פרוטוקולים/עבודה/5725



12
ועדת העבודה והרווחה – 23.7.2002

פרוטוקולים/עבודה/5725
ירושלים, ז' באלול, תשס"ב
15 באוגוסט, 2002

הכנסת החמש עשרה נוסח לא מתוקן
מושב רביעי


פרוטוקול מס' 577
מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
שהתקיימה ביום ב', י"ג באב השתס"ב, 23.7.2002, בשעה 11:30


ס ד ר ה י ו ם


פיטורי עובדים בחברת החשמל

חברי הוועדה: מ"מ היו"ר יאיר פרץ
אילן גילאון

עו"ד שלמה יצחקי, הממונה הראשי על יחסי עבודה, משרד העבודה
והרווחה
אסי מסינג, משרד האוצר
אבי ענתבי, ראש אגף כוח אדם, חברת החשמל
יצחק יחזקאל, חברת החשמל
ארז שוסף, חברת החשמל
דוד שטורק, חברת החשמל

שירלי אברמי

חבר המתרגמים בע"מ


פיטורי עובדים בחברת החשמל

אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת העבודה,
הרווחה והבריאות. על סדר היום פיטורי עובדים בחברת החשמל.

אני אציג את הבעיה בגדול. אחרי כן נבקש
ממישהו מהעובדים לעדכן ואולי נגיע אל הפתרונות ללא חקיקות וללא מה שקרה אתמול.

אני רוצה להקדים אדוני היושב-ראש ולומר שאין כל קשר בתאריכים בין מה שקרה אתמול למה שקרה היום וכי זה מקרי לגמרי. את הדיון הזה ביקשנו מזה זמן, אבל זה החודש האחרון של עבודת הכנסת והיה מאוד קשה להגיע לזה. בכל-זאת הוועדה החליטה שהיא תיתן את דעתה לנושא הזה.

הבעיה המרכזית מתמקדת בכך שבחברת החשמל יש איזשהו נוהג – לפי מה שהבנתי ולאחר מכן נשמע גם הבהרות נוספות – להעסיק אנשים בין חמש לעשר שנים, כאשר בדרך כלל בהסכם העבודה נאמר עד גמר השיפורים, שזה מושג בעייתי כי אני יודע שלעולם אין גמר שיפורים. כאן מדובר בעובדי מחוז דן ששם הבעיה אקוטית ביותר.

הם עובדים זמניים?

הם עובדים זמניים. חברת החשמל אומרת שלא
יתערבו במערכת יחסי העבודה, אבל אני בעד להתערב גם במערכת יחסי העבודה, גם במקרה כזה וגם במקרה אחר כי אני בכלל בעד התערבות, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בחברה ציבורית, כאשר אנחנו במצב הנוכחי של האבטלה, וכאשר מדובר באנשים שבדרך כלל הם בגילאי 35 עד 50 והם אחרי עשר שנות עבודה והם מיומנים. אדוני בטח יודע מה קורה לבן-אדם מעל גיל 35 כשהוא יוצא ממעגל העבודה ופונה לשוק העבודה. לאנשים כאלה אומרים שיש להם כישורים עודפים ומאוד קשה להעסיק אותם.

נשאלות מספר שאלות כאשר הראשונה היא איזה קריטריונים יש לחברת החשמל להפוך מישהו לעובד קבוע. האנשים האלה עובדים עשר שנים ואם העסיקו אותם עשר שנים, יש להניח שכנראה לא היו נגדם טענות מיוחדות והם אנשים שבכל אופן רכשו מיומנות מסוימת.

כולנו יודעים שגמר השיפורים זה דבר אין סופי. בגוש דן גמר השיפורים לדעתי יהיה רק כאשר החשמל יהיה מתחת לקרקע.

דווקא גמרו את זה.

בטח יהיו עוד שיפורים נוספים. אנחנו יודעים
שאין סוף לשיפורים והם לא מסתיימים.

- מה זאת אומרת העסקה עד גמר השיפורים.

- מה הם הקריטריונים למתן קביעות לעובד.

- האם כדאי לחברת החשמל היום לשלם לאנשים פיצויי פרישה נאותים כאשר מדובר ב300- אחוזים כאשר הם על-בסיס של שכר נקוב נמוך. השכר הנקוב לפיצויי פרישה, בדרך כלל הוא שכר נמוך. השאלה גם למה מוציאים עשרות אנשים, ואני חושב שבחשבון ארצי מדובר במאות אנשים, כאשר הרבה פעמים גם מעסיקים עובדים אחרים במקומם כי אי-אפשר להפסיק את העבודה הזאת. אולי יש כאן איזשהו רצון או מצב שלא רוצים בשום פנים ואופן להגדיל את מעגל העובדים הקבועים בתוך החברה אלא רוצים להשאיר את העובדים כעובדים זמניים.

מבלי להיכנס ליותר מדי בעיות של חברת החשמל מבחינת מערכת יחסי העבודה, אני יודע למשל שחברת החשמל משקיעה הרבה מאוד – וזה ייאמר לזכותה – בספורטיאדות, בשיפור התנאים של העובדים, עושה מפעלים חברתיים וכולי.

אולי מטרת חברת החשמל לפעול כחברה ציבורית, כחברה שהיום מאוד מנסה לשפר את תדמיתה הציבורית, ולצורך כך היא צריכה לעשות רק דבר אחד והוא לא להוציא כמה עשרות אנשים כי אנחנו יודעים כמה עולה מקום אבטלה במשק. אנחנו יודעים שמקום אבטלה במשק הוא הרבה יותר יקר מאשר עולה מקום עבודה, ולכן צריך לקחת בחשבון של חברת החשמל את פיצויי הפרישה בגובה של 300 אחוזים, את המיומנות שהאנשים האלה שצברו, ואת העובדה שאולי אחר-כך צריך לקחת במקומם עובדים אחרים משום ששיפורים בתחום החשמל תמיד צריכים להתקיים.

אני רוצה להתערב משום שמדובר במצב אנושי. כל אחד מאתנו חש לא פעם מה זה לצאת ממעגל העבודה, במיוחד אחרי עשר שנות עבודה במקום כלשהו. זה אומר לקום בבוקר ולא להעיז להסתכל לעיני האישה, להכין לילדים את הסנדביצ'ים ולא להסתכל עליהם כשהם הולכים לבית הספר, ולקום ליום של לא כלום וזה אחרי שעשר שנים אותו אדם עבד והיה מרוצה.

אני למשל אתמול שמעתי שחברת החשמל הולכת לתוכנית שאומרת פרישה מוקדמת ויציאה לפנסיה מוקדמת. מי שיפוטר בתקופה הקרובה, הוא יפוטר מאה אחוזים ולא יעזרו לו מספר התקנים שמתפנים.

