תעסוקת נשים במגזר המיעוטים

9
הוועדה לקידום מעמד האשה
29.1.08
הכנסת השבע-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי




פרוטוקול מס' 105
מישיבת הוועדה לקידום מעמד האשה
שהתקיימה ביום שלישי, כ"ב בשבט התשס"ח – 29 בינואר 2008 – בשעה 11:00

תעסוקת נשים במגזר המיעוטים

חברי הוועדה: גדעון סער – היו"ר
מוחמד ברכה
ג'מאל זחאלקה
נאדיה חילו
דב חנין
שרה מרום-שלו
מרינה סולודקין

ענת פרי, עוזרת למנהלת הקמת הרשות לפיתוח כלכלי של המגזר הערבי, משרד ראש הממשלה
אורן מגנזי, מנהל הקמת הרשות לפיתוח כלכלי במגזר הערבי, משרד ראש הממשלה
שי סורק, ראש אגף פיתוח מסגרות אזוריות וקשרים בינלאומיים ויועץ למנכ"לית, המשרד לפיתוח הנגב והגליל
גבריאל מימון, מנכ"ל התמ"ת
עו"ד ציונה קניג יאיר, נציבת שוויון הזדמנויות בעבודה, משרד התמ"ת
פנינה טפירו, ממונה על מעונות יום ומשפחתונים במחוז חיפה והצפון, משרד התמ"ת
אסנת פיסטנברג, חוקרת במינהל לתכנון מחקר וכלכלה, משרד התמ"ת
אורי קידר, פרוייקטור, משרד התמ"ת
שרי כהן, מנהלת היחידה לקידום מקצועי, משרד התמ"ת
סעיד מועדי, יועץ שר התמ"ת
יובל יעקובי, רפרנט תעסוקה ועלייה באגף התקציבים, משרד האוצר
יהודה אלבז, מנהל אגף בכיר תחבורה ציבורית, משרד התחבורה
מרים בר-גיל, מדריכה ארצית בשוויון בין המינים, משרד החינוך
רינה הוד, יועצת למעמד האשה, מרכז השלטון המקומי
עו"ד יונס הימת, מנהלת פרויקטים, הרשות לקידום מעמד האשה
עו"ד סוניה בולוס, האגודה לזכויות האזרח
דב לאוטמן, יו"ר עמותת קו משווה
כיראם בלעום, מנהלת יחידת נשים בעסקים ומנהלת "יסמין" – איגוד נשות עסקים בישראל, המרכז היהודי ערבי לפיתוח כלכלי
אמין פארס, מנהל יחידה כלכלית מרכז מוסאוא
חזקיה ישראל, מנהל המחלקה לביטוח סוציאלי ולקשרי גומלין עם הכנסת, התאחדות התעשיינים
עו"ד מאירה בסוק, יועצת משפטית לדיני עבודה נעמ"ת ירושלים
עאידה תומא-סולימאן, מנכ"לית עמותת נשים ונערות נגד אלימות
תומא סאוסן, עמותת נשים ונערות נגד אלימות
רים חזאן, עמותת נשים ונערות נגד אלימות
סנא אלסאלח, עמותת "אל אהלי"
האני ניג'ם, רו"ח ויועץ כלכלי
בילאל סעיד, רו"ח ויועץ כלכלי
למיא ג'בארין, אקדמאית לא מועסקת
וידאד חילו, אקדמאית לא מועסקת
ניבין אבו רחמן
אמאני אברהים
יוסר עווד, עמותת סיכוי
ולריה סייגלפישר, לוביסטית, פורום נשים לתקציב הוגן
ג'ורג'ינה אבו רזק, רכזת פורום נשים לתקציב הוגן
אורלי לוטן, ממ"מ

דלית אזולאי

הדס צנוירט





תעסוקת נשים במגזר המיעוטים

בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את הישיבה. על סדר היום: תעסוקת נשים במגזר המיעוטים. הישיבה הזו נדחתה בעבר ואני מודה למנכ"ל משרד התמ"ת, גבי מימון, שהצטרף לדיון. היה לי חשוב לקיים את הדיון בדרג הגבוה ביותר באדמיניסטרציה שמטפל בו. זה דיון חשוב ביותר, שבשעתו פנו לקיומו גם חברת הכנסת נאדיה חילו, גם חבר הכנסת זחאלקה. התייחסנו אליו גם בעבר בדיון קודם שהשתתפה בו מי שאז היתה מנכ"לית המשרד לפיתוח הגליל והנגב והיום מנכ"לית בית הנשיא, אפרת דובדבני.

אני רוצה לפתוח את הדיון בתמצית הסקירה שלפניכם, נייר שהוכן על ידי הממ"מ. אורלי, בבקשה.

לשם הכנת המסמך בדקתי נתוני תעסוקה, מאפיינים של תעסוקה, בעיקר הכנסה ותעסוקה בשירות המדינה. לגבי נתוני תעסוקה, יש שלושה פרמטרים שנבדקו: שיעור השתתפות בכוח העבודה, שזה נשים שעבדו או חיפשו עבודה בזמן שעשו את הסקר, שיעור המועסקים מתוך אלה שחיפשו עבודה, ושיעור המועסקים מתוך כלל הקבוצה, שזה כל מי שעובדת מתוך הנשים. בעמ' 3 יש גרף של שיעורי השתתפות בכוח העבודה, ובין 90' ל-2006 יש עלייה מתמדת בשיעור התעסוקה של הנשים הערביות, אך לאורך כל התקופה נשאר הפער בין שיעור השתתפות הנשים הערביות לשיעור ההשתתפות של הנשים היהודיות. בטבלה למטה יש השוואה בין שיעור ההשתתפות בתעסוקה של נשים ערביות, נשים יהודיות וגברים ערבים, ואז יש תת השתתפות בכוח העבודה גם לעומת הנשים היהודיות, אנחנו מדברים אצל נשים ערביות על שיעור השתתפות של 19% לעומת 56% אצל נשים יהודיות, וגם לעומת גברים ערבים, שזה 19% נשים לעומת 60% גברים ערבים.

שיעור המועסקים מתוך כוח העבודה – מתוך מי שחיפש עבודה, כמה עובדים: אצל הנשים הערביות זה 83%, כלומר 17% אבטלה, לעומת 8.5% אבטלה אצל נשים יהודיות. אלה נתונים של שנת 2006. 10% אבטלה אצל גברים ערבים.

בדקתי בהמשך, איך שיעור ההשתתפות משתנה לפי פרמטרים שונים. לגבי הפרמטר של השכלה, בקרב מי שיש לה תואר ראשון למשל שיעור ההשתתפות עומד על 73%, לעומת 19% שיעור השתתפות ממוצע, כלומר השכלה משחקת תפקיד חשוב, ובשונה מחלק מהפרמטרים האחרים, את המשתנה הזה אפשר לשנות. אגב, גם לעומת שנה שעברה יש עלייה ברוב הפרמטרים.

