פרוטוקולים/עבודה/5253




18
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
4.6.2002

פרוטוקולים/עבודה/5253
ירושלים, ו' בתמוז, תשס"ב
16 ביוני, 2002

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב רביעי



פרוטוקול מס' 527

מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
יום שלישי, כ"ד בסיון התשס"ב (4 ביוני 2002), שעה 10:00

הפגנת החרשים בקרית הממשלה.

חברי הוועדה: יאיר פרץ - היו"ר
אילן גילאון
עבד אלמאלכ דהאמשה
חיים כץ
מרדכי משעני

ארגוני החרשים:
ד"ר דודי הרפז
תמי מרון
אהרון עיני
אסתר עיני
קמארה אחיה
דליה ברלינסקי
עוזרי רוית
זבולון גורני
גיא גבאי

יואב קריים - הסתדרות הנכים
נעמה לרנר - "בזכות"
עירית פלדמן - המוסד לביטוח לאומי
אודי בן דרור - משרד האוצר
אדוארד וייס - משרד העבודה והרווחה
אפרים חוג'ה - סגן מנהל אגף השיקום, משרד העבודה
שמואל חיימוביץ - נציבות שוויון לאנשים עם מוגבלות
ד"ר שלמה אליישר
לורן פוריס

שירלי אברמי

חנה כהן




הפגנת החרשים בקרית הממשלה

שלום לכולם, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הוועדה. על סדר היום – הפגנת החרשים בקרית הממשלה. את ההצעה לסדר בנושא זה הגישו חברי הכנסת מוחמד ברכה, זהבה גלאון, נחום לנגנטל, מרדכי משעני, אופיר פינס-פז ואילן גילאון.

בעקבות הפגנת החרשים שנמשכת כבר כחודש, מספר חברי כנסת הגישו הצעה לסדר, על מנת שיתקיים כאן דיון. במהלך היום אנחנו אמורים לקיים דיון נוסף על הצעת חוק של חבר הכנסת מרדכי משעני, בעיקר על הפרק של התקשורת.

אתמול מלאו 30 יום לשביתה של החרשים. כשאנחנו שומעים שחרשים שובתים או נכים שובתים, אנחנו שואלים למה בעצם הם שובתים.

אני מציע להמתין עד שנציגי החרשים יגיעו לישיבה.

עד שהם יגיעו אני מציע שמר חוג'ה ידווח לנו מה הזכויות של החרשים במדינת ישראל ועל מה בעצם השביתה.

קבוצת החרשים במדינת ישראל, לעומת יתר קבוצות הנכים, מקבלת הכי פחות. לפני כשלוש-ארבע שנים חוקק חוק החרש ובעצם הומר למספר שירותים שניתנו כתחליף לחוק החרש. השירותים הם שירותי תרגום, עזרה ברכישת פקס, גלאי בכי להורים חרשים ועזרה ברכישת מכשירי שמיעה.

מה גובה הסיוע לרכישת מכשיר שמיעה?

מכשיר שמיעה עולה כ-4000 שקל והסיוע לרכישתו הוא בגובה 650 שקל לכל אוזן. הסיוע ניתן דרך קופות החולים והוא נגזרת של השתתפות ברכישת מכשיר שמיעה שערכו בסל הבריאות, כולל התוספת שלנו, הוא 1,600 שקל.

מה אורך החיים של מכשיר כזה?

שנתיים-שלוש.

ומה עם הסוללות?

החרש רוכש את הסוללות על חשבונו, כ-300 שקל לשנה.

אני מבין שאחת המחלוקות בין משרד האוצר לבין ארגוני החרשים היא על מספר האנשים שצריכים לקבל את הסכומים האלה. מה מספר האנשים שצריכים לקבל את הסיוע הזה?

מדובר על כ-18 אלף חרשים וכבדי שמיעה. הקבוצה הזאת מפוצלת לפי גילים – אלף ילדים מגיל אפס עד שש מטופלים באמצעות ארגון מיח"א, כ-3,500 מגיל שש עד שמונה-עשרה שמטופלים על ידי ארגון "שמע". מתוך אלה יש כ-400 חרשים עיוורים, שזה שילוב קטלני של חרשות ועיוורון יחד ובהם מטפל מכון "בית דוד". יש עוד כ-10,000 מבוגרים.

אפשר לומר שבלי הארגונים האלה האנשים הללו היו נופלים בין הכיסאות.

לא. המדינה מסייעת לארגונים בצורה זו או אחרת והביטוח הלאומי נותן מכשירי שמיעה.

כמה המדינה נותנים לארגונים הללו?

המדינה נותנת לארגונים תמיכות, בעיקר לעבודה סוציאלית, אבל לא עזרה ישירה לפרט.

עזרה ישירה מתקבלת בקצבת נכות כללית שנותן המוסד לביטוח לאומי לכ-2,700 חרשים.

באח"א, הארגון שמוביל את השביתה של המבוגרים, יש כ-5,000 חרשים, שהם בעצם הגרעין שאח"א מדבר עליו היום. אם החרש עובד, אין בדרך כלל בעיה גדולה לגביו. הבעיה העיקרית היום היא סל התקשורת או כיצד הוא מתקשר עם החברה. לכן בעצם כל הסיוע שלנו הוא כדי לעזור לו להשתלב בחברה, דהיינו כיצד לשפר את התקשורת עם חברת השומעים וכיצד לעשות את כל תחומי החיים – תרבות, בידור וכו' – נגישים לחרש. החרשים מבקשים לקבל איזשהו סל, שחלקו בשירותים בעין, כמו שירותי תרגום, וחלקו ברמה של הקצבה אישית, כדי לנהל את אותה תקשורת בחברה השומעת. על כך בעצם החרשים יצאו לשביתה.

ברור שהדברים הללו יכולים להינתן בהתאם ליכולות של המדינה וברור שגם לאוצר יש מגבלות.

מה ההבדל בין אלה שמקבלים קצבה אישית ובין השאר? מה ההבדל בין כבד שמיעה לחרש?

על השאלה מה זה כבד שמיעה ומה זה חרש יש כל מיני ויכוחים. אנחנו נותנים שירותי תרגום לכאלה שיש להם ירידה של 50 בדי.בי. באוזן הטובה. אנחנו נותנים שירותי תרגום על סמך הדיאגנוזה הזאת, אבל בדיון עם האוצר והחרשים הדי.בי. עומד היום על בין 70 ל-75. ההחמרה בדי.בי. מוציאה את כמחציתם מכלל אלה שזכאים לסיוע.

כלומר כ-2,500 מתוך 5,000 החרשים באח"א שלחתם הביתה לעשות קורסים בשמיעה.

