פרוטוקולים/עבודה/3947



16
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
5.11.2001

פרוטוקולים/עבודה/3947
ירושלים, כ"ו בחשון, תשס"ב
12 בנובמבר, 2001

הכנסת החמש עשרה נוסח לא מתוקן
מושב רביעי

פרוטוקול מס' 386

מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
יום שני, יט' בחשון תשס"ב, 5.11.2001, שעה 11:00

תקנות שכר מינימום (שכר מתואם לעובד עם מוגבלות)

חברי הוועדה: דוד טל – היו"ר
יאיר פרץ – מ"מ היו"ר
גנדי ריגר

ישראל פרנד – סגן היועץ המשפטי, משרד העבודה והרווחה
יוסי קורסיה – מנהל השירות לטיפול בעיוור, משרד העבודה והרווחה
מירב הלוי-יצחקי – משרד העבודה והרווחה
יעקב סוויד - אגף אכיפה, משרד העבודה והרווחה
מדי דריאן - מפקחת ארצית, משרד העבודה והרווחה
דן אורנשטיין - משרד המשפטים
יגאל שהם - מתמחה, משרד המשפטים
עמיחי כץ - אגף התקציבים, משרד האוצר
שמואל פינצי - מנהל אגף שיקום, המוסד לביטוח לאומי
דפנה דג'יאן - לשכה משפטית של האיגוד המקצועי, ההסתדרות
יוסי גטניו - יו"ר התאחדות התעשיינים
אהרון פרייברון - מנכ"ל הקרן למפעלי שיקום
נטע דגן - לשכה משפטית, "בזכות"
תרצה לייבוביץ' - "בזכות"
שירלי גלאור - יועצת משפטית, אקי"ם
שוקי בן-נון - "אלווין"

ג'ודי וסרמן

שירלי אברמי

טלי רם



תקנות שכר מינימום (שכר מתואם לעובד עם מוגבלות)

בוקר טוב. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. על סדר יומנו תקנות שכר מינימום (שכר מתואם לעובד עם מוגבלות).

לאחר דיונים שהיו לנו בנושא הזה והבקשה שלי לשבת וללבן את הנושא כדי שנתגבר על כמה מכשולים, היועצת המשפטית שלנו תאמר למה פחות או יותר הגיעו, אילו בעיות עדיין נשארו תלויות ועומדות שצריכים להחליט בהן, ואני אבקש את ההתייחסות של אנשים.

לבקשת הוועדה קיימנו ישיבות בהשתתפות כל הגורמים: משרדי הממשלה, יזמים, מעבידים, הסתדרות וכו' בשני נושאים עיקריים. האחד זה חלות התקנות על מקומות עבודה שבהם יש הסכם קיבוצי והנושא השני הוא ועדת ערר.

לשאלה הראשונה – הסיטואציה שנדרשה להכרעה ולהתייחסות זה מצב שבו הסכם קיבוצי קובע שכר מינימום מעט או הרבה גבוה יותר מאשר שכר המינימום הקבוע בחוק, והשאלה שהתעוררה האם התקנות הללו יחולו במקרים האלה או שמא ההסכם הקיבוצי שקובע מצב טוב יותר, משופר יותר, הוא זה שיגבר.

התשובה היא שהתקנות הללו לא יחולו במקום שבו יש הסכם קיבוצי שקובע שכר מינימום גבוה יותר, ונדרשנו לשאלה כיצד ניישם את העקרונות שנקבעו כאן בתקנות הללו למצבים שבהם יש הסכמים קיבוציים.

הפתרונות שהועלו על ידי הצדדים הנוגעים בעניין, שזה המעבידים והעובדים, שאכן יש לקבוע הסכמים קיבוציים, הסכם מסגרת או כל מסגרת הסכמית אחרת שבו ייקבעו העקרונות שמוצעים כאן בתקנות גם על מקומות עבודה שבהם יש הסכם קיבוצי, כמובן בהתאמה לעניין השכר שמשולם לפי ההסכם הקיבוצי, ובכך בעצם יימצא פתרון לעניין – התקנות יחולו על מקומות שבהם אין הסכם קיבוצי וההסכמים החדשים שייווצרו: הסכם המסגרת או ההסכמים הקיבוציים הפרטניים, יתנו את המענה לעובדים עם מוגבלות, עם יכולת עבודה מופחתת, במקומות עבודה שבהם חל ההסכם הקיבוצי.

