פרוטוקולים/עבודה/5531



14
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
15/07/2002

פרוטוקולים/עבודה/5531
ירושלים, כ' באב, תשס"ב
29 ביולי, 2002

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן




פרוטוקול מס'
מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
יום שני, ו' באב תשס"ב (15 ביולי 2002), שעה 14:15

הצעה לסדר בדיון מהיר: עיצומים של פקידי הסעד לחוק הנוער, ח"כ גוז'נסקי




נכחו: תמר גוז'נסקי – היו"ר

דליה אהוד מ"מ יו"ר ארגון העובדים הסוציאליים
ליאונורה בכר פקידת סעד
יוסי דיאמנט פקיד סעד ומנהל יחידה לטיפול בילד ובמשפחה, מועצה אזורית חוף הכרמל
רוזי נוימן פקידת סעד ומרכזת יחידת חוק נוער, כפר סבא
איזזבל סרי-לוי פקידת סעד
עדנה שטרית מדריכה ומרכזת פקידי סעד בנס ציונה, יו"ר תא פקידי הסעד לחוק הנוער
מרים פבר פקידת סעד ארצית, משרד העבודה והרווחה
מרב שביב רכזת עבודה ורווחה, אגף התקציבים, משרד האוצר
ציפי לפלר אגף הרווחה, עיריית ירושלים
רות מטות מנהלת היחידה לילד בסיכון, עיריית ירושלים
מורן מוסט על"ם
עו"ד ורד וינדמן מנהלת פרויקט ילדים נפגעי עברה, המועצה הלאומית לשלום הילד

שירלי אברמי

דקלה אברבנאל

עיצומים של פקידי הסעד לחוק הנוער, ח"כ גוז'נסקי

אני מתכבדת לפתוח את ישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. לבקשתו של יו"ר הוועדה אני אנהל את הישיבה. הנושא שעל סדר היום הוא הצעה לסדר בדיון מהיר: עיצומים של פקידי הסעד לחוק הנוער. אני הצעתי את ההצעה לפני כשבועיים והיא הוכרה על ידי יו"ר הכנסת כהצעה לסדר בדיון מהיר. למרות העומס של ועדה זו נקבע דיון ואני מבקשת להודות להנהלת הוועדה על כך.

במסמך הרקע שכתבה הודיה קיין, שמונח לפני המוזמנים, יש נתונים מבלבלים. קשה להבין בכמה משרות ותקנים מדובר. יש כמה הערכות: לפי נתון אחד יש 372 משרות לפי חישוב של חלקיות משרה. הנתון האחר הוא 280 תקנים, ואחר כך מתייחסים ל470- פקידי סעד וכן הלאה. לדעתי נתונים אלה מלמדים שההתייחסות לנושא זה היא כאל נושא שנוסף על נושאים חשובים אחרים שעובדים סוציאליים צריכים לעסוק בהם.

באחת הכתבות שהופיעו ראיתי שבשנים 2000-1994 הוכפל מספר הילדים שהיו בטיפול מ16,000- ילדים ל32,000- ילדים. אולם לא ברור לי מה קרה בשנים אלה בכל הנוגע לפקידי הסעד, כמה פקידים נוספו. לא ראיתי זאת בנתונים במסמך שהוגש.

ברור שיש היום יותר חוקים שפקידי הסעד אמורים לפעול לפיהם, ויש גם פניות רבות יותר בפועל בעקבות החקיקה, המודעות וגם הגידול בבעיות החברתיות, שפוגע בילדים כנראה. בשנה האחרונה חלה אחת מהפגיעות החמורות בהרבה מהשירותים, הקיצוצים והקצבאות לילדים שגדלים במשפחות במצוקה. כל הנושאים הללו יחמירו את מצבם של הילדים עוד יותר, אין ספק בכך. הצפי הוא שמספר הילדים שיצטרכו לטפל בהם יגדל עוד ועוד, לדאבוני. יהיה צורך לתת לכך פתרון.

על הרקע הזה קיבלנו את המידע על עיצומי פקידי הסעד לחוק הנוער. הדיון היום הוא לבירור דרישותיהם של פקידי הסעד ולקבלת תשובה ממשרדי הממשלה.

אני מודה על הדיון בשם כל חברי תא פקידי הסעד לחוק הנוער ובשם כל פקידי הסעד.
הוא מעיד על התייחסות שאנחנו מבקשים לקבל זה זמן רב מאוד. אנחנו מבקשים לעורר את המודעות לבעיה.

