פרוטוקולים/עבודה/4235



10
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
26.11.2001

פרוטוקולים/עבודה/4235
ירושלים, י"ב בטבת, תשס"ב
27 בדצמבר, 2001

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב רביעי




פרוטוקול מס' 403
מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
יום שני, י"א בכסלו תשס"ב (26.11.2001), שעה 13:00

הצגת תקציב משרד העבודה והרווחה לשנת 2002

חברי הוועדה: דוד טל - היו"ר
אילן גילאון - מ"מ היו"ר
חוסניה ג'בארה
עופר חוגי
מרדכי משעני

שר העבודה והרווחה שלמה בניזרי
ברברה סבירסקי -אדווה
אסתר קונור -אדווה
מתי גרינברג -ההסתדרות הכללית
בנימין גונן -ההסתדרות הכללית
אבישי ביניש -מנהל מוקד זכויות מובטלים, מחוייבות
פלדמן -מרכז השלטון המקומי
לאה ליברמן -שתי"ל
מנחם וגשל -משרד העבודה והרווחה
חיים פוזנר -מנהל האגף לשירותים חברתיים ואישיים, משרד העבודה
אתי פרץ
חסן ג'עפר

ג'ודי וסרמן

שירלי אברמי

מיטל אמסלם








הצגת תקציב משרד העבודה והרווחה לשנת 2002

אני פותח את ישיבת הוועדה. הנושא שיידון היום הוא תקציב משרד העבודה והרווחה. הוועדה תשמיע, ותשמע מהשר את התחזיות לשנה הקרובה. אדוני השר, לפי מה שאנו שומעים, התקציב לשנה הקרובה לעומת השנה החולפת הוא גדול בשבעה אחוזים. אנו רוצים שתסביר לנו איך אתה מתכוון להיאבק כדי להגדיל את התקציב ובאיזה סדר עדיפויות אתם משתמשים השנה עקב בעיות האבטלה.

הדברים מחולקים לשלושה: משרד העבודה, הרווחה, הביטוח הלאומי. אני אתחיל לדבר על ההתמודדות עם הגידול באבטלה. השבוע התבשרנו כי ישנה עלייה גדולה, מ- 8.9% ברבעון הקודם, ל- 9.3%, דבר שמעיד על צמיחה גדולה באבטלה. הנתונים הללו לא מסתדרים עם הנתונים הקיימים בשירות התעסוקה. בשבוע שעבר אנו פרסמנו נתונים אחרים לגמרי. לפי הנתונים האלה, ישנה בחודשיים האחרונים ירידה של אחוז לעומת החודשים יולי, אוגוסט, ספטמבר בהם היתה עלייה כמעט בכל חודש של 3.5%, 3.75%, 2%, ופתאום בחודשיים האחרונים היתה ירידה. אני נתבקשתי להסביר זאת, ואמרתי כי למרות שאנו עדים בתקשורת לגל של פיטורין במשק, לפי הנתונים שיש במשרד העבודה, יש פחות פיטורין. יכול להיות גם, כי הסיבה לכך היא המדיניות הקשה שבה אני נקטתי בשירות התעסוקה, כאשר הוריתי לכל המנהלים לא לחלק בקלות את האישורים שבן אדם מסוים לא מוצא עבודה, אלא אם יש סירוב. צריך להתעקש על כך, כיוון שיש מקומות עבודה במשק. אנחנו פעלנו רבות בשירות התעסוקה, וכעת אנו עורכים גם קורסים למשווקים שישווקו וישיגו עבודות שיעברו דרך שירות התעסוקה, ולא רק דרך חברות כוח האדם.

בנוסף לכך, הגשתי תכנית חירום לממשלה למלחמה באבטלה וצמצומה, אשר אושרה לפני חודשיים. תכנית זו כללה הכשרות מקצועיות נוספות, השלמת השכלה. אנו כללנו בתוכנית זו הצעה לתגמל עובדים בחקלאות, שבינתיים לא כל כך מצליחה, כיוון שישראלים לא רוצים לעבוד בחקלאות. התפקיד שלי, הוא לא ליצור עבודה, אלא להיות מתווך עבודה, אך בכלים המצומצמים שיש בידי הצלחתי ליצור מקומות עבודה ולצמצם את מספר המובטלים, אך אסור לנו לשכוח כי אנו נמצאים במשבר כלל עולמי, ומדינת ישראל בנוסף על כך סובלת אינתיפאדה מקומית שגורמת לנו לפגיעה קשה בענף התיירות ובכל הענפים הקשורים בענף זה, ועל כן זה המצב באבטלה.

