דיווח על יישום התכניות לטיפול בנפגעות תקיפה מינית ולהוצאת נשים ממעגל הזנות

5
הוועדה לקידום מעמד האישה
18.7.2007


הכנסת השבע עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני

פרוטוקול מס' 74
מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה
יום רביעי, ג' באב התשס"ז (18 ביולי 2007), שעה 09:00

דיווח על יישום התוכניות לטיפול בנפגעות תקיפה מינית ולהוצאת נשים ממעגל הזנות

חברי הוועדה: גדעון סער – היו"ר
עמירה דותן
מרינה סולודקין

מרית דנון, מנהלת הרשות לקידום מעמד האישה, משרד ראש-הממשלה
מרי חדייר, ראש תחום מעמד האישה, הרשות לקידום מעמד האישה, משרד ראש-הממשלה
סייף אימן, אגף כלכלי, משרד ראש-הממשלה
חיותה שנבל, מנהלת השרות לנערות וצעירות, משרד הרווחה
עדה פליאל טרוסמן, סגנית מנהלת השירות לנשים ולנערות, משרד הרווחה
ציפי נחשון גליק, מפקחת ארצית לטיפול באלימות במשפחה, משרד הרווחה
ד"ר רחל אדטו, המועצה לבריאות האישה
מרים זינגר, בריאות הנפש, משרד הבריאות
סנ"צ נורית זיו, ראש מדור נפגעי עבירה, המשרד לביטחון פנים
שושנה צימרמן, מנהלת היחידה לחינוך מיני ולמניעת התעללות, משרד החינוך
עו"ד גלי גלזר, הלשכה המשפטית, משרד התעשייה, המסחר והעבודה
יהודית אורנשטיין, מנהלת אגף א' מרכז מידע, המוסד לביטוח לאומי
דורלי לבנסארט, מנהלת הקרן לילדים בסיכון, המוסד לביטוח לאומי
שולה אגמי, יועצת למרכז השלטון המקומי
טל קרמר-ודעי, מנכ"לית איגוד מרכזי סיוע לנפגעות תקיפה מינית
רונית סדגר, מנהלת המרכז הר תחומי, עיריית חיפה ובית חולים בני ציון
אליזבת הלוי-ברגר, רכזת במרכז הסיוע, חיפה
שירלי שויער, רכזת במרכז הסיוע, חיפה
ליזה ניקולייצ'וק, מנהלת מרכז סיוע באר-שבע
עידית הראל-שמש, דוברת מכון תודעה, חקר תופעת הזנות בארץ ובחוץ לארץ
לידיה ניקיטין, אית"ך, משפטניות למען צדק חברתי
איריס ודאי, עמותת מקום בטוח
שאענה שכטרמן, ויצ"ו
עמליה אוהלי, אמונה
עו"ד טלי אייזנברג, יועצת משפטית, "אישה לאישה", מרכז פמיניסטי, חיפה
ד"ר צביה זליגמן, מנהלת השירות לטיפול בנפגעי טראומה מינית בילדות, ביה"ח איכילוב
עו"ד עדי וילינגר, מוקד סיוע לעובדים זרים
ד"ר איילת גלעד, עמותת קול הילד למניעת הטרדה מינית בקרב ילדים
ד"ר שאול שרייבר, מנהל מערך הפסיכיאטרייה, בית החולים איכילוב
אסנת מזרחי, נפגעת תקיפה מינית

דלית אזולאי

אהובה שרון – חבר המתרגמים בע"מ



דיווח על יישום התוכניות לטיפול בנפגעות תקיפה מינית ולהוצאת נשים ממעגל הזנות

אני פותח את ישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה כאשר על סדר היום דיווח על יישום התוכניות לטיפול בנפגעות תקיפה מינית ולהוצאת נשים ממעגל הזנות.

ביקשתי לכנס את הישיבה הזאת עוד במהלך הכנס הנוכחי, כנס הקיץ, על מנת לוודא את ההתקדמות בתכנון וכמובן בביצוע של שני הנושאים הללו להם התחייב ראש-הממשלה במהלך הופעתו בפני הוועדה ב-1 בינואר. אני יודע שיש הבדל ברמת ההיערכות בין שני הנושאים, כך מרית מעדכנת אותי, אבל אנחנו חייבים לוודא – ואני יודע שהכוונות של ראש-הממשלה היו כוונות אמיתיות בנושאים הללו – את הביצוע של הנושאים הללו וגם את ההעברות התקציביות שכרוכות בכך.

אני מבקש ממנהלת הרשות למעמד האישה, יועצת ראש-הממשלה לקידום מעמד האישה, מרית דנון, לפתוח בדברים.

תודה רבה. הייתי רוצה להתחיל דווקא במשהו מאוד אישי. אתמול הייתה לי פגישה עם אישה נפגעת תקיפה מינית – אני בכוונה מעמעמת את הדבר הזה – שנפגעה לפני למעלה מעשר שנים וכמה שאני קוראת ולומדת את הנושא ומתעמקת, אתמול פתאום הבנתי שאולי חוץ מאנשי המקצוע שנתקלים בנשים האלה מדי יום, רובנו לא מבינים במה מדובר, מה גודל הפגיעה, זה שלפעמים נשאר בחיים מישהו שהוא מת, ראיתי חי-מת מהלך ולכן אני רוצה להדגיש כאן את גודל הרגע הזה שלנו בוועדה כי אני באמת מרגישה שיש פה תנופה של עשייה וזו החובה שלנו כחברה לתת לנשים שעברו תקיפה מינית אולי לא שיקום מלא, כי אולי לפעמים זה בלתי אפשרי, אבל לפחות לאישה כמו שראיתי אתמול, לתת לה את האפשרות לקום בבוקר ולדעת למה היא קמה ושהשמש זורחת ולפעמים אפשר להעלות איזה בדל של חיוך. כאשר שאלתי אותה בין השאר מה היא הייתה רוצה חוץ מטיפול כזה וכזה, הייתה שתיקה של כמה דקות ולאחר מכן היא אמרה לי שהיא הייתה רוצה את החיים שלה שנלקחו ממנה בחזרה.

כמו שיושב-ראש הוועדה אמר אנחנו בעצם היום מדווחים בעקבות הופעת ראש-הממשלה ב-1 בינואר. מי שלא היה בישיבת הוועדה, הוצגו בפני ראש-הממשלה ב-1 בינואר שתי תוכניות כאשר תוכנית אחת היא לטיפול בנפגעות תקיפה מינית והתוכנית השנייה היא הוצאת הנשים ממעגל הזנות. ראש-הממשלה הודיע על תקצוב של שתי התוכניות הללו בסך של 30 מיליון שקלים, כל תוכנית 15 מיליון שקלים, כאשר החלוקה היא 20 מיליון שקלים לשתי התוכניות בשנת 2007 ועוד 10 מיליון שקלים בשנת 2008. בעקבות הישיבה אז פנינו אל מנכ"לי המשרדים הרלוונטיים וביקשנו שכל משרד ימנה שני נציגים. הוקמה ועדה בין-משרדית שהתחילה לפעול ברצף ובאמת אני רוצה להודות כאן לכל חברי הוועדה שנוכחים כאן. זה היה תענוג לעבוד אתכם. היה פה שילוב ידיים. אני חושבת שהייתה עבודה טובה שנעשתה באמת ברוח טובה, ולכן הגענו עד הלום.

עוד משהו שמאוד מטריד אותי באופן אישי. לפני כשבוע-10 ימים התפרסמה כתבה ב"ידיעות אחרונות" על התוכנית ובגלל חוסר דיוק תקשורתי נאמר שם שמרית דנון יזמה את התוכנית. אני מודיעה פה על גבעה רמה שזה לא אני יזמתי את התוכנית, הרשות לקידום מעמד האישה היא זאת שריכזה את הצוות, ואנשים אחרים יזמו את התוכנית, עבדו שנים על התוכנית, משרדי ממשלה ועמותות. אני לא אוהבת להתהדר בנוצות שאינן שלי והדבר הזה מאוד חרה לי. בכל ההופעות באותו יום אמרתי את הדברים ואמרתי את הדברים האלה גם בטלוויזיה וגם ברדיו. מאוד חשוב היה לי לומר זאת גם כאן.

אני אציג בקצרה את דרך העבודה ואחר כך תהיה הצגה של התוכניות עצמן כאשר עדה פליאל-טרוסמן שתציג את הנושא של נפגעות תקיפה מינית כאשר התוכנית כבר מוכנה ויוצאת לדרך, וציפי נחשון-גליק תציג את הנושא של הוצאת נשים ממעגל הזנות. נשארה לנו עוד ישיבה אחת ואנחנו כבר בסיום הדרך ואני מקווה שאנחנו כבר יוצאים אליה.

בבואנו לדון בבעיה היינו מודעים לכך שהתקציב הוא מוגבל והוא לא נותן מענה לתופעה כולה. לא רציתי שבעקבות תוכנית כזאת יתקבל איזה רושם שכל הבעיות נפתרות - כי הבעיות לא כולן נפתרות – ולכן המסמך שיצא הוא מסמך שסוקר את הבעיה בכללותה ומדגיש גם את הנושאים שאינם מטופלים במסגרת התוכנית. התוכנית בעיקרה מתמקדת בנערות ובנשים. משרד החינוך העלה את הבעיה שהתוכנית לא נותנת מספיק מענה לילדים, ובהחלט התקיפות המיניות לצערנו לעתים מתרחשות בגיל הרבה יותר צעיר ולא דווקא מגיל 13 אלא לפעמים מגיל 4 ו-5 ואפילו פחות, ולכן ניסינו אתמול ברגע האחרון להגדיל עוד קצת את התקציב שקשור לילדים במערכת החינוך ולילדים בכלל. נמצאת כאן שוש צימרמן ואני יודעת שהתקציב הזה לא עונה על הכול, אבל עשינו כל מאמץ ואני מקווה שאולי בשנים הבאות נוכל להדגיש את הנושא הזה.

התוכנית באופן כללי מדברת על שדרוג שלושה מרכזים קיימים, על הקמת שלושה מרכזים חדשים, על הקמת חלופה אשפוזית שהוצגה בזמנו בפני ראש-הממשלה על-ידי עמותת מקום בטוח, על הקמת שש דירות מעבר ליד המרכזים, ודבר מאוד חשוב – הכשרות והשתלמויות לאיתור וטיפול בנפגעות תקיפה מינית.

אני רוצה לציין שבימים האחרונים אני שומעת בתקשורת טענות שהמדינה והחברה כאילו מאוד מעודדות נשים להתלונן אבל בעצם לא נותנות מענה. אני חושבת שהתוכנית הזאת היא באמת הוכחה שהמדינה נותנת מענה, אם לא מלא, מרחיבה מאוד את האזורים הגיאוגרפיים שהיו כלולים בתוכנית, מאוד מעבה את הטיפול, ואני חושבת שבהחלט זה צעד קדימה.

