פרוטוקולים/עבודה/5516



27
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
24.06.2002

פרוטוקולים/עבודה/5516
ירושלים, י"ג באב, תשס"ב
22 ביולי, 2002

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב רביעי




פרוטוקול מס' 541
מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
יום שלישי, י"ד בתמוז התשס"ב (24.06.2002), שעה 09:30

הצעת חוק כתוביות ושפת סימנים בשידורי הטלוויזיה, התשס"ב 2002 –חה"כ מרדכי משעני

חברי הוועדה: יאיר פרץ –היו"ר
חה"כ מרדכי משעני
חה"כ אילן גילאון

עו"ד דינה עברי-עומר -יועצת משפטית, משרד התקשורת
עו"ד דן אורנשטיין -משרד המשפטים
שמואל חיימוביץ -אדריכל, ממונה נגישות ארצית
עו"ד זהר קדמון -קשת
צח גרניט -ערוץ 10
עו"ד יניר פלג -רשות השידור
עו"ד דורון אבני -רשות השנייה
זבולון גורני -שמע
דוד הרפז -שמע
נעמי לייטנר -שמע
רווית עוזרי -שמע
ניר גרשון -המועצה לכבלים
עו"ד אורי שנער -ערוץ 2
חיימון גולדברג -טלעד
עו"ד עמרי גלדפמן -ערוץ 10
אחיה קמארה
סיגל זפט
אהרון עיני -יו"ר ארגון החרשים
חיים שריר -רשת

ג'ודי וסרמן

שירלי אברמי

מיטל אמסלם





הצעת חוק כתוביות ושפת סימנים בשידורי הטלוויזיה, התשס"ב 2002 –חה"כ מרדכי משעני

שלום, אני פותח את ישיבת הוועדה. אני מאוד רוצה לפתוח ולברך את כל אלה אשר עמלו להכנת חוק חשוב זה בו אנו דנים. אני רוצה גם לברך את מציע החוק שעמל רבות כדי שהחוק הזה יצליח. כיוון שהמעבר לשידורים דיגיטליים הולך ותופס תאוצה, גם בתחום זה נראה שיימצא פתרון.

אני מתחילה לקרוא את סעיפי הצעת החוק. סעיף 1, סעיף הגדרות: "אירוע אסון המוני-אירוע הגורם לפגיעה חמורה בשלום הציבור, בביטחון הנפש או ברכוש המתייחס לציבור גדול או לשטח גדול, או אירוע שיש בו חשש לפגיעה כאמור, לרבות מחמת פגע טבע, מפגע סביבתי, אירוע חומרים מסוכנים, אירוע קרינה רדיולוגי, תאונה או פעילות חבלנית. אירוע קרינה רדיולוגי-אירוע שבעקבותיו נחשף או עלול להיחשף לקרינה ברמה החורגת מן הרמה הגבולית שנקבעה לאוכלוסייה בתקן להגנה מפני קרינה של הוועדה לקרינה אטומית. אירוע חומרים מסוכנים וחומר מסוכן-כהגדרתם בחוק החומרים המסוכנים התשנ"ג1993-. בועת תרגום-תחום המשולב בתמונת המרקע, ובו מופיעים אדם או דמות המתרגמים לשפת סימנים. גוף מפקח- אחד מאלה לפי העניין-
(1)לעניין הסמכות להתקין תקנות לפי חוק זה הנוגעות לשידורי רשות השידור-הוועד המנהל של רשות השידור באישור השר הממונה על רשות השידור. במקרים אחרים הנוגעים לשידורי רשות השידור-הוועד המנהל של רשות השידור.
(2)לעניין שידורי הטלוויזיה המשודרים מכוח הוראות חוק הרשות השנייה-מועצת הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו.
(3)לעניין שידורים המשודרים מכוח חוק התקשורת-המועצה לשידורי כבלים ושידורי לווין. (4)לעניין שידורי הטלוויזיה החינוכית-שר החינוך". ההערות שהתקבלו הן: בהגדרה אירוע אסון המוני- המילים "בביטחון הנפשי"-יימחקו. בהגדרה "גוף מפקח"-
(1) לעניין רשות השידור-הוועד המנהל באישור השר.
(2) במקום "הטלוויזיה החינוכית" יבוא "הטלוויזיה הלימודית"
(3) סמכויות שר החינוך לא יהיו לגבי שידורים המשודרים מכח הרשות השנייה.

מדובר כאן בשתי הערות שלנו. ההערה הראשונה מדברת על סמכויותיה של הטלוויזיה הלימודית. הטלוויזיה הלימודית משדרת בכמה פלטפורמות, במסגרת שידורי הרשות השנייה היא משדרת גם בערוץ 2 וגם בערוץ 10. אנו סבורים שמכיוון שמועצת הרשות השנייה היא זו אשר מסדירה את שידורי הטלוויזיה הלימודית בערוץ 2 ובערוץ 10, היא זו שצריכה להיות מוסמכת לגבי טלוויזיה לימודית. בחוק הרשות השנייה ההתייחסות לטלוויזיה לימודית היא כטלוויזיה לימודית. המושג טלוויזיה חינוכית, הוא מושג שהטלוויזיה הציעה לצורך שידוריה, אך מבחינת ההגדרה החוקית הנכונה, היא קרויה הטלוויזיה הלימודית.

אני רוצה להעיר הערה מאוד עקרונית הנוגעת למהותו של החוק. מבקר המדינה כתב בדו"ח המבקר האחרון: "רשות השידור והמועצה לשידורי כבלים ולווין ומשרד התקשורת, לא הקפידו על קיום דרישות חוק הקלות לחירש וכי לא היה פיקוח ראוי על זכייני הטלוויזיה בכבלים ועל מפעיל השידורים בלווין. גם הטלוויזיה החינוכית לא עמדה במכסת השידורים המלווים בכתוביות הנדרשת בחוק". כלומר, אותם גושים מפקחים נכשלו במשך שנים. בשל כל ההצעה שלנו, היא שאותו גוף מפקח לא יהיה אחד מאלה אשר מנויים בהצעת החוק, אלא גוף אחר, כמו שופט מחוזי בדימוס.

אם המטרה שלנו היא להוביל את הנושא הזה לכדי מימוש, רצוי לקבל את המערכת הפיקוח שקיימת היום. אני מבקש לקבל את ההגדרה כמו שהיא כתובה בחוק, בצרוף הערותיו של עו"ד אבני.

אני ממשיכה לקרוא את ההגדרות: "הודעת חירום-כמשמעותה בסעיף 8. ועדת התאום-ועדת התאום שהתמנתה בהתאם לסימן ב' בפרק ט' לחוק הרשות השנייה. חוק רשות השידור-חוק רשות השידור, התשכ"ה1965- חוק הרשות השנייה-חוק הרשות השניה לטלוויזיה ורדיו התש"ן1990- חוק התקשורת-חוק התקשורת(בזק ושידורים), התשמ"ב1982-. כתוביות-כתוביות בעברית בתוכניות והודעות חירום בשפה העברית וכתוביות בערבית בתוכניות והודעות חירום בשפה הערבית, הכוללת את כל שנאמר באותן תוכניות או הודעות חירום, לפי העניין למעט תוכניות לגיל הרך, בין שהכתוביות גלויות לכל הצופים ובין שהן ניתנות לצפייה לפי בחירת הצופה, ובלבד שתהיינה זמינות לכלל הציבור ללא תשלום נוסף". ההערה שהתקבלה לגבי ההגדרה כתוביות-(1) במקום "את כל שנאמר" יבוא "את שנאמר" בשורה השנייה. (2) הכנת תשתיות טכנולוגיות- יידון בהערות הכלליות. (3) במקום "ללא תשלום נוסף" יבוא "ובלבד ששירות הכתוביות יינתן ללא תשלום נוסף"

לגבי ההגדרה של תוכנית הייתי מציע להוסיף או פה, או בסעיף בגוף ההצעה, אפשרות למועצות ולגופים המפקחים לחייב בכתוביות גם תוכניות בשפות אחרות. בשידור הרב ערוצי ייתכנו ערוצים אשר פונים לקהל מקומי אחר. אני לא מציע לחייב זאת בחוק, אלא רק להסמיך ולאפשר גוף מפקח לחייב בכתוביות או בשפת סימנים גם תוכניות נוספות.

אני מציע שנדון בהערה הזו בין הקריאה השנייה לשלישית.

אני ממשיכה לקרוא את ההגדרות. משדר טלוויזיה-מי שרשאי על פי כל דין לשדר שידורי טלוויזיה המיועדים לציבור. נציבות-כהגדרתה בחוק השוויון לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח1998-. ערוץ טלוויזיה-ערוץ טלוויזיה המשודר על ידי משדר טלוויזיה והמיועד בעיקרו לציבור בישראל, או לחלק ממנו. שעות שיא-כמשמעותן בסעיף 2. תכנית-תכנית טלוויזיה בשפה העברית או הערבית, שהופקה עבור ערוץ טלוויזיה, למעט תכנית אשר תוכנה המילולי הינו שולי. תכנית המשודרת בשידור חי-לרבות תוכנית שהפקתה הושלמה 24 שעות או פחות לפני שידורה ולמעט חדשות". ההערות שנשמעו לגבי "תוכניות המשודרות בשידור חי" הן : (1)במקום 24 יבוא 48 שעות. (2)במקום "שהפקתה הושלמה" יבוא "שנמסרה לשידור".

אנו מבקשים כי הנוסח שיאושר הוא הנוסח המונח כעת בפני הוועדה. אנו רצינו כי שידור חי יהיה שידור חי, אך באו ואמרו לנו כי יש מקרים בהם בבוקר מקליטים ובערב משדרים. אנו התפשרנו ואמרנו כי אנו מקבלים כי גם זה יחשב כשידור חי. בשל כך הסכמנו ל24- שעות ולא יותר. ההערות מנתקות לגמרי את ההגדרה של "שידור חי" מתוכנה. כאשר אומרים "שנמסרה" זה אומר כי אם מישהו יגיע עם קלטת כמה דקות לפני השידור, למרות שהיתה מוכנה כבר זמן ארוך לפני כן, זה יחשב לשידור חי.

ההערה שלנו היא הערה טכנית לחלוטין. אם תוכנית כמו "פרנס בטברנה" מוקלטת יום לפני השידור, גם אם הקלטתה הסתיימה יש עדיין שלב ארוך של עריכת השידור. אין אפשרות שתוכנית שהוקלטה אפילו 48 שעות לפני שידורה, אך עריכתה עדיין לא הסתיימה, תועבר לצורך תרגום כתוביות.