מי שיסתכל על הנתונים יראה, כי העלייה באבטלה גדולה יותר בקרב האקדמאים. בשכבות הנמוכות יותר הצלחנו בחודשים האחרונים ליצור איזון ונתונים חיוביים יותר, באמצעות הפעולות בהן נקטנו, שיורגשו יותר בחודשים הבאים. אני אמרתי, שאני לא אוהב את העניין של אנשים המנצלים לרעה את העניין של דמי האבטלה, וכי אנו רוצים לבדוק את העניין, ומיד ספגתי התקפה כלל ארצית גם מחברי כנסת ושרים, אשר שאלו מדוע אני מתנכל למובטלים. אני אמרתי כי אני מנסה למצוא דרך כדי לסייע למובטלים. צריך לטפל גם באבטלה וגם במובטלים.

כאשר מובטל לא רוצה לעבוד, נשאלות שתי שאלות. מדוע אין לו עבודה? מדוע הוא לא רוצה לעבוד? אי אפשר לחפש כל הזמן את האזרחים.

אנחנו מחפשים כל דרך כדי לעזור למובטלים, אך אתם צריכים להבין את המצוקות שקיימות במדינה. כאשר אנו מדברים על ההתמודדות עם נושא האבטלה, יש שתי נקודות דרכן ניתן לצמצם את האבטלה. הנקודה הראשונה היא העובדים הזרים. מספר העובדים הזרים במדינת ישראל, הוא מאה אלף חוקיים ומאתיים אלף לא חוקיים, שזה פחות או יותר המספר של המובטלים במדינת ישראל. אין ספק, כי עובד זר לוקח את מקום העבודה של הישראלי. זה נכון, כי בסיעוד ישנה בעיה קשה, כיוון שהישראלים לא ילכו לעבוד בזה.

ישנה גם בעיה בתחום הבניה והחקלאות. את מספר העובדים החוקיים ניתן להשאיר, אך את העובדים הבלתי חוקיים צריך להוציא ממדינת ישראל. המשטרה עד היום לא סייעה בידי בנושא הזה, ועל כן התחלנו בפעולות ומבצעים. השבוע ערכנו מבצע באילת. מאה וארבעה עובדים זרים נתפסו והוחזרו לארצם בצורה מכובדת ואנושית. כך הצלחנו באילת, תוך יממה אחת, ליצור מאה וארבעה מקומות עבודה. נתתי הנחיה לאגף האכיפה במשרדי, לפעול בדרך דומה באזור ים המלח, ערד, דימונה ומצפה רמון. אנחנו עכשיו, לפי החלטת ממשלה, מקבלים את התקציב שהיה בידי המשטרה, כדי לקנות שירותים מהמשטרה, כדי שנוכל לייעל את הדבר.

אדוני, אמנם ביד אחת אתה פועל להחזרת עובדים זרים לא חוקיים למדינתם, אך בה בעת ניתנים היתרים לאלפי עובדים אחרים להיכנס לישראל.

כאשר נכנסתי לתפקידי, היה מצב של פגיעה קשה בענפי הבנייה בעקבות הסגר בשטחים. כל הקבלנים פנו אלינן בבקשת עזרה. לא יכולנו לעמוד כנגדם, ועל כן לפי החלטת ממשלה הגדלנו את המיכסה של העובדים הזרים מ- 35,000 ל-45,000. בחקלאות הגדלנו את מספר העובדים הזרים מ- 18,000 ל- 22,000. מספר העובדים הזרים גדל באופן המשמעותי יותר בתחום הסיעודי. אי אפשר לעמוד כנגד אותן מצוקות, במיוחד עקב המדיניות שאני הובלתי אותה, שעניינה הוצאת האנשים הזקוקים לטיפול סיעודי לקהילה. הרבה יותר טוב לקבל את הטיפול בבית. העניין הזה גם כן יוצר בעיה לעתיד בו בתי האבות ייפגעו.

כאשר אתה אומר 35,000 , 45,000, אתה מתכוון לעובדים חדשים, נוספים?

