פרוטוקולים/עבודה/4579



15
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
28.1.2002

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב רביעי




פרוטוקול מס' 455
מוועדת העבודה, הרווחה והבריאות
יום שני, ט"ו בשבט התשס"ב (28.01.2002), שעה 11:00

התפטרותה של נציבת שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות וקיצוץ תקני הנציבות.

חברי הוועדה: דוד טל -יו"ר הוועדה
חה"כ תמר גוז'נסקי
חה"כ אילן גילאון

חה"כ שאול יהלום
עו"ד אריאלה אופיר-נציבת שוויון לאנשים עם מוגבלות
אבי רמות -איגוד עובדים סוציאלים
סילביה לזוביק -אגודת "בזכות"
אורי מתתיהו -סמנכ"ל משרד המשפטים
מרדכי וירשובסקי -ארגון הגג של ארגוני הנכים
מיכאל קירשנבאום -נגישות ישראל
ד"ר שלמה אליישר -מנהל אגף לשירותי רווחה ושיקום, משרד העבודה והרווחה
מוטי אהרוני -ממונה על משרדי ממשלה, נציבות שירות המדינה
שמואל זיסקינד -מנהל מינהל הסגל הבכיר,נציבות שירות המדינה
יואב קריים -ארגון מאבק הנכים

שירלי אברמי

מיטל אמסלם









התפטרותה של נציבת שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות וקיצוץ תקני הנציבות

אני פותח את ישיבת הוועדה. שמחתי מאוד כאשר הוחלט על הקמת נציבות וחשבתי כי אולי חלק מהנושאים בהם מטפלת הוועדה יעברו לטיפולה של הנציבות. אני ראיתי את עצמי ואת חבריי עוזרים בכל מה שקשור לנושא הנכים. שמחתי מאוד כאשר הכנסת שינתה קונספציה והבינה כי צריך את בית הנציבות כדי שיהיה מי שיטפל בנושא הנכים לאורך כל הדרך. לחברי כנסת יש לעיתים את החשבון של ההון הפוליטי, אך הנושא הזה כמו שאר הנושאים החברתיים חוצה את כל המפלגות, ויעיד על כך חה"כ אילן גילאון שנמצא בצד השני של הקשת הפוליטית. אני חייב לומר בגאווה כי הצלחנו, כאן בוועדה, ליצור חזית בנושאים החברתיים. אני רוצה להודות לחה"כ יהלום שתרם רבות להקמת הנציבות.

צר לי שהדברים הסתיימו בצורה כזו. מתפקידה של נציבות המדינה היה להקצות למעלה מעשרה תקנים לנציבה, כאשר בפועל ישנם ארבעה תקנים ומתוכם שניים ממומשים. היה רצון לקבור את הרעיון של הנציבות, מתוך דעה שהיא מיותרת. אם מישהו חושב כי הנציבות היא מיותרת, שישכנע אותנו, ואם נחליט שהיא מיותרת, אולי נבטל את המוסד הזה. אני סבור, כי המוסד הזה הוא מוסד מאוד חשוב. לעיתים היו לי חילוקי דעות עם אריאלה הנציבה לגבי הדרך, אך אף פעם לא היו בינינו חילוקי דעות לגבי המטרה.

כאשר אריאלה נכנסה לתפקיד, אני ראיתי נציבה שתייצג את האינטרסים של הנכים, אישה שיודעת מה היא צריכה לדרוש ויודעת לדרוש זאת, אישה המתפקדת כאמא של כל הנכים. אני אסתפק בדברים הללו ואתן את רשות הדיבור לחה"כ יהלום שרצה מאוד להשתתף בדיון היום.

הנציבות היא לא גוף העושה משהו בהתנדבות, היא מהווה פרק בחוק השוויון לאנשים עם מוגבלות. יש כאלה שעדיין לא יכולים לעקל את החוק כולו, אשר הופך את מדינת ישראל לאחת המדינות המתקדמות מבחינת שוויון זכויות לנכים. בחוק הזה קיימות הרבה בעיות, אך ככל שישנן יותר בעיות מתגלה יותר הצורך במי שיטפל ביישום החוק, שזו מטרת הנציבות. כאשר חוקקנו את החוק, הויכוח עם משרד האוצר ועם הממשלה היה משום שהם הבינו שחלק מהחוק זה קבלת נציבות, שלא תאפשר לשכוח את החוק הזה ולהתעלם מסעיפיו.

ישנם ארבעה תפקידים בחקיקה הראשית. הראשון הוא קידום עקרונות היסוד של חוק השוויון. הנציבות מתכננת להרחיב את החוק הזה. חה"כ אילן גילאון בעצמו הציע הצעת חוק המרחיבה יותר את חוק זה. גם הפרקים שקיימים הנוגעים בנושא של תעסוקה ותחבורה דורשים עבודה רבה. זה צורם מאוד כי דווקא על רקע שביתת הנכים הזועקים על חוסר שוויון וחוסר במתן זכויות לגיטימיות שמגיעות להם על פי החוק, הנציבות מגיעה למצב של הצרת צעדיה.

המטרה השנייה בחוק היא קידום שוויון ומניעת הפלייה של אנשים עם מוגבלות לעידוד השתלבותם והשתתפותם הפעילה של אנשים עם מוגבלות בחברה ולמילוי התפקידים שהוטלו עליה בחוק זה. הטענה היחידה שיש לי כלפי הנציבות והנציבה שאני מאוד מעריך, היא שהויכוח שלה עם הנציבות היה צריך להיות מוכפל. לא יכול להיות שקיים חוק האומר שהנציבות צריכה למלא את כל הזכויות, ואנו נמצאים שלוש שנים אחרי חקיקת החוק, והוא עדיין לא בוצע במלואו. בתקופה כזו צריך הרבה כוח אדם והרבה אמצעים כדי לעסוק בעניין ולשלב את מאה אלף הנכים בתוכניות טיפול הנציבות.

אני היום מנהל ועדת משנה של ועדת החוקה בנושא יישום ההוראות של משרד התחבורה. אני רואה איך הנציבות עובדת ותורמת לתוצאה. מבחינה מקצועית כל התקנות אחרות בגלל שהנציבות עובדת. אנו רואים כי הנציבות החלה לפעול, ובמקום לתת לה את מלוא הכוח, מתווכחים איתה על מספר העובדים. אריאלה מטפלת בבעיות של עובדים וחוזים, במקום שסמנכ"ל אמרכלות יטפל בכך. חלק מכל הבעיות היה מתפרסם אילו היה לנציבות דובר, אך גם דובר אין לנציבות. הטענה העיקרית שלי היא נגד הצניעות בה החלה הנציבות לפעול, כיוון שמתברר שמשרדי הממשלה מנצלים את הצניעות הזו. האשמה העיקרית היא נציבות שירות המדינה. סברתי כי השר הממונה, שר המשפטים, כאשר תבוא לפניו ההתפטרות של אריאלה, יקרא לנציב ויישב 24 שעות ביממה כדי לפתור את העניין מייד. המצב היה רחוק מלהיות זהה למה שסברתי, ובסוף השבוע הודיעו לי כי קיבלו את ההתפטרות.

