התגברות האלימות כלפי נשים בקרב יוצאי אתיופיה

5
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות והוועדה לקידום מעמד האישה
28.11.2007
הכנסת השבע עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי

פרוטוקול מס' 142 – ועדת העליה, הקליטה והתפוצות
פרוטוקול מס' 93 – הוועדה לקידום מעמד האישה
מישיבה משותפת של ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות והוועדה לקידום מעמד האישה
יום רביעי, י"ח בכסלו התשס"ח (28 בנובמבר 2007), שעה 09:00

1. התגברות האלימות כלפי נשים בקרב יוצאי אתיופיה
ישיבה משותפת של ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות והוועדה לקידום מעמד האישה – בהשתתפות השר לקליטת עלייה, חה"כ יעקב אדרי ושר הרווחה, השירותים החברתיים והתפוצות, חה"כ יצחק הרצוג.
2. הצעה לסדר היום: הצעה לסדר היום בנושא רצח של עולה חדשה מאתיופיה בידי בעלה ואלימות במשפחות העולים כתוצאה ממשבר הקליטה
של חה"כ מרינה סולודקין, חה"כ נסים זאב, חה"כ זהבה גלאון, חה"כ ניסן סלומיאנסקי, חה"כ שרה מרום-שלו, חה"כ יואל (יולי) אדלשטיין

חברי הוועדה: גדעון סער – היו"ר
מיכאל נודלמן – היו"ר
יואל (יולי) אדלשטיין
זהבה גלאון
נדיה חילו
מרינה סולודקין
שרה מרום שלו
ליה שמטוב
משה שרוני
רונית תירוש

שר הרווחה והשרותים החברתיים יצחק הרצוג
השר לקליטת העליה ולפיתוח הנגב והגליל יעקב אדרי
מיכל חומסקי - ראש מטה השר, משרד הרווחה
ציפי נחשון גליק - מפקחת ארצית לטיפול באלימות במשפחה, משרד הרווחה
דפני מושייב - מפקחת ארצית לקליטת עלייה, משרד הרווחה
שרה כהן - מנהלת מחלקת הרווחה, המשרד לקליטת עלייה
דוד יאסו - מנהל מחלקת קליטת עולי אתיופיה, המשרד לקליטת עלייה
סנ"צ נורית זיו - רמ"ד אלימות במשפחה, המשרד לביטחון פנים
מירה קידר - מנהלת אגף רווחה באגף לפעילות הקליטה, הסוכנות היהודית
שלמה אקלה - מנכ"ל, מרכז ליהדות אתיופיה "בהלצ'ין"
מרית דנון - מנהלת הרשות, הרשות לקידום מעמד האישה
דר' נגיסט מנגישו - מנכ"ל, הפרויקט הלאומי האתיופי
אבי מספין - האגודה הישראלית ליהודי אתיופיה
צאגה מלקו - מנהלת השידורים באמהרית, רשות השידור
חיה שכנר - מרכזת לימודי המשך, בי"ס לעבודה סוציאלית
שלמה אקלה - מנכ"ל, מרכז ליהדות אתיופיה בהלצ'ין
אסתר יאסו - מסל"ן, מרכז לנפגעות אלימות ותקיפה מינית
שולמית אסל - עמותת יחדיו, למניעת אלימות במשפחה האתיופית

דלית אזולאי

דנה גורדון

סמדר לביא - חבר המתרגמים בע"מ



1. התגברות האלימות כלפי נשים בקרב יוצאי אתיופיה
ישיבה משותפת של ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות והוועדה לקידום מעמד האישה – בהשתתפות השר לקליטת עלייה, חה"כ יעקב אדרי ושר הרווחה, השירותים החברתיים והתפוצות, חה"כ יצחק הרצוג.
2. הצעה לסדר היום: הצעה לסדר היום בנושא רצח של עולה חדשה מאתיופיה בידי בעלה ואלימות במשפחות העולים כתוצאה ממשבר הקליטה
של חה"כ מרינה סולודקין, חה"כ נסים זאב, חה"כ זהבה גלאון, חה"כ ניסן סלומיאנסקי, חה"כ שרה מרום-שלו, חה"כ יואל (יולי) אדלשטיין

אני מבקש לפתוח ועדה משותפת יחד עם עמיתי, יושב ראש ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות, חבר הכנסת מיכאל נודלמן, ישיבה משותפת של הוועדה לקליטת העלייה והוועדה לקידום מעמד האישה, בנושא התגברות האלימות כלפי נשים בקרב יוצאי אתיופיה. אני רוצה לקדם בברכה את שני השרים, השר לקליטת עלייה יעקב אדרי ושר הרווחה ושירותים חברתיים יצחק הרצוג. אנחנו מודים לכם שבאתם.

שלא במקרה, אנחנו עושים את הישיבה הזאת יום לאחר שהכנסת ציינה, ואנחנו קיימנו כאן ישיבה בנושא אחר, את היום הבינלאומי למאבק באלימות נגד נשים ואנחנו מעלים את אחת התופעות הקשות ביותר שמאז שהתקיימה ישיבה קודמת משותפת, של שתי הוועדות, בחודש יוני, דהיינו לפני קצת יותר מחמישה חודשים. כל אחת שיושבת כאן וגם כל אחד יודעים שהבעיה רק הוחרפה ואנחנו, לפי דעתי, נמצאים במדרון מאוד מאוד חמור בנושא הזה. אולי זה אחד הנושאים שיש בהם את הזיקה הברורה ביותר בין בעיות חברתיות, בעיות של קליטת עלייה לבין תופעות של אלימות. זה מחייב להתייחס לתופעה הזאת לא רק באמצעות הכלים של מערכות אכיפת החוק, אלא גם בכלים משולבים של חברה ורווחה וקליטה ואני חושב שהדבר הזה, אם אנחנו נסמן אותו ביחד עם השרים שאנחנו מכירים את רגישותם בנושאים הללו, שאני לפחות מכיר כי עבדתי באופן צמוד עם שניהם בעבר וגם בהווה, אנחנו נוכל לעשות שינוי וזה חשוב שנציב לעצמנו יעדים ברורים.

אני רוצה, בפתח הישיבה, רק להזכיר מה היו המסקנות של הוועדות מהדיון בחודש יוני, ואני אומר את זה לתשומת לב השרים, מתוך הנחה שלא כל הדברים יושמו עד היום ובסופו של דבר הם בתחומיהם של הרשות המבצעת וחשוב ביותר ללכת לכיוונים האלה, כי זו היתה מסקנת הדיון הקודם שקיימנו.

אני מקריא מתוך ההחלטות של הישיבה הקודמת: הוועדות פונות למנהל הכללי של משרד הקליטה בקריאה להוציא לפועל את המחקר האיכותני לבדיקת מקרי הרצח בעדה האתיופית בשנים 2005-2006. נמסר לנו שהמחקר הזה סוכל בשעתו על ידי חשב המשרד וועדת המכרזים, על אף שלדעת אנשי המקצוע, הדבר הזה יכול היה להקנות כלים ותובנות להתמודדות עם הבעיה ואנחנו מדברים על המשרד לקליטת העלייה ונדמה לי שפניתי למנהל הכללי של המשרד, למר ארז חלפון, אני לא בטוח, על כל פנים, מדובר בדבר שהעלות שלו היתה עלות מאוד נמוכה ואנשי המקצוע ראו בו חשיבות מרובה. אתם תוכלו להתייחס---

סיכלנו את הסיכול.

סיכלתם את הסיכול? אז תבורכו ותוכלו לפרט אחר כך לפני הוועדות מה הדברים שבוצעו.

שתיים, הוועדות פונות אל שר הרווחה בקריאה, אל"ף, להגדיל משמעותית את מספר העובדים הסוציאליים יוצאי העדה האתיופית, ובהם גברים, במרכזים למניעת אלימות ביישובים עתירי עולים יוצאי אתיופית, זאת מכיוון שהוכחה תרומתם לאור רגישותם התרבותית לצרכי העדה. בי"ת, להפעיל תכניות למניעת אלימות לטיפול בגברים אלימים.

פה אני רוצה לקחת פאוזה ולדבר בראייה קצת יותר רחבה. לפני שנה הייתי שותף בכנס בינלאומי גדול מאוד במדריד, עם מדינות וגורמים רבים שמטפלים בנושא של אלימות נגד נשים, מדינות מהמתקדמות ביותר, ורק היום מתחילה בעולם הנאור התובנה שאחת הדרכים להתמודד עם התופעה, כדי למנוע אותה, לא רק כדי להגיב עליה, היא נושא של טיפול בגורם האלים. יש מסגרות שמטפלות בזה באופן מאוד מאוד מצומצם. אני גם אתמול קראתי לשר לביטחון פנים, בדיון שהתקיים במליאה, להיכנס למחשבה בנושא הזה, כי למשל בבתי הסוהר רבע מהאסירים אסורים על העבירות האלה. הם כבר נמצאים שם והם כבר מרצים עונש ועל מנת שלא יחזרו לאלימות כאשר הם משתחררים, כדאי שיהיו מסגרות טיפוליות בתוך שירות בתי הסוהר, שייתנו מענה. אני נותן את זה רק כדוגמה, אבל אם אנחנו רוצים באמת להתמודד עם התופעה, אנחנו חייבים לגבש ולהפעיל תכניות למניעת אלימות ולטיפול בגברים אלימים.

אדוני השר, אתה יודע שגם יש לי כאן שותפים לעניין זה, ואם יש צורך לדחוף את זה באמצעים בלתי קונבנציונליים, אז אפשר לעשות את הדבר הזה, אבל אני רואה בזה חשיבות גדולה.

שלוש, הוועדות קוראות לשר לקליטת עלייה, אל"ף, לערוך הכשרה תעסוקתית במרכזי הקליטה, כדי לאפשר לעולים, המגיעים לדיור קבע, להתחיל בתעסוקה ובכך למנוע היווצרות מתחים במשפחה. בי"ת, להגדיל המשכנתאות והמענקים לעולים יוצאי אתיופיה, כדי לשלבם בערים יותר חזקות לשיפור קליטתם.

למנהלת הרשות, שנמצאת איתנו גם היום, הגב' מרית דנון, הוועדה קוראת ליזום שילוב תכניות למניעת אלימות שהן רגישות ומותאמות ליוצאי אתיופיה בפרויקט 'עיר ללא אלימות'. אגב, אתמול שמעתי שהפרויקט הזה הורחב ל-15 ערים נוספות. נשמח לשמוע דיווח. אבל גם לשמוע אם ההיבט הספציפי הזה טופל בהקשר הזה.

ההחלטה החמישית, שהיתה תלויה בנו אז היה ברור שהיא תקוים, היא לקיים דיון עם שרי הרווחה וקליטת עלייה, בפורום הזה, כדי לראות איך אנחנו יכולים, ביחד, לטפל בזה.

פה אין אופוזיציה ואין קואליציה ואין שאלות מפלגתיות. יש פה דבר שהוא כל מקרה שאנחנו קוראים עליו בעיתון ושומעים עליו בחדשות, ויש הרבה כאלה בזמן האחרון, שהוא פשוט מצלק את הלב, הוא כישלון שלנו כחברה, והוא בוודאי כישלון שלנו כחברה שהיא חברה שמעודדת עלייה, וצריך לראות מה קורה כאן. מדובר גם בעדה נפלאה שלא ידעה תופעות כאלה בעבר, וגם בעבר, כאשר היתה קליטה רחבה, הדברים האלה לא קרו, וזה מחייב אותנו לחשוב מדוע הדברים האלה עכשיו קורים. ואני מקווה מאוד שנצליח לצאת מכאן היום עם התקדמות בדברים מעשיים, או לגבש ביחד איזה שהוא מתווה כדי להתגבר על התופעה הזו.