עניתי על שאלתו של חבר הכנסת גילאון לגבי איך מגדירים חרש. במסגרת ההתארגנות שלנו לסיום השביתה, אנחנו נתחיל להגדיר מה זה חרש, כי עד היום לא היתה בעצם הגדרה של חרש. לגבי עיוור למשל יש הגדרה ברורה מה זה עיוור. היום אנחנו נצטרך להגדיר מה זה חרש, כי זה יהיה סף הכניסה לקבלת הואוצ'ר של הזכויות.

איך זה נעשה היום?

היום אין הגדרה אחידה ושוויונית. לנו יש הגדרה אחת, לביטוח הלאומי יש הגדרה שונה ולחרשים יש הגדרה אחרת. מכל מקום, כאשר יהיה סיכום עם החרשים, נצטרך להגדיר מיהו חרש, כדי שאפשר יהיה לתת לו זכויות או שירותים בעין. זה יהיה אחד ההישגים של השביתה הזאת ואני שמח על כך, כי זה דבר שרצינו לעשות כבר מזמן. אם זה אכן יתממש, נוכל לדעת פעם אחת ולתמיד, ולא נהיה במבוכה לגבי המספרים, מה מספר החרשים, בדיוק כמו שאנחנו יודעים מה מספר העיוורים במדינת ישראל. נוכל לדעת כמה מוגדרים כחרשים מוחלטים וכמה מוגדרים ככאלה שיש להם בעיות שמיעה כלשהן.

מנהלת הוועדה הביאה לתשומת לבי שהוקמה ועדה על ידי ועדת העבודה והרווחה שנקראת ועדת אור-נוי. הוועדה הזאת המליצה לגבי הקצבה לילד חרש.

ההמלצות של הוועדה הזאת לא יושמו.

יישום ההמלצות מדבר על תקציב של כ-80 מיליון שקל. זה לא הרבה כסף. ההמלצות האלה ניתנו לפני שנתיים, אבל עד היום הן לא יושמו, בגלל שכרגיל לאוצר אין כסף. אחת ההמלצות של ועדת אור-נוי היתה הרחבת הקצבה לילד חרש.

אני מקדם בברכה את נציגי ארגוני החרשים שנכנסו זה עתה לישיבה. אנחנו מקיימים היום דיון בעקבות הצעה דחופה לסדר של חברי הכנסת מוחמד ברכה, זהבה גלאון, נחום לנגנטל, מרדכי משעני, אופיר פינס-פז ואילן גילאון.

ילדים, מרגע שמתגלה אצלם הליקוי, ועד גיל 18 זכאים לגמלת ילד נכה. עד גיל 8 הם זכאים לגמלה מלאה ומגיל 8 הם זכאים למחצית הגמלה. גמלה מלאה היא כ-1,700 שקלים. ועדת אור-נוי המליצה, על דעת כל החברים, לרבות הביטוח הלאומי, להשוות את שיעור הגמלה ולתת לכולם 100%. לשמחתנו אבא אחד לא חיכה עד שייושמו המלצות הוועדה – שכולנו מבקשים את היישום שלהן, אבל עוד לא מצאנו מקור מימון להם – ופנה לבג"ץ. בג"ץ סבר שהפחתת הגמלה בגיל שמונה איננה ראויה, ובהסכמה – עוד לפני שניתן פסק דין – משכו את העתירה ובהמלצתנו החמה הוסכם שהנושא יושלם. אנחנו עובדים כרגע על תיקון התקנות. בתיקון התקנות רצינו לכרוך ילדים נוספים שהגמלה שלהם הופחתה בגיל מסוים ולא חשבנו שזה ראוי. קיבלנו את הסכמת האוצר להשוות בכל הגילים, לכל הליקויים ולאו דווקא לילדים עם ירידה בשמיעה. כרגע זה בתהליכי ביצוע.

מתי זה יתבצע? את יודעת לנקוב בתאריך?

לא.

כלומר, זה יכול להיות בעוד שנה.

בהחלט לא.

מי שרוצה להגיע למטרה, מסמן תאריך. אם לא סימנת תאריך, את רוצה למשוך זמן.

נוסח התקנות יונח בהקדם על שולחן הוועדה. יש פרוצדורות שחייבים לעבור בחקיקה. יתרונה של החקיקה שאחר כך אי אפשר כמעט להזיז ממנה אבן, לפחות בכל הנוגע לנכים. חסרונה בכך שהיא אורכת מעט זמן.



צריך לומר שההגדרה של ילד עם ירידה בשמיעה – אנחנו במפורש לא מדברים על ילד חרש כהגדרתו, עם חרשות מלאה – היא 45 דציבל. כלומר, זו הגדרה שמקובלת על רוב הארגונים. ישנם ויכוחים בקשר לפרופיל מסוים של ילדים, אולי זה צריך לרדת מעט, אבל בסך הכל זה דומה להגדרות הבינלאומיות, כך שמבחינת ההגדרה נכנסים כל הילדים. כל זה עד גיל 18. מעל גיל 18 חלים קריטריונים שונים.

מה זה מעט זמן? אני רוצה שתגידי לנו מתי אתם מכניסים את עצמכם למסלול שהם יידעו שמאותו תאריך העסק גמור?

גם לא בחמש השנים הקרובות.

חבר הכנסת כץ, נוסח התקנות נמצא על שולחני כרגע כנוסח שעובדים עליו כולם. אני לא יכולה להתחייב על תאריך, משום שכידוע לך חוק ההסדרים לוקח אלמנטים עצומים של חקיקה גם מן הכנסת, מהביטוח הלאומי ומהאוצר. יש כל הכוונות לסיים את החקיקה ובהקדם. מבחינתי כמה שיותר מוקדם, כי מהרגע שהוחלט משהו יש לנו את כל העניין ליישם אותו. זה השירות שלנו לנכים.

אם זה לא בא בכוח, זה ייקח לכם עוד חמש שנים.

אני לא מסכימה איתך.

גברת פלדמן, אני מודה לך על הבשורה.

איזו בשורה?

זו בהחלט בשורה. קודם כל אני רגוע שזה בידיים של הביטוח הלאומי. מניסיוני האישי, כל מה שמוטל על הביטוח הלאומי מקודם בצורה משמעותית. אני פונה בשם כל חברי הוועדה למנכ"ל הביטוח הלאומי להביא את הנושא לסיום מיידי.

עד יציאת הכנסת לפגרה.

בהחלט.

