פרוטוקולים/עבודה/4580



10
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
28.01.2002

פרוטוקולים/עבודה/4580
ירושלים, ל' בשבט, תשס"ב
12 בפברואר, 2002

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב רביעי




פרוטוקול מס' 456
מישיבת ועדת העבודה והרווחה
יום שני, ט"ו בשבט התשס"ב (28.01.2002), שעה 12:45

הצעת חוק שיוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון) (נגישות דיור בקהילה וסיוע אישי, תרבות פנאי וספורט, חינוך והשכלה, המערכת המשפטית, צרכים מיוחדים ומידע), התשס"א-2000-קבוצת חברי כנסת.

חברי הוועדה: יאיר פרץ -יו"ר הוועדה
חה"כ אילן גילאון

דן אורנשטיין -משרד המשפטים
רותם פלג -משרד האוצר
עו"ד שרונה עבר-הדני -משרד הבריאות
עו"ד אדי ויס -לשכה משפטית, משרד העבודה והרווחה
אהובה לוי -מנהלת אגף השרות למפגר, משרד העבודה והרווחה
שלמה אלישר -משרד העבודה והרווחה
עו"ד נעמה אלבה -משרד הפנים
עו"ד דינה דומיניץ -משרד הפנים
אבי רמות -עובד סוציאלי, איגוד העובדים הסוציאליים
אלדד גולדפרב -איל"ן
צילה טסלוסי -מנכ"ל ארגון "בזכות"
אטקה שטרנבאום -אקי"ם
שמואל חיימוביץ -ארגון הגג של ארגוני הנכים
אהרון עיני -מנכ"ל ארגון החרשים
נעמה לרנר -ארגון בזכות
אבי סלומה -חוג מעגל

ג'ודי וסרמן

שירלי אברמי

מיטל אמסלם









הצעת חוק שיוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון) (נגישות דיור בקהילה וסיוע אישי, תרבות פנאי וספורט, חינוך והשכלה, המערכת המשפטית, צרכים מיוחדים ומידע),
התשס"א-2000- קבוצת חברי כנסת.

שלום, אני פותח את ישיבת הוועדה. בישיבה הזו אנו נתמקד בדיור בקהילה וסיוע אישי.

בבסיס החוק הזה עומדת אידיאולוגיה מסוימת. אני עושה פרפרזה על משפטו של קורצ'ק: "מהם ילדים הם כמו כל האנשים רק יותר נמוכים", ואומר מהם מוגבלים הם ככל האנשים רק יותר איטיים. נקודת המוצא שלנו אומרת, כי המבחן של החברה היא היכולת שלה להמתין לאנשים יותר איטיים בכל התחומים. אני בעד שילוב מקסימלי של האדם המוגבל בחברה. בחקיקה הזו, כמו בשאר החקיקות שאני מנסה לבצע בתקופה שאני נמצא בכנסת, אני מחפש את הממלכה ולא את האזרח. אני רוצה לחייב את הממלכה לאפשר ככל שניתן את שילוב האנשים המוגבלים בתוך הקהילה.

אילן, האם אתה מפריד בין נכויות פיזיות לנכויות נפשיות, שכלתניות?

אני לא נכנס לפרטים האלו, כיוון שאיני מומחה לעניין של מוגבלויות שונות. אני כממלכה רוצה לאפשר לאדם המוגבל להגיע רחוק ככל האפשר מנקודת המוצא שלו. אין שום ספק כי הבסיס לחוק הזה הוא שילוב מקסימלי המעדיף מסגרות אינדיוידואליות, כיוון שהפרט הוא תכלית הכל. אני איני רוצה לכפות על מישהו בצורה דטרמיניסטית משהו שהוא אינו נוח. הלקוח שלי הוא האדם המוגבל, אני מייצג אותו ואת רצונותיו. אני רוצה להדגיש כי דבר חשוב מאוד בחוק הזה הוא הטיפול האינדיוידואלי במסגרות קטנות.

חובת ההוכחה על הממלכה לשלב את האדם הנכה והמוגבל ככל יכולתו. אם הדבר הזה קורה בניגוד לרצונותיו ובניגוד לטובתו ובניגוד לטובת האפטרופוס, איני יכול לומר את הדברים האלה, אלא במפגש בין הרצון וההוויה העצמית של האדם להיות משולב. אני אלחם בכל מערכת ובכל מסגרת כדי שאנשים יוכלו להשתלב ככל הניתן וככל רצונם. אני לא אצור חוק שבא לכפות על אדם להשתלב בניגוד לרצונו. אני לא מעוניין לקבוע את טובתו או את טובת הציבור.

