פרוטוקולים/עבודה/3706



20
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
29.8.2001

פרוטוקולים/עבודה/3706
ירושלים, י"ח באלול, תשס"א
6 בספטמבר, 2001

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי




פרוטוקול מס' 364
מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
יום רביעי, י' באלול התשס"א (29 באוגוסט 2001), שעה 9:30

חברי הוועדה: דוד טל – היו"ר
מוטי משעני

ד"ר בועז לב - מנכ"ל משרד הבריאות
מאיה מוהליבר - משרד הבריאות
גל הרשקוביץ - משרד האוצר
ד"ר יורם בלשר - יו"ר ההסתדרות הרפואית
עו"ד לאה ופנר - יועצת משפטית, ההסתדרות הרפואית
אורנה כהן - ההסתדרות הרפואית
ד"ר רחל אדטו - ארגון מנהלי בתי החולים הפרטיים
ד"ר מאיר אורן - מנהל מרכז רפואי הלל יפה
ד"ר יעקב פרבשטיין- מנהל בי"ח פוריה
פרופ' משה רווח - מנהל מרכז רפואי רמב"ם
ד"ר יצחק פטרבורג - מנכ"ל שירותי בריאות כללית
עו"ד שי אלמוג - יועץ משפטי, " "
פרופ' שוקי שמר - מנכ"ל קופת חולים מכבי
מר יצחק גנור - קופת חולים מכבי
אורלי אורי - קופת חולים לאומית
אילנה דרייר - מנהלת אגף הכספים, קופת חולים לאומית
אשר גולדשלגר - יו"ר המיקרוביולוגים, ההסתדרות הכללית החדשה
אילנה כהן - יו"ר חטיבת האחיות " " "
אתי פרץ - מזכ"ל עובדים סוציאליים " " "
מידד גיסין - צב"י – צרכני בריאות בישראל
שלמה בן יונה - "

שירלי אברמי

אסתר אלפיה

קריסת מערכת הבריאות והמשבר בבתי החולים הממשלתיים.


קריסת מערכת הבריאות והמשבר בבתי החולים הממשלתיים

בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הוועדה. הנושא שעל סדר היום: קריסת מערכת הבריאות והמשבר בבתי החולים הממשלתיים בפרט, ומערכת הבריאות בכלל. מצאתי לנכון לקיים ישיבה זו עקב המשבר שהיה צפוי, והוועדה הזאת בעצם הצביעה על הכתובת שעל הקיר לפני כחודש וחצי כשהתקיים בה דיון על הגרעונות של קופות החולים. הגם שהוועדה התריעה מבעוד מועד, אנשי האוצר לא הפנימו זאת ולצערי לא נעשה שום נסיון כן כדי לנסות לפתור את הבעיה לפני שהתעוררה בכל עוצמתה, כפי שקרה בשבוע האחרון. אני חושב שאנשי האוצר לא מבינים נכון את המציאות בה אנחנו נמצאים, מבחינת מתן שירותי בריאות ומבחינת המערכת כולה שעומדת לפני קריסה.

לפני כחודש וחצי, דיבר כאן ד"ר פטרבורג על גרעון של כ-800 מיליון שקל בשנה הנוכחית שלא לדבר על הגרעונות המצטברים בשלוש השנים האחרונות שמגיעים למיליארד ו-200 מיליון שקל.

הוועדה הזאת רואה לעצמה חובה לייצג את אזרחי מדינת ישראל מול הרשות המבצעת. אני חושב שאזרחי ישראל זכאים לקבל שירותי בריאות ראויים בגין התשלומים הגבוהים שהם משלמים עבור מס בריאות, ולא יכול להיות שהיד שלוקחת את הכסף הזה באופן אוטומטי מבלי לשאול, לא נותנת לאזרח את המינימום שמגיע לו. אין דבר כזה בעולם שאתה משלם למדינה עבור שירות שאינך מקבל אותו, וכאן זה נעשה פעם אחר פעם.

אני אומר זאת בכאב גדול משום שיש לי הרושם שהזלזול הזה וההפקרות שיוצאת מבית מדרשו של האוצר, פוגעים באזרחי המדינה. שר הבריאות צריך להגיד לנו בתקשורת שאנשים מתים כדי שנזדעזע, אחרת, אני חושב שגם האוצר ואולי גם הממשלה לא היו דנים בנושא הזה. שר הבריאות אמר שחולים נפטרים בגלל חוסר בתרופות. שמעתי אתמול ברדיו את ד"ר גבי ברבש, מנהל בית חולים איכילוב שדיבר על פג שנפטר שם.

זו חוצפה, כי תקפו את האחיות.

אחר כך תוכלי לומר מה שתרצי.

הוא קשר את זה לתקציב, הוא אמר שזאת היתה אשמתו, הוא לקח את זה עליו. הוא אמר שהאחות לא היתה אשמה, זה מה שהוא אמר.

הוא לקח את זה עליו, הוא אמר שאם הוא היה מתקצב אחות כמו שצריך הדבר הזה לא היה קורה. הדבר הזה קרה מחוסר תיקצוב ראוי.

נכון, נכון.

אני חושב שהוא קצת סובלמטיבי בנושא הזה ואולי היה קל יותר להציג פג שנפטר מאשר בחור צעיר או אדם קצת יותר מבוגר, כאילו שחיי פג הם לא חיים, כאילו שאנחנו לא מחויבים להציל גם פג ולתת לו את כל השירותים.

אני חושב שהנושא הזה חשוב מאוד, מפני שאם מבית המחוקקים הזה לא תצא זעקה גדולה לרשות המבצעת – שבדקות הללו גם הם יושבים על הנושא הזה – הגם ששר האוצר אמר לי שהוא יושב על הנושא הזה באותו יום ובאותה שעה יחד עם שר הבריאות, מצאתי לנכון לקיים את הישיבה הזאת, מפני שמכאן צריכה לצאת קריאה לממשלה להזדעזע ולעשות איזה שהוא מעשה, פעם אחת ולתמיד ולטפל בנושא הזה בטיפול שורש, ולא מהיד לפה.

שמעתי את מנכ"ל משרד האוצר מדבר על התייעלות. עם כל הכבוד, אני חושב שהוא צריך ליטול קורה מבין עיניו. אני עוד לא ראיתי את ההתייעלות במשרד האוצר. משרד האוצר, כאן בוועדה הזאת, אמרו פעם אחר פעם, והם מסכימים עם זה שאם מתקצבים תקציב רב-שנתי זה נכון וזה ראוי, כדאי, יעיל וטוב וחוסכים ומשפרים, אבל הם לא עושים שום דבר בנושא הזה, הם רק מסכימים לזה. אז אם צריך להתייעל שיבדקו אצלם במשרד איך מתייעלים.

אני לא אומר שאין מקום להתייעלות במערכת הבריאות, יש גם יש. אבל אי-אפשר להטיל את הכל רק על הנושא הזה של התייעלות. אדרבה, אם מדברים על התייעלות, אל תחכה עד שהנושא קורס, אלא תעשה זאת לאורך זמן. תצביע על מקומות לא יעילים ותבקש או תיתן פתרונות.

ועדת חקירה פרלמנטרית שעמדתי בראשה דנה בזמנו בנושא הזה וקבעה שיש מקום להתייעלות. נדמה לי שדיברנו אז על חצי אחוז, ואולי יש מקום לקצת יותר, אבל אי-אפשר לקשור בזה את כל התחלואים של המערכת הזאת. אי-אפשר לבוא ולומר שבגלל קרנות המחקר – ואולי זה נכון - ואם זה נכון, קרנות המחקר חייבות להעביר את כל הכספים לבתי החולים. אבל זה שולי, זה לא רציני, זה לא שורש הבעיה. אם יעבירו מחר את כל מה שהם חייבים, אז שלום על ישראל, והגענו אל המנוחה והנחלה? פתרנו את כל הבעיות? לצערי לא כך המצב.

זה לא סוד ואנשי האוצר באמת לא צריכים להיות מופתעים, מפני שגם אנחנו דיברנו איתם על כך וגם אנשי משרד הבריאות דיברו איתם על זה, ובכל זאת הם תיקצבו עם פערים ידועים מראש. כלומר, זה תקציב גרעוני מובנה. תקצוב של 150 מיליון שקל בתחום השכר. מישהו במערכת הבריאות אחראי על זה שחתמו על איזה שהוא הסכם עם הרופאים? האוצר חתם עם הרופאים על ההסכם הזה, ואז, משרד הבריאות וקופות החולים צריכות לקיים את ההסכם הזה.

גרעון מובנה של 120 מיליון שקל בתחום הקניות. הוצאות של 150 מיליון שקל, ואולי קצת יותר, בגין רשלנות רפואית, ועוד 120 מיליון שקל בסעיף הכנסות בתי חולים. אני אומר לכם, אף אחד מאיתנו כאן לא מופתע, ולדעתי, גם אנשי האוצר לא מופתעים ולא צריך לגלגל עיניים. פשוט, צריך לקום ולעשות מעשה, להתייחס לענין ביתר רצינות. זה לא עוד משרד ממשלתי, כאן התוצאות וההשלכות הן הרות אסון.

