_x000d_
_x000d_
העלייה החדה בשיעורי האבטלה._x000d_
גל פיטורין בצפון - הצעה לסדר היום של חה"כ דוד לוי. _x000d_
העלייה החדה בשיעורי האבטלה_x000d_
גל פיטורין בצפון




21
ועדת העבודה והרווחה
16/08/01

פרוטוקולים/עבודה/3743
ירושלים, כ"ד באלול, תשס"א
12 בספטמבר, 2001

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי




פרוטוקול מס' 363

מישיבת ועדת העבודה והרווחה
שהתקיימה ביום חמישי, כ"ז באב התשס"א, 16.8.2001, שעה 09:00

חברי הוועדה: דוד טל – היו"ר
אילן גילאון
דוד לוי
חיים כץ
מרדכי משעני
עמיר פרץ
איוב קרא

שר העבודה והרווחה שלמה בניזרי
יצחק חזן – מנכ"ל משרד העבודה והרווחה
אשר שמואלי – יו"ר ההסתדרות במרחב גליל מערבי
משה תורג'מן – ועד פרוטרום
מיכאל סראל – אגף התקציבים
אהרן אוחיון – קואליציה למשפחות חד-הוריות
ברכה ארג'נאני – יו"ר ארגון לזכויות הדיור
ברוך שליט
אהוד דר
חיים פיטוסי – דובר המוסד לביטוח לאומי
אבי צרפתי – המוסד לביטוח לאומי
חיים מלר - ועד עובדי "שמן"
אמיר פוקס – מחוייבות, מוקד זכויות מובטלים
תמי מולד – מחוייבות, מוקד זכויות מובטלים
חיה נוח – שתי"ל
אבי עובדיה
משה סביון
איתי סבירסקי – האגודה לזכויות האזרח
יעקב איש-שלום – משרד העבודה והרווחה
שלמה יצחקי – משרד העבודה והרווחה
רון בר-יוסף – משרד העבודה והרווחה
חיים מלול – טמבור
עדינה פורת – טמבור
לזמי שמעון – טמבור
ויקטור כהנא – קואליציה למשפחות חד-הוריות ויו"ר "יחד"
נטליה גיטלמן – רכזת פרוייקטים של אלח"ה
רויטל ברבש – יועצת ארגונית, אלח"ה
בארי הולצין

שירלי אברמי

שולמית לחוביצקי

העלייה החדה בשיעורי האבטלה.
גל פיטורין בצפון – הצעה לסדר היום של חה"כ דוד לוי.
העלייה החדה בשיעורי האבטלה
גל פיטורין בצפון

אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת העבודה והרווחה. אני חושב שהכתובת לגבי האבטלה היתה על הקיר כבר הרבה מאד זמן. בוועדה הזאת דנו בה הרבה מאד פעמים. חזרנו, הדגשנו והזכרנו את הנושא וכל פעם שנסגר מפעל אנחנו מתריעים לגבי המפעל שנסגר. אנחנו תמיד תובעים ומבקשים שהממשלה תגלה מעורבות טרם קריסתו של מפעל כזה או אחר. לצערי, מה שקורה היום הוא שרק לאחר שמפעלים קורסים, רק אז בחלק מהמקרים הממשלה נכנסת לעובי הקורה כדי לנסות לראות אם אפשר להציל משהו. ברוב המקרים זה כבר מאוחר מדי, כי אנשים קיבלו מכתבי פיטורין, הם כבר נזרקים אל מחוץ למעגל העובדים, הם נזרקים אל מעגל האבטלה ומתחילה להם קריירה חדשה כמובטלים.

אני מצר מאד על כך שאנשי האוצר ושרים שונים מזכירים פעם אחר פעם את המובטלים ובעצם מאשימים אותם ולא את האבטלה. אני רוצה להזכיר לכולנו, ובמיוחד לאנשי האוצר ולרשות המבצעת, שהעובדים כולם משלמים פרמיה בגין דמי האבטלה. כלומר, דמי האבטלה הם לא טובה והם לא הכסף של אף לא אחד באוצר. זה כסף של העובדים. זה ביטוח כמו כל ביטוח אחר. זה כמו שאני מניח שיש אנשים שמבטחים את רכבם בביטוח כזה או אחר ומשלמים פרמיה, ואם קורה להם, חס וחלילה, או לרכבם משהו הם מקבלים את דמי הביטוח. אלה אותם דמי ביטוח. אני מאד מבקש שאנשי האוצר, פקידיו הבכירים והפחות בכירים, המוכשרים מאד, יגלו בנושא הזה רגישות יותר גדולה ממה שהם מגלים. הם רואים תמיד יותר ויותר את הגרוש והם לא רואים את הבן-אדם, מה עוד שכפי שאמרתי הכסף הוא לא שלכם. חד-משמעית הוא לא שלכם. אני פונה כרגע אל האוצר.

בעבר היו זמנים שבאותו ענף שאנחנו מדברים עליו, ענף האבטלה, הצטברו הרבה מאות מיליוני שקלים, אם לא מיליארדי שקלים. אתם זוכרים זאת היטב. מה לעשות? המצב השתנה. כשהיו הרבה מאד מיליוני שקלים, ואולי מיליארדי שקלים, אני לא יודע אם לא העבירו את הכספים מענף לענף ולא השתמשו בכספים הללו למטרות חיוביות אחרות. אבל אי-אפשר כל הזמן להאשים את המובטלים בכך שהם גוזלים את הכסף הזה.

עובדים רבים מובטלים ואתם תמשיכו בכל הדיונים שלכם. תגידו מהו היקף העובדים המובטלים.

כולם עובדים עלינו. איפה הייתם כולכם כשהמפעלים נסגרו? כמה פעמים הייתי אצלכם? מישהו עשה משהו?

לכן, אני מאד מבקש מאנשי האוצר להפסיק להאשים את המובטלים. את דמי האבטלה הם מקבלים בזכות ולא בחסד. אחד הקריטריונים לאורך כל הדרך הוא קריטריון שאולי יש בו איזשהו טעם, אך לדעתי הוא מוגזם מאד, משום שהתפיסה היא שכל המובטלים הם שקרנים, רמאים וגוזלים את כספי המדינה. אם יש כאלה, וכנראה שיש כאלה, אני רוצה לקוות שהם רק בשוליים. אם יש קצת יותר – אזי התפקיד של הרשות המבצעת הוא לאכוף את החוק ולבדוק. אם יש מישהו שמרמה – אתם מכירים את הדרך, אתם מכירים את הכתובת. אתם יודעים לעשות את הדברים בהרבה מאד מקרים ותעשו זאת גם במקרה הזה.

אני חושב שהממשלה צריכה לומר היום יותר מתמיד מה היא רוצה. האם היא רוצה כלכלה חופשית, לפרוץ את כל הסכרים, להוריד את כל ההיטלים, ולגרום לכך שהשוק יוצף בכל מיני מוצרים וטובין כאלה ואחרים, שיגרמו בסופו של דבר לסגירת מפעלים, כמו מפעל קרית הפלדה למשל? לאחר שמפעל קרית הפלדה ייסגר סביר מאד להניח שבתורכיה יעלו את המחירים ולנו לא תישאר ברירה אלא לקנות את אותה תוצרת שקנינו כאילו בזול בכספים מאד גדולים ובמחירים יקרים יותר. בעצם הפסדנו בכך מפעל שלם וגם אם נרצה לשקם אותו ולהחזירו בחזרה, ייקשה עלינו מאד הדבר.

אני חושב שהמיתון הזה יילך ויגבר, יילך ויעמיק, אם הממשלה לא תיכנס לתכנית חירום לאומית בנושא האבטלה. היא עלולה למצוא עצמה בשעת חירום, משום שבסופו של דבר הנושא הוא נושא חברתי טעון. אם רוצים לחזור למראות ואדי סאליב ולימי הפנתרים השחורים – ואני לא חושב שהממשלה רוצה בכך, והיא גם לא צריכה את זה בימים האלה – צריך פשוט להמשיך באותה מדיניות.

פעמים הזכירו לי, כשהמדיניות הכלכלית הצליחה, את התרומה הנכבדה של פקידי האוצר למצב ולתוצאה. באותה מידה אפשר היום להפנות אצבע מאשימה כלפי האוצר, משרד העבודה ומשרד התעשייה והמסחר, שלא עושים מספיק ביחד עבודה משותפת, כדי לדאוג לכך שהדברים הללו לא יקרו. לא נעשה די כדי שמשרד התעשייה והמסחר ייצור יותר מקומות עבודה. אפשר בצורה כזאת או אחרת לא להוריד את המכסים, דבר שמציף את השוק בכל מיני טובין. אני שומע עכשיו שרוצים גם להוריד את ההיטל על יינות. אין לנו הרבה יקבים בארץ ויין הוא אולי לא מי יודע מה איזה מצרך חשוב. אבל גם במקרה הזה אם יורידו היטלים, אין שום ספק לאן הדבר יחתור ואין לי שום ספק שבצורה כזאת או אחרת יפטרו אנשים גם בתחום הזה.

הבוקר קיבלתי טלפון בו נאמר לי שפיקוד העורף ביקש כ-70 מיליון שקל מהאוצר. הם מזכירים שהעורף עדיין לא מוכן למלחמה, בכלל לא מוכן למלחמה. כרגע העניין נעצר באוצר. אין שום ספק שאם הכסף הזה לא יוקצה למילוי צרכים חיוניים כאלה, המפעלים שאמורים לייצר ערכות כאלה ואחרות יצטרכו להיסגר ולפטר אנשים. שני מפעלים כבר הודיעו – אחד עם 60 עובדים ואחד עם 120 עובדים – שהם הולכים לפטר עובדים. זה מה שיקרה. עובדים אלה ייכנסו למעגל המובטלים.

אנחנו לא צריכים להיות מופתעים מזה שמספר המובטלים הולך וגדל, משום שאני חושב שהתהליך שאנחנו נמצאים בו והגישה של אנשי האוצר, של משרד העבודה ושל התמ"ס מביאה אותנו לכך.

אני רוצה להתייחס במילה אחת לגבי תכנית ויסקונסין. ביקשתי משר העבודה לדון כאן בוועדה בתכנית ויסקונסין טרם פרסומה. נקבעה ישיבה ולאחר מכן היא נדחתה. אמרו לי שכרגע לא מתכוונים עדיין לבצע את התכנית. אבל כשמדובר בתכנית ויסקונסין אני רוצה להזהיר. קראתי את התכנית ולמדתי מה זה תכנית ויסקונסין, מה היה שם ומה רוצים לעשות פה. אני מאד חושש שהמודל שרוצים ליישם פה לא יהיה ישים פה. אני לא רואה מישהו מאיתנו שיוכל להסתכל בעיניים של האנשים, שאחרי שהם עברו את כל הראיונות, את כל הסידורים והכל, הם יגיעו למצב כזה שאפילו את הבטחת ההכנסה שיש להם היום הם לא יקבלו. זה דבר שאני לא מעלה אותו על הדעת.

אנחנו עוברים מצב מסויים. המצב הזה לא חדש לנו. כפי שאמרתי, בוועדה הזאת כבר דנו בנושאים האלה. דנו, למשל, בנושא התיירות. ביקשנו שיעשו את ההכשרות המקצועיות במסגרת כפי שניתנה ואופשרה בתחילה על-ידי האוצר. בשלב מסויים האוצר אפילו עצר את העניין הזה ולא איפשר להמשיך עם זה. היום נוצר מצב כזה שאנחנו כבר לא מדברים על פיטורי עובדים מהשורות האחרונות. אנחנו מדברים כבר על פקידות בכירה ועל מנכ"לים בבתי המלון שמפוטרים.

עם כל הכבוד לכל תכניות ההשלמה של ההשכלה למיניהן, הפתרון האמיתי לאבטלה היה ונשאר עבודה ומקומות עבודה. בתקופה של מיתון וסגירת מפעלים אנו חייבים למצוא פתרון יצירתי, שיהווה לא רק פתרון זמני בזמן שהותו של המובטל בתכנית להכשרה מקצועית, או להשלמת השכלה, אלא יש להתייחס לפתרון אמיתי ולטווח ארוך.

שנית, לא מדובר כאן על האבטלה כעל בעיית שוליים, כעל בעיית הפריפריה. כפי שאמרתי קודם, כאשר מנכ"ל של בית מלון, או פקיד בכיר, נאלצים לעזוב את תפקידם, עלינו לנטוש את הנימה המתנשאת במידה מסויימת שבה התייחסנו לבעיה עד כה.

כל אחד ואחד מהיושבים כאן צריך להבין שאין מדובר עוד בסוגייה תיאורטית, אלא במשהו שיכול לפגוע גם בו, או בה. לא ניתן להגיד: לי זה לא יקרה. זה כבר קורה, וקורה היום, רבותיי.

שלישית, כאמור, מדובר בבעיה שאינה קשורה רק לפועלים ולעובדים מבוגרים יותר, ששילובם מחדש בתעסוקה מהווה בעיה בפני עצמה. יש בעיה לנשים ולמפרנסים חד-הוריים. גם מי שהיה עד היום חסין מפני אבטלה חשוף היום והוא הופך להיות חשוף יותר ויותר.

לכן, אל לנו לסיים דיון זה בהצהרות על הצורך בהיערכות או בהרחבת התכנית להכשרה מקצועית. הכשרה מקצועית צריכה להיות מכוונת לתעסוקה ולא רק להוות תכנית להעברת הזמן של המובטלים. עלינו להיות יצירתיים הרבה יותר ולמצוא פתרונות שיתייחסו למאפיינים של התקופה הקשה בה אנו נמצאים, המשליכה על כל הענפים במשק.

אני שוב קורא כאן למשרדים הרלוונטיים, משרד ראש הממשלה, משרד האוצר, משרד התעשייה והמסחר, משרד העבודה והרווחה, שיחברו יחד, יתכנסו ויגישו איזו תכנית חירום, שאם לא כן באמת ניכנס לשעת חירום ואני מניח שהמראות שיראו לא יהיה מלבבים ביותר.

למה לא אמרתם את כל הדברים האלה כבר לפני שנתיים? איפה הייתם? חוץ מעמיר פרץ שקיבל אותנו, אף אחד לא רצה לשוחח איתנו. מה עשיתם לנו? איפה הייתם?

עשיתם לנו עוול. תתרמו, תעזרו ליזמים והם יפעילו את המפעל. 800 עובדים יכולים להיקלט במפעל הפלדה. אתם יושבים ועושים פה חישובים.

אדוני, אני מבקש ממך לשבת.

אני רוצה לפתוח את הדיון. חבר הכנסת דוד לוי, בבקשה.

אדוני היושב-ראש, חברי הוועדה, רבותיי נציגי המשרדים, נציגי עובדים, נציגי ארגוני עובדים. הדיון הזה מתקיים בכינוס פגרה מיוחדת בעקבות הצעה לסדר היום שיזמתי ביחד עם חבר הכנסת רן כהן, כדי לדון בסוגייה הנוראה הזאת, שהיום אפשר להגדיר אותה כאסון לאומי. לנוכח מימדיה של האבטלה המתפשטת, המתרחבת, המתמשכת, שקורבנותיה הם אנשים ומשמעותה פירוק המשק שלנו, אפשר להגדירה כאסון לאומי.

האמנתי שלישיבה הזאת יבואו נציגי הממשלה, שרים. אבל אותה תופעה חוזרת על עצמה.

אגב, כולם הוזמנו. שר האוצר, שרת התעשייה והמסחר ואחרים הוזמנו לישיבה.

בוודאי, אין לי ספק בכך. אני מדגיש זאת כדי להמחיש את הזלזול של הממשלה באנשים. זוהי המציאות העגומה. הממשלה היתה צריכה להתכנס לישיבות מיוחדות ולקבל החלטות נוכח הדרמה הזאת שמתמשכת. לצערי הרב, גם במליאת הכנסת – ואתה זוכר זאת, אדוני היושב-ראש – שולחן הממשלה היה יתום. לכן, אין מי שנותן תשובות.

חוץ מהשר אביטל.

על השר אביטל תמיד מטילים את העבודה המלוכלכת, ותסלחו לי על הביטוי הזה. אבל ראש הממשלה היה צריך להופיע. שר האוצר היה צריך להופיע. השרים הנוגעים בדבר היו צריכים להופיע. לאף אחד לא איכפת. מה שאיכפת היום זה איך הממשלה הזאת תשרוד ואיך השותפות הזאת לא תתפרק. אבל המשק מתפרק והחברה נהרסת. אנחנו עדים לטרגדיות נוראיות והעניין הזה הולך ומתרחב. אין היום 200,000 מובטלים היום, אדוני. מי ששמע את פרופסור זוסמן יכול לתאר לעצמו שהעניין הזה מגיע למימדים שהם אסון לאומי. הוא דיבר על 450,000 מובטלים. אני יודע, אני חי את הדרמה הזאת באיזור שלי ובארץ כולה.