הוצהר על ידי הצדדים שיש נכונות מצידם לעשות את זה, ובאמת בעקרונות שפחות או יותר מקבילים לעקרונות שמוצעים כאן בתקנות.

השאלה שמתעוררת מה קורה כרגע בשלב הזה, שעדיין אין הסכם – לא הסכם מסגרת ולא הסכמים קיבוציים לעניין הזה – והועלו כמה אלטרנטיבות. ראשית, תחילתן של התקנות, לפי מה שמוצע כאן, יחול בעוד 90 ימים. מה שהוצע, שהוועדה תבקש מהצדדים במסגרת הזמן שיש עד שהתקנות ייכנסו לתוקף, שהם יגיעו לאיזשהן הסכמות בעניין הזה.

השאלה מה קורה כשהתקנות ייכנסו לתוקף, אם וכאשר לא יהיו עד למועד הזה הסכמים קיבוציים.

תשובה אחת שניתנה על ידי ההסתדרות היא שהאנשים הללו עם יכולת עבודה מופחתת יפנו להסתדרות והם יגיעו להחלטות פרטניות לגבי כל איש ואיש, שוב בעקרונות דומים לעקרונות שחלים כאן בתקנות. הבטיחה לי עורכת-דין וייץ – שאני לא רואה אותה כאן...

אני מחליפה אותה.

... שהיא תביא הצעה מגובשת ומפורטת כיצד זה ייעשה בפועל לגבי הבקשות הפרטניות, כיצד אתם חושבים לטפל בבקשות הפרטניות.

אפשרות אחרת שקיימת כמובן זה לעשות תיקון חוק ולהחיל את ההוראות האלה גם על מקומות שבהם יש הסכם קיבוצי בחוק, אבל לא בתקנות שעומדות בפני הוועדה.

אני מבקש מעמיתי חבר הכנסת יאיר פרץ להחליף אותי. אני הולך לאיזושהי הצבעה ומקווה שאני אחזור במהרה.

נציגת ההסתדרות, בבקשה.

אני מצטערת אבל שוחחתי עם עורכת-דין וייץ והיא לא אמרה שהיא התחייבה להביא הצעה בכתב עוד היום.

לא חייב בכתב.

כדי שהדברים יהיו מסודרים, אנחנו נעביר את זה ליועצת המשפטית בהקדם האפשרי.

את יכולה להציג את העמדה שלכם כדי שנוכל לנסח אותה?

העמדה היא שהם יטפלו באנשים באופן פרטני, רק רצינו לשמוע כיצד הם יטפלו באנשים באופן פרטני. יש לנו תקנות שחלות על מקומות עבודה אחרים ואנחנו מדברים על מקומות שבהם יש הסכם קיבוצי וההצעה שלכם היתה שבינתיים אנשים יפנו באופן פרטני ויקבעו לגביהם איזה שכר מינימום מופחת יוחל לגביהם, אבל כרגע אני מבינה שאין לכם הצעה מפורטת לעניין.

במסגרת הפניה הפרטנית של עובד עם מוגבלות, זו נקודה שהועלתה במהלך הדיונים הקודמים. אנחנו מציעים שתהיה איזושהי בדיקה של חיוניות ההעסקה או המשך ההעסקה בתנאי שכר מופחתים.

זה פוגע.

את זה בודק המנהל. זה תפקיד מנהל אגף השיקום.

אבל ההסתדרות יכולה בהחלט לסייע לעובד בפנייתו למנהל ושהעניין הזה ייבדק.

במקרים שבהם אין הסכם קיבוצי, העובד או המעביד, או מי שהעובד הסמיך אותו, יפנה למנהל, יגיש בקשה והמנהל הוא זה אשר יקבע אם ישולם לו שכר מינימום מופחת או לא.

אנחנו מדברים על סיטואציה שבה העובד לא פונה למנהל מאחר שיש הסכם קיבוצי ואז אנחנו נמצאים במצב שהמעבידים והעובדים צריכים להחליט האם במקרה זה תהיה חריגה מההסכם הקיבוצי.

