פרוטוקולים/עבודה/3417




9
ועדת העבודה והרווחה – 25.6.2001

פרוטוקולים/עבודה/3417
ירושלים, כ"א בתמוז, תשס"א
12 ביולי, 2001

הכנסת החמש עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי

פרוטוקול מס' 318
מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
שהתקיימה ביום ב', ד' בתמוז התשס”א, 25.6.2001, בשעה 09:30

חברי הוועדה: היו”ר דוד טל

עו”ד רחל הורן, היועצת המשפטית, המוסד לביטוח לאומי
עו”ד ורד שהרבני, המוסד לביטוח לאומי
ג'קי אביזמיל, המוסד לביטוח לאומי
ג'ק בן דלאל, המוסד לביטוח לאומי
תלמה פרידברג, המוסד לביטוח לאומי
שלמה נהון, המוסד לביטוח לאומי
גל הרשקוביץ, אגף התקציבים, משרד האוצר
עו”ד נתן סמוך, משרד הבריאות
נירה בר-אשר, משרד הפנים
יהודה עליאש, קופת-חולים מאוחדת
יואב כהן, קופת-חולים מאוחדת
עו”ד גדעון בר-אשר, קופת-חולים מכבי
עו”ד רחל ניסנהולץ, הלשכה המשפטית, ההסתדרות הרפואית
חזקיה ישראל, התאחדות התעשיינים

ג'ודי וסרמן

שירלי אברמי

חבר המתרגמים בע”מ













ס ד ר ה י ו ם

הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 15), התשס”א2001-

הכנה לקריאה שנייה ושלישית




הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 15), התשס”א2001-
הכנה לקריאה שנייה ושלישית

אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת העבודה
והרווחה.

סעיף 58 נכנס למעשה לחוק ההסדרים לפני
שנתיים ואמור היה להבטיח שמי שלא נמצא בארץ שתי שנות היעדרות ויותר – שנמנים החל ממרץ 1999 – לא יוכל לקבל שירותי בריאות מקופת חולים בה הוא רשום לתקופה של חודשיים כנגד כל שנת היעדרות.

בתקופה שחלפה מאז חוקק החוק הסתבר שאולי בדומה לחוקים שנזקקים למסגרת חוק ההסדרים לא הייתה הקפדה מלאה על הפרטים ואנחנו הוצפנו גם על-ידי המוסד לביטוח לאומי – ועורכת-הדין וסרמן יודעת את זה בתפקידה הקודם – שלמעשה יש דברים שלא סגורים עד הסוף. אין הגדרה של חודש המתנה, כאשר לא ברור למשל אם חודש המתנה צריך להיות חודש שאדם נמצא בארץ, מה קורה לגבי חודש המתנה שנעשה בתקופת ההיעדרות, לא ברור האם אדם שנמצא בעיצומה של שנה שיכולה להתגלות בדיעבד כשנת היעדרות ויכול במהלכה להשלים תקופת המתנה ולא ברור עם זה. לא היה ברור למשל מה קורה עם אדם שמשלם תשלום מיוחד ובגלל שהוא לא עמד ברצף שנדרש ממנו למעשה לא זוכה לפדות את תקופת ההמתנה שהוא צריך להמתין ואז השאלה אם מחזירים לו או לא מחזירים לו. מסתבר שהמוסד לביטוח לאומי לא ממש יכול למשל לקזז מהתשלום המיוחד את דמי ביטוח הבריאות ואז היה צריך להעמיד את התשלום המיוחד על סכום קטן יותר ובסופו של דבר מדובר פה על סכום של פי 2.8. בקיצור, היו כל מיני בעיות.

מי שרואה את הצעת החוק כפי שהיא היום מבין שהיא שונה מאוד ברמת הפירוט שלה ממה שהיה קודם לכן ואנחנו מקווים שזה נותן מענה.

אני מניח שאדוני מייצג את משרד הבריאות.
משרד הבריאות בחוק ההסדרים הבא לא ייתן להעביר שום חוק הסדרים ויבוא ויישא את הנס ויאמר ששום חוק הסדרים לא יעבור משום שהצעות חוק ההסדרים פרוצות לכל והדברים נעשים שלא במחשבה מעמיקה. אשר על כן לא תיתנו יד לחוק הסדרים כזה או אחר שלא יהיה מספיק מבוסס ומסודר וכמו שצריך להיות. זו חוכמה מאוד קטנה לבוא לאחר מכן לכאן. מה שהייתי צריך לעשות עכשיו זה להחזיר את ההצעה לאוצר כדי שיראה דוגמה למעשים הנלוזים שלו כשהוא מנסה לעשות פלסטר את עבודת הכנסת.