אני אותו אב שיחד עם "שמע" הגשנו את הבג"ץ שהוזכר כאן. אני מסכים אתך לחלוטין, חבר הכנסת כץ, שגברת פלדמן לא דייקה. העתירה לבג"ץ לא נמשכה. העתירה עדיין עומדת ומה שגברת פלדמן ציטטה אלה תשובות מקדימות של פרקליטות המדינה, שמבקשים ארכה משך שנה וחצי. ביולי מסתיימת התקופה האחרונה והורינו לעורך הדין שלנו שאם זה לא יוסדר עד אז בתקנה, שזה יגיע לידי דיון והחלטה בבג"ץ. אני יכול לומר שמבחינה זו לא נרפה וזה יבוא אליכם כמובן לחקיקת משנה.

אדוני היושב ראש, אני מציע שזה יהיה דיון מסודר ולא מתלהם, ולא צריך לצעוק, כי לא שומעים פה, חבל.

אחת הסיבות שאני ביקשתי את הדיון בוועדה היא שרציתי שבאופן מסודר אנחנו נתמודד עם איזושהי בעיה שהופיעה לא לפני הרבה זמן כאשר הנכים שבתו. יש הרבה אנשים ששואלים את עצמם מה פתאום יש כאן אוהל להשכיר. יש את הסיפור "דירה להשכיר", וכאן לידינו יש אוהל להשכיר. כל פעם קבוצה אחרת של אנשים מדוכאים, מקופחים, משכירים את אותו אוהל.

תשלום השכירות הוא בדולרים או בשקלים?

אומנם השכירות היא חינם, אבל כנראה שמה שמקבלים שם שווה גם חינם.

אנשים שואלים איך זה יכול להיות שבהסכם הגדול עם הנכים, אותם אנשים עם מוגבלות לא נכללו בתוכו. אני יודע שיש קבוצות וארגונים בתוך החרשים שלא מסכימים להצמדה הזאת, ולכן אני רוצה לדבר על העניין הזה של אנשים עם מוגבלויות. אומרים שהחרשים הם לא אנשים נכים, ויכול להיות שמבחינת ההגדרה הפסיכולוגית הם לא כאלה, והם יכולים לעבוד. הראיה היא ש-70% מהחרשים אינם עובדים, כפי ש-80% מסך כל האנשים עם מוגבלויות אינם עובדים.

לכן, הרעיון הטוב ביותר היה להפסיק את שיטת ההפרד ומשול. משום שכל הממשלות מנסות להפריד בין הנכים הפרפלגים לבין עצמם, בין הנכים לבין החרשים לבין העיוורים לבין אנשים עם מוגבלויות אחרות, כדי לסבך את האנשים עם כמה שיותר פרטים, זאת במקום לקבוע איזשהו מנגנון אחיד. אני למשל חשבתי שבעלי מקצוע כאן בוועדה צריכים לעזור לנו היום לקבוע איזשהו מדרג, למה הדבר דומה או למה הדבר מקביל או כמה דציבלים שווים ל-100% נכות, כדי שאנחנו נדע איפה אנחנו עומדים. אני לא בטוח שהארגון שנאבק כאן מאבק שמעורר כבוד, צריך בכלל להיאבק. למה הבעיות האלה לא נפתרות על ידי הממשלה? יכול להיות שהתביעות שהם באים לתבוע אינן התביעות המספיקות, אינן התביעות המנגנוניות שפעם אחת ולתמיד צריכות לקבוע את המפתח.

המפתח חייב להיות בהכרה של הממשלה שאנשים עם מוגבלות - כמו שאומר קורצ'אק על ילדים, שהם כמו כולם רק שהם יותר קטנים - הם פשוט יותר איטיים והם לא צריכים לנהל עבור הדבר הזה מאבק. כשאתה שומע שהחרשים שובתים או הנכים שובתים, אתה שואל את עצמך למה הם שובתים, מה הם חברת החשמל, הם התעשייה האווירית? לא. הם אנשים שעניינם היה חייב להיות מוסדר על ידי החלטות ממשלתיות. אנחנו מחוקקים כאן חוק לאנשים עם מוגבלויות, בכל הדיסציפלינות, בכל התחומים של החיים והתפיסה של הוועדה היא כמו כפפה ליד, תפיסה אורתופדית, שאומרת שאדם לא צריך להוכיח את חפותו לפני שהוא נאשם לפני אושיות הממשלה – בתוך זה ועדות הביטוח הלאומי – ומראש אנחנו מכירים במוגבלותו ומנסים לעזור לו בזה שניתן לו את המקפצה הטובה יותר.

בעיני רוחי אני חושב שהמיצוי הנכון של הדיון בוועדה הזאת היום הוא שנשמע את כל הצדדים, ננסה לבנות איזשהו מכניזם משותף לנושא החרשות, שכל הזמן צמוד לאנשים אחרים. כולם שואלים את עצמם איך זה שכל ההסכם של הנכים לא כולל את החרשים. ובכן, הוא לא כולל, משום שהמדיניות היא לפזר ככל שניתן פרטים. דנים על כמה שעות תרגום, על כמה שעות דיבוב בטלוויזיה וכו'. למה שלא נדבר פעם אחת על המנגנון המרכזי, כמה דציבלים ומי הם אותם אנשים שיכולים להיות במקביל שווים לאותה קצבה שאנשים מקבלים מהביטוח הלאומי כדי לעזור להם - כמה מכשיר שמיעה צריך להיות מקביל לכיסא גלגלים, כמה צריכה להיות סוללה מקבילה להוצאות אחרות של אנשים אחרים עם מוגבלויות. המדינה נותנת לכל קבוצה לריב בנפרד. אני יודע שבתוך הנכים נתנו לנכים כאלה בנפרד ולשיתוק ילדים בנפרד וכל אחד מקים לעצמו עמותה ומפרקים בכך את כל המערכת לגורמים.

חשוב לי שבדיון הזה נשמע את כל בעלי המקצוע ונקבע מנגנון אחד שיוכל להסדיר את המצב כך שאנשים לא יצטרכו להשכיר יותר את האוהל הזה, כי הם לא צריכים את זה, כי ב-2002 במדינה מתוקנת המילה "מאבק" היא פסה, פשוט לא צריכים את זה. קו העימות לא צריך לבוא להילחם במשרד הביטחון, כדי שיתנו להם העדפה, זה דבר שצריך להיות מובן מאליו.

את הסרט הזה כבר עברנו עם הנכים. 30 יום וארבעים יום ואחרי זה נצטרך לעשות כל מיני מעשים כדי שראש הממשלה או שר האוצר ייפגשו איתם, כי באמת אף אחד לא שומע.

חבר הכנסת גילאון, הצעת החוק של אנשים עם מוגבלות היא הצעה שלך ולמיטב זכרוני הממשלה רצתה לאחד את כל הנכויות ולעשות את מה שאתה בעצם מציע בהצעת החוק שלך, אבל לצערי עמותות שונות של הנכים התנגדו לזה.