לגבי מאפייני תעסוקה, הענפים העיקריים שנשים ערביות מועסקות בהם זה חינוך, בריאות, רווחה, סיעוד ומסחר. הייתי רוצה להרחיב לגבי ההכנסה. בעמ' 10 יש טבלה של נתוני הכנסה מתוך סקר הכנסות של שנת 2006 של הלמ"ס שעוד לא פורסם. לגבי הכנסה ממוצעת לחודש, ההכנסה של נשים ערביות נמוכה משמעותית גם מזו של גברים ערבים וגם מזו של נשים יהודיות. אך כשמסתכלים על מספר שעות עבודה לשבוע והכנסה ממוצעת לשעת עבודה, חלק מהפערים מצטמצמים. מספר שעות העבודה הממוצע לשבוע של נשים ערביות הוא 31 שעות לעומת כמעט 35 שעות אצל נשים יהודיות. כיוון שמסתכלים על ההכנסה הממוצעת ברוטו לשעת עבודה, בתוך המגזר הערבי משתנה היחס בין נשים ערביות לגברים ערבים. ההכנסה לשנה של נשים ערביות עולה על זו של גברים ערבים, כנראה בגלל ההשכלה, אך עדיין יש פער של 10 ₪ לשעה בשכר בין נשים יהודיות לערביות. הנתונים של 2005 לעומת 2006 – אצל הנשים היהודיות יש עלייה גם בשכר החודשי וגם בשכר לשעה, בעוד שגם אצל הנשים הערביות וגם אצל הגברים הערבים יש ירידה בפרמטרים האלה.

לגבי תעסוקה בשירות המדינה, שירות המדינה אצל הנשים היהודיות מהווה פתרון תעסוקתי מאוד רציני – 64% מהעובדים היהודים הם נשים. מתוך כלל העובדות, הנשים שמועסקות בשירות המדינה רק 3% הן ערביות לעומת 19% שיעור באוכלוסייה. הנשים הערביות סובלות מתת ייצוג גם לעומת הנשים היהודיות וגם לעומת הגברים הערבים. אם אצל האוכלוסייה היהודית 64% הם עובדות, אצל העובדים הערבים בשירות המדינה המצב הוא הפוך ורוב העובדים הוא ערבים, כלומר שירות המדינה שמהווה פתרון תעסוקתי לנשים יהודיות לא משמש פתרון כזה לנשים ערביות. מתוך המועסקות הערביות, 1.8% מועסקות בשירות המדינה, ואצל הנשים היהודיות זה קצת יותר מ-3%. אין לי נתונים לגבי כמה ניגשים למכרזים לשירות המדינה.

תודה רבה. אני רוצה לאפשר קודם את רשות הדיבור לחברי הכנסת שפנו ליזום את הדיון. ג'מאל, בבקשה.

מאז כניסתי לכנסת ב-2003, נושא התעסוקה של נשים ערביות זה אחד הנושאים המרכזיים שבהם עסקתי והעליתי את זה שוב ושוב בכל דיון בתקציב ובכל הזדמנות. אני חושב שהבעיה העיקרית של הציבור הערבי בלי היסוסים זה תעסוקת נשים ערביות. היום בעידן המודרני מפרנס אחד במשפחה לא יכול להיות. כמחצית מהמשפחות הערביות מתחת לקו העוני. זה לא ייפתר אלא אם תהיה תעסוקת נשים. כל עוד התעסוקה כל כך נמוכה, כ-20%, לעניין הזה אין פתרון. מעמד האשה בחברה הערבית, כל עוד אין לה כוח כלכלי ועצמאות כלכלית, גם זה יהיה יותר הטפה מאשר מגמה של שינוי חברתי.

מבחינה כלכלית, כל מנכ"לי האוצר ושרי האוצר וראשי הממשלה עומדים על הדוכן שנה אחר שנה ואומרים: הבעיה המרכזית של המשק היא שיעורי השתתפות נמוכים במשק. 57% לעומת 69% הממוצע האירופי. כשהייתי חבר כנסת חדש אמרתי לביבי: אם אתה רוצה להעלות את שיעורי ההשתתפות, צריך ללכת לכיסים של תעסוקה נמוכה. יש אינטרס כלכלי מובהק, ואני לא מדבר עכשיו על אינטרסים אחרים. אז למה לא מושקעים מאמצים בכיוון הזה?

להפתעתי, מצאתי שר אוצר אחד שאמר לי: הן רוצות לעבוד? אמרתי לו: כשיש משרה פנויה במועצה המקומית, עומדות בתור 50 נשים כדי לזכות בה. כל משרה פנויה שאשה יכולה לעבוד בה, עומדות בתור. נשים רוצות לעבוד. אגב, אחוז התעסוקה במדינות ערב יותר גבוה מאשר אחוז התעסוקה של נשים ערביות בארץ. במצרים זה 27%, בסוריה בסביבות 30%, שלא לדבר על טוניסיה, שאני מתאר לעצמי שזה בסביבות 40%, הנתונים העדכניים.

הנתון השלישי שיש לקחת בחשבון, שכיום בלימודים העל תיכוניים, אחוז הנשים הערביות זה מעל 60%. כלומר גם אין בעיית הכשרה. נשים מצליחות יותר בלימודים. אז יש כוח אדם והפחד שלי- -

גם אצל היהודים, הנשים יותר מוצלחות...

הדבר הוא בנפשנו, אני לא מזהה בעיה יותר חשובה מבחינה סוציו אקונומית, זה צומת שקשור למודרניזציה, של התפתחות כלכלית. רוב הנשים הערביות הולכות ללמוד כדי להיות מורות. יש 11 אלף מורים מובטלים, מהם לפחות 8,000 נשים. בקלות אפשר לעשות שם הסבה מקצועית ולקלוט אותן בתעסוקה אחרת. פה צריכה להיות פעולה משולבת.

יישום החוק של ייצוג הולם בשירות המדינה – מתן עדיפות לנשים ערביות, פיתוח תעשייתי- -

במפלגות.

אני גאה שמפלגת בל"ד שריינה מקום לאשה.

לאחר התייעצות עם כלכלנים, כתבתי תוכנית חירום שהיא לקוחה מתוך הקונספט של עידוד תעסוקה של נשים חד הוריות, לפי אותם פרמטרים. זה לא העתק אלא מותאם. אני מבין את הראש של אנשי האוצר ועשיתי תוכנית שהם יכולים לקבל אותה. הם אכן אמרו שזה מצוין, אך שזה לטווח קצר. כשהגשתי אותה לאוצר אמרו שהיא נהדרת, אך השתנו הפקידים ושמו אותה במגרה בינתיים. אני יכול לעדכן אותה. אני חושב שצריך ללכת על תוכנית לטווח קצר, לטווח בינוני ולטווח ארוך – שלוש תוכניות. לא צריך לחשוב רק על נשים אקדמיות. היתה יוזמה של חברת ויסוצקי להקים מפעל תעשייה באזור טוראן, הם אמרו שיכולים לקלוט 300 עובדות. יש גם יזמים בחורפש ובמקומות אחרים שמוכנים לפתוח את המתפרות שלהם ולפתוח את שעריהם. תודה.