אם מדובר בחוק שחשבו עליו, התעמקו בו והגישו אותו כפי שצריך להגיש אותו, אני יכול להסכים לו או לא, אבל רק כדי להעביר את החוק – ואנחנו כאן בוועדה משתדלים בכל כוחנו, והאמת היא שאנחנו היינו צריכים לעשות דברים כאלו ואנחנו אלו שהיינו צריכים לעשות מחטפים ולנהוג כגנבים בלילה עם הצעת חוק כזו או אחרת של חבר כנסת כזה או אחר משום שאנחנו יותר אנשים פוליטיים - אבל אתם, האנשים המקצוענים שמול עיניכם אתם רואים רק את טובת החוק וטובת האזרח? אתם הייתם צריכים לוודא ולומר שלא יעלה כדבר הזה ולא ניתן יד לזה.

אני מצפה ממשרד הבריאות לאחר הדברים החמים שאמרת כרגע – ואני מסכים אתך – שמשרד הבריאות, כשיהיה חוק ההסדרים ויהיו חוקים שיהיו פרוצים לכל, פשוט יאמר שהוא לא נותן את ידו לדבר הזה. אם ייתן ידו לדבר הזה, אני מודיע לך שאם אני אשאר יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה אני אנהג אחרת בחוק כזה ואז לא תהיה טענה מצדכם שיושב-ראש הוועדה לא מתנהג ולא מתייחס להצעות חוק ממשלתיות כאלה ואחרות מפני שנכון וראוי במדינה מתוקנת שתחשבו קודם ועל זה נאמר כבר סוף מעשה במחשבה תחילה.

אשר על כן אדוני רוצה לשנות את החוק ולתקן תיקונים כאלה ואחרים.

כן.

אדוני מבין שאין לי בעיה אישית עם אדוני.

ההצעה הזו של סעיף 58 היא לא יוזמה של משרד
הבריאות.
הדבר הנוסף, וגם הוא חלק מהעניין, שאנשים שמשלמים דמי ביטוח בריאות, עומדים בחובתם לשלם דמי ביטוח בריאות, למעשה לא אמורים להיכנס לתוך החוק במובן זה שלא נדרשת מהם תקופת המתנה.

אחד הדברים שהבטחנו לעצמנו לעשות ואנחנו נצטרך לשתף בנושא הזה גם את משרד הקליטה, זה לבצע כבר בתקופה הקרובה מסע הסברה אמיתי בקרב אנשים שנמצאים בחו”ל כדי להבטיח שהם ישלמו את דמי ביטוח הבריאות או לפחות ידעו שעומדת להם האפשרות לשלם את דמי ביטוח הבריאות כדי לפטור את עצמם מהצורך בתקופת המתנה.

כבוד היושב-ראש, תראה מה קורה. יש חוק
במדינת ישראל וחוק ביטוח בריאות ממלכתי מעגן תושבות ותושבות על-פי חוק הביטוח הלאומי הוא אשר מרכז חייו בישראל, אבל תראה מה קורה כאן, ואני פשוט לא מבין.

אדם חי עשרים שנה באמריקה ועכשיו קורא לו נתן סמוך לשלם כי אם בבוא היום הוא ירצה לחזור, יהיו לו הזכויות.

אם הוא לא תושב.

אם הוא לא תושב, תמחקו אותו מהקובץ. אל
תפנה במסעי הסברה ואל תבזבז כספי ציבור אלא תמחק אותו מקובץ המוסד לביטוח לאומי.

יכול אדם להיות בארץ אפילו תקופה קצרה ועדיין
מרכז חייו הוא בחו”ל ולכן הוא תושב שיכול לשלם דמי ביטוח בריאות.

אני רוצה לתת לך נתונים. היום בקובץ הבריאות
נמצאים כמעט שבעים אלף איש אשר מעל עשר שנים לא בארץ. הם לא תושבים, מעל עשר שנים הם בחו”ל, אין להם שום קשר לשום דבר פה במדינת ישראל.

