פרוטוקולים/עבודה/4467



ועדת העבודה, הרווחה והבריאות –
4
1.1.2002

פרוטוקולים/עבודה/4467
ירושלים, י"א בשבט, תשס"ב
24 בינואר, 2002

הכנסת החמש עשרה נוסח לא מתוקן
מושב רביעי


פרוטוקול מס' 437
מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
שהתקיימה ביום ג', י"ז בטבת התשס"ב, 1.1.2002, בשעה 12:30


ס ד ר ה י ו ם

הגבלת קצבת נכות לנכים עובדים

חברי הוועדה: מ"מ היו"ר אריה גמליאל
תמר גוז'נסקי

איתן לסרי, יועץ ראש-הממשלה
לאה אחדות, אגף מחקר ותכנון, המוסד לביטוח לאומי
שולה מטבסי, המוסד לביטוח לאומי
עירית פלדמן, המוסד לביטוח לאומי
ורד שהרבי, מחלקת המחקר, המוסד לביטוח לאומי
אהוד בן-דרור, משרד האוצר
עו"ד נועה וגנר, משרד העבודה והרווחה
יהודה דורון, הסתדרות הנכים
גילה צור, הסתדרות הנכים
דניאלה צור, הסתדרות הנכים
גילה דניאל
פריחה בן-זקן

שירלי אברמי

חבר המתרגמים בע"מ



הגבלת קצבת נכות לנכים עובדים

אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת העבודה,
הרווחה והקליטה. על סדר היום הגבלת קצבת נכות לנכים עובדים.

אני מנתניה. במקרה אני עובדת במוסד לביטוח
לאומי, אבל זה רק מקרה וזה יכול לקרות לנכים רבים. במשכורת שלי קיבלתי חמישים שקלים ברוטו יותר ועקב כך הורידו לי את כל קצבת הנכות ועכשיו אני לא נחשבת נכה. עבדתי קצת שעות נוספות ועקב כך הורידו לי את כל קצבת הנכות.

אולי נשמע איך בנויה הקצבה. אדם שמקבל
קצבת נכות כללית, עד איזה סכום מותר לו להשתכר על-מנת שלא תישלל ממנו הזכות לקצבה.

אני רוצה לתאר את התהליך של בדיקת הזכאות
לקצבת נכות.
השלב הראשון שאנחנו בודקים הוא האם הנכה עומד בסף הרפואי של הנכות הרפואית. זאת אומרת, האם יש לו נכות רפואית של ארבעים אחוזים ויותר, כי מתחת לארבעים אחוזים הוא אינו זכאי לקצבת נכות. הסף הזה של ארבעים אחוזים יכול בעצם לבוא מליקוי אחד או ממספר ליקויים.

לאחר שהתובע עבר את הסף הרפואי, השלב הבא הוא בדיקת מידת הצמצום וכושר ההשתכרות כאשר הכלל אומר שכדי שתהיה זכאי לקצבת הנכות, כושר ההשתכרות צריך להצטמצם בחמישים אחוזים לפחות.

נשאלת השאלה מה זה כושר ההשתכרות וכאן אנחנו עושים הבחנה בין שתי קבוצות של נכים. קבוצה אחת שבטרם הנכות היו לה הכנסות מעבודה, וקבוצה שנייה שלא היו לה הכנסות מעבודה, נכים שלא עבדו בתקופה שקדמה לנכות. אני לא אכנס לפרטים לגבי התקופה שקדמה לנכות, אבל באופן כללי אני אומר שבודקים תקופה של 18 חודשים לפני שאירעה הנכות ולוקחים שכר בתקופה הזאת.

אין לכם הפרדה בין סוגי נכויות, הפרדה בין נכים
קשים לנכים שכתוצאה מלחץ דם או ניתוח מעקפים ירד כושר ההשתכרות שלהם. יש לכם הבדלים בין שתי הנכויות האלה?