אני רוצה לומר איך עבדנו בוועדה. התחלנו לשבת מספר ישיבות רצופות רק של המשרדים הממשלתיים.

אנחנו ב-24 השעות האחרונות מנהלים מאבק נגד חוק ממשלתי מטורף שהביאו אתמול בהליכים מזורזים למניעת או לדחייה בפיקוח על עברייני מין מורשעים שהם משוחררים, שהיישום שלו נדחה כבר פעם אחת, חוק שהכנסת עבדה עליו שמונה שנים, והיישום שלו לא כרוך בהיערכות תקציבית או אחרת שהיא מאוד יוצאת דופן, וזאת בעיניי נסיגה מאוד גדולה לאחור. היום תהיה הצבעה ואני מאוד מקווה שההצעה תיפול ושלא נהיה במצב שמצד אחד אנחנו מתקדמים אבל מהצד השני אנחנו נסוגים. אף אחד לא נתן הסבר. אנחנו כמעט הצלחנו אתמול להפיל את הפטור מחובת הנחה בוועדת הכנסת, אבל כאשר הממשלה הרגישה שהחוק בסכנה, היא קיימה את הדיון היום ודחתה את ההצבעה להיום והרבה מאוד מהחברים – מיכאל מלכיאור, שלי יחימוביץ ואחרים – התגייסו לעניין הזה, גם חברי כנסת משורות הקואליציה. ההצבעה צריכה להיות היום ואני מקווה שנצליח.

גם לא שלחו את השר שהגיש את החוק כדי לנמק אלא שלחו את גדעון עזרא, שזה דבר מוזר מאוד.

עוד שתי מלים על אופן העבודה של הצוות הבין-משרדי לשני הנושאים האלה. אנחנו ישבנו במספר ישיבות רצופות לכל נושא. בהתחלה ישבנו המשרדים הממשלתיים ובשלב האחרון הזמנו גם גופים לא ממשלתיים, בעיקר גופים שמטפלים בשטח, והכוונה הייתה להציג בפניהם את התוכנית, לשמוע את הערותיהם, ללמוד מהניסיון שלהם. מאוד היה חשוב שהגופים הממשלתיים יעבדו עם הגופים שעובדים בשטח כדי ללמוד מהניסיון ושהתוכנית תהיה מקובלת עליהם. זה נעשה גם בנשוא של נפגעות תקיפה מינית וגם בנושא של הזנות.

אני רוצה שוב לומר תודה ליושב-ראש הוועדה. אני בהחלט מודעת לנושא ויודעת שאם לא היה מועלה הנושא בוועדה לקידום מעמד האישה בכנסת ואם לא היה מוזמן ראש-הממשלה, לא היינו מגיעות עד הלום, במיוחד בנושא הזנות כאשר זאת בעצם הפעם הראשונה שיש גישה של המדינה, גישה מערכתית, עם רצף של שירותים לכל אורך הדרך ותקציב. אני באמת מודה לחבר הכנסת גדעון סער. זה משהו שאנחנו מאוד מתהדרים בו ואפילו באו"מ היינו מאוד גאות להציג את הנושא הזה שהוא משהו יוצא מן הכלל. תודה רבה.

לפני שאני מתחילה בדבריי, אני חשה חובה נעימה להודות לאישה מאוד מאוד יקרה, למרית דנון, מנהלת הרשות למעמד האישה, שאת אמנם גלגלת את הדברים קדימה, אבל מהרגע שאת נכנסת לתמונה, באמת אלמלא המאמצים שלך, הנחישות שלך והאהבה שלך לשני הנושאים האלה, אני לא חושבת שהדברים היו מתקדמים והיינו מגיעים לכלל דיון בהם היום.

אפילו שזה יצא בעייתי, אני רוצה להודות לבתי, ליעלה טרוסמן, על העיצוב של המצגת הזאת ואני גם רוצה להודות לה על כך שהכניסה לשירות שלנו בשנים האחרונות – וחיותה עדה לכך – ממד אומנותי.

לנושא שלנו. בהמשך למה שמרית אמרה מבחינת המפגש שלה עם נפגעת תקיפה מינית, כל מילה שאמרת היא בסלע, היא בהתנסויות ובתיאוריה, בפרקטיקה ובטיפול. תקיפה מינית היא כל פעילות מינית בניגוד לרצון ושלא בהסכמה. תקיפה מינית כוללת אונס וניסיון לאונס, גילוי עריות, הטרדה מינית, מציצנות, כאשר כל צורות התקפה המינית הנן עבירות. תקיפה מינית היא פעולה של כוח שאין לה כל כושר לדחף מיני, אך מתבטאת באלימות באמצעות מין וכפייה מינית. 91 אחוזים מקורבנות האונס והתקיפות המיניות הן נשים ו-9 אחוזים הם גברים. כ-99 אחוזים מהפוגעים המדווחים הם גברים. הפגיעה המינית בנשים הנה בשכיחות גבוהה משל הגברים כאשר ההערכה היא שאחד משבעה גברים עלול לעבור תקיפה מינית והתקיפות המיניות כלפי גברים מתרחשות באופן מובהק בגיל הילדות. בנוסף, כפי שאתם רואים במצגת, ההערכה בעולם המערבי היא שאחת מכל שלוש נשים עוברת תקיפה מינית ואחת מכל ארבע נשים עוברת אונס. כמובן אנחנו רואים שתופעת האלימות המינית חוצה את גבולות המין, הגיל, התרבות, השכבה החברתית או הקבוצה האתנית.

האלימות המינית פוגעת לא רק בגופה של האישה/הנערה אלא בכל עולמה הגופני, הקוגניטיבי, הנפשי, המשפחתי והחברתי. לעתים היא פוגעת בתפיסת העולם הבסיסית שלה, בכבודה כאדם, לעתים בעצם הביטחון בחיים, בנשיות, ביכולת להמשיך ולהאמין בבני אדם.

השלכות הפגיעה נוגעות ברבדים עמוקים ביותר שמובילים בין היתר לתחושות אשמה, חוסר אונים, השפלה, בלבול, כאבים פיזיים וכאב נפשי שהולך לבן לוויה קבוע של הנפגעות. היא עוצרת תהליכי התפתחות נורמטיביים, היא משפיעה לאורך זמן, היא פוגעת במערכות היחסים, ביכולת ליצור קשר בין-אישי, לעתים קרובות הפגיעה היא בתפקוד היום יומי על היבטיו השונים וביכולת ללמוד ולעבוד.

מטרת ההתערבות הטיפולית היא לסייע לנפגעת לרכוש מחדש חוסן נפשי, לרכוש מחדש את השליטה על חייה ואת יכולת הבחירה. הנפגעת מאבדת את עולמה ולכן היא זקוקה לטיפול מכיל, ייחודי ומומחה שיחזיר לה את האמון בחברה, באדם ובעצמה, ויחזיר אותה לחיים.

העבודה עם הנפגעות חושפת את המטפלים ואת אנשי המקצוע לטראומות ולחוויות הקשות שלהן. ההיבטים האלו מדגישים את הצורך בהדרכה ובסיוע רגשי תומך למטפלים.

אני אעבור מאוד בקיצור על הנתונים של הפגיעות המיניות בנערות צעירות ונשים.

בשנת 2006 נפתחו במשטרה למעלה מ-4,000 תיקים בגין עבירות מין, כ-3,400 תיקים בגין תלונות נשים, בכ-50 אחוזים מהתיקים שנפתחו התיקים היו קטינים וקטינות.

באותה שנה מרכזי הסיוע נחשפו ללמעלה מ-9,000 פניות חדשות, מרכזי הטיפול הרב-תחומיים טיפלו ב-155 נשים ונערות, והמרכז לטיפול בנפגעות מיני לילדות טיפל ב-60 נפגעות.

עובדות השירות לנערות וצעירות בשירותי הרווחה טיפלה בלמעלה מאלף נערות.

אני רוצה להדגיש שהמספרים האלה אינם משקפים בכל צורה שהיא את מספר הנפגעות אלא רק חלק קטן מאוד מבעלות הכוחות שהצליחו לחשוף את ההתעללות בהן ולהגיע למשטרה, למרכז הסיוע, למרכז הטיפול, לעובדת הנערה ולכל מישהו אחר שיכול היה לסייע להן ולהפנות אותן.

אנחנו גם רואים מהנתונים בשנים האחרונות, מהנתונים של מרכזי הסיוע, שכ-60 אחוזים מהפניות אליהם הן של נערות וצעירות בגילאים 13 עד 25.

אלה הן המסגרות הקיימות שמטפלות גם בצעירות, בנערות ובנשים, וגם בנערים נפגעי אלימות מינית. לא אעבור על כולם אבל אני רוצה להדגיש בסעיף 8 את שני המרכזים האקוטיים בבתי החולים לטיפול בנפגעות תקיפה מינית. יש מרכז כזה בבית החולים וולפסון לתושבי תל-אביב והמרכז והשני הוא בבית החולים בני ציון לתושבי חיפה והגליל המערבי. המרכז האקוטי הזה, הטיפול האקוטי בנפגעות תקיפה מינית מורכב מטיפול רפואי מיידי בפגיעות השונות, ביצוע בדיקות מקיפות לביסוס ראיות משפטיות ותיעוד הממצאים, סיוע פסיכו-סוציאלי ונפשי מיידי, מתן טיפול מונע למחלות מין ומחלות זיהומיות כמו איידס, צהבת וכדומה, ומעקב רפואי ונפשי בשיתוף עם הגורמים המשיקים בקהילה.

כל המסגרות האלה שהזכרתי, הציבוריות והפרטיות כאחת, אינן מסוגלות לתת מענה למספר הגבוה ההולך ונחשף של הנפגעות, לא לאיתור, לא לטיפול ולא לשיקום. כדי לשנות את המצב הזה ולהתחיל לטפל כיאות בנפגעות הפגיעה המינית, הכנו את התוכנית הזאת.

התוכניות לביצוע בשנת 2007 מורכבות מהכשרות והשתלמויות לאיתור וטיפול.

מאחר שאנחנו מדברים על השנה הנוכחית, אם תוכלי לומר לגבי כל שלב שהוצג לביצוע, מתי התוכנית לבצע אותו.

בהזמנה שקיבלנו להיום קראנו שאנחנו מציגים את יישום התוכנית. אם כן, זה עוד לא כל כך מדויק, זה עוד לא יישום התוכנית אלא זאת התוכנית שברגע שנקבל את התקציב נתחיל לבצע אותה.

הכסף ישנו. 10 מיליון שקלים נמצאים כבר במשרד ראש-הממשלה.

