פרוטוקולים/עבודה/5141



23
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
15.05.02

פרוטוקולים/עבודה/5141
ירושלים, י"ט בסיון, תשס"ב
30 במאי, 2002

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב רביעי

פרוטוקול מספר 509
מישיבת ועדת העבודה והרווחה
יום ד', ד' סיון התשס"ב, 15.5.02, בשעה 09:30

דרי רחוב בישראל - הצעה לסדר היום של ח"כ דוד מגן - ישיבה משותפת של ועדת העליה, הקליטה והתפוצות וועדת העבודה, הרווחה והבריאות.

חברי הוועדה: דוד טל - היו"ר
דוד מגן

יצחק וקנין - סגן שר העבודה והרווחה
גרציאלה פלר - מפקחת בשירות פרט ומשפחה, משרד העבודה והרווחה
שרה כהן - מנהלת מחלקת רווחה, המשרד לקליטת העליה
מירה קידר - מנהלת אגף רווחה באגף לפעילות הקליטה, הסוכנות היהודית
מרים זינגר - משרד הבריאות
חנה דור - רשות הקליטה העירונית, עיריית ירושלים
בני אברהמי - עיריית תל אביב
מיכל לטה - עיריית תל אביב
עדית דיין - עובדת סוציאלית
נדים שיבן - עובד סוציאלי
מרים קליין - מנהלת בית השנטי
שמואל שיינטוב - עמותת "עלם"
אפרת שפרוט - עמותת "עלם"
אלכסיי פלט
קלרה פלדמן - שלטון מקומי

שירלי אברמי

מילת - הקלטות ותמלול












דרי רחוב בישראל - הצעה לסדר היום של ח"כ דוד מגן

אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת. על סדר יומנו הצעה לסדר היום של מר דוד מגן, שמגיעה לוועדה משותפת של ועדת העבודה, הרווחה והבריאות וועדת העלייה, הקליטה והתפוצות, בנושא דרי רחוב בישראל. מר דוד מגן, תציג בבקשה על הבעיה.

האמת היא שכבר בכנסת הקודמת ניסיתי להצביע על תופעה שהולכת ומסתמנת בחוצות ערינו, וכשראיתי שלפי נתונים של משרד העבודה והרווחה ומרכז שלטון מקומי, מספר דרי הרחוב חצה את גבול 2,100, או ליתר דיוק, המספר שקראתי הוא 2,153 איש, ועם כל העניינים המלווים בכך - תופעה חברתית קשה ביותר, הרושם שזה עושה על בני הנוער, הרושם שזה עושה על התיירות - שבשלב זה איננה מסיבות אחרות - הטרגדיות של אנשים שפשוט מתים ברחוב, מקור, משכרות וכיוצא בזה. חשבתי שאת התופעה הזו צריך לעקור מן השורש, הכנסת צריכה להתייחס אליה במסגרת הוועדה המשותפת שהוקמה.

מרכז מחקר ומידע של הכנסת עשה עבודה אשר את עיקר פרטיה הצגתי במליאה, ודיברתי עם מר דוד טל - אני חושב שכדאי להשתמש במסמכים ובנתונים, שחלקם הגדול לוקטו מהאגפים השונים, במיוחד במשרד העבודה והרווחה והרשויות המקומיות. יש "לאחוז את השור בקרניו" ולעקור את התופעה הזאת.

הבעיה, מר דוד מגן, שלעקור את התופעה, יש בעיה תקציבית קשה - ומיד ודאי יתייחס לזה סגן שר העבודה והרווחה. גם אני קראתי את הנתונים ונאמר שבעצם תכניות יש - והן רבות אפילו - רק מקורות אין. לכן אם אנחנו לא דואגים קודם כל לתקציבים - והתקציב עומד על 4 מיליון שקל, אלא אם כן השתנה משהו?

לא השתנה - 4 מיליון.

לא השתנה. לכן אם התקציב עומד ברמה הזו, אמנם יש תכניות, אבל אי אפשר להוציא אותן מהכוח אל הפועל אם אין אפשרות לתקצב אותן. אז אולי נשמע מסגן השר קודם כל את עמדת המשרד, ולאחר מכן, אם יש מקום, אם יש אפשרות, עם כל התקציב המתוח שיש לנו ועם כל הבעיות האחרות שיש לנו - וזה ברור לי שאם אנחנו נאשר כרגע העברת תקציב לסעיף התקציבי הזה, אנחנו נגרע את זה ממקום אחר. השאלה אם יש מקומות שאפשר באמת לגרוע ולהעביר לנושא הכל כך חשוב הזה. לאחר מכן נדון בניסיון אולי של פתרונות בנושא הזה.

אכן, מר דוד מגן העלה את הנושא הזה לסדר היום, ובמסגרת הדיון אני השבתי לו על ההצעה לסדר היום. ובכן הבעיה היא מאד קשה. לצערנו המגמה של העלייה בשנים האחרונות נובעת בחלקה הגדול מהעלייה מחבר העמים, ואנחנו מוצאים - לא בכדי הביאו את הוועדה לקליטה ועלייה של הכנסת גם לדיון הזה - אני חושב שזה חשוב.

התופעה הייתה במימדים קטנים, לא הייתה במימדים שאנחנו רואים אותם היום - כדי לסבר את האוזן, שני שלישים מדרי הרחוב הם עולי חבר העמים - זה מצביע על מגמה מאד מאד ברורה, ולצערנו הרב, כולנו יודעים את הגזרות הכלכליות האחרונות, והגזרות האלו לא פוסחות גם על המשרד שלנו. המשרד שלנו נאלץ לקצץ פעם שניה ופעם שלישית, ואני רוצה להגיד לכם, בכל תחום שניגע במשרד, הפגיעה היא קשה - בכל תחום: בילדים המפגרים, בנוער מנותק - שחלקו שייך לדרי הרחוב - ולכן אני לא יכול להביא איזה בשורה לוועדה, להגיד שיהיה שינוי תקציבי, או תוספת תקציבית לסעיף הזה, מאחר ואין לנו מאיפה לקחת ולהעביר מסעיף אחר.

להערכתי, התופעה היא תופעה מאד קשה, אבל חלק מהפתרונות שמוצעים לדרי הרחוב, לא תמיד אותו דייר רחוב רוצה לקבל את הטיפול - חלקם מסרבים לקבל טיפול, חלקם לא מעונינים בטיפול, חלקם מעדיפים להישאר במצב שהם נמצאים. לא תמיד אפשר לכפות עליהם את זה. אפשר לכפות על ידי הליך מסוים, שעובד סוציאלי פועל, אבל בדרך כלל קשה לכפות עליהם את היציאה מהרחוב ולהיכנס למסגרת מסודרת.

אין ספק שאם יהיו תוספות תקציביות, גם הנושא הזה יקבל את תשומת הלב הנדרשת לו. כרגע המשרד לא ייתן תוספת תקציבית לסעיף הזה - אני אומר את הדברים בצורה ברורה על מנת שלא נחיה באיזה שהיא אשליה שנוכל לתת תוספת מסוימת. יתרה מזה, הייתה הבטחה שנקבל תוספת תקציבית השנה של 750 מיליון לכל הסעיפים במשרד - לצערנו עד לרגע זה הנושא הזה לא אושר. אני מעריך שאם התקציב הזה יאושר, אז גם הקטע הזה ששייך לדרי הרחוב יקבל את התוספת המתאימה לו.

תודה רבה אדוני, יש לי רק מספר שאלות ברשותך. מתוך הנתונים שהובאו לידינו, נאמר שמשך הטיפול בדרי הרחוב הוא בין חצי שנה לשנה. השאלה שלי מה לאחר שנה עושים עם אותם אנשים? האם הם נכנסים לסבב חדש, או שלאחר חצי שנה הם בעצם נזרקים עוד פעם לרחוב, ללא טיפול, או שאולי יש פתרון אחר.