אני מבין כי ישנה מחלוקת לגבי ניסוח החוק. אני מוכן לשמוע את הדעות השונות ובלבד שתבינו שאותי בסופו של דבר מה שמעניין הוא כוונת החוק כדי לעזור לאדם המוגבל. תפיסתי האידיאולוגית אומרת שאדם שרוצה להיות משולב בקהילה, הקהילה חייבת לאפשר לו זאת. לא מזמן שמענו על מקרה בנתניה בה התושבים לא היו מעונינים שייבנה הוסטל. אני חושב כי דבר כזה פוגע ביכולת שלנו לקדם אנשים עם מוגבלות. כאשר החברה תילמד להמתין לאנשים המוגבלים, החברה תהייה אחרת, סובלנית יותר. ההשתלבות המקסימלית היא בסיסו של החוק. אני לא רוצה לחייב אף אחד לעשות משהו שהוא בניגוד לטובתו.

אילן, כיצד אתה מתמודד עם המקרים בהם הורים מרימים ידיים ולא יכולים להתמודד עם מוגבלות של ילדם ופונים לחפש לו מסגרת מוסדית?

המאמץ הוא לחזק את ידיהם של ההורים. יש דרכים שונות בהן ניתן לשלב ילד מוגבל בתוך הקהילה. ניתן לשלב את הילד בבית, בקהילה, בדירה , בשילוב חוץ ביתי וכו'. אני חייב לפתוח את כל המנעולים כדי לאפשר לכל אחד להשתלב במסגרת האינדיוידואלית בה הוא מעוניין.

אנחנו מקדמים בברכה את הנחת העיקרון של חה"כ גילאון. הבעיה העיקרית שלנו היא עם הניסוח של החוק. הסעיף המדובר לא מתייחס מספיק לעובדה שישנם גם מקרים להם מתאים סידור חוץ ביתי. לפי הניסוח הנוכחי, ניתן לפרש את הסעיף בצורה אחרת.

אם תשים לב, תראה כי כל החוקים כן מתייחסים לסידור עליו אתה מדבר.

הניסוח המתאים יותר הוא: אדם עם מוגבלות זכאי לדיור לפי צרכיו, לרבות סידור חוץ ביתי. ניסוח כזה יאפשר לכל אחד לקבל את הסיוע הזה לפי הצרכים שלו. ישנה בעיה גם לגבי העניין של סידור חוץ ביתי. למרות החוק שעסק בנושא הזה, עדיין ישנם נכים שלא קבלו את הזכות הזו לפי החוק, ויכול להיות שכאן זה המקום להכניס את העניין הזה. בזמנו הוגשה הצעת חוק על ידי שר האוצר הנוכחי, "החוק למען הנכה", ושם היה סעיף המתייחס לזכאות לסידור חוץ ביתי לגבי כל שאר הנכים, למעט האנשים שסובלים מפיגור שכלי.

שלמה, אני מבקש ממך לתת לנו נתונים לגבי השאלה, כמה מהפונים למוסדות ניתן לשלב במסגרת הקהילה?

אנו מייעצים לשנות את ניסוח החוק כך שיהיה כתוב: אדם עם מוגבלות זכאי לגור בקהילה, לרבות סידור חוץ ביתי. התוספת הזו מכירה בעובדה שיש אנשים עם רמת עצמאות תפקודית שונה. יש אנשים בעלי רמת עצמאות גבוהה יותר ואטונומיה אישית, ויש כאלה שהם יותר מוגבלים וזקוקים לליווי, השגחה וטיפול, כולל אנשים עם מוגבלויות קוגניטיביות, אנשים עם מוגבלויות פיזיות קשות, אנשים עם ליקויים רגשיים או בעיות נפשיות.

התוספת הזו מאפשרת לכלול את האפשרות של מגורים בקהילה בתנאים יותר מוגנים על פי הצרכים שלהם ורמת העצמאות התפקודית שלהם. מצד שני זה מאפשר לנו היום לקבל יותר משאבים ולהפנות יותר משאבים לטיפול באנשים בתוך הקהילה, גם אם זה יהיה במסגרת של דיור מוגן. יש ספקטרום רחב של טיפולוגיות של דירות, בתים קבוצתיים והוסטלים בתוך הקהילה עצמה עם רמה שונה של פיקוח, החל מרמה של עצמאות כמעט מוחלטת ועד לרמה של הגנה יותר גבוהה.

