פרוטוקולים/עבודה/3639



16
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
08.08.2001

פרוטוקולים/עבודה/3639
ירושלים, ב' באלול, תשס"א
21 באוגוסט, 2001

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי



פרוטוקול מס' 362
מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
שהתקיימה ביום רביעי, י"ט באב התשס"א – 8 באוגוסט 2001 – שעה 09:00

חברי הוועדה: דוד טל - היו"ר

השר רענן כהן
ינון בעדני - הסתדרות הפועלים החקלאים, ההסתדרות הכללית החדשה
דורון עזרא - הסתדרות פועלי הבניין
עו"ד נטע רוט - ההסתדרות הכללית החדשה
אבי צרפתי - אגף מילואים ואבטלה, המוסד לביטוח לאומי
אבי אבידור - התאחדות המלאכה והתעשייה בישראל
מאיר אידלמן - התאחדות המלאכה והתעשייה בישראל
עוזי דרוישה - התאחדות המלאכה והתעשייה בישראל
ניר קלינגר - התאחדות המלאכה והתעשייה בישראל
צפיה גילת - התאחדות המלאכה והתעשייה בישראל
יוסי גטניו - התאחדות התעשיינים
עו"ד אילן דגני - התאחדות התעשיינים
חנוך לבנון - התאחדות התעשיינים
רות לבנון - התאחדות התעשיינים
מירה שוורץ - התאחדות התעשיינים
חזקיה ישראל - התאחדות התעשיינים
אהוד בן דרור - משרד האוצר
בנו דביר - סגן ראש יחידה להכוונת חיילים משוחררים, מ' הביטחון
חיים ערוסי - ראש יחידת ההסברה, משרד הביטחון
עזי פרל - ראש יחידה להכוונת חיילים משוחררים, משרד הביטחון
עו"ד נועה וגנר - משרד העבודה והרווחה
שרה חורש - מנהלת אגף הכשרה, משרד העבודה והרווחה

שירלי אברמי

עפרה הירשפלד

ביטול "עבודות מועדפות" לחיילים משוחררים.


- - - - - - - - -



ביטול "עבודות מועדפות" לחיילים משוחררים

בוקר טוב. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. על סדר-יומנו הנושא: ביטול "עבודות מועדפות" לחיילים משוחררים.

אני החלטתי לכנס את הוועדה לאחר שבעבר כבר דנו בנושא הזה וגם יצאה קריאה מהשולחן הזה לשר האוצר שלא להוציא את התעשייה מרשימת המקצועות המועדפים שיכולים לאפשר לחיילים שעבדו בתעשייה לזכות במענק.

כאשר שמעתי את זה בשבוע שעבר הייתי קצת המום, משום שאחרי בדיקה שעשיתי הסתבר לי שהעבירו את הנושא הזה לוועדת הכספים. ועדת הכספים לא דנה בנושא התעשייה ולא הצביעה אם להוציא אותו אל מחוץ לחוק או להשאיר אותו. דנו שם יותר על חקלאות. אולי יש שם לובי חקלאי יותר גדול מהלובי של התעשייה, ואת זה אני אומר לאוזניהם של אנשי התעשייה, אבל אני חושב שכל מדינה, ודאי מדינת ישראל, לא יכולה לחשוב או להתיימר שהיא תתבסס רק על "היי-טק". לא כולנו כאלה מוכשרים ולא לכולנו יש I.Q. 180 שאנחנו יכולים להיות בתעשיות ההיי-טק. אנחנו צריכים גם חרטים, מסגרים, פחחים, משחזנים, וכל מיני בעלי מקצוע אחרים, משום שאם לא כן אני חושב שבזמן הקרוב מאד נגיע לשוקת שבורה ולצורך עבודות שונות נצטרך להזמין פועל מרומניה או מהונגריה, ואז יבואו נציגי האוצר ויגידו שהם רוצים לצמצם את מספר המובטלים ולכן הם מונעים את מספר הזרים מלהגיע לכאן, אבל מה לעשות שחסרות ידיים עובדות ואנחנו לא תורמים לזה.

אני רוצה לשאול את אנשי האוצר ממי אנחנו מנסים למנוע הטבה? ואני אומר לכם שזו לא הטבה משום שברור לי שאם חייל לא יקבל את זה כעבודה מועדפת, הוא יקבל את זה כמובטל. אם מישהו חושב שהוא יכול להכריח חייל שהשתחרר מהצבא, שרוצה ללכת לתעשייה ולא רוצה ללכת למלונאות או לחקלאות, לעבור לשם על-ידי כך שהוא יוציא את התעשייה, אני חושב שהוא טועה, משום שהחייל הזה יעדיף להישאר בבית ולקבל דמי אבטלה. ואני חושב שבסופו של דבר לחייל, במקום שהוא יעבוד באיזה שהוא מקום וישתכר בצורה מכובדת למחייתו, ויכול להיות שאחוז מסוים מהם ינשור במשך הזמן ואחוז מסוים מהם יישאר בתעשייה וירחיב את הבסיס של העוסקים בתעשייה במדינת ישראל, שזה דבר מאד-מאד חשוב, אנחנו מצמצמים ומצמצמים וכמעט לא שומעים על מסגרות הכשרה מתאימות לנושא הזה.

בביקורי בבית-ספר "אורט" ברחובות, שאני למדתי בו, ישבתי עם המנהל ושמעתי על התפתחות בית-הספר, וכשביקשתי ממנו לראות את המחרטות, את הכרסומות ואת מכונות הריתוך החדשות שיש, הוא אמר לי: זה כבר לא קיים, לצערנו. אני אומר לכם שהדבר הזה חמור מאד, משום שאני לא מכיר מדינה שלא יהיה לה בסיס רחב של תעשייה, שתהיה מושתתת על הדבר הזה.

לדעתי חייבים גם משרד החינוך וגם משרד העבודה לעשות כל מה שקשור לחינוך טכנולוגי ולהרחיב אותו. אבל אנחנו עוסקים כרגע בחיילים שאנחנו ההורים שלהם משלמים כל חודש למוסד לביטוח לאומי בין 1,000 עד 1,700 שקל בצורה כזו או אחרת, וחלק מהכסף הזה מיועד גם לדברים האלה.

נניח שמשרד האוצר צודק והוא יכול לחסוך פה כמה מיליוני שקלים. אגב, אני סבור שלא, אבל נניח שהוא צודק, שכל השכל עבר למשרד האוצר והוא נמצא שם. שיסבירו לי אנשי האוצר למה לא לאפשר לאותם חיילים, שהוריהם שילמו מסים לביטוח לאומי, שבמסגרת הביטוח הלאומי יש אחוז מסוים גם לדמי אבטלה ולנושאים אחרים – למה שהם לא יזכו לקבל את הבונוס הגדול הזה? למה להוציא את התעשייה מהרשימה הזאת?