בדרך כלל הטיפול הוא חצי שנה ראשונה - אנחנו נותנים את כל הסיוע, את כל הלוגיסטיקה מסביב. אבל אחרי שמסתימת התקופה הזו, השירותים הסוציאליים דרך העיריות - אנחנו פועלים בכל התחומים על מנת למצוא מסגרת מתאימה, או אפילו תעסוקה, או אפילו להחזיר את אותו דייר רחוב לביתו.

מה שאדוני אומר, בעצם לאחר חצי שנה-שנה יש לו סידור, והוא נמצא באיזה שהוא סידור - פתרון כזה או אחר?

ברור. רבותיי תראו, כל נגזרת שלא ניקח, בכל תקציב במשרד אצלנו, זה נגזר של תקציב. אם יהיו תוספות תקציביות, נוכל לתת מענה. הבעיה שבמסגרת הקיימת אין לנו אפשרות לתת תוספת תקציבית, או לתת מסגרת שמעבר ל6- חודשים. אם אנחנו ניתן מסגרת מעבר ל6- חודשים, לצערנו הרב נמצא את עצמנו שאנחנו מטפלים בפחות דרי רחוב.

האם אתם מעבירים את הכסף הזה לרשויות המקומיות והן פועלות?

כן.

אני פעם הייתי חבר מועצת עיר - אדוני ודאי יודע - היו הרבה מאד כספים של רשויות שונות, כמו משרד העבודה והרווחה, כמו חינוך - היות והם לא היו צבועים, אז זה היה נכנס למכבסה הכללית של העירייה, והעירייה לפי ראות עיניה, לפי סדר העדיפות שהיא קבעה - ברצותה נתנה את הכסף הזה, ברצותה לא נתנה. האם הכסף הזה של דרי רחוב הוא צבוע ומיועד רק לדרי רחוב ואי אפשר להשתמש בו לצרכים אחרים?

הוא צבוע. אני יכול להגיד לך שברוב המקרים העיריות אפילו מוסיפות תקציבים משלהם.

כן, בנושא רווחה אני יודע שהם מוסיפים. במקום 25-75 עיריית ראשון לציון נותנת הפוך.

אני לא יכול לבוא בטענות לרשויות, כי אני חושב שבסך הכל הרשויות קורסות, במיוחד בתקציבי הרווחה. מי ששמע הבוקר את ראש עיריית ירושלים, מבין על איזה מצוקות אנחנו מדברים.

אני חושב שהמדיניות צריכה להיות מדיניות ממשלתית. לי אין ספק שהמדינה חייבת לשנות פאזה בנושא החברתי בכלל ולהבין שכל קיצוץ בכל תחום במסגרת הרווחה, פוגע בגדול. אני חושב שכבודו יודע מה אנחנו עושים על מנת שלא יהיו הקיצוצים האלה.

כן. אני שותף לאנשי המשרד לגבי המאבקים שיש לנו עם האוצר לגבי סעיפים שונים בנושא רווחה. עוד שאלה ברשותך, האם יש איגום משאבים בנושא הזה, או שיש כספים שנמצאים אצל ביטוח לאומי, משרד העבודה והרווחה, אולי משרד כזה או אחר, והאם יש תאום בין כל הגורמים - משטרה, בתי חולים, פיקוח עירוני, אזרחי, אולי עמותות כאלה ואחרות? האם הם עובדים בתיאום, או שכל אחד עושה שבת לעצמו?

להערכתי יש תאום מוחלט. ברגע שעובד סוציאלי מטפל בנושא הזה, אז הוא מטפל מול כל הרשויות - מול הביטוח הלאומי, מול המשטרה, מול כל הגורמים שאמורים לטפל בעניין. אין ספק שבלי שיתוף פעולה של כל הגורמים, לא נוכל לצאת מהסבך הזה של דרי רחוב.

איך שלא יהיה, אתה צודק, הבעיה המרכזית היא בעיה תקציבית, שאם נוכל לאגם במסגרת התקציב הזה, להכפיל אותו, לתת אפילו תוספת של 50%, להערכתי נוכל להקטין את התופעה הזאת של דרי הרחוב.

רבותיי, אני פותח את הדיון. גברת קלרה פלדמן מהשלטון המקומי בבקשה.

אני מבקשת להתייחס קודם כל באופן כללי. אני קוראת את הנתונים מהפרטים של משרד העבודה והרווחה, נכון לחודש מרץ - סיכום ארצי שמשרד הרווחה מעביר לרשויות המקומיות. תקציב הרווחה לרשויות המקומיות בנושא של דרי רחוב לשנת 2002 הוא 2,804,000 שקל. בשנת 2001 התקציב היה 3,900,000 שקל.

הרשויות המקומיות, על פי פלט חודש מרץ של משרד העבודה והרווחה, הוציאו 1,874,000 שקל, שזה מתייחס להוצאות של חודשיים ולא של 3 חודשים. זה אומר שההוצאות בגין דרי רחוב עד סוף השנה יגיעו לסדר גודל של 10-11 מיליון שקל. במשך חודשיים, הרשויות המקומיות הוציאו כמעט 70% מהתקציב שלהם, כך שההשתתפות שלהם לא 75-25, אלא ההשתתפות שלהם היא כמעט אבסולוטית בנושא הזה - גם בנושאים אחרים, אבל היום אנחנו מדברים רק על הנושא הזה.

השירותים של דרי רחוב בחודש הבא ייסגרו בכל הארץ - המשמעות של זה שהעיריות לא מסוגלות לממן את הפעילות הזאת. אנשים שנמצאים בסידורים ברחבי הרשויות המקומיות, בהתאם למדיניות המשרד, יישלחו בחזרה לרחוב.

את רוצה לומר לי, גבירתי, שלדוגמה בראשון לציון יהיו דרי רחוב שישנו על הספסלים ברחובות והעירייה לא תעשה דבר אתם?

משמעות הדבר שלגירעון הגדול הזה שהרשויות המקומיות מממנות - ולא רק בסעיף של דרי רחוב - יש להניח שאם זה היה רק נושא אחד, אולי הרשויות המקומיות עוד היו יכולות להתמודד, למרות שכולנו יודעים את מצבם - אבל משמעות הדבר שהם צריכים לסגור את השירות הזה, כי הם לא יכולים לממן את ההוצאה הזאת. זה אומר שאנשים יחזרו להיות ברחובות, שזה ממש אסון, מכיוון שאנשים שעברו תהליכים של שיקום - אם נתייחס לתקופת החירום שאנחנו נמצאים בה ויותר ויותר אנשים נזקקים לשירות הזה, ויותר מסוכן להם בעצמם, על פי תפיסתם, להיות ברחוב - הדבר הוא איום ונורא.

מעבר לזה, תהליך השיקום של אדם כזה - ואת זה נשמע מאנשי הרשויות, אבל רק במילה אחת - זה לא חצי שנה וזה לא שנה, זה תהליך ארוך - זה יכול להיות שנתיים ושלוש, ויש כשלונות, אבל יש גם הרבה הצלחות. יותר מכל, לנושא של תעסוקה המשרד מעולם לא תקצב לנושא של דרי רחוב אפילו אגורה אחת. כלומר, הנושא הזה בכלל לא נכנס לסל השירותים של דרי רחוב.