כבר זמן רב מאוד אנחנו זועקים בכל מקום אפשרי שעבודתנו הולכת ונעשית בלתי אפשרית. החלק האובייקטיווי שבעבודתנו גדל עוד ועוד – ראשית בגלל השבר בחברה, העלייה והמצב הכלכלי המחמיר; ושנית משום שנעשית עבודה מעמיקה מאוד של פקידי הסעד. כתוצאה מכל אלה זרם הפניות הולך וגובר. לכך יש להוסיף גם את המצב הביטחוני. פעם היינו מצליחים לקלוט את האנשים שנפלו למצוקה ולעזור להם במידה כלשהי, אך היום התחושה היא שאנו עומדים מתחת למשאית חול שזורקת עלינו את כל המצוקה: לא רק שאיננו מצליחים להיענות לכולם, אנו טובעים ונקברים יחד עם הפונים.

יש גם תחושה קשה של תסכול, של ייאוש. פקידי הסעד חווים תופעות גופניות ונפשיות קשות מאוד, ויש בהם גם פקידים ותיקים. אני עצמי התעלפתי בעבודה כמה פעמים. המצב בלתי נסבל. פקידי סעד רבים יותר נושרים ומרימים ידיים. אינני יודעת לומר כמה פקידי סעד נשרו בשנה האחרונה, אך אני מכירה הרבה פקידים שנשרו באופן אישי. פניתי אליהם והצעתי שיספרו על כך.

בכל שנה אני מכשירה עשרה פקידי סעד בקורס, ובכל שנה עשרה פקידים אחרים עוזבים.

בכפר סבא היו שני פקידי סעד שעזבו. בעיה אחרת היא שחלק מהאנשים עובדים בתפקידים נוספים. הם לא מוכנים לעזוב לחלוטין את תפקידם כפקידי סעד בשל המחויבות והאתגר שבתפקידם, אולם הם מרגישים שאי אפשר לעסוק רק בכך.

אני פקידת סעד שנים רבות מאוד. יש רק כ450- פקידי סעד בכל הארץ.

ולא כולם במשרות מלאות.

יש בעיה של מיעוט הפקידים ויש בעיה של תחלופה.

מדינת ישראל השכילה לחוקק חוקים נאורים מאוד, ואני גאה בהם מאוד. הם נתנו לנו סמכות אך גם אחריות. בשנת 1989 חוקקו את אחד החוקים החשובים ביותר – חוק חובת הדיווח. מאז השתנו תוכני העבודה שלנו לחלוטין. אנחנו מצליחים לעזור להרבה יותר ילדים בעקבות החוק הזה. יחד עם זאת לא נתנו לנו כוח אדם מתאים להתמודד עם העומס.

כמה פקידי סעד נוספו מאז כניסת חוק זה לתוקף?

אינני יכולה להתייחס לתוספת פקידי הסעד אלא לתוספת המינויים. אם אני זוכרת נכון לפני חוק חסרי הישע היו כ150- מינויים. היום יש ברשימה 520 מינויים.

אבל לא כולם עובדים.

נכון. יש אנשים שמחזיקים מינויים אך אינם עובדים בפועל.

זה נכון, נכון גם שיש עובדים סוציאליים שהמינוי שלהם בוטל אך הם עוד לא יצאו מהרשימות, אך יש גם עובדים סוציאליים שלא נקלטו בהן. ההבדל בין 470 הפקידים שמוזכרים במסמך הרקע לבין 520 המינויים שרשומים אצלי איננו משמעותי כל כך. לבקשתה של הודיה, ואני מודה לה על כך, בדקתי את המצב ברחבי הארץ והתברר לי שרק 30 מפקידי הסעד עובדים במשרות מלאות. כל האחרים עובדים במשרות חלקיות. נכון שיש כאלה שעובדים רק במשרה החלקית הזאת, אך לרוב הפקידים יש עוד עבודה.

אגב, אנחנו מבקשים לומר שאנחנו מרגישים הרבה שאיננו יריבים של גב' מרים פבר אלא באותו המתרס.

נכון. אינני יודעת אם אני מייצגת את המדינה שאתם פקידי הסעד שובתים נגדה, זה לא ברור.

אני חייבת לציין שבעניין זה אנחנו מרגישים הרגשה קשה מאוד, לפחות אני חשה כך ונדמה לי שאינני היחידה. אני רואה הפרדה ברורה מאוד בין הדרג המקצועי לדרג הפוליטי במשרד העבודה והרווחה. ההרגשה שלי היא שהדרג המקצועי מבין מאוד את הצרכים שלנו ורואה עין בעין את הקשיים. העובדים המקצועיים של המשרד חיים עמנו, מדריכים אותנו, אנחנו נפגשים עמם בוועדות. הדרג הפוליטי מנותק לחלוטין ממה שקורה בלשכות. לא ברור לי מתי שר העבודה והרווחה ביקר בלשכה כלשהי. יש ניתוק.