אני למשל לא בא בטענות לחברת החשמל על העלאת מחיר החשמל. לצורך זה יש מועצה ציבורית. מי שצריך לעשות את האיזון הזה, זו ממשלת ישראל. אולי עכשיו צריך לעשות שינוי מבחינת האנשים שנמצאים אצלכם ובזה תביאו את תרומתכם הגדולה ביותר לחברה הישראלית, למעגל העבודה במדינת ישראל, ולאותה קבוצה שהיא הקבוצה הכי פגיעה ומדובר באנשים טובים. עד שתיכנסו לתהליך של יציאה מוקדמת לגמלאות של הקבוצה בה מדובר, לאט לאט יופשרו התנאים.

1. מה זה עשר שנים, כלומר, מה זה גמר השיפורים והאם עשר שנים זה גמר השיפורים או שזה משהו אחר.

2. מה הם הקריטריונים לקבלת קביעות.

3. למה לא לקחת את העובדים האלה – אני מדבר כרגע על גוש דן, אבל אנחנו יודעים שהבעיות האלה קיימות גם במקומות אחרים – ולעשות אתם חוזה עבודה, דבר שיבוא קצת על חשבון החברה, קצת על חשבון הפיצויים וקצת על חשבון החשמל ובלבד שלא יקרה המקרה אותו תיארתי כאן.

אתמול, כיושב-ראש סיעת ש"ס, היה לי את
הכבוד לארח את יורם אוברקוביץ בסיעה שלי והסוגייה הזו של פיטורי העובדים עלתה. נוצרה תחילה של הידברות בינינו לבין יורם אוברקוביץ כדי לעזור לאותם עובדים. דיברנו גם על עובדים מהצפון, שגם הם עומדים להתחלף או כבר התחלפו בימים האחרונים.

הייתי רוצה לשמוע לגבי היקף כוח האדם הקבוע, לגבי היקף כוח האדם הזמני,. מה סוג ההסכם שנחתם עם עובד קבוע ועם עובד זמני, ומה שכרו של עובד קבוע ושל עובד זמני.

אני עובד כשמונה וחצי שנים במחוז דן במחלקת
התכנון. אני על מה שמוגדר בחברת החשמל חוזה מיוחד, כלומר, לא קבוע. מבחינת התנאים אני מקבל את אותה משכורת כמו עובד קבוע, אבל אין לי חשמל חינם, תנאי הפנסיה הם קצת שונים ואין לי שום אפשרות להתקדם בהיררכיה של חברת חשמל ולעבור לתפקידים השונים, מכיוון שאני עובד זמני.

אנחנו נקלענו לתקופה מאוד בעייתית שאני מעריך שרבים מאתנו, אם זו הייתה תקופה אחרת בה היינו מפוטרים, איכשהו היו מקבלים את הנושא. אבל במצב של המשק היום מפטרים אנשים כשהמערכת מרוצה מאתנו מאוד כי אחרת הייתה מפטרת אותנו מזמן. לחלק מהעובדים המפוטרים יש מכתבי הערכה, לחלקם המנהלים שלהם אומרים להם בעל-פה שהם זקוקים להם, ואלה מנהלים בדרגים זוטרים ובכירים שהם מנהלי מחלקות. הם אומרים לנו שהגענו לעשר שנות עבודה ואנחנו הולכים הביתה.

כשחתמת על ההסכם, היית מודע שאתה הולך
לעבוד בחברת החשמל במשך עשר שנים?

לא. בפירוש לא. אני נכנסתי לעבוד בחברת חשמל
וחתמתי על חוזה עבודה כאשר בפירוש נאמר עד גמר השיפורים.

על מי מוטלת חובת ההוכחה מה זה גמר שיפורים?

אף אחד לא יכול לבוא ולומר מה זה גמר
שיפורים. אני בתור איש של מחלקת תכנון שאחראי לכל הנושא של השיפורים והזמנות צרכנים, אני יודע – והמנהלים הישירים שלי גם אומרים זאת בפירוש – שיש לנו עוד הרבה מה לשפר. העניין הוא כמובן עניין כספי, האם להשקיע בזה כסף או לא להשקיע. לא מענייני להחליט בנושא הזה.

מרוצים מאתנו, צריכים אותנו והמנהלים הבכירים של המחוז גם אומרים שהם צריכים אותנו אבל אין להם ברירה. אני מדבר לדוגמה על מהנדס המחוז. בישיבות של הנהלת המחוז – ונכחתי בישיבות כאלה – שאלו מנהלי המחלקות את מהנדס המחוז מי יבצע את העבודה אם יפוטרו העובדים, ומהנדס המחוז אמר שמנהלי העבודה יבצעו זאת ואני מדגיש שמנהלי העבודה הם אנשים בני חמישים ומעלה. אותם מנהלי מחלקות צחקו ושאלו אם הוא רוצה שאדם בין חמישים-ששים יתחיל לטפס על עמודי חשמל, וכאן הוא השיב בחיוב.

כל המנהלים, כולל מנהל המחוז, מודעים לזה שהם צריכים אותנו ואנחנו כעובדים רוצים להישאר כי אנחנו רוצים להמשיך לעבוד. מאיזושהי סיבה, בגלל עשר שנים, איזושהי החלטה ערטילאית שלא ברור מהיכן היא צצה, אין לנו אפשרות להמשיך לעבוד.

אנחנו לא מבקשים חשמל חינם, לא מבקשים תנאים מיוחדים, אלא מבקשים להמשיך לעבוד כפי שאנחנו עובדים היום. חלק מהאנשים מבקש לעבוד אפילו בחוזה אישי כפי שנהוג במקומות רבים במשק, אבל בחוזה אישי אני גם יכול להיות מנהל בדרגה זו או אחרת. נכון להיום אומרים לנו להתראות.

כל היושבים כאן קיבלו מכתבי פיטורים?

לא. אנחנו מועמדים. חלקנו מגיעים בעוד שבועיים
לעשר השנים. עם חלק התקיימה כבר שיחה אישית ואמרו להם שיצפו למכתבים. הייתה קבוצה של 18 אנשים שדיברו אתם, מתוך אותה קבוצה 12 אנשים כבר קיבלו את המכתבים והם כבר בחוץ. לששה אנשים לא מסרו את המכתבים ונכון להיום הם באוויר ולא יודעים מה קורה אתם.

באיזה סדר גודל מדובר בגוש דן?

