נשים מובילות שינוי התנהגותי בנושא בטיחות בדרכים - דיון במסגרת יום המחוייבות הלאומי לבטיחות בדרכים בכנסת

5
ועדה לקידום מעמד האישה
16.10.2007
הכנסת השבע עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי


פרוטוקול מס' 81
מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה
יום שלישי, ד' בחשון התשס"ח, (16 באוקטובר 2007), שעה 10:00

נשים מובילות שינוי התנהגותי בנושא בטיחות בדרכים,
במסגרת יום המחוייבות הלאומי לבטיחות בדרכים

חברי הוועדה: אורית נוקד – היו"ר
נדיה חילו
שרה מרום שלו
רונית תירוש

שרית לוי – מנהלת אגף מידע, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים
אביטל אורים – מנהלת תחום משפחות באגף למעורבות הציבור, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים
סנ"צ שוש שיבת – רמ"ד תעבורה, המשרד לבטחון פנים
אנעם מרעי – מדריכה ארצית בנושא שיוויון בין המינים במגזר הערבי והדרוזי,
ובתוכנית חומש מטעם הג'וינט
מיכל יודין – יו"ר עמותת כ"ן
אורנה קליין – מנכ"לית מתונה

דלית אזולאי

מעיין מכלוף – חבר המתרגמים בע"מ









נשים מובילות שינוי התנהגותי בנושא בטיחות בדרכים,
במסגרת יום המחוייבות הלאומי לבטיחות בדרכים

אני פותחת את הישיבה של הוועדה במסגרת יום המחוייבות הלאומי לבטיחות בדרכים.

בוועדה היום יוצג דו"ח על מעורבות של נשים בתאונות דרכים תוך דגש על נשים מובילות שינוי התנהגותי בנושא בטיחות בדרכים. אני עיינתי בחומר שנשלח על ידי הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. אני רוצה להדגיש כמה נתונים שראיתי שם, ואחר כך מייד אני אעבור למצגת של הרשות.

אני חושבת שזה מאוד מעודד לקרוא, כי תמיד באים אלינו בטענות הנשים שאנחנו לא יודעות לנהוג, אני למדתי שההסתברות של גברים להיות מעורבים בתאונות דרכים היא חמורה, גדולה בערך פי שלוש וחצי מההסתברות של נשים. גם במחקרים וגם בעדויות העצמיות של נהגים נראה שגברים נוהגים במהירות גבוהה יותר, הם מבצעים יותר עקיפות, מעורבים יותר בעבירות נהיגה תחת השפעת אלכוהול, הייתי אומרת שבאופן כללי הם לוקחים יותר סיכונים, ואילו אנו הנשים תמיד יותר זהירות ויותר חושבות, דבר שתמיד כדאי לקחת לתשומת הלב לגבי נושאים אחרים שבהם חשוב שאנחנו כנשים נהיה יותר ויותר מעורבות.

עוד ראיתי, שגברים צעירים "תופסים" נהיגה מסוכנת כהתנהגות מקובלת או רצוייה, לעומת נשים שתופסות נהיגה כזאת כמפחידה ומאיימת. גברים תופסים נהיגה כהזדמנות לרכישת מעמד חברתי, בעוד שנשים באמת מסתכלות יותר על ההיבט של שמירת חיים, והוא בעצם הדבר החשוב.

אני מבינה גם שאחד היעדים של הרשות הוא כמובן להקטין במידה משמעותית, אם אני לא טועה, שמעתי היום את השר, שלושים אחוז לחמש שנים. ואני חושבת שהנשים הן בעצם הגורם שמסייע ותורם להגיע ליעד הזה. ובאמת הנתונים האלה הם מביאים אותנו למצגת, שכפי שהזכרתי תראה שנשים פחות מעורבות בתאונות, ומעורבות בתאונות קלות יותר מאשר גברים. ועכשיו אני אעביר באמת את רשות הדיבור לשרית.

אביטל ואני עובדות ברשות הלאומית לבטיחות בדרכים, אני ביחידת המידע שמטפלת במחקרים ונתוני תאונות דרכים, כאשר בראש היחידה עומדת פרופ' דרצ'ינה, ואילו אביטל ביחידת מעורבות הציבור. אנחנו גם מייצגות שני חלקים של הרשות הישנה והחדשה, כמו שכולם יודעים בראשון בינואר הוקמה הרשות החדשה, אני באתי מהישנה, אני כבר כמעט עשרים שנה במשרד התחבורה, בכל מיני תפקידים, וברשות תשע שנים, ואביטל חדשה ביחידה החדשה. כל היחידה למעורבות בציבור זה אגף חדש.

יום המחוייבות הלאומי לבטיחות בדרכים, זו החלטת ממשלה האומרת שנקדיש יום אחד בשנה לנושא הזה. המטרה העיקרית זה להעמיק את המחוייבות לבטיחות בדרכים של נבחרי הציבור, מקבלי החלטות, מנהלי ארגונים, כלי התקשורת, להעלות את הנושא בסדר היום. לחשוף בפני הציבור את תכניות העבודה של הרשות. פה אנחנו נחשוף את התחום של הנשים יותר, אבל בכל יחידה כרגע, בכל ועדות הכנסת, מייצגים חלק מהפעילות של הרשות. ופה גם אנחנו, לכלל הציבור, יום לעריכת חשבון נפש אישי וציבורי גם לרשות וגם לכל נבחרי הציבור, לבחינת המחוייבות ועשייה בתחום הפעילות בדרכים. זו המטרה.

