פרוטוקולים/עבודה/4020



13
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
13.11.2001

פרוטוקולים/עבודה/4020
ירושלים, ז' בכסלו, תשס"ב
22 בנובמבר, 2001

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב רביעי


פרוטוקול מס' 397
מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
יום שלישי, כ"ז בחשוון התשס"ב (13 בנובמבר 2001), שעה 11:00

הצעת חוק המקרקעין (תיקון מס' 21) (התאמות לאדם עם מוגבלות).

חברי הוועדה: יאיר פרץ-היו"ר
אילן גילאון

נטע דגן, עו"ד ארגון בזכות
אריה צודקביץ ההסתדרות הכללית
עופר שרון משרד האוצר
אלון לוינץ,עו"ד לשכה משפטית, משרד הבינוי והשיכון
עליזה קן, עו"ד משרד המשפטים
דינה דומיניץ משרד הפנים
נעמה אלבק משרד הפנים
ג'ין אולמן משרד הפנים
איתן נוב קופת חולים כללית
אבי תורג'מן קופת חולים כללית
מירי דיריאן משרד העבודה והרווחה
שמואל חיימוביץ נציבות שוויון לאנשים עם מוגבלות
דורון יהודה יו"ר ארגון הנכים הכללי
פרחיה בן זקן ארגון הנכים
גילה צור ארגון הנכים
אדם פני מטה מאבק הנכים
משה בסעד מטה מאבק הנכים
שמחה בניטה ארגון מזור
מומו שלייף מטה מאבק הנכים
יואב הריים ארגון הנכים

ג'ודי וסרמן

שירלי אברמי

יפעת שפרכר
















הצעת חוק המקרקעין (תיקון מס' 21) (התאמות לאדם עם מוגבלות)
התשס"ב-2001.

בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הוועדה. על סדר היום: הצעת חוק המקרקעין (תיקון מס' 21) (התאמות לאדם עם מוגבלות), התשס"ב-2001, של חבר הכנסת אילן גילאון. אני רוצה לברך את הצוות המקצועי של כל המשרדים, שעסקו, עמלו והביאו לכך שהצעת החוק הולכת ומתגבשת.

אני רוצה להצטרף לברכות על העמל. הבעיה המרכזית היא, ששמנו בחוק הזה איזה שהוא מחסום: אישור רופא המאשר שהאדם מוגבל. לאדם מוגבל יש את כל האישורים שהוא אדם מוגבל, אין צורך באישור רופא, מה עוד שהוא ממילא הולך לקבל אישור ממרפא בעיסוק. התחנה הזאת יוצרת איזו שהיא בירוקרטיה מיותרת. הייתי משמיט את זה. ברשימת ההסכמות שלגביה יש צורך ב- 51% הסכמה, ביקשנו לפשט את התהליך, ליצור חיים קצת יותר נסבלים לאנשים הנכים. למעט שתי ההערות הללו, אני חושב שנעשתה עבודה טובה מאוד. עד לשלב הזה החוק הוא יפה ומקובל.

אם הבנתי נכון, חילקתם את זה ל-3 קטגוריות: קטגוריה אחת שלא צריך הסכמה בכלל, קטגוריה שנייה הסכמה של 51% וקטגוריה שלישית הסכמה של 75%.

לפי כבדות השינויים שיש.

מה ההצעה שלך?

אני מציע להוריד את הנושא של אישור מרופא. אני לא מכיר מישהו שיעשה רמפה בשביל גלגיליות. נכים בדרך כלל מצוידים באישורים קודמים. זאת תחנה שמושכת זמן.

אם לאדם עם מוגבלות יש את כל התעודות אז הוא לא צריך חידוש תעודות. אם בין התעודות האלה נמצאת גם תעודה רפואית, אז התעודה הרפואית היא זאת שמאשרת, אין שום צורך לקבל תעודה רפואית נוספת. מה שעומד מאחורי הדרישה של התעודה הרפואית הוא הורדת רף הסיכסוכים ורף הטענות שעלולים השכנים להעלות כשהשכן שזקוק להתאמה פונה כדי לקבל הסכמה. על-מנת שלא לדרדר את הדיון אצל המפקח לפסים שאף אחד לא רוצה להגיע אליהם ולחייב את המפקח להגיע למומחים, אמרנו שמספיקה תעודה.

