פרוטוקולים/עבודה/5541



16
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
09.07.2002

פרוטוקולים/עבודה/5541
ירושלים, כ' באב, תשס"ב
29 ביולי, 2002

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב רביעי




פרוטוקול מס' 560
מישיבת ועדת העבודה והרווחה
יום שלישי, כ"ט בתמוז התשס"ב (09.07.2002), שעה 10:30

הצעת חוק תגמולים לנשים השוהות במקלט לנשים מוכות (מענק הסתגלות) (הוראת שעה), התשס"ב 2002- -חה"כ זהבה גלאון

חברי הוועדה: דוד טל -היו"ר

חה"כ זהבה גלאון
חיה לאונוב -מנהלת מקלט אשדוד
רות עוזרי -נעמ"ת, מנהלת מקלט לנשים מוכות
דלית חביב -משרד העבודה והרווחה
עדה פליאל טרומן -ממונה על טיפול בנשים, משרד העבודה והרווחה
עו"ד כרמית נאור -המוסד לביטוח לאומי
עמיחי כץ -אגף תקציבים, משרד האוצר
אסי מסינג -לשכה משפטית, משרד האוצר
שי סומך -לשכה משפטית, משרד המשפטים
עו"ד הלית כהן -שדולת הנשים

ג'ודי וסרמן

שירלי אברמי

מיטל אמסלם







הצעת חוק תגמולים לנשים השוהות במקלט לנשים מוכות (מענק הסתגלות) (הוראת שעה), התשס"ב 2002- -חה"כ זהבה גלאון

שלום, אני פותח את ישיבת הוועדה.

בישיבה הקודמת הועלתה השאלה האם אין סיכון כי מענק ההסתגלות שישולם לנשים במקלט, יהווה הכנסה וישלול גמלה לפי חוק הבטחת הכנסה. הוועדה החליטה כי המענק לא יינתן בכסף, אלא יהיה לצורך רכישת טובים, ואז זה לא ישלול גמלה להבטחת הכנסה. לאחר הישיבה נמצא פתרון הקובע כי המענק יינתן בכסף ועדיין לא יפגע בהבטחת ההכנסה.

משרד העבודה והרווחה העלה את הבעיה של דירות קלט. אני חושבת כי סעיף 2 בהצעת החוק כולל בתוכו גם דירות קלט. בעיה נוספת שהועלתה היא מצב שבו האישה המוכה מתגוררת אצל קרובי משפחה. לדעתי, העניין הזה איננו מכוסה בסעיף 2, אך הוועדה תחליט היום אם להוסיף את סוגי הנשים האלה למסגרת החוק הקובע מענק הסתגלות.

חה"כ גלאון, האם את אכן חוזרת להצעה של מענק כספי?

כל מה שאמרה היועצת המשפטית הוא על דעתי.

האם את מודעת לאפשרות כי זה עלול לפגוע בהבטחת הכנסה?

היועצת המשפטית פתרה את העניין הזה.

מה קורה כאשר האישה המוכה עוברת להתגורר בבית משפחה, ולא במקלט?

לדעתי, אנו לא צריכים לכלול את העניין הזה בחוק הזה.

לו המדינה היתה מקצה מספיק מקלטים אשר יכולים לכלול את כל אותן הנשים, הייתי מניח לנושא הזה, אך כולנו יודעים כי אין מקום מספיק במקלטים לכל הנשים הסובלות מאלימות.

אני לא יודעת כיצד לתת לזה מענה בחקיקה.

הבעיה שמתעוררת עם נשים מוכות אשר מתגוררות בבית משפחה ולא במקלט, היא האישור שצריך להינתן בדיעבד או מראש. אני מניחה כי רוב הנשים הללו אינן נמצאות בקשר עם רשויות הרווחה, להבדיל מנשים אשר פונות למקלטים ועוברות תהליך של בדיקה ואישור מגורמי הרווחה. לא ברור האם משרד העבודה והרווחה בודק את המקרים של כל הנשים המוכות אשר פונות להתגורר בבית קרובים, ואיזה צורה של אחריות ממלכתית יש בעניין.

אני לא הייתי מכניסה את המקרים הללו למסגרת החוק הזה.

אם את מחילה את החוק הזה רק על נשים אשר פונות למקלטים או לדירות קלט, את מפלה הרבה מאוד נשים לרעה.