שלום לכם. שמי נדים ואני אחראי על טיפול בדרי רחוב בעיריית ירושלים, אגף הרווחה. תרשו לי תחילה לומר שהמצב חמור ביותר, ולא כפי שהוצג - כן יש כסף, אין כסף - בירושלים מטפלים מידי שנה בכ300- דרי רחוב, שזה רוב דרי הרחוב בירושלים. פותחה מערכת של שירותים לתפארת בירושלים, החל ממקלט ועד למרכז אבחון ושיקום - עובדים סוציאליים מלווים את האנשים, עד לשיקומם בקהילה, בחלק מהמקרים לשכור דירה ולמצוא את עצמם חזרה בקהילה וכן הלאה - זו השקעה רבת מאמץ של הרבה עובדים שעושים במלאכה.

משרד העבודה והרווחה תקצב את מערכת דרי הרחוב בירושלים, ב3- שנים האחרונות - לפני 3 שנים תקצב ב800,000- שקל מתוך הוצאות של כמיליון שקל, בשנת 2000 הוא נתן כ600,000- שקל, בשנת 2001 תקצב בכ600,000- שקל, ואנחנו רואים השנה תקצוב של כ400,000- שקל, מה שאומר שהתקצוב של המשרד הולך ויורד עם השנים, למרות שבעצם דרי הרחוב שאנחנו מגיעים אליהם, מספרם הולך וגדל מידי שנה בשנה, המאמצים המושקעים באנשים האלה הולכים וגדלים.

עיריית ירושלים לקחה על עצמה, מעבר ל25%- המתחייבים להשלמת שירותים של משרד העבודה והרווחה מתקצב, אבל יש גבול לכמה העירייה מסוגלת במצבה הכלכלי - וזה לא סוד.

המשמעות המעשית בירושלים - אם לא נקבל תקציב הולך, דרי הרחוב בירושלים, לצערי הרב יצטרכו לעבור - אנחנו לא נפקיר אותם ברחוב - למשכן זמני באוהל, מול האוצר, מול משרד העבודה והרווחה, ואולי שם נוכל לתת להם ישועה. תודה.

תודה לך. גברת גרציאלה פלר בבקשה.

במשך השנים, דרי הרחוב בארץ - ואני מדברת על כל הארץ - מספרם גדל. יש לנו דברים מאד יפים במשרד העבודה והרווחה, יש כח אדם, גם דרך הרשויות המקומיות - מאד נאמנים ומאד טובים, עם הכשרה שעברו בעבר, לטפל בדרי רחוב, הבעיה שלנו באמת היא תקציבית.

האם מה שנאמר על ידי ועל ידי סגן השר שהתקציב הוא 3.9 מיליון הוא הנכון? או שאולי מה שאמרה גברת קלרה פלדמן הוא הנכון?

התקציב הוא 3.5 מיליון שקל ואנחנו מקבלים עזרה ממשרד הקליטה של 500,000 שקל לשנה, שאני מאד מקווה שגם השנה אנחנו נקבל אותו.

מדוע שמשרד הקליטה לא ישתתפו ב50%-? מה גם שרובם עולים חדשים.

בשנת 2001 היו בין 75-80% עולים חדשים.

בהגדרה של עולים חדשים מתייחסים למי שעלה ב12- השנים האחרונות, זאת אומרת, אנחנו לא מדברים על עולה חדש, אנחנו מדברים על מי שעלה משנת 1989 לארץ.

אנחנו בוועדת העבודה והרווחה לא מבחינים בזה, אבל היות והוועדה הזו היא משותפת, אז אנחנו מנסים לנצל את המשאבים של משרד העלייה והקליטה לטובת העניין הזה, שיש לו קשר אינטגרלי למשרד.

ברשותך, אחר כך אני גם אתייחס לזה.

כדי לשמר מה שקיים עד היום, ועוד פעם אני חוזרת על מה שכבר נאמר: הטיפול לדרי רחוב הוא לא חצי שנה וזה לא שנה - כדי שאנחנו נוכל לשקם את האדם, להחזיר אותו לקהילה לתפקוד מלא, זה לוקח באמת 3-4 שנים.

כשאת אומרת תפקוד מלא, למה הכוונה?

הכוונה בן אדם שיכול לשכור דירה ולתפקד, לעבוד, לבשל, להקים משפחה אם הוא רוצה, תפקוד מלא כמו כל אדם רגיל.

זה מצוין, אבל אני חושב שדי לי, בגלל החוסר במשאבים הללו, אם הצלחת להוציא את האדם הזה מהרחוב ולהעביר אותו למקום מגורים זמני, או זמני-קבוע, ואולי גם הכשרה לעבודה, אבל די לי שהוא לא יישן ברחוב - יש לנו הרבה מובטלים, אבל הסטטוס שלו כבר לא יהיה אותו דבר - אני חושב שגם זה הישג בפני עצמו. אני לא מצפה שכל אדם שהיה דייר רחוב, שמחר יהפוך להיות אקדמאי ועובד הי-טק.

משרד השיכון עוזר לנו בהגדלה של שכר דירה סוציאלית לדרי רחוב למשך שנתיים. זאת אומרת שאנשים שיכולים לתפקד ולהיות תחת פיקוח המחלקות לשירותים חברתיים ברשויות המקומיות

הוא משלם את כל שכר הדירה?

לא. הוא משלם, במקום 600 ומשהו שקל, שכל אזרח בישראל מקבל, דר רחוב מקבל 1,200 שקל לחודש.

שאני מבין שזה בבחינת קיצוץ. דובר על קיצוץ לאורך ולרוחב גם במשפחות חד הוריות, אני מקווה שזה לא יצא לפועל.

זה לא מסתדר לי - ב1,200- שקל הוא צריך לשכור דירה?

נכון.

האם יש חדרים או דירות שאפשר לשכור אותם ב1,200- שקל?

ברור שאין, אבל הרבה מאד פעמים מה שאנחנו עושים זה עם 2-3 כאלה, כדירות לווין, כמו הפתרון שאתה נותן, שזה בעצם דירות לווין. אנחנו מאכסנים 2-3 איש, אז עם שכר הדירה של שלושתם אפשר לשכור דירה. אדם אחד בטוח שלא יכול לשכור דירה בסכום הזה.

ברור לנו שישנם רבים שלא נוכל לשקם. אחת מהתוכניות שלנו, שלא יצאה לפועל, זה "בית לחיים לדרי רחוב". כמובן שבגלל חוסר תקציב

יש הרבה תכניות שלכם שמוכנות, אבל אין כסף אז אתם לא מבצעים אותם.

נכון - אין כסף אז יש לנו בעיה. עקב זה אנחנו רואים הרבה מאד אנשים - יש לנו שני מרכזים ארציים: אחד שהוא הוסטל לדרי רחוב, שהוא בפתח תקווה, ששם אנשים כבר יוצאים לעבודה - זה החלק האחרון של תהליך השיקום של האדם.

האם מספר דרי הרחוב נמצא כל הזמן במגמה של עלייה?

כן.

גם אם אין לנו עלייה מחבר העמים?

כן.

מפני שהייתי אומר שמי שהגיע ורצה להיות דייר רחוב, אז הפך להיות דייר רחוב. עכשיו זה נגמר, אין עלייה יותר, העלייה הרבה יותר מצומצמת.

אני דוקטור בני אברהמי, אני מנהל רשות ההתמכרויות, שיקום האסיר ודרי רחוב בעיריית תל אביב. קודם כל נתונים - נמסר כאן על ידי נציג ירושלים, ששם יש את מרבית דרי הרחוב - ובכן, מהנתונים שאני מסרתי לחברי הוועדה, בשנת 2001 אנחנו טיפלנו בתל אביב בלבד ב930- דרי רחוב, ואנחנו נמצאים במגמת עלייה קבועה במשך 5 השנים האחרונות של 25% בשנה במספרם של דרי הרחוב, כך שבערך מחצית מכל דרי הרחוב במדינת ישראל מגיעים לתל אביב. תל אביב כידוע היא לא עיר, היא מרכז, היא מגנט, היא סופחת לתוכה את דרי הרחוב. אז זה הנתון הראשון שחשוב לזכור

האם הם מתרכזים בתל אביב באזור מסוים?

