הצעת חוק חלוקת זכויות פנסיה בין בני זוג, התשס"ז - 2007 הצעת חוק חלוקת זכויות פנסיה בין בני זוג, התשס"ז - 2007

5
הועדה לקידום מעמד האישה
25.2.2008
הכנסת השבע עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי



פרוטוקול מס' 121
מישיבת הועדה לקידום מעמד האישה
יום שני, י"ט באדר א' התשס"ח (25 בפברואר 2008), שעה 10:45

1. הצעת חוק חלוקת זכויות פנסיה בין בני זוג, התשס"ז-2007.
של חה"כ חיים אורון, חה"כ אבשלום וילן, חה"כ מנחם בן-ששון, חה"כ נאדיה חילו, חה"כ גדעון סער, חה"כ יורם מרציאנו, חה"כ ישראל כץ, חה"כ יצחק גלנטי, חה"כ רן כהן, חה"כ דב חנין, חה"כ אורית נוקד, חה"כ שלי יחימוביץ, חה"כ זהבה גלאון, חה"כ יוסי ביילין. (פ/2087)
הכנה לקריאה ראשונה.

2. הצעת חוק חלוקת זכויות פנסיה בין בני זוג, התשס"ז-2007
של חה"כ אורית נוקד. (פ/2080)
הכנה לקריאה ראשונה

חברי הוועדה: גדעון סער - היו"ר
אורית נוקד - מ"מ היו"ר
שלמה (נגוסה) מולה
שרה מרום שלו

חה"כ חיים אורון
עו"ד פרץ סגל - ראש תחום יעוץ, משרד המשפטים
חגית ברקוביץ - מתמחה, המחלקה המשפטית, משרד המשפטים
זאב חושינסקי - מנהל תחום בכיר קופות גמל, רשות המיסים, משרד האוצר
הראל שרעבי - אגף שוק ההון, מחלקת הפנסיה, משרד האוצר
השופט אלון גילון - נשיא בית משפט שלום, סגן מנהל בתי המשפט
עו"ד גלי עציון - נעמת
עו"ד מאירה בסוק - יועצת משפטית לדיני עבודה, נעמת ירושלים
ד"ר תקווה רגר - יושבת ראש עמותת גרנית
עו"ד דורית בן יהודה - מרכזת עמותת גרנית
מאיר אסרף - נציג לשכת יושב ראש הסתדרות העובדים הלאומיים בישראל
לאה ליברמן בינדר - שתי"ל
דב פלג - מומחה לענייני ביטוח פנסיוני
אורלי לוטן - ממ"מ
רוזי אטיס - ממ"מ

דלית אזולאי

תמי סלע

איילה בנד - חבר המתרגמים בע"מ


הצעת חוק חלוקת זכויות פנסיה בין בני זוג, התשס"ז-2007.
של חה"כ חיים אורון, חה"כ אבשלום וילן, חה"כ מנחם בן-ששון, חה"כ נאדיה חילו, חה"כ גדעון סער, חה"כ יורם מרציאנו, חה"כ ישראל כץ, חה"כ יצחק גלנטי, חה"כ רן כהן, חה"כ דב חנין, חה"כ אורית נוקד, חה"כ שלי יחימוביץ, חה"כ זהבה גלאון, חה"כ יוסי ביילין. (פ/2087)
הכנה לקריאה ראשונה.



הצעת חוק חלוקת זכויות פנסיה בין בני זוג, התשס"ז-2007
של חה"כ אורית נוקד. (פ/2080)
הכנה לקריאה ראשונה

בוקר טוב. אני מבקש לפתוח את ישיבת הועדה בנושא שתי הצעות חוק בנושא חלוקת זכויות פנסיה בין בני זוג. אחת של חבר הכנסת חיים אורון ומציעים נוספים והשניה של חברת הכנסת אורית נוקד.

הצעת החוק שהתעכבה זמן רב בטרם הועלתה לקריאה הטרומית עברה בקריאה הטרומית לפני כחודש, ועדת הכנסת החליטה להעביר את הצעת החוק להכנס לקריאה ראשונה לועדה הזאת, אני חשבתי שנכון להתחיל בדיונים הללו כיוון שמדובר בנושא רציני ביותר.

הנושא הזה שב ועלה בועדה הזאת מספר פעמים. עוד ב-1997 כשבאנגליה הסדירו את הנושא הזה אז גם בממשלה בחנו את הענין הזה ובסוף לא יצא מזה כלום, גם בדיונים שהיו פה בועדה שבעקבותיהם דובר על כך שמשרד האוצר יוציא נהלים לקרנות הפנסיה ועלו כל מיני הצעות ורעיונות ובסופו של דבר שום דבר לא התקדם.

אנחנו מדברים על ענין שמבחינת ההלכה הפסוקה הוא כבר מקובל, אין מחלוקת על כך שזכויות סוציאליות ובהן זכויות בקרן הפנסיה וזכויות ביטוח חיים ופיצויי פיטורין, הן נכס שבעת פרידה, בעת גירושין, צריך להתחלק בין שני הזוג ולענין מה שנצבר בתקופת החיים המשותפים. כך פוסקים בתי המשפט גם לפי הלכת השיתוף וגם לענין חוק יחסי ממון.

הבעיה היא ביישום של הפסיקה הזאת בהתאמה בין ההלכות האלה לפי הלכת השיתוף וחוק יחסי ממון לאפשרות לממש את זה בפועל לפי הכללים שחלים על קרנות הפנסיה, חוקים שמתייחסים לקרנות הפנסיה, גם החוקים החדשים.

איפה נמצאות הבעיות, גם מבחינת המימוש בגלל שאלה זכויות שההבשלה שלהן היא רק בגיל יציאה לגימלאות ורק אז מתחילים לשלם את הזכויות האלה, גם המימוש אם הוא נדחה מבחינת בת הזוג, נכון שזה יכול להיות גם לצד השני אבל זה המקרה הקלאסי אז אני אשתמש בלשון הזאת, יכולה לקבל את הכספים מקרן הפנסיה רק בשלב היציאה לפרישה. בגלל שהחקיקה לא מאפשרת העברה ישירות של הכספים למישהו אחר פרט לעמית הרשום בקרן הפנסיה, היא צריכה שיתוף פעולה של בן הזוג לקבל את הכספים בפועל, מה שכמובן אחרי שלושים שנה או עשרים שנה או גם אפילו מיד לאחר הליך הגירושין הוא הרבה פעמים בלתי אפשרי או מאוד קשה או דרישה בלתי סבירה מבן זוג לאחר הליך גירושין, כדי לקבל את מה שמגיע לו, לקבל שיתוף פעולה או לרדוף אחרי בן הזוג.

אחד הפתרונות שעלו זה שנקרא חלוקת אורך, זה שהסעיפים שהיום בחקיקה לא מאפשרים העברה ישירות לבן הזוג יתוקנו וגם תהיה הכרה בבן הזוג השני על ידי קרן הפנסיה, הוא יהיה גורם מוכר שמעבירים לו ישירות את הכספים במועד שבו הם מבשילים. זה מה שנקרא פתרון חלוקת האורך.