בעשר השנים האחרונות אגף השיקום הטה את מרבית המשאבים שעמדו לרשותו בתחום הטיפול החוץ ביתי לפיתוח מערכי דיור מוגן בקהילה, וכמעט ולא לתחום של מוסדות פנימייתים.
היחס הוא יחס של 80% למערכי דיור מוגן ו20%- למוסדות מנהלתיים.

אני רוצה להתחיל את דברי במחאה כלפי דברי הסבר לפרק ד2. יש פה קטע המתאר את מעונות הפנימייה שבהם חיים אנשים עם פיגור שכלי, כאילו מדובר במחנות מסוג שאינני רוצה להזכיר. מי שביקר במעונות אלו יודע כי הדברים הכתובים הם אינם נכונים. הניסוח הזה גרם להרגשה רעה לאלפי הורים שהילדים שלהם מתגוררים שם, וצריכים מחר לשמוע לאן שלחו את הילדים שלהם. צר לי שבדברי ההסבר מופיע קטע כזה.

אנחנו מטפלים היום ב23,000- אנשים בעלי פיגור שכלי ברמות השונות. אנו עושים את מירב המאמצים כדי להשאיר כל אדם עם פיגור שכלי בביתו על ידי הקפתו ברשת של שירותים בקהילה שיאפשרו לו להישאר בבית. הפעילות הזו מתחילה בהארכת יום השהות בבית הספר עד השעה 18:30-19:00, כך שבן המשפחה יגיע לביתו לאחר ששני בני הזוג חזרו מהעבודה. בעבר אחד מבני הזוג היה צריך לחזור מיום העבודה בשעה 12:30 כדי לקבל את הילד מהמסגרת בה הוא נמצא. היום החניכים נשארים במסגרת בית הספר עד שעה 19:00 כך שהמשפחה יכולה להתפנות לעיסוקיה ולילדים הבריאים. עד השעה 14:30 הילד הוא בפיקוחו של משרד החינוך, ואחר כך הוא עובר לפיקוחנו עד השעה 19:00.

שירות נוסף שאנו מעניקים, הוא נופשונים. היום יש לנו 25 נופשונים שמאפשרים למשפחה לשלוח את הילד שבועיים בשנה לנופש מחוץ לבית בתנאי פנימייה במימון המשרד. השנה תוקצבנו ב-9,000 לינות, אך בפועל בצענו 12,000 לינות. היום יש 56 מע"סים שנותנים תעסוקה מוגנת לחניכים שאינם מסוגלים להיקלט בשוק הפתוח. ישנם אנשים בעלי פיגור שכלי ברמות שונות, החל מפיגור קל עם יכולת השתלבות כמעט מלאה ואולי בעתיד גם יכולת מגורים כמעט עצמאית, עד לרמות פיגור עמוק של אנשים שזקוקים לעזרה מלאה, 24 שעות ביממה בכל פעולות היומיום, כמו האכלה, רחצה, קימה ,שכיבה, ולעיתים אף צריך להפוך אותם כל שעה כדי שלא תיוצרנה בצקת ובעיות נשימה. על פי הרצף הזה אנחנו מנסים לבנות את רצף השירותים שלנו.

מי שמסוגל, יוצא בגיל 21 לתעסוקה בשוק הפתוח. ניתן לראות דוגמאות רבות להשתלבות המוצלחת הזו. הגינה בכנסת תוחזקה על ידי אנשים עם פיגור שכלי באמצעות אחד הארגונים שאנו עובדים איתם. ספריית השופטים בבית המשפט העליון, גם היא מתוחזקת על ידי אנשים עם פיגור שכלי. אלו אשר לא מסוגלים לצאת לעבודה בשוק הפתוח, מועסקים ב56- מפעלים מוגנים. אנו מעסיקים במסגרת כזו 2,800 אנשים בני 21 פלוס בעלי פיגור שכלי.

אנו מטפלים בקבוצת אוכלוסייה נוספת, אוכלוסייה סיעודית של גילאי 21 פלוס אשר חייבת בסידור מוסדי לאחר מסגרת בית הספר. היום התחלנו בפתיחה של מסגרות סיעודיות, מרכזי יום טיפוליים. היום פועלים שישה מוסדות כאלה בהיקפים כאלה או אחרים, המאפשרים למשפחה להוציא את בן המשפחה מהבית עד שעה 19:00-18:00.

אהובה, אילו שירותים צריך לעשות בקהילה על מנת להפנות פחות אנשים למוסדות?