אם למשרד העבודה והרווחה אין את המידע על הנשים הללו, והוא אינו עוקב אחריהן באופן מסודר, לא ניתן לתת לזה מענה בחקיקה.

אנו מדברים על מצב בו אישה מוכה עברה להתגורר בבית קרובים באישורה של עובדת סוציאלית.

אני חייבת לציין כי לגבי נשים אשר מוכרות ומטופלות על ידי שירותי הרווחה, יש לנו יכולת לאבחן ולהמליץ או לא להמליץ על קבלת הטבה זו. אין לנו אפשרות לאבחן ולהחליט לגבי נשים שלא מוכרות לשירותי הרווחה. ציינו כבר כי אנו מאוד חוששים מכל מיני אוכלוסיות שינצלו את ההטבה שמציע החוק הזה.

מה ההבדל בינך לבין עובדת סוציאלית בעיריית ראשון לציון אשר יודעת את קורות חייה של אישה אשר החליטה לברוח ולהתגורר בבית קרובי משפחה? מדוע שלא נסמוך על דעתה של עובדת סוציאלית מעיריית ראשון לציון כפי שאנו סומכים על דעתך?

השאלה היא כיצד אנו מחליטים על הרחבת תחולת החוק. האם אנו מחייבים כי אישה אשר תהיה זכאית למענק הזה תהיה בתהליך טיפול אצל עובדת סוציאלית המוכרת על ידי רשויות הרווחה? אני רוצה לשלול את קבוצת הנשים שלנו אין כלל מידע עליהן.

אני מבין כי את מסכימה שנקבל את דעתה של עובדת סוציאלית מראשון לציון, ואותה אישה כן תהיה זכאית להטבה של החוק. לפי מיטב הבנתי, בהצעת החוק מקרה כזה אינו מופיע.

זה לא מופיע בהצעת החוק. סעיף 2 מדבר על אישה אשר שהתה 30 ימים לפחות במקלט לנשים מוכות לפי הפניה מראש של לשכת הסעד, או אישור שניתן בדיעבד.

אני חשבתי כי יש הרחבה לגבי קבוצת אוכלוסייה שאיננה נמצאת במקלט. אנו חייבים שיהיה בידינו מידע על אישה מוכה, כדי שהיא תהיה זכאית להטבה הזו, כיוון שאחרת אנו פותחים פתח לאוכלוסיות שונות העשויות לנצל את ההטבה הזו.

אנו לא מעונינים כי אוכלוסיות שונות תוכלנה לנצל את ההטבה הזו למטרות אחרות, אך אישה אשר מקבלת את אישורה של עובדת סוציאלית ברשות מקומית כלשהי, צריכה להיכנס למסגרת של ההטבה הניתנת לפי הצעת החוק הזו.

הנשים אשר שוהות במקלטים מוכרות היטב לשירותי הרווחה. יש נשים אשר מטופלות במרכזים למניעת אלימות בקהילה, ויש עובדים סוציאליים אשר מומחים בטיפול למניעת אלימות גם בקהילה. אנו צריכים לחשוב האם אנו מכניסים את המקרים הללו גם כן למסגרת החוק.

המטרה שלנו היא להרחיב את החוק הזה כך שיכלול נשים נוספות אשר המצוקה שלהן לא פחותה מהמצוקה של נשים אשר מוכרות ומטופלות במקלטים. כפי שהחוק מנוסח כרגע, אישה אשר תשהה במקלט תוכל לקבל את המענק, אך אישה שתשהה בבית קרובי משפחה לא תוכל לקבל את המענק הזה. כדי שלא יהיה סדק שיאפשר לאוכלוסיות שונות לנצל את החוק הזה לרעה, נוכל לומר כי אם יש איזושהי היסטוריה לגבי אותה אישה הנמצאת ברשות כלשהי, ועובדת סוציאלית מאשרת את העובדה כי האישה היתה חייבת לעזוב את ביתה, אך כיוון שלא מצאה מקום במקלט היא שוהה בבית קרוביה, תוכל אותה אישה גם כן לקבל את המענק. כיום ישנם 13 מקלטים שאינם מספיקים כדי להכיל את כלל הנשים המוכות.

מרבית הנשים המוכות המעונינות להגיע למקלטים, מגיעות. הדרישה וההיצע די חופפים.

האם יש לך נתונים אשר יכולים להצביע על מספר הנשים המוכות שאינן נמצאות במקלטים?