אני לא יכול שלא להתייחס לכל הנושא של חוק ביטוח בריאות ממלכתי. אילו החוק הזה היה מיושם, הבעיה הזאת היתה מצטמצמת אולי לאפס. נראה לי שאנשי האוצר לא הסכימו אז לחוק, ואת זה אמר השר לשעבר חיים רמון. הם ניסו וממשיכים לנסות לעקר ולסרס את החוק כדי להוציא את כל המהות שבו ולהפוך אותו למלה מתה בספר החוקים של מדינת ישראל. הם צריכים לקיים את החוק בדיוק כמו כל אחד מאיתנו והם לא עושים את זה. הם עוברים על החוק יום יום, שעה שעה, בעצם זה שהם לא מקיימים אותו. לו כל המשאבים התקציביים שהיו אמורים להגיע למערכת הבריאות היו מגיעים אליה, לא היינו נזקקים היום אפילו לתוספת שנתנו בזמנו. לו רק היו מעבירים את מס הבריאות, בכל הצורות שהוא נגבה, למערכת הבריאות, והיו מחזירים את מס המקביל כפי שהיה בעבר, אני מניח שהשתתפות של הממשלה עם הזמן היתה הולכת ופוחתת, ובשלב מסוים אולי היא היתה שואפת לאפס.

בשנת 2000.

בשנת 2000, זה אולי היה הפחד הגדול של אנשי האוצר שמא בשנים 2001-2002 יוותרו עודפים במערכת הבריאות, כך שחס וחלילה ישתמשו בהם שלא בצורה ראויה. מה, לא מגיע לאזרחי מדינת ישראל שיתקצבו במחקר ופיתוח? אין לנו רופאים מספיק טובים? אין אנשים מספיק טובים במדינת ישראל? אי-אפשר להשקיע ברפואה מונעת?

רק לפני כחודש קיימנו פה דיון בנושא הזה, ודיברו איתי על כספים קטנים שיכולים לחסוך מיליארד שקל בשנה. אנשי האוצר שמעו את הדברים והסכימו עם הדברים שבכסף קטן יחסית אפשר לחסוך מיליארד שקל בהוצאה הלאומית לבריאות במדינת ישראל. אז מדברים על התייעלות במערכות האלה? שיבדקו קודם את המערכות שלהם.

אני אומר שוב, אם הם ימשיכו לסרס את חוק ביטוח בריאות ממלכתי, לא תהיה ברירה לוועדה הזאת והיא תצטרך לעשות מעשה, גם אם הדבר יהיה בניגוד למרות הקואליציונית, אנחנו נעביר פה חוקים כך שהם יתגעגעו לימים הללו שאפשר היה להסתדר איתנו בלי החוקים הללו, כמו שקרה עם מספר חוקים שעברו בוועדה הזאת שחלק מהם הם הקפיאו, אבל חלק לא הצליחו להקפיא. אם זו תהיה הדרך, זה מה שצריך יהיה לעשות. אנחנו פה צריכים לייצג את אזרחי מדינת ישראל, ועם כל הכבוד לממשלה, כל ממשלה, צריכה לראות את הדברים באור כזה ובפרספקטיבה רחבה, כדי לתת מענה לנושאים הללו.

ברגעים אלה הממשלה יושבת על המדוכה ודנה בנושא הבריאות, ואני מקווה שמשם יצא איזה שהוא פתרון שורשי, רציני ומעמיק, כי צריך לדעת שאין פתרונות זמניים במערכת הבריאות. אני חושב שזה לא יהיה מוגזם מצדנו לדרוש שההוצאה הלאומית על כל אזרח במדינת ישראל תהיה כמו שהיה בשנת 1995, אז ההוצאה היתה, כמדומני, 3,050 שקלים לנפש, היום, נומינלית, אנחנו מדברים על 2,800 שקלים, חסרים לנו 250 שקלים כפול 6 מיליון תושבים זה למעלה ממיליארד ו-200 מליון שקל, לא מבקשים יותר מזה. אי-אפשר כל הזמן לנסות לצמצם ולצמצם כדי ללחוץ על המערכת נסיונות התייעלות.

אם האוצר יכול להצביע על בזבוזים, על אי-התייעלות, שיצביע. אני מוכן להיות לימינו בנושא הזה, כדי שהמערכות השונות, קופות החולים, מערכת הבריאות, משרד הבריאות, יעשו כל מה שצריך לעשות ונתבע זאת מהם. אבל אי-אפשר להשתמש רק בארגומנט הזה כדי להצדיק את השבר הגדול הזה במערכת הבריאות.

נתון שקיבלתי הבוקר אומר שהשתתפות הציבור במימון ההוצאה הלאומית לבריאות גדלה בחמש השנים האחרונות מ-24% ל-29%. אין לזה אחר ורע בשום מקום בעולם. בארצות הברית הגדולה זה 17% או 18%. למה זה צריך לקרות אצלנו, אנחנו לא משלמים מספיק? שהאוצר יצהיר כאן שהוא לא רוצה את חוק ביטוח בריאות ממלכתי. נחזיר את הגלגל שש שנים אחורנית, נחזור למס האחיד, ושהכסף יעבור רק דרך ההסתדרות, ושההסתדרות תשתמש בכספים הללו לצרכים שונים, רק לא למערכת הבריאות, ושלום על ישראל. היה פה נסיון אמיתי וכן להשתמש בכספים האלה רק למערכת הבריאות, ולא לנצל את הכספים הללו לנושאים אחרים.

בסיום הדיון הזה נצא בהודעה לממשלה.

מנכ"ל משרד הבריאות ד"ר בועז לב, נכון לרגע זה, איפה הדברים עומדים?

קודם כל, תודה לוועדה שנדרשת לנושא הזה, והיא נדרשת לו בתכיפות רבה וגם בדחיפות. אין פתרון פלא לנושא הזה, 100 מליון שקל הם אקמול שנותן אוויר לנשימה לעוד שבועיים ובעצם מאריך קו אשראי שלא היה קיים, אבל זה לא יפתור את בעיותיה של המערכת.

כפי שציינת, אדוני היושב ראש, הבעיה שורשית ויסודית. מנגנון עדכון הסל צריך לקבל מענה יסודי ולא אחזור על הפערים שבינינו לבין האוצר. אנחנו רוצים עדכון הסל שנדע לאן אנחנו הולכים, שיתן פיצוי לדמוגרפיה וכו' וכו'. כולנו בקיאים בזה ומשננים את זה כמנטרה אבל זה הרבה מעבר לזה.

גבי יציג לפנינו שקופיות שהכנו, ואם נסתכל אחורה מ-1995, נראה שבהיבט של מחירים אנחנו נמצאים בשחיקה של כ-3%, ושחיקה נוספת של 6% מבחינה דמוגרפית. בסך הכל, צריך לזכור 200 מליון ₪, שחיקה של 1.8% מיליארד ₪ במערכת הבריאות, סדר גודל של כ-300 שקל לנפש.

בקופות החולים יש גרעונות מצטברים והן לא מסוגלות לתת את הסל שהוכתב על ידי המדינה, כחוק מדינה. כל הזמן הם נמצאים בתהליך של הידוק חגורה, הולך ומתגבר, ומול החגורה הזאת יש תוספת דמוגרפית שאתה הן לא מסוגלות להתמודד. גם הטכנולוגיה הולכת ומתייקרת,למרות שהאוצר טוען שהטכנולוגיה רק מוזילה. כאן אנחנו רואים ששחיקת עלות סל לנפש והגדלת ההשתתפות העצמית יוצר מתווה שאנחנו לא יכולים לצאת ממנו והגרעון מצטבר וגדל.

בתי החולים הם קצה של מערכת שכאשר מפסיקים לשלם לה, וכאשר מחיר יום האשפוז איננו עוקב בצורה כזו או אחרת אחרי הצרכים המיידיים של בתי החולים, הם פשוט נעצרים. נכון שהם נעצרים מהר יותר מפני שהמלאים שלהם יותר קטנים, ולעיתים, כשנגמר להם קו האשראי, פשוט ספקים מפסיקים לתת להם חומרים, וזה מה שאנחנו רואים במשבר הקיים.

בשקף הבא אנחנו רואים מה שקרה משנת 1997 שנה בה עמדנו בפני משבר מאוד גדול כתוצאה מהזרמות, הגדלת ההשתתפויות העצמיות, והגדלת רשת הבטחון. אנחנו רואים שהגרעון קטן במידה מסויימת, ועכשיו אנחנו נמצאים שוב במתווה של גרעון עולה.

כאן אנחנו רואים מהו הגרעון המצטבר של הקופות אל מול אחת ההצעות – אני מקווה שאנחנו לקראת הליכי דיון עם האוצר שיפתרו זאת במידה מסוימת – אבל נכון לרגע זה, ההצעה שנמצאת מראה על מתווה גרעון שממשיך בסדר גודל של בין 500 ל-900 מליון שקל גרעון שוטף לשנה.

כפי שרואים בשקף הזה, יש שלושה מרכיבים מרכזיים בתקציבים: יש לנו את תקציב הקניות, כאן אנחנו רואים שמול ביצוע שאיננו משתולל אלא עולה באופן הדרגתי כתוצאה מזה שיש הגדלה בהיקפים, הגדלה בטכנולוגיות, והוא עולה באופן הדרגתי וקבוע. אנחנו רואים שיש צניחה של התקצוב של ביצוע הקניות, וזה כמובן יוצר גרעון שלא ניתן לעמוד בו.

כאן אנחנו רואים את נושא ההכנסות. מאחר וההוצאות תלויות בהכנסה, בתי החולים צריכים לייצר הכנסה, ואז נותנים להם יעד בלתי ריאלי, הם לא עומדים ביעד הבלתי ריאלי, ואז באופן אוטומטי זה הופך לגרעון. לכן, חשוב מאוד להתאים את ההכנסות למה שצריך לייצר ולא ליצור איזה שהם יעדים שאם לא עומדים בהם הם הופכים לגרעון. מעבר לזה, גם הפילוסופיה שליצור יעד שהוא גבוה מדי כדי להגדיל ביקושים בתוך המערכת, פילוסופית, הוא יעד לא נכון.