היום כל מי שמסוגל להשתלב בקהילה, מגיע לדיור בקהילה. היום בשעה 15:00 אני חונכת הוסטל נוסף. ב-1993 500 אנשים היו משולבים בדיור בקהילה. היום ישנם 2,000 אנשים המשולבים בקהילה. במסגרות מוסדיות היו משולבים בעבר 5,000 איש והיום ישנם 6,000 איש. היום מירב המשקל ניתן לדיור הקהילתי, באחוזים מדובר על 40% לעומת 60%.

לפני חודש נערכה בכנסת תערוכת ציורים של אנשים הנמצאים במעון פנימייה בנס ציונה. אלה אנשים שבנוסף לפיגור השכלי שלהם יש להם הפרעות התנהגות קשות ובעיות נפשיות קשות ביותר, עד כדי סיכון עצמם וסיכון הציבור במידה וייצאו החוצה. התנאים שהם מקבלים בתוך אותה פנימייה הבנויה בשטח של 4 דונם, מאפשרים להם גם ליצור. אני לא מאמינה שאם הם היו גרים בדירה בתוך הקהילה, היו מגיעים לרמה כזו של הישגים. במסגרת כזו חלק גדול מהזמן הם היו נאלצים להיות מאושפזים. מעונות הפנימייה שקמו בשנים האחרונות ממוקמות בתוך הערים ומונות הרבה פחות חניכים. בעבר פנימיות כאלו היו מונות 400 חניכים, והיום אין אף מעון המונה כמות כזו שלך חניכים. המסגרות שאנו פותחים היום כוללות 40 איש מקסימום. בירושלים נפתח מעון סיעודי לחולים קשים ביותר. בקיבוץ עין השלושה בדרום נפתח מעון ל40- בני נוער.

הגבול בין דיור בקהילה לדיור במעון פנימייה הוא מאוד דק. החוק מחייב אותנו להפעיל מסגרת נעולה אחת, שאליו מופנים עבריינים הלוקים בפיגור שכלי על ידי בתי המשפט. גם אנשים השוכנים בדיור קהילתי זקוקים לעיתים להגנה. אני לא מכירה אנשים עם פיגור שכלי שמסוגלים להתגורר באופן עצמאי לחלוטין. רצף השירותים שלנו מתחיל מדיור בדירה של שתי חוסות עד לדיור במסגרת של בית לשישה, שמונה, שניים עשר, עשרים וארבעה חוסים, וכן מעונות שהחדשים ביניהם מונים ארבעים חוסים ויכולים להכיל עד שישים איש ולא יותר. את המעונות הגדולים דיללנו, והגענו למצב בו ישנם שני חוסים בחדר. כל משפחה אשר מעונינת להוציא את ילדה ממעון כזה כדי לשלב אותו בדיור בקהילה יכולה לפנות לוועדת השמה, ועדת אבחון חוץ-סטטוטורית המורכבת מחמישה אנשי מקצוע אשר קובעים את תוכנית הטיפול לכל אדם.

אם הנושא ייבדק ויימצא כי 10% ירצו לעבור לדיור בקהילה, האם תהייה לכם אפשרות להתמודד עם זה?

כן. אני מקווה שהמכרז שלנו לבחירת מפעילים לדיור בקהילה לגופים פרטיים וציבוריים יאושר. אנו מתקשים לעמוד בלחץ של הגופים המעונינים לפתוח מסגרות. אנו יכולים היום להיות מאוד בררנים ולתת את השירות ברמה הטובה ביותר.

אהובה, מדוע הגדרת החוק היא בעייתית לפי תפיסתכם?

לפי הניסוח של החוק, אדם בודד יכול לקבל מעון בתוך הבית שלו.

האם אדם עם מוגבלות זכאי לגור בקהילה?

הוא זכאי לכך, בתנאי שזה כולל סידור חוץ ביתי.

בעבר אנשים היו מגיעים לאלי"ן בגלל שלא היו תנאים שמאפשרים לאדם עם מוגבלות פיזית לגור בביתו. היום המצב הוא שונה.

מהיכרותי את הוועדה ואת השירות לילד המפגר ושירות השיקום, אני יכול לומר כי הוועדה היא ועדה מקצועית שמורכבת מרופא, עובד סוציאלי, פסיכולוג, אשר בוחנים את כל הפרטים ולבסוף ממליצים באיזה מסגרת לשלב את האדם המוגבל.