עד דצמבר 2002 – ששים אנשים. עד דצמבר 2003
– ששים אנשים נוספים. עד דצמבר 2004 – ארבעים אנשים. סך הכל 160 אנשים.

אני מועמד לפיטורים ב30- באוגוסט 2002. אני
אנסה להציג את הבעיה של העובדים ואת הכאב שטמון מאחוריה. אני קצת מתרגש כי אף פעם לא דיברתי בפורום כזה, אבל אני אנסה לתמצת את הדברים.

אנחנו כואבים. אותנו זימנו לפני עשר שנים ובאנו במטרה לעבוד בחברת החשמל. באנו במטרה להביא פרנסה הביתה. עבדנו כאשר כל אחד ואחד מאתנו ידע שבאיזשהו שלב לפי תור הוא יקבל את הקביעות שלו. זו הייתה השאיפה גם שלנו וגם של ההנהלה ולכן לא דובר אתנו על פיטורים או על תקופה ודאית של עשר שנים.

האנשים כאן בגיל 35 ומעלה, אנשים עם בעיות, אנשים עם משפחות. איך לחברת החשמל יש אומץ לבוא ולהגיד לעובדים ללכת הביתה כשהם יודעים טוב מאוד שכל עובד ועובד נתן את הנשמה שלו לחברה ולטובת העבודה כאשר תמיד ריחפה חרב פיפיות מעל ראשו, כשהוא יודע שאם הוא לא יבצע עבודה מסוימת, הוא ילך הביתה. אותו עובד נשאר בעבודה תוך כדי הזנחה של הבעיות האישיות או הבעיות במשפחתו והגיע לעבודה וביצע אותה בכל תנאי ותנאי.

אנחנו מרגישים שאנחנו בשר תותחים. אני לא יוצא כנגד חברת חשמל, לא כנגד ההנהלה ולא כנגד הוועד, אלא אני בא להציג דברים פשוטים.

איפה הוועד עומד במקרה שלכם?

לצערי הוועד לא מייצג עובדים זמניים.

אתמול היו בכנסת כל הוועדים של חברת החשמל
מכל הארץ אבל היום אף אחד לא הגיע.

לצערי אחד מאנשי הוועד הבכירים אמר לנו
ישירות שאנחנו זמניים ומפריעים לוועד והם לא רוצים אותנו כיוון שאין להם שליטה עלינו. ההנהלה לא יכולה לומר כלום לעובדים הקבועים כי הוועד מייצג אותם, אבל אנחנו הזמניים, מעלינו מרחפת חרב פיפיות ואז ההנהלה יכולה לשחק אתנו.

כדי לא לצמצם את צריכת החשמל היו כאן כל
הוועדים, אבל כאשר מדובר בעובדים שנזרקים לרחוב, אין פה נציג אחד מהוועד.

אנחנו מבקשים – ואנחנו מתחננים – בפני הנהלת
חברת החשמל שלא תפטר אותנו. אני לא יודע מה המטרה שעומדת מאחורי התקופה של עשר שנים. אין שום הליך חוקי ומשפטי שהם יכולים להתחבא מאחוריו. תשאירו אותנו לעבוד. תשאירו אותנו. אתם לא רוצים לתת לנו קביעות? אל תיתנו לנו קביעות. אנחנו מדברים בסך הכל על קרוב ל150- אנשים. כמה עובדים מבוגרים מגיל 55 ומעלה יש בחברת החשמל? קרוב לאלף איש?

אל תפטרו אותנו, אל תזרקו אותנו הביתה. לי אישית יש בעיות משפחתיות, לאחר יש בעיות אחרות, כל אחד והבעיות שלו, אל תזרקו אותנו הביתה. תשאירו אותנו בעבודה. אתם רוצים, תעשו משהו יותר חכם. יגיע זמן של עובד מבוגר לצאת לפנסיה, יושבת כאן קבוצה של אנשים מבוגרים שחברת החשמל באמת דואגת ומנסה לבוא לקראתנו, אבל למה שאני אצטרך ללכת הביתה? תשאירו אותנו. אל תיתנו לנו קביעות. תנו לנו את הפרנסה. עבדתי בכבוד עד היום, נתתי את הנשמה שלי לטובת חברת חשמל, בואו קצת לקראתי.

אני לא רוצה את ה300- אחוזים, אני לא רוצה את ה200- אחוזים, אני לא רוצה את ה100- אחוזים. אני יודע טוב מאוד שאם היום אני הולך הביתה, אני עומד בפני קשיים מעבר לכל העובדים וזה בגלל הבעיה האישית שיש לי. אני מבקש, תשאירו אותנו לעבוד. יבוא הזמן, עובד יצא לפנסיה, קחו אחד מאתנו כנגדו כפי שזה נוהל עד היום. אל תתחבאו מאחורי עשר השנים.

אני בא בבקשה ובתחנונים, תשאירו אותנו בעבודה ואל תזרקו אותנו. מדובר בסך הכל ב150- עובדים.

אני מצטרף לקריאה הנרגשת של ארז שוסף.

אני לא אתחמק משום שאלה קשה שנשאלה, גם
על-ידי חברי הכנסת וגם על-ידי העובדים.
חברת חשמל ידועה במשך שנים כחברה שדואגת לעובדיה לעילה ולעילה. לא פעם אני שומע מקולגות שאומרים לי שאנחנו בחברת החשמל מפנקים את העובדים שלנו. אולי המילה היא לא מפנקים, אבל אנחנו באמת דואגים לעובדים שלנו.

אני אומר כמה דברים כלליים ולאחר מכן אני אקפוץ לבריכה, נשחה ביחד ונראה מה קורה.

קודם כל, זה נכון שצריך להגיע כאן למהלך של פיטורי עובדים וצריך אומץ לפטר עובדים במסות גדולות. אם מדובר בעובד פה ושם, זה מהלך יותר קל. הקבוצה מבינה שמעת לעת מפטרים אחד פה ואחד שם. צריך אומץ הרבה יותר גדול לפטר קבוצה של עובדים. תכף נדבר על המשמעויות של השארת העובדים. אני אומר שאני לא אתחמק ואני אתן פה תמונה נאמנה, הגונה ואמינה.

אני מכיר חלק מהקבוצה שיושבת כאן ואני מכיר באופן אישי את ארז ואם אני לא טועה גם נפגשנו פעם אחת והאמת היא שכאשר הוא אמר לכם שהוא מתחנן, הוא גם אמר לי את הדברים באותן מלים וזה היה לפני חודשיים-שלושה. יש לו בעיות ואני לא אפרט אותן מטעמי צנעת הפרט.