אני עובדת עם אוכלוסיית הנשים הנמצאות במקלטים, ועל כן אין בידי נתונים על נשים שאינן נמצאות במקלטים.

יש לנו נתונים על מספר המשפחות אשר מטופלות במרכזים למניעת אלימות במשפחה בקהילה. יש בין 8,000 ל10,000- משפחות כאלה.

כמה מבין הנשים המוכות הללו עוזבות את הבית?

נשים הזקוקות למקלט, יכולות למצוא מקום במקלט. לא כל הנשים המוכות זקוקות למקלט. ישנן נשים מוכות שאם הן תקבלנה דירה נפרדת בקהילה, הן לא תהיינה מאוימות על ידי הבעל האלים והן תוכלנה לנהל חיים נורמליים. יש לנו הסדר עם משרד השיכון לגבי סיוע בשכר דירה לגבי נשים המטופלות בקהילה, וכך גם לגבי נשים יוצאות מקלטים שאליהן התכוונה חה"כ גלאון. בנוסף ישנה קבוצת נשים אשר אינה מגיעה למקלטים, אך היא מקבלת טיפול בקהילה ונעזרת בסיוע לשכר דירה של משרד השיכון.

האם ישנן נשים מוכות אשר ברחו מהבית למקום אחר ולא למקלט?

יש כאלה נשים, אך אנו לא יכולים לדעת כמה. בשל כך לא רצינו להכניס את הקבוצה הזו למסגרת החוק.

האם לעובדות הסוציאליות ברשויות יש רשימה של נשים כאלו?

כאשר הנשים האלו מגיעות לעובדות סוציאליות, הן מטופלות ומגיעות למקלטים.

לפי דבריך, לא נוצר מצב בו עובדת סוציאלית ברשויות מקומיות יודעת על מקרה של אישה מוכה שעזבה את הבית, והיא אינה מוצאת לאותה אישה פתרון במקלט. אם הדברים הללו נכונים, אנו מסתפקים בהצעת החוק כלשונה, ואין צורך להרחיבה. בכל אופן אני רוצה לומר לכם כי אם הנתונים שאמרתן כאן אינן נכונים אתן תגרמו עוול גדול לנשים.

עובדות סוציאליות בקהילה אשר יודעות על נשים שעזבו את הבית לבית קרובי משפחה, מעדיפות במרבית המקרים להפנות אותן למקלטים, ולא להשאיר אותן בבית קרוביהן, בגלל העובדה שאותן נשים נמצאות במצב של סיכון גבוה מאוד. בשל כך אני לא חושבת כי זה נכון להכניס את אותן נשים שנמצאות בבית קרובי משפחה למסגרת החוק.

אני רוצה לדעת כי כל אישה מוכה, בין אם היא שוהה במקלט לנשים מוכות, ובין אם היא ברחה מהבית לבית קרובים והעובדת הסוציאלית מודעת לכך, תהיה זכאית למענק. אני שומע כי כאשר העובדת הסוציאלית ברשות מקומית מודעת למצבה של אישה, היא מעבירה אותה לטיפול במקלט לנשים מוכות. נאמר לי כי אין מצב בו אישה שוהה אצל קרובי משפחה כיוון שלא נמצא לה מקום במקלט.

ישנן נשים אשר בורחות לבית קרובי משפחה, אבל ברוב המקרים הן מופנות למקלטים.

לא תמיד הנשים הללו רוצות לפנות למקלט, למרות המלצתה של העובדת הסוציאלית.

אדוני היו"ר, הנקודה שאתה מעלה, שלא תיווצר סיטואציה בה נשים יפלו בין הכיסאות, היא נקודה מאוד חשובה. אנו באים לפתור בעיה של נשים אשר מגיעות דרך רשויות הרווחה למקלטים. יכול להיווצר מצב בו אישה המטופלת על ידי עובדת סוציאלית בורחת לבית קרובי משפחתה. ממה שאני מבינה כמעט ולא קיימת סיטואציה כזו, אלא אם כן האישה עצמה מחליטה שהיא לא רוצה להיזקק לרשויות. אנו לא יכולים לתת מענה לנשים אשר אינן מטופלות וידועות לרשויות הרווחה. אם הנשים הללו עוברות טיפול באחת מן הדרכים הממוסדות, הן נופלות בקריטריון של החוק.