תודה. חברת הכנסת נאדיה חילו, בבקשה.

תודה. בעבר דיברתם על תוכנית כוללת במשרד התמ"ת עם הקצאת משאבים לנושא זה. אשמח לשמוע מה קורה עם זה.

יש תהליך של שינוי, אך השינוי הוא מאוד אטי ומפגר הרבה מאוד בחלק של התעסוקה ושילוב נשים ערביות אחרי פרמטרים אחרים. לגבי ההשכלה, זה פרמטר שהחברה שלנו יכולה להיות גאה בו מבחינת חברה אזרחית, חל בו שינוי רציני מבחינת האשה הערבייה שרכשה את כל הכלים שבכל עולם מודרני הכלים האלה אמורים לאפשר לה לפלס את דרכה. אך אנו רואים שכאן המשוואה הזו שפועלת בכל מדינה מודרנית, לא פועלת במדינת ישראל. אני מעמידה את זה בסימן שאלה. יש לנו כוח הון אנושי אדיר שלא מנוצל – אחת, לטובת החברה הערבית, והוא לא מנוצל גם כמנוף, אם אנו רוצים להסתכל בהיבט רוחבי במקרו על הכלכלה והתעסוקה במדינת ישראל.

התופעה הכי חמורה בעיניי, 10,000 אקדמאיות מובטלות, נשים ערביות, הן יושבות בבית, בתחומים שונים. אבל זה הקצה האחד. אם אתה מסתכל על כל הפרמטר מהקצה הזה ועד הקצה השני בכל התחומים, אתה רואה בכל תחום שיש פה פוטנציאל אדיר שרוצה. הנשים עברו תהליכים לא קלים, שחלק מהם גם בזכות ארגוני הנשים שיושבים פה, וצריך לתת להם קרדיט על השינוי שעושים. עם זאת, זו השקעה עילאית, וכל אשה שמגיעה ומצליחה, זה לשבור המון חומות ומאמצים אדירים. אבל פה מתחילה החומה שבולמת אותה.

אתה והמשרד שלך הוא כלי מאוד רלוונטי לשבירת החומה הזאת. קצנו גם בישיבות, שנים על גבי שנים, אותו נוף נמצא, שאנו באים ומציגים נתונים. קצה נפשנו בהצגת נתונים והוכחות. עברנו את זה. אנו בנקודה שאנו רוצים, ואתה כנציג המשרד חייבים, והשלטון, לבוא בתוכניות אופרטיביות לפתרון הבעיה. אתם פותרים חלק מהבעיה, וזה מצריך יד מכוונת של מדיניות ואסטרטגיה שתתערב. ההתערבות יכולה להיות על ידי יישום חקיקה של ייצוג הולם, וזה אחריות כוללת, על ידי תוכנית מסוימת כמו שהממשלה מוציאה פה ושם מכרזים למגזר הערבי. צריך פעולה אגרסיבית של התערבות. אולי גם משרדים אחרים ילכו בדרך הזאת. אני מציעה שתהיה קריאה לכל משרדי הממשלה, שנתיים שלוש ארבע, לשים תוכנית פריסה, לומר: אנו קולטים כך וכך אחוזים, ואז תהיה גם אפשרות לבחון את המדד הזה – בסוף כל שנה המשרדים יצטרכו לתת את הדין, והדין הוא גם דין ציבורי.

אדוני היושב ראש, אנו יודעים לקדם חוקים, והחקיקה היא כלי מאוד רציני שעזר בהמון תחומים לקדם נשים ערביות, וחבל שהחוק שלי נפל, החוק על ייצוג הולם ברשויות המקומיות. הוא היה מיטיב מאוד עם נשים ערביות. החקיקה היא מאוד חשובה בעניין זה, לכן יש להוביל את זה, וגם יישום חוקים קיימים, ותוכנית כוללת שתיקח בחשבון החל מהכשרה מעשית ועד פתרונות למעונות ולילדים.

תמו הימים שהסבתות שומרות על הילדים. צריך ליצור מנגנונים ומעונות, כי זה אחד האלמנטים שהוכח כפתרון ליציאה לעבודה. גם התחבורה – כאלמנט שמשפיע ישירות, יש המון אלמנטים שיודעים שאפשר להתערב בהם עם יד מכוונת ולבוא עם ראש פתוח. יש תסכול אדיר של נשים שיש להן הכל והן רוצות לעבוד, וגם כלכלית, הרי אחוז העוני הוא 70%. 70% מהילדים שלהם הם עניים. אין עוד מדינה שיש בה אחוז ילדים עני כזה. תודה.

תודה. אנו עוברים לדיון. חבר הכנסת חנין, בבקשה.

אדוני היושב ראש, אני מברך על קיום הדיון הזה. יש בפנינו הרבה נתונים שמאפשרים לנו להתייחס לנושא, אך אני רוצה להפנות לנתון אחד שמטריד אותי במיוחד; התמונה הכללית היא תמונה ששיעור ההשתתפות של נשים ערביות בכוח העבודה הולך ומתרחב, זה ברור נוכח המצוקה הכלכלית חברתית. אך יש לנו תופעה מדהימה, מיוחדת במינה, שלא קיימת בשום מקום אחר בעולם, ששיעור ההשתתפות של נשים שיש להן השכלה על תיכונית יורד.

ככל שההשכלה עולה, האפשרות לקחת עבודה עם כישורים פוחתת.

הכיוון שעלה מהמחקר של הממ"מ הוא אחר.

יש לנו סקירה היסטורית של גב' פיכטלברג משנת 2004, שמתארת לנו את העשור האחרון עד 2004, היא אומרת שם ששיעור ההשתתפות של בעלות השכלה על תיכונית ירד בעשור האחרון, שיעור ההשתתפות של בעלות 13-15 שנות לימוד למשל ירד מ-50% בשנת 90' ל-41.6% בשנת 2002.

אני עכשיו מפנה לעמ' 5 בדוח הממ"מ, שם בטור ההשכלה רואים שבשנת 2006 המספר המקביל ירד ל-37.3%, כלומר המגמה שגב' פיכטלברג מדברת עליה ב-2004 בדאגה רבה ממשיכה ומתעצמת עוד יותר לפי הנתונים של הממ"מ גם לאחר מכן עד 2006, והתחזית שלה לצערי מדהימה – "ייתכן שדווקא העלייה ברמת ההשכלה תגרום לבלימה בשיעור עליית שיעור ההשתתפות של נשים ערביות", ואנו רואים שעלייה ברמת ההשכלה גוררת ירידה בשיעור ההשתתפות.