הנכות הקשה באה לידי ביטוי בעמידה בסף
הרפואי שיש להם נכות רפואית גבוהה יותר והיא גם באה לידי ביטוי בצמצום בכושר ההשתכרות. ההנחה היא – עוד לא הגעתי להבחנה בין שתי הקבוצות האלה – שאם הנכות היא קשה יותר, סביר להניח שהיא גרמה גם לצמצום בכושר ההשתכרות במידה גבוהה יותר.

אני רוצה להתייחס קודם למבנה הכללי ואחר כך לרדת לפרטים.

נתחיל עם האוכלוסייה שעבדה קודם לכן, היו לה הכנסות מעבודה ונגרמה נכות מסיבות שונות. אנחנו אומרים לנכה שהוא צריך לצמצם את כושרו להשתכר בחמישים אחוזים לפחות. אנחנו מסתכלים על ההכנסה שהייתה לו בטרם הנכות, על ההכנסה מעבודה שלו לאחר שאירעה הנכות ובוחנים אם ההכנסה הזאת צומצמה בחמישים אחוזים לפחות. אבל זה לא סוף הסיפור כי כדי להגיע לסוף הסיפור לגבי האוכלוסייה שהיא עובדת אני חייבת לעבור עכשיו לאוכלוסייה שאינה עובדת ואחר-כך אני אחזור לאוכלוסייה שעובדת.

מה קורה לגבי אוכלוסייה שלא עבדה טרם הנכות. כדי לבחון האם היה צמצום בכושר ההשתכרות אנחנו בעצם עושים איזושהי זקיפה היפותטית של רמת ההכנסה שהנכה היה יכול להשתכר אלמלא הוא היה נכה. המשתנה שבאמצעותו המוסד לביטוח לאומי כאילו זוקף הכנסה פוטנציאלית לאותו אדם שהפך לנכה, היא רמת ההשכלה וכאן יש שלוש רמות: השכלה יסודית ומטה, השכלה תיכונית, עיונית או מקצועית, והשכלה על-תיכונית ואקדמאית.

הכללים לפיהם עובד המוסד הם כאלה: אדם שלא השתכר כלל בטרם נכותו ויש לו השכלה שהיא יסודית ומטה, אנחנו מניחים שהכנסתו לפני הנכות הייתה 75 אחוזים מהשכר הממוצע.

על סמך מה?

החלטה שרירותית. אני אומרת איך אנחנו
עובדים. אני רוצה לתאר את המצב הקיים.

אחר-כך אפשר להתווכח עליו.

אני לא מתיימרת לומר שהמצב הקיים הוא
מושלם, לא באופן החיובי לטובת הנכים או לרעתם. כשאני זוקפת השתכרות פוטנציאלית היפותטית של 75 אחוזים מהשכר הממוצע לבעלי השכלה יסודית ומטה, אני רק רוצה שנזכור ברקע, בלי להצדיק עכשיו את הכללים לפיהם אנחנו נוהגים, שכשבעים אחוז מאוכלוסיית השכירים משתכרים עד השכר הממוצע, כאשר אנחנו יודעים שרמת ההשתכרות היא פונקציה של רמת ההשכלה. זאת אומרת, לזקוף שכר פוטנציאלי של 75 אחוזים מהשכר הממוצע, זה אומר לזקוף שכר שהוא יחסית שכיח במשק והוא בוודאי מאוד שכיח ואפילו גבוה יותר כאשר אני מתייחסת לבעלי השכלה יסודית ומטה.

והיה והנכה הוא בעל השכלה תיכונית, עיונית או מקצועית, הזקיפה היא כאילו יכולת ההשתכרות שלו היא תשעים אחוזים מהשכר הממוצע. אם יש לו השכלה אקדמאית, הזקיפה היא כאילו יכולת ההשתכרות שלו היא 110 אחוזים מהשכר הממוצע במשק.