דווקא על רקע שביתת הנכים, אני מאשים בצורה קשה גם את הנציבות וגם את משרד המשפטים ושר המשפטים. כאשר לנציבות שפועלת בכזו צניעות לא נותנים את כל הכלים כדי לפעול, זאת תעודת עניות לחברה שלנו. אני קורא לוועדה וליו"ר לפעול במלוא החדות ולא לקבל שום פשרה בעניין הזה. אני מבקש מהנציבות לא לקבל את הדרישה, אלא לערוך דרישת אמת. לא יכול להיות שלא יהיה אדם שיתעסק באמרכלות, ולא יכול להיות שלא יהיה אדם שיעסוק בדוברות. לכל מדור נדרש צוות עובדים. אני מתפלא בכלל ששירות הנציבות פעלה בכזו צניעות הזו. מהיבט של תקציב המדינה כל הכבוד להם, אך החובה שלהם היא כלפי הנכים וכלפי אנשים עם מוגבלות. אני חושב, כי הנציבות חייבת להיכנס לעובי הקורה וההתפטרות של אריאלה חייבת להתבטל מיד. אני מבקש, כי משרד המשפטים, הנציבות ויו"ר הוועדה יפעלו כדי שתוך כמה ימים העניין יטופל ויסוכם.

אני רוצה להודות ליו"ר הוועדה על כך שכינס את הוועדה לדון בנושא הזה. המטרה המרכזית בפרק הראשון של חוק השוויון היה הקמת הנציבות, כל שאר הדברים לא קבלו ביטוי ממשי. קיימות נציבויות שונות, ואני מניח כי לו היה מדובר בנציבות אחרת כל המדינה היתה סוערת.

הנציבה לא הגישה את התפטרותה סתם, אלא כנראה שהגיעו מים עד נפש והיא לא יכלה יותר לתפקד. ההתרחשות הזו עוברת כלאחר יד ואני מאוד מאוכזב מכך. ההודעה שנשלחה לאריאלה על כך שקיבלו את התפטרותה, היא דבר שלא יעלה על הדעת. אני רוצה להצטרף לדבריו של חה"כ יהלום, ולבקש מהנציבה לחזור בה מהתפטרותה. אני חושב כי אסור לקבל את התפטרותה על ידי השר. על רקע שביתת הנכים, הדבר קשה עוד יותר.

כאשר אריאלה נכנסה לתפקיד, אני והיו"ר אמרנו כי לא יכולנו לחשוב על מינוי יותר מתאים ויותר טוב. אנחנו כוועדה לא מקבלים את ההתפטרות של אריאלה, ואנחנו גם לא מקבלים את קבלת ההתפטרות שלה על ידי השר. אני חושב כי צריך לתת את הכלים לנציבות לעבוד. לא יכול להיות שמקום אשר מקבל עשרות אלפי פניות בשנה פועל עם שני תקנים.

אני עדיין עובדת מדינה, לכן לא כנציבה, אלא כאזרחית, אני אודה לחברי כנסת שכך מדברים על שוויון לאנשים עם מוגבלות בישראל, ופועלים רבות למענם. אני בעקבות הודעת ההתפטרות שלי זומנתי לדיון בוועדה בנושא מצב נציבות שוויון לאנשים עם מוגבלות. אני חייבת הסברים לכל החברים היושבים פה ושותפים לדרך של כמעט עשור, מסע לשוויון לנכים בישראל.

ב-18.01.2002 אחרי לבטים קשים ביותר הודעתי למשרד המשפטים שמשרדו מופקד על הקמת נציבות השוויון, כי אני מבקשת לסיים את תפקידי כנציבה. כך כתבתי לשר: "ב-13.12.2002 פניתי לנציב שירות המדינה בנושא תנאי הקמת נציבות שוויון לאנשים עם מוגבלות, מכתב שהעתקו נשלח אליך. בישיבה שנתקיימה בעקבות זאת אצל נציב שירות המדינה התברר לי לצערי כי לא חל שינוי. התשובות שנתנו בעל פה ובכתב לצורכי ההקמה של נציבות השוויון, הן התשובות שקבלתי בעל פה ובכתב אשתקד, והן מעידות על חוסר הבנה בסיסי את טיבו הייחודי של הגוף הממלכתי החדש ואת ההיקף העצום של משימותיו. לא אשוב להציג את השתלשלות העניינים לאשורה, אשוב לקבוע רק זאת, רבבות אנשים עם מוגבלות בישראל סובלים מהפלייה ומהזנחה חברתית רבת שנים. זכותי וחובתי כנציבה ראשונה להקים את נציבות השוויון תוך זמן סביר עם צוות הקמה הכולל את המעולים והמנוסים שבאנשי המקצוע. נכון להיום מנהלת הלשכה בפניות הציבור לא ממשיכה בתפקידה, ואנו נאלצים לסגור את מחלקת פניות הציבור. צוות נציבות השוויון מונה בעבור כשנה וחצי מיום הקמתה שני עובדים ומזכירה. הפגיעה ביכולת של נציבות השוויון למלא משימותיה וביושרה המקצועית שלי, היא בלתי נסבלת עוד ואני מבקשת בזאת לסיים את תפקידי כנציבת שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות. אני מצפה כי במינוי של הנציב או הנציבה הבאים תינתן עדיפות לאדם עם מוגבלות".

ב-23.01.2002 הודע לי מנכ"ל משרד המשפטים שהשר מקבל את התפטרותי ומתחילים לאלתר הליך לאיתור הנציב או הנציבה הבאים. הסיבות להחלטה שלי להתפטר הן לא עניין אישי שלי, הן יורדות לשורש גורלו של הגוף החדש והייחודי הזה. אני רוצה להזכיר שאני לא הגשתי מועמדות להיות נציבת שוויון לאנשים עם מוגבלות. אני כיהנתי כמנכ"ל עמותת "בזכות". חברים בוועדת האיתור שבו ופנו אליי בסוף 1999 כדי להגיש את מועמדותי. סירבתי פעמים רבות, אך לבסוף נעניתי ונבחרתי. כחברה בוועדת כץ, הוועדה הציבורית לבדיקת חקיקה מקיפה בנושא זכויות אנשים עם מוגבלות, הוועדה ששימשה מנוף לחוק השוויון, בדעת מיעוט סברתי שתפקיד נציב או נציבה צריך למלא אדם עם מוגבלות. כך אני חושבת גם היום.