שתי דרכים פתוחות בעצם. הדרך הראשונה זה במסגרת הסכם אישי של אותו עובד עם מוגבלות כדי שתהיה אפשרות משפטית לחרוג מההסכם הקיבוצי – הסכם פרטני שיקבע שלגבי נושא השכר בדבר אפשרות לחרוג מן ההסכם הקיבוצי. יתר הוראות ההסכם הקיבוצי ימשיכו לחול.

נספח להסכם הכללי?

לא, זה לא נספח להסכם הכללי.

זה דורש את הארגון והמעסיק כיוון שהארגון והמעסיק חתומים על ההסכם הקיבוצי.

הביטחונות האלה הם זמניים כדי לפתור את הבעיות הנוכחיות כל עוד לא ייחתמו עם ארגוני המעסיקים הסכמי מסגרת או הסכמים קיבוציים מיוחדים, או לחילופין תיקונים להסכמים הקיבוציים המיוחדים שכבר נחתמו במקומות העבודה.

אפשר להגיע לאיזשהו הסכם אישי למרות שבדרך כלל זה בכלל לא הכיוון של ההסתדרות, אבל כדי לאפשר את הפתח הזה.

הצדדים להסכמים הקיבוציים – אם מדובר על הסכם מסגרת, אז אנחנו מדברים על ההסתדרות מול ארגוני מעסיקים. אם מדובר על הסכם קיבוצי מיוחד, אנחנו מדברים על הצדדים במקום העבודה, זאת אומרת ההסתדרות והמעסיק הספציפי ייכנסו למשא ומתן ואז יתקנו את ההסכם הקיבוצי המיוחד ויאפשרו קביעת הוראות ספציפיות לעובדים עם מוגבלות.

בכמה זמן אתם מצפים שיוכל להיגמר הסכם מסגרת כזה?

אנחנו כרגע לא יכולים להתחייב על לוח זמנים. אני חושבת שהביקוש לפי פניות העובדים יקבע את לוח הזמנים.

מותקנות תקנות לציבור שלא חל עליו הסכם קיבוצי. הוועדה מבקשת שיחלו במשא ומתן.

את מדברת על מקומות עבודה שבהם עדיין לא חלים הסכמים קיבוציים?

שכן חלים הסכמים קיבוציים.

מבחינה מעשית, ההסתדרות לא יכולה להתחייב שתוך חודש או חודשיים בכל המקומות שבהם קיימים כבר הסכמים קיבוציים, כל ההסכמים האלה יתוקנו במסגרת הזאת. מבחינה מעשית זה לא ניתן לביצוע.

גברתי, אני מציע שתגבשו את ההצעה של ההסתדרות ותעבירו אותה ליועצת המשפטית ואנחנו נתקדם.

אני אנסה להיות פשוט בעניין הזה כי אנחנו מסתבכים. הבעיה היא לא של ההסתדרות. מדינת ישראל, כמעסיק, לא רשאית היום להעסיק נכה בשכר שהוא פחות ממה שמקובל לשלם לעובד מדינה בדירוג המתאים לו, כך שהבעיה היא לא שם.

שכר המינימום לעולם לא מתאים להסכם קיבוצי. שכר מינימום הוא רצפה שאסור לשלם מתחתיה. ברגע שיש הסכם שקובע יותר מזה – זה מה שקובע, כך שלא כאן הבעיה.

הבעיה מתחילה בחוק שכר מינימום, כבר לא בתקנות האלה. חוק שכר מינימום – אתה לא יכול לשלם אותו למי שההסכם קובע יותר מכך. לכן ההסכמים הקיבוציים צריכים לפתור את הבעיה הזאת.

זה לא ההסתדרות. מדינת ישראל, משרד ממשלתי – אנחנו, לא יכולים להעסיק אצלנו במשרד עובד בשכר מופחת ממה שקבוע, כך שהם לא הכתובת בהכרח.

אבל אנחנו מדברים על המגזר הפרטי.

גם וגם.

יש בעיה משפטית של ניגוד הוראות בין ההסכם הקיבוצי לבין התקנות.

