. דיווח הרשות לקידום מעמד האשה לפי סעיף 6 1ג בחוק שיווי זכויות האשה._x000d__x000d_ 2 . הצגת דו"ח פעילות הרשות לקידום מעמד האשה לשנת 2007

5
הועדה לקידום מעמד האישה
25.3.2008


הכנסת השבע עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי


פרוטוקול מס' 122
מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה
יום שלישי, י"ח' אדר ב' תשס"ח (25 במרץ 2008), שעה 11:00

1.דיווח הרשות לקידום מעמד האישה לפי סעיף 6 ג1 בחוק שיווי זכויות האישה.
2. דו"ח פעילות הרשות לקידום מעמד האישה 2007

חברי הוועדה: ליה שמטוב – היו"ר
שרה מרום שלו
מרינה סולודקין
גדעון סער

דורית חובב הממונה על מעמד האישה, משרד התחבורה
מרית דנון מנהל הרשות לקידום מעמד האישה
מרי חדייר ראש תחום מעמד האישה, הרשות לקידום מעמד האישה
עו"ד אודליה לוי-אטינגר לשכת עורכי הדין
מיכל יודין יו"ר העמותה, כ"ן-כח נשי לישראל – עמותה לקידום נשים בישראל
ענת יערי אית"ך – מעקי – משפטניות למען צדק חברתי
ענת טהון אשכנזי אית"ך- מעקי – משפטניות למען צדק חברתי
עידית אבידן נציבות הנשים הבינלאומיות, אית"ך-מעקי-משפטניות למען צדק חברתי
גלי עציון עוד, נעמ"ת

אריאלה אהרון

יעל – חבר המתרגמים בע"מ


1. דיווח הרשות לקידום מעמד האישה לפי סעיף 6 ג1 בחוק שיווי זכויות האישה.

אני מתכבדת לפתוח את ישיבת הוועדה ועל סדר היום דיווח הרשות לקידום מעמד האישה לפי סעיף 6 ג1 בחוק שיווי זכויות האישה, והנושא השני הצגת דוח פעילות הרשות לקידום מעמד האישה לשנת 2007, אני מאוד מבקשת ממרית דנון, מנהלת הרשות לקידום מעמד האישה להציג ולהסביר לנו את הדוח.

הסעיף הראשון שאני מדווחת עליו הוא סעיף 6ג1 בחוק שיווי זכויות האישה, הסעיף הזה נכנס לתוקף באוגוסט 2005, לפני כמעט שלוש שנים, הסעיף הזה אומר שבוועדה ציבורית ובצוות שמינו ראש הממשלה, שר, סגן שר ומנהל כללי, ינתן ביטוי הולם לשני בני המינים, גוף הממנה צריך לדווח לרשות לקידום מעמד האישה על כל מינוי של וועדה ציבורית או צוות, מיד, ואני מדגישה כאן את המיד, לאחר המינוי ולפני שהגוף הזה יתחיל לפעול.

כאשר הרשות לקידום מעמד האישה מקבלת את הדיווח הזה והיא חושבת שלא ניתן ביטוי הולם לשני המינים היא תפנה מיד לגוף הממנה ותפרט את עמדתה בנושא, ואז הרשות צריכה לפנות ולהודיע על כך לרשות לקידום מעמד האישה ולהודיע לוועדה לקידום מעמד האישה בכנסת גם את תוצאות כל פניה ופניה ואיך הנושא טופל.

אני אתחיל דווקא מהסוף, אני רוצה לומר לכם שהחוק הזה הוא חוק מאוד יפה והוא הדוגמה, בעיניי, הבוטה ביותר לחקיקה שנשארת, או מתה על הנייר והיא עלה תאנה למי שחוקק אותה, הוא עשה V על מצפונו ונרדם, אני אומרת את זה בכוונה באופן הבוטה ביותר שיכול להיות כי אני מצפה שאולי מפה תבוא הישועה.

ראשית אני רוצה לציין את מה שהרשות לקידום מעמד האישה עשתה באופן כללי גם לפני כניסתי לתפקיד. מאז שהסעיפים האלו נכנסו לתקוף לפני שנתיים וחצי, כמעט שלוש, הרשות לקידום מעמד האישה, פעם אחת בספטמבר 2005 ואחר כך ביולי 2006 ואחר כך באוגוסט 2007, פנתה לשרים והפנתה את תשומת לבם להוראת החוק, למרות הפניות, השרים, המנכלים והגופים הממונים לא מילאו את חובתם ולא דיווחו לרשות על מינויים בטרם תחילת פעילות הגוף.

מאז שאני נכנסתי לתפקיד הייתי אומרת בלשון העם, אני נכנסתי לאובססיה עם הדבר של ייצוג הולם, אני הפכתי לשוטר השכונתי בנושא הזה, לפעמים בצורה קצת לא נעימה, הצעדים האקטיביים שנקטנו כדי ליישם את החוק הזה.

בנוסף לפניות לשרים זה שאנחנו פנינו במרץ 2007 למזכיר הממשלה ובעקבותיה הוא פנה לשרי הממשלה והפנה את תשומת לבם להוראת החוק וביקש לשים לב לדבר הזה, והפנה את תשומת לבם שכאשר הם ממנים אדם מסוים לוועדה הם צריכים להודיע את מי הוא מחליף, זאת אומרת שאם ממנים גבר אנחנו מבקשים לדעת אם הקודם היה אישה או היה גבר, בנוסף לדבר הזה ביולי 2007 הרשות לקידום מעמד האישה פנתה ליועץ המשפטי לממשלה ולנציב שירות המדינה בבקשה לסייע בהשרשת נוהל לביצוע הדיווחים האלה, היועץ המשפטי לממשלה מיד הגיב, ופנה לשרים בבקשה להקפיד על הוראות החוק ומנציבות שירות המדינה השיבו שהאגף לקידום ושילוב נשים יעדכנו את הרשות בנתונים הנאספים אצלהם, לא קיבלנו שום דיווח.

אלו הם הפעילויות האקטיביות שהרשות עשתה עד היום.
מה קרה בעקבות הפניה של מזכיר הממשלה ובעקבות הפניה של היועץ המשפטי של הממשלה? שום דבר, הדיווחים שצריכים להגיע בהתאם לחוק לא מגיעים, זאת אומרת, בעת המינוי וטרום תחילת פעילות הגוף, התשובות שהגיעו מחלק השרים היו הצהרתיות, "אנחנו ערים לצורך למנות נשים" אבל לא משהו אקטיבי, הפניות ממזכיר הממשלה לא הועילו, בעצם לא קרה שום דבר ולא חל דבר, ומספר פניות נענו בשלב מאוחר יותר מהנדרש בחוק. בפועל מה שקורה היום, הרשות למעמד האישה ניזונה מאינפורמציה חיצונית, אם אני כאזרחית במדינת ישראל פותחת את העיתון, אני קוראת או בכלל מהתקשורת, שהוקמה ועדה במשרד התחבורה . לא הודיעו לי כרשות בעת הקמת הוועדה הזאת, אני בדיעבד קוראת את זה אולי אחרי שהוועדה הזאת התחילה לפעול וכמובן אז פונה לשר או לגוף הממנה, אבל מידת ההשפעה שיש לרשות היא מאוד קטנה, כי הגוף כבר קיים והוא התחיל לפעול.

בהעדר דיווח מקדים אין לרשות כל אפשרות לבחון האם יש ייצוג הולם, ואין לנו שום אפשרות להשפיע על ההרכב, נכנסו לכאן נציגות "מעקי – אית"ך" אני מבקשת לציין לברכה את הרוח הנעימה שאני מקבלת מארגונים חיצוניים, לפעמים אם זה משפטניות למען צדק חברתי, ונציגות נשים בינלאומי, שפונות גם הן מחוץ אל הגופים הממנים, אני מניחה שהן זוכות לאותן הענות כמו שאנחנו.כאשר מדובר על הצוות בחקיקה הזאת, בדברי ההסבר בחוק תראו שזו "ועדה או גוף שהוקדם לשם ייצוב מדניות לאומית בכל נושא לרבות במדיניות חוץ ובטחון, או לשם מניעה, ניהול או פתרון של סכסוך בינלאומי לרבות ניהול משא ומתן ובכלל זה לקראת חתימת ביניים או הסכם שלום", זאת אומרת שמדובר על הגופים הכי חשובים שנשים לא מצליחות להיכנס.

כפי שאמרתי בתחילת דבריי, החוק הזה הוא דוגמה לחקיקה מאוד טובה שאין אפשרות לאכוף אותה, החקיקה בעצם לא מדברת, לא קובעת של השיעור של הייצוג ההולם, אבל אנחנו יכולים להסתמך כאן על פסיקת בית המשפט העליון ועל הנחיה שהוציא בזמנו היועץ המשפטי של הממשלה שאומר שהייצוג ההולם הוא ייצוג שוויוני והבעיה העיקרית בחקיקה הזאת שאין בעצם סנקציות, זאת אומרת, יש או אין ייצוג הולם, ומה קורה אז? אין פה שום סנקציה, אם היתה פה סנקציה שהגוף לא יפעל, או לא יתחיל לפעול בהעדר ייצוג הולם, אולי היינו מצליחים לעשות משהו.

הייתי שמחה אם מפה יבוא רעיון יצירתי, כי אני מרגישה מאוד מתוסכלת בנושא הזה, 1 חקיקה שנעשתה ובעצם בפועל שום דבר לא קורה. אנחנו כרשות לקידום מעמד האישה, שזו הרשות הממלכתית במדינת ישראל, לא אמורה לקבל שבבי אינפורמציה מעיתון מעריב, מעיתון ידיעות אחרונות, איזו ידיעה כזאת או אחרת.

זה באמת חמור מאוד, אבל יש אפשרות לעשות שינוי הקטן, או שצריך לעבור את כל השלבים וכל הקריאות?