על כן הלכנו לקראתכם ואמרנו: "שהפקתה הסתיימה".

אני מוכן להתפשר על הנושא הזה ולקבל את דברייך, אך אני עדיין סובר כי נושא השעות הוא עניין קריטי. תוכנית שמוכנה 24 שעות לפני שידורה, לא ניתן להספיק ולהוציאה לתרגום כתוביות.

הניסיון שלנו מראה כי אכן זמן קצוב של 24 שעות לשם תרגום תוכנית בכתוביות, הוא זמן קצר מדי. גם אנו מצטרפים להערה הזו. אנו חושבים כי הארכה ל48- שעות מאזנת יותר נכון בין האינטרסים של שני הצדדים.

אני מעוניין להציע פשרה האומרת כי הזמן יקבע ל36- שעות.

אנו מסכימים.

אם כך ההערה הראשונה תוקנה ל36- שעות, ואילו ההערה השנייה לא התקבלה.

בהקשר של ההחרגה של מהדורות חדשות, אני רוצה לומר כי כאשר מדובר על מהדורת חדשות כולנו מיד חושבים על רצועת שידור של חצי שעה בשעות הערב או שעות הבוקר. כאשר אנו מדברים על ערוץ חדשות ייעודי, אנו מדברים על 24 שעות של חדשות, כאשר החרגה של נושא חובת הכתוביות אך ורק למהדורת חדשות, לא מתייחסת לאפשרות שבה יש ערוץ חדשות המשדר 20 שעות מתוך 24 שעות מהדורות בשידור חי.

אדוני, אני חושבת כי ההערה שלך מתייחסת לסעיף 5, כתוביות במהדורות חדשות. אנו נגיע לדון בכך יותר מאוחר. אני ממשיכה לקרוא את ההגדרות: "תכנית מוקלטת-תכנית שאינה תכנית המשודרת בשידור חי, למעט מהדורת חדשות. "תכנית לגיל הרך"-תכנית המיועדת או מופנית בעיקרה לצופים שגילם פחות מ7- שנים. תרגום לשפת סימנים-תרגום לשפת סימנים, המופיע בבועת תרגום, של כל מה שנאמר בתוכנית או בהודעת חירום, בין אם הבועה והתרגום גלויים לכלל הצופים ובין אם הבועה והתרגום ניתנים לצפייה לפי בחירת הצופה, ובלבד שהתרגום יהיה זמין ללא תשלום נוסף".

גם כאן יש הערות רבות לעניין התשתית הטכנולוגית להעלמת הבועה מהמסך, ואנו נתייחס לכך בהערות הכלליות המופיעות בסוף. אני חושבת כי כאן צריך לייחס גם את ההערה של "ללא תשלום נוסף" שהתייחסנו אליה לעניין הכתוביות. אני עוברת לסעיף 2: "(א) שעות השיא הן שעות השידור בין 19:00 ל23:00-, אלא אם כן קבע הגוף המפקח אחרת בהתאם להוראות סעיף קטן (ב). (ב) נוכח הגוף המפקח, לאחר בדיקת נתוני הצפייה בשידוריו של ערוץ טלוויזיה מסוים כי שעות השעות שבהן שיעור הצפייה בערוץ טלוויזיה הינו גבוה ביותר שונות משעות השיא כאמור בסעיף קטן (א), יקבע שעות שיא אחרות שלא יפחתו מארבע שעות ביום". ההערה הראשונה שהתקבלה, היא ששעות השיא במקום 19:00-23:00 יבוא 20:00-23:00. ההערה השנייה מדברת על כך שצריך להוסיף שעות שיא לשידורי ילדים. השאלה היא האם אנו מדברים על אותו היקף שעות שיא, 4 שעות? אנו הבנו מהמשדרים שמדובר בפרק זמן של שעה בשעות הבוקר 06:30-07:30, ושלוש שעות אחר הצוהריים.

אני מציע להשאיר את הסעיף כפי שהוא נוסח בהתחלה.

לפי החלטת הוועדה ההערה לעניין קיצור השעות נדחית. לעניין שעות שיא לילדים, הוועדה מחליטה על היקף של 4 שעות שייקבעו מועדן. אני עוברת לסעיף 3 ולסעיף 4: "(א) משדר טלוויזיה ילווה בכתוביות בשיעורים המפורטים להלן, לפחות, מסך זמן שידורן של כלל התוכניות המוקלטות המשודרות, בכל ערוץ טלוויזיה בו הוא משדר:
(1)החל מיום תחילתו של חוק זה- 35%
(2)החל מיום 1 בינואר 2004 - 50%
(3)החל מיום 1 בינואר 2005 - 65%
(4)החל מיום 1 בינואר 2006 - 80%
(5)החל מיום 1 בינואר 2007 - 100%

(ב)משדר טלוויזיה ילווה בכתוביות בשיעורים המפורטים להלן, לפחות, מסך זמן שידורן של כלל התוכניות המוקלטות המשודרות בשעות השיא, בכל ערוץ טלוויזיה בו הוא משדר:
(1)החל מיום תחילתו של חוק זה- 60%
(2)החל מיום 1 בינואר 2005 - 70%
(3)החל מיום 1 בינואר 2006 - 80%

(ג) אין בהוראות סעיף קטן (ב) כדי לחייב ליווי תוכניות בכתוביות בהיקף העולה על המכסות הנקובות בסעיף קטן (א)
סעיף 4: "(א) משדר טלוויזיה ילווה בכתוביות בשיעורים המפורטים להלן, לפחות, מסך זמן שידורן של כלל התוכניות המשודרות בשידור חי, בכל ערוץ טלוויזיה בו הוא משדר:
(1)החל מיום 1 בינואר 2003 - 30%
(2)החל מיום 1 בינואר 2004 - 40%
(3)החל מיום 1 בינואר 2005 - 50%
(4)החל מיום 1 בינואר 2006 - 60%
(5)החל מיום 1 בינואר 2007 - 75%
(6)החל מיום 1 בינואר 2008 - 85%
(7)החל מיום 1 בינואר 2009 - 100%

(ב) משדר טלוויזיה ילווה בכתוביות בשיעורים המפורטים להלן, לפחות, מסך זמן שידורן של כלל התוכניות המשודרות בשידור חי בשעות השיא, בכל ערוץ טלויזיה בו הוא משדר:
(1)החל מיום 1 בינואר 2003 - 60%
(2)החל מיום 1 בינואר 2005 - 65%
(3)החל מיום 1 בינואר 2007 - 75%
(4)החל מיום 1 בינואר 2008 - 85%

(ג)אין בהוראת סעיף קטן (ב) כדי לחייב ליווי תוכניות בכתוביות בהיקף העולה על המכסות הנקובות בסעיף קטן (א).
ההערה הראשונה לסעיפים אלו היא לגבי שיעור המכסות. האם המכסות ייקבעו בהתייחס לתקופה של שבוע, חודש, רבעון, חצי שנתי, או שנתי? בהערה (2) יש בקשה של ערוץ 10, של קשת ושאר המשדרים הפרטיים, לקבוע שיעור מכסה נמוך יותר לגבי המשדרים הפרטיים לעומת המכסות הקבועות לגבי המשדרים הציבוריים.

אנו לא מאושרים מהפירוט כפי שהוא. אנו חושבים שזה צריך להיות יותר מצומצם, אך אלה דברים בהם ניתן לדון ולהגיע לעמק השווה לאחר הקריאה הראשונה. ניתן להעלות הצעה כי מועד התחילה ידחה לנובמבר הבא, מועד תחילת השידורים הדיגיטליים, ולצמצמם במקביל את משך התקופה שבה עולים האחוזים. בשל כך אני חושב שכרגע עלינו לקבל את הנוסח כפי שהוא. לגבי שיעור המכסות, אני חושב כי זה צריך להיות שבועי. לאור שיעורי הרייטינג שזוכים בו הערוצים הפרטיים וכן ההכנסות הרבות שיש להם משידורי הפרסומות, אני לא חושב כי הם צריכים להיות מופלים לטובה.

השאלה אם צריך להמיר או להיטיב עם משדרים פרטיים, זו שאלה פילוסופית שאיני רוצה להיכנס אליה. העובדות הן כי הרוב הגדול של השידורים במדינת ישראל הם שידורים פרטיים. כאשר אנו הסכמנו לפריסה הספציפית הזו, אנו חשבנו על השידור הפרטי. אם רוצים באמצעות ההבחנה הזו להקל בדרישות, אנו לא מסכימים לכך. אם רוצים להחמיר עם השידור הציבורי, אין לנו התנגדות לכך. הבקשה שלנו היא לאשר את הנוסח כפי שהוא.

אני מסכים עם דבריו של דודו הרפז שאמר כי בנושא של המכסות ניתן לדון לקראת הקריאה השנייה והשלישית. לגבי הנושא של ההבחנה בין השידור הפרטי לשידור הציבורי, אני מבקש להשאיר את הנוסח כפי שהוא. גם בעניין הזה נוכל לקיים דיון מאוחר יותר לאחר שנעביר את ההצעה בקריאה ראשונה.

לגבעי הנושא של הגופים הפרטיים, אני חלוק עליך. לגבי הרשות הממלכתית אנו כוועדה נחליט ונחייב את הרשות הממלכתית כיצד עליה לפעול. הערוצים הפרטיים משתפים איתנו פעולה, אך הם מבקשים מאיתנו הקלה על מנת לבצע את השינויים הללו בהדרגתיות, כי הרי הם זקוקים לזמן כדי גייס תקציבים לנושא הזה. בשל כך אני מציע כי אנו נתגמש בנושא הזה, כיוון שאחרי הכל המטרה של כל היושבים פה היום היא להביא את החוק הזה לאוויר העולם. אני מאמין כי בסופו של דבר יהיה כדאי למשדרים הפרטיים, גם מבחינה כלכלית, לחשוב על הכיוון הזה. אני מוכן בנקודה הזו להסכים להפחתה שהם דורשים.

ניתן לקבוע הוראה כללית לגבי סעיף 3 וסעיף 4, ואולי גם לגבי סעיפים אחרים, כי אותם משדרים הפרטיים יהיו חייבים לתת אחוז מסוים מסך השיעור הכללי הקבועים החוק.

אני רוצה לציין כי לא מדובר כאן על הכבלים ועל הלווין רק, אלא גם על ערוץ 2. כמעט כל השידורים של ערוץ 2 משודרים על ידי משדרים פרטיים.

השאלה היא על איזו הפחתה אנו מדברים, האם מדובר על הפחתה עד כדי ביטול, או על הפחתה קטנה יחסית.