בכל העיר. אנחנו רואים אותם בצמתים, אנחנו רואים אותם ברמזורים, אנחנו רואים אותם על שפת הים, כמעט בכל מקום.

אני יכול לראות אותם בכפר שלם ובשכונת התקווה גם?

בוודאי, ובאותה מידה בצפון העיר, אנחנו מוצאים אותם במקבצים כאלה ואחרים גם בצפונה של העיר.

נתון נוסף שחשוב לציין אותו שבאמת 70% מהם הם עולים מארצות חבר העמים, ולמרבית הצער - אנחנו בדקנו כ500- דרי רחוב - מסתבר ש225- מתוכם עלו ארצה מכורים כבר. כלומר, הבעיה היא לא רק בעיה של כשלון העלייה והפיכתם לדרי רחוב, אלא בעצם, מסיבות שלנו לא מחוורות עד היום, הסוכנות היהודית כנראה לא בודקת אותם מספיק טוב טרם עלייתם, ובעצם מביאים לנו ארצה דרי רחוב שמכורים לסמים ואלכוהול. הם באים אלינו - יושבת לידי מנהלת היחידה לדרי רחוב בעיריית תל אביב - יומיים אחרי עלייתם, והיא שואלת: מתי הגעתם ארצה? שלשום. ומה יש לכם? אנחנו מכורים להרואין ולכן אנחנו ברחוב. זו בעיה שאני חושב שצריכים לתת עליה את הדעת.

כתוצאה מכך, זה לא רק שהתקציבים לטיפול בדרי הרחוב הם סטטיים, או אפילו נמוכים יותר,

אני רוצה רק להבין - אדוני מציע שנעשה סלקציה בחבר העמים ואנשים כאלה לא נביא?

אני בפירוש חושב שצריכים למיין ביתר קפידה את האנשים שרוצים לעלות ארצה.

זה אפשרי, השאלה אם זה נכון. כל עוד שמדובר ביהודים, אני חושב שמדינת ישראל היא המדינה של אותם יהודים ויש לנו איזה שהיא אחריות עליהם.

בדקתי את חוק השבות - בחוק השבות ישנו תיקון שבו נאמר שאם העולה המיועד עלול להוות סכנה לבריאות הציבור, מותר שלא להעלותו. לא משתמשים בסעיף הזה, אבל מותר, מותר לבוא ולומר לאותו אדם: סליחה, אבל אותך אנחנו לא יכולים להעלות ארצה.

אני שומע את זה בפעם הראשונה. אני אגיד לך את האמת, לי יש טראומה - אני קראתי ספר של אלוף משנה, שעשה גם עבודה אוניברסיטאית - הוא הביא הרבה מאד דוקומנטים בנושא הזה משנות ה50-, שעלו דווקא מצפון אפריקה בזמנו, ואיך הייתה התייחסות הסוכנות לגבי עולים מצפון אפריקה. זאת אומרת, עולה שלא היה מספיק צעיר ולא מספיק חזק, עשו סלקציה ולא העלו אותו, והיו אפילו הגדרות כמו: אבק אדם לא נעלה לכאן - אני לא רוצה להשתמש בעוד ביטויים

שר הפנים הראשון אמר את זה.

האמת היא שלפני כ3- שנים - אתם יודעים, דרכם של חברי כנסת שבזמן דיונים על תקציב - הרי בשלב מסוים אין כבר מה לומר על התקציב, אבל היות והדיונים הם סביב השעון, אז מגיעים ל1-2 בלילה ואין על מה לדבר בתקציב, אז אני קראתי מאותו ספר כמה פרקים, שהצגתי בצורה חדה ואמרתי מראש - אני לא אומר את זה חס וחלילה כדי לנגח בעבר, אף על פי שלדעתי מה שעשו זו הייתה בושה למערכת כולה, למדינה כולה - אבל אני אומר את זה כדי שנלמד מהדבר הזה מה אסור לנו לעשות עם עולים אחרים - לא משנה מבחינתי אם הם מחבר העמים, מתוניסיה, מתימן, או מכל מקום אחר בעולם, ולו בלבד שיהיו יהודים - אז אנחנו צריכים להימנע מהדבר הזה.

בבקשה - אם כך, שיתנו את התקציבים ההולמים כדי לטפל באותם מכורים שמגיעים ארצה, אבל אי אפשר גם להביא אותם וגם לא לטפל בהם.

דבר נוסף שרציתי לומר - כשאנחנו מדברים על דרי רחוב, זה לא רק תקציבים לשכירת דירה, או לטפל בהם. מקצצים לנו באופן קבוע גם בתקציבי הגמילה מאלכוהול וסמים, ומבלי שנצליח לגמול אותם, גם לא נוכל לטפל בהם, זה מובן.

האם אדוני יכול להצביע על איזה שהיא הצלחה בגמילה?

בפירוש כן - אנחנו מדברים היום על סדר גודל של כ35%- הצלחה בקרב נגמלי סמים. משרד העבודה והרווחה כמובן שותף שלנו לעניין הזה.

את רוב הכסף אנחנו נותנים.

בוודאי - ישנן הצלחות מוכחות.

הוא רוצה להגיד שאתה שותף שלו - אם כל הכסף כמעט מגיע ממנו.

לא בעיריית תל אביב. בעיריית תל אביב רוב הכסף הוא של העירייה, וזו הנקודה שאני רוצה בעצם לומר. כל הזמן באים ואומרים לנו: אתם עיריית תל אביב, טפלו בדרי הרחוב. אבל דרי הרחוב אינם תל אביבים. הם מגיעים לתל אביב, אבל הם לא תושבי תל אביב.

מר בני אברהמי, זה נכון. גם מה שגברת קלרה פלדמן אמרה נכון, ואני מכיר את זה גם מקרוב - השלטון המקומי נכנס הרבה מאד פעמים בנעליו של השלטון המרכזי. אבל מה לעשות, אני חושב שכל ראש עיר שנבחר, הוא לא נבחר רק לפנות אשפה ולהדליק את התאורה ברחוב. יש עוד כמה מטרות והוא קובע סדר עדיפות מה הוא כן עושה בכספים של העירייה שלו.

אין שום ספק שמבחינת הסדר והחוק העיריות עושות כמעט תמיד - אני חושב שאפשר לעשות כמעט הכללה - ברור לי שיש הרבה מאד עיריות שנותנות הרבה מעבר למה שהן מחויבות לתת בהרבה נושאים - זה לא רק חינוך, זה לא רק רווחה

אבל הבעיה היא של הקצאת המשאבים בתוך המשרד. אם כ60%- מקרב דרי הרחוב מגיעים לתל אביב, אז 60% מכספי הממשלה צריכים להגיע לתל אביב.

מה התקציב של תל אביב ממשרד העבודה והרווחה? כמה אתם מקבלים עבור דרי הרחוב?

אנחנו מקבלים סדר גודל של 800,000 שקל.

אתם מקבלים 20% מכלל התקציב. יותר אפילו, 25%. אתם וירושלים לוקחים כמעט חצי מהתקציב.

אבל 60% מדרי הרחוב נמצאים בתל אביב, מדוע שנקבל רק 20%?

מציין סגן השר שאתם וירושלים מהווים 50% מהתקציב.

יש דיספרופורציה מול ירושלים, כי אנחנו מטפלים בפי 3 דרי רחוב מאשר ירושלים.