ישנה אי הבנה לגבי סיבת ונושא ההתפטרות שלי. לא מדובר באי הקצאת תקנים או בקיצוץ תקנים או דרישה להגדלת תקציבים, הלוואי והיתה לנו הפריבילגיה להיאבק על זה. בכל מה שקשור לתוספת משאבים לנציבות, מייצג אותנו נאמנה משרד המשפטים בוועדת הכספים. זה לא נושא הדיון וזה לא נושא התפטרותי. נושא ההתפטרות שלי הוא אי מימושם ואיושם של ארבעה תקנים שהוקצו להקמת נציבות השוויון באוגוסט 2000. שנה וחצי אנו מנסים לממש אותם. כל תקן שלא ממומש מוחזר כמתנה למשרד האוצר.

חוק השוויון נכנס לתוקף ב-01.01.1999. נציבות השוויון התעכבה והיה מאבק על הקמתה. באיחור של שנה וחצי, אוגוסט 2000, התחלנו בהקמתה. על עשרות שנים של הפלייה והזנחה של אנשים עם מוגבלות עוד לפני חוק השוויון ולפני הקמת הנציבות, לא צריך להרחיב את הדיבור. היום, ינואר 2002, אנו נמצאים שנה וחצי לאחר הקמת הנציבות, שלוש שנים מכניסת חוק השוויון לתוקף.

כל העוסקים במלאכה יודעים לא פחות מנציבות השוויון, כמה משימות ובעיות וטרגדיות מגיעות לפתחנו, הנציבות חברי הכנסת, הארגונים, כדי שנעזור. הנתונים בתחום האבטלה, הנגישות והמיסוד, ידועים כאן. כדי לסבר את האוזן אני רוצה לספר כי ראיון אחד ביום הבינלאומי האחרון ב-3.12.2001 שנתנו בגלי צה"ל, הוביל ל-145 פניות ציבור ששמע כי יש כתובת חדשה וצריך המון עזרה בשטח. על רקע המציאות הזו שתועדה בדו"ח הוועדה הציבורית, נכתב בפתח הדבר של הוועדה הציבורית על ידי יו"ר הוועדה, ד"ר ישראל כץ: "מתחילת עבודתה ובהמשכה אף במידה גוברת גילתה הוועדה כי שורש ומקור העיוותים וההזנחה של מאות אלפי בני אדם עם מוגבלות בישראל ושל משפחותיהם הרי הם בהעדר גוף שירכז, ימקד, יתאם וייזום את פעולות הדאגה והטיפול באדם עם מוגבלות. פעילויות כאלו מתקיימות כיום (1997) במקוטע, באופן לקוי או שאינן מתבצעות כלל במשרדי ממשלה שונים ובשלטון המקומי במגזרים העסקי, הרצוני ועוד. כבמדינות אחרות הגיעה הוועדה למסקנה מרכזית, מפורשת ונמרצת כי הקמת הנציבות לשוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות היא תנאי מוקדם להצלחת החקיקה, לאכיפתה ולהמשך פיתוחה ההולם בעתיד".

שתי סיבות הובילו להחלטה שלי להתפטר. האחת היא חוסר הבנה בסיסי את הגוף החדש הזה, נציבות השוויון, של מי שאחראי על מימוש התקנים שקבלנו ממשרד האוצר, נציב שירות המדינה. מה שרואים בנו זה מחלקת נכים נוספת. הסיבה השנייה היא חוסר שיתוף פעולה וחוסר פתיחות במהלכי הקמת הנציבות, עד כדי הפגיעה בעבודתנו וביכולת שלנו להיות נאמנים לשליחות שלנו. לא המשך כהונתי מונח פה על כף המאזניים, אלא המשך קיומו ועתידו של הגוף הזה.

ישנה חוסר הבנה לגבי הגוף שנקרא נציבות שוויון לאנשים עם מוגבלות. נציבות שוויון בישראל הוקמה בהשראה של נציבויות אחרות במדינות רבות בעולם שמובילות את תחום השוויון ובתוכו את השוויון לאנשים עם מוגבלות. נציבויות אלו המוקמות לצד חוקי שוויון ואיסור הפליה, הם גופים ייעודיים ועצמאיים שיהיו גורמים מרכזים ביישום שלהם. בישראל כמענה לצורך בגוף מרכזי, גוף עם מבט כולל ומקיף, גוף שמקבל משאבי מדינה כדי לעשות שוויון לאנשים עם מוגבלות, נחקק פרק נציבות השוויון לאנשים עם מוגבלות בחוק. ישנם מודלים שונים של נציבויות בעולם. ישנה נציבות המטפלת בהפליה מטעמים שונים בתחומי חיים שונים, נציבות זכויות אדם, כפי שקיימת בקנדה. ישנה נציבות המטפלת בהפליה בתעסוקה בלבד מטעמים שונים, מוגבלות, מין, נטייה מינית, גזע, כפי שקיימת בארצות הברית. ישנה נציבות המטפלת בקבוצה, למשל אנשים עם מוגבלות, כפי שקיימת בבריטניה. בכל מקרה מדובר בגופים ממלכתיים שיש להם מצד אחד זיקה לרשות המבצעת, ומצד שני יש להם עצמאות רבה המהווה תנאי לקיומם כגופים שעומדים על רגליהם באופן עצמאי ולא כחלק מגוף אחר.

לנציבויות זכויות האדם יש שתי זרועות עיקריות, משפטית והסברתית, אכיפה והגברת מודעות. כך גם לנציבות השוויון הישראלית. הזרועות האלו כוללות טיפול בפניות ציבור, הפניה לגישור פישור, ייצוג בערכאות, עריכת קמפיינים להגברת המודעות, מחקרים וסקרים, העמדת מסד נתונים בתחום שאין לנו אינפורמציה, השתלמויות, הדרכה, ייעוץ מקצועי, הפצת מידע, וכו'. כל הפעילויות האלו נעשות במסגרת גוף ממלכתי בסדרי גודל שאמורים לסגור את הפערים העצומים בחייהם של אנשים נכים, מבחינת גודלו של הפער והמורכבות של הבעיות המקצועיות במבט כולל, באיגומו ובפתרונו במשאבים ממלכתיים. נציבות השוויון הישראלית הוקמה כנציבות עצמאית. הביטוי המוחשי לעקרון הזה הוא סעיף 25 לחוק השוויון, "תקציב הנציבות ייקבע בחוק התקציב בסעיף תקציב נפרד כמשמעותו בחוק יסודות התקציב התשמ"ה 1985". בהתאם להחלטת הממשלה הקמת הנציבות הוטלה על משרד המשפטים. נציבות השוויון פועלת במסגרת המנהלית של משרד המשפטים עד היום.