זו תופעה שעליה לדעתי יש למקד את תשומת הלב. יש מאמר מלמד מאוד של יסאר עוואד מנשים נגד אלימות על מצב האקדמאיות הערביות בשוק העבודה, ואם מנסים להבין את הממצא המדהים הזה ולראות מה גורם לו, אפשר להיעזר במחקר הזה ולראות את התופעה הקשה שמצביעה עליה גב' פיכטלברג, שהבעיה היא בעיה של מבנה שוק העבודה והיעדר משרות פתוחות לנשים אקדמאיות ערביות.

הוועדה הזו צריכה לדעתי לקבל החלטה שיש לבצע מפנה מהיר ודרמטי בהתייחסות לנשים המשכילות הערביות. שיעור ההתייאשות של נשים ערביות מהסיכוי שלהן להגיע לשוק העבודה ולעבוד בו הוא בולט, גדול הרבה יותר מאשר בקרב נשים יהודיות, וגם נמצא במגמת עלייה. הדברים האלה צריכים להטריד אותנו.

שלוש נקודות קצרות; הנתונים מראים ששירות המדינה יותר מכל מקום אחר סגור בפני נשים ערביות.

אזורי תעסוקה באזורים ערביים – מנכ"ל התמ"ת חיוני בעניין זה.

תחבורה ציבורית, יש דוח שמראה עד כמה החוסר בעניין זה משפיע על האשה הערבייה, שלא יוצאת לעבוד מחוץ לבית. תודה.

חברת הכנסת סולודקין, בבקשה.

תודה. אני מצדיעה ליו"ר על הדיון החשוב. באתי ממדינה רב לאומית, והדרך להתפתחות כלכלית, חברתית, לשוויון, חלק מהדרך היה השכלה של נשים. אני שמחה לשמוע שאחוזי הנשים הערביות הלומדות הם גבוהים. יש לנו בעיה, ומציעים פה פתרונות שאיני מאמינה בהם. שירות המדינה – אפשר לקבל חוקים, אבל זה לא יהיה.

לא מקבל את זה. למה את אומרת את זה?

בשירות המדינה יש אחוזים זעומים של עולים.

דרכים חשובות זה תחבורה ציבורית – אנו שנלחמנו עם ברכה ואורון בנושא ויסקונסין ראינו את גודל הבעיה הזו במגזר הערבי.

שנית, לגבי עסקים קטנים – עלינו לעודד עסקים קטנים במגזר הערבי.

הגיע הזמן ברשות למעמד האשה להכניס סגנית ערבית ולשבת ולעסוק בעניין ברצינות, כי אם יש מרמור, זה אחת הדרכים הכי בטוחות לפתור את הדברים. תודה.

תודה. אני מבקש מדב לאוטמן להציג את הפעילות שאתם מקיימים בנושא הזה.

אני 40 שנה עובד עם אוכלוסייה ערבית. העסקתי אלפי ערביות. אני רוצה לומר, איכות העובדים הערבי והערבייה מבחינת פריון ותפוקה הוא זהה. לצערי, במגזר העסקי יש דעות קדומות שאקדמאי ערבי פחות טוב באיכותו מאקדמאי יהודי ואקדמאית ערבייה פחות טובה מאקדמאית יהודיה ואולי לא מדברת מספיק טוב עברית. זה חומה שאנו צריכים לשבור אותה ולהוכיח שזה לא נכון.

הנתונים ברורים, והגיע זמן שנתחיל לעשות בשטח, צריך לעשות עבודה פרטנית, וזה מה שאנו עושים. לטווח ארוך, על אף הנתון שהזכרתם, צריך לעודד כמה שיותר נשים ערביות ליתר השכלה. בטווח הארוך יהיה הרבה יותר קל לאשה משכילה מאשר אשה לא משכילה. במדינת ישראל ברמת השכר הישראלי אי אפשר כבר להעסיק תופרות. זה מקצוע שאנו לא צריכים אפילו לשאוף לו. אנו לא רוצים להתחרות באשה הודית או פקיסטנית. לכן רמת ההשכלה מאוד חשובה לתעסוקת נשים בעתיד. לכן לא להרפות וגם אם הנתון ברגע זה מדאיג, ונכון שיש אפליה מסוימת, ויש יותר בלתי מועסקות אקדמאיות ומשכילות, על זה יהיה אפשר ביתר קלות להתגבר מאשר נשים שאינן משכילות כלל.

מה אנו עושים; משרד ראש הממשלה הקים מרכז לעידוד עסקים במגזר הערבי. תוקם קרן השקעות מאוד משמעותית והקמנו מועצה מייעצת שאני עומד בראשה, שיש בה אנשי עסקים יהודים וערבים במקצועות השונים כמו עורכי דין, בנקאים, תעשייני מזון, תעשייני טקסטיל, הי טק וכן הלאה. אנו מתכוונים להתכנס בימים הקרובים ולמצוא דרכים, כיצד לעודד השקעות במגזר שייצרו מקומות תעסוקה. אני לוקח על עצמי לשים דגש על עסקים שמעסיקים נשים יותר משמעסיקים גברים.

הפתרון לא יהיה בתעסוקה בתוך הכפרים. אני בכרמיאל 32 שנה. באזור התעשייה של כרמיאל חצי מהעובדים הם ערבים וערביות, לכן הפתרון יהיה של עבודה במקומות שיש מעסיקים שנותנים עבודה, לכן עניין המעונות והתחבורה בטווח הקצר זה אחד הדברים שיכולים להשפיע משמעותית מאוד, ויחסית קל לבצע את העניין הזה. זה יאפשר גם לאשה עובדת מאיזשהו כפר לנסוע 20 ק"מ למקום עבודה בחיפה, נניח, או מכפר בדואי בבאר שבע, למשל, כי גם אם היא תמצא מקום עבודה, אם היא לא יכולה להגיע בזמן, אין טעם.

צריך לעבוד על המעסיק שהוא ברובו יהודי, שאין הבדל באיכות ובהתנהגות של עובד ערבי. האפליה בין אקדמאים ערבים גברים היא באותה מידה גדולה כמו בנשים פרט למערכת הרפואית, שבה אין כל אפליה, ולכן אחוז מאוד גבוה של ערבים הולכים ללמוד רפואה ורוקחות. פרט לזה יש אפליה שנובעת לא משנאה אלא מחוסר מודעות שהעובד הערבי או העובדת הערבייה הם באותה איכות כמו היהודים ומחשש שעבודה יחד יכולה להשפיע על עובדים יהודים, יגידו: אני לא רוצה לעבוד עם עובדים ערבים. לכן תמצאו מעט מאוד מזכירות נניח בלשכות של עובדים בכירים, לא תמצאו נשים ערביות.

אולי נתחיל בהצעה ליושבת ראש הכנסת, שתגיד: עד סוף 2008 אני קולטת כך וכך.

