תעסוקה ועוני בקרב משפחות חד הוריות

5
הוועדה לקידום מעמד האישה
23.10.2007
הכנסת השבע עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי

פרוטוקול מס' 84
מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה
יום שלישי, י"א בחשון התשס"ח (23 באוקטובר 2007), שעה 11:00

תעסוקה ועוני בקרב משפחות חד הוריות

חברי הוועדה: גדעון סער – יו"ר
אורית נוקד
מרינה סולודקין

ניצנית דמביץ – אחראית עידוד תעסוקת הורים יחידים משרד התמ"ת
רון בר יוסף – מהל"ב משרד התמ"ת
יאיר זילברשטיין – רפרנט רווחה, אגף תקציבים משרד האוצר
יובל יעקובי – משרד האוצר
רחל אגמון – האגף לשירותים אישיים וחברתיים משרד הרווחה
מירי אנדבלד – ראש תחום מחקר כלכלי המוסד לביטוח לאומי
אורית זוארץ – שדולת הנשים
עו"ד טליה ריינהולד – שדולת הנשים
עו"ד מאירה בסוק – נעמ"ת
עמליה אוהלי – אמונה
ברכה ארג'ואני – יו"ר הארגון לזכויות הדיור, ארגוני חד הוריות
ויקטור כהנא – הקואליציה הארצית למשפחות חד הוריות
רז משגב – מטה המאבק למען הגרושים
גדעון ברוידא – התנועה למען עתיד ילדינו
מרים בר-גיל – היחידה לשוויון בין המינים משרד החינוך
שרונה שכטרמן – לוביסטית ויצ"ו
אורלי לוטן – מ.מ.מ.
מיכל טביביאן-מזרחי – מ.מ.מ.

דלית אזולאי

מעיין מכלוף - חבר המתרגמים בע"מ










תעסוקה ועוני בקרב משפחות חד הוריות

אני מתכבד לפתוח את הישיבה, בנושא: תעסוקה ועוני בקרב הורים יחידים או בקרב משפחות חד הוריות.

לדיון הוכן על ידי גב' אורלי לוטן מסמך של המ.מ.מ., שהוא מסמך מעניין ביותר מבחינת הנתונים שלו, גם לגבי שיעור ההשתתפות בשוק העבודה, גם לגבי העוני, אבל בראש ובראשונה אנחנו נצטרך לדון כאן באותו דבר אשר מוגדר כשורת חסמים המקשים על ההשתתפות בשוק העבודה על המשפחות החד הוריות או על ההורים היחידים, ואני מקווה שנצליח להגיע לכמה תובנות בדיון הזה שניתן יהיה אחרי זה לקדם באופן מעשי.

אני רוצה גם למסור שאתמול אישרה נשיאות הכנסת הצעה של חברת הכנסת שלי יחימוביץ לדיון מהיר בנושא של עבריינות באי תשלום מזונות, שיש לו זיקה מסויימת לסוגייה שלפנינו, אני מניח שזה יידון בשבוע הבא במסלול נפרד, כמו שמקובל לגבי דיון מהיר לפי תקנון הכנסת, אז אני מבקש לקבוע את זה לדיון בשבוע הבא. אני מציע שבפתיחת הישיבה אורלי תציג את המחקר, בודאי המסמך הזה מצוי בפני כולכם.

כמו שאמר היושב ראש, המסמך מדבר באופן יותר ספציפי על תעסוקה ועוני ולא כל כך על זכויות. רק להגיד שיש לכם על השולחן גם מסמך שסוקר את הזכויות, שנכתב לפני חצי שנה על ידי חוקרת אחרת אצלנו.

קצת נתונים בהתחלה, כשמדברים על חד הוריות מדברים על קרוב למאה אלף משפחות בישראל היום, בראש רובן, שזה תשעים ואחד אחוז מהן, עומדת אישה. קצת נתונים על המצב המשפחתי, ששים אחוז גרושים, חמישה עשר אחוז פרודים, ארבעה עשר אחוז רווקים ושלושה עשר אחוז אלמנים, כלומר הרוב גרושים או גרושות. ומרבית המשפחות הן משפחות קטנות, עם ילד אחד. זה רק איזו שהיא הקדמה.

מה שניסיתי לעשות במסמך זה להסתכל על נתוני תעסוקה ועוני, הכנסה במידה שהיה לי, בשנת 2002, שזה השנה לפני הקיצוצים בקצבאות לחד הוריות, לעומת שנת 2005, שזו השנה האחרונה שיש לנו עליה נתוני תעסוקה מלאים יחסית על חד הוריות.

למרות שאני לא מדברת על זכויות, בשנת 2002 במסגרת חוק ההסדרים קיצוצי זכויות של חד הוריות גם גובה הגמלה ירד, היו שם עוד כמה שינויים באופן החישוב של הגמלה, כשהרעיון היה להוציא אוכלוסיות שלא עובדות מקצבאות לעבודה. אז הדבר הראשון שעשיתי כאן, זה לראות האם באמת היתה יציאה, הסתכלתי על חד הוריות, אם עלה שיעור ההשתתפות שלהן בשוק העבודה, כלומר אם הן עובדות יותר.

יש לכם בעמ' 2 ו-3 את נתוני התעסוקה. בעמ' 3 יש טבלה. כשמסתכלים על שיעור ההשתתפות בכוח העבודה, כשבעצם שיעור ההשתתפות זה מי שעובדת ומי שמחפשת עבודה בפועל, רואים שהוא עלה בין שנת 2002 ל-2005 בשלושה עשר אחוז, שזה לא מעט. הרוב מתוכן מועסקות.

איך אנחנו מגדירים קודם כל משפחה חד הורית, ומה הגדרת המחקר לצורך הכתיבה שלך?

משפחה חד הורית זה או גרושה עם ילד, או אלמנה, או פרוד, זה כל הורה שמגדל את ילדיו לבד.

ואם הילד הוא במשמורת מתחלפת?

זה לא אותו דבר.

זאת אומרת, התנאי הוא משמורת בלעדית על ילדים?

בחוק רשום בזכויות של הורה יחיד בישראל עמוד אחד, יש שם את כל ההגדרות של החוק.

זו הגדרה אחרת, זו לא אותה הגדרה שאנחנו דיברנו עליה. זה משפחה שבה הורה יחיד מנהל משק בית נפרד לעצמו ולילדיו. ולא בן זוג קבוע. זאת אומרת השאלה הרלוונטית היא האם יש לו בן זוג קבוע ולא האם הילד הוא במשמורת בלבדית. זה דבר אחר לגמרי. אז כל אחד משני ההורים הוא משפחה חד הורית?

אני שואל שאלה, מה קורה במצב שבו ילד נמצא שלושה ימים בשבוע עם האב, שלושה ימים בשבוע עם האם, מי מבין שניהם אם בכלל הוא הורה יחיד? יכול להיות ששניהם הורים יחידים? יש פה הגדרה של מנהל משק בית נפרד ועצמאותי לילדיו, ואז השאלה היא מה המשמעות של התיבה הזאת, במקרה של משמורת מתחלקת או מתחלפת. אתם רשויות השלטון, הרי מזה נגזרות זכויות, מישהו אמור לדעת את זה, לא?

לאחרונה התאחדו, יש אפילו עמותה חדשה בארץ, לדבר הזה.

בעמ' 3 של תעסוקה שיעור ההשתתפות עלה בשנת 2002 ל-2005 באופן שנראה די משמעותי. כשמסתכלים על עבודה במשרדה מלאה מול עבודה במשרה חלקית כמעט 50%, קצת יותר, עובדות במשרה מלאה מאשר במשרה חלקית.

את יודעת להגיד בכמה מקומות עבודה מדובר? לא בכמה אחוזים מכלל - - -

אני אוכל בהמשך לתת לך את זה, אבל כן. רואים שבין 2002 ל-2005 היחס בין מי שעובדת משרה מלאה ומי שעובדת משרה חלקית לא השתנה כמעט, שזאת נקודה שחשוב לשים לב אליה, בגלל שאחד היעדים של התכנית של התמ"ת היתה גם לעודד הורים יחידים לעבור ממשרה חלקית למשרה מלאה. כשמסתכלים על הנתונים לפחות בין 2002 ל-2005 זה לא השתנה. זה על שיעור ההשתתפות.

החלק השני שעשיתי בעצם בדקתי תעסוקה מצד אחד ומצד שני לראות האם הכניסה לשוק העבודה שיפרה את המצב של אותן אמהות, את המצב הכלכלי של אותן אמהות. אז בעצם בדקתי שני פרמטרים, אחד מהם זה היקף העוני, שכאן אתם יכולים לראות את הנתונים בעמ' 5 ועמ' 6 של המסמך לגבי עוני. לפי נתוני דו"ח העוני האחרון של ביטוח לאומי שפורסם בחודש שעבר תחולת העוני אצל חד הוריות היא עשרים ותשעה וחצי אחוז, לעומת עשרים אחוז אצל כלל האוכלוסיה. כשמשווים את זה לשנה שעברה יש ירידה מסויימת בתחולת העוני אצל חד הוריות.

מכמה לכמה?

ב-2005 זה היה שלושים ושניים וחצי אחוז מעשרים ותשעה וחצי אחוז.

מתי זה היה שלושים ושתיים?

32.5 אחוז זה היה ב-2005. כשמסתכלים בטבלה מתחת לזה בעמ' 5, לקחתי שוב את שנת 2002 מול 2005 כדי לראות לפני בעצם ואחרי הקיצוצים, ושוב, 2005 נבחרה, בגלל שזאת השנה שלגביה היו לי את נתוני התעסוקה, ואז אפשר לראות שתחולת העוני, אני מסתכלת לאחר תשלומי העברה במסים בקרב משפחות חד הוריות, היתה מ-25.5 אחוז, שהיתה בשנת 2002, ל-32.5 אחוז בשנת 2005. שוב, שתי השנים האלה נבחרו, כי אם תזכרו את שיעורי ההשתתפות בשוק העבודה הם עלו באותה תקופה בשלושה עשר אחוז. אז רואים שמצד אחד יש עלייה לא קטנה בשיעור ההשתתפות בכוח העבודה, מצד שני אין ירידה בהיקף העוני בקרב משפחות חד הוריות. היקף העוני אחרי תשלומי ההעברה ומסים.

רק נקודה אחת קטנה להגיד פה, על הצד השני של זה, כשבודקים את תחולת העוני מהכנסה כלכלית, שזה לפני תשלומי העברה, בין 2002 ל-2005, יש איזו שהיא ירידה, שזה גם כן נראה לי הוגן להגיד. זאת אומרת היציאה לשוק העבודה השפיעה קצת, אם אנחנו מנטרלים את תשלומי ההעברה.

ההכנסה עלתה לאחר תשלומי העברה ממסים. לא קצת, זה בצורה משמעותית מאוד, מעשרים וחמישה לשלושים ושתיים.

אני מדברת גם על תחולת העוני הכנסה כלכלית, 2002-2005, עמ' 5, שורה ראשונה, כשמסתכלים על הכנסה כלכלית יש קצת ירידה בין 2002 ל-2005.

בהכנסה כלכלית את מוסיפה את הקצבאות. אבל אם את מנטרלת את הקצבאות יש עלייה.

לא, אם אני מנטרלת את הקצבאות יש טיפה ירידה. אם אני מכניסה את הקצבאות פנימה אז בעצם יש עלייה. אם היינו שמים בצד את הקצבאות, מסתכלים רק על עוני לפי הכנסה, 2002 מול 2005, יש קצת פחות עוני אצל חד הוריות בשנת 2005. כשמכניסים את הקצבאות אז לאור הקיצוצים שהיו בסך הכל בשטח המצב יותר גרוע מבחינת היקף העוני.

אפשר לקבל עוד חיזוק מנתוני התעסוקה, לי אין נתונים מלאים, אבל לקחתי נתונים חלקיים והם מופיעים בעמ' 4. לביטוח הלאומי יש איזה שהוא פרסום על משפחות שמקבלות מענק לימודים, יש שם נתוני הכנסה. אז רואים שקרוב לחמישים אחוז מהמשפחות שהיתה להן הכנסה, חד הוריות, השתכרו פחות משלושת אלפים ₪ לחודש, שהמספר הזה מקבל אימות, מספר די דומה, במחולל הלוחות של הלמ"ס, זה איזה שהוא כלי עבודה שלהם, כשמכניסים שם את הפרמטרים האלה רואים שכמחצית מהאמהות היחידות שמועסקות משתכרות עד שלושת אלפים חמש מאות ₪ לחודש. כלומר שוב, היתה כניסה לשוק העבודה אבל היא לא היתרגמה ליציאה מהעוני.

יש כמה סיבות לשכר הנמוך, אני בטוחה שגם על זה את תדברי. שוב, הרבה עובדות במשרה חלקית, המשרות הן זמניות, אבל עדיין בשורה התחתונה השכר נמוך, ההכנסה נמוכה. זה הנקודות העיקריות.

חשוב לי מאוד שתפרטי בנושא חסמים לשוק העבודה.

אני אפרט על שלושה עיקריים שעלו מהחומר, שזה טיפול בילדים, קושי למצוא עבודה ולדעתי גם המבנה של גמלת אבטחת הכנסה. קושי למצוא עבודה, מסקרים שעשו גם בלמ"ס וגם בסקר האחרון של התמ"ת רואים שגם חלק ממי שרוצות למצוא עבודה לא יכולות למצוא עבודה, או לחילופין לא יכולות להעלות את היקף העבודה שלהן. לא תמיד המעסיק רוצה להעסיק אמא חד הורית או הורה חד הורי. הוא יודע שזה יותר קשה עם הילדים, יותר היעדרויות וכו', קשה למצוא עבודה.