זה נכון שחלק ניכר מהעובדים האלה באמת נתן את המירב לחברת החשמל. הם עובדים אתנו תקופה ארוכה, הקדישו לחברה, ואני באמת מבין אתכם אחד לאחד. אבל אני רוצה לתת תמונה מאוזנת מנקודת מבט ההנהלה ואני חושב שאת התמונה הזו העובדים מכירים. אגב, אני נכנסתי לתפקידי כראש אגף כוח אדם של חברת חשמל ב1- בינואר 2002, רק לפני ששה-שבעה חודשים, כשלפני כן הייתי בתפקיד סגן מנהל האגף ליחסי עבודה ותנאי שירות, ואני מכיר את הנושאים האלה מקרוב.

לכל אורך הדרך, מינואר ואילך – ואני אסביר גם מה קרה בינואר – אני משדר לעובדים באמצעות אלף ואחד אמצעי תקשורת את מצב חברת חשמל. המצב רבותיי הוא לא קל. אם אתם חושבים שאני מדבר רק אליכם, מאחר שאתם עובדים ארעיים, דעו לכם שאני משדר את זה לכל הפורומים, גם אם יושבים מולי מנהלי עבודה או מנהלי מחלקות או בכירים ותיקים שעובדים שלושים וארבעים שנה במערכת. אני אומר להם את הדברים בלי כחל וסרק. אני אומר להם שייקחו בבקשה את הירחון שלנו שאנחנו כל חודש שמים להם במעטפות המשכורת, את דבר מנהל אגף כוח אדם, שיקראו היטב – אמנם אני שם לא יורד לפרטים אלא מדובר במסרים – ויבינו מה קורה בחברת חשמל.

חברים חברי הכנסת, מה שקורה היום בחברת חשמל זו בבואה נאמנה של מה שקורה במשק הישראלי.

עכשיו השמצת את עצמך בצורה פרועה.

אמרנו שנדבר גלויות וברוח טובה. אין לי שום
כוונה להשמיץ אף אחד.

השמצת את עצמך.

מה שקורה לחברת חשמל זו תמונה של מה
שקורה במשק הישראלי. רק היום פתחתי את העיתון ואני רואה שקופצים מדרגה מבחינת מספר המובטלים ממאתיים ומשהו אלף ומתחילים לדבר על 300 אלף. כלומר, גידול של חמישים אחוזים. המצב הוא מצב לא נורמלי.

מה קרה בינואר 2002. התחילו לעשות חישובים ודוחות רווח והפסד של חברת חשמל בגין שנת 2001. ישבו ובדקו וגמרו את הדוח הכספי, אז הסתבר לנו שהחברה עומדת להפסיד כ51- מיליון שקלים בשנה החולפת. החברה הגדולה הזו שאתם נמנים על עובדיה המסורים במשך עשר שנים, שכוללת קרוב ל10,000- עובדים קבועים וקרוב ל3,600-3,500- עובדים ארעיים, זו חברה ענקית במושגים גם של המשק הישראלי וגם במושגים בינלאומיים, והחברה הזו עם כל מה שהיא עושה, היא סיימה שנת פעילות בהפסד של 51 מיליון שקלים.

הלוואי ובזה היינו מותחים קו והיינו אומרים שיש את 2002, אז קורה במפעל עסקי שפעם מפסיד וזה מותר וזה בסדר. אנחנו חיים על תעריף כשהתעריף הוא מהותה של פעילות החברה כי על סמך התעריף אתה בונה את ההכנסות שלך כאשר יש לך את ההוצאות. היו ויכוחים גדולים מאוד עם הרשות לשירותי חשמל לגבי התעריף, ואני מניח שפה ושם שמעתם את התגלגלות העניינים, הייתה עלייה דרמטית בשער הדולר, מארבעה ומשהו שקלים כבר הגענו לחמישה שקלים, ובשורה התחתונה – ואני לא אלאה אתכם כאן במספרים – סיימנו רק את הרבעון הראשון של שנת 2002, בסך הכל שלושה חודשי פעילות, בקרוב ל500- מיליון שקלים הפסד.

רבותיי, אני פונה בעיקר לעובדים, חברה כמו חברת חשמל עם כל העיסוקים שלה, מסיימת בהפסד רבעוני של חצי מיליארד שקלים, זה לא רק מכה מתחת לחגורה אלא זה כמה וכמה מכות מתחת לחגורה. חברה לא יכולה לעבור לסדר היום במקרה כזה.

עברנו עוד חודש וההפסד הזה גדל לקרוב למיליארד שקלים כי הדולר הגיע לחמישה שקלים, גם מצב המכירות הוא לא מי יודע מה בשמים, כך שהגענו למצב מאוד גרוע ולשמחתנו ב1- ביולי – אני אומר לשמחתנו בצורה מסויגת – קיבלנו העלאה תעריפית של כך וכך אחוזים על-ידי הרשות אבל זה בפירוש לא מכסה את הציפיות שלנו. החברה חשבה ברמה אחרת אבל ברשות יש שיקולים אחרים כאשר מצב המשק הוא גם כן שיקול שלהם, חוסר התעסוקה גם הוא שיקול שלהם, מעסיקים אחרים שמשתמשים בחשמל שלנו שזה מרכיב ההוצאה שלהם זה גם בשיקולים שלהם, והם לקחו את מכלול השיקולים והעלו את התעריף בכך וכך אחוזים. רבותיי, זה לא מספיק לנו.

אין לי פה נתונים לומר לכם מה יהיה בסוף שנת 2002 כי אנחנו עדיין לא יודעים, אבל מה שאני שומע בהערכות המקצועיות שבתוך חברת החשמל הוא שאנחנו הולכים להפסד.

למה נגרם ההפסד? הרי מדינת ישראל לא
התחילה לצמצם בחשמל או לצרוך פחות חשמל.

ברגע שהתעריף לא מכסה את מלוא התשומות
שהשקעת בחברת החשמל ואתה מקבל רק חלק מהדבר הזה, זה משפיע כי יש הוצאות שעשית ובתעריף לא מכירים בכל ההוצאות האלה אלא רק בחלקן. לכן אתה גובה הרבה פחות ממה שתכננת לגבות וזה מכניס אותנו להפסדים.

אתם העליתם את משכורות העובדים הבכירים
שלכם בכשלושים אחוזים. התשומות שאתה מדבר עליהן הן תשומות החשמל.

אני אומר לכם את האמת. הרי לא יעלה על הדעת
שחברת חשמל שמפוקחת על-ידי רשות החברות והאוצר באמת יעלו את השכר ב37- אחוזים כפי שנאמר בעיתון. אתם לבד יודעים שזה לא הגיוני.

מה כן הגיוני? מה משכורת הבכירים?