מכל רופא?

מכל רופא.

חבר הכנסת גילאון, מקובל עליך שכל רופא?

מקובלת עלי כל הצעה, שלא תיקח דקה אחת נוספת.

הנוסח שמונח בפניכם צמצם והקל הרבה לעומת הנוסח שעבר קריאה ראשונה. בנוסח הקודם היה צורך להביא אישור מרופא מומחה או מרופא שיקום. היתה טענה שזה יקר. הדרישה הזאת הורדה. מה שמבקשים פה זה אישור של רופא כלשהו. בנוסף לזה נוסף פה אותו טופס שצריך למלא האדם שנותן את האישור, שהאדם עם המוגבלות צריך את ההתאמה. אין צורך שהאישור הזה יינתן דווקא על ידי רופא, הוא יכול להינתן על ידי פיזיותרפיסט או על ידי מרפא בעיסוק. ברור שאם הרופא נותן את האישור, אז זה מספיק כי זה אישור רופא, אבל במקרה שנותן מרפא בעיסוק או פיזיותרפיסט צריך איזה שהוא אישור רפואי קודם שלאדם יש מוגבלות. זה כדי למנוע אחר כך שאלות אם יש מוגבלות, אין מוגבלות, דיונים בפני המפקח. אני לא חושבת שזה מכביד על אדם עם מוגבלות להביא איזה שהוא אישור רפואי קודם שמוכיח שיש לו מוגבלות.

גם בעניין השני פעלנו בהתאם להנחיותיו של חבר הכנסת גילאון. כך יצרנו, בעזרתו של יועץ הנגישות של הנציבות, אבחנה בין הרמפות השונות. אם חבר הכנסת גילאון יראה, יש רמפה שמצויה בחלק א' בסעיף 5, שלגביה אין צורך בהסכמת שכנים. אני מזכירה את המצב המשפטי כפי שהוא היום: כל שינוי ברכוש המשותף שלא מצויין בסעיף ספציפי בחוק המקרקעין, טעון הסכמה של כל השכנים. בכל הנושאים שמוזכרים פה, אפילו בנושאים שבהם יש צורך בהסכמה של 75%, יש הקלה לעומת המצב הקיים.

אם חבר הכנסת גילאון יסתכל ברשימה שבחלק ב', הוא יראה שהצטמצמנו בה לדברים שמהווים שינוי פיזי לא מבוטל ברכוש המשותף. בדברים האלה אנחנו סבורים שיש צורך בהסכמה של רוב בעלי הדירות. המפקח על רישום מקרקעין יכול לשים את עצמו במקום שכן שמסרב מטעמים בלתי סבירים לתת את הסכמתו, שזה עוד פתח לשכן שזקוק להתאמה לעבור את התנאים שבחוק. היה נסיון להצטמצם עד כמה שניתן, אבל בדברים כמו החלפת ריצוף, הריסת גדר, שינוי פתחים אנחנו עדיין סבורים שיש צורך בהסכמת רוב השכנים.

צריך לדבר גם על דלת כניסה.

יש הבדל בין חלק א' סעיף 2 לחלק ב' סעיף 2. בשביל התאמת דלת ללא ביצוע שינוי במבנה לא צריך הסכמת דיירים.

את מדברת על הבית או על הדירה?

ההצעה הזאת נוגעת אך ורק לרכוש המשותף.

אני מבקש התייחסויות נקודתיות לסעיפים שהועלו פה, בלי לפתוח את הדיון מחדש. אני חושב שנעשתה פריצת דרך משמעותית בחוק הזה. בואו ניתן לחוק הזה לרוץ. כפי שחבר כנסת גילאון אמר, ניתן לשפר כל חוק ואנחנו נמשיך לשפר אותו.

