פרוטוקולים/עבודה/3848



ועדת העבודה, הרווחה והבריאות –
11
15.10.2001

פרוטוקולים/עבודה/3848
ירושלים, י"ב בחשון, תשס"ב
29 באוקטובר, 2001

הכנסת החמש עשרה נוסח לא מתוקן
מושב רביעי

פרוטוקול מס'
מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
שהתקיימה ביום ב', כ"ח בתשרי התשס"ב, 15.10.2001 בשעה 09:30

חברי הוועדה: היו"ר דוד טל
איוב קרא
גנדי ריגר

יובל בראל, אגף שוק ההון, משרד האוצר
שרון דונסקי, אגף שוק ההון, משרד האוצר
עו"ד שי סומך, משרד המשפטים
עו"ד מתי טל, היועץ המשפטי, שירות התעסוקה, משרד העבודה והרווחה
אפרים כהן, ראש מינהלת עובדים זרים, משרד העבודה והרווחה
עו"ד ליאורה עופרי, הלשכה המשפטית, משרד העבודה והרווחה
עו"ד מיכל פינצ'וק, האגודה לזכויות האזרח
עזי ידיד, איגוד חברות הסיעוד
שלמה מורד, איגוד חברות הסיעוד
נעמה בר-גד, איגוד לשכות המסחר
איריס רש, איגוד לשכות המסחר
מיכאל שיפר, איגוד לשכות המסחר
אטקה שטרנבאום, אקי"ם
עינת אלבין
מלי ביגר אולניק, חברת שילוח
סימה רמתי, ההסתדרות הכללית
מאיה אבגנים ויינן, המוסד לביטוח לאומי
שלמה נאון, המוסד לביטוח לאומי
עו"ד ורד שהרבני, המוסד לביטוח לאומי
יוסי ארבל, התאחדות הקבלנים
משה טראויג, התאחדות הקבלנים
אורי רובין, התאחדות הקבלנים
חנה זוהר, קו לעובד
עדי לקסר, קו לעובד

ג'ודי וסרמן

שירלי אברמי

חבר המתרגמים בע"מ


ס ד ר ה י ו ם

תקנות עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין) (שיעור ניכויים בעד ביטוח רפואי) (שיעור ניכויים בעד מגורים הולמים)

תקנות עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין) (שיעור ניכויים בעד ביטוח רפואי) (שיעור ניכויים בעד מגורים הולמים)

אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת העבודה,
הרווחה והבריאות שדנה בתקנות עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין) (שיעור ניכויים בעד ביטוח רפואי) (שיעור ניכויים בעד מגורים הולמים).

אני מקדם בברכה את כל הנוכחים כאן.

אני מקווה שיהיה לנו מושב רגוע, מהנה ופורה.

אני אתן רקע לדברים.

בקיצור משום שאני סבור שכולנו יודעים במה
מדובר ונתמקד במחלוקות שיש, אם יש, בין הגופים השונים.

חוק עובדים זרים קובע את חובת המעביד
להסדיר לעובד הזר סל שירותים. ב17- באפריל נקבע צו שאושר כאן בוועדה ובצו זה נקבע סל השירותים והוא אמור להיכנס לתוקף בעוד יומיים.

על שר העבודה הוטלה החובה לקבוע את השיעור המרבי שהמעביד יהיה רשאי לנכות משכרו של העובד הזר. אלה התקנות שלפנינו יחד עם התקנות בקשר לשיעור ניכויים בעד מגורים הולמים שמצאנו לנכון לעשות בהן חפיפה.

אני רוצה להסב את תשומת לבך, ותעבירי זאת
לממונים עליך, שאם יש תקנות מסוג זה שתחולתן בעוד יומיים, הן היו צריכות להגיע לכאן לפני כן כי תארי לך שהיום לא אאשר את תחולת תקנות אלה ואז תהיו במצב מאוד מאוד מביך. מאידך, נוצר מצב בו אני אצטרך לשבת לדון בתקנות הללו כשהחרב מתהפכת מעל ראשי ואני מרגיש שאני כבול ואני מוכרח. אני מבקש להסב את תשומת לבם של הגורמים הרלוונטים שלדברים מהסוג הזה נדרש זמן מספיק לדון ולראות.