בשכר יש לנו תהליך שהוא בעצם תוצאה של הסכמי שכר. כאמור, לבתי החולים אין שום השפעה על זה, ולכן, הם לא יכולים לעמוד בזה בשום צורה. את העלויות האלה צריך לתקצב במלואם. בשקופית הזאת רואים, מה קורה בתקציבי השכר, שוב, הירידה והנפילה של התקציב, כאשר בסל משרד הבריאות, שהוא איננו, שהוא מלאכותי, כמו שמס המקביל הופרד ונמחק מתוך הסל הכולל שהיה לו תהליך עדכון, כך גם סל משרד הבריאות שהופרד למעשה.

אלה היו תאומים סיאמיים ולא בכדי. משום שלטפל במישהו בתחנת בריאות המשפחה או לטפל בחולה פסיכיאטרי, אין הבדל בין זה לבין כל שירות אחר, אבל הפרידו אותם ולא נתנו להם לגדול. אין לנו מנגנון עדכון הולם, ואנחנו רואים כאן את השחיקה אל מול העדכון הלא מתאים שמקבלות הקופות, קל וחומר התקציבים של בריאות הציבור ובריאות הנפש.

אדוני היושב ראש, בגדול, אמרת את המספרים, אני לא רוצה לחזור עליהם. מדובר במאות מליוני שקלים בגרעון שוטף, הן בבתי החולים והן בקופות החולים. יש גרעונות מצטברים שהם גיבנות. יש בעיה פנימית של המערכת שעושה הרבה ולפעמים בתנאים מאוד קשים, ויש תביעות. "ענבל" דורשת את הנתח שלה כדי לשלם את מרכיב התביעות, וגם לזה אין פתרון והוא דבר תוצאתי של קיומה של המערכת. חלק גדול של התביעות התחילו לפני עשרים ושלושים שנה, ועד היום אנחנו בעצם משלמים עבור תהליכים שקרו לפני עשרות שנים.

אנחנו ערים לזה שיש מצב בטחוני ומשקי בעייתי שלא מקלים על מצוקת מערכת הבריאות, ונאמר על זה לא מעט. חברת שראל ובתי החולים הממשלתיים, קיבלו איזה שהיא תוספת קטנה של קו אשראי.

סליחה, אפשר לוותר על השירותים של חברת שראל, האם זה לא גוף מיותר באמצע?

תיכף אגע בזה.

אנחנו נמצאים במתווה גרעוני. אנחנו לא טוענים שלא ניתן לשפר את מערכת הבריאות. יש דברים שמחייבים בדיקה, הסדרה, ועמידה בכללים ובתקנות. נושא אחד שמצביעים עלינו כל הזמן באצבע מאשימה, ואולי במידה קטנה מאוד של צדק, זה נושא של תאגידי הבריאות. אנחנו נמצאים במהלך של קביעת תקנות לתאגידי הבריאות, היתה עמימות בתקנות, והרי התאגידים הוקמו כדי לשרת את הציבור וכדי לתת מענה לתורים שהיו.

נכון להיום - ד"ר גבי ברבש ציין זאת אתמול בביקור המתוקשר של שר האוצר ושר הבריאות - מאיץ - - - שנקנה בכספי הקרן והתקלקל, אין אפשרות לתקן אותו משום שהקרן כבר משועבדת ואין לה כסף לתקן מאיץ שמטפל בחולי סרטן.

מתי לאחרונה משרד הבריאות או איזה בית חולים ממשלתי קיבל תקציב מהאוצר או ממשרד הבריאות לקנות I.R.M או מאיץ - - -?

מעולם לא. אף פעם לא.

לא ל-I.R.M, אבל יש תקציבים קטנים ביותר, בסדרי גודל של מליונים בודדים שניתנים לצורך ציודים שלא ניתן בלעדיהם, והם ניתנים בעיקר למקומות שלא יכולים להביא תורמים, שהקרן שלהם קטנה, זה כמו קופת גמ"ח.

קל מאוד להיתלות במשהו לא תקין במערכת ולומר, כל תחלואי המערכת קשורים לענין הזה. הבעיות הללו הן שוליות, גם בהיקף שלהן וגם בחומרתן. אנחנו נבדוק אותן, ואנחנו מתחייבים לתקן אותן. יחד איתי מתחייבים בתי החולים, ולצורך הענין, גם קופות החולים נכנסו למהלך של הידוק חגורה קשה ביותר, ואנחנו שומעים את זה מהשטח, ושומעים את זה מהציבור, ותמיד זה על חשבון החולה. אף אחד לא לקח סכומים לכיס שלו, זה נועד לשירות הציבור וכדי לסייע לתקציב המדינה החסר לתת את השירותים האלה.

שאלת לגבי שראל וקניית תרופות. בזמנו היה מערך מאוד כושל של רכש במשרד הבריאות. מערך ממשלתי לא בנוי טוב כדי להתעסק בענין הזה. באו ואמרו נמציא משהו שיעשה את זה יותר טוב, והקימו את חברת שראל, שהיא קניין והיא מנצלת את היתרון לגודל. בא החשב, עשה את תפקידו, בדק ומצא ליקויים.

כשקיבלנו את רשימת הליקויים פנינו לשראל ואמרנו: תבדקו את הדברים ותגידו מה קורה כאן. בדקו. יש דו"ח של משרד רואה חשבון קסלמן את קסלמן, נביא לכבודו את הדו"ח הזה שתוקף מאוד את המתודולוגיה שבעקבותיה הגיעו למסקנה שלחברת שראל יש בעיות קשות. יכול להיות שיש דרך לפתור אי אי-היעילות הפנימית שקיימות כמעט בכל מערכת, אנחנו ננסה לפתור אותן.

אנחנו מקימים עכשיו ועדה משותפת לאוצר, למשרדנו ולחברת שראל, כדי להציע מנגנונים לייעל ולשפר את המערכת. דרך אגב, אם יש מערכת יותר טובה, אנחנו נקנה אותה. יכול להיות שיש בית חולים שיכול לוותר על מנגנון הרכש הזה והוא מנצל את ההתמקחות הראשונית ששראל עושה, ואת מחירי שראל, כדי להוריד מחירים. אבל בתי חולים פריפריים צריכים את האנשים כדי לטפל בחולים ולא כדי לטפל ברכש. מעבר לזה, שראל היא קו אשראי. מה קורה לבתי החולים? בתי החולים הולכים לשראל, מאחר ואין להם כסף לשלם ויוצרים שם חוב. היום, חובות שראל לבנקים הם 110 מליון שקלים, חובות בתי החולים לשראל הם בסדר גודל של 255 מליוני שקלים. כך ששראל היא בעצם קו אשראי, וקו אשראי עולה כסף, ולכן, זה עולה גם לשראל.

בסך הכל אנחנו נמצאים בסיטואציה מאוד לא נוחה, והמערכת היא באמת לקראת קריסה.

תודה.

ד"ר פטרבורג, מנכ"ל שירותי בריאות כללית, אני מבקש ממך להציג את הפן של קופות החולים, הגם שדנו בזה לפני כחודש וחצי. לדעתי, הבעיה הזאת תפרוץ בכל עוצמתה בשבועות הקרובים במערכות קופות החולים. אני חושב שכתוצאה מהמשבר הזה, גם קופות החולים חוסכות במתן תרופות כאלה ואחרות ואין ספק שזה פוגע במבוטחי הקופות. אם זה אכן קורה היום בקופות, אין לי כרגע לתת להם פתרון לזה, אבל אין ספק שתרופות, ותרופות חשובות, אם הן לא ניתנות לחולה הוא עלול לשלם על זה בדמים, תרתי משמע.

ד"ר פטרבורג בבקשה.

אין כאן פן של קופות החולים, יש כאן קריסה של מערכת הבריאות כולה. מה שקרה בבתי החולים הממשלתיים זה סימפטום ראשון לקריסת המערכת כולה. אתם זוכרים כמה פעמים ישבנו פה והתרענו על הדברים שהביאו לזה? במערכת הבריאות כולה יש כרגע משהו בסדר גודל של 2 מיליארד שקל - - -

זה המיליארד ו-200 מליון המצטבר, ועוד 800 מליון של שנת 2001?

כן, זה המיליארד ו-200 מיליון המצטבר מ-1998.

ו-800 עד 900 מליון שקל רק בשנת 2001 של כל הקופות ביחד, כשאתה סופר את זה אתה מגיע ל-2 מיליארד שקל. במספרים האלה גם לא כל כך משנה כרגע 100 מליון פחות או 100 מליון יותר. אני רוצה לומר למנכ"ל משרד הבריאות, לא רק שלא קיבלת אקמול לדעתי קיבלת כדור שינה.

משרד האוצר עשה תרגיל מבריק ואני אומר לכם שאני יושב פה וחרד. אם בשבועיים הקרובים הם יעבירו את התקציב, חבל על זמן הישיבה פה. יש פה כדור שינה להעברת תקציב, וזה הכל. לאור לקחי העבר אני מזהיר אתכם ואומר שאת ה-100 מליון לא תראו אף פעם. אבל בדרך יש כדור שינה שמרדים גם את נבחרי הציבור. כבוד היושב ראש, אני חושב שמפה צריכה לצאת הודעה שלך שלא יהיה דיון בתקציב אם לפני זה לא יתקיים דיון רציני על מה שקורה במערכת הבריאות.