מה שהיה זה שבחודש מסוים – הרי בדקו רבעון
מול רבעון – שילמנו איזושהי תוספת.

כשאתה מדבר על תשומות, אתה אומר כאילו
תשומות החשמל נטו שאתם מפיקים היו בעייתיות אבל לא היא אלא היו עוד כמה דברים. כאשר יש לי מצוקה בבית, אני לא נוסע לאילת לדוגמה.

אני אתייחס גם לנקודה הזו ולא אתחמק ממנה.
גם נראה לכם מה אנחנו עושים כי לא הכל מגיע אליכם ולא הכל מגיע גם לעיתונות.

רבותיי, יש לנו הפסד חמור. אני אומר את המילה חמור. יש לנו גם ירידה בהיקפי עבודה. זאת אומרת, דובר כאן הרבה על מושג השיפורים במחוזות ובאמת ב1992-, כתוצאה מחורף קטסטרופלי והמון הפסקות חשמל, גם בירושלים דרך אגב, החליט מי שהחליט לאשר איזושהי פעילות כדי לשפר את הרשת ונכנסו לפרוייקט השיפורים. הפרוייקט הזה נמשך חמש שנים, אחר-כך לא סיימו אותו ורצו להאריך, כך שהאריכו בעוד שנתיים-שלוש, לאחר מכן האריכו בעוד תקופה, אבל בזה זה מסתיים. תוכנית השיפורים המואצת במחוזות מסתיימת.

מה זאת אומרת זה הסתיים? היום אין עבודות של
חברת החשמל?

יש עבודות בפיתוח, שגם הן לא רבות. חברת
החשמל היא בבואה של מה שקורה במשק הישראלי. כשבמשק יש מיתון, כאשר לא בונים קניונים, לא בונים הרבה דירות למגורים, כאשר מפעלים לא נולדים מחדש, הכל מתחבר. אנחנו עוסקים כאן באיזשהו מכלול מערכתי. זה פסיפס. אם המשק יתעורר לחיים, תראו מה שיקרה פה. ייבנו עוד חמישים אלף יחידות דיור, יהיו לחברת החשמל עוד משימות. אם זה יהיה קשור בהקמת תחנת כוח לשם סיפוק חשמל ליחידות הדיור החדשות, זה עוד משימה ועוד משימה. במדינה יש מיתון עמוק וזה משפיע גם עלינו.

מה חברת חשמל כחברה רצינית צריכה לעשות בימים אלה. הרי אנחנו חייבים גם לשמור על החברה כחברה ולא לתת לה חס וחלילה להתמוטט. ההפסדים האלה שדיברתי עליהם לפני מספר דקות, זה מצב לא בריא לחברה גם אם היא חברה ממשלתית ואנחנו חברה ממשלתית וגם עסקית. אסור לתת לחבר משקולת לרגל ולזרוק אותה למים כדי שתטבע. חייבים לעשות איזושהי פעולה. חייבים להוציא את העגלה מן הבוץ בנקודה הזאת.

אני חייב לטפל בנושא בצורה מערכתית. אני לא יכול לשבת עם חמישה או שבעה עובדים ולתת להם פתרונות כי יש לי בעיות במקומות אחרים. יכולתי תיאורטית להשאיר אותם בעבודה, לשחרר עובדים ותיקים, אבל היינו עושים כאן את אותו דיון עם העובדים הוותיקים, ומה הם היו אומרים? שהם עובדים בחברה ארבעים שנה ונתנו לה את הנשמה. אם כן, אני צריך לטפל בצורה מערכתית ולראות את כל התמונה כפסיפס אחד.

באנו עם הצעה, עם איזושהי תוכנית שמנסה לקשור את כל הקצוות. להגיד לכם שכולם יהיו מרוצים מהתוכנית הזו? אני לא חותם לכם שכולם יהיו מרוצים. אני כבר שומע שאלה לא מרוצים, אתם לא מרוצים וכולי. זה טבעי, כי כשעובדים בגדול, אי-אפשר לספק לכולם את הכל.

מה בסיס התוכנית. יש לנו קבוצה של עובדים – ואני מבקש שגם לא ננקוב במספרים כי אני רוצה להעביר לכם את המסר – שאו שהם מתפקדים באופן לקוי, או שיש להם בעיות משמעת, או שכבר לא מתאימים מבחינה תהליכית או טכנולוגית למפעל וחברת חשמל היא מפעל טכנולוגי בסופו של דבר. יש לנו קבוצה גדולה כזו של עובדים שהם קיבלו קביעות כבר לפני שלושים-ארבעים שנה. אנחנו רוצים לשפר את העניינים, אנחנו רוצים שהחברה תעבור ממדרגה א' שהיא יותר נמוכה, למדרגה ב', ולכן באנו עם רעיון שגם הוא קשה ליישום אבל יש לו הגיון מסוים.

אמרנו שעובדים שבימים אלה לא יכולים לתרום את מלוא כושרם או שהם מתפקדים באופן לקוי, עם כל הכאב והצער – וגם כאן יש כאב וצער – נאמר להם תודה רבה, אתם כבר עבדתם ותרמתם, וכבר שילמתי לכם. אתם עובדי חברת חשמל וקיבלתם את כל מה שמגיע לכם. אנחנו מאוד מבקשים, תפנו את המקום, תקבלו את כל מה שמגיע לכם כאקסטרה, ותנו לדם חדש מלמטה לזרום. בדרך זו אני גורם ליתרון כפול לחברה, גם משחרר עובדים שהם לא נחוצים לי במיוחד – ואני אומר את זה על דרך ההמעטה – וגם קולט דם צעיר למערכת, והדם הצעיר הם בעצם המנהלים שיחליפו אותי בעוד עשר-עשרים שנה. אלה הם מנהלי העבודה, אלה הם מנהלי המחלקות שיהיו בדור הבא.

גיבשנו את התוכנית הזו. היות שאנחנו לא רשאים לסגור את כל העניינים לבד אלא יש מעלינו רשויות – ואני מדבר על רשות החברות ועל האוצר – הגשנו תוכנית מאוד מסודרת שמאפשרת להוציא את העובדים האלה בקבוצת גיל מסוימת, בין 55 ל62-, בדרך יש פה שיקולים של כדאיות כלכלית כי משלמים להם וצריך באיזה מקום לעשות איזון כדי שלא תהיה עלות יותר גבוהה מהתועלת. צריך לוותר על תקנים, צריך לוותר על כוח אדם וכולי.