אנחנו ניסינו להיות בסדר והיינו אמורים לקבל
נתונים ממשרד האוצר ושלא באשמתו לא קיבלנו אותם. היינו זקוקים לנתונים אלה כדי לקבל איזושהי הערכה מה חברות ביטוח אמורות לגבות עבור אותו סל שירותים. ניתנה חצי שנה מרגע שנולד הצו שקבע את אותו סל שירותים חדש שחברות הביטוח היו צריכות לתת איזושהי הצעה לאותה פרמיה חודשית שמעביד אמור לשלם בגין אותו סל שנקבע. היו אינדיקציות ולא יכולנו לשים את האצבע על העניין הזה ולכן הנושא התעכב עד שהגענו לכאן בדקה ה90-.

אני אעבור לתמצית התקנות ואומר מה הן קובעות. קודם כל הן קובעות את האלמנט של השיעור המרבי שרשאי מעביד לנכות מהשכר של העובד הזר. כאן קיימנו הבחנה בין עובד זר בסיעוד לבין עובד זר שאינו עובד בסיעוד.

לגבי עובד זר שאינו עובד בסיעוד, לא יעלה השיעור המרבי על שליש מהסכום שהמעביד מוציא או שהתחייב להוציא. לגבי עובד בסיעוד לא יעלה השיעור המרבי על מחצית הסכום שהמעביד הוציא או שהתחייב להוציא.

הדבר השני זה אלמנט סך הניכויים המותרים הן בקשר לדמי ביטוח רפואי והן בקשר למגורים הולמים ביחד. בנוגע לכך נקבע כי הם לא יעלו על 25 אחוז משכרו החודשי של העובד הזר, כמו שקובע סעיף 25(א)(6) לחוק הגנת השכר.

את רואה הבחנה בין עובד זר שהוא עובד סיעוד
לבין עובד זר שאינו עובד סיעוד. מה קורה לגבי עובד זר שמועסק בשמירה?

לא קיים.

מה לגבי עובד זר בניקיון או בחקלאות?

בחוק קיים חקלאות, בנייה, תעשייה ועובדים
סיעודיים. זו הקבוצה שעל-פי חוק מקבלת היתר לעבודה בישראל.

האלמנט האחרון הוא נושא של מסירת מידע
כשהכוונה לחייב את המעביד לצרף לחוזה העבודה העתק מפוליסת הביטוח שהסדיר עבורו.

עד כאן. אלה תמצית התקנות.

בהתאם אנחנו תיקנו את תקנות ניכוי בעד מגורים.

את יכולה להסביר לי מה הרציונאל מאחרי זה
שלגבי עובד זר שאינו עובד סיעוד מדובר בשליש
מהסכום ולגבי עובד סיעוד מדובר במחצית מהסכום? למה מתקיימת ההבחנה הזאת?

זה עניין של מדיניות המשרד.

אני מבין יש מחלוקת.

כן. עובד סיעודי מתגורר אצל המעביד שלו,
מספקים לו אוכל ומשקאות, אין לו הוצאות רבות כמו שיש לעובד אחר שבסך הכל עובד מספר שעות ואז הוא חייב לכלכל את עצמו ולדאוג למגורים.

אנחנו מדברים כאן על כל מיני שירותים שהוא
מקבל מהמעביד שלו? בסופו של דבר אנחנו מדברים בבריאותו של האדם.