זאת אומרת, אם אני משווה את התרגיל ההיפותטי הזה – ואנחנו חייבים כלים לעבודה כדי לבחון את הצמצום בכושר ההשתכרות – אני לא חושבת שאנחנו מנותקים מהמציאות של שוק העבודה ושל מערכת השכר בישראל.

לשם מה נעשית הזקיפה?

כדי לקבוע אם היה צמצום בכושר ההשתכרות
לנכים שלא עבדו קודם לכן.

תדגימי את זה במספרים. מישהו עם השכלה
יסודית צריך להשתכר היום 6,000 שקלים?

75 אחוזים מהשכר הממוצע, זה כ5,500- שקלים.

נניח שהשכר הזקוף הוא 5,500 שקלים, הכנסתו
היא 2,750?

לא. אם הכנסתו בתקופת הנכות עולה על מחצית
נשללת ממנו קצבת הנכות.

מחצית מ5,500- שקלים.

נשללת ממנו כל קצבת הנכות.

כן.
אני אומר גם מה אנחנו חושבים שצריך לעשות בעתיד.

הדוגמה המספרית עזרה לנו להבין.

לגבי אנשים שיש להם הכנסה מעבודה, שהיא
הייתה נמוכה מ75- אחוזים, לא רצינו לתת פחות מה37,5- שזה חצי של 75, ולכן גם אם הוא למשל השתכר חמישים אחוזים מהשכר הממוצע או ששים אחוזים והצמצום של חמישים אחוזים הוא שלושים אחוזים, אמרנו שאת הסף הנמוך יותר ניקח מאלה שקבענו עבורם שהם אינם עובדים, שהם לא עבדו קודם, נשים את זה גם עבור אלה שהיו להם הכנסות מעבודה, ולכן הסף הנמוך ביותר להשתכרות גם עבור אלה שהייתה להם הכנסה מעבודה בטרם אירעה הנכות, הוא 37,5 אחוזים ולא נמוך יותר. זאת אומרת שבעצם מתוך אותם כללים של זקיפה היפותטית של שכר, גם שיפרנו – כל אחד לפי זווית ראייתו, אבל לפחות בתהליך העבודה – את מצבם של אלה שהיו להם הכנסות מעבודה בטרם הפכו לנכים.

הסף עבור בעלי השכלה תיכונית הוא 45 אחוזים, אם אתה זכאי לנכות או לא, וגם אותו השאלנו לאלה שהייתה להם הכנסה בעבודה, גם אם הכנסתם הייתה נמוכה מתשעים אחוזים כאשר הם עבדו ולא היו נכים. ה110- אחוזים, זה שוב 55 אחוזים.

זה השלב השני.

זה לקביעת הזכאות.

זה לקביעת כושר הצמצום בכושר ההשתכרות.
הצמצום בכושר ההשתכרות מבוצע על-ידי מחלקת השיקום כי היא רואה את הנכה. כאשר אנחנו קובעים את הצמצום בכושר ההשתכרות, מתייחסים לא רק לצמצום האובייקטיבי בכושר ההשתכרות לפי הכללים שתיארתי זה עתה אלא גם לנכות הרפואית ולעתים מסתכלים גם על נתונים סביבתיים אובייקטיביים כמו למשל האם באמת יכולה להיות לנכה תעסוקה באותו מקום שהוא גר. זה בעצם איזשהו נספח בשיקול הדעת.

מה השקלול של הנתון הזה בתוך כל המכלול?

זו לא מערכת שיש לה משקלות אובייקטיביות.

לפעמים זה שיקול מהותי.

זה לפעמים נכנס לשיקול הדעת של פקיד השיקום.
הוא לא צריך לתפוס בדרך כלל מקום מרכזי אלא שולי ובמקרים מאוד ספציפיים.

הגברת דניאלה צור טענה שמאחר שהשתכרה
חמישים שקלים יותר ועקב כך נשללה ממנה כל הגמלה. למה לא ניתן לקזז לה את חמישים השקלים ולהשאיר לה את יתרת הגמלה?

