מאחת הנפילות נהרג תלמיד מכללת ספיר, מאוחר יותר הייתה נפילת הגראד הראשונה באשקלון, בשעות הצהרים קיבלתי שיחת טלפון ממרית דנון, יושבת ראש הרשות למעמד האישה במשרד ראש-הממשלה, ודאגה נשמעה בקולה: כרמלה, מה שלומכם? לפי החדשות המצב לא טוב, את חושבת שנשים יגיעו היום? תשובתי הייתה: אל דאגה, אצלנו זאת שגרה, נשים תגענה. בשעה 6:00 קיבלתי טלפון מקצין הביטחון שיש לבטל את האירוע. חדר האוכל היה כבר ערוך, המזנון מסודר וגדוש בכל טוב, כמו שנשות יד מרדכי יודעות לסדר ולארח, הזמרת הגיעה, ראשונות הנשים הסתובבו בין הדוכנים. תגובתי הייתה לשכנע את קצין הביטחון אולם הבנתי שאין ברירה, בלב כבד עם דמעות התחלתי בסבב טלפונים, ראשון למרית ואחר כך לנשים נוספות בתקווה שהמידע יגיע לכולן. שעה 8 הגיעו נשים שלא קיבלו את ההודעה ונדהמו לראות את הכל ריק. למרות הביטול, ראש המועצה מצא לנכון להגיע ולהיות עם הצוות המארגן. האווירה הייתה כבדה וקשה. הרגשתי שהפעם הם הצליחו לשבש לנו את השגרה. כמובן למחרת ישבנו לתכנן את האירוע הבא.

בכל האזור אנו מוצאים ביטויים לחיים שפויים במציאות הלא שפויה. יש כאלה שיאמרו חיים לא שפויים. במושב נתיב העשרה, ישוב הקרוב ביותר לגבול, הסופג יום יום פצמארים וקסאמים, ציינו את חגיגות העצמאות באירוע גדול, כולל זיקוקי דינור, למרות החשש שזה יישמע כנפילות קסאם, בהשתתפות כל חברי המושב עם הופעות, ריקודים והרבה שמחה. חשבתי שראוי שתראו זאת. זה מנקודת מבטה של סבתא שהיא עשתה את המצגת הזאת.

ילדתי את שלושת בנותיי במושב שדות אשר בפתחת רפיח. ב-1981, בעקבות אירוע במשפחה, אימצנו לחיקנו את שלושת בניה של אחותי. ביום אחד הפכנו מזוג צעיר באמצע שנות ה-30 לחייו עם שלוש בנות, למשפחה בת שמונה נפשות. באותה תקופה התחילו שיחות השלום עם מצרים ואתן ההחלטה על פינוי החבל. הקושי היום יומי שנע בין גידול הילדים, החיבור של המשפחה, פרנסה ותחילה של פינוי, פינוי של זוג צעיר, אימא בת 32, שישה ילדים, בית גדול עם גינה ועצי פרי מניבים, ביום אחד בראשית החיים, עם כל הקשיים, עוזבים הכל ולא מרצון. מתחילים מחדש. לשלב את הילדים בבתי ספר אחרים עם חברים חדשים, לדאוג שכל ילד ימצא את מקומו, לחפש מקור פרנסה חדש, לחבק, לבנות בית חדש, חם ויציב. ההחלטה הראשונה הייתה לעבור עם חברי הקהילה. בשנת 1982 הקמנו יחד עם חברינו את מושב נתיב העשרה, מתוך התלהבות ממעשה החלוציות, אופוריה של שלום ולמרות הכאב של הפינוי, הקמנו ישוב יפהפה עם קהילה חמה שלימים תגלה מחדש את חוסנה וחוזקה. נתיב העשרה, יום לאחר ההינתקות, הפך להיות ישוב צמוד גדר. גבול המושב הוא גבולה הדרומי של המדינה. ראיתם את התמונות, את החממות, את הקסאמים, ראיתם את הקושי. היום, 20 שנה אחרי, נמרצת כתמיד, עובדת סביב השעון, משפחה, עבודה, חברים, אני גאה בילדיי, כולם נשואים ומאושרים, יש לנו 15 נכדים. אגב, נכון להיום רובן בנות. חמישה מתוך השישה בנו את ביתם סביבי, חלק בנתיב העשרה וחלק ממש קרוב, ויש המון רגעים של נחת ותחושה של אושר וסיפוק. מניסיוני גיליתי כי לאורך השנים, עם כל הקשיים, אני כאימא, כמו אימהות רבות אחרות, מובילות ומרכזות את כל הבית, נותנות כיוון, שואבות כוחות בלתי נלאים ממקורות בלתי נדלים, ממשיכות עם המון תקווה.

