פרוטוקולים/עבודה/5897



2
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
14.10.2002

פרוטוקולים/עבודה/5897
ירושלים, י"ח בחשון, תשס"ג
24 באוקטובר, 2002

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב רביעי




פרוטוקול מס'585
מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
יום שני, ח' בחשון התשס"ג (14.10.2002), שעה 11:30

הצעת חוק טיפול בחולי נפש (תיקון-דיווח על הגבלת זכויות), התשס"א2000- -ח"כים: תמר גוז'נסקי, מוחמד ברכה, אילן גילאון, אברהם יחזקאל, עסאם מח'ול

חברי הוועדה: יאיר פרץ -היו"ר
חה"כ תמר גוז'נסקי

סילביה לזוביק -"בזכות"
דר' ברק פרץ -מזכיר החברה לפסיכיאטרייה משפטית
דר' מיכאל שניידמן -יו"ר איגוד הפסיכיאטרייה
חנן מוריץ -שירותי בריאות כללית
עדינה מרקס -מנכ"לית האגודה לזכויות החולה
צחי בר-ציון -משרד האוצר
אסי מסינג -משרד האוצר
דר' אריה בואור -משרד הבריאות
פנינה ברבלק -משרד הבריאות
עו"ד שרונה צירין -משרד הבריאות
עו"ד טלי שטיין -משרד המשפטים
נילי אהרונוב -"עוצמה"
חנה גור -"עוצמה"
מירי דביר -"עוצמה"

ג'ודי וסרמן

שירלי אברמי

מיטל אמסלם






הצעת חוק טיפול בחולי נפש (תיקון-דיווח על הגבלת זכויות), התשס"א2000- -ח"כים: תמר גוז'נסקי, מוחמד ברכה, אילן גילאון, אברהם יחזקאל, עסאם מח'ול

שלום, אני פותח את ישיבת הוועדה. אני מציע כי חה"כ המציעה תתחיל את הדיון.

חוק טיפול בחולי נפש מפרט את תנאי האשפוז של חולי נפש וזכויותיהם. בסעיף 35ד, מנויות זכויות המגיעות לחולה הנפש, כמו לשלוח ולקבל מכתבים סגורים ודברי דואר אחרים, לקבל אורחים בזמנים שקבע המנהל, לקיים קשר עם אנשים מחוץ לבית החולים, להחזיק חפצים אישיים במידה סבירה וללבוש בגדים אישיים, הכל בתנאים שקבע המנהל. הבעיה שאני רוצה להעלות היום היא כאשר מנהל מגביל אחת מן הזכויות הללו. אני טיפלתי מספר פעמים בתלונות של חולי נפש מאושפזים אשר טענו כי צוות בית החולים מנע מן האורח שלהם להגיע לבית החולים. אחת הסיבות לכך היא שאותו אורח ייצג ארגון שלקח על עצמו להגן על זכויות החולים. הבעיה המרכזית היא שאין בקרה על ההגבלות שיכול להטיל מנהל בית החולים לחולי נפש.

הצעת החוק שלי מנסה להתמודד עם הבעיה הזו. הצעת החוק מציעה שתהייה איזושהי בקרה על יכולת המנהל להגביל את זכויותיו של החולה. הבקרה המוצעת היא שאותו מנהל יצטרך לדווח על ההגבלה אותה הוא נוקט לשר הבריאות ולאחראי על זכויות המטופל, כאמור בסעיף 25 לחוק זכויות החולה.

איני מבין כיצד הבקרה הזו תועיל לאותו חולה אשר נבצר ממנו לקבל את האורח שלו ביום מסוים.

המטרה היא למנוע שרירות וכן שמנהל בית החולים וצוותו יידעו כי על כל צעד כזה ישנה בקרה. אנו מעונינים למנוע מקרים בהם צוות בית החולים ימנע מאורח מסוים לבקר חולה לא בגלל סיבה רפואית, אלא בגלל שזה גורם אי נוחות לצוות.