אני לא מתכוונת להימלט מהשאלה הזו, אבל אני
רוצה לסיים את דבריי גם כדי שתשובתי לשאלתך תהיה מלאה.

יש גם תקרה לנושא הזה של כושר ההשתכרות. זאת אומרת, כושר ההשתכרות מוגבל בשלוש פעמים השכר הממוצע טרם הנכות וזה אומר שבתקופת הנכות הוא יכול להיות עד 150 אחוזים מהשכר הממוצע. לדוגמה, אם אדם טרם נכותו השתכר שלוש פעמים השכר הממוצע, חמישים אחוזים זה 150 אחוזים של השכר הממוצע. אם הוא השתכר ארבע פעמים, עדיין אנחנו לא קובעים צמצום בכושר השתכרות שהוא מעל 150 אחוזים.

כל זה לא אמור לגבי נכי עבודה.

על נכות כללית.

עם נכי עבודה אין בעיה. נכה עבודה מקבל את
הגמלה לדורי דורות, גם אם הוא ירוויח מיליון דולר.

רציתי שהדברים יהיו ברורים.

תיאורטית זה נכון, גם אם הוא ירוויח מיליון
דולר, אבל יש מגבלה של תקרה לדמי ביטוח לאומי ולכן אין השלמה מלאה, וגם התמונה של נכה עבודה, גם אם יכולים להיות מקרים שיש להם קצבה יחסית גבוהה, התמונה הכללית היא שחלק גדול מהם מקבל קצבאות נמוכות.

כשאנחנו אומרים שהסף הוא 37,5 אחוזים עבור בעלי השכלה נמוכה, יסודית ומטה, חלק גדול מאוכלוסיית הנכים, בהשוואה לכלל האוכלוסייה, הם בעלי השכלה יסודית ומטה. מתוך סקר נכים שאנחנו ערכנו הוצאתי כמה נתונים כדי לסבר את האוזן. אם אנחנו אומרים שבכלל האוכלוסייה כ15- אחוזים הם בעלי השכלה יסודית ומטה, הרי שבקרב הנכים הכלליים השיעור הוא של כארבעים אחוזים. זאת אומרת שאנחנו מסתכלים על אוכלוסייה שאנחנו קובעים לה את הסף הזה של 37,5 אחוזים מהשכר הממוצע, ה2,900- ומשהו שקלים, ולכן בעצם אנחנו גם צריכים לתת מענה אבל אנחנו חושבים שאם האוכלוסייה הזו למשל משתכרת את שכר המינימום, היא יוצאת לנו מהמערכת. כלומר, סף היציאה שלה, של 37,5 אחוזים, הוא מתחת לשכר המינימום.

בעיה שנייה שאנחנו רואים בכללים הקיימים היא שמבחן ההכנסות הזה הוא לא מבחן הכנסות מדורג מהבחינה שהוא מציג סיטואציה של הכל או לא כלום. לכן אנחנו מתכוננים לעשות איזושהי חשיבה לגבי סף היציאה. סף הכניסה הוא 37,5 אחוזים והשאלה היא האם אפשר לקבוע סף יציאה שיהיו בו תחנות ויקבל אופי יותר הדרגתי.

כאשר אנחנו חושבים על רעיון מסוג כזה, אנחנו חייבים להביא בחשבון גם את המגבלות התקציביות. אם נעשה הדרגתיות ואת סף היציאה נעלה, אנחנו צריכים לקחת בחשבון שזה עלול להכניס לנו למערכת אוכלוסיות יחסית גדולות.

לצערי הרב בקרב האוכלוסייה השכירה שהיא אוכלוסייה יחסית רחבה, גם בהשוואה למדינות אחרות, יש אנשים שמשתכרים שכר מינימום, משתכרים בסביבות שכר המינימום ואפילו למטה מזה, ואנחנו מדברים על סדר גודל של 15 אחוזים מאוכלוסיית השכירים שזה כ300- אלף שכירים. אני מדברת בעיקר על שכר לשעה, כאשר אני מביאה לידי ביטוי את חלקיות המשרה.