לא, אני מדבר על היתרים. כל קבלן מגיש בתחילת השנה את הבקשה לפרוייקט מסוים. יש קריטריונים אשר קובעים כמה עובדים זרים מגיע לו לקבל על כל מטר. בנוסף להיתרים של החקלאות והבנייה, ישנם עוד 5,000 היתרים לתעשייה ו-30,000 לתחום הסיעודי. המשטרה לא משתפת פעולה. השר הקודם מנע מאנשיו לעזור בתחום הזה, והשר הנוכחי טען, כי אין לו זמן לטפל בזה בגלל הפיגועים. בכם אנו יכולים להיעזר בעניין של הכשרה מקצועית, כך אנו מרחיבים את מיומנויותיו של אותו אדם. באותה תקופה של הכשרה מקצועית, הוא מקבל משכורת מהמדינה, וזה לא נחשב לו על חשבון דמי אבטלה. בסיום הקורס, אם הוא לא ימצא עבודה, המדינה תשלם לו דמי אבטלה עד שהוא ימצא עבודה. ההצלחה שלנו בהכשרה מקצועית נעה בין 30% ל- 70%, תלוי בסוג העבודה ובמצב המשק באותה תקופה. גם באירופה המספרים בעניין הזה זהים. כל מפעל הנמצא במצוקה זמנית עונתית, כמו בתי המלון, יפנה אלינו בבקשה להכשרה מקצועית, וכך יוכל להשתקם. התקציב של משרדי השנה לא גדל כלל. אנחנו ביקשנו השנה תוספת של מאה וארבעה מיליון שקלים להגברת קורסי הכשרה, כדי לתת מענה לאותם אנשים מובטלים.

עכשיו אנו ניגש לתקציב החברתי, צמצום הפערים החברתיים. משרד האוצר טוען כי משרד העבודה מתוקצב היטב. השנה, תקציב שנת 2001 היה 4 מיליארד ו-260 מיליון, ובשנת 2002 הוא 4 מיליארד ו-296 מיליון. לכאורה, תוספת נומינלית של 6% ותוספת ריאלית של 2.3%, אך למרות זאת אני ממשיך לטעון שמשרד העבודה והרווחה תוקצב באופן ריאלי פחות מבשנה שעברה. תקציב שנת 2001 היה 4 מיליארד ו-260 מיליון, ובשנת 2002 הוא 4 מיליארד ו-296 מיליון, תוספת של 93 מיליון, אך אסור לנו לשכוח שבמהלך 2001 קיבלנו 79 מיליון. הגדלת הרזרבה של המשרד גדלה מ-2.5% ל-3% תוספת של 0.5%, 20 מיליון, ותוספות שנובעות מגידול טבעי זה עוד 53 מיליון, בסך הכל התוספת המתבקשת היא 152 מיליון. השינוי המצטבר במעבר מתקציב שנת 2001 לשנת 2002 הוא צמצום ריאלי של 60 מיליון, שזו שחיקה של 1.5%.

אני מציג בפניכם גרף, אשר מציג את תקציבי הרווחה מול הגידול המצטבר בצרכים. אנו רואים, כי משנת 1998 עד שנת 2002, הגידול המצטבר בצרכים הוא 35.90%, כאשר הגידול הריאלי המצטבר בתקציב הוא 18.6%. זה אומר, כי הפער הנוצר הוא של 17.3% בין הגידול הריאלי המצטבר בתקציב מול הגידול המצטבר בצרכים. למעשה, חסרים היום לתקציב העבודה והרווחה 750 מיליון שקל כדי להגיע למצב בו אנו יכולים להתמודד ולספק את הצרכים שהחברה במדינת ישראל זקוקה להם. אמנם אנו ביקשנו רק 408 מיליון. שאלו אותי מדוע, ואני עניתי כי אנו ביקשנו את המינימום. בשבוע שעבר נפגשתי עם העובדים הסוציאליים, שמעתי את המצוקות שלהם, והסברתי להם, כי תקציבי משרד הביטחון ובטחון הפנים גדלו השנה בעקבות המצב הביטחוני, אך גם תקציב משרד העבודה צריך לגדול מאותה סיבה.

מדוע תמיד אותן שכבות צריכות לממן את תקציבי הביטחון? מדוע שלא ייקחו מיסים מהמאיון העליון?

גם הצרכים שלנו גדלים בעקבות המצב הביטחוני. אנו צריכים יותר עובדים סוציאליים. בשנה שעברה תוקצבנו במאתיים עובדים סוציאליים נוספים, כאשר אנו זקוקים לעוד שבע מאות עובדים סוציאליים השנה.

מדוע במסגרת פיתוח התשתיות, לא מדברים על שבע מאות מקומות עבודה שניתן ליצור? זו ממש תשתית.