אין שום הצדקה לכך שרשת, קשת וטלעד, המפיקים הפופולריים ביותר במדינת ישראל יהיו פטורים באופן יחסי מהחובה החלה על שאר המשדרים.

אנו לא פוטרים אותם, אלא קובעים עבורם רף נמוך יותר.

המטרה היא ללכת מעט לקראת המשדרים הפרטיים, כי הרי המטרה היא להביא חוק שתהייה לו הסכמה וקונצנזוס.

האם הרף הנמוך לגביהם יכול להתבסס על זה שהפריסה שלהם תהיה יותר נמוכה? אני לא מעוניין שהרף ירד עבורם, כיוון שאלה המשדרים הכי פופולריים.

אם אנו מסתכלים על סעיף 3(א)(5), בינואר 2007 מדובר על 100% שידורים עם כתוביות בתוכניות מוקלטות. הצעת החוק הולכת כאן על מקסימום. הכוונה היא שבסוף הדרך המשדרים הפרטיים לא יצטרכו לתת 100%, אלא שיעור מעט נמוך יותר מכך.

הכוונה שלנו היא שבסופו של דבר הם כן יצטרכו לתת 100% תרגום של התוכניות, אך בטווח זמן ארוך יותר, נניח ב2009-.

אני הבנתי את הערה הזו. יכול להיות כי עלינו לעשות שילוב בין הרצונות של שני הצדדים. בתקופה הראשונה אנו נבקש מהערוצים הפרטיים אחוז יותר נמוך, אך מאוחר יותר אנו נשווה אותם לערוצים הציבוריים. קצב ההתקדמות שלהם יהיה יותר איטי.

אם ההצעה שאתה העלת תהיה מקובלת על כולם, אז אנחנו לא נתנגד שהאחוזים יהיו כל כך גבוהים, כיוון שלטענתנו, האחוזים האלה גבוהים מדי ליישום על ידי גופים מסחריים. אנו מקבלים את ההצעה במידה והיא תכלול את כל ההדרגתיות. אם זה לא יתקבל, נתנגד לאחוזים שרשומים כאן.

אני חושב כי ההצעה שחה"כ משעני הציע, היא ההצעה הטובה ביותר.

הפשרה של חה"כ משעני אומרת כי בתום התקופה, גם אנחנו נאלץ להגיע ל100%-.

בכפוף לכך שלאחר הקריאה הראשונה אנו נדון בכלל האחוזים.

ישנו קרטיון שלא נלקח בחשבון, ולדעתנו ראוי כי הוא יילקח בחשבון. לגופים מסחריים לא רק הזמן קובע, אלא גם הכסף. מאחר ומדובר פה בעלויות מאוד גבוהות, במיוחד כאשר מדובר בשידור חי, צריך למצוא את הדרך לקבוע גם מכסות כספיות. הדבר הזה נהוג בארצות הברית.

על מנת שנגיע להסכמה, אנו נעשה הפרדה בין המשדרים הפרטיים למשדרים הציבוריים. המשדרים הציבוריים יהיו חייבים בתרגום של 100%, ואילו למשדרים הפרטיים אנו נאפשר לתרגם רק 80% מהמשדרים, כאשר בעתיד נוכל לדון כיצד ניתן להגדיל זאת ל100%-.

אני והיו"ר הסכמנו לכך שבשלב הזה אנו מדברים על הערוץ המסחרי, הערוץ הציבורי, והערוץ הפרטי שיחויבו ב80%- תרגום. לקראת הקריאה השנייה והשלישית, כאשר אנו נתייחס לסך כל האחוזים, אם נחליט להוריד את האחוזים בהם יחויבו הערוצים הציבוריים מ-100% ל-90% בהתאמה, גם האחוזים המחייבים את הערוצים הפרטיים ילכו לכיוון ה-90%.

לדעתנו, השימוש בגירסה של שעות ולא בגירסה כספית גורמת נזק כלכלי לגופי השידור, ויכולה לגרום להתמוטטות של גופים, כיוון שמדובר פה בהוצאות של מאות אלפי דולרים.

אני לא מבין את ההבחנה הזו בין ערוץ פרטי לערוץ ציבורי. ניתן לחשוב כי לרשות השידור אין אילוצים ואין קשיים תקציביים.

לרשות השידור הציבור משלם אגרה.

זה נכון, אך לרשות השידור יש עוד דברים רבים אליהם היא מחויבת. גם היום לא פשוט לרשות השידור לעמוד במכסות הקיימות. אני לא חושב כי צריך להקל על המשדרים הפרטיים בגלל שהם משדרים מסחריים. בשום מקום בעולם רשות ציבורית לא מחויבת בתרגום של 100%.

בשום מקום בעולם לא מקובל שרשות ממלכתית עוברת על החוק במשך שבע שנים, עד כי צריך לערב את בג"צ כדי לאלץ אותה לקיים את התרגומים של 25% מן המשדרים בהם היא מחויבת על פי חוק.

באנגליה המכסות כלל לא חלות על B.B.C, הרשת הזו לקחה זאת על עצמה בהתנדבות.

רשות השידור זו רשות המתוקצבת על ידי מדינת ישראל, וכפי שחובה על מדינת ישראל לתת את שאר השירותים לאזרחיה, כך היא גם חייבת לתת את השירות הזה. מנכ"ל רשות השידור יודע להיאבק ולהילחם על מנת לקבל את התקציב המיועד עבור כל הדברים להם מחויבת הרשות לתת.

אנו חיים בעידן חדש שבו זכויות לאנשים עם מוגבלות צריכות להיות מובנות לא במסגרת של חסד, אלא במסגרת של זכות. כאשר יש תקציב ציבורי כלשהו, הוא חייב להיות מוקדש לכלל הציבור הכולל את האנשים עם מוגבלות. בשל כך יש היגיון בהטלת חובות נוספות על גוף שהוא ציבורי.

אני גם רשות ציבורית ואנו נמצאים באותה סירה ביחד עם רשות השידור. אנו בעד הדיפרנציאציה ובעד העובדה שאנו ניקח על עצמנו יותר מגופים פרטיים.

כמה מהשידורים של ערוץ 2 הם שידורים ציבוריים?

התקציב שלנו הוא יחסי לתקציב של רשות השידור. אנו מדברים על תקציב של עשרות מיליונים ולא על תקציב של מאות מיליונים. אנו משדרים עד שני אחוזים בערוץ 2, ועד שני אחוזים בערוץ 10. במסגרת האחוזים הללו ובתקציב הפרופורציונלי העומד לרשותנו, אנו מוכנים לתת מענה יותר נאות לאוכלוסיית החירשים.

האם השידור הציבורי הוא רק 2% מכלל השידורים של ערוץ 2?

כן. לגבי סעיף 4, אני רוצה לומר כי הרשות השנייה לאורך כל הליכי החקיקה שבה ומציינת כי הנושא של ייתכנות טכנולוגית וכלכלית של הוספת כתוביות בשידור חי, לא נבחן. אנו מדברים על קבלת החלטה בתנאי אי ודאות מקסימליים. אני לא ראיתי שום עבודה של אף גוף המדברת על מהם המכשירים איתם ניתן לבצע את הפעולה הזו. בשל כך אני חושב כי לפני שאנו מטילים חובות כלשהן, רצוי כי בפני הוועדה הזו תוצג תשתית נתונים ראויה מבחינת הייתכנות הכלכלית ומבחינת הייתכנות הטכנולוגית. לגבי אותן כתוביות בשידור חי, אנו חושבים כי נקודת הזמן שבה אנו צריכים להתחיל ביישומו של הנושא הזה, צריכה להיות כאשר יערך המעבר לשידורים דיגיטליים. ההתייחסות בחוק צריכה להיות לנקודת הזמן בה יעברו לשידורים דיגיטליים, ולא לתאריך זה או אחר.

אני מתחילה לקרוא את ההערות הפרטניות לסעיף 3. הבחנה בין תוכניות חדשות לתוכניות ישנות-(א)לעניין פריסה הדרגתית יותר של החלת החובות שבסעיף 3. (ב) לעניין הפחתת שיעורי המכסות בשעות הרגילות ובשעות השיא.

הכוונה היא להבחנה בין תוכניות מוקלטות שיוכנו מיום כניסתו של החוק, לבין אלה שהוכנו בעבר.

הבקשה היא שתהיה פריסה ארוכה יותר לגבי תוכניות ישנות. בסעיף 3(א) הפריסה מדברת על יום תחילתו של החוק עד שנת 2007, המעירים מבקשים פריסה ארוכה פי שניים, של שמונה שנים. ההערה השנייה מדברת על הפחתת השיעורים הקבועים.

אנו נדון בנושא הזה לקראת הקריאה השנייה והשלישית.

כרגע, שתי הערות הללו אינן מתקבלות. אני עוברת להערות ספציפיות לסעיף 4. כרגע מועד החלת החובה הראשונה הוא הראשון בינואר 2003. ההערה הראשונה מדברת על דחיית מועד החלת החובה הראשונה בשל הצורך בהערכות לשיטה חדשה של ליווי בכתוביות בשידור חי. ההערה השנייה מתייחסת לפריסת שנים ארוכה יותר, במקום 6 שנים, 8 שנים.

בתאריך זה עדיין לא יהיו שידורים דיגיטליים.

אם כך מהי ההצעה שלכם?

אנו מתכננים להתחיל לשדר בשיטה הדיגיטלית בתחילת שנת 2004. אני חושב כי בחוק צריך להתייחס לנקודת הזמן בה עוברים לשידורים דיגיטליים. זו איננה המצאה שלנו, גם באנגליה ישנה התייחסות למעבר לשידורים הדיגיטליים.

מה יקרה אם לא תעברו לשידורים דיגיטליים בתאריך הזה?

יש כאן בלבול. ישנם שני דברים אליהם אנו צריכים להיערך. ההתמקדות היא לא על העניין של השידור הדיגיטלי, אלא כאשר מדובר על ליווי של כתוביות בשידור חי, צריך להיערך לשיטה חדשה של ההקלדה, או כל שיטה אחרת המקובלת בעולם. זה דבר שעדיין בארץ איננו קיים, ועל כן הטענה היא כי להחיל את הדבר הזה שישה חודשים לאחר שהחוק נכנס לתוקף, כפי שמוצע היום, זה איננו סביר. בפני הוועדה ישנן שתי אפשרויות. האפשרות הראשונה היא לרשום זאת כנקודה שתידון לאחר הקריאה הראשונה, או לקבל איזושהי הצעה אחרת מהגופים המשדרים.