בן-אדם צריך לחיות מזה.

חוק שכר מינימום מדבר על שכר לשעה. אם אני
רוצה לאמוד את האוכלוסייה בשכר מינימום, אני צריכה להסתכל על הכל.

אם את מדברת על גמלת קיום, את צריכה לחשוב
על השכר שצריך לקיים את האיש הזה. העובדה שעובדים חצי משרה, זה לא קשור כי רק השכר לשעה קובע.

ברמות שכר כאלה נמוכות קיימת סבירות די
גבוהה – במיוחד שלגבי חלק מהאוכלוסייה יכול להיות כזה שסף הרפואה של ארבעים אחוזים נצבר ממספר ליקויים והוא לא סף מאוד חמור – שייכנסו אוכלוסיות יחסית גדולות שיכול להיות שבגלל נכותן כן מוצדק לתמוך בהן או לא מוצדק לתמוך בהן, אבל בסופו של דבר אנחנו עובדים במגבלת תקציב. לכן המטלה שמוטלת עלינו היא לנסות לבחון איזושהי הדרגתיות ביציאה הזאת, שזה לא יהיה מבחן של הכל או לא כלום, אבל יחד עם זאת לנסות לראות את זה בפרופורציה של מגבלות תקציב כאלה ואחרות.

גבירתי תסביר לי דבר אחד. איך זה שהגברת
דניאלה צור אומרת שמאחר שהשתכרה חמישים שקלים יותר, לא קיבלה את קצבת הנכות שלה.

לדעתי ניתן להתמודד עם הבעיה הזאת. השאלה היא האם יש לכם חלוקה? סליחה על ההשוואה, אבל יש נכים מאוד קשים שהם עושים מאמצים רבים ובכל-זאת יוצאים לעבודה כאשר לעומתם יש אנשים שכתוצאה מלחץ דם גבוה או מעקפים, מקבלים קצבת נכות באותו שיעור, אבל לדעתי עם קצת טיפול נכון וקצת מוטיבציה של אותו אדם הוא יכול להיכנס למעגל העבודה ולהשתקם.

יושבות כאן שתי נכות שעובדות ועושות מאמץ, אבל בגלל חמישים שקלים שהשתכרו יותר, נשללת מהן כל הגמלה. האם למוסד לביטוח לאומי יש פתרון לכך? האם יש לכם בביטוח הלאומי נתונים לגבי מספר הנכים שמשתכרים מעל התקרה?

הם נופלים מהרשימה.

אמרת שמי שיש לו השכלה על-תיכונית או
אקדמאית נכנס להגדרה של 110 אחוזים מהשכר הממוצע. אין לי השכלה תיכונית אבל במקרה למדתי ייעוץ מס.

מונים שנות לימוד. אני מדברת על מספר שנות
לימוד.

לא סיימתי תיכון ואני לא אקדמאית.

כמה שנים למדת ייעוץ מס?

שנתיים וחצי. נאמר לי שאם אין לי השכלה
אקדמית, אני נשארת בגדר התשעים אחוזים. עשיתי את כל המאמצים ולמדתי בערב כדי להתקדם, אבל אני לא נכללת בגדר ה110- אחוזים. אם אני אכנס לגדר ה110- אחוזים אני יכולה להרוויח עוד 800 שקלים ברוטו, אבל אף פעם אני לא אגיע לזה. בגלל חמישים שקלים יותר, הורידו לי את כל הגמלה. זה לא גורם לי לרצות לצאת לעבוד. אנחנו יוצאים לעבוד כדי לצאת ממעגל העוני, כדי שיהיה לי מרחב ואני אוכל לחיות בכבוד ולא בצמצום ועוני, אבל אז מורידים לי את כל הגמלה ואין לי רצון לצאת לעבוד.