הסטטוס שלהם תושב?

לפי חוק ביטוח בריאות, הסטטוס שלהם הוא
תושב. הם יכולים לבוא למדינת ישראל, להתאשפז, לקבל את כל מנעמי הארץ והכל בסדר גמור. עכשיו הוא אומר להם שישלמו כל חודש, כל חודשיים.

אני רוצה קודם לתת לכם דוגמה אנושית וממנה
אחר-כך לצאת אל הכלל ולומר כמה מלים.
כשעבר חוק ביטוח בריאות, ידענו שהיתרונות של מערכת הביטחון הסוציאלי בישראל קיבלה בעצם נדבך גדול שנוסף אליה במסגרת חוק ביטוח בריאות. זה העמיד אותנו במקום שבו אנשים ירצו להשתייך למערכות שלנו. יכול להיות מקרה כאשר אדם בא ואומר שמגיע לו – זאת אומרת, הוא תושב – ואתמול הוא לא היה כאן, אבל אין לו זמן לחכות כי לפעמים מדובר במקרה דחוף של שאלת חיים ומוות.

בצרפת יש פרק זמן קצר יחסית ואותו אדם חייב
להראות שהוא היה בארץ.

הבעיה היא לא ייחודית לנו, אבל אנחנו מצאנו את
עצמנו פתאום במצב שאנשים מתדפקים על הדלת עם שאלות אנושיות קשות ואנחנו לא יודעים מיד לתת תשובה כי בעבר השאלה אם אדם תושב וזכאי לגמלה לא הייתה כל כך דחופה.

המוסד בשנים האחרונות מנסה למצוא את דרכו בעניין הזה. אתם עזרתם לנו ואישרנו תיקוני חקיקה בתחום הבטחת הכנסה שעונים על השאלה של הצורך המיידי בקיום מינימלי.

אני אספר לכם סיפור ואחר-כך נחזור לכללים. מה אנחנו עושים כאשר אנחנו ניצבים בפני זוג צעיר ששירת בצבא, למד כאן לתואר ראשון ואולי אפילו לתואר שני, והם מאוד מאוד מוכשרים ואחד מהם כל כך מוכשר בתחום נדיר כמו מוזיקה ולכן את התואר השלישי הוא הולך לעשות בניו-יורק כי רק שם יש מה להציע לו, והשני מצטרף אליו והולך לעשות עוד תואר, ולזוג הזה עדיין אין דירה בישראל, אלה לא עשירי עולם אלא אנשים מן האמצע. כשהם נסעו, הם לא השאירו פה סימנים אבל הם השאירו פה הורים. מה לעשות שאחד ההורים חלה במחלה ממארת. הם סיימו את לימודיהם, הם עומדים לחזור בספטמבר, הטרגדיה קורית חצי שנה קודם והבחורה באה ורוצה להיות עם האימא שלה, אבל היא בהריון ואז קורה מצב כזה: היא מצלצלת לביטוח לאומי ושואלת אותי אם חס וחלילה יקרה לה משהו, האם יטפלו בה. אני מתחילה לגמגם. היא כבר מספר שנים בחוץ, הם כבר לומדים חמש-שש שנים. הם כבר מתחילים לנהל משא ומתן עם הטכניון לגבי הבעל. אני שואלת אם יש לה דירה, אין לה דירה. היא אומרת לי שהיא בהריון ואף מבטח בעולם לא יבטח אותה באופן פרטי, כי התשובה הרגילה שאני אומרת לאנשים שיעשו ביטוח נסיעות ויבואו לכאן. היא אומרת לי שהיא צריכה לדעת, אבל לי אין תשובה ולא הייתה לי תשובה.

כיועצת המשפטית של המוסד לביטוח לאומי,
ודאי גבירתי יודעת על עיוותים נוראיים שיש במערכת שמשום שאין חוק, אתם לא יכולים לבצע את זה ואני לא יכול לבוא אליכם בטענות אם כי אני מקבל הרבה מאוד מכתבים ועל כל המכתבים שאני מפנה למנכ”ל המוסד לביטוח לאומי עונים לי שאני מאוד מאוד צודק, אבל אין חוק, ואם אין חוק, לא יכולים לאשר. הדוגמה שגבירתי הביאה כאן, זו אולי דוגמה קלה מאוד ואני יודע על מקרים מאוד מאוד קשים. יש הרבה עיוותים ואני מניח שגבירתי מסכימה אתי שיש עוד הרבה מה לתקן בנושאים האלה של הביטוח הלאומי.