חוץ ממילים אין הממשלה הזאת מתמודדת. היא איננה מגבשת תכנית, היא איננה מקיימת דיון והיא איננה לומדת תכניות שהוגשו לה על-ידי אנשי משק וכלכלה. הכל נמצא במגירות. נדמה שבמקום שהשרים יעסקו בעניינים האמיתיים האלה, הנוראיים האלה, הפכו לחברי המטה הכללי של צה"ל. כל אחד עם פסוקו של יום בעניין הביטחוני ובעניין המדיני, וכל אחד גאון, אבל למובטל אין אל מי לפנות ואין לו מזור.

ענפים שלמים קורסים. ענף הבנייה עובר את המשבר הגדול ביותר בתולדותיו, ואני יודע במה מדובר. מי שיודע מה זה ענף הבניין יודע שסביבו מצוי הכל. הלא יש כאלה שמדברים ולא יודעים מה זה. כל המקצועות סביב הענף הזה נפגעו. הוא נמצא "על הפנים" והוא מתפרק.

בתעשייה יש משבר אמיתי. מפעלים נסגרים. אין למי לפנות. הקורבנות הם הפועלים אשר נתנו את שנות חייהם היפות. מי שלא ראה פועל במפעל לתפארת כמו "קרית הפלדה" בוכה, לא ראה מצוקה בחייו. אלה אנשים שרוצים לחיות מיגיע כפיהם, מזיעתם ולקיים את משפחותיהם בכבוד.

היום יש בגליל משבר נורא שמאיים ושבעקבותיו צעירים רבים עוזבים עכשיו. מפעלים נסגרו ונסגרים עוד מפעלים. זה לא רק בגליל, אבל אני מצביע על הגליל.

אין אפילו ניסיון להקים משהו לסיוע למפעלים שנמצאים במצוקה. אנחנו מייבאים אבטלה, אדוני היושב-ראש. המשק מוצף בתוצרת לא ישראלית. ספסרים עושים הון. פועלים של התעשייה שלנו נזרקים לרחוב. אנחנו בעצם דואגים לעבודה בתאילנד, בסין, בפיליפינים, בתורכיה ובכל מקום. אולם אצלנו הכל מתמוטט. מתפרק הכל.

מדברים איתי אנשים על כך שהם קונים מוצר מסויים שמייבאים אותו בסיטונות, ואין עין ואין פיקוח, הכל מותר. מוכרים חולצה ב-5 שקלים, ב-10 שקלים. זו רק דוגמא. אבל זה קיים בכל התחומים. הלבידים אצלנו התמוטטו. מפעלים רציניים שחשבנו שהם שיא הפאר שלנו מתפרקים לעיני כל ולאף אחד לא איכפת. המדינה הזאת הולכת לאבדון. אדוני, אני זועק את הדברים ממר נפשי. אני יודע מה קורה. אני יודע מה יקרה. כאשר יתפרץ הסכר ירוצו לכבות את הדברים במים שאין בנמצא. אבל בינתיים אנשים נמצאים במשבר כלכלי ובמצוקה נוראה. יש להם מחוייבויות, יש להם משכנתאות לשלם ויש להם הוצאות חינוך בגין הילדים שלהם. יש להם הוצאות בכל תחום. מי יענה? היום, לנוכח האדישות הזאת של הממשלה, אפשר לומר: מי לא מענה באטימות ובהתעלמות הזאת? וכל אחד מופיע ונותן לנו תיאורים.

דרושה מדיניות ברורה לשיקום לאומי, להצלה בעוד מועד, אדוני היושב-ראש. זה לא איזה מפעל אחד שצריך לתת לו זריקת פניצילין או אקמול. המשק כולו מתפרק. בחודש אחד 20,000 אנשים פוטרו מעבודתם. בחודשים האחרונים פוטרו רק בגליל 4,000 עובדים מהתעשייה בלבד. הכל מתפרק והממשלה מגלגלת עיניים ולא מטפלת בדברים, אדוני היושב-ראש. האמן לי.

אינני נוהג להחרים, אבל לנוכח המצב הנורא הזה ולנוכח העובדה ששרים לא באו לישיבה הזאת היית צריך לסגור את הישיבה הזאת כמחאה. אל מי אנחנו מדברים? אל מי נדבר? אל עצמנו? בינינו לבין עצמנו?

אנשים מצויים במצוקה. זה לא פלא שהכל בוער היום. הרשויות המקומיות עומדות לפני לחץ וזרם איום ונורא. שירותי הרווחה מתמוטטים. לשכות העבודה כבר לא יכולות לעמוד אל מול הזרם ואל מול הזעם. האם הממשלה מחכה עד שתהיה תבערה? האם רוצים לחזור אל אותן השנים שחשבנו שהן חלפו ולא ישובו עוד? יד איש באחיו. יש פערים חברתיים. חוזרים אל הימים השחורים. אנשים במר גורלם סולדים מן המסודרים ומסתכלים סביבם. מי יהיה אחראי על הילדים שלהם? איך יגדלו הילדים שלהם? איזה דור יהיה בארץ הזאת? אני שומע ואני יודע שצעירים רבים עוזבים את המדינה.

ובמה עוסקת הממשלה? היא עוסקת בעצמה, איך לשרוד בשותפות הקיימת, היא משחקת במשחק של מחבואים, איך אחד יסדר את השני ובלבד שיושבים ליד השני, ביחד. זה דבר נוראי, שעוד לא היה כדוגמתו. היו משברים וממשלות התכנסו והגיעו לעסקאות חבילה, להיחלצות של כל הגורמים במשק, בפעולת SOS. אתה בוודאי זוכר זאת, עמיר. אבל פה לא קורה כלום. יש אדישות נוראה.

לצד זה, אדוני היושב-ראש, יש חברה שמתענה. אנשים שהיו החלוצים של המדינה הזאת בתעשייה ובאיזורי פיתוח נשכחים. היום עוד מעט אתה תשמע את הפתרון של הממשלה, ואגב יש לה את הסיסמה הזאת שאפילו לא למדו אותה. הפתרון הוא דרך תשתיות וחינוך. תשתיות וחינוך, עד שיגדל הנער. ומה יהיה איתו? ואם הוא יגדל בכלל. מה גם שבחינוך מקצצים. שולחים אנשים להכשרה מקצועית. הם יוצאים מהסטטיסטיקה כמובטלים והם יוצאים מההכשרה המקצועית כמובטלים עם תעודה. זה הרי לא ייאמן. זה חלם.

מה עם האקדמאים?

זה נכון גם לגבי האקדמאים. האבטלה שם היא כבר כמעט 20%. אני יודע את הדברים. אנחנו לא ממציאים פה דברים.

אדוני היושב-ראש, אני יודע את הרגישות שלך. אבל אם אתה רוצה באמת להביא לכך שהוועדה הזאת תהיה הגורם אשר ידחף את הממשלה להתמודד עם הבעיה בעוד מועד, שהיא אסון, תדרוש על-פי סמכותך ששרים יבואו לכאן. אנחנו רוצים את נציגי הממשלה, את השרים המופקדים על הנושא. מוטלת עלינו אחריות לעמוד על הדיסצפלינה הזאת.

ליושב-ראש ועדת הביקורת יש פריבילגיה של צו הבאה. עמדתי על העניין הזה וביקשתי שכל שר מהשרים יגיע לישיבה.

איפה צחי הנגבי? הוא מוציא לנו צו סגירה. אנחנו ביקשנו הטבות? ביקשנו משהו? ביקשנו רק לעבוד. זה הכל. יש לי 10 ילדים. אני צריך לפרנס 12 נפשות. זה מעניין מישהו?

לכן, לנוכח המצב הנורא הזה לא הייתי רוצה שנצא אחר-כך עם איזה נייר של המלצות הוועדה. לא נתרום בכך שום דבר. זה יתווסף לאוסף הקלסרים של החלטות ועדות הכנסת. צריך לעמוד כאן אל מול השרים ולקבל תשובות. לדעתי, תקבל פה תמיכה מכל הנמצאים וגם מכל אלה שלא נמצאים פה, כי העניין הזה דורש ממש מאבק. אין ברירה. כשהעניין מגיע להתמוטטות, לפת לחם, לאובדן הכבוד, להרס התא המשפחתי, להפקרת איזורים וציבורים שלמים, דרושה כאן פעולה בלתי-שגרתית, למרות שאמרת שאין לך את אותה סמכות שיש ליושב-ראש ועדת הביקורת. הסמכות הזאת היא סמכות מוסרית ממדרגה ראשונה. בציבור מחכים למי שירים את הדגל הזה, ויש לעשות, ולא רק כדי לצאת ידי חובה.

אם הממשלה לא תעשה זאת ובמהרה, אנחנו נעמוד מול תבערה. אני מודה לך, אדוני היושב-ראש.

אני רוצה להגיד רק מילה אחת. באתי עכשיו מביתו של ראש הממשלה. אני יושב שם עם ילדים, עם מובטלים, עם נכים. אנחנו יושבים ונשרפים בחום מול הבית של ראש הממשלה, והוא לא בא לפה. כולם ביחד צריכים להגיד שאתם נגד התקציב. כולכם ביחד צריכים לא להסכים לו. אין להסכים לשחיתות הזאת שקוראת פה. אתם מדברים על נקודה אחת? אני מדבר על כך שיש ילדים שאין להם מה לאכול. אני מדבר על זה שאנשים מאבדים את השפיות. מה נשאר לנו? להיזרק לרחובות? לעלות על המימסד? למי נשאר לנו להאמין? לעצמנו? שניקח את החוק לידיים כדי להביא אוכל וכדי להביא עבודה?

תודה. חבר הכנסת אילן גילאון, בבקשה.

אדוני היושב-ראש, אני רוצה לומר לך שלא הייתי בטוח אם אני צריך להגיע לדיון הזה, כי הדיונים האלה הופכים לוונטילציה של מצב. עדיין, חבר הכנסת דוד לוי, זה בכלל לא היה איכפת לי ששולחן הממשלה יתום אילו היו מקבלים את ההחלטות שצריך לקבל.

אדוני היושב-ראש, יש מדיניות, שאני לא יודע אם קוראים לה הדלת המסתובבת, או "נחום תקום", או קרוסלה. זה בכלל לא משנה. אני רוצה לתת לך דוגמא. אני חושב שכשיש מחסור בעבודה לבני אדם יש שני אחראים לעניין הזה. רק שניים יכולים להיות אחראים לעניין הזה. אחד מהם הוא אולי הבן-אדם, אבל השני הוא נציג הממשלה, שר העבודה והרווחה. לכן, השאלה המרכזית היא לא את מי הממשלה מאשימה, את המובטלים או את האבטלה, כי התפקיד של הממשלה הוא לא להאשים לא את המובטלים ולא את האבטלה, אלא לתת מקומות עבודה, כי זאת האחריות שלה. בחודשיים האחרונים נתנו עוד 7,000 אשרות לעבודה זרה.

חבר הכנסת גילאון, אני רוצה לתקן משהו, ולא רק בגלל ששר העבודה והרווחה הוא בן סיעתי. מי שאמון על יצירת מקומות תעסוקה זה משרד המסחר והתעשייה.

What ever.

יש את משרד העבודה ואת לשכת התעסוקה, אבל לשכת התעסוקה באה כדי להוסיף על מקומות העבודה שמשרד התעשייה והמסחר צריך לייצר. ציינתי זאת רק כדי לדייק בדברים. לכן, פניתי גם למשרד האוצר, גם למשרד העבודה והרווחה וגם למשרד התעשייה והמסחר, כי הם ביחד צריכים לעשות את העבודה.

נושא האבטלה הוא לא דבר שנופל מהשמיים. הוא תוצאה של החלטה של בני אדם ולא של פקידים. לכן, ההתדיינות והדיון זה לא הנושא.

אדוני היושב-ראש, זה לא עניין לא של ויסקונסין ולא של "וורלד דיסני". זה לא מה שמשנה כאן. כדי להילחם באבטלה צריך שיהיה דבר מאד פשוט והוא מקומות עבודה. ליצור מקומות עבודה זה תפקיד של ממשלה, זה תפקיד של מדינה. היא צריכה לתת אותם.

אדוני, בשנות השישים אבא שלי היה מובטל. אתה יודע מה ההבדל בין המיתון של שנות השישים לעכשיו? אז אבא שלי חשב באיזשהו מקום שמישהו חושב איך למצוא לו עבודה. היום לאף אחד אין שום תקווה שמישהו באיזשהו מקום חושב למצוא לו עבודה.

תסלח לי אם אשמע מיושן, אני רוצה להיות מיושן. הדבר הראשון שצריך לעשות הוא שכל מה שיש מלאימים, אם זה קרית פלדה ואם זה טכסטיל. ישנו הטכסטיל הנכשל הזה, שהמיליונרים והספסרים עושים ממנו כל-כך הרבה כסף. הוא נכשל. עוד 240 משפחות נפלטות לשוק האבטלה, עוד 700 משפחות וכו'. לכן, לפני שהולכים לתכנית ויסקונסין ולפני שמוציאים להכשרות צריך קודם כל לשמור על מה שיש. אם הגורמים הפרטיים לא מסוגלים להחזיק את המפעלים, התפקיד של המדינה הוא לשמור על העבודה לאנשים. זאת השאלה המרכזית. השאלה היא: מי נותן עבודה? התפקיד של המדינה הוא לתת עבודה, כמו שתפקידה לתת חינוך, בריאות וקורת גג. אלה הם תפקידיה של המדינה.

כל פעם מספרים לנו שיש מלחמה. אני אומר לכולכם – וזה קיים כבר במשך שנים - שהמפלט של כל אחד הוא הביטחון. כל הזמן אומרים לנו: יש ביטחון, תשתקו. אבל בינתיים, באותה תקופה שיש בעיות ביטחון, קורים דברים. ישנה חברת "דרך ארץ", שבונה את כביש חוצה ישראל. כשהחברה הזאת נקלעה לקשיים קפצה ממשלת ישראל ונתנה לה ערובות. ללבידי אשקלון אין דבר כזה. לסלילי חולה אין דבר כזה. לקרית הפלדה אין דבר כזה. במקומות האלה, שיש בהם כל-כך הרבה אנשים, אין דבר כזה. אבל ל-5-10 משפחות יש תמיד דבר כזה.

לכן, אם צריך לעשות את החשבון לא צריך לעניין את הוועדה איך יפתרו את הדברים. אנשים צריכים למצוא מקומות עבודה. אני לא מפחד מעבודה יזומה. אני אומר שאני בעד עבודה יזומה. כל הזמן אומרים: עבודה יזומה זה לחפור שוחות ולטעת עצים של קרן קימת. ובכן, זה לא נכון, אדוני. יש מספיק עבודה בתשתיות, בשיטור, בעבודה קהילתית וכו'. יש המון מקומות שאפשר לעשות בהם עבודה יזומה. הממשלה הזאת מתבקשת ונדרשת לקנות מקומות עבודה. זו חובתה. היא נדרשת לקנות מקומות עבודה. כשאין מקום עבודה – תקנה אותו. אחרת תשלם מחיר כפול ומכופל. מה זה עוזר שמאריכים היום את תוחלת החיים בשעה שבגיל 45 הורגים את האנשים, ממיתים אותם? מה זה עוזר?

אני כל הזמן שומע על העניין של העובדים הזרים. העובדים הזרים לא הגיעו לארץ משום שממשלת ישראל דאגה באמת לפועלים הרומנים, או לפועלים הסינים או לפועלים אחרים. היא דאגה לקבלנים, אדוני. היא דאגה שכיסיהם התפוחים של אותם גורמים יתפחו עוד יותר. בא מישהו ואומר לי: הבן שלי סיים את השירות הצבאי, האם הוא יילך לעבוד בטיח? אמרתי שב-700 דולר לחודש איש לא יכול להתקיים. תשלמו לו מה שצריך. למה לא להוריד במקצת את פער הרווח והתיווך?

אדוני, בשנות השישים, לעומת מה שקורה היום, היתה תקווה, ומסביב לא היו אנשים שהרוויחו פי 700 ופי 800 מאלה שאין להם בשביל מה לקום בבוקר, אלה שלא יכולים להסתכל בעיני האישה כי הם מתביישים, אלה שלא יכולים לראות את הילד בשעה שעוטפים את הסנדוויצ'ים. זו הבעיה.