במהלך 1998, לקראת כניסת חוק השוויון לתוקף בינואר 1999, פעלנו להביא ליישום החוק בזמן, כולל הקמת נציבות השוויון. ביחד עם משרד המשפטים גובשו צורכי כוח האדם ותקציב ההקמה של נציבות השוויון, ארבעה עשר תקני כוח אדם וחמישה מיליון שקל. על בסיס הזה, בחוק התקציב 1999 הוקצה לנציבות השוויון סכום של חמישה מיליון שקל. עברה שנת 1999 ולא הוקמה הנציבות, ועל כן הלכו גם החמישה מיליון שקל. בסוף 1999 אחרי לחץ מהשטח, הוקמה ועדת איתור לבחירת נציב או נציבה. בפברואר 2000 נבחרתי לכהן בתפקיד. ביוני 2000 זומנתי לפגישת היכרות במשרד המשפטים והופעל עלי לחץ להיכנס לאלתר לתפקיד. הדגשתי את החובה שלי לסיים את חובותיי בתפקיד הקודם וסכמתי עם משרד המשפטים שאכנס לתפקיד ב-1.08.2000. עם כניסתי לתפקיד, חוק תקציב 2000 הקצה להקמת הנציבות 2.39 מיליון שקלים בלבד וארבעה תקנים. על אף הקיצוץ הלא פשוט החלטתי לצאת לדרך עם תחושה חזקה של שליחות, ציפיות מהמערכת ומהשטח, עם מודעות לגודל הפוטנציאל של הגוף החדש והייחודי הזה ורצון להגשימו.

אני רוצה לספר סיפור אשר ממחיש לכל מי שעוסק בתחום הזה דבר מאוד חשוב. במהלך יולי 2001 הוזמנתי לראות את המשרד שמייעדים לנציבות השוויון החדשה, בניין מצפה ברחוב הסורג במרכז העיר. שאלתי אם המקום נגיש ואמרו לי כי הוא נגיש. פניתי בכל זאת לאדריכל שמואל חיימוביץ, המומחה לנגישות בישראל ובקשתי ממנו לבדוק האם הבניין נגיש. ביום הסיור לאחר הבדיקה מצאנו מדרגה בכניסה, מעלית צרה מדי, אין שירותי נכים ואין אפשרות לחניית נכים בגלל המדרון בכביש. ממילא המקום לא היה פנוי לכניסה בראשון לאוגוסט, ועל כן בקשו ממני להיכנס למשרד קטן ונחמד ברחוב הילל. שמואל הצטרף אליי כדי לבחון את המבנה, וגילינו כי בכניסה ישנן חמש מדרגות. התנגדתי להיכנס למשרד במצב כזה, דבר שהוא אינו קל כלל לפני שנכנסים לתפקיד, אך ידעתי כי הגוף הזה לא יפעל במקום שהוא לא נגיש ואין בו שירותי נכים.

יצאנו לחפש אחר משרד מתאים יותר ומצאנו שני חדרים בבניין לב הגבעה, מקום נגיש בלי שירותי נכים תקינים. נאמר לי כי השירותים יתוקנו, ועל כן נכנסתי והתחלתי לעבוד. לאחר שמונה חודשים, כאשר שמואל חיימוביץ החל לתפקד כממונה נגישות ארצית, הותאמו השירותים. אני מספרת את הסיפור הזה לא כי אני באה בתלונות, אני מספרת את הסיפור הזה כדי שהוא ימחיש לכולנו כמה חשוב שקמה נציבות השוויון, כמה חשוב שבתוך הממשלה עצמה יבינו מה זאת נגישות, מה זה שילוב, מה זה שוויון, ומהו כבוד אדם. היום בהתאם לחוות הדעת של שמואל חיימוביץ, הנציבות נמצאת במקום נגיש לחלוטין, שיהיה עוד יותר נגיש לאנשים עם מוגבלות חושית.

כאמור, הוקצו לי באוגוסט 2000 ארבעה תקנים להקמת נציבות השוויון. הכנתי תוכנית כדי להקים גוף שיעמיד בזמן קצר פעילות לקידום השוויון לאנשים עם מוגבלות, מתוך הממשלה באמצעות הפונקציות ההכרחיות. משום שהוקצו ארבעה תקנים בלבד ולא ארבעה עשר תקנים כפי שתוכנן, היה ברור כי אני צריכה לקלוט אנשי מקצוע מנוסים שהם מתווי מדיניות ומבצעי מדיניות גם יחד, באדם אחד, ארבעה אנשים כאלה. לאור העובדה שאנו יוצרים יש מאין ומצד שני קליטת עובדים בשירות המדינה היא בעיקרה באמצעות מכרזים, קמה בעיה שנדרשה לפתרון. התייעצתי עם ותיקים במערכת שהקימו יחידות בגופים ממשלתיים אחרים, והם הבהירו לי שבנסיבות כאלה מתחילים וניגשים למכרזים. הודעתי על כך גם למשרד המשפטים וגם לנציבות שירות המדינה, הצגתי את תוכנית ההקמה ואת התפיסה המקצועית שלי. במהלך שנת 2000 מסרתי את פרופיל הנציבות, פרופיל התפקידים של צוות ההקמה. התחלתי לקלוט עובדים כדי להקים משרד ולהתחיל לעבוד במהרה. נכון להיום, לאחר שנה וחצי, מבין ארבעת התקנים שני תקנים מאוישים, כאשר האחד הוא תקן שנתקבל במכרז לפני חודש, והשני בהליכים.

בנובמבר 2000 התחילה לעבוד בנציבות השוויון עובדת בתפקיד מרכזי. בינואר 2001 בישיבה שיזמתי אצל נציב שירות המדינה, העליתי את חשיבות התפקיד שלה, הגדרתי את ההגדרה המקצועית שלו, ונתבקשתי על ידי נציב שירות המדינה להעלות את הדברים על הכתב. בישיבה עם נציב שירות המדינה ב-02.04.2001 הודיע לי הנציב כי התפקיד אושר בדירוג ובתואר. כעבור כמה ימים שלחו לי פרוטוקול שמודיע לי על ההחלטה. מאפריל ועד יוני פנינו לנציב שירות המדינה כדי לקבל את החוזה ולממש את ההחלטה, אך הניסיונות עלו בתוהו. העובדת עובדת, אך היא אינה משתכרת מאז נובמבר 2000. אנו המשכנו לדרוש והצענו שהיא תקבל לפחות מקדמה.