למה הכסף לא מועבר למשרד הרווחה?

עכשיו זה יעבור. מחר.

נא לעדכן אותי. זה צריך אישור ועדת הכספים?

אני חושבת שזה אחרי זה.

הכספים במשרד ראש-הממשלה ויש אישור תקציבי למשרד ראש-הממשלה להעביר למשרד הרווחה. זה משהו טכני לחלוטין.

אנחנו רוצים שמה שרשום לביצוע ב-2007 יבוצע.

זה עומד להעברה מיידית.

שתהיה הבטחה ל-12 חודשי פעילות.

אני מבקש לדעת כאשר ההעברה מתבצעת. אם תוך שבוע ימים זה לא התבצע, תעדכני אותי. אני מתכוון גם להעברות למשרדים אחרים. אותו כסף שאמרה מרית שהוא קיים ואושר כאן שהוא ניתן להעברה מיידית, אני רוצה לוודא. כל הדברים שכתובים כאן לביצוע, אם התקציבים לא יעברו – הם לא יתבצעו ואנחנו צריכים לוודא שזה יתבצע.

כל התוכניות שכתובות כאן לביצוע בשנת 2007, אנחנו נתחיל לבצע אותן בו-זמנית את כל התוכניות בתקווה שנספיק כמה שיותר עד סוף השנה, ומה שלא נספיק, אנחנו נמשיך לבצע בשנת 2008 כאשר נקבל גם את התוספת של ה-5 מיליון שקלים בשנת 2008.

תאמיני לי שהאינטרס של כולנו הוא שמלוא הסכום שניתן לשנת 2007 יבוצע ב-2007 כי זה הרף לעתיד. אי אפשר לצאת מנקודת הנחה בדברים האלה.

אנחנו היינו רוצים את הכול כבר עכשיו.

כל ההישגים שמגיעים אליהם זאת פלטפורמה. אם לא מבצעים, אחרי כן יכול להיות כרסום. אני יודע שאין מזרזים את המזורזים, אבל הסיבה שקבעתי את הדיון היום הוא כי רציתי להיות בטוח שאנחנו מתקדמים בפועל.

לגבי הכשרות והשתלמויות לאיתור וטיפול בנפגעות תקיפה מינית, אנחנו מדברים על הכשרות לאיתור וזיהוי, וזאת יען כי עובדי ציבור רבים שמטפלים בתחומים שונים נתקלים בנפגעות תקיפה מינית במרפאות הבריאות, בריאות הנפש, בבתי החולים, במחלקות לשירותים חברתיים, במערכת החינוך, ועובדים רבים מביניהם אינם מסוגלים לזהות שבפניהם ניצבת נפגעת תקיפה מינית. לכן, כדי לאפשר את האיתור ואת זיהוי הנפגעות ולהפנות אותן לטיפול, אנחנו חשבנו שחשוב מאוד לעשות הכשרות בנושא. כמו כן, אין מספיק מטפלים, מומחים לטיפול בנפגעי תקיפה מינית בעיקר במגזר הציבורי ואנחנו צריכים להכשיר מטפלים במגזר הציבורי לטיפול בנושא.

כאן אתם יכולים לראות שאנחנו מתכננים הכשרות לעובדים סוציאליים, לפסיכולוגים, לרופאים, לאחיות, ליועצים חינוכיים, כאשר נושאי הלימוד בהשתלמויות ובהכשרה יהיו זהים, אבל יועברו בעומק ובהדגשים שונים בהלימה לאנשי המקצוע ולמשך ההשתלמות.

כמו שאמרתי, תהיינה גם הכשרות לעובדים סוציאליים ולפסיכולוגים המטפלים ותהיינה הדרכות לעובדים המקצועיים שמטפלים במרכזים האזוריים הרב-תחומיים בנפגעות תקיפה מינית.

מתוך ה-10 מיליון שקלים תקצבנו וחישבנו וההכשרות שדיברנו עליהן תעלינה כ-400 אלף שקלים.

הליבה של התוכנית היא בעצם שדרוג המרכזים הרב-תחומיים הקיימים בטיפול בנפגעות תקיפה מינית והקמת שלושה מרכזים טיפוליים חדשים. אני אומר כמה מלים על מהותו של מרכז טיפולי רב-תחומי שאנחנו רואים אותו כשירות ציבורי ייחודי שמפעיל אנשי מקצוע מומחים בטיפול בנפגעות תקיפה מינית ומשמש גם כמרכז הדרכה והכשרה לאנשי מקצוע בקהילה בנושא.

הרציונאל להקמת מרכזים כאלו הנו מתן רצף טיפולי לנפגעות מיד לאחר האונס והטיפול הממוקד במרכזים האקוטיים בבתי החולים מצד אחד, ואיתור נשים ונערות שנפגעו בשלבים שונים בחייהם, לא טופלו ומתפקדות שנים רבות בשולי החיים מצד שני. הייחודיות של המודל בשילוב של טיפול נפשי בנפגעת ומתן מענה כוללני לצרכיה הפיזיים, מה שאנחנו מחכים טיפול ביו-פסיכוסוציאלי כאשר המטרה היא שיקום נפגעות התקיפה המינית בעבר ובהווה.

כפי שהזכרתי, בפועל קיימים שני מרכזים רב-תחומיים אזוריים שמופעלים על ידי משרד הרווחה, האחד בחיפה, ויושבת פה המנהלת שלו, רונית סדגר, והשני בראשון לציון, שהמנהלת שלו ברגע האחרון נקראה לנושא אחר במקום אחר, והמרכז השלישי הוא מרכז שנותן מענה פסיכו-תרפויטי רפואי ופסיכיאטרי לנפגעים ולנפגעות גילוי עריות בבית החולים איכילוב, של משרד הבריאות, שהמנהלת שלו, צביה זליגמן, נמצאת כאן אתנו.

כפי שאמרתי, התוכנית היא לשדרג את שלושת המרכזים הקיימים כדי שיוכלו לטפל ב-100 נפגעות בו זמנית ולהקים שלושה מרכזים נוספים, כאשר בחלק מהמרכזים יפעלו עובדים שייתנו שירות ליישובי פריפריה שונים.

במחוז המרכז ישודרגו המרכז בראשון והמרכז בתל-אביב, במחוז הצפון ישודרג המרכז בחיפה ויוקם מרכז אזורי לנפגעות ערביות בעיר נצרת. במחוז ירושלים יום מרכז רב-תחומי בירושלים שייתן שירותים ייחודיים גם לאוכלוסייה החרדית והערבית, ובאזור הדרום יוקם מרכז אזורי רב-תחומי בעיר באר-שבע שייתן מענה אזורי.

זה חשוב מאוד להגיע לפריפריה.

כן, יש לנו עוד תוכנית שתכף אגיע אליה.

כמובן שלאוכלוסיות בעלות תרבויות ייחודיות אנחנו נעשה מאמצים לתת מענה על ידי עובדים מקצועיים בני אותה תרבות ודוברי אותה שפה.

מבחינת המיקום הפיזי של המרכזים, הם יוקמו או במסגרת המחלקות לשירותים חברתיים או במסגרת בתי החולים או במיקום פיזי אחר והכול על פי היתרון היחסי שניתן יהיה להפיק מהמקום. אנחנו רוצים שהמענה באמת יהיה אוניברסלי. למשל, אם אנחנו מדברים על אוכלוסיות בנגב שתוכלנה להגיע לבית חולים כאשר אף אחד לא יוכל לומר לשם מה הן באות כדי שלא תהיה עליהן סטיגמה.

עשינו שני מודלים למרכזים, כאשר מודל אחד הוא של שני המרכזים הקיימים בחיפה ובראשון, כאשר הם ישודרגו גם במערך יום לנשים. מערך יום לנשים הוא עטיפה יומית אינטנסיבית לנשים במצבים אקוטיים, מעין מועדון יומי, שנשים תוכלנה לקבל בו הרבה מאוד החלה, פעילויות לשעות הפנאי, כישורי חיים בסיסיים וכיוצא בזה.

המודל השני הוא למרכז בתל-אביב ולמרכזים החדשים שיוקמו, והוא הולך על פי אותו כוח אדם ואותו מבנה, להוציא מערך היום לנשים. כאשר יזדקקו למערך יום לנשים, אנחנו מקווים שנוכל לפתח זאת גם שם.

בנוסף לשני המודלים האלה של ששת המרכזים, אנחנו משריינים שלוש משרות לעובדים סוציאליים מטפלים בשלושה מרכזים. מעבר לעובדים שייתנו מענה אזורי יהיו שירותי לוויין של עובדים שייתנו מענים לפריפריה, ייסעו אל המקומות וישבו בתוך המרכזים. למשל, אני נותנת את זה כדוגמה כי עוד לא קבענו שזה מה שיהיה, במרכז האזורי בחיפה תהיה עובדת שתהיה מיועדת לעמקים מעבר לאזור עוטף חיפה. אני לא מזכירה את הסכומים כי אתם רואים אותם במצגת.

ליבה נוספת של התוכנית היא חלופת אשפוז לנפגעות תקיפה מינית, מקום בטוח. בארץ לא קיימת כל מסגרת ל-24 שעות ביממה אליה תוכלנה להגיע נפגעות תקיפה מינית בתקופות בהן הן מוצפות על ידי זיכרונות טראומתיים וסובלות מרמת ניתוק גבוהה שפוגעת באופן משמעותי בתפקוד שלהן ושעלולה להביא לפגיעות עצמיות ולניסיונות אובדניים. לא קיימת בארץ מסגרת אשפוז מתאימה לנפגעות כי בתי החולים הקיימים על הצוות המעורב שלהם עלול במצבים מסוימים להחריף את מצבן של חלק מהנפגעות ולשחזר את הטראומה שלהן. לכן אנחנו יכולים להודות מאוד לעמותת מקום בטוח – ונמצאות כאן איריס ודאי ועירית עופר - שאלמלא הן הביאו את התוכנית הזאת לוועדה כאן ואלמלא הדחף של היושב-ראש, והדברים הגיעו אל מנכ"ל המשרד שלנו, ואז אנחנו אמרנו לו שהתוכנית היא מאוד מאוד יפה, אבל אלמלא תהיינה אפשרויות טיפול בקהילה, אלמלא יהיו מרכזים נוספים, לא תהיינה פניות לחלופת האשפוז הזאת. אז הוא אמר לי להכין תוכנית לאומית ואכן הכנתי אותה והדברים התגלגלו הלאה. תודה רבה לכם על המנוף שהובלתם.