כפי שאמרתי בתחילת דבריי, אנחנו דנו בנושא הזה בנובמבר, בהשתתפות שר העבודה רענן כהן, וגם הוא וגם אני יצאנו אז בקריאה למשרד האוצר שיעצור את החקיקה הזאת משום שאנחנו סבורים שזה לא נכון.

אני רוצה לומר משהו גם במישור האישי, או חצי אישי. תפקידה של ועדה של הכנסת לפקח על הרשות המבצעת ולפעמים צריך שיהיה לאנשי האוצר גם – לא "רספקט" גדול אבל משהו. אחרי שהוועדה הזאת בדקה את הנושא היא יוצאת בקריאה. אני מבין שאם היה מדובר במשפחות ברוכות ילדים, זה 480 מיליון שקל. דרך אגב, גם שם אפשר היה להגיע להרבה פחות, אבל אז בייגה שוחט התעקש על כל מיני דברים אחרים, ואני לא רוצה להיכנס לזה. אבל בדברים קטנים כאלה, שאני לא רואה איזו תמורה ענקית תהיה כאן לאוצר המדינה, מה הם יחסכו כאן?

אני חושב שראוי שמשרד האוצר יבחן את הדברים הללו. אם יוצאת קריאה של יושב-ראש הוועדה ושל השר הממונה בזמנו, כדאי שהאוצר יבחן את המצב הזה, ולפני שהוא מחליט בצורה שרירותית אולי יבוא בדברים עם יושב-ראש הוועדה ועם השר רענן כהן ויאמר שהוא הולך לבצע כך וכך, או לנסות להידבר.

אני פונה לנציגי האוצר. אין לנו בעיה בוועדה, ועד היום לא עשיתי את זה, משום שאני חושב שאני צריך למלא את תפקידי בנאמנות ובצורה ממלכתית, אבל אין לי שום בעיה שכל הבקשות של משרד האוצר ייכנסו למגרה. אין שום בעיה שכל הבקשות שלהם, שהם לא רוצים שאני אעלה אותן על שולחן הדיונים, שאני אעצור אותן ואקפיא אותן, אשעה אותן, הן תעלינה כאן בזו אחר זו, ואז נגיע בדיוק למצב שאליו הגיע בייגה שוחט בזמנו. משום שהרשות המבצעת צריכה לדעת שהיא לא יכולה לעשות שבת לעצמה. שלא תחשוב שכל השכל נמצא אצלה ובית המחוקקים מנותק מהעם. אני סבור שהם עובדים שם רק על מספרים ואנחנו כאן מגלים קצת יותר רגישות, אולי רגישות יתר בנושאים חברתיים. לכן צריך להיות איזה שהוא איזון, ואילו היינו נקראים לשיחה כזאת אולי אפשר היה להגיע להבנות ולהסכמות.

שלשום נפגשתי עם שר האוצר באקראי, והיום אחר-הצהרים אפגש אתו שוב. דיברתי אתו על הנושא והוא הבטיח לי שהוא מוכן לבדוק, שמ-1 בינואר 2002 הדבר הזה יחזור למתכונתו הקודמת.

אני לא מקבל את זה. זאת אומרת, אני מודה לו על הרצון הטוב הזה. בסך-הכל נשארו חמישה-ששה חודשים. מזה ניוושע? כשנעבור יחד על הסעיפים אחד-אחד שמשרד האוצר אישר במאות מיליוני שקלים, זה בסדר? וכשמדובר בכמה מיליוני שקלים לחיילים משוחררים, שחלקם שירת שירות קרבי וסיכן את נפשו ביום-יום, שיכולים לזכות לאיזו שהיא דחיפה, מה רוצה משרד האוצר, שהם ייכנסו למעגל המובטלים? שהם יתחילו את הקריירה הראשונה מיד לאחר שחרורם מהצבא בישיבה בבית ולא להיכנס למעגל העבודה?

אני מקווה שבפגישתי היום עם שר האוצר אני אצליח לשכנע אותו שכדאי שיעביר את רוע הגזרה הזאת היום, מפני שהתועלת הגדולה של מספר חודשים שתצמח לאוצר היא שולית, ואני חושב שהפגיעה היא הרבה יותר גדולה בכך שהוא יוציא את התעשייה ממסגרת העבודות המועדפות, ואין מקום לדבר הזה.

אם אדוני השר רוצה להתבטא כעת, בבקשה.

אני מודה לאדוני היושב-ראש. אני לא מצליח להבין למה הדבר היחיד שמעסיק את האוצר הוא איך לפגוע בחיילים המשוחררים. זאת תופעה חריגה בחברה הישראלית. כל השנים האוצר מנסה לפגוע בדבר הכי יקר של מדינת ישראל, בחיילים שדואגים לביטחון המדינה. הרי במצב הנתון חלק גדול מהחיילים בכלל לא משרת בצבא. כלומר, צה"ל לא מגייס אותם, ואם כבר יש לנו מספר חיילים שמשרתים בצבא, למה לפגוע בהם?

על מה מדובר? מדובר על כך שההוצאה לשנה היא 130 מיליון שקל על 19,000 חיילים, שאם הם לא היו מקבלים את המענק, ספק אם הם היו עובדים. הם היו מובטלים או נוסעים להודו. האוצר פשוט לא חושב. הוא מתלבש על הקבוצות החלשות ומדכא אותן. מאז שחוקק החוק הזה לא היתה שנה שהאוצר לא ניסה לפגוע בו.

אני אעלה את הנושא בישיבת הממשלה ופעם אחת ולתמיד הדבר הזה צריך להתבטל.

אני פונה לאוצר ואומר, דעו לכם שזאת תהיה מלחמה קשה מאד. גם אם אני אצטרך לעזוב את הממשלה, אני אלך על הפרוייקט הזה שנקרא חיילים משוחררים. תפסיקו עם המאבק הזה נגד החיילים המשוחררים. אני גא שאנחנו יכולים לתת לחייל המשוחרר 7,000 שקל ובתנאי שנראה אותו עובד. הם הפאר של מדינת ישראל.

הפגיעה שלכם בחיילים משוחררים מראה שלאוצר אין שום תבונה, שום הבנה. הוא הולך על דברים שהורסים את החברה במדינת ישראל. הרי אתם לא יודעים לבנות תקציב, אתם לא יודעים להוביל תקציב, אתם מובילים את החברה להרס כלכלי גדול מאד. אמרתי את הדברים האלה בממשלה ואני אומר אותם גם כאן. תפסיקו עם המאבקים המיותרים, תתעסקו באסטרטגיה של מבנה תקציבי ושל צמיחת המשק. הרי אתם לא תצמיחו את המשק. מכל המכלול אתם מתעסקים בנושא של החיילים המשוחררים? – בושה וחרפה לחברה במדינת ישראל, בושה לכם שאתם עוסקים בסוגייה הזאת.