יש חוסר מודעות לגבי היכולת של עובדת ערבייה בשפה העברית. יש תחושה שלעובדת ערבייה יש בעיות בשפה. זה לא נכון, ודאי לא בין המשכילות ביניהן.

לגבי מה אנו עושים – אני גם יו"ר של עמותה שהקמנו של העסקה של ערבים אקדמאים במגזר העסקי בעיקר. אנו ניתן תשומת לב יתרה לאקדמאיות ערביות, ואני בטוח שאם נשבור את החומה של חוסר ההבנה של המעסיק היהודי שאין הבדל למעשה, וגם הוא יבין מהר מאוד שבמקום העבודה אין ביניהם קונפליקטים, ואם יש משהו שאני גאה בו ב-45 שנות עבודתי, זה שאפילו פעם אחת לא היה קונפליקט או היתה טענה שיש פה אפליה, כי היו אינטרסים משותפים. שני הדברים האלה, ואני שמח שמשרד ראש הממשלה לקח על עצמו להשתתף בעמותה שלא שייכת למשרד ראש הממשלה – משתתפים בחלק מההוצאות. נפעל ללא לאות לשכנע את המעסיק היהודי במגזר העסקי להעסיקם, השאלה אם יש להם פתרון לילדים ולתחבורה. את זה לא נוכל לעשות.

עומדת לקום קרן של 160 מיליון ₪ לעידוד עסקים במגזר הערבי. היום זו יכולה להיות תעסוקה גדולה שתעסיק גם הרבה נשים.

נשמח לכל עזרה מצדכם, ודאי משרד התמ"ת שבלאו הכי אנו קשורים אתו, וגם כל עזרה מחברי כנסת.

אני שומע על הקרן הזו יותר משנה.

מי שמכיר אותי יודע שאם זה לא יתקיים, לא אמשיך. המועצה המתכנסת תתכנס בימים אלה. יושבים פה אישים כמו מיקי פדרמן, אלישע ינאי, אנשים מבכירי התעשייה במדינת ישראל. במקביל להם כל אחד איש עסקים מהמגזר הערבי. לא נרפה, ואני לוקח על עצמי לא להרפות. זה עניין של שבועות.

תודה. זו הבהרה חשובה, עניין לוח הזמנים. ישר כוח על הפעילות.

אני רוצה להוסיף, הבחור לידי הולך להיות מנהל המרכז. גם רענן דינור מחויב לנושא ומצוי בפרטים ומשתף פעולה ואנו עובדים הרבה יחד. אני מאמין שהפעם מתכוונים לעשות משהו.

תודה. חבר הכנסת ברכה, בבקשה.

אני מברך על עצם קיום הדיון. מלכתחילה אציע ליושב ראש שיהיו סדרת פגישות מעקב, כך שהדיונים הבאים לא יתפרסו על מגוון הנושאים אלא לייחד דיון לכל נושא – תחבורה, עסקים קטנים, זמינות עבודות וכן הלאה.

הכנסת אמנם היא לא הרשות המבצעת, אך היא צריכה להוות כתובות למצוקות של האזרחים – אחרת נפספס את התפקיד שלנו. הוועדה המקצועית הזו יכולה לקדם נושאים קונקרטיים.

התוצר הלאומי בישראל הוא מהגבוהים בעולם. אבל כשעושים פילוח בין יהודים לערבים, אנו נתקלים במציאות עגומה שבקרב היהודים זה כ-22 אלף לנפש, ובין 7.5 ל-8 אצל הערבים. אנו יודעים שיש פערי שכר, אך הפער כאן הוא גם בגלל אי תעסוקת נשים.

נכון שיש צורך חברתי כלכלי להרחיב את מעגל הנשים הערביות שמצטרפות לעבודה אך זה אינטרס כלכלי של כלל החברה בישראל. אי כניסת נשים למעגל העבודה הוא ביטוי מצוקה. האשה הערבייה המסורתית היתה חלק מהכנת הבית כשהחברה היתה פלאחית. אחרי קום המדינה מצאו עצמם במקום בלתי הגיוני. תעסוקת נשים היא גם ביטוי של מודרניזציה, שהגיע הזמן שתיכנס לרחוב הערבי, וזה צריך להיות על ידי מהלכים יזומים. לכן הנושא של עסקים קטנים, של עבודות זמינות, של תמריצים, של תחבורה ציבורית אלה נושאים שאני מציע לוועדה לטפל בהם.

אגב, נושא התחבורה הציבורית – יש לזה ערך מוסף-מוסף – מלחמה בתאונות הדרכים. כידוע, אחוז אלה שמחזיקים ברשיון נהיגה הערבים הוא כ-14%, ואחוז הקורבנות הערבים הוא כ-33%. עצם ההכרח שהאזרח הערבי חייב לנסוע כל יום מרחקים גדולים הוא הסיבה שהחשיפה שלו לתאונות דרכים היא גבוהה יותר. כמובן, אם ייווצר מצב שיהיו עבודות זמינות שיקלטו נשים וערבים בישובים הערבי, זה גם חיסכון בחיי אדם.

בנושא ההשכלה, היום באוניברסיטאות 60% מהסטודנטים הערבים הם סטודנטיות. זה גם ביטוי של מצוקה, שהרבה בחורים צעירים הולכים לעבוד בעבודה גופנית, והנשים צריכות למצוא עבודה, אך המציאות טופחת על פניהן.

אתה צודק. אם אנו טיפה אופטימיים, אין סיכוי למדינה הזו בלי שתימצא תעסוקה למשכילים ואקדמאיים, וצריך לעודד לכך.

אני מסכים ומשבח אותך, אתה עושה עבודה טובה.

תודה. מנכ"ל משרד התמ"ת, גבריאל מימון, בבקשה.

תודה. משרד התמ"ת הוא באמת משרד ייעודי שאחד מיעדי העל שלו הוא לשפר את שיעור ההשתתפות במשק של מגזרים שבהם שיעור ההשתתפות הוא מאוד נמוך. אני מודה שאנו מתמקדים בשני מגזרים, במגזר המיעוטים ובמגזר החרדי. בתוך מגזר החרדי, לצד הגברים, ששם שיעור ההשתתפות הוא מאוד נמוך, ובתוך המגזר הערבי לצד הנשים, ששם שיעור ההשתתפות הוא גם נמוך מאוד. אגב, שיעורי ההשתתפות די דומים בשיעור ההשתתפות של גברים חרדים ונשים במגזר המיעוטים.

יש מספר כלים במשרד התמ"ת שאמורים מצד אחד לעודד תעסוקה ומצד שני לתמוך בתעסוקה. אמנה את חלקם ואציין כיצד אנו מכוונים אותם להשגת היעד המרכזי של שיפור שיעור ההשתתפות. יש הצלחה מסוימת, גם הנתונים שנסקרו מראים על מגמה חיובית, אך קצב ההתקדמות איטי יחסית למצופה בעידן המודרני ובשוק גלובלי שקיים היום בעולם.