כאמור, יש צורך במסגרת לנשים וצעירות שסובלות מניתוקים שיהיה בה צוות שיוכל לזהות את התופעה, להגיב עליה באופן מתאים ולא לפרש אותה כפסיכוזה. המסגרת מיועדת לשהיית 12 נשים בו זמנית לתקופה של שלושה חודשים. המטופלות אמורות להיות מופנות על ידי מטפלים בקהילה ולחזור אל המטפלים בקהילה, במחלקות לשירותים חברתיים, במרכזים הטיפוליים ובמקומות נוספים.

עמותת מקום בטוח הגישה הצעה למסגרת חלופת אשפוז חדשנית לנפגעות בעלות של כ-2,4 מיליון שקלים לשנה ובשנה הזאת יוקצב להתחלת הקמת המסגרת סכום של 1,7 מיליון שקלים.

אולי הביטוח הלאומי ישתתף.

נראה כאשר נקבל את ההסכם.

במה הם אמורים להשתתף?

הם אמורים להשלים. אנחנו בדין ודברים כרגע עם הביטוח הלאומי.

לביטוח הלאומי יש עודפים של מיליארדי שקלים וכאן מדובר בסכומים פעוטים.

היתרון של הקרן שכאשר היא משתתפת במימון, היא גם מממנת מחקר וחשוב בתוכנית כזאת אינטנסיבית ומורכבת, שנראה כמה זה אפקטיבי.

אני מבקש לעדכן אותי בנושא.

אנחנו לא עמותה שיכולה להפעיל את הפרויקט.

אתם לא מפעילים, הקרן מפעילה.

אנחנו לא עומדים בקריטריונים של ביטוח לאומי ושל משרד הרווחה אלא אנחנו צריכים עמותה מפעילה אחרת. יש דין ודברים כרגע עם ביטוח לאומי לגבי כל הנושא של התקצוב כאשר ביטוח לאומי טוען שהתקצוב של 2,4 מיליון הוא תקצוב מאוד מאוד גבוה.

זה כבר מוסכם עליהם.

זה לא כל כך פשוט. זה בדין ודברים. הלוואי שהייתי יכולה לומר לך שזה סגור, אבל זה לא סגור.

מתי את מעריכה שזה יהיה סגור?

אני מניחה שתוך שבוע-שבועיים נקבל תשובה לכאן או לכאן כי יש דברים שהם דורשים.

תעדכנו אותי.

כאמור, אנחנו בדין ודברים אתם.

גם אם הביטוח הלאומי ישתתף, ואנחנו מאוד רוצים את ההשתתפות שלו, בסך הכול אחרי שלוש שנים זה יחזור להשתתפות מלאה של המדינה. אנחנו מתכננים מראש את האפשרות שיהיה לנו התקציב.

זה הפירוט של ה-10 מיליון שקלים לשנה זאת – ההכשרות, המרכזים, עובדים לפריפריות וחלופת האשפוז.

התקציבים למרכזים החדשים, אתם בטוחים שתצליחו להוציא את ה-4,7 מיליון שקלים השנה?

לא. אנחנו לא בטוחים אבל אנחנו מבקשים שישוריין לנו הכסף כדי שנוכל להשתמש בו בשנה הבאה.

יכול להיות שאני קצת מנדנד בדברים האלה, אבל היו לי מורים טובים בנושאים האלה כאשר מדובר בהבדל בין תוכניות לביצוע. צריך ליצור מצב בו – אם מדובר ב-10 מיליון בשנת2007 ועוד 5 מיליון ב-2008 - תהיה הוצאה תקציבית לפי ה-10 מיליון בשנת 2007.

זה לא ריאלי.

יכול להיות שצריך סעיפים תקציביים מסוימים שהם יהיו נתונים לביצוע ב-2008, למקד אותם ב-2008, אולי לחזק יותר מרכזים קיימים. אני לא רוצה להיכנס לפרטים, אבל צריך להגיע למצב ש-10 מיליון, קרוב מאוד ל-10 מיליון, יתוקצבו ב-2007 והדברים שיותר בספק שניתן להגיע לביצוע מיידי כרגע יתוקצבו ב-2008. כך נוכל להיות בטוחים שהסכומים האלה לא יכורסמו. אתם יודעים שיש תת-ביצוע בכלל במשרדי הממשלה ואני מאוד לא רוצה להגיע למצב שבסופו של דבר לא מלוא הסכומים האלה יוקצו לנושא, וזאת סכנה מוחשית.

כמו שאנחנו רואים, רוב התקציבים הולכים בעצם על כוח אדם. אם אנחנו ננצל את זה עד 2007, המשמעות שבמקום 10 עובדים סוציאליים ניקח 40, אבל אז לא תהיה לנו הבטחה להמשיך את העסקת אותם ה-40 ולכן חשוב לנו הרצף. דיברנו עם איימן שבעצם ברגע שאנחנו מתחילים את התוכניות ומגייסים את כוח האדם שלשמו רוב התקציב הולך, אנחנו חייבים הבטחה של רצף תקציב ל-12 חודשים ובנוסף לזה, כאשר הפרשנות של ה-5 מיליון תהיה מובנת שזה לא עוד 5 מיליון בלבד בשנת 2008 אלא המשמעות היא 5 מיליון פלוס 10 נוספים כדי להרחיב ליתר התוכניות שלא יכולנו להתחיל בביצוען עכשיו.

בזמן הקרוב יש לי ישיבה עם שר הרווחה. זה יכול לעזור?

זה בהחלט יכול לעזור אבל מה שחשוב הוא שהרבה פעמים נשאר תקציב משנת 2007 ל-2008 ומעבירים אותו בעודפים ואז משחררים.

מעבירים אותו רק אם הפעילות מוגדרת.

כאן אנחנו נרצה את עזרתך. יש לנו תקציב ל-12 חודשי פעילות, שחלקו ינוצל ב-2007, ומה שיועבר ל-2008 לא יוגדר כעודפים שישחררו לנו אותם רק ביולי כי אנחנו חייבים להמשיך להעסיק את אותם עובדים בינואר, פברואר, מרץ ואפריל, ושזה ייכנס לאיזה מונח שבעצם יאפשר את הרצף של 12 חודשי פעילות, כי אחרת לא נוכל לפעול.

התוכנית הזאת בעצם תוגש על-ידי החשב שלכם במשרד הרווחה שיגיש תוכנית בסכום של 10 מיליון שקלים למשרד ראש-הממשלה. אנחנו, הגורמים המקצועיים במשרד ראש הממשלה, מאשרים את התוכנית, נותנים הוראה לחשב שלנו להעביר את הסכום הזה אליכם למשרד הרווחה. זאת אומרת, 10 מיליון שקלים. זה עובר אליכם והתקציב נמצא אצלכם. אתם בתוך המשרד צריכים לדאוג לדברים שהיושב-ראש ציין אותם. זאת אומרת, מה שישים ב-2007, אתם מעבירים ב-2007, ומה שלא, צריך לדאוג עם החשב איך מעבירים את זה ל-2008.

אבל לא ליולי 2008. הפרוצדורה המקובלת היא שזה נכנס לעודפים במשרד והעודפים משוחררים תמיד ביולי.

אנחנו צריכים רצף לינואר ופברואר.

אולי זאת הבעיה של משרד הרווחה, אבל לא שלנו.

לא, זאת בעיה של משרד האוצר.

אז צריך להגיע להסכמות עם האוצר בסוגיה הזאת.

דיברתי על זה עם שר הרווחה באירוע של מרכז נפגעות תקיפה מינית בתל-אביב ואני רוצה להכניס אותו לנושא הזה. אולי נקבע כאן ישיבה בחודש אוגוסט עם שר הרווחה כדי שהוא יוכל להנחות את כל מי שצריך להנחות בתוך המערכת בנושאים הללו.

אני חושבת שחשוב מאוד שהכסף הזה יהיה מסומן.

אני חושב שהוא מסומן.

אנחנו הבנו ולאחרונה כאילו לא הבנו נכון שהכסף הזה הוא על הבסיס. זאת אומרת, אנחנו צריכים כל שנה לתכנן על בסיס התקציב, שאנחנו כל שנה צריכים לקבל 15 מיליון שקלים לתוכנית של הנפגעות ו-15 מיליון לתוכנית של הזנות. והיה ואם באמת זה יהיה נכון, אנחנו מקבלים 15 מיליון בתחילת השנה, לא 10 מיליון אלא את ה-15 מיליון בתחילת 2008 ואז אנחנו יכולים לעבוד.

דיברתם על זה עם השר? מי שמנהל את הדיון התקציבי מול האוצר זה השר. כל הנושאים האלה יעלו בישיבה שנקיים עם השר בחודש אוגוסט, אבל בינתיים צריך להעביר את התקציב. עד הישיבה התקציב צריך להיות מועבר. כל נושא הרצף, כל נושא הביצוע, כל נושא תקציב 2008, מסגרת התקציב, כל הנקודות הללו – אנחנו נמשיך לשבת עם השר כי זה מאוד חשוב.

התוכניות שנשארו מכלל התוכנית לביצוע ב-2008 זה השלמת התקצוב לחלופת האשפוז, הקמת דירות מגורים לנפגעות תקיפה מינית ליד המרכזים הרב-תחומיים. דווקא את זה הייתי רוצה להסביר, אבל אם אין לנו זמן, אני לא אסביר.

תסבירי.

הניסיון שנצבר בשני המרכזים הקיימים מראה על כך שרוב הנפגעות שסובלות מסימפטומים פוסט-טראומתיים בעוצמות שונות, בניתוקים, בפלש-בקים, סיוטים, חוסר שינה ופגיעות עצמיות, חלק ניכר מהן סובלות גם ממצוקה קשה שנובעת מהצורך שלהן לדאוג לעצמן לדיור, לכלכלה, לרכישת מקצוע או תעסוקה כאשר הן בעצם עדיין חסרות כישורי חיים בסיסיים. קבוצה אחרת של נפגעות חוזרת לאחר הטיפול במרכז אל בית שבו נמשכת ההתעללות בהן, לעתים הפיזית, לעתים נפשית, ולעתים שתיהן.

שתי קבוצות הנפגעות האלה זקוקות לבית בטוח חיצוני ופנימי. לכן אנחנו חושבים שיש צורך להקים בערים בהן פועלים המרכזים דירות מגורים לנפגעות שישמשו בתקופת הטיפול בית בטוח אמיתי לתקופה של חצי שנה עד שנה. הדירה תשמש את שני סוגי הנפגעות.

אנחנו מדברים על תגבור בעובדים סוציאליים ייחודיים לטיפול בנפגעות תקיפה מינית, בנערות, בצעירות ובנשים. דיברנו על 25 עובדים סוציאליים שיעבדו בקהילה, יאתרו נפגעות ויתחילו לטפל בהן. כפי שמרית אמרה, עשינו מאמצים מאוד גדולים כדי לתת גם מענה טיפולי לילדים ובשנת 2008 ניתן מענה טיפולי לילדים במערכת הבריאות בעלות של 180 אלף שקלים.