אדוני, דיברנו על נושא האבטלה עד שהכחילו לנו הידיים. אז מה? מה זה משנה? צריך ליצור מקומות עבודה. הושיבו את ועדת תמיר. היא עבדה במהלך שנה תמימה על "ויסקונסין". זה כנראה מקום שיפה לבקר בו. אנשים ביקרו שם. SO WHAT? מה קרה? האם זה נתן עוד מקומות עבודה?

מהי האחריות של המדינה הזאת כלפי האזרחים שלה? זאת השאלה היחידה והמרכזית. אני אומר לך בתור יושב-ראש הוועדה שבעניין הזה צריך לבוא עם תכנית שבה יש מיידית 40,000 מקומות עבודה. יש להקפיא את כל מה שניסו לסגור, אם זה קרית הפלדה, אם זה פרוטרום, אם זה שמן וכו'. מה שמעניין זה לשמור על מקומות העבודה. זה עולה כסף. הקמת מדינת ישראל עלתה ועולה כסף. כל פעם אני אומר זאת בוועדה הזאת. איך אני יודע שזה עולה כסף? – כי אין עוד יזם מטומטם שיקנה את המדינה הזאת במחיר שהשקיעו בה. פעם הבינו כך את הדברים. אם הבינו כך את הדברים בעבר, צריך להבין זאת כך גם מהיום והלאה. כאן צריך להפוך את היוצרים. במשך כמעט 30 שנה המדינה הזאת השתחררה מן האחריות לתושבים שלה. זאת האחריות שלה ולא של הפקידים. כל הזמן אומרים שהאחריות היא אצל פקידי האוצר. זה לא נכון. יש ראש ממשלה, יש שר אוצר, יש שר עבודה ורווחה, שיפסיקו להסתכל לשמיים, כי זה פשוט נמאס.

לא יכול להיות שאחרי שהמדינה קיימת 50 שנה, לאחר שהיא הבינה שתפקידה ליצור מקומות עבודה, לא ייתכן שהיום אנשים ייצטרכו לצאת למאבק על מקומות עבודה. זה לא ייתכן. זה עניין של החלטות.

תודה רבה. אני מאד מודה לך.

רשות הדיבור לחבר הכנסת איוב קרא.

אדוני היושב-ראש, אני לא יודע אם היה צורך שחבר הכנסת דוד לוי יפתח את הדיון. עם כל הכבוד להצגה הזאת, אני חושב שמן הראוי היה לחכות לנציגות של הממשלה.

עד מתי לחכות? על מה אתה מדבר?

מדברים, אבל מה ייצא מזה? אני רוצה לדעת מה ייצא מזה? מי שמע את הדברים?

אתה אומר שיש לחכות לנציג הממשלה. אבל הם לא רוצים לבוא. איפה שר האוצר שלך?

מה ייתן לך דיון בלי האנשים הרלוונטיים, בלי השרים הרלוונטיים?

למה באת לכאן היום?

אני חשבתי שיהיו פה שרים.

אהה, אתה חשבת. כולנו חשבנו.

שר שלא יכול להתעמת עם מובטלים שיעזוב את הממשלה. מה הבעיה?

תגיד להם את זה אתה.

אם שר לא יכול לבוא לפה שלא יבוא לפה, שיעזוב את הממשלה. אבל אנחנו לא יכולים לבוא להצגה כזאת בלי השרים הרלוונטיים, שיכולים להתעמת עם הדברים האלה.

על איזו הצגה אתה מדבר? אתם עושים הצגות. יש לכם עכשיו חדשה גדולה למובטלים: מפלגת המרכז מצטרפת. דן מרידור יציל את המדינה.

אוי, באמת. האם זה שייך לעניין? באים לכאן אנשים שאין להם פת לחם.

קריית הממשלה הולכת וגדלה וקריית הפלדה נסגרת. באיזו מדינה היו סוגרים קריית פלדה?

חבר הכנסת משעני, אני מבקש שתפסיק.

אני בסך הכל בא לטובתך, מוטי משעני. אני לא נגדך, עם כל הכבוד.

יש בממשלה 30 שרים וקריית הפלדה נסגרת. על מה אתה מדבר?

אני חבר קואליציה ואני אומר לך שאמרתי את מה שאמרתי על השרים בלי להניד עפעף.

גם למשכנתאות התנגדתם, אתה וחבריך.

אני רוצה לומר שהדיון הזה מתקיים כאן גם בגין הדו"ח שהתפרסם בקשר לאבטלה וגם משום שבשבוע האחרון, טרם צאתנו לפגרה, העלה חבר הכנסת דוד לוי את נושא קרית הפלדה. לכן, חיברנו את שני הדיונים האלה. אני חושב שזה היה מאד רלוונטי וחשוב והיה מקום לחיבור הזה.

לכן, חבר הכנסת איוב קרא, אף אחד לא עושה כאן הצגה כזאת או אחרת, אלא יש פה רצון להצביע על דברים קשים בחברה הישראלית.

אני חוזר ואומר ששר שלא יכול לוועדה הזאת ולהתעמת עם הדברים, והוזמנו לכאן שרים –

גם ראש הממשלה הוזמן.

שר שלא יכול להתעמת עם המובטלים היושבים פה, שאין להם פת לחם, לא ראוי להיות בממשלה בתקופה קשה זו.

תגיד להם את זה. תגיד להם את זה.

אני אומר להם את זה. אבל הם ישמעו את הדברים גם פה. יש פה תקשורת.

אני רוצה לומר שהעם הולך על קיבתו. כשהולכים למלחמה חיילים רעבים בדרך כלל לא מנצחים. העם הזה הוא כולו צבא אחד גדול. לצערי, אם מישהו רעב הוא לא יכול ללכת למלחמה, ואנחנו נמצאים במלחמה קשה מאד בתקופה הזאת. צר לי שכשהקיבה ריקה אנשים יחפשו אולי לשבוע במקומות אחרים. כל המדינה לא תצא נשכרת מכך.

הייתי פעיל בטיפול בסוגיית קידום העיר עכו. הייתי אחד האנשים שהובילו את הנושא הזה בממשלה הקודמת. אני רוצה לומר לכם שכואב לי וחורה לי מאד קודם כל סגירת מפעלי הפלדה בעכו, מכיוון שבאיזור הזה אין הרבה מקורות פרנסה. גם כך, מבחינה כלכלית, חברתית וסוציו-אקונומית העיר הזאת נמצאת במצב שהוא אולי המצב הקשה ביותר בצפון.

לדעתי, היו נוהגים יותר בחכמה אם היו נותנים הלוואות ומשאירים מפעלים שיפעלו במקום לשלם דמי אבטלה בחינם. דמי האבטלה הם בעצם הרס החברה בישראל.

מנכ"ל דלתא מקבל מיליון שקל בחודש. אתם מזרימים להם כספים. עכשיו הם פיטרו 200 עובדים. למה אתם לא עוצרים את זה?

אני איתך בעניין הזה. יושב פה יושב-ראש ההסתדרות ויושבים פה אנשים שיש להם חותם על מה שנעשה בחברה הישראלית מבחינה חברתית וכלכלית. אני רוצה לומר לכם שעם כל הכבוד להליך המדיני, ואנחנו רוצים שלום, שלום הוא דבר הכי חשוב בעולם, אבל יותר חשוב שאנשים יאכלו, ישתו וירגישו טוב במדינת ישראל.

ישנה התופעה של העברת מפעלים שאנחנו עדים לה, ובמיוחד המתפרות, לירדן ולמצרים. אמנם אנחנו משיגים בכך הישגים מדיניים, אבל מאידך אנחנו מוצאים עצמנו עם עשרות ומאות אלפי מובטלים כתוצאה מהתופעה הזאת. אני הייתי בעד לחשוב לא לאפשר יותר העברת מתפרות, או כל מפעל אחר לירדן, כי בעצם זה על חשבון מדינת ישראל. הגיע עכשיו שר העבודה והרווחה, וטוב שהוא הגיע. חשוב שהוא יידע שכל סגירה של המשאבים הללו מוסיפה עוד מובטלים ועוד מובטלים. אני בעד זה שיהיו לנו יחסים טובים עם כל העולם הערבי. כמובן, אני בעד זה יותר מכל אחד אחר. אבל כשאני שומע שכתוצאה מכך נסגרת מתפרה בחורפש ומוציאים לרחוב 200 מובטלים, או כשבעכו נסגר מפעל כזה או אחר ובגלל זה יש עוד אלפי מובטלים, אני מעדיף שהממשלה תיתן מענקים ותיתן גיבוי לאותם מפעלים. הרי ממילא היא תיתן למובטלים הללו סכום מסויים כל חודש. במה הועילו חכמים בדבר הזה? אני לא מבין את זה.

חבריי, ההשלכות שיש לנושא המובטלים הן לא רק בהוצאת כספים ממשאבי המדינה. ההשלכות הן קודם כל ירידה מהארץ, אלימות, סמים, גניבות ובעצם התדרדרות החברה.

אני לא מחפש פה אשמים. המצב הוא קריטי. המצב הוא קשה מאד ולא צריך לחפש אשמים. המצב הוא רע מאד. אם יש היום דבר שיכול לפגוע בחוסנה של מדינת ישראל הרי זה המצב הסוציו-אקונומי שאנחנו מתדרדרים בו לתהום ואני לא יודע איפה זה ייעצר.

יושב פה שר העבודה והרווחה ומאד מפליא אותי שלמרות המצב הקשה הזה בכל זאת אנחנו מייבאים עובדים זרים ובכל זאת יש פה מאות אלפי עובדים זרים. מאות אלפים או מיליונים רואים בישראל מוקד שאפשר להתפרנס בו ולעשות כסף.

יש לקיים דיון מקיף על כל הסוגייה הזאת, כדי למצוא את הנוסחה הגואלת למצב הרע הזה שנקלענו אליו.

תודה רבה. רשות הדיבור לחבר הכנסת עמיר פרץ. רבותיי, אני מבקש להצטמצם בדברים, כדי שאפשר יהיה לתת את רשות הדיבור גם לאנשים אחרים שבאו לכאן.

אדוני היושב-ראש, כבוד שר העבודה והרווחה, חברי הכנסת, האורחים שהגיעו, נציגי העובדים. אני רוצה לומר שהמצב הביטחוני משמש, לצערי הרב, כסות לחוסר טיפול אמיתי ורציני בנושאים הכל-כך קשים. היום אנחנו נמצאים במצב שהכל צף ומתפוצץ לנגד עיניה של החברה בישראל. כולנו חוששים מפיגועים. אני יכול לומר שלפעמים כשעיר חוטפת פגז של מרגמה לא בטוח שיכולת העמידה שלה נחלשת כמו פיגוע חברתי. אני לא יודע אם סגירת מפעלי הפלדה היא לא פיגוע יותר קשה מבחינת עכו, חס וחלילה, ואיני רוצה לפתוח פה לשטן. אבל פיגועים חברתיים יכולים לערער את יכולת העמידה של עיר שלמה. הם משנים את האווירה מקצה לקצה, הם פוגעים באמון הבסיסי, כפי שתיארו אותו כאן גם חבר הכנסת דוד לוי וגם ידידי חבר הכנסת גילאון, בצורה כל-כך מוחשית שהתקווה שמשהו יקרה לפעמים מחזיקה את האדם במצב שונה לחלוטין.

אני אומר שאסור למדינת ישראל להשתמש בנושא הביטחוני כדי להתחמק ממצב החירום החברתי. כשיש צורך בפגזים לא שואלים אם יש כסף. יש כסף. יש מצב חירום ביטחוני. אף אחד מחר לא יאמר לצה"ל שאין את היכולת לחמש אותו אם צריך.

כשיש מצב חירום חברתי אין לנו שום זכות לקבל את הטענות שאין כסף. אין לנו שום זכות כזאת, מכיוון שהקטסטרופה שמתרחשת היא קשה. לצערי, מדינת ישראל פועלת בשיטת הקטסטרופה. כולם ידעו מה המצב בעכו. כולם ידעו שהמצב שם הוא מאד קשה. לא צריך לחכות עד שיראו את שערי המפעלים נסגרים. כולם יודעים מהו המצב במגזר הדרוזי. כולם יודעים כמה מתפרות נסגרות כל יום. לא צריך לחכות עד שרואים את הדרמה הזאת בחורפש. אם ירצו לטפל באותם מפעלים ובעלי מפעלים – עדיין יש במה לטפל.

אדוני היושב-ראש, אני רוצה לומר שאנחנו צריכים לתבוע מהממשלה תשובות גם לטווח הקצר וגם לטווח הארוך, ויש מה לעשות, זאת לא גזירה משמיים.

אספר לך שהיום בלילה אני מכנס את כל הגורמים שקשורים לקריית הפלדה, את כל מנכ"לי המשרדים, עם יזמים שרוצים להגיע. מנכ"ל המשרד לאיכות הסביבה שהוא המפתח בעניין לא יכול להגיע. אני לא יודע אם הבירוקרטיה הזאת לא תגרום לכך שאנחנו לא נצליח. היום אפשר להכריע. אני לא בטוח שנצליח לפתוח את כל המפעל במכה אחת. אבל יש כבר שאלות שלא קשורות לתורכים. זה קשור לתקנות. יזמים אומרים: תנו לנו לאסוף גרוטאות, תנו לנו לעשות סדר בתחומים שאנחנו יכולים גם להפיק מהם תועלת.

אתה היית שותף למשבר הגדול שהיה בכמה מפעלים. מה אמרו כלכלני האוצר כשבאו וטענו שאי-אפשר להפעיל את "גיבור סברינה"? וזה קונצרן עם 1,000 עובדים. אמרו שענף הטכסטיל צריך להתחסל. אנחנו עמדנו על כך שיש לתת סיכוי לעובדים. יש היום 900 עובדים שעובדים שם. מה אמרו על מפעל "עוף קור"? הופיעו כאן בפני כולם ואמרו: מי צריך משחטות? צריך לסגור את הכל. כל המדינה תהיה "היי-טק". על מה אתם מדברים? כולם הולכים להיות "היי-טק". מי בכלל צריך משחטה? מי צריך מפעל טכסטיל? אבל עמדנו על כך שהמשחטה לא תיסגר, והמשחטה עובדת עם 140 עובדים. זאת בניגוד לעמדות של הכלכלנים.

מה אמרו על מתפרת רמון? אמרו: צריך לסגור אותה. אמרו שצריך לבנות שני בתי מלון במצפה רמון, תיירים יציפו את מצפה רמון והיא תהיה עם מקומות עבודה. אמרו שלא צריך שם מפעלים. עמדנו על כך שלא יסגרו את המתפרה, ומה שנדרש היה כסף קטן.

כלומר, אם הממשלה רוצה לעשות משהו יש מה לעשות. דיברתי עם היושב-ראש, עם חברי דוד לוי ועם חבר הכנסת גילאון. דיברתי עם לאוטמן ואמרתי לו: תן לנו צ'אנס, למרות שהתופרות הן דרוזיות, תן לנו צ'אנס, בוא ניקח את התופרות האלה, אנחנו נהיה קבלני המשנה שלך, תן בהן אמון. למה אתה צריך לסגור את המפעל? אני מוכן ביחד עם התופרות האלה להמשיך להפעיל את המפעל אבל בתנאי אחד, שאתה תמשיך להזמין את הסחורה אצלנו, אצל אותן תופרות. לא צריך שאתה תהיה זה שיפעיל את המפעל. האם התופרות האלה בחורפש לא מסוגלות לעשות זאת? הן מסוגלות לעשות זאת. זה לא איזה סיפור כל-כך מורכב.

אדוני היושב-ראש, לפני שבועיים אמרו בהנהלת "פרוטרום" שהוא לא מפעל חלש, שעומדים לסגור את המפעל כי כבר אין להם כסף לשלם עבור חשמל. פניתי באופן אישי אל חברת החשמל וביקשתי שהם ידחו את התשלומים לשלושה חודשים. העמדנו להם אשראי של 3 מיליון שקל כדי שהם יעברו את התקופה הזאת. ביקשנו בסך הכל היטל ביטחה ל-6 חודשים, לא יותר מזה. הנהלת פרוטרום אומרת שבתוך שישה חודשים מצב הענף ישתנה. עכשיו, מה יקרה? לא יתנו היטל ביטחה, המפעל ייסגר, מי יצליח לפתוח את המפעל בעוד שישה חודשים? נגמר העניין, אין שום סיכוי כזה.

