פרוטוקולים/עבודה/5252



16
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
4.6.2002

פרוטוקולים/עבודה/5252
ירושלים, ו' בתמוז, תשס"ב
16 ביוני, 2002

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב רביעי



פרוטוקול מס' 528

מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
יום שלישי, כ"ד בסיון התשס"ב (4 ביוני 2002), שעה 11:15

הצעת חוק הקלות לחרש (תיקון – הגדלת מספר השידורים המלווים בכתוביות
ובתרגום לשפת סימנים), התשס"ב-2001.

חברי הוועדה: יאיר פרץ - היו"ר
אילן גילאון
מרדכי משעני
יורי שטרן

שר התקשורת ראובן ריבלין
שריל קמפינסקי - לשכה משפטית, משרד התקשורת
דן אורנשטיין - משרד המשפטים
אדוארד וייס - משרד העבודה והרווחה
אפרים חוג'ה - משרד העבודה והרווחה
עירית פלדמן - המוסד לביטוח לאומי
אסתר שטרנבך - חברת הכבלים
דורית ענבר
חיים שריר - סמנכ"ל "רשת"
גרשון גרשון - טלוויזיה חינוכית
נטע דגן - "בזכות"
אורי שנהר - "בזכות"
שמואל חיימוביץ - נציבות שוויון לאנשים עם מוגבלות

אהרון עיני
אסתר עיני
זבולון גורני
ד"ר דוד הרפז
תמי מרון
רוית עוזרי
אחיה קמארה

ג'ודי וסרמן

שירלי אברמי

חנה כהן




הצעת חוק הקלות לחרש
(תיקון – הגדלת מספר השידורים המלווים בכתוביות ובתרגום לשפת סימנים), התשס"ב-2001

שלום לכולם, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הוועדה, בהמשך לישיבה קודמת בנושא הצעת החוק של חבר הכנסת משעני – הצעת חוק לגבי כתוביות ותרגום לשפת סימנים בשידורי טלוויזיה. בסיכום של הישיבה הקודמת סוכם שכל המשרדים הרלוונטיים, כולל רשתות התקשורות, יגבשו הצעה ויביאו אותה לדיון לקראת קריאה ראשונה. אכן נעשתה עבודה יוצאת מהכלל על ידי המשרדים וקיבלתי הצעה מגובשת. אני מקווה שבמהלך הדיון נשמע את כל הצדדים ונוכל לאשר את הצעת החוק לקריאה ראשונה.

אני וחברי כנסת נוספים – וזו רשימה מאוד מכובדת – הגשנו, לאחר שישבנו עם נציגי הארגונים, הצעת חוק שבאה לתקן מצב בלתי נסבל. הצעת החוק הזאת באה לתקן את חוק הקלות לחרש, חוק שחוקק לפני למעלה מחמש שנים. החוק הזה קבע בעצם אחוזים מסוימים של שידורים עם כתוביות ושפת הסימנים, כשהכוונה היתה שאותם אחוזים ילכו ויעלו. גילנו שבמקום ללכת ולעלות, הם הלכו וירדו, כך שגם את האחוזים המעטים שנקבעו בחוק לא ביצעו רשתות השידור.

יתר על כן, בתקופה האחרונה בה אנחנו עדים לפיגועי טרור, הרגישו אותם חרשים וכבדי שמיעה כאילו הם נמצאים בחדר האטום. חבר הכנסת גילאון המחיש לנו את זה בדיון האחרון שהתקיים בהצעה לסדר. כזכור, הוא עלה לדוכן הנואמים בכנסת, לא דיבר, אלא עשה סימנים. אנחנו ישבנו ותהינו מה הוא אומר. זו בדיוק התחושה שלהם, בעיקר כאשר מדובר במבזקי חדשות עם תמונות קשות, כאשר האנשים האלה נמצאים כאילו בחדר אטום ולא יודעים על מה מדובר.

בעקבות זאת הגשנו את הצעת החוק שבאה לתקן, להוסיף ולהגדיל גם את הנושא של הכתוביות וגם את התרגום לשפת הסימנים. ההצעה שלנו עברה בקריאה טרומית פה אחד ולא היו לה מתנגדים. לאחר מכן ישבנו בוועדה בראשותו של חבר הכנסת יאיר פרץ, דנו בחוק, אבל למרות בקשתי להצביע ולהעביר את זה לקריאה ראשונה, בסופו של דבר קיבלנו את עמדתו של יושב ראש הוועדה וסיכמנו שכל הגורמים - נציבות שוויון לאנשים עם מוגבלות, נציגי הארגונים ונציגי הערוצים - ייפגשו בפגרה כדי לנסות להביא משהו יותר בשל ויותר מוסכם.

בפגרה ישבנו לישיבה ראשונה ובאותה ישיבה הגענו, על דעת כל המשתתפים, להסכמה חשובה מאוד והיא שלא יהיה יותר חוק הקלות לחרש. אנחנו לא עושים טובות, אנחנו לא מקילים, אנחנו לא מגדילים, אלא אנחנו מביאים הצעת חוק מגובשת, שלמה, שתחליף לחלוטין את החוק הזה והיא תקרא הצעת חוק כתוביות ושפת סימנים בשידורי טלוויזיה. הצעת חוק זו תיתן זכויות ולא רק תטיל חובות. עד עכשיו, החוק הקודם הטיל חובות, אבל הוא לא נתן זכויות למי שהחוק מתייחס אליו.

מייד לאחר אותה ישיבה ישבו על הצעת החוק הזאת נציגי הארגונים ונציגי רשות השידור. אני מוכרח לציין את עבודתם הנהדרת של נציג משרד המשפטים, מר דן אורנשטיין, ונציג נציבות שוויון לאנשים עם מוגבלות, שמואל חיימוביץ. אנחנו מקבלים היום הצעת חוק כוללת, מקיפה, עם סנקציות. יחד עם זאת, ההצעה הזאת לא באה ותכף ומייד הופכת את השידורים מ-25% ל-100%, אלא היא מדברת על דירוג של שנים. אני מבין שבעניין הזה הארגונים הלכו לפשרה של שנים – שלוש-ארבע שנים – כדי לא להטיל מעמסה כבדה מדיי על רשויות השידור.