אני מברך את שר הקליטה ושר הרווחה. התפקידים שלהם שייכים לבעיה שאנחנו העלינו. עמיתי גדעון סער אמר, ואנחנו צריכים לדעת איזה בעיות יש. אנחנו דיברנו על הבעיות, זה משבר קליטה, זה משבר במשפחה, כי נשים הן יותר מתקדמות בקליטה והאנשים מאבדים סטטוס במשפחה, ודבר שלישי, שבאתיופיה היה קייסים ואת כל הבעיות שהיו במשפחה הם ידעו איך לפתור. עכשיו הם הגיעו לתרבות אחרת, למדינה אחרת, והם איבדו את התרבות, חלק מהתרבות שלהם שהיתה באתיופיה ועדיין לא קיבלו את התרבות הישראלית.

אני חושב שיש פה דברים שהם חשובים. ועדת הקליטה ביקרה במרכזי קליטה, הכול בסדר, לומדים עברית ויש גם מה להגיד, אבל לא פה הבעיה. הבעיה היא בזה שבמרכזי קליטה לא מכינים אותם איך לצאת ממרכז קליטה לחברה, ואין מקצועות, אין שום דבר. אנשים נמצאים שנתיים במרכז קליטה, אחר כך הולכים והכול מתחיל מהתחלה וזה מוביל למשבר במשפחה והמשבר במשפחה גורם למקרים שאנחנו דנים עליהם.

אני רק רוצה להגיד שדיברנו ביוני, ואחרי יוני היו שלושה מקרים של רצח נשים עד נובמבר.

גם במונחים סטטיסטיים זו עלייה דרמטית במקרים.

אני חושב שהישיבה היום צריכה לקבל החלטות שחצי השנה הבאה לא תהיה דרמטית כמו חצי השנה שעברה. תודה רבה.

לפני שאני אאפשר לשרים לפתוח את הדיון, יש הצעה לסדר של חברת הכנסת זהבה גלאון.

אדוני היושב ראש, אני מאוד מודה לך. רבותיי יושבי הראש ורבותיי השרים, בפורום המכובד שהתכנס כאן, אני שותפה יחד עם חברותיי, חברות הכנסת, וחבריי, לדיון הזה, אבל חשבתי שמוכרחים לנצל עכשיו את הנוכחות שלכם כאן ולבקש מכם לצאת בקריאה לעיריית תל אביב לבטל את ההחלטה שפשוט הדעת לא סובלת. למי שלא ראה, היום יש ב'ידיעות אחרונות' ידיעה על הקמת גן נפרד לילדים אתיופים. כאן הכול מתחיל. כל התפיסה הזו, כל המחשבה הזו שאפשר לקבץ רק ילדים אתיופים בגן אחד, שלא יתערו עם ילדים אחרים. אני פשוט לא יכולה להבין את המחשבה הזאת. זה משליך על כל הדיון. קראתי גם את תגובת העירייה. אנחנו לא קופצים, אנחנו רק מבקשים שהשרים המכובדים ייפנו לעיריית תל אביב ויסבירו להם את ההשלכות המעשיות המיידיות של זה, גם על הדיון שאנחנו עוסקים בו כרגע.

אני חושב שחייבים לשמוע את עיריית תל אביב.

גם אם שומעים אותם, המסר הציבורי הוא קטסטרופלי.

אני קראתי את תגובת העירייה. הם אמרו 'נרשמו רק ילדים אתיופים'. איזו מן תגובה זאת?

אני מבקש מהשר התייחסות קצרה בנושא שהעלתה חברת הכנסת גלאון.

חברת הכנסת זהבה גלאון, אני חושב שהתופעה היא חמורה מאוד. גם אני קראתי את זה הבוקר, אבל באמת צריך לבדוק את זה. יחד עם זאת, זה לא המקרה הראשון. היו לנו מקרים מאוד קשים בעת ההרשמה בחופש הגדול, בפתח תקווה ושם הוצאתי מכתב מאוד חריף וגם דיברתי עם ראש העיר. אני שמח שהעניין הסתדר, אבל זו לא תופעה ראשונה ולצערי הרב, היא גם לא אחרונה ואנחנו צריכים להיאבק בזה בכל דרך ובכל מקום.

אני מציע שתהיה פנייה מטעמנו. אני מוכן לשוחח עם ראש העיר. על פניו זה דבר שהוא נראה ונשמע רע מאוד, אבל אני מקבל את זה שצריך לשמוע לא רק על פי פרסום עיתונאי. זאת אומרת, צריך גם לשוחח עם ראש העיר, ואנחנו גם נביא את זה לישיבת הוועדה הקרובה. אני אעדכן מה נאמר לי.

אני חושבת שזה עלה גם בוועדת החינוך ולכן גם פניתי וביקשתי דיון מהיר בוועדת החינוך.

בבקשה. אני לא נגד שהעניין יידון בוועדת החינוך. אבל כאן, אני חושב שאי אפשר להשאיר את הדברים תלויים בלי לנסות לבדוק אותם וזה מה שאני מתכוון לעשות.

אני מציע שהשרים יפתחו את הדיון. כמובן גם אני אאפשר התייחסויות בהמשך. ראשון השר יעקב אדרי, השר לקליטת עלייה.

אכן הנתונים לא מעודדים בכל הנושא הזה של אלימות בקרב המשפחות האתיופיות, וככל שמספר העולים ממשיך להגיע, סביר להניח שבסטטיסטיקה הנתונים ימשיכו ויעלו.

לגבי הנתונים על מקרי הרצח, אני רוצה לציין את זה כעובדה יבשה, אנחנו באותו מספר כמו 2006 וכמו 2005, שלושה מקרי רצח, ואנחנו מאוד מקווים שזה יישאר כך. כמובן שכל מקרה הוא חמור בפני עצמו. היו שלושה ניסיונות גם של מקרי רצח, אבל מקרי רצח היו שלושה, ואני חושב שהנתונים הם די מדויקים.

לגבי הסקר, חברי מר גדעון סער, יושב ראש הוועדה, אני חושב שבעניין הזה כבר יצאנו לדרך. הסקר בעיצומו. המחקר בעיצומו ואנחנו כמובן נציג לוועדה, בבוא הזמן, את התוצאות של הסקר, אם כי אני חושב שהדברים הם די ברורים. יש בעיות של קליטה וקשיים בעבודה, יש משפחות גדולות, יש דחיסה של אנשים במקום אחד, של עולי אתיופיה במרכזי קליטה או בשכונות מסוימות.

אגב, אני כמדיניות קבעתי, שבמקום שיש מעל אחוז מסוים של עלייה, עלייה בכלל והעלייה האתיופית בפרט, אני עוצר, סוגר, על מנת לא להקשות על הנקלטים ולא להקשות על העירייה שהיא הקולטת. עשינו את זה בקרית מלאכי, עשינו את זה בפתח תקווה ואיפה שנראה שהאחוז הוא גבוה מאוד, לטובת העלייה, על מנת שהעלייה תיקלט טוב ונכון, וגם לטובת העירייה, אני חושב שפשוט עוצרים את העלייה.

עוצרים את העלייה לאותו ישוב.

נכון, לאותו ישוב. אותו ישוב, או אותה שכונה. יש מקומות שזה בשכונות. זה טוב לכולם ואני חושב שזה הדבר הנכון. אולי היה צריך לעשות את זה מזמן, אני שמח שאנחנו כבר בכיוון נכון בנושא הזה.

לגבי העובדים הסוציאליים, אנחנו בשלבים של הוספת עשרה עובדים סוציאליים במקומות שונים בארץ, שיטפלו בקרב יוצאי אתיופיה, ירושלים, באר שבע, אשקלון, אשדוד, עפולה, קרית גת, נתניה, חדרה, רמלה וקרית ים. יש נהלים מסודרים, אבל התקציב התקבל ואנחנו בשלבים. התקציב הוא של הפרויקט הלאומי האתיופי וזה טוב וזה נכון.

אדוני, רק אם תוכל להבהיר בדבריך, אותם עשרה עובדים נקלטו, ייקלטו? מה הסטטוס?

זה מה שגב' שרה כהן רצתה להוסיף לנו.

אז אחרי סקירתך, היא תוסיף.

אנחנו בשלבי קליטה ואני חושב שאני מדייק. יש את התקציב מהפרויקט הלאומי האתיופי, ולא חשוב מאיפה, חשוב שייקלטו העובדים הסוציאליים ואני חושב שזה הדבר הנכון.

הם נקלטו כבר, או ייקלטו?

רובם עובדים, אבל לא גמרנו את הקליטה עד הסוף. תשעה מתוך העשרה נקלטו, וזה הישג חשוב, שצריך לציין אותו, ואני מאוד מקווה שגם את העשירי נקבל. ואגב, לדעתי, זה לא מספיק, צריך להוסיף.

הם עובדים במרכזים?

כן. אני ציינתי גם את המקומות. אנחנו כמובן נגביר את ההסברה בקרב העולים. זה מאוד חשוב. זה לא פשוט, אבל צריכים להגביר את ההסברה. צריך להבין שהתא המשפחתי שלהם מתפרק במדינת ישראל, הקייסים, הגברים, הבעלים, הבעל שהיה דומיננטי הפך לפעמים ללא-דומיננטי וכמובן גברים שלא עובדים מהווים גם בעיה וזה גורם למתח בתוך הבית ולתוצאות לא פשוטות.

דבר נוסף שאני רוצה לציין, הנושא של הענישה המקלה של בתי המשפט. כאשר יש בעיות, וזה נכון לאורך ולרוחב, בכל המקומות, בכל העדות, אבל קולת העונשים בלתי נסבלת. יש לי הרבה כבוד לבתי המשפט, אבל עם ענישה כזאת אנחנו לא נרתיע, לא נרתיע. אני מציין את זה ואני בטוח שחבריי גם שותפים לעניין הזה, שצריך להחמיר בענישה.

אני רוצה רק לעדכן את השר בנקודה שלפי דעתי היא מאוד מאוד חשובה. בכל נושא הענישה שדובר עליו הרבה אתמול, ואתה צודק ביותר ממאה אחוזים, יש רפורמה שהביאה הממשלה לכנסת לפני כשנה וזו רפורמה שנקראת 'הבניית שיקול הדעת השיפוטי', או בצורה יותר פשוטה עונשי מוצא. זאת אומרת שלכל עבירה בספר החוקים יהיה לא רק עונש מרבי, אלא גם עונש מוצא שניתן יהיה לסטות ממנו רק ברשימה סגורה של קריטריונים שגם הם יהיו בחוק. זאת מהפכה. זה יביא לענישה יותר אחידה, יותר מרתיעה וגם יותר צודקת, כי לא תהיה שרירות לב שבמקרה אחד נותנים מאסר על תנאי ובמקרה אחר עשר שנים. דיברתי עם יושב ראש ועדת חוקה בנושא הזה שהבטיח לי שתוך כחודש יתחילו דיוני ועדת החוקה והכנה לקריאה שנייה ושלישית. החוק הזה התעכב הרבה מאוד זמן. אנחנו הצבענו בו, גם חברי האופוזיציה, ותמכנו בזה, כך שזה חשוב בראייה לאומית. אם תוכלו להוסיף את דחיפתכם לקידום הנושא הזה, שזה חוק ממשלתי, לא חוק פרטי, אני חושב שהדבר הזה יכול לעשות שינוי גדול.

אני מאוד מקווה, בעזרת כל הנוכחים כאן נוכל לדחוף את זה, כי זה חשוב מאוד. אנחנו שומעים וקוראים כל יום, הענישה היא בלתי נסבלת, ושוב אני אומר את זה, במלוא הכבוד לבתי המשפט, צריכים לשנות את הגישה בעניין הזה, ואני מאמין שנתמודד יותר טוב. כמובן שנצטרך לעשות בשילוב הרבה מאוד נושאים נוספים, זה לא רק ענישה, צריך יותר לעבוד בקרב המשפחות. אני הולך לנסות גם בבתי הסוהר. היושב ראש גדעון סער, אתה העלית את זה, שעובד סוציאלי ממרכז הקליטה, מהמקום שהגיע הבחור לבית הסוהר, לתת יותר הכנה בבית הסוהר לקראת השחרור, על מנת שאותו בן אדם, כשיחזור, לא נחזיר אותו למעגל האלימות, אלא להיפך, הוא יוצא לדרך חדשה.