אדוני היושב-ראש, בשבוע שעבר דנה ועדת הכספים בהיטל ביטחה לענף הלבידים. זה ענף שהיו בו קרוב ל-4,000 עובדים. היום יש שם בשלושה מפעלים ביחד 350 איש. זה מה שיש בסך הכל. היום אומרים היבואנים שכשענף הלבידים ייסגר הם יביאו סחורה מאד זולה. אולם שעה לאחר שהמפעלים האלה ייסגרו ולא תהיה תוצרת הארץ שמתחרה באותם יבואנים הם יעלו את המחירים. ואני רוצה לראות פה מישהו שיגיד: למה הם מעלים את המחירים? איש לא ידבר אז.

לכן, גם אם מישהו בא ומטיף לתפיסת הכלכלה החופשית, עליו לדעת שבתפיסת הכלכלה החופשית אסור שמדינת ישראל תישאר במצב שאין לה מי שמייצר ברזל בכלל, שאין לה מי שמייצר לבידים בכלל, שאין לה מתחרים מקומיים שמאזנים את העלויות שתהיינה מחר. מי שטוען שהיבוא יגרום רק להוזלה טועה. כשהיבוא יישאר מונופול הוא ייקר את המחירים במדינת ישראל. גם את זה צריך לקחת בחשבון.

לכן, אדוני היושב-ראש, זאת לא גזירה משמיים. חברים ותיקים זוכרים פה מה היה כשרצו להקים ועדת מנכ"לים אמיתית, ולא ועדה שתסתובב ותשמש ככדור אקמול, אלא עם תקציב. אנחנו זוכרים את אוטובוסי המנכ"לים שהיו מגיעים בשעת חירום ומקבלים החלטות במקום, עם כל הסמכויות ובלי לעבור כל משרד ומשרד. אם רוצים להקים צוות משותף למשרדי הממשלה, צריך גם לתת לו תקציב. אדוני היושב-ראש, ההצעה שלי היא שנתבע שבתקציב המדינה יהיה לפחות 1% מהתקציב באופן קבוע שמשמש למאבק באבטלה. ולא שכל פעם שיהיה משבר יגידו: יש כסף, אין כסף. הרזרבה לשעת החירום הביטחונית היא דבר מובן מאליו. צריך שתהיה גם רזרבה לשעת החירום החברתית כדבר מובן מאליו, אם רוצים איזון.

דבר נוסף – אנחנו צריכים לתבוע מהממשלה, אם היא מאמינה במה שהיא אומרת, להציב יעד לאבטלה. אני מודיע לך שאני באופן אישי, כמי שחבר בקואליציה, אינני מתכוון לוותר. למרות העובדה שרצינו להיות בממשלת אחדות, כדי לתת גיבוי למדינה בשעת החירום הביטחונית, אי-אפשר ששעת החירום הביטחונית תהיה שעת הפקר חברתית. לכן, אם הממשלה לא משנה את מדיניותה אני מודיע לך שאנחנו נהיה הראשונים שנפרוש מהממשלה הזאת ואני מקווה שנסחף אחרינו הרבה מאד מפלגות אחרות, כי לא ייתכן שהכסות הביטחונית הזאת תשמש איזשהו גיבוי לכל העוולות החברתיות האלה.

לכן, אדוני, אני מציע שנעמוד על התביעה שהצעתי. אני יכול לתת לך דוגמאות רבות מאד. יש שתי מתפרות בכפרים הדרוזים. מתפרה אחת היא מתפרה שנמצאת בבית ג'אן, ואף היא עמדה להיסגר. אתה יודע איזו הלוואה ההסתדרות נתנה ולא הממשלה? האם אנחנו צריכים להעמיד את הסך של 3 מיליון שקל כאשראי למפעלי פרוטרום? אנחנו, ההסתדרות, שנמצאת במצב כל-כך קשה, צריכים להעמיד את הסכום הזה? אבל אין לנו ברירה. אתה רואה את המצב מול עיניך, אתה רואה איך המשבר מתרחש ואתה עושה זאת.

לא ייתכן שתהיה פה תופעה חדשה שהממשלה מתחמקת ומטילה את האחריות על כולנו.

לכן, אתה צריך לדרוש שתהיה ועדת מנכ"לים שיש לה תקציב, כי אם לא ייתנו לה תקציב לא יהיו לה שיניים. היא צריכה להתחיל לעבור מישוב לישוב ולתת פתרונות.

דבר נוסף – יש להעמיד 1% מתקציב המדינה לטיפול במצב חירום חברתי. אז תהיה לנו אפשרות גם לטפל בבעיות לטווח קצר, ויש מה לעשות, זו לא גזירה משמיים.

לפני שישה חודשים היתה לנו תכנית מיוחדת לענף התיירות. אני יודע ששר העבודה והרווחה ניסה להמשיך אותה ולא היה לזה תקציב. אני מקווה שעכשיו יש בשורה חדשה. אחרי שבוועדת הכספים לא הצלחנו להעביר את ההחלטה לשמור לחיילים המשוחררים את המענק בתעשייה, שמענו שפתאום התכנסו אתמול בלילה ויש פתאום אישור למענק. אני לא יודע אם האישור ישנו או לא.

הצתה מאוחרת היא האיפיון של הממשלה הזאת בכל התחומים. אתה ואני יכולים להציע משהו, הממשלה תתנגד לכך ואחר-כך היא תתכנס בפורום קטן ותקבל החלטה באם יש בכך איזשהו הישג פוליטי.

הממשלה הזאת הצביעה נגד הצעת החוק שלי בנושא החיילים המשוחררים. עכשיו היא נזכרה לטפל בזה.

לכן, אני אומר שעלינו לפעול כדי שהממשלה לא תחכה ותפעל בהצתה מאוחרת, כפי שאתמול הסתבר פתאום שזה לא כל-כך עקרוני ושאפשר פתאום לתת עידוד לחיילים משוחררים שהולכים לתעשייה. כנ"ל בענף בתי המלון. ענף בתי המלון היה אחד הענפים שמדינת ישראל נהנתה ממנו. אין שום סיבה לתת לו להתמוטט. צריך להחזיק אותו עד לימים בהם המצב ישתפר.

דבר אחרון - הגיע הזמן שגם התעשיינים ייקחו אחריות. זה לא יכול להיות שכשהמדינה צומחת המנהלים חוגגים וכשהמדינה צונחת העובדים משלמים. לא יכול להיות מצב כזה. כולם נהנו מחגורת השומן. כולם נהנו מכך שהיו רווחים כל-כך גדולים. עם כל הכבוד, לא יקרה כלום לתעשיינים אם הם יעזרו. הם צברו רווחים נאים בימים הטובים כשהיתה צמיחה והם השאירו הכל לעצמם. הם לא התחלקו אז ברווחים עם העובדים. העובדים המשיכו לעבוד קשה, קיבלו את משכורתם הדלה, התקיימו בכבוד, אמרו תודה רבה ורק קיוו שהמפעל יחזיק מעמד. אם היום יש משבר, אי-אפשר לגלגל זאת רק לפתחה של הממשלה. גם התעשיינים צריכים לתרום את חלקם. המהירות הבלתי-נסבלת שבה סוגרים מפעל, אם כדרך לחץ על הממשלה כדי לקבל סיוע נוסף ואם בדרך כזאת או אחרת כדי לגרום לכך שהעובדים יוותרו על חלק מהזכויות שלהם, היא דבר בלתי-אפשרי.

לכן, אנחנו לא נסכים שהמצב הביטחוני יאפיל על הצורך לטפל במצב החברתי. תודה רבה.

תודה רבה לחבר הכנסת עמיר פרץ. אני רוצה לעדכן אתכם במשהו. חבר הכנסת עמיר פרץ הזכיר את נושא העבודה בתעשייה כעבודה מועדפת. אנחנו דנו בנושא הזה לפני כשבועיים בוועדה. בתום הדיון בוועדה הייתי בישיבה עם שר האוצר, שלא נעתר לבקשתי להכיר בעבודה בתעשייה כעבודה מועדפת. הוא אמר לי שהוא יסכים לעשות כן בטווח היותר רחוק. אמרתי לו שאני רוצה שזה יהיה כאן ועכשיו. אפילו יצאתי מהפגישה איתו בחרון ובזעף, משום שהוא לא רצה להכיר בעבודה בתעשייה כעבודה מועדפת.

למחרת שמעתי את הרב בניזרי ושמחתי לשמוע שזה כן יוכר כעבודה מועדפת. שמחתי לשמוע שהיום ראש הממשלה אמר שהעסק הזה כן ייכנס למסגרת של עבודה מועדפת של חיילים משוחררים.

רשות הדיבור לחבר הכנסת מרדכי משעני.

אני רוצה להעיר הערה קצרה אחת. בישיבה המיוחדת של הכנסת שהתקיימה בשבוע שעבר קם השר אביטל, בתשובה להצעה לסדר היום, והודיע מעל דוכן הכנסת שקריית הפלדה בעכו לא תיסגר.

זה הכל סיפורים. מתוך 120 חברי כנסת 12 חברי כנסת הגיעו לדיון מיוחד. איפה אתם? לנו אין מה לאכול בבית.

רבותיי, אתם רואים שלמרות הכל החלטנו לקיים ישיבה בפגרה. עזבנו הכל והחלטנו לקיים ישיבה בפגרה.

אדוני היושב-ראש, כמו כל חברי הכנסת שנכחו בדיון שמעתי במו אזניי את השר אביטל אומר שהממשלה קיבלה החלטה. ביקשנו לראות את ההחלטה בכתב ולא קיבלנו אותה. מיד לאחר מכן עלה נציג של משרד העבודה, של שר העבודה – נדמה לי שזה היה סגן שר העבודה – והוא אמר היפוכו של דבר, קרי: שבעצם הממשלה לא קיבלה החלטה כזאת, אלא שר העבודה ידאג למפוטרים.

אני רוצה לדעת כאן ועכשיו מה קורה, כדי שנוכל לצאת מהמבוכה הזאת. מכיוון שנמצא כאן שר העבודה והרווחה, נציג הממשלה, אני כחבר כנסת וכחבר הוועדה רוצה לדעת האם אמנם הממשלה קיבלה החלטה לא לסגור את קריית הפלדה. אני חושב שאנחנו כוועדת העבודה והרווחה צריכים לעשות הכל כדי שהממשלה תקבל החלטה כזאת, משום שקריית הפלדה לא יכולה להיסגר.

תודה רבה.

רשות הדיבור לחבר הכנסת כץ.

אדוני היושב-ראש, כבוד השר, אורחים, מובטלים. אני לא יכול לדבר אל אלה שאינם. אבל אני פונה אליך, אדוני שר העבודה והרווחה, כמי שיכול לעשות משהו. פנחס לוי אמר בקריאת ביניים: תלמדו מתורכיה. אל תלמדו מתורכיה. תלמדו מארצות הברית איך נלחמים על פרנסה. תלמדו איך האמריקנים נלחמים על הבאת עבודה לארצות הברית.

הנושאים החברתיים הם נושאים שלא רצים עימם כל יום לטלוויזיה והם לא תופסים כותרות כמו נושאים מדיניים. הנושאים החברתיים עולים פעמיים או שלוש בשנה. כשיש את דו"ח העוני או כשיש איזו אבטלה אז מתעוררים כולם. אבל כל הפעילות השנתית איננה. הייתי על הדוכן כשדיברו על הפאלקון וביקשתי לסגור את הסיוע האמריקני. כל שנה האמריקנים מקצצים בסיוע האזרחי, מעבירים את הכסף לסיוע הביטחוני, מעבירים לדולרים וסוגרים את המדינה הזאת. סוגרים מפעל אחרי מפעל, ואתם נוח לכם לנסוע לאמריקה, לטייל. ואז תקפו אותי כולם ואמרו: מה אתה רוצה? נוותר על 2 מיליארד דולר?

רבותיי, אנחנו נמצאים בשנת העצמאות ה-54. אין לנו לא עצמאות כלכלית ולא עצמאות ביטחונית. אנחנו מדינת "שנור". צריך לעבוד בארץ וצריך לחיות ממה שיש ולא עם "אובר-דראפט". אמרתי זאת בכנסת ואני אומר זאת עוד פעם כאן. זה אולי לא מצטלם. אבל אין ברירה. לצערי, כיושב-ראש ועד, עברתי תכניות פיטורין יותר מכולם פה. אני יודע מה זה לעמוד מול בן-אדם מפוטר. ראיתי את תכנית הטלוויזיה ששודרה ביום שישי בערב. אני מתכונן לדבר עם העובדים בתעשייה האווירית. מה היה משפט הסיום? משפט הסיום היה: כל אחד מכם יכול להיות פנחס לוי. זה היה משפט הסיום בכתבת הטלוויזיה.

אנחנו באים לדיון, האחד מדבר כך, השני מדבר אחרת, וזה בכלל לא חשוב. זה בכלל לא חשוב. אם אתם בממשלה לא תתעוררו – זה בכלל לא חשוב. אם באנו פה לדיון, דיברנו, אמרנו את הדברים, באו יותר אנשים, או פחות אנשים – זה בכלל לא חשוב. אם אתם לא תתעוררו בממשלה ותסגרו את הסיוע האמריקני – לא יהיו חשובים הדיבורים. עליכם לסגור את הסיוע האמריקני וצריך להתחיל לעבוד בארץ.

לא כל השרים שהוזמנו הגיעו לישיבה.

תראה, אני לא יכול לדבר אל אלה שאינם. אתה הגעת. אני פונה אליך. אני לא מאשים ולא שום דבר.

רבותיי, אנחנו לא מנהלים כרגע דיאלוג.

אני לא רוצה לחזור על מה שנאמר פה. אבל אני מקווה שאתם בממשלה תעשו ותגרמו לכך שלא כל אחד יהיה פנחס לוי. תזכרו את המשפט הזה. אוי לו לוועד שצריך לבוא לוועדת העבודה. אוי לו. תמנעו זאת מאיתנו. תנו פרנסה, תנו לאנשים לחיות במדינה הזאת, לעבוד קשה אבל להתפרנס בכבוד.

אני מקווה שאתה כשר העבודה תצליח להעלות בממשלה את הנושאים החברתיים. אמר השר אביטל שלא צריך לסגור את מפעלי הפלדה. אני בטוח שלא צריך לסגור אותם. אני בטוח שבידיך, ביחד עם השר אביטל, להשאיר את מפעלי הפלדה. צריך להשאיר את מפעלי הפלדה פתוחים. זה הכל.

השר היחיד שבא לעכו אל משרד ראש העיר יושב פה. ביחד עם הוועדים אפשר להניע את הגלגלים. הוא השר היחיד שבא לעכו, לא שר האוצר ולא שר התעשייה והמסחר.

מר שמואלי, אני כיושב-ראש ועד העובדים כמעט הכי גדול בארץ רוצה להגיד לך שיש הרבה מאד פניות אל חברי כנסת ואומרים: תעזור לזה, תעזור לזה, תעזור לזה. ביום שיזכרו את המשפט ש"כל אחד יכול להיות פנחס לוי" ויפעלו כדי שיהיו הרבה מקומות עבודה ולא יהיו מובטלים – אז נגיע אל השלווה ואל הנחלה.

אני חושב שהשר יכול לעזור לנו מאד בעניין הזה.

רבותיי, אני רוצה להזכיר לחברי הכנסת שיש להם כושר ויכולת לשנות דברים. הראיה ישנו הנושא שדיבר עליו חבר הכנסת חיים כץ. כל יבוא הטובין מארצות הברית גרם לסגירת תעשייה שלמה בארץ של טכסטיל חצי כבד ועוד תעשיות אחרות. אני לקחתי הצעת חוק של סנטור בשם ברי והעתקתי אותה.

- - -

אני מבקש לא להפריע לי. אתה כל הזמן מפריע. אולי תשב בשקט? אם לא תשב בשקט אוציא אותך החוצה.

גם כך אין לנו מה לאכול. לכן, לפחות אביע את העמדה שלי.

שב בשקט.

הסנטור ברי דאג בארצות הברית לעובדים שלו ולמצביעים שלו. העתקתי את הצעת החוק שלו מילה במילה והגשנו את הצעת החוק הזאת. כתוצאה מזה הביאו לכאן עבודה. משרד הביטחון העביר 95% מהתעשיות בחזרה לכאן.

אדוני השר, בבקשה.

במקום לקום - - -

אני מבקש שתצא מהחדר.

אצא מהחדר, אבל גם אתם תצאו בסוף מהממשלה הזאת.