אנחנו נמצאים עכשיו בשבוע אלימות נגד נשים. המשרד מקצה 13 מקלטים, 130 מיטות לנשים, 260 מיטות לילדים. לכל אישה שרוצה להגיע למקלט, יש מקום. אנחנו רוצים לבנות עוד שני מקלטים ייחודיים. אחד לנשים במגזר הדתי, ואחת לנשים עם בעיות נפשיות. בשנת 1998 הוצא דו"ח של הוועדה הבין-משרדית למניעת אלימות בראשותו של המנכ"ל הקודם, בן שלום, הממליץ על מלחמה נגד האלימות כלפי נשים. לשם כך צריך 90 מיליון שקלים. שר האוצר אישר את הסכום הזה, אך בפועל המשרד קיבל בשנת 1999 12.5 מיליון, ומאז הוקמה הממשלה הזו, קיבלנו הסכמה לעוד 25 מיליון. בפועל קיבלנו רק 12.5 מיליון. לקראת השנה הבאה, נזדקק לעזרתכם. אחרי בדיקה ודיונים התברר לנו שאנחנו אמורים לקבל רק 18 מיליון. כדי להמשיך פעילות שנה שלמה, אנו זקוקים ל-25 מיליון. אם נקבל פחות, אנו נפחית את הפעילות שלנו בתחום האלימות נגד נשים. אם תעזרו לנו לקבל את ה-25 מיליון, ייצא כי בנוסף ל-12.5 מיליון נקבל 37.5 מיליון מתוך ה-90 מיליון. אנו זקוקים ל-60 מיליון הנוספים כדי להקים מקלטים ייחודיים, טיפול בנשים בקהילה, פקידי סעד לסדרי דין, מרכזים למניעת אלימות במשפחה, עובדי סעד בתחנות משטרה, מרכזי סיוע לנפגעות תקיפה מינית, ועדות מחוזיות, מרכזי קשר, תכניות למשרד החינוך, תכניות הכשרה למשרדי ממשלה, ילדי נשים במקלטים, טיפול בנערות במצוקה, ועוד. משרד האוצר מתעלם מההחלטות של שר האוצר הקודם.

בתחום של הביטוח הלאומי, יש לנו שתי גזרות. לגבי גזרה אחת יש כמעט קונצנזוס, והיא קיצוץ קצבת הילדים. לפני חצי שנה חוקק חוק, הקובע תוספת אחרי הילד החמישי. אם ישנם שמונה ילדים במשפחה, מדובר בתוספת של אלף שקלים לערך. התוספת הזו מיועדת לכלכלה שהמשפחה זקוקה לה. כולם יוצאים בקריאה, כי ניתן לחסוך למדינה 470 מיליון שקל. אם כך ניתן לחסוך גם שני מיליארד כאשר ניקח מנכים מעוורים. בקשתי ממנכ"ל הביטוח הלאומי, לבדוק את היקף הפגיעה אם הסעיף הזה יבוטל. התוצאה של זה תהיה תוספת של 50 אלף ילדים נוספים במעגל העוני,ו-8,000 משפחות נוספות ייכנסו למעגל העוני.
בשנת 1975 היתה ועדת בן שחר, ומאז ועד היום קצבאות של הביטוח הלאומי נשחקו ב- 50%. גם אם ניקח את סעיף הקצבאות הנוסף שהוכנס, עדיין לא הגענו לפגיעה הגדולה, כיוון שקצבאות הילדים מעודכנות אחת לשנה על פי המדד, ואילו שאר הקצבאות מעודכנות לפי השכר הממוצע במשק. מדוע ישנה כאן צרות עין? האם זה כיוון שמדובר על חרדים וערבים? אני מסתובב ורואה מקרוב את הקשיים של אותן משפחות. ביקרתי בבתי תמחוי בתל אביב ובבני ברק, ושם ראיתי אנשים שאם הם לא יקבלו אוכל ומעט חום, לא יהיה להם לאן ללכת.

בשביל זה ישנה מדינה ולא ארגונים פרטיים.

המדינה לא מסוגלת לתת את הכל. אפילו בתאילנד מחלקים אוכל בחסד. לאתה נישה שהמדינה לא יכולה להיכנס, נכנסים הארגונים הוולונטריים, אך לא ניתן שהארגונים האלו יקרסו. אני ביקשתי מהאוצר תקציב של סך הכל 2, 3 מיליון שקלים כדי לסייע לאותם בתי תמחוי. אני הצלחתי לסדר את הקריטריונים ממשרד המשפטים, אך אני זקוק לאישור של משרד האוצר. אמרתי להם שלא יוסיפו כסף, אלא יתנו לי לעשות העברה בתוך המשרד. הם אמרו לי שהביטוח הלאומי ידאג להם. אנחנו צריכים להתנגד לקיצוץ הזה של הביטוח הלאומי. פנו אלינו בדרישה של קיצוץ נוסף, קיצוץ של 300 מיליון שקלים בתקציב הביטוח הלאומי, בכל הנכויות שיש לנו במשרד. כפי שאמרתי, אנחנו בחיסרון של 60 מיליון שקל בתקציב הריאלי של המשרד. עכשיו רוצים לפגוע לנו בעוד 800 מיליון שקל בתקציבי הביטוח הלאומי.

