פרוטוקולים/עבודה/5861



2
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
15.10.2002

פרוטוקולים/עבודה/5861
ירושלים, ט"ו בחשון, תשס"ג
21 באוקטובר, 2002

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב חמישי

פרוטוקול מס'586
מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
שהתקיימה ביום שלישי, ט' בחשוון התשס"ג – 15 באוקטובר 2002 – שעה 09:30

1. הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – חישוב התגמול למשרתים
במילואים), התשס"ב2002-.

חברי הוועדה: יאיר פרץ – ממלא מקום יו"ר הוועדה

מוסי רז

סרן אלה אלון - יועמ"ש פרט, משרד הביטחון
יהונתן גבעתי - קמ"ד תקציבי שכר ות"ש, משרד הביטחון
תא"ל אריאל היימן - קצין מילואים ראשי, משרד הביטחון
עו"ד ישי יודקביץ - הלשכה המשפטית, משרד הביטחון
מיטל מלכה - מתמחה, משרד הביטחון
סא"ל אפרים שיפטן - רע"ן תכנון שכר וגימלאות, משרד הביטחון
סא"ל גבאי דוד - אגף התקציבים, משרד הביטחון
עמיר בן עמרם - בלת"מ
יאיר עזרי - בלת"מ
נתן ילובסקי - פורום מג"דים
עידו שמיר - פורום מג"דים
שולמית בר - מנהל גמלאות, המוסד לביטוח לאומי
רבקה פריאור - מחלקת אגף מחקר, המוסד לביטוח לאומי
אבי צרפתי - אגף מילואים ואבטלה, המוסד לביטוח
לאומי
עו"ד רועי קרת - הלשכה המשפטית, המוסד לביטוח לאומי
חזקיה ישראל - התאחדות התעשיינים, המוסד לביטוח
לאומי
ליאורה ברקלי - המוסד לביטוח לאומי
ניר רייס - מחלקת תקציבים, משרד האוצר
אודי בן דרור - משרד האוצר
אורית נהיר - מתמחה, לשכה משפטית

ג'ודי וסרמן

שירלי אברמי

הדס דויטש



1. הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – חישוב התגמול למשרתים במילואים), התשס"ב2002-.

בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את הישיבה.

בישיבה הקודמת סוכם שהצדדים יבואו במשא ומתן על מנת לגבש פשרה כלשהי על בסיס של 75%. התקיימו דיונים כלשהם?

לא. כפי שחשדתי בישיבה הקודמת, אני לא מרגיש שבמשרד הביטחון או במשרד האוצר יש רצון לבוא לפשרה. אני הבעתי נכונות לעניין 75 ימים במקום 90 ימים ולכל פשרה אחרת שתוצע, שאפשר להציע ולחשוב עליהן כאן, אבל אם בצד השני אין שום רצון לפשרה, אני לא רוצה להישאר עם ההצעה הזאת, שאולי נראית למישהו קיצונית. אני מוכן לשנות אותה במקצת, אבל להכין אותה לקריאה ראשונה, אלא אם כן יש למישהו פה איזו הצעת פשרה.

שתי מילים: אין כסף. היו דיונים פנימיים, התחככויות והתחבטויות, אבל אין כסף. מדובר במאות מיליונים של שקלים בשנה.

יש איזה תחשיב של העלות?

אם הולכים לפי 65, זה מסתכם בסביבות 550 מיליון שקל, ו- 75 מסתכם בסביבות 400-300 מיליון שקל.

זה נכון אם אתה מחשב לפי נתוני 2002, אבל אם עושים את זה על פי ממוצע של שנים נורמליות---

אנחנו לא מדברים על שנים נורמליות, אנחנו מברים על שנים לא נורמליות.

מניחים שלא כל השנים נהיה במלחמה.

בואי נדבר על זה כשלא תהיה מלחמה. כרגע אנחנו נמצאים במצב של מלחמה. אנחנו מעריכים את העלות הזאת בעוד כמעט 400 מיליון שקל בשנת 2003 ואילך, ואין למערכת הביטחון היום תקציב לכך.