במוסד לביטוח לאומי יש הרבה עוולות. לנפגעי
עבודה, לנפגעי פעולות איבה, לאלמנות אין הגבלת הכנסות ורק על הנכים מוטלת הגבלת הכנסות. רוב הנכים הקשים לא עובדים מאחר שבמקומות הציבוריים לא מקבלים אותם ובמגזר הפרטי לעולם לא יקבלו אותם לעבודה.

לגבי ההשכלה. הבהרת שאתם סופרים שנות
לימוד. יש לנו היום חוק חינוך מיוחד, מחזיקים את התלמידים בחינוך מיוחד עד גיל 21. אם את סופרת שנות לימוד, יש להם השכלה אקדמית. אני חושבת שבאיזשהו מקום זה יוצר תמונה מוזרה ואני לא חושבת שזו הייתה כוונת המחוקק. אנחנו גם לא יכולים לצפות מאנשים שלמדו עד גיל 21 בחינוך המיוחד, שהם יתחרו בשוק. אמרת שאת סופרת שנות לימוד ואני לא הבנתי איך זה.

לא הזכרת - אבל את יודעת את המשמעות לנכים - שברגע שמתבטלת קצבת הנכות, מתבטלות כל ההטבות הנוספות לאותה קצבה. כולנו יודעים את המצב של הקשישים שבאים למקום עבודה ואומרים שמוכנים לעבוד ובתנאי שישלמו להם רק 1,500 שקלים. אותו קשיש לא מדבר על תנאי עבודה, הוא לא מדבר על שעות עבודה, הוא רק לא רוצה שהמשכורת שלו תהיה גבוהה והוא מוכן לעבוד שעות רבות. במלים אחרות, אנחנו שולחים את האנשים האלה לשוק עם אותה מגבלה ואומרים להם שיסכימו לעבוד בתנאי עבדות כי לא תמיד זה חצי משרה תמורת 1,500 שקלים. יכול להיות שאותו אדם יעבוד משרה שלמה, אבל הוא מבקש מהמעביד לשלם לו 1,500 שקלים ולא יותר מכך. הטבות בארנונה או הטבות שקשורות במעון יום או הטבות שקשורות בדיור ציבורי, בשכר-דירה, בסיוע וכולי, שוות הרבה מאוד והן לא רק שוות במובן הכספי. למשל, הזכות לדיור ציבורי, או שיש לך זכות או שאין לך זכות. אם אתה לא נכה ואתה לא מוגדר כנכה, אתה לא זכאי לדיור ציבורי.

אני בטוחה שבין האנשים שהיו יכולים לעבוד יותר ולהשתכר יותר יש הרבה מאוד נכים, בין שמדובר בנכי נפש או בנכים אחרים, אבל הם מבקשים לקבל שכר נמוך. לשלוח אנשים לשוק העבודה שבחיים לא יגיעו אפילו לשכר מינימום זה אומר שמלכתחילה אומרים להם שהם עובדים נחותים. אם העברנו את חוק שוויון לאנשים עם מוגבלות ואמרנו שאנחנו פותחים דף חדש, אנחנו לא יכולים לשלוח אותם ולומר להם שמהם אנחנו דורשים פחות, אלא אנחנו דורשים מהם יותר כדי לקבל שכר מינימום.

התוצאה היא שאנחנו מנציחים את מעמדם הנמוך לא רק בהכנסה אלא גם במעמד החברתי כי מקום העבודה תמיד יהיה ההוא שבמחסן וזה לא בגלל הכישורים שלו. את תמיד יכולה לתת כדוגמה את עורך-הדין האחד ואת המרצה האחד שהוא נכה, אבל אנחנו יודעים היכן נמצא רוב הנכים.

לאה מכירה בעובדה הזאת.

גם אנחנו לא מתיימרים לומר שמבנה הקצבאות
הוא מבנה מושלם ואכן קיימת בו בעייתיות שמפסידים את הקצבה במלואה כשעוברים רף מסוים של הכנסה. הבעיה טומנת בחובה משמעויות תקציביות גדולות מאוד, בגלל שמדובר בקבוצה גדולה באוכלוסייה.