אדוני השר, בבקשה.

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, ראשית, אני מצטער שלא שמעתי את כולם בתחילת הדיון. הייתי בכניסה, אבל הוזעקתי לאיזה מקום בדחיפות והשתדלתי לחזור מיד. לכן, אני מצטער שלא שמעתי את דברי חבר הכנסת לוי ואולי גם דברים אחרים.

רבותיי, השבוע פרסמנו את הדו"ח עם נתוני האבטלה. יכולתי לנהוג כפי שבכל חודש נוהגים, כלומר מוציאים הודעה דרך הדובר ואומרים מה הם הנתונים. בכניסתי לתפקיד, ביום הראשון או בשלושת הימים הראשונים שלי בתפקיד, כבר נאמר לי שהיתה עלייה של 2.1% בדורשי העבודה באותו חודש, כשהממוצע היה 0.6%. אחר-כך זה עלה ל-1.5% וכו'. בשבוע שעבר התבשרנו על ירידה של 0.8%. חשבנו שאולי יש איזו בשורה. ביום ראשון אחר הצהריים, כשקיבלתי את הנתונים, הזדעזעתי, ראיתי שמדובר ב-3.7%. זה עבר כל גבול. הבנתי שאם אתן את הנתון הזה לדובר כדי שהוא יוציא עוד הודעה – לא עשינו כלום ואני חוטא לתפקידי.

לכן, החלטתי לכנס מסיבת עיתונאים ולעשות את ה"טאררם" הגדול, שאני חייב לציין שהוא הצליח. כלומר, סוף סוף במשך ארבעה ימים עוסקים במדינת ישראל בתקשורת, בעיתונות, ברדיו ובטלוויזיה בנושא האבטלה. בכל מקום ובכל פורום מדברים על האבטלה ואומרים שהנתונים עלו בצורה מדהימה. כלומר, האפקט הצליח לחלחל לציבור. כלומר, במדינת ישראל לא מדברים אך ורק על הביטחון, על מה יהיה עם בית ג'אלה וכדומה, למרות כל הפיגועים והמצב הקשה שבו אנחנו מצויים. ברוך השם הצלחנו להגיע לדבר אחד. מתקיימת פה היום ישיבה שכונסה בבהילות.

האם יש גם מקומות עבודה?

שר מדבר על הכל. כשהשרים שלך היו בממשלה הם דיברו על הכל. אני עושה הכל, ברוך השם.

אני רוצה לשאול אותך שאלה. כמה אשרות עבודה לעובדים זרים נתת מאז שאתה בתפקיד?

תראו, לא באתי לפה כדי להתעמת אתכם. אם לאחר שאסיים את דבריי יהיו דברים לא ברורים אשמח להשיב לכולם. אני לא בורח מפה ואני לא בורח מאחריות. אני מוכן להתמודד עם כל אחד, אבל בתנאי שתיתנו לי לדבר. אם תהיה כל פעם קטיעה של דבריי וקטיעה ברצף הדיבור – לא אוכל לדבר כך. אז תדברו אתם. אני בא להציע גם פתרונות ולא רק לדבר. אני מכהן בתפקידי חמישה חודשים ואי-אפשר לבוא ולהטיח בי הכל, בפרט כשאני לא שר התעשייה והמסחר ולא שר האוצר שאמורים ליצור מקומות עבודה ולא אני.

רבותיי, הצלחנו בדבר אחד, הצלחנו לעורר דעת קהל. היום לא מדברים רק על ביטחון אישי של כל אחד, אלא גם על ביטחון סוציאלי של כל החברה במדינת ישראל.

לכן, כשבאתי והבאתי את הנתונים ניסינו למצוא גם את ההסברים מדוע היתה אבטלה כל-כך קשה בחודש שעבר. כמובן שבין הסיבות לכך מצוי המשבר הביטחוני, המשבר העולמי והמשבר ב"היי טק". אבל מצאנו עוד נתון אחד והוא שהיה גל של פיטורין בחודשים האחרונים. דורשי העבודה בחודש שעבר היו כ-33,000, כשהממוצע הוא בערך 22,000-23,000 בחודש. התברר לנו שהיה גל של פיטורין וכולם התייצבו בלשכות בחודש שעבר.

היה עוד דבר אחד - חוק חברות כוח האדם, שהוא חוק מצויין. בימים הקרובים אני אמור לקבל החלטה לגבי צו הרחבה, כן או לא. לאור קבלת החוק הרבה קבלנים חששו מהתנאים שיקבלו אותם עובדים ולכן הם הלכו ופיטרו אנשים. אני לא בא להעביר ביקורת, כפי שסבר חבר הכנסת עמיר פרץ באיזשהו שידור שהיה השבוע. בוודאי שלא. החוק הוא חוק מצויין, שאמור להיטיב. אבל מה לעשות? – התוצאה הנלווית היתה פיטורין.

כל הדברים האלה חברו יחד ולהם יש להוסיף את התופעה של עובדים זרים. אני חרטתי על דגלי מהיום הראשון לטפל בנושא זה.

לשכת התעסוקה הופכת ללשכת אבטלה כי אף אחד לא מקבל תעסוקה בלשכת התעסוקה. לכן, חברות כוח האדם קובעות את הקצב במדינה.

אני מבקש שתיתן לשר לדבר.

להעמיד את הנושא על סדר היום זה מאד יפה. אבל להביא מקומות עבודה זה הדבר החשוב. אני רוצה לדעת מה השר חושב על זה, ואני חושב שלא רק אני רוצה לדעת זאת.

האם קריית הפלדה תיסגר, או לא?

תן לשר לסיים. אם תהיינה לך שאלות לאחר מכן – תשאל שאלותיך.

בשונה ממך לי יש סדר בדברים ואני לא עונה רק על השאלות שאתה חושב שצריך לשאול. אני אגיד מה שאני חושב. אמרתי שאחד הדברים שחרטנו על דגלנו בתחילת הדרך היה נושא העובדים הזרים. אם יש במדינת ישראל כ-250,000 עובדים זרים, שמתוכם 150,000 עובדים הם לא חוקיים, ויש אבטלה בקרב כ-220,000 עובדים, לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה - - -

- - -

זו פעם אחרונה שמפריעים לי. אם עוד פעם אחת יפריעו לי – אפסיק לדבר.

רבותיי, הגיע כבר שר אחד. גם לו אתם לא רוצים לתת לדבר? הוא היה יכול לנהוג כפי שנהגו שרים אחרים ולא לבוא לישיבה.

אנחנו רוצים לדעת –

אתה לא רוצה לדעת שום דבר. אתה תשב עכשיו. עכשיו תשב.

אני רוצה לדעת מתי אנשים יתחילו לעבוד.

עובדיה, תשב.

על מה לשבת?

אני מבקש מהסדרן להוציא אותך החוצה.

בשנה הבאה תפתחו יחידת חקירה. על מה כולכם מדברים? את מי אתם חוקרים? מובטלים שהולכים להביא עוד כסף לפרוסת לחם אותם אתם חוקר? תתבייש. לכו תחקרו את בחורי הישיבה. לכו תחקרו את הארגונים שלכם. מקבלים מיליארד שקל כל שנה. גנבים.

אני מבקש מהסדרן להוציאך החוצה.

אני אומר עוד פעם שאם מישהו יפריע לי בפעם הבאה פשוט אקום ואלך. את מה שיש לי להגיד אגיד בישיבת ממשלה או דרך התקשורת. אם אתם רוצים להתמודד עם הבעיה ורוצים לקבל תשובות ברורות – אז בבקשה. אם רוצים לעשות פה הצגה ו-SHOW לפני התקשורת – תוצאות לא נקבל. אנחנו באנו לפה כדי להתמודד עם בעיה.

אני בעצמי עוררתי את הנושא. אני השר שהגיע היום, למרות שיכולתי להגיד: רגע, זו לא בדיוק הבעיה שלי, אני אמור לתווך בין מקומות עבודה ולא בהכרח ליצור מקומות עבודה. הבאתי תכנית. אתמול נפגשתי עם מנכ"ל משרד ראש הממשלה לקראת הדיון שיתקיים בקבינט הכלכלי ביום ראשון ואמרתי לו: תראה, יש לי תכנית. אני ואנשיי בשירות התעסוקה ובמשרד העבודה ואנשי המוסד לביטוח לאומי ישבנו ובנינו תכנית. אנחנו נמצאים במשרד בסך הכל חמישה חודשים. הבאנו תכנית כוללת עם 14 סעיפים. זה לא כמו ההתבטאות של אותו אדם שהתבטא על יחידת חקירה. השבוע גם שמעתי חבר כנסת בכיר שהתקיף את הסוגייה שאני הלכתי והקמתי יחידה. אנחנו מדברים פה לא על אחד או שניים. שמעתי חבר כנסת שהתבטא השבוע בתקשורת בנושא זה.

זה הייתי אני.

אותו חבר כנסת אמר: מה יש לבניזרי? אז יש איזה אדם אחד או שניים שעשו השלמת הכנסה. אם אתה מוכן להגיד שזה אתה – בבקשה. בא חבר כנסת מכובד ואומר את הדברים האלה.

נכון, הקמנו יחידה. היחידה הזאת אמורה לטפל בעשרות אלפים של אנשים שגורפים מאות מיליונים, אם לא מיליארדים, בשנה מקופת המדינה. הם למעשה אנשים שעובדים. אנחנו באים לעשות סדר גם בתחום הזה, שמריץ לנו את נתוני האבטלה למעלה. לוקחים כספים של מדינת ישראל. זו גם סוגייה שאני בתור מחוקק אמור לטפל בה. אם האדם הוא מובטל – בבקשה. אבל לבוא ולרמות?

- - -

אדוני, האם קיבלת את רשות הדיבור? אתה לא תנהל לי את הישיבה. אני מבקש לא להפריע.

לכן, אמרתי שזה רק סעיף אחד מתוך 14-15 סעיפים שהכנתי בתכנית כוללת. התכנית מדברת על הרבה דברים שבעזרתם אנחנו יכולים להיטיב עם ציבור המובטלים. תבינו, אנחנו לא נמצאים עכשיו במצב שהוא "לוקסוס", או באיזה שגשוג כלכלי. בכל העולם יש משבר, אבל אצלנו המשבר הוא עוד יותר קשה. אצלנו יש את המשבר הביטחוני, שמצריך כל פעם קיצוצים בתקציב. רק עכשיו קיצצנו 4% מהתקציב של כל המשרדים. תבינו מהי המשמעות של הדבר הזה אצלי במשרד העבודה והרווחה. כלומר, אנחנו נמצאים בקשיים כלכליים קשים ובכל זאת אנחנו מנסים למצוא פתרונות.

באף מדינה בעולם אין מצב שאין אבטלה. לדוגמא, בארצות הברית יש אבטלה בהיקף של 3%-4%. אצלנו שיעור האבטלה הוא 8.8% בערך. אנחנו רוצים לפעול ולצמצם את שיעור האבטלה. הבאנו תכנית. התכנית תוצג ביום ראשון בקבינט הכלכלי במשרד ראש הממשלה. באופן עקרוני קיבלתי אישור לרוב הדברים ממנכ"ל משרד ראש הממשלה. כמובן שנזדקק להסכמת האוצר.

האוצר לא מסכים לשום דבר.

למה אתה פסימי? אני מכהן בתפקידי רק חמישה חודשים. תסמוך עליי.

באנו אל שר האוצר והוא לא קיבל אותנו.

אנחנו מדברים על תכנית שאני רוצה לראות שלא יאשרו אותה. אולי לא יאשרו 100% של התכנית, אבל אני מבטיח לך שחלק גדול מהתכנית יאושר. אין לי שום ספק שהתכנית אמורה להכניס אלפים, אם לא עשרות אלפים, למעגל העבודה.

יכול להיות שאנשים לא אוהבים את המושג של השלמת השכלה, או השמות, או כל התכניות של ההכשרה המקצועית. אבל אנחנו כן מדברים על כל הדברים הללו בשילוב עם הרבה דברים.

מי שהציל הרבה בתי מלון בתקופת החורף שבה הם היו במצוקה זה החל"ת. בדרך כלל מקובל לתת חל"ת למשך חודש עד חודש וחצי. כשנכנסתי לתפקידי נתתי לבתי מלון חל"ת של עד 4 חודשים ואפילו יותר והצלחנו להחזיק היום. היום יש, למשל, בחלק מהמלונות באילת שגשוג. אחד מהעוזרים שלי נסע בשבוע שעבר לאילת. במטוס לא היה לו מקום וכדי להשיג חדר במלון הוא היה צריך פרוטקציה. כך לפחות הוא אמר לי. כלומר, היום חלק מאותם מלונות שנתנו להם את החל"ת פועלים יפה. זה עלה למדינה המון כסף. אבל הצלחנו להחזיק חלק מהמלונות. גם עכשיו אנחנו מדברים על המשך של חל"ת בהרבה מפעלים, כדי לייצב אותם.

הקדמנו קורסים שהיו אמורים להתחיל בעוד חודשים מספר. יש הסבה של אקדמאים דורשי עבודה להוראה במחשבים ובביו-טכנולוגיה. לגבי חיילים משוחררים – אנחנו מדברים על כך שיש להחזיר מיידית את התעשייה לרשימת העבודות המועדפות. בחקלאות, כדי לקבל את המענק, אנחנו מדברים על 90 יום ולא על שישה חודשים. אנחנו מדברים על הכרה באבטחה במוסדות רגישים כמקצוע מועדף. לחלק מהדברים הללו יש צורך בחקיקה.

בנושא החקלאות אנחנו מדברים על סבסוד דורשי העבודה בחקלאות. כלומר, מדובר על תוספת של עוד כ-1,200 שקל לכל מי שירצה לעבוד בחקלאות.

יש סעיף מאד מעניין במוסד לביטוח לאומי, שקיים בחקיקה ומתוקצב, אבל לצערי הרב לא משתמשים בו, או שלא מודעים אליו. אדם שעבד בעבודה מסויימת קיבל 10,000 שקל, למשל, ועכשיו הוא מתייצב בלשכת התעסוקה. הוא לא מוצא עבודה במשך חודשיים. לפי החוק אנחנו יכולים להציע לו עבודה אחרת. אם הוא יילך לעבודה האחרת שבה המשכורת נמוכה בהרבה ממשכורתו הקודמת, הרי שעל-פי חוק הוא זכאי לקבל עד 75% ממשכורתו הקודמת בכל אותה תקופה שבה יש לו זכאות לקבל דמי ביטוח לאומי. אנחנו אמורים לפרסם את הנושא הזה יותר ולתת עידוד בתחום הזה.

נושא נוסף – עידוד מובטלים לפתיחת עסקים קטנים. מוצע להוון את דמי האבטלה המגיעים למובטלים הפונים לפתיחת עסקים קטנים. הפוטנציאל מוערך בכ-2,000 מובטלים. העלות תבוא מתקציב ענף האבטלה, במקום תשלום דמי אבטלה.

נושא נוסף – סיוע למפעלים במצוקה באיזורים מוכי אבטלה ולמפעלים בעלי תוחלת תעסוקתית.

צריך להיות ברור פה ששר העבודה אינו עוסק ביצירת מקומות עבודה, או בהתעסקות עם התעשייה. זה תפקידה של שרת המסחר והתעשייה. אני מצטער שהיא לא נמצאת פה. תפנו אליה בקטע הזה. בדיון שיתקיים ביום ראשון היא תצטרך להביא את ההצעות הנוספות שלה.

התכנית שלנו עוסקת גם בצמצום העובדים הזרים בצורה מאסיבית ביותר, וזאת כתשובה לשאלתו של חבר הכנסת אילן גילאון.

איך אתם מצמצמים את מספר העובדים הזרים?

אל תפריע. תקבל את רשות הדיבור לאחר מכן, אם תרצה.

יש פה רומנים.

אנחנו לא זרים? אנחנו זרים שעושים צבא. הם לא עושים צבא. זה הכל.

רבותיי, המסר הובן. אם אתם רוצים לעשות מעשה ליצנות, או לעשות צחוק – אז חבל על הזמן. אתם אנשים מבוגרים ואתם עוברים כל גבול. תסלחו לי שאני אומר לכם את הדברים.

אנחנו עוברים כל גבול?

כן, אתם עוברים כל גבול. יש דרך ארץ מסויימת.

במה אני עובר כל גבול? כתבתי לך מכתבים ואפילו לא ענית לי.

חבר הכנסת גילאון, עוד מעט תקבל את רשות הדיבור.

אבל הוא אמר שעברתי את הגבול. עכשיו תן לי לענות לו.