נקודה שנייה זה הטיפול בילדים. גם לאישה נשואה שיוצאת לעבודה יש בעיה עם הטיפול בילדים אבל כאן אין שום דבר להתחלק בזה. ואין עוד הכנסה מצד שני. אפילו אם אנחנו כמעט מנטרלים את העלויות ומדברים על מסגרת מסבסדת עדיין המסגרת המסובסדת פועלת בין השעות שמונה עד ארבע לרוב. כדי להגיע בשמונה לעבודה, אני לא אמא אבל אני צריכה לצאת ברבע לשבע מהבית. וכדי לחזור בארבע אני צריכה לצאת מכאן ברבע לשלוש. אני מייצגת מרחק נסיעה לצורך העניין.

אבל זה מרחק שהוא רלוונטי, כי אם אני לוקחת את הנשים שגרות בדרום והן צריכות לרדת לעבוד בים המלח אז הן צריכות שעה שלמה רק להגיע למקום העבודה זאת אומרת שהן צריכות שעתיים להשאיר את הילדים לבד בבית ואז אחר כך מסתכנות בזה שמאשימים אותנו בפלילי שהזנחנו את הילדים והשארנו אותם לבד, והיה מקרה לדוגמא שאם חד הורית שיצאה לעבודה, השאירה את הילדה לבד בבית ואז קרה מה שקרה, והאשימו אותה ולקחו את הילדה מהבית. זאת אומרת זה אחד מהחסמים שעומדים בפני המשפחות החד הוריות. צריך לקחת בחשבון גם את מרחק הנסיעה, וגם את נושא הדיור שלא לקחת בחשבון בכלל, נשים חד הוריות שאין להן קורת גג של קבע לא יכולות- - -

סליחה ברכה, הסקירה עוד לא הושלמה.

מבנה גמלת אבטחת הכנסה, גמלת אבטחת הכנסה בכוונה הכנסתי את הפירוט המספרי שלה, איך מחשבים את זה, כי אני מודה שאני לא הבנתי אותה בהתחלה כשקראתי את זה במסמכים של הביטוח הלאומי, זה מפורט בעמ' 7 ו-8. הרעיון הוא כזה, קובעים איזה שהוא סכום מקסימלי לגמלת אבטחת הכנסה, שקוצץ גם לשנת 2003, ומזה מפחיתים לפי ההכנסה של האישה. זה הופך את זה ללא משתלם לעבוד. כי רואים שם את החישוב. הסכום הוא 2,300 שקל. זה קצבת אבטחת הכנסה לאם חד הורית לשני ילדים, זה לפי מה שכתוב אתר של ביטוח לאומי.

ומה הסכום שפשוט לא מזכה אותה בקבלת הקצבה?

עד חמש מאות שלושים אם היא מרוויחה לא מורידים לה כלום מאבטחת ההכנסה. מחמש מאות שלושים ואחת על כל שקל שישים אגורות, עד שזה מתאפס. זה מתאפס איפה שהוא בין ארבעת אלפים חמש מאות לחמשת אלפים.

כלומר על כל שקל שאת מרוויחה מעל חמש מאות שלושים שקל, כל שקל במשכורת נכנס לך בפועל ארבעים אגורות.

מה קורה כאשר אישה רוצה לצאת ללמוד?

על זה ניצנית תדבר. רק הערה קטנה, יכול להיות שמבחינה מערכתית זה לא היה רע ששיעור העוני עלה בקצת אם קוראים לזה קצת בקרב חד הוריות, והביא יותר יוצאות לעבוד. אבל כשמסתכלים על המצב בשטח, בלי להגיד זה טוב או לא טוב יש יותר עוני. תודה.

יש לך הצעות מעשיות בתחום החקיקה?

אולי משהו כללי, מה שלי קפץ זה גמלת אבטחת הכנסה, אבל זה לא רלוונטי רק לחד הוריות. זה נראה כדבר שלא מעודד עבודה. זה הופך את זה ללא משתלם. כי אתה רואה את היציאה לעבודה מול לא יציאה לעבודה, כמה נטו אתה מרוויח מזה, ועוד מזה תנכה הוצאות.

קודם כל חיכיתי לדיון הזה הרבה זמן, בגלל שמה שאני חושבת עשו טעות אסטרטגית וגם טקטית כאשר מ- 2004 לא תומכים במשפחות חד הוריות, כמעט המדינה יצאה מהעניין. העמדה היתה מאוד ברורה שהמדינה החליטה שזה משפחות פרזיטיות ובגלל זה צריכים ללמד אותם איך לעבוד. איך לעבוד אבל איפה לעבוד. ונכנסה תכנית ויסקונסין ובתכנית הזו כל החד הוריות קיבלו עבודות יד, פחות משלושת אלפים שקל, ויש עכשיו נתון של עלייה בתעסוקה, ואני חושבת שזה נתון מלאכותי ומזוייף, בגלל שזה לא אמיתית.

בכל שנה, אחרי מה שעשו בתקציב של 2004, אני ניסיתי להחזיר את המצב לקדמותו, אמרתי שהמצב שמשפחות של עולים חדשים זה מצב קריטי ובמשפחות האלה יהיה אסון חברתי, והתחיל האסון מנקודה שאנחנו לא ציפינו, שזה כל אלה שמדברים על ניאו-נאצים, כמעט אין משפחות עם שני הורים. האמהות אמרו לי, ממשפחות של עולים, שהם חושבים שאם המדינה לא תומכת במשפחות חד הוריות ובגידול הילדים בצורה נכונה הם חושבים שאין טעם לשרת בצבא, זה היה בשבילי הפעמון הראשון שמה שעושים לא נכון.

שמעתי את הנתונים, אני חושבת שיש הרבה בעיות שאנחנו רואים ואני חושבת שזו לא ישיבה יחידה שצריכה להיות. זה עניין קריטי למדינה, מצב של משפחות חד הוריות. ואני חושבת הלכנו בדרך לא נכונה, גם עם ויסקונסין, גם עם קיצוץ הקצבאות.

הדרך שאני מציעה זה דרך אמיתית, וחלק מזה התחילו, שזה תכנית שלי ושל יורי שטרן ז"ל לתת לאנשים ממשפחות חד הוריות ללמוד, בכל מיני, גם באוניברסיטאות, גם בקורסים, ללמוד מקצוע, להרוויח ולהתנתק מהמדינה שלא רוצה לדעת שיש משפחות במצוקה. דבר שני אני אומרת לכם, שעות עבודה של מעונות ושל גני ילדים זה גם קריטי. זה בושה וחרפה. רוצים לעודד את תעסוקת הנשים וזה לא עובד.
את הילד הראשון שלי הבאתי מברית המועצות לשעבר, בזמן שהיה לי יותר אז גנים עבדו משבע בבוקר עד שש בערב, אתם מבינים איזה מרווח של זמן נותנים. עם הילד השני הגעתי בגיל שנה לכאן, וכאן אני אכלתי את כל מה שישראליות וישראלים אוכלים שזה משמונה עד אחת, ואם אתה רוצה המשך זה גם עוד כסף, שלא יכולתי בשלבים הראשונים של קליטה, ואת גם צריכה באחת לקחת ילד מכאן לשם. אני חושבת שכאן אנחנו באיחור ממה ששכל הישר אומר דרסטי. דבר שלישי, גמרתי לימודי מקצוע אמיתיים, ולא כמו שהיה בויסקונסין ז"ל שאנחנו קצת קברנו אותו אבל לא עד הסוף, אז שעות עבודה של מעונות, ודיור ציבורי לאלה שהן משפחות חד הוריות עם הרבה ילדים. זה אני חושבת שגם צריכים לעשות.

תודה מרינה. אם אני יכול רק להגיד דבר אחד שאני מאמין בו בכל לבי. הנושא מצויין כאחד משלושה נושאים, אבל הנושא הכי קריטי הוא נושא הטיפול בילדים. בסוף זה נושא שלא זוכה לטיפול מערכתי במדינת ישראל. אנחנו רואים שבאירופה הולכים לאמנת ליסבון, למצב שהמדינה בעצם תיקח חזון שבו לרוב הילדים בגיל הרך יהיה מענה מסובסד, וכאן אין לנו פתרון מערכתי.

אם זה קריטי ברוב המשפחות בישראל זה סופר קריטי כשאנחנו מדברים על משפחות חד הוריות. והיום הכנסת מציינת את נושא הגיל הרך אחר הצהריים, כינוס מיוחד במליאה. כל עוד לא ילכו למהלך של הכרה בהוצאות של טיפול בילדים, כל עוד לא ילכו לטיפול מערכתי, אנחנו מתעסקים בשוליים של הבעייה במקום בלב הבעייה.

אבל גם צריך לתת לילדים האלה דיור וקורת גג. בלי דיור לילדים גם לא יהיה מענה ושום פתרון לא לתעסוקה ולא לחינוך.

אני חושבת שהממשלה צריכה לספק לנשים, במיוחד לחד הוריות, כי כאן הבעיה בעצם מוקצנת, תנאים על מנת שיוכלו הן לצאת מהסיטואציה שבה הן נמצאות. כי אם לא נעשה את זה אנחנו ננציח את העוני. אני חושבת שבראש ובראשונה לאפשר לנשים ללמוד על מנת שתוכלנה לצאת אחר כך לעבודות שהן תהיינה עבודות מחוללות הכנסה, ולא להישאר דווקא באותן עבודות שהמשכורת בהן היא משכורת מינימלית. הממשלה חייבת לעודד נשים לעסקים קטנים, ולתת לנשים את האפשרות לקבל מענקים והלוואות בלי כל הקשיים הבירוקרטיים.

אני מאוד מסכימה גדעון שהנושא שמאפשר בעצם לאם, הנושא של טיפול בילדים צריך לבוא לידי ביטוי בשתי רמות. מצד אחד הנושא של סיבסוד המעונות לכל אלה שהכנסתם היא לא מגיעה לסף מס, ואגב הממשלה שהגדירה לעצמה יעד תעסוקה קבעה שאכן תהיה תכנית. אני חושבת שלא מצאתי שבשנה הזאת של התקציב הקצו סכום, להיפך, דוחים אם אני לא טועה את התקציב לשנה הבאה.

גם אם היו מקיימים את התוספת שדיברו עליה למעונות יום זו תוספת שנוגעת לאחוזים בודדים מהאוכלוסיה. אני מדבר על פתרון מערכתי. אני מדבר על זה שיהיה פתרון לכלל הציבור במדינת ישראל, ולא שלפי הקצב הקיים אולי עוד שבעים שמונים שנה יהיה סבסוד למעונות.

מסכימה, ואני חושבת שאותו נושא שאתה עכשיו מנצח עליו ואנחנו כמובן כיוזמות החוק מצטרפות, הכרה בהוצאות טיפול לילדים, חייב לעלות על סדר היום וגם לעבור את ההצבעה בקריאה ראשונה. זה קריטי כי אנחנו צריכים מצד אחד לדאוג לנשים שהן נמצאות בעשירונים התחתונים אבל אנחנו גם חייבים מאוד לשמור ולעודד נשים שנמצאות גם במעמד הביניים שיוכלו לצאת לעבודה. ולכן צריכים לעשות הכל על מנת שהצעת החוק תעבור.

מיכל, תציג בתמצית את המסמך בנושא של זכויות חד הוריות. אחריה ניצנית ואחריה ברכה. בבקשה מיכל.

תודה אדוני. אני כתבתי מסמך במסגרת מרכז המחקר והמידע, זה מסמך מחודש מרץ השנה, לכאורה לא עבר הרבה זמן אבל בנושא הזה של זכויות אנחנו יודעים שחדשות לבקרים יש תכניות חדשות, אני מניחה שניצנית תוכל לעדכן דברים ולכן את הנושא הזה אני לא אציג.

בעקרון אני אציג את הזכויות שניתנות מכוח חוק משפחות חד הוריות ומכוח חוק אבטחת הכנסה, בעצם שני חוקים שמשפחות חד הוריות מכוחם מקבלות זכויות שונות. אני רוצה בראשית הדברים לציין שלא קיים אף גוף בישראל שמרכז את הזכויות של משפחות חד הוריות ובעצם אני חושבת שזאת אחת הבעיות שבעצם יש תת ניצול של הזכויות הללו.

אני מייצגת את משרד הרווחה. אני בתדהמה ראיתי שבמסגרת עריכת הסקירה אפילו לא מוזכר שנכנסת לאתר של משרד הרווחה, כאשר שלושים ושתיים אחוז מהמשפחות המטופלות ברווחה במדינת ישראל הן משפחות חד הוריות ,ואחוז עוד יותר גבוה מהילדים שמסודרים בסידורים חוץ ביתיים הם משפחות חד הוריות.

בתוך האתר של המשרד שלנו, וסליחה יושב הראש שאני מדברת לא לפי התור, באתר יש הרבה נתונים שמוסרים, כולל גם את הנושא של זכויות. יושבת לידי גברת מנעמ"ת אני הבנתי, אנחנו בזמנו הכנו חוברת, והחוברת הזאת הודפסה ברוסית על ידי משרד הקליטה, חוברת שפורסת את כל הזכויות של המשפחות החד הוריות. החוברת נמצאת בעדכון, ועוד עדכון, מאז הגזירות של ביבי. על כל פנים יש מישהו שמנסה לרכז את הזכויות וגם יש זכויות שמופיעות באינטרנט ויש הרבה מאוד עשייה.