כיון שאנו לא יודעים מתי נגיע לקריאה שנייה ושלישית, כאשר נגיע לכך נדבר על העניין של התחולה.

בכל מקרה צריך שיהיה פרק זמן להיערכות.

כאשר יחייבו אותנו לתרגם תוכניות בשידור חי, לפני היכנסו של השידור הדיגיטלי, אנו נצטרך להפקיע חלק מהמסך לטובת הקלדה בשידור חי. המצב הזה אינו ריאלי ואינו נמצא בשום מקום בעולם. בשל כך אנו צריכים לראות את המעבר לשידורים דיגיטליים כנקודת העוגן.

אנו מציעים להתנות את נקודת התחילה במעבר לשידורים דיגיטליים, ובמידה ועד שנת 2004 לא יגיע השידור הדיגיטלי, יהיה חובה עלינו להגדיל את מכסת התוכניות המוקלטות עד אשר יכנס השידור הדיגיטלי.

ההערה השנייה לסעיף 4 מדברת על פריסה ארוכה יותר. כרגע מדובר על פריסה שתימשך עד ינואר 2009. ערוץ 10 מציע פריסה ארוכה יותר של שמונה שנים. ההערה השלישית מדברת על כך שהמימון לגופים הפרטיים יהיה מימון ציבורי.

אנו מדברים מנוקדת מבט של שוויון. כחלק מהשירות שנותנים לכלל הציבור צריך לקחת בחשבון גם את הציבור עם המוגבלות. כמו שבמסעדה, בנק בית קולנוע, מצפים כי סידורי הנגישות יהיו על חשבונו של בעל המקום, גם במקרה הזה ההוצאות צריכות לחול על חשבון המשדרים.

אי אפשר לדבר על הוצאות גדולות ולהפחיד אותנו על ידי נתונים שונים. אני מציע לגופים הפרטיים להביא בפנינו מסמך שיצביע על העלות הריאלית, אז אנו נבחן את המסמך ונוכל להתייחס להערות הנוגעות למימון. בשלב הזה אנו לא יכולים להתייחס להערות אלה.

מוזר כי ההערה שאנו העברנו בכתב לעניין זה, לא נכנסה לדף הערות. אנחנו ציינו כי כאשר מטילים חובה נוספת על רשות ציבורית אשר מגדילה את עלות התפעול של הרשות במיליונים, צריך לתת את הדעת לשאלה מהיכן הכסף הזה יגיע.

ההנחה היא שהמדינה מתקצבת את החובות אשר מוטלות מכוחו של חוק.

האם רשות השידור הוא הגוף הציבורי היחיד בעל אינטרס לתת שידורים לאנשים עם מוגבלות?

כאשר כנסת ישראל מחוקקת חוק, חובה על המדינה לתקצב חוק זה. כאשר החוק יעבור וייכנס לספר התקציב, הוא יתוקצב.

אנו מדברים על עלות תרגום של 300 דולר לשעה עבור תוכנית מוקלטת, כאשר עלות תרגום של שידור חי עדיין איננה ידועה, שאף אחד לא יודע להעריך מהי העלות כיוון שלאף אחד בארץ אין עדיין ניסיון עם הטכנולוגיה הזו. אם אנו מדברים על חמישים שעות תרגום בשבוע, אנו מגיעים לסכומים של מאות אלפי דולרים. יש היום גופים בתקשורת שזו תהיה מעמסה קשה עבורם. יש שתי אפשרויות. האפשרות האחת היא לקבוע סכום של מימון ציבורי ויש אפשרות להגיד לגוף ציבורי להקצות 2% מהרווח עבור העניין הזה. כך זה נעשה בארצות הברית. יש אפשרות נוספת, והיא לקחת חלק מכספי התמלוגים שמשולמים למימון התרגומים.

אני רוצה להזכיר כי אנו עוסקים בחוק, כאשר רק לפני כעשר שנים חוק אחר באותו נושא נחקק. אנו מעמיסים נטל כבד מאוד על הסקטור הפרטי, שבו חלק מאלה המחזיקים בזיכיונות עשו את הערכות הכלכליות שלהם על סמך מצב נתון שלא כלל את אותו נטל שכולל החוק הזה. בחוק הזה יש שינוי מצב שבעקבותיו יחויב שינוי של החוק. אני חושב כי לפני שתובא ההצעה לקריאה הראשונה, נכון יהיה שהוועדה תשים את ליבה לכך שאין שום הערכת מצב לגבי הנטל הכלכלי שהחוק הזה מטיל.

בגוף החוק יש סעיף המציין כי ישנה ועדת פטור המאפשרת פטור מנטל מסוים עקב קשיים כלכליים.

בכל זאת לפני שמעבירים זאת לוועדת פטור שלפניה יוצגו המסמכים, צריך לקחת בחשבון כי העוגן מבחינה טכנולוגית הוא המעבר לשידורים דיגיטליים. ללא המעבר הזה אנו נדרשים לבצע הערכות שהנטל הכלכלי שלה, שאנחנו וכל בעלי הזיכיונות לא נוכל לעמוד בו.

עדיין לא קבענו כי התחולה תהיה לפני היכנסו של השידור הדיגיטלי.

מדובר על הסוגייה הכלכלית שתהיה רלוונטית בכל השנים הבאות שיבואו.

כאשר אנו מבקשים להתייחס להערות, לנתונים ולפריסה הטכנית, זה לא נכון להעביר את ההכרעות המהותיות האלה הלאה. ההגדרות והמספרים הם הנגזרת של המהות.

האם יש בידך מסמך אשר מחזק את דבריך?

אנו נוכל להעביר את המסמך הזה.

אני חושבת כי זורקים לחלל את הנושא של הנטל הכלכלי. אני חושבת כי ישנה הגזמה גדולה. אנו יודעים כי הקלדניות הללו מרוויחות בין 50 שקלים ל70- שקלים לשעה. לא מדובר כלל על הסכומים שנאמרו כאן.

לא התעלמנו מכך שעשויים להיות קשיים כלכליים. החוק הזה הוא צופה פני העתיד והוא מתמודד עם העניין הזה. יש מנגנון בסעיף 9 אשר נועד להתמודד עם העניין הזה. אם תהיינה בעיות כספיות הן תועלנה בפני הגוף המפקח והעניין ייפתר.

אנו עושים טעות בדרך הדיון בה אנו הולכים. חברות פרטיות וחברות מסחריות אינן בר שיח בנושא של חקיקה בכלל. אנו צריכים לחוקק את החוק ולהביא את מקורות המימון מול גורם אחד בלבד, כאשר כל השאר יקרה מעצמו. אני לא מניח כי חברה מסוימת תעשה משהו במחיר של הפסד. ההגדרה עול כבד, היא עניין יחסי. יש אנשים החושבים כי כל המדינה היא עול כבד מנשוא. בשל כך הדיון אינו יכול להתמקד בפרטים הכספיים. אנו לא עורכים משא ומתן עם חברות כבלים, או חברות חדשות. אנו מתישים את עצמנו בדיון בכיוון הלא נכון.

אנו מקדמים חקיקה בכל הקשור לשוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות כפועל יוצא של זכות היסוד של אנשים עם מוגבלות לשוויון. מן הצד השני העולם של היועצים המשפטים אשר היו מעורבים בחקיקה הזו, היה עולם של איזונים בין זכויות שונות. הנוסח שגובש כאן משקף את זה. לאחר הקריאה הראשונה תהיינה הזדמנויות נוספות להשמיע הערות נוספות, ובלבד שלא יהיו עניינים חדשים. אני מודה לחברות השונות על שהעבירו לנו את הערותיהם, כיוון שזה איפשר לנו לעשות את האיזון הזה שבא לידי ביטוי בסעיף 9 באמצעות שני מנגנונים. המנגנון האחד יהיה של פטור פרטני לאור שיקולים של נטל כספי כבד, והמנגנון השני הוא מנגנון שניתן לקבוע בתקנות. גם היום אנו דנים בהערות הנוגעים לפטורים מפורשים, כמו הרצון לפטור בחקיקה ראשית משדר חדש, או כמו הנושא של הרווח הגולמי. ההצעה לפטור חברות בעל נטל מסוים אשר יכביד עליהן, עלתה בהקשרים שונים ולא רק בהצעת החוק הזו. אז נאמר כי לקבוע תיקרה כזו זהו צעד מאוד שרירותי. בשל כך אינני בטוח בהצעה הזו לגבי הרווח הגולמי למרות שזה קיים בארצות הברית. אנו נדון בכך כאשר נגיע לדון בסעיף 9.

אני רוצה להביא בפניכם את הצעתו של שר התקשורת. כדי לפתור את בעיית המימון שר התקשורת מציע להקים קרן מתשלום התמלוגים שהמשדרים המסחריים בשונה מהשידור הציבורי, מעבר למימון עצמי שלהם, יוכלו להסתייע בקרן הזו. אני יודעת כי שר האוצר מתנגד להצעה הזו, אך בכל זאת אני חושבת כי זו הצעה שכדאי שתילקח בחשבון.

אני מציעה כי לפני הקריאה השנייה והשלישית הממשלה תגבש עמדה בנוגע לנושא הזה. אני עוברת לסעיף 5, כתוביות מהדורות חדשות (א) החל מיום תחילתו של חוק זה-(1)משדר טלוויזיה ילווה בכתוביות מהדורת חדשות יומית אחת לפחות, בכל ערוץ טלוויזיה בו הוא משדר. (2)אחת לשבוע ילווה משדר טלוויזיה בכתוביות את מהדורת החדשות המרכזית בכל ערוץ טלוויזיה בו הוא משדר.

(ב) בתקופה של שלוש שנים החל מיום 1 בינואר 2004 – (1)משדר טלוויזיה ילווה בכתוביות בשיעורים המפורטים להלן, לפחות, מסך זמן שידורן של מהדורות חדשות המשודרות במשך השבוע בכל ערוץ טלוויזיה בו הוא משדר:
(א1)בתקופה של שנה מיום 1 בינואר 2004 –25%
(א2)בתקופה של שנה מיום 1 בינואר 2005 –50%
(א3)בתקופה של שנה מיום 1 בינואר 2006 –75%

(2)משדר טלוויזיה ילווה בכתוביות לפחות 50% מסך זמן שידורן של מהדורות החדשות המרכזיות בשבוע, בכל ערוץ טלוויזיה בו הוא משדר.

(ג)אין בהוראת סעיף קטן (ב) (2) כדי לחייב ליווי תוכניות בכתוביות בהיקף העולה על המכסות הנקובות בסעיף קטן (ב)(1).