כאמור, הצגנו איזושהי תוכנית מאוזנת וטובה, קיבלנו את אישור הרשות ועם זה אנחנו יוצאים לדרך. היציאה לדרך היא סיפור של הימים האחרונים. קיבלתי את ההנחיות ואת ההוראות המתאימות והתחלנו בעצם את המהלך לגבי העובדים הקבועים. אני מניח שכל אחד במחלקה שלו יודע על מה אני מדבר.

זה יכול לעמוד מספר מול מספר?

זה לא יעמוד אף פעם כמספר זה מול מספר זה
משום שהם רוצים שבתהליך הזה החברה תתייעל. זאת אומרת, אם אני משחרר מאה, אני לא יכול לקלוט במקומם מאה אחרים אלא אני יכול לקלוט פחות. צריך בדרך לוותר על תקנים וזה כדי להתייעל.

אתם תקלטו בשנה הקרובה עובדים נוספים
בחברה?

אם נקלוט בודדים שבבודדים בתפקידי מפתח.
אם אני צריך מישהו בתחום המחשוב, בתחום תכנון תחנות כוח, יכול להיות שאני אקלוט, אבל במסות, מספרים בהם מדובר כאן, אנחנו לא נקלוט.

יש לכם עובדי חברות כוח אדם?

לאור החוק שהתקבל לפני מספר חודשים או לפני
שנה ויותר שעובדי קבלן ייחשבו כעובדי חברה, חלק מהעובדים העברנו אלינו וחלק שחררנו. אנחנו למעשה לא מעסיקים עובדים דרך חברות כוח אדם. יכול להיות עובד אחד פה או שם, מישהי בחופשת לידה ואני צריך כתבנית לשלושה שבועות, אבל בגדול אנחנו לא מעסיקים. זו המגמה שלנו. החוק סיבך אותנו.

יש לכם בחברה עובדים זרים?

כעובדי חברה? לא.

באופן רגיל.

אם אני מתקשר עם עובד קבלן לבצע משימה והוא
מביא עובד זר, יכול להיות שהוא מביא. אני כחברה לא מעסיק עובדים זרים. אני עוסק רק בעובדים ישראלים.

אנחנו מאמינים שהמהלך הזה של שחרור ותיקים וקבועים וקליטה של דם חדש במקומם, זה מהלך טוב ובריא לחברה מכל הכיוונים. זה גם בריא ניהולית. אתה מתחיל לשדר שמי שלא עובד טוב, הוא מוחלף.

דרך אגב, היות שאני חושב שיהיו עוד דיבורים או דיונים, אני כבר אומר לכם שהעובדים הוותיקים האלה לא ישוחררו חס וחלילה בבעיטה או בטריקת דלת. אנחנו נעשה את זה בצורה מסודרת, נדבר עם המנהל של העובד, נסביר לו בדיוק כל מה שאני אומר עכשיו, אם צריך מערכות תומכות של מחלקה סוציאלית שיש בחברת חשמל, מרפאה, רפואה וכולי, אנחנו חזקים מאוד בדברים האלה. אנחנו נעשה תהליך נקי ואנושי ממדרגה ראשונה. אני מעלה את זה כי אני יודע שגם קשה להוציא עובדים ותיקים לפנסיה כשהם בגיל 55 כי לא כולם רוצים בזה. אני צריך להתמודד גם עם הדבר הזה.

אתם יודעים שחיים בעולם של פשרות וכולנו בסוף מתפשרים כדי להגיע לפתרונות.

מתי יתחיל התהליך?

הניצנים הראשונים יתחילו לפרוש באוגוסט
השנה, כלומר, בעוד שבוע. אני לא יכול להתחיל ולגמור מהלך כזה בשבועיים-שלושה כי כפי שאמרתי לכם אני רוצה לעשות את זה בצורה ההגונה והאנושית ביותר. אם צריך לדבר עם עובד פעם ועדיין הוא לא השתכנע, אני צריך לקיים אתו עוד שיחה. יכול להיות שהחריגים בהם יבואו אלי ואני אצטרך להסביר להם ברחל בתך הקטנה במה מדובר. זה תהליך שיתגלגל זמן אבל יש לו יעד והיעד הוא 31 בדצמבר 2002.

אני לא רוצה למשוך את כולם עד הסוף. באותם מקומות, נניח כל שבוע, כל שבועיים, ברגע שנראה שהצטברה קבוצה שסגרנו את העניינים איתה לטוב, אנחנו נשחרר אותם. לאחר מכן עוד קבוצה ולאחר מכן עוד קבוצה. זה מאמץ לא קטן ועבודה מאוד מסובכת בתנאים, בנורמות העבודה ובתרבות העבודה של חברת החשמל.

אני מאמין שבמסגרת של האילוצים הקיימים אנחנו עושים את המיטב שיכולים לעשות. אף פעם אין מושלמות. הלוואי שהיקפי העבודה היו גבוהים יותר והלוואי ולא הייתי צריך לעשות שום מהלך. מנהל כוח אדם, הכיף שלו הוא לגדול עם החברה שבה הוא עובד ולקלוט עובדים בחברה שהוא עובד ובלבד שהעסק ידפוק טוב ונהיה רווחים ויהיה טוב לכל עם ישראל. בשנים כל כך קשות למשק, אין כיף יותר גדול למנהל כוח אדם להחזיק עובדים כאלה ואפילו לבצע משימות לאומיות.

מנהל כוח אדם נורמלי לא כל כך אוהב לפטר עובדים כי זה מעמד לא קל. הוא בוודאי לא קל בישראל של שנת 2002. דעו לכם שאני מודע באופן אישי לכל מילה ומילה שנאמרה. אני לא הוצנחתי לחברת חשמל, אני גדלתי בדיוק כמוכם בחברה אליה נכנסתי בסך הכל לפני 25 שנה והגעתי לראש הפירמידה אבל אני יודע בדיוק מה זה לעבוד בחברת חשמל, איזה כבוד זה לעבוד בחברת חשמל ואיזה ביטחון זה נותן לעובד בחברת חשמל שיכול לבנות את העתיד שלו. אני יודע בדיוק כמוכם כי אני גדלתי ועברתי את התהליך הזה אתכם.

אני מברך על הצעדים שאתם נוקטים בהם ועל
החשיבה, אבל זה לא צריך להוות מהלך אחד.

שאלתי כאן מספר שאלות ואני שואל איך חברה
כל כך מכובדת וכל כך גדולה מחזיקה עובדים במעמד ארעי במשך עשר שנים. כמו כן שאלתי אותך מה הם הקריטריונים לקבלת קביעות בחברת החשמל כי אני שומע ורואה דברים שונים, כלומר, מישהו יותר מוכשר, מישהו פחות מוכשר, מישהו יותר בן-דוד ומישהו פחות בן-דוד. לדברים האלה יש שם וגם אתה בוודאי מודע לזה שבחברת חשמל, עם כל התיאור היפה שתיארת, יש איזושהי צוללת סגורה ואני אומר לך את הדברים מהיכרות אישית של מקרים.