אני סברתי כי יש יותר נשים מוכות מאשר מקום במקלטים.

כמעט ואין נשים אשר מעונינות להימצא במקלטים ולא נמצאות שם.

אני שמח כי ישנם רק 13 מקלטים לנשים מוכות, והם מספיקים לכולן. אני כל זמן סברתי כי יש להגדיל את מספר המקלטים.

אני לא יכולה לומר כי כולן מקבלות מענה בו זמנית, אך ישנה תוכנית, ישנה דרך פעולה, וישנו מענה לכל הנשים.

תחילה אני נטיתי לחשוב כמוך, על הסיטואציה בה נשים מוכות שוהות בבית קרוביהם, כיוון שיש חוקים נוספים אשר מתייחסים לסיטואציה הזו. חוק פיצויי פיטורין המתייחס לנשים מוכות, חל גם על נשים אשר נמצאות בבית קרובי משפחה, כך גם חוק עבודת נשים וחוק משפחות חד-הוריות. במחשבה שנייה צריך לחשוב כיצד החוק הזה נולד. החוק הזה נולד מתוך סיטואציה בה נשים לא היו מקבלות הבטחת הכנסה כיוון שהן היו נמצאות במקלט. בשל כך המענק הזה צריך להינתן לנשים אשר נמצאות במקלט. נשים אשר נמצאות בבית קרובי משפחה, ממשיכות לקבל הבטחת הכנסה.

אני חושבת כי יש לתת את הדעת כי לנשים יש את הזכות לבחור היכן לשהות. יתכן ואישה אשר מתגוררת בירושלים תעדיף לנסוע להוריה בחיפה ולא להתגורר במקלט.

אם היא מוכרת לרשויות הרווחה, היא מטופלת.

אבל היא איננה שוהה במקלט.

אם אותה אישה איננה שוהה במקלט, היא איננה מאבדת את הבטחת ההכנסה שהיתה לה. הצעת החוק הזו נולדה בגלל סיטואציה בה נשים לא היו מעונינות לפנות למקלטים בגלל שכך היו מאבדות את הבטחת ההכנסה.

לא כל הנשים המוכות קיבלו לפני שנכנסו למקלט הבטחת הכנסה.

לפי הנתונים שיש בידנו חלק גדול מן הנשים המוכות, אלה נשים אשר חיות מהבטחת הכנסה.

משרד העבודה והרווחה והעמותות השונות נותנים מענים שונים למצבים שונים של הנשים המוכות. הנשים במצבים הקשים ביותר מגיעות אל המקלטים. נשים מוכות במצבים בהם ניתן לעזור להם במסגרת הקהילה, מקבלות עזרה מהעובדים הסוציאליים. ישנו מענה נוסף שאנו נותנים לנשים מוכות במסגרת סיוע בקהילה, בשיתוף עם משרד השיכון, וזה סיוע בשכר דירה. הסיוע הזה מאוד דומה לסיוע שמקבלות נשים אשר יוצאות מן המקלט. ישנן 574 נשים מוכות אשר מקבלות סיוע לשכר דירה בקהילה, וכ201- נשים יוצאות מקלטים מקבלות את הסיוע הזה.

רציתי להעיר, כי נשים השוהות בדירות קלט כן מקבלות הבטחת הכנסה. הבטחת ההכנסה נשללת רק מנשים השוהות במקלטים.

זה כיוון שבדירת הקלט אותן נשים לא מקבלות סיוע כלכלי הניתן במקלטים.

שי, האם הממשלה בעד הצעת החוק הזו?

הממשלה החליטה להתנגד להצעת החוק הזו.

אני אקרא את סעיף 2, מענק הסתגלות: "אישה ששהתה שלושים ימים לפחות, במקלט לנשים מוכות לפי הפנייה מראש שנתנה לשכת הסעד כמשמעותה בחוק שירותי הסעד, התשי"ח1958-, או לפי אישור שניתן בדיעבד, זכאית, עם יציאתה מהמקלט לנשים מוכות, למענק לצורך שכירת דירת מגורים או רכישת מטלטלין,(להלן-מענק הסתגלות), ובלבד שבמועד היציאה היא לא שבה למקום מגוריה הקבוע, והיא שכרה דירה למגוריה".

לא ברור מהי מהותו של התשלום הזה. האם זהו תשלום של החזר הוצאות עבור רכישת המטלטלין או שכירת דירה, או תשלום בו האישה יכולה לעשות כל העולה על דעתה.