בעידוד התעסוקה יש מספר כלים, גם מינהל אזורי התעשייה, גם עסקים קטנים וגם מסלול תעסוקה בתוך מרכז השקעות הון וגם מרכז השקעות הון. כדי להצליח צריכים להיות שני שותפים. אני מצר שבחלק מהמקרים איננו זוכים לשותפות או לפחות לשותפות ברמת הציפיות שאנו רוצים. למשל, בתחילת 2006 שינינו את מפת אזורי העדיפות הלאומית של מדינת ישראל ותעדפנו באופן בולט את הסקטור הערבי במרכז הארץ – היינו ישובים במרכז הארץ זכאים למעמד של אזור פיתוח א'. המשמעות היא שהם יהיו זכאים למענקים על השקעות הון שיבצעו שם, יכולים להיות זכאים למסלול תעסוקה במסגרת מרכז ההשקעות. לצערי, עד רגע זה לא קיבלנו ולו בקשה אחת מאיזושהי רשות או מפעל להקמת מפעל באזורים שמוגדרים לב המדינה.

כל הישובים האלה הם באחריות הממשלה.

אני רוצה לתת עוד דוגמה של כלי שאנחנו מייחסים לו חשיבות בתמיכה בתעסוקה - מעונות יום ומשפחתונים. בתוכנית 150 מיליון של הממשלה, מתוך כ-900 משפחתונים שאמורים לקום, קרוב ל-250 מהמגזר הערבי. שם אנו מתקדמים יפה, יש לנו זכיין מהמגזר הערבי. אני מאוד מקווה שנוכל לאייש עד סוף 2008 את כל המשפחתונים.

לגבי מעונות יום, יצאתי במכרז בתחילת דצמבר 2007 לתמיכות ברשויות מקומיות להקמת מעונות יום, כי אנו רואים בהם מכשיר משמעותי מאוד בהקלה על אשה לצאת ולהשתלב בעבודה, מה עוד שככל שהמעמד הסוציו אקונומי של האשה הוא נמוך יותר, שיעור הסבסוד של המדינה הוא משמעותי מאוד עד כדי תשלום זניח מצד המשפחה. שום רשות ערבית לא השתתפה במכרז. מדובר על תמיכות בהיקף של קרוב למיליון ו-600 אלף ₪ לרשות להקמת מעון יום של שלוש כיתות לאכלוס תשעים ילדים. חבל.

אני מכיר את הנושא הזה. רוב הרשויות המקומיות הערביות לא יודעות. אני לא יודע איפה אתה מפרסם את זה. אני מציע שאנו בוועדה נשלח מכתב לכלל הרשויות המקומיות, שיידעו שיש תקציב לזה.

יש התניה של ההשתתפות של הרשות?

ברשויות שהן במעמד סוציו אקונומי נמוך זה יכול להגיע למקסימום 200 עד 250 אלף ₪ מתקציב פיתוח לשנתיים, זה זניח. לרשות עם היקף תקציב של 120 או 130 מיליון ₪, אפשר לשחרר מקור כזה מתקציב פרוס על פני שנתיים. ראש רשות שמכיר בערך של יציאת נשים ובהשתלבות שלהן במעגל העבודה, צריכים לעשות את המאמץ הזה.

נקיים את הישיבה הבאה גם עם נציגות של שלטון מקומי ערבי.

אנו מעוניינים מאוד גם במגזר החרדי וגם במגזר הערבי להגביר את שיעור ההשתתפות. אתן דוגמה לכלי שעשינו שינויים תוך כדי תנועה, ולדעתי הצלחנו יפה, מסלול תעסוקה במרכז השקעות – אמרנו: אי אפשר לתת שיעור סבסוד, מסלול תעסוקה זה כלי שמשתתף בעלות תשומת העבודה של מעסיק בקליטת עובד לתקופה של 60 חודש. כדי להגיע ליעדים שלנו לעידוד ותמיכה בקליטה של עובדים מהמגזר החרדי ומהמגזר הערבי תעדפנו את המגזרים הללו כך ששיעור ההשתתפות שלנו בעלות תשומת העבודה יהיה הגבוה ביותר בקליטת ערבים ו/או חרדים. 20% לעומת מהמגזר הכללי, סדר גודל של בין 5% ל-10%. המקצה האחרון מוכיח שהצלחנו לנתב את הכלי הזה ליעד חשוב. במקצה האחרון מימשנו כ-27 מיליון ₪ למגזר הערבי בלבד בקליטה של קרוב ל-450 משרות חדשות. זה הישג. אנו מתכוונים להמשיך את היישום והשימוש בכלי הזה ככלי שמוכיח עצמו ויוצר שילוב, עידוד והשתתפות בפועל של המגזר הערבי ושל המגזר החרדי במעגל העבודה.

כלים נוספים שיישמנו אותם במהלך 2007 עם מתן דגש לקליטה מהמגזר הערבי. אני מדבר על מרכז מחקר ופיתוח שאנו מקימים, יצאנו למכרז ויש זכיין שזכה, הקמת מרכז ופיתוח בעמק הירדן בהיקף תקציבי של 70 מיליון ₪ לחמש שנים, וכתנאי סף לקבלת התמיכה הוא מחויב לקלוט לפחות 20% אקדמאים מהמגזר הערבי. כל סנטר נוסף באזור טבריה, גם שם ביקשנו לציין במפורש כתנאי סף של תמיכה של בין 20% ל-25% מהמגזר הערבי ו/או החרדי כתנאי סף לקבלת הסובסידיה מהמדינה למימון תשומת העבודה.

יש כלי נוסף שאנו חושבים שצריך לתת לו הרבה יותר כוח תקציבי מצד המדינה, הכשרה מקצועית, שזה כלי להשתלבות במעגל העבודה. היו לנו בעבר מספר כלים שנתנו סיוע דווקא לנשים הערביות בכיתות שמטרתן היתה לשפר את רמת ההשכלה מ-10 שנות לימוד ל-12, או במכינות להכשרה מקצועית. לצערי, התקציב צומצם בצורה משמעותית. אני מבקש משרה לתת סקירה על שני הכלים הללו, בבקשה.

שני הכלים שהם גם השלמת השכלה וגם מכינות מיועדים ומסייעים בעיקר לנשים ברמות השכלה נמוכות. בשנים שעשינו את זה, בהיקפים מאוד גדולים, עם משרד החינוך במימון האוצר, במגזר הלא יהודי עיקר המשתתפים היו נשים ששדרגו את רמת ההשכלה שלהן ל-10 ו-12 שנות לימוד, מה שסייע להן גם באופן ישיר ואפשר להן כניסה לקורסים שדרישות הכניסה אליהם גבוהות יותר. כנ"ל לגבי מכינות שנותנות כלים של שדרוג ברמת ידע במתמטיקה, אנגלית, עברית וכל מה שצריך כדי שאשה תוכל להיכנס לקורס.