אין ספק שהבעיה הקריטית היא תל אביב, ירושלים אחריה. הבעיה של דרי הרחוב עלתה בשנים האחרונות בכל רחבי הארץ. הייתי לוקח את לוד, הייתי לוקח מקומות אחרים שיש עלייה גדולה מאד. לצערנו הרב, המצב הכלכלי במדינה יש לו השלכה גם בנושא הזה. האבטלה הגואה, זה הולך לאורך ולרוחב, ואין היום עיר במדינת ישראל שאין דרי רחוב. אנחנו צריכים לתת מענה, אז אם אנחנו מפנים את המשאבים למקומות אחרים, כדי לתת פתרון מינימלי, אז אין ספק שזה פוגע בגדולים.

שמי שרה כהן, אני מנהלת שירותיה הרווחה במשרד הקליטה. אני מוכרחה להגיד שאני בסך הכל רואה את המשרד שלנו כשותף לאורך פרק זמן מאד ממושך בטיפול ובסיוע לעולים דרי רחוב. בהחלט שותף כיוון שגם על פי ההוראות, האחריות הפורמלית לטיפול ולסיוע היא על משרד העבודה והרווחה, ויש הוראות מפורטות.

בגלל שאנחנו היינו ערים לשיעור העולים בקרב דרי הרחוב, יש התגייסות של משרד הקליטה, גם ברמה של תקציבים ישירים לנושא הזה, וגם ברמה של תשומות שניתנות באמצעות הפעילות של העובדים הסוציאליים שלנו ומיצוי זכאויות וסיועים פנימיים בתוך המשרד. אני בהחלט רואה כאן גם תקציבים ישירים וגם תקציבים שניתנים מתוך המערכת שלנו פר אדם, מול כל בעיה שהוא מעלה מול המערכת שלנו.

אנחנו אף פעם לא נוכל להיות שווי ערך בתקציב שלנו מול משרד העבודה והרווחה. התקציב של משרד הקליטה הוא בוודאי לא באותו סדר גודל של משרד העבודה והרווחה, וגם כך זה בהחלט גוזל סכום כסף לא מבוטל, שאנחנו בשיניים כבר משמרים אותו מזה מספר שנים ומעבירים אותו למשרד העבודה והרווחה.

מה התקציב אצלכם?

אין לנו סעיף תקציבי ייחודי לנושא הזה, הוא מתוך התקציבים שלנו של קליטה בקהילה, ואני אשקף לך איך זה מועבר.

סליחה, אני אומר שחלק מהכספים לא מנותבים נכון לפעולה הספציפית של דרי הרחוב. זו פעולה גם של משרד הקליטה, גם של משרד העבודה. אני הייתי מציע שייעשה איגום משאבים - צריך לשבת ביחד ולחשוב איך מאגמים את המשאבים של כמה משרדים ביחד, גם משרד השיכון בנושא של הסיוע בדיור, ולבדוק - אני מאמין שאם נעשה איגום משאבים, נוכל להגיע לתפוקה הרבה יותר גדולה של הטיפול.

אני רוצה ברשותך בכל אופן להרחיב. אני חושבת שהמשאבים שקופים וגלויים וידועים למשרד העבודה והרווחה. התקציב שלנו שעובר למשרד העבודה והרווחה, מבחינתי הוא תקציב שהאחריות לניצול שלו באמצעות המערכת שלכם - אני לא מתערבת בשיקול הדעת של התקציב שאני מעבירה אותו למשרד העבודה והרווחה.
בנוסף לחצי מיליון הללו שמועברים, אנחנו גם מגייסים ממקורות שונים, גם מול הרשויות המקומיות ישירות. עיריית תל אביב לדוגמה מקבלת מאיתנו מזה מספר שנים תקציב של כ100,000- שקל - בשנה שעברה 120,000 שקל - עבור פעילות של עובד סוציאלי דובר שפה, לליווי האוכלוסייה אצלם.

בנוסף גייסנו מתקציבי העזבונות עבור 3 ישובים נוספים, שנתנו סטרט-אפ לסיוע ישיר לישוב. אנחנו סייענו להקמה של המקלט בחדרה בשנה שעברה, בסך של 133,000 שקל

סליחה, זה מרכז לטיפול, זה לא מקלט בחדרה.

למקלט ולטיפול בעולים בחדרה. גם השנה נסייע בסך 50,000 לחדרה, והשנה ניתן תוספת לשני מקומות נוספים, שזה ראשון לציון, שהקימו השנה מרכז חדש, וגם נצרת עלית, שבהחלט אין לה אמנם מרכז מובנה, אבל הם מטפלים בקהל מאד רחב של עולים שמצויים ברשות.

הגשנו גם בקשה נוספת לעזבונות, כדי לאפשר לנו מתקציב העזבונות סכומי סיוע, שאפשר יהיה לנתב אותם, מבחינתנו, לרשויות המקומיות - זה הועבר מטעם המשרד כהמלצה לוועדת העזבונות, אנחנו רק יכולים לקוות שגם כאן יוקדש סכום כסף יחסית משמעותי, שאפשר יהיה להעביר אותו לרשויות המקומיות.

אני אעשה את זה מאד קצר - אני בעצם הגעתי מהשטח. אני חושבת שעם כל הכבוד לכל הוועדה, אני חושבת שצריך לשמוע גם חברה מהשטח. מה שאני רוצה להגיד, שהוא מאד חשוב - אני לא מתעסקת עם משרדי בריאות, קליטה, רווחה, זה לא הקטע - אני יודע בתכל'ס מה קורה. אני יודעת שבתכל'ס, בשעה 1-2 בלילה, הכתובת היחידה שמשטרת ירקון תל אביב יכולה להפנות, או לבית השנטי, או לגגון. אין אלטרנטיבות אחרות בכל תל אביב. אני לא יודעת מה יודעים מעבר לזה, זה מה שאני רואה בשטח. גגון עושה עבודה מדהימה, ולנוער עד גיל 21 מגיעים אלינו.

המספרים כל הזמן עולים, המצב של הנוער - אני לא מדברת על מבוגרים, אני מדברת מגיל 14-15 עד 21.

אני חושב שההגדרה של דייר רחוב זה מגיל 18.

אז אני מנסה פה להגיד לכם שתקטינו את הגיל - הם הרבה יותר בנוער צעיר, לפחות בקרב עולי חבר העמים - ממה שחושבים. המצב הוא מאד קשה.

אני חושב שיכול מאד להיות שאם את מדברת על ילדים שעוזבים את הבית ובורחים מהבית, רבים עם ההורים, מתכסחים עם אבא ואימא.

לא, אני מדברת שגם האימא היא דיירת רחוב, אני מדברת על סימפטום שחוזר על עצמו במשפחה. אני רק נותנת נקודות, אני רוצה שהילד ידבר - הוא בן 19, הוא נמצא בטווח שאתם מדברים עליו - אבל אני יכולה להגיד שזה עולה משנה לשנה, אני יכולה להגיד שהגיל 18-21 שאין לו המעט אלטרנטיבות בארץ, במיוחד לבנים - לבנות יש קצת אלטרנטיבות, לבנים אין במדינת ישראל אלטרנטיבות - אין את היכולת לטפל בזה, זה רק עולה.

מבחינתי אין כמעט עובדים סוציאליים שמדברים רוסית, שאפשר לדבר איתם ולתקשר איתם, ומבחינתי במשרד הקליטה היו צריכים לחשוב על זה שכשיש עלייה, הולכות להיות בעיות כאלה וכאלה, ולהביא לשירות הציבור, להשקיע יותר בעובדים סוציאלים, גם במגזר החילוני, גם במגזר הדתי - אין עם מי לדבר מבחינת הקטע של השפות.