בעניין של הקהילה האתיופית, בשנת 2008, אני הודעתי את זה בכל מקום, משרד הקליטה הולך לטפל בנוער. הנוער הוא חלק מהבעיה בתוך המשפחה. ואגב, זה נכון לגבי כל הנוער. יש לנו בעיות קשות מאוד בנוער הוותיק, בנוער בחבר העמים ובנוער האתיופי. ואני הולך לתת הרבה מאוד תקציבים ב-2008. השגנו חלק מהתקציב. אתמול הצגתי את הנושא גם בוועדת הכספים. אני מאוד מקווה שהטיפול בילדים, במיוחד במשפחות גדולות, יקל על המצוקות בתוך המשפחה וממילא זה יקטין את האלימות בתוך העדה האתיופית. ושוב אני אומר, נושא הנוער, נכון לגבי כל החברה הישראלית, אבל מכיוון שאני שר הקליטה, אז אני הולך לטפל בנושא של העולים מחבר העמים וגם בנושא של הקהילה האתיופית.

שוב, יש הרבה מאוד נושאים. אם אתם תרצו בהמשך לשמוע, אני מקווה שנוסיף כהנה וכהנה.

הטיפול שלנו בעדה האתיופית הוא הוליסטי. אנחנו מאוד מקווים שהתקציב הגדול שאמור לבוא ממדינת ישראל לנושא האתיופי אכן יגיע. בינתיים יש עדיין בעיות שהסוכנות לא מזרימה את הכסף שהבטיחה ועוד גופים, אבל אני לוחץ בעניין הזה.

הנושא של הכשרה תעסוקתית?

אני חושב שאחד המפתחות להצלחה של קליטת העלייה זה הנושא של התעסוקה ובעניין הזה יש לנו כמה מודלים מוצלחים ויש כמה דברים שלא הצליחו, כי מאוד מאוד קשה להתאים. אגב, האבטלה בקרב הגברים האתיופים היא די גבוהה ודווקא הנשים יוצאות יותר לעבודה. וזה מאוד חבל.

זה יוצר מתחים אחר כך.

זאת בדיוק הבעיה.

בין הדברים שציינו אותם, אדוני השר, הוא עריכה של הכשרה תעסוקתית במרכזי הקליטה. בין אותן נקודות שעליהן דיברנו, האם יש התקדמות או יש איזה תכנית בסוגיה הזאת?

הנציגים של משרד הקליטה ירחיבו. אבל יש התקדמות, זה לא מספיק, לדעתי זה לא מספיק ואנחנו צריכים להיכנס גם מהמשרד.

דבר אחרון, הייתי מאוד מבקש מהשר הרצוג שיהיה צוות בין משרדי, שלך ושלי, שיהיו מתואמים בנושא של עבודה בקרב הקהילה האתיופית. יש תיאום בשטח, אני חושב שצריך למסד אותו, לתת לו גושפנקא של השרים עצמם. אני חושב שזה ייתן תוצאות יותר טובות בשטח. תודה.

בוקר טוב לכולם. ראשית אני רוצה להודות לעמיתיי, יושבי הראש של הוועדות, של הדיון הזה. חבר הכנסת, פרופ' מיכאל נודלמן וחבר הכנסת גדעון סער. כרגיל הם לוקחים נושא באופן רציני ומשמעותי. אני גם רואה את הפניות ואת החומרים שמגיעים אליי מהוועדות, וכל אחד מהם נושא ראוי ומכובד שעוזר לנו גם בעבודת המטה הפנימית. שנית, אני מברך את עמיתי, השר יעקב אדרי. אכן יש עבודה מאוד הדוקה בינינו לבין משרד הקליטה. הצוותים נמצאים כאן, הם גם יסקרו את זה בהמשך. הנושא הזה הוא אחד מהנושאים החשובים ביותר שאנחנו מטפלים.

עכשיו כמה מלות פתיחה, לפני שאני אגיע גם לתשובות מעשיות. קודם כל, אין רק תופעה של רצח, יש גם תופעות נוספות. התאבדויות, למשל. אני מכיר מקרים, עוד בהיותי שר השיכון, יש תופעות קשות מאוד של משברים נפשיים וכבר פורטו כל הסיבות שכולנו מכירים אותן. כדי להתמודד עם המכלול כולו, עלינו להעביר את התוכנית הלאומית לטיפול בעלייה של יהודי אתיופיה באמצעות ועדת השרים שדנה בכך. בעצם יש תהליך בין משרדי שאישר עקרונית את התכנית וכרגע הבעיה היא משאבים. בתוך התכנית הזאת יש פרק נרחב מאוד של משרד הרווחה, שקיבל הרבה מאוד שבחים ואני אומר כאן גם לעמיתי, השר יעקב אדרי, לאחר העברת התקציב, חובתנו ללחוץ לאשר את התכנית בממשלה ולצאת איתה לדרך.

זו תכנית לאומית מקיפה, עם חבילה תקציבית משמעותית, שמטפלת בכל הסוגיות. קחו לדוגמה את נושא הדיור. הרי אנחנו יודעים שהבעיה היא שחלק מהעלייה הזאת נמצאת בתקרה שהיא לא יכולה לצאת ממנה. אני לא רוצה להשתמש במלה גיטאות, כי זו לא המלה הראויה בשום קנה מידה, אבל היא נמצאת בשכונות שקשה לה לצאת מהן, כי אין לה הון עצמי. כדי שתהיה לה יכולת רכישת דירה במשכנתא 90%, הרי שהאוצר קבע תקרה לגובה הדירה שהם יכולים לרכוש ואז גובה הדירה שהם יכולים לרכוש מוביל אותם בהכרח למקומות שבהם מחיר הדירה הוא כזה שהשכונות הן פחות טובות. ואז אנחנו רואים את שכונת קרית משה ברחובות, שאני הובלתי תכנית בין משרדית, שכתב אותה המנהל הכללי דאז, שמואל אבוהב, היא קיבלה ברכה מקיר לקיר, חמש שנתית, לשדרוג קרית משה, אבל זה לא הצליח להתקדם, כי נתקלנו בסוגיה תקציבית מורכבת. מדובר ב-200 מיליון שקל לחמש שנים, היה צריך לאגם משאבים עם עוד שותפים. נמצאת פה גם גב' אריאלה רבדל ממשרד השיכון והיא תוכל לתאר את זה. אבל האמת היא שכל הטיפול לא יכול להיות נגזרת רק של כמה עובדים סוציאליים יש. זה מכלול אחד גדול, מורכב, לא פשוט. יש 300 עולים נוספים בחודש והמשבר בעלייה ממקום המוצא ועד הסביבה החדשה בארץ הזאת יוצר מתחים מאוד קשים. זאת עובדה. המתחים האלה מקרינים במיוחד לאנשים מעל גיל 50, והמתחים האלה מקרינים במיוחד לאבות מובטלים והמתחים האלה מקרינים למשפחה פטריארכלית שמתפרקת. כל אלה ואחרים גורמים למשברים הללו ואנחנו רואים את התוצאה. והתוצאה היא קשה וחמורה מאין כמותה ובאמת טוב שהנושא הזה עולה לסדר היום, אבל זה נושא שהוא מערכתי כולל.

לגבי משרד הרווחה. משרד הרווחה רואה בנושא הזה נושא בעל חשיבות רבה ולכן אנחנו נוקטים בשורה של דברים. ראשית, כבר צוין על ידי השר, נושא המחקר. במקביל רק נציין שבשנת 2006 יצא המחקר בנושא אלימות בין בני זוג בקרב משפחות יוצאות אתיופיה, של דר' לאה קסן וגב' ליאת קידר. אם תרצו אפשר יהיה להתייחס ולהציג את זה. התקיים בינואר 2007 כנס גדול באוניברסיטת בן גוריון, כשהמחקר הוצג. בנוסף, אנחנו מעורבים בהפעלת מודל קהילתי לשיח שכונתי בנושא שלום המשפחה ומניעת אלימות במשפחה. המודל הזה מופעל בירושלים, חיפה, בבאר שבע. המודל פועל בשלושה מישורים. אחד, חיזוק המנהיגות המסורתית ושילובה במנגנוני הטיפול, גישור ויישוב סכסוכים. להזכירכם, תרבות הגישור הפנימית, אני מקווה לבטא את זה נכון, השמגלות', אז אנחנו מפעילים שמגלות' ב-12 יישובים והצוות שלי יוכל לציין ולפרט את זה בהרחבה. בשלושה יישובים השמגלות' מתקיים על ידי חכמי העדה המקובלים ובמקומות אחרים גם מרכזי גישור ומרכזי יישוב סכסוכים עם עולים וותיקים כאחד. שניים, בניית מנהיגות צעירה, בקרב העדה, אנשי מקצוע וסמך. אני אציין בהקשר זה גם הקשר לאכיפה שמשרדי פרסם עכשיו מכרז לקליטת עורך דין, או עורכת דין, במחלקה המשפטית בקרב יוצאי אתיופיה, כדי לטפל במיוחד בסוגיות הללו. אבל לא רק, כי חלק מהעניין זה קליטה בכל מערכי החיים במדינה ופתיחת השערים, ויש קליטה נוספת של עובדי מדינה בשירות הציבורי במשרדים אחרים. המנהיגות הצעירה צריכה להתמודד עם הדור הוותיק, הזקנים, כמובן הנשים, לדובב אותם ולאתר מוקדי מתח במשפחות מראש. הדבר השלישי זה בניית מנגנוני גישור בין המערכות המטפלות בנושא מניעת אלימות, למתנדבים, שזה אומר הפעלת מתנדבים. לצורך זה בית הספר המרכזי של משרד הרווחה, בשנת 2006 וכעת 2007, שם דגש בהכשרה מיוחדת של עובדים סוציאליים של מפקחי המחוזות ועובדי היישובים והמתנדבים להיכרות עם תרבות העולים והמיומנויות הנדרשות. ב-11 ישובים אנחנו מפעילים תכנית קבוצתית לאבות, לחיזוק מיקומם ואחריותם של האבות במשפחה, בתל אביב, ראשון לציון, פתח תקווה, אור יהודה, גדרה, כפר יונה, גן יבנה, ירושלים, בית שמש, חיפה ונצרת עלית, ויש שיתוף פעולה עם משרד הקליטה במודל התערבות רגיש-תרבות ב-10 מרכזים למניעת אלימות. והפרויקט הלאומי שדרכו קלטנו 10 עובדים סוציאליים, שצוין כבר.

אתה מדבר על עבודה מניעתית. זה באופן כללי עם אבות מהעדה, או על בסיס נתונים של מסוכנות?

הגב' דפנה מושייב, שהיא מפקחת ארצית אצלנו בקליטת עלייה וגב' ציפי נחשון-גליק, המוכרת לך היטב, גם מתחומים אחרים בנושא אלימות במשפחה. אם אתן יכולות לפרט, כי הפרויקט הזה הוא מרתק.

העבודה המניעתית שנעשית עם האבות היא דווקא במקום שהוא הנורמטיבי. אנחנו פוגשים אותם כאשר הם אבות לילדים בגיל הרך ומדברים איתם על ההורות שלהם, ההורות במעבר ומה דומה ומה שונה בין ארץ המוצא לחיים בישראל, נותנים להם כלים ומיומנויות ומנסים לשמור על האיזון בתוך המשפחה. הרעיון הוא שלא תמיד קוראים לזה אלימות, אלא מנסים ליצור את מה שנקרא שלום המשפחה, לתת להם את הכלים, כי אחד הדברים שקורים שבמדינת ישראל אין תהליכי התאזרחות ולימוד מסודר של חוקי המדינה וכתוצאה מזה הרבה פעמים---

גם אצל ילידי הארץ אין לימוד מסודר של חוקי המדינה.