עדיין נשארו כל מיני בעיות שנובעות מזה שלא לכל אחד מבני הזוג נוצר תיק נפרד משלו. למשל העובדה שיש כללי מיסוי שחלים על בן הזוג שהוא העמית הרשום ולא תמיד מתאימים לבן הזוג השני ובעצם פוגעים בו, המיסוי הוא באחוזים גבוהים מדי וכו'. או למשל ההבדל בגיל הפרישה, כי אז יוצא שהזכויות למשל מבשילות רק כשבן הזוג הוא בן 65 ולעומת זאת האישה כבר בגיל 60 אין לה הכנסה אחרת כי היא צריכה לפרוש והיא עדיין לא מקבלת כי הזכויות מבשילות רק בגיל 65. תיק הפנסיה תפור לפי בן הזוג הרשום והוא לא מתאים לבת הזוג. בעיה נוספת שהיא בעיה קשה, היום אם בן הזוג נפטר לפני שהזכויות מבשילות והאישה גרושה מנו, היא לא זכאית לפי הכללים היום ואז היא לא מקבלת שום דבר. אלה כל מיני בעיות שאם הולכים על מה שנקרא בדיונים שהיו חלוקת רוחב,

איזה דיונים היו?

היו דיונים ב-2000, 2002, 2005, דיונים בנושא הזה שלא הבשילו לשום דבר בסופו של דבר.

דיונים בלי הצעת חקיקה שעמדה על הפרק?

בלי הצעת חקיקה, רעיונות, לועדה הזאת היתה ועדת משנה, חלק מהיושבים פה היו אז בדיונים האלה, ואז היו כיוונים, כיוון של היוון הכספים שהוא גם בעייתי כי לא תמיד לבן הזוג יש כסף כדי לשלם את הערך המהוון וגם בגלל שהעיקרון של הבטחת פנסיה לגיל זקנה מתמסמס פה. יש פה איזה פטרנליזם אבל אם יש גישה של המחוקק שחשוב שתהיה לאדם פנסיה לעת זקנה אז מפספסים את הענין הזה.

פתרון אחר שעלה זה חלוקת האורך שיש לה יתרונות אבל יש לה גם בעיות. היא אולי יותר פשוטה מבחינת היישום האקטוארי ודברים כאלה, ועלה פתרון של חלוקת רוחב שזה לקחת את השווי של התיק שקיים במועד הפרידה ולחלק אותו לשניים, להשאיר תיק ששייך לבן הזוג שהיה רשום עד כה כבעל הקרן וליצור תיק נפרד שתואם גם את הגיל ואת כל המאפיינים של בן הזוג השני שפה עלתה התנגדות קשה מהאוצר לענין הזה בגלל שזה דורש אפילו מלכתחילה כשעושים את החישובים האקטואריים לגבי שיעור הפרמיה וכמה ישולם בסוף לפנסיה, להתחשב בזה שהזכאים הם שניים והם לא רק מי שמלכתחילה היה רשום כעמית הרשום אלא גם בת הזוג שלו, שיש לה למשל, בסטטיסטיקה, אורך חיים יותר ארוך, פחות סיכויים לנכות וכל מיני קריטריונים. יש לזה עלויות גם בהערכה מלכתחילה וגם בהפרדה, כשהיא תבוא לפועל יש עלויות, צריכים להושיב בן אדם שיעשה חישובים מחדש, יראה איזה תיק מתאים ועלתה השאלה מי ישא בעלויות האלה וגם פה הוצעו פתרונות, היתה הצעה אחת שמי שישא בעלויות זה בני הזוג שהתגרשו וזה יקוצץ מהשווי של תיק הפנסיה שעומד לרשותם.

בעלות של הטכנולוגיה או בעלות המשמעותית, בעלות של החשבונאות או בעלות של הפער שיכול להיות במס הכנסה.

היו טענות גם לענין הזה וגם לענין הזה. עכשיו דיברתי על הוצאות היישום של הפרדת התיקים שהן יכולות להיות או על הקרן ואז זה מין סוג של ביטוח הדדי בין כל חברי הקרן לעת גירושין,

יש גם רווח מהקרנות, יש כאן שני סעיפים שהקרנות מרוויחות בחלוקת הרוחב.

בשתי ההצעות שהן זהות שעומדות על שולחן הועדה הפתרון המוצע הוא פתרון של חלוקת רוחב, הפרדת התיקים, שהוא מאפשר גם אחר כך לבנות את התיק לפי המאפיינים של כל אחד מבני הזוג, אבל כאמור יש התנגדות עליו, יש לו עלויות. אני ראיתי שהממשלה תמכה בקריאה הטרומית בהצעה והבנתי שיש צוות בין משרדי שהוקם כדי לתת פתרונות, אבל אני לא יודעת איפה זה עומד בדיוק.

אני מציע להתמקד בשאלה הזאת כי היא שאלת הצומת המהותית ואם מגיעים להסכמה בנקודה הזאת, הנושאים האחרים נראים לי יותר פשוטים. למה שאת קוראת חלוקת רוחב, זה קודם כל שהאירוע התרחש במועד שבו חל הפירוד ובו מחלקים את כל הנכסים, זה ממשיך גם את הקלישאה הקודמת שאומרת שאנחנו רואים בצבירה הפנסיונית את אחד הנכסים שנוצרו במשותף בתקופת החיים המשותפים. כל נסיון לדחות את זה למועדים אחרים, את דיברת על שלושים שנה, זה גם יכול להיות חמישים שנה, זה קצבי זמן כאלה שבהם יכולים להתרחש כל מיני דברים בתוך התיק ואם מפרידים את הזכות מפרידים את האחריות. אני לא הבנתי עד הסוף את המשמעויות התקציביות של ההפרדה הזאת, אני מבין שיש עכשיו שניים שלשניהם יש זכויות בגובה הצבירה למס הכנסה וכו', השאלה אם זה הולך אחורנית, השאלה היא האם הזכויות הללו יוצרות משהו לפני מועד הפירוד או שכל הזכויות האלה הולכות רק קדימה.

חברת הכנסת נוקד תחליף אותי עד אחרי ההצבעה בועדת חוקה ואז אני אחזור לנהל את הישיבה.

יש פה שתי זכויות, יש את הזכות של גובה הצבירה וזאת המגבלה של מס הכנסה, עד כמה אתה יכול לצבור והמדינה תהיה שותפה בהפרשה הזאת. יש את הזכויות שקשורות במועד היציאה לגימלאות, אני מציע להתעלם מזה. אם אנחנו נתחיל לחפש עכשיו זכויות עתידיות בקצבי זמן כאלה, יש לי הרגשה שהענין יסתבך. יכול להיות שמה שאני אומר הוא פשטני מדי, כאשר מחלקים את הבית וכאשר מחלקים את העסק, מחלקים גם את הצבירה הפנסיונית בין בני הזוג עד למועד שבו הם נפרדו. זה נראה לי כרגע הפתרון היחיד האפשרי, כל דבר אחר יתקע את זה עוד פעם לעשר שנים.

אני הייתי רוצה להרחיב את השאלה, לשמוע את ההסתייגות של האוצר בחלוקה לרוחב, מה הנימוקים.