יש דגש על הנושא של נשים אקדמאיות. לצערי, כלי משמעותי של האגף שנקרא הסבת אקדמאים קוצץ בצורה מוחלטת בשנים 2003-2004 עם השתת חוק ההסדרים וכל הנלווים אליו. זה היה כלי שסייע לאקדמאים שהשקיעו הרבה ברכישת השכלה.

זו השקעה הכי קטנה שיכולה להיות.

נכון, וזה פוטנציאל שחבל לא למנף אותו. כל מסגרות הסבת האקדמאים גם נתנו מענה למשק בתקופה של הפריחה הגדולה של צורך בכוח אדם מתחום המחשבים, ההסבות נתנו מענה גדול ונותנים מענה לאנשים. צריכה להיות פעולת לחץ רצינית ביותר להחזיר את הכלי הזה. מאחר שרוב התקציב של האגף היום מיועד לקורסים מחליפי עובדים זרים כמדיניות, באופן גורף זה נותן מענה לא משמעותי לנשים בכלל, ודאי לא לערביות, וכל הקורסים לנשים, ההיצע היום אינו גדול. חשוב להחזיר את הכלי הזה.

כלים נוספים שהייתי רוצה שבהם נוכל לראות השתתפות של המגזר הערבי – אחד הכלים החשובים מבחינתנו לתמיכה במועמדים פוטנציאליים מהפריפריה ומהמגזר הערבי, אני מדבר על תוכנית עתידים לתעשייה. אנו מקצים היום כ-3 מיליון ₪ לשנה לטובת קליטת ומימון שכר לימוד לסטודנטים לשלוש שנים, כמה שניתן במקצועות הטכנולוגיים, לצד קשר עם מאמץ מהתעשייה כדי לאפשר לסטודנט ללמוד ולסיים לימודיו ולהשתלב בתעשייה כך שהוא עובד תוך לימודים ומקבל מלגה מהמעסיק הפוטנציאלי העתידי שלו. איני רואה את השתתפות המגזר הערבי, וזה יכול לעזור להשתלבות בעבודה ולקבלת סיוע במימון שכר לימוד. כשאנו נותנים סל שכולל תקציב משמעותי שאמור לסייע להתגבר על מספר חסמים במגזר, אנו זוכים למענה.

אחת ההנחיות האחרונות של השר – שאתם מכירים אותו כשר חברתי מהמעלה הראשונה - פתחנו חמש כיתות להנדסאים מהפזורה הבדואית באזור הנגב והמכללה הטכנולוגית, כששם אנו גם מממנים את שכר הלימוד וגם מממנים את ההסעות, שזה אחד החסמים כדי להגיע ללימודים, וכיום יש חמש כיתות שפועלות. כיום אנו במגעים גם עם אינטל וגם עם תעשיות אחרות כדי למצוא להם מקום עבודה עתידי, ברגע שיסיימו את חובת לימודיהם, והכל כדי ליצור דחיפה לשאר המגזר לחקות את התהליכים הללו ולהיכנס למעגל התעסוקה.

יושבת אתנו עו"ד ציונה קניג שנבחרה על ידי ועדת איתור בראשותי לפני כחודשיים לעמוד כמנהלת נציבות שוויון בעבודה. זה אחד הכלים ואחת היחידות שאמורה לסייע להתגבר על אפליה שעשויה להיות, בין היתר על רקע שיוך לאומי.

כמובן, אשמח להסתייע בכל גורם בהכוונה ובסיוע כדי שניטיב ונכוון את הכלים שלנו להשגת התשואה הגבוהה ביותר בשימושים שלה במגזר הערבי. תודה.

יש כמה הערות שצריך לטפל בהן. יש תקציבי התמ"ת שכרוכים בהתניה, שאולי הרשות המקומית צריכה לשלם משכורת לפני השתתפות בפרויקט כלשהו.

אנו נקיים דיון בנושא.

הגיעו אליי תלונות של נשים שעובדות במשפחתונים בישובים ערבים, ועל פי התלונות האלה, יש שינוי במדיניות של משרד התמ"ת שהיה אחראי על מתן המשכורות לעובדות במשפחתונים. התמונה שבפניי אינה לגמרי ברורה, האם השינוי הזה שנטען שמשרד התמ"ת מבצע אותו אומר שהרשות המקומית צריכה לקחת על עצמה חלק מהתקציב ואז זו בעיה, כי אנו מדברים על רשויות מקומיות שלא מסוגלות לתקצב שום דבר. התוצאה של המהלך הזה יכולה להיות פגיעה קשה מאוד בנשים שעובדות במשפחתונים וגם בנשים נוספות, כי אם אין הפתרון של המשפחתונים, שוב יוצרים חסם.

היתה באמת בעיה עם מספר רשויות מקומיות שכתוצאה מבעיות תקציביות פנימיות שלהן לא דאגו לשלם למנהלות המשפחתונים. לכן הוריתי כבר בתחילת 2007 ליציאה למכרז זכיינים להפעלת המשפחתונים. אנו עדיין נותנים כתוצאה מהסכם עם השלטון המקומי עדיפות לרשות, אך אם אנו נתקלים בבעיה של אי תשלום משכורות, זה עובר אוטומטית לזכיין, שהוא גורם פרטי, הוא מחויב לעמוד בסטנדרטים שקבענו לו, לרבות איתנות פיננסית. בכל מקרה יש לנו ערבות שמאפשרת לנו לשלוט במקרה שהזכיין לא מעביר את המשכורות, במקרה כזה נגיע למצב שאנו לא רוצים להגיע אליו, של תשלום משכורות או העברות על ידי המדינה. זה לא נכון, לדעתי, כי הן לא מועסקות על ידי המדינה. אני מקווה שהמתווה החדש באמצעות הזכיינים יוכיח את עצמו וירתיע רשויות שלא יעמדו במועדי התשלום למנהלות המשפחתונים.

אמרת שאתה פתוח להצעות ולעזרה. השאלה, מה פירוש הדבר הזה. פה יהיו לנו הצעות. יש לי תוכנית מפורטת לטווח הקצר עם עקרונות לטווח הארוך. השאלה, מה מידת הגמישות במשרד להיענות להצעות, כדי שאדע מה להציע. לא חסרות הצעות פרקטיות. השאלה אם יש תקצוב, אם אפשר לנייד תקציבים.

מגבלת מקורות תמיד תהיה. לא נצליח להגיע לכל הרבדים באוכלוסייה. אנו מבחינתנו בסדרי העדיפויות שלנו רואים במגזר הערבי ובמגזר החרדי יעדים ראשונים להשגת שיפור בשיעור ההשתתפות.

לגבי היקף הפעילות המתבצעת מול המגזרים האלה, אין הלימה בין היעדים לאמצעים שננקטים להשגתם. לא הוצגה פה תוכנית שמאפשרת להשיג את היעדים הללו.