גברתי היושבת ראש, אני מודה למנהלת הרשות, אני לא חושב שהחקיקה היא חקיקה להשקיט מצפון של מי שחוקק, אני חושב שצריך להבין איפה נגמרת האחריות של הרשות המחוקקת ואיפה מתחילה האחריות של הרשות המבצעת, אני אמרתי לפני שבועיים, ששלושת הרשויות, המחוקקת, השופטת והמבצעת, והפעילות שלה בנושא קידום מעמד האישה בפועל, יש פיגור מאוד גדול בהבנה של הפעילות המבצעת מול שתי הרשויות האחרות, אני חושב שאם אני יכול לתת רעיון למה ניתן לעשות, לא הייתי מחוקק חקיקה באותו נושא, אלא פועל בכיוון אחר, אני חושב שזו אחת הבעיות שלנו בנושא הזה בכלל.

דברנו על זה קודם בנושא אחר עם מיכל יודין, אין סנקציה ציבורית על פוליטיקאים ואנשי ציבור שלא פועלים, או שלא תומכים בשוויון זכויות, או שלא פועלים באופן כזה במשרדים שהם ממונים עליהם, לדעתי לא סתם הרשות קיבלה יכולת מעקב בחוק, ואם ישנם שרים, שלא מדווחים, שלא מבצעים, צריך לצאת דוח של הרשות מי הם השרים עם ציון לשבח וציון לגנאי.

בגנאי אני צריכה את כל הממשלה.

אז תפרסמי שהממשלה מצפצפת על החוק, אבל פה במקרה הזה, זה בדיוק התפקיד, ישנם גם הבדלים בביצועים בכל זאת, אני יודע שבזמנו כאשר אני הייתי מזכיר השרים במעמד האישה, הלכנו ובדקנו את נושא המינויים של נשים בתפקידים בכירים בכל מיני מקומות במשרדי הממשלה, וראינו איפה מממנים יותר ואיפה מממנים פחות, מזכרון אני אומר שמשרד התחבורה הצטיין לרעה ואגף המכס והמע"מ הצטיין לרעה, והיו אחרים שהצטיינו לטובה, פרסמנו את הדברים, בסופו של דבר היכולת להניע את אנשי הציבור לנקוט בפעילות, אם הציבור לא מודע לדברים ורק אנחנו כאן מודעים לדברים, סביר להניח שלא יזוזו דברים, לכן צריך סנקציה ציבורית ואני בטוח שאחרי שזה יהיו שינויים, ויהיה שינוי בגישה, והדבר החשוב ביותר הוא לנסות שאם יש שר למשל שממנה יותר דירקטוריונים נשים, ויש שר שעושה פחות, פשוט שיהיו קטגוריות של טובים ורעים, אחד הדברים שלדעתי מגבילה את היכולת שלנו לבצע שינויים חברתיים, היא שבנושאים האלה אין סנקציה ציבורית על פעילות חיובית, ואין סנקציה ציבורית על פעילות שלילית, באופן הכללי הכיוון שאנחנו צריכים לחשוב איך בדיוק לעשות את זה. ברור שדוח שלילי על ביצועים הוא יותר מעניין מדוח שלילי על דיווחים, אבל צריך לחשוב בדיוק איך לעשות את הדברים, לדעתי זה לא פחות ישפיע מחקיקה נוספת.

אני מבקשת לחדד, זה לא שהשרים לא ממנים משני בני המינים, על מה שאני מדברת זה חוסר המילוי על חובת הדיווח בעת הקמת הגוף.

אז ראש הממשלה צריך להעלות את זה בישיבת ממשלה ולהוציא הנחיה לשרים, בהרבה מאוד דברים השרים לא מודעים, ברגע שתהיה הנחיה של ראש הממשלה לשרים, תהיה הנחיה של השרים למנהלים הכלליים, ודבר זה הוא חלק מתרבות ארגונית.

הרשות פנתה, שלוש ארבע פעמים. היועץ המשפטי לממשלה פנה, הרשות פנתה ישירות לשרים.

להביא את זה לישיבת הממשלה.

75% מהחוקים לא מיושמים, אז אתה רוצה שדווקא זה יהיה מיושם?

אני רוצה שכל החוקים יישומו, כרגע אנחנו דנים בחוק הזה.

לא מיישמים אותו, זו כל הבעיה.

השאלה אם באמת ניתן באמצעות חקיקה נוספת וקטנה, לכפות על השרים, כלומר למצוא את הדרך שאולי כל עוד לא נתקבלה חוות דעתה של הרשות.

סליחה שאני אומר לך את זה, אל תעשו לעצמכם את החיים קלים, אל תבואו בכל דבר ותבקשו שינוי חקיקה קטן, אנחנו יודעים שלא חקיקה זו פעילות שהרשות אחראית לה, והיא צריכה לדאוג שהיא תתבצע מבלי שהיא תבוא ותבקש שמרטפות מהמחוקק.

כל שינוי קטן זו הצעת חוק.

כן זה ברור.

אני רוצה לחזק את דבריו של גדעון סער, גם בהקשר של הישיבה הקודמת שקיימנו בנושא של ייצוג לנשים, בעצם זה אותו דבר, "הם לא שמים עלינו", כי לנו הנשים במדינת ישראל אין כוח, אני חושבת שלעניין הזה צריך לעשות מאמץ נוסף כדי להוות כוח לחץ מצד נשות ישראל, אני לא רוצה כרגע להגדיר רק ארגונים, אבל יש פה מספיק ארגונים עם תעוזה וארגונים שיכולים להשפיע, ליצור קואליציה של נשים שאתן ברשות מובילות את המהלך הזה ואנחנו אתכן, מאחוריכן ובכל מקום אחר..

דבר שני, אני חושבת שיש בעיתיות בהגדרה של ייצוג הולם, אנחנו צריכים לחשוב על מספר, ברגע שנקבעת אסטרטגיה שקובעים מספר שאליו אנחנו רוצים להגיע, ייצוג הולם זה נורא קל, כל אחד יגדיר אותו בהולמות לו, ובדרך זו כדאי לחשוב איך אנחנו מגדירים את זה מספרית.

לגבי הנושא של עלה תאנה, זה חוזר על עצמו, במינויים, ראשי הערים, לוקחים אישה שתפחד מהם ולא תעשה את מה שצריך לעשות למען הנשים בעיר, אלא אותם סימפטומים החוזרים על עצמם בכל התחומים, כאן אני אומרת שוב, השיתוף צריך להיות, אין לי ספק יש פה חברות שזה לא באינטרס שלהם, אבל אנחנו צריכות להפעיל לחץ גם עליהן, דברים שנוגעים למעמד האישה זה לא רק עניין של חברת כנסת, זה גם להיות עניין ציבורי, חברתי, וחברה מתוקנת. דיברנו על כך בפעם הקודמת, מדינת ישראל הידרדרה למקום ה- 83, וזה משליך גם על כל יתר הדברים האחרים, חוק לא יעזור כפי שנאמר, כי זה תהליך קשה, צריך להיות פה לחץ ציבורי אדיר על הממשלה, על המחוקקים ולהערכתי כאן הרשות בידכם.

אני רוצה לדבר דווקא על נושא הדיווח. נתחיל עם משרדי הממשלה שלהם יש את גישה הכי טובה, יש גם את הנציבות שבמשך שנים גם נתנה דיווחים, אבל הדיווחים הופסקו משום מה, אבל הם היו, אולי דרך הנחיה של משרד ראש הממשלה ולממונות במשרדי הממשלה, שאחד התפקידים יהיה לדווח לכן על וועדות שהוקמו, יש להן שליטה על המשרד יותר משלכן.

הן לא יודעות, נמצאת כאן דורית חובב שהיא ממונה ותיקה של משרד התחבורה.

צריכים לעשות משהו מעשי, אם תהייה הנחיה של ראש הממשלה, בישיבת הממשלה שהמנהל הכללי ייתן דיווח מקדים לממונה במשרדו.צריך לעשות איזו הנחיה מקצועית, מסודרת שאולי היא תניע את הגלגלים, זה שהארגונים יבואו מבחוץ אני לא רואה סיכוי עם זה.

אני חושבת שבשלב ראשון, זה כמו אצל הבן שלי בגן, יש רשימה של הורים של הגן ויש V ליד מי ששילם את דמי הוועד, שיהיה אותו דבר גם פה, יש רשימה של משרדים, ושיהיה V למי שמילא את חובתו ומי שלא זה יופץ ברבים, שהם יתנו את הדין, זאת אומרת אנחנו כוח, שהם יתנו את הדין לנו.

אני חושבת שכפי שחבר הכנסת גדעון סער אומר, לעלות את הנושא ממש כסעיף בסדר היום של הממשלה.

אני מסכימה עם כל מלה שנאמרה כאן בנוגע לייצוג של נשים בוועדות ציבוריות או בדירקטוריונים, והטיפול בנושא הזה בזירה הציבורית, אני חושבת שזה נכון וברמה של הרשות המבצעת, עם זאת, ונשמעו כאן קולות שאני שומעת מהם שצריך איזה ניתוח של התייחסות למשרדים השונים אל נושא מעמד האישה בכלל, אני חושבת שהנושא הזה של ייצוג בדירקטוריונים או בוועדות ציבוריות הוא בממד אחד של ההתייחסות, ההתייחסות למעמד האישה במשרדים השונים כוללת מרכיבים שונים. בחלקם ניתן לראות באמת התייחסות נכונה, ראויה ובאחרים פחות, והתמונה הכללית שעשויה להיות מניתוח שלם יכולה להיות מאוד שונה מאשר התייחסות פרטנית לנושא א' או ב'.

