פרוטוקולים/עבודה/4899



12
ועדת העבודה והרווחה – 12.3.2002

פרוטוקולים/עבודה/4899
ירושלים, ג' באייר, תשס"ב
15 באפריל, 2002

הכנסת החמש עשרה נוסח לא מתוקן
מושב רביעי

פרוטוקול מס' 485
מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
שהתקיימה ביום ג', כ"ח באדר התשס"ב, 12.3.2002, בשעה 11:00

ס ד ר ה י ו ם

הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – סייגים לזכאות למלגה), התשס"ב2001-
הצעת חוק של חברות הכנסת נעמי חזן ומרינה סולודקין

חברי הוועדה: מ"מ היו"ר יאיר פרץ
נעמי חזן
מרינה סולודקין

אורנה ורקוביצקי, מנהלת אגף הבטחת הכנסה וסגנית סמנכ"ל
לגמלאות, , המוסד לביטוח לאומי
מרים שמלצר, המוסד לביטוח לאומי
עו"ד רועי קרת, הלשכה המשפטית, המוסד לביטוח לאומי
עו"ד מיכל סגל, משרד החינוך
עו"ד דן אורנשטיין, מחלקת ייעוץ וחקיקה
אמנון כוורי, מתמחה, משרד המשפטים
נטשה כשר, משרד האוצר
אודי בן-דרור, משרד האוצר
ויקטור כהנא, יו"ר ארגון משפחות חד-הוריות
אוהלי אוחיון, ארגון משפחות חד-הוריות
צפורה ברקוביץ, ארגון משפחות חד-הוריות
עמנואל דובשק, ארגון משפחות חד-הוריות
שני גיטלמן
יונה לביא
רימה לסקוביץ
לב ברמן, שתי"ל
יוסי רוזנפלד, שתי"ל
ארז שני, שתי"ל

ג'ודי וסרמן

שירלי אברמי

חבר המתרגמים בע"מ




הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – סייגים לזכאות למלגה), התשס"ב2001-
הצעת חוק של חברות הכנסת נעמי חזן ומרינה סולודקין

אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת העבודה
והרווחה.
על סדר היום הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – סייגים לזכאות למלגה), התשס"ב2001- של חברות הכנסת נעמי חזן ומרינה סולודקין.

לפני כשבועיים התקיימה ישיבה בוועדה והועלתה
הצעה לאשר למשפחות חד-הוריות ולאלמנות, שגם הן חד-הוריות, ללמוד במוסד לימודים ולא לשלול את קבלת הגמלה להבטחת הכנסה כפי שקבוע היום בחוק הבטחת הכנסה.

ביטוח לאומי אמר שיש בחשיבה או בעבודה אצלם תיקון מצד אחד רחב יותר שיחול לא רק לגבי משפחות חד-הוריות אלא לגבי כלל או מרבית מקבלי הבטחת הכנסה אבל הוא הציע תנאים נוקשים יותר כאשר מדובר על מי שמלאו לו 35 שנים, מי שהיה במערכת הבטחת הכנסה במשך שנתיים לפחות, מדובר בלימודים לתקופה מוגבלת של שנתיים-שלוש-ארבע. לגבי מי שחייב במבחן תעסוקה, שלא כמו חד-הוריות, שהלימודים יהיו רק בערב או ביום ששי. הביטוח הלאומי היה צריך לגבש הצעה ולחזור לוועדה ואני מציעה שמכאן תהיה התייחסות.

אדוני היושב-ראש, אתמול בערב קיבלתי
מעורכת-הדין רות הורן מטעם המוסד לביטוח לאומי מסמך שמדבר על תקנות ועל מגבלות שאני מעדיפה אפילו לא להעלות אותן כאן כי זה לא ענייני. הן לא מקובלות עלי והן לא ברוח הדברים שנאמרו. אומרים כאן לא להרשות לאישה מתחת לגיל 35 ומדובר רק בשנתיים שזה לעג לרש כי בטוח שאי-אפשר להשיג תואר בשנתיים.

לכן בהתייעצות עם חברת הכנסת מרינה סולודקין אני רוצה להיצמד להצעה המקורית שלנו.

היועצת המשפטית של הוועדה הניחה שינוי כשהיא מדברת פה על "בלבד שמלאו שלושים שנה ושולמה גמלה לתקופה של 24 חודשים לפחות". אני רוצה להתייחס לעיקרון, למגבלת הגיל ולנושא שאולי אפשר יהיה לדון בו.