לא, אדוני. הממשלה רצתה להכפיל ברגליים ולחלק בשניים והסבירו להם שפה אין מספיק רגליים ולכן אסור לעשות את הדבר הזה. זה מה שהממשלה רצתה לעשות. הממשלה הגיעה אחרי שמונים יום להסכם עם הנכים, שבעיניי זה לא מה שהיה צריך להתקבל אחרי שמונים יום, מה גם שבינתיים לא קרה עם זה שום דבר. החקלאים קיבלו את התאילנדים שלהם, המתנחלים קיבלו את מה שהם צריכים, ליצמן אפילו לא צריך להרים טלפון כי הכל מסודר לו. אלה נמצאים באמצע הדרך – חרשים, נכים וכו' והעיוורים כנראה יבואו אחר כך, הרי צריך להשכיר את האוהל למישהו נוסף. באמת, נמאס מהאנשים החלשים האלה במדינה הזאת.

חבר הכנסת גילאון, עם כל הכבוד, אנחנו דנים בנושא החרשים והנכים ולכן לא צריך לחבר את זה עם דברים אחרים.

חיברתי את זה עם הנכים ועם העיוורים ועם הבעיות החברתיות, כדי להראות את סדר העדיפויות.

לא צריך להכניס לכאן את המחלוקות הפוליטיות.

אני הגשתי את ההצעה לסדר יחד עם חברים אחרים, משום שאני חושב שאסור היה בכלל, לאור הנתונים שאני קיבלתי, להגיע למצב הזה של השביתה, שנמשכת כבר שלושים יום. בסך הכל לא מדובר על סכומים גדולים, על פערים גדולים.

1. הנושא של הקצבה החודשית, שכל ההפרש הוא בין 288 שקל לבין 375 שקלים. 2. הנושא של החלפת הציוד – האוצר מציע 1,500 שקל והם דורשים 12,000 שקל. 3. אגרת הרדיו לחרשים, אבסורד ממדרגה ראשונה. חרשים נדרשים לשלם אגרת רדיו בעת שהם מבצעים את הרישוי השנתי של הרכב. בעניין הזה כבר אפשר לבשר שהיו כבר שתי הצעות חוק בנושא שעברו בקריאה טרומית והדבר הזה יופסק. 4. הנושא של הכתוביות – מייד לאחר הדיון הזה אנחנו נקיים ישיבה נוספת על הצעת חוק בנושא. הצעת החוק הזאת עברה בקריאה טרומית והיום נאשר אותה בקריאה ראשונה. כאן לא מדובר בתיקונים לחוק הקלות החרש, אלא יהיה חוק שמגדיר זכויות, שמטיל חובות, שאפילו יוצר מנגנון שיאפשר להטיל סנקציות על מי שלא יקיים את זה. מלבד הנושאים הללו יש את נושא המשכנתא ואולי שעות התרגום שבהם צריך לטפל.

לא מדובר במספרים ענקיים, משום שלא מדובר בהרבה. שמענו קודם את הנתונים ויש מחלוקת אם מדובר ב-5,000 או 8,000 נכים. בסך הכל מדובר על סכומים קטנים מבחינת תקציב המדינה. צריך לפתור את זה ועכשיו, מייד. אנחנו צריכים להפעיל את כל הלחץ כדי שזה ייגמר.

אנחנו נמצאים במדינה בה הנושאים החברתיים אולי לא כל כך מעניינים את גורמי השלטון. כנראה שהצרות הביטחוניות יותר מעניינות את גורמי השלטון. צר לי שהנכים היו צריכים לשבת ברחובות, וצר לי שהחרשים צריכים לשבת ברחובות וחבל שהם צריכים לשבת כל כך הרבה זמן. אם החרשים רוצים להשיג את מה שמגיע להם בזכות, הם צריכים להתעורר, לנקוט צעדים ולא להיות "צמחוניים". אם הם ימשיכו בדרך שלהם, אז לביטוח הלאומי יש זמן לשבת עוד שנתיים בשקט ולא לעשות שום דבר. אף אחד – לא הנכים ולא החרשים – לא מעניין את גורמי השלטון. אם הם היו מעניינים את גורמי השלטון, הם לא היו נותנים להם לשבת 30 יום והם היו מתעוררים מיידית ומטפלים בהם.

אני קורא לחרשים להתעורר ולהחריף את הצעדים שלהם. מה שהם עשו אתמול זה חלש מדיי. אז הביטוח הלאומי פתאום יהיה לחוץ בזמן ויגמור את התקנות ביולי. אם הם לא יחריפו את צעדיהם, הביטוח הלאומי לא יגמור את זה ביולי בעוד שלוש שנים. ראינו את מה שעבר על הנכים ואנחנו לא רוצים לחזור לריטואל הזה.

צריך לקבל החלטות, וגם החלטות קשות, להתכנס, לשבת ולעשות את זה מהר. בסך הכל לא נעים לשבת פה ביום ולא נעים לשבת פה בלילה. את גורמי השלטון זה לא מעניין, כי הם לא יושבים כאן והם מתעוררים רק אחרי שאנשים יושבים פה חודשיים. כמה שהחרשים יהיו יותר קיצוניים, הם יתעוררו יותר מהר. כמה שהם "יישנו", זה ייקח יותר זמן. בחברת החשמל לא נוגעים, כי יש להם שאלטר. הם לא צריכים לשבת ולשבות שעה אחת. בתעשייה האווירית אין שאלטר ולכן הם צריכים לשבת שבוע. לחרשים אין לא שאלטר ולא שום דבר אחר ולכן הם צריכים לשבת חודשים. לכן כמה שהם יהיו יותר קיצוניים, ככה הם יקבלו את מה שמגיע להם בדין יותר מהר. אז אם הם לא שומעים, אז לפחות שיתעוררו ויתחילו לנהל את המאבק כמו שצריך לנהל מאבק.

אני מודה לחברי הוועדה ולכל הנוכחים על קיום הדיון החיוני והנחוץ הזה. אני חושב שהדיון הזה אפילו מתקיים באיחור לא קטן.

אני רוצה להקדים ולומר שחברה נשפטת על פי יחסה לחלשים שבה. חברה שהחלש בה נדרס ואינו מקבל זכויות יסוד ואינו מקבל זכויות מינימום, זה אות קין על מצחה וסימן שהחברה כולה חולה. אנחנו בושים ונכלמים שבחברה שלנו גם החרשים, גם הנכים וכל השכבות החלשות חייבות לבוא לכאן ולהפגין ולסבול ימים ולילות, לא יום ולא יומיים ולא שבועות, בכדי להגיע למינימום של זכות קיום. הם לא דורשים מותרות, מדובר בקצבאות יסוד כדי לחיות, כדי לאכול לחם בכבוד וכדי שיהיו להם האביזרים הנחוצים להם לחיים. לא מספיק שהאנשים האלה נענשו בידי שמים והם זקוקים לאביזרים והוצאות רבות מעבר לנדרש לשאר האוכלוסיה, אנחנו מתאכזרים להם ולא נותנים להם לזכות במינימום הזה.