בספטמבר 2001 קבלנו הודעה מפתיעה, המודיעה כי נציבות שירות המדינה החליטה שעד שלא יהיה מכרז חיצוני, התפקיד של העובדת לא מאושר. גם המקדמות שקבלה הופסקו. פנינו למנכ"ל משרד המשפטים וביקשנו לבדוק את העניין. מנכ"ל משרד המשפטים חזר אלי והודיע לי כי הנציב לא זוכר את העניין. העובדת שלא משתכרת מאז נובמבר 2000 והחוזה שהובטח לה באפריל לא מומש, עובדת כל הזמן הזה במסירות שאי אפשר לתאר. היא מריצה סקרים, מחקרים וקמפיינים, ועובדת עם נציבות שירות המדינה שלא מכירה בה כעובדת על ייצוג הולם לאנשים עם מוגבלות בשירות המדינה. יותר מאוחר הגיעה הודעה לעובדת כי אם היא לא תחתום על חוזה קבלנות, בלי זכויות סוציאליות, בלי החזרי נסיעות ברכב, בלי ותק, היא תצטרך להפסיק את עבודתה. ב-30.12.2001 העובדת חתמה על חוזה הקבלנות הזה וקבלה שכר על שנה וחודש אחורנית. בעקבות מכתב ששלחתי לנציב על מצב הנציבות באופן כללי, הודיעו לנו לפני שבועיים שיחתמו עם העובדת על חוזה כמובטח, אך עד היום החוזה הזה לא נחתם.

ב-05.11.2000, ארבעה חודשים לאחר היכנסי לתפקיד, שלחתי את תאור התפקיד המרכזי הזה. שמונה חודשים עברו עד שביולי 2001 פורסם המכרז הפנימי. באוקטובר התכנסה הוועדה. בעוד שנאמר כי ללא מכרז חיצוני העובדת לא תועסק, עד היום לא פורסם מכרז חיצוני. היה ערעור על תוצאות המכרז הפנימי על כך שהמועמד שניגש אליו לא התקבל, אך הערעור נדחה. בשנת 2002 ממשלת ישראל החליטה כי ישנה הקפאה ולא יתקיים מכרז חיצוני, ועל כן לתפקיד אליו העובדת הזו מועמדת, לא יתקיים מכרז חיצוני.

כיצד אמרו שהיא תעבוד מינואר?

הם אמרו כי העובדת הזו תהייה ממלאת מקום עד למכרז. הפרשה הזו היתה פרשה של התכחשות לסיכומים בעל פה ובכתב, של סחבת ושל השפלה של עובדת. הפרשה הזו היא המשל לכל מה שהיה בשנה וחצי האחרונות בכל מה שקשור בהקמת נציבות השוויון לאנשים עם מוגבלות, בכל מה שקשור בניסיון לממש ארבעה תקנים, בכל מה שקשור לבקשה הצנועה שלנו.

בבריטניה הקימו ארבעה חודשים לפנינו את הנציבות לאנשים עם מוגבלות, כאשר הוקצו להקמת הנציבות 150 עובדים. בבריטניה יש 59 מיליון אוכלוסין, ועל כן אנו לא מבקשים את אותה כמות של תקנים, אלא רק עשירית מכך. אנו מבקשים שיתנו לנו לעבוד. אנחנו אוהבים לעבוד, ואנחנו מאמינים במה שאנו עושים. במצב הקיים לא ניתן להקים נציבות ולקיים שגרת עבודה, ליצור ולעזור. אני חייבת לומר, כי למרות שיש לי רקורד של התמודדות עם קשיים, במחסום כזה לקידום השוויון לא נתקלתי. כמה זמן אפשר לומר לאנשים עם מוגבלות שמבקשים לעבוד בנציבות השוויון שאנחנו בשלבי הקמה? כמה זמן אפשר לומר למנהל לשכת ראש הממשלה בדרום שרוצה לשלב באוניברסיטה בבאר שבע עשרה עובדים בעלי מוגבלות, ומבקש מאתנו חוות דעת, שחסרים לנו עובדים שיסיירו בארץ ויתנו חוות דעת? כמה זמן אני יכולה להגיד כי אני צריכה עוד עובדים באגף ועוד לא ממשנו את ארבעת הראשונים? כמה זמן אני יכולה להגיד את זה?

אנחנו צריכים בדחיפות תוספת תקנים לאור היקף המשימות, אבל כמו שאמרתי זה לא הנושא כאן. הנושא כאן הוא חוסר הבנה בסיסי, חוסר שיתוף פעולה ואטימות. עובדים נקלטו ועבדו ללא תנאים וללא שכר, אבל מדובר במתווי מדיניות ובאנשי ביצוע מעולים. הם חדורי מוטיבציה עצומה. הם עבדו סביב השעון והבליגו. רק בגלל זה השגנו כמה הישגים יפים, כמו סקר בנושא קלפיות נגישות, קמפיין בנושא אין איכות בלא נגישות, קמפיין משותף עם המשטרה ורשויות מקומיות בנושא חנייה לנכים זו גישה לחיים, ריכוז קידום תקנות, נגישות התחבורה הציבורית, הדיונים בין משרדי הממשלה והארגונים יחד עם הנציבות החדשה, חקיקת הצעת חוק השוויון, הרצאות רבות. החל להיווצר בשנה וחצי האחרונות משולש חדש, ארגונים ואנשים עם מוגבלות בשטח, משרדי ממשלה ונציבות, משולש השיחה הזו הפך להיות כלי אמיתי לגישור על פערים, לשיתוף פעולה, לכבוד הדדי גם כשיש מחלוקות. אנחנו נחזור בקרוב עם העבודה שעשינו על פרק הנגישות אחרי שיו"ר הוועדה זיהה את הפערים ועבד במשותף איתנו כדי לצמצם אותם. הפערים הגדולים מצטמצמים לאט לאט, אך הם אינם נעלמים. המחלוקות גם הן לעיתים נשארות, אך הגישה וההתייחסות והאפשרות להידבר עוברים שינוי משמעותי בזכותו ניתן להתקדם הלאה.

כל מה שאמרתי עד כה, הוא עבר. חשיבותה של הישיבה הזו הוא המבט לעתיד. לא שאלת הכהונה שלי כנציבה עומדת כאן על הפרק, אלא השאלה האם ניתן, באופן שתיארתי פה לפניכם, להקים נציבות שוויון לאנשים עם מוגבלות שלא תהייה עלה תאנה, אלא גוף שימלא את הייעוד הקריטי שלמענו ולהגשמתו הוא הוקם. נציבות הכוללת נציבה, שני עובדים ומזכירה, לא זו הדרך.

אריאלה, לא הבאת את השתלשלות העניינים לשולחן הזה, אולי משום שאת עובדת שירות המדינה ולא רצית לערב פוליטיקאים בנושא הזה, אך כנראה שבלי לערב אותם דברים לא זזים. אולי אם היית מעלה זאת בשולחן הזה היה נמנע כל מה שקרה.