העיקרון הוא שנשים שמקבלות גמלה, כרגע נאסר עליהן במפורש להמשיך את הלימודים או שאם הן ממשיכות את הלימודים, אוטומטית הן מאבדות את הגמלה. הדבר הזה קובר את האישה לחיים והיא נשארת בתוך מעגל העוני שהוא בלתי נסבל וזה העיקרון שאנחנו מנסים לשנות בצורה ברורה. כל המחקרים מראים שככל שמעודדים נשים לצאת לעבודה – ואפשר לעשות זאת רק על-ידי רכישת השכלה – כך מתמעטות לאורך זמן הנזקקות לתמיכה מהמוסד לביטוח לאומי וזה העיקרון שאנחנו מנסים לקבע ואדוני היושב-ראש, אתה מכיר את זה היטב וגם תמכת בעיקרון הזה.

לגבי מגבלת הגיל. קובע המוסד לביטוח לאומי רק אם מלאו 35 ועכשיו ההצעה היא גיל שלושים, אבל זה אבסורד מוחלט. שאלתי מישהי בכניסה מתי היא התחילה ללמוד והיא אמרה לי שהיא התחילה בגיל 19 וסיימה בגיל 23. אני אומרת בלי מגבלת גיל. כל אחד מכם יודע שהרבה יותר קל ללמוד בגיל 20 או 24 או 26 מאשר בגיל 35 או 40.

אני רוצה להבין מה ההגיון עומד מאחורי מגבלת
הגיל.

ההגיון הוא שלא ילמדו כי אחרת אין הגיון.
אני אומרת שמגבלת הגיל מגוחכת.
הדבר היחידי שאפשר לדון בו הוא שהאישה או ההורה החד-הורי נמצא במערכת תקופה מסוימת. זאת אומרת, כאן אני מוכנה להבין את ההגיון. בהצעה הוצע תיקון של היועצת המשפטית ונאמר שהגמלה שולמה לפחות 24 חודשים. אני יכולה להבין שמאחורי זה יש הגיון מסוים. אם רוצים למנוע שימוש לרעה בהצעת החוק שלנו, כאן אנחנו אולי מוכנות לשקול בחיוב.

למען ההגינות רציתי להסב את תשומת לבכם,
ואמרת את זה גם בישיבה הקודמת, שהתיקון הזה לא חל על אם חד-הורית שלילד שלה מלאו שבע. התיקון חל על אימהות לילדים, בין אם הן נשואות ובין אם הן חד-הוריות, עד גיל שבע. ברגע שמלאו לילד שבע שנים, האימא חייבת במבחן תעסוקה והיא כבר לא נמצאת בסעיף הזה.

אלא אם כן היא אלמנה.

סעיף 2(א) לחוק הבטחת הכנסה מפרט את תנאי
הזכאות. יש עוד תנאים שמפורטים בתקנות. לגבי מה שמצוי בחוק, מדובר בסעיף קטן (1), מי שאין לו אפשרות להתפרנס וכולי. בפסקה (5) ו-(6) שחברות הכנסת מוסיפות לאלה שמותר להן ללמוד מדובר באם או הורה יחיד לילד אשר נמצא עמו וטרם מלאו לו שבע שנים. סעיף (7) מדבר על אלמנה ואם לילד שנמצא אתה. שתי הקבוצות האלה אינן חייבות במבחן תעסוקה שם האוכלוסיות חייבות בו. לכן הן מנויות בסעיף נפרד. מדובר על אם או הורה יחיד שלילד טרם מלאו שבע שנים.

הצעת החוק מתייחסת גם לאלה שיש ילדים מעל
גיל שבע ולכן צריך למצוא את הסעיף המתאים ולדאוג שזה יקרה.

בסעיף (6) נאמר שהסייג של הלימודים לא יחול על
הורה יחיד כהגדרתו בחוק משפחות חד-הוריות.

צריך להיות ברור שהלימודים לא מקנים זכאות.

להפך. היא זכאית לגמלה. אני מאוד מודה על
ההגינות.

כאשר אם חד-הורית מחר תתחיל ללמוד ויש לה
ילד בן חמש, היא לא סיימה את לימודיה כשהוא מגיע לגיל שבע והיא ממשיכה ללמוד אבל היא לא עבדה. ברגע שלילד מלאו שבע היא חייבת לעבוד והיא לא תקבל גמלה רק בגלל שהיא לומדת. היא חייבת לעבוד או להיות דורשת עבודה ואז הלימודים לא ישנו.

זה ברור וזה נכון גם היום שהיא לא פטורה.

החוק הזה מפריע לנו מאוד. מעבר להשלכות
התקציביות שלו והשלכות הרוחב על אוכלוסיות אחרות, אני רוצה להתייחס לפן העקרוני של הנושא הזה.

מה עלות החוק הזה?

קשה להעריך את זה. אני חושבת שהעלות היא
פונקציה של כמה סטודנטיות חד-הוריות כתוצאה מזה ייכנסו למערכת ההשכלה. כמה סטודנטיות שהיום לומדות ולא מגיעות להבטחת הכנסה, כן יגיעו לזה.