מערכת הביטחון קיבלה השנה 3 מיליארד---

זה לא נכון. צריך גם לומר, שבשנים האחרונות מערכת הביטחון רואה את אנשי המילואים כתחום שאנחנו מנסים לעזור לו כמה שניתן. בשנת 2001 נתנו תוספת תגמול מיוחד, שעולה לנו כמעט מאה מיליון שקל מדי שנה. כל חייל מילואים שעושה שירות מעל 26 יום מקבל על יומו הראשון 300 שקלים ואחר כך הוא מקבל מאה שקלים על כל יום נוסף. מעל ל- 32 יום הוא מקבל 150 שקלים, ואני מדבר בנטו ולא בברוטו. בברוטו זה עולה לנו הרבה יותר יקר. החזר הוצאות למשרתים במסגרת סל רווחה---

את כל הדברים האלה שמענו בישיבה הקודמת ובזאת שלפני הקודמת.

כי צריך לקבל את התמונה הכוללת.

התשלום עבור שירות נוסף קיים כבר שלוש שנים.

גם בשנה שעברה העבירו חוק שעלה למערכת הביטחון 135 מיליון שקל, וזה תשלום עבוד חד-יומי: החל מהיום הראשון. אמנם שמענו הכל, אבל הכל מתנקז בסופו של דבר על תקציב הביטחון.

יש לכם הצעה אחרת? אולי להנחיל את זה בהדרגתיות, כדי להכניס את זה למסלול? הרי יש תמימות דעים גם שלכם, אם זכרוני אינו מטעמי, ויש נכונות גם מצד האוצר לתת לאותם משרתים במילואים את אפשרות התגמול הזה כדי להכניס מוטיבציה. חבר הכנסת מוסי רז הוא תושב המדינה, כולנו מודעים למצב היום, וכולנו שמענו שראש הממשלה הודיע שהקופה ריקה. אני מכיר את הדברים מקרוב, אבל בואו ננסה לעשות משהו, כדי שהמציע יוכל לבוא היום ולומר שקידמנו משהו. אנחנו עושים את הדברים בהדרגתיות, ויש לשמור את המגמה לשיפור את תנאי חיילי המילואים. בבקשה, תציעו הצעה נוספת.

היום המצב הוא כפי שהציגו אנשי מערכת הביטחון, ועמדתנו היא כעמדתם בעיתוי הנוכחי ובשנה הבאה. אחריה אני לא יודע מה יהיה. תקציב הביטחון נכון להיום הוא לא מסוכן לשנת 2003, אבל התקציב כפי שהחליטה הממשלה כולל החלטה גדולה מאוד, ובעיתוי הנוכחי אנחנו לא יודעים לסכם משהו שיעמיד במקורו את הנושא הזה.

אני רוצה להציע כמה מסלולים אלטרנטיביים, ואם מערכת הביטחון לא תסכים או לא תרצה להסכים, כנראה שצריך לקבל את זה גם בניגוד לדעתה, ולהביא את זה להצבעה במליאה.

ראשית, אם אתם מסכימים שעקרונית ההצעה היא נכונה והבעיה היא כספית, אפשר לסכם על שתי אפשרויות במישור הזה. האפשרות האחת היא שנקבל את ההצעה, ואחר כך בחוק ההסדרים תדחו אותה לכמה שנים. הרי אנחנו מכירים את הטריקים האלה; אם ההצעה היא עקרונית נכונה, אפשר אולי לומר שב- 2003 לא נממש אותה בגלל שיש מלחמה ומחסור כספי, ואולי נממש אותה בעתיד. האפשרות השנייה היא שנסכם על מסלול מסוים, איטי והדרגתי, ליישם את ההצעה הזאת, וזה אומר שבשנה הראשונה לא יחלקו בתשעים אלא ב- 95. גם כאן יש שתי אפשרויות: או שיחלקו בשמונים ושנה אחר כך ב- 79 וכן הלאה או שנקבע איזה שהוא פיצוי הדרגתי בצורה אחרת, שאני רוצה להציע אותה כאן כאפשרות.