אני הייתי רוצה לקחת את זה צעד אחד קדימה ואולי אני קצת נסחפת, אבל ברוח הצעת החוק של חברת הכנסת עמירה דותן וחברי כנסת אחרים לגביההשלכות לפני חקיקה, אני חושבת שזה העקרון שעליו אנחנו צריכים ללכת גם בתוך החלטות שמתקבלות ברשות המבצעת, הרי כל הדיון שאנחנו עורכים עכשיו, הוא נכון גם ליתר הנושאים, כלומר הרשות המבצעת מתמודדת מידי יום עם נושאים ומקבלת החלטות שיש להן השלכות שקשורות לנשים, ואולי זה מקום קצת מרחיק לכת מהמקום שאנחנו נמצאים בו היום, אני חושבת שלשם בטח הייתי רוצה שהרשות לקידום מעמד האישה תוביל אותנו, להכניס מודעות, אם זה באמצעות הנחיות לשרים או בכלל לרשות המבצעת, להכניס את זה כתרבות כשמקבלים החלטות שיש להן השלכות מגדריות, והדבר הזה מיד מועבר לידיעת הרשות לקידום מעמד האישה לקבלת עמדתה כדי לאפשר לכן להיות פעילות, ולהשפיע על התהליכים האלה.

הארגון הוקם על ידי משפטניות ונשות ציבור, מטרתנו היא לתת קול לנשים מכל קשת האוכלוסיה, נשים שבדרך כלל אינן נמצאות בשיח המשפטי והציבורי, נשים בעוני, נשים ממעגלי אלימות. במסגרת זו אנחנו מתחברות להחלטת האומות המאוחדות ולתיקון החוק המדובר, מכיוון שבשנת 2007 נוכחנו לדעת שהחוק לא מיושם התחלנו לפעול, הפעילות שלנו בשנת 2007 התמקדה בעיקר בשליחת מכתבים, כפי שהגברת מרית דנון ציינה, מכתבים לוועדות השונות שהוקמו, לצערי, בדיעבד אחרי שידענו שוועדה הוקמה ולפעמים גם החלה לפעול, אני מוכרחה לציין שהיו פירות לעמלנו, יש בוועדות גם במישור החברתי וגם במישור בטחוני מדיני, שנענו לבקשה ובהחלט מינו נשים בעקבות הפניה, כמובן שזה בא רק בדיעבד, מאוחר מדי, ובעיקר מעט מדי נשים.

אני אתייחס לעבודתנו היום ולבעיות שאנחנו מתמודדות, כדוגמה לעבודה שלנו במישור החברתי היום, אני אתן דוגמה לוועדה שאנחנו מתמודדים מולה, ועדת גולדברג בנושא הסדרת ההתיישבות של הבדואים בנגב, וזה אני חושבת מהווה דוגמה לבעיות שאיתן אנחנו מתמודדות, קודם כל אנחנו ידענו על הוועדה ממעקב שאנחנו עושים על החלטות הממשלה, כלומר כמה שבועות אחרי וגם כאשר הוועדה כבר קמה, וכבר נוכחנו לדעת שבהרכב יש רק אישה אחת מתוך שמונה חברים, כלומר ברגע שפנינו לוועדה זה היה מעט מאוחר מדי כאשר.

חשוב לי להדגיש שהפניות שלנו ביחוד בוועדות כגון אלו, הפניות שלנו הן לא רק לייצוג הולם שכמובן אישה אחת מתוך שמונה, אלא גם, ופה אני מזכירה את הדרישה השניה של החוק, מתן ייצוג למגוון קבוצות אוכלוסיה, כאשר נראה זועק לשמים שבוועדה שמתייחסת להסדרת התיישבות בודאים אין אישה בדואית, פה שוב יש אישה אחת, היא אישה מעומר. אנחנו חושבות שהיה מקום לתת לעוד נשים, ובטח ובטח לנשים בדואיות.

היום אנחנו בהתכתבות עם הוועדה ונראה שאין מנוס שהשלב הבא שיש לפנות לבית הדין הגבוה לצדק, בהנחה שזה המוצא האחרון, ואני מתייחסת לנושא הסנקציה, שאומנם אין בחוק, אבל אנחנו כן מאמינות שבית הדין הגבוה לצדק כן יכול לתת לנו סעד, כך אנחנו דרך המשפט המינהלי מבקשות לתת את המענה ואפילו עד כדי הפסקת עבודת הוועדה.

חשוב לי לומר שאנחנו כל העת ממשיכות לעקוב ביחד עם הרשות, לעקוב אחרי העבודה, כפי שנאמר פה, חשוב לי שיפנו אלינו ושיעשה שיתוף פעולה כדי להגיע לכמה שיותר מידע לגבי וועדות וצוותים שקמים.

אני מבקשת לנצל את ההזדמנות הזו ולהביע הערכה לעבודה של חברת הכנסת עמירה דותן, שמשתפת איתנו פעולה, ויחד איתנו שולחת גם מכתבים לוועדות שאנחנו שולחות להן. אנחנו קוראות גם לחברי וחברות הכנסת וגם לארגונים הנמצאים פה, לשתף פעולה איתנו בהנחה שזה יתרום לעבודתנו.



















































2. דו"ח פעילות הרשות לקידום מעמד האישה 2007

כעת נעבור לדוח הפעילות.

הסעיף השני בדיווח שלי הוא דוח הפעילות של הרשות לקידום מעמד האישה לשנת 2007.
בתוכנית העבודה לשנת 2007 נקבעו שבעה יעדים עיקריים: קידום, יישום וייזום תהליכי חקיקה, נושא של ייצוג הולם, קידום של נשים במגזר הלא יהודי, תוכניות משרדיות להוצאת נשים ממעגל הזנות, טיפול בנפגעות בתקיפה מינית, הנושא של מניעת אלימות נגד נשים, המאבק בסחר בנשים וכמובן הנגשת מידע לציבור.

אני אתחיל דווקא בנושא של ייצוג הולם כי הוא מתחבר קצת לנושא הקודם, הנושא השני שאנחנו התמקדנו בו, מלבד סעיף 6ג1 לחוק שיווי זכויות האישה, הוא ייצוג הולם של נשים בדירקטוריונים של החברות הממשלתיות, היה לנו מאוד קל להיכנס לנושא הזה כי זה ממשלה, אנחנו ראינו שבחברות הממשלתיות היה זינוק משנת 2003 ואחר כך איזה סוג של קיפאון.

בשנת 1993 – זאת השנה שבה נעשה תיקון לחוק החברות הממשלתיות, המדבר על קביעת או חובת ייצוג הולם, אחוז הנשים בדירקטוריונים של החברות הממשלתיות היה 6.87%, בשבע השנים הבאות לאחר הכנסת, התיקון משנת 1993 ועד שנת 2000, קפצה נוכחותן של הנשים בדירקטוריונים עד ל- 37%, מאז 2000 היתה ירידה וקיפאון, זאת אומרת שלא היתה שום התקדמות, ובעצם בפברואר 2007, לפני כחודשים- חודש אנחנו עומדים על 33.52%, היה זינוק גדול בהתחלה ואחר כך קיפאון וקצת ירידה ובעצם שום התקדמות.

לפני שנה החלטנו לבדוק את הנושא הזה, ועשינו השוואה לארצות בעולם לראות איך הנושא הזה מטופל, בייצוג של נשים בדירקטוריונים של חברות ציבוריות, ראינו שבארצות שנקבע בהם שיעור הייצוג, נקבע מספר, נקבע יעד מסוים, ונקבע פרק זמן מסוים שבפרק הזמן הזה רוצים להשיג את היעד, שם היתה הצלחה ואפילו קצת מעבר למה שנקבע. אני רוצה להזכיר כאן את יפן ואת אנגליה שהצליחו להתמודד עם הנושא הזה.

החלטנו ליזום הצעת החלטה לממשלה למנות 50% נשים לדירקטוריונים תוך פרק זמן של שנתיים, וההחלטה הזו עברה במרץ לפני שנה, לא בקלות ואני נצלבתי שם ונשאלתי האם אני רוצה שישראל תהיה יותר מתקדמת מנורווגיה כי בנורווגיה יש רק 45%, אנחנו ביקשנו 50% ובסופו של דבר הוחלט על 50%.

החלטת הממשלה אומרת, אנחנו מדברים על פרק זמן של שנתיים, מדברים על שיעור קבוע של 50%, ושהרשות לקידום מעמד האישה חייבת אחרי שנה לבוא ולדווח לממשלה מה נעשה במחצית הזמן, ולהמליץ על צעדים אם היא סבורה שיש צעדים שיש לנקוט, אם הנושא לא מקודם.

סעיף נוסף בהחלטה הזו מדבר על כך שהרשות לקידום מעמד האישה תסייע בידי השרים למצוא נשים כשתתבקש, כלומר אם שר רוצה את הנשים בדירקטוריונים זה בסדר, אם הוא לא מוצא ופונה לרשות אנחנו נסייע. מה שנעשה מאז קבלת ההחלטה במרץ, נקבע נוהל עבודה בשיתוף שלנו עם הוועדה לבדיקת מינויים ברשות החברות, ברשותה של עורכת הדין דנה שפניץ, הנוהל הזה נכנס ביולי לפני כשמונה חודשים, על פי הנוהל מעוקבת בדיקת מועמד כאשר הוועדה רואה שהיתה צריכה להתמנות אישה ומתמנה גבר, היא שולחת לשר מעין מכתב עקוב, השר צריך למנות לצורך העניין הזה אישה או לנמק בכתב להנחת דעתן של שתי הרשויות, לרשות לקידום מעמד האישה ולרשות החברות מדוע לא ניתן למנות אישה.

החלטת הממשלה היא דוגמה טובה ליישום כי נבנה כאן מנגנון אכיפה ובקרה, ראשית הרשות לחברות חייבת, הוועדה לבדיקת המינויים חייבת כל רבעון, זאת אומרת ארבע פעמים בשנה לדווח לרשות לקידום מעמד האישה איזה מינויים נעשו, זאת אומרת יש שוטר, ומה שאנחנו ראינו שקרה עם ההחלטה, זה בדיוק חצי מהזמן, בשבוע שעבר אני דיווחתי על כך בממשלה, מיוני 2007, דהיינו לפני שבעה שמונה חודשים, אחוז הנשים בדירקטוריונים של החברות הממשלתיות היה 32%, במרץ 2008 הוא 38.5% זאת אומרת שיש גידול בהחלט יפה שנותן לי את האפשרות לקוות שבעוד שנה אנחנו אולי ניגע ב-50%.