כמו שאמרתי, אני לא מתייחסת כרגע לעלות התקציבית ולהשלכות הרוחב אלא אני רוצה לדבר על ההיבט העקרוני של ההצעה.

היום חוק הבטחת הכנסה נותן עדיפות ומקל מאוד על אימהות לילדים ובכלל זה גם נשים חד-הוריות והוא אומר לאותה אישה שיש לה ילד עד גיל שבע שהיא לא חייבת למצות את כל פוטנציאל ההשתכרות שלה והיא לא חייבת לעבוד אלא מספיק שהיא באה ואומרת שהיא לא עובדת ולא שואלים אותה למה היא לא עובדת והמדינה נותנת לאותה אישה קצבת הבטחת הכנסה.

עכשיו אנחנו אומרים שאותה אישה לא חייבת לעבוד, היא מקבלת קצבת הבטחת הכנסה ואם היא רוצה להעשיר את עצמה, היא תלך ללמוד באוניברסיטה. חוק הבטחת הכנסה אמור להיות רשת הביטחון האחרונה. אם היינו אומרים באותה הזדמנות שניתן להן אפשרות למצות את כושר ההשתכרות שלהן, ואם היא באמת מובטלת ואין לה מה לעשות והדרך היחידה שלה לצאת ממעגל הנזקקות והמסכנות היא ללכת וללמוד, הייתי אומרת שיש בזה איזשהו הגיון. אבל כאן לא, כאן אומרים שאותה אישה לא חייבת לעבוד, היא יכולה לקבל קצבת הבטחת הכנסה ואת כל ההטבות שנלוות לזה ויש לה שיעור מיוחד להבטחת הכנסה שהוא גבוה יותר מהשיעור הרגיל ובזמן הפנוי שלה היא יכולה ללכת וללמוד באוניברסיטה על-חשבון המדינה.

למה על-חשבון המדינה? הלימודים הם
על-חשבונה הפרטי.

היא מקבלת מה שלא מקבל שום סטודנט אחר
ואדם שיש לו 13 ילדים לא יקבל הבטחת הכנסה וילך ללמוד באוניברסיטה, אבל היא כן תלך ללמוד. אני חושבת שהמדינה נותנת יחס למשפחות חד-הוריות והיחס הוא מועדף בצורה לא סבירה, בצורה שתגרור ללא ספק תביעות והכרה מאוכלוסיות אחרות.

זה משהו מאוד גורף, מאוד מרחיב ואנחנו חושבים שאין הצדקה לתיקון הזה.

שאלה למוסד לביטוח לאומי. כמה נשים מתוך
הנשים החד-הוריות יצאו ממעגל קבלת הקצבאות ועברו למעגל תעסוקתי? יש לכם נתון כזה? יש למישהו נתון כזה?

אין לי תשובה, אבל אפשר לנסות לבדוק את זה.

נטשה אמרה שאנחנו הולכים לקחת את כל
קבוצת החד-הוריות ולהפוך אותן לפרזיטיות.

פרזיטיות דרך לימודים? נטשה, מה שאת אומרת,
עבורי מהווה הגיון הפוך. בוועדת העלייה והקליטה כשנדון חוק אסירי ציון, פגעת בחוק אבל גם פגעת באביך.

יש הצעה שמתבשלת במוסד לביטוח לאומי. אנחנו
כמו משרד האוצר חושבים שאין מקום לאבחן דווקא את המשפחות החד-הוריות. גם משפחות שיש בהן שני הורים, יכול להיות שאחד ההורים ירצה ללמוד, ואם צריך לאפשר את זה למשפחות חד-הוריות, צריך לאפשר את זה גם למשפחות רב-הוריות. אין שום סיבה להבחנה. ההבחנה לדעתנו תהיה הבחנה שאי-אפשר להסביר אותה ולכן היא תיצור אפליה.

בניגוד למה שאמר משרד האוצר, אנחנו חושבים שצריך לתקן את זה גם לגבי המשפחות הרגילות ולא רק למשפחות החד-הוריות. אמרנו בישיבה הקודמת שיש הצעה שמתבשלת במוסד. מה שהפריע לחברות הכנסת המציעות הייתה העובדה שיש אצלנו כל מיני מגבלות.

מתי סיימת את לימודי המשפטים שלך?

לפני שבע שנים.

באיזה גיל?

27-26.
אנחנו מדברים על האוכלוסייה הרחבה ולא רק על אוכלוסיית המשפחות החד-הוריות כי אי-אפשר לדבר רק על המשפחות החד-הוריות. לחוקק את החוק הזה רק לגבי חד-הוריות, זו אפליה בלתי סבירה. אם מדברים על האוכלוסייה הכללית, וחייבים לדבר על האוכלוסייה הכללית, ואני יודע שמשרד האוצר התנגד לזה אבל זו תהיה עמדתנו לאורך כל הדרך, אז צריך לחשוב איך מונעים את האפשרות שכל סטודנט שיוצא מבית הוריו אוטומטית יהיה זכאי לגמלה הזאת כי זו תהיה התוצאה. כאן יש כמה אפשרויות. אני לא אומר שהאפשרות תהיה של קביעת מגבלה כמו גיל 35 שהוא גיל די גבוה. פנינו למינהלת המוסד כדי לשקול את העניין מחדש.