כשחשבנו באמת על מה אנחנו מצפים מהוועדה חשבנו על שלושה מוקדים, וכמובן שנשמח אם במהלך הדיון יעלו נושאים נוספים. הנושא הראשון זה הגברת מחוייבות אישית וקהילתית של הקול הנשי בנושא, אנחנו מאוד מאמינות, גם ברמה פרטנית וגם ברמת הרשות בכוח של נשים להוביל תהליכי שינוי. אנחנו נציג נתונים לגבי שונות מגדרית בתחום של בטיחות בדרכים, הזכרת קצת נתונים, שרית תיכף תפרט את זה, ויצירת שוויוניות בין המגזרים, נשים כמובילות תהליך שינוי התנהגות בדרכים, בקהילה, במשפחה ובארגונים השונים. אני קצת אפרט איך זה יכול להתבטא בכל מגזר.

חשוב לי גם לציין שאנחנו גם ניתן איזה שהוא היבט על המגזר הערבי, היבט קצר, מאחר והמגזר הערבי הוא מגזר שהרשות שמה לדגש, בגלל שזו אוכלוסייה בסיכון, שמה לדגש להעצים את העבודה מול המגזר. מבחינת המספרים הילדים במגזר הערבי האחוז שלהם הרבה יותר, יש בסך הכל אחוז מאוד גבוה של תאונות חצר. ואנחנו פה מדברים על איך לנסות למנוע, וזה תהליך שנעשה במגזר הערבי. אני טיפה מקדימה, אחרי זה טיפה נרחיב, איך לנסות למנוע את תאונות החצר.

אני אתחיל את המצגת עם כמה נתונים כלליים על תאונות דרכים ואחר כך אתן "פוקוס" לתאונות של הנשים. זה ממש מעודכן מהיום וזו טבלה שאנחנו ברשות מתמודדים איתה מידי יום ויום. אנחנו יודעים בדיוק שמתחת לכל מספר יש משפחה, יש סיפור, ורוב עובדי הרשות, אתה חי את זה. זה מאוד חזק אצלנו. זה לא סתם איזה מספר. והשנה ברוך השם אנחנו בירידה של ארבעה אחוז בהרוגים בתאונות דרכים. כל הנתונים שאני מציגה זה נכון להיום והתקופה המקבילה של אשתקד. כשאני אומרת ירידה זה ירידה מתוך ירידה, כי אתם תראו ש- 2006 כבר היתה ירידה בגלל המלחמה, בחודש אוגוסט, זה נושא השפיע, ואז אנחנו ברוך השם בלי מלחמה פחות ארבעה אחוז. בתאונות קטלניות הירידה עדיין יותר יפה, של שישה אחוז.

אלה אירועים במבט רב שנתי, אם בשנות התשעים אנחנו הגענו לחמש מאות ארבעים הרוגים לשנה, חמש מאות חמישים הרוגים לשנה, אז עכשיו משנת 2000 אנחנו, ולא רק אנחנו, אני חייבת לציין, גם בעולם, במדינות המפותחות, רואים ירידה במספר ההרוגים בתאונות דרכים, כאשר בשנת 2006 לעומת 2005 היתה ירידה של שמונה אחוז, ועכשיו השנה יש עוד ארבעה אחוז, והשמונה אחוז הוא די מוסבר אז בגלל המלחמה. יולי אוגוסט היתה מלחמה וזה החודשים הכי קטלניים. אנחנו בתאונות דרכים אנחנו מבדילים בין התאונות שהיו בתחום הקו הירוק וביהודה ושומרון. מבחינת רב שנתי אפשר לעשות השוואות.

בחלוקה של ההרוגים, רואים בין התחום העירוני והבין עירוני, רוב ההרוגים שלנו זה בתחום הבין עירוני. רואים פה כשאני נותנת נתונים של סך הכל התאונות שנפתחו תיקי חקירה, פה זה שבע עשר אלף תיקי חקירות במשטרה שנפתחו.

ההתפלגות של ההרוגים, רוב ההרוגים בארץ הם הולכי רגל, ופה אנחנו מקרה די נדיר בעולם, כשאני משווה אותנו לאירופה, באירופה זה חמישה עשר אחוז, ארבעה עשר אחוז מההרוגים של כל מדינה זה הולכי רגל. אנחנו שלושים וארבעה אחוז, זה מאוד גבוה יחסית למדינות מפותחות. המספר השני יש הרוגים שהם נהגים, נוסעים ברכב, רוכבי אופניים ואופנוע. אז פה אנחנו רואים את הולכי הרגל, הנוסעים והנהגים.

כעת לעניין הנשים. אני כבר הרבה שנים עובדת עם נתונים, אבל כשאני רואה את זה, זה תמיד עושה לי משהו, כי רואים שהנשים זה שלושים אחוז מההרוגים, סך הכל הגברים זה שבעים אחוז ונשים שלושים. אז כולם ישר יקפצו ויגידו אבל הגברים נוהגים יותר. אבל זה לא מסביר.

יש איזה דוקטורנט של הרשות, במסגרת הפעולות שלנו אנחנו ממנים דוקטורנטים בתחום הבטיחות בדרכים, ואחת מהבחורים בטכניון כרגע הוא כמעט מסיים את הדוקטורט שלו, הוא לקח את הנתונים של תאונות דרכים, קובץ תאונות דרכים, והשווה עם נתונים דמוגרפיים, של מפקד האוכלוסין, חיבר אותם, ופה הוא לקח במחקר שלו גם נתונים של נשואה, ואפילו ככה הגברים בתשע שנים ההסתברות של להיות מעורב בתאונה חמורה, או קשה או קטלנית, היא פי שלוש וחצי. גם כשלוקחים בחשבון שהגברים עושים יותר, אז לא זאת התשובה.

גם כהולכי רגל, שאי אפשר להגיד שיש הבדל בין גברים לנשים, כשהם נהרגים הגברים זה כמעט שני שליש. ופה אין הבדל בין גברים לנשים, פשוט פגעו בהם. כנהגים זה נורא ברור, זה מאה עשרים ותשעה מול תשע עשרה, כנוסעים הם נהרגים יותר, כרוכבי אופנוע גם הם נהרגים יותר. גם אבסולוטי זה מאוד בולט, בעיקר כנהגים. בדקתי פה גם נתונים של נהגים צעירים. גם שם תשעים אחוז מההרוגים הם גברים.