בתוקף תפקידי כראש היחידה להכוונת חיילים משוחררים במשרד הביטחון אני מטפל גם בנושאים האלה. אני יכול להצטרף בהחלט לדבריו של ידידי השר רענן כהן ויושב-ראש הוועדה חבר-הכנסת דוד טל. העלינו את הנושא, כפי שאמר היושב-ראש, בשתי פגישות. הצרה שההחלטה נפלה לאחר מכן לא בוועדת העבודה והרווחה, כי בוועדת העבודה והרווחה היה קונסנסוס מלא של כל מי שהוזמן, למעט נציגת האוצר. להזכירך, אדוני היושב-ראש, בעבר רק האוצר התנגד למהלך הזה. כולם היו תמימי-דעים שצריך להשאיר את נושא העבודה המועדפת לחיילים המשוחררים.

בנושא עבודות נדרשות לחיילים המשוחררים היה לנו תהליך. בתחילת הדרך ביטלו למעשה את העבודה המועדפת והשאירו אותה רק בבנייה. בשיחה בוועדת שרים, שם היה לנו עימות עם שר האוצר לשעבר בייגה שוחט, הסכימו להוסיף גם את החקלאות, ולאחר ישיבה בוועדת העבודה והרווחה הסכימו להוסיף גם את המלונאות ותחנות דלק, וזאת כדי לא לפגוע בחיילות משוחררות, שהן למעלה מ-40% מהמשרתים בצה"ל, כי הן לא הלכו לא לבנייה וגם לא לחקלאות. בנושא התעשייה שהועלה כאן היה קונסנסוס מלא, למעט האוצר.

בוועדת הכספים לאחר מכן, עם חוק ההסדרים, משום-מה הדבר הזה נדחק לפינה, כי האוצר הסתכל דרך החור שבגרוש היכן הוא "חוסך". יושב-ראש הוועדה הזכיר ובצדק שלמעשה אם האנשים האלה לא מקבלים את המענק בעבודה נדרשת, הרי שהם מקבלים אותו בדמי אבטלה. כי היתרון של חיילים משוחררים הוא שמיום השחרור הם לא צריכים להוכיח תקופה של עבודה חצי שנה קודם לכן. תקופת השרות למעשה נחשבת כמקום עבודה ומהיום הראשון הם יכולים לקבל דמי אבטלה. זה הפרדוכס. המוסד לביטוח לאומי הוכיח זאת גם בטבלאות, שלמעלה מ-80% מהחיילים המשוחררים, גם בתום 150 יום, ממשיכים הלאה בעבודתם, אם זה עד תחילת לימודים או נסיעה לחו"ל, ויש כאלה שרואים בעבודות האלה גם עבודת קבע לאחר מכן.

גם הרמטכ"ל בזמנו ויושב-ראש הוועדה והשר רענן כהן קיבלו את מכתבו של הרמטכ"ל דאז שפנה בזמנו לראש הממשלה ושר הביטחון אהוד ברק וביקש לבטל את רוע הגזרה. אני שמח שיושב-ראש הוועדה עומד להיפגש היום עם שר האוצר על-מנת לבטל את רוע הגזרה. זו מכה קשה לחיילים המשוחררים ואני מקווה שנצליח, בסיועו של השר רענן כהן ושל יושב-ראש הוועדה חבר-הכנסת דוד טל, לבטל את רוע הגזרה.

נציג האוצר, בבקשה. אולי גם תוכל להסביר לנו את הנזק הגדול שייגרם כתוצאה מכך.

הוא יסביר שזה מביא תועלת למדינת ישראל.

אני אסביר. יש לחץ בלתי-פוסק של מעסיקים ממגזרים רבים להצטרף למעגל העבודות שמזכות במענק של עבודה מועדפת, עוד לפני חוק ההסדרים של השנה וגם עכשיו, כמו אבטחה במוסדות חינוך ומוסדות בריאות, ועוד.

אנחנו רוצים בחוק ההסדרים לבטל לחלוטין - - -

את כל החוק. חבל על הכסף. קצבת ילדים.

אני אתייחס גם לזה.

כשאתה שואל מה הנזק בענין של התעשייה, הנזק הוא לא רק בענין של התעשייה, כי אי-אפשר להסביר לבעל מסעדה למה המלצר בבית מלון שלידו מקבל מענק.

איך אתה מסביר להם את זה היום, שעובדי בתי המלון מקבלים, בחקלאות מקבלים? גם לאחר מכן לא יהיה לך הסבר. אז אתה תופס את התעשייה כקורבן?

לא. הנזק הוא לא רק בתעשייה, הנזק הוא הרבה יותר כולל, כי אחרי התעשייה באים רבים אחרים שרוצים גם כן להיכלל בעבודות האלה.

בענין המובטלים. חייל משוחרר הוא לא איש מבוגר שקשה לו למצוא עבודה. אתה ציינת שהם מעדיפים לשבת בבית.

אני לא ציינתי את זה. אמרתי שאם לא תיתן לו את ההזדמנות הזאת, יש סיכוי שהוא יישב בבית בלי שום דבר. אני רוצה אפילו להקצין כדי לחדד את זה. מבחינתי, אם החייל המשוחרר לא יצטרף לתעשייה או לכל מקום אחר, שיקבל מענק כזה.

זאת ההצעה הכי נבונה.

אדוני נציג האוצר, עם כל הכבוד, אנחנו כמדינה חייבים לתת מקום עבודה לכל חייל שמשתחרר מהשרות הצבאי. אני חושב שזאת זכות לגיטימית ראשונה כשהוא משתחרר מהצבא. אם אני לא יכול לתת לו את זה, אני לא רוצה לזרוק אותו למעגל האבטלה שמהווה היום 9%, שלדברי שר האוצר יגיע ל-10% בזמן הקרוב – אם אני יכול לתת לכולם את המענק הזה בכל עבודה, ולו רק תהיה להם מוטיבציה להצטרף לעבודה, תאמין לי שבסופו של דבר מדינת ישראל תצא נשכרת.

אדוני היושב-ראש, דבר אחד לא אמרת לאוצר, שהכסף הוא לא של האוצר, עם כל הכבוד.

אלה כספי ציבור.

אל תסביר לי מה זה כספי ציבור. תעשו סדר במקומות אחרים, לא כאן. זה כסף שמתוכנן לפי החוק, במסגרת הביטוח הלאומי, במקום לחלק לחיילים החלטנו ליצור קרן מיוחדת. כי הקטנו את הקצבה לחיילים כדי ליצור גם אטרקטיביות לתעשייה שיוכלו לעבוד בה. עכשיו אפשר לקחת את הכסף. זה בכלל לא כסף של האוצר.