לגבי השביתה של עובדי משרד העבודה והרווחה, אני חושב כי זה ממש ביזיון. הממשלה התערבה מיד בשביתת המכס ובשביתת הנמלים, כיוון שזה נוגע לקופת המדינה. אני לא רציתי להיות שובר שביתה, כיוון שאני אוחז בשני תפקידים, אני גם שר העבודה שצריך לעזור לעובדים, ואני גם שר הרווחה שצריך לעזור לחלשים. אני חושב כי הדרישות של עובדי משרד העבודה והרווחה צודקות, כיוון שמשכורתם היא הנמוכה ביותר במערכת הממשלתית. חלק גדול מן העובדים של המשרד מקבלים השלמת הכנסה. חלק מהטענות של עובדי המשרד הן לטובתם של החוסים. בשבוע שעבר כינסתי את כולם במשרדי, ומיד משרד האוצר הודיע, כי בערב יש מפגש. הגענו להבנות כי השביתה מסתיימת. היום עדיין לא קיבלנו את תשובתה של הנציבות, לא קיבלנו את תשובתו של הממונה על השכר.

חברי הוועדה, אני אשמח על כל סיוע שתוכלו להעניק למשרדי, כיוון שהמצוקות הן רבות. אני חייב לציין את ועד העובדים ואת ההסתדרות אשר שחררו את הכספים למוסדות הקשים ביותר, כמו משפחות אומנה. בשבוע שעבר ישבה אצלי ראש הענף למפגר ואמרה לי, כי אם תוך כמה ימים הכספים לא יתקבלו, ילדים יישלחו הביתה. המשמעות של זה היא שיצטרכו לשלם שכר דירה, ואותם מוסדות יהיו בחריגה גדולה. הבקשות שאנחנו הפנינו לממשלה הן: צמצום האבטלה ותגבור קורסים - 104 מיליון, ילדים ונוער בסיכון ואלימות במשפחה - 40 מיליון, מכסות לטיפול במפגרים - 25 מיליון, טיפול בעבריינות והתמכרות, מחסור בעובדים סיעודיים, תגבור שירותי ביטחון במוסדות רווחה, חוקים הנושא עבודה ורווחה, שכדי לממן אותם אנו זקוקים ל- 70 מיליון שקלים.

האם אתה אומר שהממשלה היא עבריינית, והיא לא מקיימת את שלטון החוק?

משרד העבודה נחשב פעמים רבות לעבריין, כיוון שאנחנו צריכים על פי פסקי דין, להכניס ילדים למוסדות כמו צופייה, ואנחנו לא עושים זאת, הם נשארים בחוץ, כיוון שאין מספיק מקומות.

אדוני השר, אני מתחייב כי כל הבקשות של משרד האוצר שיגיעו לכאן כדי להוציא מגזרים מהנציבות באופן פרטי ואישי, לא יתקבלו, אם אני לא אראה כל התקדמות מצד האוצר בנושא של הנכים. אני מצר על כך שהממונה על השכר, יובל רכלבסקי, וגם הנציבות, דורסים ברגל גסה זכויות אלמנטריות של אנשים הזקוקים להן. הם לא היו עושים זאת לעשירי המדינה, כיוון שהם יודעים שלהם ישנה היכולת להשפיע על שרים, ראש הממשלה ושר האוצר, כדי לשנות החלטות כאלה. בסופו של דבר מי שמשלם את המחיר הן אותן שכבות חלשות.

כבוד השר, אני מברכת על החלטתך להשתתף בוועדה כזו חשובה. אני חושבת שזה חשוב שאתה תשמע ותשמיע את המצוקות. אנחנו מתייצבים לצידך במאבק שלך נגד קיצוץ במשרדך. אני רוצה לומר כמה דברים על האוכלוסייה הערבית. 42% מהמשפחות הערביות חיות מתחת לקו העוני. כל ילד שני הוא עני. אחוז האבטלה הממוצע במגזר הערבי הוא 15% לערך. יש 28 ישובים שהם מוכי אבטלה, מתוכם 24 ישובים הם ישובים במגזר הערבי. 47% מהמגזר הערבי הם ילדים ונשים שהם הסובלים העיקריים מהנושא הזה. לפני שבועיים דנו בנושא של אבטלת נשים ערביות, וגילינו כי 80% מהנשים הערביות הן מובטלות ללא רצונן. האוכלוסייה הערבית מהווה 20% מכלל האוכלוסייה בישראל, ומקבלת רק 10% מתקציב משרד העבודה והרווחה. מתוך 200 תקנים שקיבל המשרד לאחרונה, המגזר הערבי קיבל רק תקן אחד.

המגזר הערבי קיבל 8-12.