בעצם, ההצעה הזאת ערבה לפתור שתי בעיות; האחת של אי-תגמול הולם, ואת זה הדגמתי קודם במקרה של זה שיוצא לשירות מילואים של חמישה ימים או אפילו של יום אחד, והתגמול הכספי שלו הוא פחות ממה שהוא מפסיד ממקום העבודה שלו. בנוסף, היא באה לפצות גם על שעות פנאי. נפצל את שני הדברים, ונקבע שהפיצוי על אי-התגמול ההולם הזה יינתן מיידית כבר בשנה הבאה, והתגמול על נושא שעות הפנאי יינתן בעתיד, נאמר שבעוד חמש שנים. על זה נסכים יחד, בינינו. במקרה כזה אנחנו יכולים להוביל כאן הצעה משותפת שגם לא מרוששת את קופת המדינה מחר בבוקר, ומצד שני גם נותנת קודם כל מענה עקרוני לסוגייה הזאת, שההצעה הזאת היא נכונה עקרונית, אם בצורה כזאת ואם בצורה דומה. היא גם אומרת שיש לנו כוונה לפתור אותה בעתיד, בצורה הדרגתית, בדומה למה שהיה בעניין שכר הלימוד של הסטודנטים; אמרו שם ששכר הסטודנטים הוא גבוה מדי ושאין לנו אפשרות לפתור את הבעיה הזאת עכשיו, ולכן בהדרגה הלכו לעבר היעד. זה מה שאני מציע לעשות כאן אם יש איזו נכונות של האוצר ושל משרד הביטחון. אם לא, אולי אציע את זה באופן פרטי, ונעלה את זה למליאה.

גם ההצעות האלה עלו בדיונים הפנימיים במערכת הביטחון. עשינו את המכפלות התקציביות, וגם להצעות האלה אין תקציבים. אני רוצה שתיראה התמונה הכוללת של מה שנעשה בשנתיים האחרונות בעניין המילואים. חבר הכנסת רז מציע בהצעה בהצעת-חוק מקבילה את נושא התגמול המזערי. נושא התגמול המזערי לא עולה היום, אבל עולה בדיונים מקבילים, וגם זה עולה כסף. אז אם חבר הכנסת רז יילך על ההצעה הזאת ולא על ההצעה של התגמול המזערי, זה יקל עלינו, כמובן.

אתה רוצה להגיד לי, שאם אני אוותר על התגמול המזערי, הממשלה תתמוך בזה, או להפך?

אני רוצה לדבר פה על התמונה הכוללת. סגן אלוף גבאי דיבר פה על התגמול המיוחד, שבמקומו, ב- 97' כשנחקק החוק, היה 30 מיליון שקל, והוא עלה במאה מיליון שקל תוספת לעניין חיילי מילואים. אני רוצה לדבר על חוק חיילים משוחררים; המענקים והפקדונות עלו בצורה משמעותית בחקיקה מלפני שנה וחצי. מדובר באוכלוסיית המילואים הצעירה: חמש השנים הראשונות אחרי השחרור, כלומר חיילים משוחררים.

זה לא רלוונטי.

אני רוצה לדבר גם על חוק חיילים משוחררים, תיקון מספר 12 שנחקק בדצמבר בנושא של ההכבדה של מעסיקים בפיטורי חיילי מילואים.

זה מתקציב הביטחון או מתקציב הביטוח הלאומי?

זאת הכבדה מאוד משמעותית על מעסיקים, ואין לו עלות תקציבית. אנחנו מכבידים את הפיצויים על מעבידים שמפטרים חיילי מילואים, יש תיקון עקיף לחוק שיויון הזדמנויות בתעסוקה שעוסק באפליה בתעסוקה לחייל מילואים , קבלה לעבודה, פיטורים מהעבודה וכו'.

אין לי ספק שהיתה פריצת דרך, ואין לי ספק שקופת המדינה ריקה, כפי שראש הממשלה אמר אתמול בנאום המדיני שלו, אבל בכל זאת צריך להחליט על משהו. שמעתי כאן הצעה לגבי הנושא של שכר המינימום.

אני לא הצעתי את זה, רק נתתי דוגמה. זה 600 מיליון שקל מול 400 מיליון שקל. שתי הצעות חוק של חבר הכנסת רז – אחת היא 200 מיליון ואחת היא 500 מיליון. זאת דוגמה בעייתית.

נוכל לקבל את המאתיים?

אני לא עושה עסקאות בענייני כספים.

אז הטיעון הזה לא עובד. לו היית בא כאן בשם הממשלה ואומר לי: 'תשמע, אנחנו תומכים. בשבוע הבא יש העברה בקריאה ראשונה של נושא תגמול המינימום במאתיים מיליון שקל – בוא נדחה את זה', הייתי רואה שיש כאן הצעת פשרה, והייתי צריך לחשוב אם לקבל אותה או לא. עכשיו, לעומת זאת, אתה אומר לי שתדחה את שתיהן.