עד לרגע זה, הממשלה לא העבירה אלינו 210 מליון שקלים שמגיעים לנו כדין מרשת הבטחון. למה מחכים? אני לא פוגע באף חולה. אני נותן את השירות המיטבי. עברו כבר 8 חודשים וטרם קיבלנו את 210 מליון השקלים שמגיעים לנו בחוק ולא בחסד, אז שהממשלה תעביר את הכסף הזה. בנוסף ל-210 מליון השקל, לא הועברו לקופות 130 מליון שקל מכספי מקורות החוק.

אני לא רוצה להגיע למצב שאצלי לבד, בגלל המיוחדות של הקופה, אבל יש עוד כמה נושאים, כמו בית חולים אילת שלא תומכים בו, בתי חולים פסיכיאטריים שלא תומכים בהם, וטיפות חלב, וכשאתה סופר את הכל אז מדובר בעוד 100 מליון שקל. בסך הכל, כרגע מדובר על 400 מליון שקל, וזה לפני שמישהו עשה טובה גדולה שהעביר 100 מליון שקל, לא חשוב למי במערכת הבריאות, הוא חייב את העסק הזה לגמור.

הגרעון הצבור הזה מכביד על כולנו, על כל אחד מארבע מנהלי הקופות. אני מוכרח לציין שמעל כל במה מנכ"לי משרד האוצר מברכים אותנו ואומרים התייעלתם, אתם עושים את העבודה יותר טוב, ובאותו זמן בודקים איך לא להעביר לנו את הכסף. אני חושב שמפה צריכה לצאת קריאה מאוד תכליתית, אתם חייבים לנו כסף, מחר בבוקר להעביר אותו, לא לשחק איתי את המשחקים למי אני חייב.

הנושא השני זה הנושא של בעיית המערכת הכוללת ברמת כללי המשחק. אתמול ביקשתי לבדוק עוד פעם ולראות מה קרה להשתתפות הממשלה? גיליתי שהם לא סידרו אותנו ב-220 שקל לנפש, הם סידרו אותנו ב-271 שקל לנפש, כפול 6.5 מליון איש זה כבר עבר את 2 מיליארד השקל. אתה רואה שכל מה שקורה במערכת זה עיוות מאוד מסודר של מדינה ומתחמנים אותנו נהדר, ממש אפשר לסמן איך המדינה עובדת. אני חושב שנציגי האזרחים - לא החולים, למה תמיד החולים - היו צריכים לקום ולדבר, מדינה שהשתתפות אזרחיה במימון הוצאות הבריאות מגיעים ל-29% - זה בזיון למדינה.

אדוני היושב ראש, רמזת בדבריך לעוד משהו. האוצר מדבר תמיד על שבועיים. יש לך את החוק אבשלום וילן, אז תגיד שאתה מעביר אותו לקריאה שלישית, וכשהחוק הזה יעבור בכנסת לא נדבר יותר על מה זה המדד, ומה נמצא בפנים? נזיז קצת את דיוני התקציב ויום אחרי השבועיים תעביר את החוק של אבשלום וילן.

ד"ר פטרבורג, ירדת לסוף דעתי, אמרתי את זה ברמז, זה בסדר.

עוד דבר שאני רוצה לדבר עליו שלא ברמז. מפה אני רוצה לקרוא לשר הבריאות שעושה את מלחמתנו באמונה, שבשום פנים ואופן לא יחתום עם שר האוצר על התשובה לבג"ץ שהגשתי, ואני חושב שבעוד שבוע תהיה החלטה מאוד מסודרת להפעיל, בלי חוק אבשלום וילן, את נושא המדד האוטומטי.

שיהיה ברור לחלוטין שפעם אחת צריך שיתקיים דיון אמיתי, עד הסוף, ושיתייחסו אלינו ברצינות. אי-אפשר לעשות את הדיון הזה, בלי דיון במרכיבי עלות הסל, בלי דיון בנוסחת המדד, בלי דיון בגרעון אחורה, ולחשוב שבכך מרגיעים את המערכת.

אני רוצה שיהיה ברור, אף קופה לא מנהלת את המאבק הזה על גב החולים. הקופות מוצאות כל דרך לנהל מאבקים מול ספקים, להאריך קווי אשראי, לא לשלם, במקרים, לצערי, גם לחברינו בתי החולים הממשלתיים, כדי לא לעשות את מה שאתה אומר. אנחנו נמצאים פה במאבק אחד, אנחנו לא נגד. אנחנו אולי הנציגים האמיתיים של כל האזרחים, ארבע הקופות ביחד, זה מערכת הבריאות בישראל, ובעצם בהן מבוטחים כל אזרחי מדינת ישראל.

אנחנו מנסים לתת שירות תחת כללי משחק ולמצוא פתרונות יותר זולים אבל לא פחות איכותיים. לא רק שאנחנו לא נלחמים אלא אנחנו קוראים לכל החולים, לכל האזרחים, להבין שזה מאבק על דמותה של הרפואה הציבורית בישראל, וזה לא על המאזן של קופות החולים.

תודה רבה.

ד"ר מאיר אורן, מנהל מרכז רפואי הלל יפה, בבקשה.

אני מצטרף לכל מה שאמר אדוני היושב ראש ומה שאמר ד"ר פטרבורג. אני רק רוצה להדגיש כמה נקודות. לי אישית עצוב מאוד, כי אנחנו נמצאים בסיטואציה שהיא בבחינת דז'ה-וו. בשנים 1995/96 הייתי מנכ"ל משרד הבריאות, כשהחוק נכנס לתקפו. אני מנהל בתי חולים משנת 1985, ובעצם אפשר לנתח, לאורך דרך ארוכה כמה מרכיבים מרכזיים שהביאו למצב הזה בו נמצאים היום בתי החולים הממשלתיים.

מערכת הבריאות מעולם לא פונקה על ידי משרד האוצר ומשברים ליוו אותה מאז ומעולם. מאז חקיקתו של חוק ביטוח בריאות ממלכתי, ההתעמרות של משרד האוצר במערכת הבריאות, על מרכיביה ובאזרחי מדינת ישראל, היא שערורייתית. הגיע הזמן שמישהו יבדוק את הדברים האלה. יש תיעוד רב בדברים האלה והשיטה חוזרת על עצמה.

ד"ר אורן, אני רוצה להזכיר לך שוועדת החקירה הפרלמנטרית שעמדתי בראשה, בדקה את הנושא הזה והגיעה למסקנות בנושא הזה. כל הממשלות זלזלו אפילו בהחלטות בג"ץ. כל הממשלות מזכירות לנו השכם והערב את עליונות שלטון החוק, אבל במקרה הזה, לא הממשלה ולא האוצר מקיימים את החוק כפי שהוא בא לביטוי.

צר לי, לנו כרופאים יש יושר מקצועי ויש אמת, וכשאנחנו לא יודעים משהו, אנחנו מעבירים אותו למומחה אחר. לדעתי, העסק הזה פשוט גדול עליהם, והוא יכול להיות גדול גם על משרד האוצר, אז שיעבירו את זה לממשלה. מכיוון שהבעיות מורכבות שיעבירו את מתן הפתרונות לממשלה. ככל שלא ניתן פתרון לכל בעיה בעת שהיא נוצרת או מקבלת מענה לא אופטימלי או שהיא לא מקבלת מענה בכלל, נוצרת בעיה שהפתרון שלה קשה וסבוך יותר. מה שמרוויחים פה זה בסך הכל שניים-שלושה פרמטרים.

אחד – מתישים את המערכת ובכיריה בנושאי סרק ואי-אפשר להסתכל קדימה; דבר שני - מתישים את המערכת, ומרוויחים עוד קצת פירורים בשוליים, מבחינת תפקיד או מבחינת תחבולה חשבונאית, ומתגלגלים לשנת התקציב הבאה ופוגעים במערכת בצורה אנושה.

זה לא הצגות, אין פה תקשורת, יש פה אנשי מקצוע. המערכת במצב קטסטרופלי, זה לא קרה פתאום. אנחנו מדברים על זה, אנחנו מתועדים על כך, אנחנו צפינו את הכל. הפערים העצומים האלה, בהיעדר הלימה בין מקורות לבין צרכים, הביאו למשבר. זה מצב מובנה, כפי שאמרת אדוני היושב ראש, שהתוצאה שלו היא גרעון תקציבי.

כל הדמגוגיה הזאת של זריית חול בעיניים, של פירורים, להתנפל על תאגידי בריאות, להתנפל על שראל, להגיד פה ושם התייעלות, אני אומר לך ואני מסכים לדעתך, שבכל המערכת, גם כאשר היא מתוחה מאוד, ניתן עוד להתייעל. אבל האם זה מה שיביא את מאות מליוני השקלים, ומדובר על למעלה ממיליארד שקל שחסרים – התשובה היא לא. אבל זו זריית חול בעיניים, ובתהליך איטי ומתמשך מתעמרים באזרחי מדינת ישראל ובעובדי המערכת.

על מה מדברים פה? קודם כל, צריך להיות ברור, לא ניתן באמצעים חסרים לשווק רפואה ברמה מערבית. אנחנו נותנים 1,500 דולר – במונחי כוח קנייה דולרי – העלות לנפש לשנה, ובמערב המתועש המקורות שעומדים הם: 4,500 דולר בארה"ב; 3,500 דולר בקנדה; כ-2,600 דולר בממוצע במדינות אירופה המתועשות. זה פער שהוא מובנה.

באשר לבתי החולים, אני מצטרף למה שנאמר פה שהמלחמה היא על הרפואה הציבורית - - - רפואה פרטית. בתי החולים הממשלתיים במצב שמעולם לא היה כל כך חמור, ו-100 מיליון השקל האלה לא משפרים את הבעיה. בעיית התזרים היא בעיה תוצאתית, הבעיה שלנו היא בעיה של תקציב מובנה שבסיסו לקוי, אין לו ביטוי לא לפחת טכנולוגי, לא לתשתיות, לא לאחזקה והתקצוב צריך להיות תקצוב ריאלי.