תוכל לענות לו אחר-כך.

אתן לך לענות לי. תראה, אם מישהו עומד מהצד ומסתכל עליכם – זו לא דרך ארץ. אני מבין את התיסכול ואת הכאב שלכם. אני מגיע גם לסוגייה של עכו ותראו מה יש לי להגיד על הסוגייה הזאת.

הסוגייה של העובדים הזרים מתחלקת לשניים: האחד – העובדים הזרים החוקיים; השני – העובדים הזרים הבלתי-חוקיים. לגבי העובדים הזרים החוקיים – הצלחנו לבלום את המספר. כשנכנסתי למשרד מצאתי שיש כמעט 100,000 עובדים זרים חוקיים. היום המספר נעצר. אם הייתי נותן למספר העובדים הזה לעלות באותו קצב שהיה קודם אצל השר הקודם, היינו מגיעים היום ל-130,000-140,000 עובדים זרים חוקיים. היום זה נבלם. אני גם לא יכול לחרוג מהכמות, מכיוון שהממשלה קבעה הקצאות. לענף הבניין יש הקצאה של 45,000 עובדים זרים. בוא ותראה באיזה לחצים אני עומד בתחום הזה ואני לא מוכן בשום אופן להגדיל את המספר. יעידו על כך פה כל החברים. לגבי החקלאות – לא היתה ברירה, הקצאנו עד 22,000 עובדים, וכל זה בגלל הסגר ובגלל שאין עובדים פלשתינאים. לגבי התחום הסיעודי – המספר הגיע ל-30,000 עובדים זרים. אמנם היום החמרנו יותר את הקריטריונים, אבל אני לא יכול למנוע מאנשים העסקת עובדים זרים בתחום הסיעודי. בתעשייה יש כ-4,000-5,000 עובדים זרים. בסך הכל מגיעים לכ-100,000 עובדים זרים חוקיים.

הבעיה שלי היא שבמסגרת העובדים הלא-חוקיים יש כ-150,000 עובדים שאנחנו רוצים להוציא אותם. אבל העניין הזה לא נמצא כל-כך בידיים שלי. אני יכול רק להטיל קנסות מינהליים על המעסיקים. אבל מי שאמור לגרש עובדים זרים זו המשטרה ועד היום המשטרה לא שיתפה איתי פעולה. בשבוע שעבר לאחר שאיימתי עליהם, עם ראש הממשלה, שאקח את כל ה-40 מיליון שקל, את ה-47 תקנים ועוד מקומות בבתי המעצר, המשטרה התעוררה עכשיו. הם באו והודיעו לי שהם ישתפו פעולה ויתחילו להוציא מהארץ בצורה מאסיבית יותר עובדים זרים לא-חוקיים. כלומר, נושא העובדים הזרים לא מצוי רק בידיים שלי.

לגבי מה שמצוי בידיים שלי מבחינת ההיתרים – אצלי יש גבול וזה גבול בל יעבור. לא אתן להגדיל את המכסה אף לא בעובד אחד יותר. אעשה ככל שניתן כדי לצמצם.

מה עשיתי בזמן האחרון? אתן דוגמא. במגדל העמק ישנה חברת "סמי-קונדקטור". פנו אלינו מהחברה וביקשו אישור ל-600 עובדים זרים. מיד עשינו ירידי עבודה והכנסנו לעבודה כ-400 ישראלים, שאמורים להתחיל לעבוד שם בזמן הקרוב.

אני הולך מפה לכנס של כל מנהלי האיזורים של שירות התעסוקה ואני מחייב את כל המנהלים לקיים ירידי תעסוקה. הסמנכ"לים אצלי במשרד עושים ירידי תעסוקה בכל מקום בארץ, כדי למצות את פוטנציאל כוח העבודה המקומי.

ב"ערב חדש" שהיה שלשום ישב אדם שלכלך באופן חופשי את העובדה שאנחנו עושים השלמות השכלה, הכשרה מקצועית וכו'. הוא אמר שהוא מוכן לעבוד בכל עבודה. תוך כדי הדברים הדובר שלי שלח תגובה ואמר לו שיבוא אלינו ושאנחנו מוכנים לסדר לו עבודה. האם אתם חושבים שאתמול הוא הגיע אלינו? ואנחנו היינו אלה שיצרנו איתו קשר. קבענו איתו, הכנו את האנשים, הכנו לו מקומות עבודה. אבל הבן-אדם לא הגיע. לצערי הרב, יש הרבה אנשים שרק מדברים ואינם רוצים לעבוד.

אתמול פרסמנו ברדיו הודעה האומרת שמי שרוצה עבודה שיפנה למשרד העבודה. אכן, קיבלנו המון פניות. אני אדאג לסדר לכל האנשים האלה השמה מקצועית בכל מקום. נכון, אי-אפשר לתת לכל אחד את המקצוע שהוא רוצה. אנשים יצטרכו לעבוד במקומות אחרים. אם בני אדם רוצים באמת להביא פרנסה הביתה הם יצטרכו לעבוד גם במקומות אחרים. אני מודיע פה חד-משמעית שרוב האזרחים במדינת ישראל שירצו היום לעבוד, אני אחראי לכך שיהיה להם מקום עבודה. אבל מה? אני לא מתחייב לסוג העבודה. אם כל אחד יגיד לי עכשיו: תשמע, זה לא מתאים לי, זה לא נראה לי – אני מצטער מאד, אנחנו מוגבלים.

בד בבד אנחנו רוצים לצמצם את מספר העובדים הזרים ולהכניס לעבודה כמה שיותר עובדים ישראלים. אני נתתי הוראה לשירות התעסוקה. והביקורת שהיתה פה נכונה. בשירות התעסוקה משחררים יותר מדי מהר את ההדק ונותנים דמי אבטלה, במקום לפעול לכך שהאנשים הללו ייכנסו למקומות העבודה. ההוראות שלי בנושא הזה הן חד-משמעיות. יש לי תכנית רחבה.

היום כל קבלן בניין שרוצה לקבל עובדים זרים צריך קודם לבדוק את הפוטנציאל המקומי. הוא צריך קודם כל לבדוק אם יש עובדים ישראלים והוא צריך לתת להם את התנאים הטובים ולא משכורת רעב. אם לא מצליחים למצות את הפוטנציאל המקומי – רק אז אתן לו אפשרות להעסיק עובדים זרים.

תשמעו, לעשות "הוקוס פוקוס" בחמישה חודשים אני לא יכול. אבל לפחות את הרצינות, את הכוונות ואת הפעולות שאנחנו עושים ביום-יום – את זה כולם רואים.

אדוני השר, הטענה היא לא אליך אישית. הבעיה הקיימת היא בבחינת אסון מתרחב. כאן צריכה להיות מדיניות של הממשלה וצריך להעמיד לרשותך את הכלים ליצירת מקומות עבודה. אני מציע לך כחבר ותיק: אל תיקח את העניין הזה בצורה שבה אתה לוקח אותו עכשיו, כאילו שהכל מוטל עליך. אז אתה תהפוך לכתובת של הסובלים והממשלה תמצא עצמה פטורה מהעניין. יש בממשלה מי שיעשה.

אני באתי מאותן שכבות של סובלים ולא איכפת לי לקחת את העניין על עצמי.

אמרתי לך שזה לא עניין אישי.

אמרת לי: אל תיקח זאת על עצמך. אני מוכן לקחת את העניין על עצמי. באתי מאותם מקומות. יש לי היום אח מובטל. אני שר העבודה ואחי הוא מובטל ומחפש עבודה.

לך יש אח אחד מובטל. לי יש ארבעה מובטלים בבית.

אני אומר לכם שזו תופעה חברתית. זו תופעה שלא פוסחת על הרבה בתים במדינת ישראל.

אסיים בעוד כמה דקות ואז אשמע אתכם. אינני לוקח את כל האחריות על עצמי. זה ברור. יש משרד האוצר, יש משרד התעשייה והמסחר ויש ממשלה. אמרתי שאעשה את מה שבכוחי הדל לעשות. אני עושה ופועל.

אתייחס עתה למפעלי הפלדה. מיד כשהתעוררה סוגיית מפעלי הפלדה לא דיברתי אתכם, לא פניתי אליכם ולא באתי לבקר אצלכם. נכון. אבל זה עדיין לא אומר שלא מטפלים בנושא. זה גם לא אומר שאם אתה בא לבקר זה אומר שהישועה באה. אני כינסתי אצלי מיד את אנשי שירות התעסוקה, את אנשי ההכשרה המקצועית ואת אנשי המוסד לביטוח לאומי. זה נעשה בערך לפני כשבועיים, או משהו כזה. ישבנו ואמרתי להם: רבותיי, לא דיברתי עם אנשי קריית הפלדה, אבל אני רוצה שיימצא עכשיו מענה לעניין. מדברים על כ-230 עובדים ואני רוצה לראות מה המענה שאנחנו נותנים עבור אותם עובדים. זו עיר אחת, זה מקום מרוכז. פיטורין יש בכל הארץ ואבטלה יש בכל הארץ. אבל פה מדובר באבטלה בריכוז כל-כך גבוה. לכן, אמרתי שאני רוצה לשמוע אם יש לנו איזה פתרונות שאנחנו יכולים לתת. האנשים אצלי ישבו והכינו תכנית מסודרת ביותר. אחרי שסיימנו להכין את התכנית התקשרתי – ונדמה לי שזה היה ביום רביעי – לחנניה. התקשרתי ואמרתי: חנניה, תשמע, יש לי תכנית. לא נכנסנו לפירוט, אלא אמרתי לך דברים כלליים. אמרתי לך: אני רוצה להיפגש איתך, תבוא אליי אפילו היום אם אתה יכול. אמרת לי: היום אני לא יכול, אולי מחר.

אתה אמרת לי שבמשפחה שלך - - -

לא נכון, סליחה, אל תסלף את הדברים שלי. קבעת איתי ואמרת לי שאתה לא יכול להיפגש מחר. אמרת לי שביום שישי תיתן לי תשובה. ביום שישי התקשרתי ולא נתת תשובה. חיכיתי לך. גם אני בן-אדם. יצאתי בסך הכל לשלושה ימי חופש בצפון, מיום שלישי ועד יום חמישי. התקשרנו אליך לאחר מכן. אמרת שאתה לא יכול לבוא בגלל שאתם ביניכם, הוועדים, יושבים עם כל עובד ועובד כדי למצוא לו את הסידור שלו. לפני שיצאתי לחופשה התקשרתי ואמרתי שאנחנו רוצים להיפגש אתכם, ואם לא אני אז המנכ"ל והבכירים אצלי במשרד, שהם לא פחותים ממני. עם כל הכבוד לך, עד לרגע זה לא קיבלנו טלפון אחד ממך.

- - -

מאיפה אתה יודע שזו התכנית? סליחה, זו הגישה.

אמרו לי. אני יודע.

לא אמרו לך כלום. לא נכון.

השר אביטל הודיע בכנסת שהמפעל לא ייסגר. תן לי תשובה על זה.

לא ידוע לי על החלטה כזאת שהמפעל לא ייסגר. ההודעה שאני העברתי היא המסמך הזה, לכבוד ראש הממשלה. במסמך הזה כתובה התכנית שלי למתן פתרונות למפעל הפלדה, אחרי שהעובדים פוטרו. דיברו על הסבת המפעל לכל מיני צורות, אבל לא אני דיברתי על כך. אני הייתי במשא ומתן עם השרה לגבי האפשרות להשאיר אולי את המפעל, אבל לדאוג שמשרד הביטחון יעביר אליהם את הפלדה או משהו כזה. אבל לא מעבר לכך. אני הצעתי פתרונות. רציתם עבודה. זה לא היה בידי לא לסגור את המפעל. אבל אמרתי: אנשים מובטלים רוצים לעבוד. נתתי הוראה והנחייה לשירות התעסוקה. יושב פה ממלא מקום מנכ"ל שירות התעסוקה, מר נזרי, שהוא גם חיפאי. אמרתי לו: אני מבקש ממך, כל מפוטרי עכו שמגיעים לשירות התעסוקה הם בראש סדר העדיפויות, כי חלק מהאנשים הם בגיל מבוגר ויהיה קשה להם למצוא עבודה. לכן, אמרתי לו: שים אותם בראש סדר העדיפות. כך היה.

דבר נוסף – דובר על שדרוג מקצועי של עובדים להגברת סיכויי ההיקלטות בעבודה. אחר-כך דיברנו גם על הסבה מקצועית למקצועות קרובים במיוחד ולהחלפת עובדים זרים בשיתוף המפעלים. דובר על ייעוץ וקורסי יזמות עסקית לפתיחת עסקים קטנים על חשבון הפיצויים המגיעים למפוטרים. כן דובר על השלמת השכלה.

יציעו להם פיצויים והם יחסלו את הפיצויים.

אני רק הצעתי הצעות. דיברתי על ייעוץ למי שירצה. אם אדם קיבל פיצויים, במקום שהוא יילך להשתולל עם הכסף ויעשה מה שהוא רוצה, אנחנו מוכנים לתת לו ייעוץ וקורסים של יזמות עסקית אם הוא רוצה בכך. אני כפיתי זאת?

דיברנו על עוד פתרונות לחסרי מקצוע. בדרך כלל, חלק מהאנשים הם חסרי מקצוע ולכן דיברנו על השלמת השכלה ברמה בסיסית המאפשרת כניסה להכשרה מקצועית. דיברנו על הכשרה מקצועית על-פי צרכי כוח האדם הצפויים באיזור במגוון מסלולים, לרבות הכשרה במפעלים. חלק גדול מהאנשים בוודאי יקבלו את דמי האבטלה. כלומר, אני נתתי הנחייה להכניס אתכם בסדר העדיפויות. לשם כך גייסתי משאבים מתוך המשרד בהיקף של עשרות מיליונים של שקלים. אבל עד לרגע זה – וזה הדבר המוזר – כלום לא קרה. שומעים רעשים ואני מחכה עד לרגע זה. אני שומע פה ביקורת מכל הכיוונים, אני מכין תכנית, אני מתקשר ולא מחכה לטלפון, אני מתקשר ומזמין את האנשים, אבל הם לא באים אליי. אחר-כך עוד באים בטענות.

כשמדובר בסגירת המפעל – אני לא הכתובת לכך. הכתובת היא שרת המסחר והתעשייה או ראש הממשלה. אין בכוחי למנוע סגירת מפעל. אבל פתרונות מצד שר העבודה והרווחה קיבלתם. אם אתם רוצים לקבל את התכנית – בואו אליי, אני מוכן להיפגש אתכם עוד היום ונשב ונדבר. אלה ההצעות שלי.

תודה רבה. רשות הדיבור לראש העיר.

אדוני השר, אדוני היושב-ראש, עכו מדממת למוות. ראה את הרשימה: צינורות המזרח התיכון, ברבור, רמי קרמיקה, בתי גלרון. קרית הפלדה זה היהלום שבכתר שנשא את עכו על כתפיו במשך שנים. זה מפעל שהיו בו 1,500 עובדים בעבר. גם המפעל הזה התחסל. מפעל פרוטרום עומד ומקרטע. טמבור יפטר בשבוע הבא 60 עובדים. טמבור. עכו מדממת למוות.

אותי לימדו שהמשוואה של חוסן מדיני – ואת זה מלמדים בפו"ם – היא שחוסן מדיני שווה עוצמה צבאית, לכידות חברתית וחוזק כלכלי. על איזו לכידות חברתית אנחנו מדברים פה? וזה ביטחון, זה לא רק ביטחון כלכלי, זה לא רק ביטחון חברתי, זה ביטחון, זה עוצמה של מדינה. עכו היא משל לכל מה שמתרחש. אולם בעכו זה תמיד יותר חריף ותמיד מקדים את כולם, לצערי, כי מלכתחילה מדובר בעיר חלשה. לכן, אין בה שומן. אין בה אפשרות של משחק. כשיש מכה כולם מרגישים בה. גם העירייה תתמוטט. ממי היא תגבה ארנונה? ממי?

כל המפעלים הגדולים התמוטטו. מה נשאר בעכו?