זאת תחושתה של גב' שטרית. זה איננו הנושא שעל סדר היום. נחזור לנתונים שמסרה גב' פבר.

לפני הרבה שנים היה לי ויכוח עם מר חיים פוזנר בשאלה מה טוב יותר – פקידי סעד במשרה מלאה או במשרה חלקית. מר פוזנר אמר שמשרות חלקיות עדיפות כי התפקיד שוחק כל כך שכדאי לעסוק בעוד משהו. היה ויכוח אידאולוגי בנושא זה.

במשך השנים החקיקה התגברה, והוסיפו הרבה מאוד חוקים לאחריותם של פקידי הסעד. היום נדרשת מומחיות כדי להבין את החוקים ולדעת לפעול לאורם. עלו גם בעיות שלא היו בעבר. היום נדרשת מומחיות בכל מיני תתי-נושאים. איך אפשר להכשיר אדם שעובד בחצי משרה בתתי-הנושאים הללו? הלשכות אפילו אינן מסכימות להוציא אנשים שעובדים בחצי משרה לכל ההכשרות הללו. אילו פקיד הסעד היה עובד במשרה מלאה, מנהל הלשכה היה מבין שעליו להרשות לו להיעדר יום בשבוע או יום בשבועיים כדי להשתלם. אבל אם הוא עובד במשרה חלקית, הוא איננו מעוניין להוציאו להשתלמויות בנושאים שונים – זה כבר איננו מעשי.

פקידי הסעד לא מגיעים להשתלמויות?

מגיעים פחות מדי עובדים לטעמי. הייתי רוצה לראות יותר עובדים.

יש עוד עניין: יש מדריכים בפועל שלחלק גדול מהם יש כמה וכמה פקידי סעד בהדרכתם – ועליהם לרכז את עבודתם ולבצע ליווי לבתי משפט וכו', אך אין בכלל תקן לכך. כל זה נוסף על העומס הרגיל, במין התנדבות.

אין תגמול כספי על תפקיד בכיר יותר.

גם אין משרה נפרדת לכך.

אני מבקשת לסכם את הנתונים עד כה: יש שלושים פקידי סעד במשרה מלאה. יש כ500- פקידי סעד בסך הכול והם עובדים בחלקים שונים של משרה. למעשה קשה לתת הכשרה מקצועית בשל העבודה בחלקיות משרדה, והצרכים גדולים מאוד.

אני מבקשת להוסיף ולומר שבעצם התקנים של פקידי הסעד אינם תקנים "צבועים". משרד העבודה והרווחה לא הקצה מספר מסוים של תקנים לעיריית ירושלים בעבור פקידי סעד. כל רשות ורשות מחליטה על כך בעצמה.

בעיריית ירושלים נפלה החלטה, בעקבות שחיקה ומשבר גדול מאוד: מנהלי הלשכות החליטו לאפשר לעוד עובדי משפחה לצאת לקורס לפקידי סעד כדי לסייע לפקידי הסעד בעבודתם. זאת החלטה פנימית, לפי שיקול דעתם של העובדים הסוציאליים. טוב שהם עוברים את הקורסים, משום שאם תעזוב פקידת סעד בעתיד, נוכל להכין די מהר פקידה במקומה. אך עדיין אין זה אומר שמי שעבר השתלמות כזאת יעבוד כפקיד סעד במסגרת המשרה שלו. אך עדיין אני מברכת על כך ואני שמחה על כל מנהל שמחליט להוציא עוד אנשים להכשרה. כך אפשר למצוא מחליפים לפקידי סעד שעוזבים או שיוצאים לחופשה, והעומס איננו נשאר על כתפיהם של אלה שנשארו.

איך העירייה יודעת כמה פקידי סעד היא צריכה?

אנחנו נותנים נתונים לעירייה. היום פקיד סעד במשרה מלאה מטפל בממוצע ב220- מקרים, וזה המון. זה בלתי אפשרי ובלתי נסבל.

ואם מספר הילדים יגדל תבקשו עוד תקנים?

בכמה הנתון הזה עוד יכול לגדול? זה כבר לא משמעותי.

אנחנו יכולים לבקש תקנים נוספים, אבל לא נקבל אותם.

מה עושים אם אין פקיד סעד זמין?

ירושלים היא עיר גדולה מאוד ויש בה הרבה מאוד של ילדים. אגב, זו גם העיר הענייה ביותר, כידוע. מאחר שהעיר גדולה אפשר להניע פקידי סעד מאזור אחד לאזור אחר – אך עד גבול מסוים. בישובים קטנים יותר יש פקיד סעד אחד, אם בכלל.

נכון, יש יישובים בארץ שאין בהם בכלל פקיד סעד.