מדובר בהסכמה של 50%-51% של הדיירים. מנסיון אני אומר לכם, שיש הרבה מקרים שמספיק כמה דיירים שמתנגדים ואנחנו תקועים עם העניין של השינויים. השאלה איך מתגברים על העניין הזה. את ההתנגדות של ה-50% אני רואה בשטח יום יום. לאחר שהנכה עוזב את הדירה הוא צריך להחזיר את המצב לקדמותו. השינויים האלה כרוכים בכסף רב. אני חושב שיש דברים שניתן להחזיר לקדמותם, כמו להוציא את המעלית אם היא מפריעה, אבל לא לשנות את כל מערכת החשמל שהוא עשה, להוציא את האינטרקום. צריך לתת על זה את הדעת.

אני מבקשת להתייחס לשני הנושאים שחבר הכנסת גילאון ומשרד המשפטים העלו. קודם כל, לגבי האישור של הרופא, מעבר לזה שיש פה טירטור מיותר יש פה גם מסר מאוד בעייתי של חוסר אמון. בכל החקיקה החדשה לא מבקשים אישור של רופא – בחוק שוויון לאנשים עם מוגבלות, בחוק איסור אפליה במוצרים ושירותים, בחוק הקלפיות. יש היום חוק חדש שאומר שאדם עם מוגבלות יכול לבחור בקלפי שהוא לא רשום בה. מה יותר דרמטי מזה? מה יותר פתח "למירמה" מזה? שמענו את כל הטענות האלה בוועדה. הכניסו אדם עם מוגבלות בלי שום אישורי רופאים. לא שמענו אף טענה אחרי הבחירות שהיו רמאויות. יש הגדרה חדשה בחוק השוויון שצריך ללכת לפיה, בעיקר במקרה שלפנינו שממילא האדם מגיע למרפא בעיסוק, לרופא או לפיזיותרפיסט. אני מציעה להוריד את זה מההגדרה ולהוסיף לטופס שלמרפא בעיסוק יש שיקול דעת לבקש גם תעודה רפואית.

אבל הלכו לקראת בכך שכל רופא יכול לתת אישור.

אין בעיה, אבל בואו נוריד את זה מההגדרה. בואו לא נגיד לאנשים שאנחנו לא מאמינים להם. בואו נכניס את זה לטופס ולא להגדרה. יש פה עוד דברים שמיותר לדרוש עליהם כל כך הרבה אחוזים של הסכמה, כמו פתיחת כניסה נוספת בחצר הבית המשותף שצריך 75% של הסכמת שכנים.

אבל זה רכוש משותף.

עם כל הכבוד, בואו ננסה לעשות פריצת דרך.

אמרתי בפתיחה שזאת פריצת דרך. בואו ניתן לחוק לרוץ. תמיד ניתן לשנות, תמיד ניתן להוסיף.

לגבי הערה שלך שנעשה משהו ואחר כך נראה מה קורה, אז אנחנו מכירים את חוק התכנון והבנייה, את פרק הנגישות שדן בנושא של סידורים לנכים בבניינים, וזה מה שאמרו לפני שלושים ומשהו שנה כשחוקקו את החוק, אבל עד היום לא מצליחים לשנות דברים. עכשיו, אולי, בתהליך של חוק השוויון ישנו את פרק הנגישות. דברים שמנציחים כאן קשה מאוד לשנות אחר כך, ולכן כדאי כן להוציא משהו שראוי ומשפר את המצב לעומת המצב היום.

לגבי העניין הזה של רופא, בסעיף 2 כתוב במפורש שרופא, פיזיותרפיסט ומרפא בעיסוק יאשרו בחתימתם שצריך לעשות את השינויים האלה. מה, הם יעשו את זה בלי לראות אם יש לאדם מוגבלות כלשהי? למה צריך קודם להגיד לו "תלך לרופא, אחר כך אתה יכול ללכת לפיזיותרפיסט או למרפא בעיסוק".

ברשימה של חלק א' אני מבקש שיהיה כתוב במפורש "הסרת מחזיר שמן". מה זה "מחזיר שמן"? שהדלת יכולה להסגר לבד חזרה. דבר כזה יוצר בעיה מאוד גדולה לאנשים שקשה להם לפתוח את הדלת, לאנשים שלא יכולים באותו זמן גם לנוע עם כסא הגלגלים וגם ללחוץ את הדלת. זה צריך להיות כתוב בתור דבר שאין עליו ערעור. אפשר לשאת את המחזיר שמן הזה כדי לאפשר לאדם כניסה לדירה.