ביקשנו ואנחנו שבים ומבקשים לתת לנו אפשרות לבחון את הדברים כדי להעביר את תיקון החקיקה כמו שלדעתנו צריך להיות לא בחוק אלא בתקנות שהן המקום המתאים וזאת כדי למנוע את אותה תקלה שגברת ורקוביצקי הצביעה עליה שקיימת בחוק כפי שהוא מנוסח עכשיו שלמעשה הוא לא יחול על המשפחות החד-הוריות עם ילדים לאחר גיל שבע.

אני שב ומבקש מה שביקשנו בשבוע שעבר, לתת לנו את האפשרות לסיים את התהליך בו התחלנו אצלנו. יכול להיות שהנושא של מגבלת הגיל ירד. ביקשנו את עמדת מינהלת המוסד אבל לא הספקנו לקבל אותה.

אנחנו מחוקקים. אם אתם עומדים בקצב שלנו –
מצוין, ואם אתם לא עומדים בקצב שלנו – צר לי. לא יתכן שכל פעם צריך לעכב חקיקה ולחכות לדיונים שיכולים להתמשך גם שנים רבות.

ההסתייגות הנוספת האחרונה שלך הייתה זו שאתם לא רוצים שזה יחול על סטודנטים.

שלא יחול על כל סטודנט.

האנשים האלה כבר במערכת שנתיים וזה תנאי
מוקדם שפותר את הבעיה, ואתה יודע את זה היטב.

לכן ציינתי שאנחנו בוחנים את זה עם מינהלת
המוסד. כל מה שביקשנו זה את השהות לדון עם מינהלת המוסד. אנחנו כפופים למינהלת המוסד ואתן חברות הכנסת לא כפופות. הבעיה שקיימת בהצעת החוק שלכן חברות הכנסת היא שהיא מפלה בין שתי אוכלוסיות ואין מקום להפלות.

בסוף דבריי אני אתייחס לנושא הזה.

בעיקרון אין לנו כאן עמדה משפטית. הממשלה
התנגדה. אני רוצה להתמקד בדבר אחד בו התמקד גם חברי.

האפליה לכאורה בין משפחות חד-הוריות לבין משפחות אחרות לא נראית לנו כפי שחברי כבר אמר. הוועדה נמצאת היום לפני קריאה ראשונה ולאחר קריאה ראשונה אפשר להכניס כל דבר אם הוועדה תחליט על כך. אני שוב מדגיש שהממשלה התנגדה לכל הצעת החוק, אבל אם מתקנים, התיקון לא יכול להיות רק לגבי משפחות חד-הוריות.

אני יצאתי ללמוד בגיל שלושים כשהייתי בהליכי
גירושין עם שלושה ילדים קטנים, וללא עזרת הורים לא הייתי מגיעה לזה. לדעת ארגון משפחות חד-הוריות אין מקום להשוואה בין משפחה חד-הורית למשפחה דו-הורית מטעמים שונים. במשפחה דו-הורית בדרך כלל אחד ההורים מסיים לעבוד יותר מוקדם, יש פתרון לילדים בשעות אחר-הצהרים אבל במשפחות חד-הוריות מדובר באם – בדרך כלל מדובר באם – שהולכת גם לעבוד וגם ללמוד כי הילד מגיע לגיל שבע והיא חייבת לצאת לעבודה. בדרך כלל אם היא לומדת, היא לומדת בדוחק, או בשיעורי ערב, או שהיא עובדת בערב. צריך לראות מי הנפגע העיקרי וגם בזמן הלימודים הילדים הם הנפגעים העיקריים. זה שהיא יוצאת נשכרת ובעלת השכלה ומקצוע בעתיד, אין בזה שום ספק אבל הילד נפגע כך או כך. לדעתי לא יהיה כאן ניצול של מישהי שמקבלת כסף מהמדינה ותצא ללמוד עם הכסף הזה, כי גם כך קשה לחיות והאישה הזו חיה בדוחק. כל יום אנחנו מקבלים קריאות מילדים שמורידים אותם בטיולים מהאוטובוסים כי הם לא משלמים את תשלומי החובה לבית-הספר וכי הם לא מצליחים לקנות ספרים. אנחנו מדברים על 130 אלף משפחות, מספר שנמצא בעלייה.