אדוני היושב ראש, אני מבין שנציגי החרשים וכבדי השמיעה נפגשו עם הרב עובדיה יוסף והוא הבטיח להם שאתם תעזרו להם. אני מאוד מבקש שבאמת תקיימו את ההבטחה ותעזרו. אני מאוד מבקש שהיום נצביע על ההצעה לקראת קריאה ראשונה במליאה, ואם נצטרך לתקן אותה אחר כך – ואני בטוח שיהיו תיקונים – אנחנו נעשה את התיקונים לקראת הקריאה השנייה והקריאה השלישית. אני חושב שהיום זו תהיה אחת הבשורות לשובתים, שלפחות חברי הכנסת הלכו לקראתם. אם הממשלה לא הלכה לקראתם בנושאים ששמענו עליהם בשעה הקודמת, אז לפחות אנחנו נעשה את הצעד הזה לקראת השלמתו של המהלך עוד במושב הזה.

אני שמח שבישיבה הקודמת קיבלת את הצעתי. אני רוצה להצטרף לברכות לאלה שעמלו וטרחו והביאו הצעת חוק מגובשת ומוסכמת, להוציא כמה דברים שנדון עליהם במהלך הישיבה.

באשר לקריאתו של חבר הכנסת משעני לש"ס לסייע בדבר, אנחנו נעשה הכל על מנת שהחוק המוצע יקודם.

אני מבקש לתאר בכמה מילים את העבודה שנעשתה. תחילת העניין היה בדיון שהיה בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות ב-11 במרץ. באותה ישיבה הוחלט להעביר את ההצעה לדיונים בנציבות השוויון, במטרה לקדם הבנות בין הגופים הממשלתיים, הגופים המפקחים, ארגונים השידור ומשרדי הממשלה. ב-26 במרץ 2002 היתה ישיבה בהשתתפות כל הנוגעים בדבר. הדבר הראשון שסוכם עליו היה לשנות את השם ויש לזה משמעויות מאוד חשובות מבחינת ראייתנו את העניין כחוק שמתאים לעקרונות של שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות.

ב-26 באפריל 2002 הפצנו נוסח ראשון של הנציבות, קיבלנו תגובות לנוסח ובעקבות זה עשינו נוסח מתוקן. ב-19 במאי היו ישיבות עם הארגונים המייצגים, ב-21 במאי עם הגופים המפקחים וב-28 במאי עם משרדי הממשלה. ניסוח סופי היה לפי ההערות של משרד המשפטים והנוסח המתוקן הופץ ב-30 במאי.

העקרונות שהנחו אותנו היו קודם כל שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות. אנשים עם לקויי שמיעה זכאים ליהנות משידורי טלוויזיה המותאמים לצורכיהם המיוחדים. הדבר בא לידי ביטוי בשני מישורים: נושא הכתוביות ותרגום לשפת הסימנים.

הדברים שהתחשבנו בהם הם נושאים כמו סוג השידור, הודעות חירום, תוכניות מוקלטות, תוכניות בשידור חי, פריצות שידור, חדשות וכד', היתכנות טכנולוגית, שידור גלוי וסמוי, לוח זמנים למעבר לשידור דיגיטלי, אופי שידור – חד ערוצי, רב ערוצי, כבלים ולוויין – היערכות, פריסה, כמות, הדרגתיות, מידתיות, איזונים, המצב בחו"ל, שיקולים כלכליים, נושא של נטל וקביעת מנגנון לדרישות מובטחות.

יש קירוב עמדות, אני לא יכול לומר שיש הסכמה מוחלטת. לפי כל האמור לעיל, אנחנו ממליצים להעביר את הנוסח שמונח לפניכם לקריאה ראשונה.

אני רוצה להודות לכל אלה שסייעו במלאכה.

אני רוצה לפתוח ולומר שוועדת שרים תמכה בהצעת החוק בכפוף לתיאומים עם משרדי הממשלה. לגבי מלאכת התיאום עם משרדי הממשלה אני רוצה לציין במיוחד את התרומות הרבות שקיבלנו מאנשי משרד התקשורת. אני גם חושב שזה אומר משהו ששר התקשורת מצא לנכון להגיע לישיבה הזאת.



אני אתייחס בקצרה לכמה נושאים כלליים שהועלו במסגרת התגובות הרבות שהתקבלו לנוסחים השונים. הנושא הראשון הוא הנושא החוקתי. הועלו פה טענות, לא בידי רוב הגופים המשדרים, כאילו הצעת החוק מציבה איזושהי בעיה חוקתית. דעתנו היא שמדובר כאן בחקיקה שמקדמת את השוויון של האנשים עם מוגבלות. כפי שאמרתי בדיונים קודמים, השוויון לאנשים עם מוגבלות היא זכות יסוד. מול הקידום של הזכות לשוויון, יש הרואים פגיעה באינטרסים של הגופים המשדרים. גם משפטית יש הרואים את הפגיעה הזאת כפגיעה בזכות היסוד הקניינית. גם אם מדובר בפגיעה בזכות היסוד הזאת, זה לא סוף פסוק מבחינת חוקי היסוד. השאלה המרכזית היא, וזאת השאלה שהוועדה הזאת צריכה להיות מונחית לגביה, האם מדובר פה בחקיקה שהיא מאוזנת ומידתית.

כאשר בוחנים את השאלה הזאת – ולכן אני בוחר לפתוח בדברים האלה – אנחנו נראה שלחקיקה הזאת יש שני מנגנוני איזון עיקריים והם באים לידי ביטוי בגוף הצעת החוק. הכוונה לסעיפים 3 עד 6, שמטילים את החובה לשדר בכתוביות ושפת סימנים, כאשר מנגנון האיזון כאן הוא המנגנון של הפריסה, כלומר מכסות הדרגתיות.

המנגנון השני הוא מנגנון שנמצא בסעיף 9 והוא מנגנון של פטורים משני סוגים: 1. פטור פרטני - כאשר משדר בא ומוכיח לגוף המפקח שיש תוכנית מסוימת, סוגים של תוכניות, שהשידור שלהם בכתוביות או בשפת הסימנים על פי החוק יהווה נטל כבד מדיי, הוא מקבל פטור מהגוף המפקח. 2. יש גם אפשרות לקבוע בתקנות פטורים יותר כלליים.

הנוסח הוא נוסח של נציבות שוויון לאנשים עם מוגבלות ואני סייעתי בגיבוש הנוסח. כאשר כתוב למשל בסעיף 9(ד) שהגוף המפקח יקבע, הכוונה שהוא יקבע בתקנות. כל התקנות וההחלטות שאינן בתקנות של הגופים המפקחים, כפופים לפי הנוסח הזה לחובות שמאוד מקובלות בתחום זכויותיהם של אנשים עם מוגבלות ובחקיקה מהסוג הזה, כלומר חקיקה חברתית בעלת אינטרס ציבורי מובהק. זה אומר שיש חובה להתייעץ עם הארגונים ועם נציבות השוויון לאנשים עם מוגבלות.