המערכה אינה רק שלהם. זאת צריכה להיות מערכה של כולנו וכל אחד בתורו חייב לקחת חלק ולהטות שכם. כולנו חייבים להרגיש חלק מהמערכה הזאת, אחרת גם אנחנו חוטאים לממשלה ולא רק הממשלה חוטאת. כל בן תמותה, כל איש בחברה הזאת, כל איש ציבור שיכול ומסוגל לתרום למאבק הזה ואיננו עושה את זה הוא חוטא וגם הוא חייב בתשובה.

(דבריו תורגמו משפת הסימנים)

בוקר טוב לכל המשתתפים. אנחנו שובתים כבר 31 ימים באוהל המחאה. אני אומר לכם שזו בושה וכלימה שהמדינה מתעלמת מאיתנו. הסיפור התחיל לפני כשנתיים. פנינו לשר העבודה והרווחה דאז, אלי ישי, וביקשנו ממנו שיאזין לצרכים של החרשים. הוא הורה על הקמת ועדת מומחים. כמובן שהיתה הסכמה שלנו לכך. השתתפו בוועדה זו נציגים מהמוסד לביטוח לאומי ונציגי החרשים. הם סרקו ומיפו את הצרכים של החרשים וסוכם שמגיעה לחרש קצבה חודשית בסך 300 שקל וכן 7,500 שקל אחת לחמש שנים עבור החלפת ציוד. זה בעצם מה שהיה בינינו לבין הביטוח הלאומי.

ביקשנו את הפרוטוקול המסכם, פתאום הפרוטוקול נעלם. פנינו אליהם, שלחנו מכתבים, התקשרנו, פיקססנו. זו היתה תקופה של חילופי שרים ולא היה לנו כל כך למי לפנות, כי היה שם תוהו ובוהו. לבסוף נמצא הפרוטוקול שנשלח אלינו וגילנו שהושמטו ממנו הרבה פרטים. בכעסנו שלחנו שוב פעם מכתבים וביקשנו לתקן את הפרוטוקול. אכן קיבלנו פרוטוקול מתוקן ואמרנו שהגיע הזמן ליישם.

על מנת שנמקד את הדיון, אני מבקש שתתמצת מהן הדרישות שלכם.

מדובר בסל תקשורת לחרש. החרש נדרש להוציא הון מידי יום – סוללות למכשירי שמיעה, תיקוני מכשירי שמיעה, אוזניות שצריך להחליף אחת לכמה זמן, נייר פקס, טיונר וכל העזרים מסביב, פעמון מהבהב לדלת שצריך להיות בכל חדרי הבית ועוד. החרש נדרש להוציא הרבה מאוד כסף מידי חודש, למעלה מ-300 שקל. בנינו סל שמבוסס על 300 שקל, שיהיה כמובן צמוד לדולר, כי האביזרים האלה לא נקנים בארץ, אלא מיובאים מחו"ל.

במשא ומתן עם האוצר הוצע לנו 288 שקלים. שאלנו למה 288 שקלים וענו לנו שזה 300 שקל פחות 4% במסגרת הקיצוצים. אמרנו שעוד לא קיבלנו וכבר גוזרים עלינו גזירות כלכליות. זו ממש בדיחה. חשוב לי להדגיש ש-288 שקלים שהוצעו לנו זה עבור אדם חרש שעובד ולאדם חרש שלא עובד הציעו 192 שקלים. אדם חרש שלא עובד לא זקוק לכל האביזרים האלה בבית?

כידוע לכם, מגיל 18 החרשים לא מקבלים שום קצבה. ישנם חרשים שיושבים כאן בחדר ואתם יכולים לשאול אותם שהם לא מקבלים שום דבר. הביטוח הלאומי ציין ש-2,700 חרשים אכן מקבלים קצבת נכות. זה ניסיון לזרות חול בעיניים. אם אנחנו נבדוק את הפרטים האלה לעומק, אנחנו נגלה שישנם אנשים בעלי נכות כפולה, כלומר שהם לא מקבלים קצבה עבור חרשות בלבד. מלבד זאת, בקבוצה הזאת נכללים סטודנטים בתקופת הלימודים או אנשים שיצאו לשיקום מקצועי ומקבלים קצבה זמנית. בנוסף לכך ישנה קבוצה של אנשים מעל גיל 55 שהסיכוי שהם ישתלבו בשוק העבודה הוא קטן ביותר ולכן גם הם מקבלים קצבה.

חשוב לי להדגיש שהחרשים נדרשים להוציא הון ואנחנו בסך הכל מבקשים שיעזרו לנו לממן את ההוצאות האלה. אנחנו לא מבקשים קצבת נכות. החרשים מבקשים 375 שקלים למימון ההוצאות הללו.

לגבי החלפת ציוד, אנחנו ביקשנו 7,500 שקל עבור החלפת ציוד אחת לחמש שנים. בנוסף, אחת לשלוש שנים סך 5,000 שקל עבור מכשירי שמיעה, שזה סכום פעוט לעומת ההוצאה האמיתית. ישנם מכשירים שהם הרבה יותר יקרים. היום קופות החולים מממנות סך 630 שקל עבור מכשירי השמיעה, כאשר עלות מכשיר מהדגמים הישנים היא מינימום 5,000 שקל. ישנם מכשירים מתקדמים יותר, דיגיטליים, שעולים גם 15,000 שקל. מדובר במכשירים אנלוגיים ישנים והיום כל המכשירים עוברים שינוי לקראת שימוש במכשירים דיגיטליים והמחירים נוסקים.

האוצר הציע לנו לשלב את שני הסעיפים – גם של החלפת מכשירי שמיעה וגם עבור החלפת ציוד – 1,500 שקל בסך הכל, לעומת הדרישה שלנו ל-12,000 שקל. הצענו למזג את שלושת הסעיפים – גם סל התקשורת, גם החלפת מכשירי שמיעה וגם החלפת ציוד – ושיתנו לנו גמלה בסך 550 שקל. בנקודה זו נתקע המשא ומתן והאוצר אמר שמה שהציעו לנו היא הצעה סופית והם לא מוכנים לקבל את הדרישה הזאת. מדובר על הפרש של 20-25 מיליון שקלים בסך הכל והסיפור יכול להיגמר. יכולנו לעזוב את אוהל המחאה ולסיים את השביתה כבר מזמן.