סגן הנציב, האם כך עובדים בשירות המדינה? האם מה ששמענו כאן הוא נכון? האם יכול שירות המדינה להעסיק עובדת במשך שנה שלמה ללא שכר? אם שילמו שכר לאחר שנה שלמה, אין כאן הלנת שכר?

אני אתייחס לדברים שהושמעו פה שהיו דברים לא קלים. בראשית דבריי אני רוצה לציין כי גם נציב שירות המדינה וגם אני לקחנו חלק בבחירתה של הנציבה הנוכחית וקידמנו בברכה את כניסתה לתפקיד. אני זוכר כי אני אישית אמרתי בשיחה איתה, כי יהיו קשיים של תחילת הדרך.

כאשר הוקמה הנציבות לאנשים עם מוגבלות נציבות שירות המדינה עמדה בעניין הזה בקומה שנייה. מה שקובע את מצבת העובדים במשרדי הממשלה זה החוק. חוק התקציב שהקציב לנציבות חמישה תקנים, מחייב את נציבות שירות המדינה להיכנס לחמשת התקנים האלה. כאשר נכנסה הנציבה לתפקיד עם כל הקשיים של הקמת יש מאין, אנחנו תקננו ל-3 משרות מתוך החמישה, אלה שאנו קבלנו במסגרת החוק, כולל הנציבה עצמה, רמות שכר בשירות המדינה הגבוהות ביותר, מעל עשרים אלף שקל.

מדוע אתה מציין את זה? מדוע זה חשוב לעניין?

זה מראה כי אנו נתנו ביטוי לחשיבות של הנציבות.

איזה ביטוי? אנחנו לא מדברים על השכר של הנציבה, אנו מדברים על הנציגות של האנשים הללו שאת זה הייתם צריכים לתקנן ולחמש.

אני עונה על הטענות שהושמעו פה וזאת הדרך שהייתי צריך להוכיח כי איוש המשרות האלה ברמת הבכירות נותנת ביטוי למה שציינה פה הנציבה, צורך באנשים טובים ומקצועיים. אנחנו נתנו לזה ביטוי, מה לא בסדר בכך שאני מציג זאת?

זה לא בסדר, כיוון שאני לא מדבר לגופה של הנציבה הזו, אלא לגופן של הבעיות שהתעוררו ולא פתרתם. אני מדבר על העובדת שהעסקתם ביודעין במשך שנה שלמה, כאשר רק לאחר שנה שילמתם לה את משכורתה. אתה אומר כי אתם צמודים למה שהבית הזה מחוקק, תראה לי חוק המאפשר לשלם שכר רק אחרי שנה.

בשירות המדינה מקבלים עובדים לפי חוק המינויים שקובע שבשביל להיכנס לשירות המדינה אתה צריך לעבור מכרז. העובדת הזו לא עברה עד היום שום מכרז.

הועלתה כאן שאלה מאוד פשוטה, כיצד תקופה כה ארוכה לא מצליחים דווקא בנציבות הזו לאייש שני תקנים. האם הנציבה המליצה על מועמדים שהיו בניגוד לחוק הנציבות?

היא קבעה עובדה. היא הכניסה את העובדים לא דרך מכרזים.

אתה כמייצג של נציבות המדינה היית צריך לומר לנציבה כי אסור לה להעסיק את העובדת הזו.

אני סבור כי אנו נמשיך ונעשה את כל מה שאנו צריכים בשביל שהעובדים האלה יעבדו בנציבות השוויון על פי הכללים. היום יש להם חמישה עובדים, כאשר המשרה שעדיין לא אוישה היא המשרה של היועץ המשפטי. עו"ד דן אורנשטיין עבר מכרז והוא מיועד להיות היועץ המשפטי בנציבות לשוויון. הוא גם ליווה את כל הליך חקיקת החוק.

לגבי הגברת שעדיין לא עברה מכרז, אנחנו נתנו אישור למרות החלטת הממשלה על הקפאות, כי הגברת תוכל לצאת למכרז חיצוני ולהתמודד על המשרה. אני העברתי חוזה על העסקתה מינואר השנה אחרי שהיא קבלה את השכר של שנה שעברה.

האם עד אז היא הועסקה על פי החוק?

היא לא הועסקה על פי הכללים ועל פי החוק.

כיצד אתם מעסיקים עובדת בניגוד לחוק? בראשית דברייך אמרת כי אתה מתנהל על פי מה שהבית הזה קובע.

אמרתי את זה בעדינות, היא לא נכנסה בדרך הרגילה.

תאמר בצורה ברורה, כי הנציבות לא ממלאת הבטחות, הנציבות העסיקה גברת בניגוד לחוק.

הגברת לא התקבלה בברכת נציבות שירות המדינה.

שילמת לה שכר לאחר שנה?

שילמתי לה כדי לא לעמוד בפני תביעות.

ברגע ששילמת את השכר, אתה מכיר בזה שהיא עובדת שלך.

אנחנו עכשיו מסדרים לה חוזה. היא עוד לא עברה מכרז.

אני לא מדבר על מכרז, אני מדבר על עצם הבעיה. הנציבות העסיקה גברת בניגוד לחוק. אתם מדברים על רוממות החוק, אך בפועל אתם לא עושים שום דבר. אם אתה מאשר ששילמת לגברת הזו שכר רק לאחר שנה שהיא עבדה, זאת אומרת שהעסקת אותה בניגוד לחוק, ולא על פי הכללים שבחוק.

אני לא יודע מאיפה אדוני מסיק את זה.

אני לא מכיר מקומות בהם משלמים שכר לאחר שנה. אתה הכרת בה לאחר שנה כעובדת שלך. אם חשבת כי הדבר הוא לא נכון הייתה צריך להגיד בהתחלה לעובדת לעזוב, ולחכות למכרז. האם אתה מוכן להעסיק עוד כמה אנשים ולשלם להם לאחר שנה? יש לנו 240 אלף מובטלים.

אני ציינתי כי הדבר הזה הוא לא בסדר.

האם אתה מודה כי זה לא בסדר?

אני הודתי בכך.

תודה רבה לך. אני מבקש את ההסבר של סמנכ"ל משרד המשפטים.

ישנן שתי אפשרויות לקלוט עובד, או כקבלן שנבחר מתוך מספר מועמדים, או באמצעות מכרז פומבי שאנו עורכים.

האם האדם עצמו שנבחר הופך להיות קבלן?

האדם עובד כעצמאי הנותן שירותים תמורת חשבונית.

פעם העסיקו כך את דוורי רשות הדואר, ובשנת 1993 העברנו הצעת חוק לבטל את התופעה המחפירה הזו, ועכשיו אני שומעת כי התופעה הזו עדיין קיימת.