לגבי מעורבות לפי סוגי תאונה גברים מעורבים הרבה בהתנגשות חזית אל סף שזה מעבר באור אדום. וגם בפגיעה בהולך רגל. בכל סוג רואים שהם מעורבים יותר. לגבי העבירות שהם עושים, כשכבר יש תאונות דרכים הגברים יותר בנושא של מהירות, בנושא של אי שמירת מרחק, והנשים סטייה מנתיב ואי מתן זכות קדימה להולכי רגל.

אלה רק הנתונים, אבל לפני הנתונים יש ההתנהגות. עשינו כמה סקרי תצפיות, הסקרים האלה ליוו הקמפיינים ההסברתיים של הרשות, כי עשינו קמפיין בנושא הולכי רגל ומעבר באור אדום השנה, אז פה רואים גם שפשוט עשינו תצפיות באור אדום, כמה עוברים באור אדום כהולכי רגל, פה הגברים גם אחוז יותר גדול עבר באור אדום כהולכי רגל. בסך הכל הנהגים שעברו באור אדום שבדקנו שמונים ואחד אחוז היו גברים.

גם פה אני אתן על קצה המזלג בגלל הזמן, אבל יש הרבה מחקרים בארץ ובעיקר בחוץ לארץ על ההבדלים בין נהגים גברים ונשים בתאונות דרכים, וההבדל הכי גדול מה שנאמר פה זה נטילת סיכון. הגברים מוכנים לקחת הרבה יותר סיכונים מהנשים, והגברים רואים את הנהיגה גם ככוח, כסטטוס, כאשר הנשים זה יותר לשמירת חיים.

מטרות הוועדה שבעצם מתחברות למטרות של הרשות החדשה, כאשר המטרה היא בעצם לנסות ולעשות איזה שהוא שינוי של תהליך תרבותי בתחום הבטיחות בדרכים. וכמו ששרית הציגה הנשים על פי הנתונים מתנהלות בדרכים באופן זהיר יותר, לוקחות פחות סיכונים, משתמשות בנהיגה יותר כאמצעי גישה, לקחת את הילדים, לנסוע לעבודה, לעשות דברים שהם יותר בשימוש לצרכים שלה. גברים רואים בזה איזה שהוא אגו, מחקרים הראו שהם רואים בזה משהו שמגביר את האגו הגברי.

נשים באמת ככוח חזק אנחנו מאמינות שיכול להוביל, תוך כדי מעורבות גבוהה, בהנחלה של דפוסי תרבות והתנהגות לבטיחות בדרכים ברמות השונות. אם במשפחה, אנחנו מזכירים פה את יישום תכנית נוהגים אחרת במשפחה, זה תכנית חדשה, שאנחנו השקנו אותה בעצם היום, יש לי פה חוברות שאם אחר כך נוכל להעביר ולחלק שמפרטות על התכנית, זו תכנית חדשה של האגף למעורבות הציבור שהמטרה שלה בעצם לגייס כל משפחה ומשפחה למחוייבות לנושא של בטיחות בדברים. מערכת החינוך, להטמיע את החשיבות של הנושא בחינוך הפורמלי והבלתי פורמלי, כשבעצם להעלות את מה שקיים היום במדרגה, את התהליכים שקיימים היום.

אם תרצו אני אפרט אחר כך באילו אמצעים. בשלטון המקומי להסתייע ביועצות לקידום מעמד האישה כמובילות תהליך להעלאת הנושא על סדר היום ברשויות. ארגוני נשים בפריסה ארצית בכל המגזרים כמובילות תהליך ברמה הקהילתית חברתית, כמשפיעות על המסגרת שהן שייכות אליה ועל ארגונים שבקשרים איתה. נשים בעמדות מפתח, מוקדי השפעה, כמו שרות, חברות כנסת, יועצות וכו', כמחוייבות להעלאת הנושא על סדר היום הציבורי. אנחנו מאמינים שבשיתוף פעולה כזה מרמת המשפחה ועד רמה של המחוקק נוכל להוביל את תהליך השינוי הזה.

הרשות פועלת לקידום תהליך מודעות ומעורבות לפרטים בקהילה, כמו שהזכרתי מקודם, שאנחנו, הרשות לוקחת על עצמה להעביר מידע וכלים לביצוע תהליכים, אני אפרט פה את העיקריים כרגע, צרכנות נבונה בתחום בטיחות בדרכים, כמו למשל רכישת כסא בטיחות, להביא מידע שלא קיים אצל הציבור, לדוגמא, משהו שגם אני מודה שבחודשים שאני עובדת למדתי, תקינות של כסא בטיחות פגה אחרי מספר שנים. יש אנשים שלוקחים מהילד הראשון, אבל בעצם אחרי מספר שנים צריך להחליף כסא, אי אפשר להשתמש.

נושא של רכישה של רכב משפחתי, יש רכבים שהחברות מורידות את מקדמי הבטיחות ברכב כדי להוזיל את העלויות. לדרוש כשהולכים לרכוש רכב שהמשפחה שלנו תהיה מוגנת. מידע לגבי כללים ותקנים בתחום הבטיחות בדרכים. להעביר את המידע בנושא ברמה שבאמת תהיה נגישה לציבור ותעלה את המודעות. העברת כלים שיסייעו לציבור בהטמעת התנהגות בטוחה בדרכים, שזה מרמה של עבודה בתוך המשפחה, שזה יכול להיות באמצעות משחקים, אתר האינטרנט שאנחנו כרגע בונים. יצירת ערוץ קשר ישיר בין הציבור לרשות בטיחות בדרכים באמצעות האתר, כמו שהזכרתי קודם, שגם הרשות היום עובדת בשאיפה לפיתוח אתר חדש.