אני לא יודע לדבר על המגזר הרוסי - תכף נשמע אולי את סגן השר - אבל אני יודע שלמגזר הדתי החרדי יש מעבר להכשרה - לימודים גבוהים, אקדמאיים של נשים שמכשירים אותם לעבודה סוציאלית.

אני אגיד לך נקודה אחת ונסיים את הנושא, כי זה לא בדיוק הנושא. אני אגיד לך נקודה מאד חשובה, שאני שמחה שאני אומרת אותה - לי מאד כואב לקבל דתיים בני 18-19 מבני ברק או ירושלים, שהיו כמה ימים ברחוב והגיעו לבית השנטי, כשבעצם לא זו הכתובת שלהם. היה גילוי עריות אצלם במשפחה ובגלל זה הם חיו ברחוב, והם מפחדים להודיע את זה הלאה. אין להם מקלטים בגלל שהם מפחדים שלאחיות במשפחה לא יהיה להם שידוך, או יהיה איזה שהוא מצב

אני דיברתי על משהו אחר, אני דיברתי על הנושא של הכשרה של עובדים סוציאליים חרדיים או דתיים.

הם הופכים להיות דרי רחוב - תקשיב טוב, אני מדברת איתך על משהו שאין מישהו שמטפל בזה בכלל.

את דיברת על זה שאין עובדים סוציאליים דוברי רוסית ואין עובדים סוציאליים דתיים חרדים. לגבי דתיים חרדיים - דתיים בוודאי שיש, חרדים - אני יודע שיש מסלול אקדמי בנושא הזה כבר 3 שנים.

זה לא נכנס בכלל - אבי מאושפז כרגע במחלקה בבית חולים בנהריה. העובדת הסוציאלית שם, המקצוע שלה לא היה עובדת סוציאלית. משרד העבודה והרווחה דאגנו לעשות הסבה מקצועית ויש לנו עשרות עובדות סוציאליות שהן דוברות את השפה הרוסית.

אנחנו מתקנים טעות. כן חביבי, מה שמך?

שמי אלכסיי. הגעתי לארץ לפני שנה, אחרי 3.5 חודשים הגעתי לרחובות במצב קשה. הייתי שבועיים וכמה ימים.

הגעת לבד, או עם המשפחה?

הגעתי לבד. היה לי חבר ברחובות, עכשיו הוא בצבא, בגולני. חיפשתי מה אני צריך לעשות עכשיו. אני ברחובות, אין לי עבודה עכשיו, אין לי בית, אין לי מה לעשות. הלכתי למשרד הקליטה והעלייה בתל אביב, דיברתי איתם ואמרו שהם לא יכולים לעזור לי, כי אני מקבל סל קליטה, אני מקבל עזרה.

כמה אתה מקבל סל קליטה?

כל חודש זה היה 1,361 שקל. אני כבר לא מקבל כלום. נתנו לי כמה מספרים וזהו. אני קיבלתי מספר טלפון וזהו.

איפה גרת? נחתת בארץ, איפה גרת?

בדירה.

איזה דירה? של מי?

חיפשתי דירה, היה לי כסף. אני הייתי בעבודה. הגעתי לארץ, אחרי שבוע אני הייתי בעבודה כבר.

עכשיו אתה לא עובד.

תנו לו דקה וחצי, הוא יסביר הכל.

שבועיים וכמה ימים הייתי ברחובות והגעתי ליפו, לדרי רחוב, לעובד סוציאלי. דיברתי איתו יומיים, הגעתי לבית השנטי. בבית השנטי אני נמצא יותר מחצי שנה. בבית השנטי קיבלתי עבודה, אני עובד - לא כמו שהייתי בעבודה לפני שנה, עבודה טובה ועבודה יפה. אני מתגייס לקרבי, ב6.9- יש לי תאריך גיוס.

אבל מה שאני רוצה להגיד זה שאני רואה את זה, אני רואה אנשים שנמצאים ברחובות - רוסים, ערבים, אתיופים. מה שבאמת כואב, שיש לי חבר אחד שלא מדבר עברית בכלל - הוא בארץ שנתיים - והוא לא יכול, הוא לא נמצא בבית השנטי כי הוא בן 24.

בית השנטי מוגבל עד איזה גיל?

עד גיל 21.

נראה לי שחצי שנה הוא כבר מחפש מישהו שיכול לעזור לו, ואף אחד לא יכול לעזור לו, כי לא מדברים רוסים ולא יכולים לעזור. זו הבעיה.

יכול להיות שגם את וגם הוא לא פגשתם עובדים סוציאלים שדוברים רוסית. אז אני אבקש שסגן השר יבדוק לנו במשרד. מר אלכסיי פלט, מאיפה אתה יודע כל כך טוב עברית? החבר שלך שנתיים בארץ ולא יודע עברית ואתה בשנה יודע יותר טוב עברית?

לומדים קצת. למדתי עברית קצת בארצות הברית.

בבית השנטי למדת?

גם בבית השנטי.

שמי אפרת, אני יועצת משפטית של עמותת "עלם". אני רוצה להמשיך את דבריה של גברת מרים קליין מהבחינה הזאת שבתל אביב וגם בירושלים זיהו באמת את הצורך של קבוצת הגיל הזו בין 18-25, שהם כבר בגירים אבל עדיין צעירים. זה פחות או יותר אותו גיל שאלכסיי מדבר עליו.

מתחיל בימים אלה איזה שהוא פרויקט משותף, בשיתוף פעולה עם הסוכנות היהודית - עמותת "עלם" מתחילה להקים מרכז לדרי רחוב בגילאים האלה - עולים מחבר העמים שיוכלו לקבל שירותים בשפה, גם שירותי בריאות, גם עובדים סוציאליים, וזה באמת מהצורך הזה שזוהה כל כך חזק.

בנוסף יש עוד פרויקט מקביל, בשיתוף פעולה שונה, בירושלים. מסתובבים ברחובות, פוגשים את הצעירים האלה ומביאים אותם למרכז, שם הם יכולים לקבל ארוחה חמה, רופא, עובד סוציאלי.

זה הולך להתפתח אבל יש בעיה חמורה, שאני לא יודעת אם יהיה מענה עליה בזמן הקרוב, גם בגלל המצב הכלכלי ומה שקורה. כל הכבוד שקמים המרכזים האלה, וצריך אותם. מה שקורה, נגיד בא בחור בן 24, הוא מגיע, ואז הם אומרים לו: שמע, יש את האלטרנטיבה, את העזרה, ככה וככה וככה. ואז יכול להיות שהוא צריך גמילה והוא צריך להישאר באיזה מקום, יכול להיות שהוא צריך מקום לישון חודש ימים עד שהוא יסתדר, הוא צריך זמן. ל"עלם", לסוכנות, לאף אחד אין אלטרנטיבה, חוץ מגגון, שעושה עבודה מדהימה, וחוץ מאיתנו, שאנחנו לא יכולים לקבל את המכסה.

"עלם" לא נותן מקום שינה, לא נותן מקלט, נותן אלטרנטיבות של לדבר על המצב, להגיד את המצב, כמו שאנחנו יושבים ושומעים את זה. מה קורה בתכל'ס עם אנשים שצריכים מחסה, שצריכים את ההזדמנות, צריכים את הזמן שלהם כדי שהם יתפתחו תוך כמה חודשים למקום אלטרנטיבי של התקדמות במעשיות ולא רק במסר. כי במסר כולנו יכולים לעשות - זו הבעיה הגדולה בדרי רחוב במדינה, שאין לנו אלטרנטיבה להביא אותם למצב שהם יכולים לעבור תקופה מסוימת ולהמשיך הלאה למקום אחר.