רק ההבדל הוא שתהליכי הסוציאליזציה בין ארץ מוצא שהיא כל כך שונה, לבין החיים במדינת ישראל. הפער והמעבר הוא באמת מאוד קשה וכתוצאה מזה אנחנו באמנת מנסים לתת להם את הכלים. אלה הכלים שניתנים לאוכלוסייה הנורמטיבית.

לשאלתי, אני מבין ממך שאין פה מרכיב של מסוכנות, אלא באופן כללי זה גיבוש מודלים משפחתיים והוריים נורמטיביים. זה דבר שהוא יותר ממד חינוכי.

רק הערה אחרונה, אדוני היושב ראש, לפני שאני מסיים. השבוע אנחנו השקנו את התכנית הלאומית לטיפול בילדים ונוער בסיכון, מה שנקרא דוח שמידט, בעלות של 400 מיליון שקלים ועוד כ-100 מיליון ממקורות של הג'וינט, והפרמטרים של היישובים שנבחרו הם ישובים שיש בהם כמובן סוציו-אקונומי אחד לשניים בשלב ראשון, ויישובים עם עלייה מרובה במיוחד, ישובים שבהם יש שכונות של יוצאי אתיופיה וגם כאן התכנית תופעל בפועל באמצעות הרשויות מ-1 בינואר וזה ייתן כלים נוספים להתמודדות ביחסי ההורים-ילדים והורים-הורים וכלים נוספים לעובדים הסוציאליים ולשכות הרווחה, מערכות החינוך והרשויות בהתמודדות עם התופעה.

אני מודה לך, אדוני השר. האם אתם מגדירים את התכנית שדפנה הרחיבה עליה כתכנית למניעת אלימות? זה בראייתכם תכנית למניעת אלימות?

היא תכנית מניעתית, יש לה כמה וכמה מודולות. המודלה האחת מתייחסת, כמו שאמרתי, להורות במעבר. המודולה השנייה מתייחסת להיכרות עם הקהילה והשירותים בקהילה. המודולה השלישית מתייחסת לנושא של השותפות בין בני הזוג ביצירת מה שנקרא שיח משותף.

באיזה היקף אתם עושים את זה, מבחינת מספר המשפחות?

זה ב-11 ישובים, בכל קבוצה משתתפים 15 גברים והתהליך הוא שנתי.

זה טיפה בים.

זה די מצומצם. אתם רואים תוצאות?

הדיווח---

חברת הכנסת זהבה גלאון, אנחנו לא יכולים להבטיח מאה אחוז תוצאה. אנחנו עושים מאמץ גדול.

זה מאה אחוז חיים.

אף אחד לא חולק על זה, חס וחלילה שמישהו חולק על זה, אבל מה את מטיחה בגב' דפנה מושייב שמשקיעה בזה מבוקר עד לילה בכל מערכות---

אני לא מטיחה. אני ממש לא מטיחה, אני מעריכה את העבודה שנעשית, רק זה טיפה בים.

אני רוצה להוסיף שההיקף יגדל לאור השתתפות התכנית הזאת בדוח שמידט והיישובים שבהם נמצאים עולי אתיופיה יוכלו, יחד עם הגורמים המקצועיים, לבקש להכניס את התכנית הזו לסל התכניות המוצע ברשות המקומית.

אני רוצה עוד נקודה אחת להוסיף, שהשותפות עם אנשי הקהילה היא שותפות מאוד קריטית. התהליך לא יכול להיעשות רק על ידי אנשי המקצוע ובנושא הזה אני חושבת שאחת הדוגמאות היפות ביותר שראיתי היה שאחד מנציגי הקהילה בבאר שבע, שהעלה את הנושא על סדר היום, פרדה אקלה, והוא באמת התחיל לשוחח גם עם זקני הקהילה, גם עם האנשים הצעירים, והשיתוף בין זקני הקהילה לבין האנשים הצעירים בקהילה הוא מאוד קריטי. השותפות בין אנשי המקצוע לאנשי הקהילה היא אחד הדברים שצריך להרחיב אותו ולהוסיף עליו.

אם אני יכול, לפני שאני מעביר את רשות הדיבור לחברי הכנסת שנרשמו, רק להעיר בהערת ביניים, אדוני השר. לפי דעתי התכנית הזאת יפה, אבל בוא נדבר רגע על אפקטיביות. היא תכנית שהייתי קורא לה תכנית נורמטיבית, אבל ההיקף שלה הוא היקף די מצומצם ונראה לי שאו שאתה הולך בהקשר הזה על ממד רחב, או שאתה צריך לגבש תכנית מניעתית על בסיס אינדיקציות של מסוכנות, כדי באמת למנוע מקרים.

תחשבו על מה שאני אומר, יכול להיות שלא כל מה שאני אומר... אני הרי שומע בסך הכול. שמעתי את זה פעם ראשונה. כי אחרת אתה גם לא מחנך ומשנה נורמות ואתה גם לא מונע ואתה עושה דברים שהם רלוונטיים לאותו ציבור מצומצם שנחשף לתכנית הזו שאני בטוח שהיא תכנית מאוד יפה וטובה. אני חושב שאתם צריכים לקחת את זה בחשבון, כי המצב, הגדיר אותו עמיתי, חבר הכנסת נודלמן, הוא מצב חירום.

אז אני רק אשיב ואומר שבעקבות הרצח של אבבה ביוני בבאר שבע, היה דיון שבו השתתף מר מנחם וגשל, המשנה למנהל הכללי, עם גורמי הסוכנות היהודית במשרד הקליטה לבדוק האם יש לנו, מתוך מרכזי הקליטה, מספיק מידע על מה שקורה, לצורך מניעה ואיתור מראש וסוכם על עבודה משותפת של העברת מידע בזמן האמת, נוהל מסודר להעברת מידע מהסוכנות היהודית לגורמי הרווחה במקרי אלימות במשפחה ועבודה רחבת היקף של הסוכנות היהודית, שתציג את הנושא הזה, אני מניח. אבל אין ספק שגם אצלנו נדלקה נורה אדומה בנושא ובגלל זה בעצם מרכז מר מנחם וגשל את כל הנורות האדומות שהוא מקבל ממשרדי הקליטה והוא מעביר אותם למערכת באמצעות לשכות הרווחה.

בוקר טוב. אני באמת רוצה להודות לשתי הוועדות על כינוס הישיבה הזאת. זאת לא ישיבה ראשונה. אנחנו כבר קיימנו הרבה ישיבות בשנים האחרונות, אבל זאת ישיבה ראשונה שמשתתפים בה שני שרים, זאת ישיבה ראשונה שאני גם מתחילה לראות שיש התקדמות, שמשהו מתחיל לזוז, שהדבר נלקח ברצינות וששני המשרדים נערכים לעבודה של לא רק טלאי על גבי טלאי, אלא גם עבודה מניעתית.

אני רוצה להוסיף שני דברים על מה שנאמר. אין צל של ספק שחלה התקדמות גם בתוך הקהילה, כי אנחנו רואים שיותר ויותר מהנשים האתיופיות מודעות לבעיות והן בעצמן מגישות תלונות. זאת אומרת, אם אנחנו מסתכלים לאורך השנים, בסך הכול יש יותר מודעות מהנשים עצמן. עצם העובדה שהן באות ומגישות תלונות או פותחות תיקים במשטרה, זה כבר אומר שיש לנו שותפים לדרך הזאת.

דבר שני שרציתי להגיד זה שבכל הישיבות שניהלנו בוועדה הזאת טענו לא רק שיש צורך בעובדים סוציאליים, אלא שהטיפול בנושא רגיש כזה ובנושאים אחרים בעדה האתיופית חייב להיות במסגרת משפחתית. אני שומעת שמטפלים פה בקורסים או בטיפול מניעתי אצל האבות עצמם. אני לא שומעת אם ישנן תכנית שבהן מטפלים במשפחה כיחידה או ביחסים המאוד קשים והמאוד מתוחים בתוך המשפחה, כתוצאה, בין היתר, מכך שהחברה הפטריארכלית הולכת ומתמוטטת, האוטוריטה של האב הולכת ונגמרת והאמא היא זו שמצליחה יותר, מרוויחה יותר, מועסקת יותר ולכן הייתי רוצה לבקש שימת לב מיוחדת לטיפול המשפחתי.

אני רוצה גם להצטרף לבקשתו, לעצתו של חבר הכנסת סער, שאנחנו נרחיב את התכנית הזו, למרות שהיא בחיתוליה, אבל אנחנו חייבים לראות כמה שניתן להרחיב אותה, כי אם יש כבר עלויות, אז אפשר אולי להביא יותר אנשים כבר למוקדים שבהם היא מתנהלת. השמגלות' זה רעיון מצוין. אני רק מקווה, אדוני השר, שהשמגלות' שבאו והתלוננו רבות אצלנו על כך שלא מנצלים אותם מספיק, אבל גם על כך שלא משלמים להם, חייבים לכסות גם את הנקודה הזאת, כי הם עובדים כמגשרים לכל דבר. אני מאמינה דווקא בכוחם של הקייסים כמנהיגים רוחניים של הקהילה הזאת.

אולי דבר אחרון שהוא לצערי ברור. כל הבעיה הזאת של אלימות בתוך המשפחה היא נושא שצץ בארץ שלא היה, לפי מיטב הבנתי, קיים לפני העלייה או מעט מאוד, ולכן כיוון ש-20% מהמקרים של רצח במשפחה ואלימות במשפחה, התאבדויות וכל יתר הבעיות הנפשיות והאחרות קורות אחרי העלייה, אני חושבת שאנחנו חייבים להבין מה הם המשברים של העלייה ולנסות לראות בטיפול מערכתי מה צריך לעשות כדי להקל על אותם עולים.

תודה רבה ליושבי הראש של שתי הוועדות. אנחנו שנים עובדים ביחד על בעיות של קליטת עלייה והמלחמה נגד אלימות נגד נשים עולות.

אני מסכימה עם מה שאמרו השרים המכובדים, השר אדרי והשר הרצוג, אבל אני חושבת שאנחנו צריכים גם שתהיה לנו תפיסה אחרת לקליטת עלייה מאתיופיה בגלל שיש דרכים אחרות ואני חושבת שאנחנו קודם כל צריכים לקדם את הנציגים של העדה במשרדים וגם במערכת הפוליטית. ואני אגיד לכם שאני הרווחתי הרבה כשלקחתי יועצת, כשהייתי סגנית השרה, אזדנטה סמרה, כיועצת אתיופית, בגלל שהנציגים שלי, שיש להם השכלה ויש להם ניסיון אישי של העדה כולה, נותנים תפיסות אחרות למה שקורה.

אני מסכימה עם חברת הכנסת קולט אביטל שיש לקייסים תפקיד, אבל אנחנו בעידן הגלובליזציה, איפה הרדיו? איפה תדר נפרד לשידורים באמהרית? לא שעתיים, 12 שעות, שיעורים של השפה העברית בעזרת מורים שמדברים אמהרית, כל יום. איפה זה? למה אנחנו כל הזמן במאה ה-19 ובמאה ה-20 ולא במאה ה-21? עשיתי מאמצים בכיוון הזה וקיבלתי הסכמה עקרונית מהמנהל הכללי דאז של משרד התקשורת, עדי בלשניקוב, שעכשיו הוא המנהל הכללי של הכנסת, אבל כנראה אין המשכיות בגלל שלא מקדמים את הרעיון הכי נכון. תפתחו את הדלת ואת החלון אל החברה הישראלית לעדה האתיופית. כל העבודה המניעתית בנושא אלימות נגד הנשים אפשר לעשות דרך רדיו ודרך טלוויזיה. איפה המדינה בנושאים האלה?

אני גם צריכה לומר שאני הגעתי אישית, אחרי שעשיתי קבלות לאתיופים בכמה ערים בדרום, בעזרת היועצת שלי, שלא לכולם מתאימה התפיסה האורבניסטית של הקליטה. אלה אנשים שהיו מצוינים בחקלאות הטרופית. תנו להם אדמה ומכסות מים ואנחנו נקבל ענף של יצוא ישראלי שאנחנו לא הכרנו. אני יודעת שבמשרד הקליטה עושים הרבה בנושא של עסקים קטנים ויזמות. אלה אנשים שאף פעם לא היה ביטוח לאומי באתיופיה, אבל הם היו גם חקלאים, גם אנשי עסקים קטנים. ובדרכים האלה, במאה ה-21, אנחנו חייבים לעזור.