אני רוצה לתקן אותך כי האוכלוסייה הזו היא לא
גדולה. אוכלוסייה של נכים קשים שעובדים זו אוכלוסייה מאוד קטנה. לדעתי עם קצת רצון טוב ניתן לתת פתרון הולם לבעיה הזאת ולעשות זאת בלי הרבה מאמץ. אני חושב שאפשר להעלות קצת את הרף של הכנסות ולהתחשבן באופן שנתי, כמו שנעשה בשומת מס. אדם שהרוויח בשנה מעל אותה מכסה, יקזזו לו את אותו סכום שהרוויח לטובת הביטוח הלאומי ואני אומר שבמקרה זה העלויות הן מעטות מאוד.

זה נושא שבהחלט מצריך בדיקה ואני בהחלט
חושב שאפשר לשקול זאת.

מי שמקבל קצבת זקנה יכול להשתכר עד 4,000
שקלים בחודש ועדיין לא תורד לו קצבת הזקנה. אישה מעל גיל ששים שיוצאת לעבודה, משתכרת 4,000 שקלים, ועדיין מקבלת את קצבת הזקנה שלה.

אני חושבת שנדרשת פה גם חשיבה ונדרש שינוי.
אנחנו דיברנו מספר לא קטן של פעמים עם ארגוני הנכים על הנושא הזה. אנחנו נכין כמה הצעות אפשריות למרות שאני לא יכולה לומר עכשיו מתי כי אנחנו צריכים להשתחרר מהלחצים של נסיבות הזמן. אנחנו מתייחסים לנושא ברצינות מאוד גדולה ונשתדל לסייע בעניין הזה. יוכנו כמה חלופות שבוודאי יבואו לדיון בוועדה.

אני רוצה לברך על הדיון שאני חושב שהוא מאוד
חשוב וטוב שהוא מתקיים. אני מקבל פניות רבות של נכים שהרוויחו סכום מסוים, עברו את הרף של 25 אחוזים או 37 אחוזים מהשכר הממוצע במשק, ונפלטו משוק העבודה. שאלת לפני כמה דקות כמה אנשים כאלה ישנם, אבל אי אפשר לדעת כי כולם נפלטו והם לא במערכת.

הם לא נפלטו. הם יודעים מראש והם לא מגיעים.

יש דבר שאנחנו חווים אותו יום יום כאשר הנכה
חושש לצאת לעבודה וזה דבר שאסור שיקרה כי נכה צריך להיות עם מוטיבציה לחפש עבודה ולעבוד. הבאתי לכאן את גילה ודניאלה שנאבקו כל הזמן למצוא מקום עבודה. לקחו אותן לשיקום ניסיוני בביטוח לאומי, אבל כל הזמן ניסו לזרוק אותן מביטוח לאומי. הפעלתי את השר הקודם שעזר לי והצלחנו להשאיר אותן במקום העבודה כאשר עד היום הן עובדות ללא תקן.

אנחנו עובדות שמונה שנים, אבל קודם לכן במשך
חמש שנים עבדנו בהתנדבות. כבר פעמיים קיבלתי מכתב פיטורין.

אני מראה את הרצון העז של הנכים למצוא מקום
עבודה, אבל ברגע שמגיעים לרף מסוים של הכנסה, הם מאבדים את הכל וזה כולל גם את כל הזכויות. כשהם עובדים, הם מקבלים פחות משהיו מקבלים אם לא היו עובדים ולכן לא כדאי להם לצאת לעבודה. זאת אומרת, יוצרים פה מצב של חוסר מוטיבציה לצאת לעבודה. אני אומר שאת הדבר הזה חייבים לשנות ואי-אפשר להשאיר אותו כפי שהוא.