תמיד אומרים לי תקציב ואחרי שיהיה תקציב, יהיה חוק. השאלה היא איך לנהוג בדברים האלה, והאם אנחנו ננהג - מה שהמוסד לביטוח לאומי רוצה שנכיר בזה דחוף או נתייחס לזה – בצורה טובה יותר, או שנתייחס לבעיות אחרות שפעמים הן חמורות שבעתיים. אם מנכ”ל הביטוח הלאומי היה אומר שמקרה מסוים שבגינו פניתי אליו, לפנים משורת הדין, מקרה אנושי קלאסי שמבחינה הומניטרית אי אפשר להתעלם מהדבר הזה ולכן הוא מאשר, אבל לא אישר לי אף לא פעם אחת שום פנייה של אזרח. הוא אמר לי שאם זה לא נופל בגדר החוק, הוא לא יכול לשלם והוא יודע שיש הרבה עיוותים אבל ידיו כבולות כי אין חוקים.

השאלה אם גם כאן אנחנו צריכים לומר שאם אין חוקים, אין מה לעשות, או להתייחס אליהם לפנים משורת הדין.

הואיל ומדובר בבעיה שמצד אחד אנחנו באמת
מרגישים מחויבים לדאוג לכך שמערכת הבריאות תקבל את ההכנסות שלה, מצד שני אני חושבת שיש לנו איזושהי מחויבות לאוכלוסייה שלנו. העולים החדשים באים ולמחרת יש להם שירותי בריאות, אבל האוכלוסייה הרגילה של מדינת ישראל שקורה שתקופה מסוימת היא נמצאת בחוץ, לא יכול להיות שדלת הבית נסגרת בפניהם כשהם רוצים לחזור.

בדרך הזו אנחנו עונים על שני הצרכים. אנחנו אומרים: יצאת, המשכת לשלם, אתה תחזור הביתה ותקבל מה שמגיע לך והקופה לא תצא נפסדת.

בחוק ביטוח בריאות, כמו במערכת הביטוח הסוציאלי בכלל, עצם העובדה שאדם לא משלם לא שולל את זכותו וזה אחד העקרונות שחוק ביטוח בריאות קבע בתחילתו.

ההבדל הוא שאותו אדם שלא שילם, נכון שאנחנו
לא שוללים את זכותו, אבל את יכולה ואת גובה ממנו את מה שהוא חייב.

כל עוד הוא בארץ, זה עיקרון והוא נכון וצריך
להמשיך לדבוק בו. ברגע שאנשים יוצאים וחוזרים ועשויה להישאל השאלה, לגבי אלה, כשאדם יוצא והוא יודע שזה לתקופה לא ממש קצרה, אפשר לדרוש ממנו ולומר לא שילמת, לא תקבל. עשו כאן עוד מנגנון שאומר שאם הוא הפסיק לשלם לאיזשהו זמן והוא עדיין נמנה על אלה שזכאים להיכלל, יש לו איזושהי דרך לפתור את זה גם באמצעות מימון אבל לא לסגור את הדלת ולא להשאיר אדם בלי פתרון.

אנשים כאלה שעוזבים את הארץ, בשדה התעופה
או באיזשהו מקום מבהירים להם?

אנחנו מבקשים את התיקון כי אחד הדברים
החשובים לנו בתיקון הוא דחיית המועד. אי-אפשר להתחיל חוק כזה בלי מסע הסברה גדול בארץ ובחו”ל. אנשים חייבים לדעת מה מצפה להם.

החוק הזה שמבקשים לדחות אותו, כבר היה
מדובר בו לפני שנתיים כאשר יצאו בהכרזה שב1- באפריל 1999 מתחילים למנות את השנתיים כדי להחיל את החוק של תקופת הכשרה אבל לא עשו בזה כלום, לא המוסד לביטוח לאומי, לא משרד הבריאות ולא אף אחד והכל המשיך לרוץ. היום באים ואומרים לנו שדוחים את זה לעוד שנתיים.