אנחנו חשבנו שנכון גם להזכיר את התהליך שהרשות עושה עם המגזר הערבי, שוב מתוך זה שבחלוקה ברשות החדשה הושם דגש על האוכלוסיה הערבית כאוכלוסיה בסיכון גבוה, יש לו מנהל שמייעד את התהליכים שלו למגזר הזה. אז כמה פרטים.

בעיקר במגזר הערבי העניין של האישה כאימא. כמו שאמרתי קודם אחד המוקדים של ההרוגים אצלנו בתאונות דרכים זה הולכי רגל, וכשרואים את הולכי הרגל, בעיקר הילדים בגיל אפס עד ארבע, שצריך להבין שזה פעוטות שלא צריכים להסתובב לבד בכבישים. רק השנה היו לנו שלושה עשר ילדים שנהרגו, בשעות שמונה בערב, עשר בערב, כשאבא פשוט נסע ברוורס. אז תמיד אני שואלת מה הילדים האלה עושים שמה, זה חושך וזה בחצר, ותינוקות. אז זה ברור שהשלושה עשר תינוקות האלה לא היו צריכים להיות פה בסטטיסטיקה, אין שום סיבה.

אני רוצה להוסיף משהו על זה, יש פה גם בעיה של תשתיות. אבל מתוך המצב הקיים אנחנו מצפים שננסה לפתח דברים, להעצים את האישה, אנחנו מאמינים שאם נעצים את האישה וניתן כלים איך למנוע את רמת ההיפגעות הגבוהה.

הרשות בימים אלה מפעילה כמו שאמרתי פעילויות למגזר הערבי, יש התייחסות תקציבית ייעודית להעצמה של מקומה של האישה במגזר הערבי, בהקשר של הולכת תהליך השינוי בתחום בטיחות בדרכים. אנחנו מקיימים, יש את איברהים, שהוא מנהל תחום המגזר הערבי ברשות, מקיימים כנסים לנשים ברשויות השונות. נראה לכם קטע מסרט שהופק על המגזר הערבי, הוא בלי דיבוב עברי כי הוא מיועד למגזר הערבי, נראה כמה דקות רק בשביל ככה להכניס אתכם לאווירה. יש פה שני סיפורים של משפחות שנפגעו. הסרט יוקרן בכנסים בשלב הזה. הוא בעצם מספר על מה שקרה.

אני אסיים בזה שהרשות הלאומית לבטיחות בדרכים רואה בוועדה לקידום מעמד האישה כמעצימה את האישה, כסוכנת שינוי בתהליך שהרשות מנסה להניע. אנחנו סיימנו, תודה.

תודה לכם. אני חושבת שעצם ההחלטה באמת של הממשלה לקיים יום כזה זה דבר שהוא חשוב לכשעצמו כי באמת המטרה היא לעודד את המודעות ובאמת את המחוייבות. וכאשר אנחנו רואים את הנתונים המזעזעים, מאז קום המדינה למעלה מעשרים וחמישה אלף הרוגים, אז זה באמת אומר שצריכים לעשות הכל על מנת להקטין את מספר ההרוגים, כאשר לאישה עצמה, כפי שגם עולה באמת מהנתונים ,האישה עצמה יכולה להיות, את אמרת סוכן שינוי, אני אומרת בעצם מי שבעצם ההתייחסות שלה ודרך הנהיגה שלה היא זו שיכולה להתחיל עם המשפחה שלה ולהמשיך הלאה ולהראות כדוגמא את הדרך לנהיגה שהיא נכונה.

לפני שאני מעבירה את רשות הדיבור, הצטרפו אלינו חברות הכנסת נדיה חילו ורונית תירוש, אני רוצה לשאול אתכן אם אתן הייתן רוצות להגיד משהו, כי מה שמייחד את היום הזה שכל הוועדות בכנסת דנות ועוסקות, אני עצמי חברה בוועדת הכספים ושם באמת מדברים על התקציב הרב שנתי לתכנית, וכמובן שבלי תקציבים אי אפשר יהיה לבצע את כל התכניות והרעיונות, בוודאי ובוודאי כאשר אנחנו ראינו ושמענו מה קורה במגזר הערבי, שם חייבים בראש ובראשונה תקציבים, לשנות את התשתיות, לגרום לתאורה, מעבר באמת לנושא של המודעות והשינוי של ההתנהגות והחינוך. זה נושא שהוא באמת חובק עולם ומלואו. אבל לפני שאני מעבירה את רשות הדיבור, כי אני ראיתי שנרשמה מיכל יודין, אני רוצה לשאול האם מישהי מחברות הכנסת רוצה עדיין להתייחס או שבשלב יותר מאוחר.

כדי שזה לא יישאר ברמת הדיון, יכול להיות ששווה שאנחנו בסוף הדיון הזה נוציא איזו שהיא פנייה או מכתב, או למשרד התחבורה או למשרד התשתיות, צריך לבדוק מי המשרד הרלוונטי, להציג לו בקצרה נתונים שהם תוצר ישיר של תאונות והרוגים ופצועים כתוצאה מתשתית לקויה, ולבקש התייחסות של המשרד, האם יש להם תכנית רב שנתית, איזה שהוא תכנון, איזו שהיא התייחסות, האם הם מודעים והאם הם עושים משהו, אפילו בחוק, איזו שהיא תכנית שתמנע או תמזער או תקטין את ההיקף הזה של הפגיעות. וזה יחייב אותם קודם כל עכשיו.

לא בטוח שנקבל תשובות שאנחנו נשמח אתם או נסתפק בהם אבל לפחות זה לא יעבור לסדר היום. זה לא שעשינו וי על היום הזה וגמרנו. זה יציק להם. מישהו יצטרך להגיב על זה, עם העתק למנכ"ל של אותו משרד ולשר כמובן, ואולי גם הם ירגישו אי נוחות עם התשובה, או לחילופין יהיו מאוד מאושרים מהתשובה ואז גם אנחנו,

שזה בא מהוועדה, למרות שאני חושבת שבעצם הרשות עצמה היא בעצם חלק ממשרד התחבורה.