יש חוק שכר מינימום, גברתי – כפי שאומר היועץ המשפטי של משרד העבודה – לא ייתכן שמעביד ישלם מתחת לשכר המינימום. זה חוק גם למגזר הפרטי.

לא על זה מדובר, אדוני היושב ראש. יש חוק שכר מינימום. אנחנו ליבנו את הנושא אצל היועצת המשפטית, אני חושב שכדאי שנבהיר במה מדובר.

יכולים להיות בעצם שני מצבים עם עובד שהוא כעיקרון מועמד להסדר של התקנות האלה של יכולת עבודה פחותה. יש לו זכות לשכר מינימום מכוח החוק. מכוח החוק יש גם מנגנון להתאים את שכר המינימום. יש לו גם זכות מעבר לכך להפחית לשכר המינימום. זו מערכת אחת של חוק שכר מינימום.

מערכת אחרת זה יכול להיות חוזה אישי אבל בדרך כלל זה יהיה הסכם קיבוצי וכאן מדובר בשני מצבים. אם רק חוק שכר מינימום היה קובע, הוא היה מקבל שכר מינימום מופחת לפי התקנות האלה, אבל לפי ההסכם הוא זכאי לקבל את מלוא שכר המינימום ולא את שכר המינימום המופחת.

יכול להיות מצב שהוא זכאי לקבל מעבר לשכר המינימום לפי ההסכם הקיבוצי.

אני רוצה להדגיש בפני המעסיקים – כולל המעסיק הציבורי כאן וגם בפני ההסתדרות, שאנחנו – אני מדבר הן בכובע של משרד המשפטים והן בכובע של מדינת ישראל וממשלת ישראל- יש לנו רתיעה גדולה לפתור את הבעיות האלה במסגרת חקיקה שתתערב בהסכמים הקיבוציים. על פי העקרונות של חופש המשא ומתן הקיבוצי והאישי, אנחנו רוצים ויש לנו עניין שהצדדים יגיעו לפתרונות, אבל כדי שיהיו פתרונות בזמן אמת, הצדדים – זה אומר המעסיקים הציבוריים והמעסיקים הפרטיים, ההסתדרות וארגוני עובדים אחרים – שיש להם הסכמים שקובעים שכר שמורכב בעצם מתנאים יותר משופרים או משכר מינימום מופחת או משכר המינימום, הם צריכים להגיע להסדרים האלה מאד מהר.

גם כאשר מדובר בהסדרים זמניים, אלה צריכים להיות הסדרים שהם בעצם באישור המעסיק והארגון.

הדבר הזה צריך להיות ברור מאד שמהמקום הזה יוצאת קריאה למעסיקים – הציבוריים והפרטיים וארגוני העובדים – לגבש את ההסדרים שיטפלו באותם מקרים, כי מכוח התקנות האלה יש רק זכות להפחית את שכר המינימום לפי חוק שכר מינימום.

תצא קריאה כזאת ואנחנו נמשיך.

אם תוכלו לסבר את אוזניי מה עולה לגבי עובדי המשקם ועובדי מפעלים מוגנים.

למשקם יש הסכם קיבוצי.

אולי כדאי להזכיר – זה לא קשור לתקנות האלה, אני מבקשת להגיד שבניגוד למה שנאמר כאן זה לא מוסדר. המשקם זה חריג יחיד שיש הסכם קיבוצי, לגבי כל יתר המפעלים המוגנים אין הסכם קיבוצי. יש סעיף שמאפשר לקבוע תקנות כבר הרבה מאד שנים, מבקר המדינה אמר את שלו ותקנות עדיין לא נקבעו.

לכן, אני מאד אבקש מוועדת העבודה והרווחה כן לזרז את משרד העבודה גם עם התקנות האלה.

אם העלית את הנקודה הזאת, נמצא כאן אהרון פרייברון – מנכ"ל מפעלי השיקום – משפט אחד בבקשה.

אין הסדר קיבוצי לגבי מפעלים מוגנים אחרים. התשלום הולך לפי היכולת התעסוקתית של האנשים מול התעסוקה במפעלים אחרים. אין שום מסגרת של הסכמים.