כיוון שיהיו הערות לסעיפים ואנחנו נדון בהם לגופו של עניין, לדעתי בכפוף לקבלת ההערות הנוסח הזה בשל לקריאה ראשונה.

ישנם סעיפים בסוף החוק שמדברים על סנקציות – מנגנוני אכיפה. לטעמנו הסעיפים האלה טעונים עיבוד בין הקריאה הראשונה לבין הקריאה השנייה והשלישית. כאיש משרד המשפטים אני בהחלט תומך במנגנוני אכיפה יעילים. אם אין אכיפה, אין חוק. מצד שני, במצב הזה אנחנו נצטרך לבקש מהוועדה לשוב ולהתייחס לסעיפים הספציפיים מבלי להתחייב שאנחנו סומכים את ידינו על סנקציה כזאת או אחרת, למשל פיצויים ללא הוכחת נזק או תובענה ייצוגית. אלה דברים שטעונים יותר עיבוד, שמתאים להיעשות בין הקריאה הראשונה לבין הקריאה השנייה והשלישית.

מצאתי חשיבות רבה להשתתף בישיבה הזאת גם כשר התקשורת וגם כחבר כנסת שטרם התמנותו לשר היה יושב ראש ועדה שעמדה לגבש את כל אותם דברים שהמדינה צריכה לטפל בהם, כדי לתת את ההזדמנות לכבדי השמיעה ולחרשים, שהיום הם יכולים בנקל להשתלב בחיי כל קהילה וחברה, אם נותנים להם את ההזדמנות ואם נותנים להם את האמצעים.

באופן כללי, אני משבח את הקבוצות ההתנדבותיות, את העמותות והארגונים השונים, אשר בלעדיהם נדמה לי שלא היתה ישועה לאותם כבדי שמיעה ואנשים עם מוגבלות. היכולת שלהם להיות היום תלמידים מן המניין באוניברסיטאות והיכולת שלהם להיות חיילים בצה"ל, היא תוצאה של פעולה של מתנדבים בעם, אשר אין יותר מילים לשבח את פעילותם, אבל זה לא מספיק ולמעשה כמעט בלתי אפשרי שעליהם תוטל רוב החובה הזאת. חברה שאיננה נותנת את דעתה על הצורך לטפל באנשים, שבמידה רבה בלי טיפול הם הופכים להיות חסרי ישע, היא חברה שצריכה להרהר ולפקפק במעשיה.



הדברים האלה עולים הון עתק. אני יודע את זאת מהפעילות שלי כחבר כנסת. אני יודע כמה עולה מכשיר שמיעה, אני יודע כמה עולה מכשיר הגברה, אני יודע כמה עולים אותם אמצעים המאפשרים ללמד את האנשים עם המוגבלויות את אותן דרכים על מנת ללמוד את כל הדברים שהופכים אותם לחברים פעילים ומן המניין בכל קהילה וקהילה. הדברים האלה דורשים התייחסות בכספים.

כאשר אנחנו מגיעים לנושא של התקשורת, מובן שהיה רצוי בידיעה להגיע למצב כזה שמגבלת השמיעה לא תשפיע על היכולת של בן אדם לצפות בטלוויזיה, אבל זו פונקציה של משאבים אדירים שמחייבים את הגופים המשדרים. אם נאמר שרשות השידור שמקבלת כ-600 מיליון שקל מהאגרה שלנו, מהמסים שאנחנו משלמים, ונותנת פעם בשבוע, בשעה אחת עשרה וחצי בלילה תרגום לשפת הסימנים של שידור תוכנית אקטואליה אחת ויחידה, אנחנו מבינים מה ההתייחסות של רשות השידור לכך. אני בהחלט חושב שבעניין זה צריך לעשות משהו שיבהיר היטב, כי זה גוף שכל תקציבו הוא מהתקציבים שהציבור נותן לו. כמובן שאנשים שמופקדים על הציבור ומקבלים כספים מטעמו, מחויבותם היא בלתי מתפשרת.

אשר לרשות השנייה, כמו גם לטלוויזיה הרב ערוצית – קל מאוד להטיל חובות שבסופו של דבר יכולות לעלות בסכומים שהם יותר מאשר הרכוש שמנהלות אותן חברות פרטיות אשר קיבלו זיכיונות כאלה או אחרים על מנת לשדר לציבור. היכולת שלהם לקבל את הזיכיונות נובעת מכך שהן משלמות תמלוגים למדינה. התמלוגים למדינה ניתנים כדבר שהוא תנאי בל יעבור והם ממלאים את חובתם, שאחרת הם לא היו ממלאים את חובתם גם ביצירה המקורית, גם בנושאים טכניים, גם בנושאים של שידורים לקהלים מיוחדים. אלה דברים הקבועים באותם הסדרים שהביאו אותם לידי מצב שבו הם יקבלו את הזיכיון שעל פיו הם פועלים. להטיל עליהם היום מחויבויות שהם לא יוכלו לעמוד בהן, תהיה בבחינת איזושהי אמירה שבסופו של דבר חלילה נמצא במצב שהיא לא תבוצע. חוק שאינו מבוצע גורם גם לנזק גדול לחוקים אחרים. פירושו של דבר, חוק צריך שיהיה גם בבחינת תפסת מרובה לא תפסת, על מנת שיבוצע עד הפסיק האחרון שלו. אם נבוא ונקבע איזשהם דברים שבסופו של דבר לא נוכל לעמוד בהם, נמצא במצב שבו אנחנו נאמר שהחוק הוא אות מתה.

זו אמירה מאוד מסוכנת גם לגבי הציבור.

אני אומר לך את זה באחריות המלאה ביותר. אנחנו, באופן עצמאי ובלתי תלוי בכל הקשור להליכי החקיקה שאני תומך בהם ואשר נמצאים כאן על שולחנכם, מועצת הכבלים - מועצת הרשות המטפלת בשידורים הרב ערוציים - פעלה וניסתה למצוא מצב שבו היא תביא לידי שיפור המצב ללא הכר, על פי חוק שחוקק על ידי הכנסת כבר ב-1992. כלומר, היום, ב-2002, הגענו למצב שמועצת הכבלים הופכת לקבוע מבחינתה את אותן תקנות שאתם מדברים עליהן ושאפשר לתת להן גם גושפנקא מבחינת ההיררכיה החוקתית או החוקית של קביעות כאלה ואחרות.