נהיה יותר מנורווגיה, מה יש?

אני מקווה שנצליח להתקרב ל- 50%.

בנושא הייצוג ההולם, הרשות לקידום מעמד האישה גם התייחסה גם לייצוג ההולם של נשים בדירקטוריונים של חברות ציבוריות הנסחרות בבורסה, לא ממשלתיות אלא חברות ציבוריות הנסחרות בבורסה. סעיף 239ד לחוק החברות 1999 קובע, שבחברה שבעת מינוי הדירקטור החיצוני, כל חברי הדירקטוריון הם בני מין, זאת אומרת שאם בדירקטוריון עצמו יש רק גברים, אחד משני הדחצים צריך להיות אישה. יצרנו קשר עם הרשות לניירות ערך, על פי הנתונים שנמסרו לנו מהם, מתוך 754 חברות, ב- 165 לא מתקיימת הוראת החוק ואין בדירקטוריונים עצמם, ייצוג הולם, ואין לנו שום אפשרות להשפיע על זה.

שיעור הנשים בדירקטוריונים בחברות האלה הוא 15.7%, ומתוך הדחצים יש 23% נשים בדחצים, אנחנו קיימנו דיונים ברשות לניירות ערך ועם משרד המשפטים, והוסבר לנו שאי אפשר להשפיע פה על הרכב הדירקטוריון עצמו, אלא רק על הדחצים מאחר ומדובר בחברות שיש בהן אלמנט פרטי, וההצעה של משרד המשפטים שכנראה עומדת להיות מיושמת, שבמסגרת הפרסום לציבור של החברות, כנראה שזה מן תשקיף, תפורסם לציבור עובדת ההפרשה של חיוב ייצוג הולם, אני לא יודעת מה הציבור עושה עם הדבר הזה, עד כמה הציבור יהיה מודע, אבל זה יהיה חשוף ושקוף.

ייצוג הולם של נשים בדירקטוריונים של חברות עירוניות, סעיפים 249א ו- 249ב לפקודות העיריות אומרים, שינתן ביטוי הולם לייצוגם של שני בני המינים בתאגידים ובחברות עירוניות. אנחנו פנינו לכל ראשי הרשויות עם יידוע בדבר החלטת הממשלה 1362 , נתנו דוגמה של ה- 50% והמלצה לפעול ברוח זו, מתוך 255 רשויות מקומיות הגיעו אלינו 4 תשובות, אני מוכרחה לומר לכם שקיים קושי מאוד משמעותי של איסוף נתונים מתוך השלטון המקומי, למרות שהם גוף מבוקר ועל פי חוק הרשות הם צריכים לדווח.

הנושא השני הוא קידום נשים במגזר הלא יהודי, בשנת 2007 והלאה גם בשנת 2008-9, אנחנו מיישמים שתי החלטות ממשלה מאוגוסט 2006, 412 ו- 413 שמדברות על פעילות לקידום מעמד האישה בשני מגזרים, במגזר הדרוזי והצ'רקסי בצפון ובמגזר הבדואי בצפון.

החלטת הממשלה בדיוק קובעת מה את מה צריך לעשות. אנחנו התחלנו ראשית ליישם באמצעות עידוד השכלה שמוזכר בתוך החלטת הממשלה, חלקנו כ- 70 מלגות למגזרים האלה, כל סטודנטית קיבלה כמעט 6,000 שקל, זה כמעט מחצית משכר הלימוד.

אנחנו ביצענו סקר צרכים כדי לבנות עליו את תכנית העבודה, סקר הצרכים הזה התייחס למדגם של 1,200 נשים, מתוכן 200 נשים צ'רקסיות, ו- 1,200 נשים בודאיות ודרוזיות, הסקר נבנה ראשית עם ראיונות עומק עם הנשים האלה, הראיונות התבצעו ל- 1,000 נשים בשפה הערבית, ולנשים הצ'רקסיות בשפה העברית וערבית. מתוך מה שעלה בראיונות העומק הותקן שאלון ועל סמך השאלון הזה יצאנו לסקר באמצעות חברת מחקר פרטית, ולשכת הפרסום הממשלתית, תוצאות הסקר מאוד מעניינות, יש שם התייחסות של נשים לפוליטיקה, איך הן רואות את עצמן בפוליטיקה הארצית מקומית, איך הן רואות את עצמן בתוך המשפחה, בחברה.

אותנו מעניינת ההתייחסות שלהן לנושא ההשכלה, נושא ההשכלה הוא מאוד קריטי מבחינתן, הנשים המבוגרות מאוד מבזות את חוסר האפשרות שלהן בזמנו ללמוד והן רואות חשיבות רבה בכך שהבנות תלמדנה, היותר צעירות, הן רואות בהשכלה משהו שהוא כלי לפריצת דרך ולקבל עבודה טובה יותר. ההתייחסות השניה היתה לנושא של העבודה, הנתונים שעלו שם הם פחות או יותר הנתונים שאנחנו יודעים שנשים במגזר הלא יהודי, בערך כ- 20% מהנשים האלה יוצאות לעבודה. הבעיות שעלו שם הן בעיות של ניידות.

הבעיות של ניידות נשים, בעיות של חוסר המצאות מקומות עבודה בכפרים האלה, חוסר המצאות אזורי תעשיה, וגם בעיות חברתיות תרבותיות, אלו דברים שפחות או יותר ידענו. נושא שעלה פה, ואני תמיד מספרת אותו , בתור בדיחה, כחוט השני בין 1,200 נשים שלא מכירות אחת את השניה עולה הכמיהה לנושא השחיה שזה משהו שאינו מוסבר בכלל, אני כבר חצי שנה עושה שיחות נפש עם הנשים מהמגזרים האלה כדי להבין את זה, הפרשנות שלי שזה משהו מאוד סמלי או משהו של שחרור, המוזר בעיניי שמדובר שבכל הכפרים שעליהם מדובר, הם לא כפרים שמצויים ליד ים, והם גם לא כפרים שיש בהם בריכות שחיה, ואני חושבת שהנושא הזה הוא מאוד סמלי של משהו של שחרור מבגדים וכדומה.

עוד פעילות שלנו במגזר הלא יהודי, אנחנו מייחסים חשיבות מאוד גדולה, כי אני אומרת שאם נשים במדינת ישראל הם במצב X הנשים במגזר הן במצב יותר נמוך, כל חומרי ההסברה שלנו הם גם בשפה הערבית ויש לכם פה דוגמאות, כל דבר אנחנו עושים בשפה הערבית, אנחנו עושים סיורים רבים, בשנת 2007 15 סיורים במגזר, זה אינו שייך לדיווח של 2008 אבל אני הייתי מאוד רוצה להעתיק את החלטת הממשלה שמדברת על נשים בדואיות בצפון לנשים בדואיות בדרום כי נשים בדואיות בדרום, הן מבחינת השכלה והן מבחינת מצב הכללי. ובימים אלו אנחנו עובדים על בקשה לתקציב גדול יותר כי מספרם יותר גדול.

הנושא הבא הוא היועצות לקידום מעמד האישה ברשויות המקומיות, אנחנו פועלים כל ימות השנה ליישום החוק, כשאני נכנסתי לתפקיד לפני כשנה וחצי, למרות שהחקיקה על מינוי יועצת נעשתה בשנת 2000, היו חסרות יועצות ב- 100 רשויות, אנחנו עשינו פעילות מאוד אינטנסיבית ואני יכולה לומר שהיום יש 219 יועצות ברשויות המקומיות מתוך 255, במקומות שאין זה רובן במגזר הלא יהודי, אני לא יודעת אם זה מתוך חוסר מודעות או מתוך חשש לבקשה לתקציב.

אנחנו היינו מאוד פעילות, ולווינו את חברת הכנסת נאדיה חילו ביוזמה שלה לתיקון החוק וזה עבר בקריאה ראשונה. הפעילות השוטפת שלנו עם היועצות, זה כנסים, מימון פעילויות בנושא האלימות נגד נשים.סביב חודש נובמבר אנחנו ממנים הרצאות בכל הרשויות המקומיות והפצת חומרי הסברה, בימים אלה אנחנו במערך של כנסים אזוריים כי השנה בגלל שזו שנת בחירות לא נוכל לערוך קורס להכשרת יועצות חדשות, או לכאלה שלא עברו קורס מתוך הנחה שלאחר הבחירות יבואו ראשי ערים חדשים והם ימנו יועצות חדשות. אנחנו שותפים בפעילות שטופת עם היועצות בשלטון המקומי להגדרת התפקיד של היועצות שהוא עד היום הוא נעשה ב- 219 וריאציות בכל רשות..

הנושא של אלימות נגד נשים, הוא נושא מאוד רחב, הרשות לקידום מעמד האישה מרכזת שתי תוכניות משרדיות.

אני אסביר בקצרה מה זה התוכניות הבינ-משרדיות, לפני כשנה ב- 1 לינואר 2007 היתה פה ישיבה היסטורית בוועדה עם ראש הממשלה, הוצגו בפניו שתי תוכניות ובמקום הוקצו תקציבים מאוד גדולים, והתקציבים האלה קצת קוצצו אבל הם הפכו לתקציבים רב שנתיים, זאת אומרת שהם נכנסו לספר התקציב.

התוכנית האחת היא לנפגעות תקיפה מינית, היא משדרגת את מערך הטיפול לנפגעות תקיפה מינית הקיים היום. היום קיימים שלושה מרכזים רב תחומיים בארץ ובעצם השלושה האלה, בחיפה, בבית החולים איכילוב ובראשון לציון הם ישודרגו מבחינת כוח האדם, והדבר העיקרי החשוב הוא שאישה נפגעת תקיפה מינית לא תצטרך לחכות שנה בתור ולעבור יסורים יומיומיים בגלל חוסר כוח אדם, נבנים במסגרת התוכנית הזאת שלושה מרכזים רב תחומיים חדשים, האחד בנצרת שייתן מענה לנשים ערביות האחד בירושלים שייתן בין השאר לנשים ערביות ממזרח ירושלים, חרדיות ולכלל האוכלוסיה, והשלישי בבאר שבע שייתן בין השאר מענה לנשים בדואיות וכמובן לכלל האוכלוסיה.