להבדיל מבית חולים כללי, בבית חולים לחולי נפש התלות של החולה באנשי הצוות היא גדולה הרבה יותר. בבית חולים רגיל אין מערכת של ענישה. אינני מעונינת כי ההתייחסות לחולי נפש תהיה שונה וחריגה. לפי חוק זכויות החולה, לחולה רגיל יש אפשרות לבחור באיזה בית חולים הוא יקבל את הטיפול. לעומתו לחולה נפש אין את זכות הבחירה הזו. אני חושבת כי העובדה הזו מפלה לרעה את חולי הנפש.

שאלה נוספת אשר עולה, היא הזמינות של הפסיכיאטר המחוזי המורה על האשפוז. שעות העבודה של הפסיכיאטר הם 24 שעות ביממה, למרות שלא ניתן להשיג אותו 24 שעות ביממה. החוק אינו קובע כי הוא חייב להיות זמין 24 שעות ביממה, והתוצאה של כך היא שבמקרים רבים בסופי שבוע או בחגים בין המשפחה החולה הנמצא בבית נקלע למצב קשה, ובני המשפחה אינם יכולים לאתר את הפסיכיאטר המחוזי כדי שיורה על האשפוז.

עמדת הממשלה היא כי היא אינה מתנגדת לעיקרון המדבר על בקרה על מערכת בריאות הנפש. למרות זאת הצעת החוק הזו מאוד רחבה, דבר היוצר עמימות סביב המטרה שאותה כולנו מעונינים להשיג. לפי הצעת החוק הזו ברגע שלוקחים מחולה מסוים מצית, כיוון שהוא כבר ניסה בעבר להצית את מזרנו, זה חייב להיות מלווה בדיווח לשר הבריאות. בנוסף אני רוצה להעיר כי בהצעת החוק הזו ישנו בלבול בין המונחים. מנהל כהגדרתו בחוק טיפול בחולי נפש, הוא לרוב מנהל המחלקה.

האם את מתכוונת לומר כי ההחלטה על הגבלת זכויותיו של חולה מסוים נעשית רק על ידי מנהל המחלקה ולעולם אינה נעשית על ידי איש צוות אחר?

לפי החוק ההחלטה צריכה להתבצע על ידי מנהל המחלקה, וכך גם נעשה בפועל. למיטב ידיעתי, די נדיר שמנהל בית החולים הוא זה אשר מקבל את ההחלטה.

האם מנהל המחלקה רשאי להאציל סמכויות לרופא תורן באותה מחלקה?

רק מנהל המחלקה מקבל החלטה, אלא אם כן הוא נמצא בחופשה ויש לו ממלא מקום. אני לא אומרת שלא היו בעבר תקלות, אך השאלה היא האם תקלה ספציפית מלמדת על תופעה. אני חושבת כי אנו צריכים להגדיר היטב איזה סוג של החלטות צריכות להיות תחת בקרה נוספת. בלתי אפשרי כי כל החלטה של נטילת מצית תעבור מנגנון של בקרות. בנוסף, אנו צריכים לבדוק איזה מנגנון בקרה הוא האפקטיבי ביותר. אני חושבת כי דיווח לשר הבריאות על מניעת ביקורים ממטופל מסוים, איננו יתרום דבר. אני חושבת כי נכון יותר למצוא מנגנון בקרה בתוך המערכת עצמה.

איזו בקרה יכולה למנוע ממנהל מחלקה לשלול מחולה מסוים ביקור של אורח?

אני חושבת כי מנגנון הבקרה צריך להיות זמין בתוך בית החולים. יכול להיות כי האחראי על זכויות החולה ומנהל בית החולים הם הכתובת המתאימה. חברת הכנסת מעלה שאלה אחרת שהיא שאלה חשובה, אך היא שאלה נפרדת. אנו צריכים לחשוב מה אנו כוללים תחת ההגדרה של שיקול דעת רפואית. בהמשך לדבריה של חה"כ גוז'נסקי, אני חושבת כי זו זכותו של בית חולים כללי, פסיכיאטרי או אחר, לדאוג לסדר הציבורי בבית החולים. כך כאשר ישנו איזה אורח אשר מפר את הסדר הזה, בית החולים בהחלט יכול למנוע ממנו להיכנס.

הבעיה היא כי בית החולים מנמק את החלטתו תחת שיקולים רפואיים.