זה עבר לקטגוריה אחת.

אני מציע שזה יצויין במפורש. לגבי החנייה צריך שיהיה כתוב גם גודל החנייה. אם לא יהיה כתוב הגודל אז לא נשיג את היעד שאנחנו רוצים.

גודל החנייה ללא הסכמה של הדיירים?

בוודאי. צריך להוסיף את המילים "מבלי לפגוע בחניות אחרות או בתנועת רכב". אני מציע לשקול להעביר את כל חלק ג' לחלק ב'. מה מהות החוק שלנו פה? להקל כשמישהו רוצה לעשות התאמות.

מי שצריך לתת את האישור זה האנשים שהם בעלי הטאבו. יש המון דירות ששוכרים אותן, ולך תחפש את בעלי הטאבו שיחתמו ויאשרו את זה. צריך להפחית למקסימום 51%.

הנושא השני זה הטופס של הרופא. אנחנו רואים בזה טרטור נוסף, ולכן אנחנו מבקשים להסיר את זה. על-מנת לקבל אישור לרמפה, הוא עובר 7 מדורי גיהינום. רק אחרי שהוא עובר את כל זה יאשרו לו ויעשו את הרמפה. תורידו את האישורים. מדובר גם בעגלת תינוקות, בעגלת קניות ובנכים, שיבואו לבקר באותו בניין את המשפחות שגרות שם.

נאמר שיש קושי להשיג את הסכמת השכנים כי השכנים מסרבים, לכן הכנסנו את הסמכות המיוחדת של המפקח, שאם הוא מצא ששכן התנגד מטעמים שהם בלתי תלויים, לא קשורים לעניין של ההתאמה והם בלתי סבירים, הוא יכול להסכים במקום ובכך עוברים את המכסה.

לעניין החזרת המצב לקדמותו, בשונה מההצעה כפי שהיתה בהתחלה, שבה היתה חובה להחזיר את המצב לקדמותו אלא אם אסיפת הדיירים פטרה, אנחנו הפכנו לבקשת אירגון "בזכות" את הקערה על פיה, ואמרנו שאסיפת הדיירים רשאית להחליט שיוחזר המצב לקדמותו. הרכוש המשותף הוא רכוש של כולם. אם מבצעים בו שינוי חרף התנגדותם של חלק, אז בסוף צריך להחזיר את המצב לקדמותו, כי הדבר שאמור היה לשרת אותך עכשיו כבר לא צריך לשרת אותך. זה עיקרון די מושרש.

אם הרסת גדר, תבני את הגדר חזרה?

אם אסיפת הדיירים מחייבת אז כן.

נשמע לא טוב.

זה לא אבסורד. הנחת היסוד היא, שהסרת הגדר משרתת בראש וראשונה את הצרכים של השכן, שהם צרכים מכובדים, חיונים ונחוצים.

ואם הנכה מת אז הילדים שלו צריכים לשלם את זה?

אם אסיפת הדיירים החליטה אז כן. זה רכוש של כולם.

את רוצה להפיל את התיק הזה על הילדים? זאת הצעה לא הגיונית ולא הוגנת. זה עוול לילדים שנשארים אחרי שהנכה מת. אם ביטוח לאומי קיבל את זה בנושא של מכוניות, אז שהדיירים יקבלו את זה בנושא של דיור. אם אדם מסתלק משם זה בדרך כלל כשהוא נפטר. זה נשמע לא אנושי ולא הגיוני.

נניח שלהחזיר לקדמותו יעלה 50 אלף שקל, אתה יכול להשיט את זה על המת?

אני מניח שוועד הדיירים זה ועד אנושי שיושב ודן בכל דבר לגופו.

בהרבה פעמים לא.

רבותי, אני מבין אתכם, אבל צריך בדברים מסויימים לעשות איזון. יש פריצת דרך בחוק הזה, בואו נתקדם קדימה ונראה מה ניתן לעשות.

רמפה זה דבר יפה או לא יפה? זה לא נראה לדיירים יפה? חייבים להסיר את זה?