כאמור, אין מקום להשוואה בין משפחות חד-הוריות לדו-הוריות. אנחנו בעד זה שיעלו את הקצבאות והאם או האב שמחזיק בילדיו יוכל לצאת ולרכוש מקצוע, וצריך לדעת שרוב המשפחות האלה הן דור שני ושלישי למשפחות במצב סוציו-אקונומי נמוך.

מאיפה את מביאה את הנתון הזה?

הרבה משפחות חד-הוריות באות מדור שני
ושלישי של מצוקה.

אני לא מכירה נתון כזה.

אנשים שיוצאים לרכוש מקצוע, אלה אנשים
שבאים ממצוקה אמיתית ולא יכולים ללמוד על חשבון ההורים.

אני חולקת על הנתון הזה.

מה מונע היום מאישה לצאת ללימודים? מה
ההגיון שמסתתר מאחורי זה שאישה שרוצה היום ללכת ללמוד, וזו אישה שמקבלת הבטחת הכנסה או כל גמלה של המוסד לביטוח לאומי ולא נמצאת לה מסגרת תעסוקתית והמדינה לא מציעה לה חלופה, למה שהיא לא תלך ללמוד?

לא מבקשים ממנה ללכת לעבוד. התנאי הזה של
יציאה לעבודה, לא קיים לגבי אישה עם ילדים מתחת לגיל שבע.

מה קורה עם האישה יוצאת לעבוד ויש לה ילד
בגיל שמונה?

החוק כרגע לא מדבר על האוכלוסייה הזאת.

תיקנו את זה.

אני חושבת שרוב הסטודנטיות הן נשים צעירות
שיש להן ילדים עד גיל שבע. מספיק שיש ילד אחד עד גיל שבע.

הורדנו את זה.

רוב האוכלוסייה בה אנחנו מדברים היא עדיין
אימהות עם ילדים עד גיל שבע. אני מניחה שלרוב הסטודנטיות יש לפחות ילד אחד עד גיל שבע.

מה מפריע לכם שאותה אישה הולכת ללמוד אם
אתם לא מציעים לה עבודה?

זה לא שלא מציעים לה כי אולי כן מציעים לה,
אבל לא מחייבים אותה לעבוד.

אם אתם לא מחייבים אותה, למה שהיא לא תלך
ללמוד?

גם כך נותנים לה את האפשרות.

ביהדות יש מושג שאומר זה נהנה וזה לא חסר.
הרי הקצבה משולמת, אם נרצה או לא נרצה. אני עוד לא מבין את ההגיון שמסתתר מאחורי הדבר הזה.

כי אין הגיון.

את אותה אישה פטרתם מיציאה לעבודה כי יש
לה ילד עד גיל שבע. היא יושבת בבית אבל יש לה אפשרות ללכת ללמוד ואולי כתוצאה מאותם לימודים היא תמצא גם עבודה, היא תתחיל לעבוד ותצא ממעגל האבטלה. למה לא מאפשרים לה את זה? אני לא מבין.

חבר הכנסת רואה לנגד עיניו את האישה דור שלישי למעגל העוני, אבל לא מדובר בזה.
אם באמת היה המבחן האמיתי של כושר השתכרות ולאותה אישה מובטלת לא היו
מוצאים עבודה כפי שאתה אומר, אבל זה לא המצב. היום אישה, אם צעירה לילד,
יכולה לקבל הבטחת הכנסה ולעשות מה שהיא רוצה. האישה צריכה לשלם
שכר-לימוד כך שכנראה יש לה גם את המקורות וגם את הפנאי. אני חושבת שזו
העדפה של משפחות חד-הוריות ואתה שומע שכל נציגי הממשלה אומרים אותו
הדבר.

לשאלה של אדוני. אני לא בטוח שההסבר הזה
יכול לעמוד היום אבל ההסבר ההיסטורי לשאלה למה לא אפשרו לנשים שפטורות ממבחן תעסוקה ללכת ללמוד הוא שהפטור ממבחן תעסוקה לאימהות חד-הוריות או אימהות לילדים עד גיל שבע, הפטור מהחובה ללכת לעבוד הוא בגלל ההנחה שהאישה חייבת לחיות בבית עם הילדים כדי לשמור עליהם. מההנחה הזו נגזר שאם את יכולה ללכת ללמוד, זה אומר שאת לא נשארת בבית אלא את יוצאת ללימודים, ממילא את לא נשארת בבית לשמור על הילדים, ואם את יכולה לצאת מהבית, תצאי לעבוד ולא ללמוד.