חוק עובדים זרים בא בשורה התחתונה להגן על
העובד הזר. אם אנחנו רוצים לתת יתרונות לשני
העובדים הזרים, אנחנו מסתכלים על ההוצאות שלהם ואנחנו רוצים לעשות איזשהו שוויון ביניהם. העובד הזר הסיעודי מתגורר בבית המשפחה וההוצאות שלו הרבה יותר קטנות. לעומת זאת עובד אחר, ההוצאות שלו הרבה יותר גדולות משום שהוא חייב לכלכל את עצמו. לכן אנחנו ממליצים ליצור כאן איזשהו איזון ביניהם.

אחר-כך נשמע את הדעה האחרת.

לגבי תיקון תקנות ניכוי בעד מגורים. בתקנות
החדשות האלה הגדרנו עובד בסיעוד כעובד זר המועסק בידי יחיד למתן טיפול סיעודי. המונח בתקנות ניגוד עניינים הוא יותר קצר ומצאנו לנכון להרחיב אותו כפי עשינו בתקנות החדשות. העובד היה מוגדר כ"עובד זר המועסק בידי יחיד". בתקנות החדשות שלנו הוספנו "במתן טיפול סיעודי" ולכן מצאנו לנכון להוסיף את אותו תיקון גם להגדרה הזאת.

יש למשל עובדים זרים שמועסקים בטיפול
בשלישייה ברשיון והשאלה אם העובד הוא עובד סיעודי.

כן. יחיד זה להבדיל מתאגיד. זה להבדיל מחברת
כוח אדם. זו המשמעות של יחיד.

יש הבדל במעסיק בשני אלמנטים – יחיד ותאגיד
ולא חשוב אם הוא ציבורי או לא ציבורי. יחיד, הוא יכול להיות בעל עשירייה, אבל המעסיק שלו היא לא העשירייה אלא היחיד.

התיקון בתקנות ניכוי בעד מגורים הולמים, מצאנו
לנכון בתקנה 5 להוסיף תוספת.

עד תקנה 5 אין שום שינויים?

לא. אין שינויים. אנחנו בסך הכל עושים חפיפה
ולכן בתקנה 5 בתקנות לניכויים בעד מגורים הולמים אנחנו מוסיפים את סך כל הניכויים גם לפי תקנות מגורים הולמים וגם לפי תקנות ניכוי בעד דמי ביטוח רפואי כאשר שתיהן לא תעבורנה את הרף של ה25- אחוזים שמותר לנכות. זאת אומרת, גם דמי ביטוח רפואי יהיו בתוך ה25- אחוזים המותרים ולא מעבר לכך.

זה בניכוי מקסימלי של 25 אחוזים ואחר-כך
הכניסו לאותו ניכוי של 25 אחוזים מקסימליים גם את המגורים ההולמים. עכשיו מכניסים גם את הבריאות. השאלה אם זה סביר והגיוני שכל שלושת הניכויים – גם אם זה ניכוי אחד, גם אם זה שניים וגם אם זה שלושה – עדיין אנחנו נשארים במסגרת אותו ניכוי של מקסימום 25 אחוזים ואולי יש מקום להעלות את זה.

חוק הגנת השכר קובע עד 25 אחוזים ואלה הם
ניכויים כשהעובד נתן אישור לכך שאת אותו חוב ישלם עבורו המעביד.

מה קורה לגבי עובד שנתן אישור למעביד שלו לפני
התקנות האלה - בתקנות הקודמות למגורים הולמים – לנכות 25 אחוז משכרו על-פי חוק הגנת השכר? אז נכנסו לתוקף התקנות של המגורים ההולמים ועכשיו כנראה ייכנסו לתוקף התקנות של ניכוי דמי ביטוח בריאות. מה קורה לגבי המעביד לגבי הניכויים האלה? זה אומר שאי-אפשר יהיה לנכות.

אי-אפשר לנכות. נכון.

זה אומר שהמעביד יצטרך לשאת בהוצאות.

בהחלט.

אתם לא חושבים שיש מקום לשנות.

לא.