משרד העבודה מחלק תקציב תמיכה ל-330 גופים. במגזר הערבי רק 3 גופים זוכים לתקציב הזה. כלומר, מתוך 70 מיליון שקל, אחוז אחד מגיע למיגזר הערבי. לדעתי, כבוד השר צריך לחלק את התקציב לפי אחוז האוכלוסייה, כלומר, כ-20% למגזר הערבי.

האם את חושבת, כי המשרד שלי מחלק את התקציב לפי מגזרים?

אני רוצה שיחלק את זה לפי המצב הסוציו-אקונומי הקשה.

אני רוצה לברך את השר על שיתוף הפעולה בכל הנושאים בתחום החברה והרווחה. בנושא של קצבאות הילדים, אנחנו נעשה את הכל כדי שלא יפגעו בחוק הזה. אני רוצה לומר, כי ישנם גם כמה סעיפים בחוק ההסדרים, כמו חוק פעוטות בסיכון, אשר עומדים בפני סיכון דחייה. אנחנו נפעל כי החוקים האלו לא יידרסו. בנושא של הנכים, אני חושב להציע חקיקה.

כבודו הוא שר בממשלת ישראל, אתה אומר שאתה עוסק בתיווך ולא בעבודה. אז מי אחראי במדינה הזו שתהיה עבודה? בשבילי אתה הממשלה. למי שמשלה את עצמו שיעשה עסקת חבילה ויגרום לשכירים עוד בעיה, בזמן שהם מקבלים הסכמי עבודה לא גמורים, ובאותו הזמן נותנים למעסיקים 3.5 מיליארד שקל, אני אומר, תנו להם רק 2 מיליארד. כבוד השר, מפחידה אותי המסקנה שלך לגבי האבטלה. היום במדינת ישראל אדם בן ארבעים נחשב זקן למציאת עבודה. מסורבי עבודה הם אחוז קטן, אני לא חושב ששם הבעיה. לדעתי, צריך להחליט, כי נותנים לעובד זר את אותם התנאים כמו לעובד ישראלי, ואז תראו כי מספר העובדים הזרים במדינת ישראל יוקטן.

אם נטיל מס גולגולת, 2,000 דולר על כל עובד זר, הכדאיות להעסיק אותו תפחת.

אני מוכן לנהל משא ומתן עם האוצר, אם הוא יבוא לקראתנו בנושא של הנכים.

לפני הכל, אני רוצה להוסיף הערה לגבי מס גולגולת. מס גולגולת לא יעבוד. זה תמיד יתגלגל בסוף לעברם של העובדים. אני חושבת שאם נקבע, כי החזקת עובד זר באופן לא חוקי זו עבירה פלילית אשר בצידה ענישה פלילית, וכן נשווה את זכויות העובדים הזרים לזכויות העובדים הישראלים, הבעיה תפטר. כבוד השר, אני רוצה דרכך להעביר לראש הממשלה מסר. מקלט לנשים מוכות הוא ברירת מחדל של חברה. בעניין של האבטלה, אנחנו חולקים באיזון שבין הטיפול במובטלים לבין הטיפול באבטלה. אנחנו מחכים לדיון העקרוני שהובטח לנו על תוכנית הבטחת הכנסה והבטחת תעסוקה.

אנחנו חשבנו תחילה לאמץ את מסקנות ועדת תמיר, אך בסופו של דבר, כאשר באנו לאשר זאת אצל שר האוצר, התברר כי הוא כלל לא רוצה בכך. אתמול שוחחתי איתו גם על הנושא הזה. אמרתי לו שלא ניתן לפגוע במובטל אחרי שנתיים שהוא מקבל תוספת מסוימת. הוא אמר כי הוא לא ייפגע, והוא יקבל. אמרתי לו שננסה את דו"ח תמיר, ואם המובטלים לא ירצו להשתלב במעגל העבודה אחרי שהכשרנו אותם ועזרנו להם להשתלב, נדבר. לאחר שאמרתי לו את הדברים האלו, הוא הסכים לקחת את זה בחשבון, לאחר דיון שייעשה בקרוב. הדבר לא ייעשה בכפייה.

כבוד היו"ר, תבדוק בזכוכית מגדלת את מה שטמון בהצעת החוק הנוכחית, ותראה איך שתלו חלק מההצעות שם. אם המדינה רוצה לנהוג ביושר, היא צריכה לקיים על הנושא דיון ציבורי. לא יכול להיות שתהיה הצעה היוצרת שינוי בכל כללי המשחק של זכאות, שחלקה היא ביטוח שאזרח משלם, במכתב. אני רוצה להתייחס גם למגזר הערבי. כיהודיה דתית ציונית, אני מלאת בושה שאלו הם כללי המשחק של המדיניות החברתית במדינת ישראל. אין מחלוקת כי הפער הוא גדול. התגבור הוא לא רק תשתיות פיזיות, הוא חייב להיות גם תשתיות חברתיות. לגבי הנושא של העובדים הסוציאליים, אנחנו מתריעים, כי כל ההצהרות האחרונות שבהן התקציב הנוכחי הוא תקציב חברתי של שר האוצר, הן גניבת דעת. כאשר המייצג של התקציב הוא תשלומי העברה, בהם יש המון מטלות על העובדים הסוציאליים, שהפכו לממצא סטטיסטי, אין טיפול מקצועי.