גב' מטות התייחסה לתקנים "צבועים", ואני מבקש להבהיר שאיננו מעוניינים בשיטה זו. אנחנו מעוניינים בתקינה במעמסה לפי מספר המקרים. אם יפעלו לפי תקנים "צבועים" יהיה אפשר לטעון שאם מספר התקנים שנקבע התקבל אין צורך להוסיף. אבל העומס תלוי במספר הפונים, וזה חשוב מאוד להדגיש.

אני יו"ר איגוד העובדים הסוציאליים במחוז הדרום וממלאת מקום יו"ר איגוד העובדים הסוציאליים הארצי. אנחנו כאיגוד מקצועי החלטנו לאסור על פקידי הסעד להמשיך לעבוד בדרך שהם עובדים בה.

מדובר באנשי מקצוע. אנחנו איננו רק ועד העובדים של העובדים שלנו, אלא יש לנו מחויבות למדיניות חברתית וללקוחותינו. בעצם הפכנו להיות נציב תלונות. יש באיגוד שלנו לתלונות הציבור. מזעזע לשמוע מהצד של הציבור כמה העובד רוצה לתת וכמה הוא איננו יכול לתת. מעולם לא ראיתי אמפתיה גדולה כל כך של לקוחות כלפי עובדים סוציאליים. אך העובדים הסוציאליים אינם יכולים לתת: לפני כשבועיים התערבתי במקרה של פקידת סעד עמדה בשעה שתיים בבוקר עם תינוק על הידיים ולא היה לה לאן לשלוח אותו.

והיום בכלל נהוג "לכסח" עובדים סוציאליים בכלל ופקידי סעד ביניהם. קוראים לנו חוטפי ילדים ועוד. אנחנו כחברה פוגעים בעצמנו. אתמול התראיינתי ואמרתי בפירוש: את הדגל החברתי נושאים בדרך כלל בזמן בחירות. יומיים אחרי הבחירות שוכחים זאת. וכמובן, זאת הכללה גסה. אך אנחנו עומדים היום בשעת מבחן.

חשוב לי להיות כאן היום משום שאני מנהלת פרויקט שמלווה ילדים שנפגעו מעברות. אני פוגשת את הילדים ומקבלת טלפונים מהם, ואני כאן כדי לחזק את ידיהם של פקידי הסעד. לעיצומים הללו, שבקושי מדברים עליהם, יש השפעה גדולה על המציאות. קוראים לנו לבוא לתחנת המשטרה משום שיש שם שתי בנות שנפגעו מגילוי עריות על ידי אביהן במשך שנים. הבנות אינן בקשר עם האם, היא חולה בניוון שרירים וחזרה בתשובה, ולבנות עצמן יש קעקועים על השוטרים בתחנת המשטרה עמדו בקשר בשלט רחוק עם פקידת סעד – היא הייתה בעיצומים אך רוצה לסייע ולכן ניווטה את הדברים דרך הטלפון. במשטרה הדוד בכה והדודה צעקה – גם עלינו, כי אין גם על מי לצעוק; והמשטרה עצמה הייתה במצוקה ולכן קראה לנו. הנערות מתקשרות שוב ושוב למלווה שלנו ומבקשות טיפול, מבקשות שמישהו ידבר אתן.

זאת המשמעות של העיצומים הללו. לפעמים אנחנו מתקשרים לפקידת סעד ושואלים איך ייתכן שהיא לא הגיעה לילד מסוים. פקידת הסעד משיבה בצורה הישירה ביותר: עליה לבקר ילד מוכה, נערה שנפגעה בגילוי עריות, לטפל בהוצאת ילדים מהבית ועוד ועוד. היא שואלת לאן תוכל לדחוס טיפול בעוד מקרה. אני אכן לא יודעת איך זה אפשרי.

בפסקי הדין אומרים תמיד שבית המשפט, כזרוע של מדינת ישראל, הוא אביהם של כל הקטינים. אם כך מתנהג אביהם של כל הקטינים, צריך לבדוק אם לא צריך להוציא את הילדים מהבית.

אחרי ששמענו בקצרה את הבעיות, אני מבקשת לשמוע את הדרישות של פקידי הסעד.

ראשית אנחנו דורשים תקינה במעמסה. היום אין תקינה לפי מעמסה.

יותר מזה, זה נוגע לאחריות הפלילית.

נכון. המשמעות היא שאנחנו פקידי הסעד עלולים לעבור עברה פלילית משום שאיננו מבצעים את לשון החוק.

יש עבודות שנעשו בנושא והן מציעות פתרונות. ההצעה היא שהיקף הפעולה של פקיד הסעד במשרה מלאה יהיה 20 קטינים לכל היותר בו בזמן. כאן שמענו על 220 מקרים. אולם אם יהיה צורך לבדוק את הנושא הזה בוועדה חדשה, גם לכך נהיה מוכנים.