זו הרשות החדשה.

כן, אבל יש אפקט שוועדה בכנסת פונה ומבקשת תשובות.

אפילו מגרשי משחקים לילדים.

תודה רבה גבירתי, אני רוצה לפני שאני מתייחסת ספציפית בהחלט להגיד כמה דברים מאוד כלליים. בנושא הזה באופן אישי אני לקחתי מאז שנכנסתי לטפל בנושא של התשתיות ותחבורה במיוחד במגזר הערבי וההשלכות של העניין על קידום מעמד האישה שם, ואמצעים של תחבורת נשים. והתברר, יש לי מחקרים שנעשו ספציפית בעניין הזה, שהאלמנט של תשתיות תחבורה, בהעדר תשתיות תחבורה נוחות הגורם הזה היום משפיע השפעה הכי גבוהה וישירה על אי יציאתן לעבודה של נשים.

אני לא הסתפקתי בזה, אני ביקשתי מהנתונים, ויש לי מחקרים על כל הפריסה של התחבורה בכפרים. ויש לי את הנתונים, ועם זה הלכתי לשר מופז, ישבתי איתו שתי ישיבות, וגם היה דיון לא מזמן בחיפה, באונ' חיפה ספציפית על התכנית שלו לתיגבור מערך התחבורה באופן כללי ביישובים הערביים במגזר הערבי, הוצגה תכנית שלדעתי אם היא תיושם כמו שהיא הוצגה, כי זה גם תקציבים, אז היא בהחלט תתרום את התרומה העיקרית.

אלמנט נוסף גבירתי היושבת ראש, אנחנו לא יכולים לא להתייחס לילדים כשאנחנו מדברים על נשים. וברור מהנתונים גם שראיתי שאחוז הילדים הנפגעים הוא כמעט שלושים ושלושה אחוז, יכול להיות שהזכירו את זה לפני שבאתי, אבל הנושא של בטיחות ילדים, נרצה או לא נרצה, הוא קשור באופן ישיר גם לנשים וגם לאמהות.

אני שמחה על ההערה ואני רוצה גם לברך אותך בהזדמנות זו, אתמול חברת הכנסת נדיה חילו היא קיבלה על עצמה את רשות הוועדה למען הילד ואני משוכנעת שיהיה שילוב בין הוועדה למעמד האישה והוועדה לזכויות הילד. אני מאחלת לך המון הצלחה.

תודה רבה גבירתי. יהיה גם דיון על הנושא הזה גם היום בוועדה לזכויות הילד. אבל מאוד חשוב, כלומר אני לא עברתי עוד על הנתונים, כמדברים על בטיחות באופן כללי מדברים גם על נשים זה אחד, אבל שניים, ישנם היבטים מאוד ייחודיים וספציפיים כשאנחנו מדברים על בטיחות נשים, וההיבטים האלה לדעתי לא נלקחים בחשבון, לא מקבלים את המשקל הראוי שלהם בדיונים.

אני מצטרפת להמלצתה של חברתי רונית תירוש לנושא של להוציא איזו קריאה או פנייה לשר מופז בנושא הזה, בנושא של ההתייחסות הספציפית, הדיפרנציאלית לנתונים ביום חשוב זה, כדי שהמשקל של הנשים, כשמקדישים יום, יקבל את הנישה הספציפית והייחודית שלו. תודה רבה.

תודה רבה. האם גם יש בנתונים שלכם, נדמה לי שלא, התייחסות גם למקרים באמת. חברת הכנסת חילו הזכירה את נושא הילדים, ולדאבוני היו בשנה האחרונה כל כך הרבה תאונות שבהן הורים שכחו את הילדים ברכב. זה אמנם לא מצב של נהיגה, אבל הילד היה ברכב.

זה לא נקרא תאונת דרכים.

אני חושבת שזה בדיוק מביא אותנו לכללי הבטיחות. אני חושבת שהתשתיות הן בהחלט מוקד לעשייה, אני חושבת שבשילוב, אם יהיו תהליכים משולבים אנחנו נגיע לתוצרים.

עמותת כ"ן, כוח נשים, עמותה שעוסקת בקידום נשים לפוליטיקה. וזה בהחלט מתחבר לכל מה שאנחנו דנים פה ובכל ועדות הכנסת. מאחר ואין לי ספק, הרי נשים בכל נושא שתפנו יירתמו לזה, תהיינה מעורבות, אחראיות, נשים חושבות אחרת, נשים מתפקדות אחרת. לכן חלק מכל התהליך צריך לכלול בו גם את הנושא הזה, ככל שיהיו יותר נשים מעורבות בנושא, לא רק ברמה של ארגון, כי אנחנו יודעות להתארגן יוצא מן הכלל ולעשות תמיד עבודות נהדרות. לולא ארגוני נשים המצב בארץ היה הרבה יותר גרוע.

אני חושבת שאנחנו צריכות פה לשאוף, זאת העמותה שאני עומדת בראשה, לראות יותר נשים בכנסת, כי אם היו לנו היום שישים נשים בכנסת בוועדת כספים אז תקציבים היו עוברים, ותשתיות היו מפותחות, ומערכת החינוך היתה מקבלת תקציבים וכו', כך שאני מזמינה את כולכן להצטרף לעמותת כ"ן ולעזור לנו בעשייה.