אני מסכימה איתך כי אם בית החולים אומר כי הסיבה שהוא לא נותן לבן אדם להגיע לביקור בבית החולים היא כי הצרכים הטיפוליים של המטופל מונעים את זה, הוא אינו נותן את הנימוק הנכון והמדויק.

את מציעה לצמצם את זכויות החולה, והרי זוהי לא מטרת החוק. את אומרת כי מותר להעניש חולה על התנהגות שאיננה נאותה, ולמנוע ממנו את הזכויות שמגיעות לו.

אני דיברתי על אפשרות למנוע מאדם מסוים שמפר את הסדר הציבורי להיכנס לבית החולים. אני מסכימה כי ההנמקה הנכונה של בית החולים צריכה להיות כי אותו אדם מפר את הסדר הציבורי, ולא כי אותו אדם ישפיע לרעה על מטופל ספציפי.

אני רוצה לתת דוגמא שתמחיש את דבריה של חה"כ גוז'נסקי ואת מטרת החוק. חולה מסוימת שלא סידרה את מיטתה בבוקר, נענשה ונשלל ממנה ביקור סוף שבוע אצל משפחתה. אני לא אומרת כי כל המקרים אינם מוצדקים. ישנם מקרים שיש הצדקה לכך שאותו חולה לא קיבל אפשרות ביקור בסוף שבוע בבית משפחתו. לחולה אשר נמצא במצב פסיכוטי יש בעיה לפגוש את משפחתו, אשר יכולה לעורר אצלו רגשות שמישהו אחר איננו מעורר. אנו מסכימים כי בית החולים רשאי לא לאפשר כניסה של הורה או מבקר תוקפן.

אנו חושבים כי מנגנון הבקרה צריך להיות על שלוש זכויות מרכזיות המגיעות לחולה, ביקורים, טלפונים ומכתבים. היום, לפי החוק, ניתן להגביל את החולה בתחומים אלה, למרות שהוא מורשה תמיד לפנות לעורך דין ולפסיכיאטר מחוזי. עדיין חשוב מאוד לחולה הקשר החיצוני עם חבר או בן משפחה. עוד אין לנו רעיון למנגנון בקרה שיוכל לפקח על שלוש הזכויות האלה, אך אנו בהחלט חושבים כי צריך לחשוב על מנגנון כזה. בדרך כלל הציבור מופנה להתלונן על זכויות חולה שנפגמו בפני אחיות בית החולים.

זה לא נכון. ישנה ועדה הכוללת רופא, אחות ועובדת סוציאלית.

אני מניח כי מטרת בית החולים ומטרת המשפחות היא אחת, להיטיב עם החולים. אני חושב כי צריך שייצא חוזר של המנהל הכללי שיבהיר בצורה שאיננה משתמעת לשני פנים, כי החלטתו של אותו בעל סמכות למנוע זכות מסוימת של חולה תהיה מנומקת בנימוק רפואי בלבד.

חשוב שזה יהיה מתועד.

באופן עקרוני כל החלטה רפואית אמורה להיות מתועדת ברשומה הרפואית.

אני חושב כי החלטות כאלה בהחלט חייבות להיות מנומקות, כדי שלא יוצרו מקרים בהם זכויות חולה תקופחנה שלא מטעמים רפואיים.

אני מסכימה להצעה הזו. הצעת החוק שלי מציע לנמק החלטות של שלילת אחת מזכויותיו של החולה. אני חושבת כי הנימוק הזה צריך להיות מחויב על פי חוק, ולא רק על פי חוזר המנהל הכללי.

אני רוצה לומר כי אנו לא מדברים על תקלות יוצאות דופן של שלילת זכויות. אנו מדברים על פניות רבות של משפחות אשר מספרות כי נשללות זכויות מבני משפחתם המאושפזים בבתי חולים לחולי נפש. בעקבות פניה אחת של שני אחים אשר מאושפזים בבית חולים פרטי לחולי נפש במחלקה פתוחה, אנו יצאנו לשטח. אנו לא הורשינו להיכנס לבית החולים כדי לבקרם. ישבנו לשוחח עם עובדת סוציאלית ועם רופאה, ורק לאחר מספר שעות הורשינו לפגוש את האחים בחצר בלבד. לא נתנו לנו לראות את חדרם.