מדברים איתנו על התייעלויות. מישהו ראה את - - - החולים בשנים האחרונות? קופות החולים עושות את מה שמצופה מהן, מתמודדות הרבה יותר טוב עם חולים בקהילה ושולחים את החולים המורכבים לבית החולים. בבית החולים, אם יקחו פרוטוקול טיפולי ומדגמי יראו מה קורה לחולה במשך השהייה שלו בבית החולים. יראו שהוא לא מטופל בתרופה אחת, הוא מטופל בקוקטייל של כשמונה-תשע תרופות במשך יום, לפי פרוטוקולים מאוד מורכבים. וכמה הוא שוהה בבית החולים? 3.8 ימים 4 ימים והוא משולח לביתו טרם זמן. פתאום אין מים במדינה? פתאום יגלו שיש חולים בפרוזדורים? התשתיות כל כך מצומצמות, אז מה אפשר לעשות? לשלח את החולים לפני הזמן. העלות הזאת מכבידה מאוד ומשנה את התקצוב הריאלי בבתי החולים ונוצר הפחת.

ב-28 ליוני 1998, התרעתי בפני שר הבריאות על כך שמכיוון שהוא לא עדכן את מחיר יום האשפוז, יהיה פה אפקט דומינו ובמקום שיהיו הסכמי הבראה עם 4 קופות חולים, יהיו הסכמי הבראה עם כל אחד מבתי החולים, מכיוון שכבר אז המערכת היתה רעועה ושברירית, אבל היה בה איזה שהוא שיווי משקל שאיפשר את התפיסה במצב השברירי הזה. שום דבר לא קרה פה פתאום, וזה מתחבר להיעדר הפתרון שמשרד האוצר נוקט. גם עכשיו, אני מודאג מאוד מזה ש-100 מיליון השקל האלה, הרי לא עושים שום דבר ונצטרך להמשיך, ואנחנו בעצם בחריגה תקציבית מאוד גדולה ואנחנו לא מסוגלים לתת את הטיפול שאנחנו צריכים לתת.

תאגידי הבריאות הם כלי שנוצר כדי לנצל ניצול מושכל את תשתיות מערכת הבריאות וכדי לתת מענה למה שהמדינה לא נותנת. עכשיו, אם זה כל כך גרוע, אז אין בעיה, לסגור את תאגידי הבריאות, לסגור את קרנות המחקר, ולתת את הפתרונות, שעל פי האוצר בעצמו, למעלה מ-50% מהוצאות קרנות המחקר חוזרים לבית החולים בצורה של רכש מכשור וציוד רפואי, מערכות מידע ומחשוב, תשתיות, אחזקה, גינון וכיוצא באלה.

זה צריך לקבל מענה, במשוואה מתימטית יש שני צדדים. אז אם הורסים צד אחד לתת את הפתרון בצד השני, אין לנו שום בעיה, אנחנו לא מקובעים לקטע הזה. להערכתי, הם לא יתנו. כי להרוס יותר קל, לבנות הרבה יותר קשה.

תאגידי הבריאות שקופים, הם מבוקרים על ידי רואי-חשבון, המאזנים שלהם מבוקרים בנפרד וביחד עם בתי החולים, אין לנו מה להסתיר, אין שם שום דבר שחור, אין שם שום קופה שחורה. יש שם את הכי טוב שאפשר למען מתן טיפול רפואי במצב החסר הזה שהמערכת מנווטת אותנו, ואנחנו באמת עושים את הכי טוב, אנחנו עוד האחרונים, בין נותני השירות שדואגים לשירות.

תודה רבה. אני גם רוצה להוסיף שאם הם סבורים שיש איזה שהוא דבר לא נכון, לא ראוי, פלילי או משהו כזה, יש רשויות חוק, אפשר להגיש תלונות למשטרה, במקרה כזה או במקרה אחר, אבל אי-אפשר לעשות מזה הכללה.

מידד גיסין מארגון צרכי הבריאות בישראל, בבקשה.

אין לי הרבה מה להוסיף הדוברים, בעיקר אתה, הצגתם את הדאגה הדרושה לחולים. אנחנו רואים בכל המאבקים שהיו עד היום ושעוד יהיו, כל הפונקציונרים במאבקים נלחמים ביניהם, אבל מי שמשלם את המחיר הקשה והכבד ביותר, עד כדי סכנת חיים, אלה צרכני הבריאות, ואמר שר הבריאות שאם האוצר היה יכול הוא היה דורש התייעלות גם מהחולים. זה שאומרים לחולים אל תבואו לבית חולים כי המצב קשה, זו ההתייעלות שהחולים יכולים לתרום למערכת. אני חושב שצריכה לצאת מפה קריאה לראש הממשלה. ראינו בשביתות הרופאים שעד היום החולים מלקקים את הפצעים שרק בהתערבות ראש הממשלה דאז, הגיעו להסכם שהיה אפשר להגיע אליו בשבוע הראשון של השביתה, ואני רואה שזה מה שיהיה גם עכשיו.

פנינו בפקס דחוף לראש הממשלה, לדעתי רק הוא, בהתערבותו, יכול להציל את המערכת ולהכניס אותה לאיזה שהוא דיון שצריך לקיים אותו.

תודה.

פרופ' משה רווח, מנהל מרכז רפואי רמב"ם, בבקשה.

אני מאוד מכבד את מה שאמר ד"ר פטרבורג שאמר שחולים לא נפגעים. לדעתי, אין סיטואציה של מחסור שבה מישהו לא משלם את המחיר. אז אולי הם משלמים מחיר בכך שהם מודאגים, אבל בסופו של דבר, מי שמשלם את המחיר האמיתי הוא החולה. לא יעזור חוזר כזה ואחר של קופת חולים זו או אחרת, ואדבר על מכתבים שלי למנהלי המחלקות, על מנת לאלץ אותם לשקול פעם נוספת טיפול מסוג א' או מסוג ב', בסופו של דבר מביא לכך שלא תמיד בוחרים את המענה הנכון ביותר. אני לא מדבר כרגע על הקטסטרופה של הימים האחרונים, מישהו משלם את המחיר.
בסופו של דבר, כשמדברים על טיפול נמרץ, וכשמדברים על טיפול בפגים, אנחנו נוהגים בטיפול נמרץ שלא בהתאם לסטנדרטים מקובלים במערב. בטיפולים הנמרצים האינטנסיביים ביותר, זה אחות על 2 חולים, במקרה הטוב. במה שקרוי - - - חולים מונשמים במסדרונות, אחות אחת מטפלת בחמשה-ששה חולים. ומה שקורה בפגים זה משהו דומה.

האחיות הן אלה שעושות את רוב העבודה החשובה סביב הטיפול בחולים האלה כשהן חסרות בכוח אדם, כשמספר שעות הטיפול בשני חולים קריטיים מהסוג הזה יורד, והוא יורד כל הזמן, המשמעות היא, בסופו של דבר מחיר של בריאות בחיים, גם אם לא תמיד ניתן להצביע מיהו זה ששילם את המחיר.

ולכן, אני לא מציע לחשוב שאנחנו עוסקים כאן באיזה שהוא דיון פיננסי של איך סוגרים גרעון של שני מיליארד שקל. יש כאן בעיה אמיתית והבעיה האמיתית היא בסופו של דבר בריאות הציבור.

יצא לי לפני כמה ימים לכתוב דבר שחשבתי לשלוח אותו לפרסום, אז ברשותך, בפעם הראשונה אקרא מספר משפטים מתוך החומר הזה. מלת המפתח היא: האם ידעת, כי תאגידי הבריאות רוכשים במשך שנים רבות את מרבית הציוד הנדרש להפעלת בתי החולים הממשלתיים, כי האוצר מתעלם מחובתו הבסיסית לקיום תשתית נאותה ומתאימה ובתוכה חסרים 500 מליון שקל לתחומי תחזוקה בטיחותית בבתי החולים במדינת ישראל. שהאוצר מקצץ בתקני כוח אדם בבתי החולים, לאחרונה התבשרנו שבאחיות, עובדי מינהל ומשק ופרה-רפואיים לא מקצצים אבל ברופאים מקצצים. כי האוצר מבין שאנחנו - - - וזה מה שהוא עושה.

לאישור הממשלה והכנסת תקציב, בחלק מהמקרים הוא מגוחך, השנה הוא מגוחך לחלוטין והאוצר מתעלם מקשיי המימון ותזרים המזומנים למערכת גם בגלל גרעונות קופות החולים וכו' וכו'.

רק לתת לך דוגמה מספרית כדי שהדברים לא יהיו בעלמא. בשנת 2000, בבית החולים רמב"ם, באמצעות הפעלת התאגיד נעשו כמה וכמה דברים איומים. הועסקו 666 עובדים, רופאים, אחיות וביניהם אשר גולדשלגר. שני שליש מהעובדים האלה, עובדים חסרים בתחומי המעבדת והמכונים, מה שקרוי פרה-רפואיים. למה הם הועסקו? הם הועסקו כדי להפעיל מערכת בצורה מתקבלת על הדעת מפני שתקציבי השכר ותקציב התקינה כפי שהוא קיים לגבי בתי החולים, פשוט אין אפשרות להפעיל את זה אחרת. זה עלה 60 מליון שקל. 15 מיליון שקל הושקעו ב- - - של תשתיות הכרחיות, ואם חברי הוועדה המכובדת יבקרו בבית חולים רמב"ם, הם יראו עד כמה התשתיות חסרות, גם אלה שקיימות היום. 12 מליון שקל הושקעו ברכישת ציוד הכרחי, ועוד 5 מליון שקל הושקעו בתחום המחשוב והמידע שבלעדיו לא ניתן לעשות רפואה הוגנת וסבירה.