אדוני השר, נציג האוצר לא יודע שבזמנו כשחוקקנו את החוק הורדנו גם את דמי האבטלה לחיילים מחצי שנה לשלושה חודשים על-מנת להוות קופה לנושא של עבודות מועדפות. זה היה ב-1994 בראשותו של השר רענן כהן.

למה יש הנחה שאם חייל משוחרר לא יקבל מענק של עבודה מועדפת הוא יקבל דמי אבטלה? ההנחה הזאת לא נכונה. החייל הזה יכול למצוא את אותה עבודה.

אבל אין לו תמריץ.

המענק מאפשר למעסיקים להוריד את השכר, ויש פה סבסוד לא רק של החייל אלא סבסוד גדול למעסיק, ואם לא יהיה הסבסוד הזה, המעסיקים ייאלצו להעלות את השכר.

אתה לא רוצה לעזור למעסיקים? אתה הרי עוזר להם. בתקציב האחרון אתה עוזר להם ב-3.4 מיליארד שקל, ואתה מדבר אתי פה על מיליונים קטנים? על מה אתה מדבר?

זה לא מיליונים קטנים. גם במסמך שלפנינו כתוב שזה בסביבות 40% - 45% תעשייה ומלאכה, כשמדובר בערך בחמישים מיליון שקלים. אבל אני שוב מזכיר שיש הרבה מאד מעסיקים מכל - - -

ואם לא, לא תיתן להם מאותו ענף דמי אבטלה?

איזו סיבה יש שחייל יישב בבית כשהוא יכול לצאת לעבודה?

חייל שמשתחרר מהשרות הצבאי, קודם-כל שיהיה ברור לו שיהיה לו מקום עבודה שיקלוט אותו, וכשהוא ימצא מקום עבודה זה יהיה כנראה במחיר מינימום, או פחות מזה.

אין סיבה.

יש סיבה, והסיבה היא שאתם לא אוכפים את החוק. אני מדבר כרגע כרשות מבצעת. וברגע שיש לו גם את זה וגם את זה, אין לו שום ענין להתאמץ במשהו. אבל ברגע שיש לו מענק, שווה לו להתאמץ ששה חודשים, גם אם הוא לא כל-כך אוהב את העבודה. ויכול מאד להיות שלא כולם יישארו בעבודה הזאת. חלקם ינשרו ויעברו לעבודות אחרות וחלקם יישארו. די לי באלה שיישארו ודי לי בזה שעזרתי לחיילים בתחילת דרכם לאחר השרות הצבאי. כי כמדינת רווחה, מדינה מתוקנת, אנחנו חייבים משהו קטן לחיילים האלה.

כפי שאמר פה נציג משרד הביטחון, בדיונים שהיו פה זה כבר נלקח בחשבון, ולכן צמצמנו. אז אחרי שצמצמנו אתם עושים ההיפך? זה לא מכובד. אדוני נציג האוצר, עוד לא שמעתי נימוק אחד שיכול לשכנע אותי.

הסברתי לך את העלות. אתה אומר שזה כמה מיליונים, ואני מסביר שזה לא כמה מיליונים. מדובר בחמישים מיליון שקל עלות ישירה.

מדובר על כספי הביטוח הלאומי כמדומני.

נכון.

חצי מתקציב הביטוח הלאומי, ולמעלה מחצי, מגיע מקופת האוצר.

ביטוח לאומי נתן 22.5 מיליון שקל לארבעה שמאים שעובדים במשרד המשפטים, ולא שמעתי ממך אפילו חצי מלה על זה. זה שוד לאור היום, ואתם אמונים על הקופה הציבורית. אתם שמתיימרים להיות שומרי הקופה הציבורית, מה עשיתם בנושא הזה? אתה יודע כמה חיילים אני יכול להכניס לעבודות מועדפות בסכום של 22.5 מיליון שקל? אתה יודע כמה חיילים יכולים ליהנות מזה? אנשים שחלקם שירתו בגבולות, סיכנו את חייהם, אנשים שלא ישנו בלילות כשאתה ואני ישנו היטב בלילה. אנשים שלא ישבו לשולחן שבת כמו בני אדם ושכבו במארבים, מהם אנחנו נמנע את הדבר הזה?

אני לא חושב שנושא השמאים קשור לזה. נושא השמאים נמצא בבדיקה.

אלה כספי הביטוח הלאומי, התאגיד הגדול במדינת ישראל.

נכון שרוב תקציבו ממומן על-ידי האוצר, אבל אני חושב שזה לא קשור לנושא.

זה לא רלבנטי לנושא, אבל זה גם כסף.

הסברתי את ענין העלות. אני שוב אומר, המענק בחלקו הגדול מאפשר למעסיקים להוריד את השכר, לתת לחיילים המשוחררים שכר נמוך, כי המעסיק יודע שהחייל עושה שיקול של השכר שהוא מקבל מהמעסיק פלוס מענק.

זה מה שיש לך לומר?

זה מה שיש לי לומר.

אדוני נציג האוצר, בכל הכבוד הראוי, לא אמרת ולו טיעון אחד קטנטן, שהייתי יכול לומר: תחשוב, אולי הוא יאמר דברים שיש בהם איזו שהיא מחשבה שאתה יכול להשתכנע אולי לשנות את דעתך. ממש כלום שבכלום.

אני אעשה עכשיו סבב של דוברים. בינתיים תחשוב ותנסה לגייס נימוקים אחרים שאולי ישכנעו אותנו, כי הנימוק הזה שנתת הוא מאד-מאד דל. זה רק מחזק את דעתי עד כמה הדבר שעשיתם, אני לא רוצה לומר נפשע, אבל הוא מאד-מאד לא נכון.

כבוד השר וכבוד יושב-ראש הוועדה אמרו דברים כדורבנות וכמעט אין מה להוסיף עליהם. אני רוצה רק לחזק ולומר. הבעיה היא לא רק של חיילים משוחררים. הבעיה היא של עם ישראל כולו, מי נשאר פה ומי עוזב, מי עובד פה ומי לא עובד. אנחנו מנהלים פה את מדינת ישראל, גם את התעשייה וגם את הבנים שלנו. אנחנו רוצים את כולם מנוהלים פה במדינת ישראל. לכן הבעיה היא לא רק חיילים משוחררים.

נמצאים אתנו גם מעסיקים וגם אדם שהיה חייל משוחרר והוא נכנס למערכת של התעשייה בזכות החוק הזה, נשאר בתעשייה, והייתי שמחה מאד אם היית נותן לו רשות דיבור.

אני אתן לו לדבר, אבל תיקנו אותי פה ואני חייב לומר שעל-פי מחקר שנעשה, נתוני הביטוח הלאומי מראים ששיעורי האבטלה בקרב חיילים פחתו בצורה ניכרת בשנים שבהן ניתן המענק. נוסף לכך, מעקב של הביטוח הלאומי מראה שהחיילים נשארים בעבודה.