יש רגעים כגון הפיצוץ שאירע ביום חמישי ב-6:30 בבוקר שהקפיץ את כולנו מהמיטות בתחושה שהקסאם נפל ממש בבית. השמשות שהתנפצו, ההרס מההדף בחממות, אני חוששת. אני חוששת לשלומם של בני משפחתי, לשלום חבריי, אך במיוחד אני חוששת מתחושת חוסר האונים המתגנבת אט אט ואובדן התקווה שנחיה כאן חיים של רוגע וביטחון.

תודה לכולכם. הייתי מאוד שמחה להזמין את כולכן לאזור שלנו שתחושו ותרגישו מה קורה אצלנו.

תודה רבה לכרמלה מיכאלי.

מה אפשר לומר אחרי הדברים של כרמלה? הכל מתגמד. היא הביאה לנו את המראה יש לפנים כדי לראות מה קורה כאן במדינה שלנו ועשית את זה באמת מאוד מרגש. אני בטוחה שכולם כאן בתחושה הזאת.

ברשותך, חברת הכנסת ליה שמטוב – זאת גם ההזדמנות שלי לברך אותך על תפקידך זה – אני ברמת השרון סגנית של ראש העיר ומחזיקה שם את תיק החינוך, התרבות והנוער. אני גם יושבת-ראש מועצת נשים יישובית. אני לא נכנסת כרגע להגדרות של פמיניסטית או לא אבל הנושא של קידום והעצמת נשים ברמת השרון חזק כמו בכל ישוב אחר שנמצא בישראל. יש לנו ברמת השרון יועצת לקידום מעמד האישה ואני חושבת שכל הנושא של יועצות הוא מאוד מאוד חשוב ואני מאוד מברכת ושמחתי לשמוע היום שמתוך 256 רשויות, יש לנו כבר למעלה מ-219 יועצות. אני לא יודעת כמה מהן הן בשכר, כמה מהן עושות את זה עם עבודה נוספת, אבל אני חושבת שזה חשוב מאוד, צריך לחזק את זה וצריך להעצים אותן. אני מאוד שמחה לשמוע שבשנת 2009 כבר יהיו לנו רשויות חדשות עם ראשי רשויות חדשים וכאלה שימשיכו ואני מקווה שאלה שייכנסו לתפקיד גם יכירו בחשיבות של התפקיד של היועצת.