שר העבודה והרווחה מינה מועצה ציבורית שתייעץ ותבדוק את האפשרות של הוצאה של אנשים השוהים במעונות לדיור בקהילה. המועצה מונה עשרים אנשים כולל הורים, נציגי ארגונים וכו'. מחר מתקיימת כבר הישיבה השלישית של ועדה זו.

בתיקון לחוק הסעד לגבי ההבטחה לזכאות לסידור חוץ ביתי, כתוב במפורש שהעדיפות של ועדת אבחון תהיה לדיור בקהילה. העדיפות הזו כבר כתובה בחוק.

היישום של המגמה המוצגת בהצעת החוק בתחום בריאות הנפש, החל עוד לפני כניסתו לתוקף של חוק שיקום חולה נפש בקהילה כחלק מהמגמה העולמית של העתקת מרכז כובד הטיפול בנכי נפש מבתי החולים הפסיכיאטריים לקהילה. בשנים האחרונות נסגרו לא מעט מוסדות, וצומצם במידה משמעותית מספר המיטות, לא מתוך ניסיון לחסכנות, אלא מתוך העתקת מרכז הטיפול. התהליך הזה מתקדם יפה.

לאחרונה נאלצתי לחפש תיק היסטורי על אדם שהיה באשפוז לפני 25 שנה. קראתי את התיאורים של בית החולים ואני יכולה לומר בגאווה, כי היום כאלה בתי חולים לא קיימים. יש עוד הרבה מה לשפר ואנו עמלים רבות כדי לעשות זאת. בתחום בריאות הנפש זו המגמה, והיא היום בגדר חובה לפי חוק השיקום. האוצר מסייע לנו בעניין הזה והתהליכים מתקדמים יפה. הדרך עוד ארוכה, אך התהליך בינתיים מתקדם יפה באותה מגמה שהצעת החוק הנוכחית עוסקת בה.

שרונה, הייתי מבקש נתונים מאז כניסתו של חוק זה.

אין בידי נתונים, אך אני יכולה לבקש מהאחראי על בריאות הנפש לשלוח לכם נתונים מדויקים. המגמה הכללית היא עלייה. התקציב גדל ואיתו מספר האלטרנטיבות. ההגדרה של דיור בקהילה היא יותר רחבה מאשר אדם גר בביתו לבדו או עם משפחתו. בעניין הזה אני מצטרפת לדברים שנאמרו פה גם לגבי קבוצות אוכלוסייה אחרות. בימנו הדגש הוא על המסגרות שהן לא אשפוזיות. המסגרת האשפוזית שמורה למקרים הקריטיים בהם אנשי המקצוע צופים שבעתיד הלא רחוק המצב של אקוטי-כרוני ילך וידעך. רוב האשפוזים יהיו אקוטיים, לפרק זמן קצר לצורך טיפול לטווח של שלושים יום עד שלושה חודשים.

אני רוצה לומר, כי לא ברור מהצעת החוק מהי מחשבת המציע לגבי אוכלוסיית הקשישים ואוכלוסייה הזקוקה לסיעוד ביתי. אני לא בטוחה שבתחום הזה משרד הבריאות ערוך להקטין את כובד המשקל. האוכלוסייה של הקשישים כוללת שייכות לכמה קטגוריות שהיום מוצאות מענה במוסדות. באופן תיאורטי ניתן לטפל בכל אדם בבית, אם משקיעים מספיק משאבים ומחשבה. השאלה היא כיצד אנו מתייחסים לקבוצה הזו. בהתאם לכיוון שייקבע ניתן יהיה לבדוק מה ישים ומה לא ישים.

בהתחשב לאמור לעיל, הייתי מבקשת חובת התייעצות עם שר הבריאות בעניין קביעת קריטריונים לזכאות. הפרק הזה בדומה לפרקים אחרים מטיל את קביעת הקריטריונים לתקנות, כי הוא בוצע בידי שר השיכון ושר העבודה והרווחה. אני חושבת כי ראוי להוסיף את שר הבריאות כדי שניתן את תשומת הלב גם לאוכלוסיות שבאחריות משרד הבריאות, אשר נכללות בהגדרה הרחבה של אדם עם מוגבלות המופיע בפרק הכללי של החוק.