התוכנית כוללת הקמת חלופה אשפוזית לנשים, החלופה אשפוזית לנשים היא בעצם פיילוט, פעם ראשונה בארץ ואני מסתכנת ואומרת גם בעולם, כי בעצם עד היום נשים שעברו תקיפה מינית והם במצב פוסט טראומטי כשהכל קורס, היו מאושפזות בבתי חולים פסיכיאטריים, מאותרות כחולות ומקבלות תרופות פסיכוטיות שלעיתים לא יודעים שהבעיה העיקרית היא התקיפה המינית, והדבר הנורא שתמיד אני מספרת עליו הן נכבלות לפעמים למיטה על ידי גבר, וזה בוודאי מדרדר את המצב הנפשי של האישה. הוחלט להקים חלופה אשפוזית, זה יהיה מקום שאישה יכולה לשהות בו שלושה חודשים, האישה מגיעה מהקהילה, נמצאת בו שלושה חודשים, הצוות הוא רק נשים, המטופלות הן רק נשים והיא חוזרת לקהילה. חלק מהתקציב פה עובר גם למשרד החינוך לטיפול בילדים נפגעי תקיפה מינית.

התוכנית השניה היא תכנית להוצאת נשים ממעגל הזנות, אני קוראת לה תוכנית היסטורית, כי בשנת ה- 60 למדינה, המדינה בעצם פעם ראשונה לוקחת על עצמה אחריות לתת מענה ייעודי לנשים ממעגל הזנות, שהן נשים חסרות כל. הנשים האלו קיבלו מענה דרך רשויות אחרות, דרך הרשות למלחמה בסמים, דרך הרשות לשיקום האסיר, אבל אף פעם לא היה תקציב ייעודי, התקציב לכל תכנית הוא 10 מיליון שקל לשנה, במסגרת התכנית להוצאת נשים ממעגל הזנות יוקם קו חירום לנשים ממעגל הזנות, ישודרגו המרפאות הניידות היוצאות היום לשטח ועושות בדיקות רפואיות. יוקם מקלט לנשים שיוצאות ממעגל הזנות, הן יכולות לשהות בו שנה שלמה, לעבור טיפול נפשי, שיקום תעסוקתי, מרכזי יום שיתנו מענה גם לנשים שיוצאות קצת לעבוד אבל זקוקות לחיזוק. חלק מהתקציב מופנה למערכת החינוך להסברה לתלמידי תיכון שהיום לא כך כך מודעים לנושא, מזמינים נערה כזאת למסיבות גיוס, למסיבות סיום, ולא יודעים מי עומד מאחורי האישה המרקדת. חלק מהתקציב הוא גם לרשות לקידום מעמד האישה לעשיית קמפיין לציבור הכללי.

אם היו שואלים אותי מה הדבר הקשה ביותר בתפקיד הזה, הייתי אומרת שזה המפגש עם הנשים ממעגל הזנות.כשאני נפגשת עם בחורה בת 20 שיש לה כבר וותק של 8 שנים במעגל הזנות והיא מסבירה לי מי הם הלקוחות, "אל תחשבי שאלה מהרחוב, אלה הם אנשים שאת נפגשת איתם יום יום בעבודה שלך" זה פתאום מקבל פנים וצורה, אני מרגישה שזו לא מישהי זה כולנו, ואני מאוד שמחה שהמדינה לקחה על עצמה את הדבר הזה והוועדה תשמע דיווח לראש הממשלה. התכנית הזאת מתחילה להיות מיושמת בשתי ערים עיקריות, בתל אביב ובחיפה, הכוונה גם לעבור לבאר שבע.

העובדים הזרים עוברים את הגבולות?

זה נושא אחר, נושא של סחר בבני אדם.

הפעילות שלנו בנושא של המאבק באלימות נגד נשים נעשית כל השנה והיא מתרכזת במיוחד בחודש נובמבר, בגלל ה- 25 בנובמבר שהוא יום המאבק הבינלאומי שהוכרז על ידי האומות המאוחדות למאבק באלימות נגד נשים. מאחר והנושא של אלימות נגד נשים, הוא נושא מאוד רחב, אנחנו כל שנה בוחרות להתמקד בנושא ספציפי בתוך הדבר הגדול הזה שנקרא אלימות נגד נשים.למשל בשנת 2006 בחרנו להתמקד בנושא של האלימות שאינה מותירה סימנים חיצוניים, לא האלימות הפיזית, אלא הכלכלית, הפסיכולוגית שהאנשים לא כל כך מודעים אליה. בעקבות הקמפיין היתה הצפה לקו החירום של נשים שהתלוננו על אלימות פסיכולוגית, וגם גברים.

אלימות נגד נשים, את מתכוונת רק במשפחה?

לא גם מינית.

אני יודעת על מקרה אחד, יכול להיות שאלימות נגד נשים במקומות העבודה?

זה הנושא של הטרדה מינית ואני תכף אתייחס לזה.

תחת הכותרת של אלימות אני שמה את כל הדברים, הנושא של הזנות, מבחינתי, היא האוכלוסיה שהיא הכי הכי חשופה לאלימות, 38% מהן נתונות לאונס, למצבים פוסט-טראומתיים, גם מצד הלקוחות, גם מצד הסרסורים, לכן אני מדווחת על זה תחת הנושא של אלימות.

הנושא של האלימות, זה נושא שאני מעלה אותו כל פעם מחדש, יש פה ידע רב בנושא הטיפול בגברים אלימים, היה "בית נועם" קטן והיום הוא קצת יותר גדול, אני חושבת שהגיע הזמן, מאחר שיש קרוב לרבע מיליון גברים מכים במדינה, מסטירה קטנה ועד הרצח הנוראי ביותר, אין התקדמות בנושא של טיפול בגברים האלימים, הגיע היום, כשאנחנו מעבירים נשים למקלטים, אנחנו בעצם מענישים אותן פעם נוספת, לא רק אותן אלא גם את הילדים, מוצאים את הילדים ממסגרת והנשים מוצאות מהבית, ואני חושבת שהגיע היום שצריך לחשוב גם על חקיקה וגם על התנהגות, שהמקלטים האלה יהפכו למסגרות מעצר שיכללו טיפול בגברים אלימים והאישה והילדים יישארו בבית.

הרבה פעמים אומרים אין מספיק מקום בבתי הסוהר ומשליחים את הגבר החוצה, אומרים אל תתקרב לבית, אבל זה לא באמת עוזר. אני חושבת שצריך לחשוב היום מחוץ לקופסה, ולהתחיל לגלגל את הרעיון שהמסגרות האלה יהוו מסגרות מעצר, כמו שאת האישה מוצאים מיד, את הגברים עוצרים מיד והוא חייב לקבל את הטיפול, כמו שמתקיים ב"בית נועם", יש לנו את הידע והניסיון, את "בית נועם" לוקחים לכל רחבי העולם כדי לדבר על הידע שפה צברו ואנחנו פה בארץ ממשיכות לדשדש במקום שניקח את "בית נועם" וניישם אותו בכל פינות הארץ, ובכל מקום שיש מקלטים להפוך את זה למסגרות מעצר.
אני שוב אומרת, אנחנו כולנו נצטרך להיות מאחוריכן, כי העבודה שאתן עושות היא עבודה נפלאה וצריך לתת את כל הגיבוי, אני חושבת שבזה תהיה פריצת דרך, שהגברים האלימים האלו יהיו במקלטים והאישה והילד יחזרו הביתה.

הנושא שבחרנו השנה בתחום האלימות הוא האלימות המינית, יצאנו קודם כל בסקר דעת קהל, שנועד לבדוק את עמדות הציבור ולבחון מהן התפיסות החברתיות מול המציאות, ראינו בתוצאות המדגם שכלל 501 אנשים באוכלוסיה דוברת העברית, גם במגזר הערבי עשינו משהו מקביל. אני אציין מה היו הממצאים, ישנו פער מאוד גדול בין המציאות לבין מה שאנחנו חושבים, אנחנו זה גם גברים וגם נשים, ראשית אנחנו עדיין שבויים בחלום שאלימות המינית מתרחשת אי שם בסמטה חשוכה, בשעות הערב, כאשר אנחנו יודעים על פי הממצאים של מרכזי הסיוע של נפגעות.

לצערנו כשהמקרים האלה קורים במעגל החברתי והמשפחתי הקרוב, דווקא המקום שנועד להיות המקום המגן והוא לפעמים המקום שאינו נותן שום הגנה לילדה, לאישה בחוג המשפחתי, הגבר האלים נתפס כמשוגע, כמי שאינו שולט בעצמו, זה כמובן מאוד מוריד אחריות ממנו, כאשר אנחנו יודעים שגברים אלימים, אני מסתמכת על נתוני מרכזי לסיוע, שהגברים אלימים מינית הם בדרך כלל גברים מאוד נורמטיביים למראה שמנהלים חיי יום יום עם עבודה ומשפחה.

הממצא הכי קשה מבחינתי הוא שחמישית אחוז מהציבור במדינת ישראל בשנת 2007 חושבים שנשים מביאות על עצמן אלימות מינית, חמישית מהציבור בישראל חושב שהן מביאות על עצמן אלימות מינית בגלל לבוש פרובוקטיבי ובגלל התנהגות פרובוקטיבית.