מועצת הכבלים ישבה על המדוכה וקבעה דבר, שיכול להיות שצריך אפילו לעלות מעבר אליו, אבל הוא די רחוק מהמצב שבו אתם בשאיפה רוצים להגיע אליו. כדי להבין במה דברים אמורים ובמה הרשות הציבורית היום רואה את עצמה חופשייה לחייב את הזכיינים לשדר, כפי שהיטיב לומר נציג משרד המשפטים, יכולה להיות איזושהי סתירה בין המטלה שמוטלת על פי החוק הזה לבין הזכות של אותם אנשים לקניין, כי יבואו ויאמרו שעל ידי החובה שמטילים עליהם, שלא היתה מיועדת להיות מוטלת עליהם בדרך רגילה, למעשה פוגעים בזכותם הנכסית בצורה שהיא לא חוקתית.



אם למשל היה בא חוק הכנסת ואומר שכל הדברים האלה צריכים להיעשות וכל התמלוגים המשתלמים על ידי חברות הכבלים והמועברים לאוצר, יועברו על מנת שהם יהיו בין השאר קרן למימוש אותם דברים שאנחנו מדברים בהם בחוק זה, בוודאי שהיה מקור כספי. אני יודע שמשרד האוצר לא יכול ואסור לו לקבוע שבחוק מסוים תמלוגים ייועדו במשק סגור, אבל כבר היו דברים מעולם.

פירושו של דבר, שאנחנו – מבחינת משרד התקשורת – רוצים להגיע למכסימום חשיפה של השידורים, בעיקר שידורי האקטואליה, כי שידורים שמוכנים מראש, בשיטה הדיגיטלית אפשר לראות את זה בכתוביות בשלוש שפות, כך שזה יכול לשרת אנשים שמוגבלים מבחינת יכולת השמיעה וגם מבחינת השפה. בשיטה הדיגיטלית, בלוויין למשל, אדם יכול לראות סרט בעברית, בצרפתית או באנגלית גם בכתוביות. אלה הם דברים שמשפרים לאין ערוך את כל המצב, גם מבחינת מגבלת שפה וגם מבחינת מגבלת שמיעה.

אדוני היושב ראש, אני מציע לאפשר ליושבת ראש מועצת הכבלים לומר מה עשינו עד יום זה בהוראות שאמורות להיכנס לתוקפן מייד. כמובן צריך שיישקלו כל אותם דברים שאתם מטפלים בהם פה, בהתאם למה שהמועצה קבעה, כי מה שהמועצה קבעה אלה דברים שאנחנו יכולים ליישם מיידית. יש לנו את הסמכות לעשות זאת ואכן ניישמן, כפוף כמובן להתערבות בג"ץ אפשרית אם יאמרו שהדבר הזה פוגע בזכויות הנכסיות של אותם אנשים.

אני ראיתי לנכון, כפי שאנחנו עושים בדרך כלל בדיונים מהסוג הזה, כאשר מועלות טענות חוקתיות, להצביע על השיקולים החוקתיים. דעתי היא שבאופן עקרוני, בנוסח שהונח כאן, ישנה מערכת איזונים שעונה על הטיעונים החוקתיים.

אין שום בעיה.

אני מודה לאדוני השר שטרח ובא לישיבה חשובה זו.

בישיבה קודמת, עמיתי המציע הציע להצביע ולרוץ קדימה. מאחר שאני חושב שאם ההצעה תתקבל וגם תעבור בקריאה שנייה ושלישית, היישום של זה יהיה קשה, שלחתי את כל הגורמים לדון לגופה של ההצעה. ואכן הוגשה הצעה, שבהמשך נשמע את כל המרכיבים וההערות של הגורמים הרלוונטיים. לפיכך אני מציע שהיועצת המשפטית תתחיל לקרוא את הצעת החוק מסעיף 2.

סעיף 2: "שעות שיא" – (א) "שעות השיא הן שעות השידור בין 19:00 ל-23:00, אלא אם כן קבע הגוף המפקח אחרת בהתאם להוראות סעיף קטן (ב).

(ב) "נוכח הגוף המפקח, לאחר בדיקת נתוני הצפיה בשידוריו של ערוץ טלוויזיה מסוים, כי השעות שבהן שיעור הצפיה בערוץ טלוויזיה הינו גבוה ביותר שונות משעות השיא כאמור בסעיף קטן (א), יקבע שעות שיא אחרות שלא יפחתו מארבע שעות ביום".

החלק השני של הסעיף הזה מאפשר למעשה קביעת זמני צפיית שיא אחרות מהמקובל, ועל כך אני חולק, כי מי יתקע לידינו שמחר לא תיקבע שעת שיא של תחנת טלוויזיה מ-12:00 עד 16:00? מה הטעם בכך?

יש ערוצים בטלוויזיה רב ערוצית שיש לגביהם זמני צפיית שיא אחרות, כמו ערוצי ילדים למשל. לפי דעתי האמור בסעיף (ב) הוא דווקא קביעה נכונה ומאוד יעילה לציבור המוגבלים.

בהמשך הדרך יש התייחסות לנושא צפיית שיא בתוכניות לילדים. מן הראוי שהנושא הזה יוסדר גם במסגרת סעיף 2.

בהחלט.

סעיף 3: "כתוביות בתכניות מוקלטות".

(1) "משדר טלוויזיה ילווה בכתוביות בשיעורים המפורטים להלן, לפחות, מסך זמן שידורן של כלל התוכניות המוקלטות המשודרות, בכל ערוץ טלוויזיה בו הוא משדר:

(1) "החל מיום תחילתו של חוק זה – 35%;
(2) "החל מיום 1 בינואר 2004 – 50%;
(3) "החל מיום 1 בינואר 2005 – 65%;
(4) "החל מיום 1 בינואר 2006 – 80%
(5) "החל מיום 1 בינואר 2002 – 100%.

(2) "משדר טלוויזיה ילווה בכתוביות בשיעורים המפורטים להלן או מסך זמן שידורן של כלל התוכניות המוקלטות המשודרות בשעות השיא, בכל ערוץ טלוויזיה בו הוא משדר:

(1) "החל מיום תחילתו של חוק זה – 60%;
(2) "החל מיום 1 בינואר 2005 – 70%;
(3) "החל מיום 1 בינואר 2006 – 80%.