חסרים לנו עוד הרבה מענים והם מרכזים אקוטיים לטיפול רב-מקצועי בנפגעות בבתי החולים של משרד הבריאות. כמו שאמרתי קודם, קיימים שניים, ובתכנון השנה הקמת שני מרכזים נוספים, והמשרד שלנו הוא בתיאום עם משרד הבריאות כדי שהם יוקמו במקומות שיוקמו בהם מרכזים אקוטיים כמו מרכזים רב-תחומיים כמו בירושלים ובבאר-שבע. חסרה בארץ מחלקת אשפוז ארצית למצבים נפשיים חריפים בבתי חולים, לנשים במצבים פסיכוטיים קשים, נשים שעלולות לפגוע בעצמן ובסביבה.

בהנחה שהתוכנית שלנו מתחילה להצליח ומטפלים מוכשרים בכל הארץ לאיתור וזיהוי נפגעות והמרכזים יטפלו בנפגעות, זאת אומרת, נפגעות תדענה שיש להן לאן להגיע ולקבל טיפול מתאים וראוי, יש להניח שנצטרך מרכזים רב-תחומים נוספים, חלופות אשפוז ובתים בטוחים נוספים. בהנחה שהניסוי יראה שהקונספציה עליה מושתת הבית הבטוח היא נכונה ותהיינה הרבה פניות, כנראה שנצטרך חלופות אשפוז נוספות. נצטרך עוד עובדות ייחודיות לטיפול. במעונות חסות הנוער נזדקק לתוכניות טיפול לנערות נפגעות תקיפה מינית לנערות והכשרה לצוותים. נזדקק למערך טיפול ייחודי בנשים נפגעות מינית על ידי בני זוגן, במרכזים לטיפול באלימות במשפחה ובתחנות לטיפול זוגי ומשפחתי.

בסיכום אני מציינת את הנושאים עליהם נעבוד – הכשרות, השתלמויות, שדרוג והקמת מרכזים, התוכניות לשנה הבאה ושוב את זה שאנחנו מאוד מקווים שהתקציב יתקבל ויאושר על בסיס שנתי שכן אחרת אני חוזרת ואומרת בכל הזדמנות, זה פשוט יהיה חבל להתחיל משהו ולסגור אותו.

האם השר מעודכן בכל הנושא הזה?

עוד לא ישבנו אתו בישיבה מסודרת לגבי הנושא הזה כי הדברים רצו מאוד מהר והוא רק נכנס.

בחודש אוגוסט אנחנו נקיים כאן ישיבת עבודה.

אנחנו מאוד מקווים שכל התוכנית הזאת באמת תעזור לנו להחזיר נפגעות ונפגעי תקיפה מינית לחיים, לאמון בעצמם, בזולת ובחברה.

ככל שזה יתקדם, אני מבקשת לשתף את המשטרה לא במובן של שיתוף בתוכנית אלא במובן הזה שהמשטרה תוכל להפנות למקומות שייפתחו.

בנושא של המרכזים האקוטיים יש חשיבות רבה - וכולם יודעים זאת – לנושא של רפואה משפטית. לא נמצאים כאן נציגי הפרקליטות אבל לאורך השנים, כאשר דיברנו על מרכזים אקוטיים והמשטרה אז מביאה למרכז האקוטי את הנפגעות, הנושא של הראיה היא מאוד חשובה אחר כך בהמשך ההליך הפלילי. אני מדגישה לאנשים שיודעים את הנושא הזה, שהנושא של הרפואה המשפטית במסגרת המרכזים האקוטיים היא בעלת חשיבות רבה ואני מאוד מבקשת ללוות את זה יחד עם הרפואה המשפטית כי שיתוף הפעולה של המשטרה עם המרכזים וכתוצאה מזה ההבאה של ההליך הפלילי עם הראיות, זה מהווה הצלחה.

אנחנו ישבנו כמה פעמים בנושא הזה של המרכזים האקוטיים וזה קם ונופל על העניין הזה של רופאים שצריכים להגיע למקום. הבעיה היא שבכל הארץ יש היום ארבעה רופאים בלבד שיש להם התמחות ברפואה משפטית והם כולם יושבים באבו-כביר, וזה אומר שאותם ארבעה צריכים לרוץ ברחבי הארץ. גם אם תתגמל אותם, כמה שתתגמל אותם, זאת בעיה.

את מציעה להכשיר יותר רופאים.

להכשיר יותר. צריך באיזושהי דרך לנסות למשוך אנשים ואפילו בתשלום כזה או אחר כדי שזה יהיה להם אטרקטיבי לבוא ולעשות את הדבר הזה. זה הדבר שעל פיו יקום או ייפול דבר.

צריך לשתף את גורמי הפרקליטות בכל התהליך הזה.

לישיבה שתתקיים באוגוסט נזמין נציג של הפרקליטות ונציג של משרד הבריאות, אז תוכלו להציג את הנקודות הללו בהשתתפותם.

לפני שאני אומרת את הדברים שמטרידים אותי, אני רוצה לברך את כולם כאן. השבוע קיבלנו לטיפול מישהי שהמתינה בתור שנה שלמה. היא פנתה ב-6 ליוני 2006 והתקבלה לטיפול אצלנו אחרי שנה של המתנה. אישה במצוקה מאוד גדולה, נפגעה שנים על ידי אביה, ואחריה פנתה טלפונית נפגעת נוספת והיא שאלה אותי כמה זמן ההמתנה, ואמרתי לה שעד עכשיו ההמתנה הייתה לפחות שנה אבל נראה שיש אור בקצה המנהרה. אמרתי לה שנדמה לי שבקרוב אני אוכל לבשר לה שהיא תוכל להתקבל אצלנו לטיפול. אתה זוכר שכאשר ישבת אצלנו באיכילוב וסיפרתי על המצוקה הגדולה, אני יכולה לומר שזאת הייתה הקלה מאוד גדולה וזאת הקלה מאוד גדולה לא רק לנפגעות אלא לכולנו, למטפלים שמתמודדים עם העומס הזה כל יום ומדי יום ביומו.

מספר דברים שבכל זאת מטרידים אותי כאשר הדבר הראשון הוא עניין העברת הכספים. שקודם כל הכספים יגיעו ושהתקציב יישמר לנו, אבל גם החשיבות הגדולה בסימון הכספים.

הכספים האלה הם מסומנים.

הם מסומנים אבל הם עוברים לרווחה, מהרווחה למשרד הבריאות או למשרד החינוך וכולי. אני יודעת שהבטחתי בבית החולים שהכסף הזה יהיה מסומן אבל מעבר לזה אני לא יכולה להבטיח. זה דבר שצריך להיות מאוד ברור.

הדבר השני הוא הפיקוח. אנחנו מאוד מברכים על כל הפיתוח הזה אבל צריך לפקח עליו מכיוון שאנחנו יודעים שיש למשל במרכזים האקוטיים בעיות מאוד מאוד קשות שאחר כך אנחנו מקבלים את הנשים לטיפול ורואים איך לא תמיד המקומות האלה תפקדו כמו שצריך וזאת לא מכוונה ראה אלא ממקום של עומס מאוד גדול. אני חושבת שחייב להיות מערך פיקוח על כל הפיתוח המדהים הזה.

דבר שלישי שמטריד אותי היא אוכלוסיית הגברים שבחלק מהמרכזים לא ברור האם הם יטופלו או לא. אני חושבת שיש הרבה מאוד גברים – ובמשך השנים האחרונות, 10 שנים מאז נפתח המרכז שלנו – וככל שהשנים עוברות, פניות הגברים גוברות ובדרך כלל הם מגיעים במצבים מאוד גרועים. אני חושבת שזה יהיה חשוב שבכל הארץ יהיה מענה גם לגברים.

עדה, בנושא של העברת הכספים וסימון הכספים דיברנו. בין הסיבות שנקיים ישיבה בחודש אוגוסט זה כדי לוודא שאכן זה מתבצע. יש לך התייחסות לנושא מערך הפיקוח והמענה לגברים?

אני באה מהשירות לטיפול בנערות וצעירות ובעבר בנושא של המקלטים לנשים מוכות וטיפול בנשים. ציפי באה מהנושא של נשים ופרט ומשפחה. זה מאוד יפה להעלות את הנושא – ואני אומרת מהלב – של הגברים, להעלות את הנושא של הילדים, להעלות את הנושא של הפוגעים, ולהעלות את כל הנושאים הטעונים טיפול בפגיעות מיניות במדינת ישראל. אנחנו בקושי הצלחנו להעלות את מערך הטיפול בנפגעות תקיפה מינית, בילדות ובנערות, בצעירות ובנשים נפגעות תקיפה מינית. זה עדיין בחיתול, עוד אפילו לא קיבלנו את כל הכסף ואנחנו רק בתכנון. אני חושבת שמן הראוי באמת לתת טיפול לכולם, אבל התוכנית הזאת הייתה מיועדת ומיועדת לנפגעות.

אם למרכזים האלה יגיע גבר, הוא לא יטופל?

הוא יטופל. לגבי המרכז בתל-אביב, אדרבא, אני חושבת שטיפלתם בגברים גם בעבר והתקציב שהיה קיים של משרד הבריאות לנושא הזה יוכל להיות מוקדש לנושא של גברים.

מה לגבי הפיקוח על המרכזים?

יהיה פיקוח משותף של משרד הבריאות ושל משרד הרווחה.

כיוון שצביה אמרה כבר את רוב מה שרציתי לומר, אני אהיה מאוד קצרה. אני כמובן מברכת את כל הגורמים ואנחנו מאוד שמחות שיהיה רצף והמשך טיפולי ושאת הפונות שלנו, שאנחנו נותנות להן סיוע ראשוני, יהיה לאן להפנות. היום, כאשר אנחנו מפנים למרכזים הקיימים, גם בחיפה, גם באיכילוב, גם בראשון לציון, אנחנו שקטות לגמרי שאנחנו מפנות אל המקומות הכי טובים ואל המטפלים הכי טובים. אני מקווה שנוכל להיות שקטות, ואני מאמינה שבאמת יהיה פיקוח ראוי כדי שנוכל להיות שקטות, שהמקומות האלה הם מקומות שנותנים טיפול נכון.

אני רוצה לשאול כמה שאלות פרקטיות לגבי העתיד. אני מבינה שעכשיו להקים את המרכזים החדשים זה פרויקט מאוד גדול. המרכזים שקיימים, האם אפשר להעביר להם את הכסף בצורה מיידית? כלומר, ברגע שהכסף מגיע למשרד הרווחה, האם ניתן להעביר אותו לשלושת המרכזים הקיימים בצורה מיידית?