החוק קובע שלעניין חוק ביטוח בריאות, הקביעה של התושבות של המוסד לביטוח לאומי. לכן אני אומר שיחילו עלינו אותו הדבר. מי שנמצא בחו”ל, בארצות-הברית או בכל מקום אחר, ולא מקבל קצבאות, זאת אומרת שהוא לא מקבל קצבאות בגלל שהוא לא תושב. אם הוא לא תושב ולא מקבל קצבאות, אותו הדבר בחוק הבריאות. תורידו ממנו את הזכויות בחוק הבריאות.

במוסד לביטוח הלאומי יש מושג שהוא הנוסע המתמיד כאשר מדובר באדם שנוסע ונכנס, נכנס ויוצא וחוזר חלילה ומקבל שירותים. עבור אותו נוסע מתמיד הקופות לא מקבלות כספים בגינו, אבל הוא מקבל וזכאי לקבל שירותים רפואיים כי לא ביטלו לו את התשובות. כך הקופות מוציאות הון עתק.

מה הסכום שהקופות מוציאות?

הרבה כסף. מיליוני שקלים. אני בדקתי הבוקר
הוצאות של חצי שנה על אנשים שמוגדרים תושבי חו"ל ומדובר בלמעלה משני מיליון שקלים בתקופה של חצי שנה. אני מוכן להוכיח את זה. בתקופה של חצי שנה, מדובר בסכום של למעלה משני מיליוני שקלים שהקופות מוציאות עבור אנשים שמוגדרים כשוהים בחו”ל.

כשאותו אדם שוהה בחו”ל, אתה לא נותן לו
שירות רפואי אבל אני נותנת לאדם ששוהה בחו”ל גמלה לתקופה של עד ששה חודשים.

מי שלא מקבל גמלה, אל תיתני לו שירות רפואי.

בחו”ל אני משלמת גמלה עד ששה חודשים. מדובר
כאן באדם שנמצא בארץ, כשהוא מגיע לכאן, אני מחדשת לו את הגמלה, דווקא בגלל מה שאתם רציתם. אני יוצרת איזשהו תנאי ואומרת שאם אתה היית תקופה ארוכה בחו”ל, לא תקבל גם כשתחזור ותהיה זכאי לגמלאות שירותי בריאות כי לא שילמת כסף.

מה הסכום שזה מעמיס על קופות החולים באופן
כללי?

לא הייתי רוצה לזרוק סתם מספרים.

תכף אני אפנה אליך בנושא מס בריאות, האם
אתם מתכוונים לבטל אותו או שזאת הייתה סתם אמירה של איזה ראש-ממשלה.

הנושא הוא נושא שהועלה על-ידי חלק מאוד נרחב
של הגורמים והגופים השונים. לדעתי זה אחד הנושאים שהיה עליו קונצנזוס של כל הגורמים שאכן במצב הנוכחי זה מיותר ולא רק זה אלא שניתן לבצע את המיון בצורה יותר פרוגרסיבית.

אני זוכר את הנימוקים בהם השתמשו אנשי
האוצר כשהייתה איזו גישה להקל עד כמה שאפשר ולא להעמיס מסים נוספים ואז נאמר לי שאם מעמיסים את זה על מס הכנסה, זה גורם לכל מיני דברים מהסוג הזה. אם כן, מה קרה היום?

אתה לא מגדיל את נטל המס ואתה לא משנה
אותו, אבל אתה כן משנה את מידת הפרוגרסיביות. אם היום מס בריאות הוא מס שהייתי קורא לו מס יחסי, הרי באותו סכום אתה יכול למסות בצורה יותר פרוגרסיבית.

זאת אומרת, לא תהיה לי כאן התקרה של פי
ארבע או פי חמש. אדם שמרוויח ששים אלף דולר או 600 אלף שקלים – כדי להקצין ולחדד את זה – יצטרך לשלם פרומיל יותר עבור מס בריאות.

אתה יכול למסות או להעמיס על בעלי ההכנסות
היותר גבוהות.

זאת אומרת, אולי כדאי לחכות עם החוק הזה.
אם אתם משנים את כל חוק הבריאות, נמתין עם החוק הזה כי אין טעם לבזבז את זמנה של הוועדה ושל הכנסת שתדון בזה. נחכה ונראה מה תחליטו ואחר-כך נחליט.

מי עוד רוצה להתבטא בנושא הזה כדי לשכנע אותנו שההצעה טובה או לא טובה?