זה מה שעושים התאגידים.

תודה.

אילנה כהן, יושבת ראש חטיבת האחיות בהסתדרות הכללית, בבקשה.

היו זמנים שלא היו תאגידים וגם אז ישבו ודנו על אותו תקציב למערכת הבריאות. לצערי, מערכת הבריאות לא יודעת לעשות את זה כמו שעושה את זה החינוך. יש סדר עדיפויות. יש לנו בעיה - אני לא מדברת על השר הנוכחי, ובאמת, אני רוצה לברך אותו - כי בדרך כלל מי שבא להיות שר הבריאות הוא בטעות מגיע להיות שר הבריאות, לכן ההתייחסות למשרד הזה היא אותו דבר.

רבותי, אני לא מבינה בזרימה, כל פעם מראים לנו כאן שקפים, אבל דבר אחד אני יודעת, כל יום אומרים "תן ביס". לא שאני רוצה לפגוע בכם, חס וחלילה. תראו, השכר של חברי הכנסת, עכשיו רוצים להצמיד אותו למדד, רוצים עליית השכר הממוצע, יש סל של כיפה אדומה. למה אני קוראת לו סל של כיפה אדומה? כי כבר יש ביטוח משלים, ואתה נכנס ומשלם לרופא, פה כרטיס ופה כך, ותן, תן, תן ותן. והחולה הכי זול הוא חולה מת, תסלחו לי על מה שאני אומרת. זה אולי לא יפה.

את זכאית לומר כל מה שתרצי, ואני זכאי לא להסכים לאף מלה מדברייך, אבל אלחם בכל כוחי שתוכלי לומר אותם.

נכון, נכון.

אם מההתחלה לא הצמידו אותו, אגיד לך למה? לילות וימים ישבו, ופה אני מאשימה את - - -

את האחיות?

לא, תשמע, האחיות - - - אגיד לך למה? כי הם מחוסרי הכרה, ואגיד לך למה מחוסרי הכרה. זה כמו שילד, באים ואומרים לו, אתה רוצה סוכריה? אתה רוצה מסטיק בזוקה? זה ה-100 מליון שלכם עכשיו, תסלחו לי. כי למה? בעוד כמה חודשים, שוב ישבו.

למה כמה חודשים, זה יקרה בעוד שבוע-שבועיים.

כיוון שרוב היושבים כאן הם גברים, אדבר על הפרוסטטה. כשלגבר יש פרוסטטה במקום לעשות לו ניתוח, שמים לו קטטר, אבל הבעיה שלו לא נפתרת. זה בדיוק אותו הדבר. רבותי, אני חוזרת על הדברים כל שנה. אומרים יש לנו רפואה לתפארת מדינת ישראל ולתפארת העולם, אנחנו לא מזלזלים ברמת הרפואה שיש לנו. אבל אם באים ואומרים, רבותי, אין לנו כסף, אנחנו רוצים לתת כמו בזנזיבר, אז תקומו ותגידו, דיאליזה – עד גיל 40, עם עיניים כחולות ובלונדיני. לא מנשימים חולים במצב כזה או לא עושים ניתוחי מעקפים. אז בבקשה, שיגידו לא עושים מעקפים, לא עושים את זה, ולא עושים את זה.

לפי דעתי אסור לקחת את ה-100 מליון כי זה לא פותר את הבעיות. אני רוצה שיוציאו לי את החולים מהפרוזדורים. אני באמת רוצה ייעול של המערכת. מה זה ייעול של המערכת? עוד קומה, ועוד קומה, ועכשיו קיץ וכל המחלקות מלאות. אני רוצה שייעלו את המערכת. בבקשה, תוציאו את החולים מהפרוזדורים, תנו כבוד לאנשים, תנו להם טיפול כמו שצריך. אבל אי-אפשר גם להעמיס וגם להגיד כל פעם, תקחו, תקחו, תקחו.

רבותי, אם אני מצלצלת בטלפון ולא מחייבים אותי נכון, לא קורה שום דבר. אבל במערכת הבריאות, כשאתה טועה, בן אדם נכנס על שתי רגליו, והוא הולך לפתלוגיה, כי זה הסוף שעלול להיות, על טעות משלמים. ויש דברים שלא כסף ולא שום דבר מחזירים חזרה, כי מדובר בחיי אדם. אז אני חושבת שהרצינות חייבת להיות יותר לזה. ברגע שתקבלו את ה-100 מליון, אני אומרת לכם, לא תקבלו כלום.

תודה.

פרופ' שוקי שמר, מקופת חולים מכבי, בבקשה.

הסקירה של מנכ"ל משרד הבריאות היתה יוצאת מהכלל, וד"ר פטרבורג ואחרים. אדוני היושב ראש, זה אחד הדיונים הכי רציניים שהשתתפתי בהם בשנים האחרונות, ואחד הדברים המדהימים זה הקונסנסוס שקם כאן. הדיון הזה נערך בצל המצב הבטחוני, ודווקא בשל המצב הזה, צריך להגביר את תחושת הבטחון של אזרחי ישראל.

אני רוצה לומר לך שאם בשנים האחרונות, כאשר באנו למשרד האוצר ולראשי ממשלה - ולי היו מספר שיחות גם עם שרי אוצר וגם עם ראשי ממשלה - אמרו, תחכו, תהיה צמיחה ואנחנו רוצים להשקיע בתשתית. אני חושב שהגיע הזמן להכיר ולהכריז על מערכת הבריאות ועל חיי אדם כתשתית. תשתיות זה רק כבישים ודברים אחרים? חיי אדם זה גם תשתית.

אני רוצה שנפתח את הפרוטוקול של הישיבה הזאת בעוד חמש שנים, נראה מה קרה במערכת הבריאות משנת 2000? אנחנו נראה שבתשתית הכי חשובה שלנו, ולפי כל מדדי הבריאות שאנחנו מדברים עליהם, תוחלת חיים ומדדים אחרים, אנחנו נראה ירידה ונגיסה, ואת הדבר הזה צריך להביא לידיעת כל חברי בית המחוקקים. קופות חולים פועלות לפי חוק, אזרחי ישראל מקבלים הכל לפי חוק, אנחנו אמנם מגדילים את הגרעון, אנחנו לא משלמים לבתי החולים, אבל אזרחי ישראל מקבלים הכל.

אמר פרופ' רווח שיש מצבים שבלית ברירה לא נותנים תרופות כאלה ואחרות שצריך לתת.

אז אני רוצה להשיב לזה, חוק ביטוח בריאות ממלכתי חל על קופות החולים, הוא לא חל על בתי החולים. קופות החולים, על פי חוק, נותנות את כל התרופות לחולים. לא רק זאת, כאשר יש בעיה שאיזה שהוא טיפול לא ניתן בבית החולים, יש קשר, מנכ"ל קופה עוסק ישירות מול מנהל בית חולים כדי לפתור את הבעיה הפרטנית של החולה. בוודאי כשאתה מסתכל על כלל המערכת.

מה אדוני ממליץ? שבתי חולים שלא יוכלו לתת תרופות ישלחו את החולים לקופות החולים כדי שיקבלו שם את הטיפול והתרופות?

חס וחלילה. להיפך, אני מחזק את ידך בגישה, אני בא ואומר, גם קידום בריאות וגם חינוך בריאות, וגם מניעה, בסופו של דבר אלה דברים שמצילים חיים. מה שאמר ד"ר פטרבורג זה ברמה הטכנית ועל פי חוק. וכמו שאומרת כאן אילנה, אני לגמרי מסכים. אם הממשלה, אם הכנסת, רוצות, אפשר גם להוריד ממערכת הבריאות מיליארד שקלים, שני מיליארד שקלים, כמה שאתם רוצים, רק שהממשלה תבוא ותוריד חלק מאותן טכנלוגיות מהסל, כמו שזה קיים במדינות אחרות, אז לא רוצים דיאליזה, לא תהיה דיאליזה, לא רוצים מעקפים – לא יהיו מעקפים.

לכן, אני מחזק כאן את כל מי שדיבר עד עכשיו, אני חושב שהכיוון נכון, עצם העובדה שאין כאן התלהמות ויש פה דיון לגופו של ענין בלי שיש פה מאבקים בין הקופות, היום הקופות ובתי החולים אחד הם. יחד עם זאת צריך לזכור וכדאי שמכאן תצא הקריאה, שחיי אדם והשקעה בחיי אדם גם היא תשתית לאומית, אז כאשר המוסד נותן משאבים להעמקת תשתיות, בואו נעמיד את חיי האדם גם כתשתית לאומית, ואם רוצים להוריד את תוחלת החיים בישראל, זה ענין של החלטה. אני חושב שצריך להעמיק ולהאריך את תוחלת החיים בישראל.

תודה רבה.

ד"ר יורם בלשר, יושב ראש ההסתדרות הרפואית בישראל, בבקשה.

בעצם, אנחנו כאן בתסריט ידוע מראש. כמו שאמרו הדוברים לפני, אנחנו יושבים כאן בישיבות רבות וארוכות שבהן בהתחלה עוד הציגו נתונים, כל אחד סיפר למה נוצר המשבר, איך נוצר המשבר וכו', היום, תשים לב, חוץ מאשר מנכ"ל של משרד הבריאות, שסיכם את זה בצורה הכי טובה, אחרים לא מציגים נתונים, כי אין מה להציג את הנתונים.