אני גם אומרת שבמשרד החינוך ובמשרד הקליטה ובעוד כמה משרדים אני לא חושבת שאפשר לעבוד על מדיניות כלפי העדה האתיופית בלי משכילים מהעדה במקומות של יועצים, ראשי מחלקות, אגפים וזה. תודה.

אדוני היושב ראש, אני חושבת שמדובר בישיבה חשובה ביותר וגם בהשתתפות---

סליחה שאני קוטע אותך, אבל אני חייב לציין שחברת הכנסת מרינה סולודקין העלתה שתי נקודות חשובות שבטח נכלול אותן בסיכום הזה ולא עלו בדיון הקודם. השר הממונה, יש פה שר שממונה גם על רשות השידור, אבל אתה תתייחס בסוף הדיון.

אני פניתי בישיבה משותפת של שתי ועדות בנושא של תדר נפרד לשידורים בשפה האמהרית ולימודי שפה ברדיו.

אדוני היושב ראש, אני חושבת שזו ישיבה חשובה מאוד שמקיימות שתי הוועדות. אנחנו, חברות הכנסת שיושבות כאן, יזמנו הצעה דחופה לסדר היום בעקבות הרצח הנוסף והמזעזע של אישה יוצאת אתיופיה נוספת, והעובדה שנמצאים כאן שני השרים הנוגעים בדבר, שלא רק נוגעים בדבר, שהם גם אמפתיים לעניין ומחויבים לעניין, אין ספק שזו ישיבה חשובה יותר.

שאלה קודם חברת הכנסת סולודקין איפה המדינה. חבריי חברי הכנסת, אפשר להגיד שעם כל האמפתיה של השרים, אני חושבת שאפשר לומר בצער שהמדינה נכשלה בקליטה של הקהילה האתיופית ובוודאי נכשלה במניעת אלימות במשפחה בקרב העדה האתיופית. כשנשים נרצחות וכשאנשים מתאבדים, זה אומר שמשהו לא הצליח. אז אפשר לדבר כאן על תכניות מצוינות.

אני שמעתי קודם את הדיווח ואני באמת מתכוונת לזה, אני לא אומרת את זה בציניות, מדובר על תכניות מצוינות שלא נוגעות רק לקהילה יוצאת אתיופיה, אבל זה טיפה בים. זה ממש לא נותן מענה לכלום. פשוט לכלום. אפשר לשבת פה ולספר איך התקדמנו ועשינו ויש ועדות ותיאום בין משרדי ונשפר את התיאום עכשיו בין שני השרים שיושבים פה. אבל זה ממש לא רציני, סליחה. זה ממש לא רציני. כשאנחנו שומעים את הנתונים ורואים מה קורה.

אני רוצה לומר, חבריי חברי הכנסת, שלקהילה האתיופית אין פֶּה בכנסת, אין להם לובי מספיק חזק. יש כאן כמה חברי כנסת מכמה סיעות בבית הזה שפעם בכמה זמן, כשהאדמה רועדת והארץ גועשת, אז מעלים הצעות לסדר. אני הייתי רוצה לראות שאם ממדים כאלה היו קורים בקהילות אחרות, מה היה קורה כאן בכנסת ישראל ובחברה הישראלית בכלל ואיפה היו שרי ממשלת ישראל וראש ממשלת ישראל. דרך אגב, זה לא מכוון רק לממשלה הזאת, זה מכוון לממשלות ישראל לדורותיהן, שעוסקות בקליטת העלייה האתיופית. היום הגיעו העולים? היו מספיק שנים להיערך לזה.

היה גם שר קליטה ממרצ.

והיה גם שר קליטה של מרצ. כולם, כל ממשלות ישראל לדורותיהן, אני לא עושה כאן אבחנה. אף אחד לא היה טוב יותר ופחות טוב.

לא, אבל בטוח שהיו כאלה שהיו יותר טובים ופחות טובים. לא שעכשיו אני אומר מי היה, כי אנחנו לא מתייחסים לזה, אבל תמיד בחיים יש יותר טובים ופחות טובים.

אבל בכל הכבוד, חבר הכנסת גדעון סער, זה ממש לא עניין של התנגחות פוליטית. זה לא עניין בכלל של ממשלה זו או אחרת, או של מפלגה זו או אחרת, זה עניין של מדיניות ושל התייחסות החברה הישראלית ומדיניות מונחית של ממשלת ישראל. גם אם זה היו ממשלות שאנחנו היינו שותפים בהן, כשלנו באותה מידה. לכן אני רוצה להציע שעם הנתונים שאתם מציגים כאן, שבין השנים 2004 ל-2006 חלה עלייה במספר התלונות בקרב נשים אתיופיות, חלה עלייה, זאת אומרת נשים מודעות, מעיזות לשבור את כל מה שהן הורגלו לו וללכת ולהתלונן, חלה עלייה ב-43% על אלימות במשפחה, כשבכלל האוכלוסייה הדיווחים ירדו בכ-7% ואנחנו רואים את הנתונים לגבי מספר מקרי הרצח. הדבר הזה צריך להדליק אצלנו נורה אדומה. נשים מתלוננות ובכל זאת הרצח לא נמנע. ולכן אני חושבת שגם כשמקימים תכניות או מגבשים תכניות, לא מספיק להציג את התכניות, מה שחשוב לוודא זה מה מיושם. וכדי שהתכניות האלה תיושמנה, אני חושבת שנדרש עוד גורם אחד חשוב שיהיה חלק מהגורמים שמיישמים את התכניות וזה שילוב של ארגונים מתוך הקהילה האתיופית. יש כאן גם מסמך של יחדיו, אבל שילוב של גורמים מתוך הקהילה האתיופית שפועלים בקרב הקהילה, יכולים להביא מניסיונם באופן בלתי אמצעי לאותן ועדות, לאותן תכניות שכבר הוקמו. אני חושבת שיש בזה מסר מאוד מאוד חשוב ולא כל החוכמה מצויה, עם כל הכבוד לכל האנשים שיושבים בכל הוועדות המתאמות והבין משרדיות. אנשים שעובדים בשטח ומכירים את המציאות מחיי היום יום יכולים להביא מניסיונם ואני רוצה, אדוני, כשאתה מגבש כאן המלצות, לצרף גם את ההמלצה הזו לשרים, ברשותך. המלצה שמדברת על שילובם של גורמים מתוך הקהילה האתיופית, ארגונים ופעילים, לפעול בשיתוף פעולה עם אותן ועדות מתאמות, עם אותן ארגונים בין משרדיים.

אני חוזרת ומדגישה, הניסיון שנצבר בקבוצות האלה שפועלות ביום יום באופן בלתי אמצעי, ראוי שיישמע בקרב אותם גורמים מתאמים, וישפיע על ההנחיות. תודה רבה.

אני ודאי מצטרף לכל הברכות על קיום הדיון הזה וגם מברך על נוכחות שני השרים, אבל אני דווקא רוצה להתחיל ממשהו שאולי יישמע לא פופולרי והייתי גם במקומות האלה כשהשרים מגיעים לוועדה, לישיבה כזאת בכנסת, שבה מטבע הדברים, כפי שאמר יושב ראש גדעון סער, אין אופוזיציה וקואליציה, ומיד מדברים על הבעיות התקציביות ומבקשים מן הוועדות אולי לשפר את העניין הזה, וזה לגיטימי, וזה טוב, נכון וגם אני עשיתי את זה, אבל אני הייתי רוצה לומר שאם אנחנו נבדוק בצורה אובייקטיבית כמה כסף מסתובב למשל בקרית משה, זה לא היה מבייש את מייקרוסופט.

זה הרבה מאוד תרומות, אבל הם לא הביאו את התפוקה.

רבותיי יושבי הראש, חלק מן הדוברים כבר התייחסו, וזה באמת הייתי רוצה לציין, הבעיות הן כנראה גם בתחום התיאום בין הגורמים השונים והתייחסו לזה, למרות שיש ועדות ויש ניסיונות לתאם, כנראה בהרבה מקרים הכספים נשפכים ולא בצורה נכונה, גם לפעמים בהסתערות על מטרה שלא תמיד ניתן להשיג אותה, ואני ודאי שמברך על כל ניסיון וכל תוספת אמיתית למשכנתא, אבל אם אנחנו נשלה את עצמנו שאם נוסיף עוד 50,000 שקל, אפילו 50,000 שקל, בדרך כלל התוספות פחות משמעותיות, שמיד יוצאי אתיופיה ירכשו דירות באזורי יוקרה באותה רחובות ולא בקרית משה, אז אנחנו פשוט משלים את עצמנו. לכן הייתי אומר, אין פה אפשרות לחדש תוך שנייה חידוש כזה מרענן שכולם יגידו 'וואו', אבל מה שכן אפשר לומר, וזה בהמשך גם לדברים של חברת הכנסת מרינה סולודקין, רבותיי השרים, קיימות החלטות ממשלה, אני מתבייש לספר לכם כמה שנים. למשל על קליטת יוצאי אתיופיה בשירות הציבורי, בשירות המדינה, הן לא מיושמות. אני מעיד על כך שגם בתקופתי לא יישמו אותן וכל פעם הייתי מקבל מאותו נציג שירות המדינה דוח יפה עד כמה שנקלטו, ובדוח הזה היה מפורט כל שומר בכניסה וכל עובד חברת כוח אדם שבמקרה אותו יום הזדמן לאיזה שהוא משרד ממשלתי ואף פעם לא היו קידומים אמיתיים של העובדים. אז לכן ההחלטה מלפני 11 שנים מדברת על 57 תקנים, עם הערות מדויקות של שר הקליטה דאז ושר האוצר דאז, שזה היה דן מרידור, על כך שמדובר במשרות עם קריירה.

שר הקליטה זה היית אתה.

אדוני היה מזכיר הממשלה, הוא מכיר את כל הנוסחים.

אבל הזכרת רק את שר האוצר.

אמרתי, אני הייתי שר הקליטה ושר האוצר היה מר דן מרידור, ואני פתחתי בזה שאני מודה שגם בתקופתי לא הצלחנו ליישם יותר מדי מההחלטה הזאת וכבר 11 שנה אני מפעם לפעם מבקש דוחות.

דבר נוסף. באמת הרבה מאוד שנים היה תירוץ של פערים תרבותיים ולא מבינים ואין מספיק. כרגע, אם אנחנו מדברים עם יועץ שר הקליטה על טיפול הוליסטי, אין טיפול יותר הוליסטי ובאמת לנסות ובצורה אמיתית לקדם מישהו מקרב העדה שמתאים ובעל השכלה, כי אתה גם מתגבר על הפערים התרבותיים, אתה גם נותן פרנסה לעוד משפחה והופך אותה למודל, אתה גם מונע, עד כמה שאפשר, בעיות של נוער וילדים באותה משפחה, כי ההורים מתקדמים. ואין צורך לפרט. כולם מבינים את זה. הבעיה רק, כפי שאמרתי ולכן אני גם לא מקבל את העקיצה, כפי שאמרתי, לא אני לא הצלחתי ליישם את זה במלוא הצורך ובמלוא היכולת וגם, לצערי הרב, כבר שנים רבות לאחר מכן כולם עם הסיסמאות האלה באים ומדברים על זה יפה, אבל אני בטוח שכאן יש פוטנציאל גדול לשינוי, אם את התקציבים שבהם אנחנו מדברים יבצעו אנשים עם הרבה יותר הבנה. השינויים האלה חלו במשרד הקליטה, הם חלים, אני שמח לשמוע, לכן שאלתי אותך, לגבי עובדים סוציאליים. אני בטוח שיש עוד תחומים רבים שאת הנושא הזה אפשר היה לקדם ולשפר. ואפרופו הנושא הספציפי שלנו, רבותיי יושבי הראש, למשל אילו במשטרה היו מקדמים יותר קליטה של יוצאי אתיופיה, וכל הבדיחות האפשריות על שירות יוצאי אתיופיה במג"ב אנחנו כבר שמענו, ואין דבר יותר טבעי מלהפוך את השירות במג"ב אחר כך לקידום בתוך מה שנקרא המשטרה הכחולה, ואז אם באלימות עסקינן ובמקרים קיצוניים עסקינן, אז בטוח שאולי גם בנושא הזה היינו מקבלים מענה יותר טוב. יש יוצאי אתיופיה במשטרה, אני לא אומר שאין, אבל ודאי לא בכל מקום ולא בכל מצב ולא בכל תפקיד שהנושא הזה נדרש. תודה רבה.