אני רוצה לציין את ההערכה של עובדי משרד העבודה והרווחה כלפי השר, שלא נתן יד לשבירת העיצומים שלנו במסגרת של תביעות תנאי שכר טובים יותר, וכן תביעות להיטיב עם החוסים. אנחנו ניהלנו משא ומתן ארוך במהלך הימים האחרונים, והתעקשנו לקיים את מה שנאמר בהסכם שנחתם בשנת 1998, כי יהיה חוסה אחד לשמונה במקום חוסה אחד לשניים-עשר. משרד האוצר הפנה את זה לתקציב של השר. אני מבקשת לחשוב גם על הנושא הזה, כדי שנוכל לקבל את חלקנו ולכבד את ההסכם שנחתם. הערב אנחנו מתאספים לדיון נוסף עם האוצר, ואני מבקשת מכל מי שיכול לתת את העזרה כדי לסיים את העיצומים האלה.

בינואר השנה הוכנה תוכנית במשרד העבודה, בה נכתב כי יועברו תקציבים לאוכלוסייה הערבית. התכנית הזו נגנזה. קל להגיד כי התקציב לא מחולק לפי מגזרים, אך העובדות בשטח הן אחרות. שיעור המובטלים הגדול ביותר הוא אצל נשים ערביות. כאשר המשרד מקבל תוספת של 200 תקנים, נותנים 11-8 לאוכלוסייה הערבית ומתגאים בכך.

אני חייב לומר, כי יש כאן עיוות של המציאות. ישנן ערים מעורבות כמו עכו, חיפה, ירושלים, בהן אין את החלוקה הזו. החלוקה שווה בין היהודים לערביים.

המשרד לא עושה דבר כדי להוציא את המגזר הערבי מהמצוקה. אתם אומרים כי אין תקציב, אך אנו רואים כי ישנה עדיפות לאומית לישובים יהודיים. אני מבקש שיהיה שינוי, ואזורי העוני יקבלו עדיפות לאומית.

היתה תוכנית של הממשלה, אשר כללה 4 מיליארד שקל שיוקצו למגזר הערבי. אנחנו הגשנו תוכנית למשרד ראש הממשלה, והם הגישו לראשי הרשויות המקומיות את התוכנית. הם קיימו דו-שיח ביניהם והחליטו להקצות את התקציב לתשתיות וחינוך בלבד. אף אחד לא ביקש שירותי רווחה, על כן קיבלנו 0 תקציב, וזו התוכנית שהגשנו כדי לקבל את הרווח מתוך ה-4 מיליארד.

אני רוצה להתייחס לנושא של מקלטים לנשים מוכות במגזר הערבי. אין היום מצב שאישה מוכה הן במגזר הערבי והן במגזר היהודי שזקוקה להגנה במקלט, לא מקבלת. במגזר הערבי יש תקציב לשני מקלטים. מקלט אחד פועל. לגבי המקלט השני פרסמנו מכרז, ואף גוף לא היה יכול לגשת. חברת הכנסת חוסניה ג'בארה, שהיתה שותפה להשגת התקציב למקלטים, יודעת שכרגע כאשר עלה מספרם של המקלטים מ-75% ל-100%, הסבירות היא שבמכרז שאנו עומדים לפרסם כרגע, יהיו יותר מציעים לגבי המגזר הערבי. יותר מפעם אחת נדרשתי על ידי ארגון נדלה לתת תשובה לשאלה של אחוז ההקצאות במגזר הערבי לעומת המגזר היהודי. הנתונים הם, שבכל מה שקשור למגזרים שהאגף שלי מייצג: נשים במצוקה, נערות במצוקה, ילדים בחסות, האחוז שמוקצה למגזר הערבי גבוה יותר מהפרופורציה שלו באוכלוסייה.

כלומר, אני מבינה כי כמו שמוקצה שליש משרה לעובדת סוציאלית ל-60% אלף תושבים באזור המשולש, זה גם מתקיים במגזר היהודי.

לא דיברתי על התקנים.