מדובר ב-20-25 מיליון שקל כל שנה או שזה אחת לארבע שנים?

ההפרש בין הצעת האוצר לדרישה שלנו הוא 20-25 מיליון שקל. התקציב המדובר הוא לשנה. בסך הכל מדובר ב-45-50 מיליון שקלים לשנה וזה כסף קטן לאוצר המדינה.

אני מבקש ממכם, נבחרי הציבור, לא לשבת ולדבר, אלא לקום וללחוץ ולעשות. אנחנו לא צריכים להתבשל באוהל המחאה. זאת פשוט בושה וחרפה למדינה שזה מתנהל כך. מספיק ודי, תתחילו לפעול.

אני מבקש מנציג האוצר להתייחס לטענות שהועלו כאן.

אני רוצה להתחיל בטענה שהממשלה לא מתייחסת לשביתה ולא מתייחסת לחרשים. אני חושב שהטענה הזאת לא נכונה. ישבנו איתם מספר פעמים, פעם אחת ישבנו איתם לילה שלם עד חמש לפנות בוקר - - -

זה במטרה להתיש אותם.

זה מתוך רצינות וכוונה להגיע לפתרון.

אם היה מדובר ברשות שדות התעופה, כמה זמן זה היה לוקח? רשות שדות התעופה שבתו יום וחצי ונתתם להם מה שהם רוצים. לא היו טיסות, והם קיבלו מה שהם רוצים.

הדיונים נעשים בתקופה שבו זמנית בכנסת דנים בתוכנית הכלכלית ובהפחתות מאוד כואבות, כולל הפחתות בקצבאות המוסד לביטוח לאומי. למרות זאת, ישבנו וניסינו כן להתקדם וללכת לקראת. הבהרנו שלא נוכל לענות על כל הדרישות, שנוכל לתת מענה חלקי, כי זה מה שהמצב הכלכלי מאפשר. הלוואי שיכולנו לתת מענה להכל, אבל אי אפשר. הלכנו לקראת והסכמנו לתת את סל התקשורת כפי שתואר, שזה מבחינתנו התקדמות גדולה. הסכמנו גם להגדיל את שעות התרגום ומאוד השתדלנו ללכת לקראת התביעות שהוצגו בפנינו.

מה הצעתם לגבי הסל שהוזכר כאן?

מה שתואר הוא פחות או יותר נכון ואני לא חולק על מה שנאמר.

קרה פעם שאתם יזמתם איזשהו פתרון לפני שאנשים באו לתבוע? כלומר, אם הם לא היו שובתים לא הייתם נעתרים לשום דבר. אתם הרי מכירים את הבעיה, כמו שהכרתם את הבעיות של אחרים. אולי אם הייתם מקדימים להציע את הדברים שאתם מוכנים להתפרש, יכול להיות שהייתם מונעים בכלל את כל המאבק. אי פעם חשבו באוצר שאתם צריכים לבוא עם פתרון או שאתם רואים את עצמכם כהנהלה והם ועד עובדים?

האוצר הוא לא הצוות המקצועי שצריך לשבת ולפתור כל בעיה שכזאת.

זו הודעה דרמטית שהאוצר הוא לא צוות מקצועי. אני שמח לשמוע את זה.

הסכם הנכים שנחתם לאחרונה כולל תוספת של 200 שקלים לקצבה של מי שיש לו בין 50% ל-70% נכות ובתוך הקבוצה הזאת נכללים חלק גדול מהחרשים.

זאת טעות. אתה מטעה את הציבור.

זו לא הטעיה. כמו שהבהרנו להם במשא ומתן, לא נוכל לענות על כל הדרישות. הצענו להם חבילה שנותנת מענה לדרישות העיקריות. הצענו להם חבילה שמבחינתנו היוותה פשרה מאוד משמעותית, בתקופה שדנים בקיצוצים מאוד כואבים, כולל בקצבאות המוסד לביטוח לאומי וכולל במשרדים חברתיים, אם זה משרד החינוך או משרד העבודה והרווחה. כשהצענו את החבילה, נציגות אח"א העלו את הדרישות לגבי סל התקשורת אל מעבר לדרישות ההתחלתיות שלהם וזה לא אפשר לנו להתקדם. אנחנו בהחלט נשמח להמשיך לשבת איתם, העמדה שלנו ידועה להם והם יודעים גם מה המצב הכלכלי במשק היום.

המוסד לביטוח לאומי הציע סל תקשורת מסוים. באיזה סכום מדובר?

מדובר בסל תקשורת כפי שציין מר אהרון עיני. יש דיפרנציאליות במכשירים וישב צוות מאוד מקצועי שהגיע למסקנה ש-300 שקלים, בזמן שבו נעשתה ההערכה, זה מה שיענה על הצרכים.

מדוע האוצר לא מקבל את ההצעה הזאת? המוסד לביטוח לאומי הציע הצעה לתת גמלה בגובה 300 שקלים, מדוע לא לקבל זאת אם זה מספק את האנשים?

למה יש הבחנה בין משתכר ללא משתכר?

חרש לא משתכר, מה הוא כן מקבל? למה מקבלים 300 ולא 180? לפי מה זה נקבע? אני יכול לספר לכם מניסיוני האישי. כידוע לכם יש שוויון זכויות לאנשים בעבודה וכשביקשתי פעם להיות מלצר אמרו לי שהאנגלית שלי לא טובה. תחשבו על זה.

חרש שאינו עובד ואין לו הכושר להשתכר מקבל קצבת נכות בדיוק כמו כל הנכים. הפרמטר הוא פרמטר אחיד שנבדק אצל כולם, והוא הכושר להשתכר. כפי שאתה ציינת –וגם האגודה מסכימה לזה - חלק ניכר מהחרשים יש להם כושר להשתכר. אלה שאין להם, אצלנו ברישום 2,700 אנשים מקבלים גמלה בגין חרשות, לחלקם יש מגבלה נוספת ולחלקם אין מגבלה נוספת.

הקצבה בגין חרשות שווה היום 1,741 שקל?

מדובר בקצבת נכות כפי שמשולמת לכל נכה ולא משנה מהי נכותו. העיקרון של ביטוח נכות הוא שלא משנה מהי הנכות, הקצבה משולמת. כפי שהזכיר אודי בן דרור, על קצבת הנכות נשאו ונתנו הרבה מאוד במסגרת שביתת הנכים.

האם החרש מוגדר כנכה אחרי גיל 18 אם הוא רק חרש?