אם יש לך את זה בכתובים, אני אשמח לקרוא את
זה.
יש לי הצעה אחרת. אני לא מקבלת את העניין שיש פה אפליה לטובה של משפחות חד-הוריות. 57 אחוז מהמשפחות החד-הוריות מקבלות גמלה זו או אחרת מהביטוח הלאומי ואלה נתונים שלכם ולא שלי. זה שיעור אדיר של מקבלי גמלה. אם אנחנו רוצים לטפל באוכלוסייה הזו ולעודד אותה לצאת ממעגל העוני, העדפה מתקנת איננה אפליה כאשר הקריטריון הוא רלוונטי. אם אתם רוצים, אני אשמח לנהל אתכם דיון מעמיק בנושא הזה אבל לא מקובל עלי מה שאתם אומרים לגבי האפליה.

משום שאולי יש חילוקי דעות לגיטימיים לגבי היעילות של הכלי הזה, אף על פי שלפחות ממחקרים השוואתיים הוא מאוד יעיל, אנחנו לא יודעים איך זה עובד בארץ, מה שכן אפשר לעשות זה לכתוב שזו הוראת שעה לשש שנים ולתת אפשרות להעביר את זה במערכת ולבחון את זה. אני מאוד מבקשת שיהיה מחקר צמוד של המוסד לביטוח לאומי בעניין הזה כדי שבעוד שש שנים – ואני בכוונה אומרת שש שנים כי זה אומר תואר פלוס – נוכל להעריך את זה. אני חושבת שזה נכון, ואת זה אני מוכנה לקבל, שצריך לבחון את התוצאות.

אם את רוצה לדעת איך נעשה את המחקר, כחברת כנסת אני מנועה מעיסוק נוסף.

אדוני היושב-ראש, כשחיברנו את הצעת החוק הזו
הגענו שתינו לכנסת מהאוניברסיטה העברית. כשחושבים על קבוצה מצומצמת של אימהות במשפחות חד-הוריות, אנחנו מדברים על אלה שיש להן ילדים עד גיל שבע וגם יש להן רצון ללמוד ולא לכולן יש רצון ללמוד. למדינה זה לא עולה שום דבר כי הן לומדות על חשבונן. במשרד האוצר כל הזמן מדברים על השלכות רוחב אבל זה כלי בירוקרטי כדי לעצור ולבלום את כל תהליך החקיקה.

לנו חברי הכנסת יש שכל ישר ואנחנו יודעים שזה לא עולה, אבל אותה אם צריכה להשקיע בלימודים ולאחר מכן נפתחות בפניה הזדמנויות נוספות, יש לה אפשרות לעבוד, להרוויח ולצאת ממעגל העוני במימון הממשלה. אנחנו כמחוקקים צריכים לעודד את התהליך הזה.

אני חושבת שעשינו את התיקון לפי הצעת המוסדות והתיקון הוא נכון כך שלא ינצלו את החוק שלנו לרעה. אנחנו מדברים על הימצאות במערכת לתקופה של שנתיים למשפחה חד-הורית.

אני מציעה שנסיים היום את הדיונים ולהעביר את החוק לקריאה ראשונה.

כולנו מסכימים שהכשרה והשכלה טובה זה הכלי
היחידי בארץ להתקבל לעבודה מכובדת, עבודה שתוציא את המשפחות ממעגל העוני ולא תאפשר לאימהות להיות פקידות ועוסקות בעבודה ברמה נמוכה. כאשר הורה יחיד מפרנס את המשפחה שלו, כל עול הפרנסה נופל עליו. הוא צריך לפרנס את המשפחה, הוא צריך לשלם עבור הדיור, הוא צריך לשלם עבור לימודי הילדים והוא צריך לתפקד ולא לחיות בעוני וכל הזמן לחשוב אם יש לו כסף או אין לו כסף. כרגע משפחות חד-הוריות יושבות בבית והממשלה משלמת להן במשך שבע שנים כסף על כלום, סתם על זה שהן יושבות בבית וזה לא הגיוני. נכון שלא כולן ילכו לאוניברסיטה, אבל אלה שרוצות, יש לאפשר להן. אם לא תאפשרו להן לעשות את זה עכשיו, הן מתבגרות ויהיו להן דאגות אחרות. הן ייכנסו למעגל העוני עוד יותר, הביטחון העצמי שלהן יורד והן אף פעם לא יוכלו לצאת מהמעגל הזה. מה שיקרה הוא שהמדינה תשלם לא שבע שנים ולא שמונה שנים אלא במשך שנים רבות וגם ישלמו לילדים שלהן.

אני מסכים עם הדברים שאמרת, אבל גם פקידה וגם מנקה זו מלאכה מכובדת.

אבל המשכורת היא נמוכה.

לעניין הטענה ששמענו מנציגי הממשלה השונים
בדבר האפליה לכאורה בין משפחות חד-הוריות לבין זכאים אחרים לגמלת הבטחת הכנסה, אני רוצה להצביע על כך שהחוק מראשיתו, לרבות תיקונים שנעשו מאוחר יותר, קבע אמות מידה שונות באשר למשפחות עם שני הורים ובאשר למשפחות חד-הוריות. מדובר על כך שאין חובת התייצבות למשפחות חד-הוריות, מדובר על כך שאין סכום רגיל למשפחות חד-הוריות וזה לאורך כל החוק. לא לראשונה אנחנו יוצרים איזשהו שוני בין משפחות חד-הוריות למשפחות אחרות.