עכשיו יגיע תורנו לפטר עובדי עירייה, כי לא נעמוד בתשלומים. אנא, אני לא צועק, אני מתחנן, בואו תהיו איתי יום אחד. יום אחד בשבוע אני מקבל קהל, ביום שלישי. נכנס אליי ללשכה, בהן צדק, אדם, הר אדם, מפוטר של בתי גלרון. הוא החזיק בשתי הידיים תאומות שצריכות להיכנס לכיתה א'. יש לו שישה ילדים והאחרונות תאומות. הוא הראה לי מה הוא צריך לקנות להן לקראת פתיחת שנת הלימודים. אדוני, 2,100 שקל. והוא אומר: אני לא יכול, די, אין לי, גם מהפה שלי הוצאתי את הבשר, שבועות אני לא אוכל בשר, אבל לא אשלח אותן לבית הספר ללא ספרים. והוא בכה. כל מה שהיה לי לומר לו זה לבכות איתו ביחד, בהן צדק.

אתם משאירים את הבעיה לעירייה, שעומדת בחזית הראשונה. אין לנו מה לומר לאנשים.

כבוד השר, אני מוכן לכל דבר. תזמינו אותי בלילה, תזמינו אותי בבוקר, אבוא בריצה. תנו לנו כלים להתמודד עם האנשים האלה. זה לא אחד ולא שניים.

תודה רבה. מר שמואלי, בבקשה.

אדוני היושב-ראש, ואני מרשה לעצמי לומר לך חברי וידידי. ישבנו כמה שנים יחד סביב אותו שולחן. כבוד השר, אני מבקש סליחה מראש אם תשמע ממני קצת כעס מתוך הלב, אבל זה מתוך כאב וזה בטח לא באופן אישי.

אני רוצה להתחיל דווקא עם העניין: איפה החוצפנים האלה שלא הגיעו הנה, כשכינסת את הוועדה הזאת? כי הם פשוט חוצפנים. אני יודע שיש פה רשמקול ויש פה הקלטה. אבל לא יכולה להיות חוצפה גדולה מזו מאשר לשלוח לפה כמה פקידים על-ידי שר האוצר, כאשר עד היום הוא עוד לא קיבל אף נציג מקרית הפלדה.

שר האוצר לא נמצא בארץ.

וכשהוא היה בארץ הוא קיבל אותנו?

כרגע, כעובדה, הוא לא בארץ.

על זה אני רוצה לדבר אותך.

רבותיי, כשצריך לבקר את השרים אני מבקר. במקרה הזה אני רוצה לציין עובדה.

במקרה הזה שר האוצר הזה הניף לפני הבחירות את הדגל החברתי. הוא בא מהשכונות. הוא בא מהדרום. אני אומר לך, דוד טל, ואתה מכיר אותי כמה ימים, זה לא שהוא לא קיבל אותנו. הוא הזמין לנו משטרה. התפרצנו למשרד שלו עם המשטרה והוא גם לא קיבל אותנו עד היום. אני לא יכול לומר את אותו דבר על שרת התעשייה והמסחר. היא לפחות קיבלה אותנו. היא עוד לא פתרה את הבעיה, אבל היא קיבלה אותנו. אבל תראה את שיא החוצפה. יושב-ראש ההסתדרות, עמיר פרץ, סיפר על כמה מפעלים שהוא עזר להם. בשטח השיפוט שלי יש עוד כמה מפעלים שהוא עזר להם, שהוא לא הזכיר אותם. היית בסיור האחרון במפעל טפן טכנולוגיה; הלחמות טפן. יש שם 120 עובדים. אם לא היית נותן להם את ה-700,000 שקל הם היו סגורים. גם הם היו סגורים. לא ממשלה ולא שום דבר. אני יכול לתת עוד דוגמאות. אבל לא לזה באנו. באנו בגלל קריית הפלדה, באנו בגלל איזור התעשייה בעכו.

נמצא פה גם ועד העובדים של טמבור. הם יושבים בשקט. הם עוד ילדים טובים. למה הם עכשיו ילדים טובים? כי הם עוד לא קיבלו את המכתבים. בשבוע הבא הם יקבלו את המכתבים, אז ה"סוויטש" יסתובב להם והם יבינו שהם צריכים לדלת ההיא, שדיברת עליה כל-כך הרבה, ללשכת התעסוקה. אז גם הם יתחילו להשתגע, כי זה מה שקורה לבן-אדם באופן טבעי. אותו סיפור שסיפר פה ראש העיר קורה למובטלים כשהם מגיעים לשירות התעסוקה.

למה אני כועס? אני כועס כי גם אליך כתבתי, אדוני השר. גם אליך פניתי בעניין קריית הפלדה. הפעם הראשונה ששמעתי מהמשרד שלך – ויכולנו להציל את קריית הפלדה לעוד שישה חודשי עבודה – היתה מאוחרת מאד. יושב פה למעלה נאמן, נציג של קריית הפלדה. הרי כל הנושא לווה כמעט שנתיים על-ידי בית המשפט המחוזי בחיפה. אם היית נענה רק לבקשה שלי לתת חל"ת בתוך המפעל במקום בשירות התעסוקה, שזה מה שאתה רוצה לתת היום, אזי האנשים האלה היו עובדים עוד שישה חודשים. עוד שישה חודשים המפעל הזה היה עובד ואז אלוהים אולי היה עוזר. עמיר פרץ הבטיח מיליון דולר כסיוע למפעל. אבל אף אחד מהמשרד שלך אפילו לא ענה למכתבים שלי, לפניות שלי, לבקשות שלי, להתחננויות שלי. קיבלתי שתי תשובות משתי עוזרות. עוזרת אחת שלך העבירה פנייה שלי לעוזרת השנייה של סמנכ"ל מסויים. אלה שתי התשובות שקיבלתי.

לכן, אני אומר שאת ששת החודשים האלה, שאתה רוצה לתת עכשיו, ביקשנו בזמנו. אמרנו זאת, זעקנו וצעקנו. את ששת החודשים האלה אתם תשלמו להם אם תרצו ואם לא תרצו, על-פי חוק. וזה במקום לתת לאנשים האלה עוד ששה חודשים של תקווה במפעל. אולי היה נולד בינתיים משהו, כי יש קונים, יש אנשים שרוצים לקנות את המפעל הזה, יש חברות שרוצות לקנות את המפעל הזה. רוצים לרכוש אותו, אבל רוצים טיפה סיוע ועזרה.

מה קורה היום? לקראת סוף הדרך של מפעל קריית הפלדה מזמין ראש ההסתדרות שני מנכ"לים, מנכ"ל התמ"ס ומנכ"ל המשרד לאיכות הסביבה, שבהם תלוייה השאלה אם תיפתח קריית הפלדה, או לא, אם הרוכשים ייקנו את המפעל או לא. המפעל עובד, המפעל מופעל בהתחייבות להעסיק קודם כל 100 עובדים מהמפוטרים, בנוסף לעובדים חדשים שיתקבלו. אבל קודם כל צריך להעסיק 100 עובדים מהמפוטרים. אדוני היושב-ראש, מי לא נתן עדיין תשובה נכון לרגע זה? המנכ"ל. לא השר, לא צחי הנגבי. צחי הנגבי מתעסק רק בעניין ביטחוני, בירושלים, ביש"ע. בכלל, מי יכול לדבר איתו? אבל גם המנכ"ל שלו עוד לא נתן תשובה ואי-אפשר לקבל החלטה סופית אם תתקיים היום הישיבה, או לא, בקשר להצלת קריית הפלדה. וכל זה בגלל שהמנכ"ל מהמשרד לאיכות הסביבה, שאני אפילו עוד לא יודע איך הוא נראה, לא נתן תשובה. החוצפן הזה עוד לא מצא זמן לתת לנו תשובה האומרת שבשעה שבע הוא מוכן לבוא לפגישה. מנכ"ל משרד התמ"ס נתן תשובה ואמר: אני בא בכל רגע ובכל שעה. יושב-ראש ההסתדרות הזיז הכל, שם מיליון דולר ואמר: הנה, מיליון דולר.

דוד טל, אנחנו חברים. אני מוכרח לומר לך איזה משפט, שאני חושב שדוד לוי אמר אותו בצורה הכי נכונה. איזה שיניים יש לוועדה הזאת? הבאתם אותנו לפה. הבאתם אותי מנהריה. הבאתם את כל החברה' שלי מעכו. נמצא פה ראש עיריית עכו וסגן ראש עיריית עכו.

יש לנו שיניים, אבל אולי הן לא מספיק חדות. נעצנו אותן בנושא ייבוא תורכים וכו'. זה עזר לתעשייה. נעצנו אותן גם בנושא חיילים משוחררים שייכנסו לתעשייה. עובדה שזה כן עוזר. אני מקווה שתעזור לי לחדד את השיניים כדי שננעץ אותן במקום הנכון הפעם.

אני מקווה מאד. אני אומר לך פה משפט שאני מבקש ממך למסור אותו למנכ"ל המשרד לאיכות הסביבה וגם לשר, כי לנו הם לא עונים. דוד טל, אתה מכיר אותי מספיק טוב. אני מבטיח לו שאם הוא לא יבוא היום לישיבה, ההפגנה הבאה, כמו שאנחנו יודעים לעשות, תהיה מול הבית שלו ושל השר לאיכות הסביבה, ומול המשרדים שלו. שלא יחשבו האנשים האלה שאחרי שהם נבחרו הם לא מדברים עם ציבור העובדים.

אני רוצה להציע לכבוד השר הצעה, וזאת בנוסף ל-14 הסעיפים ששמת בתכנית שלך. אני הפשוט, שמתנהג כפי שמתנהג, אני מרשה לעצמי לומר ששני פרוייקטים של הממשלה יכולים להציל את איזור התעשייה עכו והגליל המערבי. לא מדובר על עשרה פרוייקטים. עשרה פרוייקטים לא תעשו גם כך, אבל שניים תיקחו על עצמכם. אם הייתם עושים רק חצי ממה שההסתדרות עושה הדברים היו נראו אחרת. אני יכול לתת לך רשימה. לכו תראו את המפעלים שסייעו להם. אם הממשלה היתה עושה 10% ממה שההסתדרות עושה, היינו נראים אחרת. הייתם יכולים לסייע למפעלים האלה הזה ביחד עם ההסתדרות בכסף, ואם כך הייתם עושים היינו נראים אחרת. קחו לעצמכם שני פרוייקטים לאומיים שאתם מתעסקים בהם היום. הרי גם כך מים אין במדינה הזאת.

אני מציע לשר שני פרוייקטים. אולי הוא יעלה אותם. הוא שר. יש לו 17 מנדטים. זה לא השר אביטל שיש לו מנדט אחד. הוא יכול רק לקשקש. מה הוא יכול לעשות? לש"ס יש 17 מנדטים, יש לה כמה שרים. אני מציע שני פרוייקטים. כולכם הייתם אצלנו בביקור בקריית הפלדה לפני שנה וחצי. אין מים במדינה. שימו רק מתקן להתפלת מי ים במקום. כל האיזור התעשייה הזה שוכן על חוף הים. המים נמצאים. השטח ריק. כל המפעלים שם נסגרו. יש לכם מאות דונמים של אדמה. במקום להקים מפעל להתפלת מים במקום אחר במרכז אחר, תקימו אותו באיזור כזה, בגליל. לבית שאן פרוייקט כזה לא יעזור, כי אין להם ים. גם לקצרין זה לא יעזור.

יש פרוייקט שני שנמצא בשלהי משא ומתן מתקדם מאד עם חברת החשמל. תנו דחיפה. מדובר על העברת מחסן חברת החשמל ממרכז חיפה. המרכז הלוגיסטי של חברת החשמל נותן 500 מקומות עבודה. אדם בן 50, עם עשרה ילדים, לא ילמד שום דבר. הוא כבר לא ישלים בגרות. לא יעזור לך כלום. הוא ילמד עוד גמרא, הוא יילך לבית הכנסת, יש לו בית כנסת משלו בעכו, אבל להשלים בגרות הוא לא ישלים. אבל אם תעשה לו הסבה למקום עבודה שהוא יידע שהוא יכול לעבוד באיזשהו מרכז לוגיסטי כזה – יכול להיות שתציל אותו. בזה תשקיעו את האנרגיה.

תודה רבה. עו"ד אמיר פוקס, מהמוקד לזכויות מובטלים, בבקשה.

האמת היא שדיברו פה אנשים בעלי ניסיון בתחום העבודה ומקומות עבודה. לא ארחיב על כך את הדיבור. אני מדבר על שלב אחרי. אנחנו מדברים פה על 186,000 אנשים. אלה הנתונים הפורמליים של לשכות התעסוקה. אני נוטה יותר לעמדה שהעלה פרופ' זוסמן מבנק ישראל, שהמספרים מתקרבים ל-450,000 איש.

חבר הכנסת דוד לוי אמר שהוא לא מבין איך הממשלה לא מוציאה תכנית. אני מתחיל לחשוש דווקא מהתכניות שהממשלה כן מציעה, ובראשה משרד העבודה והרווחה. ראיתי את תכנית 14 הנקודות. שר העבודה והרווחה הזכיר 11 מתוכן. 3 נקודות מהתכנית לא הוזכרו.

זה מקוצר זמן.

נושא אחד הוא הנושא של התנדבות כפוייה. מסתבר שהשר בניזרי הוא מחדש השפה העברית. יש התנדבות כפוייה, או חובת התנדבות. אנחנו הצענו כבר לפני שנתיים להקים לשכות להתנדבות בשירות התעסוקה. הצענו להקים מוקדי התנדבות בשירות התעסוקה, כדי שאדם יוכל לבוא ולהגיד: יש לי זמן חופשי, אני רוצה לעבוד עם ילדים, עם קשישים, עם אנשים עם מוגבלויות. את זה לא קיבלו. אבל מתי כן מקבלים את זה? כשיש עוד בסיס דרך זה לשלול דמי אבטלה. עכשיו ירשמו לא רק סרבנות מטעם המעביד, אלא ירשמו סרבנות אצל האדם ואיפה שהוא צריך להתנדב. אם הוא לא ירצה להתנדב – גם שם ירשמו לו סרבנות. הוא יגיע לבית חולים כדי להתנדב, או כהצעת השר בניזרי למקום עבודה בקניון, יגידו שלא מרוצים ממנו וכשהוא יחזור לשירות התעסוקה יגידו: אהה, לא מרוצים ממך, אתה בטח סרבן. וירשמו לו גם שם סרבנות.

בנוסף לזה – יחידות פיקוח. אנחנו, בארגונים החברתיים שאתם משמיצים אותם כל-כך הרבה, צריכים להקים פורום לאכיפת שכר מינימום, לא להעלאת שכר מינימום אלא לאכיפת שכר מינימום. לזה התשובה הקבועה היא שאין תקציב. אבל מה? להקים יחידות פיקוח ולבלוש אחרי מובטלים – פתאום לזה יש תקציב. הדבר הכי פשוט בעולם הוא ללכת למעסיקים ולבדוק תלושי שכר. לזה אין תקציב. אבל להתחיל לצלם אנשים עם מצלמות וידיאו – לזה פתאום יש תקציב.

שמעתי את שר העבודה והרווחה לתדהמתי, והאמת היא שגם הכתבת של גלי צה"ל שעשתה את הכתבה אמרה שהיא היתה מאד מופתעת בשידור. הוא אמר שהוא מסכים לדרישה של משרד האוצר להורדת דמי האבטלה. חברים יקרים, ב-10 השנים האחרונות זה כל מה שאתם עושים. ב-10 השנים האחרונות יש קיצוץ עקבי בזכויות מובטלים. כל הכבוד, הצלחתם בחיים, הגענו למספר המובטלים הגבוה ביותר בתולדות מדינת ישראל. כנראה שזה לא עובד. מישהו צריך להתעורר. כנראה שזה לא עובד.

נושא אחרון הוא נושא הפרטת שירות התעסוקה. משרד האוצר ומשרד העבודה והרווחה הולכים ומייבשים את שירות התעסוקה. היום בממוצע כלל ארצי פקיד מטפל ב-150 אנשים ביום וזאת במשך זמן של 4 שעות, שבהן מתקבל הקהל. אנחנו מדברים על דקה למובטל. אתם מייבשים את שירות התעסוקה ואחרי זה אומרים: הוא לא עובד. אז באות חברות כוח האדם. תודה רבה.

השר רוצה להגיד משפט אחד לתגובה. לאחר מכן נשמע את מר חיים מלול.

אחרי שנאמר פה רצף של דברים לא נכונים אני רוצה להגיב בקיצור. אתה אמרת שיש לנו תקציב מיוחד לאכיפה. קודם כל, בתוך הביטוח הלאומי יש אגף חקירות. הקצאנו 10 אנשים מהאגף לנושא. נניח שאחד מהם יתפוס באמת רמאי אחד. מאותו רמאי נשלול במשך שישה חודשים את אותם כספים. אני חושב שבכך כבר הצלחנו לתקצב את אותו אדם. דיברת כאילו על איזה תקציבי ענק.