החוק מתייחס לכל סוגי המלנכוליות, שכלית, פיזית, נפשית, לרבות קוגניטיבית. אין לנו מחלוקת עם נציגי משרד העבודה והרווחה, אין לנו התנגדות לתוספת שהם הציעו, אנו מסכימים שזה צריך להיות לרבות סידור חוץ ביתי. אנחנו היינו מוסיפים את המילים: באופן שוויוני. אני מציעה שלא נקבע פה את הניסוחים, כיוון שיש מנגנון מאוד מוכר בוועדה הזו לגבי החוק הזה, שאנחנו יחד עם משרדי הממשלה יושבים על ניסוחים מדויקים. אני מציעה לקיים מנגנון כזה גם לגבי פרק דיור בקהילה. אני מציעה שהוועדה תערוך סיור במערכי דיור שונים. יש פה שתי אמהות, אחת בעלת ילד במערך דיור ואמא שממתינה למערך כזה.

התוספת של: "לרבות סידור חוץ ביתי", מאפשרת לתת הגנה לאנשים הזקוקים להגנה בגין אותן מוגבלויות שציינתי קודם. מאידך גיסא זה גם מחייב הקצאת משאבים מתאימה לדיור קהילתי בין אם הוא מוגן ובין אם הוא לא מוגן. לא זכור לי אפילו אדם אחד שהוכנס בניגוד לרצונו למעון או לדיור מוגן. מי שרוצה לגור בדיור עצמאי לחלוטין בקהילה מוזמן לעשות זאת. לא ניתן לחייב אף אדם לגור במקום שהוא לא רוצה.

כל אדם המגדיר את עצמו אדם עם מוגבלות, זכאי לדיור בקהילה.

אני מייצג קרוב ל400,000- חרשים בארץ. ישנם כמה עשרות חרשים שהם תלויים מאוד בהורים שלהם והם לא עצמאים. שמתי לב שבהצעת החוק הזו יש התייחסות לסוגי נכויות שונות,אך אין התייחסות לחרשים. הבעיה היא שכיום אין הכרה בחרשים כנכים, ובגלל זה אנחנו כרגע מחוץ לתמונה. יש כאן עובדת סוציאלית אשר יכולה להסביר מעט יותר לעומק את הנושא הזה.

החרשים היום עובדים ומשתלבים בקהילה, אבל כתוצאה מגינון יתר של ההורים מגיע שלב שבו ההורים מזדקנים והולכים לעולמם ומשאירים בבית ילד מגודל בין ארבעים או חמישים פלוס, שאמנם משתכר למחייתו, אך אין לו את המיומנויות הבסיסיות לבצע פעילויות יומיום, החל מלבשל ביצה וכלה בללכת לבנק, לדואר או לכל מקום אחר. גם לעשות חישובים של שכר דירה ותשלומים, אין להם את המיומנות. אנחנו מנסים לבנות דירות מעבר בהן יהיו אם בית ומדריכים אשר ילוו את החרשים תקופה של חודש עד שנתיים שלוש, כל אחד בהתאם לצרכיו האישיים, ויקנו לאנשים האלה את המיומנויות הבסיסיות האלה. קל מאוד ללמדם את הדברים האלו, אך צריך לתרגל את זה איתם.

אני אמא של בחורה בת 25 שפגועה שכלית, הנמצאת בדירה מוגנת כעשר שנים. היא אינה מסוגלת לבצע הכל לבד ועל כן היא חייבת מסגרת קטנה של דירה ששם מקנים לה את העצמאות, את הכוח להתמודד ולהשתלב בחברה. אנו מאוד מרוצים מההתפתחות של הילדה הזו. אני יודעת כי אם הייתי מכניסה אותה למסגרת גדולה מאוד היא היתה אובדת. בדירה בה היא נמצאת ישנה אפשרות להתמודד עם כל ילד או ילדה בנפרד, ולאפשר להם לבצע הרבה דברים ולהרגיש כאילו הם כמו שאר הילדים. אני חושבת שצריך להמשיך לאפשר לנו להכניס ילדים נוספים למסגרת כזו.

אני אמא לילד בן 21 פלוס המוגבל שכלית, שעדיין אינו נמצא במסגרת של דיור קהילתי. אנו כרגע מחכים לדיור קהילתי. אנחנו מתייחסים לדיור המוגן כאילו שהבן שלנו יוצא מהבית באופו טבעי כמו כל בחור בגילו, לבית משלו. במסגרת של הדיור המוגן הוא יכול להמשיך את החיים שלו באופן עצמאי וכן לתרום לקהילה את מה שהוא יכול.