(ד)החל מיום 1 בינואר 2007, ילווה משדר טלוויזיה את כל המהדורות החדשות המשודרות על ידו בכל ערוץ טלוויזיה בו הוא משדר".

אני מעוניין להעיר הערה שאיננה מופיעה בקובץ הערות.

אנו ביקשנו מכל הגופים לשלוח אלינו הערות כדי שנוכל לגבשן. מדוע אדוני לא ראה לנכון להעביר את הערותיו?

התכנון הוא ש90%- משידורי ערוץ החדשות יהיה בעברית להבדיל מערוצים אחרים ש80%- ממשדרם הם בעברית. אנו נימצא במצב בו כל נטל התרגום יחול על כמעט כל שידורי ערוץ החדשות. ברור לכל מי שקורא את הסעיף הזה, כי לא היתה התייחסות למקרה ספציפי של ערוץ חדשות בעברית.

מהי ההצעה הקונקרטית שלך?

ההצעה שלי היא ביחס לסעיף 5(2)(ה) שיהיה חריג שיאמר כי סעיף זה, בכל הנוגע להגדרת חדשות, לא יחול על ערוץ החדשות הייעודי.

אם כך מה כן יחול עם ערוץ החדשות?

אנו מבקשים לפעול לפי הקריטריונים הקיימים היום בהתאם לחוק משנת 1992. אנו לא מדברים על הקלות מעבר למה שקיים היום.

אני מבקש כי תגיש את הצעתך לוועדה, כאשר היא כתובה, ערוכה ומסודרת, ואנו נדון בכך מאוחר יותר.

בנושא של הערכות ושל התשתית הטכנולוגית, ישנם כמה פרמטרים אשר ידועים כבר עכשיו. ידוע כי יהיה ערוץ חדשות של 24 שעות, ידוע כי 90% מנפח השידורים יהיה בעברית וידוע כי כל התרגום והנטל שהחוק הזה מבקש להטיל, יוטל על הערוץ הזה, כאשר כל התרגום יהיה לא למטרת הנגשה של השידורים באנגלית לכלל ציבור הצופים, אלא לקהל של כבדי השמיעה.

הערוץ הזה עדיין לא נולד.

אנו מעונינים שהוא יולד ועל כן אנו מודאגים בנוגע לנטל הכספי.

כל זה יכול לידון בוועדת הפטור.

אם יקום ערוץ חדשות אשר יהיה שונה במהותו מיתר הערוצים, אנו נשמח לקבל הערה ספציפית, אך לא של אי החלת החוק באופן גורף. אני עוברת לסעיף 6: "(א)משדר טלוויזיה ילווה בתרגום לשפת סימנים בשיעורים המפורטים להלן, לפחות, מסך זמן שידורן של כלל התוכניות המשודרות בשעות השיא, בכל ערוץ טלוויזיה בו הוא משדר: (1)החל מיום תחילתו של חוק זה 2.5%- (2)החל מיום 1 בינואר 2005 –5%.

(ב)ועדת התאום תקבע הוראות אשר יבטיחו-
(1)החל מיום תחילתו של חוק זה-תרגום לשפת סימנים, מדי ערב, של מהדורת חדשות אחת לפחות המשודרת בערוץ טלוויזיה הנקלט על ידי רוב מכריע של הציבור בישראל.
(2)משדר טלוויזיה ילווה בתרגום לשפת סימנים לפחות 70% מסך זמן שידורן של כלל התוכניות לגיל הרך המשודרות על ידו בשעות צפיית השיא של ילדים בגיל הרך, בכל ערוץ טלוויזיה בו הוא משדר.

(ד)אין בהוראות סעיף קטן (ג)(2)כדי לחייב ליווי תוכניות בכתוביות בהיקף העולה על המכסה הנקובה בסעיף קטן(ג)(1)".

יש הערה אשר נשלחה על ידי ערוץ 10 והרשות השנייה, בדבר האיזון הלקוי של יחסי עלות תועלת בין היקף אוכלוסייה הנדרשת לשירות של שפת סימנים, שזו אוכלוסייה קטנה מאוד, לבין השיקולים אשר עומדים מנגד, עלות התרגום לשפת הסמים והפגיעה בכלל הציבור. האם יש לאחד מהארגונים נתון בדבר היקף האוכלוסייה הנדרשת לשפת הסימנים, ואינה יכולה להשתמש בכתוביות?

1,500 ילדים זקוקים לשפת הסימנים.

כמה מבוגרים זקוקים לשפת הסימנים?

אני מייצג 10,000 חרשים בארץ. ישנם מעבר לאנשים אלו אנשים אשר מתקשים בקריאה בעברית, כאשר הם סובלים מבעיות ראייה. מדובר ב10,000- חרשים ובנוסף מדובר על הרבה מאוד עולים חדשים ששפת הסימנים יכולה מאוד לעזור להם. אני בעצמי מעדיף לקרוא שפת סימנים למרות שאני יודע לקרוא, כיוון שאני צריך מאוד להתאמץ ללא שפת סימנים. ישנם הרבה מאוד חרשים אשר משתמשים כל היום בעיניים ולא באוזניים, וזה מאוד מעייף.

גם כדי לקרוא שפת סימנים וגם כדי לקרוא כתוביות משתמשים בעיניים.

ניתן לדרוש כי הכתוביות יהיו מעט יותר גדולות.

הבעיה היא בעיה של תחביר. האוכלוסייה הבוגרת של החירשים סובלת מבעית התחביר שמופיע בשפה הכתובה. בעבר הטכנולוגיה לא היתה משוכללת, ועל כן היום חרשים אשר מסוגלים לקרוא עברית אינם מסוגלים להבין את הדברים במלואם, כיוון שהתחביר הוא קשה להם מאוד. על אנשים אלו דיבר אהרון עיני.

אני מבקש מאגודת החרשים להעביר לוועדה נתון מדויק על מספר החרשים אשר זקוקים לשת הסימנים.

אנו נעביר לוועדה את הנתון הזה.

בדיון שהתקיים בנציבות אחיה קמארה דיבר על סדר גודל של 1,000 מבוגרים במדינת ישראל שאינם יודעים לקרוא.

מה שאתה עושה זה לא בסדר. אם אתה רוצה נתונים על אוכלוסייה מסוימת אתה צריך לבקש אותם מהארגון שמייצג את אותה אוכלוסייה.

גם 10,000 איש זו אוכלוסייה קטנה יחסית. אנו מטילים על כלל האוכלוסייה נטל לטובת אוכלוסייה קטנה.

השיקולים יהיו שוונים לגמרי אם מדובר באוכלוסייה של 1,000 אנשים או על אוכלוסייה של 10,000 איש.

הנושא של הכתוביות הוא ערך מסוים בתוך הערך הכללי של נגישות לאנשים עם מוגבלות. אנו מוכנים להשקיע הרבה מאוד עבור אסתטיקה בטלוויזיה או במקומות אחרים מבלי להתחשב כלל כמה הדברים האלו עולים. הבעיה שלנו היא שאנו לא חושבים על נושא הנגישות כערך. ככל שאנו פתוחים יותר לנושא הנגישות, אנו מבינים כי ככל שנפעל בתחום הזה אנו עושים זאת על חשבון דברים אחרים שאנו לא מעונינים לעשותם. השאלה המהותית היא האם אנו נשקיע כסף לטובת דיבוב לחרשים, או שיותר חשוב להשקיע בסיגרים של ראש הממשלה. בשל כך העניין של מספר האנשים המרכיבים את הקבוצה הייחודית הזו איננו חשוב. אם ממשלת ישראל מנסה להעביר מסר לחברות הפרטיות שהיא תעשה להם את העבודה כדי שהעול לא יפול עליהם, זו לא הדרך. בסופו של דבר אנו צריכים לחשוב האם הערך הזה הוא חשוב. בבית ספר צריכה להיות נגישות לנכים גם כאשר אין ילד אחד נכה בבית הספר. לכל נושא הנגישות צריך לבוא מגישה אחרת, לא כפתרון לבעיה טכנית, אלא כערך.

אני מקריאה את סעיף 7: "תחולת מכסות- המכסות הקבועות בסעיפים 3 עד 6 יחולו על תוכניות בעברית לחוד ועל תוכניות בערבית לחוד". סעיף 8, הודעת חירום: "(א)רשות השידור תלווה בכותרות ובשפת סימנים, במקביל כל הודעת חירום. לעניין סעיף קטן זה כותרות-כתוביות בעברית או ערבית, לפי העניין, הכוללות את עיקר המשמעות של תוכן הודעת החירום.
(ב)החל מיום 1 ביולי 2003 תלויה רשות השידור בכתוביות ובשפת סימנים, במקביל, כל הודעת חירום.
(ג) הודיע משדר טלוויזיה שאינו רשות השידור הודעת חירום, ילווה את ההודעה בכותרת המפנה צופים שהם בעלי לקות שמיעה להודעת חירום המשודרת ברשות השידור.
(ד)לעניין חוק זה, הודעת חירום-הודעת מתפרצת המשודרת בטלוויזיה במסגרת או שלא במסגרת מהדורת חדשות על אחד מאלה-אירוע אסון המוני, תאונה או פעילות חבלנית עוינת, מלחמה, מבצע צבאי, תאונה או אסון במהלך פעולה צבאית, תנאי מזג אויר קיצוניים, אירוע אחר בעל חשיבות מיוחדת לציבור שקבעה ועדת התאום.

הערות שהתקבלו על סעיף זה הן: הודעה בשעת חירום-השארת החובה המוצעת לגבי רשות השידור. לגבי משדרים אחרים-חובה להפנות לרשות השידור, אלא אם כן המשדרים מקיימים את כל החובות המוטלות על רשות השידור במלואן. ההערה השנייה לגבי מועד התחילה. (א) סעיף קטן (א) בסמוך לפרסום החוק. (ב)מועד תחילה של סעיף קטן(ב)-בהתאמה למועד התחילה שבסעיפים 4(א) ו5-(א). הערה לגבי המשדרים האחרים שאינם חייבים לתת את השירות לפי ההצעה הזו, ומצווים להפנות את הצופים לרשות הראשונה, כאשר מעונינים לתת את השירות ולא להפנות את הצופים לרשות השנייה, אני מציעה כי במידה והמשדרים האחרים יתנו את השירות אשר מוטל כאן על הרשות הראשונה, הם לא יצטרכו להפנות את הצופים לרשות הראשונה.