שנית אנחנו מבקשים כלים לעבודה, ואתחיל בדברים הקטנים ביותר כמו טלפון סלולרי. אני מממן כרגע את הטלפון הסלולרי שלי, משום שהרשות המקומית לא נותנת לי טלפון סלולרי. ואם רשות נותנת מכשיר טלפון סלולרי היא מחייבת את פקידי הסעד בהשתתפות גבוהה מאוד – כי הם נאלצים לפעול באמצעותו לא מעט – ולכן לא משתלם להם להחזיק את הטלפון הסלולרי.

בצד האחר של קשת הצרכים נדרשים הדברים הגדולים ביותר, כלומר כלים טיפוליים בשטח. אין לנו די כלים לתת מענה לילדים, לא בתוך הקהילה – ושם נעשית הפעילות החשובה והנכונה ביותר; ולא מחוץ לקהילה – אם אין ברירה ויש לנקוט צעד כזה.

אני מבקשת להתייחס לשעות העבודה. אנחנו עושים כוננות. משרד העבודה והרווחה קבע שפקיד סעד יהיה בכוננות שמונה שעות ביממה. ברוב המקומות העבודה מסתיימת ב14:00- או ב16:00-. מה בנוגע ליתר השעות? כמובן, לא נשאיר ילד במשטרה בסוף היום, אבל הדברים נעשים בהתנדבות של פקיד הסעד. השאלה היא כמה נוכל לשאת.

אני מבהירה שהכוננות משולמת לנו אך לא באופן מלא: שני שלישים מהשעה, ולא שכר מלא לשעה.

אני פקיד סעד יחידי ברשות המקומית שלי. כלומר, אני כונן 24 שעות ושבעה ימים בשבוע. אך אני מקבל 32 שעות כוננות בשבוע בלבד.

אם כן שתי הדרישות היא תקינה במעמסה וכלים לעבודה.

מי עונה לנושאים שעלו בשם משרד העבודה והרווחה? אני מבקשת לציין בצער ובתדהמה שנציג משרד העבודה איננו נוכח. אנחנו מאחלים למר ברוך יפה נוף החלמה מהירה, שמענו שהוא חולה, אולם הוא היה יכול לשלוח לכאן את המנכ"ל או נציג אחר מתחום הכספים או מתחום אחר.

לא רק שאין לנו תמיכה ממשרד העבודה והרווחה אלא יש אפילו התקפה של ראשי המשרד כלפינו.

אבל זהו דיון ענייני ויש צורך לשמוע את התגובה. קראתי בעיתון שבקרוב יהיו תקנים נוספים לעובדים סוציאליים. נשמע את דבריה של נציגת משרד האוצר.

אלה תקנים כלליים.

בנוגע ל"צביעת" התקנים, גם משרד האוצר איננו "צובע" בספר התקציב את התקנים לפי חלוקה פנימית של עובדים סוציאליים. אין לי מושג כמה תקנים לפקידי סעד לחוק הנוער הקצה משרד העבודה והרווחה מתוך סך התקנים לעובדים סוציאליים. יש כ3,000- תקנים לעובדים סוציאליים, אולי קצת יותר. הם נמצאים ברשויות המקומיות ומשרד העבודה והרווחה משתתף ב75%- במימונם. מתוך אלה משרד העבודה והרווחה בחר להקצות מספר מסוים של פקידי סעד לחוק הנוער, כפי שציינה גב' פבר.

לא המשרד מקצה את פקידי הסעד. הרשויות המקומיות עושות זאת.

נכון. הן אוכפות את מדיניות המשרד. הרשויות קובעות את ההיקפים.

הרשויות מוסיפות עוד הרבה תקנים שבכלל אינם ממומנים. התקן שלי הוא תקן של רשות ולא של מדינה. הרשות הוסיפה.

אני מניחה שגם התנאים נקבעים על ידי הרשות ולא על ידי משרד העבודה.

במשך השנים נוספו מאות תקנים של עובדים סוציאליים לרשויות המקומיות דרך תקציב משרד העבודה והרווחה. גם השנה, שנת 2002, מתכנן משרד העבודה להקצות 200 עובדים סוציאליים נוספים מתוך תוספת תקציב שניתנה למשרד. אינני יודעת כמה פקידי סעד לחוק הנוער מתוכננים להיות בתוספת הזאת, אבל גם השנה יש תוספות של מאות תקנים של עובדים סוציאליים לרשויות המקומיות, כמו בשנים קודמות. משרד העבודה יכול להקצות תקנים נוספים לפקידי סעד מתוך 200 התקנים שיינתנו בקרוב, ולתגבר את התחום הזה.