אם אנו משתמשים במילה "מענק" זה אינו פותר את הבעיה?

אני חושב כי צריך למחוק המילים: "לצורך שכירת דירת מגורים או רכישת מטלטלין".

גם אנו חושבים כי צריך למחוק את המילים: "לצורך שכירת דירה".

אני חושב שאם אנו נכתוב מענק הסתגלות, זו תהיה הגדרה טובה ומרחיבה.

אם הוועדה מחליטה למחוק את המילים: "לצורך שכירת דירת מגורים או רכישת מטלטלין", ולתת מענק בכסף, צריך גם בסעיף 8 בתקנות לבטל את הסמכות של השר לקבוע את סוגי המטלטלין שהאישה יכולה לרכוש, ואת הנושא של מענק דירה.

אין בעיה, אנו נמחק זאת.

אנו לא מסכימים לזה.

אם הממשלה היתה תומכת בהצעת החוק, הייתי שומע את דעתה והייתי נותן עוצמה ומשקל רב להערותיה, אך אם הממשלה בכל מקרה מתנגדת לחוק, העוצמה של ההתייחסות שלי לרצונותיה של הממשלה תהיה קטנה יותר.

אם כך בסעיף 8 צריך להשאיר רק את הרישא: "השר ממונה על ביצוע חוק זה ורשאי להתקין תקנות בכל הנוגע לביצוע".

את מה שכתוב בסוגריים אנו נשאיר ללא הסוגריים: "להלן-מענק הסתגלות".

אנו נוכל לקבוע בתקנות את הפירוט?

בישיבה הקודמת דיברנו על כך שחשוב מאוד שיהיה תיאום עם עובדת סוציאלית בקשר לשימוש במענק ההסתגלות.

אתן צריכות להחליט באיזה משני הנוסחים אתן מעונינות.

ישנה מציאות המוכרת לנו, בה נשים אשר יוצאות לקהילה ומקבלות סכום כסף גדול באופן חד פעמי, מסתנוורות מן הכסף ומבזבזות אות על דברים שוליים. אני חושבת כי חשוב שתהיה התערבות של אנשי מקצוע שיעזרו בהכוונת השימוש בכסף, ואף יגבילו אותו להוצאות מסוימות.

עם כל הכבוד לעובדות הסוציאליות שאני מוקיר, אני חושב כי אנו נותנים לעובדות הסוציאליות יותר מדי כלים להתערב ולכוון. יכול להיות שאת צודקת והאישה אכן יכולה לבזבז את הכסף בבת אחת כאשר נותנים בידה סכום חד-פעמי גדול. אני חושב כי ניתן לנקוט בטכניקה אחרת ולחלק את הסכום הגדול לשלושה חלקים.

אני לא מבינה מדוע לא ניתן יהיה לקבוע בתקנות עבור מה יינתן המענק.

חה"כ גלאון, האם את בוחרת לנסח את ההגדרה במילים "מענק הסתגלות"?

כן.

אם מישהו ממשרד העבודה והרווחה סבור מבחינה מקצועית, כי יש לנסח את הסעיף הזה באופן אחר, אני מוכן לגייס חברי כנסת מש"ס שיגישו הסתייגות. אני אקרא את הנוסח הסופי של סעיף 2: "אישה ששהתה שלושים ימים לפחות, במקלט לנשים מוכות לפי הפנייה מראש שנתנה לשכת הסעד כמשמעותה בחוק שירותי הסעד, התשי"ח1958-, או לפי אישור שניתן בדיעבד, זכאית, עם יציאתה מהמקלט לנשים מוכות, למענק הסתגלות, ובלבד שבמועד היציאה היא לא שבה למקום מגוריה הקבוע, והיא שכרה דירה למגוריה". האם אנו צריכם את ההתניה הזו של שכירת דירה למגוריה?

כן.

אני חושבת כי כדאי להוסיף את המילים: "והיא מנהלת אורך חיים של משפחה חד-הורית".

אני לא מקבלת את זה. החוק אינו קשור למשפחות חד-הוריות. העניין שלנו היא שאותה אישה לא תחזור לאותו בעל מכה.

אני חושבת כי צריך להיות כתוב: "שכרה דירה למגוריה בסיוע משרד השיכון". אם אותה אישה בעלת אמצעים לשכור דירה באופן עצמאי, היא איננה זקוקה למענק ההסתגלות.