אני הייתי מציעה להציע פרויקט כזה, כי אני לא בתחום הזה, לקיבוצים ולכל מיני מקומות כאלה - קיבוצים ומושבים, שיכולים לקחת עובדי שטח, במקום מתנדבים מחו"ל, לקחת אותם - אני לא יודעת בדיוק מה, אבל צריך מקומות שקשורים באגף הזה שיש איפה לישון, או איפה לשים את הראש, כדי שאפשר יהיה להתחיל מהמקום ששולחים מפה לפה ולפה. הבעיה היא שאין את זה, אז יכולים להקים ים פרויקטים, אבל בתכל'ס מה קורה?

האם את מכירה את הזכויות של דרי רחוב? את יודעת למה הוא זכאי ולמה הוא לא זכאי?

אני יודעת על החצי שנה הראשונה הזאת של סל קליטה, אני יודעת על עזרה בשכירות למסוימים שעוברים ועדה - עד שעוברים את הוועדה הזו, חבל על הזמן.

מר בני אברהמי, האם מישהו מעדכן את דרי הרחוב למה הם זכאים ולמה הם לא זכאים בתל אביב?

נמצאת פה גברת מיכל לטה, היא תוכל להסביר כיצד מעדכנים.

לפני שגברת מיכל לטה תאמר, אני רוצה לשמוע את נציגת הסוכנות, גברת מירה קידר, בבקשה.

רציתי לתקן לגבי נושא אישורי עלייה מחבר העמים - מי שמנפיק את האישורים זאת לשכת הקשר ולא הסוכנות היהודית - זה לנושא בראשית הדיון.

בעקבות מה שאנחנו יודעים שקורה, בטח בתל אביב, עם הנושא של צעירים שחלקם ברחוב ורובם, או חלקם הגדול הם עולים מחבר העמים, ולא רק משם - אנחנו באמת פעלנו להשיג תרומה, ואני חושבת שזה התגלגל אצלנו למעלה משנה ובאמת השגנו תרומה מקהילה בארצות הברית, בסכום של 350,000 שקלים חדשים. הפרויקט הוא פרויקט משותף עם "עלם", זאת אומרת, "עלם" הוא הגורם המפעיל, כשאנחנו מדברים על מרכז יום לצעירים מנותקים, במטרה להביא אותם לאיזה שהוא מסלול, או תהליך מאד איטי של התנהלות נורמטיבית. זאת אומרת, זה מקום שהוא לא שיפוטי, שאתה צריך לבוא אליו נקי מסמים, או בלי תיקים במשטרה וכן הלאה.

זו תכנית חדשה, "עלם" עומדת לשכור עכשיו מבנה גדול ברחוב אלנבי. בתוך התכנית יש מנהל שיש לו ניסיון של הרבה שנים - הוא הפעיל את "מקום אחר" בתל אביב, יש עובדת סוציאלית דוברת רוסית שכבר עובדת בפרויקט, ואנחנו התחלנו כבר עם הנושא של חברה צעירים בתל אביב מחבר העמים. חלק מהצעירים שאת מדברת עליהם, שאין להם מקום לישון - אני לא אתייחס לנושא של הגגון - היינו בוועדת היגוי משותפת עם האנשים מתל אביב - אבל בעיקרון מקבלים מקומות ללינה - הפרויקט מתקצב גם לינה לצעירים האלה. אני יודעת כבר על כמה אנשים שקיבלו את האפשרות ללון בכל מיני מקומות, והמחשבה היא באמת להביא אותם למסלול נורמטיבי, בתהליך איטי, כמו שצוין כאן.

זהו פרויקט ראשוני, זו גם פעם ראשונה שהסוכנות היהודית נכנסה לנושא הזה. עכשיו אנחנו עושים את ה-REACHING OUT ליצור את הקשרים עם החברה הצעירים שהם עולים ולא כל כך מעונינים להגיע. אנחנו בראשיתו של התהליך.

צריך להבהיר אבל שזה הכל כספי תרומות - גם מה ש"עלם" הביאה זה לא כספי מדינה, וגם מה שהסוכנות עכשיו הביאה, את החלק שלה בפרויקט, גם זה מתרומות.

רציתי להוסיף שבמקביל לפרויקט הזה אנחנו עכשיו גם בשלב של פרויקט - גם לזה כבר הושגה תרומה - דובר כאן על הנושא של נרקומנים עולים מחבר העמים - הוסטל בבאר שבע לנגמלים צעירים, שגם הם מסתובבים ברחובות, ואנחנו עכשיו לקראת שלב חתימת חוזה - גם זו תרומה גדולה שהשגנו, של למעלה מ500,000- שקל, וגם זה כספי יהודים מארצות הברית.

אלה סכומים שהיום הסוכנות יכולה להשיג?

אנחנו הגשנו את זה לקהילות - פרויקטים בנושא של צעירים מנותקים, ואני אומרת שבצנרת שלנו זה היה למעלה משנה, והיו קהילות שהתענינו, שבכל זאת החליטו ששווה להשקיע בקבוצות האלה מתוך העלייה. דרך אגב, דובר כאן על 200 נרקומנים מחבר העמים - אני חושבת שלעלייה של 10 שנים, למעלה ממיליון איש שהגיעו לישראל, ביניהם 200 נרקומנים בתל אביב, אוקי, בסדר.

בטוח שזה לא רק 200, אלה רק אלה שמכירים אותם.

אני רוצה רק לסבר קצת את האוזן לגבי פעילויות שנעשות ביחידות. בעיריית תל אביב יש שני גגונים, שזה שני בתי מחסה. בית מחסה אחד לאנשים שהם נקיים מסמים, שמשתמשים בתחליפי סם וכוליה, ובית מחסה אחד לאנשים שהם מכורים לסמים.

יש ביחידה 3 עובדים שהם דוברי רוסית ועוד 2 עובדים שהם סמך מקצועי, שהם גם דוברי רוסית. עם זאת - ושוב, בשל בעיה תקציבית - אנחנו השנה לא שולחים אנשים לקרית שלמה, שהיא מסגרת חיונית מאד להצלת חיים, אנחנו לא שולחים אנשים לגמילות מאלכוהול ואנחנו לא שולחים אנשים לגמילות מסמים, אלא מי שהצליח או לקבץ את הכסף הזה, או לקבל אותו מביטוח לאומי. לנו אין את היכולת לעשות את זה. כך שאם אתם מדברים על לשים אותם בקורת גג זמנית, זה לא עוזר אם לא פתרנו ולא התייחסנו לשאר הבעיות שקיימות, כי אדם שאני באה אליו ואומרת לו: בוא למחסה, הוא אומר לי: נוח לי פה, כי אני מקבץ פה גם בבוקר. לכן צריך לתת את הדעת גם לאותם בעיות נילוות.

כל שנה אנחנו עושים מפעל של קמחא דפסחא - אני חייב לציין פה משהו שהדהים אותי השנה. כל שנה בדרך כלל לוקחים פועלים, עובדים שיעשו לנו את המפעל. אנחנו מחלקים לקרוב ל10,000- משפחות בכל הארץ. השנה במפעל הזה העסקתי נגמלים מסמים, כולם מחבר העמים - ואני רוצה להגיד לכם רבותיי, עוד לא ראיתי תופעה כזאת, מה יכולה לעשות הגמילה מהסמים והיציאה מהסבך הזה של הסמים והאלכוהול. אני יכול להגיד לכם שכל יום הם התייצבו - והכל בהתנדבות - זו הייתה תופעה. היו לי שיחות נפש איתם, הייתי שם קרוב ל3- שבועות בכל המפעל הזה, ולכן אני אומר שאת בעצם נוגעת בלב העניין.