שאלה שנייה שאני רוצה לשאול היא לגבי המרכזים החדשים. מה התהליך עכשיו? האם יוצאו מכרזים? האם יהיו ועדות היגוי עירוניות בערים הספציפיות יחד עם הרשות המקומית כדי לאתר מבנה? כדי לעשות מכרז למנהלת של מקום כזה וכיוצא בזה? כלומר, איך זה יעבוד מעכשיו, מרגע שהתוכנית יוצאת לדרך?

אני רוצה להעלות נקודה שהעליתי אותה גם בישיבה הקודמת כאשר כולנו נפגשנו באיכילוב וזה הנושא של הרפורמה בבריאות הנפש שהשבוע מעלה הממשלה את הצעת החוק שהמשמעות שלה היא פגיעה בנפגעות תקיפה מינית.

זה בשבוע הבא.

נכון, בשבוע הבא. מנסים לפני סיום המושב לפחות להעביר את זה במליאה, לפני שזה יורד לוועדות, אבל המשמעות של ההפרטה של הטיפול הנפשי לקופות החולים, לא שהמצב היום הוא מצב טוב, בתחנות לבריאות הנפש יש תורים עצומים, אבל לפי הרפורמה אין שום התייחסות לנפגעות תקיפה מינית, מדובר על טיפולים קצרי טווח כאשר אנחנו יודעים שלפעמים הטיפול בנפגעת תקיפה מינית – ויעידו על כך המטפלים טוב ממני – לוקח שנים שמישהי בטיפול עד שהיא מגלה את הטראומה שלה. הסיפור הזה של הרפורמה הוא מאוד קשה ומאוד בעייתי. שוב אני אומרת, זה לא שהמצב היום הוא מצב טוב, אבל ברפורמה אין התייחסות כלל לטיפולים שהם ארוכי טווח.

יש שלילה שלהם.

זאת נקודה שאנחנו צריכים להתייחס אליה. עדה, אם יש לך תשובות לשאלות שלי, אני מאוד אשמח.

לגבי המרכזים הקיימים, אנחנו נשתדל להעביר את התקציב כמה שיותר מהר וזה אכן יהיה שלב ראשון. לגבי המרכזים החדשים, אנחנו נשתדל להעביר את התקציב דרך הרשויות המקומיות כי אז הפרוצדורה היא קלה יותר. היום גם רשויות מקומיות צריכות לצאת למכרזים, כמו עיריית ירושלים. יש מקומות שזה ילך קצת יותר קל, יש מקומות שזה ייקח זמן רב יותר. אם המשרד מעביר את התקצוב לרשויות המקומיות, אין צורך במכרז להוציא עיריית ירושלים למשל שכבר עשינו שיחת גישוש אתם והם יצטרכו להוציא מכרז.

למשל בבאר-שבע, מה יקרה? הכסף יעבור לרשות המקומית ואז מה יקרה?

כמו שאמרתי. ועדת היגוי עירונית תהיה בכל מקום עם כל הצוותים, עם כל העמותות ועם כל מי שקשור בעניין.

אנחנו מבקשים להצטרף לוועדת ההיגוי.

מרכזי הסיוע הם בראש רשימת המשתתפים. כלומר, כל מי שקשור בהפניה לטיפול, במתן טיפול, בקונספציה התפעולית, כל האנשים האלה יהיו מעורבים בוועדת ההיגוי והם יקבלו תפקידים בשטח.

לגבי הרפורמה, המחשבה היא לעשות איזשהו שילוב מבחינת המימון של הטיפול של אותם אנשים שהקופה תשלם ותממן חלק מהטיפול, את החלק הקצר שימומן לכל אדם אחר שמחפש טיפול והיתר יהיה בתוך המרכזים. זאת אומרת, אחרי שהרפורמה תעבור, המשא ומתן יהיה שישלמו למרכזים את החלק שהיו משלמים לכל אדם שמגיע לטיפול בגין דיכאון או פוסט-טראומה.

הרפורמה שעומדת לעבור, כוללת טיפול של מעבר ל-10 מפגשים בשנה, כולל פסיכיאטר, פסיכולוג, עובד סוציאלי וכולי.

הרפורמה הזאת היא במעבר. הצלחנו בזמנו לפצל את זה מחוק ההסדרים ועכשיו זה בא עוד פעם. אני מקווה שזה לא יעבור גם בפעם הזאת כי זה לא צריך לעבור.

אחד הדברים שאני רואה והוא סוד ההצלחה בטיפול בנשים שאנחנו רואות אותו במהלך ארבע וחצי השנים של קיומנו, שהתהליכים הקליניים מעוגנים במבנה ארגוני שהוא מבנה נכון וכמו שאני מבינה, המבנה הארגוני כרגע עומד לקבל היבטים נוספים של שיתוף של משרד הבריאות ומרכזי הסיוע שהם שני עוגנים נוספים בכל הטיפול בנפגעות תקיפה מינית. המיומנות של הצוות והידע שנרכש בצד הליווי הארגוני של שיתוף פעולה אצלנו בין משרד הבריאות, משרד הרווחה והרשות המקומית אכן נותן עוגן לכל התהליכים שמתקיימים בתוך המרכז, גם בהיבט התפעולי וגם בהיותו של המרכז מרכז הכשרה. אני חושבת שמבחינה זאת באמת הראייה הנוספת של המערך החדש יכול לתת רק עוגן נוסף וחיזוק לתהליכים שכבר קיימים.

אני כמובן מברכת על התוכנית הזאת שבעיניי היא צעד נוסף לקראת מענה כולל יותר טיפולי לנשים שנפגעו ואנשים שנפגעו. אני רוצה להשמיע כאן קול שהשמעתי בוועדה שהמענה הזה לא יכול להיות כולל אם הוא לא מתייחס גם לאוכלוסיית הילדים שנפגעים מינית. אנחנו יודעים שילדים הם אוכלוסייה משמעותית מתוך הנפגעים, אנחנו גם יודעים שככל שהטיפול ניתן בסמוך לפגיעה, הסיכוי לשיקום הוא יותר גדול וההשהיה תמיד גורמת לנזק. אני רוצה להביע את מחאתי על כך שמתוך ה-15 מיליון שקלים שניתנו לנושא הזה, 221 אלף שקלים – זה לא חייב להיות למשרד החינוך – לא הייתה חשיבה למתן מענה טיפולי לילדים.

דובר זמנו שכן יוקצו סכומים לכך.

הוקצה סכום של 221 אלף שקלים.

אני חייב לומר שאני מכיר את הצורך הזה. בעבר היה כאן גם דוקטור קדמן שהתייחס לסוגיה הזאת ואני חושב שזה צורך אמיתי. אני לא מרגיש שזה התפקיד שלנו להיכנס לחלוקה הבין-משרדית. אני יכול להסכים, אבל יש לי הצעה פרקטית. שרת החינוך היא יושבת-ראש ועדת השרים לקידום מעמד האישה. תביאו את הנושא לוועדת השרים. אם אתם חושבים שצריך לעשות העברה מסעיף לסעיף, בסדר. הבעתי חשש שיש סעיפים שיכולים להיות לא מנוצלים. יש לכם פלטפורמה. אנחנו לא יכולים להיכנס בין משרדי הממשלה ברזולוציות האלה.

אנחנו עוברים לנושא השני שלהבנתי ולצערי הוא לא ברמה זהה של התקדמות אלא אם כן אני אופתע לטובה.

אני מצטרפת לתודות. בנימה האישית שלי, אני חגגתי עשר שנים לעבודתי במשרד הרווחה ואני לא מכירה תוכנית שאותרו צרכים ובמהירות כל כך גבוהה קיבלה במה של הוועדה שלך, קיבלה את התמיכה ואת העזרה של מרית וקיבלה תקציבים ממשרד ראש-הממשלה. על כך, על פריצת הדרך הזאת אני מודה מאוד.

אני גם רוצה להודות מכאן לענת גור שהתנצלה שהיא לא יכולה להגיע, שנתנה הרצאה בנושא הזה בפני פורום של עובדים במשרד הרווחה, כאשר משם בעצם התחיל הגלגל להתגלגל, ואני שמחה שהגענו עד היום. אני מקווה שביום חמישי הבא אחר הצהרים, בפגישה עם כל העוסקים בנושא, אנחנו נוכל להגיע לשלב שהגענו אליו היום בנושא שנקרא נפגעות תקיפה מינית.

מה שבכל-זאת יש לי כן להציג היום הוא את בעיית הזנות. אני אומר נשים אבל אני מתכוונת לנערות צעירות ואני מתכוונת – וזה גם כתוב במסמך – שהשימוש בלשון נקבה כולל גברים וצעירים.

הנושא של הזנות הוא בעיה חברתית לאומית מורכבת וקשה, והרציונאל שלנו הוא שהמדינה צריכה לתת מענה לאוכלוסייה הנזנחת הזאת ואנחנו שמחים שבאמת היא הרימה את הכפפה ואכן נותנת לנו תקציב. אנחנו סקרנו במפגשים שלנו את מה שקיים, הניצנים של הפעולות שכבר קיימות, ואלה באמת ניצנים מאוד מאוד ראשוניים. הגדרנו את המטרות שלנו ואת היעדים להוצאת נשים, נערות ואת כולם ממעגל הזנות על ידי צמצום ומניעת הזנות ונזקיה בחברה הישראלית, שיקום וקידום החלמתם של הנשים, הפסקת מעגל הניצול וההדרה החברתית של האוכלוסייה הזאת כדי לחבר אותה מחדש לחברה ולהוצאתה ממעגל הזנות. מטרה נוספת שלנו היא כל הנושא של הפחתת נזקים.

האמונה שלנו היא שיש נשים שרוצות לצאת ממעגל הזנות ואתן יהיה יותר קל. האמונה שלנו שמיתוסים רבים מסתובבים סביב הנושא הזה של נשים בוחרות, הן מרוויחות, הן שם מתוך רצון, זה ממש לא כך אבל הן שם הרבה פעמים מתוך כפייה, מתוך אינוס, מתוך אילוץ, ולכן לגבי אלה שעדיין לא הגיעו לשלב של להגיע למוטיבציה כדי לצאת ממעגל הזנות, אנחנו מדברים על הפחתת נזקים. לכן התוכניות שלנו שאני אמנה אותן ביעף הן בהחלט עוסקות גם במודל של הפחתת נזקים כאשר עדיין ברור לנו שהן תסתובבנה סביב מעגל הזנות, וגם בנושא של טיפול ושיקום כדי להוציא באופן אמיתי את אלה ממעגל הזנות.