לגבי ההצעה כפי שנאמר בקריאה הטרומית אנחנו תמכנו, כשהכוונה שלנו היתה, ועכשיו היא התממשה, להקים צוות מקצועי לבדוק את הנושא הזה. הצוות יכלול את נציגי האוצר, הגופים הפיננסיים שקשורים לנושא וגם אנשי מקצוע. בראש הצוות יעמוד השופט שוחט, שופט בית המשפט המחוזי, שכתב כמה פסקי דין על הנושאים האלה, נציגים של לשכת עורכי הדין וגם אנשי אקדמיה שעוסקים בתחום הזה. הצוות הזה הוקם ובשבוע הבא הוא כבר מתחיל לעבוד. הצוות הוקם במשותף על ידי שר האוצר ושר המשפטים, הצוות קיבל תקופת זמן מוגבלת של שלושה חודשים, אני לא בטוח שבגלל כובד הנושאים, אבל אנחנו נוכל לדווח מתוך עבודת הועדה עד כמה התקדמנו. אני מניח שהאנשים הם אנשים מקצועיים שמכירים את הנושאים מבפנים כך שלא ידרשו ללמידה של הנושא.

לגופן של השאלות אני לא רוצה לנקוט עמדה, אני רק יכול לומר שצריך להסתכל על זה כנכס שהוא נכס עתידי והשאלה היא איך מחלקים נכסים עתידיים. לא מדובר על נכסי ברי מימוש עכשיו, כמו כל ביטוח וכל הסדר פנסיוני, הנושאים הם יותר מורכבים משום שהם נעשים על סמך חישובים אקטואריים מה יהיה בעתיד עם סיטואציות שונות וכו'. ולכן יש קושי מהותי, משום שאי אפשר להסתכל על זה כמו על כל נכס אחר שאפשר למכור אותו, אלא כל אחד לפני שהוא מגיש בקשה לפדיון מוקדם בודק כמה הוא מפסיד ופה אנחנו לא מעוניינים להגיע לתוצאות האלה.

זה חלוקה , זה לא פדיון וצריך לפשט עד כמה שאפשר. יש פסיקות ברורות ואנחנו מעוניינים להגיע למטרה כמה שיותר מהר. אני חושבת שכל דבר שהוא יותר בירוקרטי טכני, עליו צריך להתגבר, מה שחשוב זאת המדיניות.

זאת לא שאלה של בירוקרטיה וטכניקה, זאת שאלה איך עושים את זה בצורה האקטוארית הנכונה ביותר כאשר מחלקים זכות עתידית, זה מה שצריך להבין. אני הבאתי את זה בתור דוגמה, לא שזה חל במקרה הזה אלא שאנחנו מכירים מהמציאות היומיומית שלנו מה קורה.

אנחנו מדברים על פנסיה, אני מבינה שיש כאן יותר קשיים טכניים.

זה לא רק טכניים. לא היה קל להקים את הועדה גם בגלל שאלות תקציביות ובסופו של דבר הגענו לאיזה שהיא הצלחה שבשלב זה אנחנו לא מדברים על תוספת עלויות תקציביות ועל סמך הבסיס הזה הועדה עובדת. גם השאלה הזאת עלתה. ניתן לצוות הזה לעבוד, יש לו תקופה של שלושה חודשים, אני מניח שבתקופה הזאת כל המומחים שישבו על זה יוכלו לעדכן מה ניתן לסיים ויכול להיות שבתקופה הזאת יסיימו את הכל.

זה מה שאנחנו רוצים אז מה מונע.

אני רוצה להבין את השאלה, על איזה זכויות עתידיות מדובר. הרי אנחנו מדברים על מצב שאני צברתי בקרן הפנסיה שהייתי בה זכות מסויימת ועכשיו אומרים שהזכות הזאת מתחלקת לשתיים. מרגע זה והלאה כל אחד אדון לגורלו. הקרן שלי נשארה בקרן שהייתי בה קודם, זוגתי לקחה את חלקה ועברה לקרן אחרת או שפתחה תיק נפרד בקרן הזאת והקרן מתנהגת איתנו כמו שני עמיתים.

אלה הזכויות, הזכות לפנסיה. חצי מהזכות אצלך וחצי אצל הגברת.

אז אני שואל איפה הבעיה.

זה גם מה שאני לא מבינה.

הבעיה היא שברגע זה הכסף שנצבר בפנסיה הוא לא כסף שניתן למימוש.

אף אחד לא אומר לך לממש. כשבן אדם מגיע לגיל פנסיה הוא יקח את אותו אחוז שמגיע לו ויממש את זה. אם בני הזוג היו מקבלים 70% פנסיה עכשיו כל אחד יצטרך לקבל 35%.

יש כל מיני בעיות בתרגום של זה, גם בגלל החישוב מלכתחילה של הפנסיה שהוא מבוסס על כל מיני נתונים סטטיסטיים גם על תוחלת חיים וסיכויי התממשות של דברים שבונים אותם לפי עמית שהוא גבר או עמית שהיא אישה, זה לא שאי אפשר לעשות את זה אבל גם למשל בגלל שהפנסיה אמורה להתחיל להיות משולמת בגיל מסויים ועכשיו אולי יצטרכו לשלם אותה בגיל יותר מוקדם.

למה בגיל יותר מוקדם?

אם רוצים שהתיק הנפרד יותאם לצרכים של בת הזוג, נכון מהותית שהפנסיה תשולם לה ברגע שהיא יוצאת לפנסיה,

על החלק שלה.

החלק שלה. כי אחרת היא נשארת חמש שנים או יותר בלי שום הכנסה, כי היא צריכה לצאת לפנסיה לפי החוקים שקיימים לגבי נשים ולעומת זאת הפנסיה שלו משולמת לפי גיל הפנסיה שלו. אז יש פה כל מיני תרגומים שהם לא פשוטים אבל זה לא אומר שהם בלתי אפשריים. יש מדינות שכבר חוקקו חוקים מתוך הכרה בזה שתיק פנסיה משפחתי צריך לקחת בחשבון שאחר כך הוא יהיה שייך גם לבן הזוג והם עשו הסדרים, ואצלנו חוקי הפנסיה שלנו מתעלמים מזה.

באיזה מדינות?

באנגליה, בשבדיה, בפינלנד, בקנדה.

אז למה לא לקחת את זה משם?

זה מתאים לשוק פנסיה מסויים ואני חושבת שזה בדיוק מה שצוות הזה רוצה לעשות מתוך הכרה שזה לא משהו כל כך פשוט. אני רוצה לשאול לענין הצוות, אם הנחת המוצא שלו זה שהולכים לכיוון של חלוקת רוחב, ברוח הצעת החוק.

זאת הכוונה.

אני ממשרד האוצר אבל אני מייצג את רשות המיסים בדיון פה. לסוגיה שאתם מעלים פה יש השלכות מס. צריך לבחון את הסוגיה של חישוב המס כאשר מחלקים את זכויות הפנסיה. אנחנו עד היום ידענו, יש גם פסקי דין בנושא הזה, שכאשר בני זוג נפרדים ולאחד מבני הזוג יש הכנסה מקרן פנסיה או זכות פנסיונית מפנסיה תקציבית, אנחנו מחייבים במס את בעל הזכות וזה משמעותי לענין שיעורי המס ולענין גובה המס שהוא צריך לשלם. ברגע שאני מפצל את ההכנסה לפני שאני מחשב את המס זה מקטין את חבות המס בצורה משמעותית.

תחשב את המס באותו זמן.