יכול להיות שלא יצטרכו להסיר.

גישה לנכים זה דבר יפה או לא יפה?

אם הכל היה כל כך אנושי במדינה לא היינו מגיעים לחוק הזה, לא היינו יושבים פה.

אם אנחנו רוצים לקדם את הדברים כדי שיעברו בצורה חלקה, אז בואו נלך בכיוון הנכון. יש אנשים בצד השני שיש להם טענות משלהם: זה מוריד את ערך הדירה וכו'.

בכל חלק מהחיים יש פשרה, בנושא של נכים אין פשרה.

המטרה שלנו בסופו של דבר היא שכל בניין במדינת ישראל יהיה נגיש, בין אם גר שם נכה ובין אם לא גר שם נכה.

זה הרציונל.

יש דברים בתוך כל ההתאמות שאסור להוריד. יכול להיות שיש דברים שכשהנכה לא גר במקום הם מפריעים, קחו למשל מעלית. אם מעלית, שהיא לא מעלית כללית של הבניין, מפריעה צריך להסיר. יש דברים שלא ניתן להסיר. אני כאחד שמחפש קבלנים שיבנו דירות לנכים, נתקל בתופעה של התנגדויות. אסור להשאיר פתח להחזיר את הדברים לקדמותם, אלה דברים שצריכים להשאר כמו שהם. כשיש דברים שמפריעים צריך לתת למפקח סמכות להכריע בהם.

מדברים פה על זכות הקניין כאשר דיירים גרים שם, אבל המצב יותר חמור באזורי בנייה חדשים, כשיש לך גדר לכביש הראשי ולא מוכנים לפרוץ את הדרך, וזה עוד לפני שהדיירים נכנסים.

זה בחוק אחר שעכשיו מגבשים אותו. אני חושב שניתן להוסיף, שלא רק ועד הדיירים יהיה המחליט אלא למפקח יהיה שיקול דעת.

יש 9 מפקחים בכל הארץ שעושים את עבודתם נאמנה. הצורך באישור מפקח על כל שינוי ושינוי יעמיס..

לא שינוי. דובר על כך שכשהדייר הנכה עוזב את דירתו וועד הבית הוא המחליט מה כן צריך לשנות ומה לא צריך לשנות, למפקח תהיה סמכות להגיד לוועד הבית אם הוא החליט החלטה לא סבירה.

הדלת למפקח תמיד פתוחה, אבל אם פותחים אותה בצורה כזאת צריך לפתוח אותה בכל הכיוונים, וזה אומר גם להביא נושאים אחרים בפני המפקח. אני לא חושבת שזה יהיה שינוי לטובת העניין. קיבלתי פה הצעה שנשמעת לי מאוד הגיונית, להגביל בזמן את סמכותה של אסיפת הדיירים להחליט אם צריך להחזיר את המצב לקדמותו.

בנוגע להזזת התאמות מסעיף לסעיף אפשר לשנות זאת בצו. זאת הקלה נוספת שעשינו. כולנו מכירים בעובדה שזה בעצם משהו שצריך להריץ אותו. יכול להיות שיהיו דברים אחרים, יכול להיות שנצטרך לשנות את רף ההסכמות, אבל המנגנון הוא מנגנון יותר יעיל מאשר מנגנון של תיקון חוק.

האם לא ניתן, מלכתחילה, לפני שעושים את השינויים, שתתקבל החלטה מה צריך להחזיר לקדמותו, מה לא צריך להחזיר לקדמותו? זה ימנע את כל החיכוכים. כשהנכה הולך על ההטבות כאלה, יכול להיות שעל דברים מסויימים הוא מוותר מראש. למה לא ניתן לעגן את זה? זה יפתור את כל הסיכסוכים ואת כל המלחמות.

המחשבה מאחורי מה שכתוב היתה, שהאדם עם מוגבלות הוא זה שיכול לתמרן את הדברים כמו שהוא רוצה לעניין החזרת המצב לקדמותו. אם הוא רוצה שאסיפת הדיירים תתכנס לפני שהוא בכלל מבצע את ההתאמה כי הוא רוצה להיות בטוח, הוא יכול לעשות את זה. אם הוא רוצה שהדבר יתברר ברגע שחלף הצורך, הוא יכול גם את זה. אין חובה שאסיפת הדיירים תתכנס לפני ביצוע ההתאמה. להגביל בזמן אני חושבת שזה רעיון טוב. יש לאסיפה פרק זמן מסויים אחרי חלוף הצורך להחליט.