נכון שנוספו מאות תקנים. אבל נוספו עשרות אלפי מטופלים. זאת בדיוק הבעיה שלנו לאורך כל הדרך.

מעבר לכך, כבר היום הוחלט ש160- מהתקנים הללו יהיו בשטח ו40- תקנים נשארים בתוך המשרד לתגבור במערך שלו.

אלה החלטות של משרד העבודה והרווחה, זה סדר העדיפויות שלו.

160 התקנים יגיעו לכל הארץ, לכל התפקידים, גם לעובדים שמטפלים בקשישים למשל. השאלה הגדולה היא מה יגיע בסופו של דבר לחוק הנוער.

איך אפשר להתגבר על הבעיה? העובדים הכריזו על עיצומים ואם לא תהיה היענות אפשר שתהיה גם שביתה. כולנו יודעים שבסופו של דבר יש דיונים והחלטות. מה אפשר לעשות כדי שזה לא יקרה בעוד שלושה או חמישה או שבעה חודשים ובינתיים עוד אלפי ילדים יסבלו? האם התקיימו דיונים בנושא? האם נושא התקינה נדון? איך אפשר להבטיח שלפקידי הסעד יהיו כלים אלמנטריים כמו טלפון סלולרי?

הנושאים הללו לא הגיעו למשרד האוצר. הנהלת משרד העבודה והרווחה לא העלתה אותם בפנינו. ההקצאה היא לחלוטין לפי סדר העדיפויות של משרד העבודה והרווחה. הנהלת משרד העבודה והרווחה צריכה להידרש לשאלות ולבקשות. משרד האוצר לא יכתיב איך לחלק את התקנים של העובדים הסוציאליים.

יש הבטחה של ראש הממשלה בעניין זה.

אבל ראש הממשלה לא הבטיח כמה מתוך הסכום שהובטח יינתן לפקידי סעד לחוק הנוער. מאחר שאין קביעה מפורשת כזאת, אין באפשרות משרד האוצר לכפות צעד כלשהו.

לדעתי יש להידבר עם הנהלת משרד העבודה והרווחה. אני מוכנה להיות שותפה לדיונים מסוג זה, למרות שאין לי שום מושג כמה צריך להקצות, איך צריך להקצות ועל מה לוותר. יש יותר מ3,000- תקנים לעובדים סוציאליים ברשויות. צריך לבחון מחדש אם אין טעם לתגבר תחומים כאלה על חשבון תחומים אחרים.

נראה לי שלא כדאי להתבסס על תוספות תקציב. יש תוספת של 100 מיליון ש"ח, שהיא בהמשך ל18- מיליון ש"ח שמשרד העבודה והרווחה קיבל, ולאחר הפחתה של הקיצוצים של משרד העבודה והרווחה (60 מיליון ש"ח בערך). לא נראה לי שכדאי להתבסס על תוספת נוספת, מעבר לכך, אלא אם יהיו תוספות שהממשלה תחליט עליהן, אך עדיין אין החלטות כאלה.

במצב הקיים מה שאפשר לנסות הוא לשנות את ההקצאה הקיימת. את זאת יש לעשות בדיון עם הנהלת משרד העבודה והרווחה.

מרגע שפתחנו את העיצומים והמצב הוכר כסכסוך לא פעלנו. העברנו מכתבים ופנינו למשרד העבודה והרווחה. ביקשנו שנשב יחד. הם לא מתייחסים בכלל למכתבינו. כיוון שאין הידברות בעוד שלושה חודשים נחזיר את המינויים, אם המצב לא ישתנה.

מעבר לכך, אני עובדת שנים רבות – אני עובדת סוציאלית מעל עשרים שנה ופקידת סעד לפי חוק הנוער כ17- שנה, ואף על פי שהחזרתי את המינוי כי אני זועמת על ההפקרה בשטח אני מרגישה מאוד מחויבת.

זאת הבעיה. במקום שיש בו הרבה נשים, יש מחויבות רבה. ונוסף על כך נשים הרי גם אמורות לעבוד בחינם.

אבל בשם המחויבות הזאת אני נותנת את ידי למערכת שהיא הרסנית לילדים. אנחנו מגדלים דור במצב כזה ואחר כך מתפלאים על ממדי העבריינות ומחלות הנפש ועוד.

היום קיימנו דיון בנושא חוק זכויות ילדים בסיכון. גם גב' פבר השתתפה בו. כוונת הצעת החוק לבצע מהלך גדול. כמובן, יעבור זמן רב עד שהחוק יעבור וייושם. מה שפקידי הסעד מעלים היא בעיה שדורשת פתרון מידי. למעשה אין חלופה לעבודתם של פקידי הסעד. עובד סוציאלי שלא עבר הכשרה לא יוכל להחליף אותם. אם 30 פקידי הסעד שעובדים במשרה מלאה ושאר פקידי הסעד שעובדים במשרה חלקית לא נמצאים בשטח, הילדים לא יטופלו.