אם הוא רק חרש הוא זכאי לאחוזי נכות שמצויים בספר המבחנים של הביטוח הלאומי. כפי שפרפלגיה נותנת 100%, כך חרשות נותנת 60%.

אם הבנתי נכון אני מאוד שמח, אני רק חושב שהבנתי לא נכון. אם חרש לא שומע, מה שהוא מקבל זה בדיוק מה שמקבל פרפלג במאת אחוזי נכות?

אם נקבע שאין לו הכושר להשתכר. גם פרפלג עשוי להיות עם כושר השתכרות.

מי קובע אם יש לו כושר להשתכר?

הממשלה קבעה שבגיל 18 אנחנו שומעים. זו נקודת המוצא שלהם.

הקביעה של הכושר להשתכר תחילתה בקביעת הנכות הרפואית. אם זו חרשות מלאה מדובר ב-60% ואם יש תוספת של נכויות אחרות הן מתווספות. אחרי שהרופא קובע את הנכות, הוא קובע מה לדעתו נגרם ובאיזה מידה נגרם חוסר בכושר להשתכר. ישנם אנשים עם נכות גבוהה יחסית, שהכישורים האחרים שלהם מפצים על הנכות ומאפשרים להם להשתכר. אנחנו מכירים כאלה בכל מקום. הרופא מחווה דעתו ואם הוא סבור שייתכן שיש כושר להשתכר, זה עובר לפקיד שיקום שבמקצועו הוא עובד סוציאלי. הוא לוקח בחשבון פרמטרים נוספים על הנכות הרפואית – הוא מתחשב בהשכלה, הוא לוקח בחשבון את עבר העבודה וכן עוד הרבה מאוד פרמטרים שמשפיעים בסופו של דבר על הכושר להשתכר. בהמלצת הרופא ופקיד השיקום נקבעת או לא נקבעת הזכאות לקצבת נכות. כאשר פקיד השיקום מראיין את האיש ולוקח בחשבון את הנתונים וגם את צרכי השיקום. השיקום לאנשים עם חרשות ניתן לפי הצרכים שלהם.

לשמחתנו סל השיקום הוא סל רחב מאוד. גם ארגון אח"א מסכים שהשיקום ניתן בצורה ראויה. היו להם כמה נקודות במהלך המשא ומתן שהם שיפור לגביהם ומנהל אגף השיקום הבטיח להם להכניס את השיפורים שנדרשו.

הוא לוקח בחשבון את זה שלא יקבלו אותו לעבודה, אפילו אם יש לו כושר לעבוד, רק בגלל שהוא חרש? לוקחים את זה בחשבון או שמתעלמים מזה?

אתם קודם קובעים שהוא נכה ואחר כך אתם הופכים אותו בעצם לאדם בריא.

דרך אגב, הרופא שלכם מקבל פרמיות על זה שהוא קובע שיש כושר השתכרות? אם הוא לא מקבל פרמיה, הנה לכם הצעת ייעול – שיקבל פרמיה על כל אחד שהוא קובע שיש לו כושר השתכרות.

תרשה לי לחלוק עליכם בקשר להיגיון. ההיגיון של ביטוח נכות הוא היגיון שקיים בהרבה מאוד חוקים בעולם. זה היגיון שאיננו לוקח את הנכות הרפואית כעומדת בפני עצמה, משום שזה לא הפרמטר היחיד שקובע את הכושר להשתכר. אנחנו מכירים הרבה מאוד אנשים עם נכות, לרבות דווקא אנשים שבאים מקבוצת החרשים, שלמרות הנכות שלהם יש להם מספיק כישורים ומספיק רצון והם רכשו את הכושר להשתכר.

איך אפשר למדוד כזה דבר?

כולם מדברים על חרשים בגיל העבודה, אבל שכחנו את הקשישים. האוצר בכלל לא מדבר על הקשישים. כלומר, אדם קשיש לא צריך בבית לא מכשיר שמיעה, לא פקס, לא פעמון דלת מהבהב וכו'. קשיש חרש צריך להישאר בבית ללא כל אביזרים.

איזה גיל נחשב לקשיש?

אישה מגיל 60 וגבר מגיל 65. להם האוצר לא מוכן לתת אף אגורה. אם נסכים לסיכום כלשהו, הוא מדבר רק על גיל עבודה.

בארצות רבות בעולם, מירידה של 40 די.בי. מקבלים מכשיר שמיעה חינם, וכאשר יש ירידה של 80 די.בי. מקבלים קצבה וזה ללא שום בדיקה אחרת.

אני לא רואה כל הצדקה לעשות הבחנה בין אדם עם חרשות שעובד לבין אדם עם חרשות שאיננו עובד, לגבי כל אותם שירותים שהוצעו לנציגי החרשים, כמו סל תקשורת וכן הלאה.

זה שלא עובד מגיע לו יותר, כי זה שעובד משתכר בצורה כלשהי והוא יכול לעזור לעצמו.

אני לא רואה כל הצדקה לעשות את ההבחנה הזאת.

אני חושב שהסכום שהוצע, של 1,500 שקל אחת לחמש שנים, הוא סכום נמוך מאוד. אני רוצה להשוות את קבוצת האנשים עם חרשות לאנשים עם נכות פיזית קשה, שלעיתים מקבלים ממשרד הבריאות השתתפות בעלויות של רכישת אביזרים, כמו השתתפות של 35, 40 ו-50 אלף שקל לכיסא גלגלים. בכובע אחר אני יושב ראש של ועדה של סיוע לבודדים ואנחנו מקבלים עשרות רבות של פניות של אנשים עם חרשות שאין להם כסף לממן - כולל מילדים שלומדים בבית ספר - רכישת מכשירי שמיעה. אנחנו בדרך כלל נותנים כ-4,000 שקל, שגם זה לא מכסה את הכל.

הארגונים מסייעים בידי החרשים לרכוש מכשירי שמיעה?

אני מנהל מרכז "שמע" בתל-אביב. הקמנו מאגר השאלה של מכשירי שמיעה לפרקי זמן קצובים, בעיקר לעולים, משפחות נזקקות וגם למי שאיבד את מכשיר השמיעה שלו. יש לנו מאות מכשירים כאלה וכל ילד שאין לו מכשיר שמיעה יכול לקבל מאיתנו בהשאלה. בפועל, יש משפחות שמחזיקות את המכשיר שנה ושנתיים והן לא מסוגלות להחזיר את המכשיר.

בנוסף, אנחנו עובדים מול קרנות כדי לגייס משאבים, כדי לקנות מכשיר שמיעה לילד. זה מאוד קשה לביצוע כאשר אנחנו מדברים על כ-4,000 ילדים בארץ.