אני מקבלת את הרעיון של הגבלת הזמן של אסיפת הדיירים. יש מנגנון, שעו"ד קן דיברה עליו קודם, שהמפקח יכול להחליט אם אחד השכנים מתנגד מטעם לא סביר. יכול להיות שנחיל את זה גם על זה.

אז נצטרך לעשות את זה כך שגם השכן יוכל לפנות ולבקש שהמפקח יחליט שכן צריך לעשות.

למה? אם יש הסכמה של 51%?

לעניין ההצעה של הגבלת הזמן, יתכן שצריך להוסיף בפיסקה (ז), שאסיפת הדיירים רשאית להחליט תוך 90 יום ממועד שחלף הצורך בביצוע ההתאמה על הצורך בהסרת ההתאמה.

לא יאוחר מ-90 יום.

לא שמעתי שום התייחסות לגבי אותם סעיפים שחלה עליהם הסכמה של 75% מהדיירים. למה שהכל לא יעבור לסעיף ב'? לעלות קומות עם כיסא הגלגלים ולחפש את החתימות של הדיירים זה קשה מאוד. מאיפה אני אביא 75%?

משרד המשפטים מדבר על זה שהמפקח יחליט במקום אדם. אני רוצה להזכיר שזאת פרוצדורה וזה זמן. אם ניקח מצב שאדם שגר בבניין הופך להיות אדם עם מוגבלות וצריך לעשות התאמות, עד שהוא יגיע למפקח ויבקש את ההתאמה יקח הרבה זמן. 75% זה רף גבוה.

למה ב-4 הקטגוריות הללו צריכים 75%?

יש כאן 4 מקרים, שסברנו שבגלל השינוי המהותי שהם עושים לחזות הבית ולרכוש המשותף - שינוי תוואי של שביל גישה קיים, ייחוד או הקצאה של מקום חניה קיים, פתיחת פתח נוסף, הכשרת מקום כמקום חניה - נדרש בהם רף אומנם נמוך מהרף הקיים אבל לא רף של 51%. המצב דומה מאוד למצב שקיים היום בסעיף 71א לחוק המקרקעין, שעניינו הצמדת חלקים מהרכוש המשותף לדירה מסויימת. לגבי הקצאת מקום חניה..

זה יעמוד בבג"ץ?

הבאנו דוגמאות של אנשים שגם הם צריכים שיקצו להם מקום חניה. מדובר, למשל, ב- 3 מקומות חניה לא צמודים לאף דירה כשיש 6 דיירים. זה לא המקרה שהעירייה מקצה מקום מחוץ לרכוש המשותף. בתוך הדירה פנימה צריכה להתקיים מערכת איזונים, שצריך לשקול אותה. חשבנו שבגלל סוג מיוחד של סכסוכים ומקרים של אנשים אחרים שיכולים להעלות טענה לגיטימית "אני גם צריך מקום חניה שיוקצה לי", רצוי שיהיה רף יחסית גבוה. זה בעצם הצמדה של מקום חניה לדירה כשהדין הוא דין של 71%.

אני חושב שחלק ג' מרוקן מתוכן את כל השאר. נותנים לי לעשות מעלית, לעשות רמפה, אבל דווקא במקום חניה צריך הסכמה של 75% מהדיירים. כל החוק הזה נועד לתת אפשרות של חיים סבירים לאדם עם מוגבלות. כשמדברים על הצמדה, אפשר לקבוע שההצמדה היא כל עוד הנכה גר שם, ואחרי זה אותה חניה חוזרת להיות חלק מהרכוש המשותף.

מרוב שנדחק את אותם בעלי דירות שקנו במיטב כספם..

שהדיירים לא ירצו אותנו? אדוני, אנחנו מדברים על שינוי בחברה.

הם אומרים "הנכים מורידים את ערך הדירה".