לכן יש צורך להפסיק את השביתה ולקבל תשובות. כמו כן יש ליצור מצב שלא תהיה תחלופה גדולה כל כך. תחלופה כזאת היא בזבוז אדיר. שמעתי על מצב דומה בטיפול נמרץ ילדים בבית חולים. סיפרו לי שהכשרתה של אחות בטיפול נמרץ תינוקות, בפגיות, אורכת שנתיים. אחרי ההכשרה הזאת האחות עובדת שנה נוספת ועוזבת, ואז שוב מקבלים אחות להכשרה. זהו בזבוז אדיר של משאבים, בין היתר משום שנשים צעירות מתקשות מאוד לעמוד במתח בעבודה בטיפול נמרץ ילדים, ואילו חלק מהנשים מבוגרות יותר כבר הגיע לתפקידים אחרים. המצב כאן דומה לכך: או שמישהו יודע לתפקד כפקיד סעד ויש לו מינוי, או שהוא איננו יודע לפעול. אם מחר השופטים יחליטו שהם שובתים, לא יהיה אדם אחר שישפוט במקומם. אי אפשר לשבץ לתפקיד זה מובטל מלשכת התעסוקה.

ואצלנו זה ממש דיני נפשות.

לכן לדעתי יש כאן שני שלבים. ראשית נדרשת תשובה מידית שתאפשר לפקידי הסעד לנשום. שנית יש לבחון את הנושא בראייה ארוכת טווח. אם גב' מטות מכשירה עשרה פקידי סעד בשנה ועשרה אחרים עוזבים וכך שוב ושוב – מה התועלת בכך? שלא לדבר על אלה שלמדו עבודה סוציאלית ולא עוסקים בתחום.

אני מבקשת שהפנייה תהיה להנהלת משרד העבודה והרווחה.

גב' שביב היא נציגת הממשלה בדיון, ולכן אני מסתכלת אליה בדבריי. אולם ברור שבהרכב הזה של המוזמנים לא נצליח להתקדם, כי אין נציג להנהלת משרד העבודה והרווחה. בשבוע הבא הכנסת יוצאת לפגרה. אני יודעת שעל ועדת העבודה, הרווחה והבריאות יש עומס עצום, אך אינני רואה דרך אחרת אלא לקיים דיון נוסף בנושא בשבוע הבא. אני מבקשת שח"כ טל, יו"ר הוועדה, יתערב כדי לקדם זאת. הדיון חייב להיות לפחות בהשתתפות מנכ"ל משרד העבודה והרווחה, אך רצוי שגם השר יהיה נוכח בו. אני מוכנה להגיע לישיבה זו בכל שעה אפשרית. אם שר העבודה והרווחה יציע שלא תתקיים ישיבת ועדה אלא ישיבה בנוכחות נציגות פקידי הסעד, גם זה אפשרי; אך אני מציעה שלא נצא לפגרה בלי שיהיה דיון עם נציגי משרד העבודה והרווחה, גב' שביב ממשרד האוצר, נציגות של פקידי הסעד וכל מי שצריך להשתתף. כי מהישיבה הזאת אנחנו יוצאים בדיוק כפי שנכנסנו אליה. אין מי שיענה על הדרישות.

זה התסכול שלנו במשך שנים.

אין דרך אחרת אלא להציג את הדברים כהחלטה שהתקבלה בישיבה זאת. אנחנו מעוניינים לפתור את הבעיה ועומדים על כך ששר העבודה והרווחה יגיע לדיון, ואם הוא איננו יכול להגיע, שיבוא המנכ"ל והאחראי על הכספים או אנשים אחרים שהם מקבלי ההחלטות במשרד העבודה והרווחה. גב' פבר אינה אחראית לחלוקת התקציבים של משרד העבודה והרווחה, לדאבוני הרב.

אך החלטה כזאת תחייב אותנו לעכב את הפנייה שהעביר אלינו משרד העבודה והרווחה לוועדת הכספים. זה יחייב הקפאה של כל התקציב שהתווסף למשרד העבודה והרווחה או לפחות הקפאה של 200 התקנים הנוספים של העובדים הסוציאליים. כבר יש חלוקה מסוימת. יהיה קושי לשנות אחר כך את מה שנקבע.

אני לא מציעה לעכב כלום. מה שאושר למשרד, אושר. אנחנו מבקשים פתרונות ממשרד העבודה והרווחה, הוא צריך לפתור את הדברים – במסגרת 200 התקנים, בתקנים שיוקצו מעבר לכך, כתוספת – אינני יודעת.