מסמנים את המצב הקיים. גם היום הם מנכים
בתוך ה25- אחוזים את דמי הביטוח הרפואי וניכו מהשכר גם לפני תקנות מגורים הולמים. ביטוח רפואי ומגורים הולמים נוכו מתוך ה25- אחוזים.

מה כוללים ה25- אחוזים הללו?

צריך לשאול את המעבידים מה הם מוציאים.

זה כולל הוצאות מעסיק בכלל?

זה לכאורה איזשהו חוב שבגין אותו חוב מקבל
העובד איזשהו שירות מהמעביד שלו.

מעבר לזה יש עוד הוצאות של המעסיק.

יכול להיות, אבל אנחנו לא מתירים לו לנכות יותר
מ25- אחוזים.

לאיזה הוצאות נוספות אתה מתכוון?

יש למשל את הביטוח הלאומי.

זה לא נכלל ב25- אחוזים.

אני רוצה להבהיר האם בזה מסיים העובד את כל
ההוצאות שלו.

לכל היותר.

זאת אומרת, עובד יכול להגיע למצב שינכו לו עוד
חמישה, עשרה או עשרים אחוזים.

מעבר ל25- אחוזים?

כן.

אני יכול להבהיר. מעבר ל25- אחוזים אפשר
לנכות ביטוח לאומי, אפשר לנכות מס הכנסה, אפשר לנכות למשל דמי טיפול ארגוני להסתדרות וכולי. יש כאן רשימה של דברים עבורם אפשר לנכות לכל עובד.

אני רוצה לחזור לסעיף 1 ו2- שם נאמר בין היתר
"על שליש מהסכום שהוציא או שהתחייב להוציא". מה זאת אומרת התחייב להוציא? למה צריך להוסיף כאן את המלים האלה "שהתחייב להוציא"?

סעיף ההסמכה בחוק עובדים זרים קובע ששר
העבודה והרווחה יקבע את שיעור הניכוי של הסכום שהמעביד ינכה משכרו של העובד הזר וכתוב כאן סכום שהוציא או התחייב להוציא. זאת פשוט העתקה של סעיף הסמכות.

מה היה ההגיון שעמד מאחורי זה שכאן רשמו
שהתחייב להוציא?

זו הייתה העתקה. צריך לשאול מה ההגיון שהיה
למחוקק הראשי שהכניס את זה. כנראה ההגיון היה שלפעמים המעסיק מוציא את ההוצאות לפני שחל החיוב. יכול להיות שיש חיוב רפואי מסוים בו הוא מחויב. אני כשלעצמי אין לי בעיה למחוק את זה. זה לא דבר שאני חושב שחייב להיות בתקנות.

בהחלט יתכן מצב שהעובד נניח נפצע באיזשהו
אירוע ואמור לקבל טיפול רפואי. המעסיק למעשה הוציא או מתחייב להוציא את אותו סכום ולכן הוא יהיה רשאי בעתיד לבוא לגבות ממנו את אותו סכום שהוא הוציא עליו קודם לכן. ההנחה שלי שזו אולי הייתה בזמנו המטרה.

בנוגע לסעיף 2, שיעור הניכוי בעד דמי הביטוח
הרפואי. לנו למעשה יש שתי בעיות עם הסעיף הזה כאשר בעיה אחת היא העובדה שהסכום עצמו, הסכום המקסימלי שאפשר יהיה בעצם לנכות מהשכר של העובד, אינו קבוע. הסכום הזה נשאר פרוץ בעוד שבנוסח המקורי שהועבר אלינו על-ידי משרד העבודה והרווחה היה קבוע סכום מסוים שהוא הסכום המקסימלי.

מה היה הסכום? היה שיעור או סכום?

בנוסח שאני שלחתי היה שליש.

היו תקנות עם נוסח שנשלחו אלי והנוסח הזה
שונה. הרציונאל היה, ככה אנחנו הבנו את זה, ברצון להבטיח שבסופו של דבר לא ישאירו את התחום הזה פרוץ אבל המצב היום בעצם משאיר את נושא הפוליסה ללא גבולות כאשר יכולה חברת הביטוח לקבוע פוליסה בכל סכום שהוא.