אני מתחיל נוהל חדש, מי שנכנסת או נכנס לדברי רעהו אני אצא מנקודת הנחה שויתר על זכות הדיבור שלו וממצה את זכות הדיבור שלו בקריאת הביניים, רק מעכשיו והלאה אני עושה את זה פשוט כי אחרת אי אפשר יהיה להתקדם.

אני מאוד שמחה לשמוע שיש, אני חושבת שאני נתקלתי בחוברת הזאת אבל היא לא מעודכנת לתאריך שאני אספתי את המידע, במיוחד שיש כאן דברים, אני אומרת לך, גם בחצי שנה האחרונה אני יודעת שיש דברים שהשתנו. אז אם אני לא טועה אני ביקרתי באתר, הדברים שם לא היו מדוייקים ועדכניים. וזו גם התשובה שקיבלתי מביטוח לאומי אגב, שלא כדאי להוציא את החוברות האלה, כי דברים משתנים רוב הזמן.

יש היום חוברת כזו?

החוברת שלנו אמורה לצאת תוך שלושה חודשים, והיא כוללת חמישים אחוז היבטים משפטיים וחמישים אחוז זכויות, כפי שמפורטים על ידי מיכל.

לפי דעתי צריך לעשות מאמץ שזה יהיה פחות משלושה חודשים, כי אין סיבה שזה ייקח כל כך הרבה זמן. והבקשה שלי שברגע שתהיה מוכנה גם הוועדה הזאת תקבל כדי שנוכל גם להתרשם וגם לעקוב אחרי הדברים.

אני גם צריכה לומר שראיתי ברוסית וזה טוב, אבל עניין של עדכון זה חשוב.

נתחיל לעבור על הזכויות מכוח חוק משפחות חד הוריות. הנחה בארנונה: משפחות חד הוריות זכאיות להנחה של עד עשרים אחוז, כל רשות מקומית רשאית לקבוע את שיעור ההנחה. יש כאן בעייתיות כי בעצם רשויות חלשות יקבעו הנחה נמוכה יותר מכיוון שאין להן יכולת להתקיים, בעוד רשויות חזקות יותר יתנו הנחה גבוהה יותר.

ומה קורה בפועל, נגיד בערי פיתוח בדרום, מה שיעור ההנחה?

צריך לבדוק את זה בכל רשות מקומית, אני לא עשיתי את הבדיקה הזאת.

אבל כשאת אומרת 'יכולה להיות בעיה', את יודעת את זה מניסיון?

זה מה ששמעתי מאנשים שאיתם התקשרתי כדי לאסוף את המידע. בעצם אמרו שזה נתון להחלטתה של הרשות המקומית.

אני מקבלת פניות שברשויות החלשות בדרום יש בעיה, ותמיד עם פנייה אישית ממני אפשר לעשות משהו, אבל זה מצחיק, צריך להיות כלל ברזל.

בנוגע לדיור, לפי חוק משפחות חד הוריות הורה יחיד זכאי להלוואה מוגדלת מהמדינה לצרכי דיור בשיעורים שקבע שר הבינוי והשיכון. משפחות חד הוריות חסרות דיור זכאיות לקבל סיוע בסיסי לרכישת דירה שעמד בזמנו על מאה שישים ואחד אלף שש מאות שישים וחמישה שקלים, כאשר ההחזר החודשי ההתחלתי עמד על שמונה מאות שישים ושלושה שקלים. בנוסף לזה הן יכולות לקבל אלף שש מאות ושבע עשרה שקלים עבור כל חודש של שירות צבאי או שירות לאומי. משפחות שמאז שינוי המצב האישי, כלומר אלמנות או גרושות ועברו עד עשר שנים, או רווקות שגיל הילד הקטן לפחות עשר שנים, ועומדות בתנאים נוספים שאני לא אפרט כרגע, זכאיות לתוספת של מאה שלושים אלף שקלים נוספים כהלוואה. זה חלק מהבעיה, שהזכויות האלה לא מפורסמות.

גם יש קושי להגיע להלוואה גבוהה שיכולת ההחזר היא מאוד גבוהה. גם אם זה יפורסם.

יש עוד סיוע לקבוצות מצומצמות בתוך החד הוריות, אני חושבת שלא כדאי להיכנס לזה כרגע.

הסיוע בעיקרו, את אומרת הלוואות?

כן. לגבי מחלת ילד משפחות חד הוריות זכאיות לשנים עשר ימים.

סליחה, מיכל, את השורה של הסיוע בשכר דירה את חייבת לציין.

היא לא חייבת שום דבר, היא חייבת להציג את המחקר שלה ומה שלדעתך היא תחסיר תוכלי להשלים אחר כך.

שכר דירה למשפחות חד הוריות, סכומי הסיוע נעים בין חמש מאות ותשעה שקלים לאלף מאה שבעים שקלים בחודש, וזאת בכפוף למבחני הכנסה ולזכאות מביטוח לאומי. כאשר את הבקשה הזאת, ואני זוכרת שזה די הפתיע אותי, צריך לחדש כל שלושה עד שישה חודשים, זאת אומרת שזה תהליך בירוקרטי שאתה צריך להתעסק איתו כל הזמן.

לגבי מחלת ילד, משפחות חד הוריות זכאיות לשנים עשר ימי מחלת ילד במקום שמונה שמקבל הורה רגיל.

משרד הקליטה מעניק סיוע נוסף בדיור לעולים חדשים, מדובר בסיוע שניתן בחצי השנה השנייה של שנת העלייה הראשונה, כלומר מהחודש השביעי לעלייה עד החודש השנים עשר לעלייה. יש לזה עוד כל מיני קריטריונים, מדובר על היקף שעומד באין אלף שמונה מאות שבעים שקלים לאלפיים שש מאות שקלים וזה כתלות במספר הנפשות במשפחה. זה לשישה חודשים.

זיכוי במס, משפחה חד הורית, הורה יחיד זכאי לנקודת זיכוי נוספת בעבור הורה יחיד ונקודה נוספת עבור כל ילד, כאשר בשנה הראשונה ובשנה השנייה, סליחה הנקודות זיכוי האלה ניתנות לילדים מרגע שהם נולדים ועד לגיל שמונה עשרה אבל בשנה הראשונה ובשנה האחרונה לקבלת הזיכוי מקבלים רק חצי נקודה ולא נקודה מלאה של זיכוי.

זו נקודה אחת, פלוס נקודה עבור כל ילד.

נקודה עבור ההורה, עוד נקודה עבור ילד, וזה חצי נקודה לשנה ראשונה ואחרונה.

הרבה מהמשפחות החד הוריות לצערנו נזקקות גם לאבטחת הכנסה, כמו שאמרה אורלי, גימלה בזמנו, בזמן עריכת המחקר, שזה תיקון שנכון לפברואר 2007, הורה עם ילד אחד קיבל בזמנו אלפיים שלוש מאות שקלים ועם שני ילדים אלפיים שש מאות שבעים ושבעה שקלים.

בנוסף ישנן הנחות די מינוריות אבל אני אציין אותן. באגרת טלוויזיה זכאים אלה שקיבלו אבטחת הכנסה עוד בדצמבר 2002 בהנחה של חמישים אחוז, מדובר על מאה שבעים וחמישה שקלים, והנחה בתחבורה ציבורית, שאני יודעת שזה עמד לעבור שינוי, אני עדיין לא יודעת אם זה נכון, אבל מדובר על הנחה של שלושים ושלושה אחוז ממחיר הנסיעה, לנסיעות עד עשרים ושניים שקלים. כלומר זה לא הנסיעות היקרות. זה נסיעות בטווח עד הבינוני.

האם כל ההנחות האלה זה בחקיקה ראשית או חלק בתקנות או איך זה הולך?

תראה, אני חושבת שההנחה בתחבורה הציבורית זה הנחה של רצון טוב, וההנחה באגרה נקבעה בחוק. אבל שוב, היא בחוק אבטחת הכנסה, כלומר אין כאן ייחודיות לקבוצה הספציפית הזאת. אני יודעת שיש עוד קבוצות שמתלוננות על הסיפור הזה, כמו גם קבוצות כמו לדוגמא הנחים, שהעניין הזה של ה- disregard והתעסוקה מאוד בולט גם שם. כלומר זה לא בעיה רק של מקבלי אבטחת הכנסה, זה בעיה בכלל של מקבלי קצבאות, שיש איזה שהוא חוסר עידוד ביציאתם לעבודה.

עוד שני דברים שאני רוצה לציין לגבי זכויות, זה תשלום דמי מזונות על ידי ביטוח לאומי, נשים שיש להן פסק דין לקבל מזונות אבל לא מקבלות אותם מקבלות אותם מהביטוח הלאומי, וביטוח בריאות, בעצם אנחנו יודעים שלמרות שיש ביטוח בריאות ממלכתי הוצאות הבריאות למשפחה הן גבוהות מאוד.

את יכולה רגע להתייחס לעניין הזה של המזונות בביטוח הלאומי?

בחוק המזונות אבטחת תשלום נקבע שאישה וילד שיש בידיהם פסק דין לתשלום מזונות והם אינם מקבלים את התשלום מהחייב במזונות המוסד לביטוח לאומי ישלם לזכאים את התשלום החודשי של המזונות והוא יגבה מהחייב את הסכום שחוייב בו בפסק הדין. הסכום שמשלם המוסד לביטוח לאומי לאישה הוא הסכום שנקבע בפסק הדין למזונות או הסכום שקבוע בתקנות, הסכום הנמוך מבין השניים. במקרה היום ידעתי שגם יש קשר כנראה בין שכר האישה לבין הסכום שהיא מקבלת.

זה הדבר שאני רוצה לדעת, האם הזכות הזאת לקבל את דמי המזונות מהביטוח הלאומי היא קיימת בכל רמת הכנסה או בכל רמת מזונות?

אני ממחלקת מחקר, אבל אני יכולה לענות שמזונות זה נחשב אחת מגמלאות הקיום, זאת אומרת זה מבטיח איזו שהיא רמה מינימלית של הכנסה. לכן זה כפוף למבחני הכנסה ואבטחת הכנסה וגמלאות אחרות מהסוג הזה.

זאת אומרת, הזכאות לקבל מביטוח לאומי במקום מבן הזוג היא מותנית ברמת ההכנסה.

הזכאות שביטוח לאומי יגבה את מה שהאישה צריכה לקבל מבן הזוג היא מותנית בהכנסה.

הבנתי. ומה ההכנסה הרלוונטית?

אני לא בדיוק יודעת במספרים.

באתר של ביטוח לאומי, נקודת האיפוס, שזה בעצם הנקודה שהשכר מעליה כבר לא מקבלים, אישה שהגישה תביעה אחרי הראשון לינואר 2003 זה אלפיים ארבע מאות ושמונה עשר שקלים, זו אישה בלי ילדים, אישה שיש לה ילד אחד זה ארבעת אלפים חמש מאות עשרים ₪, רמת הכנסה שמעליה היא כבר לא תקבל מזונות, אישה עם שני ילדים חמשת אלפים מאה שבעים וחמש - - -

יש פה איזושהי בעיה מסויימת. מצד אחד זה שם את בנות הזוג פה במצב בלתי אפשרי ברמות הכנסה שלא גבוהות, שהן לא מאוד נמוכות אבל שהן בהחלט לא גבוהות. ומצד שני אם אנחנו נלך לפתרון יותר רחב שהוא בעצם מעודד אי תשלום, זאת אומרת אם אפשר יהיה להתייחס לזה, כי זו נקודה חשובה לדעתי.

לגבי מזונות היתה הצעת חוק שאני יודעת שהוביל אותה שר התיירות ועברה כנראה קריאה ראשונה, שבאה לתת פתרון לנושא הזה.

בשלב מסויים, פשוט הפסיקו?

בנושא המזונות היום ישנה ועדה שהקים משרד המשפטים, ועדת שיפמן, שהיא דנה בנושא הזה מכל היבטיו. זאת אומרת בודקים את כל נושא המזונות היום החל מרמת החיוב, גובהו, מהו גובה המזונות שילד נצרך אליו, עושים עבודת שטח מאוד נרחבת, ואמורים לתת בטווח של חצי שנה עד שנה החלטות, שינויי חקיקה ועדכונים של כל הנושא הזה. כלומר הנושא הזה היום, אי אפשר לגעת בו.

מה זאת אומרת אי אפשר לגעת בו?

אנחנו ניסינו להריץ כמה הצעות חקיקה.

קודם כל, אין צורך כי זה הכל במסגרת הביניים, יש ועדת שיפמן וכנסת מה שהיא תחוקק, ואני מבקש לבדוק מה עלה בגורל ההצעה הזאת של אהרונוביץ, מה היה התוקף שלה ואיפה זה בדיוק נעצר.

בנושא ביטוח בריאות, אנחנו יודעים שההוצאות על בריאות הן גבוהות מאוד. בעצם מקבלי אבטחת הכנסה מנכים מהם דמי ביטוח בריאות מינימליים שעומדים על שמונים ושישה שקלים לחודש, אבל למעשה אין להם שום הנחה נוספת או אחרת בכל מה שקשור לקבלת שירותי בריאות נוספים ואנחנו יודעים שההוצאות הן כבדות.