חלקם נשאר. אלה ידיים עובדות שמקבלות תמריץ כדי להישאר בתעשייה, והם נשארים בתעשייה.

רשות הדיבור לעוזי דרוישה, חייל משוחרר. בבקשה.

אני רוצה לדבר על הנזק שנגרם לחיילים שאין להם מקצוע. אני עכשיו בן 25. אני למדתי י"ג כתות. השתחררתי מהצבא בגיל 23 ורכשתי שני מקצועות.

אני עובד בדפוס כבר שנתיים. העבודה עניינה אותי. פרשתי משני המקצועות שהיו לי, ואם אתה מסתכל על חיילים שאין להם מקצוע, אז אתה בא ומנסה, ואם יש עבודה מעניינת, אתה נשאר בה.

אם אין לחייל התמריץ הזה, הוא יישאר בבית. אני מכיר הרבה אנשים שלא עושים כלום.

אני רוצה להעיר הערה קטנה. אני תעשיינית. יש לי אחריות לאומית. מקומות העבודה עכשיו הצטמצמו מאד בגלל שהמצב היום במשק הוא כל-כך גרוע, ואתה אומר שחיילים צעירים ימצאו עבודה? איפה? היכן? במקומות שאין כמעט תיירות והחקלאות קורסת? יש לנו אחריות לאומית כלפי כולנו עצמנו, אז את החצי שנה הזאת אתה הורס לגמרי.

אם יש מקומות עבודה בתעשייה, תן לחיילים הזדמנות. לא רק הזדמנות, אלא כמו שאמר עוזי דרוישה. אם הוא למד י"ג, הוא ודאי הלך למקצועות טכניים, ובתעשייה יש לך מגוון רחב שגם חיילות וגם חיילים יוכלו להיכנס וללמוד ולהישאר שם תקופה הרבה יותר ארוכה.

המענק יחד עם שתי נקודות זכות למשך שנתיים נותנים להם תמריץ יתר להישאר, ללמוד את המקצוע, ובאיזה שהוא מקום אתה גם יותר בוגר ואז אתה יותר אחראי וגם נשאר יותר זמן ולא בורח החוצה אחרי שנה או שלוש שנים לאחר השרות הצבאי שלך. היום אנחנו מבריחים את הילדים שלנו החוצה. קח את התקופה של חצי שנה כאחריות לאומית. תן להם את מקומות העבודה שמתפנים ואל תביא עובדים זרים.

אני אחראי על ענף ביטוח אבטלה במוסד לביטוח לאומי.

בשנה שעברה המוסד עשה עבודת מחקר וסקר בקרב חיילים משוחררים על-מנת לבחון בעיקר את נושא ההמשכיות בעבודה ולשאול אותם לגבי השילוב שלהם בעבודה וכיצר המענק הזה תרם לנושא.

אני חושב שהכנסת קיבלה את המחקרים הללו של המוסד לביטוח לאומי, ונאמרו כאן דברים שכתובים במחקרים. צריך רק להביט על דברים נוספים שעדיין לא נאמרו והם חשובים גם מול הטענות של האוצר, מכיוון שאנחנו את הכוונות של האוצר ראינו, אנחנו התנגדנו לכל הטיעונים ולכל עצירה של טיפול במענקים.

הנתונים הפתיעו לטובה גם אותנו בהיבטים של המשכיות בעבודה. אנחנו מדברים על כך שחיילים משוחררים לא לוקחים את המענק ועוזבים את המדינה להודו ולמזרח אסיה, או הולכים ללמוד. לא כל השנתון הולך ללמוד במוסדות להשכלה גבוהה. יש הרבה מאד חיילים משוחררים שהם בלתי-מקצועיים שרוצים להשתלב בעבודה. 93% מבין 20,000 החיילים המשוחררים שבשנת 2000 נכנסו לעבודה וקיבלו מענק התחילו לעבוד בסמוך מאד למועד שחרורם. הנושא הזה דחף אותם יותר ויותר.

עד 1992 17% מבין מקבלי דמי אבטלה היו חיילים משוחררים. בשנים האחרונות, מ-1995, וזה הולך ופוחת, אנחנו מדברים על 6% בלבד מבין מקבלי דמי אבטלה שהם חיילים משוחררים. זו ירידה מהותית. אמנם לא כולה מיוחסת לנושא של המענק. גם האטרקטיביות להתייצב בשירות התעסוקה ולקבל דמי אבטלה ירדה, מכיוון שהזכאות האישית ירדה מ-138 ימים ל-70 יום, שזה פחות משלושה חודשים.

הדבר החשוב ביותר הוא ש-40% ויותר מהחיילים המשוחררים המשיכו לעבוד באותו ענף גם שנה ושנתיים לאחר קבלת המענק. היה חשש כביכול שחיילים משוחררים שעובדים בעבודה מועדפת, או בעבודה בכלל, צוברים זכאות לדמי אבטלה, ולכן אחרי קבלת המענק יש להם ששה חודשי עבודה, הם יכולים ללכת לשירות התעסוקה ולקבל דמי אבטלה. רק 10% מבין החיילים שעבדו בעבודות הנדרשות הללו בכלל ניגשו וקיבלו דמי אבטלה לאחר קבלת המענק. כנראה שהאנשים האלה פוטרו או שלא היתה להם אפשרות להמשיך באותם מקומות עבודה, אבל זה מצביע על כך שאין כאן ניצול לרעה. יש כאן בדיוק מצב הפוך.

ההעדפה של מעסיקים מסוימים היא בהחלט רציונלית. הכנסת המכובדת החליטה על רשימה של עבודות מסוימות ולא החליטה על עבודות אחרות מנימוקים כבדי-משקל, של פליטת עובדים זרים, של ענפים שמכניסים מטבע זר. בהחלט ניתן להעדיף מקומות מסוימים על פני מקומות אחרים. ים הבקשות שיש להוספת תחומים בהחלט אפשר להתייחס אליו. אנחנו הצענו לאוצר להיכנס לדיונים לאור שינויים שחלו בשוק העבודה ולנסות לרענן את רשימת העבודות, אבל התגובה היתה חוק ההסדרים שבא לחסל כליל את הדבר הזה.

מר צרפתי, אני רוצה מאד-מאד להודות לך. אני סבור שאף לא אחד מאתנו היה יכול להסביר ולהבהיר את זה טוב יותר כפי שאתה עשית זאת. ההסברים שלך גם נשענים ומושתתים על עבודת מחקר. אני לא יודע אם זה עמד מול עיני האוצר כאשר החליט להוציא את התעשייה מעבודות מועדפות, אבל אם היו הדברים של מר צרפתי עומדים לפניכם, אני סבור שלאף אחד מכם לא היתה סיבה, ולו סיבה קטנה, לבטל את העבודות המועדפות. אני חושב שכל מה שנוסיף כרגע אולי רק יגרע. שלושת הארגומנטים הכבדים שמר צרפתי כרגע מנה הם סיבה טובה בשבילכם, לא רק זאת, אלא לבחון אולי עוד מגזרים במשק, שאם כך ינהגו המגזרים האחרים כפי שנהגו בתעשייה, אני חושב שזה האינטרס הלאומי שלנו, ואתם מתיימרים לייצג את האינטרס הלאומי, להכניס גם נושאים אחרים כאלה.