מה גבירתי מציעה?

אני מציעה שיחזרו לנוסח המקורי שהועבר כנראה
בטעות אלינו שבו נקבע סכום קבוע, 131 שקלים.

הנקודה חשובה ונשקלה, אבל עם כל זאת הוחלט,
נכון להיום לפחות, לקבוע את אותו שיעור ולא לנקוב בסכום מהסיבה הבאה. אנחנו בדקנו מול משרד האוצר מה הן הפרמיות שחברות הביטוח הוציאו בגין אותו סל שירותים והפרמיות נעות ממינימום, משיעור מינימום לשיעור מקסימום. אנחנו גם הבנו שלמעשה מרגע שסל השירותים הזה יתחיל לפעול תהיה התכנסות של אותם מחירים והפערים מאוד יצטמצמו. אני מנועה מלומר כאן סכומים, אבל אני יודעת שגם אושר תעריף מקסימלי.

אנחנו לא רצינו לנקוב סכום מהסיבה הפשוטה כי לכאורה לפי אותן פרמיות אנחנו אמורים לקחת את הממוצע כאשר דברים ישתנו בעוד חצי שנה מרגע שתהיה התכנסות של מחירים, בעוד שנה ואפילו בעוד שנתיים ובעוד שלוש שנים.

אם למשל חברה נתנה איזושהי הצעה של עשרה דולר וחברה אחרת נתנה הצעה של מאה דולר, ואם אני היום אקח ואקבע את הערך של שליש ומחצית מבחינת הסכום הנקוב, אני לא אהיה הוגנת כלפי העובד הזר משום שהפרמיות עשויות להשתנות ואפילו לרדת מתחת לממוצע. בעוד שנה-שנתיים או שלוש יהיה עוד שינוי מהסיבה הפשוטה שאז יהיה לחברות הביטוח ניסיון תביעות ואז הפרמיות תשתנינה ואולי אפילו יעלו.

היה ברור מבחינתנו שנכון לעכשיו ראוי לקבוע שליש ומחצית וזה יהיה בהתאם לאותו שיעור, שליש ממחצית. אנחנו מצאנו לנכון להמתין עם זה ולא לקבוע. כאן יש אי-ודאות בשוק לגבי אותן פרמיות וזה משהו שעשוי להשתנות. לבוא ולקבוע הסדר בחקיקה המבוסס על אי-ודאות, זה לא נראה לי.

אני הייתי אומרת לאשר את התקנות לפרק זמן של שנה לפחות.

אם כן, היום בעוד שנה נקבל את העמדה של
משרד העבודה והרווחה והיום בעוד שנה נשוב ונתכנס כאן.

תכף נשקול אם נאשר את התקנות הללו רק לשנה, או נקבע שהיום בעוד שנה תבואו לכאן לדיון כדי לראות מה טעון תיקון ואם צריך, נתקן.

ברשותכם אני רוצה לגעת בשני היבטים לעניין
הצעת התקנות. קודם כל אני רוצה לומר שהתקנות האלה לפי דעתנו לא מכסות בעיות קיימות. אני לא יודע אם זה מתפקידו של השולחן הזה אבל היות שמדובר בחוק העסקת עובדים זרים, אני מוצא לנכון להעלות את זה כי אני לא מוצא תשובות, לא בחוק ולא בתקנות, לבעיות אמיתיות שבשטח.

היעדר תחרות לסל הבריאות. בעצם העובדה שהיום יוצאות התקנות האלה לשוק ואין קופות חולים וחברות ביטוח אלא מעטות בלבד, אולי שתיים, שמוכנות לתת מענה – אני לא רוצה לומר מחירים גבוהים, אני לא רוצה לומר הפקעת מחירים, אני לא רוצה לומר שום דבר לגבי המחיר, אבל המחיר הוא יותר גבוה מכל מחיר של סל שירות ישראלי.