בנושא הזה דיברתי עם נציבת קבילות הציבור בחוק ביטוח בריאות ממלכתי, והיא אמרה שמתקבלות המון פניות בנושא הזה של מקבלי אבטחת הכנסה לגבי חוסר היכולת שלהם לרכוש שירותי בריאות בסיסיים, שלא לדבר על תרופות, ושהיא חושבת שיש צורך בהעלאת איזו שהיא יוזמה להקל במשהו על קבוצות מסויימות באוכלוסיה. אז חשבתי שחשוב לומר את הדברים האלה. תראה, יש היום קבוצות אוכלוסיה, למשל חולים כרוניים או קשישים, שיש להם תקרה. השאלה אם מקבלי הכנסה נמוכה או אבטחת הכנסה לא זכאים למשהו דומה או אותו דבר.

התכנית לעידוד תעסוקת הורים יחידים במשרד התמ"ת התחילה ב-2003 במקביל לקיצוצים שהיו בקצבאות ובגמלאות, ובמקביל ללחץ הציבורי שהיה, כזכור ויקי כנפו וכו', ואז יצאו כמה תכניות, ובזמנו התכנית היתה מאוד מיידית, שהמטרה שלה היתה לתת מענה לאותה אוכלוסיה שנפגעה. זאת אומרת אלה שקיבלו אבטחת הכנסה או תשלום מזונות מהמוסד לביטוח לאומי במאי 2003 היו זכאים לאותה תכנית שהיתה קיימת אז. זאת אומרת, שאם הצטרפת ביוני 2003, אם הצטרפת חודש אחר כך להיות מקבלת אבטחת הכנסה כחד הורית בעצם לא היית זכאית לאותן זכויות. אני יכולה לומר שבגדול היו חריגים עד חודשיים אבל לא מעבר לכך.

בעצם המטרה באמת הוצהרה כמטרה לתת מענה או פיצוי או איך שלא נקרא לזה לאותן נפגעות שהיו באופן דרסטי באותו חודש. התכנית היו לה שני מוקדים עיקריים. אחד יציאה לעבודה ומקבלת מענק מהמדינה על תיגבור בעבודה, זאת אומרת שאם היא הרוויחה אלף מאתיים שקל יותר ממה שהיא הרוויחה במאי 2003 והתמידה בכך ארבעה חודשים היא התחילה לקבל מענק מהמדינה, עד סכום של תשעת אלפים שש מאות שקל בשנה הראשונה, והיה אפשר לקבל את זה במשך שנה. זאת אומרת על כל ארבעה חודשים כפול שלוש פעמים הסכום המקסימלי היה תשעת אלפים שש מאות. בשנה השנייה, התכנית נקבעה לשנה אחת, בסופו של דבר היא הוארכה בשנה נוספת, הסתיימה ביוני 2005, בשנה השנייה היו הקלות בקריטריונים לקבל את המענק, אבל סכום גובה המענק הוקטן לשבעת אלפים מאתיים ₪. זה היה התכנית העיקרית.

באלו נסיבות ניתן המענק, ובתמורה למה?

בתמורה לתיגבור עבודה והתמדה בעבודה. בעצם בשנה הראשונה ביקשו גם רצף של ארבעה חודשים, וזה מאוד היקשה על האנשים ובמיוחד שהייתה הרבה ניידות וכו'. בשנה השנייה כבר אספו בעצם ארבעה חודשים. כל ארבעה חודשים שהצליחו לאסוף, בעצם עד דצמבר 2006 בערך ששת אלפים משפחות קיבלו. אנחנו נמצאים היום גם במהלך, מינהל מחקר וכלכלה במשרד התמ"ת עשה היום את הסקר השני לעקוב אחרי אותם אנשים שקיבלו את המענקים, לראות איפה הם נמצאים.

בסקר הראשון אנחנו עדיין רואים התמדה, זאת אומרת אנשים שהתחילו ממשיכים, למרות שבעצם המענק היה רק לשנה הראשונה. במקביל ניתנו הטבות למעסיקים. מעסיקים שהעסיקו חד הוריות קיבלו מענק מהמדינה. כאן אנחנו רואים חוסר היענות מצד המעסיקים, יש לך כמה סיבות, וגם על כך יש כבר מחקר שמועבר גם לאורלי שנותנת נתונים על נושא המעסיקים, שבע מאות מעסיקים בסך הכל קיבלו מענקים מהמדינה.

רובם, למעלה מחמישים אחוז, אם אנחנו לוקחים את ההשוואה של ששת אלפים שקיבלו אז כמעט ששת אלפים מעסיקים, נגיד, ארבעת אלפים מעסיקים יכלו בעצם לקבל, זה הפוטנציאל, יכלו לקבל את המענק במקביל להעסקת חד הורית, אז הרבה מהם בכלל לא ידעו שהזכויות האלה קיימות, חלקם ידעו רק אחרי שהחד הוריות נכנסו, חלקם לא רוצים בכלל להתמודד עם הבירוקרטיה של המדינה, חלקם אומרים שזה לא משפיע עליהם, זאת אומרת היו כל מיני סיבות בתוך המחקר, ניתן לראות את זה וזה אמור גם להתפרסם תוך כמה ימים באתר של המשרד, עם כל הנתונים. זו היתה התכנית העיקרית.

מסביב לכך דיברו על הנחה למעונות יום באופן מאוד גבוה לחד הוריות שהתחילו את העבודה, זאת אומרת שהן שילמו מאתיים חמישים שקל לחודש בלבד בשנה הראשונה לעבודה שלהן, זה יותר נמוך מדרגות הרווחה, זאת אומרת מי שנמצאת בדרגות 1 ו-2 לסיבסוד מעונות יום, וניתנו הכשרות מקצועיות שנבנו במיוחד באגף להכשרה מקצועית במשרד התמ"ת לטובת אוכלוסיית ההורים היחידים.

זה נע בעיקר בין ספרות, קוסמטיקה וכל המקצועות האלה למזכירות רפואית וקורסים כאלה, ונפתח מסלול מיוחד של טכנאיות דרך מע"צ, שנים עשר חודשים, כדי לא לעבור על התקופה שמותר לקבל הכשרה מהמוסד לביטוח לאומי, זו אחת הנקודות הקריטיות בשינוי חקיקה בעיני, מותר למקבלי אבטחת הכנסה לצאת להכשרה מקצועית עד שנים עשר חודשים. זה לא משנה מה מספר השעות. יכול להיות שהיא לומדת רק פעם בשבוע, ועדיין אם היא עוברת את השנים עשר חודשים מפסיקים לה את אבטחת ההכנסה ורטרו, מהחודש הראשון שהיא התחילה ללמוד.

זה לא שונה?

מה שקרה זה, שרצו בהתחלה בתכנית של מרינה ויורי, לפני שנתיים, רצו להעביר את זה בחקיקה, ביטוח לאומי כן רצו לעשות את זה, הממשלה לא נתנה. לשנות את החוק שלא יהיה שנה אלא שככה יוכלו להיכנס גם הלימודים הגבוהים. שזה לא יהיה לשנה.

את יכולה להכין לנו הצעת חוק לזה?

אני אבדוק את זה.

אני אמשיך לדבר על נושא הכשרות מקצועיות ואנחנו נראה כמה הנקודה הזאת היא קריטית להתקדמות שלהן, בלי קשר ללימודים האקדמאים שתיכף נדבר על זה. עשו תכנית מיוחדת ומעל שנים עשר חודשים, בסוף יש טכנאיות ויש לזה שבעים אחוזי השמה. כבר שלוש שנים שהתכנית הזאת פועלת וממשיכה, טכנאיות אלקטרוניקה, טכנאיות מיחשוב, יש כל מיני סוגי טכנאיות.

מה עם ההצעה המקורית?

צריך להגיש שוב את אותה הצעה. יש הצעה. כמובן שהרוב המוחלט של הטכנאיות שלומדות הן עולות מברית המועצות לשעבר, כי באמת יש להן את התשתית להתחלת הלימודים. זאת היתה התכנית, ב-2003 כאמור היא הורחבה לעוד שנה, זאת אומרת ביולי 2005 היא הסתיימה. אז, באמת בלחץ גם מתוך חברי הכנסת וגם רענן דינור, שאז היה מנכ"ל התמ"ת, ניגשנו לאוצר ביחד עם המחלקה המחקרית של משרד התמ"ת, עם הנתונים ועם הנתונים מן העולם, שלא ייתכן לראות את החד הוריות כאוכלוסיה שסוגרים אותה אחרי שנתיים, אלא זה בעצם משהו שצריך לראות לטווח ארוך ולאורך זמן ותכניות לאורך זמן ולא משהו חד פעמי שתוך שנה מסתיים.

אז בעצם התחלנו את התכנית, קיבלנו עליה בשנה הראשונה, ב-2006, עשרים ושישה מליון שקלים ממשרד האוצר, שהמטרה שלה היא באמת לעבוד על שלושה חסמים, שני חסמים גדולים עיקריים בנושא של החד הוריות ועוד אחד חסם קטן בנושא של הנסיעות.

החסם הראשון הוא כמובן הנושא של ילדים, וכאן אנחנו עובדים היום על ארבע תכניות שמאוד מאוד חשובות. אחד ממשיכים, הנושא של הסיבסודים במעונות יום, מאתיים חמישים שקל לחד הורית שמתחילה עבודה חדשה, או שמגבירה את העבודה שלה. אני חושבת שיש לנו כבר חמישים שמקבלות, התכנית חודשה רק במרץ השנה. יש בעיה של פרסום ויש בעיה גם של הקריטריונים. יש שני דברים שצריך לשים עליהם עוד דגשים ועוד להגיע לאוכלוסיה ביתר שאת.

תגמישו את הקריטריונים. אחרי זה הרי באים ואומרים, שיש תת ניצול של תקציבים.

זה בכוונה.

לא, שום דבר לא בכוונה, בטח לא מטעם משרד התמ"ת. הכסף לא חוזר. תכנית נוספת שעכשיו אמורה לצאת זה הנושא של סיבסוד בצהרונים. דרך אגב זה גם לכלל האוכלוסיה ולא רק לאוכלוסיה של החד הוריות, אבל אנחנו היום עובדים יחד עם האגף למעונות יום בצורה מאוד מואצת.

אנחנו נמצאים בשלב של הכרה בצהרונים, כל צהרון בארץ שפועל יכול לקבל היום הכרה ממשרד התמ"ת אם הוא עומד בקריטריונים, ובשלב הבא אנחנו נפרסם את כל הצהרונים המוכרים ואנשים יוכלו לקבל סיבסוד מאוד, בדומה למה שקורה היום במעונות יום, יגישו את תלושי השכר, יהיה מבחן הכנסה לנפש ויוכלו לקבל הנחות, בין שלוש מאות לארבע מאות חמישים שקל לכלל האוכלוסיה וחמש מאות שקל לחד הוריים. זה בנושא של צהרונים.

נושא נוסף זה השעות הגמישות. הנושא של הבוקר, הנושא של אחר הצהריים, וקייטנות הקיץ, שהן גם כן קריטיות במשפחות חד הוריות, בכלל האוכלוסיה אבל בוודאי במשפחות חד הוריות. יש היום כבר אפשרות לחד הורית שהתחילה עבודה בשלושים שעות שבועיות לפחות לקבל סל שעות של עד שבעת אלפים שמונה מאות שקל בשנה לטובת שעות בוקר ואחר הצהריים באופן גמיש, כולל מטפלת בבית וכולל בייביסיטר וכו', עם מערך דיווחים שיחסית פישטנו אותו וניסינו ללכת באמת על הדברים הפשוטים, ולקבל סיוע לקייטנות בקיץ עד שבע מאות חמישים שקל לילד לכל מחזור, שני מחזורים אלף חמש מאות שקל לילד במהלך חופשת הקיץ גם כן על מנת לשמור על הרציפות של העבודה.

כל מה שאני אומרת הוא לשנה הראשונה של העבודה. בשנה השנייה את חוזרת למסלול הרגיל. זאת אומרת במעונות יום אין בעיה כי את חוזרת למסלול של הדרגות הרגילות של משרד התמ"ת, בדרך כלל חד הוריות נופלות על דרגה 3, שזה בין חמש מאות לשש מאות שקל לחודש.

אבל מה האחוז שנהנה מזה?

בחמש מאות ועד שש מאות שקל לחודש זה הרוב המוחלט. כל אם חד הורית שעובדת. עם נושא מעונות יום יש היום, זה מסודר, אין בעיה, יש דרגות וכו', לפי מבחן הכנסה, יש לה פקטור בחישוב מבחן ההכנסה, לוקחים לה חמישים אחוז מההכנסה שלה ומחלקים את זה לחלקי מספר הנפשות פלוס אחד. זאת אומרת הסיכויים שלה לא להגיע לדרגה 3 הם נמוכים ביותר, אלא אם כן באמת מצב ההכנסה שלה הוא טוב מאוד אז אין בעיה. אבל מבחינת הצהרונים והסל שעות, שאני אומרת זה כרגע נמצא רק בשנה הראשונה, אין כרגע המשכיות לשנה השנייה של העבודה שלה, וזו אחת הבעיות של התכנית שמשרד התמ"ת עושה, שמאושרת כמובן על ידי משרד האוצר.