אני חושבת כי צריך אכן להוסיף את המילים: "לפי כללים של משרד השיכון".

השאלה שהועלתה בדיון הקודם היא האם הוועדה מסתפקת בכך שאותה אישה לא חזרה לבית מגוריה הקודם, והיא שכרה דירה כלשהי מכסף כלשהו. האפשרות האחרת ששמענו ממשרד העבודה והרווחה היא שהזכאות תינתן רק לנשים שקיבלו סיוע כספי לפי הכללים של משרד השיכון, או לפי כללים שיקבע שר העבודה והרווחה, או לקבוע מבחן הכנסה בחוק. אם אנו בוחרים את החלופה שקובעת כי המענק יינתן לפי הכללים של משרד השיכון, צריך לזכור כי מדובר על כללים שאינם קבועים בתקנות או בחוק, ומשתנים מדי פעם לפי פרמטרים שונים, שאני אינני יכולה לומר מהם. מבחינה חקיקתית לא מסתמכים בדרך כלל על כללים, אלא על חוק או על תקנות.

האם כל אישה אשר יוצאת ממקלט לנשים מוכות זכאית להשתתפות בשכר דירה?

אם העובדת הסוציאלית של המקלט הגיעה למסקנה כי אותה אישה יכולה לנהל חיים עצמאיים, והיא ממליצה על יציאתה של האישה לחיים עצמאיים, זה בדרך כלל מתקבל על ידי משרד השיכון.

אם כולן מקבלות סיוע בשכר דיור, בשביל מה אנו צריכים לתת להם גם את המענק?

לכן אנו תמכנו בניסוח שכלל את המילים, רכישת מטלטלין, כיוון שסיוע בשכר דירה היא מקבלת במידה והיא זכאית.

אני מציעה להשאיר את הנוסח שהצענו קודם: "אישה ששהתה שלושים ימים לפחות, במקלט לנשים מוכות לפי הפנייה מראש שנתנה לשכת הסעד כמשמעותה בחוק שירותי הסעד, התשי"ח1958-, או לפי אישור שניתן בדיעבד, זכאית, עם יציאתה מהמקלט לנשים מוכות, למענק הסתגלות, ובלבד שבמועד היציאה היא לא שבה למקום מגוריה הקבוע, והיא שכרה דירה למגוריה". אני מציעה לבטל את ההערה הנלווית.

באמצעות ההתניה הזו אנו אומרים לאותה אישה כי אם היא לא תשכור דירה, היא לא תהייה זכאית למענק. עדה אומרת כי רוב הנשים יוצאות מקלטים מקבלות סיוע בשכירת דירה. אם כך מדוע אנו צריכים לתת להם מענק נוסף עבור שכירת דירה?

זהו לא מענק לשכירת דירה, אלא מענק מטלטלין.

עו"ד חביב אומרת שלא נתנה זאת בשכירת דירה, אלא נאמר שזה יהיה מענק שינתן על דעת העובדת הסוציאלית במקלט לנשים מוכות. האישה תקבל כסף למטלטלין באישורה של העובדת הסוציאלית במקום המקלט. אני מסכים כי חלק מהסכום יישאר כדמי כיס עבור אותה אישה. כך נדע כי מצד אחד משרד השיכון ממלא את חלקו ודואג לסיוע בשכר דירה לאותה אישה, ומצד שני המענק הזה יאפשר לאישה לרכוש מטלטלין לדירה.

אני מסכימה איתך, ועל כן אני מציעה לנסח את הסעיף הזה כך: "אישה ששהתה שלושים ימים לפחות, במקלט לנשים מוכות לפי הפנייה מראש שנתנה לשכת הסעד כמשמעותה בחוק שירותי הסעד, התשי"ח1958-, או לפי אישור שניתן בדיעבד, זכאית, עם יציאתה מהמקלט לנשים מוכות, למענק הסתגלות, לצורכי רכישת מטלטלין בתיאום עם העובדת הסוציאלית".

כך אנו חוזרים לגרסה הראשונה.

אני חושב כי ניתן לנסח זאת כהחזר הוצאות לשכירת דירה או רכישת מטלטלין.

אני קיבלתי ייעוץ כי כדאי שלא לכתוב כי המענק הוא לשכר דירה, כיוון שזה יאפשר למשרד השיכון להתחמק מן העזרה לה הוא מחויב.