לדוגמה אדם שיש לו הכנסה מעבודה, נניח שלאישה יש זכות בהכנסה מעבודה של הבעל, אז קודם כל אני מחשב את המס שהבעל צריך לשלם ומהנטו מחלק. אותו דבר בפנסיה. לאורך כל השנים אמרנו ויש גם פסק דין בנושא הזה, שאומר שצריך לחשב את המס בידי בעל הזכות. בעל הזכות הוא זה שקיבל את ההטבות, הוא זה שתימרצנו אותו להטבות מס או לחיסכון הפנסיוני הזה ולכן חישוב המס יעשה אצלו, כאשר אני מחשב את המס אצלו באופן נפרד מהאישה. הוא יכול לחלק לה את הנטו, מהנטו מתחלקים חצי חצי.

אפשר גם להוריד את חלקה במס.

אם אני מחלק את הנטו אז המס כבר שולם, אבל אם אנחנו מפצלים לפי הצעת החוק הזאת את הזכות בפועל בפנסיה, צריך לפצל,

הם לא שילמו את המס כי הם משלמים לפי המיסוי שלו כשהפירות הם לחלוטין שלה לפי פסק דין והוא לא יכול לגעת בהם.

אם אנחנו הולכים לפי זה שיש לה זכות בפרי עצמו, זה אומר שצריך לפצל גם את חישוב ההכנסה ואז זה מקטין את חבות המס. יש לזה השלכות, צריך לראות איך אנחנו מתייחסים לדבר הזה, איזה השלכות יש לענין דיני המס מהבחינה הזאת.

יש נציג שלכם בצוות הבין משרדי?

יש שלושה נציגים של האוצר בועדה. לענין הפיצול הזה ביום הפרידה, יש פה איזה שהוא סוג של מכירה, יש פסק דין שדן בנושא הזה, יכול להיות שיש פה איזה שהוא סוג של מכירת זכות בידי הבעל שהוא צבר איזה שהיא זכות בעצמו וקיבל גם הטבות מס לאורך השנים בגין אותה זכות ולכאורה הוא מנתק את עצמו מהזכות הזאת, יש פה אולי איזה שהוא סוג של מכירה, גם את הנושא הזה צריך לבחון.

זה לא תואם את הגישה שאומרת, לפחות לפי הילכת השיתוף, שהזכויות הם גם שלה למרות שזה רשום על שמו.

וגם זכויות המס הן של שניהם.

זה היה מקלט מס וזה עדיין מקלט מס כי זה טרם הגיע לבשלות. ממסים את זכויות הפנסיה רק בשלב שהן מגיעות לתשלום.

זה לא מקלט מס, זאת הטבת מס מוכרת למי שצובר לפנסיה. המחוקק אמר שאנחנו מעדיפים צבירה פנסיונית ולכן מטיבים איתה בהטבות מס, אבל מזה נובע דבר נוסף, שכל הזכויות שניתנו לבעל או לאישה בתקופת חיי השותפות ביניהם, שייכים לשניהם. אם הולכים עם זה מלמעלה למטה, אני חושב שצריך לחלק פחות ולחפש פחות, אומרים חתכנו את זה בתאריך מסויים, מה שהיה עד אז היה לשניכם, אם אני שילמתי פחות מס הכנסה כי צברתי יותר לפנסיה ברמה עד תקרת הפנסיה, גם את נהנית נזה ואם צברתי פחות כי רציתי להשתמש בכסף ושילמתי על זה מס, את היית שותפה איתי בשימוש בכסף שלא היה בפנסיה, כמוני. אני מציע ללכת מלמעלה עד למטה באותו הגיון, אני מבין שכל דבר אפשר לסבך וכשהוא יתחיל להסתבך אנחנו נקבל חוק של 400 עמודים ובסוף לא יצא מזה כלום.

זה מאוד הגיוני מה שאתה אומר שביום היציאה לפנסיה או ביום הפרידה,

ביום הפרידה, זה לא אותו דבר.

מפצלים את הזכויות ואז כל אחד יש לו את הזכות שלו, ויש גם את הזכות לחישוב נפרד.

וגם החובות.

המיסוי יורד בצורה דרמטית, אם ניקח 10,000 שקל ונפצל בין שניהם, הם מגיעים לאפס. במס הכנסה יש חישוב מאוחד וחישוב נפרד, אנחנו רואים את בני הזוג כיחידה כלכלית אחת לאורך כל השנים ומאפשרים להם חישוב נפרד, אם עכשיו אתם אומרים שזה ביחד אז צריך לעשות חישוב מאוחד ואז אנחנו חוזרים לאותו מצב.

אני רוצה להתייחס ספציפית לנקודה הזאת בדוגמה. נכון שהחוק דיבר על המיסוי ולא רוצה להפסיד כאן כסף, אבל כל הצעת החוק הזאת היא לגבי חלוקה שיוויונית וצודקת לנשים, לא להשאיר אותן זקנות עניות. אותה גישה גם פה. איש יוצא צבא מקבל 10,000 שקל פנסיה, הוא בגיל 40-50 ויש לו מישרה נוספת כדירקטור עם הכנסת של 20,000 ש"ח. סך הכל הוא מרוויח שלושים אלף שקל. מזה הוא צריך לשלם 60% מס הכנסה. אשתו, שמגיע לה חצי מה-10,000, מורידים לה מזה 60%. מה נשאר לה מה-5,000, 2,000 שקל לחודש. זה צודק? לא. אז כמו שרעיון העלאת החוק היה של שיוויוניות וצדק בין בני זוג, גם פה, אז האוצר יפסיד.

אני מדבר על העיקרון, בפנסיה בדרך כלל לא מגיעים לסף המס, אין פה ענין של להפסיד מס, הבעיה היא בעיה עקרונית של איך אנחנו מחשבים את המס.

אם מפרידים אז כל אחד משלם את המס שלו. אני לא מבינה על איזה דבר עקרוני אתה מדבר. העיקרון הוא של האוצר שהוא לא רוצה להפסיד את המס, אבל אם מחלקים את זה אז כל אחד משלם את החלק שלו. הדוגמה שלי מראה שיש כאן קיפוח אדיר של נשים.

אני מייעץ לגרנית בנושא הפנסיה. אני אתחיל מהנושא שעלה פה. פתרון אחד מאוד מעניין נעשה באוסטרליה. באוסטרליה מחלקים את זכויות הפנסיה לזוג שהוא זוג כל חודש, בקרן הפנסיה יש לכל אחד חשבון נפרד. הם הלכו לכיוון הזה מתוך הבעיות שהתעוררו גם כאן. הכיוון הזה שהיום דנים עליו בעוד ארצות, ובאוסטרליה הוא כבר מתבצע, הוא נותן את הפתרון הנכון לעוד הרבה בעיות מהסוג הזה, למשל בעיות המיסוי.

בבריטניה, ששם זה פועל כבר כמה שנים, העבירו את כל השאלות האלה לבית המשפט. כל חלוקה של זוג שהתגרש הפתרונות הם על ידי בית המשפט ולא בחוק. החוק קובע את העקרונות.

הויכוח עם אנשי האוצר הוא לא מהיום, הוא כבר נמשך שנים, הם התחילו בתמיכה בפתרון אורך, הבעיה העיקרית שצריך להפנים את הפתרון רוחב לא רק בנקודת הזמן של הגירושין, אלא המציאות של רוחב קיימת בכל חיי הנישואין. זה ששילמו מס הכנסה לפי ההכנסה של הבעל זה לא בסדר, מפני שצריך היה לקחת בחשבון שישנה אישה שבתנאים מסויימים תשלם, אם יוטל עליה מס. ולכן צריך לטפל בנושא הזה אחרי שמפנימים את העיקרון של הרוחב שהוא היחידי שיכול לעבוד מפני שכל פתרון אורך הוא קושר את בני הזוג אחרי הגירושין למשך שנים רבות והתסבוכת היא בלתי ניתנת לפתרון.