חבל שלא ביקשתם את עזרתנו. אנו היינו יכולים לעזור לכם בכך.

אנו ניסינו להשיג את הלשכה המשפטית של משרד הבריאות, אך ללא הצלחה כיוון שהשעה היתה חמש אחר הצוהריים. אני רוצה להדגיש כי אנו מקבלים פניות רבות מחולים אשר אינם יכולים אפילו ליצור איתנו קשר טלפוני, כיוון שמונעים זאת מהם. אני חושבת כי צריך לשמור על זכויותיהם של חולים אלה יותר מאשר על זכויותיהם של חולים רגילים.

אני חושבת כי ההצעה שייצא חוזר מנכ"ל שיחייב נימוק של שלילת הזכויות איננה נכונה, כיוון שהגבלת הזכויות נעשית ברמת חוק, ועל כן גם שמירת הזכויות צריך שתיעשה ברמת חוק. אני מסכימה להצעת החוק של חה"כ תמר גוז'נסקי.

אני רוצה לתת דוגמאות מהשטח על תנאי שהייתם של חולים בבית החולים לחולי נפש. אצלנו מטופלים מקבלים אפשרות לשאת פלאפונים בתוך המחלקות. אנו מגבילים את הזכות הזו רק כאשר הסתבר ברמה החוקית, כי האדם הטריד אנשים.

בדרך כלל כאשר אדם נמצא במצב רפואי קשה וצריך להגביל אותו למיטתו בחדר בידוד, זהו מצב בו סוברים כי זהו מצב שאינו מתאים לביקורים. כאשר אנו סוברים כי הביקור יכול להרגיע את אותו חולה, אנו מכניסים את ההורים באופן צנוע לאותו חדר.

כאשר מופנות אלינו תלונות, אנו משתדלים לתת תשובה תוך שבוע ממועד הפניה. אני אינני רואה מנגנון אשר יאפשר מענה טוב יותר לאדם הנמצא במצוקה מהמנגנונים הקיימים היום שהם מנהל המחלקה, מנהל בית החולים, האדם האמון על פסיכיאטרייה משפטית בשירותי בריאות הנפש, פסיכיאטר מחוזי וראש שירותי בריאות הנפש אשר מוסמך מטעם השר. אני חושב כי עלינו לבדוק רק אם המנגנונים הקיימים פועלים נכון. אינני חושב כי עלינו לקבוע חוק אשר מניח מראש כי אותם מנגנונים אינם פועלים.

אני רוצה להדגיש את הבעיה עם אי זמינותו של הפסיכיאטר המחוזי. משפחות מרגישות אבודות כאשר הן נתקלות בבעיה עם בן המשפחה החולה בחגים ובסופי שבוע, ואין להם למי לפנות. בחג סוכות האחרון פנתה אלי משפחה שלא השיגה את הפסיכיאטר המחוזי והיתה זקוקה נואשות לעזרה בטיפול בבן המשפחה החולה. אני הצלחתי לאחר מאמצים להשיג את סגנו של הפסיכיאטר המחוזי, ואותו חולה אלים אושפז. אותו חולה אושפז במחלקה סגורה במצב קשה. כאשר לאחר כמה שעות מבקשים מהחולה לחתום על הרצון שלו באשפוז ללא כפייה, כיוון שהחוק אוסר אשפוז בכפייה. החולה מייד ביקש להשתחרר וטלפן למשפחתו שלושים פעם ואיים עליהם כי הם לא יבואו לקחת אותו, הוא יתאבד או יהרוג אותם. הרופא החליט כי צריך לשחרר את החולה לאחר שהוא התנהג יפה. הבעיה היא כי חולה כזה משוחרר לביתו ללא שום טיפול מלווה בקהילה. אותו חולה אמור להגיע למרפאה, אך ברגע שהוא אינו מעונין בכך, אין דרך להביא אותו לשם. יש כאוס רציני של חוסר תיאום בין המערכות השונות, ואין בקרה מרכזית.