אני מסביר כיצד ניתן להעסיק עובדים ובאילו תנאים. כאמור, האפשרות הראשונה היא להעסיק קבלנים. לפי החוק, היום אנו צריכים או לפרסם מכרז פומבי או לבחור עובדים מתוך מספר מועמדים על ידי ועדת סקרים של המשרד. האפשרות השנייה היא לבחור אדם במכרז על תקן, וכאשר הוא מתקבל למכרז מוציאים לו חוזה ומעסיקים אותו. הגברת שמדובר עליה התקבלה לא במכרז פומבי כקבלנית, ולא במכרז על תקן כעובדת מדינה. היא התקבלה על ידי הגברת אריאלה אופיר.

לי אין רשיון לקבלת עובדים. נציב שירות המדינה מאשר את העסקת העובדים.

הגברת התקבלה על ידי אריאלה אופיר.

מה זאת אומרת? היא מקבלת ומממנת עובדים?

כאשר הגברת הזו התקבלה, הודעתי לה בשם ועדת סקרים שאי אפשר להעסיק אותה, כיוון שהיא לא נבחרה במכרז.

מתי הודעת זאת?

מיד. אני חושב שזה היה בנובמבר.

הודעת על כך בכתב?

אני חושב שהעברתי את ההודעה הזו בכתב. הודעתי לגברת אריאלה אופיר כי העסקתה של הגברת אינה מאושרת.

הוא הודיע על כך בספטמבר 2001.

זה לא נכון. אני אביא את המנכ"ל שיעיד על כך. אנחנו הודענו על כך מיד.

זה לא היה מיד. לפי הסדר הכרונולוגי שאני רשמתי, העובדת החלה להיות מועסקת באפריל.

היא החלה להיות מועסקת בנובמבר 2000.

מי נתן לעובדת הזו רשות להיכנס?

אף אחד לא נתן לה רשות להיכנס.

מדוע שילמת לה כסף?

לא שולם לה. הודענו לה שהיא לא יכולה לעבוד, ובאותו מעמד נאמר לי כי היא מתנדבת והיא אינה זקוקה לכסף. לא פרסמנו מכרז כיוון שאושר לנו 42/44 רמת תקן על ידי הנציבות. אריאלה אופיר לא קבלה את הרמה הרצויה לה והחלה במשא ומתן עם הנציב והנציבות. באפריל לאחר הסיכום שלה עם הנציב היה ניתן לפרסם מכרז. אריאלה אופיר ידעה כי אסור לי להעסיק את הגברת הזו. אני ראיתי את הגברת הזו כמתנדבת. לאחר השיחה עם הנציב פנינו לקבל חוזה והתברר שלא ניתן להציע לגברת זו חוזה מבלי שהיא תיבחר במכרז פומבי. המנכ"ל הקודם, שלמה גור ביקש לפתור את הבעיה, כי הרי הגברת בכל אופן הועסקה למרות שלא בצורה הראויה.

האם הגברת שהועסקה העבירה לכם חשבונית?

לא. בדצמבר היא העבירה לנו אישור על כל התקופה שהיא הועסקה.

הנושא הוא נושא חשוב יותר מסיפורה של גברת זו, אך אני סבור שברגע שנתוודענו לסיפור הזה נכון היה לתבוע ממי שטוענים שהחוק הוא נר לרגליהם, לקיים את החוק. אם אני מגלה כי החוק לא קוים אני צריך לברר את הנושא הזה, גם אם הוא גולש מעבר למסגרת הדיון.

לקראת ינואר 2002 הנציבות אישרה חוזה מילוי מקום, לפנים משורת הדין, כדי לאפשר העסקתה עד לבחירתה במכרז, מאחר כי כבר פורסם מכרז פנימי ולא היו מועמדים.

אני רוצה לעסוק גם בנושא הדיור. דיור בשירות המדינה מחייב פרסום מכרז. זה החוק.

כשרצית היית יכול לקבוע קביעות לפנים משורת הדין. כאשר אתה רוצה אתה נתלה בחוק.

אני לא נתלה בחוק. הנציבות חשובה למשרד המשפטים, אנו רואים בה נושאת הדגל בנושא החברתי. אין ויכוח כי צריך לחזק אותה ולהקצות משאבים נוספים.

כיצד תרגמתם בחיים את יחסכם הנלהב לנציבות? מדוע אין להם 15 עובדים, אלא רק 3 עובדים?

מדוע מקצצים לנו תקנים? אנו רצינו להקים את הנציבות באופן מיידי, אך לא היה דיור מתאים זמין לנציבות. מתוך המשאבים של המשרד ניסינו למצוא מספר חדרים כדי להקים מיד את הנציבות עד שיימצא לה דיור מתאים. לא היתה כאן שום כוונת זלזול. אני הסתובבתי עם אריאלה והראתי לה איזה דיור זמין היה לנון כמשרד משפטים כדי שמיד תוכל להתחיל לפעול.

אני יוצא נגד הדעה כי נציב שירות המדינה, מר שמואל הולנדר, לא ראה חשיבות בנושא של שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות. הוא קיבל את אריאלה אופיר והוציא חוזר לסמנכ"לים ולמשרדי הממשלה בגין החשיבות והטיפול שצריך להיעשות בנושא זה.

אם הנציב היה רואה בחשיבות העניין ולא היה מזלזל בו, כפי שזה בא לידי ביטוי בדבריה של אופירה, הוא היה מוצא זמן להגיע לכאן ולכבד אותנו בנוכחותו. אם הוא היה מגיע לכאן הוא היה משכנע אותי יותר מכל דבר שיגיד אדוני. אני מבין כי אתה צריך לגונן על הבוס שלך.

נציב שירות המדינה שהיה בפגישה ראשונית עם אריאלה אופיר, אמר לה שהוא אינו מבין כיצד ביחידה כזו ניתן לפעול עם מספר כל כך קטן של עובדים. חלוקת התקנים מתבצעת במקום אחד בשירות המדינה, אגף התקציבים. יושב פה נציג אגף התקציבים, כך שתוכלו לקבל הבהרה לדברים מפיו. נציבות שירות המדינה אינה יכולה להוסיף אפילו תקן אחד נוסף מעבר לרף.

תהליך הקמה של יחידה הוא תהליך שלוקח זמן. יש נושאים המחייבים כניסה דרך מכרזים, ויש נושאים המצריכים דרישות שונות. היחידה הזו הגיעה למצב שיש לה נציבה, עוזרת, ראש אגף בכיר מדיניות, משרה שהיתה בהקפאה וכעת הפשרנו אותה והיא תיכנס למכרז תוך מספר ימים, מנהל תחום בכיר נגישות, שמועל חיימוביץ, גם הוא נכנס לתפקד ביחידה זו ונציב שירות המדינה נתן לו שכר מיד ברגע שהוא נקלט. בנוסף הוקמה יחידה לייעוץ משפטי ופורסם מכרז פנימי. נציב שירות המדינה רואה חשיבות רבה להמשיך ולקדם את תהליך הקמת היחידה הזו. אני מרגיש כי לא מספיק מכירים בערך הפעולות שאנו עושים. טיפלנו כעת בקליטת 15 עיוורים לשירות המדינה. הרושם שהתקבל פה היום הוא שנציבות המדינה מגלה אדישות כלפי הנושא הזה, דבר שהוא אינו נכון כלל.