כל הרפורמה שלך צריכה לומר משהו אחד, איך אתם מתמודדים בנושא של הארעיות ואיך בחברת חשמל הארעיות נמשכת כל כך הרבה זמן, מה עם המעמד הקבוע של האנשים האלה ואיך אתם מגלמים שתי מערכות. זה לא מקרה שועד העובדים לא הגיע לכאן, זה לא מקרה שאתמול כאשר היה נוגע לנושא של צריכת החשמל, כל הכנסת הוצפה בוועדי העובדים של חברת החשמל. היום אתה מדבר על 3,300 עובדים אבל איש ועד אחד לא מעניין אותו מה קורה לעובדים אלו.

אתה חדש בתפקיד ואולי זה לא הוגן שאני אומר לך את הדברים האלה, אבל הדבר הזה נמשך שנים.

אני לא מייצג כאן את ועד העובדים.

אני אומר לך שאצלכם הנושא הזה פרובלמטי.
כנראה יש כאן איזה בלבול בין יושב-ראש ועד העובדים לבין מנכ"ל החברה.

שאלתי שאלות קצרות ומאוד ברורות והשאלה מה אתה יכול לומר לארז.

לגבי עשר השנים. אנחנו קלטנו את העובדים
האלה באמת תחת ההגדרה של ביצוע תוכנית שיפורים במחוזות. אפשר היה לומר להם שחמש שנים הם עבדו במערכת, תודה רבה, אני משחרר אתכם ולקלוט במקומם כוח אדם אחר. אני מדבר על שנת 1997. עשינו חשיבה ואמרנו שנלך עם ראש גדול ולא נלך בדרכים רעות.

שאלנו אם קודם כל יש עבודה והרי אין חילוקי דעות שהבסיס לכל העסקה של עובדים היא העבודה. הרי אנחנו לא משלמים שכר לריק. שאלנו אז שאלות כמו האם יש עבודה, אמרו לנו המנהלים דאז, לפני חמש שנים, שיש עבודה. מה קורה עם העובדים האלה, הם הרי כבר עובדים חמש שנים ומה נעשה אתם? אמרו לנו שאם יש עבודה היום, למה לנו היום לפטר אותם או לשחרר אותם, בואו נעשה הארכה ראשונה אחרי חמש שנים לשמונה שנים כי יש עבודה. העובדים ימשיכו לעבוד ובינתיים יכול להיות שיש עובדים שיפרשו. יש פרישות שלא קשורות למקצה הזה, אבל יש עובד שפורש בגלל גיל, יש עובד שפורש פרישה מוקדמת, יש חולה שחס וחלילה חולה ולכן הלך הביתה. לכן אמרנו שנתקדם בתהליך. כלומר, יש עבודה, זה הבסיס, ולאחר מכן, אם מתפנים מקומות ותקנים מתפנים, אני יכול לתת קצת קביעויות, להתקדם בתהליך ולראות לאן אנחנו מגיעים.

בסך הכל צריכים גם לראות אופק של זמן. אי אפשר לקבל תמיד החלטה מרגע זה לרגע זה אלא צריך לראות אופק של זמן.

עשינו הסכם עם העובדים – ואני רוצה שהעובדים ידעו, ואני מניח שהם יודעים – גם עם ועד העובדים וגם עם ההסתדרות ועשינו הארכה ראשונה מחמש שנים לשמונה שנים.

לא לכולם.

עשיתם הסכם בין מי למי, בין ההנהלה לעובדים?

בין ההנהלה לבין ועד העובדים לבין ההסתדרות.
אתם יודעים שיש ועד יציג אתו חתמנו על הסכם. הייתה עבודה ולכן חתמנו הסכם מחמש לשמונה שנים.

אני חלק מחברת החשמל ואני חי ונושם את חברת החשמל. אתם מכירים את המושג שאומר שחברת חשמל זה בית שני שלנו, גם שלי וגם שלכם.

אתם משתתפים בבחירות לוועד?

כן. ודאי.

אנחנו משלמים מסי ועד אבל הוועד לא מייצג
אותנו.

מתוך היכרותי היטב את המערכת, אני חושב
שכאשר הארכנו מחמש לשמונה שנים, הייתה אנחת רווחה לכולכם.

לא הארכתם.

בהסכם שחתמנו עם הוועד ועם ההסתדרות,
שעברנו מחמש לשמונה שנים, הייתה אנחת רווחה לכולכם כי לא מדובר רק בקבוצה שלכם אלא יש פה עוד מאות עובדים. הגענו כמה שנים קדימה, לאחר שהארכנו בעוד שלוש שנים, ועוד פעם התעוררה השאלה. נשאלה שאלה קודם כל מהותית, כאשר הבסיס הוא אם יש עבודה או אין עבודה. אמרו המנהלים שלנו שיש עבודה ואפשר להאריך, אבל אי-אפשר להאריך לעולם. יש עבודה, אנחנו לא לוקחים צ'אנס, אסור לנו לקחת צ'אנס ולכן הארכנו עוד פעם לאחר הסכם ביחד עם הוועד ועם ההסתדרות משמונה שנים לעשר שנים וכך הגענו לעשר השנים.

לעשר השנים יש אחיזה משפטית?

אני אומר לך שאלה הסכמים קיבוציים שחתומים
בינינו. רבותיי, ההסתדרות הוא גוף מייצג.

הוגשה תביעה לבית-המשפט ואם אני לא טועה
השופטת אמרה שהיא לא מבינה מה זה גמר עשר השנים.

יש פה תביעה שמתבררת ואני עדיין לא בקיא ולא
יודע לאיזה כיוון הולכת השופטת.
דיברתי בשקט ולא בהתלהמות ואמרתי לכם את האמת למרות שהיא לפעמים מרה אבל שמתי אותה על השולחן. מי שקובע אם יש עבודה או אין עבודה בחברת חשמל זו הנהלת חברת חשמל. לא אני באופן אישי, יש לנו את המנהלים שלכם. אנחנו נותנים את הדין על הפעילויות, על המצב הכספי, על ההפסדים ועל הכל, אבל מי שקובע אם יש עבודה או אין עבודה, זו הנהלת חברת החשמל. העובדים לא קובעים אם יש עבודה. אם כל אחד יעשה מה שהוא רוצה, יש דין ויש דיין.