לגבי מועדי תוחלת חיים, אפשר לספור עשרות בעיות, לא ניתן לפתרון בצורה מתקבלת על הדעת.

צריך להפנים עיקרון נוסף. הפנסיה זה לא רק ערך כספי, היא נותנת בטחון אחרי תקופת הפרישה נוסף לערך הכספי שלה, ולכן בשום פנים ואופן אסור לגלוש לקשר בין חלוקת כל הנכסים בערכים כספיים באופן שווה בין בני הזוג לפי מה שמגיע להם, אסור, מה שנעשה היום הרבה פעמים, לקשור את הפנסיה עם היוון או חלוקה או דברים אחרים. ידוע שבהרבה פסקי דין יש מצב שבסופו של דבר בגלל התסבוכת אומרים שהאישה תקבל את הדירה והבעל יקבל את הפנסיה. חושבים שהפנסיה זה נייר והדירה זה בית, אבל ברוב המקרים הפנסיה ערכה האקטוארי הרבה יותר גבוה מאשר הדירה ולכן אסור לקבל את הדבר הזה.

יש בעיות מס, לא הועלו כולן, בעצם ההעברה של הערכים הכספיים הגלומים בפנסיה והדבר העיקרי שצריך להחליט עליו בחוק זה שעצם ההעברה היא איננה אירוע מס. האישה לא מקבלת שום דבר חדש שלא היה לה מקודם, לפי הגישה של פתרון הרוחב.

צריך להפריד את התיקים, עצם הפרדת התיקים והעברת זכויות פנסיה היא מנוגדת לתקנות ולחוקים של הפנסיה ולכן זה צריך להיכלל בתוך החוק שבעיקרון צריך להיות עורף לאותם העקרונות לפתרון הרוחב ובעיות המס והפרדת התיק והיכולת להעביר את הזכויות. אם הדבר הזה ינתן על ידי החוק יש, חוץ מה שפה תארו, עשרות בעיות אחרות שנובעות מזה שבין המינים יש תוחלת חיים שונה, יש תוחלת נכות שונה, יש תוחלת תמותה שונה ושוני בתקופת העבודה, יש הרבה מאוד בעיות ולכן בבריטניה העבירו את כל הבעיות האלה לבית המשפט אחרי שהחוק נותן מסגרת אפשרית בכדי לטפל בדברים האלה לפי העקרונות שתוארו.

אני רוצה לעשות איזה שהוא תקציר קצר כדי לקחת אתכם למה שאני מציעה. אנחנו מתגלגלים עם החוק הזה,

מי זה אנחנו?

אנחנו זה נעמת, גרנית, ארגונים נוספים, גם הועדה לקידום מעמד האישה, מתגלגלים עם החוק הזה ומקור הענין זה בעיות שהתעוררו בעיקר בקרב נשים, למרות שהוא לא מטפל רק בנשים, היום עיקר המבוטחים בקרנות המוסדיות זה נשים, זה בהחלט נותן פה גם יתרונות לגברים ותיכף תהיה לי גם תשובה בנושא המס. בתחילת הדרך חשבנו שקודם כל יהיה איזה שהוא פתרון, כי היה מצב שעדיין די קיים שבמסגרת דיני המשפחה זה מוכר כרכוש משותף, הולכים לבית המשפט, קובעים שהפנסיה תשולם לאישה בדרך כזאת או אחרת, ואנחנו לא מדברים על היוון כי היוון זה פתרון רע, היוון זה אומר שהאישה מוכרת את עת זיקנתה לצורך משהו שהוא מיידי כיוון שהיו כל הבעיות להתמודד עם זה כשהבעיה הקשה ביותר זה במות בן הזוג לשעבר. במות בן הזוג לשעבר לא משנה מה נכתב בהסכם שקיבל תוקף של פסק דין בבית משפט לענייני משפחה או בבית הדין הרבני, הקרנות או החקיקה הרלוונטית לא מכירים בבן הזוג הלא רשום ולא משנה מה היתה הציפיה שלו, לא משנה מה היתה המחשבה שלו, ואם הוא חי מזה, הוא הופך להיות רואה ואינו נראה והוא לא קיים יותר במערכת והוא לא יקבל כספים. אנחנו מכירים נשים רבות שזה המצב שלהן היום.

האישה השניה או הידועה בציבור כן מקבלות.

עוד לא הגעתי לזה. זה מצב שהוא בלתי נסבל. אני חושבת שעם כל הכבוד לועדות שמקים משרד זה או אחר, בשלב ראשון צריך להעביר את זה לקריאה ראשונה ובהרבה חוקים היתה סיטואציה כזאת שהחוק המשיך להתקדם והממשלה בחנה וחשבה על פתרונות טובים וחברו יחד לקראת סוף הדרך. דוגמה לזה הוא חוק זכויות נפגעי עבירה, שהחוק המשיך להתקדם והממשלה בינתיים דנה על נוסח שהוא יהיה נוסח מטעם הממשלה וחברו יחד.

אני רוצה להתייחס לכל הבעיות שהועלו פה, שגרמו לזה שלפחות נעמת תמכה בחלוקת אורך. לכאורה היא פשוטה, לא צריך להפריד, לא צריך לעשות חישובים אקטואריים, לא צריך לעשות שום דבר, רק בבוא היום תקבל האישה. אבל היא פשוטה רק לכאורה, כי קודם כל היא יוצרת את הדבר הבעייתי ביותר, הזוג נשאר ביחד, הוא לעולם לא נפרד. אז נכון שאנחנו אומרים את זה גם לזוגות עם ילדים, אבל בטח שבענייני כספים הם צריכים להיפרד ויפה שעה אחת קודם. ולכן התחלנו בשלב יותר מאוחר, גם בעזרת רשות המיסים שסירבה להתייחס לדברים שהעלינו,

אני מבין שאין מחלוקת. גם הם אומרים שהמנדט של הועדה זה חלוקת רוחב.

נכון, אמרתי שאני רוצה להקדים כדי להגיע לנקודה הזאת שלמרות כל הבעיות אנחנו כן חושבים על חלוקת רוחב.

אבל למה את סקפטית לגבי הועדה?

אני לא סקפטית, אני מלאת אמון בכל הועדות שקמו אי פעם, הם תמיד יצרו דברים נהדרים, אבל אני בכל זאת חושבת שיש אנשים ובעיקר נשים, שאותן אני מייצגת, שזמנן לא בידן וזה חייב להתקדם קדימה. הועדה הזאת היתה אמורה לקום ואחר כך שוב היתה אמורה לקום והיא בדרך לקום כבר תקופה מאוד ארוכה ולכן חייבים להמשיך להתקדם.