אני מוכרחה כאן להשחיל משהו טראומתי שהיה לי לפני כשבועיים, הוזמנתי לשבת תרבות בפתח תקוה, העיתונאי יצחק ליבני ראיין, ישבו כ- 300 איש, אולם מלא, נשים וגברים, אני מספרת להם על הממצא הזה, וככה מאחורי התת מודע , 300 איש עונים לי "בטח, זה באמת נכון" ופתאום הממצאים האלה של הסקר, קורמים עור וגידים ואני רואה כמה עוד ארוכה הדרך לפנינו. אחת מהנשים שהיתה נוכחת שם התקשרה אלי לאחר שבוע, ואמרה "אני כל כך הזדעזעתי מהתגובה והחלטתי שאני חייבת ללכת לבדוק את זה במקום העבודה" חברת הייטק, אנשים די צעירים, סיפרה להם את הנתון, והיתה אותה תגובה, זאת אומרת יש לנו חקיקה מאוד נאורה, אנחנו מדינה מאוד מתקדמת אבל יש לנו דרך ארוכה , אני חושבת שרובנו, ואני אומרת שגם אנחנו כנשים עדיין לא קושרות בין האישה, הנערה, הילדה הנפגעת מינית לבין מישהו מהסביבה שלנו, הבת שלנו, בת הזוג שלנו, האחות שלנו זו מישהי שקורה לה הדבר הזה שם.

הבעיה שחלק גדול מהנשים חושב כך, תשאלי נשים והן תאמרנה שלא צריך לתקן את הייצוג, הן תבואנה ותאמרנה שזה בסדר שאישה צריכה להלחם על זה, הן תאמרנה שזה בסדר שאישה מרוויחה פחות כסף, וזו המסקנה כפי שגדעון סער אמר, שהכוח הנשי לא מאוחד, חלק גדול מהנשים לא חושב את זה.

כשמדברים על התנהגות פרובוקטיבית, על הממצא הזה ועל לבוש פרובוקטיבי, בין הנפגעות פגיעה מינית, אני לוקחת כרגע נתון של חבר בית חולים בני ציון בחיפה שמסר לנו את הנתון הזה, הוא מקבל נפגעות תקיפה מינית בעת האירוע, צעירת הנפגעות היתה בת שנה ושמונה חודשים, והמבוגרת היתה בת , 80 כשאמרו לי את הדבר הזה בפתח תקוה עניתי אלה הם הנתונים, והילדה הזו בת השנה ושמונה חודשים בודאי לא לבשה משהו פרובוקטיבי, הלבוש הקטן הזה הוא מאוד לא פרובוקטיבי, וגם האישה בת ה- 80 בודאי לא היה שום דבר פרובוקטיבי בהתנהגות שלה ולא בלבוש.

זה המסר שצריך להיות.

חוץ מזה יש עוד מקרים, למשל בערב רוב הנשים עושות ספורט כמו הליכה ובמיוחד בערי הפריפריה , הן לבושות באימונית, ובהרבה מקרים עוצר אוטו ומתחיל לשוחח איתן.

היה מקרה בנהריה, של אישה בת 70 שאנסו אותה בהליכה כזאת.

כשאנחנו מדברים על הפריפריה זה לא צריך להיות הליכה, ספורט, הנגישות של תחבורה ציבורית, זה נאמר לגבי המיעוטים, אבל גם המקרים המתגלים במקום של חוסר נגשיות ואז קיימת הבעיה.

כשעומדים לבד בתחנת אוטובוס ב- 10 בלילה.

אנחנו רואים את הנערות שהן עומדות שם.

אני ממשיכה את נושא האלימות, בעקבות הסקר הזה אנחנו עשינו יום עיון מאוד גדול שהשתתפו בו ממונות ממשרדי הממשלה, יועצות ברשויות המקומיות ואנשי מקצוע, מימנו פעילות של הסברה בנושא של אלימות, 400 הרצאות במערכת החינוך, ברשויות ובמשרדי הממשלה, אנחנו עושים כבר שנה שניה סדנאות בשיתוף עם המשטרה בנושא הגנה עצמית לנשים שנמצאות במעגל האלימות.

ואני רוצה להתייחס למה שהגברת מיכל יודין אמרה, אנחנו מעורבים ביוזמת חקיקה שתחייב גברים אלימים לעבור טיפול, אני מוכרחה לציין שהנושא הזה מתנהל בעצלתיים, זו יוזמת חקיקה של נשות הדסה יחד עם משרד הרווחה ומשרד המשפטים, כאשר יש מתנגדים בקרב ארגונים לזכויות אדם לחייב טיפול. מהניסיון שלי, צוות הרשות ערך ביקור בבית הכלא חרמון, קבוצה של כ- 30 גברים עוברים שם טיפול במשך שנה, ישבנו איתם שעתיים, אני ושלושים גברים אלימים ביחד, החוויות שהם העבירו מאוד מחזקות את דעתי שיש שינוי אצל גבר שעובר טיפול כזה, נקודת הסוף היא לא כמו נקודת ההתחלה, בהחלט אנחנו מצדדים בנושא הזה.

חלק מנושא האלימות זה יישום החוק של הטרדה מינית במקום העבודה, החוק נחקק בשנת 1988 לפני כעשר שנים, אני רוצה להזכיר את חובת המעביד לפרסום תקנון במקום בולט, מינוי אחראי או אחראית לטיפול בתלונות, וחובת פעילות הסברה לעובדים בשעות העבודה. בשונה מהחקיקה בנושא של ייצוג הולם שחלה רק על המגזר הציבורי, החוק למניעת הטרדה מינית חל על המעסיקים, כולל המגזר הפרטי, כולל מוסדות להשכלה, כולל הצבא ורשויות הבטחון.

אנחנו השנה נכנסנו לפעילות מאוד אינטנסיבית של יישום החוק הזה, הגענו למסקנה שבסקטור הפרטי והציבורי יש בורות בקשר לנושא, למשל בשירות המדינה ובצבא ההגנה לישראל, יש מערכת מאוד משומנת לטיפול בנושא הטרדה מקומית, פחות ברשויות המקומיות, אבל בסקטור הפרטי למשל, אנשים ממש לא מודעים לזה, אני מדברת פה על מסעדה בתל אביב שמעסיקה למעלה מ-35 עובדים, הפרויקט הזה התחיל אצלי בקפה מסוים, המנהל של הקפה אמר לי, "אני לא מיניתי עד היום ממונה, כי לא היתה בעיה", ממנים את האחראית כשיש בעיה, זה מה שקורה, אנחנו הגענו למסקנה שצריך להתלבש על הסקטור הפרטי והציבורי.

ראשית יצאנו בחודש אוקטובר במבצע אכיפה מאוד מעניין עם אגף האכיפה של המשרד לתעשיה, מסחר ותעסוקה, אגף האכיפה במשרד התעשיה, מסחר ותעסוקה אוכף בכל ימות השנה חוקי עבודה שחוק הטרדה מינית הוא אחד מהם, אנחנו ביקשנו לבצע מבצע שכל היום יהיה מבצע של יישום חוק הטרדה מינית, ויצאו פקחים של משרד התעשיה, מסחר ותעסוקה שלהם ישנה אפשרות על פי חוק לאכוף, הם אוכפים רק את תליית התקנון שזאת נחשבת העבירה, ועובדות הרשות לקידום מעמד האישה עושות הסברה.

אני רוצה להזכיר לכם הקנס על אי תליית תקנון הוא 12,900 שקל, וכל שבוע נוסף זה 1,300 שקל, נפתחו תיקים. מבצע האיכפה הזה היה יום אחד בו אנחנו נכנסנו ל- 165 מקומות עבודה, המעסיקים כ- 15,000 עובדים בכל המגזרים ובכל האזורים, בצפון, בדרום, במגזר היהודי, במגזר הלא יהודי, וראינו ש- 34% מכלל המעסיקים הם עבריינים שלא מיישמים את החוק, הנושא הזה זכה לפרסום מאוד גדול באמצעי התקשורת, בתוכנית מועצת החכמים בטלוויזיה נאמר שזה מבצע של פמיניסטיות קיצוניות, כאמור זה חוק במדינת ישראל, פמיניסטיות קיצוניות, ו"גורמים דתיים חשוכים כמו באירן", הם כנראה התייחסו לשר שעומד בראש משרד התעשיה, מסחר ותעסוקה. אני מדברת על חוק שקיים עשר שנים, והוא נתפס כאילו מבצע צבאי, הוא בכלל לא היה מבצע של צבא ההגנה לישראל, לא להביא מוטרדים ולא מוטרדות, אלא פשוט נושא של העלאת מודעות.

בעקבות המבצע הזה, רכשנו ברשות לקידום מעמד האישה מאגר מסחרי של מקומות עבודה, ואנחנו פונים למאות ולאלפי מקומות עבודה מ- 1,000 עובדים ומעלה, יצאו כבר מאות מכתבים עם הפניה לחוק, עם משלוח של התקנונים, ואנחנו מבקשים לדעת מי הממונה במקום הזה, אנחנו ניצור מאגר גדול של אחראיות על הנושא של הטרדה מינית, אנחנו פועלים בימים האלה על הכנת ערכת עבודה בנושא של הטרדה מינית שתכלול סרט הדרכה שיופץ במקומות עבודה, אנחנו בונים אותו עם חמישה מקרים, כאשר על כל מקרה יהיה אפשר לפתוח דיון במקום העבודה, ולהתחיל לעלות את הנושא הזה לסדר היום במקומות עבודה.

אנחנו התחלנו בנעמ"ת בדברים שהבעיתיות של החוק הזה חוץ מתלייה וכדומה, שבדרך כלל ממנים את הממונה על ביצוע החוק הזה, תמיד ממנים מגורם פנימי, תמיד מההנהלה וכמעט ולא קורה, פעם אחת לא קרה שהממונה תהייה לטובת המטריד, ממנים תמיד אחת מכוח האדם, ואם היא מנהלת ממשאבי אנוש אז היא בניגוד אינטרסים, ותמיד האישה המוטרדת היא במצב חלש ואז לא רק שיש לה בעיה עם המטריד שהוא מנהל וכדומה, אלא גם אם הממונה היא גם מנהלת, אני רואה בזה בעיתיות מאוד קשה.