תודה רבה, אדוני היושב ראש. ללא ספק התופעה שאנחנו היום דנים בה היא חלק מקונטקסט חברתי מאוד רחב. אי אפשר להתייחס לתופעה של אלימות ורצח נשים אתיופיות במנותק מהקונטקסט היום יומי החברתי היותר רחב. זה סימפטום של משהו. נכון שזו בעיה שצריך לטפל בה, אבל היא בעיה נקודתית ובלי לתת התייחסות כוללת, לא ניתן להתגבר על התופעה המאוד מאוד קשה . זה שאנחנו באמת מזדעזעים, מגלים סימפתיה, זה כנקודת פתיחה בסדר, אבל לא זה מה שיביא לפתרונות מעשיים. לדעתי, ואני רוצה פשוט לנסות לעבור לא לפרש את התופעה, כי כולנו יודעים, חברה שנמצאת בתהליכי שינוי, משבר, יש משבר ערכים, משבר נורמות וכל זה, והנושא הזה גם, עד כמה שאני שמעתי על התכניות היפות של משרד הרווחה והשר נמצא פה, הבעיה היא לא רק של משרד הרווחה, חד משמעית, אלא של כל משרדי הממשלה. בלי לתת התייחסות מערכתית כוללת לנושא הזה, שתחל בשילוב אנשים מהעדה במרכזי קבלת החלטות, בלי להכניס עולם תוכן ספציפי, כל תכנית מקצועית מועתקת, תיכשל. צריך להגיד את זה בצורה חד משמעית. אי אפשר לבוא ולקחת מבנה מסוים, כמה שהוא מקצועי טיפולי, ולהכתיב אותו, בלי להכניס אלמנטים של משתנים מסוימים, ניואנסים דקים, וזה יכול להיות רק באופן מקצועי ומבפנים, אנשים שיכולים לקלוט את הניואנסים המאוד דקים שמשפיעים על קבלת החלטות ושינויים פנימיים בתוך העדה. וכנראה שפה, בעצם, בחיבור הזה ובהתאמה הזאת יש היום נתק ועדיין הנושא הזה לא מושלם.

גם בקונטקסט החברתי, וצריך להגיד את זה. מאוד ציער אותי, ביפו, אני גם מגיעה מהמקום, פתחו איזה גן ייחודי והכניסו לשם את כל הילדים האתיופיים. זה לא גן, זה תופעה שמצביעה על מדיניות כוללת בעניין הזה, ואותי זה מאוד מכעיס כי זה מראה שיש איזה מדיניות מכוונת שעוזרת בחלק של ניכור, בחלק של חוסר ההסתכלות הכוללת, חוסר השילוב. עם כלים דיפרנציאליים, מיומנויות אחרות, אבל ההסתכלות צריכה להיות הסתכלות של קונטקסט חברתי שלם שעקב שבירה מסוימת ועקב משברים מסוימים, אחד הביטויים שלו זה התופעה הזאת, המאוד קשה. אבל אנחנו לא יכולים רק לקחת ולטפל רק בקבוצות כאלה ואחרות בלי לתת ביטוי כולל לנושא הזה.

לכן אני בהחלט חושבת שצריך שילוב של כל המערכות, צריך לקחת אנשים ולאפיין את מוקדי ההכרעות בעדה. סיפרו פה על אנשי דת. אני אומרת שיש גם אנשי דת, אבל יש מנהיגות צעירה שצומחת. לאתר מי בתוך הקהילה הזאת יש לו את ההשפעה, יש לו את הכוח להשפיע ואותו לרתום לכל המערכת הזאת, ולא רק אנשי מקצוע חיצוניים. תודה רבה.

אני מתייחסת לכל העניין האתיופי, מאחר והשר הזכיר שרחובות היא אחד המקומות ואני משם. אני מכירה בדיוק את המקרה של קרית משה, אני גרה ברחובות, עבדתי בעירייה והייתי מאוד מעורה עם האנשים. יחד עם זה, אני רוצה להגיד לכם, רחובות היתה אחד המקומות הראשונים בארץ שקיבלה את העדה האתיופית והם קיבלו אותם ברצון, אבל הם לא נתנו מספיק, לא משאבים, לא מספיק עובדים, ועד היום, אם תבואו לעדה, רחובות הצעירים, הם די מתאחדים היום עם היותר צעירים, כי אנחנו מדברים על עשרות שנים שהם ביחד. בכל אופן, גם היום העדה האתיופית, שזה שני מוקדים ברחובות, לא במוקד אחד, גם באושיות וגם בקרית משה, הם די נבדלים ויש לנו הרבה בעיות. בכל אופן מנסים לשלב אותם בין התלמידים. כמו שאמרה חברתי נדיה חילו, בזמנו עשו בית ספר מיוחד לעדה האתיופית, היום זה לא קיים, הילדים הם בבתי הספר הרגילים ובכל זאת יש פער כזה. אנחנו לא יכולים לקחת אנשים שבאו מעולם אחר וביום אחד לשלב אותם בלי עובדים סוציאליים, בלי אנשי קהילה שלהם שיהיו מעורבים. זה ייקח עוד הרבה שנים עד שנוכל להגיד שהנה, הצלחנו. בכל אופן שימו לב לצעירים איך שהם משתלבים יפה מאוד בקהילה הרגילה שלנו. אנחנו מקווים שזה יהיה טוב.

בבקשה, גב' שולמית סאל. עמותת יחדיו למניעת אלימות במשפחה האתיופית.

אני אתנצל מראש אם העניין האישי שלי ישפיע על איך שאני אציג את הדיון והנושא הוא חשוב מאוד, אבל בכל זאת אני אשתדל לעשות את זה כפי שאני חושבת שאני מסוגלת.

אנחנו מודים לחבר הכנסת ויושב ראש הוועדה לקידום מעמד האישה, גדעון סער, וחבר הכנסת פרופ' נודלמן על המשך הדיון. הדיון הקודם בעצם היה ביוזמתם ואנחנו שמחים גם שיש המשך, כפי שהיתה החלטה על כך. ומאז הדיון הקודם בעצם ההחלטה היתה שהדיון יהיה בנוכחות השרים, שר הקליטה יעקב אדרי ושר הרווחה ושירותים חברתיים יצחק הרצוג, וגם להם להודות על הנוכחות שלהם.

מהדיון הקודם שהתקיים ביוני שמענו על שלושה מקרי רצח נוספים, שניים מהם בתוך מרכזי הקליטה, מקרה נוסף של משפחה שעברה ממרכז קליטה, וכשנה לאחר מכן קרה מקרה הרצח. כמובן שמתוך הבדיקות אנחנו רואים שאת הרצח הזה היה אפשר למנוע כי השכנים ידעו, היו כל מיני סימנים של האישה, של המשפחה, אבל זה דברים שרק בדיעבד. אני מניחה שיש לא מעט מקרים שאפשר למנוע אותם וזה אפשר לעשות את זה רק בעשייה של כולם פה.

עוד משהו שקרה במהלך שלושה החודשים הקודמים, זה החלטות שביקשנו שייצאו לפועל וזה הודות לחבר הכנסת גדעון סער. אחת זה המחקר שמשרד הקליטה הוביל אותו, ובעצם חבר הכנסת סער התייחס ולחץ איפה שצריך כדי שבאמת המחקר ייצא לפועל וגב' שרה כהן יכולה אחר כך להרחיב, ביחד עם משרד הקליטה ומשרד הרווחה. עוד מהלך נוסף שנעשה וזה בהובלתה של הגב' מרית דנון מהרשות למעמד האישה, זה קמפיין הסברה שייצא בתקשורת, בטלוויזיה וברדיו בשפה האמהרית. אבל זה קמפיין חד פעמי וזה טוב ולא מספיק.

זה תלוי בכסף. כמה שיותר ארוך, אנחנו נראה תיכף איזה תקציבים עומדים לרשותנו.

מאחר שיש איזה שהיא תמימות דעים שאנחנו בני הקהילה, ואני יכולה לדבר בשם קואליציה שאני מרכזת, מציגים את הבעיות והקשיים, וחברי הכנסת והשרים מסכימים וגם מציגים את זה, אמנם במונחים אחרים אבל יש הסכמה, ואני תוהה, אם הרשות המחוקקת והמבצעת מסכימה ואנחנו מציגים את הבעיות, איפה הוואקום הזה בעצם נופל. וזה מתקשר לבקשה שלי ליושב ראש הוועדה, מר גדעון סער, ולפרופ' נודלמן שאולי בזכות או בגלל המעקב שנעשה מדיון לדיון או מהחלטות שמקבלים ליישום שלהן, אז אנחנו רואים שיש הצלחות, קרי שתי הדוגמאות שנתתי, אז הבקשה היא שיהיה המשך, שיהיה מעקב לוועדה הזו, לכל ההחלטות שאנחנו מקבלים פה, כדי שלא נבוא בישיבות הבאות בהצהרות כאלה ואחרות. זה חשוב, אבל גם ברמת הפרקטיקה.

אני לא אחזור לכל הדברים, כי אני אבקש שנדבר על האיך ולא על המה, כי כולם מסכימים שצריך לעשות ושיש כישלון או אי הצלחה בתהליך הקליטה של עולי אתיופיה.

הפנייה שלנו לשר הקליטה והעלייה, מר יעקב אדרי. אנחנו רואים שמקרי הרצח האחרונים, בשלוש השנים האחרונות, זה של עולים חדשים. אני לא רוצה לתייג את האוכלוסייה של העולים החדשים האחרונה, אבל יש לזה קשר בתהליך שנעשה, בשלבי הקליטה השונים, גם במחנות מעבר ושם אף גורם ממשלתי, או אחר, לא לוקח אחריות ויש שם אני לא רוצה להגיד בלאגן מוחלט בכל מה שקורה עם העולים, נשים וגברים, ועם הבלאגן הזה העולים האלה מגיעים לארץ וגם פה לא מקבלים, וכולם מסכימים שפה לא מקבלים אותם ממש בזרועות פתוחות ברמה של תכניות, הפעלה, אז הבקשה היא בעצם שיהיו תכניות ברמה הפרקטית. אחת, שתיים, שלוש, מה אנחנו עושים עם העולים של פה ועם העולים של פה, כי אנחנו רואים שכל מה שדיברנו לא מצליח, לא מוכיח את עצמו. אז אחד זה שהמדינה תיקח אחריות על העולים. אני לא נכנסת למי זכאי לעלות ומי לא זכאי לעלות, אלא על אותם עולים שהמדינה החליטה לגביהם שהם זכאים לעלות, שתיקח אחריות עליהם ותפעיל את ההכנה הנכונה לעלייה לארץ. כמובן שיש לזה גם את כל הנושא של הלימודים והכשרה תעסוקתית.

שלומית, את אומרת דברי טעם, אני לא יכול להגיד שאת לא אומרת דברי טעם, אבל זה כבר נגרר לסקירה של הדוברים ואני רוצה לאפשר לאנשים לדבר.