א. ההסתדרות מתנגדת בתוקף לביטול הזה. ב. יש לי פה מכתב של איגוד המוסכים, שפנה אליי בענין הזה, שאלפי חיילים מהסדנאות שאחר-כך עוברים לעבוד במוסכים ייפלטו החוצה. זה לא נכון שהם ימשיכו.

בתעשייה יש אנשים ותיקים. חשוב שייכנסו צעירים, שיקבלו תמריץ בצורת מענק, וחיילים משוחררים שנכנסים לתעשייה ממשיכים בעבודה. יש להם רקע, הם ממשיכים והם מתעסקים בזה עוד שנה, עוד שנתיים. גם אם הוא עושה פסק זמן הוא חוזר לאחר מכן לתעשייה.

השר רענן כהן, יושב-ראש העבודה וכולם מסבירים לכם שבעצם הם יקבלו את הכסף הזה באמצעות דמי אבטלה. אם כך, במקום שהם יעבדו בתעשייה וגם יקבלו את המענק הזה, אתם שולחים אותם לקבל דמי אבטלה.

תסתכל בתחנות דלק, כולם חבר'ה צעירים. למה? כי המענק הזה נותן להם תמריץ.

מה היה למשל במוסכים? בזמנו היו ערבים פלשתינים, ועכשיו אין. אם לא יהיו חיילים משוחררים, את מי יביאו, רומנים שיסדרו את המכוניות? לאן אתם רוצים להוביל את זה? זאת קטסטרופה. גם ההסתדרות וגם התעשיינים וכולם פה מנסים לפתוח לכם את העיניים ולהגיד שזה יחזור, אבל זה יחזור בצורה שלילית ועדיף שזה יהיה כך.

ההחלטה היתה החלטה צינית. פשוט הסתכלו קופתית וראו שכ-41% מהחיילים משתלבים בתעשייה ובחשבון צר אופקים וקצר טווח ראו שזה "יחסוך" כך וכך מיליוני שקלים ועל-כן השאירו את שאר הענפים שהם חשובים לעצמם, והוציאו את התעשייה. אם היה ענף אחר שהיה מגיע לרמה של 41% היו מוציאים אותו ומשאירים ענף יותר קטן.

ההחלטה היא החלטה צינית, בניגוד לכל מסר שמדינת ישראל רוצה להעביר לחייליה.

אנחנו במשרד בהחלט תומכים בנושא הזה. אני חוזרת על מה שאמר יושב-ראש הוועדה. לדעתי צריך לעשות את זה לגבי כל המקצועות ולאו-דווקא לגבי מגזרים מיוחדים. בכל המקצועות שמופיעים כאן אנחנו משתדלים לעצור את בואם של העובדים הזרים. ברגע שהחיילים נכנסים לתעשיות שבהן מדובר, אנחנו ביחד עם המפעלים יוצרים הכשרות מקצועיות גבוהות ותוך כדי כך הם גם לומדים בתוך התעשייה וגם נשארים. יש כאן תעשיינים שיכולים להעיד שהאנשים מקבלים את ההכשרה כבר במקום העבודה. אחרת אנחנו לא מוצאים אותם אחר-כך, וזה מאד-מאד חשוב.

יש היום פניות למשרד כי כל חברות האבטחה מעוניינות בחיילים המשוחררים. יש להן עבודה לתת להם, גם חברות השמירה של בתי הספר. אני חושבת שראוי שזה ייעשה ויאושר.

החייל שדיבר קודם עובד אצלנו במפעל. המפעל מעסיק עשרות עובדים, והוא אחד מהם, כולל חיילת משוחררת שכבר עובדת אצלנו שנתיים בייצור. יש עוד כמה חיילים שנקלטו במשך השנים והם ממשיכים לעבוד.

משיחה אתם התברר שללא המענק הם לא היו מגיעים אלינו, מפני שלתחנות דלק ולכל שאר הדברים שהוזכרו כאן הם היו הולכים אולי בשביל המענק ולברוח. אלינו הם באו מתוך סקרנות ונשארו, כי זה מעניין. כלומר, אני רק מחזק את כל מה שאמרו כאן, שלולא המענק לא בטוח שהם היו באים. בזכות המענק הם באו והם ממשיכים. במפעל שלנו כ-80% מהעובדים הוכשרו במפעל. כלומר, יש לנו השקעה לא מועטה בכל מי שבא אלינו. אז אם חייל בא ומוכנים להשקיע בו, המענק לפחות יכול לעזור בכדי לעבור את התקופה הקשה בהתחלה.

תודה אדוני. מר בעדני, בבקשה.

אני רוצה להתייחס לנתונים שאני רואה בשטח. לכל אחד מאתנו יש כנראה רכב והוא מתדלק. ואני מצטרף לדברים שאמר ידידי דורון עזרא. אתה רואה היום בתחנת דלק מנהל משמרת בחור צעיר, תופעה שלא ראית כמותה בעבר. אני רואה בבתי האריזה בחקלאות, אלה שנשארו, מנהלי משמרת, מדריכים, בחורים צעירים, וספק רב אם הם היו נקלטים במקומות העבודה האלה לולא המענק.

לאחר ששמעתי את מר צרפתי מהביטוח הלאומי, יש לי הרגשה שאולי הנתונים האלה בכלל לא הגיעו לאוצר. כי לקבל נתונים כאלה ולראות 40% נשארים בעבודה, ולקבל החלטות ציניות, כפי שנאמר כאן, יש פה אטימות מסוימת. ועל מי אנחנו מדברים? אנחנו מדברים על חבר'ה צעירים ששירתו בצבא, כל אחד בהתאם לתפקידו, משתחררים היום, נותנים להם מענק קטן כלשהו ותקווה שהמענק הזה אולי יעזור להם קצת בצעדיהם הראשונים.

יש לי הרגשה שמי שיושב באוצר לא מבין את הדבר הזה כראוי, ולשמוע את הנתונים פה מיושב-ראש הוועדה על השמאים, זה מזעזע. איפה הפרופורציה?

נושא השמאים יידון בוועדה בשבוע הבא. אני נתתי את זה כדוגמה לכך שאנחנו כנראה מדקדקים באיכה ומזלזלים בקריאת שמע. בדברים היותר חשובים אנחנו מזלזלים ובדברים האחרים אנחנו נותנים שהם יתגלגלו. לכן נתתי את זה כדוגמה.