אני רוצה לפתוח ולומר כי ההנחה הקיימת בהצעת החוק, כאילו אין כלל בקרה היום, איננה נכונה. חוק זכויות החולה דואג לשוויון זכויות של כל החולים, כולל חולי נפש. בשל כך אני סובר כי ליצור חוק אשר יתייחס רק לחולי נפש, יהיה אקט של אי שוויון. כל חולה רשאי לדבר בטלפון. יש טלפונים ציבוריים בכל מחלקה סגורה, בכל בית חולים. ההנחה הנוספת המתבטאת בדברי ההסבר של הצעת החוק ופוגעת מאוד בנו הפסיכיאטריים ובמנהלי בתי חולים, היא כאילו אנו מחפשים לנצל את חולשותיו של חולה. אני רוצה לומר כי אנו בעד החולים. אנו קיימים כדי לחזק אותם וכדי לעזור להם.

איגוד הפסיכיאטריים וההסתדרות הרפואית עבדו על הצעה אשר מונחת כרגע על שולחן משרד הבריאות. ההצעה מורכבת משני עקרונות. העיקרון האחד הוא לבטל את חוק לטיפול חולי נפש, וכן להחיל את כל החלקים שאינם פליליים בחוק חולי הנפש הנוכחי, על חוק זכויות החולה, ולהוציא את החלקים הפליליים לחוק העונשין. אנו מבקשים בהצעת החוק הזו לשחרר את הפסיכיאטרייה מקבלת החלטות משפטיות-חברתיות שאינן רפואיות. אנו מבקשים להעביר את הסמכות לאשפוז כפוי, פרט למצבי חירום, למערכת המשפט.

הסמכות המשפטית איננה מבינה בפסיכיאטרייה.

אנו ניתן את חוות הדעת הרפואית.

אני חושבת כי אנו פולשים לנושא אחר לגמרי.

חוק הטיפול בחולי נפש הוא משנת 1991. אני חושבת כי הגיע הזמן לעשות רביזיה בחוק הזה, כיוון שהוא חוק לא טוב. חוק זכויות החולה אומר במפורש כי כל מי שזקוק לטיפול רפואי יקבלו לפי כל החוקים, התנאים וההסדרים הנהוגים מעת לעת במערכת הבריאות בישראל. כיוון שחוק טיפול בחולי נפש קדם לחוק זכויות החולה, ישנו כאוס נוראי.

יש לכך גם סיבה חוקית. חוק ספציפי תופס לפני חוק כללי.

אני רוצה לומר כי מתוך ניסיוננו, הממונים על זכויות החולה בבתי החולים הם אנשים אשר מקבלים את משכורתם מההנהלה.

זה לא נכון. פסיכיאטר מחוזי איננו מקבל את משכורתו ממנהל בית החולים.

אני לא מדברת על פסיכיאטר מחוזי, אלא על ממונה זכויות החולה בבית החולים. יש הבדלים רבים בין בתי החולים לחולי נפש לבתי החולים הכלליים, אך יש דבר אחד המשותף לשניהם, והוא שהממונים על זכויות החולה פניהם לכיסוי ההנהלה ולא אל החולה. בשל כך אני אומרת כי ההצעה להעביר תלונה מסוימת לממונה על זכויות החולה, איננה תועיל. אני חושבת כי צריך למצוא פתרון אחר.

אצלנו באגף אנו בעד פתיחות ושקיפות, ואנו מבצעים זאת בפועל. אנו שותפים לפרוייקט של ייצוג חולי נפש על ידי עורכי דין. בשל כך בעיני זה מובן מאליו כי כל החלטה תהיה מנומקת על מנת שלא יטענו כי זו היתה החלטה שרירותית. אני חושב כי חובת ההנמקה הזו תאפשר את אותה פתיחות ושקיפות. אני חושב כי אנו באגף בריאות הנפש דואגים לזכויותיהם של החולים. למרות זאת יש גם החלטות רפואיות שניתן לערער עליהן ולבדוק אותן. אני מוכן שיביאו אלינו מקרים בהם התקבלו החלטות שאינן ראויות ומנומקות, ואנו נבדוק אותן ונסיק את המסקנות.