אם בכל אופן נלך עם הטיעון הזה, וזו שאלה למציעות החוק ולוועדה, האם לא ראוי בהזדמנות זו לאשר גם למשפחות אחרות שהן לא חד-הוריות ללמוד בזמן שהן מקבלות גמלה, גם אם הן חייבות בהתייצבות, ואולי תוך הצבת איזה שהם קריטריונים או הגבלות אחרות כמו למשל שהלימודים לא יהיו בשעות הבוקר שבו מתחייבים להיות פנויים לעבודה ולהתייצב בשירות התעסוקה והלימודים יהיו בשעות הערב, אולי בימי ששי וכולי. השאלה אם יש מקום להרחיב את הצעת החוק שהמציעות הציעו גם על אוכלוסיות אחרות בנוסף לחד-הוריות.

השאלה מעניינת אבל עכשיו אנחנו נכנסים לתפסת
מרובה לא תפסת. כרגע אני מעדיפה לעשות את זה כפי שהצענו עם התוספת של הסרת מגבלת גיל שבע. ודאי עם התוספת הנכונה שלך לגבי 24 חודשים בתוך המערכת. אם אתם רוצים, אני חושבת שמרינה סולודקין ואני נוכל לעבוד גם במסגרת של הוראת שעה לשש-שבע שנים שהיא סבירה כי כן חשוב שיהיה ברור שאנחנו רוצים לראות מה התוצאות ואם זה עובד.

לגבי ההרחבה. אני צריכה לחשוב על זה אבל כרגע לא זו הייתה הכוונה. אם נשתכנע, נגיש אחרי קבלת החוק גם תיקוני הרחבה.

אני רוצה להדגים לך מה ההשלכה של התיקון לפי
הגיבוש הסופי אליו הגעתם. שתי אימהות לומדות ביחד באותו קורס באוניברסיטה כאשר אחת אם נשואה ואחת גרושה. לשתיהן יש ילד בגיל שש ושתיהן מקבלות הבטחת הכנסה. אחרי שנה האישה הגרושה תמשיך לקבל הבטחת הכנסה, אם היא תענה על תנאי הזכאות ולמשל היא תתחיל לעבוד כי עם ילד בגיל שבע היא חייבת לעבוד, אבל האימא השנייה שלומדת אתה, רק בגלל שהיא לומדת נשואה, אפילו אם היא תעבוד ותהיה זכאית להשלמה, אני לא אוכל לשלם לה.

אני מודה לך מאוד על הדוגמה הזאת ואני רוצה
להתייחס אליה כי היא מוכרת לי באופן אישי. אני חושבת שלא הייתה מספיק פתיחות ולא היה מספיק קשב למה שנאמר על-ידי נציגי ארגוני המשפחות החד-הוריות. בתקופה שאני למדתי הייתי נשואה ולמדו אתי נשים גרושות עם ילדים כי בלימודים לתארים גבוהים כבר יש ילדים. אני יכולתי לומר שאני אשתתף בסמינר שנערך בשעה 4:00 אחר-הצהרים כי אישי היה הולך הביתה ומטפל בילדים. אותה חברה ללימודים שהיא בדיוק באותו מצב כמוני, לא יכלה לעשות את זה. הנקודה המרכזית ואת יודעת את זה יותר טוב מכל אחד אחר שלמשפחה חד-הורית יש את כל ההוצאות שיש למשפחה דו-הורית ולעתים קרובות יותר בגלל ייעוץ וכולי ובמקרה הטוב יש לה חצי הכנסה. במצב כזה אפשרויות ההתקדמות הן כל כך מוגבלות שקשה לתאר ויש הבדל בין אישה נשואה עם ילדים שלומדת לבין אישה חד-הורית עם ילדים שלומדת והחוק הזה בדיוק בא לטפל במקרים מהסוג הזה.

אני מזמינה את כולכם לבוא אתי מחר בערב לאוניברסיטה העברית בירושלים ותסתובבו ותשאלו נשים ואני אומרת לכם שכמעט לא תמצאו אימהות חד-הוריות כי זה כמעט בלתי אפשרי עבורן ללמוד. אם זה המסר של החברה הישראלית, בבקשה, אבל עלי ועל מרינה סולודקין זה לא מקובל ובדיוק את העניין הזה אנחנו מנסים לתקן. אני חושבת שבשיחה שהייתה בנושא אחר בשבוע שעבר המסר הזה כן עבר.