יכול להיות שאפשר להכניס תיקון לגבי מי האחראי, שאסור לו להיות.

הבעיה הכי קריטית היא בשלטון המקומי, השלטון המקומי הוא המעסיק הגדול ביותר במדינה, אני חושבת שהוא עם 165,000 עובדים בערך, בשלטון המקומי כל רשות מקומית היא הבודקת את עצמה, אני לוקחת את המקרה הקיצוני ביותר, איזה ישוב מאוד מאוד קטן, ממש קטן שהמתלוננת היא בת דודה, או שראש הרשות הוא אח של המטריד, אין בעצם שום אפשרות להוציא את התלונה החוצה כמו שנעשה בשירות המדינה, נמצאת כאן דורית חובב שהיא ממונה, והיא הדוגמה, בשירות המדינה הממונות על טיפול במעמד האישה הן הגוף הראשון שמקבל את התלונה על הטרדה מינית והן לוקחות את התלונה ומעבירות את זה.

בשירות המדינה הממונה לא יכולה להיות למשל מכוח אדם. מניסיון בהקשר של איזו בעיה שלי שלעיתים גם הממונה בתוך ארגון כזה, כשאת באה ומתלוננת על גבר שאת מכירה אותו שנים, אפילו אם היא מאמינה לי היא תימצא במצב מאוד לא פשוט.

בכלל המבנה הזה, שאלף פעמים היא סוג של תחת פיקודו של המטריד, יש הכרות רבת שנים עם המטריד, הבעיה ברשויות המקומיות, כן יש להן מנגנון לכאורה, הבעיה שהוא לא מנגנון מחייב, אני בזמנו שערכתי את הבדיקה לבית דין אז דיברתי עם גורמים בשלטון המקומי, השלטון המקומי הוא כמו התנועה הקיבוצית המאוחדת,זאת איזו מטריה וולונטרית שאינה מחייבת, ומה שנאמר לי שמה שמגיע לבית הדין מהשלטון המקומי זה מקרים כל כך חמורים, בעצם לא רק שהכל נסגר בפנים אלה גם לא יודעים על זה, אין העברת אינפורמציה.

הם הבעיה העיקרית, אם יקום בית דין של ההסתדרות, אני כבר דיברתי עם השלטון המקומי שאולי הם יצטרפו לדבר הזה, אני לא יודעת היכן העניין הזה עומד, היתה לי פגישה בנושא הזה עם טלי ליבני, וצריך לקדם אותו.

הנושא של סחר בנשים, הוא רב מערכתי והמון משרדים קשורים אליו, המתאמת הבינ-משרדית משרד המשפטים ועוד מספר משרדים, משרד החוץ, משרד הפנים, המשטרה, גורמים שונים. התפקיד של הרשות לקידום מעמד האישה בנושא במאבק בסחר בנשים, הוא בהעלאת המודעות של הציבור וחינוך. אנחנו נכנסנו לפעילות משותפת עם מספר גורמים כאשר הפעילות השנה התמקדה במיוחד סביב ה- 2 בדצמבר, מאחר ואין יום בינלאומי למאבק בסחר בבני אדם או בנשים, אנחנו התלבשנו על ה- 2 בדצמבר שהוא היום הבינלאומי שהוכרז על ידי האומות המואחדות לביטול העבדות, מאחר והסחר בבני אדם והסחר בנשים נתפס כעבדות המודרנית של המאה 20 והמאה 21, החלטנו שזה היום.

אנחנו יזמנו קודם כל החלטת ממשלה שעברה יחד עם משרד המשפטים, החלטת ממשלה שהמדינה תיתן אחת לשנה אות הוקרה מיוחד למשרד ממשלתי או לגוף לא ממשלתי או לאדם פרטי שתרמו תרומה ייחודית למלחמה בסחר בבני אדם, ובסחר בנשים בכלל זה, הדבר הזה עבר בממשלה ב- 2 לדצמבר 2007,

אנחנו חשבנו להיכנס לנושא הזה דרך קהלים מאוד גדולים, וקהל הרחב לא קהל שיש לו נגיעה לנושא, אנחנו חושבים שכל אזרח במדינת ישראל חייב להבין שהוא לא צריך לחזור יותר לשיעור בתנ"ך בבית הספר וללמוד על היחס לעבד ולגר אשר בשערך, ולא לחזור לשיעור היסטוריה כדי ללמוד על העבודות השחורה בארצות הברית, יש לנו בחצר המאוד קדמית של מדינת ישראל עבדות מודרנית, אני אתייחס רק לנשים, נשים שנגזלים מאיתן כל זכויות אנוש, נלקח מהן הדרכון, נלקחות מהן התעודות, הן עובדות 20 שעות בימימה, מקבלות לקוחות בזמן המחזור, לפעמים מורעבות, לפעמים נבדקות כפי שבהמה לא היתה נבדקת, מסתכלים על גודל הישבן או גודל השיניים באופן מזעזע, וכל אחד מאתנו צריך להיות מודע לדבר הקיים פה, ולכן אנחנו עושים את פעילות ההסברה שלנו דרך שירות המדינה.

הממונות מקבלות מידי פעם מידע על כך, ברשויות המקומיות פנינו לעדי אלדר, עדי אלדר יושב ראש השלטון המקומי פנה בקריאה שבכל השתלמות שמתקיימת בשלטון המקומי, בין אם קשור או לא קשור נושא סחר בנשים, הוא יצא בקריאה לקראת ה- 2 בדצמבר לרשויות המקומיות לקיים פעילויות הסברה, ואכן במספר רשויות קוימו כנסים לקהל הרחב, הנושא הזה נכנס באותה צורה למערכת החינוך, נערכים כנסים רחבים ברשויות המקומיות לסגל הבכיר במערכת החינוך מתוך הבנה שכאשר מפקח ומנהל בית ספר או מורה יהיה מודע לבעיה הוא יתן גם לארגונים לא ממשלתיים לבוא להיכנס לכיתה ולהסביר את הבעיה, כי הנושא הזה לא נכנס כל כך בצורה ברורה, הנושא הזה נכנס גם לצבא דרך היועצת לרמטכ"ל לענייני נשים, נעשתה ערכת לימודית מיוחדת, זה נכנס לבית הספר לקצינים לאוגדה שיושבת באוגדת רמון שיושבת על גבול מצריים והם הראשונים הנחשפים לנושא, והיתה פניה שלנו, של הרשות לקידום מעמד האישה למזכירי התנועה הקיבוצית להפנות את תשומת לבם לנושא ולקיים כנסי הסברה, וזו השנה השניה שבחודש דצמבר מתקיים כנס שעוברים בו 3,000 בני נוער לפני גיוס ולפני שנת שירות, ובמקום הזה נפתחות תחנות הסברה בנושא סחר בנשים. זאת אומרת שקהלים מאוד מאוד רחבים נחשפים לנושא הזה.

הרשות לקידום מעמד האישה בין השאר ממננת גם הצגות בהמלצתה של חברת הכנסת זהבה גלאון .אנחנו מכניסים את ההצגה הזאת במימון שלנו לתוך הכנסים האלה, ועל הבמה פתאום רואים מה הדבר הזה שכאילו כל כך רחוק מאיתנו ובאמצעות המחשה הוא מאוד מאוד מובן.

אני לא רואה פה נתונים, האם ירד המספר בסחר בנשים?

על פי הנתונים שאני שומעת מהמתאמת הבינ-משרדית, אם לפני כמה שנים היה מדובר באלפים, היום מדובר במאות, אבל מאחר והביקוש נשאר ביקוש זה עובר לזנות, מה שאנחנו קוראים, הישראלית, שאני לא עושה שום הבדל בינהם.

בנושא של נשים נסחרות יש כנראה ירידה, אבל גם כן הדברים קשים להוכחה.

הנושא של הגשת מידע לציבור, על פי חוק הרשות, הרשות אמורה לרכז מידע ונתונים וליזום מחקרים בתחומי פעולתה של הרשות.


אנחנו הוצאנו השבוע את המדריך שהוא מדריך נשים, מדריך גופים וארגונים בישראל, חשבנו בהתחלה שאנחנו מדברים על 15 גופים, עבדנו על זה שנה וחצי, מדובר בכ- 300 גופים, אנחנו עושים הפצה מאוד רחבה של מעל 100,000 כי אני חושבת שלכל אישה ובכל משפחה צריך להיות כזה דבר, לא רק אישה אלא גם גבר, כל הפרסומים שלנו לציבור הם פרסומים בארבע שפות, לפעמים בחמש, בעברית, רוסית, אמהרית וערבית.

הנושא של יום האישה הבינלאומי, בשנת 2007 אנחנו נצמדנו לנושא שהוכרז על ידי האומות המאוחדות, הנושא היה ביעור כל צורות ההפליה והאלימות נגד נערות, ילדות. הרשות עומדת בראש משלחת של ישראל לאומות המאוחדות, ואני מוכרחה לומר לכם שזו חוויה קשה ולשמוע את כל מדינת ערב, ובראשם נציג אירן שמדברות על בעיות של מעמד האישה בעולם כאילו הן תלויות בכיבוש הישראלי, כלומר הבעיות של מעמד האישה, כאילו כמה נפלא אצלם. וחוויה אישית, אני הייתי שלוש שנים באירן בתקופה קשה ברחתי עם עלייתו חומייני לשלטון, אני מוכרחה לומר לכם שנציג אירן שדיבר על כך שהכיבוש הישראלי במדינת ישראל הוא זה שאשם בבעיות, אני מרגישה שעולה לי משהו, כולי רעדתי שם, כי אני עדיין רואה את האישה, תמיד יהודים אשמים.