זה התפקיד של הארגונים לסייע ברכישת מכשירי שמיעה. בשביל זה קיימת מדינה ואם הם עושים את זה היום, הם צריכים להפסיק לעשות את זה.

אני מבקש להזכיר לוועדה את חוק שוויון לאנשים עם מוגבלות. במסגרת החוק יש פרק תעסוקה ולפיו נקבע שצריך להתקין תקנות נגישות במקומות עבודה. בוועדת העבודה והרווחה אושרו התקנות והן נמצאות במשרד האוצר ועדיין לא אושרו. בין שאר התקנות יש תקנה לגבי נגישות לאנשים עם לקויי שמיעה.

אני רוצה לתת דוגמה מחיי היום-יום. כולם נתפסים רק למכשירי השמיעה, אבל אתם צריכים להבין שזה רק מתחיל במכשירי השמיעה. אותה מערכת שנודדת כאן, כמו שיש לאחיה קמארה, עלותה כ-10,000 שקלים. בתי משולבת בבית ספר רגיל לחלוטין וההתקנה של מערכת FM עולה 1,500 דולר וזה על חשבוני. בדברים האלה הביטוח הלאומי לא מסייע ליחידים, כך שהעלות מבחינת מכשירי שמיעה ופעמון מהבהב זו רק ההתחלה על מנת שאותם ילדים ואותם מבוגרים יהיו מתוקשרים, אבל בסופו של דבר המטרה של כולנו היא שהם לא יקבלו גמלאות, אלא שהם ישלמו את דמי הביטוח הלאומי.

אני רוצה לחזק את דבריו של אהרון עיני. אנחנו החרשים משלמים ביטוח לאומי ואם אני עובדת או לא עובדת למדינה זה לא צריך לשנות. אנחנו מקיימים את החובות שלנו, אבל בעצם לא מקבלים את הזכויות שלנו.

המאבק של החרשים הוא מאבק מאוד מאוד מכובד במובן הזה שהוא מאבק לזכות להשתלב בחברה בצורה מלאה. דובר כאן על הנושא של עבודה, השתכרות וכושר השתכרות, אבל אנשים שלא מקבלים את היכולת להיות בקשר עם החברה בדברים המינימליים ביותר, איך בכלל אפשר לצפות שהם ישתכרו, שהם יעבדו, שהם יגיעו לראיון עבודה ויפיקו את הפוטנציאל המכסימלי שלהם. המינימום הזה שהם דורשים על מנת להתחיל את החיים, הוא זה שבעצם מעמיד אותם בנקודת הזינוק שבה כולנו, כאנשים רגילים, מתחילים. זה מחויב המציאות שהם יקבלו את זה על מנת שהם יוכלו להשתכר.

בארגון מיח"א מטופלים ילדים מגיל לידה ועד גיל שש, כאשר מכשירי השמיעה שלהם –בדומה לארגון "שמע" – ניתנים על ידי הארגון, לפחות בשנה הראשונה, מתוך בנק המכשירים שנקנה בעיקר מכספי תרומות ולפעמים גם עם סיוע של הביטוח הלאומי.

אני רוצה לסכם את הישיבה. אני מבקש להודות לחברי הכנסת המציעים שגם השתתפו בדיון.

ועדת העבודה, הרווחה והבריאות קוראת למשרד האוצר ולמוסד לביטוח לאומי להיענות לאלתר לתביעות החרשים. לדעת הוועדה ניתן לגשר על הפערים בין הצדדים, פערים שאינם גדולים. העובדה שהשביתה נמשכת כבר למעלה מחודש, ללא התקדמות של ממש, מהווה תעודת עניות לכולנו, לכל היושבים כאן.

יש למנוע את המצב שחרשים ובני משפחותיהם נאלצים לעתור לבג"ץ על מנת לקבל את מה שמגיע להם בזכות, דבר שהובטח להם על ידי הוועדה שהוקמה לטובת העניין הזה.

אני פונה לארגוני החרשים, למשרד האוצר ולמוסד לביטוח לאומי, זה לא מוסיף כבוד לעם ישראל שקבוצה של חרשים שובתת, מתנהגת אומנם בכבוד ולא סוגרת כבישים, אבל נאלצת להמשיך ולשבות. הם מבקשים שיינתן להם מה שמגיע להם בדין. אני מבקש שתתכנסו היום למשא ומתן ותסיימו את העניין, כי לא מדובר בפערים גדולים.

כבוד היושב ראש, אני מבקש להגביל את המשא ומתן בזמן.

אני מבקש שתשבו למשא ומתן עד שייצא עשן לבן. אני מאמין באמונה שלמה שהפערים לא גדולים ושניתן לגשר עליהם. בעזרת הארגונים ובעזרת גופים נוספים ניתן לגשר על הפערים האלה.

אני מציע שכולנו נצביע נגד התוכנית הכלכלית אם הם לא יסיימו את המשא ומתן.

אני מבקשת לתקן. למעט הנושא של ילד נכה, כל הדרישות האחרות אינן לביטוח הלאומי, אלא למשרד העבודה והרווחה ומשרד האוצר. זה לא שייך לביטוח הלאומי.

לביטוח הלאומי אני קורא לסיים את התהליך שנדון בבג"ץ עד הפגרה. לגבי השביתה של החרשים אני קורא לאוצר ולמשרד העבודה והרווחה להתיישב למשא ומתן. לא מדובר בהרבה כסף וזו ההזדמנות לסיים את הנושא. אם השביתה לא תסתיים בהקדם, אני מבקש ממנהלת הוועדה לכנס את הוועדה בשבוע הבא לדיון נוסף, על מנת שנבדוק אם לא חלה התקדמות. אין שום סיבה בעולם להמשיך את השביתה.

אני רוצה להוסיף לסיכום. צריך שגם נעשה משהו לעתיד. צריך שהוועדה תדרוש שצוות בין-משרדי יביא הצעה למדרג אחיד לכל בעלי המוגבלויות במדינת ישראל, על פי איזשהו סידור קיבוצי. כלומר, ללכת להצמדה מלאה בין כל בעלי המוגבלויות, כדי שלא נצטרך כל פעם לריב על סוללה, על מכשיר שמיעה ועל כמה ואיך. המדרג הזה צריך להתאים בין כל סוגי המוגבלויות, אם מצד אחד זה אחוזי נכות או מצד שני דציבלים.

הוועדה דורשת הקמת צוות בין-משרדי שיגדיר באופן אחיד את סוגי המוגבלויות ומה מגיע עבורן.

הדברים נרשמו בפרוטוקול ואנחנו לוקחים את זה לתשומת לבנו.

אני מודה לכל המשתתפים, הישיבה נעולה.



- - - - - - - -





הישיבה ננעלה בשעה 11:15