אם אנחנו ניקח אותם וניתן להם רק מחסה בלבד, רבותיי לא עשינו כלום. המחסה הזה יהיה לתקופה קצרה ובזה נגמר העניין. אם לא נחשוב על צורת השיקום, מה אנחנו עושים איתם בתוך המחסות שהם מקבלים, אז לא עשינו כלום.

אני חושבת שאני אגיד משהו לא כל כך פופולרי. כולם דיברו פה מאד יפה על גיוס תרומה למטרה זו או אחרת. הבעיה עם התרומות - שזה דבר מאד מבורך וחשוב - אבל הוא זמני. כל תורם שנותן כסף, הוא נותן את זה פעם אחת, והוא שואל: מי ימשיך את הפעולה הזאת.

אנחנו לעיתים עושים עוול נורא, שמשלים את האנשים, מפתחים פרויקטים ובעצם התפקיד של הממשלה, בביצוע של הרשות המקומית, זה לבצע את התכניות האלה בהמשך. ומה שקורה, שזה נחתך באמצע. כל העמותות יבואו אחר כך לפה ויגידו: אנחנו סוגרים. גם המרכז לאלכוהוליסטים שמופעל על ידי עמותות, בסופו של דבר, תוך חודש-חודשיים כולם יסגרו את שעריהם, מכיוון שהתקציב הזה צריך להיות תקציב של הממשלה.

אז מצד אחד כולם הופכים את העולם כדי לגייס כספים ומפתחים שירותים, כי אנחנו רחמנים ורוצים לפתח שירותים ולתת פתרונות מאד יצירתיים כאלה ואחרים, ואחר כך אנחנו מחזירים את האנשים שנתיים אחורה.

אני רציתי להוסיף נתון אחד, מבחינתנו לשים בדירה אנשים - 70% מהאוכלוסייה שלנו נכנסת לדירה בשכירות של משרד השיכון. עם זאת, היכולת שלהם באמת להשתקם, או לעשות דברים אחרים, בלי שאר הדברים שדיברתי עליהם, בלי הגורמים הנילווים, שהם החיוניים ביותר לשיקום - זה כמעט בלתי אפשרי וחבל.

אני מסכימה עם גברת קלרה פלדמן שיש בעיה עם העניין של התרומות, אבל התפקיד של ארגונים חברתיים זה לנשוף בעורף של המדינה ושל הרשויות המקומיות.

אבל מה שאת אומרת פה כמה אתם עושים, אבל הצד השני לא עונה לנו מה הוא עושה כדי לפתור את הבעיה.

אבל אני, כארגון חברתי, חושבת שהתפקיד שלי זה לנשוף בעורף.

אני מנהל את "גלגל" בירושלים, שזה פרויקט מקביל בצורה זו או אחרת לפרויקט שהסוכנות ו"עלם" מפתחים בתל אביב, ללא שיתוף הסוכנות בירושלים. בירושלים אנחנו עובדים יחד עם הרשות למלחמה בסמים, האיגוד הירושלמי, עיריית ירושלים ומשרד הקליטה נמצאים בוועדת ההיגוי. הבסיס של הפרויקט הוא לתת מענה לצעירים חסרי בית, שיש לנו ניסיון איתם במהלך עבודה של כמה שנים ברחוב.

אנחנו מסתובבים בבתים נטושים בירושלים, מבנים נטושים, ואנחנו פוגשים עשרות צעירים - כשאני אומר צעירים, אני מדבר מגיל 16-18 ועד 26, אנחנו רואים גם את היותר מבוגרים - ואנחנו פתחנו עכשיו מרכז יום שמספק מקלחת, ארוחה חמה, שירותי כביסה וגישה לרופא - יש רופא פעם בשבוע, רופא שיניים, ואנחנו גם מלווים אנשים לקופות חולים ולשירותים המטפלים בקהילה. זה פן אחד של העזרה שאנחנו יכולים לתת.

הפן השני הוא הפן של ה-SHELTER שעלה כאן, שזה מקום שהם צריכים לישון בו - אנחנו מדברים פה על חסרי בית, ואנחנו צריכים לספק להם את הבית. בירושלים יש את "אתנחתא", שזה מקום שמספק מגורים עד גיל 19 לאנשים שלא מכורים לסמים, ויש את "צפניה", שהוא מקום לאנשים היותר מבוגרים, שלפעמים מקבל גם את היותר צעירים. אלה שני מקומות שלא מספקים מענה לאוכלוסייה שאני עובד איתה, שזאת אוכלוסייה של חסרי בית שמכורה לסמים.

כשמדברים על האוכלוסייה הזאת, מדברים על אוכלוסייה מאד חשדנית, שלא מחזיקה מעמד במקומות שיש בהם הרבה שיפוט, ואני חושב שבהרבה רשויות מקומיות יש תכניות מגרה להקמה של מקלטים, שאני חושב שבלי תקציבים נאותים להקמה של מקלטים כאלה, הם לא יוקמו.

להקים מקום כמו שאנחנו מקימים, צריך תקציב מסוים, ולהקים מקלט, כמו שאני מדבר עליו, צריך תקציבים הרבה יותר גדולים. צריך בסיס בשביל השיקום שדובר עליו קודם. זה נכון לחלוטין שהמקלט לבד לא ייתן את התשובה - צריך את הבסיס של המקלט, ועל זה צריך את העזרה של השיקום. ואני כן רוצה להצטרף לטענה שעלתה פה, שאין עובדים סוציאליים דוברי רוסית - האוכלוסייה שאני פוגש, חלקם מדברים כמה מילים בעברית, חלקם לא מדברים עברית בכלל, והם פשוט נתקלים בקיר אטום לפעמים, של אנשים שלא מדברים את שפתם.

תודה רבה רבותיי, אני רוצה לסכם את הדיון הזה, ולקרוא הודעת סיכום של הוועדה המשותפת לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות, וועדת הקליטה, העלייה והתפוצות, בנושא שדנו בו, בהצעה לסדר של מר דוד מגן בנושא דרי הרחוב.

1. הוועדה מחזקת את עמדתם של הרשויות המקומיות מול משרד העבודה והרווחה ומשרד הקליטה, ומקבלת את עמדתם שבהעדר חיזוק תקציבי משמעותי ומיידי לא יהיה ניתן לסייע לדרי הרחוב. כבר היום נאלצות הרשויות המקומיות - אני חושב שרובן ככולן - למלא את חלקה של הממשלה בתקציבי הרווחה.

2. ההחלטות שהתקבלו לאחרונה בממשלה לגבי הקיצוצים הנוספים בתקציב, הפוגעות בעיקר בשכבות החלשות, יפגעו עוד יותר בחלשים ביותר שבתוך השכבות החלשות, ובכלל זה פגיעה בלתי הפיכה בדרי הרחוב.

3. הוועדה דוחה מכל וכל את העמדה לפיה יש ליצור מיון כלשהו, דומה לסלקציה, של העולים בארצות מוצאם, כך שהחלשים ביניהם לא יוכלו לעלות לישראל. אני הייתי רוצה לראות את כולם - כפי שאמרתי, עם ההסתייגות שלי, בלבד שיהיו יהודים - שכולם יעלו לישראל, ואני כמדינה, אני צריך לדאוג גם להם. נכון שמבחינה כלכלית אנחנו מפסידים במרכאות אם אני מקבל אדם מבוגר, זקן, חולה, אבל זו מדינת ישראל, היא צריכה לדאוג לכל היהודים בכל התפוצות.

4. הוועדה קוראת לכל הגופים העוסקים בנושא, ובכלל זה משרדי הממשלה, מרכז השלטון המקומי והסוכנות היהודית, לערוך חשיבה מחודשת המתאימה לצרכים הקיימים, אשר תיתן מענים לבעיות החמורות של דרי הרחוב.

תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:00