וכך אנשים מרוויחים 50 ו-100 שקלים בחודש. זה לא לעניין עכשיו, אני מציינת הערת ביניים, יהיה צריך לטפל בכך.

זה נשמע נכון אבל זה לא נכון.

אנחנו רואים את האנשים שנמצאים במסגרות המוגנות של הקרן למפעלי שיקום כתהליך שיקום. את מגזימה בסכומים, מדובר במאות שקלים שאנשים מקבלים, יש אנשים שמגיעים גם ל- 1,000 ול- 500 שקל לחודש, אבל שוב – זה תהליך שיקום ואנחנו מאד מעוניינים גם בתהליך שאדם מגיע למצב שהוא יכול להשתלב בשוק העבודה, להפנות אותו לשוק העבודה החופשי.

לא כדאי להתעכב על כך. אני חוזרת ואומרת שיהיה צריך לדון גם בנושא הזה.

יוסי גטניו, המעסיקים. אני מבקש מאד שהתקנות האלה יגובשו במהרה כדי שנפתור בעיות של תעסוקה ובעיות שבין מעסיקים ואנשים עם מוגבלויות, שהן קיימות לאורך זמן ואני יודע שכאן מפרים את החוק כשמעסיקים בגלל שמעסיק משלם שכר נמוך יותר, וכו'. לאור מצב התעסוקה, אני מבקש לקדם כמה שאפשר את התקנות.

אני מבקש ומציע שיושב ראש הוועדה, מעבר לפניה הזאת דרך הפרוטוקול, יפנה לשני ראשי הארגונים, לשני הצדדים, וימליץ להם מאד שהם יפעלו בנושא זה או אחר בנושא הסכמי המסגרת. ממילא יש הידברות בנושא הסכמי מסגרת, לנו אין בעיה בעניין הזה.

אדוני כיוון לדעת היושב ראש. בפרק הזה אני רוצה לומר שהוועדה פונה לממונה על השכר, להתאחדות התעשיינים, ללשכת התיאום, להסתדרות הכללית ולכל הארגונים הכלכליים, לפעול בדחיפות למציאת מענה לעובדים עם מוגבלות בעלי יכולת עבודה מופחתת, אשר חלים לגביהם הוראות בהסכמים קיבוציים הקובעות שכר גבוה משכר מינימום הקבוע בחוק.

הקבוע בחוק או לפי התקנות לפי החוק.

אנחנו מבקשים לשתף את ארגוני האנשים עם מוגבלות.

היועצת המשפטית תמשיך לקרוא את התקנות.

אדוני, אנחנו קראנו בדיון הקודם את התקנות. ברשות אדוני, יש נושא נוסף שנדון בישיבה והוועדה ביקשה שנקיים עליו דיון אחרי ישיבת הוועדה הקודמת, וזה לעניין ועדת הערר.

בישיבה הקודמת הוצע שתהיה ערכאת ערר לפני בית הדין לעבודה. היועצים המשפטיים שהשתתפו בישיבה היו תמימי דעים שבלי סעיף מסמיך בחוק הראשי אין אפשרות לקבוע את ועדת הערר בתקנות, ולכן בשלב אישור התקנות אנחנו לא ניכנס לנושא של ועדת הערר.

יש עוד כמה הצעות שחשבנו עליהן בישיבה הפנימית. בתקנה 1, לגבי עובד עם מוגבלות, מוצע לתקן, להוסיף תוספת בסוף ההגדרה. כתוב: מועסק המיועד להיות מועסק במקום עבודה שאינו מפעל מוגן, ואנחנו מציעים להוסיף: שהמדינה משתתפת בתקציבו.

שאוצר המדינה משתתף בתקציבו.

שאוצר המדינה משתתף בתקציבו – וזה כדי להתאים את זה להוראות שבחוק.

לעניין התוספת של התקנות, נשאר פתוח ובצריך עיון בדיון הקודם האם אנחנו משאירים את הפסקה לעניין ההסכם הקיבוצי. אנחנו מציעים לוועדה כן להשאיר בטופס של התקנות את ההערה לעניין ההסכמים הקיבוציים.

כן.

זה נשאר.

יש את המכתב של "בזכות" עם כמה הערות.