בדיון היום אנו שמענו שתי גישות. לאחת יש אמון במערכת ולשנייה אין אמון במערכת. כאשר אין אמון במערכת, הפתרון לא יכול להיות על ידי חוק שיחייב דיווחים ונימוקים. כדי שייערך דיון כזה, צריך שיהיה אי אמון בסיסי וגדול במערכת הזו. אני חושבת כי מאחורי הצעת החוק של חה"כ גוז'נסקי, שעשתה הרבה מאוד למען חולי הנפש, עומדות תלונות של גוף מסוים המבטא את הפרעות הסדר הציבורי יותר מאשר את בעייתם של החולים. אנו רואים היום בעיות בבתי החולים אשר נגרמות מן החוץ. בעיית שימוש הסמים גדלה לנגד עינינו ומלווה באלימות קשה מאוד. בשל כך אנו לא תמיד מאפשרים כניסה של אורחים ספציפיים לטובת ציבור החולים. אני מניח כי גם מנהל בית חולים כללי נאות לא היה מעוניין כי סוחרי סמים יסתובבו בבית החולים שלו.

הבעיה שאתה מעלה הינה בעיה פלילית, ואותה אתה צריך להפנות למשטרה.

אני רוצה להדגיש כי יש לנו הערכה לרופאים ולאנשי צוות רבים שעושים את מלאכתם בצורה נאמנה. אנו לא מאמינים כי הכוונה של המערכת היא להזיק לחולים, אך אנו יודעים כי מערכות שונות לעיתים מתקשות לבקר את עצמן. בשל כך ההמלצה שלנו עומדת בקנה אחד עם הצעת החוק בה אנו דנים היום, כלומר, ליצור מערכת של בקרה ואכיפה לא רק במסגרת בית החולים, אלא גם מחוץ למערכת של בית החולים.

צביאל רופא, יו"ר עמותת התמודדות הפנה מכתב לשר הבריאות בו הוא העלה הצעה שאיננה עולה כלל למשלם המסים. למי שעומד להתאשפז מרצון, כך הוא מציע, תינתן הזכות לבחור את המוסד הרפואי הפסיכיאטרי שבו יתאשפז. במקרה של אשפוז כפוי תהיה הבחירה בידי בני משפחה, או בידי אפוטרופוס. בצורה כזו בתי החולים לא ייהנו עוד מתפיסה אוטומטית, ויצטרכו לשפר את השירות, לשפר את התנאים, לשפר את הטיפול, ובצורה כזו להרוויח את לחמם.

אני רוצה לספר על מקרה שקרה בחג סוכות האחרון. בתל-אביב ברח חולה מבית חולים מסוים ואיים בהתאבדות. אמו חיפשה אותו למעלה מ24-. כאשר היא איתרה אותו, היא ניסתה לפנות לבית החולים כדי שיבואו לקחת אותו, אך הם הפנו אותה לפסיכיאטר המחוזי. הפסיכיאטר המחוזי לא היה זמין, והאם נמצאה במצב קריטי חסרת אונים. רק אחרי 48 שעות אנשי "עוצמה" הצליחו לאתר מישהו שיבוא לקחת את החולה לבית החולים.

אני חושבת כי ההשוואה בין בית חולים כללי לבין בית חולים פסיכיאטרי היא השוואה לא נכונה. בבית חולים כללי קיימת בקרה ציבורית, כיוון שכל הזמן מבקרים שם אנשים מן החוץ. בנוסף, בבית חולים כללי בדרך כלל אנשים מאושפזים לפרק זמן קצר, ואילו בבית החולים הפסיכיאטרי אנשים חיים. הרבה ממה שקורה בבית החולים לחולי נפש נעלם מן העין הציבורית. בשל כך אני מציעה לקבל את הצעת החוק של חה"כ תמר גוז'נסקי.

אני חושבת כי זה לא נכון כי כאשר אני פועלת בדרך שנראית למערכת הבריאות, אני יקירת המערכת, ואילו כאשר אני מציעה משהו אשר מעט נוגע בזכויות הבלתי מוגבלות של המערכת, אני אויבת המערכת. נרמז כבר קודם כי מאחורי עומד גוף. המטרה שלי היא טובת המערכת שבמרכזה עומד החולה.