לא, אני אומר שאין תקציב, ורציתי להראות את התמונה הכוללת. הצעת שתי הצעות חוק בתחום חיילי המילואים שעולות כסף.

אני לא מציע הצעות חוק שעולות כסף אלא רק בתחום חיילי המילואים. אתה יכול לבדוק את זה.

אולי לנציג האוצר יש בשורה?

לא בשורה… אני רוצה רק להדגיש שלאור המצוקה התקציבית התקציב המדינה, גם סכומים הרבה פחות משמעותיים הם עדיין סכומים משמעותיים תקציבית. משרדים ממש נאבקים על קיצוצים של מיליונים בודדים, ואנחנו מדברים פה על מאות מיליוני שקלים. אני רוצה להדגיש, שגם לגבי סכומים הרבה יותר קטנים לא תהיה לנו בעיה אלא להתנגד, מהסיבה הפשוטה שכשאומרים "הקופה ריקה" מתייחסים לא רק למאות מיליוני שקלים אלא גם לסכומים הרבה יותר צנועים מזה.

הכל הוא עניין של סדר עדיפויות. למשרד הביטחון יש תקציב של מעל 47 מיליארד שקל, וכמי שיושב בוועדת הכספים אני יכול להגיד לך שראיתי בשנה האחרונה סכומי עתק שהועברו למשרד הביטחון, ללא הצדקה לטעמי, אבל זה לא משנה כרגע אם יש הצדקה או לא. אני גם משרת במילואים ורואה. מערכת שעובדת עם יותר מ- 47 מיליארד שקל בשנה, כשמיליארד מהם הולך לנושא הקבע ולנושאים אחרים, יכולה לממן את ההעסקה ואת השירות של חיילי המילואים יותר מהמימון שלה היום. בואו נהיה ישרים ונגיד, שהיום זה לא עולה לה הרבה.

למעשה, הדרישה בחוק הזה היא מתן תגמול הולם, ויש לשים את זה ככותרת.

כמו שנאמר כאן, לא חסר כסף, והנושא כאן הוא רק סדר עדיפויות לאומי. מה שקובע, להבנתי, את סדר העדיפויות הלאומי הוא תקציב המדינה, שמי שאחראי לקבל אותו הם חברי הכנסת, ולכן כל הגופים האחרים יבצעו מדיניות. אם תביא היום כסף לביטוח לאומי או למשרד הביטחון, ותביא להם מקור, הם יתנו את זה בשמחה, אני חושב. הנושא הוא לשקף את סדר העדיפויות דרך תקציב המדינה, וזה תפקידם של חברי הכנסת בלבד. סדר עדיפויות משקף סולם ערכים, ומהוה תמריץ להתנהגות. אם המדינה רוצה שאנשים יתנהגו בדרך מסוימת, היא נותנת לערכים מסוימים עדיפויות בסדר העדיפויות ובתקציב. אם לא נותנים תמריץ ותגמול הולם לשירות מילואים, באופן טבעי חלק מהאנשים יפסיקו לעשות מילואים וינסו להשתמט. זאת תהיה המגמה. לכן, אם לא נותנים תגמול הולם לשירות מילואים, מעוררים תמריץ להשתמטות. כשחברי הכנסת קובעים את סדר העדיפויות הלאומי, הם צריכים לתת לזה את החשיבות הרלוונטית. במדינת ישראל נושא הביטחון מהווה נושא קריטי מאז קיומה, ובתפישת הביטחון של מדינת ישראל כמו שאני מכיר אותה, מערך המילואים הוא חלק מאוד משמעותי. מדינת ישראל לא יכולה להחזיק צבא סדיר בגודל של האויב, ולכן נשענים באופן כמעט מוחלט על מערך המילואים. לא ייתכן שמערך המילואים נושא נטל כל כך גדול גם באימונים, בהכנה למלחמה וגם בשגרה, במצב כמו עכשיו, כשהחלק שלהם בעוגה הוא מאוד קטן. זה לא סביר, ולא נראה הוגן. בחלוקת תקציב יש היבטים סוציאליים ויש היבטים של צדק, כשרוצים לעזור למי שמגיע לו. אני חושב שכאן מדובר על הנושא של הצדק. הנושא של הצדק קודם לנושא של צדקה, לדעתי, למרות שגם צדקה חשובה. מדינת ישראל, אתם בתור מחוקקים וגם משרד הביטחון צריכים להסתכל מחדש על העניין הזה, ולתת את סדר העדיפויות הראוי.