אני מציע לשנות את הנוסח ולכתוב: "משדר הטלוויזיה ילווה", במקום "רשות השידור" תלווה.

לפי ההצעה שלך כולם יחויבו בכך. אנו לא מעונינים לחייב את כולם.

האם ליווי כתוביות בסיקור של פיגוע נכלל בתוך הסעיפים כאן?

בוודאי. אני רוצה לסכם את החלטת הוועדה בנוגע לנקודה זו. ההערה של רשות השידור לחלק את החובה או את כלל המשאבים בין הרשתות השונות, נדחית. ההערה השנייה לגבי משדר פרטי, שכאשר מעונין לתת הוא את השירות הזה, לא יצטרך להפנות את הצופים לרשות השידור, מתקבלת.

הסעיף של הודעות חירום הוא הסעיף היקר ביותר ליישום, מכיוון שכדי ליישם אות נדרשת כוננות של 24 שעות ביממה. לא ניתן לדעת מתי תהיה הודעת חירום, ועל כן צריך להעסיק אדם שיהיה באולפן 24 שעות ויהיה מוכן להקליד בכל רגע הודעת חירום. בשל כך אנו הצענו את חלוקת הנטל, ולא כדי להתעסק בקטנות.

הסעיף מדבר על חובת תרגום, כאשר משנת 2003 תחול חובה גם לתרגום של כתב סימנים. לגופים פרטיים אני חושב כי ניתן להסתפק בחובת התרגום. יש חוסר היגיון בכך שמשדר יגיד לצופיו שיפסיקו לצפות בו ויעברו לצפות במשדר אחר.

יש לו את האפשרות לתת את השירות בעצמו.

אין בעיה למלא אחר חובת תרגום, אך ישנה בעיה למלא אחר חובת שפת הסימנים.

לסעיף 8 ישנה הערה נוספת לעניין מועד התחילה. בעניין מועד התחילה אנו לא דנים כעת, אלא לפני הקריאה השנייה והשלישית. אני עוברת לסעיף 9, פטורים ודרישות מופחתות: "(א) הוכיח משדר טלוויזיה להנחת דעתו של הגוף המפקח, כי ביצוע הוראה לפי חוק זה לגביו אינו אפשרי או שהוא מטיל נטל כבד מדי, רשאי הגוף המפקח להורות בהחלטה מנומקת בכתב כי, ההוראה לא תחול באופן מלא או חלקי, בין השאר לגבי ערוץ מסוים או תוכנית מסוימת.

(ב) חלה חוה על פי חוק זה ללוות תוכנית גם בכתוביות וגם בשפת סימנים, ואין אפשרות לצופים או לחלק מהם להעלים מהמסך או את בועת התרגום, יורה הגוף המפקח, על פי בקשת משדר הטלוויזיה, על פטור למשדר מהחובה של ליווי בכתוביות או מהחובה של ליווי בשפת סימנים בהתחשב, בין השאר בשיקולים המנויים בסעיף קטן (ה) ככל שהם נוגעים לעניין.

(ג)החלטת הגוף המפקח על פי סעיפים (א) ו-(ב)-
(1)תהיה לתקופה שתיקבע בהחלטה ואשר לא תעלה על שלוש שנים כל פעם.
(2)תתקבל לאחר התייעצות עם הנציבות ועם הארגונים העוסקים בקידום זכויותיהם של אנשים בעלי לקות שמיעה.
(3)ניתנת לערעור בפני בית המשפט לעניינים מנהליים בידי אדם בעל לקות שמיעה, הנציבות או ארגון העוסק בקידום זכויותיהם של אנשים בעלי לקות שמיעה.

(ד)הגוף המפקח רשאי לקבוע מקרים בהם הוראה לפי חוק זה לא תחול באופן מלא או חלקי בשל כך שביצוע ההוראה באותם מקרים אינו אפשרי או יטיל נטל כבד מדי.

(ה)לעניין סעיף זה-"נטל כבד מדי"-נטל בלתי סביר על משדר הטלוויזיה בהתחשב, בין היתר, באלה-
(1)הקשיים הטכניים הכרוכים בביצוע.
(2)עלות הביצוע
(3)הכנסות משדר הטלוויזיה וערוץ הטלוויזיה
(4)קיומם של מקורות מימון חיצוניים וממלכתיים
(59הפגיעה שתיגרם לציבור לקויי השמיעה כתוצאה ממתן הפטור
(6)קיום חלופות סבירות לשידורים נשוא הבקשה או ההצעה לפטור, לפי העניין.

(ח)לעניין סעיפים קטנים (א) ו-(ד) לא יראו כנטל כבד מדי חובה על פי חוק זה שהיתה נדרשת על פי חוק הקלות לחרש, התשנ"ב-1992 ערב ביטולו".

להערה הראשונה הטיעון כי ישנם דברים שהם נטל כבד מדי ואולי בלתי סביר, אך לא בלתי אפשריים. ההערה השנייה היא במקום האמור בסעיף 9(ה)(5) יבוא: "מידת הפגיעה שתיגרם לציבור ליקויי השמיעה כתוצאה ממתן פטור בהתחשב בין היתר, בהיקף הצפייה בערוץ או בתוכנית הנידונים". ההערה השלישית מדברת על קביעת פטורים מפורשים בחקיקה ראשית-בנוסף למנגנונים של פטורים פרטניים ופטורים בתקנות או כחלופה למנגנונים אלה. ההערה הרביעית, פטורים מפורשים נוספים בחוק-(א)משדרים חדשים (ב)תקרת עלות(2% מהרווח הגולמי). ההערה החמישית אומרת לקבוע אפשרות של מתן פטור מלא או חלקי, במקרה כדלקמן: (א)אין אפשרות לצופים או לחלק מהם להעלים מהמסך את הכתוביות או את בועת התרגום. (ב)שוכנע הגוף המפקח שתיגרם עקב כך פגיעה בלתי סבירה בכלל הצופים.

זה מרוקן את הכל מתוכן. יהיו ויכוחים האם צופים במשדר הרבה או מעט צופים. יש אחד היכול לטעון כי תכנית הטלוויזיה "בטברנה" היא תוכן שאינו חשוב, ואחר יאמר כי התוכנית "פופוליטיקה" היא תוכן שאינו חשוב.

אתה צריך לקחת בחשבון שמדובר על שיקולים שהרשות לוקחת בחשבון בין היתר.

הנוסח הזה זהו נוסח שאני הצעתי בעקבות הערות שהועלו בוועדה והובאו בכתב, למרות שלא הובאו הצעות לנוסח בעניין הזה. הועלתה הטענה כי ישנם ערוצים המשדרים לקהלי יעד מאוד מצומצמים, ועל כן כאשר שוקלים את העניין של נטל כבד מדי ומתן פטור, צריך לאפשר גמישות בעקבות הטענה הזו. ההערה הזו יכולה למקד יותר את הגוף המפקח. ההחלטה הזו ניתנת לביקורת. גם בהקשר לפטור הפרטני וגם בהקשר לפטור הכללי, צריך להתייעץ עם הנציבות ועם הארגונים השונים.

אני מבקש לומר כי במידה ויוחלט לאמץ סעיף כזה, אני מציע כי יקבע בחוק מהם אחוזי הצפייה הסבירים למתן פטור. לצורך זה אנו מבקשים לקבל נתונים כדי לקבוע את הפרמטרים הנכונים.

ההערה השלישית נוגעת למנגנוני הפטורים. בסעיפים קטנים (א) ו-(ב) ישנם פטורים פרטניים למקרים פרטניים. בסעיף קטן (ד) ישנם פטורים כלליים שייקבעו בתקנות. ההערה אומרת כי יש לקבוע פטורים מפורשים בחקיקה הראשית בנוסף למנגנונים הללו, או כחלופה למנגנונים הללו.

זה לא בא בחשבון. אנו מסמיכים את השר לקבוע פטורים בתקנות.

אנו רחוקים מאוד מלהיות מאושרים מן הסעיף הזה, אך הרבה יותר בעייתי זו המהות, המנגנון של הגוף המפקח. הגוף המפקח זו הרשות השנייה ומועצת הכבלים, כל אותם גופים אותם ביקר מבקר המדינה. אנו מבקשים שאם יתקבל מנגנון כזה, הרשות הפוטרת תהיה רשות אחרת. אנו נגיש הצעה מופרשת על כך לאחר הקריאה הראשונה.

אני עוברת להערה הרביעית. ההצעה היא שלגבי משדרים חדשים, למשך תקופה של שנתיים או ארבע שנים, דרישות החוק לא יחולו לגביהם. הדרישה השנייה היא שהעלות המקסימלית תהיה לא יותר מאחוז מסוים, 2% מהרווח הגולמי.

גם בארצות הברית מקובלת תקופת התארגנות של ארבע שנים. עבודה של בניית לוח תוכניות, בנייה של הרגלי צפייה היא עבודה איטית אשר לוקחת הרבה מאוד זמן. אני חושב כי כאשר מטילים חובות על גופים מסוימים צריך לקבוע גבול שיקבע כמה סכום אותו גוף יכול לשאת. לסכום שיוקצה לעניין צריך להיות איזשהו קשר להכנסות של הגוף וליכולות שלו. ניתן לומר כי המדינה תיטול את החלק של יתרת הסכום.

הנושא הזה מוסדר בחוק במתכונת הנוכחית. יש סעיף שלם המדבר על עלויות. זהו סעיף גמיש. אני מסכים שיכנס כשיקול המצב של משדרים חדשי.

ברגע שההקלה חלה עליהם היא חלה עליהם מאותם שיעורים ששאר המשדרים חייבים בהם ולא מהתחלה. אם משדרים אחרים הגיעו כבר ל75%-, גם הם יהיו מסוגלים.

אני רוצה לספר כי ערוץ 10 התחייב במכרז לשדר 50% שידורים מתורגמים מיום התחלת השידורים.

סביר להניח כי משדר חדש מכין תשתית חדשה הלוקחת זמן להכינה. אני חושב כי צריך לבוא לקראת המשדרים החדשים ולהגבילם בזמן ארוך יותר, של שנתיים לדוגמא.

הוחלט על פטור מפורש למשדר חדש במשך שנתיים.

ערוץ החדשות יהיה חייב כמו היום לשדר לפחות 25% משדרים מתורגמים.

את זה הם יהיו חייבים לעשות, כיוון שכך החוק קבע.

לא ניתן לתת פטור ברף נמוך יותר מאשר קיים היום בחוק הקלות לחרש. כאן אנו קובעים פטור מפורש למשדרים חדשים.