עוד הערה קטנה אחת. חברת הכנסת מרינה סולודקין, את ציינת שצריך להרחיב את שעות השידור ובאמת אני שמחה שיש מעקב, כי בשנתיים האחרונות אני באמת שומעת את זה ממך ומעוד חברים נוספים, אבל הדבר לא נעשה. וזה עיקר הבעיה, נאמרים דברים, כולם מסכימים עליהם והדברים לא נעשים. אנחנו לא יודעים מי צריך לעשות את זה, אבל דברים צריכים להיעשות.

השרים חייבים לעשות.

השרים חייבים לעשות והשרים מסכימים שצריך לעשות.

אם נאמר דבר מסוים על ידי מישהו מהדוברים, אני כותב לי את זה פה, זה יהיה בסיכום. אז חברת הכנסת מרינה סולודקין כבר העלתה את הנקודה, הנקודה הזו תטופל.

כדי לעמוד בלוח הזמנים, 60 שניות.

60 עד 120.

בישיבה הקודמת אני התבקשתי להעביר את הנושא של אלימות---

לא, אני רוצה לספר סיפור, אני אקח מהמשתתפים עוד דקה. לפני הרבה שנים הייתי עיתונאי ועברתי מעיתונות כתובה לטלוויזיה. בעיתונות הכתובה אתה יכול לכתוב ובטלוויזיה פתאום הגענו למצב, כשערוץ 2 הוקם, שהיה צריך לשדר כתבה בדקה. הכלל היה 60 שניות והקצב שאדם מדבר בטלוויזיה זה 2 מלים בדקה, זאת אומרת 120 מלים וה-120 מלים זה כולל את המרואיינים שאתה מכניס באמצע הכתבה. אמרתי, בעיתון זה בערך האותיות השחורות המודגשות בהתחלה. איך אפשר להעביר בדקה דבר שאתה אומר אותה ב-400 וב-500 מלים? מסתבר שאפשר.

הבנתי את הרמז. בישיבה האחרונה התבקשתי להעביר את הנושא של אלימות נגד נשים בעדה האתיופית לפרויקט 'עיר ללא אלימות' ואכן זה נעשה והגב' שרה כהן ממשרד הקליטה תספר איך הנושא הזה מתגלגל ובהחלט מיושם כבר.

דבר שני, הרשות לקידום מעמד האישה שמדי שנה עושה מסע הסברה, קמפיין, סביב יום האלימות וייחדה השנה את הנושא הכללי לאלימות מינית נגד נשים, מצאנו לנכון לעשות קמפיין מיוחד לעדה האתיופית, רגיש-תרבות, ונמצאת פה הגברת נגיסט מנגשה, המנהלת הכללית של הפרויקט הלאומי, ופסילי גאסה מהטלוויזיה באמהרית ואנחנו מנסים למצוא תקציב מיוחד לנושא הזה וכבר בימים אלה לצאת לדרך.

דבר אחרון שרציתי לומר לחבר הכנסת סער, יושב ראש הוועדה, אתה דיברת פה על תכניות טיפול לגברים אלימים במסגרת הכלא. הבעיה העיקרית היא לא במסגרת הכלא, כי מה שקורה במסגרת הכלא שתקופות המאסר לעתים הן כל כך קצרות שלא מספיקים להבנות תכנית לתוך הדבר הזה. הבעיה העיקרית דווקא גברים בחוץ---

אין תקופה שהיא קצרה מדי, גב' מרית דנון.

חודשיים זה קצר מדי לתכנית.

בדרך כלל, אם בתי המשפט יורדים מחצי שנה הם נכנסים למתחם של עבודות שירות. לכן אם הולכים הם הולכים על החצי שנה. גם בחצי שנה אפשר להעביר טיפול. הם כבר חיים על חשבון המדינה, דואגים לכלכלתם.

קודם כל, אין חיוב, ודבר שני הטיפול לא מתחיל ביום הראשון של הכלא, ואני רוצה רק להפנות את תשומת לב הנוכחים שקיימת יוזמת חקיקה של משרד הרווחה וארגון נשות הדסה שמונחת היום על שולחנו של משרד המשפטים. אני מדברת דווקא על טיפול לגברים שמורחקים וכאלה שחיים בקהילה. זה מאוד מאוד חשוב לדחוף את הנושא הזה.

אם ההצעה הזו תתעכב בממשלה, אפשר להעביר לי אותה למסלול מהיר, כי יכול להיות שאם אני אמתין למשרד המשפטים, אז הקדנציה תסתיים.

מר שלמה אקלה, מרכז ליהדות אתיופיה, בהלצ'ין, המנהל הכללי של המרכז.

תודה. כבוד השרים, חברי כנסת. אני שותף לברכות על הדיון הזה היום. אני חושב שאין קהילה שמציעה את עצמה לתת את השירות כדי לעזור לקהילה שלה בקליטה טובה בחברה הישראלית.

נעשים הרבה דברים, אני ממרכז מורשת יהדות אתיופית שנקרא בהלצ'ין. אנחנו מפעילים כמה תכניות, אחת מהתכניות שלנו זה השמגלות'. המוסד הזה שאתם מדברים עליו הוא מוסד מאוד חשוב והוא הוכיח את עצמו והיה גם דיון בוועדת העלייה והקליטה בעבר על הנושא הזה ודיברנו גם על הנושא הזה של שותפות בני הקהילה בעשייה.

אני חושב שיש איזה שהיא בעיה קריטית מאוד, אולי חוסר אמון בתוך כמה מערכות מסוימות על היכולות של הקהילה לשנות את המצב העכור הזה. יש לי פה נתונים. מ-96' עד סוף 2006, מוסד השמגלות' טיפל ביותר מ-2,311 זוגות שמתוכם 80% היה פתרון, אם זה שלום בית, זה הפתרון הכי מועדף ואפילו גירושים בהסכמה. גם את זה אנחנו רואים כהישג, כי אחר כך כשקורה מקרה רצח, אותם שמגלות' מחפשים ברשימה שלהם אם חס וחלילה שאחת מהנרצחות לא תהיה מאותם זוגות שקיבלו טיפול. למזלנו זה לא קרה אף פעם וזה איתן.

אני לא הייתי רוצה לסגור את מוסד השמגלות'. אחרי 2003 התקציב המינימלי שניתן ממשרד הרווחה, יחד עם הג'וינט, היה לאחרונה 123,000 שקלים ואני הייתי צריך לחפש בכל מיני מקומות כדי להחזיק את אותם אנשים, לתת להם 800 שקל בסך הכול בחודש. אני חושב שזה שאנחנו לא מטפלים בנושא, התוצאות יכולות להיות יותר גדולות.

השנה ישנה פעילות מורחבת של הפרויקט הלאומי, יחד עם כל השותפים ואנחנו קיבלנו 40 שמגלות' שכל אחד מקבל 800 שקל בחודש ו-10 עובדים סוציאליים שכבר התחילו לפעול בשטח. אני חושב שזה מה שהיה חסר, שיתוף פעולה נכון של כל הגורמים עם בני הקהילה, יכול להפיק תועלת ולמנוע את התופעה הקשה הזו, כי הבעיה של הקהילה היא לא הבעיה של הקהילה בלבד, זו בעיה של כולנו.

חברת הכנסת זהבה גלאון אמרה 'אין להם ייצוג'. אנשי ציבור שיושבים פה מייצגים את החברה הישראלית, אנחנו חלק בלתי נפרד מהחברה הישראלית. טיפול נכון על הבעיות שקיימות יכולות לעזור לכולנו, לא רק לקהילה.

תודה, וזאת הערה נכונה. כל אחד מאיתנו צריך להרגיש מחויב.

דר' נגיסט מנגשה, המנהלת הכללית של הפרויקט הלאומי האתיופי.

אני מצטרפת לברכות של החברים שלי. הנושא של האלימות מורכב, יש הרבה דברים שמשתלבים ומביאים את העולים לאלימות, אבל מכיוון שהיום הדיון ספציפית רק לנושא של אלימות במשפחה, הייתי מבקשת שאנחנו נצא בהחלטות קונקרטיות, החלטה לטווח ארוך והחלטה לטווח קצר, שהוועדה תטיל על כולם עד 3 חודשים צריך לעשות א', ב', ג', ד' ואחרי זה בטווח ארוך.

מה שאני רציתי לבקש, מכיוון שאני רוצה לנצל את ההזדמנות שיש את שר הרווחה ואת שר הקליטה, שלא יתחילו מגיוס כספים במיוחד. כרגע מעסיקים עובדים סוציאליים בעשרה ישובים, מחוברים למרכזים לאלימות במשפחה, למשך שנתיים. אנחנו לא יודעים מה יהיה אחרי שנתיים, אחרי שהם צוברים ניסיון, כולם עובדים עם אוניברסיטת בר אילן, בהלצ'ין, המשרד לקליטת עלייה, משרד הרווחה, כולם שותפים בעשייה הזאת, דאגתי היא אחרי שנתיים העובדים הסוציאליים האלה יחזירו אותם הביתה.

הבקשה הנוספת – שמענו על הדיווח שיש עלייה בתלונות של נשים עולות מאתיופיה, תודות למודעות של כולם. מה קורה אחרי התלונה? האישה חוזרת הביתה? איזה תכנית טיפול יש לה, מי דואג לה? לאחר ההוצאה מהבית, איך היא תשתלב במקלטים לנשים מוכות? זה צריך להיות לא רק מניעה, חייב להיות גם טיפול.

עלה הנושא של הגן. אני סומכת על יושבי הראש של הוועדה, אני מבקשת דיון מיוחד. יש גם בתי ספר שיש להם 80% תלמידים עולים מאתיופיה. היו לנו ועדות קליטה וועדות חינוך.

אלה הדברים שאני רוצה להגיד לגבי הסברה, הפרויקט הלאומי הולך לעבוד בשיתוף פעולה עם המשרד לקליטת עלייה וכל המשרדים וגם עם מעמד האישה. אנחנו מגייסים קצת כסף. לזה יש כסף, אבל אני מבקשת רצפט טיפולים. לא כל פעם מטפלים במשהו ונופל וממציאים את הגלגל. יש ניסיון רב של המדינה, של ארגונים וולונטריים, הרצפט הטיפולי הוא חשוב.

שלושה דברים רציתי להתייחס. המחקר בעיצומו, זה מחקר איכותני, יש ראיון של אנשים וקיימנו ועדת היגוי שמלווה. אני מקווה שתוך מספר חודשים יהיו לנו ממצאים שאולי ישפכו קצת יותר אור לגבי התופעה.

יצאנו במשרד הקליטה עם העלון הזה בשש שפות של נורות אדומות בנושא של אלימות במשפחה. שש שפות שהן שפות העולים, גם בשפה האמהרית, הוא מופץ על ידי המשרד לכל המקומות שהם רלוונטיים.

באשר לנושא של 'עיר ללא אלימות'. בעקבות פנייה גם שלנו משותפת עם משרד הרווחה וגם אחר כך של גב' מרית דנון, יחד עם המובילה את דגם העבודה של עיר ללא אלימות, דר' אורלי נס קניג, הולך להתגבש כרגע דגם עבודה על בסיס הפעולה שנעשית כרגע באילת. תתפתח בעצם תפיסת עבודה שקשורה לנושא של עולים באופן כללי ואחר כך הכוונה היא שתאומץ בכל הערים שבעצם תשתתפנה בעיר ללא אלימות.

לסיום, אנחנו בשנה החולפת קיימנו קמפיין שלם בכל מה שקשור לנושא של התמודדות עם בעיית האלימות בקרב העדה בטלוויזיה בשפה האמהרית, דרך 'העיניים שלנו'. התכנית בעצם עסקה גם בנושא של העלאת מודעות, סוגי אלימות שונים, היכרות של שירותים גם המסורתיים וגם מערביים. כל החומר של התכנית כרגע נמצא בעבודה עם אולפן הפקות לקטלוג החומר ולהעלאתו על גבי דיסק די.וי.די גם לשימוש המשפחות וגם לנותני שירותים לצורך הכשרות. ההנחה שלנו שבראשית 2008 הדיסק כבר בשלבי הפקה.