אני לא מבין לאן אנחנו הולכים אם אתה רוצה
לדחות את ההצעה.

המשפט האחרון שלי לא ברור לאדוני?

יש דבר אחד שכדאי לחדד.

אני רוצה ללמוד את הנושא לעומק, גם את
הנושא הזה וגם את הכוונות של האוצר לגבי מס בריאות. אולי נעצור כל חוק בנושא בריאות עד שלא תובהר העמדה הרשמית של הממשלה בנושא הזה.

אין עמדה רשמית של הממשלה בנושא. גם לנו אין
עמדה רשמית ואין החלטה.

לי חשוב לדעת איפה אנחנו עומדים בנושא הזה.
יכול להיות שבסך הכל זה יהיה טוב וחיובי.

מבחינת קופות החולים זה דווקא יכול לשפר את
מצבן כי היום אתה תלוי בתנודתיות כזו או אחרת מסוימת של הגבייה מבחינת התזרים שלך.

אני מוכן לחיות מההכשר של רות הורן שאצלה
אין בעיות ומשלמים בזמן.

אין החלטת ממשלה וגם לא החלטה רשמית של
משרד האוצר. מאחר שהנושא עלה על-ידי כל כך הרבה גורמים, חשבנו שהוא צריך להיבחן.

אם מותר לי לייעץ לך, הייתי מעמיס את המדינה
עם המון חוקים עכשיו כי לבטל ייקח להם הרבה זמן. החברים האלה שכחו דבר אחד שהחוק נקרא חוק ביטוח בריאות ממלכתי וזה לא חוק בריאות ממלכתי, וכאן יש הבדל גדול.

בביטוח יש פרמיה שאתה משלם.

בוודאי. זה כל העיקרון הסוציאלי של המוסד
לביטוח לאומי. אתה משלם פרמיה ואתה מקבל זכויות סוציאליות מכאן ועד הודעה חדשה. כאן אומר המחוקק שנמצא באוצר שזה כמו ביטחון. אם זה כך, למה צריך את קופת החולים?

זה לא נכון. אני לא אומר את זה.

בייגה אמר את זה והוא אמר את זה גם בכנס
קיסריה.

זה, שלא כמו ביטחון ולא כמו חינוך, החוק הוא לא סתם. אני טוען שמצד שני אם אני לוקח סרגל
ובצד אחד של הסרגל אני שם את קצבאות הביטוח הלאומי ומצד שני אני שם את תקציב הביטחון או את תקציב החינוך, אני טוען שחוק בריאות ממלכתי הוא איפה שהוא באמצע. הוא לא בדיוק כמו קצבאות ילדים ברמה שאתה יושב ומחשב אחד כפול אחד ועוד ארבע, אבל מצד שני הוא מגביל את שיקול הדעת של הממשלה וכאשר היא באה לקבוע את שערי העדכון, היא לא יכולה לעשות מה שהיא רוצה אלא היא צריכה להפעיל שיקול דעת כי יש חקיקה שבכל-זאת מגבילה.

אתה יודע היטב, ומי כמוך מומחה בנושא הזה,
את החשש הגדול של האוצר ב1997-, אז היו שלושה גורמים שנתנו לנו את התקציב - מס בריאות שגבו, מס מקביל והשתתפות הממשלה אלא שהשתתפות הממשלה הלכה וירדה. אני סבור שאתם מאוד מאוד חששתם שעוד מעט כמעט לא תהיה השתתפות ממשלה וייוותרו עודפים גדולים של כסף בתוך מערכת הבריאות ואז לא תהיה לכם שליטה על הכסף הזה. אז אתם אומרים למה שהם יעשו שבת לעצמם, אנחנו ניקח את המס המקביל ואנחנו נוסיף ונוריד כפי שאנחנו חושבים.

אני רוצה לומר לכם שאת הנושא הזה אני רוצה ללמוד ולהעמיק בו ואני רוצה לבוא בדברים עם כמה גורמים באוצר, אולי גם עם ראש-הממשלה, ועם עוד כמה גורמים בביטוח לאומי.

לאחר שאלמד את הנושא הזה כפי שצריך אני אשוב כאן לדיון ואני אחליט אם אנחנו מאשרים או לא מאשרים.

כרגע אני לא מאשר את הצעת החוק.

תודה רבה. הישיבה נעולה.









הישיבה ננעלה בשעה 10:00