כבר הרבה מאוד שנים שאני נוהגת בכל רחבי הארץ, ומעולם לא הייתי בתאונה. נכון שתשתיות הן בעיה, אבל כמו שכבר אמרתי לכם קודם הבעיה היא בהתנהגות הגברים. אני חושבת שהאלימות בכבישים והאלימות במשפחה, עכשיו אנחנו הולכים לנושא אחר לדיון, לנושא של זנות, הכל נובע מההתנהגות בעיקר של הגברים. ולכן יש פה לעשות להערכתי שני דברים. האחד, ולא היה ציון לזה, לגבי מערכת אכיפת החוק והענישה הולמים, שאנשים שפגעו ואנשים שהרגו זה אנשים שרצחו. כמו ששולחים למאסר ממושך רוצח בדם קר בסכין יש כאלה שהם רוצחים בדם קר בכבישים.

כאן באות מערכות האכיפה ובתי המשפט, הלחץ צריך להיות גם עליהם. מאחר ובאמת אני רואה דפוסי התנהגות של נהגים, בכל הכבישים המהירים והסמטאות, אז מבחינת הפעילות שלכם אני יכולה להציע גם את הנושא הזה של אכיפה וענישה לנהגים. כי ברגע שיש הרתעה בענישה כבדה אז אולי זה אחרי כן ירגיע אותו.

אני רואה בילדים, גם שליחים הביתה. אני לא יודעת עד כמה אתם נכנסים עם הפעילות שלכם לבתי הספר. כך שבכל מקרה אני זוכרת את הנושא של לא לקטוף את פרחי הבר, ולחסוך במים, אני חושבת שהילדים יכולים להיות שליחים מאוד טובים הביתה. גם בנושא שלנו, אנחנו פועלות עם ילדים והם שליחים הביתה.

לעניין הרשויות המקומיות, שלדעתי יש להן חלק נכבד ביותר, בכל המגזרים ובכל הרשויות. אני חושבת שהרבה פעמים סדר היום הציבורי ברשויות די מעוות. ואנחנו רואים שמשאבים מועברים לדברים הרבה פחות חשובים מאשר להתמודד עם התשתיות, עם מסגרות שתהיינה מיועדות, אם זה לילדים מהמגזר הערבי אבל זה לא רק במגזר הערבי, בכל המגזרים. הלחץ צריך להיות על רשויות.

כשאני מגיעה לפעמים ואני רואה איזו לשכה מפוארת יש לראש המועצה המקומית והאזורית וכו' וכל האזור כולו מוזנח ומלוכלך ואין מערכות ואין תשתיות הולמות שהילדים ישחקו בהם ואז לא ייהרגו על ידי מכונית שנוסעת רוורס, אבל זה לא רק ביישובים הקטנים, זה גם בערים הגדולות. אז כאן אני חושבת שלחץ מאוד גדול צריך להיות גם, וזה יכול להיות גם מהכנסת וגם מכם, על הרשויות המקומיות, על ראשי הרשויות ועל אנשים שהם נבחרי ציבור שם, שסדר היום הציבורי שלהם ישתנה. כי המכה הזאת של ההרג בכבישים זו לא גזירה משמיים, זה בעיקר התנהגות של האדם.

איזשהו מענה למה שהזכרת, לגבי מערכת החינוך חלק מהחידוש ברשות זה שיש את גב' בתיה לוי שהיא מנהלת תחום חינוך ברשות, כי המגמה היא באמת להעצים את כל הנושא במערכת החינוך מרמה של ציון פנימי בבגרות ועד הדרכה לילדים צעירים. לגבי הרשויות, יש היום גם תפקידים חדשים ברשות, יש מנהלי אזורים בכל רשות.

יש גם מנהלות?

יש גם מנהלות, כשהמטרה היא באמת לבדוק שהתקציבים הייעודיים שמועברים לרשויות יהיו למטרה של בטיחות בדרכים.

חיים בדרך מתונה זאת עמותה שקיימת מ-93', עוסקת בבטיחות בדרכים זמן רב, רק כדי שתדעו על מה אנחנו מדברים אז כל הנושא של בטיחות בהסעות הילדים, חגורות והשניים במושב זה עבודה שלנו של שנתיים, היא עוד לא הסתיימה, אנחנו עדיין זקוקים לעזרה גם בתחום הזה. אני מתחברת פה להרבה מהדברים שנאמרו.

לדוגמא, הפרוייקט שאנחנו מתחילים אותו עכשיו, פרוייקט שנקרא עיר מתונה – קלנסווה, שיתנהל במשך לפחות שנה אחת, ביחד עם הרשות, ביחד עם המשטרה, ביחד עם העירייה, שאנחנו יזמנו אותו ומארגנים אותו, במטרה באמת להביא לשינוי מעשרי בכל הפעילות שקשורה לבטיחות בדרכים, וזה תשתיות וזה ילדים וזה חינוך וזה נשים וזה כל הגורמים ביחד בו זמנית. אנחנו מאוד מאמינים, אני לפחות, מעצם היותי אישה, מאמינה מאוד בכוח הנשי. אני חושבת שלנשים, לפחות במגזר הערבי, יש מקום לעשות שינוי מהותי, במגזר הערבי גם לא חוגרים חגורות בכלל, לא רק שלא יושבים בכסאות.

אני רוצה דווקא לדבר על משהו אחר. אני חושבת שככוח נשי, יש לנו מקום להשפיע הרבה יותר ממה שאנחנו עושים עד היום, כולל בכנסת. בכל הנושא של בטיחות בדרכים אני הייתי רוצה לראות את חברות הכנסת יותר עוזרות לפעילות. את חברת הכנסת רונית תירוש אני רואה הרבה מאוד בוועדת הכלכלה אבל הייתי רוצה לראות את כל הנשים עוזרות, משום שפה יש לנו מקום לפעול, אם זה במערכת החינוך, לדוגמא בכל הנושא של הסעות הילדים, הייתי רוצה לראות פעילות הרבה יותר חזקה וחריפה משום שהתחום הזה פשוט לא נעשה כראוי.