אני אעשה את זה בקצרה. דיברנו על העובדים הסוציאליים, למרות שהשמגלות' ונכבדי העדה זה מה שהיה וזה גם חייב להימשך עכשיו, אבל העתיד הרחוק יותר זה העובדים הסוציאליים וחשוב מאוד שיהיו עובדים סוציאליים שמבינים את הפן התרבותי של הקהילה, לאו דווקא יוצאי אתיופיה. צריכים להרחיב את זה, לדוגמה ועדת העלייה והקליטה עשתה סיור לפני כמה חודשים במרכז קליטה מבשרת שהוא אולי הגדול מכולם, יש שם 1,300 איש ויש שם 4 עובדים סוציאליים. אני לא חושב שזה יכול להספיק, 4 עובדים סוציאליים לאוכלוסייה שמתמודדת עם קשיים רבים.

לעניין תכנית שמידט שהוזכרה פה, ידוע שהרשויות המקומיות הן אלה שצריכות לבחור את התכניות המוצעות מתוך הרשימה ואני באמת ממליץ, אדוני השר הרווחה ואדוני השר לקליטת העלייה, אולי לחייב אותן שייקחו תכניות שקשורות לעולים חדשים שנמצאים בסיכון.

הרשויות שיש בהן קהילות אתיופיות בולטות תהיינה מחויבות לקחת מהמסלולים המוצעים שמיועדות לקהילות האתיופיות.

לא הבנתי עד הסוף את הנקודה הזאת.

יש סל של תכניות שמומלצות בוועדת שמידט שהן זכות לכל רשות, אז יש תכניות מול העולים שהן תהיינה חובה ברשויות שמקבלות את התקציב מוועדת שמידט. תכנית האבות היא אחת התכניות הרשומות שם.

אולי שתהיה מעין מחויבות של רשויות שיש שם אוכלוסייה גבוהה של יוצאי אתיופיה שיבחרו את התכניות שקשורות לנערים עולים בסיכון.

אני מנהלת השידור בשפה האמהרית וטגרינית. אני רוצה להגיד שלשידור שלנו יש הרבה מאזינים בכלל בקול ישראל, מעל 90% בקרב העדה האזנה יש לנו וכל דבר שרוצים להעביר לקהילה, הכי הכי טוב זה רדיו ויש לנו שיתוף פעולה מלא עם משרד הקליטה, עם השר אדרי.

מה שאני רציתי להגיד, אחרי שקורית אלימות במשפחה בדרך כלל אחרי רצח, שבוע שלם הרדיו עסוק בעניין הרצח ובדרך כלל יש לנו שיחות עם מאזינים, כולם עולים, צעירים, מבוגרים, אלה שעובדים בתיווך ושמגלות', כל גוף, כל ארגון, אפשר לשמוע את הכעס והזעזוע ובכל הקהילה את הבכי. מה שבולט בקהילה, הבעיה המרכזית היא המניעה, ההסברה. כולם מדברים על מניעה והסברה ולא ענישה. ענישה זה אחרי זה, אבל איך נמנע את זה, מה קרה לנו, למה זה קורה? נכון שהסיבות כבר צוינו וכל המחקרים מוכיחים, אבל במבחן התוצאה נכשלנו. במבחן התוצאה יש רצח, אין מה לעשות, ויכול להיות לשנה 3, ולפני שנה היו 3, אותו מספר, אבל נשים נרצחות. אז מה נעשה? זאת הבעיה.

הרבה מדברים גם על הגופים, ארגונים, פרויקטים, עמותות – אלה לא יפתרו את הבעיה. הבעיה פה צריכה להיפתר על ידי המדינה. הגופים, הפרויקטים יכולים לגייס כסף, למצוא תעסוקה לכמה אנשים, אבל זה לא פותר. הדבר הזה זה לא עניין של הקהילה בלבד, של עמותות או ארגונים וולונטריים מתנדבים, או משרד הקליטה בלבד או משרד העבודה והרווחה. זה מכלול של מערכות, המדינה צריכה לטפל.

יש לנו שעתיים שידור ביום, בצהריים שעה ורבע ובערב יש לנו 35 דקות באמהרית ו-10 דקות בטגרינית.

אתם לא קוראים עיתונים, אתם לא מדברים? רק רדיו יש לכם.

יש מישהו שיכול להגיד לנו עלויות?

עלויות זה מנהל חטיבה.

זה במסגרת של קול ישראל וזה בעצם חלק מהשידורים בשפות לכל העולם, גם לחוץ לארץ וגם לעולים, לכן התקציב הוא כולל ואת התשובה יכולים לתת רק אלה שמתעסקים בזה, אנשי מקצוע.

השר הרצוג ואני נוסיף תקציב לעניין הזה.

אני רק רוצה לציין שכהכנה לדיון הזה ובתיאום גם עם יושבי ראש הוועדות, דיברתי היום עם מנהל הרדיו, מר יוני בן מנחם, אני מניח שהוא ידבר איתכם על כך שייעשה מאמץ מיוחד בשידורים לעסוק בנושא הזה לתקופה ארוכה. בתור השר הממונה על רשות השידור, אני חושב שזה כלי מרכזי למשפחות לשמוע, להבין, ולעבות את מה שאת עושה. צריך לזכור שיש לנו גם שידור בטגרינית, שזה עוד שפה.

אני רוצה לציין שלקהילה אין לה עיתונים. רוב הקהילה אפילו לא יודעת לקרוא ולכתוב באמהרית.

עוד דבר שעולה, יש בעיה אחת מאוד בולטת, לאחרונה התערער האמון בין אנשי המקצוע לבני העדה. יש בעיה כזו ואנחנו מדברים על זה שיותר ויותר לנשים יש מודעות, הן מגישות תלונה, אבל אחרי זה מה נעשה?

אני מתנצל. מאחר שאני לא מתכוון שזו תהיה הישיבה האחרונה בנושא הזה, אלה שלא הספיקו לדבר ידברו ראשונים בישיבה הבאה שתתקיים.

אני רוצה לסכם את הישיבה. קודם כל, היו התפתחויות לטובה, אני רוצה לציין את זה, מאז הישיבה הקודמת. לא בכל הנקודות, אבל בנושא של עובדים סוציאליים ובנושא של עיר ללא אלימות ובנושא של המחקר ופרויקטים שהיו בקהילה. לא בכל הנקודות, יש כמה נקודות שפחות, אבל אני רוצה לומר את זה כדי שנראה שאפשר לשנות דברים.

בראייה הכללית, הנתונים הם ברורים. יש עלייה גם במספר התלונות וגם במקרי הרצח, הכול ביחד מצביע על מצב חירום חברתי שיש לו קשר הדוק לבעיות של עלייה/הגירה והוא מחייב התגייסות הרבה יותר משמעותית ואני מעריך מאוד את השרים שהגיעו, אני חושב שהם גם באו עם יותר תשובות מפעמים קודמות וגם עם כוונות חיוביות, אבל צריך לעשות יותר.

אני רוצה לפרט את הנקודות שלפי דעתי אפשר לשפר. קודם כל, עלה הנושא של צוות בין משרדי על ידי השר אדרי עצמו ועלו כאן, בהקשרים שונים, על ידי חבר הכנסת יולי אדלשטיין למשל הנושא של בעיות תיאום, וגב' נדיה חילו דיברה על התייחסות מערכתית. לפי דעתי צריך לקחת את הנושא הזה של בעיות קליטה של העדה האתיופית ולהקים לא צוות בין משרדי, אלא להקים צוות שרים מיוחד כדי שיהיה תיאום יותר גדול בין המשרדים לטפל בכמה נקודות, כי אלה נקודות שדי קל להזיז אותן, זה גם לא סכומי עתק וזאת ההמלצה שלי אליכם. אני בטוח שאתם שניכם אנשים מעשיים, תיקחו את העניין הזה וזה לא צריך להיות גם צוות רחב, 3 עד 4 שרים וזאת ההמלצה שלנו.

דיברה חברת הכנסת קולט אביטל על תכניות לטיפול במסגרת משפחתית. אני חושב שזה נכון.

חברת הכנסת מרינה סולודקין דיברה על נושא של קידום והעצמה של נציגי העדה עם השכלה ויכולות מקצועיות בשירות המדינה, בדירקטוריונים. זה מאוד מאוד חשוב. זה מאוד חשוב גם לשוויון עצמו, גם לתחושת השוויון, וצריך פה לקחת עוד דבר שצריך להגיד אותו, כל המקרים האלה גורמים לפגיעה בתדמית של עדה שלמה שהיא עדה טובה ומוציאה גם מצטיינים מקרבה, אבל המצטיינים הם מצטיינים-מהגרים, תמיד למהגרים יותר קשה לדור ראשון ויותר קל בהמשך, אז צריך לעשות מאמץ של אפליה מתקנת בנושאים האלה, לבעלי כישורים. אני לא מדבר על אנשים בלי כישורים. אני מדבר על בעלי היכולות המקצועיות ואם תיקחו את זה על עצמכם, וקל מאוד לעשות שיפור בנושא הזה, זה דבר מאוד חשוב. הוא לא קשור במישרין, אבל הכול קשור.

נושא של רדיו וטלוויזיה בכלל וגם כממד מניעתי בנושא של מאבק באלימות. שמענו פה מגב' צאגה מלקו את אחוזי ההאזנה, זה מלמד על זה שהכלי הזה הוא מאוד אפקטיבי. העלתה גם חברת הכנסת מרינה סולודקין נושא של תדר נפרד ולימודי שפה ברדיו. התמזל מזלנו ששר הרווחה הוא גם השר שממונה על רשות השידור, ולפי דעתי, אני לא רוצה להגיד לך מה יעד הסיום, אבל לקחת את נושא הכלים השידוריים ולראות איך אפשר לתת יותר. בסופו של דבר, זה יתרום לכל המטרות הטובות שרוצים להשיג. בישיבה הבאה נתמקד גם בנקודה הזאת.

אנחנו כמובן מקבלים את ההמלצה של חברת הכנסת זהבה גלאון. אני מבין שגם במידה מסוימת זה כבר קורה, של שילוב אותם ארגונים של העדה כסיוע וכהסתייעות בניסיון על ידי עבודת הממשלה.

כנ"ל לגבי הדבר שהשר עצמו כבר דיבר, לגבי דוח שמידט, תכניות עם מחויבות, ליצור מחויבות של רשויות עם ריכוז גבוה של יוצאי העדה. לקחת את התכניות בנושא של נערים במסוכנות.

מימון העובדים הסוציאליים – קודם כל זה טוב שיש תגבורת. אי אפשר לקבל כמצב קבע שזה לא נעשה מתקציב המדינה, אלא מתקציב הפרויקט ולזה צריך לחתור, לא רק להגיד 'בעתיד זה יהיה אחרת', אלא לראות באופן מעשי איך מגיעים לזה. בסופו של דבר, זה נטל שצריך להיות מוטל על המדינה. היא לא תוכל להיות במצב של הישענות על מקור מימון חיצוני שאנחנו לא יכולים לדעת גם כמה זמן הוא יימשך.

נקודה אחרונה. גב' שולמית אסל דיברה על מעקב. יהיה מעקב. הדבר הכי חשוב בטיפול בנושאים האלה, ואנחנו מכירים את זה מנושאים אחרים שאנחנו מטפלים בהם, מעקב, המשכיות ורציפות בטיפול, כי זה מבטיח גם שלמשרדי הממשלה יש גם תמריץ. הם רוצים לעשות, אבל יש להם הרבה בעיות והרבה סוגיות וזה ממריץ את הנושא הזה.

לכן היום בסוף חודש נובמבר, בהסכמת היושב ראש מיכאל נודלמן, במהלך מושב החורף, לקראת סוף מושב החורף, אני מציע, במחצית השנייה של חודש מרץ, ישיבת המשך לגבי כל הנושאים שעלו פה וכמובן שעלו בישיבה הראשונה.

אני מאוד מודה לשרים שהם הגיעו, אני מתנצל שלא יכולתי לאפשר לכם להגיב, אבל אתם מבינים את האילוצים. תודה.



הישיבה ננעלה בשעה 11:00