אני רוצה להתייחס לבעיות שעלו. יש בעיות, אי אפשר להתעלם מהן, אבל הבעיות כולן בשדה האקטוארי והן כולן ניתנות לחישוב. זה מאזן, יש נקודות זכות ויש נקודות חובה. נקודת חובה אחת היא שחלוקה עולה כסף, זה משנה את חישוב תוחלת החיים של כל אחד מבני הזוג, אבל לעומת זאת אדם שנפרד מבת זוגו נשאר עם הפנסיה אצלו ונישא בשנית, פותח בפרק ב', בדרך כלל פרק ב' היא אישה יותר צעירה, גם תוחלת החיים שלה היא ארוכה, האיש הזה יוריש את זכויות השארים שלו בכמות יותר גדולה. אנחנו מדברים על ה-70%, הוא יוריש את הכל לאשתו החדשה והצעירה, גם כאן ישלמו הקרנות או אוצר המדינה יותר כסף. צריך לבחון את כל התמונה ואם נבחן את כל התמונה נראה שבסופו של דבר לא בטוח שהמספרים כל כך פנטסטיים בשורה התחתונה וגם בהקשר המיסויי אני רוצה להגיד אותו דבר, כי הרבה מאוד נשים היום הן בעלות הפנסיה המוסדית ולכן יכול להיווצר מצב שבו בן הזוג שקודם קיבל בהסתמך על הפרשות המס של האישה, עכשיו ימסו אותו על כל הכנסתו. בהחלט יכול להיות פה מצב שהאוצר יצא מורווח ולא רק מופסד. החישובים וכל הבעיות הם לא כל כך בעיות במישור המשפטי כמו בשדה האקטוארי והן דורשות חשיבה. אני חושבת שאת כל החשיבה הזאת צריך לעשות בחשיבה אקטוארית ולפי זה לגזור כללים ולא להשאיר את זה לבית המשפט פר מקרה, כי בית המשפט הוא לא אקטואר, יש בזה אקטואריה עם מדע כללי, לא מדע ספציפי ולכן הכללים צריכים להיות כלליים ולא להשאיר לבית המשפט כל מקרה לגופו לבחון לפי האקטואריה הספציפית אלא לבחון את האקטואריה, לגזור כללים ולפי זה להתקדם.

בכל מקרה הם יהיו בתקנות ולא בחוק הראשי.

זאת אחת הבעיות בהצעה. כרגע לכאורה בית המשפט הוא זה שקובע איך בדיוק תעשה חלוקת הזכויות בכל מקרה ומקרה.

אני אסביר כי יש לי יד ורגל בחוק הזה, הכוונה פה לחלוקה בכל מקרה ומקרה לא מתייחסת דווקא לחישוב האקטוארי כמו לחישוב החיים המשותפים. נאמר שהיא הצטרפה אליו בשלב שהוא כבר התחיל לצבור, אז היא זכאית רק ל-30% ובסיטואציה אחרת שהם מתחילת החיים המשותפים צוברים ביחד אז זה 50%, זאת הכוונה פה לכל מקרה לגופו.

אבל זה יהיה בכללים, זה לא יכול להיות בחקיקה הראשית, זה יהיה בתקנות שיצטרכו לבוא לאישור הועדה בתוך פרק זמן שנקצוב כי אם אנחנו ניכנס לכל המנגנון הזה בטוח לחלוטין שלא נגמור.

אבל אני חושבת שפה לא נכנסנו למנגנון, זה החוק.

המנגנון צריך להיות שורה אחת, השר, באישור השר, ויהיה ויכוח איזה שר,

אני חושבת שזה מה שיש בחוק, החוק לא נכנס לדברים האלה. כל הבעיות האלה הן לא בעיות משפטיות, זה לא בעיות של לדבר על זכויות עתידיות או לא זכויות עתידיות, אלא חישוב אקטוארי.

נכון, אבל זה הכלי שתקנות צריכות להיות.

אם אני מבינה נכון את ההצעה, היא מתעלמת מזה שהרבה תיקים לא מגיעים לבית משפט, הם נסגרים בהסכם.

הכללים חלים גם על הסכם שלא בבית משפט.

כרגע לא, הכל בידי בית משפט, הוא שולח אולי יותר מדי מקרים לבית משפט וזה יכול לסרבל.

כמעט כל הסכם גירושין מגיע לבית משפט לאישור. אולי אנשים סוגרים את העניינים ביניהם אבל אז הם מגיעים לבית המשפט לאשר את ההסכם.

כשאומרים שבן הזוג הלא רשום ירשם כעמית חדש ויהיה בעל זכויות כפי שקבע בית המשפט, ובית המשפט קובע מה הזכויות, צריך ללטש את זה ולדאוג לזה שאני לא יוצרת דיונים מאוד מורכבים.

הכוונה בקבע בית המשפט היא גם באישור הסכם.

אני לא רוצה שהוא יקבע את הזכויות, אני רוצה שזה יהיה לפי כללים.

גם חוק יחסי מון נותן סמכות לבית המשפט, אבל בית המשפט בהרבה מאוד מקרים, כמעט ברוב המקרים מאשר את ההסכמה בין הצדדים, זה עדיין קביעה של בית המשפט. לשם התכוונו ואם ללטש את זה זה רצוי ומומלץ אבל זאת הכוונה.

אני רואה לנגד עיני חוק שהוא כמעט כמו כל חוקי הפנסיה. ישנו החוק הראשי, ישנם בו עקרונות, ישנן תקנות שמבחינת היקפן הם פי כמה וכמה יותר גדולות מאשר החוק עצמו, שהם חקיקה אמנם משנית אבל הם דבר חקיקה לכל דבר וענין ואז צריך להחליט על מי מוטלת החובה, האם על קרן הפנסיה, לא את הכל צריך להשאיר לבית המשפט ולא את הכל צריך להשאיר לבני הזוג. לצורך הדוגמה, החובה הזאת של החישוב האקטוארי, אני לא נכנס לויכוח מי ישלם אותה, היא צריכה להיות חלק מהמטלה של קרן הפנסיה שבה הבעל או האישה מבוטחים, כאשר מתרחש אירוע פירוד מוטלת עליהם חובה לעשות את חלוקת התיק על פי תקנות שקבע שר האוצר או מי שקבע אותן.

דווקא פה אני לא כל כך מסכימה. אני חושבת שהכלל המנחה זה כמו בחוק יחסי מון, הכלל המנחה שזה מחצה על מחצה, חצי וחצי. אבל צריך לראות את הנסיבות הספציפיות ומי שצריך לראות את הנסיבות הספציפיות זה או הסכמה בין בני הזוג שתאושר בבית המשפט, או בית המשפט. זה קצת לתת תפקיד שיפוטי לקרנות הפנסיה. קרנות הפנסיה יעשו את העבודה בפועל, אבל לקבוע,

זה כבר ויכוח הרבה יותר עקרוני. לפני שבוע אישרנו בועדת כספים את כל המנגנון של היכולת לעבור מקרן לקרן. העיקרון המנחה היום בחקיקה בכנסת הוא העדפה ברורה לפנסיה. אני לא בטוח שאני רוצה להשאיר את זכויות הפנסיה שנצברו במהלך הנישואים לחלק מהמשא ומתן של בית תמורת פנסיה. נאמר שאני בא לבית משפט ואני אומר שזכויות הפנסיה מתחלקות שלי ושני שליש, כי מישהו הציע לאישה לוותר על חלק מזכויות הפנסיה שלה תמורת חלק יותר גדול בבית. השאלה אם אנחנו מוכנים לומר פה לא, זכויות הפנסיה, משום הטווחים הארוכים שלהם, משום חוסר היכולת של אף אחד לדעת עד הסוף מה יהיה, הם נחלקות חצי חצי וצריכה להיות סיטואציה מאוד מיוחדת שעליה יחליט בית המשפט שלא יהיה חצי חצי, לי נדמה שזה צריך להיות המנגנון.