אני אתחיל מהנושא שאני מניחה שלא תהיה לגביו מחלוקת – הכותרת של התקנות. אנחנו מצטרפים להצעתה של נציבת השוויון לא לקרוא לזה שכר מתואם לעובד עם מוגבלות, כי לא כל עובד עם מוגבלות צריך התאמה לשכר, אלא תקנות שכר מינימום (שכר מתואם לעובד עם מוגבלות בעל יכולת עבודה מופחתת).

האם מקובלת עליכם ההערה?

כן.

הערה שנייה היא לגבי תקנה 1. הוצע בדיון הקודם בוועדה שמי שיהיה מוסמך לקבוע שכר מינימום מותאם יהיה מנכ"ל משרד העבודה והרווחה. אנחנו מבקשים מהוועדה לשקול את זה בשנית.

זה היה מוצא של פשרה כתוצאה מוויכוח בין שני האגפים אצלנו. היה ויכוח בין אגף השיקום לאגף לטיפול במפגר מי יטפל במה, ולכן אמרנו כמוצא של פשרה שנכתוב המנהל הכללי והוא יקבע.

או מי שהוא הסמיך.

אנחנו חוששים שיש כאן בעיה של חוסר ודאות. המנכ"ל כשלעצמו, אני מניחה שזה ברור שהוא לא האדם המתאים כי אין לו מומחיות בתחום התעסוקה הזה.

אני מתאר לעצמי שאף מנכ"ל לא יקח על עצמו דבר שהוא לא מבין בו. הוא יטיל זאת על הגורמים הרלוונטיים – או מחלקת השיקום או השירות למפגר.

אנחנו חוששים מחוסר ודאות, אנשים שנופלים בין הכיסאות. אנחנו נתקלים בזה במקרים הרבה יותר פשוטים מהנושא הזה.

תוסיפו שהמנכ"ל יפנה.

הרעיון הזה הועלה בדיון הקודם כי הוועדה סברה שלא נכון לתת כאן שני מקורות, שני אנשים שיוכלו להחליט על העניין הזה. אם נכתוב או מנהל אגף השיקום או מנהל השירות למפגר, האדם עם מוגבלות לא יידע לאן הוא צריך לפנות ואז הוא יפול בין הכיסאות, כלומר חיפשנו כתובת אחת.

לאן יפנה מפגר שהוא גם קטוע רגל?

אז אמרנו – אם יש הצעה לגורם אחד יחידי אשר אליו אפשר להפנות את הבקשות והוא אשר יטפל בכך, שהוא לא המנהל הכללי – בבקשה, אבל הוועדה סברה שלא נכון לתת שמות של שני גורמים.

אנחנו היינו מציעים את מנהל אגף השיקום. הוא יוכל להתייעץ עם הגורמים הרלוונטיים.

אני חושב שמנכ"ל משרד העבודה והרווחה הוא הממונה גם על השיקום וגם על הפיגור, ולכן הסמכות היא בידו והוא ינווט בין זה לבין זה.

יהיו מקרים שיפלו בין הכיסאות.

תאמיני לי שכל אחד יידע בדיוק להיכן הוא מנווט.

אני יודעת לספר מניסיון, עם כל הכבוד, שאנשים נופלים בין הכיסאות.

גם לי יש ניסיון די עשיר בעניין הזה, גברתי, ואני מכיר את זה מקרוב בהרבה נושאים, שמנכ"ל בדרך כלל מכריע בין כל הסוגיות: אם זה מפגר, שיקום, או דבר אחר.

הערה נוספת שאנחנו ביקשנו להוסיף זה בתקנה 4. אנחנו מבקשים להזכיר שהתקנות האלה או החוק המסמיך, מאפשרים לקבוע שכר שהוא נמוך משכר המינימום.

ברשותך, אני מפסיק אותך. מתקיימת הצבעה חשובה מאד לגבי הסרת חסינות.

אנחנו מתנצלים. זו הצבעה על הסרת החסינות של חבר הכנסת בשארה. נקיים הפסקה של חמש דקות.

הפסקה חמש דקות.

אני פותח מחדש את הישיבה ואני מבקש את סליחתכם.