(3) "אין בהוראות סעיף קטן (ב) כדי לחייב ליווי תוכניות בכתוביות בהיקף העולה על המכסות הנקובות בסעיף קטן (א)".

יש הערות לסעיף הזה?

כן. הרצון ליצור שוויון, שזה רצון שאנחנו מברכים עליו, יוצר חוסר שוויון בכך שאנחנו לא נאפשר תרגום לרוסית ולא תרגום לערבית של תוכניות מקור ישראליות. אני מניח שאף אחד לא לקח את זה בחשבון, אבל מכיוון שניתן ליצור כתוביות לא בשיטה הדיגיטלית, אלא בשיטה של ההטבעה, שכרגע אתם מדברים עליה, ניתן לתרגם רק לשפה אחת. ניתן יהיה לתרגם אך ורק לעברית לטובת מוגבלי השמיעה, אבל האוכלוסיה הרוסית לא תוכל להבין את התוכניות הישראליות, וכך גם האוכלוסיה הערבית.

למרות העבודה שהושקעה כאן, יש עוד עבודה לעשות. כיוון שמדובר בחוק שמטרתו המרכזית היא לקדם את הזכויות של בעלי המוגבלות בשמיעה, החוק לא כל כך מתייחס לשאלה שאתה העלית בקשר למשדרים בשפות אחרות פרט לשפות הרשמיות – עברית וערבית – שהן משודרות לקהל יעד גדול בישראל.

מדובר רק לגבי תוכניות בעברית, משום שכל התוכניות האחרות מתורגמות ממילא לעברית. אני מדבר על תוכניות ישראליות שלא יוכלו להיות מתורגמות לאף שפה אחרת. כל התוכניות האחרות ממילא מתורגמות לעברית בלי שאף אחד יכפה את זה עלינו.

ההצעה היא שהתוכניות האלה, במקצתן או בחלקן, יתורגמו גם לרוסית.

זו לא הצעה. נכפה עלינו על ידי הרגולטור לתרגם חלק מהתוכניות לרוסית וערבית. דבר שני, גם אם לא היו כופים עלינו, יש תוכניות שאנחנו חושבים שראוי שהקהל הרוסי או הערבי יבין ולכן נתרגם אותן בכל מקרה.

זו שאלה טכנולוגית.

יש הרבה תוכניות שמתורגמות לשתי שפות, מה הבעיה?

אי אפשר לעשות את זה. זה לא קיים בשום מקום. הפתרון הדיגיטלי הוא הפתרון האולטימטיבי לצורך העניין הזה. אתם מנסים פה לכפות איזושהי משהו שבסופו של דבר יצור טלוויזיה מכוערת ולא ראויה, למרות שהפתרון הדיגיטלי פותר את כל הבעיה.

אני זוכר שקראתי שיש שיטה טכנולוגית המאפשרת תרגום בשתי שפות.

יש, אבל זה מכוער.

אז בחלק שאתם רוצים לתרגם גם לרוסית, זה יהיה קצת מכוער.

לדעתי זה נושא שאפשר למצוא לו הסדר סביר. לדעתי המנגנונים הבסיסיים בחוק הזה, כאשר מדובר במנגנונים של פטורים והסדרים מיוחדים, כבר נמצאים בחוק המוצע בכללותו. במידה שלא, אפשר למצוא לנושא הזה איזשהו הסדר.

נדמה לי שבבואנו ליצור סוס, אנחנו יוצרים פה גמל.

אם יש פתרון דיגיטלי, מדוע לא מיישמים אותו?

זה עולה הרבה כסף.

זה לא עניין של כסף. אין בעיה שאת השידור יראו מוגבלי שמיעה בעברית או ברוסית או באמהרית.

השידור הדיגיטלי מאפשר לנו אין סוף קומבינציות. מי שנוסע היום במטוס יכול לראות את אותו סרט בשלושה ערוצים - אחד באנגלית, אחד בגרמנית ואחד ברוסית. כלומר, הדברים האלה אינם בעייתיים מבחינת הטכניקה. כאשר משדרים בידור, שגם כבדי השמיעה רוצים לראות אותו, ומראים תמונה, התרגום עוזר לראות, אבל בשביל כבדי השמיעה זה דבר שבלעדיו אין. במקרה הזה על מנת לפתור בעיה אחת, יכולים ליצור בעיה אחרת, כי כשאתה הופך את הסרט שהוא בידורי, שהוא דבר שניתן להנאה, וממלא את כולו בכתוביות, זה פוגע בהנאה. אומר מר חיים שריר, אחד הזכיינים, שבשיטה הדיגיטלית הם יוכלו להעביר מייד את היכולת שאחד יוכל לראות על ידי לחיצה, או בעברית או באנגלית או ברוסית או בכל שפה שיהיה כדאי לגופים המשדרים, משום שעל ידי כך הם מוכרים יותר פרסומת. לכן ככל שפלח השוק יותר מודע ויותר צופה, כך הם יכולים לייצר יותר אמצעים שעוזרים גם למטרה שאנחנו מדברים עליה.

בשיטה האנלוגית קשה מאוד לעשות זאת. היום, מחצית מבתי האב בישראל מחוברים לטלוויזיה הדיגיטלית. 90% מבתי האב מחוברים לשיטה האנלוגית. עוד 10% או שהם לא מחוברים או שהם מחוברים – בעיקר במגזר הערבי – לאנטנות כאלה ואחרות.

אומר איש "רשת" שבשיטה הדיגיטלית הם יוכלו לפתור את הבעיה. השיטה הדיגיטלית אומנם מחייבת את מי שמחובר לכבלים או ללוויין לשלם סכום של כ-300 שקל, שזה לא דבר של מה בכך, אבל זה דבר שנותן פתרון לשאלה שאנחנו מדברים עליה. יכול להיות שזה הפתרון היחידי וצריך למצוא את אותו תקציב שאנשים יתחברו לדיגיטלי. לא עשיתי סקר בין כבדי השמיעה מי יש לו טלוויזיה ומי מחובר לכבלים או ללוויין ומי ביניהם מחובר בשיטה הדיגיטלית החדשה.

אולי צריך להכניס את זה לסל ההטבות לחרש.