אתה מהתאחדות הקבלנים. אני יכול להכריח
אותך למכור דירה לזוג צעיר רק בשמונים אלף דולר?

אני מדבר על המהות. הגברת דיברה על שליש וזה
יכול להיות שליש מאיקס לא ידוע. חנה זוהר תבוא ותאמר שהיא לא יודעת מה זה שליש, היא לא יודעת מה מטילים על העובד, מה מטילים על המעביד, היא רוצה שהכל יהיה על העובד או שהכל יהיה על המעביד. קיים אותו נעלם על מי שיישא בעלות.

היום – ואני לא רוצה לנקוב כאן במספרים – זה במכפלות מעל השיעור הישראלי. עובד ישראלי משלם 4.8 אחוזים מס בריאות ולא יותר מתקרת ארבע פעמים שנה וקונה את סל הבריאות הזה, זה יותר זול. יש קונצנזוס שאנחנו צריכים להבטיח סל בריאות לעובד הזר ברמה שאנחנו מבטיחים לעובד הישראלי, לא פחות ולא יותר.

על זה כבר דיברנו בעבר ואמרנו שאי-אפשר –
וכאן לדעתי משרד העבודה עשה בנושא הזה צעד גדול – לעובד הזר את הסל שאנחנו נותנים לאזרח הישראלי הרגיל. יש דברים שאי-אפשר לתת לו. לכן אני לא מאמין שיהיה אזרח ישראלי שירצה לקנות סל כזה, מה גם שזה לא יכול להתבצע.

אני אומר הפוך. אני אומר שהוא משלם יותר עבור
סל פחות. הוא משלם יותר ומקבל פחות שירותים.
הנושא השני. אין ספק שמדובר פה על מעסיק או חובת מעסיק לעובד באשרה. דהיינו, עובד שנכנס באופן חוקי ועוסק בישראל בעבודה על-פי אשרה חוקי.

אני חושב שמדובר כאן גם באנשים ששוהים כאן
באופן לא חוקי.

אם אני מבטח את העובד החוקי אבל מחר הוא
עזב אותי, מה הביטוח שלו?

אין לו ביטוח.

אני מציג לכם בעיה מהחיים. מה קורה אם אני
רכשתי את הפוליסה, מחר בבוקר הוא עבר שלא ברשותי למעסיק אחר או לענף אחר?

המעסיק האחר ישלם עבורו.

אותו עובד מצא את עצמו עם אירוע והוא
בבית-חולים כשהוא נטול ביטול. בית-החולים לא יקבל אותו? הוא יקבל אותו.

המעסיק השני צריך לשלם עבורו. הוא מחויב
בזה. יכולה להיות בעיה לעובד הזר ללא רשיון כי הוא לא רוצה להיחשף, אבל כאן נתנו לו את כל האפשרויות כדי שהוא לא יצטרך למסור פרטים כאלה ואחרים. אנחנו עמדנו על הנקודה הזו כדי שלא ייווצר מצב שעובד זר בלתי חוקי, מבחינה הומנית, שיזדקק לטיפול רפואי ולא יוכל לקבל טיפול רפואי מחשש שעל-ידי כך אפשר יהיה לאתר אותו ולעצור אותו. זו הייתה אחת הנקודות שדנו בה ואושרה.

אמרתי בתחילת דבריי שלדעתי משרד העבודה עשה צעד בנושא הזה, אולי גם בשיתוף משרד הבריאות, ויהיו כנראה עוד הרבה בעיות שיתעוררו ונצטרך לתת עליהן את הדעת. אני לא מאמין שהיום נוכל לפתור את כל הבעיות שיכולות להתעורר. יש את האוניברסיטה של החיים ויש את האוניברסיטה האקדמאית, אבל החיים יכריחו אותנו לתקן פה ושם כדי לסגור את הפרצות. אנחנו מנסים כאן באיזושהי צורה להיטיב עם העובדים הזרים במדינת ישראל כדי לתת להם טיפול רפואי, והטיפול הוא לא מינימלי אלא כמעט מקסימלי והוגן וזאת כדי שישראל תישאר במסגרת המדינות היותר מתקדמות, היותר הומניות והיותר מתחשבות בעובדים הזרים בנושא הזה.