רציתי להגיב לדברים של רחל הרניק. שמתי לב שדיברת על הנושא של שיתוף פעולה ואמנה בין חברות היי-טק, ובירושלים אני בטוחה שיש שפע של חברות כאלה. אני לא יודעת עד כמה את יודעת, אבל בישיבה החגיגית שהייתה לכבוד יום האישה הבינלאומי, דיברה הגברת אילה סקופ על הפרוייקט שלה שהוא לגבי השינוי של התרבות הארגונית בחברות היי-טק והיא החתימה למעלה מ-45 חברות היי-טק על אמנה לשוויון בין גברים לנשים במקומות עבודה. רמת השרון ועוד הרבה ישובים – ונמצאת כאן עדנה מבאר-שבע – שינתה את האמנה הזאת והתאמנו אותה לרשויות המקומיות. באחד הסעיפים שם יש דגש מאוד חזק על היועצות המקומיות ומבקשים בכל נושא של כוח אדם, כאשר יושבת ועדה של כוח אדם ברשות מקומית, היועצת למעמד האישה תהיה נוכחת באותה ישיבה וזאת לא כדי לגרום למצב שתהיה איזושהי אפליה בין נשים וגברים בנושא של שכר או משהו כזה. אני חושבת שחשוב מאוד, במיוחד שאת עושה את הנושא הזה בירושלים, להיעזר באמנה הזאת. אני לא רוצה לנקוב סתם במספר, אבל אני יודעת שיש שיתוף פעולה של מרית ושל רינה בנושא הזה כדי להפיץ את זה לכל הרשויות. אני חושבת שזה משהו שמאוד חשוב שהיועצת למעמד האישה תיקח את זה על עצמה ותפיץ את זה ברשות שלה.

יש עוד דבר שאני חושבת שהוא מאוד חשוב. אולי תהיינה כאן כמה יועצות שחולקות על דעתי אבל אני חושבת שיועצת שיושבת ברשות מקומית צריכה להיות תושבת של הישוב. יש רשויות מקומיות בהן היועצת היא לא תושבת הישוב ולכן אני מאוד שמחה להזדמנות הזאת להביע את דעתי. אני מאוד שמחה לשמוע שהרוב כאן חושבות שזה ודאי. לכן יש הזדמנות נוספת, כך הבנתי ממרית, מחר בוועדה, כאשר כותבים את החוק החדש של הרשויות, לדאוג לכך שיהיה סעיף כזה.

זה יועלה לדיון.

אני חושבת שיועצת למעמד האישה חייבת לחיות בישוב וחייבת להכיר את כל מה שקורה בו, ובמיוחד בתחום העצמה וקידום נשים. זאת צריכה להיות מישהי שחיה את זה בחיי היום יום שלה ולא מישהי שבאה לעבודה, עושה עוד דברים ובין השאר מטפלת בנושא הזה.

אני מודה לך ומזמינה אותך לדיון שיתקיים מחר בוועדה. אכן חשוב מאוד שהיועצת היא תושבת הישוב, אבל לפעמים יש מקרים שהיועצת היא לא תושבת המקום אבל היא מכירה אותו טוב והיא נכנסת לעניינים ופועלת. יכול להיות שיש גם הזדמנות לעבור לגור באותו מקום, היכן שהיא פועלת.

אני שמחה להיות כאן כי אני חושבת שאני יכולה לתת פרספקטיבה די ארוכת טווח. אני מכהנת זו הקדנציה השלישית כסגנית וממלאת מקום ראש העיר מעלה אדומים וישבת-ראש הוועדה למעמד האישה. אני באמת בין הוותיקות. אני זוכרת את סלוה שעמלה על הקמת הפורום הזה ואנחנו שותפות לנושא. אני חושבת שיש חשיבות מלאה שכאשר באמת היועצת היא גם כן בעלת תפקיד ברשות המקומית, שהיא שיכולה לקבל החלטות של מדיניות ולהשפיע מתוך קבלת החלטות על העשייה של קידום מעמד האישה בתוך העיר. במעלה אדומים אנחנו עושים מגוון מאוד רחב של פעילויות והתחום המשפיע ביותר הוא בתחום החינוך. להתחיל מהשלב הראשון אפילו של גני הילדים ובתי הספר, לשנות את התפיסה של מעמד האישה לאורך כל הדרך. אנחנו עושים הרבה מאוד פעילויות והדרכות של נשים, חיזוקן ומעמדן, ובאמת תודות לרשות למעמד האישה במשרד ראש-הממשלה נעשים קורסים. שלחנו אנשים במסגרת הקורסים האלה גם לנושא של הטרדה מינית. כל הדברים האלה לא תמיד באים לידי ביטוי בסופו של דבר במקומן של הנשים בניהול הרשות המקומית. אני חושבת שיש מקום לצאת בקריאה מתוך הוועדה הזאת, עכשיו לקראת הבחירות. החלק החשוב ביותר הוא לא כוחן בתוך הרשות אלא היכולת של ניהול משא ומתן קואליציוני ולקרוא לראשי המפלגות השונות לקחת בחשבון את החשיבות של נשים כנבחרות הציבור.