התוכניות שלנו מדברות על מסלול אחד שקראנו לו הפחתת נזקים שיש בו שלוש תוכניות: תוכנית אחת מיידית – ואנחנו חשבנו שהתוכנית הזאת תופעל על ידי אותו גורם באותו קומפלקס – שהיא דירת חירום לאוכלוסייה הזאת במרפאה ניידת, כאשר המרפאה הניידת במודל שעובד היום רק פעמיים בשבוע באזור תל-אביב בלבד, בעצם אוספת את אותן נערות, נשים וצעירות וצעירים ממוקדי הזנות ומביאה אותם לאיזשהו מקום שנותן להם את הפינה החמה, את הארוחה החמה, את היחס הראשוני ולינה ללילה או שניים-שלושה לילות עד שתתגבש איזושהי מחשבה מצד הצוות הטיפולי ומצד אותה מטופלת פוטנציאלית.

לדירות האלה יש דלת מסתובבת. הן יכולות לבוא ולחזור לרחוב, כי כמו שאמרתי הן נמצאות שם מתוך אילוץ, והן יכולות לבוא אחרי שבועיים עוד פעם והן תתקבלנה שם בברכה, באהבה ובחיבוק מאוד מאוד גדול.

באיזה היקף מדובר?

הדירה הזו תיתן מענה תמיד ל-10-12 מיטות. הדירה הניידת תעבוד 5-6 ימים בשבוע. כיום היא עובדת מספר שעות מצומצם, ואנחנו מאמינים שיהיה מאגר מאוד גדול של פניות. במקביל יהיה קו חירום ארצי אליו יוכלו לפנות בשאלות, באוזן קשבת, ודרך הקו גם כן יהיה אפשר להפנות אותם לטיפול.

בשלב הראשוני אנחנו מדברים על מקלט אחד שהוא טיפולי והוא לאלה שפונות ביוזמתן או על ידי ארגונים או על ידי מטפלים שזיהו את הבעיה ואת המוטיבציה הראשונית לעשות איזשהו שינוי, כאשר המקלט נותן הגנה של 24 שעות ביממה, הוא מאפשר ממש שיקום של תעסוקה, הרבה פעמים מדובר בלמידת השפה העברית, השלמת השכלת יסוד, טיפול נפשי כמובן ושיקום תעסוקתי.

מאחר שחלק מהתקציבים הולכים לשכירת מבנים, דירות, מקלט או מרכז היום, שזאת התוכנית הבאה שלנו, אנחנו נשאף, אפילו שזה יכול להיות קומפלקס מאוד גדול, שאפשר לעשות בחלק מהחדרים שימוש כפול. למשל, התוכנית הבאה שלנו היא מרכז יום לאלה שהן בוגרות המקלט או שהן באות מהמקלט או שהן באות מכל מיני גורמים שמפנים אותן, והכוונה שהן ישנות בבית שלהן אבל באות כל יום לפעילות משעה 8 עד 4 אחר-הצהרים, לפעילות מאוד אינטנסיבית של טיפול ושיקום נפשי ותעסוקתי.

לאלה שהן בוגרות את אותו מרכז יום, אלה שמצאו כבר עבודה ויוצאות לתעסוקה, הן יכולות להמשיך לבוא למרכז שאנחנו קוראים לו מרכז ערב להמשך תחזוק וטיפול כדי שבכל זאת תהיה לאישה איזושהי תוכנית מובנית בשעות אחר הצהרים והערב, וכאן אנחנו מדברים על מסלול ערב.

המרפאה הניידת ומרכזי היום והערב, בתוכנית המקורית שלנו אנחנו מדברים על שלושה מחוזות בארץ: דרום, מרכז וצפון. אנחנו מדברים על מקלט ארצי שאני מניחה שנקים אותו בכוחות משותפים במרכז הארץ, ואנחנו מדברים על עובדים סוציאליים שקיימים בכל המערכות כאשר בשלב הראשון אנחנו נעזור להם לאתר ולזהות כי לפעמים חלק מהמטופלות שמגיעות סביב שימוש בסמים, סביב התמכרות, אפשר באיזושהי התמקצעות מסוימת לזהות באמצעות מספר שאלות ולראות האם קיים שם גם עיסוק בזנות.

אנחנו מדברים על בניית מערך הסברה ומניעה שכולל שני תחומים. האחד, סדנאות מניעה לתלמידים בבתי הספר, והשני, הסברה והגברת מודעות בציבור לנושא. אנחנו מדברים על שינויי חקיקה.

איזה שינויי חקיקה?

הרדיקאלי ביניהם הוא מה שקיים בשוויץ, שאנחנו לא מאמינים שנגיע אליו למרות שנרצה לשאוף אליו, אבל לפחות נסמן אותו כמטרה שבעצם מדובר בהפללת הלקוחות.

זה הכי רדיקאלי.

השונה הוא לא הפללה, אבל כאשר מאתרים את הלקוח שולחים אותו לסדנאות חינוך. לא מפלילים אותו, אבל אם מזהים אותו, שולחים אותו לסדנאות כשהוא מממן את הסדנא.

השאלה אם תקציב המדינה ערוך לזה.

סדנאות שהוא משתתף במימונן והסדנאות מונחות בין היתר על ידי נשים שיצאו ממעגל הזנות.

יש מקומות בהם מפרסמים במקומונים את התמונות של צרכנים.

מאחר שהתוכנית המקורית שהגשנו היא בגבולות של 15 מיליון שקלים וכרגע יש 10 מיליון שקלים, אנחנו כן ממליצים שכל התוכניות תבאנה לידי ביטוי בשנה הראשונה, אולי לא בכל המחוזות ובכל הממדים שאנחנו מצפים, אבל כן נרצה לראות כל אחת מהתוכניות האלה כשהיא מתקיימת ומתחילה לפעול בחודשים הקרובים.

בדרך כלל בנות שעוסקות בזנות זה בגלל מצוקה כלכלית מאוד מאוד קשה, בנוסף לכך בדרך כלל מתלווה פגיעה מינית, וניכור מהמשפחה. מה שאתם מתארים זאת תוכנית שנותנת מענה אבל לא מטפל בשורש הבעיה. זאת אומרת, ילדה שהיא במצוקה כלכלית, אם היא תבוא לאיזושהי פעילות חברתית, היא תחזור בלילה להרוויח את הכסף עבור המשפחה שלה. איזה תחזוקה כלכלית היא תקבל? איזה שיקום משמעותי? מה היא תקבל בנוסף לאיזושהי פעילות? זה לא פתרון.

שיקום תעסוקתי.

ברגע שהיא מרוויחה בשעה 200 שקלים, היא לא תלך לעבוד עבור 25 שקלים לשעה כי יש לה כבר התמכרות עמוקה לתחום.

זה תהליך. צריך לעזור לה להבין שה-25 שקלים לשעה היא מרוויחה ביושר ובלי השפלה. זה הסיכוי לחיים שלה. זה יותר טוב מאשר להרוויח את ה-200 שקלים כאשר בסופו של דבר החיים שלה נהרסים. אמרתי, זה תהליך טיפולי.

אנחנו כן רואים כשותפים את המוסד לביטוח לאומי, המחלקה להבטחת הכנסה, כאשר בשלב הזה של השיקום יש להם מה שנקרא מונח בתוכנית שיקום והם יכולים לעזור בתשלום של הבטחת הכנסה בשלב הזה של השיקום שזה איזשהו תקציב שכן יכול לעזור לשכנע את הנערה להתחיל דרך והדרך היא ארוכה.

אני מתנצלת. לא הייתי כאן בתחילת הדיון. האם יש הערכה כללית כמה נשים עוסקות בזנות?

לא התעכבתי על זה. אין מספרים מדויקים.

בישיבה הקודמת נאמר שאין אפילו מחקר.

מה שכן ידוע מהמשטרה, שבחודש יש מיליון ביקורים אצל זונות.

אם המשטרה יודעת כמה ביקורים, אולי היא יכולה לומר לנו גם כמה זונות.

אם יודעים מה מספר הביקורים, אני בטוחה שלמשטרה יש הערכה כמה נשים עובדות במקצוע.

בפגישה הראשונה כאשר הצגנו את הנושא, אמרתי שכל אחת היא עולם במלואו. אם נתחיל להתעכב ונרצה לדעת אם יש 20 אלף או 30 אלף או 18 אלף, יש 142 אלף נשים מוכות במדינת ישראל והתקציב מאפשר להגיע לכולן? לא. אני חושבת שהתקציב הזה שהוא נכבד בשביל להתחיל תוכניות אנחנו נלווה את זה בהערכות ונראה כמה אנחנו מצליחים.

ההתכנסות הזאת והדברים שאני שומעת הם בגדר הגשמת חלום. אנחנו כמובן מצטרפים לברכות.

רציתי לשאול כמה דברים ספציפיים. ציפי, אני מאוד שמחה לשמוע שלקחתם בחשבון גם את עניין הנערים והגברים. המון המון נערים בתוך תעשיית המין, מוצאים אותם במה שנקרא מועדוני ג'קוזי וסאונות, ואני רוצה לספר על מועדון אחד שיושב מתחת למבנה של קופת-חולים כללית ושם הג'קוזי מקבל פיקוח שנתי ממשרד הבריאות. גבר נכנס למקום, הוא לא משלם לגברים שהוא פוגש אותם אלא הוא משלם מחיר גלובלי, הוא גם מקבל חותמת על היד אם הוא רוצה לצאת ולהיכנס, ושם יש נערים שהם בעצם עוסקים בזנות כאשר המבנה – אני לא הייתי שם, אבל אני יודעת וזה בדוק – הוא ברשיון משרד הבריאות שנותן להם פעם בשנה את ההכשר, אולי דרך קבלן.

תמסרי לי את הפרטים ואני אבדוק.

יש דבר נוסף שחשוב לי להעלות והוא איך התוכנית הזאת ואיך הוועדה מתכוונת להתמודד עם ההתערבות של הממסד בתעשיית המין. אני מתכוונת לכך שאם יוקמו מרכזים כאלה או מקלטים, ואם הם יינתנו לרשויות מקומיות, רשויות מקומיות היום נותנות רשיונות עסק למועדוני חשפנות, למכוני עיסוי, לבתי בושת. יד אחת מכניסה את הנשים לתוך המעגל הזה ויד שנייה תרצה להוציא אותן? אני מדברת על עירית רמת-גן. מועדון הבורסה ברמת-גן הוא בית בושת לכל דבר, יש שם מין אוראלי, בקומות העליונות יש אקטים מלאים. עיריית ת ל-אביב, היהלום שבכתר, זה רק אחד. אני ישבתי עם מנהל רישוי עסקים בעיריית תל-אביב והוא אמר לי שכבר שנים הם נותנים. כאילו מועדוני חשפנות אבל בעצם הם בתי בושת. אני יודעת שהקוסומוי למשל בראשון גם פועל ברשיון עסק. זה משהו שצריך להתייחס אליו.