הדבר יקשה על הפתרונות. כרגע יש תקציב ומוסיפים 200 תקנים. יהיה קושי להוסיף תקציב נוסף מעבר לכך. לדעתי יש לבדוק את החלוקה הקיימת של 200 התקנים. אך בכל מקרה, אינני בטוחה שהנושא יגיע לוועדת הכספים עד השבוע הבא.

זה עלה התאנה שמנסים שיהיה גמיש בהרבה ממה שאפשר. ולכן הוא מתפורר.

החוליה שחסרה כאן היא השלטון המקומי. כולנו עובדי רשויות מקומיות. בלשכת הרווחה שאני עובדת בה המנהלת היא שמחליטה איך לחלק את התקנים. היו מצבים אבסורדיים אצלנו: יש עובדת סוציאלית שמועסקת ב100%- משרה כעובדת קשישים. לאט לאט, בכרסום ולאחר שהוכחנו למנהלת בכמה מקרים של חוק נוער עלינו לטפל, העובדת הזאת מועסקת חצי מהזמן כפקידת סעד לפי חוק נוער וביתר הזמן היא עובדת עם קשישים. אך התקן שלה מופיע במשרד הרווחה כתקן של עובדת סוציאלית לקשישים; כשהיא תעזוב תבוא במקומה עובדת קשישים ב100%- משרה.

אני מסכימה עם הדברים. המצב היום ברשויות המקומיות הוא בלתי נסבל בכל התחומים: תחום הקשישים, פקידי סעד לסדרי דין – שנמצאים בעיצומים כבר ארבע שנים – ופקידי סעד לחוק נוער.

אגב, איפה עומדים הדברים בנוגע לפקידי סעד לסדרי דין?

אין לי מושג.

לא קורה כלום.

נדמה לי שהייתה התקדמות בשבוע שעבר.

בסוף השנה שעברה חילק משרד העבודה והרווחה כ200- תקנים לרשויות. עיריית ירושלים לא קיבלה כלום. היום אמורים לחלק עוד כ200- תקנים. אני שומעת שתקנים בודדים יגיעו אלינו. אין לי ספק שהם ילכו לצרכים הדחופים ביותר בעיר, ולא בהכרח כולם יועסקו כפקידי סעד לחוק הנוער.

התשובה שניתנה היא שצריך להסתדר עם מה שיש ושמשרד האוצר איננו יכול לתת מענה. אך אין מדובר בתקנים בלבד, אלא בתנאי העסקת העובדים, בשירותים הנלווים לפקידי הסעד ובכול יחד. אין לי ספק שיש דברים שנתונים בידי הנהלת משרד העבודה והרווחה, אך יש דברים אחרים שאינם נתונים בידיה. ואני אינני מגנה על המשרד. מדינת ישראל צריכה לקבוע את סדר העדיפות שלה, ולהחליט אם ילדים בסכנה הם על סדר היום. אם לא, נהיה כמו הודו. הילדים יהיו ברחובות ואיש לא יטפל בהם.

מדינת ישראל חוקקה חוקים נאורים ויפים מאוד. אך לא ניתנו לפקידי הסעד הכלים ליישם אותם. נוסף על כך פקידי הסעד עשויים להתמודד עם תביעה משפטית אם לא יטפלו בזמן במקרים. אך כשיש 200 ילדים בטיפולו של פקיד סעד אחד, וזה המצב בירושלים, אני חושבת שאנחנו פושעים. אני אחראית על הנושא ברמה העירונית ואני חושבת שאני פושעת כלפי העובדים שלי.

וגם כלפי הילדים וההורים שלהם.

אסכם את הדברים: ראשית לנושא יש חשיבות רבה; שנית חייבים לפתור את הבעיה שהוצבה בפנינו; שלישית עלינו למנוע מצב שבו העיצומים יתגלגלו לשביתה. לכן אני מבקשת לקיים בדחיפות ישיבה נוספת, קרובה. אני מקווה שהיא תתקיים לפני היציאה לפגרה. אם זה לא יצלח, צריך לחשוב כיצד לפעול הלאה. אני מקווה מאוד שנשכנע את הנוגעים בדבר כדי שהישיבה תהיה מועילה יותר ולפחות נדע איפה אנחנו עומדים.

אולי כדאי גם שיהיו עוד כמה חברי כנסת שאני יודע שהנושא חשוב להם.

אנחנו נשתדל, וגם אתם תשתדלו.

כאמור, הסיכום הוא שתתקיים ישיבה קרובה. אני מודה לכולם.

הישיבה ננעלה בשעה 15:15.