זאת אומרת שאם היא מתחילה לעבוד עכשיו, יש לה מטפלת עד שבע וחצי בבוקר לשנה הראשונה, והיא ממשיכה לעבוד, מה היא עושה בשנה השנייה?

אני אגיד לך מה הרציונל, את יכולה להסכים איתו, את יכולה לא להסכים איתו. אלף צריך לבחון את הדברים. מה קורה, עובדתית למשל עם אלה שקיבלו מענקים אנחנו רואים המשכיות של תעסוקה. למרות שכבר היא לא מקבלת את המענק ולמרות שהיא גם לא מקבלת את הזכויות שהיו לה במעונות וכו'. אז צריך לבחון את הדברים. הרציונל של משרד האוצר אומר הנושא של אמון בין מעסיק לבין חד הורית בשנה הראשונה, התייצבות בעבודה קבועה ולא שכל שני וחמישי את מחליפה וכו', בשנה הראשונה היא קריטית. בשנה השנייה, שילכו ושיתמודדו עם השוק החופשי. אלו המלים שאני שומעת.

אני יכולה לומר היום, שאחד הדברים שאנחנו כן מנסים לקדם זה נושא של ליווי ותמיכה בשנה השנייה. זאת אומרת שכל אם חד הורית שנכנסת לאחת מהתכניות של משרד התמ"ת, ולא משנה איפה היא רשומה, זאת אומרת האם היא קיבלה מעון, האם היא קיבלה הכשרה מקצועית, מישהו מטעם משרד התמ"ת יוצר איתה קשר ומתחיל איתה תהליך של ליווי ותמיכה על מנת לא ליפול בשנה השנייה אלא לסייע לה בתחומים אחרים או בנושאים אחרים או מכיוונים שונים באמת לא ליפול. איך זה יקרה, מה זה יקרה, אנחנו נמצאים כרגע בשלב בחינת הדברים כדי לבנות איזה שהוא מכרז של מישהו שיטפל בנושא הזה.

מעונות היום, עד כמה שהבנתי, נותנים את זה עד גיל שלוש. השאלה היא, מה קורה בין גיל שלוש לחמש במקומות שעדיין אין בהם חוק חינוך חובה חינם. מה התכנית. המסגרות טיפול המסובסדות של התמ"ת הן עד גיל שלוש. חוק חינוך חובה מתחיל מגיל חמש. לא בכל היישובים עדיין קיימת מסגרת בין גיל שלוש לחמש. השאלה איזה מענה ניתן לאמהות לילדים בגילאים האלה. אני מדברת על שעות הבוקר.

לגבי שעות הבוקר אין מה לעשות, צריך ללכת למשרד החינוך כדי שיתחילו לפעול בנושא הזה, אבל יש מענה לשעות אחר הצהריים.

אבל לשעות הבוקר, שאלו שעות העבודה העיקריות, אין מענה בין גיל שלוש לחמש.

החסם השני שעליו מנסים לתת מענה זה הנושא באמת של השידרוג התעסוקתי. אחד הדברים הקריטיים שאורלי שכחה לציין, בשינוי בשנת 2003 הוא שההתייצבות בשירות התעסוקה היתה עד שנת 2003 כשהילד שלה היה בגיל שבע. זאת אומרת שעד גיל שבע אם חד הורית יכלה לקבל אבטחת הכנסה בלי להתייצב בשירות התעסוקה וכו'. בשנת 2003 זה גיל שנתיים.

זאת אומרת בבת אחת יש אוכלוסייה גדולה מאוד של אנשים שישבו לפחות שבע שנים בבית אם לא יותר, כי יש חלק אם יותר מילד אחד בבית, שלא התמודדו עם שוק העבודה בכלל. לא התמודדו עם השידרוג הטכנולוגי, עם המון דברים ששוק העבודה השתנה והם בבום צריכים לבוא, לקבל כל עבודה שנותנים להם בשירות התעסוקה וללכת ולעבוד.

כאן אין ספק שנושא ההכשרות המקצועיות והשידרוג התעסוקתי של ההורים היחידים הוא קריטי. ולכן היום אנחנו בונים מספר מסלולים. אחד מהמסלולים הוא כיתות בהשמה. אתמול קיבלתי את האישור לזכיין החדש שלנו בנושא של המוקד ושל הפרסום, ופרסומים מאוד גדולים ומאסיביים אמורים לצאת כל רבעון מעכשיו. גם בערבית, רוסית ואנגלית. ברדיו אנחנו מוציאים באמהרית, בדרך כלל הנושא הכתוב הוא לא רלוונטי. ברדיו אנחנו מוציאים את זה באמהרית.

נושא שני זה הנושא של "ואוצ'רים", אפשרות לחד הוריות לקבל ואוצ'ר מהמדינה. יש שני מסלולים, אחד עד חמישים אחוז, מחמישים אחוז היא תוכל לקבל החזר אם היא תוכיח עבודה בעקבות הקורס, ויש נושא אחר מול שירות התעסוקה שאנחנו עובדים עליו, עד שבעת אלפים שקל לקורס ולא יותר משמונים אחוז מעלות של קורס ששוב היא תוכל לקבל, וכל הקורסים האלה זה שנים עשר חודשים. וזה קריטי. כי אישה שעובדת ורוצה לשדרג את עצמה תיקח קורסים אחר הצהריים. תיקח פעם בשבוע, פעמיים בשבוע, היא צריכה גם לטפל בילדים שלה. וכאן שנים עשר חודשים בדרך כלל לא מספיקים לקורסים שבאמת יכולים לשדרג אותה בתעסוקה.

שלושה חודשים לפני שיורי שטרן ז"ל נפטר, באמת נפגשנו ורק אז זה עבר למשרד התמ"ת. עד אז במשך שנתיים "התקשקש" הסיפור הזה במשרד החינוך, שלא הצליח להוציא את התכנית לפועל וכמעט זרקו את כל הכסף לפח, שזה עשרים וחמישה מליון שקלים. אז באנו ואמרנו אנחנו לוקחים את זה על עצמנו. התכנית היא כזאת, מקבלות אבטחת הכנסה עשרים וארבעה חודשים, זה אחד החסמים הגדולים ביותר ומשרד האוצר נמצא פה והוא יודע שאני צועקת על זה כבר שנתיים, ואנחנו נמצאים בשנה האחרונה לניסיון של התכנית הזאת, ואנחנו נמצאים כרגע רק עם בערך עשרים שלושים לומדות, מתוך מאתיים שיש לנו בתקציב.

זה אחד הדברים שהוא פשוט שערורייה מצד משרד האוצר לא לאפשר לנו להגמיש את הקריטריון הזה של עשרים וארבעה חודשים. עשרים וארבעה חודשים אבטחת הכנסה לא הוכיח את עצמו. אמרו לנו לא עשיתם שיווק. לא היתה אחת שיש לה שמונה עשר חודשי אבטחת הכנסה שלא קיבלה מכתב הביתה שסיפר לה שהיא יכולה לצאת לאקדמיה. לשלם ללימודים היא צריכה. אסור לה לקבל תמיכה מהמדינה. היא צריכה פתאום לעשות סוויץ' במוח לצאת, עשרים וארבעה חודשים זה כבר סיפור שבנאדם שקוע עמוק למטה.

תנו לאנשים עם שנים עשר חודשים, עם פחות חודשים, לאפשר לנצל את הסיפור הזה ולתת גם את המחקר לטובת שינוי החוק. הלא למה החוק, החוק הוקפא לחמש שנים בגלל הניסיון של התכנית הזאת. בסוף יגידו התכנית לא הצליחה ויזרקו את החוק החוצה. זה מה שיקרה. החוק של השינוי באבטחת הכנסה הנושא של לימודים, של לאפשר לימודים גם מעבר לשנים עשר חודשים ולימודים אקדמאים וכו'. אז זה הכי פשוט, לתת קריטריון כזה.

בנושא של עסקים קטנים, היה לנו מכרז עם הרשות לעסקים קטנים, מבקר המדינה, עם כל הסיפור של הרשות לעסקים קטנים הפיל לנו את התכנית הזאת. אנחנו יוצאים למכרז חדש שאמור להתפרסם עד סוף השנה שיאפשר להורים יחידים לצאת לעסקים ולהמשיך לקבל את התמיכה שלהם מהמוסד לביטוח לאומי עד התייצבות העסק, זאת אומרת כל עוד אתה רואה שהעסק מתייצב. אז זה כן נושא שמדובר עליו.

בנושא של ריכוז הנתונים, הולך לצאת תכנית בשיתוף עם הג'ויינט ועם טבת של הקמת פרוייקט של יש כתובת, שהמטרה שלו היא איסוף נתונים וריכוז כל הנתונים של הנושא של חד הוריות, כולל מרשויות מקומיות באופן אקטיבי, זאת אומרת ממש לאסוף ולדעת כל דבר מה הוא קיים. ייעוץ טלפוני משפטי ומרכז מידע שירכז את כל הנושא הזה.

עוד נקודה אחת שויצ"ו מבקשת כאן להעיר, על זה שחד הוריות צריכות גם מצב של מספר חודשים הנחה במעון כדי לחפש עבודה, התכנית הזאת היתה בשנת 2003, נתנו להן ארבעה חודשים לחפש עבודה ונתנו להן אז הנחה במעון, והיא לא הצליחה. האנשים האלה חזרו לשירות התעסוקה ובעצם אחרי ארבעה חודשים לא מצאו עבודה, ולכן לא חודשה התכנית הזאת.

אנחנו רואים כאן עד כמה זה חשוב להחליף אינפורמציה ודעות אחרי, אני חושבת שב-2003-2004 קרה אסון חברתי בנושא של חד הוריות, ומה שאנחנו רואים שיש תכניות, שיש הצלחה חלקית, שזה טוב מאוד, אבל אנחנו צריכים להמשיך לעבוד, למה, כדי לא לעשות את התכניות לגבי מצב וקידום של משפחות חד הוריות משחק של כוחות פוליטיים במשרד האוצר, בגלל שזה, אם אין למשפחה אבא או אמא המדינה צריכה לתפקד כפרטנר. לפי הניסיון שלנו אז קודם כל עשרים וארבעה חודשים אמרו לנו כאן, יש לנו ניסיון אחר, אז אולי זה גם טוב, להוריד את הוותק, את ההתנייה. נעשה את זה או שנה או שנה וחצי.

נעשה את זה שנה.

נתפשר בזה. וליורי זכרונו לברכה אמרתי שזה עם היכולת של חד הוריות ללמוד באקדמיה אחרי כל מה שקרה, אתה לא יודע כמה אני ישבתי עם הממונים על תקציבים מכל הממשלות בנושא של לימודים של חד הוריות, ראיתי קיר, ובסופו של דבר בגלל שיורי היה חולה כאילו הלכו לקראתו, אבל הכריעו אותו בסוף, כמו שאמרנו, שאם לא יהיה חוק לא יהיה כלום.

בגלל שיש מורשת של נעמי חזן שתיבדל לחיים ארוכים ושל יורי שטרן ז"ל שאנחנו סוף כל סוף צריכים לעשות את החוק, אבל בלי שום פשרות בנושא שזה לא הנחיות של המשרד, זה חוק לכל דבר, שהקצבה שהם מקבלים בזמן שהם יושבים בבית, אם הם לומדים, לא לאבד את הקצבה הזאת. ואני מאוד מבקשת ממך, בשבילי את יודעת, היה רק נושא אחד שאני עשר שנים לא יכולתי להיעדר, זה היה מיסוי של ניצולי שואה. רק השנה זה עבר. אז אתם מבינים, משתנה האווירה, אנחנו צריכים עוד פעם לנסות. אני חושבת שזה בושה וחרפה. זה לא עולה למשרד האוצר שום דבר, זה משפחות שהולכות, וגם יש להם ילדים וגם יש להם קשיים, וגם הם משלמים עבור הלימודים. רק להעביר קיצבה, ועל זה אנחנו עשר שנים של שקרים, סילופים, וכל מיני דברים.

אם אפשר משפט לסיכום, מה הבעיה הקריטית של התכנית הזאת, שהיא לא בבסיס התקציב של המשרד. בחודש ינואר כל התכניות נפסקות ומחכים לתקציב. זה כל התכניות של החד הוריות.

תבדקי, האם השר שלך מוכן לתמוך ביוזמת חקיקה.

אין לי ספק שהוא יהיה מוכן.

אז אנחנו נוכל לעשות את זה, וזה יקל עליו במובן הזה שזה יהיה מחוייב ולא יצטרכו להפסיק ולהילחם על זה כל פעם מחדש. ברכה בבקשה, אני גם ראיתי ששלחת מכתב, שרק הבוקר מסרו לי את זה.

קודם כל אני רוצה להודות לך שהעלית את הנושא של המשפחות החד הוריות לדיון, ואני מאוד מקווה, גם במכתב שלנו ביקשנו שבאמת תקדיש עוד כמה דיונים מעמיקים בנושא של המזונות, תביעת המזונות, והנושא של הדיור למשפחות החד הוריות.

אני מבקש להזמין לדיון המהיר בשבוע הבא את הנציגים של החד הוריות, יש דיון בנושא הספציפי של המזונות.