אנו כמעט בכל הכלים מקצים תקציבים לאוכלוסייה מעבר למשקלה באוכלוסייה, כלומר מתעדפים אותה. אני יכול להראות את זה במסלול תעסוקה, שעכשיו אפשר להראות ניצול הרבה יותר משמעותי, במלגות לסטודנטים שאני מתעדף את המגזר, בניסיון שלנו לפתור את בעיית 120 עובדות במתפרת חורפש כדי לאפשר המשך תעסוקה של הנשים שם. אפשר להציג את זה בפתיחת כיתות בבתי ספר לנוער למגזר כדי לאפשר השתלבות נוער בלימודי הכשרה מקצועית. כשאני אומר סיוע או הכוונה, אנו כל הזמן לומדים את החסמים.

כמנכ"ל משרד, אחד הדברים שהבנתי זה שיש חסם ידע – לא מספיק מכירים את הכלים של המשרד. כתוצאה מזה יזמתי שני כנסים גדולים, בתמרה וברהט, כדי לחשוף את יחידות המשרד לאוכלוסייה, כדי שישתמשו בהן. אנו נכונים ללמוד כיצד לשפר את הביצועים שלנו ולהפוך אותם לטובים יותר.

תודה. מכיוון שעלינו לסיים את הישיבה, אני מבקש מהדוברים הבאים להגביל את עצמם לששים שניות. תודה.

אני חושבת שכל הדברים שנגעת בהם – ראיתי שכל אלה לא עונים על כך שצריך תוכנית יותר כוללנית, יותר מעדיפה באופן ברור וחד משמעי שסוגרת את הפער שנוצר לאורך השנים. 70% מהנשים האקדמאיות מתחילות לעבוד מיידית. 94% עובדות בתוך היישוב. יש מעגל סגור. לא משקיעים, ואין אזורי תעשייה. הכשרה מקצועית היא דבר חיוני ביותר, תוכניות ההסבה המקצועיות גם כן, ויש דברים כמו מורות מובטלות, שהן מוכשרות, ויש חסך בבתי ספר יהודים, אז אפשר להכניס אותן לעבודה שם מייד. השאלה אם יש רצון פוליטי אמיתי לפתח תוכנית כוללנית. הארגון שלנו מוכן לעזור.

יש חסמים שמונעים מנשים ערביות להשתלב בשוק העבודה. אחד מהם הוא מחסור במקומות העבודה שנובע גם ממחסור בהשקעות, בפיתוח היכן שיש אוכלוסייה ערבית גדולה. בערים מעורבות שיעור ההשתתפות של נשים ערביות מגיע כמעט ל-50%. כלומר כשיש השקעה, הן עובדות.

לגבי מחסור במעונות יום ומשפחתונים, זה חיוני ליציאת נשים לעבודה.

נושא שלישי חיוני הוא תחבורה ציבורית בכפרים עצמם ומחוצה להם – שזה חסם מרכזי.

ראשית, צריך תמריצים כלכליים המיועדים לקליטת נשים ערביות.

לגבי ההכשרה המקצועית, זה קצת מאוחר מדי, אחרי שהנשים סיימו לימודים. אולי צריך לחשוב על תוכנית כשהן עדיין בבית הספר, לעודד נשים להיכנס למקצועות שהם יותר בכיוון ההי טק, מקצועות פחות מסורתיים.

לגבי ייצוג הולם של נשים ערביות בשירות המדינה, נשים ערביות נופלות בין הכיסאות, וחייבים לקדם הצעת חוק כדי להכיר בהן כתת קבוצה נפרדת.

היתה הצעת חוק כזו של חברת הכנסת חילו. היא לא עברה.

תודה לכל המשתתפים ולמנכ"ל התמ"ת, אני מתרשם שיש לו מחויבות לקדם את הנושא. אני מברך את ציונה שהיא פעם ראשונה כאן בוועדה בכובע החדש שלה.

החשיבות של תעסוקת נשים היא כפולה גם לנורמליזציה שלנו כחברה ישראלית שהאינטגרציה הזו היא אינטרס לא רק של החברה הערבית אלא של החברה הישראלית האזרחית באופן כללי, וגם אינטרס כלכלי מובהק על יסוד הניתוח של בעיית שיעור ההשתתפות בשוק העבודה ומתוך ראיית אותה מרכזיות שהוצבע עליה של תעסוקת נשים במגזר הערבי לרבות ההשלכות על מעמד האשה במגזר.

אני מבקש לפנות במכתב לנציב שירות המדינה, עלתה פה נקודה חשובה – תת ייצוג בשירות המדינה לנשים ערביות. איני מקבל את זה שזה תחום שלא ניתן לעשות בו שום דבר. אני רוצה גם לעקוב מה מתבצע בראייה רחבה של שירות המדינה כדי להביא לשינוי בדבר הזה. זה כלי שהוא בהישג יד. לא צריך לבנות כלים חדשים כדי ליישם את מה שהחקיקה כבר אומרת.

אני מתכוון לקיים דיוני המשך בוועדה, הם יוגדרו על פי נושאים. אני מבקש לנסות לקיים דיון במהלך הפגרה הקרובה. נחליט על התכנים המדויקים שלו. עם לוח הזמנים שהוצג כאן על ידי מר לאוטמן גם לעניין הקמת הקרן, יכול להיות שנתייחס לנושא – אני רוצה לקבוע זמן שהוא לא ארוך, אבל גם זמן שעד אליו יהיו שינויים מסוימים.

אני רוצה גם לקיים ישיבות לפי העניין בהשתתפות נציגות השלטון המקומי הערבי. עלה פה נושא הקושי שנוגע למשפחתונים, מעונות יום. חשוב שהמדיניות תהיה מתואמת בין כל הגורמים שיש להם השפעה על היכולת להגיע לתוצאה.

עלינו לדעת, אדוני המנכ"ל, גם איך לדעתכם אנו יכולים לסייע. תראה עצמך חופשי להפעיל אותנו באופן שוטף. אם נדרש סיוע מול משרדים אחרים, העלית את הבעיה של מתפרת חורפש. אני מוכן להירתם לכל דבר, וגם לסייע לכם מול גורמים אחרים. אני אומר את זה, אני בטוח, על דעת כל חברי הוועדה.

נושא הכשרה מקצועית – בזמנו פניתי לאגף התקציבים בסוגייה הזו, היתה בעיה של אי ניצול תקציב, היתה בעיה של אגף תקציבים. איני יודע אם קיבלתי תשובה, אני רוצה לראות תכתובת ואני רוצה לפנות לאגף התקציבים בנושא הגדלת תקציב הכשרה מקצועית לעידוד נשים ערביות להשתלב בעבודה. צריך פה המשכיות בטיפול בנושא ואני מתכוון לטפל בו באופן עקבי.

תודה רבה, הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 13:00.