לצערי הרב כל שנה אנחנו מעלים את זה, אבל לא גדלים בכמות כזאת שמאפשרת באמת צמיחה גם ברשויות המקומיות בתפקידים של ראשי ערים וסגני ראשי ערים וכמובן גם אחר כך בכנסת. אני חושבת שלוועדה הזאת יש מקום לצאת בקריאה לקראת הבחירות לרשויות המקומיות למתן אפשרות לנשים להתמודד ברשות המקומית.

אני רוצה להתייחס דווקא לדברים שאמרה נורית אבנר. הנושא הזה של האמנה ובנושא של ארגון תומך משפחה. גם השלטון המקומי, רינה הוד, וגם אנחנו כרשות מנסים לקדם את הנושא הזה. אני בעצמי פניתי למשנה לנציב שירות המדינה ואנחנו בדרך לפגישה אתו בכוונה ששירות המדינה, שהוא המעסיק העיקרי במשק והחשוב, יוביל את הנושא הזה ולא יהיה בסוף התור.

מאחר שאנחנו דנים היום בתפקידה של היועצת, בעיניי יש משהו קצת צורם בתהליך של כניסת האמנה לרשויות המקומיות. היועצת מבחינתי היא הפונקציה המקצועית בנושא המגדרי ברשות המקומית ולעתים אני רואה שמגיעים לראש רשות עם הנושא הזה של האמנה בלי שהיועצת בכלל בעניין הזה. זאת אומרת, אין לה אפילו אפשרות לחוות את דעתה ולהעיר, ואני חושבת שזה לא נכון מקצועית. זאת אומרת, גם בנושאים אחרים בתוך הרשות, לא יתכן שיכנס נושא לתוך הרשות בלי שאיש המקצוע יהיה מעורב בדבר הזה. אני חושבת שזה פשוט תהליך לא נכון.

את הרמת את הכפפה בישיבת הוועדה הקודמת שהייתה ואמרת שאת מבחינתך הולכת לקחת את זה ולהחדיר את זה דרך היועצות ואני חושבת שזה מצוין.

דרך היועצות אבל לפעמים מגיעים לראש עיר בלי שהיועצת מודעת לזה.

זה קרה פעם אחת ותיקנו את זה.

אני מזמינה את כולכן למחר, אז אנחנו דנים בנושא.

שמענו את היועצות מהרשויות השונות. ישראל היא מדינה קטנה ואנחנו ראינו מה קורה בירושלים, באשקלון, בטייבה ובמרכז הארץ. מצד אחד ישראל היא מדינה קטנה, מצד שני זאת הארץ שלנו וזאת המציאות.

הוועדה תמשיך ותפעל לחיזוק ולקידום מעמדן של יועצות ברשויות השונות המהוות כוח חשוב בכל הקשור לנושא מעמד האישה, תוך המשך שיתוף הפעולה עם הגורמים השונים כאשר כאן הכוונה לרשויות, ליועצות, למרכז השלטון המקומי, לכנסת עם הוועדה לקידום מעמד האישה.

אני שמחה מאוד שמתוך 256 רשויות, ב-219 מונו יועצות, דבר האומר שב-85 אחוזים מהרשויות המקומיות יש יועצות. הוועדה גם תערוך סיור ברשויות וכמו שאמרה מרית, אם צריך במקום למנות מישהו, נמנה בכוח, אם ראש הרשות עצמו לא מינה.

אני קוראת לכל הנשים כאן להמשיך ולהתמודד לתפקידים הבכירים וגם להשתלב בבחירות המוניציפאליות הקרובות.

תודה רבה לכולכן.



הישיבה ננעלה בשעה 13:00