אני חייבת לומר שלגבי עיריית תל-אביב זה לא מדויק. אני מייצגת כאן את השלטון המקומי אבל במקביל אני מחזיקה בתיק רישוי עסקים בתל-אביב. לא תמיד מדווחים לנו נכון. קוראים לזה שם אחר ואז מקבלים אישור. דיברתי עם אלחנן בנושא הזה ואני חושבת שבאמת צריכה לצאת איזושהי הנחיה דווקא בזעקה כזו או אחרת להפסיק עם זה.

הבעיה היא הצגת עסק באופן מסוים במקום בו מתקיימת גם פעילות זנות. כמובן צריך להניח לזה תשתית עובדתית. לפי דעתי או בהנחיה של שר הפנים או בהנחיה של היועץ המשפטי לממשלה באמצעות היועצים המשפטיים של הרשויות המקומיות, לוודא. כאשר הם מקבלים את הרשיון יכולים לדעת או לא יכולים לדעת, אבל יכול להיות שיכולים לשלול את הרשיון כאשר מקבלים אינפורמציה על מה שמתבצע שם.

אני מתנגדת לזה. היו לי הרבה שיחות בנושא הזה ותמיד הטענה שלא תמיד מדווחים נכון. ההגשה היא הגשה שונה לגמרי ממה שמבצעים במקום. אני אשמח מאוד אם בדבר כזה תצא הנחיה חד-משמעית שסוגרים את העסק למחרת ברגע שמגלים מה נעשה שם.

אני יודעת שהעבודה היא מאוד מחתרתית אבל ככל שסוגרים את המכונים האלו, יורדים למחתרת וזה הרבה יותר קשה לאיתור.

נפגשתי עם שתי נציגות מעלם והן תיארו מצב קשה של עיר עם תעשיית מין מפותחת מאוד, גם כניסת נשים ממזרח העיר למערב העיר ובחזרה.

מכון תודעה זכה בתחרות האריה השואג בגין תוכנית ליצירת מהפך תודעתי בתפיסת הזנות. ברכות.

ברכות.

כאן ההזדמנות לברך את הקולגות שלי מתוך המשרד, גם את עדה, גם את ציפי, כל אחת בתחום האחריות שלה. בנושא של הזנות חשוב לי מאוד לציין שאנחנו מדברים על נערות וצעירות ואני שותפה לכך שהתוכנית עוד לא הסתיימה ויש לנו עוד ישיבה.

מתי?

דומני שבשבוע הבא יש עוד ישיבה ואני מניחה שאז אולי חלק מהדברים שאני רוצה כאן לומר גם יבואו לידי ביטוי במסמך.

הנושא של נערות, הנושא של צעירות, בשירות שלנו אנחנו מטפלים בנערות מגילאי 13 עד 25, יש בהחלט הבדל בין הנערות הצעירות בגילאי 12-13-14, עליהן אומרים שהן אולי נותנות שירות מין כדי לקבל איזשהו מוצר שהן צריכות, נערות שבאות ממצבי מצוקה וגם ממשפחות לא מתפקדות וכולי, אז הנערה מקיימת יחסי מין כדי לקבל ג'ינס, ופעם היא מקיימת יחסי מין כדי לקבל משהו אחר, אבל עדיין גם אם אנחנו כשירות טיפולי לא מתייגים את זה כזנות, ברור לנו שעבור אותה אוכלוסייה של נערות אנחנו צריכים גם לפתח את הכלים כדי לאתר אותן ולהגיע אליהן וגם לתת את ההכשרות וההתמקצעות לעובדים שהם מומחים בתחומים האלה, אבל עדיין כדי לטפל בזה צריכים לתת לזה יותר משאבים.

היו לנו שיחות עם הביטוח הלאומי וגם עם עמותת אשלים בג'וינט שגם היא רוצה לחבור לזה, יותר לקטע של הנערות, ואני מקווה שבסופו של דבר בתוך התוכנית יהיה לזה את המקום. יש הבחנה בין נערה בגיל 13-14-15 לבין אישה מבוגרת יותר שעסקה וכל ההזדמנויות שהיא צריכה לקבל, והתוכנית הזאת היא עבורה וזה מצוין, אבל בל נשכח את הצעירות ואני מקווה שזה יופיע בתוכנית.

אתם בטח שותפים לדיונים.

בוודאי, אנחנו יושבים ביחד אבל היה לי חשוב לציין גם את השותפים שעוד רוצים להצטרף אלינו לנושא הזה.

במשך השנה אנחנו מקבלים יותר מ-100 פניות ואנחנו מטפלים עכשיו ב-30 נשים. יש לנו ניסיון וערכנו מחקר כדי לבדוק את הסיבות לכניסת נשים לזנות. מתוך 100 הפונות 99 אחוזים הן דוברות רוסית. אנחנו חושבים שמשרד הקליטה הוא שורש הבעיה כי אנשים לא מקבלים מספיק ידע בקשר לזכויותיהם ולכן הם לא יכולים להיקלט בחברה ונוצרות בעיות רווחה. כך גם לגבי הביטוח הלאומי ומשרד הבריאות. קיים חוסר ידע בנושא זכויות האדם. בביטוח הלאומי למשל יש בעיה מאוד קשה כאשר הנשים פונות לביטוח הלאומי והן מקבלות תשובה שיש להן חובות בסכום של אלפי שקלים וזה שוב מחזיר אותן למעגל הזנות וזאת כדי להחזיר את חובם לביטוח הלאומי.

לנשים האלה יש פחד גדול מהרווחה כי לפי הסעיף, שאני לא זוכרת את מספרו, עובדת סוציאלית יכולה להוציא את הילדים מהנשים. אנחנו מכירות אלפי נשים שלא רוצות ללכת לרווחה.

את זה אני מאוד מבינה, כי מה שעושים מיד זה הוצאת הילדים ממשפחות עולים חד-הוריות ועושים זאת ללא היסוס. זאת בעיה חברתית ואני עומדת להיפגש בנושא הזה עם שר הרווחה. זאת מלחמה שנמשכת שנים רבות ובנושא הזה פעלה ועדת גלעד ליד משרד הרווחה.

בכלל בישראל מוציאים בקלות מדי ילדים ממשפחה.

הנשים לא יודעות מה זאת התחייבות, מה זה טופס 17, הן לא יודעות שיש להן זכות ללדת כאן בארץ בחינם. אין להם ידע בדברים בסיסיים ולא חשוב כמה זמן הן בארץ.

כאן יש לנו כמה דברים אותם אנחנו רוצים להציע. קודם כל, במערכת ההסברה צריך להוסיף את משרד הקליטה, דבר שהוא חיוני ביותר. צריך להסביר את זכויות האדם הבסיסיות.

יש לנו הצעה בנושא שינוי חקיקה. הסטודנטיות שלנו מהעמותה בוחנות הצעת חוק בקשר לביטוח לאומי האומרת שנשים שנכנסות, יכולות לקבל הבטחת הכנסה. זה קיים לגבי נרקומנים ואלכוהוליסטים.

כאשר הצעת החוק תהיה מוכנה, תעבירו אותה אלי.

יש לנו שיתוף פעולה טוב עם המשטרה ואנחנו מציעים לעבוד אתה.

המודל שלנו שונה מהמודל שהוצג קודם לכן. המודל צריך להיות מודל פיתוח מנהיגות. יש מודל כזה בקרב אנשים בסמים כאשר הם נכנסים לשיקום ואחר כך הם משמשים מדריכים.

אני רק יכולה לסמוך ידיי על דבריה של לידיה ולהסכים בפה מלא. אני רוצה לומר שיש חשיבות גדולה – ואני בטוחה שחשבו על זה – שגם יהיה תקציב לנושא של מחקר. כלומר, גם לדבר עם הנשים וזה מעבר לשאלה כמה יש, שאלה שקל לשאול וכמעט בלתי אפשרי לענות עליה. צריך לשאול מה נסיבות החיים שלהן, מה הן צריכות. רק מהשיחה עם הנשים אפשר לברר שבכלל נושא של ילדים, נושא של הכחשה, זה משהו שהוא מאוד מאפיין ואולי לפי זה אפשר לאפיין את קו החירום, לאפיין את אמצעי הפנייה. מעבר לזה, יש חשיבות לעשות איזשהו מחקר אחרי מעשה כדי לבדוק את רמת האפקטיביות ורמת הנכונות של נשים לומר שהיא אכן אישה שעוסקת בזנות, שזוהי סוגיה שהיא אפילו מורכבת יותר מאשר הנושא של נפגעות תקיפה מינית כי זה משהו שנשים מוכנות להביא סיפור שלם ומלא רק כדי להימנע מהסטיגמה הזאת, ואז למעשה הן לא מגיעות לקבל עזרה מלכתחילה.

בימים אלה יוצא ספר של ענת גור שעוסק בדיוק בנושא הזה.

אני רוצה להודות גם על העבודה שנעשתה, ובעיקר על העבודה שנעשתה. בכל זאת יש לפנינו עבודות ברזולוציה מאוד משמעותית והן בשלב הרבה יותר מתקדם ממה שעמדנו לפני חצי שנה. אני רואה בהקשר הזה את התפקיד של הוועדה כמי שאמורה להיות זרז לפעילות, לוודא שהדברים האלה מתבצעים ולכן אני גם מבקש לקבוע דיון נוסף בחודש אוגוסט בהשתתפות שר הרווחה.

מעבר לכל הדברים שנאמרו במהלך הדיון אני מבקש שתבחנו גם את הצורך בשינוי חקיקה מהסוג שלידיה דיברה עליו בנושא הבטחת ההכנסה.

אני רוצה לעדכן, כי בכל-זאת יש לזה קשר כלשהו לנושא הראשון שדיברנו עליו, שביקשתי לזמן ישיבה מיוחדת של הוועדה, והיא תהיה כנראה בפגרה כי אני לא יודע אם נספיק לקיים אותה בשבוע הבא, בקשר למה שחוות מתלוננות בתיקים של עבירות מין אחרי התלונה. אני חושב שבכמה מהפרשיות שראינו בזמן האחרון יכולנו לקבל אילוסטרציה לדבר הזה וחשוב להביא את הדבר על בסיס הניסיון של המתלוננות. רציתי שנשמע עדויות ולכן אני מקווה שזה ייקבע בהקדם.

אני רוצה להודות לכל מי שעסק בנושא הזה, לציפי שבאמת הייתה מהיוזמות של התוכנית הראשונה של המאבק בזנות, למרית על העבודה, לנציגות המשרדים, לצביה שאירחה אותנו במרכז באיכילוב, ואני מקווה שנזכה לראות בהקדם תוצאות.

תודה לכולכם.





הישיבה ננעלה בשעה 10:45