המוסד לביטוח לאומי הציג בדיון הקודם שורה של הצעות בתחום שיפור מצבם של אנשי המילואים. נכון שיש היום בעיה כספית, וכולנו מודעים לזה. לדעתי, הכל מלא כלום לא ייתכן. זה צריך להיות הדרגתי, גם אם העלות תהיה נמוכה יותר. על הוועדה לקבוע מועד שבו הצדדים יישבו וינסו להגיע למשהו, כי חיילי המילואים מחכים למסר כלשהו. יש הצטברות של מרירות בקרב אנשי מילואים, ותוצאות עדיין אין לנו. לכן הצדדים חייבים להגיע להסכמה, כדי שמצד אחד המדינה תוכל לעמוד בזה במצבה הכלכלי, ומצד שני חיילי המילואים יקבלו מה שמגיע להם, והעיוות יתוקן.

לא נאמר כאן סביב השולחן על ידי שום גורם שהתיקון אינו נכון. צריך להבדיל בתוך התיקון בין תיקון העיוות שכרגע נאמר בנושא של פיצוי נכון על הליכה למילואים לבין אובדן שעות הפנאי, שהוא תיקון אחר. בהצעתו המקורית של חבר הכנסת מוסי רז באים אחד על השני שני הדברים, ולגבי התיקון השני ניתן לחשוב, לשאול שאלות ולדון. לגבי התיקון הראשון, תיקון העיוות בחוק הביטוח הלאומי, לא נאמר כאן שזה לא נכון לתקן. כלומר, הבעיה כפי שהיא מוצגת אינה ערכית אלא כלכלית; מערכת הביטחון במצב הנתון הנוכחי מתנגדת לתיקון הזה מפאת חוסר בתקציב ולא כתוצאה מתפישת עולם שלא מגיע לחיילי המילואים, שלא צריך לטפל בחיילי המילואים וכו'. ההתנגדות היא ממצוקה. עלות החוק שהציע חבר הכנסת מוסי רז היא 550 מיליון שקל, ואפשר להגיע לתיקונים שעלותם היא יותר נמוכה, אבל גם אם תרד למאתיים או ל- 150 מיליון שקל, מערכת הביטחון והאוצר עדיין יתנגדו בגלל העניין הכלכלי.

רציתי לשאול את אדוני; אתה אומר שיש כאן הרהור בין פיצוי נכון לבין פיצוי על אובדן שעות פנאי. אם היית צריך לשים את הגבול, איפה אתה חושב שנגמר התיקון על הפיצוי הנכון? איפה היית מעמיד את זה במקום 90?

אני לא רוצה להיכנס לזה כאן, כי לא מדובר בדרך הזאת בכלל, בדרך של לומר "74".

אני חושב שיש דרך קלה להראות את זה, ששונה מהדרך של 90 ושישים וחמש; אפשר להגדיר את אי-הפיצוי הנכון בצורה כזאת: בשירות מילואים של עד חמישה ימים, משמעות הדבר היא שצריך להוסיף 40% לתשלום שניתן היום. אפשר להסביר אחר כך למה, אני פשוט מנסה לפשט את העניין. בכל שירות של מעל שבוע, כדי להגיע לחישוב הנכון, יש לקחת את אורך שירות המילואים, נאמר 12 יום, פחות השבועות השלמים. נותרו חמישה ימים, ועל זה יש להוסיף 40%. אני חושב שיש פחות או יותר הסכמה שזה הפיצוי הנכון, גם אם אנשים אחרים ינסחו את זה בדרך מדויקת יותר אם כי פחות נוחה להסבר. מבחינתי, אני מוכן להציע שבשנת 2003 זה מה שנקבל, והפיצוי הזה של 90 ו- 65 יהיה לעתיד, לכשירווח. אני גם מקווה שאז יהיו פחות ימי מילואים ושיהיה יותר מאיפה לשלם, ונוכל לממן את הדברים הללו. אני חושב שגם התיקון העקרוני, אפילו עם הודעה שהוא יהיה בעתיד, הוא חשוב מאוד לצורך העניין.