עניין נוסף שאנו צריכים להתייחס אליו הוא עניין של מבחני הכנסה.

שי מציע כי זה יהיה החזר הוצאות לרכישת מטלטלין.

אני לא מעונינת לקרוא לכך החזר הוצאות, אלא מענק הסתגלות. החזר הוצאות זה אומר כי קודם האישה צריכה להוציא את הכסף, ורק אחר כך אנו נחזיר לה את ההוצאות.

אני לא רוצה שישתמע מן הניסוח כי אנו נותנים לאישה מעין סיוע נוסף לשכר דירה.

עדה אמרה קודם כי הם ממליצים למשרד השיכון, ומשרד השיכון בדרך כלל מקבל את ההמלצה שלכם.

כאשר אנו נשאיר את המילים: "שכרה דירה למגוריה", הכוונה לא תובן. אם לא נתנה זאת, המענק יכול להינתן גם לנשים עם אמצעים כלכליים.

אני חושבת כי כמעט ואין נשים אשר יוצאות מן המקלט ויש באפשרותן לשכור דירה לבד.

יש נשים אשר יכולות לשכור לעצמן דירה לבד.

גם אם לאישה ישנם אמצעים, היא נמצאת בהליכים משפטיים, והיא איננה יכולה לשכור בעצמה דירה ללא הסיוע שלנו.

אני פחות מעונין לעזור לנשים בעלות אמצעים מאשר לנשים אשר אינן בעלות אמצעים כלל.

סוכם כי לא תהייה התניה של זכאות לפי כללים של משרד השיכון או של משרד העבודה והרווחה.

כן תהייה התניה של משרד האוצר ומשרד העבודה והרווחה.

אנו נשמח מאוד לקבל את ההמלצות של הרשות המבצעת ברגע שתתמכו בהצעת החוק.

אני הייתי סבור כי הממשלה צריכה לסייע בחקיקה, גם היא מתנגדת לחוק.

צריך לסייע סיוע חיובי ולא שלילי.

אני זוכרת מתקופת ימי לימודי באוניברסיטה, כי פורסם ששתי נשים של פרופסורים מן האוניברסיטה יצאו למקלט לנשים מוכות. מה קורה כאשר אישה כזו מגיעה למקלט?

נשים כאלה הן מסודרות.

אני ממשיכה לקרוא את סעיפי החוק. סעיף 3, מועד תשלום המענק: "מענק ההסתגלות ישולם לאישה לא יאוחר מתום 30 ימים מיום יציאתה מהמקלט לנשים מוכות". סעיף 4, שיעור המענק: "מענק ההסתגלות יהיה בסכום של 8,000 שקלים חדשים, ולגבי אישה שעמה ילדים-סכום נוסף של 1,000 שקלים חדשים, בשל כל ילד. בסעיף זה "ילד"-כהגדרתו בסעיף 238 לחוק הביטוח הלאומי[נוסח משולב], התשנ"ה1995- (להלן-חוק הביטוח הלאומי)".

האם אתם לא מכניסים את הנשים המוכות בקהילה אשר מקבלות סיוע בשכר דירה ממשרד השיכון למסגרת החוק?

אני בתחילת הדיון אמרתי לכם כי אני חושב כי תיוצר קבוצת נשים אשר תיפול בין הכיסאות, ואתם טענתם שלא תהיינה נשים כאלו. אתם אמרתם כי כל הנשים אשר אינן נמצאות במקלטים מטופלות בצורה כזו או אחרת בקהילה.

אמרנו קודם כי קבוצת נשים אלו דומה מאוד לקבוצת הנשים השוהות במקלטים, והיא גם כן זקוקה למענק הסתגלות.

אני מבקש מחה"כ גלאון לא להכניס את קבוצת הנשים הללו למסגרת החוק, כדי לא לעכב את הצעת החוק.

אני תומכת בדעתך.

אני עוברת לקרוא את סעיף 5, הוראות מיוחדות: "תשלומים המשתלמים לפי חוק זה לא ייחשבו כהכנסה-
(1)לעניין פקודת מס הכנסה, או לעניין תשלומי חובה, או היטלים אחרים.
(2)לעניין גמלאות לפי חוק הביטוח הלאומי
(3)לעניין חוק הבטחת הכנסה, התשמ"א1980-".