מר ענתבי, פיטורים של איקס עובדים לא יפתרו
בעיה של חצי מיליארד או מיליארד שקלים. זו הייתה איזושהי בעיה כספית של ניהול יותר טוב או פחות טוב של הכסף. כשאני בא למנהל בכיר ממני ואני שואל אותו אם לא חבל על הכסף הזה, לא, אין מה להתווכח אתם.

אני האחרון שאלחם נגדכם ואני האחרון שאפגע
בכם. מהישיבה הזו לא נצא פגועים. דעו לכם שהמבצע שלנו נמשך שלוש שנים. יש לנו את המבצע של השנה, בשנה הבאה ועוד שנה לאחר מכן, בשנת 2003 ו2004-. זה המתווה שאנחנו הולכים בו.

ארבע שנים אנחנו עובדים ללא הסכם ואנחנו לא
יודעים מה היו ההסכמים ביניכם כי הוועד לא פונה אלינו. אין לנו בעיה להמשיך לעבוד באותם תנאים, אבל שימשיכו להעסיק אותנו. אפילו שקיצצו לנו בשעות ובדברים רבים נוספים, לא איכפת לנו אלא שנמשיך לעבוד.

אני מעריך את כל מה שאתה עושה, אתה ייצגת
את החברה בצורה מאוד יפה ורצינית, אבל בסופו של דבר זה מסתכם במה הוא וחבריו יעשו בחודש אוגוסט ואת זה אני לא יודע. השאלה איך הרפורמה הזו משפיעה עליהם.

אני כמובן לא מדבר פרטנית ושמית, וזה גם אסור
לי, אלא אני מדבר מערכתית. בתוך הרעיון הזה שעובדים ותיקים ישוחררו ובמקום חלקם נקלוט עובדים קבועים צעירים חדשים כאשר חלק מהעובדים אכן יקבלו קביעות.

יש עיקרון של פיטורי צמצומים ושל קליטה
מחדש. ביחסי העבודה מקובל העיקרון הזה, שאם מפטרים עובד בפיטורי צמצומים, יש לו זכות חזרה עד שקולטים עובדים. אולי תגיעו להסכמה ולפתרון כזה. נניח יפוטרו עובדים ותקראו לזה פיטורי צמצומים, שיובטח להם שהם ייקלטו במקרה שיידרשו עובדים חדשים לחברה. זה איזשהו רעיון שקיים ביחסי עובדים-מעבידים.

אני מברך את אבי ענתבי על השקיפות ועל הרצון
הטוב שגילה כאן בוועדה על-מנת לבוא לקראת קריאת החבר שדיבר בשם העובדים ואני בטוח שקריאתו נגעה ללבו של כל אחד כי כל אחד מאתנו מחפש היום להביא פת לחם הביתה ולעבוד.

צריך לחסל את המעמד הזה של עובדים ארעיים.
אם אני הייתי אתה, זו הייתה המדיניות שלי.

השאלה באיזה מחיר.
אני מברך על הרעיון שהציע עורך-דין יצחקי, אבל הוא לא מספיק. אנחנו מדברים על יעילות במערכת, הוצאת עובדים קבועים עקב תפקודם בגלל הגיל, השחיקה וכולי בתנאי פיטורים מכובדים וקליטתם של העובדים שיושבים כאן שהם צעירים ועם ידע. בנוסף לכך אני מצרף את בקשתו של ידידי עורך-הדין יצחקי שאומר דבר אחד. במידה שתהיה קליטה של עובדים חדשים, הם יהיו הראשונים שייקלטו לעבודה בחזרה. המערכת היא גדולה, היא תלך ותשתכלל ותיתן יותר מענים ואני מאמין שאנחנו בתחילת האור בקצה המנהרה.

תציע שיקפיאו את המצב. בגדול נסו לספוג את
העניין הזה תוך כדי תהליך של רפורמה.

אנחנו בתהליך ביחד עם רשות החברות ואנחנו לא
יכולים לקבל כאן החלטות.

נניח שפיטרת איקס עובדים והם הולכים הביתה
אבל למחרת מתפנה תקן לעובד קבוע, האם תוכל להתקשר אלי הביתה ולומר לי לחזור לעבודה ושאני אקבל את הקביעות שלי?

יכול להיות. בתיאוריה בפירוש כן.

את הכסף תקפיא. אני לא רוצה שקל מחברת
חשמל.

יש עניינים משפטיים וכאשר אני מנתק יחסי
עובד-מעביד, אני חייב לשלם לך מה שמגיע. אתה לא יכול לשבת בבית ואני אשב אדיש. אתה צריך לקבל קודם כל את מה שמגיע לך ומגיע לך הרבה.

אני רוצה לומר עוד משהו. מבין העובדים הארעיים לא כולם מגיעים לקביעות כי היום כדי לתת קביעות במפעל כמו חברת חשמל, אנחנו רוצים את הטובים שבטובים. אני לא אומר ציון עשר, אבל אני אומר עובדים טובים. אני רוצה את העובדים הטובים שבטובים.

השאלה מה זה להיות עובד טוב.

יש לי קריטריון מאוד פשוט. אנחנו מנהלים
בצורה מסודרת הערכות, יש לנו את תפקוד המנהלים ואת תפקוד העובדים שלהם. יש מבדקים ומערכת מסודרת של הערכות עובדים. עובדים טובים ייכנסו לקביעות.

מר ענתבי, יש לי הוכחות שמהקבוצה הזו – אלה
שפוטרו עכשיו כשבהתחלה דיברו על 18 איש ומתוכם 12 קיבלו את המכתבים – שלושה אנשים שהיו במחלקת ביצוע חל"ב לא קיבלו את המכתבים, משכו את המכתבים שלהם, אבל אלה לא אותם אנשים שהמנהלים שלהם המליצו עליהם. המנהלים המליצו על שלושה אחרים, אבל אותם שלושה אחרים לא נשארו.

אני לא יודע מי משך. אני אומר כאן דברים אותם
אני יודע.

אנחנו מסכמים את הוועדה.

ועדת העבודה, הרווחה והבריאות קוראת לחברת
החשמל שלא לפטר עובדים זמניים גם אם הועסקו לצורך תוכנית שיפורים וזאת לאור המצב הקשה במשק. כחברה מן הגדולות במשק, מצפה הוועדה לתת כתף למצב התעסוקה הקשה ולא לקבל לשורותיה עובדים חדשים ולמנוע את סיום העסקתם של העובדים הללו ולהוסיפם למעגל האבטלה שבו במצב הנוכחי אין כל סיכוי שימצאו עבודה אחרת.

תודה רבה. הישיבה נעולה.








הישיבה ננעלה בשעה 12:40