אתה אומר שזה מנדטורי, זה לא ניתן לבחירה.

ניתן לבחירה בנסיבות מיוחדות שהן יצטרכו להיות חלק מהאישור של בית המשפט. אם אנחנו מקבלים את הקו שהפנסיה, וזה הולך עכשיו בהרבה חקיקות, כולל הטבות מרחיקות לכת שאומרות שאם זה פנסיוני תקבל, אם אתה רוצה לחסוך לא לפנסיה אלא לחיסכון אחר, כל מה שקרה מאז דו"ח בכר, ולא רק, גם קודם, הוא אמר שיש העדפה ברורה של החסכון הפנסיוני על פני דברים אחרים. למה לשבור את זה פה. וגם בסיטואציה שהיא מאוד רגישה, כולנו יודעים מה זה העימות הזה, ומדובר בנושא שגם למי שמבין בו הוא מאוד מסובך, קל וחומר למי שפחות מבין בו. אם לא יתנו לי נימוק מאוד חזק נגד אז זה מנדטורי, עם אפשרות שבית המשפט יחליט אחרת בנסיבות שיהיה הגיון להחליט אחרת ולזה יותקנו תקנות. לכן אולי זה יחסוך את כל החישובים האקטוארים המסובכים. יש כללים ברורים, התרחש האירוע, תחתכו חצי חצי, אלא אם יש לכם נימוקים חזקים למה לא חצי חצי.

במקום שבו כתוב שבית המשפט יקבע, יהיה כתוב פעמיים, יהיה, השר יתקין תקנות באישור הועדה לקידום מעמד האישה של הכנסת, ובמקרים שבהם יהיה הצדק סביר, בית המשפט יקבע.

אני חושבת שצריך להקדיש עוד מחשבה לשאלה בין רצון חופשי של בני הזוג לבין חשיבה על פנסיה, שהם שני עקרונות מאוד חשובים וצריך לראות איך מאזנים אותם.

אני מייצג פה את התחום המקצועי, אני בכלל לא מתכוון להיכנס לענין שבין בני הזוג, זה לא התחום המקצועי שלי, אני אתייחס בעיקר למשמעויות הפנסיוניות.

כמו שחברי הכנסת פה אמרו, תחום הפנסיה הוא תחום מאוד מורכב, קיימים בו רבדים על גבי רבדים, תיק עצום משנים קודמותו אני אציג מעט מהבעייתיות שאנחנו רואים בהצעה הזאת. יש צוות שאמור להתכנס בעוד שבוע לדיון ראשון בענין, הנושא הזה אמוד מורכב,

האם בצוות הזה תהיה גם נציגות לארגוני הנשים שהובילו את זה כל השנים?

גופים מקצועיים, קרנות הפנסיה, אנשי אקדמיה. בדרך כלל כשאנחנו מקימים ועדות אנחנו לא מכניסים לתוכן את הגופים האינטרסנטיים.

אני מוחה על הגישה שארגוני הנשים הם אינטרסנטיים. זה חוק שבא לפתור בעיה של שיוויון, זאת זכות יסוד לדעתי.

שיוויון זה אינטרס ברור, המילה אינטרס היא לא בעייתית. המאבק לשיוויון הוא אינטרס ברור ואני מייצג אותו בלי שום בעיה.

כל השנים הם מלווים את זה, אנחנו נצא בקריאה, יש דברים שאתם תוסיפו.

יש ועדות שאנחנו חושבים שהתרומה המקצועית של ארגוני הנשים היא משמעותית, פה היה נראה לנו שהגופים שצריכים להיות חברים בועדה הם גופים בעלי הכשרה מקצועית בתחום האקטואריה, כי את העקרונות ארגוני הנשים יכולים להציג וארגונים נוספים, אבל כאשר מגיעים לשאלה איך לעשות את זה כי הבסיס פחות או יותר מוסכם כשמדובר על חלוקת רוחב, גופים מקצועיים צריכים לעסוק בדבר הזה. לכן בענין הזה לא חשבנו שצריך לשתף אותם. בענין הזה נראה לי שהאינטרסים הם לא אינטרסים עצמיים שלהם כל כך.

אז איזה, פלורליסטיים אוניברסאליים?

יש שם הרבה מאוד גופים שאין להם אינטרסים.

אבל יש גם כאלה שיש להם אינטרסים.

גם הגופים האלה שנכנסו בגלל שיש להם אינטרס, הסיבה שהם נכנסו היא היכולת להעמיק ולהבין מה קורה, אחרת אי אפשר היה לעבוד אם היו בחוץ. יש גופים שאי אפשר היה לוותר עליהם.

אני חושבת שזה קצת צורם, ממשרד האוצר יש שלושה נציגים ומי שהנושא קרוב לליבו ומכיר את כל הבעייתיות, במיוחד שהוא מלווה במומחה בתחום הבטחון הסוציאלי, אני חושבת שזה לא תקין. הועדה תצא בקריאה, אנחנו לא יכולים לכפות אבל נצא בקריאה. בנושאים עקרוניים אני חושבת שמאוד חשוב לשמוע את דעתם.

וודאי שנשמע, הרי תצא הודעה בעיתונות לציבור שכולם יבואו וישמיעו את עמדתם, זה הנוהג שבדרך כלל נוהג, הרי לא ננהג פה בצורה שונה. אבל המטרה היא להגיע תוך זמן קצר, לא להתחיל בויכוחים אלא לראות מה הדרך הטובה ביותר ליישם את החוק.

אני רוצה להציג כמה בעיות, אני מניח שחברי הכנסת שמצויים בתחום הפנסיה מכירים אותן. קרנות הפנסיה מבוססות על עיקרון של ערבות הדדית וכל נסיון לשנות זכויות של פנסיונר או מבוטח בגלל איזה שהוא אירוע משפחתי, יש לה משמעויות על עמיתים אחרים שאני לא רואה שום הצדקה להשית עליהם עלויות בעקבות אירוע משפחתי כזה או אחרת של מישהו.

בקרנות הפנסיה הוותיקות והפנסיה התקציבית אין סכום צבור לזכותו של מישהו שאפשר לחלק אותו, יש איזה שהן זכויות לא ברורות שמתגבשות במועד פרישתו לפנסיה, הזכויות הכספיות של מבוטח בפנסיה תקציבית או בקרנות הפנסיה הוותיקות נקבעות ביום פרישתו לפי השכר המבוטח שלו כשהוא פורש. אם אירע לו אירוע פירוד כשהוא בן ארבעים אי אפשר לדעת מה יהיו הזכויות שלו, אי אפשר לקבוע שם שום דבר כלפי בת הזוג שלו. בקרנות הפנסיה החדשות אי אפשר בכלל לרשום עמית. מה שמוצע בהצעת החוק שבן הזוג או בת הזוג, אני מניח שהחוק יחול על שני המינים, אותו בן הזוג שאין לו זכויות באותה עת בקרן ירשמו אותו כעמית, קרן הפנסיה לא מחוייבת לקבל כל אחד כי אולי מצבו הבריאותי לא טוב ואם יקרה לו משהו זה יפול על עמיתי הקרן. יש פה מעבר להתייחסות לשני בני הזוג, בין אם זה הבעל ובין אם זאת האישה, מנקודות מבט כאלה ואחרות, יש פה משמעויות כספיות גם על אנשים אחרים שאין שום סיבה שיפגעו כתוצאה מאירוע כזה או אחר. זה משהו שצריך לחשוב עליו הרבה, וזה מעט מאוד מהנקודות הבעייתיות פה, ואני חושב שבשביל זה יש צוות. האוצר בכלל לא מתייחס לפן של נשים וקידום מעמד האישה בענין הזה, זה בכלל לא הענין, הענין הוא מקצועי שדורש המון משחבה ובשביל זה הוקם הצוות, אני חושב שזה לא יהיה נכון לדחוף הצעה כזאת, צריך לתת לצוות לעבוד.