יש עוד שני נושאים שלא נגעו בהם כמו ביטוח
שיניים ואני לא בטוח שזה מכוסה וכך גם לגבי השתתפות בתשלום התרופות. אני מקבל מרשם, אני הולך לבית מרקחת ומשלם השתתפות עצמית. העובד יקבל מרשם, ומי ישלם את ההשתתפות העצמית, העובד או המעביד? הוא לא ישלם, הוא לא יקבל תרופה.

בפוליסות שהוגשו ורובן כבר הוגשו וחלק בתהליך
סופי יש מענה. קודם כל, לגבי השתתפות עצמית, וזה נכון גם לגבי תרופות, זה הכל לפי מה שנקבע בתוספת השנייה והשלישית לסל הבריאות. מה שלא נקבע שם, חברת הביטוח לא רשאית לגבות תוספת של השתתפות עצמית.

אם עובד חלה ולצורך העניין המעביד החליט לפטר אותו, לעניין הביטוח הרפואי יש תקופה של הסתגלות ובה הוא כן יכול לקבל את הטיפול הרפואי גם לכאורה כשהוא לא מועסק על-ידי אותו מעסיק.

מה בקשר לתרופות?

לפי התוספת השנייה והשלישית.

לגבי השיעור. יש פה תיאור מצב שבו יש אפליה
לטובה של העובד הזר לעומת העובד הישראלי. עובד ישראלי משלם מס בריאות בגובה 4.8 אחוז ולא יותר מחמש פעמים בשנה. כאן מדובר לראשונה בצעד הפוך – ונכון בלשון החוק כתוב שהמעביד יסדיר ביטוח רפואי – להבדיל מנושאים אחרים ניסיון להשוואה בין פועל זר לבין פועל ישראלי במישורים של השכר, של התנאים וכולי. יש פה הפרדה בין העובד הזר לעובד הישראלי במונחים של נשיאה בעלות.

לא ברור לי עוד הרציונאל, גם לא ברור לי החלוקה בין עובד זר סיעודי לעובד זר שאיננו סיעודי.

הסבירו לך.

נכון, אבל אני לא מקבל. יש עובד זר באשר הוא
עובד זר.

לגבי ההבדל בין השליש והמחצית ומדוע השוני.
יש התייחסות בחוק לגבי סמכות שר העבודה לגבי עובדים סיעודיים והחוק מתיר לו התייחסות שונה לעובד הזר הסיעודי. זאת אומרת, המדיניות מתחילה כבר מחקיקת החוק ולכן השוני במהות.

לגבי מגורים הולמים, לפי המצב של אותם מעבידים כמו קבלנים וחקלאים שמחזיקים מספר עובדים, הם אינם מלינים את העובדים שלהם בביתם ולכן הם רשאים לגבות למשל סכום של 300 שקלים. לעומת זאת מעביד סיעודי רשאי לגבות רק את המחצית של הסכום משום הוא לא צריך לספק מגורים מחוץ לבית מאחר שאותו עובד מתגורר בביתו.

זה בהחלט מקובל עלי.

בנוגע לנושא מסירת מידע. צריך שהפוליסה
תתורגם לשפתו של העובד הזר.

אין לנו התנגדות שהפוליסה תהיה בשפת העובד
הזר ושהיא תימסר לו.

אפשר להוסיף את זה.