אני מתחיל מהתחלה את ההגדרות, אני מנסה לסיים ולראות היכן אני סוגר את הפרצות שיש לנו עדיין.

ביקשו במקום עובד שיהיה אדם. משרד העבודה, האם זה מקובל מבחינתכם?

הם לא חזרו על כך. הם ביקשו לשנות את הכותרת לתקנות שכר מינימום (שכר מתואם לעובד עם מוגבלות בעל יכולת עבודה מופחתת), וזה אושר.

היתה הערה של "בזכות" לעניין המנהל. הם ביקשו לחזור למנהל האגף ואני מבינה שהוועדה דחתה זאת.

לעניין הגדרת שכר מינימום יש הערה של משרד העבודה.

אושר גם תיקון בקשר למפעל מוגן, שאוצר המדינה משתתף בתקציבו.

משרד העבודה, לעניין הגדרת שכר מינימום.

אנחנו מבקשים לחזור להגדרה המקורית מפני שמדובר כאן בחשבונאות, דהיינו 50% מ... לא די לומר שכר מינימום כהגדרתו בחוק כי זה שונה מאדם לאדם – איש איש ושכר המינימום שלו. אחד עובד בחצי משרה ויש לו שכר יומי, אחד עובד חודשי, וכו'.

לצורך החשבון, חשוב לומר שזה שכר מינימום אישי.

יש ליועצת המשפטית שלנו הצעה, אולי היא תפתור את הבעיה מבחינה משפטית.

אנחנו נשאיר את ההגדרה הראשונית ואולי נכתוב: שכר המינימום שהיה חל על העובד בתפקיד, בהיקף, וכו', ונמחק את המילים: עם מוגבלות, זאת אומרת שכר המינימום הספציפי לגבי אותו עובד.

ואז, מבחינה משפטית אין לנו בעיה?

יש הגדרה של עובד עם מוגבלות.

כדי שלא יהיה כל אדם עם שכר המינימום שלו.

זה בדיוק העניין. אנחנו דנים בעובד המסוים בעל המוגבלות. שכר המינימום הרגיל שלו, כעובד בחצי משרה יומי הוא X.

ולכן מה אתה מבקש שיישאר?

עם מוגבלות, כמו שהיה.

שכר המינימום שהיה חל על עובד עם מוגבלות, אנחנו מורידים כמוגדר בחוק. כלומר, מה שהיה הוא שיהיה.

לסעיף 4 יש הצעה של "בזכות".

ביקשנו להזכיר שגם החוק וגם התקנות מאפשרים לקבוע לעובד פחות משכר המינימום ואפילו אגיד הרבה פחות משכר המינימום – 30%. לכן אנחנו מבקשים להזכיר בתקנות את הקישור לעקרונות הכבוד והשוויון של אנשים עם מוגבלות.

אנחנו הצענו להוסיף בתקנה 4(ג), בהחלטה לפי סעיף קטן (א) – החלטת שכר מינימום – יתן המנהל דעתו לזכותו של עובד עם מוגבלות לשוויון ולכבוד בהתאם להוראות חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות.

זה לא בתקנות.

בעקבות דיונים בהפסקה – אם רוצים להדק את מידת השכנוע של המנהל, כיוון שבאמת מדובר כאן בחריגה מנורמה מאד חשובה, אפשר לעשות זאת בכך שאומרים – הוגשה למנהל בקשה כאמור בתקנה 3 ושוכנע המנהל כי יכולת עבודתו של העובד עם מוגבלות פחותה עקב מוגבלותו מיכולת עבודה רגילה באותו תפקיד, בשיעורים הקבועים להלן, ואז מובהר שהשכנוע שלו צריך להיות לא רק לגבי יכולת עבודה פחותה.

קיבלתי.

סעיף 5 – להתייצב בפניו או בפני גורם...

במקום הביטויים העמומים קצת, ביקשנו – גורם רפואי או גורם העוסק באבחון כושר עבודה, להדק את זה ולכתוב במפורש למי הכוונה. אנחנו הצענו מרכזים לשיקום מקצועי בהם פועלות מערכות אבחון.

יחליט המנהל שהוא רוצה להפנות אותו לרופא המשפחה שלו.