זה מאוד חשוב. שוב, אני חוזרת על מה שאמרתי, מוכח שיש קשר ישיר במשולש שנקרא דיור, חינוך ותעסוקה והנושא של גביית המזונות, שזה נותן איזה שהוא כלי לתת למשפחות החד הוריות לצאת קצת יותר מהעוני שהן נמצאות בו. מוכח היום שהורה שצריך לשלם את המזונות, במקרים נדירים שאישה צריכה לשלם לגבר מזונות אבל הרוב המוחלט הן נשים שמקבלות מזונות מהגבר, ויש הרבה מאוד בעיות עם הנושא של הגבייה.

אני רוצה להשלים משהו שניצנית לא הספיקה לספר עליו, זה הנושא של השולחנות העגולים.

היתה יוזמה בשנה שעברה של משרד התמ"ת והג'וינט לקיים מפגש בין נציגי ממשלה, ג'וינט וארגונים חברתיים לטובת הנושא של תעסוקת חד הוריות וביחד לקדם פרוייקטים שיכולים לתמוך בנושא הזה. מכאן בעצם הנושא של יש כתובת, זאת אומרת זה אחד הדברים שהיו הכי קריטיים, הנושא של יידוע וריכוז כל הנתונים, ובאמת מכאן אנחנו מצמיחים את הפרוייקט הזה. אבל במקביל לשולחנות שעסקו בפרוייקטים צמחה יוזמה פרטית של אנשים שהשתתפו, של ארגונים חברתיים, שולחן מדיניות, שהמטרה שלו היתה לראות את המדיניות הכוללת בנושא של חד הוריות מול כל משרדי הממשלה, ולבחון אפשרות של לעגן את הכל ביחד כדי לראות את האפשרות של שינוי שהוא כולל.

אני אתן לך רק דוגמא, הנושא של האקדמיה, אלה שלומדות באקדמיה מפסיקות לקבל אבטחת הכנסה כי הן מתחילות לקבל מלגות מחייה ממשרד התמ"ת. יפסיקו להן את התמיכה ממשרד השיכון על הסיוע. אז במקרה הזה הלכנו ויזמנו פגישה עם משרד השיכון וסידרנו הסדר מקומי כזה, וסיכמנו מה יהיה כתוב וכו', ושימשיכו לתמוך בהן, וכל שלושה חודשים אני נאלצת עוד פעם להתמודד עם עוד בעיה של מישהי שהפילו עליה וכו'. אבל זה משהו קטן בתוך הראייה הכוללת שאם אתה עושה כאן שינוי אז הוא משפיע על עוד כמה דברים, וצריך במקביל לראות את כל המערכת. וזו היתה המטרה.

באמת מתוך שולחן המדיניות, יצא מסמך מאוד מפורט שמונח פה לפניכם שבעצם אנחנו אומרים מה המצב היום, מה ההצעות לשינוי, ואנחנו גם מסבירים למה אנחנו מציעים את אותם השינויים. ומוכח בתוך המסמך הזה שאי אפשר להפריד את נושא הדיור מנושא התעסוקה והחינוך לילדים.

לכן, אני יודעת שהנושא מאוד מורכב, אין לנו הרבה זמן לדבר, אני הייתי רוצה לפרוש את כל הבעיות פה על השולחן, אבל אני אקצר ואני אגיד, אם יהיה דיון מיוחד בנושא של הדיור למשפחות חד הוריות, ורק לדוגמא, אני חוזרת שוב על קריטריון שכבר הוזכר פה, העשרים וארבעה חודש קבלת סיוע כלשהו הוא נמצא גם בתוך משרד השיכון, העשרים וארבעה חודש האלה המשפחה צריכה להוכיח שהיא מקבלת אבטחת הכנסה. אז מצד אחד הם מעודדים את האנשים לא לצאת לעבודה, ומצד שני הם רוצים לעודד את המשפחות לצאת לעבודה. א

מצד שני אני רוצה קורת גג לילדים שלי, אני רוצה להגיע לאיזה שהוא פתרון ואיזה שהוא סיוע ממשרד השיכון, אין לי את הכוחות לעזור לעצמי בקורת גג. אז מצד אחד אני רואה שאני חייבת לדאוג לילדים שלי לקורת גג, ואז אני נשארת באותו מצב שאני בעצם גם ענייה, גם פראזיטית, ונמצאת במצב שאני רוצה לדאוג לילדים שלי ואני לא יכולה. אז אני כן חושבת שצריך להסתכל על זה, איך יכול להיות שהקריטריון הזה של קבלת סיוע, עשרים וארבעה חודש לקבל אבטחת הכנסה הוא נמצא בכל מקום, גם בתעסוקה, גם בדיור, גם בחינוך. איך זה יכול להיות כזה דבר.

לכן אני באה ואני אומרת, גם אני כחד הורית שרוצה לקבל עזרה בדיור ציבורי אני צריכה להוכיח עשרים וארבעה חודש שאני מקבלת אבטחת הכנסה. למה, למה לא יכולים להסתכל עלי כעל מקרה, לבחון את המצב הכלכלי שלי ולראות את היכולת שלי לדאוג לעצמי בכוחותיי אני לקורת גג ולעזור לי, לפי היכולות שלי. למה אני צריכה להוכיח את העשרים וארבעה חודש האלה. איך יכול להיות שמצד אחד הם רוצים שנצא לעבודה ומצד שני הם תוקעים אותנו במסמרות שאנחנו לא יכולות לזוז משם. ולכן מאוד חשוב לי שיהיו דיונים מעמיקים על שני הנושאים האלה בצורה שבאמת יהיו גם הנציגים הרלוונטיים לאותו המשרד, וגם אולי לקחת את זה, ואני מציעה אולי גם לך לקחת את השינויים למדיניות ולנסות לראות יחד עם חברות הכנסת איך באמת אפשר לקדם חקיקה בנושאים שכבר העלינו פה, ונתנו פה את הפתרונות, ולקדם את הנושאים. תודה רבה.

תודה לך ברכה. אני מבקש מהדוברים הבאים לנסות קצת לתמצת את הדברים. ויקטור כהנא, הקואליציה הארצית למשפחות חד הוריות.

לי יש רק שאלה אחת ששמעתי לאחרונה. על המענקים של עשרת אלפים שקל שמעתי ליוצאות מהמקלטים לנשים מוכות. רציתי לשאול אם ידוע מה עושים עם זה, מה קורה עם זה?

הפרסום מתייחס למשרד הרווחה. אם נציגת משרד הרווחה יודעת, אז תתייחסי לכך אחר כך בדבריך, כי את הדוברת הבאה.

מה שויקטור רוצה להגיד, שיש נשים שנמצאות במעונות לנשים מוכות שבעצם כביכול הן נשואות אבל בעצם הן גם חד הוריות, ומה קורה מבחינת הסיוע לאותן המשפחות. לא בדיוק משרד השיכון נותן להם פתרונות שהם רלוונטיים, ולפעמים הוא מחזיר אותם לאותו מקום יישוב ששם נמצא הגבר האלים, והמשפחה שבדרך כלל תומכת בו כי הוא המלאך שלהם, לבין זה שהיא צריכה לצאת לעיר אחרת, להתמודד עם כל הבעיות, והמשפחה המורחבת שבעצם אין לה את כל התמיכה המורחבת, איך אפשר לעזור לאותן המשפחות בהגדלת הסיוע, מה זה אומר, איך אפשר בעצם לתת עוד איזה שהם תיקוני חקיקה לנשים האלה שבמצוקה.

בנושא של הסיוע למשפחות, המקור היה הצעת חוק של חברת הכנסת זהבה גלאון שבאה להציע מענק של עשרת אלפים שקל לנשים שמשתחררות מהמעון על מנת שהן יוכלו להתארגן. ממה שפורסם במעריב אתמול או שלשום הבנתי שיש באמת כוונה ליישם את זה. אני אומר בסוגריים שבלי קשר, כי יכול להיות שבדברים נוצרה זיקה, שהמגמה של החברה היא צריכה להיות הפוכה. זאת אומרת לא שהיא תצטרך לחפש לגור במקום חדש אלא שהוא יצטרך לחפש מקום חדש.

בהקשר זה, יש חוק שמתייחס יותר לאסירים משוחררים, שהוא לא בדיוק מיושם, והוא עכשיו היה בבית משפט, וקיימנו על זה שם דיון בוועדה, זה איזה שהוא דבר שצריך לתת עליו את הדעת הרבה, ובתי המשפט מתלבטים אם מטעמי תקציב הם יכולים ליישם אותו. אבל אם אתה אומר המדינה לא מקצה לזה תקציב, ואז הדילמה צריכה להיות ביניהם, ולכן אותו עבריין שהורשע הוא יישב במקומו אז בעצם אתה גוזר על הקורבן את הנדודים האלה. וזאת בעיה מוסרית מאוד קשה.

שנים ארוכות שאני מעלה פה משהו, הרי תמיד האישה מוכה, ואז באה המשטרה, מוציאה אותה מהסביבה הטבעית שלה יחד עם הילדים, ומכניסה אותם למקלט. הרבה יותר זול והרבה יותר קל היה וחכם הרבה יותר לקחת את הגבר ולהכניס - - -

אמרתי דברים באותו כיוון, אני דיברתי בעיקר על היציאה של האישה מהמקלט, אבל זה נכון, יש לנו בכלל בעיה שעד היום למעשה לא התמודדנו איתה כחברה, ואולי עכשיו מתחילים קצת להתמודד איתה. אנחנו היינו פה הוועדה בהוסטל מפתחות בראשון, ששם יש מסלול שיקום לגברים שהורשעו בעבירות אלימות במשפחה ובשליש האחרון של תקופת המאסר מלמדים אותם פרקטיקות לקראת יציאה לחברה. אני אומר, הכיוון הכללי צריך להיות כזה. או צריך לפחות להתייחס גם לעניין הזה, כי בסופו של דבר חוץ מענישה צריך להיות מניעה ושיקום. קשה נורא לפתור את הבעייה מהשורש בלי היבטים שיקומיים.

כמה מבזקים, אני ממש לא הבאתי את החומרים בגלל שידעתי שניצנית פה, אנחנו מסודרים בנושא תעסוקה. אחד, צריך לזכור שרוב רובן של הזכויות המעטות שיש למשפחות חד הוריות זה מתוקף היותן חברות במועדון הביטוח הלאומי. זה חשוב מאוד לזכור את זה. כי אין זכויות עצמאיות חוץ מסיוע והגדלה בהלוואה וארנונה. זה נקודה אחת.

נקודה שנייה, הרבה פעמים אנחנו, כולם שיושבים כאן מדברים שאפשר למצוא דברים באינטרנט, ואפשר לגלוש, ואפשר למצוא את הזכויות. חבר'ה, לרוב החד הוריות אין אינטרנט. אולי הן קיבלו פעם מחשב אבל אין להן אינטרנט. זאת אומרת הנגישות הטבעית שאנחנו בלי להרגיש כבר שם זה לא לעניין. ולכן אני רוצה רק לתרום שאני בקשרי עבודה יומיומיים עם ניצנית, וכל המידע שנמצא באתר של התמ"ת, ניצנית שולחת לי אותו, אני מפיצה באמצעותי לכל המחלקות לשירותים חברתיים ברחבי הארץ, אם זה פרוספקטים ואם זה פוסטרים ואם זה הנחיות, ואני מקווה שבאופן כזה זה יגיע לדברים.

עניין נוסף, בקשר למקלטים לנשים מוכות, אני לא מומחית בזה אבל אתם לא תאמינו, אני יושבת בחדר עד עוד שבוע עם המפקחת שאחראית על המקלטים במשרד הרווחה והשירותים החברתיים. אז קודם כל בואו נזכור שהמקלטים נמצאים עכשיו באיזה שהוא, אני אגיד את זה נורא בזהירות, קצת בתת תפוסה. למה, בגלל שויקטור וכולם יודעים שלפני איקס שנים, כחמש עשרה שנה, חוקק חוק אלימות במשפחה, ובעקבותיו חל שינוי מהפכני, מהגישה הפמיניסטית של לפני שלושים שנה כשהקימו את המקלטים והוציאו את הקורבן מהבית להגנה, כי המקלטים זה הגנה, זה האלטרנטיבה הלא נכונה בגדול.

אז חוקק החוק לטיפול ומניעת אלימות במשפחה, בעקבותיו הוקמו כשבעים, היום קיימים ברחבי הארץ, מרכזים לטיפול באלימות במשפחה, לילדים עדים לאלימות, לזוג, לפוגע, לנפגע, לקורבן, כל הדברים. ולכן ברוב המקרים האישה נשארת בבית, התוקף, שהוא בדרך כלל הגבר, בן הזוג, מקבל צו הרחקה וכל מה שקשור לזה, והדברים מאוד קשים. כי התופעה היא גדולה ורחבה, בכל שדרות הציבור, ללא הבדל דת, מין, גזע השכלה וכל מה שרוצים. המקלטים, לאחרונה, ממש בשנה האחרונה, יש קצת ירידה במספר הנשים שמופנות למקלטים, והמשרד שלנו בימים אלה יוזם חשיבה מחדש.

יש ירידה בפנייה למקלטים?

יש יותר ניצול של המענים בקהילה, באופן טבעי. אז יש ירידה במקלטים, מאידך גיסא הסיפורים, אנחנו יודעים רק שהמקרים הם עוד הרבה יותר, אתם קוראים עיתונים ואתם יודעים מה קורה.