תקציבי הרשויות המקומיות הם עניין מאוד בוער. אנחנו היינו צריכים להיות שותפים בנושא הזה ב-75% לעומת ב-25%. בפועל אנו שותפים בחצי, והיום בין 40% ל-50% הרשויות ממנות. היום, למרות כל המצוקות והשביתה, הרשויות המקומיות חוייבו בחשבון הבנק שלהן, כאשר המשרד לא העביר את התקציב לרשויות המקומיות.

חוק התקציב וחוק ההסדרים תמיד קשורים זה בזה. בחוק ההסדרים יש פרק של עבודה ורווחה, בו יש תחושה כי חוק הבטחת הכנסה עומד בתוך הכוונת של משרד האוצר. אחרי שנתיים, מתוך רציונל שאדם שנמצא בתוך המערכת הזו, בזבז את כל החסכונות שלו ומכר את כל הנכסים וצריך תמיכה יותר גדולה מהמדינה, לא מקבל זאת. השאיפה היא שזה יגיע לדיון בוועדה הזו, וזה יבוטל. ישנן גם סנקציות עונשיות נגד המובטלים. מי שלא הספיק להביא טופס בזמן, הקיצבה שלו תקוצץ ב- 25% באופן מנדטורי. דבר נוסף, המוקד הוא לא תמיד נכון. אין שום טיפול. מדברים על מצב חירום כלכלי, אך אין שום טיפול והתייחסות לנושא הזה כמצב חירום.

אני וחבריי התנגדנו לפגיעה בתוספת שמקבל מובטל לאחר שנתיים.

האוצר חזק על חלשים. אם לא נתאחד ביחד, ונעזור מבחינה חברתית לאוכלוסייה המובטלת, אנו נגיע למצב לא טוב בכל המישורים. המדינה תגיע למצב של חוסר שליטה. מדיניות האוצר היא לחזק את העשירים ולהחליש את החלשים. כל המשרדים, כולל משרד ראש הממשלה, קיבלו תקציב מוגדל יותר. תקציב משרד המשפטים גדל מ-1999 עד 2000 ב-800 מיליון שקל. המדינה בשלוש שנים האחרונות משקיעה רק במפעלי היי-טק, שכמעט 50% מהם נסגרו. כל הכסף שהמדינה השקיעה נעלם. במקום שישקיעו בתעשייה המסורתית, ויעזרו למפעלים שזקוקים רק להלוואות גישור, המדינה משקיעה בחברות היי-טק שנסגרות אחרי שנתיים. במשרד התרבות, המדינה השקיעה עוד 100 מיליון שקל. המדינה מעבירה כל שנה 70 מיליון שקל לחוק הקולנוע. אני לא אומר שלא צריך קולנוע, אך אם מעמידים את זה מול בעיית המובטלים, הבעיות החברתיות, בעיית הנכים, ההשקעה היא לא נכונה.

במדינת ישראל, אין מדיניות חברתית נכונה. לכן אנו מגיעים לדיון על התקציב עם חילוקי דיעות, במקום לדבר פעם אחת ולתמיד על המנגנון היציב של הדברים. בפרוייקט כביש חוצה ישראלי אין עובד ישראלי אחד. חה"כ חוגי אמר נכון, את מי אנו משרתים בטעות? כבוד השר, אני מתחייב, כי אם התקציב לא ימצא חן בעיניך, אני וסיעתי נצביע נגד.

לגבי פרוייקט כביש חוצה ישראל, ישנה החלטה שלי ושל האוצר, מה-1 בינואר, שכל חוזה של עבודה ממשלתית יבוצע רק על ידי עבודה ישראלית. אני בדקתי את נושא ההפליה, וראיתי שיש שוויוניות בנושא של תקציבי הרווחה ברוב התחומים. ישנה ועדה שדנה בימים אלו על שיפור הקריטריונים לחלוקת כוח אדם ותקציבים. מבחינת הביטוח הלאומי, אף אחד לא יכול להגיד שישנה אפליה. מבחינת הכשרה מקצועית, אני חושב שזה בסדר.

ישנה בעיה עם הנשים בנגב.

תפנה אלי בצורה מסודרת, ואנו נדאג לטפל בזה. אי אפשר לסגור את כל הפערים בבת אחת, אך ההנחיה והמדיניות היא לטפל בכולם בצורה השוויונית ביותר. אני שלחתי צוות עובדים ממשרדי לנגב, והם הכינו תוכנית להכשרה מקצועית.

אני רוצה לסכם ולומר, כי אנו קוראים לאוצר לסייע ברביזיה בתקציב המדינה, לתקצב נושאים חברתיים כמו אלימות במשפחה, תקצוב נכים אוטיסטיים, כדי לקיים חברה מתוקנת. אנו קוראים לנציבות ולאוצר, להיכנס לאלתר למשא ומתן ולהפסיק את השביתה במשרד העבודה. תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 14:30