אני לא מדבר על אנשים חסרי..

אבל זה קיים.

בואו נשאיר את הכתוב בסעיף ג' כמות שהוא ונראה איך זה פועל.

יש פה מצב קנייני מסויים, שזה מה שיוצר את המתח. נראה לי שאפשר היה להקל כאן. אני לא רוצה להכניס מדרגה שלישית. אנחנו צריכים ללכת על איזו שהיא פשרה.

פשרה זה 51%. הבקשה המקורית שלנו היתה בלי אישור של אף אחד.

אני רוצה להזכיר שני דברים שמצויים בנוסח החוק ואולי קצת ירככו. אם ההתנגדות של אחד הדיירים היא מטעמים בלתי סבירים, המפקח יכול להחליט ולאשר במקומו. אנחנו רוצים מצד אחד לשמור על זכויות הקניין של כל בעלי הדירות, ומצד שני אנחנו לא רוצים לאפשר התנגדות שהיא בלתי סבירה. האפשרות לשנות את התוספת, להעביר מחלק לחלק וכו', זה לא הליך של חקיקה ראשית ב-3 קריאות, אלא השר יכול לעשות את זה בצו בהתייעצות עם אירגונים, בהתייעצות עם ועדת העבודה והרווחה וכו'. אני מציעה להשאיר את זה כמו שזה ולראות איך הדברים פועלים בשטח.

נחזור לאותו מצב.

אני מסכימה שצריך להיות איזון בין זכויות קנייניות לבין הזכות של אדם עם מוגבלות. חוק המקרקעין עושה איזונים כאלה. 75% של הסכמה זה במקרה שבו אדם רוצה להרחיב את הדירה הפרטית שלו לרכוש הציבורי. מי שיש לו 4 חדרים ורוצה 5 חדרים, הגיוני לדרוש 75% הסכמה של שכנים. זה לא דומה לשינוי תוואי של שביל גישה קיים. יש שני דברים שאין שום סיבה שתהיה הסכמה של רוב מיוחד- שינוי תוואי של שביל גישה קיים, פתיחת פתח כניסה או שער נוסף. לגבי ייחוד של מקום חניה קיים, בואו נעשה את זה כמו מעלית – 66%.

מעלית משביחה את ערך הנכס. שינוי של שביל גישה קיים יכול לשנות לפעמים מקצה לקצה את החזית של הרכוש המשותף. לפעמים זה יכול לפגוע בבעל דירה.

אם זה שינוי תוואי באופן שמשנה את המפלס או את החזות, הוא לא יקבל את הרישוי המקצועי.

למה? הוועדה התכנונית שוקלת שיקולים תכנוניים, היא לא שוקלת אם השביל עובר ליד כל הדירות.

כל אלה שעל כיסאות גלגלים לא מסכימים לסעיפים האלה לא סתם. אנחנו יודעים למה, אנחנו חיים את זה. כל אלה שהולכים על שניים מוכנים לפשרה, מוכנים לכל דבר. הם הולכים הביתה וטוב להם. לנו קשה. 4 מדרגות או מדרגה אחת זה אותו דבר בשבילנו.

נכה הוא נכה.

אם הנכה צריך שיהיה שינוי תוואי, חייב שיהיה שינוי תוואי כי אחרת הוא לא יוכל לגור שם.

כמחוקק תן לי את הדרך. אל תזרוק אותי לדיעה של אנשים. תן לי את הדרך להגיע, להשתלב. איך נפרוץ את החומה שמייסרת את ציבור הנכים? תראו על מה מתווכחים? אם 75% או 51%. אתם מצטיירים כארץ של רחמנים בני רחמנים. אם תוציאו את זה לתקשורת תראו איך תיראו. הוא אמר שהוא יעלה 4 קומות? לפעמים הנכה עומד ליד השער בגשם עד שבא השכן ונותן לו את הסכמתו. אתה יודע מה זה לשבת בכיסא גלגלים ולחכות 3 שעות? בסוף האדם מגיע ואומר שהוא לא יכול לדבר איתך. אתה משפיל אותי. על מה מתווכחים פה?