אני חושבת שלא ראוי שייעשה תיקון בתקנות
אלא בחוק משום שהחוק בסעיף 1(ג) מתייחס לחוזה העבודה בכתב בשפה שהעובד הזר מבין ומסר לעובד הזר העתק ממנו. זהו תיקון שלדעתי ראוי שיהיה בחוק. המעביד הסדיר על חשבונו לעובד הזר ביטוח רפואי וראוי שאותו דבר יהיה שם, שזה יהיה בשפה של העובד הזר.

לדעתי זה יכול להיות גם בתקנות.

על דעת היועץ המשפטי שלנו פנינו אתמול למשרד
האוצר במסגרת תיקוני חקיקה בחוק ההסדרים במשק וביקשנו שזה ייכנס לתיקון החוק.

אני יודע איך המשרדים עובדים וזה ייקח עוד
הרבה זמן עד שזה יגיע לכאן, לכן אני רוצה לסגור את זה כאן בתקנות. אני לא אתנגד להוריד את זה מהתקנות אם תוכיחו לנו שהחוק תוקן. כרגע אנחנו מכניסים את זה לתקנות ואני מסמיך את היועצת המשפטית של הוועדה להוסיף את זה בתקנות ומי שירצה יקבל ממנה את הנוסח הסופי.

לגבי סך כל הניכויים בסעיף 3. למה יש בעיה עם
העובדה שסך כל הניכויים לא יעלה על 25 אחוזים משכרו החודשי של העובד הזר? 25 אחוזים נראה לנו סכום גבוה.

זה לא תלוש מהמציאות אלא זה בא מאיזשהו
מקום. מחוק הגנת השכר.

התחושה שלנו ש25- אחוזים זה סכום גבוה.

אני לא עובד לפי תחושות. אני אהיה מוכן להאזין
לך אם תבואי אלי עם מספרים.
אני יודע שיהיו פה הרבה דברים שיצטרכו לשנות. גבירתי יחד עם האגודה לזכויות האזרח תעשה שיעורי בית עד סוף שנה הבאה ותעלו את הטעון תיקון. יכול להיות שהתאחדות הקבלנים תלמד מהחיים עוד הרבה דברים ותעביר לשולחן הזה. כל מי שייתקל בבעיה כזו או אחרת וישכנע את הוועדה שיש לתקן אותה, בחפץ לב אני אתקן את מה שצריך לתקן.

כרגע אנחנו מוגבלים בזמן ואני לא רואה דברים שהם קיצוניים. מאחר שאני לא רואה דברים שיכולים למנוע אותנו מלאשר את התקנות, אני רוצה לאשר את התקנות הללו.

מה בקשר להפרדה בין עובד ישראלי לעובד זר
בנושא הבריאות? למה עובד ישראלי צריך לשאת במאה אחוז מביטוח הבריאות שלו ועובד זר צריך לשאת רק בשליש או מחצית?

אתה עצמך דיברת פעם אחת כך ופעם אחת
אחרת.

לא. הדברים שלי הם עקביים לחלוטין. למה עובד
ישראלי שעובד בישראל ורוצה לבטח את בריאותו צריך לשאת במלוא העלות? למה עובד זר שמגיע לעבוד בישראל ומקבל את זכויות הישראלי בישראל צריך לשאת רק בשליש או במחצית?

מי שמשתכר מאה אלף שקלים או מאתיים אלף
שקלים לא משלם את מלוא העלות ולא משלם 4,8 אחוז מהסכום אותו הוא משתכר וגם זה עיוות ולא צודק אבסולוטית.

רבותיי, אני מאשר את התקנות הללו כפי שהן. אנחנו מאשרים את התקנות לשנה בלבד ובעוד שנה נשוב לכאן ונתקן את כל הדברים שטעונים תיקון, גם לגבי השיעור, הסכום הנקוב ודברים אחרים שיתעוררו במידה שיתעוררו.

כאמור, אני מסמיך את היועצת המשפטית של הוועדה להוסיף לסעיף 5 את הנושא של שפת העובד.

התקנות מאושרות.

תודה רבה.





הישיבה ננעלה בשעה 10:30