אני מקבל את ההצעה שלך, ואני חושב שזו ההצעה הטובה ביותר שיכולה להיות, כאשר אדם עבר רף מסוים, יתחילו לקזז לו את מה שהוא עבר.

חשוב לי לעדכן את יושב-ראש הוועדה והחברים
היושבים כאן שמזה כשבוע מתקיים משא ומתן עם נציגי הממשלה הבכירים במשרדי הממשלה השונים ונציגי הסתדרות הנכים. זה כמובן בהמשך להחלטת ממשלה שהתקבלה ביום ראשון.

אני רוצה לציין שנציגי הנכים העלו את הבעיה, היא נדונה והוחלט שיוקם צוות משותף לנציגי הממשלה ולנציגי הסתדרות הנכים שיבחן את הבעיה ויציע את הפתרונות האפשריים במהלך השנה הזו.

אני יכול להוסיף ולומר שעל אף המצב הכלכלי הקשה ולמרות דרישת הנכים הכוללת – ואני מדבר על הנכים הקשים ועל הנכים בכלל – אנחנו מנסים למקד את הבעיה של הנכים הקשים בעיקר ולמרות המצב הכלכלי הקשה אנחנו מנסים לפתור את הנושא במהלך המשא ומתן בפתרונות שאנחנו מציעים כאשר לחלקן ניתן פרסום וחלקן עדיין במשא ומתן. מכיוון שהצוות עדיין יושב, אני מעדיף לא להיכנס לפרטים.

עם כל הכבוד וההערכה למשרד ראש-הממשלה
שמנהל משא ומתן, אני רוצה להציע הצעה לסיכום.

אני מבקש את המוסד לביטוח לאומי – יחד עם ארגוני הנכים - להכין הצעה לדיון בישיבת הוועדה הקרובה.

מה זה אומר לדיון בישיבה הקרובה?

אנחנו נקבע עם מנהלת הוועדה מתי תתקיים
הישיבה הקרובה.

הסוגייה מאוד מורכבת.

אני מכיר את המערכת, אבל אני אומר לך אפשר
לגבש עמדה שהיא פשוטה. אפשר לקחת את הסף הקיים היום, להעלות אותו לדרגה נורמלית שתאפשר מוטיבציה לאותם נכים לצאת לעבודה. במקביל נכה שעובר את הסף הזה, תיעשה התחשבנות שנתית. והיה ועבר את ההכנסות ב5,000- שקלים, יורדו לו באופן אוטומטי 5,000 שקלים. נביא את זה לדיון, נדון בזה עם כל העלויות ונקבל החלטה.

אני רוצה שוב לציין שאתה מבקש ממני משהו
שאני לא אוכל לעמוד בו לקראת הישיבה הבאה.

הישיבה הבאה היא לא בשבוע הבא.

הישיבה הבאה שתיקבע.

מדובר בפרק זמן די נכבד כדי לנסות להגיע
למשהו.

אני רוצה לפנות לביטוח הלאומי ולבקש
בהזדמנות זו להשיג קלנועים לשתי הגברות שיושבות כאן.

כרגע נמסר לי שהן קיבלו תשובה חיובית בנושא.

אני מסכם את הישיבה.
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות רושמת לפניה את הצעת המוסד לביטוח לאומי לפעול לשינוי הקריטריונים לתשלום קצבת נכות למניעת העוול הנגרם לנכים עובדים בשיתוף עם נציגי האוצר וארגוני הנכים.

לחילופין יגיש חבר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות הצעת חוק לתיקון הגדרת הנכות בחוק הביטוח הלאומי כך שלא תהיה קשורה לכושר ההשתכרות של הנכה.

הגדרת הנכות כצמצום בכושר ההשתכרות גורמת עוול קשה לנכים עובדים שלאחר שהתגברו על כל הקשיים העומדים בפניהם והצליחו למצוא עבודה, נענשים בפגיעה בקצבתם ובכל ההטבות הנלוות לה.

תודה רבה.





הישיבה ננעלה בשעה 13:00