אני רוצה לבדוק האם יש צורך לפרט גם לעניין חוק הבטחת הכנסה, כיוון שייתכן ומספיק בהפניה לפקודת מס הכנסה. אני עוברת לסעיף 6, מימון: " (א)מענק לפי חוק זה ישולם מאוצר המדינה באמצעות משרד העבודה והרווחה.
(ב)אוצר המדינה יעביר למשרד העבודה והרווחה את כל הכספים הדרושים לו לביצוע התשלומים לפי חוק".

סעיף (ב) נראה לי מיותר.

זה לא מיותר, כיוון שאם זה לא יהיהרשום משרד העבודה והרווחה יצטרך מן המשאבים שאין לו לממן זאת.

אין משמעות לסעיף הזה.

אנו מחליטים להשאיר את הסעיף הזה כך.

סעיף 7, סמכות בית הדין לעבודה: " (א)לבית הדין לעבודה סמכות ייחודית לדון בתובענות לפי חוק זה.
(ב)אישה רשאית להגיש תובענה כאמור בסעיף קטן (א) לבית הדין האזורי לעבודה, בתוך 12 חודשים מיום יציאתה את המקלט לנשים מוכות". סעיף 8, יהיה סעיף תקנות במקום ביצוע, אשר ינוסח באופן שונה בהתאם להחלטות שקיבלנו בסעיף 2: "השר הממונה על ביצוע חוק זה, יקבע הוראות בכל עניין הנוגע לביצועו, לרבות-
(1)בדבר סוגי מטלטלין שניתן לרכוש מכספי מענק.
(2)בדבר תשלום המענק, כולו או חלקו, ישירות לידי ספק המטלטלין.

בדיון הקודם הועלתה הצעה להשאיר סכום כסף מסוים בידי האישה. השאלה היא אם כדאי להגדיר זאת בחוק?

אני מציעה לא להגדיר זאת בחוק.

אנו נסמוך על דעתן של העובדות הסוציאליות שישאירו סכום כזה או אחר בידי אותה אישה.

יש בידי השר תקנות חובה להתקין בעניין סוגי המטלטלין.

סעיף התחילה מדבר על הראשון לחודש לאחר פרסומו של החוק. לא ניתן יהיה להתקין את התקנות עד אז.

דלית, חודשיים לתחילת החוק זה בסדר?

עדיף שלושה חודשים.

תחילתו של חוק זה הוא 90 יום לאחר מועד פרסומו.

אני רוצה להוסיף כי על פי סעיף 8, תהייה סמכות חובה לשר להתקין תקנות בדבר סוגי המטלטלין. המשרד מבקש זאת, ואני מבינה כי הוועדה מאשרת זאת. ניתן לקבוע תקנות רשות לעניין תשלום מענק, כולו או חלקו, ישירות לספק, או שבעניין התשלום הישיר ניתן לשר אפשרות לשקול זאת. אם כך סעיף 8 ינוסח כך: "השר הממונה על ביצוע חוק זה, יקבע הוראות בכל עניין הנוגע לביצועו, לרבות-
בדבר סוגי מטלטלין שניתן לרכוש מכספי מענק, וכן רשאי השר לקבוע הוראות בדבר תשלום מענק ישירות לידי הספק לעניין רכישת המטלטלין". בעניין התשלום הישיר אנו נקבע סמכות רשות. אני ממשיכה לקרוא את סעיף 9: "תחילתו של חוק זה 90 יום לאחר פרסומו של החוק". סעיף 10: "חוק זה יחול מיום התחילה לתקופה של שנה".

אני חושב כי ההערה שהערת לגבי האפשרות שחלק מן הכסף יינתן ישירות לאישה, צריך לכלול במסגרת החוק.

אני אשאיר זאת לשיקולן של העובדות הסוציאליות.

לא ברור לי כיצד בית הדין לעבודה קשור לחוק הזה.

האם אתה חושב כי בית משפט השלום מתאים יותר? בדרך כלל בנושא של גמלאות אנו מפנים לבית הדין לעבודה.

לא מדובר כאן בגמלה, אלא במענק.

אני מעלה להצבעה את הצעת החוק של חה"כ זהבה גלאון.
ה צ ב ע ה
בעד: 2
נגד: 0

אין

אני קובע כי הצעת החוק תועבר לקריאה שנייה ושלישית במליאת הכנסת. תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:40