אני חייב לציין כי הגוף המפקח יוכל לבדוק את המקרים הראויים. לפי הנוסח הקיים יש לו את האפשרות לקבוע את הפטור למשדרים חדשים בתקנות. בשל כך ראוי לשקול האם אנו רוצים לעשות זאת כבר עכשיו בחקיקה ראשית. אם רוצים בחקיקה ראשית לקבוע פטור למשדרים חדשים למשך שנתיים, ניתן לבחור בשתי אופציות. האופציה הראשונה היא לומר כי הם יהיו מחויבים כמו היום לפי חוק הקלות החרש, והאופציה השנייה היא לומר כי הם לא יחויבו בכלל למשך שנתיים. לגבי הפטור השני שהוצע כאן, תקרת עלות, יש להביא בחשבון כי הנושא הזה הוצע בטיוטות קודמות, כאשר התקבלו הערות מגופים משדרים שאמרו כי הקריטריון הזה הוא קריטריון מאוד שרירותי ועל כן לא כדאי לקבוע אותו כדבר נוקשה בחקיקה ראשית. בהקשרים אחרים של נגישות כאשר אנו הצענו תקרות כאלה נוקשות, התגובה של משרד האוצר היתה, כי זה לא דבר שניתן לקבוע באופן שרירותי.

אנו מחליטים להעניק פטור מלא למשדרים חדשים, להוציא את החובה ל25%- משדרים מתורגמים שמחייב החוק הישן.

אדוני היו"ר, אני מבינה כי הערה בעניין תקרת העלות נדחתה.

כן.

אין שום שיקול צודק שניתן להסתמך עליו במקרה בו יש גם תרגומים וגם בועת תרגום.

זה כבר קיים. ישנם שיקולים לכך. הערה הזו נדחית. לסעיף 10 אין הערות, ועל כן כדאי לאשר אתו כמו שהוא. אני עוברת לסעיפים 11-15, אלו סעיפים שעניינם סנקציות שיחולו בגין הפרת החוק. סעיף 11, עוולה אזרחית: "מעשה או מחדל בניגוד להוראה על פי חוק זה הם עוולה אזרחית, והוראת פקדון הנזיקין(נוסח חדש) יחולו עליהם, בכפוף להוראות סעיף זה". סעיף 12, תרופות: "(א) בית משפט רשאי לפסוק לאדם בעל לקות שמיעה בשל הפרת הוראה לפי חוק זה פיצוי שלא יעלה על 100,000 שקלים חדשים בלא הוכחת נזק.
(ב) (1) הסכום האמור בסעיף קטן(א) יעודכן ב16- בכל חודש בהתאם לשיעור עליית המדד החדש לעומת המדד הבסיסי. (2) לעניין סעיף קטן זה- "מדד"-מדד המחירים לצרכן שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. "המדד החדש"-מדד החודש שקדם לחודש העדכון "מדד הבסיסי"-מדד חודש".

סעיף 13, זכות התביעה: "תובענות בשל הפרת הוראה לפי חוק זה יכול שיוגש בידי-
(1)מי שרואה עצמו נפגע מהפרה כאמור;
(2)הנציבות או ארגון העוסק בקידום זכויותיהם של אנשים בעלי לקות שמיעה.

סעיף 14, זכות התערבות בתובענות: "בתובענות בשל הפרת הוראה לפי חוק זה רשאי בית המשפט לתת לנציבות ולארגון העוסק בקידום זכויותיהם של אנשים בעלי לקות שמיעה להשמיע את דברם, בדרך שיורה".

סעיף 15, תובענות יצוגיות: "(א)אדם בעל לקות שמיעה, ארגון העוסק בקידום זכויותיהם של אנשים בעלי לקות שמיעה או הנציבות, רשאים לתבוע בשם קבוצת אנשים בעלי לקות שמיעה, בשל הפרת הוראה לפי חוק זה ונגד כל נתבע שהם רשאים לתבוע (להלן-תובענה ייצוגית).
(ב)על תובענה ייצוגית לפי פרק זה יחולו הוראות פרק ו'1 לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א 1981, בשינויים המחייבים".

התקבלו מספר לא קטן של הערות כפי שמופיעים לפניכם. סעיף 12 קובע כי בית המשפט רשאי לפסוק פיצוי בסך 100,000 שקלים בלי הוכחת נזק. עצם זה שאתו אדם יוכיח כי אירע האירוע שבו לא התקיימו הוראות החוק, יזכה אותו בפיצוי. ההערה של קשת, ערוץ 10 ועוד ערוצים, אומרת כי מדובר בפיצוי גבוה מאוד ובלתי מוצדק, ובלתי סופי, כיוון שכל אדם יוכל להגיש בכל נקודת זמן תביעה ללא הוכחת נזק, ויוכל לקבל פיצוי ללא הגבלה. ההצעה של מרבית המשדרים היא למחוק את הסעיף הזה.

ההצעה שלנו היא לתת סמכות לגוף המפקח להעניש.

אני מבינה כי הוועדה החליטה לבטל את הסעיף הנוגע לעניין הפיצויים ללא הוכחת נזק. ההצעה של ערוץ 10 היא לבטל סעיף 13.

אנו ביקשנו לבטל את העניין של נציבות או ארגון. מי שנפגע יכול להגיש תביעה מבחינתנו.

אנו מדברים על אוכלוסייה חלשה מאוד אשר איננה יכולה להיאבק על זכויותיה, ועל כן ישנו מקום לארגון מייצג.

לגבי סעיף 14 הזה הערות. ערוץ 10 מבקש למחוק את סעיף 15.

יש התנגדות לכך מצד אגודת החרשים.

המכסה של הכתוביות היא מכסה מאוד דומה למכסות אחרות שחלות עלינו על פי חוק הרשות השנייה, כמו תרגום לשפה הרוסית ותרגום לשפה הערבית. הפרה של אף אחד מהסעיפים האלה, אינה מקנה זכות לתובנה ייצוגית. הרשות השנייה מפקחת עלינו, ואם אנו לא עומדים במכסות, אנו נקנסים. ערוץ 2 מתפרנס ממכירת זמן אויר לפרסום. כאשר הרשות השנייה רוצה להעניש אותנו על הפרתה של כל הוראה, היא גורעת מסך זמן הפרסום שלנו. אתם מוזמנים לבחון את דו"ח הרשות השנייה, ולראות כמה סנקציות כאלה מבוצעות.

צריך לזכור, כי ההצעה הזו חושפת את הגופים המשדרים לשני סוגים שונים של הליכים. הם מצד אחד יכולים להיענש על ידי הרשות השנייה שתטיל עליהם קנסות, אך במקביל הם יכולים למצוא את עצמם גם בהליך אזרחי. אין שום מקום במשפט הישראלי שבו מענישים פעמיים על אותו דבר. אנו לא מדברים על עבירה פלילית, אלא על הליך אזרחי נורמלי.

הפגיעה בכיס היא עדיפה על התמודדות בבית המשפט בו רוב הסיכויים כי הם ייצאו מנצחים. אני שומע כי על ידי הרשות השנייה מופעל מנגנון ברור.

רשות השידור והמועצה לשידורי כבלם ולווין ומשרד התקשורת, לא הקפידו על קיום דרישות חוק הקלות לחרש, ועל כן אני חושב כי צריכה להיות סנקציה קבועה בחוק הזה.

מטיבם של הליכי חקיקה הוא שמה שמתגבש קודם לכן, זו הנורמה. הסעיפים שמופיעים כאן לגבי סנקציות, לפחות בחלקם, הם אינם מעובדים מבחינה משפטית. אני מציע לוועדה לקבוע כי כולם יתאגדו סביב עקרון שאומר כי לחוק המוצע צריכים להיות מנגנוני אכיפה וסנקציות אפקטיביים. סוג הסנקציות דורש בחינה ועיבוד. אני חושב כי בלתי נסבל להשאיר סעיף בלתי מוגבל לגבי פיצויים לנוכח נזק, מהטעמים שנאמרו כאן קודם. אני חייב לציין, כי בדיונים אחרים לגבי פרק הנגישות, מולאו הצעות יותר סבירות שגם לגביהן איני יכול לומר כי משרד המשפטים תומך בהם, אך הם מכילים הגבלה לגבי הסכום שאפשר לקבוע לפיצויים להוכחת נזק. בשל כך אני מציע לוועדה למחוק את הנושא של הפיצויים להוכחת נזק מהנוסח הכחול, אך להיות פתוחה לדון בכל מנגנון אפשרי אפקטיבי.

לגבי התובנה הייצוגית, הרעיון הוא זהה. צריך למחוק את העיקרון הזה מהנוסח הכחול, אך אני מציע כי תהיה אפשרות לאחר הקריאה הראשונה לדון בנושא. אני חושב כי הנוסח הכחול כן סובל אפשרות להגיש תובנה אזרחית. הדבר מאוד מקובל בהסדרים של נגישות. אני חושב כי עלינו ללמוד את הסנקציות הקיימות לפי חוקי התקשורת. הטענה הנשמעת פה היא כי אם זה לא יעלה עכשיו, ישנה סכנה שיטענו נושא חדש. מהניסיון שלי בחקיקה, אני אומר כי נושא חדש הוא כל דבר שוועדת הכנסת מכירה כנושא חדש. אני לא חושב כי זה מקובל בהליכי החקיקה בכנסת לטעון שסנקציות הן נושא חדש. אנו צריכים לבחון האם המנגנונים הקיימים הם אפקטיביים. במידה והם אפקטיביים ניתן לשכפל אותם, אך במידה והם אינם אפקטיביים, ניתן לחשוב על משהו אחר.

אני מקבל את מנגנוני האכיפה הקיימים. במידה ויגיע לידי הוועדה פתרון חדש שיהיה יותר ריאלי, אני אהיה מוכן לדון בו.

הביעה המרכזית היא עם רשות השידור שמפקחת על עצמה, ועל כן היא לא תטיל על עצמה סנקציות.

את הבעיה הזו אנו נפתור.