לא ייתכן לחנך לזהירות בדרכים כאשר אנחנו שולחים את הילדים שלנו בעמידה באוטובוסים. וגם היום יש פרצות בחוק, שאנחנו מנסים למנוע אבל הן קיימות גם בידיעת משרד התחבורה, שילדים נוסעים בעמידה לבתי הספר. אז לדבר על זה לחוד ולעשות את זה לחוד, אנחנו צריכים כוח שיעזור לנו.

סליחה, על הסעות תלמידים אחראי משרד החינוך או משרד התחבורה?

ביחד. יש מה שנקרא קווי שירות, זו הפירצה בחוק, יש חוק לחגורות ולשניים במושב, אבל יש מה שנקרא קווי שירות, שהרבה מן הילדים נוסעים באוטובוסים רגילים. אני לא רוצה להיכנס לזה יותר מדי לעומק פה, אני גם רוצה להזכיר את זה בוועדה שלך ואני בפרט הולכת אליה אחר כך בגלל זה, שילדים נוסעים באוטובוסים רגילים, בעמידה, בצפיפות, ומשרד התחבורה יודע על זה ולא עושה דבר, משרד החינוך יודע על זה, ואני לא מצליחה להגיע לידי שינוי בעניין הזה כבר שנה.

זו פשוט פירצה בחוק שכולם יודעים עליה. יש חוק ויש עובדות בשטח. ואני הייתי מאוד רוצה לקבל עזרה של כל אחד בפעילות בשטח, כי זה אנחנו צריכים, הרבה עזרה. אם זה לשינוי חקיקה, ואם זה לעשות פרוייקטים כמו שצריך, ואם זה לקרוא לנשים הערביות לפעול איתנו בשטח.

צריך לבדוק את הנושא הזה, כי את מצד אחד אומרת פירצה, מצד שני אני מבינה כאילו שיש פה בעיה של אכיפה.

לא, יש חוק ויש פירצה בחוק וצריך לתקן את החוק.

תעבירו, ואנחנו ניקח על עצמנו להגיש את הניקוד. כל אחת מאתנו היא גם חברה בוועדה אחרת ולכן השילוב יכול מאוד לסייע.

אני כבר הרבה זמן מנסה, אני מנסה להגיע גם ליולי תמיר שנאבקה איתי ביחד על החוק, אבל היום אני לא מצליחה להגיע אליה בתור פרצה בחוק.

היא גם לא תוכל היום בתור שרה, להגיש תיקון לחוק.

אני רוצה לעדכן משהו לגבי המגזר הערבי. אנחנו לפני החגים באמת מפקד המחוז, מחוז מרכז וראש אגף התנועה והמטה שלו ישבנו והתחלנו לגבש תחילתה של תכנית לכל אזור המרכז, שזה בערך מגדרה עד חדרה, כל היישובים, טירה, משולש, רמלה ולוד, ובאמת הציגו לנו שם נתונים מאוד קשים, כולל תמרורים, חוסר מדרכות, פשוט זה אי אפשר לתאר, מי שהיה רואה את הסרט, זה פשוט לא יאומן שזה קיים.

גם בדרום הבדואי, ולא פלא שנדרסים ילדים גם מ- "רברסים" כל שבוע, הרי לאחוז הילדים שנדרסו שם במגזר הערבי אין לו שום פרופורציה למספר האוכלוסיה בכלל.

בתכנית הזו שותפה גם הרשות, היה נציג הרשות, מי שהיה יושב הראש הקודם, ויוצאים לעבודה משותפת ביחד עם מע"צ, לא רק קלנסווה, תוך שיתוף האוכלוסיה, באמת אנשים מהאוכלוסיה שיכולים להיות מאוד דומיננטים וגם נשים. אז באמת הצד הנשי שם אנחנו מקווים, בעיקר אנשי הוראה, נשים שיוכלו להיות חלק בלתי נפרד מהעניין. זה רק עדכון.

באתי כאורחת אבל יש לי דברים שחשוב לי להגיד. קודם כל בקשר להתייחסות המגזר הערבי לאישה. כאישה נוהגת אז היא לא יודעת לנהוג קודם כל, וכאישה מחנכת, מגדלת ילדים, אז אם הילד נדרס אפילו על ידי הבעל אז היא אשמה. בכל המקרים אז היא אשמה קודם. דבר שני אחרי שראיתי את הסרט וממש כואב לי לדבר בקשר לסרט, הורים אצלנו, במיוחד גברים, תופסים את הילד כאילו האוטו זה הצעצוע ,זה המשחק שהוא צריך לשחק עם הילד. הוא לוקח את הילד, מושיב אותו אפילו על הכסא שלו, עם ההגה, נותן לילד שלו לנהוג בהגה אפילו אם הוא תינוק, אז הוא שם אותו על הברכיים, וככה הילד נוהג ברכב. אני מייצגת גם את המגזר הדרוזי, ויש חוסר מודעות טוטאלי וחוסר התייחסות מצד הרשויות המקומיות.

לצערי הרב, באף יישוב, אני עובדת במשרד החינוך, אני מבקרת בבתי הספר, בבתי הספר שבהם אני נמצאת אף פעם לא ראיתי אחראי הסעות שעומד מוריד או מעלה את התלמידים להסעות. זה ממש אבסורד גדול. למרות שיש תפקיד ויש תקן כזה וזה נמצא ברשויות, אבל האיש שצריך לעשות את זה הוא לא עושה. יש ממש אי אכיפת חוקים שם, יש תקציבים שנעלמים ולא רואים אותם בפועל. אז באמת כל כך קשה לראות ולשמוע, אז צריך לפתח מודעות, לשנות תרבות, תרבות ארגונית, תרבות התנהגותית בבית, והחינוך מתחיל מהאמהות.

לכן אני אומרת, כמה שיותר נפתח את המודעות אצל האמהות ככה אנחנו נוכל להגיע. וגם כן כמשרד החינוך, ואני פונה לגב' רונית שבאה בעבר שלה מהמשרד, לדאוג לזה שבאמת יהיה תפקיד כזה ותקן כזה ואנשים ימלאו את התפקיד שלהם, כמלווה הסעות, כאחראי על התחבורה של הילדים. כי זה חסר לנו ביישובים היהודים והדרוזים. זה לא נמצא.