יכול להיות. אני לא יודע איך להכניס את זה, אבל אני רוצה לומר לכם שאם נטיל חובה להכניס שלושה תרגומים למסך, אנחנו הופכים את המסך למסך שאף אחד לא ירצה לצפות בו. אולי אנשים יתחילו לקלל את אותם אנשים שבגללם הם מוכרחים לראות את כל הדברים האלה.

אני חושב שבמסגרת המשא ומתן כדאי אולי לכלול בסל גם את הנושא הזה.

הצעת החוק מדברת במפורש על האפשרות לעשות את זה גם בשיטה הדיגיטלית, בכתוביות נסתרות. הפירוט של לוח הזמנים לקח בחשבון שהחל מ-2004 יהיה שידור דיגיטלי. בסך הכל, הדרישות לשלב הראשון, עד המועד בו אמור להיכנס השידור הדיגיטלי, הן מצומצמות למדיי.

הטלת האחריות לביצוע הכתוביות והתרגום לשפת הסימנים על הגוף המשדר פירושו במקרים רבים פגיעה בהיקף הפקות המקור של אותו גוף. כרגע אני מדבר על הטלוויזיה החינוכית.

גם כך הן שואפות לאפס. ראינו את דוח מבקר המדינה בעניין הזה.

אני רוצה לציין שמאחר שהרגולטור יחייב את הגופים המשדרים במקרים רבים לכמות הפקת מקור מסוימת והגוף לא יכול שלא להפיק את הכמות הזאת, מדובר כרגע בהעמסה נוספת של עלויות על התקציב של הפקת המקור. פירוש הדבר פחות תוכניות איכות, מאחר ואין מאיפה לקחת את הכספים האלה. אני יכול לומר שבטלוויזיה החינוכית המשמעות של זה היא הפחתה בכמות הפקות המקור של הטלוויזיה החינוכית.

לכן אני מציע להפחית את האחוזים בפריסה הרב שנתית המצוינת בסעיף (א) ולפרוס את זה עד למעבר לשנת 2007.

אני רוצה להעיר הערה כוללת לגבי הדיון הזה, כי אני מרגיש אי נוחות כאילו אנחנו מתדיינים עם הרשתות, עם חברות הטלוויזיה וחברות הכבלים, וזה לא בהכרח המצב. אדוני השר, אנחנו כמחוקקים מנסים בסך הכל להביא לתיקונו של מצב. לא תמיד אנחנו יודעים את הכי טוב, בגלל זה אנחנו שומעים את אלה ואת אלה, ובסופו של דבר תפקידנו להביא לאזרח את הדבר היותר טוב. ממילא לאחר מכן, הקלקולציה והרגולציה נעשית בין אדוני לבין החברות המשדרות. לא צריך לערבב שמיטה בכלי מיטה, אין שום טעם. אני מניח שהעלות יכולה להיות יקרה, אבל מה שכאן נאמר הוא למעשה דיון אין סופי.

אם המחוקק מטיל עליי חובה טוטאלית, אני לא יכול לבוא ולייחד את זה לשיטה מסוימת של שידור.

בכוונה תחילה אני לא נכנס לטכנולוגיה. יש לי אי נוחות כאילו חברות השידור מתנגדות לכך בגלל העלויות.

הם מדברים על איכות השידור.

אין לי בעיה עם העלויות.

אני לא מבין כלום בטכנולוגיה, אבל גם מי שלא מבין בטכנולוגיה מבין שהעניין הזה הוא פתיר באופן כזה או אחר עם מחיר כזה או אחר. צריך ליישב את הנושא הזה פעם אחת ולתמיד. כאשר מטילים כל מיני תנאים על מאן דהו, זה לגיטימי לגמרי שכל חברה תעשה את המקסימיזציה של הרווחים שלה, אבל בתנאי הזיכיון שלה יש גם כל מיני דברים. בסופו של דבר, ההתדיינות על העלויות לאחר שאנחנו קבענו את החוק הטוב ביותר, תצטרך לבוא באיזשהו הסדר בין מי שמשדר לבין מי שנותן את הזיכיון לשדר. אף אחד לא יעשה את הדברים חינם או בהפסד. המילים "בסופו של דבר עולה לי יותר" לא קיימים מבחינתנו. אני מרגיש שאנחנו מגלגלים אחריות – הממשלה אומרת אי אפשר לחוקק חוק כזה, כי רשתות השידור - שהן כרגע כאילו בנות ערובה - לא יוכלו לעמוד בזה. המחוקק מחוקק את החוק ולאחר מכן כל אחד עושה מה שהוא יכול לעשות כדי שזה ישתלם לו, והממשלה בסופו של דבר צריכה לעשות את סדר העדיפות. אדוני השר, אתה יודע מה עושים במקרים כאלה? לוקחים ממקום אחר, לאו דווקא מהחברות.

אני רוצה להציע שתי חלופות לפתרון לסוגיה שהועלתה כאן, כאשר מדובר בשידורים ברוסית או בשפה אחרת שיש לה קהל יעד גדול, והחשש בשיטה האנלוגית שיהיה מסך שהוא די מלא. גם על זה יש גישות שונות. נניח שאנחנו מקבלים את הטיעון שהמסך יהיה יותר מדיי מלא, יש שתי חלופות - - -

איך זה יכול להיות שהמסך יהיה יותר מדיי מלא? הרי התרגום הוא מאותה שפה שמשודר הסרט.

מצביעים פה על מצב שיהיה מסך שיהיו בו כתוביות ביותר משפה אחת. לשאלה של שפת סימנים וכתוביות יש מענה. אפשר להתייחס לזה "ברחל בתך הקטנה" למצב שבו עדיין אין מעבר לשידור הדיגיטלי ברוב בתי אב בישראל. אפשר להתייחס לזה במפורש ולתת סמכות לאותו גוף מפקח לקבוע שעד תאריך מסוים, אם באמת מדובר במסך שיש בו שתי שפות, וזה המצב כפי שהצביעו עליו כאן, כי אז תהיה לו סמכות או להורות על כתוביות בשפה אחת או על פטור. לזה התכוונתי כשאמרתי שהדבר הזה ניתן לאיזשהו הסדר. הוועדה גם יכולה להסמיך אותנו, את היועצים המשפטיים, לנסח את זה כראוי.

אני רוצה להעיר לסעיף 2 - - -

תיקחו בחשבון שהיום לא נוכל להצביע על הצעת החוק.

מה זאת אומרת?