היות ונאמר פה 300 מיליון, אני חייבת להעיר שאני עשיתי את החישוב של חבר הכנסת מוסי רז בהנחה של ימי המילואים כפי שהם היו בשנת 2001. לא התייחסתי לשנת 2002, שהיא שנה עם ימי מילואים מוגברים, ואז העלות היא רק 200 ולא 300 כפי שנאמר כאן.

אני מג"ד במילואים, וחבר בפורום מג"דים מתוך חובה לשרת את האינטרסים ואת הצרכים של החיילים שלי. אנחנו באים לכאן לא בתור ועד עובדים ולא כגוף שמנסה להשיג מטרות כלשהן אלא בתור גוף של מפקדים במילואים שרואים את הצורך, וחושבים שהמערכת האזרחית- החברתית-צבאית צריכה לתת את ההערכה לחיילי המילואים. כפי ששמעתי, וזה מאוד חורה לשמוע את זה, יש היום מצב של עיוות בתשלום לחיילי המילואים: כל אזרח שעושה מילואים - לא רק שהוא הולך למילואים, נפרד מבני משפחתו, מפסיד שעות באוניברסיטה ומאבד מקום בעבודה, עוד נדרש ממנו מס קטן שעולה 300 מיליון שקל בשנה. הקבוצה הזאת היא קבוצה קטנה וספציפית, ותמשיך לשרת במילואים כי היא מבינה את החשיבות בזה, אך עם זאת אנחנו מטילים עליה מס שהוא עיוות לא צודק. לא ייתכן שאנשים כאלה, אנשים עם ערכים שתורמים, ייאלצו לשלם מס נוסף.

בנוסף, אם חשוב לתת את התגמול והערכה לאותם חיילים ספציפיים והפער הוא רק 250 מיליון שקל, הייתי מצפה שהוועדה תתמוך בהצעה של מוסי רז כפי שהיא כרגע על השולחן. התגמול וההערכה לחיילי המילואים חסרים. כפי שאמר נציג הביטוח הלאומי, חיילי המילואים מצפים לבשורה כלשהי מהמערכת. זה קורה לאט ולא מספיק.

כפי שאמרתי בחילת דבריי, אין לי ספק שכל הגורמים ששותפים לדיון פה, אנשי משרד הביטחון, אנשי משרד האוצר, חברי הוועדה ואנשי הביטוח הלאומי רוצים לתגמל את הקבוצה שדיברת עליה. עצם הנתינה מראה שמעריכים את הקבוצה הזאת, ואין לי ספק שכולם כאן רוצים בזה. הבעיה היא, כאמור, באוצר המדינה. יש שלושה תרחישים אפשריים, והמציע יכול לבחור מהם את זה שהוא מעוניין בו.

הראשון הוא להעביר את ההצעה כמות שהיא ב- 75 ימים, כפי שהמציע מבקש, עם 300, 400 או 500 מיליון. בדרך הזאת ההצעה תעבור בתהליכים של הכנסת ותיפול במליאת הכנסת; לפי חוק יסוד: משק המדינה צריכים 50 חברי כנסת, זה פחות מחמישה מיליון, והעניין ייגנז. יהיו נגדו טיעונים רבים בגלל מצב המדינה, ולא ייצא לנו מזה דבר.

התרחיש השני הוא החלטה כאן לבצע תהליך הדרגתי. גם אם נתחיל ב- 85 מיליון ונרד בהדרגתיות עד שנגיד ל- 75 או ל- 65 בטווח של חמש או עשר שנים, נביא את הבשורה שדיבר עליה נציג פורום המג"דים.

התרחיש השלישי הוא פיצוי הולם והוגן בשלב הזה עד שירווח. אלה הם שלושת התרחישים שלמדתי מתוך הדיונים. אסור לפטור את עצמנו ורק לומר "למדינה אין כסף", וכיושב ראש הוועדה אני לא יכול לומר את זה לאנשים שמשקיעים לילות כימים, שמשקיעים ממרצם, שעוזבים משפחות ושעושים הכל כדי להגן על ביטחון המדינה. אני אומר שיש ללכת במשהו לקראתם, וכאדם שעשה ימי מילואים רבים אני יכול לומר שהעידוד הזה חשוב מאוד, והשכר לא בראש המעלה. אני בטוח שהתוספת של מאה או מאתיים השקלים לא ישנו הרבה לאיש המילואים, אבל עצם ההערכה על פעילותו היא החשובה. אני מבקש שכל גוף יביע את דעתו לגבי כל תרחיש, ונוכל לקבל החלטה.