אני מבינה מאדוני, כי הוועדה מאשרת את המנגנונים הקיימים, כחומר הטלת סנקציות בדרך של נטילת זמני פרסום. יחד עם זאת אין לנו הצעה קונקרטית בעניין הזה, ועל כן בשלב הזה לא ניתן לאשר את זה, כיוון שלא ברור על איזו עבירה מדובר ואיזה זמן פרסום ישלל. בשל כך אני מציעה לאדוני לאשר ברמת העיקרון את הטלת הסנקציה הזו, והפרטים לגיבוש הרעיון יגובשו בין הקריאה השנייה לשלישית. אני רוצה לסכם את הסעיפים הנוגעים לסנקציות. סעיף 12, נמחק, סעיף 15 נמחק, אם אפשרות לחזור ולדון בכך, הנושא של נטילת זמן פרסום יידון לפני הקריאה השנייה והשלישית. הבקשה למחוק את סעיף 13 נשללה, ועל כן הסעיף נשאר בינתיים. כך גם לגבי סעיף 11 וסעיף 14. אני עוברת לסעיף 16,ביצוע ותקנות: "(א)הגופים המפקחים, כל אחד בתחום סמכותו, אחראים על ביצוע הוראות חוק זה והם רשאים להתקין תקנות בכל עניין הנוגע לביצועו.
(ב)תקנות לפי חוק זה יותקנו בהתייעצות עם הנציבות ועם הארגונים העוסקים בקידום זכויותיהם של אנשים בעלי לקות שמיעה ויוגשו לאישו ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת.

אני מציע להוסיף לגורמים איתם מתייעצים גם את הפורומים שרצו להביע את ההסתייגויות. אני לא רואה כי ארגוני המשדרים מוזכרים כאן.

בהגדרה של הגוף המפקח מצוינים שמות הגופים המפקחים.

הגופים המפקחים עושים את זה כבר היום.

זה ברור כי הגוף המפקח בא בדברים עם הגוף עליו הוא מפקח. אנו נוסיף בעניין חובת התייעצות גם את הגופים המשדרים. אני עוברת לסעיף 18: "תחילתו של חוק זה בתום 6 חודשים מיום פרסומו". אני מבקשת מהוועדה בשלב הזה לקבוע כי תחילתו של חוק זה יישאר ריק מבחינת המועד, ולציין כי הנושא יידון בהכנה לקריאה שנייה ושלישית. מאוד יכול להיות שסעיף התחילה יהיה מדורג לעניין הוראות שונות שחלקן תחלנה באופן מיידי ואחרות בתקופה מאוחרת יותר
ישנן שלוש הערות כלליות. ההערה לעניין מכסות שידור הועלתה לגבי סעיפים 3 ו4-, כתוביות המשודרות בשידור חי ובתוכניות מוקלטות, ושאלה האם השיעורים המנוקבים כאן הן יהיו ממכסות שבועיות, חודשיות, רבעוניות, שנתיות או חצי-שנתיות.

אני לא מבין מדוע זה משנה. החלוקה המתבקשת עבור הצופה היא שנתית. לא יעלה על הדעת כי ביום אחד אנו נשדר תוכנית עם תרגום ובשבוע שלאחר מכן נשדר את אתה התוכנית ללא תרגום. לא יעלה על הדעת כי לקראת הקיץ אנו נתרגם את הכל, ולקראת החורף לא נתרגם כלום. גם שאר המחויבויות שלנו לרשות הן מחויבויות שנתיות.

המטרה היא להרחיק אותנו מהגשת הסנקציות. רק בסוף השנה אנו נוכל להגיש סנקציות נגד אותו משדר שלא עמד במכסות. אני חושב כי אם החלוקה לא תהייה שבועית, היא חייבת להיות לפחות חודשית.

העמדה שלנו היא שהמכסה צריכה להיות חודשית.

ההצעה שלי היא שהחלוקה תהיה בהתאם לרבעון.

אם הוועדה נוטה לקבל את ההצעה של חלוקה לפי רבעון, כיוון שמה שנטען פה הוא שיש גיוון רב בשוק הזה, וצריך לאפשר גמישות. בשל כך ההצעה שלי היא לקבוע ברירת מחדל אם אפשרות לגוף המפקח בהתחשב בצרכים של הגוף המשדר, לקבוע תקופה אחרת.

נתקבלה החלטה של הרשות השנייה לעשות את זה חודשית, ועל כן כדאי שזה מה שייעשה.

אני מציע כי שנה אחת אנו נפעל לפי בסיס רבעוני, ולאחר מכן נראה כיצד יתפתחו הדברים.

אני טוען כי אני מכין לוח משדרים שאני צריך להגיש אותו שנה מראש או חצי שנה מראש, ועל כן אני מציע להתפשר ולהגיע בשלב הראשון לפחות לחלוקה של חצי שנתי.

אני מסכמת, כי אושרה ההצעה של חלוקה חצי שנתית, אם אפשרות לגמישות ושינוי. אני עוברת להערה השנייה הנוגעת להכנת התשתיות הטכנולוגיות לכתוביות סמויות. מדובר על פגיעה גדולה באיכות המסך שתיגרם בשל אי היכולת בשלב הראשוני, לפני המעבר לפלטפורמה הדיגיטלית, להעלים את הכתוביות או את התרגום לשפת סימנים מהמסך. לעניין הצורך להחיל את החובה לא רק על הגוף המשדר, אלא גם על הגוף המפקח, מתברר כי ככל שזה מתייחס לרשות השנייה בנוסף על הזכיינים והמשדרים, יש להטיל את החיוב של הכנת התשתית גם על הרשות השנייה.

אחת מזכייני ערוצי הרשות השנייה, קשת, ציין כי יש לחייב בחובת הכנת התשתית את הרשות השנייה במימון הזכיינים. לקראת הקריאה השנייה והשלישית אני אכין התייחסות הנדסית מפורשת של אנשי הנדסה שלנו. לפי מיטב ידיעתי, החובה מבחינת הכנת התשתית היא על כל זכיין וזכיין בחדר השידור שלו. מה שמתבצע למעשה הוא שכל זכיין מעביר פס הכולל את אותו תרגום דיגיטלי. הציוד הוא של הזכיינים. אין ציוד של הרשות השנייה, אך אני אבדוק את הנושא באופן מדויק יותר לקראת הקריאה השנייה והשלישית.

אצלנו חדר השידור הוא דיגיטלי. אנו כבר מסוגלים לעשות את זה, אך לרשות השנייה אין עדיין את המחשוב המסוגל לבצע את זה. חברת YES כבר ערוכה לבצע את זה, אך בשאר חברות הכבלים עדיין לא מסוגלים לבצע את זה, וזו גם אחת הסיבות לכך שברשות השנייה עוד לא בצעו זאת.

עולה חשש מהנוסח הזה, כי הטלת חובה כזו תשתמע כחובה כללית על כל המשדרים לעבור לשידור דיגיטלי. המעבר לשידור דיגיטלי אשר יאפשר את הצגת הכתוביות, יפגע בציבור מיעוט היכולת שלא יהיה לו כסף לקנות את המכשיר הזה.

סוגיות כאלה יידונו בוועדת הפטור.

עד שיובהר לחלוטין כי הרשות השנייה לא צריכה לעשות זאת בנוסף למשדרים, אני מציעה כי לא תשמע בעניין הזה טענה של נושא חדש, למרות שזה לא יוכנס בשלב הזה. ישנה בקשה של חלק מהמשדרים כי התחילה של החוק תהיה רק כאשר יהיה מפורש שהפלטפורמה הדיגיטלית נכנסה לתוקף. אנו שמענו מרשת, כי עד סוף השנה 80% מבתי האב יהיו בעלי ממירים דיגיטליים. השאלה היא אם תיקבע התייחסות מפורשת בחוק שתחילתם של החובות יהיו רק כאשר תהיינה פלטפורמות דיגיטליות, או אם אנו ננקוב במועדים כפי שייקבע על ידי הוועדה בעניין הזה.

זו סוגייה מורכבת, אך אני חושב כי זו לא עילה מספקת כדי לא להכניס את החוק לתוקפו. מאחר ושתי הסוגיות שנידונו כאן הן מורכבות, אני מציע כי עד לקריאה שנייה ושלישית נדון שוב בנושאים האלה. הנכונות של כל הרשתות היא ליישם את החוק.

ההערה הכללית האחרונה שנשמעה, היא שיש כאן פגיעה בזכות הקניין, יש הטלת חובות על גופים פרטיים במהלך תקופת הזיכיון ויש חוסר מדתיות, כיוון שמטילים על גופים פרטיים במקום על המדינה עצמה, חובות. אני חייבת לקרוא בפני הוועדה את פסקת ההגבלה של חוק יסוד כבוד האדם וחירותו. נאמר כי המחוקק חייב לשקול כי אין פוגעים בזכויות יסוד לפי חוק זה, אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל. הוועדה צריכה לשקול האם זהו חוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל. האם מדובר בתכלית ראויה, במידה אשר איננה עולה על הנדרש. כל האיזונים הללו נשמעו במהלך החקיקה, והמחוקק צריך לתת את ליבו שזה ייקבע במידה ראויה שאיננה עולה על הנדרש ואיננה מטילה נטל כבד מידי ובמידה ראויה.

אני חושב כי אפשרנו לגורמים השונים, הגופים המשדרים, ארגון החרשים ולמציעים להתבטא.

אני חושב כי אנו עוברים היום שלב, שלאחריו השלבים הבאים יהיו קלים יותר מבחינת הדו שיח שיהיה לנו עם הגופים המשדרים. אני רוצה להודות למי שעשה את החוק הזה, דן אורנשטיין, מר חיימוביץ, ג'ודי היועצת המשפטית שעשתה עבודה נפלאה בריכוז הערות, לחה"כ אילן גילאון, לשירלי מנהלת הוועדה, ליו"ר, לארגוני החרשים וכבדי השמיעה וכן לנציגי רשויות השידור.

אני מבקשת לקבל ממשרד התקשורת, משרד האוצר או הרשות הראשונה, הערכה תקציבית בדבר עלות החוק מתקציב המדינה. אני מבקשת כי זה יועבר לוועדה תוך עשרה ימים.

אנו לא התייחסנו לנושא החוקתי בדיון היום.

אני התייחסתי לנושא החוקתי. אני הקדשתי לכך תשומת לב רבה. אנו עברנו על כל ההערות שהתקבלו ודנו בהן בכובד ראש.

אני מאוד שמח כי החוק הזה מתקדם. אנו באמת רוצים כי החוק הזה יתקדם. רוב הדרישות שלנו אני מניח כי יבואו לידי דיון, ואנו מבינים מדוע שאר הדרישות שלנו לא התקבלו. בשם זכייני ערוץ 2, אני רוצה לומר כי אנו שמחים כי החוק הזה מתקדם הלאה.

אני רוצה להצטרף לברכות, ולהודות למשרד המשפטים, לגופים השונים, אגודת החרשים, ליועצת המשפטית, למנהלת הוועדה וכמובן לנציבות. אני מעוניין כי כעת נצביע על החוק.




ה צ ב ע ה
בעד: 3
נגד: 0

אין

תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:15