יושבים כאן סביב השולחן אנשים היותר מקצועיים במערכת הבריאות שהציגו את הנתונים. כבוד היושב ראש, אתה עמדת בראש ועדה פרלמנטרית שהפיקה דו"ח רציני ביותר שמנתח את הבעיות של המערכת ומציע פתרונות, אבל יש התעלמות מכל הסיפור הזה. יש התעלמות מכל אנשי המקצוע, אז מאחר והשיטה הפרלמנטרית שלנו היא אולי הטובה ביותר שקיימת, לפחות מפי חלק מהאנשים, אז משהו אחר להחליט כאן.

השאלה מה לקוי? ניקח לדוגמה את השנים מ-1995, מאז שחוקק חוק ביטוח בריאות ממלכתי, היו כמה וכמה שרי אוצר. האם אפשר לשער שכל שרי האוצר, מכל הקשת הפוליטית, היו בדעה אחת, כולם אותו דבר? וכולם המשיכו את היחס הבוטה והמזלזל במערכת הבריאות? מסתבר שזה לא כך.

מה אפשר ללמוד מזה? הרי שרי האוצר לא כולם מיקשה אחת, לכל אחד יש את תפיסת העולם שלו וכו', מי שקובע בעצם את דמותה של מערכת הבריאות זה לא שרי האוצר. לצערי הגדול, אלה פקידים באגף התקציבים שהכישורים שלהם והכושר שלהם להיכנס ולדעת את הבעיות האמיתיות של המערכת או שהם לא קיימים, או שמתעלמים מהבעיות האלה, וברור גם מדוע. משום שאימוץ גישה של תכנון לטווח ארוך, אימוץ גישה של טייס אוטומטי, פירושו של דבר איבוד כוח השליטה של הפקידים באוצר.

אומרים על פקידי האוצר, הם בסדר, הם לא אשמים, הם רק ממלאים את תפקידם. לדעתי, תפקידם גדול עליהם בהרבה מספרים. הם לא נותנים לעובדות לבלבל אותם, וכמו שעם ישראל יכול להיות שבשנה הבאה יפתח את הברז ולא יהיו מים, אנחנו מתריעים, חזור והתרע שאם לא יטפלו היום בבעיות של מערכת הבריאות, המצב יהיה הרבה הרבה יותר גרוע, והפתרונות אז לא יהיו בהישג יד.

אדוני היושב ראש, ציינת שאנחנו אלופי העולם, 29% מההוצאה הלאומית לבריאות באה מהכיס הפרטי של האזרחים, אז גם זאת תפיסת עולם. השאלה, אם בוועדה הזאת, בחדר הזה, ועדת העבודה הרווחה והבריאות, יכולה להשלים עם נתון כזה?

לדעתי, זו תהיה טעות לקחת את 100 מליון השקל האלה ולהרדים את המערכת, ובעוד שבועיים, בעוד עשרה ימים, נשב שוב כאן או במקום אחר. שר האוצר עשה אתמול סצנה בטלוויזיה, אז בפעם הבאה יהיה קשה להתמודד עם הענין הזה אחרי שכבר קיבלו 100 מליון שקל. לכן, לדעתי, צריך לפתור את הבעיה אחת ולתמיד מן השורש ולא להסתפק בפתרונות שווא.

תודה.

ד"ר רחל אדטו, ארגון מנהלי בתי החולים, בבקשה.

יש לי רק לברך על כל מה שנאמר כאן. אגיד רק משפט אחד. בכל דיון שנערך במרכז מערכת הבריאות, בבתי חולים ממשלתיים, צריכים להסתכל גם על הפן של בתי החולים הציבוריים. יש למדינת ישראל מספר בתי חולים ציבוריים, רק בעיר ירושלים יש 700 אלף תושבים, יש ארבעה בתי חולים: שתי הדסות, שערי צדק, וביקור חולים שמספקים את בתי החולים הציבוריים, את כל בריאותם של אזרחי ירושלים.

לכן, אני מבקשת שכל דיון שנעשה, נזכור את בתי החולים הציבוריים שמצבם לא יותר טוב ממצבם של בתי החולים הממשלתיים.

תודה.

אשר גולדשלגר, יושב ראש המיקרוביולוגים והביוכימאים בהסתדרות הכללית, בבקשה.

בעוד חודשיים החבורה המכובדת הזאת תשמע עוד קיטורים על מצב מערכת הבריאות. קודם כל צריכה לצאת מפה החלטה למאבק משותף של כולם. גם הוועדה המכובדת הזאת, גם ראשי מערכת הבריאות, גם ראשי העובדים, לצאת במאבק משותף לתביעה אולטימטיבית לנושא של הגדלת התקצוב למערכת הבריאות.

בתוך החבורה המכובדת הזאת יש גם כמה תתי-קבוצות. האינטרסים של הקופות זה לא האינטרסים של מנהלי בתי החולים הממשלתיים ולא הציבוריים. לקופות יש אינטרסים אחרים. למנהלי בתי החולים יש אינטרסים אחרים. למה קורה שבכל כמה חודשים אנחנו באים ומקטרים על המצב של המערכת?

במשפט הראשון אמרתי שפעם אחת צריך לצאת למאבק משותף. אבל אני אומר, בשניים שלושה סייגים, למה תמיד חוזרות הבעיות והן מתעצמות, בפרט כל פעם שצריך להעביר את חוק התקציב, ומי יודע מה מחכה לנו בחוק ההסדרים. אף אחד כאן לא נתן את דעתו לחוק ההסדרים שימיט עלינו אסון.

אני רוצה להגיד מלה לעובדים. גם העובדים משלמים את מחיר ההתייעלות במרכאות, של הצמצומים. מי נפגע? נפגעים העובדים. עם כל הכבוד, קשה מאוד להוריד את השירות, ולא צריך להוריד את השירות גם אם קשה, המערכת מקשה עוד יותר, אבל העובדים משלמים חלק מהמחיר. פוגעים בעובדים, מורידים הכנסות, מורידים שכר, ואתה צריך לזכור שבקרנות המחקר מועסקים עובדים, בחלקם בתנאים לא תנאים. צריך לזכור שבקרנות המחקר בבתי חולים עובדים אנשים בתנאים לא תנאים, לא כולם, בחלקם, וצריך גם את הבעיה הזאת לפתור. זו בעיה שלא מועלית, זו בעיה שכאילו כרגע היא לא רלבנטית.

יש לנו בעיה נוספת שמנהלי הקופות פה לא מתייחסים אליה, רבותי, יש ביטוחים משלימים, כולם רצים לביטוח המשלים לקבל את כל השירות הרפואי, ואחר כך אנחנו מתפלאים למה ברפואה הראשונית הציבור לא כל כך כועס בענין הזה.

תודה.

ד"ר יעקב פרבשטיין, מנהל בית חולים פוריה, בבקשה.

הבעיה שמתעוררת כאן היא, איך החברה שלנו רוצה להיראות. כי אם אנחנו מדברים על 29% השתתפות מהכיס הפרטי, צריך לראות כמה יכולים להשתתף בכיס הפרטי? ואם הרפואה הולכת לכיוון של ההפרטה או של הקפיטליזם, אז ברור שהפערים במתן הבריאות ילכו ויגדלו, ויווצרו בצורה קיצונית שתי אוכלוסיות, כאלה שיש להן נגישות לבריאות טובה וכאלה שאין להם. השאלה אם אנחנו רוצים ללכת בכיוון הזה.

תודה.

אתי פרץ, מזכ"לית העובדים הסוציאליים בהסתדרות הכללית, בבקשה.

אני רוצה לחדד את ענין ה-29%. כשמדובר ב-29% זה לא מתחלק באופן יחסי לפי היכולת וההכנסות והחוסן של הקבוצות. מדובר בתוספת שבדרך כלל נופלת על האוכלוסיות החלשות החולים והנכים שהם גם בעלי ההכנסות הנמוכות. יש אוכלוסיות שהמשמעות של 4% היא עשרות אחוזים תוספת בהוצאה השולית שהופכת לקריטית בהוצאות שלהם. ופה צריך לבדוק, כי אחת הבעיות של ממוצעים זה שהם קוברים ובולעים את הקצוות, ומטשטשים את הזעקה שמאחרי הנתונים האלה.

אדוני היושב ראש, קודם כל לפענח את המספר הזה והמשמעות שלו. ציינת דבר מאוד משמעותי, נקודת הזינוק היא ינואר 1995, המועד הקובע היה דצמבר 1993. אני מציעה אדוני היושב ראש, פעם אחת ולתמיד לקחת את המועד הקובע ולבחון אותו ימינה שמאלה, באחריות, בזכויות, במשתמע, של המדינה, של הקופות, של בתי החולים.

אני יושבת כאן בישיבה שנושא הבריאות עולה אצל יושב הראש לא כסדר יום טכני אלא כחלק מתפיסת עולמו. ואני אומרת לעצמי, אני יושבת ראש איגוד העובדים הסוציאליים, ניסינו לתקוף את זה בבג"ץ ונדחינו. אני פונה אליך אדוני היושב ראש, אתה יושב ראש ועדה נכבדה בכנסת ישראל, שיושב בצומת שרומסת חוק, אין מחלוקת שזו קבורת חמור של חוק וקבורה טיפין טיפין. האזרח ממשיך את החובה שלו כי אין לו ברירה, כי כבלו אותו, כי זו עבירה פלילית, והמדינה רומסת את כל האחריות שלה.