אני שומע שתיקה… אני מוכן שכל הצדדים יישבו עם המציע, וינסו לבחון משהו. חייבים להוציא משהו סמלי לפועל, משהו שהכנסת נותנת לאנשים שעושים את העבודה הזאת.

אני מציע שנקבל תיקון להצעה המקורית, שאומר שהחל באחד בינואר 2003 יהיה תיקון של הייבוא. הניסוח שלו לא מסובך, כי כולם מסכימים על התיקון הזה. יש כאלה שאומרים שאין לו כסף, אבל כולם מסכימים שזה תיקון העיוות.

אני מבקש שגם בתיקון הזה תתפשר. המטרה שלי היא לא לקבור את זה, ואני רוצה שתהיה הסכמה גורפת בעניין הזה.

אני מוכן לקבוע שחמישים אחוז מתיקון העיוות יבוא באחד בינואר 2003, חמישים אחוז מתיקון העיוות יבוא באחד בינואר 2004, והמחיר של ה- 65-90 יבוא החל מאחד בינואר 2008.

לא, כשירווח.

למערכת הביטחון אין תקציב לזה. תקציב 2003 עוד לא נסגר מול האוצר, המדינה, אז איך אפשר לדבר? 50% הם עניין של כמאה וחמישים מיליון שקל לפי ההערכה של מערכת הביטחון, וגם לזה אין כסף.

אני מוכן לכל פשרה, אבל הם לא מוכנים לשום פשרה.

גם אם למדינה יש סדר עדיפויות, מערכת הביטחון לא יכולה לשאת בעומס כזה עליה.

בשביל זה יש את האוצר, את ועדת תקציב הביטחון וכלים אחרים. אני מוכן לתת שהות למערכת הביטחון כדי שתשקול את העניין, ותביא הצעה רלוונטית.

אתם מתייעצים?

לדעתי, אין להם מנדט.

אני שוב חוזר ומבקש מאנשי האוצר ומאנשי משרד הביטחון: יש לפנינו הצעה; נתאים את הפריסה ואת התוקף לצרכי המדינה, אבל צריכה להתקבל פה החלטה. אסור לנו לצאת מכאן היום ללא החלטה. אני שומע את נציג פורום המג"דים, גם מג"דים אחרים דיברו איתי, ותקוות נתלות. כפי שאמר נציג הצבא: צריך לתת פיצוי הוגן, משהו. אנשי האוצר, אני מבין שקשה לכם.

זה לא רק עניין של קושי. כמו שאמרו פה, במערכת הביטחון נוספו בשנים האחרונות וגם בשנה האחרונה תקציבים די ניכרים לנושא הזה של חיילי המילואים, חלקם בהשתתפות של האוצר.
זה מה שהמערכות יודעות להעמיד לנושא בעיתוי הזה.

אדוני המציע, אני מוכן לקיים פגישה עם סגן שר הביטחון, שאמון על התחום הזה, והיה יו"ר ועדת תקציב וביטחון. נשב ונגבש הצעה איתו, איתך ועם אנשי האוצר.

אני מציע שנאשר את ההצעה הזאת לקריאה ראשונה.

חבל, זה ייפול.

אני חושב שחברי כנסת יתמכו בהצעה הזאת.

אני יכול להביא עשרה.

הוא לא מחוייב לקואליציה, אבל אני מחוייב לקואליציה, וכיו"ר סיעה אני צריך להצביע איתה גם אם היא מצביעה בניגוד לדעותיי. הרי צריך חמישים חברי כנסת בקריאה ראשונה, שנייה ושלישית, והלוואי והיו במשכן חמישים. אני אדם ריאלי, וחבל לכולנו שזה ייפול.

מה סדר הזמנים?

בשבוע הבא נסדר פגישה עם סגן שר הביטחון, ונחזור הנה תוך שבועיים.

תודה רבה, הישיבה נעולה.




-------------------


הישיבה ננעלה בשעה 10:20.