יש לי שאלה. ידוע שמשרד החינוך הקצה תקציבים ייחודיים להסברה ולמודעות בעניין הזה. השאלה שלי, את באה מתחום החינוך ואני לא יודעת כמה, האם אותם תקציבים לפי היישוב שלך, חורפיש, אם אני לא טועה, וביישובים באזור, מגיעים תקציבים, זה חמישים ושלושה מיליון אם אני לא טועה הוקצו בשנת 2006, אם אני לא טועה ולפי הזכרון מדייקת, רק לנושא הזה של מניעה והסברה. השאלה מה חלקם, אם את יודעת, של בתי הספר הערביים, מתוך התקציב הזה. אם יש תכניות ייחודיות.

אני לא יודעת אם יש תכניות כאלה. צריך להיות תכניות. אצלי למשל, בבית הספר שאני באה ממנו אחרי עשרים ושתיים שנה רק בשנתיים האחרונות ראיתי איזה שוטר אחד נכנס לבית הספר, יום אחד עשה הרצאות לילדים וזהו. לא ראיתי חוץ מזה לצערי הרב. ושעת זהירות בדרכים יש רק בכיתות א' עד ג'. למרות שעכשיו דווקא הנוער אצלנו, שבשבילם רישיון ונהיגה זה באופנה, אז בני נוער בכיתות יא', יב', אלה צריכים לקבל את ההסברה ולא מקבלים.

אני ביקשתי מחבר הכנסת גלעד ארדן, להגיש הצעת חוק שלימודי זהירות בדרכים ובטיחות בדרכים יהיו תנאי לתעודת בגרות. לצערי הרב ולהפתעתי ואכזבתי ועדת שרים לא אישרה את זה, כי משרד החינוך התנגד.

אני יכולה רק להגיד שנעשים הליכים משמעותיים עכשיו במשרד החינוך, במסגרת המגזר הערבי. לדוגמא, בתחילת השנה חולקו למגזר הערבי מערכי שיעור שהרשות הכינה, עם הנחייה.

תוכלי לתת לנו פריסה, אם יש לך, איפה התקציב הזה של חמישים ושלושה מיליון שמשרד החינוך הקצה לנושא הזה, איפה הולך התקציב הזה?

אני יכולה להגיד בגדול, כי אני לא מנהלת תחום חינוך, אבל מתוך העבודה המשותפת התקציב מועבר לאגף זה"ב במשרד החינוך, האגף הזה מכוון את זה לכל בתי הספר, עם תכניות שונות, אם להצגות, אם למערכי שיעור, לפעילויות שונות בנושא. אם את מעוניינת אני יכולה לדאוג שתקבלי.

בהחלט, אני מאוד אודה לך.

הייתי רוצה לסכם כי אני יודעת שיש עוד ישיבות שונות בוועדות שונות, ואני רוצה באמת קודם להודות לכן, לכל המשתתפות, ובמיוחד לכן שהבאתן את המצגת שסיפקה לנו נתונים, הייתי אומרת נתונים שהם מאוד מעודדים אותנו כנשים, שמראים שבאמת אפשר גם אחרת. זה דבר ראשון.

אני באמת חושבת שהמטרה היא לעשות את השינוי הזה, שהוא יהיה שינוי שהוא תהליך של שינוי תרבות הנהיגה, דבר שיבוא לידי ביטוי באמת גם בחינוך, ואני מקבלת באמת הייתי אומרת כמעט את כל ההמלצות שאתן המלצתן, או הוועדה תקבל. ראיתי את התכנית הזאת נוהגים אחרת, אני ישר לוקחת אותה ומעבירה אותה לבן שלי החיל, כי אני חושבת שזה מאוד חשוב.

רק הערה, יש מאחורה אפשרות להיכנס ל- "מיני-סייט", שהקמנו לצורך העניין לקבלת פרטים נוספים.

אני חושבת שבאמת השילוב והעבודה ביחד עם, משרד החינוך, בין אם מדובר במשרד התחבורה, הנושא של התשתיות, הוועדה באמת תצא בפנייה לשר התחבורה, עם הנתונים, תוך קבלת הייתי אומרת בקשה ממנו ושאלה מה הוא בדיוק עושה לפתור את נושא התשתיות, והאכיפה של החוק מצד שני.

פנייה לראשי הרשויות, שישימו לב בנושא מגרשי המשחקים.

פנייה למשרד החינוך גם בהקשר לנושאים שאת העלית, וכאן אני רוצה לומר שהוועדה למעמד האישה כמובן תטפל ותקדם חקיקה, כמובן שגם חברות הכנסת שנמצאות כאן יכולות במקביל, נשמח לסייע.

אני באמת חושבת מיכל, שהנשים צריכות באמת להוביל את זה. וככל שיותר ויותר נשים, בין אם מדובר בנשים שהן חברות הכנסת, או השרות, או נשים שממלאות תפקידים במגזר הציבורי וארגוני הנשים, ישמיעו את הקול שלהן, יהיה שינוי ויקרה משהו.

אני רוצה להוסיף, שכאשר אביטל את הזכרת את הנושא של כללי הבטיחות אני חשבתי שאולי יש מקום גם לפנות אולי למשרד האוצר ולראות אולי ניתן לתת איזה שהן הנחות במיסוי על מנת שניתן יהיה לרכוש מוצרים בטיחותיים.

יש כבר הנחות? אז אני חושבת שבסך הכל עלו כאן הרבה נושאים. החשוב זה המודעות, ואני חושבת שהקול הנשי שישמיע את דברו, תוך פרסום הנתונים שאפשר גם אחרת.


הישיבה ננעלה בשעה 11:15