אז אני זורקת הכדור אליך ואומרת לך, תעזור לנו, כיושב ראש הוועדה, תמצא תרופה, אולי אתה תיגש לבג"ץ? אני לא יודעת. אני קוראת לך אדוני, כי החלק הזה של לבוא ולהגיד להפעיל שריר, אתה יודע שבחוק ההסדרים יש טריק ששמו החלוקה של הכנסת, יש כל מיני משאים ומתנים, ובאמת, גם אתה בשר ודם, ואתה עלול להיות במצב שתיאלץ לבלוע החלטה תקציבית שלא תוכל לעמוד בה ערכית, לא תהיה לך ברירה בסיטואציה פוליטית כזאת או אחרת.

אם תבחנו את ההצבעות שלי בתקציבים הקודמים, יכול להיות שהצבעתי עם תוספות תקציב שנראו לי, אבל סעיפי תקציב שלא נראו לי, תבעתי וקיבלתי אישור מהסיעה שלי להתנגד להם, ותבחנו זאת. כל הנושאים האנטי-חברתיים, כל נושאי הבריאות שלא עלו בקנה אחד עם השקפתי, הצבעתי נגדם, אני באופן אישי, כיושב ראש ועדה. אני לא יכול לשמש גם כיושב ראש ועדה מחד, ומאידך להצביע על דבר הפוך, אבל זו הפריבילגיה שיש לי כיושב ראש ועדה.

נכון, ולו הייתי ממשיכה את דברי ברצף, הייתי מייחסת לך התנהגות לא פופולרית, לא פופוליסטית ולא שגרתית בכנסת ישראל, אבל לפעמים איננה כוח שובר שוויון.

ולכן, אני קוראת לך, אדוני היושב ראש, לבחון אולי - - - משפטית כיושב ראש ועדת העבודה והרווחה, לעזור לכולנו כאן, אולי מהלך משותף. אני גם חברה במועצת הבריאות, מרבה רגליים עקר, מסורס מבחינת קבלת החלטות, ושם אני אומרת את הדברים. אולי שווה שנשנס מותניים ונלך במשותף.

והערה אחרונה, אני רוצה לפנות אליך, פרופ' שוקי שמר, היית מנכ"ל המשרד, היום אתה מנהל קופה, וגם אליך ד"ר פטרבורג, את המחיר משלמים חולים. משלמים בזה שציוד שבעבר לא מוחזר, ממוחזר היום. אני לא אומרת דברים תלושים, תן לי בבקשה לסיים.

זה ידע בעבודה סוציאלית?

אתם ציינתם, בצדק, שאתם עושים הכל שהמחיר של החולים יהיה מינימלי. אבל במצב תקציבי בלתי אפשרי, זה חייב לבוא על חשבון משהו, והמשהו, בשורה התחתונה, הוא סוג שירות.

את אומרת כאן דברים לא נכונים. אנחנו פועלים על - - ומגדילים את הגרעון. האזרח מקבל את הכל על חשבון גרעון גובר והולך.

אתי פרץ

אני מבקשת לבדוק את כל הדברים שאני אומרת ולהוקיע אותי אם אני לא מדייקת. הפער בין ההתמודדות הבלתי אפשרית שבה נמצאות הקופות והגרעון שנבלע, הרי גם הגרעון לא מכסה את הצרכים השוטפים. אז יש חולים שמשוחררים לפני הזמן, ולפני הזמן זה נזק, ולחלק מהם זה מוות זוחל, כי זה אבחון לא נכון. לחלק מהם זה נזקים עקיפים שלא היו קורים, דרך אגב, זה גם נטל על שירותי הרווחה והקהילה שלא תמיד ערוכה לספוג חלק מהדברים האלה.

הדברים שאמר פרופ' רווח, באומץ רב, לא באו לתקוף את מה שנאמר פה כשקר על ידי אחרים. אני באה ואומרת שמה שרואים משם, אדוני מנהל הקופה, לא רואים מכאן, החולה הפרטי. יש חולים שמשלמים מחיר.

תודה.

ד"ר אלישע בר-טוב מההסתדרות הרפואית, בבקשה.

כפי שאמרו כבר ותיקים, מדי שנה אנחנו רואים את הבעיה, והיא רק הולכת ומחריפה. הפערים בין מה שנדרש למערכת לבין הגרעון שהולך ומצטבר, גדלים כל שנה. בנקודה מסויימת המערכת שהוקמה צריכה להגיד - - - המערכת הזאת, כפי שהיא מתפקדת, יש בה כשל מובנה שלא מצליח להתגבר על העובדה שהגרעון במערכת הולך וגדל מדי שנה בשנה, וצריך להסיק מסקנות. כאשר אומרים המערכת שנועדה לתקן, כולל הפעילות של הוועדה הזאת, לא מצליחה להתמודד עם זה.

ואני אומר לכם, פה צריך לחשוב בצורה דרסטית או שהוועדה הנכבדה יושבת ובודקת את הכלים המערכתיים והחוקיים שיש בידה כדי לתקן חד וחלק ובאופן יסודי את הכשל הזה של המערכת, או שהיא מגיעה למסקנה שאין בידה את הפתרון במערכת הכללים הזאת ויכול להיות שאנחנו צריכים להגיד, רבותי, כדי שאזרח במדינת ישראל יקבל את השירות הרפואי המיטבי, יכול להיות שאנחנו צריכים לשבור את הכלים ולהתחיל מחדש. כל אחד יכול לעשות סצנריו שהוא רוצה, זה יכול להיות הסצנריו שהאוצר רוצה, ביטולו של חוק ביטוח בריאות ממלכתי, יכול להיות אלף ואחת צורות אחרות, אבל חייבים לבדוק אם יש לוועדה את הכלים או אין בידי הוועדה את הכלים.

נקודה נוספת לכל מי שחשב שיקצצו לרופאים בזמן שלאחרים לא יקצצו, אני רוצה פה להודיע חד-משמעית, לא יקצצו לרופאים תקן אחד, ולאוצר אני מודיע, וגם לא נשבות. תודה רבה.

תודה רבה.

מר שלמה בן-יונה, מאיגוד צרכני בריאות, בבקשה.

אני מדבר בשם החולים, בעצם בשם האזרחים שכל אחד יכול להיות מחר חולה. האזרחים במדינת ישראל לא משלמים עבור שום שירות, רק לשירות אחד, שירותי הבריאות. זה הדבר היחידי שאנחנו משלמים מס, מס בריאות, ובעד מס הבריאות הזה אנחנו לא מוכנים לשמוע - - - שמישהו יודיע בטלוויזיה, יהיה זה שר זה או שר אחר, שלא תבואו לבתי חולים, כאשר אנחנו משלמים. זה דומה מאוד לזה שאני קונה בחנות, אני משלם, ואחר כך אומרים, סליחה, אבל הסחורה איננה, ולא מחזירים את הכסף. ההיפך, מהכסף שאנחנו משלמים למס הבריאות, עוד לקחו שנה שעברה את התוספת. אנחנו הצענו להעלות את התקרה, למה בכלל תקרה? למה צריך להיות רחמים על השקלים של האנשים העשירים, כאשר כל האנשים העניים משלמים מהגרוש הראשון מס בריאות. אז אפשר להעלות את התקרה אבל לא לקחת את הכסף, את ה-850 מיליון שקלים שלקחו ממס הבריאות, בבקשה להחזיר. בבקשה להעלות עוד פעם את התקרה ולהחזיר את המס המקביל, מה שהיה פעם הבסיס הטוב של הבריאות.

ואז לא צריך טובה של שום ממשלה. תודה רבה אדוני.

אני מסכם את הדיון וקורא את הודעת הסיכום של הוועדה. בעקבות דיון שערכה היום בנושא קריסתה של מערכת הבריאות, ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, תובעת להפסיק לאלתר את ההפקרות והזלזול בחיי אדם הנעשים כבר שנים ארוכות על ידי האוצר בדרך שבה הוא מתקצב בחסר את מערכת הבריאות.

אזרחי ישראל המשלמים סכומים נכבדים, זכאים לשירותי בריאות, ולא להפקרות ולניהול החובבני של מימון מערכת הבריאות, כפי שקיים כיום על ידי האוצר.

הוועדה קיבלה נתון לפיו שיעור השתתפותו של הציבור במימון ההוצאה לבריאות עלה בשנים האחרונות מ-24% ל-29%, דבר שאין לו אח ורע בעולם.

יש לעצור עוד היום את תהליך ההתדרדרות והקריסה, שאם לא כן כבר בשבועות הקרובים נהיה עדים למניעת תרופות, להחמרת התחלואה ואף למוות בעקבות כך.

הוועדה לא תיתן ידה להמשך הזלזול בחיי אדם והפקרתם וקוראת לאוצר לגשת לפתרון ארוך טווח ושורשי, שהוא הפתרון היחיד האפשרי.

גם הסכום שהקצה האוצר, עליו נודע הבוקר, אפילו אינו מהווה, כפי שציין מנכ"ל משרד הבריאות "אקמול" בלבד, ולא תרופה ממשית, מדובר בעצם ב"כדור שינה" - כפי שהגדיר זאת מנכ"ל שירותי בריאות כללי - להרדמת המערכת בהבטחות.

יתר על כן, מנסיון העבר ידוע שגם כספים שמובטחים אינם מועברים למערכת הבריאות. הוועדה תובעת מהאוצר להעביר לאלתר לקופות החולים 400 מליון שקל שמהווים חובות שוטפים, עוד לפני שניגשים לדיון על התקציב.

הוועדה תובעת שלא יתקיים דיון בתקציב המדינה לפני דיון מעמיק בתקצוב מערכת הבריאות לטווח ארוך.

תודה רבה, הישיבה נעולה.

(הישיבה ננעלה בשעה 11:10)