אנחנו חייבים לסיים את הישיבה בשעה 12:20 ולא נספיק לדון בכל הסעיפים. המטרה שלנו היא להביא דבר שיש לגביו הסכמה ושאפשר ליישם אותו, אחרת מה הועילו חכמים בתקנתם? אתם רוצים שנחוקק חוק שבסופו של דבר ייכנס למגירה ולא ייושם?

אני רוצה לומר לך, אדוני, שאת חוק ההקלות לחרש הגיש כבר מישהו לפני כן, אבל מכיוון שהכנסת התפזרה ולא חל על ההצעה דין רציפות, הצעת החוק נפלה. יש פה כנראה אנשים שאולי מנסים להביא אותנו למצב הזה, שאת הקריאה הראשונה לא נעבור, הכנסת תתפזר, ואז נתחיל הכל מהתחלה. זה לא יכול להיות, אנחנו צריכים להעביר את החוק בקריאה ראשונה. עם כל הכבוד לכל הערוצים, יושבים כאן משפטנים מכל המשרדים שישבו עם נציגי התקשורת ויש נוסח מסוים. אני לא מוכן עכשיו להתווכח על כל סעיף. אני מציע לוועדה להעביר את הנוסח הזה לקריאה ראשונה ואני מתחייב לא לקדם את זה לקריאה שנייה וקריאה שלישית, עד אשר נשב יחד איתם ונגיע לאיזשהו נוסח. תהיה להם אפשרות להגיש הסתייגויות ויש הרבה עורכי דין שיוכלו לעזור להם בעניין הזה, יש להם גם לוביסטים כאן ובכלל לא תהיה בעיה. אני מציע שכך נתקדם, כי אחרת אנחנו לא נעבור את המשוכה הזאת גם לא בעוד שנה.

אני מציע שתקבל את ההצעה שלי. אני מתחייב שבשבוע הבא הנושא יובא לדיון של מספר שעות.

אדוני היושב ראש, הוא אמר שהוא מקבל את הכל, רק שהוא רוצה להעביר את הצעת החוק בקריאה ראשונה, כדי להבטיח את הרציפות של החוק.

אל תדאגו, הכנסת תהיה עד 2003.

אנחנו מאוד מברכים על החוק הזה. אנחנו חושבים שהחוק הקיים אכן היה זקוק לשינוי והמועצה עשתה עבודה מאוד גדולה, שנעצרה בגלל הליך החקיקה הזה, להעברת כללים שיתקנו ויגדילו את המכסות.

בכל מקרה, שני דברים צריכים להיאמר כאן: 1. לעניין תרגום לשפות נוספות – צריך לזכור שבאמת הכלי הדיגיטלי הוא כלי נכון, הוא כלי נוח, כלי שלא פוגע בתרגום לשפות אחרות ומאפשר אלטרנטיבות לקבוצות נוספות. אני רוצה להדגיש שיש עוד פתרונות בשיטה הדיגיטלית, למשל אישרנו ללוויין לשדר חדשות אינטראקטיביות, שהן כתוביות על המסך, דהיינו אפשר לעבור בכל עת למסך הטלוויזיה בערוץ מסוים ולראות שידורי חדשות כתובים על המסך. כלומר, יש הרבה מאוד פתרונות טכניים שהשירות הדיגיטלי יכול להציע.

2. לעניין המכסות – מה שאמרתי לעיל מחזק את עניין המכסות. לדעתנו, ההעלאה של המכסות עד כדי 100% יש לה משמעות מאוד מאוד כבדה ואני חוששת שהיא אולי לא נכונה. צריך לבחון טוב מה נעשה גם כאן וגם בעולם ומה הצרכים האמיתיים, על מנת לאזן בין הצרכים של המסך, שכמו שאמרנו נעשה מאוד מאוד עמוס.

זה דבר שאנחנו יכולים להגיע עליו להסכמה בין הקריאה הראשונה לשנייה והשלישית.

ההערה שהערתי היא הערה מאוד מהותית. יש כאן משהו שנוגע למהות החוק ולא משהו שהוא שולי.

זה עדיין כמו חוק בית חולים באשדוד. עוד אף אחד לא מתאשפז, חכו.

אני רוצה להציע הצעה קונקרטית, שכמובן תבוא לידי ביטוי לאחר הטיוטא הזו, אבל בכל מקרה צריך לקחת אותה בחשבון. אני מציעה שייקבעו מכסות שונות לשידור הציבורי ולשידור הפרטי. השידור הציבורי, הוא השידור הממומן מאגרה שכולנו משלמים ומתקציב המדינה, במיוחד ככל שמדובר בטלוויזיה החינוכית. אני חושבת שעל הטלוויזיה החינוכית מוטל נטל כבד במיוחד, כי היא אמורה להיות מיועדת בעיקר לילדים ולנוער והיא צריכה להיות עם מכסות אחרות לחלוטין. בשידור הפרטי, עם האלטרנטיבות שיש לו, צריך שיהיו בו מכסות אחרות.

רק עכשיו, כשהגשנו את הצעת החוק, פתאום אתם מתחילים לדבר על זה? יש לכם הצעה אחרת?

אכן פרסמנו טיוטא כזאת, שהיא מאוד מפורטת וקובעת מכסות מדויקות.

אני מבקש ממך להעביר לנו את ההצעות שלכם. נשמח מאוד לדון בהן.

הסעיף הזה, כמו הצעת החוק כולה, מתייחס לערוץ טלוויזיה ולמחויבות מול ערוץ טלוויזיה בודד. בכך הוא יוצר חוסר איזון בין גורמי השידור שהם בעלי ערוץ טלוויזיה אחד לבין גורמי השידור שהם בעלי מערכת רב ערוצית.

ערוצי הטלוויזיה, במסגרת מערכות השידור של חברות הכבלים, שלגביהן חלה הצעת החוק הזאת, מגדילה את המחויבות שלהם פי למעלה מעשרים לעומת גורמי השידור האחרים ובכך יש חוסר איזון. ההצעה לפטור ערוצים מסוימים כחריג, בגלל נטל כבד, לא פותרת את הבעיה. אני מבקשת להגביל את זה למערכות רב ערוציות, לערוצים שמפיקות חברות הכבלים שהן האחראיות על הפקתן, ולא לגבי מערכת רב ערוצית שכוללת למעלה מעשרים ערוצים, אחרת הנטל הוא כבד מדיי.

היא שואלת למשל אם היא תצטרך לתרגם את הסי.אן.אן. ?

לא, רק מה שבעברית.

כתוב שזה רק מעברית לעברית ולערבית.