אני מבין שיש כאן קונסנסוס, גם לגבי עבודת המחקר שנעשתה, ואני כמעט בטוח שהדברים האלה לא עמדו מול עיני האוצר. אין לי שום ספק שאם הדברים האלה היו עומדים מול עיניהם, וגם אם היו עוצמים את עיניהם, הם לא היו נותנים לזה לעבור.

קודם-כל אני מאד מברכת את כל הנוכחים כאן. צר לי שממשרד האוצר יש רק נציג אחד, אבל אני מקווה שאתה תעביר את המסר שלנו היטב.

יש כאן בעיה, שהתעשייה שהיתה "לו-טק" הופכת ל"היי-טק". אנחנו גם מכשירים, גם מחנכים וגם מלמדים לדברים חדשים. יושב כאן זוג, רות וחנוך לבנון, שיש להם מפעל לעיבוד שבבים. חיילת משוחררת עומדת להתקבל לעבודה במפעל, והיא אומרת: אני הולכת לאבד את המענק. עשיתי את השירות הזה בצבא, אני רוצה להמשיך לעבוד ולהמשיך ללמוד, אני רוצה להתבסס, אבל מכריחים אותי קודם לעבוד בתחנת דלק – כי אני רוצה לקבל את זה, מגיע לי. חצי השנה הזאת היא קריטית בשבילה.

אנחנו מחזיקים למעלה משמונים עובדים, מהם למעלה מעשרה עובדים שהשתלבו כבר בעבודה. עשרות רבות עברו דרכי והמשיכו ללמוד. אף אחד מהם לא נסע להודו או למזרח הרחוק, כי חלק מאלה שהלכו ללמוד גם חוזרים לעבוד.

יש לי שני עובדים, אחד עולה חדש ואחד חייל משוחרר. לעולה החדש יש שש נקודות זיכוי ולחייל המשוחרר אין שום נקודת זיכוי. ההבדל ביניהם הוא עצום. עד לפני כמה זמן היו שש נקודות זיכוי לכל חייל משוחרר. זה נעלם, כאילו לא קיים. אז איך יכולים לבוא שני חבר'ה כאלה, שאחד מרוויח כמעט כפול מהשני, עם המענק שלכם שהוא אפסי בעצם?

מה שכתבתי במכתב זה רק קמצוץ ממה שהחיילים האלה צריכים לקבל.

אני מרגיש את עצמי מבויש. השארתי שם את כל תשעים העובדים ובאתי לכאן, כי חשוב לי לעזור לחיילים המשוחררים שהיום יש להם שירות קשה מאד, וזורקים אותם לכלבים. הם חוזרים הביתה ומה בעצם נשאר להם לעשות? – לנסות ללכת לבנייה, ששם אין מקום, לתיירות, או לקבל דמי אבטלה ולברוח להודו? תראה כמה חיילים משוחררים יש בהודו.

ברגע שחיילים משוחררים ישתלבו בעבודה ומאלצים אותם להשתלב בעבודה מייד, הם כבר נשארים בארץ ולא יוצאים. אפילו עובד אחד לא נסע להודו. לך תראה כמה מאלה שחוזרים מהמקומות האלה חוזרים מסוממים, נגועים בחיידקים, או בארון מתים.

מי שרוצה לנסוע נוסע ומי שלא רוצה לא נוסע.

אבל כך הוא משתלב בעבודה וכבר לא נוסע. אחר-כך הוא נוסע בתור עובד "היי-טק" בתנאים של בית מלון ולא עם הקידבג על הגב עם חשש שהוא לא יחזור. זאת בושה למדינה.

עם ההחלטה הזאת צמצמתם הרבה מאד מקומות עבודה.

כשאתה רואה מבחינה לאומית שיש לנו 220,000 מובטלים, אם היו אומרים לך: תן ל-220,000 המובטלים הללו מענק של 7,000 שקל, ששה חודשים, ו-40% מהם יישארו במעגל העבודה ו-60% יישארו עדיין מובטלים, מבחינה כלכלית לא היית עושה את הדבר הזה? האם מבחינה כלכלית זה לא נכון, זה לא טוב למדינת ישראל?

הגישה שלנו היא שלא צריך לתת לחייל משוחרר מענק בכדי שהוא ייצא לעבוד.

עזוב כרגע את החייל המשוחרר. אני מדבר על מדינת ישראל כמדינה מתוקנת שצריכה לדאוג שלאדם תהיה פרנסה. יש לנו 220,000 מובטלים. אם היו אומרים לך שכל אדם כזה עולה לך 7,000 שקל ולא תצטרך לתת לו יותר דמי אבטלה, האם מבחינה כלכלית לא היית עושה את זה? מכניס 40% מ-220,000 המובטלים למעגל העבודה ומשאיר 60% עדיין באבטלה?

השאלה היא אם המענק הוא האמצעי למנוע מחייל להיות מובטל.

עזוב כרגע את החיילים. אני לא רוצה לנגן על הנימה הזאת של חייל משוחרר. בוא ניקח את אזרחי מדינת ישראל. האם זה נכון או לא נכון כלכלית לעשות את זה?

כלכלית, אם אני יכול לשלב אותם בשוק העבודה בלי לתת להם את המענק - - -

לא, אתה לא יכול. אתה לא הצלחת, מפני ששבע שנים אתה וחבריך, כל זמן שיש הצלחות אתם מתהדרים בנוצות ואתם טוענים שהנוצות שלכם – בבקשה, יש לכם אחריות וסמכות. אבל כשיש לכם הסמכות, אני דורש גם אחריות. אתם בסופו של דבר הבאתם את המדינה למצב הנוכחי ואנחנו נמצאים באיזו שהיא קטסטרופה. כשלפני שנה או שנתיים הצלחתם לגבות 12 מיליארד שקל, טפחתם לעצמכם על הכתפיים, וגם אני טפחתי לכם על הכתפיים, אבל ציפיתי שתשקיעו את זה בבריאות, בחינוך וברווחה, ולא עשיתם את זה.

ההצלחות והכישלונות הם שלכם. אתה לא יכול לקחת רק את ההצלחות. הבאתם את המדינה למצב כזה שלרוב החיילים שמשתחררים מהצבא אין מקום עבודה.

אני שוב שואל אותך ואני מבקש לקבל תשובה מקצועית. יש אזרחים בתוך מעגל המובטלים, שאני אומר לך לתת להם 7,000 שקל. 40% מהם לא חוזרים למעגל האבטלה. האם זה כדאי כלכלית למדינת ישראל, או לא?

אם זאת הדרך היחידה להביא אותם לשוק העבודה, כן. אבל אם זאת לא הדרך היחידה, אז לא.

דרכים אחרות אין, משום שלא צמצמתם את מספר המובטלים בשנים האחרונות. בחמש – שבע השנים האחרונות אמרתם למובטל את כל הדברים היפים. חילקתם להם ורדים, סיסמאות, והם עדיין מובטלים.