לפני זמן מה פנה אליי נציג אחד הארגונים ואמר לי כי פנתה אליו חולה וביקשה שהוא יבוא לבקרה, אך לא אפשרו לו זאת מסיבה רפואית. כאשר אני טלפנתי לאותו בית חולים וביקשתי כי יתירו לו להיכנס, נעניתי בחיוב. כלומר, הסיבה שמנעה מאותו נציג מלכתחילה להיכנס לאותו בית חולים היא איננה רפואית. לדאבוני הרב, חולי נפש נבדלים מחולים אחרים לא רק בסוג המחלה, אלא גם ביחס אליהם. כאשר הם מתלוננים על עוול מסוים שנעשה להם, מתייחסים לכך בזלזול, כי הם הרי אנשים עם הזיות. היחס הזה מסביר את העובדה שחודשים מתעללים בחולים ומערכת שלמה שותקת. בשל כך אני דורשת ממערכת הבריאות להפסיק ולגונן על המערכת, ולהפסיק לטעון כי זכויות החולים בבתי החולים לחולי הנפש מוגנות במאה אחוזים. הרבה פעמים חולים מסתובבים בפיז'מה בחצר בית החולים. אם אותם חולים מסוכנים, מדוע הם מסתובבים בחוץ? אם אותם חולים אינם מסוכנים, מדוע הם מסתובבים בפיז'מה, ולא בבגדיהם האישיים?

הם מסתובבים בפיז'מה כדי שהשומר בשער יוכל לזהות אותם, והם לא יוכלו לברוח מבית החולים.

זה מנוגד לחוק. את אינך יכולה להחליט כי אותו חולה ילבש כל הזמן פיז'מה, כדי שלכם יהיה נח יותר מבחינה מנהלית. החוק קובע כי זכותו של החולה ללבוש את בגדיו האישיים. אני גרה בבת-ים ואני רואה כי החולים הללו מסתובבים עם הפיז'מה הזו גם ברחובות בת-ים. הדוגמא הזו מלמדת כי אין למערכת הזו יחס של כבוד בסיסי ביותר לחולים הללו. אני מציעה כי כולם יבדקו את עצמם. אני לא חושבת כי יש בית חולים אחד בו אין חולים המסובבים עם פיז'מה ללא כל סיבה.

בבית חולים לחולי נפש ישנה מערכת ענישה מנהלית, אשר איננה קיימת בשום בית חולים כללי. בשום בית חולים כללי לא יאסרו על חולה מסוים לטלפן או לקבל אורח. איני מייחסת למערכת אשמת התעללות, אלא אשמת זלזול בחולים. אני מציעה כי אני אשב עם משרד הבריאות ועם הגורמים השונים, כדי להגיע לגיבוש מנגנון שימנע את היחס הזה כלפי החולים.

שר הבריאות התייחס להצעת החוק שלי במליאת הכנסת, ואמר כי הממשלה החליטה לתמוך בהצעת החוק, וכי ייתכן והדבר יתאפשר במסגרת דיון רחב יותר לעניין תיקון חוק טיפול בחולי נפש, נושא שהוא בבחינה אינטנסיבית במשרד הבריאות.

אצלי בבית החולים היה מקרה של ניצול מיני של שלוש חולות על ידי אח. אני באופן אישי כמנהל בית החולים הגשתי תלונה במשטרה. השופט זיכה את הנאשם בטענה כי הוא איננו מאמין לחולי נפש. אם כך הבעיה היא אצלנו או אצל החברה בכללותה?

הבעיה היא אצל החברה כולה.

אני רוצה לסכם את ישיבת הוועדה. זה לא סוד כי התדמית של בתי החולים לחולי נפש בעיני הציבור, איננה טובה. הציבור חש כי יש שם אי-סדר. אני לא עושה הכללות, כיוון שאני מכיר בתי חולים אשר מטפלים בחולה לתפארת. אני רוצה לומר כי חה"כ גוז'נסקי מטפלת לאורך כל הדרך בנושאים חברתיים, ואין שום גוף חברתי העומד מאחוריה.

אני מציע כי המציעה בשיתוף עם משרד הבריאות, משרד המשפטים ונציגי ארגון "בזכות" יגבשו הצעת חוק מגובשת על מנת שנוכל למצוא פתרון לבעיה, ולאפשר לאותם חולי נפש יחס של כבוד ושמירה על זכויותיהם. בנוסף, הוועדה תערוך ביקור פתע באחד מבתי החולים הפסיכיאטריים בארץ. תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:40