אני מנכ"ל אילן ואב לילד בן 30 שחי במעון בעפולה מזה 25 שנה. הדבר הצורם ביותר שנעשה כאן, הוא הצגת המעון מול הקהילה, כאשר המציאות בשנים האחרונות בניגוד לשנים עברו, היא שונה לגמרי. המעונות משתלבים בקהילה, נותנים ומקבלים שירותים מהקהילה. אני רוצה להצטרף לבקשתה של מנכ"לית "בזכות" לצאת לסיור כדי לראות את הסדרי הדיור השונים כולל מעונות. הסטיגמה סביב המעונות נולדה לפני הרבה שנים, בזמן בו מצב המעונות היה רחוק מאוד מהמציאות של המעונות היום. המועצה המייעצת של השר בניזרי יצאה לסיור במעונות אשר הפתיע מאוד את האנשים, כיוון שהסיור שבר הרבה מאוד סטיגמות קיימות. אני לא מאמין כי הבן שלי יכול היה להיות יותר מאושר במסגרת אחרת.

המעון בו נמצא בנו של עמיקם רז זכה בפרס השר לאיכות הסביבה על תרומתו לאיכות הסביבה בעיר עפולה.

אנחנו באקי"ם בעד שילוב בקהילה, אך אנו חושבים כי צריך לשמור על אותו רצף של מגוון מאוד של שירותים המאפשר בחירה והתאמה לאינדיוידואל. תחת הכותרת פיגור שכלי נכנסים כל כך הרבה מקרים השונים אחד מן השני, ועל כן אנו צריכים לשמור על המגוון הזה כדי שאפשר יהיה להתאים לכל אחד את הסידור המתאים לו לפי צרכיו.

אני רוצה לומר כי הוועדה קיבלה שתי הזמנות, מאקי"ם ומארגון "בזכות", לבוא לבקר במוסדות שונים. כיוון שמגוון האנשים עם מוגבלות שכלית הוא עצום, הוועדה לא יכולה לסייר בכל מגוון המוסדות, והסיורים שיתקיימו יהיו רק כדי לקבל איזשהו מושג, ולא יהיו מחייבים את קבלת ההחלטות שלנו.

שירלי, אנו יכולים לשלב בסיור דוגמיות מכל מגוון ההסדרים, כדי שהוועדה תתרשם.

בהצעת החוק חסרה התייחסות מעמיקה ופרוט למה שכתוב בסעיף 18כב: "מענק לצורך ביצוע שינויים בדירה". כאשר אנו מדברים על אנשים עם מוגבלות פיזית חדשה בעקבות תאונת דרכים, אשר גרים בקומה שלישית בלי מדרגות, אשר צריכים התאמת דיור, משרד השיכון מתוקף תפקידו צריך להיכנס לעובי הקורה ולגבש מאפיינים המגדירים מה זו דירה נגישה לפי סוגי מוגבלויות. אני נתקלתי בעבר במקרה בו מישהי ביקשה שירותים צמודים ואמרו לה כי את זה היא לא תקבל כיוון שנגמר התקציב. כל אחד מבין כי הנושא של שירותים צמודים לאדם היושב בכסא גלגלים הוא קריטי. במצב אחר במסגרת התאמת דיור, בנו למישהו שירותים צמודים ענקיים, אך הוא לא יכל לנוע בבית לחדרים אחרים בגלל הריהוט הבסיסי של הדירה.

לפי מיטב זכרוני, ישנה ועדה שתפקידה לבחון את הדבר הזה. בתקנות כתבו מכורח חוק השיקום.

כיוון שחבר הכנסת גילאון דיבר על תפיסה, אני רוצה לחדד את הנקודה הזו ולומר, כי חשוב מאוד להסתכל על נושא השיקום כעל רצף של שירותים בקהילה ולצד הקהילה. כל מוגבל אשר חי בתוך הקהילה אמור לקבל מנותני השירותים את מירב האפשרויות לבחור לאן הוא רוצה להגיע. חשוב מאוד להיות מודעים ולהיזהר מהתפיסה שהיתה בשנות השבעים בארצות הברית בתחום הפסיכיאטרייה, המדברת על מעבר מקצה לקצה, העברת החולים לבתי החולים במקום שיסתובבו ברחובות בלי שום מוסדות תומכים בקהילה. לצד התפיסה שאנו בונים חשוב להכין מנגנונים שיידעו לתמוך במוגבלים בקהילה.

לכן אני דרשתי קודם נתונים לגבי הפיילוט שנעשה בעניין הזה.

מערך שירותי הדיור בקהילה עבור הנכויות הפיזיות המוטוריות שאנו מטפלים בהם, הוא מאוד מצומצם ביחס למעונות. אני חושב, כי אם אנו מעונינים לצמצם את מספר המעונות, צריך להכין עבורם שירותים נכונים.