הם לא רוצים לעבוד. הם רוצים לשבת בבית ולקבל דמי אבטלה.

יש פה חיילים שרוצים להיכנס למסלול עבודה. אתה רוצה לומר שאני זוקף את קומתם כשהם עובדים וגם משתכרים ולא יושבים על הברזלים ומקבלים דמי אבטלה? – תגיד גם את זה. אם אתה רוצה אני יכול למנות לך עוד הרבה ארגומנטים למה כדאי למדינת ישראל, במישור הלאומי שלנו, שהם יהיו במעגל העבודה ולא יהיו מובטלים נוספים.

האם היתה לך שיחה מקדימה עם השר בענין הזה? כי השר אמר לי שהוא ידבר עם נציגי האוצר לפני שהם יגיעו לכאן.

לא, לא היתה שיחה מקדימה עם השר.

זאת אומרת שאתה בעצם לא מוסמך לומר פה דבר אחר.

לא. אתה גם אמרת שהוא מוכן לבדוק. לא אמרת שהוא שינה את דעתו.

הוא אמר שהוא יעביר הוראות לנציגים שלו פה.

הוא לא העביר הוראות.

בסדר. את זה אני אעשה במשך היום.

נציג האוצר, תסתכל לנו בעיניים. חנוך לבנון ואני מייצגים ענף עיבוד שבבים שהוא ענף אסטרטגי למדינת ישראל, שנוסד בעקבות האמברגו ב-1967. כשאתה מבקר במפעלים ואתה רואה את חתך העובדים עד לפני שנה וחצי – שנתיים, אתה מדבר על אנשים בני 40 – 50 פלוס, שהולכים ונכחדים והמפעלים לא יכולים לתת פתרונות לתוכניות אסטרטגיות של משרד הביטחון בעיקר.

בימים אלה, אחרי ששמעתי מה שקרה, פשוט נחרדתי, כי אנחנו מקימים ביוזמתנו ועל-חשבוננו כתות לימוד לענף עיבוד שבבים ממוחשב, הלימודים שנעלמו מהענף שלכם, גם בבתי-הספר. יש ביקוש לעובדים האלה , ומאז שהחוק הזה הוחל אני מעסיק למעלה מעשרה חבר'ה צעירים שעברו את השלב הזה וממשיכים ללמוד וכל מעיינם להתקדם בענף שהוא מאד-מאד מקצועי ומאד-מאד ענייני והוא באמת חדוות יצירה. ואתה הולך לגרום לכך שהחבר'ה האלה לא יבואו אלינו יותר והענף הזה ייכחד.

מה זה איכפת לו?

זה לא נכון שלא איכפת לי.

אני רוצה להגיד לך חד-משמעית שהחבר'ה האלה הגיעו אלינו בזכות המענק הזה ונתקעו, כי התעשייה בישראל יפה, ואף אחד לא מודע איך התעשייה של ה"לו-טק" היום היא "היי-טק" ברמה גבוהה מאד. היום אנחנו כבר לא יכולים להשיג חרטים שעובדים בידיים. אנחנו צריכים הנדסאים ומהנדסים ומתכנתים והם לא מגיעים. הם מגיעים בזכות הנקודה הזאת, אנחנו "דגים" אותם והם נשארים בפנים.

את העובדים הזרים מתחילים להכניס גם לתעשייה.

זה ברור, וכשלא תהיה לך ברירה, אתה תקלוט אותם, ואז יישארו אנשים מחוץ למעגל העבודה ויהיו יותר מובטלים, ואז גם לא יתנו אישורים לעובדים זרים כדי להיכנס. עושים דבר והיפוכו. כשיש לך כאן אפשרות לתת את זה לאזרחי מדינת ישראל, שבמקרה הזה הם גם חיילים משוחררים, אני חושב שזה יהיה נכון לתת את זה להם.

אני מדבר כרגע בשם שולחיי. אנחנו נעשה הכל כדי לארגן חיילים משוחררים למנוע את הגזרה הזאת בדרכים החוקיות שעומדות לרשותנו. לכולנו יש חובה לאותם חיילים ועלינו לפנות לכל המוסדות בדרכים החוקיות ביותר כדי למנוע את רוע הגזרה הזאת.

תודה רבה.

אני רוצה לסכם את הדיון ולומר: יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, יחד עם חברי ועדת העבודה, קוראים לשר האוצר לבטל את הגזרה הזאת לאלתר. אני גם לא אקבל את זה שהמענק יבוטל מ-1 בינואר 2002. החיסכון הגדול של ארבעה-חמישה חודשים הללו הוא לא קריטי למדינת ישראל. יש דברים שהם יותר חשובים למדינת ישראל לעסוק בהם ולא על גבם של משוחררי צה"ל.

אני מבקש מאנשי האוצר להביא לתשומת-לב שר האוצר את הדברים שנאמרו פה על-ידי מר צרפתי, נציג המוסד לביטוח לאומי, ולפני שהם מקבלים החלטה כזו או אחרת כדאי שיעשו נציגי האוצר שיעורי-בית כמו שצריך, כי אחריות גדולה מוטלת עליהם, אך מתוך הנחה שהם עושים את עבודתם נאמנה. אבל אם הם לא עשו שיעורי-בית ומחקר כזה לא עמד מול עיניהם, לדעתי הם מעלו בתפקיד שלהם. מעלו ועשו פשע.

המחקרים עמדו מול עינינו.

סליחה, הם לא עמדו מול עיניכם, משום שלא שמעתי את זה ממך. הייתי צריך לשמוע את זה מנציג המוסד לביטוח לאומי.

אתם צריכים ללמוד ולשנן את המחקר הזה ואין לי שום ספק שיש פה קונסנסוס כללי, כמו בפעם הקודמת גם הפעם. מעבר לזה, אני שוב אומר שהשכל כולו לא נמצא רק באוצר. יש פה עוד תעשיינים שהשקיעו הרבה מאד, יש פה אנשים ממגזרים שונים שגם הם יודעים משהו במספרים ובחשבון.

אני מבקש מכם לבחון שוב את הנושא הזה. אני מקווה שהיום אצליח לשכנע את שר האוצר בצדקת דרכם של התעשיינים במקרה הזה, או בצדקת בקשתם של החיילים המשוחררים, כדי שיכניסו את התעשייה ל"עבודות מועדפות" ולא יוציאו אותה מהמסגרת הזאת.

בהנחה שזה יסתיים היום כפי שאני רוצה זה יהיה בסדר. במידה ולא, קרוב לוודאי שאני אכנס את הוועדה שוב בשבוע הבא כדי לדון בנושא הזה ולבדוק צעדים אופרטיביים עם כל מיני גורמים.

תודה רבה. הישיבה נעולה.

- - - - - - - -



הישיבה הסתיימה בשעה 10:05