את סעיפים 1 ו-4 בפרק ג' צריכים להוציא מהסטטוס הזה, ואילו את סעיפים 2 ו-3 צריכים להשאיר באותו סטטוס.

מה פתאום? חניה לא חשובה? אילן, אנשים רעים.

אני הולך לקבל את ההצעה של חבר הכנסת גילאון להעלות את סעיפים 1 ו-4 לקטגוריה של 51%. אם אותו שביל יכער את הבניין, אז גם 51% לא יהיו, ואם השביל לא יכער את הבניין, אז גם 75% יהיו. סעיפים 2 ו-3 ישארו בקטגוריה של 75%.

אני מציעה שסעיפים 1 ו-4 יהיו ב-66%.

אז אני דורש שסעיפים 2 ו-3 יהיו ב-66%.

מדובר פה בתיקון לחוק המקרקעין. אנחנו צריכים לראות איך זה משתלב עם ההוראות הקיימות. היום לגבי מעלית נדרשת הסכמה של 66% מהדיירים. השאלה היא אם סביר לגבי שינויים כאלה לאפשר שיעור יותר קטן מזה. אני מציעה שנצמיד את 1 ו-4 ל66%.

אני, כדי לא לגרום לריב, הצעתי ששני סעיפים יעברו לקטגוריה של 51%. אני מציע שנוריד בכלל את הקטגוריה של 75% כקטגוריה שלישית ונעשה במקומה 66%.

אנחנו מסכמים שסעיפים 1 ו-4 בחלק ג' עולים לקטגוריה של חלק ב' וסעיפים 2 ו-3 נשארים בקטגוריה של 75%.

אנחנו הולכים להכניס את הנכים להוצאה כספית גדולה כשאנחנו אומרים להם להחזיר את המצב לקדמותו.

סיכמנו את הנושא הזה.

אני עומד על כך שנוריד את הסעיף של אישור רופא.

הדרישה בנוסח הקודם היתה של רופא שיקומי. אמרו אז שזה יקר, התור ארוך וזה יקח זמן. אין דרישה כזאת יותר. מדובר עכשיו על אישור מרופא כלשהו.

את מסבירה לי שהמצב הוטב, אני אומר שזה לא נחוץ. נניח שיש אחד מטורף שהוא לא נכה, הוא סתם נוסע בעגלה, והוא רוצה לעשות אומגה מהחלון שלו, שיהנה מההפקר, אני מוכן לוותר לו.

למה צריך להציג את האישור הזה לשכנים?

לגבי האישור הרפואי, הטענה הראשונה שתועלה "האיש הזה הוא לא איש עם מוגבלות".

למה הוא צריך את זה אם הוא לא נכה?

אדם שחולה בניוון שרירים שהולך.

הוא צריך את זה.

הוא בעוד שנה כבר לא ילך.

ברגע שטענה כזאת מועלית בדיון בפני המפקח, המפקח לא רשאי ולא מוסמך לבוא ולומר "אם הפיזיותרפיסט לא ביקש למה שאני אבקש", הוא חייב להביא תעודה או עדות ממישהו שאכן האדם הוא בעל מוגבלות.

אני מציע שהוא יראה תעודה כלשהי המוכיחה שהוא בעל מוגבלות. אם אין לו את זה, שישיג אישור מהרופא.

אני לא יודע מה הבעיה לגשת לרופא.

אם הוא זכה במקום ראשון באולימפיאדת הנכים בשחייה זה מספיק?

הוא לא היה מעולם אצל רופא?

אני רוצה להראות לכם כמה אבסורדי מה שאתם מבקשים.

אני משאיר את הסעיף של האישור הרפואי כמו שהוא, אני משנה את חלק ג' כך שסעיף 1 ו-4 עוברים לקטגוריה של חלק ב', ואני מוסיף הגבלה של זמן של 90 יום בסעיף (ז). מי בעד?

ה צ ב ע ה
בעד – 2
נגד – 0

אושר

אנחנו נכניס הסתייגות.

זכותך. בנוסף יש הסתייגויות לחוק המקרקעין (תיקון מס' 21) של חברי הכנסת מוחמד ברכה, מח'ול ותמר גוז'נסקי, שחלק ג' יהיה 60% במקום 75%. תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:45