עם כל הכבוד, רופא משפחה לא יכול לקבוע שכר מינימום מותאם.

סעיף 6 – איפשרנו אז למנהל....

החלטה מנומקת של המנהל בכתב לפי תקנה 4.

ביקשנו להוסיף שהמנהל יודיע בהחלטתו על הזכות להגיש ערר לבית הדין לעבודה.

גברתי צודקת, זה היה כתוב.

כאן אנחנו קובעים שיש סמכות לבית הדין לעבודה. אני מניח שיש.

יש סמכות.

תיקנו – מיום הגשת הבקשה.

והכל מיום הגשת הבקשה, בשורה האחרונה.

גם: חל שינוי ביכולת עבודתו.

מחקנו במוגבלותו, נכון?

במקום "בתפקודו": ביכולת עבודתו.

בעניין זה.

עוד הוספנו בישיבה האחרונה שאם הוגשה בקשה למנהל על ידי העובד או מי מטעמו- יהיה זכאי המעביד לשלם שכר מתואם שייקבע בינו לבין העובד עד לקבלת החלטת המנהל לפי תקנה 4, לפי אחת הרמות שנקבעו בתקנה 4, וההפרשים ישולמו אחר כך.

לגבי תחילה ותחולה היו בעיות? תחילה 90 יום?

כאן זה 90 יום, זה מתקשר למה שדיברנו בתחילת הישיבה שבינתיים יפתחו במשא ומתן הצדדים כדי שיגיעו לאיזשהם הסכמים שיחילו את זה גם על מקומות שבהם חלים הסכמים קיבוציים, אבל שאלה אם זה 90 יום, אולי קצת יותר.

תיכף נראה.

לגבי התוספת בתקנה 3 כתבנו במקום "אגף השיקום" – מנכ"ל.

עוד אמרנו קודם – נשאיר את הפסקה שמתייחסת להסכמים הקיבוציים.

לגבי ההסכמים הקיבוציים כבר היתה כאן איזושהי קריאה למעבידים ולעובדים לשבת ולדון בנושא הזה.

הצעתי גם פניה של אדוני אלינו.

מנהלת הוועדה תכין את הפניה.

איזה פרק זמן אדוני סבור שיהיה בסדר כדי לסיים את זה?

לגבי משא ומתן להגיד מראש? מתחילים לקשור את זה להרבה דברים אחרים. אם מדובר רק בזה – זה קצר.

זה תלוי גם בשיתוף הפעולה בין הצדדים.

אני בעד הרצת התקנות.

הכי פשוט זה שאני רוצה לצאת עם התקנות הללו, חבל שזה מתעכב.

אני חושב שיש הרבה עובדים שבכלל לא עובדים ברמה של הסכם קיבוצי בשכר, כך שממילא התקנות יתפסו לא מעט עובדים – זו הערכה שלי. לכן, אסור לעכב את התקנות, עם כל זה שעלול להיות פספוס מסוים.

אנחנו נאשר את התקנות ונשוב ונדון בהן. גברתי הציעה 120 יום? בין 90 ל-120 יום נשוב ונדון בהן. התקנות ייכנסו לתוקף...

התקנות מאושרות עם תחילה ל- 90 יום.

מהיום בעוד 90 יום אני ארצה לקיים כאן דיון כדי שלא נעבור את פרק הזמן של 120 יום.

אדוני, אין סיבה לעכב את התקנות רק משום שההסכמים הקיבוציים טרם פתרו את הבעיה. נפתור אותה כאן ברמה הזו ומה טוב אם היא תיפתר גם במישור הנוסף.

אני רוצה להבטיח שיגיעו לסיכומים. מה יקרה אם נאשר את זה ולא יגיעו?

זה לא יהיה תלוי זה בזה.

אין סיבה לקשור בין הדברים.

האם אפשר להפריד בין שני הדברים?

אם הייתי יכול, הייתי עושה את זה, אבל אם אתם אומרים שזה לא פוגם – אנחנו נאשר את זה ל-90 יום.

אני מבקש עדכון מהיום בעוד 60 יום כדי לראות היכן הדברים עומדים.

תודה רבה, התקנות האלה מאושרות, אני מודה לכם.



הישיבה ננעלה בשעה 11:50.