האם התחלתם את כל התהליך הזה בשנת 2001?

באפריל 2001 התחלנו את כל התהליך הזה.

האם אתה רוצה לומר לי כי לוקח מינואר 2001 שנה שלמה כדי שדבר כזה יצא מהכוח אל הפועל? האם זו צורת ההתנהלות שלכם בנציבות שירות המדינה? אני מוכן להזכיר לך הרבה מאוד מכרזים שנערכו מהיום למחר.

אנחנו לא עובדים ישירות מול אריאלה. יש לאריאלה סמנכ"ל בעל צרכים משלו. כאשר אני מסתכל על נקודת הזמן בה אנו נמצאים כעת, אני רואה כי המבנה קיים והאנשים חלקם נמצאים. אם תאושר תוספת תקנים, אנו באופן מיידי נטפל בנושא.

בתור נציג הפגנת הנכים המתנהלת כבר 42 יום אני אומר, כי היעד החמישי של הפגנת הנכים הוא שהנציבות תוכל לעבוד, התקנים יאוישו ואריאלה תוכל לחזור לתפקידה. ההפגנה לא תתפזר, אלא אם אריאלה אופיר תוכל לחזור לתפקידה ולמלא אותו.

בשם ארגון הגג של ארגוני הנכים, אני מבקש שייצא קול קורא מהוועדה הזו שאריאלה אופיר תבטל את ההתפטרות שלה, ובמקביל תצא פנייה לשר המשפטים ולשר העבודה והרווחה, לקבל חזרה את אריאלה אופיר לעבודה. כאשר ישראל כץ, יו"ר הוועדה שהכינה את חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות דיבר, הוא אמר כי הדבר החשוב ביותר שאנו עשינו הוא להקים את הנציבות לענייני שוויון זכויות הנכים. החוק יצא במרץ 1998, הממשלה ביקשה כמה חודשים, ובינואר 1999 הוא נכנס לתוקפו וכולנו יודעים מתי נכנסה אריאלה אופיר לתפקיד. כל זה קרה בגלל סחבת, חוסר עניין ואטימות טוטאלית.

מדוע לא פרסמתם תוך חודשיים מכרז? חבל שהנציב לא כאן כדי להסביר לנו מדוע החוק שנכנס לתוקפו בינואר לא מיושם בינואר.

אני הייתי חבר בוועדה שבחרה באריאלה אופיר מתוך עשרות מועמדים. השאלה שנשאלה על ידי כל המועמדים וכל חברי הוועדה היתה מה המשכורת ומה הדרגה. אנו רצינו שהנציבה תהייה בדרגה של מנכ"ל, נציב אמיתי היכול להסתכל בעניים של שר האוצר, שר המשפטים וראש הממשלה. כבר אז התנגדו והפחיתו בערך הנציבות. גם אם אריאלה תחזור לתפקידה הבעיה לא תיפתר. הוועדה הזו חייבת להזמין את שר המשפטים ולומר לו כי אם הוא רוצה נציבות הוא חייב לתת את הכלים והסמכויות לכך. מה שקרה הוא שלקחו כוונות טובות, רעיון טוב ועבודה גדולה, ומסמסו אותם ביודעין. אני פונה לכל חברי הוועדה ומבקש לעשות פעולה כדי שכל זה ייעצר, כיוון שאם אריאלה לא תחזור לתפקידה, אני לא יודע איזה עסקן ירצו לשים במקומה.

ידוע בסוציולוגיה, כי שירותים לאנשים עניים הם שירותים עניים. אני רוצה לשאול האם שירותים לאנשים נכים הם שירותים נכים. אנחנו רוצים לייחד שירות לקבוצה זו, אך בכך אנו יוצרים כאילו גישה אחרת. זה לא שירות רגיל לאנשים רגילים, אלא זה שירות לאנשים נכים.

אני רוצה לפנות לאריאלה ולומר, זכויותייך בתחום הזה ידועות ואני לא אפרטם בפורום הזה. הקשיים שאת נתקלת בהם מוציאים מהדעת. אני רוצה לבקש ממך להישאר בתפקיד, כי בתור מי שחייה בסביבה לא ידידותית, בית מחוקקים בו הממשלה לא תמיד מאשרת את החוקים ואף עושה צחוק מעבודת הכנסת, אני לא חושבת שאפשר לשנות דברים בלי לגלות עקשנות. שלוש שנים לאחר יישומו של החוק הזה הנציבות הזו היתה צריכה לפרוח ולא להיות עם שניים וחצי עובדים.

אני מייצגת את ארגון "בזכות" ועשרות ארגונים נוספים אחרים, אשר ביקשו ממני לייצג אותם ולומר כי התפטרותה של אריאלה זהו מצב חירום. במצב חירום צריך לפעול מהר, ועל כן אנו מבקשים להקציב לוח זמנים לפתרון המשבר הזה.

צר לי, כי שר המשפטים קיבל את התפטרותה של אריאלה אופיר. אני איני מכיר את הפרוצדורות, אך אני קורא לשר המשפטים לחזור בו מההחלטה לקבל את ההתפטרות.

הוועדה קוראת לאריאלה אופיר לחזור בה מהתפטרותה.

ההתפטרות עדיין לא נכנסה לתוקף.

אני רוצה לסכם ולומר, כי אני קורא לאריאלה אופיר למשוך את מכתב ההתפטרות, ואני קורא לשר המשפטים שלא לקבל את התפטרותה של אריאלה אופיר.

אני קורא לנציבות לעבוד על פי החוק ועל פי הכללים שהבית הזה קבע, ולא כפי שעבדתם עד עכשיו. אם יהיה צורך אנו נקים ועדת חקירה פרלמנטרית כדי לבדוק את תהליך קבלת ההחלטות שלכם ואת תהליך קבלת עובדים לעבודה. אני חושב שאז לנציב יהיה זמן להגיע לוועדה כדי להסביר כיצד הוא מקבל עובדים.

אני מבקש מנציבות שירות המדינה לפתור את הבעיה של ארבעת התקנים שלא מומשו.

היום בעוד חודש תקיים הוועדה ישיבה נוספת בנושא הזה, כדי לקבל דיווח מהנציבות על התקדמות הדברים. תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:45