הדיון הוא על חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות. אני לא חושבת שכאן המקום להתווכח על טיבם של השירותים. שוויון זכויות לאדם נכה אומר חיים נורמטיביים כמו שיש לכל אדם. אנשים עם מוגבלות צריכים את ההסתכלות על החלק הלא נורמטיבי שלהם שהוא המוגבלות, אך ישנו גם צורך להסתכל על הכלל שלהם. זה נכון שזה מציב בפני החברה אתגר אדיר וקשה, אך אנו חייבים לעשות אותו ולא לומר כי אין ביכולתם של אנשים עם מוגבלויות קשות להיות בקהילה. האתגר שלנו הוא למצוא את האפשרויות לאנשים אלו, ואני מדברת כמנהלת לשעבר של מערך דיון מוגן בקהילה שיש בו גם דירות לאנשים עם מוגבלות שכלית קשה.

אני מבין כי אנו מקיימים דיון קצר וראשוני לגבי הזכות לגור בקהילה. אני מתייחס בדבריי לסעיף 18כא. כל פעם שמתחיל דיון בוועדה בפרק זה או אחר אני רואה לנכון להדגיש את החשיבות העקרונית של כל פרק ופרק. אני מלווה את החקיקה הזו שנים רבות, ולמיטב זכרוני זו הפעם הראשונה שוועדה מוועדות הכנסת מקיימת דיון בפרק הזה, למרות שהוא נמצא על השולחן כבר מהצעת החוק המקורית ב19995-.

אנחנו תומכים מאוד בעיקרון של דיור בקהילה. זהו נטבח מאוד חשוב בעיקרון השוויון של אנשים עם מוגבלות. אני הייתי שותף לדוח ועדת כץ ששם את הדגש על העיקרון של דיור בקהילה. הסעיף הזה גורר בעיות משפטיות מסוימות. כרגע, אנו במשרד מתמקדים בפרק הנגישות שיידון בוועדה הזו בקרוב. אנו לא מגובשים עם משרדי ממשלה אחרים. יחד עם התמיכה שלנו בדיור בקהילה, אנחנו מעונינים בחקיקה שתהיה ברורה. לא ניתן לקבוע זכויות מבלי לקבוע מי חייב לבצע אותן. מבחינתי הזכות לגור בקהילה היא כמעט אבסולוטית. ההתייחסות למקרים אחרים על פי חוקים אחרים לא ברורה כאן. אנו מבקשים מהוועדה לאפשר לנו לעשות את התאומים הנדרשים עם חברנו מהממשלה ונציבות השוויון לקיים התייעצויות עם הארגונים השונים, כדי שנוכל להביא עמדה מגובשת ונוסח מגובש לוועדה.

אני שמח שהדיון התבצע ברמות האלו, כיוון שניתן היה לחשוב כי ישנה מחלוקת גדולה. יש שני סוגים של אנשים שלא יכולים לגור בקהילה. סוג אחד שבחר לעבור על החוקים של הקהילה ואז הוא מוצא מן הקהילה, וסוג שני הוא מי שאינו יכול לסבול את הקהילה ואז הוא עובר אל קהילה אחרת. מי שאין לו את שתי הבחירות האלה זכאי לחיות בקהילה. אני לא מתנגד להוסיף את המילה "לרבות", אך יש כל כך הרבה לרבות, כך שתמיד יש את הפחד שיישכח מישהו.

אני רוצה להודות לחבר הכנסת אילן גילאון על הרגישות שהוא מגלה לגבי כל הנושאים של אנשים מוגבלים. אני שמח על תמימות הדעים שנשמעה כאן, וכן על המגמה ששמענו מראש האגף לילד המפגר, מראש אגף השיקום, וממשרד הבריאות, של נתינת שירותים לכל אחד לפי צרכיו. בהתאם למגמה זו אני לא שולל את המעונות, המוסדות או את הדיור בקהילה. יש כאן תמימות דעים לקדם את הנושא של שילוב המוגבל בקהילה. אני מציע שהיועצים המשפטיים יחד עם היועצת המשפטית של הוועדה יתאמו ניסוח אחיד המקובל על כולם כדי שנוכל להתקדם ולקדם את הנושא. לדעתי, לא צריך לקיים דיון נוסף בעניין, כיוון שהמגמה של כולם היא ברורה. כאשר הנושא יבשיל נביא אותו להצבעה. תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:50