מרינה סולודקין ואני אומרות שנגביל את זה להוראת שעה של שבע שנים ותעשו על זה מחקר, אבל אם לא עושים מעשה היום, אני יכולה להבטיח לכם שהנשים האלה לא יצאו ממעגל העוני והילדים יקבלו את המסר. זה לא דור אחד אלא מדובר בשניים ושלושה דורות ואתם יודעים זאת כי אתם עוסקים בזה יום יום.

אני מנסה לצאת מהמבוך. אני לא רוצה שהצעת
החוק הזו תיפול. יש לי תחושה ואני מאמין באמונה שלמה שבהידברות אפשר לפתור את הדברים.

זה בעקבות הידברות. אני מבקשת ממך שנעשה
כפי שאמרנו. נעביר את ההצעה בקריאה ראשונה ואז אי-אפשר יהיה לטעון נושא חדש על שום דבר ואז ניכנס להידברות. תאמין לי שהחוק הזה יעבור ויהיה כאן צדק.

בדבר אחד אני יכול להרגיע את האוצר. אני לא
רואה מחר בבוקר המוני אימהות חד-הוריות הולכות ללמוד.

למה לא?

ההבדל ביני לבינך הוא שאת מדברת בתיאוריה
ואני מדבר מהשטח. אני לא רואה אישה חד-הורית עם כל הבעיות שיש לה קמה ויוצאת ללימודים. האישה הזו מקבלת קצבת קיום בסיסית כאשר יציאה ללימודים כרוכה בהוצאות, בנסיעות, בלבוש וכולי. רבותיי, הדברים האלה כרוכים בהוצאות רבות ולכן אני לא רואה את ההמונים הולכים ומתדפקים על שערי האוניברסיטה ונרשמים ללימודים.

אשר על כן אני מקבל את ההצעה של חברת הכנסת חזן. אנחנו נעלה את זה לקריאה ראשונה ונקבע את זה לארבע שנים כפיילוט.

שש שנים.

אני בטוח שנחזור לוועדה בעוד שנה ונשמע את
הנתונים שאומרים כמה נרשמו ללימודים ונראה שהמספר הוא זעום ביותר. אני מבקש ממך להסכים לארבע שנים, ואם צריך להאריך את זה לשש שנים, נאריך את זה. אם באמת יהיו המונים ונראה שזה הפתרון, נאריך את התקופה. אני חושב שניתן לעשות זאת בארבע שנים.

אם לא יהיו המונים, אלה שיהיו לא יהיו הדור
השני והשלישי למסכנות אלא לחזקות.

אם החזקות ילכו ללמוד, נוציא אותן ממעגל
העוני.
רבותיי, אם ילמדו בכל שנה ארבעים-חמישים, זה מספר גבוה מאוד מאוד. אישה חד-הורית צריכה להתמודד עם הילד בבית, צריכה לקחת מישהו שישמור עליו כשהיא יוצאת ללימודים וכולי.

בואו ננסה לבדוק את הנושא הזה. המדינה הרי לא תוציא יותר כסף במשך ארבע שנים.

בוודאי שהיא תוציא יותר.

לא. את טועה. ממילא נשים אלו צריכות לקבל כי
הן במערכת במשך 24 חודשים.

אין לי נוסח להקריא אבל אני אחזור על
העקרונות.
הסייג של סעיף 3 שאוסר לימודים לא יחול על הורה יחיד כהגדרתו בחוק משפחות חד-הוריות, על מי ששולמה לו גמלה בתקופה של 24 חודשים לפחות כאשר ההוראה הזו תהיה הוראת שעה לארבע שנים.

אני מבקשת מהאוצר ומהביטוח הלאומי עלות של הצעת החוק בנוסח הזה של 24 חודשים והורה יחיד בהגדרה הרחבה של חוק משפחות חד-הוריות. אם אין לכם כרגע, אני מבקשת להעביר לוועדה. אני מבקשת להעביר לי איזשהו אומדן.

יש 51 אלף חד הוריות במערכת ואני לא יודעת
כמה מתוכן יצאו ללימודים. 25 אלף מתוך המערכת מהוות פוטנציאל ליציאה ללימודים.

לפי דעתי הדבר לא כרוך בעלות.

אם כן, דובר על תוכנית ניסיונית לארבע שנים.
בעוד שנה הוועדה תזמין את נציגי הביטוח הלאומי ונשמע כמה נשים באמת נרשמו ללימודים ואז גם נוכל לקבל את העלות. אני אומר לכם באחריות שמדובר במספרים בודדים.

14 שנה אני עוסק במשפחות חד-הוריות ואני
אומר שמדובר במספר בודד של נשים שיצאו ללימודים.

אני מעלה את הצעת החוק להצבעה לקריאה
ראשונה.
מי בעד?

פה אחד הצעת החוק אושרה לקריאה ראשונה.

אני מודה לכם.






הישיבה ננעלה בשעה 12:00