אני סקרתי פה בעיקר את הפעילות הייחודית, לא את הפעילות השוטפת שהיא בנושא של קידום, למשל בנושא של חקיקה אנחנו כל שבוע מעירות לוועדת שרים לחקיקה הערות מגדריות על נושאים שעולים שם, מכינים דוחות לאומות המאוחדות ולגופים בינלאומיים ואני רוצה לומר שהתקציב של הרשות הוא תקציב מאוד קטן לצערי,.אבל בכל זאת אנחנו מנסים לעשות משהו, חלק מהתקציב ניתן לנו בשנים האחרונות בעודפים שמגיעים בשליש השלישי של השנה, ועם עודפים שאני לא יודעת עד הרגע האחרון אם הם מגיעים, מאוד קשה לתכנן פעילות וגם קשה לנצל את זה בסוף, כי הדבר הקשה שלנו בעבודה זה המאבק עם הבירוקרטיה ולא עם הגברים בעצם, זאת אומרת כשמגיע אלי תקציב בדקה ה- 90 ואני צריכה להתחיל לגשת למכרזים, לפעמים אני לא מצליחה לנצל את הכסף הזה.

באמת אני חושבת שבשנה האחרונה הוועדה הצליחה להביא את ראש הממשלה לפה ולא רק לדיונים אקדמיים תיאורטיים, אלא יוצאים סכומי כסף לטובת נשים, ותחת כל עץ רענן במדינת ישראל, הכל התחיל מפה מהוועדה וזה באמת שיתוף פעולה מאוד מאוד יפה.

אני רציתי להתייחס ליום האישה הבינלאומי, לא סתם זה ה- 8 במרץ, וככה זה נהוג בכל העולם, אני נולדתי פה, ואני רוצה לומר לכם, שאני זוכרת גם בתור ילדה וגם בתור אישה, כי הגעתי לארץ בגיל 22 , היום הזה היה היום המיוחד ביותר, זאת אומרת כבוד שקיבלה אישה, ילדה, אמא, סבתא באותו יום זה נותן לכל השנה את הסיפוק, והשנה אני הייתי באוקרינה ביום הזה, ב- 8 במרץ, ראשית ביום הזה מרגישים באוויר את החג, זה כל כך הרבה פרחים, זה כך כך יפה ביום הזה, הגברים קונים את הפרחים, הם רצים לנשים הביתה, וגם במקומות עבודה, גם בארץ זה יום בחירה, עכשיו היום הזה זה יום חופש בכל העולם, אולי היום זה קצת השתנה וחופש אי אפשר לעשות, אבל דעו לכם שאם ניקח את היום הספציפי, אנחנו עושים את יום המשפחה ועושים את יום האישה ב- 4 לחודש וב- 30 לחודש וכל משרד מחליט מתי, אבל ביום הזה לעשות את האירועים בכל הארץ, זה יהיה מאוד יפה ואולי נעשה יחד את המאמץ שהכל יתרכז ב- 8 במרץ.

ה- 8 במרץ הוא יום חשוב אבל צריך לזכור שיש עוד 364 ימים נוספים, אנחנו רוצים לקבל את היחס המתאים בימים האלה גם.

זה נכון, אבל אני חושבת שיום הבחירה מה שכאן מצוין, אנחנו פוגשים את האישה או במטבח או מסדרת את הדירה.

זה יום גם שהמאבק שהפועלות בניו יורק זכו במאבק שלהם ולכן נבחר היום הזה, מזה התחיל ה- 8 במרץ.
אני רוצה לברך את מרית דנון, מרי חדייר, איילת שיאון ובת שבע אפרים, על העבודה הנפלאה שהרשות עושה ולאחל לך ליה שמטוב הרבה הצלחה ושיתוף של כולנו, אני חושבת שהשיתוף הזה יניב את הפירות, יחד עם זאת אני אומרת ישנם הרבה מאוד דברים שעושים אותם, איינשטיין נדמה אמר, כשעושים את אותו דבר, הרבה פעמים לא מביא לשינוי, אנחנו צריכות הרבה מאוד לחשוב עם כל המוסר שכל הזמן מלווה אותנו.

במוצאי השבת שמעתי הרצאה, אלן דרשווביץ מאוניברסיטאת הרווארד: שדיבר על שינוי חקיקה בהיבט של המאבק בטרור, הוא אמר בסוף הרצאה, שמדינת ישראל צריכה להגן על עצמה גם אם צריך לשנות ולהתמודד עם הטרור ולפגוע באזרחים שבאים עלינו להורגנו, כאן אני אומרת, אצלנו הנשים המוסר משחק תפקיד מאוד מאוד משמעותי, ויש הרבה מאוד דברים שבהם אנחנו צריכות להיות פחות מוסריות ולהתחשב גם בערבון מוגבל בארגנונים השונים לזכויות אדם, כי בהרבה פעמים מרוב המאבק לזכויות האדם אנחנו הנשים נפגעות, אם לא אנחנו אז הבנות שלנו, הנכדות שלנו, ולכן צריך לשקול גם את רמת המוסר, הוא אמר חד משמעית אם אנחנו צריכים להגן על עצמנו כי הפלשתינאים יורים עלינו, על שדרות מתוך אזור שמשמש אזרחים, ומשם באים הקסאמים, באותה מידה אנחנו צריכות לזכור כי רמת המוסר המשחקת חלק מאוד חשוב אבל אם אנחנו באמת רוצות להאבק, לפעמים צריך להוריד את מינון המוסר ולפעול באופן, עקשני ותוקפני.

זה לא להוריד את רמת המוסר זה פשוט לחשוב שמגיע לנו, בוועדה הזאת אמר איזה עורך דין בדיני משפחה, כשאישה מקבלת 50% מהרכוש המשותף היא חושבת שהיא תגיע להישג אדיר, וכשגבר מקבל 50% הוא חושב שהוא הפסיד את עולמו, זו נקודת המוצא, זה הולך כחוט השני, אפשר לראות את זה במיוחד במקומות עבודה, כשמנתחים למה נשים משתכרות פחות מגלים שבהרבה מקרים גם שזה מה שהיא ביקשה הוא הרבה פחות, צריכים לחשוב שמגיע לנו..

אני תמיד בהרצאות למניעת הטרדה מינית מציינת, ששרות המדינה זה אחד המקומות שהוא באמת דוגמה איך אוכפים את הוראות החוק לפחות בכל מה שקשור בפעילות של מניעה והסברה, אחר כך שהתיקים מגיעים לנציבות, יש לי מה לומר על זה אבל זה כבר עניין אחר, בכל אופן פעילות מניעה והסברה נעשית בצורה יוצאת מהכלל בשירות המדינה, וגם המנגנון שאת הזכרת שתלונה מועברת בעצם לטיפול ישירות בנציבות שירות המדינה ויוצאת מידיה של הממונה, זה דבר מעולה שאם היה קיים במגזר הפרטי אני חושבת שאכיפת החוק במגזר הפרטי היתה נראית אחרת, בגלל אותו ניגוד אינטרסים שהוזכר כאן.

נושא שהייתי רוצה לשאול, להציע שהרשות תטפל בו, אני יודעת "שיש לכם הרבה זמן ומשאבים פנויים", זה נושא של הפליטים, או יותר נכון הנושא של הפליטות מדרפור, כן יש גל ואני הבנתי שזה הגיע לעשרות אלפים בני אדם, זה מעורר הרבה מאוד שאלות קשות של זכויות אדם שלא ניכנס אליהן, אבל יש שם מצוקה נשית מאוד גדולה, אני שמעתי עליה ממתנדבות של הקלינקה לסיוע של אוניברסיטאת בן גוריון בנגב, שמספרות על נשים שהופרדו מהבעלים, שנאנסו בדרכן לישראל, שם נמצאות במחנה קציעות עם ילדים, שנמצאות במקלטים בתל אביב ומגדלות ילדים, בגן העצמאות זה בעיקר גברים, יש שם מצוקה מעבר למצוקה הנוראית ויש לה כמובן הבטים לכאן ולכאן , יש שם מצוקה נשית מאוד גדולה וזה אולי נושא שכדאי שהרשות תכנס אליו ותבדוק אם היא יכולה להשפיע.

אני אתייחס לזה, את מתפרצת לדלת הכי פתוחה, אני הזמנתי את עצמי, יש לי נטיה כזאת להיכנס ולדחוף את עצמי למקומות כאלה של כאב, והזמנתי את עצמי לסיור במקלט של הגברים, במקלט של נשים ובשני גנים לילדי הקהילה הזאת, אם יש יום אחד בחיים שאתה אומר עד אותו יום הייתי בנאדם אחד ומאותו יום אני אדם אחר, זה היום, אני לא יכולה להסביר לכם, כבת לניצולי שואה, ואני לא אפרט, כל הדברים שדמיינתי איך נראה שם, במיוחד במקלט של הגברים, המקלט של הנשים והילדים בתל אביב, למי שלא יודע ממוקם באולם של קולנוע מרכז לשעבר, בקומה השלישית והרביעית, מטפסים אבל בקומת הכניסה יש מכון ליווי, עם אורות מנצנצים כאלה, אורות אדומים, והנערות האלה במצוקה שצריכות כל יום לעבור את הדרך הזאת.

אם תרצי אני יכולה לעזור בחיבור עם ארגון המתנדבים שמסייע שם.

בואו נסכם את הדיון של היום, הודעת סיכום מטעם הועדה לקידום מעמד האישה.

ראשית הוועדה מברכת את הרשות לקידום מעמד האישה על הדוחות שהוצגו בוועדה, הוועדה רואה בחומרה את חוסר היישום מצד הממשלה של הוראות סעיף 6ג1 לחוק שיווי זכויות האישה, הוועדה קוראת לרשות לקידום מעמד האישה לפרסם מידי שנה באתר הרשות ובכלל כלי התקשורת, נתון המציין לשבח או לגנאי שרים העומדים במילוי חובתם לפי הוראות סעיף 6ג1 לחוק שיווי זכויות האישה, הוועדה מבקשת את התערבות ראש הממשלה שיעלה את הנושא בישיבות הממשלה.

תודה רבה.



הישיבה ננעלה בשעה 12:30