דבר נוסף, אני רק מסבה את תשומת לבכם, בשנה נמצאים כשבע מאות נשים וילדים, זאת אומרת אמהות עם ילדים במקלטים, זאת אומרת השהייה במקלט היא מחודשים עד שנה, אבל בגדול אנחנו מדברים על שבע מאות בני אדם, שכל אחד זה עולם ומלואו, וילדים זה עוד עולמות ומלואם וכו'. אז בקבוצה הזאת נמצאים, ואני יודעת שחלק מהם עוזבים את המקלט וחוזרים לבן הזוג הפוגע. זה לא יעזור. כך שלראות אותם כחד הוריות, זה דיון אחר, אבל חלק גדול מהם הם לא חד הוריות.

לגבי מה שאתה אומר על חוק גלאון, אני שומעת את זה מהמפקחת שיושבת איתי בחדר אבל אני לא יכולה לתת לכם מידע, אני רק יודעת שאם הצורך בלהחליף מקום מגורים, כשאישה במעלות נמצאת במקלט בירושלים ומחליטה להתגרש סוף כל סוף אחרי עשרים שנות אלימות, סתם לדוגמא, והיא מתבייתת בירושלים או בבית שמש או דברים כאלה.

עשרת אלפים שקל, עם כל הכבוד, אז אני לא מדברת על אישה שהיא עובדת מדינה ומרוויחה וקבועה ואז מעבירים לה ממעלות ממחוז חיפה למחוז ירושלים. אני מדברת על הנשים, מתוך הקבוצה של הנשים האלה, על נשים שלא היה להן מקצוע לפני שהן נכנסו למקלט, הן באמת שייכות לקבוצה שלא ממש בשוק העבודה, אז אני לא יודעת, אתה נקבת עשרת אלפים שקל, אני לא יכולה להגיד על זה, כי אני מוכנה להעביר לוועדה מידע בעניין אבל אני לא יכולה לשלוף ככה בחוסר אחריות, עשרת אלפים שקל זה לא הרבה כסף בשביל להסתדר.

זה יותר טוב מכלום, לאותה אם חד הורית שאין לה שקל.

אני מציעה ליושב ראש הוועדה להפריד בין הדיון בנושא נשים 'בוגרות מקלטים' לבין כלל החד הוריות, שכמו שאמרתי, גם אורית אמרה את זה בהתחלת המפגש שלנו, שמעל שישים אחוז מתקיימות מקצבאות הביטוח הלאומי על כל מה שמשתמע מזה.

אולי הגעתי קצת באיחור תודות לרכבת ישראל שהיא "מדייקת", ואני מתנצל, אבל לצערי לא שמעתי בכל הדיון הזה איפה משתלב האב, באותן משפחות שבהן יש אב. יש גם חד הוריות שללא אב. במדינת ישראל היום בערך כשלושה אחוז ממקרי הגירושין הילדים נמצאים באחזקת האב. והסיבה היא שלנשים רבות, אני לא עושה הכללה לגבי כולן, אבל לגבי נשים רבות הילד או הילדים מהווים בעצם נכס וכלי למיקוח.

רז, הדיון הוא דיון בנושא מאוד ספציפי, ביקשתי גם לקצר, לתמצת, אם תוכל להתייחס, השקפת העולם הרחבה שלך גם הבאת אותה לביטוי וודאי גם תביא, גם בפני הוועדה הזאת וגם בפני ועדות אחרות. אנחנו רוצים להתמקד בנושא עצמו כי הזמן פשוט קצר.

בתחילת הישיבה התייחסת לעניין, ללקונה שקיימת שכשהורים גרושים מקיימים אחזקה משותפת בעצם יש שני משקי בית חד הוריים, גם האב, גם האם, וקיימת לקונה, גם בחוק הביטוח הלאומי. אני מסכים איתך בעניין ואני רוצה להדגיש את הנקודה שצריך להרחיב את העניין הזה גם לגבי מס הכנסה. כי אב גרוש מקבל רק נקודת זיכוי אחת ללא התייחסות למספר הילדים, ובמקרים שבהם יש אחזקה משותפת אז מן הראוי שאותן נקודות זיכוי יינתנו גם לאב. חלק מהפתרון שאני רואה וחבריי רואים הוא קשור גם לשינוי תפיסת העולם.

אנחנו אומרים שצריך בעצם אחרי גירושים לחלק את האחריות ההורית בין שני ההורים, דהיינו לא שהאם תאחז בילדים ולא שהאב יאחז בילדים אלא שהילדים הם המהות, ושני ההורים צריכים להתחלק באחריות לגידולם. יש לנו גם איזה מודל של הצעת חוק בנושא הזה שאני אביא אותה בפני הוועדה. משום שאם המודל הזה יאומץ זה יאפשר לנשים רבות למצוא את הזמן ללימודים, יאפשר להן לתת את הילדים לאחזקה או לשמירה אצל האב במקום בייביסיטר או הוצאות אחרות, אם עושים את זה בהסכמה. המודל הזה קיים בארצות אחרות, קיים באוסטרליה, קיים באירופה, ואני חושב שאם אנחנו נקדם אותו גם פה זה ייתן פתרון לגבי חלק. לא לגבי כולם אבל לפחות לגבי חלק.

נקודה נוספת שיכולה לסייע בעניין מבחינה מהותית, כי אנחנו הרי מדברים על כסף, על הכנסות, כדי להקטין את העוני, כדי להקטין את החוסר, זה דווקא מזווית האב להקל עליו בנושא המיסוי, שהמזונות שהוא משלם למשל יוכרו לו כניקוי במס הכנסה. המציאות היום היא שמזונות לא מוכרים כניקוי. אב שמשתכר משכורת ממוצעת וצריך לשלם מזונות של כשלושת אלפים ארבעת אלפים שקל והוא נשאר עם אלפיים או שלושת אלפים שקל הוא עצמו לא יכול לקיים משק בית משלו ולא יכול להתקיים וכתוצאה מכך גם לא משלם מזונות.

אז כולנו, אני מסתכל כמובן מלמעלה, נכנסים לתוך המעגל הזה של החסרון כיס והמריבות בין בני הזוג על הכסף שבעצם איננו. לכן אם פקודת מס הכנסה תתוקן וסכום המזונות יוכר כניקוי זה ייתן עוד הקלה מסויימת לכיוון ההכנסה של התא המשפחתי המפורד שהפך להיות בעצם שני משקי בית. פעם שני בני הזוג ניהלו משק בית אחד, היום הם צריכים לנהל שניים, ויש לזה מחיר.

אני לא אכנס לדברים שעלו כאן לעניין צווי הגנה, כי זה אני חושב צריך לקיים דיון נפרד, משום שאנחנו רואים את התופעה מהצד השני שבה אלפי גברים נזרקים כל שנה לרחובות, בשעה שחלק לא מבוטל, אני לא אומר כולם אבל חלק לא קטן מצווי ההגנה.

אבל אמרת שלא תיכנס, אתה אומר על איזה שהוא נושא שלא תיכנס אליו ואז אתה נכנס אליו בפירוט. כשאתה אומר שלא תיכנס אני ממתין לנקודה הבאה.

נושא נוסף, נקודה נוספת שאנחנו מסכימים איתה, ברכה התייחסה לזה, זה שבעצם צריך לעשות שינוי מבני בכל המהלך הזה שמטפל בבעיות שנוצרות אחרי הגירושים. כי אחרי הגירושים נרגעו רוחות המלחמה, ובעצם האינטרס של האבות הגרושים והאמהות הגרושות הוא כבר משיק אחד לשני. האינטרס שלנו הוא שלילדים שלנו יהיה טוב. האינטרס שלנו הוא שגם לגרושות יהיה טוב, כי כשטוב לאמא טוב לילדים.

המצב היום שבו כל המערכות, כל משרד ממשלתי מושך לכיוון אחד והאוצר בראש סוגר ברזים, הוא לא תקין ואולי צריך לבנות איזו שהיא מערכת או רשות שבאמת תרכז את כל הנושא הזה בחבילה אחת. זה יחסוך גם משאבים למדינה וגם יקל על כולם.

תודה רז.

אני מתנצלת שאני חייבת ללכת, אבל רז, שמעתי את מה שאמרת, ונדמה לי שהתחלת את דבריך בהערה שיש ועדת שיפמן, אז אני מציעה שחלק מהנושאים שהעלית תפנה אליה ויכול להיות שתקבל תשובה עוד לפני שיהיה פה דיון בוועדה.

אכן אנחנו מעלים, אבל מעלים את זה בכל פורום.

אני באמת נאלצת ללכת, אבל אני מאוד מברכת אותך יושב ראש הוועדה על הדיון ובהכירי אותך אני יודעת, הזכירה פה חברת הכנסת מרינה סולודקין שנתקלו בקיר, אני יודעת שאתה יודע למצוא את הפרצה ואת הסדר ולהעביר את החוקים שנדרשים. ואני חושבת שהחשיבות של הדיון הזה היתה בכך שאנחנו קיבלנו מן מיפוי של הבעיות, ואני חושבת שחשוב מאוד, אני כבר אומרת, התכוונתי עוד לפני הדיון, אני מאוד אשמח להיות שותפה איתך בהצעות החוק שנוגעות בין לנושא של האקדמיה ובין לנושא המזונות. אני חושבת שצריך פשוט להחיות את ההצעות האלה, לראות אולי אפשר לבצע בהן איזה שהם שינויים על מנת להקל את המעבר, אבל אני אשמח מאוד לסייע. תודה.

אני רוצה להגיב לשני דברים שעלו פה. דבר ראשון על התכנית שהיתה בשנת 2003 ושהיו לה בעצם שתי רגליים. מ-95' עד 2003, ראיתי פה בנתונים שהוצגו על ידי המחקר כי הוכפל ואף יותר מספר מקבלי אבטחת הכנסה בין החד הוריות. זאת אומרת שלמרות שהרחיבו את הזכאות לקצבאות עלה דווקא מספר מקבלי אבטחת הכנסה ועלתה גם תחולת העוני בקרב האוכלוסיה הזאת.

הנתון שהוצג פה הוא, שהיתה עלייה בהשתתפות בשוק העבודה.

זה אחר כך. אני מדבר לפני התכנית, ששם בעצם הוכפל מספר מקבלי אבטחת הכנסה.

אבל הוכפל גם מספר האמהות החד הוריות. אתם בדקתם גם את הנושא הזה? זה מוכרח להיות.

אני לא בקיא במספרים האלה, ברור שזה חייב להיות אבל אני לא מכיר את הנתונים.

סוף כל סוף נשים יצאו ממעגל האלימות והחליטו שהן נפרדות מהאלימות הזאת והתגרשו. הן לא התגרשו בגלל אבטחת הכנסה, תאמין לי, כי בגלל אבטחת הכנסה אף אחד לא מתגרש, אבל אולי זה נתן לה איזה שהוא בטחון כלכלי קצת לצאת מהאלימות. יש הרבה נשים, סליחה אדוני היושב ראש, שהן נשארות עדיין במעגל האלימות כי אין להן לאן ללכת, אין להן קורת גג, אז הן ממשיכות לקבל מכות והתעללויות מצד הגבר שהן חיות איתו, אין להן לאן ללכת אז הן נשארות שם. אז היתה באמת תקופה שנשים קמו ויצאו והתגרשו מהמעגל הזה.

גם האלימות היא לא הסיבה לגירושים. השינוי העיקרי שהיה הוא היה השינוי במבחן התעסוקה. לפני השינוי בשנת 2003 שאפשר לכל אם שהיה לה ילד עד גיל שבע בעצם לקבל פטור ממבחן תעסוקה שהיום בעצם אישה יכולה לקבל פטור רק עם ילד עד גיל שנתיים. אפשר לראות פה מהדברים שהוצגו שיש שינוי מאוד גדול בהשתתפות בכוח העבודה, עלייה משישים ושבעה אחוז לשמונים אחוז, וגם שיעור הבלתי מועסקות ירידה מארבעים ושניים אחוז לעשרים ותשעה אחוז. הדבר הזה שוב פעם נובע משני דברים. אחד באמת ההחמרה בתנאים לקצבאות, שפשוט לא היתה להן ברירה והן יצאו לעבוד, והדבר השני הפעילות שמשרד התמ"ת עושה, והוא עושה פעילות רבה וחשובה, להסרת החסמים בעיקר בכל הנוגע למעונות יום, לצהרונים, לסיבסוד, שמכוון לאמהות חד הוריות.

אבל זה עדיין לא הוציא אותן ממעגל העוני.

עכשיו בקשר לטענה שנשמעה פה ספציפית לגבי המבנה של אבטחת הכנסה, שאמר שה- disregard הוא בעצם לא מספיק, ולנשים לא כדאי לצאת לעבודה. אז אני עשיתי פה חישוב לצרכים אחרים, אבל אני אשמח להעביר לכם אותו, שמדבר על נשים חד הוריות עם ילד אחד או שני ילדים, מה יקרה אם הן יצאו לעבודה רק בשכר מינימום, כמובן שאם יצאו בשכר יותר גבוה ועם השנים הוא צפוי לעלות אז ההשפעות לפעמים יותר גדולות, בין משרה מלאה וחצי משרה ואפילו בשליש משרה.

המספרים הם כאלה, לעומת גובה קצבת אבטחת הכנסה: אם אישה יוצאת לעבודה במשרה מלאה, אני מדבר כרגע רק על ילד אחד, שני ילדים זה לא שונה באופן מהותי, אמא לילד אחד אם היא יוצאת לעבודה במשרה מלאה בשכר מינימום השכר הכולל שלה, היא כמובן לא תצא מאבטחת הכנסה, זה פשוט יקוזז, השכר הכולל שלה יעלה בשבעים ושמונה אחוז לעומת האבטחת הכנסה המלאה בלי לעבוד. בחצי משרה בארבעים ושישה אחוז ובשליש משרה בשכר מינימום בשלושים וחמישה אחוזים.