תשעה חודשים ישבה ועדה ורק עכשיו הקימו את תת הועדה הזאת.

אני רוצה לתמוך בהצעה שעלתה פה קודם שמדברת על זה שיחד עם ישיבתה של הועדה הממשלתית לבחינת הנושא, הועדה לקידום מעמד האישה תמשיך בתהליך החקיקה בצורה מואצת. מדובר על ועדה שיש לה מנדט לשלושה חודשים שכבר היתה אמורה לפעול לפני שישה חודשים על פי החלטת ועדת שרים לענייני חקיקה והיא עדיין לא התחילה לדון. כדאי שנסנכרן את הזמנים מול הועדה כאן והועדה הממשלתית וכדי שהועדה הממשלתית תתחיל לעבוד אני מציעה שאנחנו נמשיך את תהליך החקיקה וניפגש בקריאה ראשונה.

אני חושבת, ואני מניחה שגם חבר הכנסת אורון יסכים, שהדברים יתנהלו במקביל. בישיבה הבאה של הועדה במועד שיקבע אנחנו נקבל את ההערות של כל הגופיים הרלוונטיים להצעת החוק, במקביל נפנה ל-ממ"מ, אני רואה שיש דו"ח מ-2005, חלו דברים, יכול להיות שנוכל לקבל התייחסויות גם לגבי דברים שקורים במדינות אחרות, אני חושבת שאנחנו נקבל החלטה שאנחנו נצא בקריאה להוסיף לועדה נציגים של ארגוני הנשים שעסקו בנושא ויחד עם היועץ דב פלג ואנחנו כמובן נמתין להמלצות של הצוות. במקביל תימשך העבודה לקראת קריאה ראשונה. אני חושבת שהנושא הוא מאוד חשוב, הוא נוגע לזכויות של נשים בכלל ונשים גרושות בפרט, נושא השיוויון בעיני הוא מרכזי ואני חושבת שבירוקרטיה נועדה להקל על ביצוע מדיניות ולא להקשות ולכן צריך למצוא את הדרך הנכונה, כאשר אם הוסכם על עקרון הרוחב שהוא בעיני העיקרון הפשוט יותר, צריך למצוא איך לעגן את הדברים בצורה הטובה ביותר והמהירה ביותר נוכח העובדה שמדובר במשהו שהתחיל ב-2002.

אני לא מבינה למה רק עכשיו הקימו את הועדה הזאת, היה אפשר להקים אותה לפני חמש שנים.

אם הממשלה לא תדע בבטחון שהחוק הולך לעבור לא תהיה ועדה ולא יהיה כלום.

הצוות מתכנס בלי קשר

כאשר יחול הפירוד, ומתי יחול הפירוד, כשאנחנו נעביר את החוק בקריאה שלישית, נשחרר אתכם מכל ההתחייבויות שהיו עד עכשיו, מכל האמירות שהיו עד עכשיו והלוואי והייתי קצת יותר אופטימי.

ערבות הדדית בתוך הקרן והקרן לא תסכים לקלוט את האישה כי במקרה תמיד האישה חולה, אני כבר רואה את הערימות של התקיעות, לכן אני לא במקרה הצעתי חקיקה עם עיקרון ותקנות שיוגבלו בזמן התקנתן, כי אנחנו לא נדון עכשיו איך פותרים את הבעיה של אישה שהקרן לא מסכימה לקלוט אותה אצלה ומה קורה עם הזכויות שלה, אגב הזכויות האלה עומדות לרשותה. אני לא בטוח שאפשר יהיה להטיל חובה על הקרן לקלוט את האישה, אני לא אומר שאין פה בעיה, אבל קודם כל המניע העיקרי שלנו זה להבטיח את הזכויות של האישה. אם לאישה או לגבר ישנן בעיות הם יצטרכו להיפתר לא בכלי של החוק הזה.

זה לא רק בין הגבר לאישה, זה גם בין אותם בני זוג לבין שאר העמיתים בקרן.

זאת טענת המחץ.

זאת טענה נכונה.

לפי המגמה הדומיננטית באוצר מרכיב הערבות ההדדית הולך ויורד. אי לבטל בקרן פנסיה ערבות הדדית בכלל, גם בחדשות המרכיב הזה הולך ויורד, אני לא אומר שהוא מבוטל לגמרי.

יש לי בקשה לאוצר, אל תעמיסו על הנושא הזה את כל הפרובלמטיקה של הפנסיה באלף השלישי. כי מה שיקרה זה, כתפיים צרות מדי לפתור את כל הבעיה. אם לא תסכימו שננסה לפתור בעיה שאין מחלוקת שהיא קיימת,

כבר הסכמנו ובשביל זה הוקם צוות.

רציתי לומר לקראת הישיבה הבאה כמה מילים. יש פה כמה דברים שעלו תוך כדי הדיון, כיוונים שאני אנסה להכניס אותם לנוסח לקראת הישיבה הבאה. האחד זה הענין שחבר הכנסת אורון דיבר עליו, לפחות בתור גירסה שנדון בה, שאולי כדאי שיהיה משהו מנדטורי או ברירת מחדל של חלוקה חצי חצי של הזכויות עם אפשרות לחרוג מזה בנסיבות קיצוניות, גם בגלל החשיבות של פנסיה כפנסיה וגם כדי לחסוך דיונים ומורכבויות בבתי המשפט. עוד ענין שצריך להוסיף פה זה סמכות לקבוע בתקנות כללים איך זה ייושם על ידי הקרנות. אני מאוד אשמח לסיוע של מחלקת המחקר כדי לבחון את הנסיון במדינות אחרות שהלכו לכל מיני הסדרי חקיקה כאלה ואחרים כדי ליישם את זה ושמענו פה על אוסטרליה ואנגליה שזה שני כיוונים שונים ויש עוד מדינות. אני אשמח גם לקבל, למרות שיש צוות שמתחיל לפעול, הערות לנוסח עצמו שלא התחלנו לגעת בו חוץ מהענין שהוא אולי יותר מדי מפנה לבתי משפט, אבל יש עוד דברים שצריך להתייחס אליהם בנוסח עצמו, הערות נקודתיות מהגורמים הרלוונטיים, לקראת הישיבה הבאה.

והיא תהיה מתי?

אני פנה ואבקש שזה יהיה כמה שיותר מהר. אני מבקשת מחברי הצוות לעשות מלאכתם נאמנה ובמהירות ואני קוראת לכם לצרף את ארגוני הנשים ואת המומחה דב פלג. אני חושבת ששום דבר לא יקרה כאשר הם יוכלו לתת לכם גם את התמונה בנושאים העקרוניים ולהפרות את הדיונים. יש כאן ענין שהוא טכני, בירוקרטי, אבל בסופו של דבר יש לנו מטרה שהיא הדבר החשוב. הועדה תוציא מכתב ברוח זו לשרים שמינו את הצוות, שר האוצר ושר המשפטים.

הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 12:00