הרי יש לנו אגף אכיפה גם במשרד העבודה והרווחה, שבראשו עומד אפרים כהן. לאפרים כהן יש צוות של 60 עובדים, שמתוכם רק 24 עובדים מטפלים בנושא המלחמה בעובדים זרים והשאר עוסקים באכיפה של כל החוקים נגד המעסיקים שהולכים ומרמים וכו'. אז למה אתה מסלף דברים?

דיברת על התנדבות קהילתית. אכן, אם בן-אדם אומר שהוא מובטל , שאין לו שום עבודה והוא מקבל דמי אבטלה, אנחנו אומרים לו: בוא תתרום לקהילה. ניתן לו מגוון של דברים לבחירה, כדי שהוא לא יצטרך להיות מסונדל סביב דבר אחד ואז נרשום לו סירוב. הוא יילך יעבוד שעתיים-שלוש ביום. הוא גם יוכיח לנו שאכן באמת הוא לא מובטל והוא גם יתרום לקהילה. אני לא רואה בזה שום פסול, כי הרי המדינה משלמת כסף לאותו אדם. תודה.

תודה. חיים מלול, בבקשה.

כבוד יושב-ראש הוועדה, כבוד השר. אני מזכיר ועד העובדים של "צבעי טמבור". כל מה שדובר עליו יקרה בעוד זמן מועט ב"טמבור". לכן, יש לכם עכשיו הזדמנות לעצור את הסחף הזה. כבוד השר, אמרת שאתה הולך להשקיע כסף במובטלים. את אותו כסף תשקיע עכשיו באלה שעובדים. תעשו את זה עכשיו. תוכיחו שאתם יכולים לעצור את הסחף הזה. להטיל היטל על יבוא – זה מה שהורס את המדינה. מייבאים צבעים מתורכיה, מיוון וכו'. זה דבר שגורם לאבטלה. לכן, למה לך להתמודד אחר-כך עם העובדים, כמו ששמעתם פה מנציג קריית הפלדה? יש לך עכשיו הזדמנות. יש עדיין אפשרות לעצור את הסחף הזה אצלנו. ראש העיר ישמח מאד שהאנשים האלה ימשיכו לעבוד.

אמרת משהו שבאמת מצא חן בעיניי. אתה הולך להשקיע וכו'.

אמרנו את הדברים. כלום לא ייצא מזה. אני אומר זאת מניסיון. כלום לא ייצא מזה. עברנו את הדברים האלה. תעזרו ליזמים ותפתחו את המפעל. לא צריך ללכת ללשכת העבודה. אני לא אלך ללשכה. אני אשב במפעל הפלדה עד יומי האחרון, או שאתאבד שם. תזכור, אתה עוד תכסה אותי בקבר.

חס וחלילה.

זה אדם שאיבד עין בעבודה.

אני לא דוגל בסגנון של צעקות. אני חושב שאתם צריכים להיות רציניים ולקחת את הדברים לתשומת הלב. ההוכחה עוברת אליכם עכשיו, כדי שלא נצטרך לכנס עוד פעם את הוועדה בנושא "טמבור".

אנחנו חוזרים לנקודה. אני צריך להעביר את הדברים לממשלה ולשרת המסחר והתעשייה שתצטרך להתמודד עם הנושא ביום ראשון, בישיבת הקבינט. אעביר את דבריכם לשם.

אני רוצה להעיר הערה למר שמואלי. לגבי החל"ת שהצעת – קודם כל, אף פעם לא מפעילים חל"ת לשישה חודשים. זה מקובל עד חודש וחצי. אני יצרתי תקדים של שלושה עד ארבעה חודשים. בסוגייה שלכם לא ניתן היה להפעיל תכנית סיוע, מכיוון שלא ניתן היה להגדיר תכנית הכשרה מקצועית בתוך המפעל, שזה התנאי הקבוע לתשלום דמי אבטלה. גם העובדים בתוך המפעל רצו לעבוד ולא רצו הכשרה. לכן, כשאתה טוען שהצעת לנו חל"ת ואנחנו לא הסכמנו לכך, אני מציע שתבדוק את הדברים לפני כן בצורה יותר פנימית ואז תטיח את האשמות.

רשות הדיבור לנציג "שמן".

אני יושב-ראש ועד העובדים ב"שמן תעשיות" בחיפה. אני מייצג גם את מפעל "מילומור" שנמצא באיזור עכו. אני רוצה שחברי הוועדה יבינו שמפעלי השמנים בכללם נמצאים צעד אחד ממש לפני הכאב של קרית הפלדה, של פרוטרום, של לבידים. החוברת הזאת יכולה להראות לכולם כמה פעמים הייתי פה, כמה נפגשתי פה, כמה מכתבים נשלחו לכל חברי ועדת הכספים, וזאת בעקבות ההיטלים. מזה חודש וחצי ההיטלים נמצאים על אפס אחוזים. זאת אומרת שהשוק פרוץ, יכולים לייבא מה שרוצים, כמה שמן שרוצים, כמה כוספאות שרוצים, מכיוון שלא הוצא צו נגדי. משרד התמ"ס עומד על 3%. 3% היטלים זה אומר סגירת מפעלי השמנים.

אני מבקש משר העבודה והרווחה לטפל בדברים על-מנת שבאמת תהיה רווחה לעובדים. העובדים רוצים לעבוד.

בשנה ממוצעת מספר האנשים שמצטרפים אל שוק העבודה הוא 70,000. מצד שני, בכל שנה נוצרים מקומות עבודה במשק. יש צמיחה ממוצעת של 4%-5% בשנה בממוצע ואז נוצרים בערך 70,000 מקומות עבודה. כך שיעור האבטלה נשאר פחות או יותר קבוע לאורך זמן בטווח הארוך.

השנה במקום שהצמיחה תהיה 4%-5% היא תהיה בערך 1%. מקומות העבודה שייווצרו השנה יהיו פחות מ-20,000. בגלל זה נוצר הפער הגדול הזה בין מספר האנשים שנכנסים לשוק העבודה לבין מספר מקומות העבודה החדשים שנוצר. לכן, שיעור האבטלה יגדל השנה בצורה משמעותית.

למה היתה השנה צמיחה רק של 1% במקום 4%-5%? והאם המדיניות הכלכלית יכולה לעשות משהו בקשר לזה?

אדבר קודם על מה שהמדיניות הכלכלית לא יכולה לעשות ואחר-כך אומר כמה מילים על מה שהיא כן יכולה לעשות. השנה המשק נמצא במצב הקשה ביותר שבו הוא היה ב-30 השנים האחרונות. צמיחה של 1% זה אומר צמיחה שלילית של 1.5% לנפש, מכיוון שהאוכלוסיה גדלה ב-2.5%. כלומר, רמת החיים יורדת ב-1.5%. דבר כזה לא היה כבר בערך 30 שנה. למה זה קרה? היו שלוש תופעות, שלושה "שוקים" מאד חזקים, שכולם קרו בעת ובעונה אחת. קודם כל, היתה האינתיפאדה שפגעה במשק.

אולי כדאי שתצטמצם. אני חושב שיותר חשוב שתסביר לנו מה הם הפתרונות לנושא הזה. אני מניח שכל מה שאדוני אומר חשוב. את הרקע לדברים האלה כולנו קראנו. גם שמענו פרשנות כזאת ואחרת.

אולי כדאי שתציין את הפתרונות שהאוצר מוכן ומסכים לקבל מתוך בקשותיה של שרת התעשייה והמסחר, בקשותיו של שר העבודה והרווחה ובקשות גורמים אחרים. זה מה שחשוב לשמוע.

אצטמצם מאד בצד של מה שהמדיניות לא יכולה לעשות. בהינתן שלושת ה"שוקים" האלה, האינתיפאדה, התמוטטות הנאסד"ק, ההאטה בשווקים העולמיים ובארצות הברית ובאירופה, המדיניות הכלכלית בישראל לא יכולה לעשות כלום. המדיניות הכלכלית בישראל לא יכולה להביא את הצמיחה ל-5% במקום 1% מכיוון שההפרש הזה של ה-4% נוצר בגלל ה"שוקים" האלה, שאין למדיניות הכלכלית שום השפעה עליהם.

מה המדיניות הכלכלית כן יכולה לעשות? יש, לדעתי, שלושה תחומים שבהם המדיניות הכלכלית יכולה לעזור בתחום האבטלה. התחום הראשון – נושא העובדים הזרים. גם אם נוצרים 20,000 מקומות עבודה במשק, ביכולתנו להחליט האם מספר העובדים הישראלים שייקלטו יהיה 40,000 או אפס.

אדוני, אם אתה יודע, או זוכר, או שתקרא, שלפני כמה שנים היתה אותה תופעה, לא בהיקף כזה של ירידה משמעותית בצמיחה, עד כדי אפס. אז הממשלה התמודדה עם התופעה. היא לקחה את העניינים לידיים וזה עלה ל-4%-5%. לכן, אי-אפשר להגיד שזוהי מכת שמיים ולכן אנחנו לא נוכל לעשות שום דבר. אי-אפשר לתת רק את התשובה: העובדים הזרים. זו איננה תשובה. זו איננה מדיניות, כי אין מדיניות. הגיע הזמן שתהיה התמודדות עם הסוגייה.

אני לא זוכר שנה, לפחות במשך 30 שנה, שבה היתה לנו צמיחה של 1%. מה שהמדיניות הכלכלית כן יכולה לעשות זה בעיקר בשלושה תחומים: התחום הראשון – העובדים הזרים. גם אם נוצרים 20,000 מקומות עבודה במשק, מספר הישראלים שיכולים להיקלט בשוק העבודה יכול להיות הרבה יותר גבוה, הוא יכול להיות 50,000, או 60,000, או כמה שאנחנו נחליט. למה? בגלל שאנחנו יכולים להפחית את מספר העובדים הזרים, למשל ב-20,000, ואז גם אם יהיו 20,000 מקומות עבודה, תהיה עבודה ל-40,000 עובדים ישראלים.

- - -

זאת המדיניות האפקטיבית ביותר שאנחנו יכולים לנקוט בה, על-מנת להגדיל את מספר הישראלים שנקלטים במקומות עבודה, גם אם ייווצרו רק 20,000 מקומות עבודה.

אנחנו יודעים את כל הדברים האלה.

הדבר השני שאנחנו יכולים לעשות הוא בכיוון ששר העבודה והרווחה הצביע עליו, קרי: טיפול בצד ההיצע של האבטלה, טיפול בצד המובטלים, טיפול ביכולת שלהם להשתלב בעבודה.

האם אתם יכולים למנוע היצף של טובין, או שאתם קשורים באמנות כאלה ואחרות, שאנחנו חייבים לקיים אותן ומדינות אחרות לא בהכרח חייבות לקיים אותן?

אין שום ספק שיש בארץ מספר עובדים זרים יותר גדול מאשר בכל מקום אחר בעולם.

אדוני, אתה יכול למנוע את היבוא השוטף שמגיע לכאן לארץ והורס כמעט כל חלקה טובה? או שאתם עדיין חסידי השיטה של כלכלה חופשית באופן אבסולוטי?

כאשר מונעים יבוא ובורחים מגלובליזציה ומהשתלבות השווקים העולמיים, יש בעיה. יש לנו דוגמאות אין ספור של מדינות בעולם שנקטו במדיניות הזאת במשך עשר שנים, עשרים שנה או שלושים השנים האחרונות.

איזה מדינות?

זימבבווי, כל המדינות באפריקה.

- - -

רבותיי, אנחנו חייבים לסיים.

הגורם האחרון שהמדיניות הכלכלית יכולה להשפיע עליו זה עניין שכר המינימום. כאשר מתלוננים שמפעלים בורחים - - -

האם אתם נלחמים לא לסגור את מפעלי הפלדה? תן תשובה.

רבותיי, אני מבקש מכם.

מי שמתלונן שמפעלי טכסטיל ומתפרות עוברים לירדן צריך להבין שהסיבה העיקרית והראשונה לכך היא ששכר העבודה שם הוא הרבה יותר זול מאשר כאן. כל עלייה בשכר המינימום תקשה יותר על המפעלים להתקיים ואז יותר מפעלים יעברו למקומות בהם העבודה זולה יותר.

רבותיי, אני רוצה לסיים את הדיון. אני רוצה למסור הודעת סיכום. כאמור, הדיון הזה מתקיים בהמשך לדיון שהתקיים בהצעתו של חבר הכנסת דוד לוי במליאת הכנסת ובהמשך לפרסום מימדי האבטלה.

אני מבקש לומר רק משפט אחד, אדוני. מעולם אני לא תוקף פקידים. אבל אני מאד מבקש. אין שום מחקר בעולם שקובע שהעלאת שכר מינימום גורמת לאבטלה. זו המדינה היחידה שקבעה זאת. בכל מקום העלאת שכר מינימום גורמת ליצירת מקורות תעסוקה, כי הביקושים עולים. יש על זה ויכוח מאד קשה מבחינה כלכלית. בוודאי במדינת ישראל שום פיטורין לא היו בגלל שכר המינימום. אם מפעלי טכסטיל משלמים למנהלים שלהם חצי מיליון שקל בחודש, אם המפעלים מסוגלים להרוויח ולשלם חצי מיליון שקל בחודש למנהלים – אני מאד מבקש לא לגבות מפעלים שרוצים לשלם במקום 3,200 שקל שכר של 2,500 שקל, כי עוד לא נולד הכלכלן שיכול להסביר למשפחה איך להתקיים מ-3,000 שקל. הוא עוד לא נולד.

אם כן, ועדת העבודה, הרווחה והבריאות קוראת לממשלה להתייחס למצב התעסוקה הנוכחי כאל מצב חירום חברתי. הוועדה נדהמה מכך שפרט לשר העבודה והרווחה לא טרחו נציגי הממשלה להופיע לדיון, למרות שראש הממשלה, שר האוצר ושרת התמ"ס הוזמנו להשתתף בו.

הוועדה מאמצת את הצעתו של חבר הכנסת עמיר פרץ לתבוע ש-1% מתקציב המדינה יוקצה באופן קבוע למאבק באבטלה ולא יצטרכו לחפש לכך כל פעם שיירים בתקציב.

הוועדה תובעת להרחיב את ההגנה על תעשיות ישראליות ולהגן על העובדים הישראלים ועל האינטרס שלהם להישאר במקום עבודה, כפי שכבר קיים לגבי התעשיות הביטחוניות.

הוועדה אינה מקבלת את העובדה שכיום האבטלה נמצאת בסמכותם של 4-5 משרדי ממשלה שונים, כולל משרד התעשייה והמסחר, האחראי על פתיחת מפעלים, משרד העבודה והרווחה, המשטרה והפנים, על המאבק בעובדים הזרים ועוד.

הוועדה קוראת לראש הממשלה להקים צוות חירום שיורכב ממנכ"לי המשרדים הנוגעים בדבר, אשר לרשותו יועמד תקציב למלחמה באבטלה ובסגירת מפעלים. הפתרון אינו הכשרה מקצועית והשלמת השכלה, שאחריהם חוזר העובד לנקודת ההתחלה, אלא הדאגה לכך שמפעלים לא ייסגרו.

בהמשך לדבריו של חבר הכנסת עמיר פרץ, אני רוצה לקרוא לשר לאיכות הסביבה לשלוח את הנציג שלו, את המנכ"ל שלו, לפגישה היום עם המנכ"לים , כדי לנסות למצוא פתרון למפעלי הפלדה.

הוועדה תקיים ישיבה נוספת כדי לעמוד מקרוב על הפתרונות של משרדי הממשלה ועל ביצוע התכנית.

צריך לומר שאנחנו קוראים לממשלה לא לסגור את קריית הפלדה.

הוועדה קוראת לנציגי מפעלי הפלדה להיפגש עוד היום עם שר העבודה והרווחה, כדי למצוא פתרונות למפעלי הפלדה.

צריך להוסיף את מה שאמר השר אביטל, שהממשלה החליטה שלא סוגרים את מפעלי קריית הפלדה. לכן, אם לממשלה אין דרך – שתלאים את מפעלי הפלדה ותפעיל אותם. כנ"ל לגבי כל מפעל שבא בתור. פרוטרום בדרך. צריך ללכת למדיניות של הקפאה מוחלטת. לא נעשה שום דבר אם לא נקפיא היום את סגירת המפעלים.

צריך לומר שבזה לא סיכמנו את הדיון. קבענו ישיבה ונמשיך בדיון.

קבענו שתהיה ישיבה נוספת. תודה רבה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:20