אתה מדבר פה על לצאת לעבודה, להשאיר את הילדים במסגרת שעולה כסף, זאת אומרת אתה מוריד עוד יותר את השכר שלה נטו, אז בעצם אתה מדבר על שבעים ושמונה אחוז. שבעים ושמונה אחוז זה בערך אלף שמונה מאות שקל יוצא. אלף שמונה מאות שקל על עבודה במשרה מלאה. זה ההסתכלות שלה, כמה היא הרוויחה מזה.

המדינה לא פעלה פה רק במישור אחד של קיצוץ בקצבאות, היא פעלה גם בהרחבה של תכניות תעסוקה.

הויכוח על התכנית הכלכלית התקיים לפני ארבע וחצי שנים.

הטענות שעלו פה הן על מבנה אבטחת הכנסה, אז אלה המספרים, ויש שיפור מאוד גדול בהכנסה הכוללת למי שכן יוצאת לעבודה. ושוב פעם המספרים האלה הם רק לשכר מינימום.

אני מהנהלת שדולת הנשים בישראל, ואני גם במקרה חברת מועצה וכיהנתי כסגנית ראש מועצה בתקופת איחוד הרשויות קדימה-צורן, תופעת לוואי של אותה תכנית כלכלית, שמבחינתנו המציאות והנתונים מציירים מצב קשה.

אנחנו מדברים על מדיניות כלכלית אלימה כלפי נשים, בואו לא נתעלם מהמציאות, מרבית העניים הם עניות, מרבית העניות הן חד הוריות, כמו גם ממגזרים אחרים, ערביות, עולות, ואת השלכות העוני אנחנו חווים ברמה יומיומית. אנחנו מדברים על חוסן חברתי, אנחנו מדברים על הפחתת התלות בממסד, אני מאוד מקבלת את זה, אבל יחד עם זאת צריך לעודד באמצעים שונים את שילוב הנשים בעולם העבודה.

לא רק לקצץ מצד אחד אלא לעודד, ואני חושבת שהנתונים שהציגה כאן ניצנית ומשרד הרווחה יש מקום לשקול אותם בצורה יותר מעמיקה, גם במסגרת הוועדה וגם במסגרת ועדות נוספות, הוועדה לשלום הילד, השלכות העוני משפיעות גם על ההתפתחות הנפשית והרגשית של ילדים, על שילוב שלהם בחברה, אנחנו מדברים על אלימות בקרב בני נוער, אי אפשר להתעלם מההשפעות ההרסניות של העוני על החברה. אנחנו מדברים על מעגל קסמים, שנשים שיוצאות לעולם העבודה מצד אחד משתכרות אולי יותר, יחד עם אבטחת ההכנסה, אבל לא כל כך דיברתם על ההוצאות הגדולות שיש לנשים כתוצאה מיציאה ממעגל העבודה.

אנחנו חושבים שצריך לעשות איזו שהיא התייחסות ממוקדת לטבלאות ולמדדים שבוחנים את האפשרות לסייע לנשים שרוצות לחזור למעגל העבודה. לימודים גבוהים באופן עקרוני זו איזו שהיא שאיפה שמאוד קשה לממש אותה, וגם כאן צריך לתת מענה ולהתחשב בנשים שמעוניינות לצאת, ולרכוש השכלה.

עלתה כאן שאלה לגבי עשרים אחוז הנחה בארנונה ברשויות המקומיות. אנחנו התמודדנו עם הסוגייה הזאת, אני אדבר קונקרטית על קדימה-צורן, זה באמת הנחה, איך אומרים, ברצונה של הרשות. וברוב הרשויות הקטנות שנמצאות למיטב ידיעתי, וגם בקדימה צורן, בשנים הראשונות הנשים לא קיבלו הנחה, רוב הרשויות היו בתכניות הבראה כאלה ואחרות, ולאחר מכן איפשרו קבלת הנחה במבחני הכנסה מאוד דרקוניים.

צריך לעשות את הדברים בצורה הרבה יותר ממוסדת, אם מחליטים שחד הורית צריכה לקבל הנחה ורשאית לקבל הנחה לעגן את זה. אותו דבר לגבי שיתוף פעולה בין משרדים, באופן ממוסד, וכמו שאמרה ניצנית להכניס את זה לתכנית, במשרד החינוך מדברים על תכנית ליבה, אז לתוך לב ליבו של משרד הרווחה, משרד התמ"ת, משרדים אחרים, המשרד לבטחון פנים שצריך לתת מענה ושותפות. ואני כן קוראת לך במקום הזה לנסות ליצור איזה שהוא קשר, כי העבודה שלנו גם במסגרת השדולה מוכיחה את עצמה, וגם היכולת שלך לרתום את כולם לעשייה הזאת.

אדוני, אם יעשו דיון בנושא התעסוקה אז אם אפשר לבקש את שירות התעסוקה שיגיע, כי אני באופן אישי נתקלתי בכמה בעיות של נושא של אמהות חד הוריות והסירובים שהן מקבלות בגלל היציאה לעבודה, אז אולי כדאי ששירות התעסוקה יסביר פה מה קורה, במיוחד שעות העבודה.

דבר שני זה שצריכים בכל אופן לדון גם בנשים שהן לא מקבלות את העזרה מביטוח לאומי והן עדיין חד הוריות ויש להן את הבעיות שלהן, והן יכולות להרוויח ארבעת אלפים חמש מאות שקל בלבד והן יוצאות ממעגל ביטוח לאומי ואני חושבת שצריכים לתת לזה גם את המענה.

בנושא של ההשכלה הגבוהה, אני אבדוק את זה.

תודה מאירה. אני מסכם, ומודה לכל מי שהגיע או הגיעה לדיון.

הנושא של המשפחות החד הוריות הוא נושא מאוד כבד, כי אנחנו גם נמצאים בתקופה שיש יותר ויותר משפחות חד הוריות. וזה גם מקשה, זאת אומרת כאשר אנחנו מדברים על אימפקט של מהלכים זה אימפקט של מהלכים על אוכלוסיות הולכות וגדלות וכמה שאפשר לצפות את העתיד הן יכלו ויגדלו.

זאת אומרת, הקונבנציה המסורתית של המשפחה כפי שאנחנו הכרנו אותה, שהיתה דומיננטית, היא הופכת להיות בסך הכל מודל אחד, הוא עדיין קצת יותר דומיננטי מאחרים. אני עכשיו לא מתייחס מה הגישה הערכית שלי לזה, אני אומר את זה עכשיו כעובדה. ולכן צריך לתת לנושא הרבה יותר תשומת לב ולהבין את המשמעויות.

יש נושא ששמתי לב אליו כאן שחייבים לטפל בו בצורה מסודרת, בעיקר ברשות המבצעת, אבל קשה לנו עם הרשות המבצעת, נושא של פישוט הליכים בירוקרטיים. בשביל להיות מודעים לזכויות, או בשביל להשתמש בזכויות צריך להיות מודעים לזכויות. ופה הדברים גם נעשים בצורה של טלאי על טלאי, אנחנו רואים שתכנית אחת יש לה אימפקט, לא הכל מתוכנן, וגם יש תכניות שפשוט אין ידיעה עליהן.

אני פונה פה לנציגים של הרשות המבצעת, צריכה לחשוב איך יותר להביא לידיעה זכויות. זה דבר מאוד חשוב. גם אני עצמי לפעמים אני מסתכל על דברים שאנחנו עושים שיש להם השלכה על ציבור גדול ואני מנסה לחשוב איך להביא אותם לידי ביטוי, כי הרבה פעמים קורים דברים והציבור לא יודע, והזכויות שלו יכולות להיפגע מזה. מאוד חשוב.

אנחנו נדון בנושאים שעלו פה, מה אפשר לקדם בחקיקה, בנושא של האקדמיה, אנחנו גם נקיים פה דיון בשבוע הבא בנושא של המזונות, כמו שאמרתי במסגרת דיון מהיר. אני רוצה גם לבדוק את הנושא של חוק דמי מחלה. אני לא מבין למה הזכאות היא לא שש עשרה, אם זה שמונה מול שתים עשרה אז זה צריך להיות שש עשרה, מבחינת ההיגיון. נושא שנראה לי שחייבים לחשוב עליו לעומק זה נושא של קבלת שירותים רפואיים עם מקבלי אבטחת הכנסה. פה זה לא כלל למשפחות החד הוריות אבל זה נושא שמאוד מאוד מטריד אותי כי הוא באמת נושא של בריאות. זאת אומרת זה הדבר היסודי ביותר, ובטוח שהזכות הזאת היא זכות שנפגעת.

האוצר ציין נקודה שהיא נקודה חיובית, זאת אומרת עצם העלייה של ההשתתפות בשוק העבודה כשלעצמה היא נקודה חיובית. הבעיה היא, או בצד השני השכר הנמוך, זאת אומרת יציאה לשוק העבודה שלפחות בטווח המיידי אין בה שיפור ברמת הכנסה ואין בה שיפור באיכות חיים. זו בעיה. והנקודה השנייה הבעיה של הטיפול בילדים שהיא יותר קיצונית לגבי משפחות חד הוריות. בעיה קשה ביותר שמדינת ישראל לא נותנת לה טיפול מערכתי, וזה רק מחזק אותי בהקשרים האחרונים שגם הם רלוונטיים לפי ההצעה שלנו גם למשפחות החד הוריות.

אני מנסה גם להסתכל על הנקודה הזאת, של שיעור ההשתתפות בשוק העבודה, כן כהתפתחות חיובית. חלק לצערנו לא משרה מלאה, חלק לצערנו בשכר נמוך, אין סיוע בנקודות שצריך לתת את הסיוע כדי לעודד באמת את ההשתתפות בשוק העבודה, אז את התייחסת למבנה הקצבה מצד אחד, אני התייחסתי לנושא טיפול בילדים. צריך לתת לדברים האלה מענה. מדיניות זה לא רק לדחוף לשוק העבודה על ידי קיצוץ קצבה, זה לא רק זה, אבל אני מסתכל, אם אני מנסה להסתכל לא רק על צד השלילה אני רואה בזה כן התפתחות חיובית.

בסופו של דבר בתפיסת העולם שלי יש הבדל מאוד גדול בין אדם שמתפרנס לבין אדם שמקבל קיצבה. הכרת הערך העצמי שלו והדימוי העצמי שלו והיחס של הסביבה אליו, וזה לא מייתר את הפתרון, אתה צריך לפתור את הבעיות האחרות, אבל זה בוודאי כן דבר שהוא בצד שאני רואה אותו בצד החיובי לפחות. אנחנו נצטרך להמשיך להתמודד עם הנושא הזה.

לצערי אין לו כתובת אמיתית, ממה שאני מתרשם, כי אין איזה שהוא מישהו שמכוון את המדיניות בכל המשרדים. זה יותר דברים שקורים, התמ"ת פה ואחרים פה וזו בעיה, כי זה נושא כל כך כבד שהיתה צריכה להיות בו מדיניות לאומית. עיקר היכולת שלנו היא לנסות לעורר מודעות כדי לדחוף את הרשות המבצעת, וזה בהחלט דברים קטנים או סתימת חורים, לנסות לקדם יוזמות חקיקה שפותרות בעיות נקודתיות, הן לא מתייחסות לכל המכלול. אלה שני הדברים העיקריים שאנחנו מכאן יכולים לעשות ואת זה אנחנו נעשה.

סליחה אדוני, מה עם הנושא של הדיור?

זה בהחלט אחד הנושאים שיעלו. ברגע זה התחייבתי לקיים דיון נוסף בשבוע הבא, אנחנו נקיים בוודאי עוד דיונים, אנחנו צריכים להתמודד עם הרבה מאוד נושאים.

אבל הנושא של הדיור הוא נושא מאוד קריטי, ומוכח שמשפחה לא יכולה למצוא לה תעסוקה הולמת וחינוך הולם אם אין לה קורת גג.

אני חושב שבין הנושאים שצריכים ללבן אותם זה הנושא הזה. נורא קשה בישיבה אחת ואפילו בשתי ישיבות להקיף את כל הדברים, ואנחנו נזמין גם את הנציגים של משרד השיכון שהיו אמורים להיות אבל בכל אופן לא הגיעו, ולכן לא היה אפשר לקבל את ההתייחסות.

במשרד החינוך היום אנחנו מאוד מנסים, אני עובדת יחד עם מרים שכטר, לחנך, ויש לנו הרבה מאוד קורסים שאנחנו באמת שמים דגש על העצמת נערות, ולקדם אותן למסלול לימודים שיוכלו לבוא לעבודה עם הכנסה גבוהה יותר, וגם אנחנו פותחים עכשיו קורסים שהדגש הוא על נשים חד הוריות.

היתה לי רשימה מאוד ארוכה של דוברים, והייתי שמח לשמוע גם את משרד החינוך, אבל אני פשוט יוצא לסיור, אני חייב לצאת, אני מתנצל, אבל נשמע גם את נושא משרד החינוך במועד אחר ובאופן הראוי.

אני מודה לכולם.

הישיבה ננעלה בשעה 12:30