יש עשרות כאלה היום בחברות הכבלים והלוויין. יש לפחות 33 ערוצים המיועדים לישראל.

אנחנו מדברים רק על הפקות מקור בעברית.

אני רוצה לומר משהו עקרוני. אני רוצה לחזור לדיון הקודם, כי אני מבין היטב את הטקטיקה של המשדרים. גם לנו יש הרבה הסתייגות וגם אנחנו לא מוכנים לקבל את הצעת החוק כפי שהיא וגם אנחנו חושבים שדרושים כאן שינויים. אבל אנחנו מבקשים את העיקרון, וכך הבטחת לנו, אדוני היושב ראש, להגיע לנוסח מוסכם ולהעביר את זה בקריאה ראשונה, שאם לא כן אתם תעבירו את הצעת החוק המקורית של חבר הכנסת משעני, שהיתה מבחינתם הרבה יותר דרקונית.

הדיון הזה חשוב ויש לו מקום וצריך עוד לערוך שינויים, אבל אנחנו מבקשים שעכשיו זה יועבר בקריאה ראשונה. אתם הרי יודעים שהדרך הכי טובה "להרוג" את החוק היא להמשיך עכשיו בדיונים אין סוף.

אני מוכרח לומר לזכותך ולזכות חבר הכנסת משעני. הואיל שמשרד המשפטים שותף לעריכת הנוסח הזה ומשרד התקשורת מסכים לעיקרון, כפוף לדברים שצריכים הבהרה, אין לי שום התנגדות, אם יש פחד מפני יציאתה של הכנסת לגמלאות, להעביר את זה בקריאה ראשונה, על מנת להבטיח ולדון בזה בין הקריאה הראשונה לקריאה השנייה. יש שיטות שיושבי ראש הוועדה קובעים אותם, כי יכול להיות מצב שאתה תמצא לאחר מכן, כתוצאה מרצון לשנות סעיף כזה או אחר, במעמד של נושא חדש.

אני מכבד את מה שאמרת עכשיו ואני חוזר על מה שאמרתי קודם – אני מתחייב, כיוזם הצעת החוק, שנדון בכל ההסתייגויות בין הקריאה הראשונה והשנייה. אני מתחייב לא לקדם את הצעת החוק לקריאה שנייה ושלישית, עד שלא נעשה את העבודה הזאת בצורה יסודית, גם אם זה יהיה אחרי פיזור הכנסת, לפחות תהיה לנו הצעת חוק שתחול עליה הרציפות.

אני רוצה לומר בכנות שפרט לחבריי בארגונים אין מישהו שרוצה לקדם את זה יותר מאשר עבדכם הנאמן. אני חושב שזו הצעת חוק מאוד חשובה שמקדמת את השוויון של אנשים עם מוגבלות. בכל הליכי החקיקה, שאני ער להם, יש כל מיני חלופות, אבל מה שאנחנו בדרך כלל עומדים עליו מבחינת הליכי החקיקה התקינים זה שכאשר מובא איזשהו נוסח לקריאה ראשונה, שלפחות יקראו את כל הסעיפים ויתקבלו כל ההערות ולאחר מכן יצביעו לקריאה ראשונה. זה לא אמור להיות מתכונת מבחינתי. אני אומר בכנות שמצד אחד הייתי שמח אם מאשרים את הנוסח הזה לקריאה ראשונה, אבל הייתי חוטא מבחינת תפקידי אם הייתי נותן יד לזה שבעוד כמה דקות היו עושים את זה.

אני מציע ליושב ראש להבטיח ליוזמי ההצעה שאם חלילה נצא למהלך שבו תתפזר הכנסת, אתה תעביר את זה בקריאה ראשונה.

אני לא מקבל את זה, לכן אני מציע לחזור להצעת החוק שלי, שהיא בת שלושה סעיפים, ואז נעשה הצבעה. אם לא נעביר את הצעת החוק בקריאה ראשונה עכשיו, זה יכול להימשך עוד שנים.

אני רוצה לסכם את הישיבה. אני מדבר מתוך תחושה של אחריות, כי הנושא לא קל.

קיבלת הוראה מהרב עובדיה יוסף.

גם הערוץ של הרב עובדיה יקבל כתוביות.

מאחר שהנושא הזה לא קל, מטרתי היא שהחוק גם ימצא את מימושו. זו לא חוכמה להעלות את ההצעה לקריאה ראשונה ולרוץ קדימה, אבל כשזה יגיע למימוש אף אחד לא יעשה את זה. אני עד לכל מיני פסיקות של בג"ץ שלמדינה אין משאבים כספיים ולכן זה יתעכב עוד שנים. המטרה שלי היא להגיע להסכמה. אני שמח שנעשתה עבודה מבורכת ואני מתחייב שבשבוע הבא יתקיים כאן דיון בן ארבע שעות ובשבוע לאחר מכן זה יובא לקריאה ראשונה. לא יקרה שום דבר אם נחכה שבוע.

למה שלא נעשה את זה היום?

מה ייתן לך השבוע הזה?

אחר כך שואלים למה החרשים שובתים. זו אחת הסיבות שהם שובתים. רק מדברים כאן ולא עושים.

אני מנהל את הישיבה ואני מבקש ממך לאפשר לי לקבל את ההחלטה. אני מקבל את ההחלטה מתוך אחריות ולא בפזיזות. עובדה שיש הסכמות רחבות לעומת ההצעה המקורית שלך.

להיפך. אני לא רואה שום הסכמות.

בשני הסעיפים שקראנו עד עכשיו יש הסכמה מלאה של כל הגופים.

יש הסכמה לעשות מלחמת התשה.

אני קובע שבשבוע הבא תתכנס הוועדה לישיבה בת ארבע שעות. לכל מי שיש השגות, שיגיש אותן בכתב לוועדה עוד השבוע, על מנת שנוכל לדון בהן. בתום ארבע שעות של דיון תהיה הצבעה.

אני מבקש שתהיה התחייבות שבישיבה הבאה תהיה הצבעה.

זו ההחלטה. אני מבקש מכל הארגונים וכל המשרדים הקשורים להצעה הזאת שיגישו לוועדה את ההשגות שלהם עוד השבוע, כי אחרת הן לא יובאו לדיון בקריאה הזאת. בתום הדיון תתקיים הצבעה.

אני מודה לכולם, הישיבה נעולה.


- - - - - - - - -


הישיבה ננעלה בשעה 12:30