_הסיכון המוגבר של נשים להידבק בנגיף האיידס - ישיבה לציון יום האיידס.נוכחים:__




5
ועדה לקידום מעמד האישה
01.12.2003


פרוטוקולים/מעמד האישה/7641
ירושלים, י"ח בטבת, תשס"ד
12 בינואר, 2004

הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני




פרוטוקול מס' 56
מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה
יום שני, ו' בכסלו התשס"ד (01.12.2003), שעה 10:00

הסיכון המוגבר של נשים להידבק בנגיף האיידס - ישיבה לציון יום האיידס.

חברי הוועדה: גילה גמליאל - היו"ר
אתי לבני
מרינה סולודקין

ח"כ אילן ליבוביץ

משרד הבריאות: ד"ר רחל אדטו - יו"ר המועצה הלאומית לבריאות האישה
ד"ר ניבה בסודו-מנור - אבטחת איכות במחלקה לשחפת ואיידס, שירותי בריאות הציבור במשרד
ד"ר זוהר שר - מנהל המחלקה לשחפת ואיידס
ד"ר מור - מנהל המחלקה לשחפת ואיידס

סא"ל איתמר גרוטו - ראש ענף קידום בריאות
רס"ן אתי פריאור - ראש מדור קידום בריאות
מלי תהילה - הממונה על מעמד האישה

מישל האוזי - אחות אחראית על מרכז האיידס, בי"ח הדסה עין-כרם
רותי רדיאנו - אחות אחראית, מרפאת ילדים, בי"ח הדסה עין-כרם
סופיה רודניק - עו"ס המטפלת בחולי איידס במרכז האיידס, בי"ח הדסה עין-כרם

אייל אוחנה
פרופ' גוני גרשוני - יו"ר
גל חרמוני
טל קורמן
רון קסלר
אגט קראוס
נטע רוזנפלד
שירה רוט

חני אורן רוזנברג - יו"ר העמותה
קרן צפריר - רכזת פרוייקט

אגודת ההומואים, הלסביות, הביסקסואלים והטרנסג'נדרס בישראל:
רונן אשכנזי - חבר ועד
שאול גנון - חבר ועד
נורה גרינברג - יו"ר
שי דויטש - חבר ועד
מיכאל המל - חבר ועד
ניר חיים להב - חבר ועד
מיקי כספי - חבר ועד
סמדר ליהיא - חברת ועד
גיא לנץ - חבר ועד
תום ענבל - חברת ועד
דגנית קורן-סלע - חברת ועד

ד"ר יינון שנקר - חוקר

עו"ד רבקה שקד - ממונה על קידום ושילוב נשים בשירות המדינה

דיאן לוין-זמיר - מנהלת המחלקה לקידום בריאות

הילה קרנר-סולימאן - מנכ"לית

ענבל גור-אריה
מרי חדייר - הרשות לקידום מעמד האישה

עו"ד הלית מגידו

בטי שמיר

סימול


הסיכון המוגבר של נשים להידבק בנגיף האיידס - ישיבה לציון יום האיידס הבינלאומי.

נמצאת אתנו ענבל גור-אריה, בת 30, נשאית נגיף האיידס מזה 11 שנים, שנבחרה לפני חודשיים לתפקיד מטעם הארגון של האו"ם, תפקיד שהוא מקביל למעמד של שגרירה מרצון טוב מטעם האו"ם. היא גם חברה בהנהלה של ארגון פרוייקט איידס בירושלים, שפועל בעיקר בתחומי מניעה. נשמע ממנה את כל הנתונים. יש לפנינו את המסמך של המ"מ שכתבה מיכל כספי, עובדת מחקר ומידע בכנסת, שבו היא מציגה נתונים, את חלקם אציג בפניכם, לגבי מה קורה היום במדינת ישראל. כיום יש בישראל 1,165 נשים נשאיות או חולות במחלה, מתוכן 633 נשים ממוצא אתיופי, 236 אינן ישראליות - בעיקר מהגרות עבודה, ו-296 נשים הן ישראליות ותיקות ואחרות. בקרב נשים ישראליות ותיקות בארץ אין מגמה של עלייה בשיעורי ההידבקות בנגיף והן מהוות מיעוט מסך הנדבקות, שזה נתון חשוב. דבר נוסף שהייתי רוצה להציג כאן היום הוא שבעבר המחלה הייתה בעיקר בקרב גברים, אם מסתכלים על זה בראייה של הפצת המחלה, אך לצערנו בשנת 97' 41% מהנדבקים היו נשים, רובן בחתך גילאים שבין 15 ל-49. היום נדון בכל הסוגייה הזו. נשמע את ענבל גור-אריה ואחר כך נציג את המצגת.

בוקר טוב לכולם. ראשית, אני מבקשת להודות ליו"ר הוועדה על שנענתה בחיוב ליוזמתי לכנס השנה את הדיון כאן בוועדה בנושא נשים ואיידס. כנשאית נגיף האיידס מזה 11 שנה וכחברת הנהלת פרוייקט איידס ירושלים יש מספר נושאים אותם אני מבקשת להעלות לדיון. אתחיל דווקא בחדשות הטובות: לפני כחודשיים נבחרתי על ידי ארגון האו"ם למאבק באיידס (UN Aids) להיות המובילה של הקמפיין העולמי בנושא האיידס לשנת 2003-2004 בדגש על המזרח התיכון וישראל. זו הפעם הראשונה שישראלי נבחר למשימה הכל כך חשובה הזו בארגון האומות המאוחדות. אני כמובן מאוד שמחה, נרגשת ומתרגשת מהמינוי. להיות שגרירה ישראלית לנושא מניעת האיידס ודאגה לחולים ולנשאים, לכבודם ולטיפול בהם, במיוחד במדינות מתפתחות, זו אחריות גדולה ומשימה חשובה ואני מרגישה שזו שליחות עם המון מחויבות, במיוחד לאישה צעירה כמוני. התפקיד של קמפיין ה-UN Aids כבר מתמלא בתוכן, ביום חמישי שעבר הענקתי לתלמידת כתה ח' את תעודת הכבוד על בחירתה במקום הראשון בתחרות לעיצוב כרזות בנושא איידס ואפליה חברתית. החלטנו לשים דגש בתחרות הזאת על בני נוער משלוש הדתות הראשיות בירושלים. היום נפתחת בניו-יורק התערוכה העולמית של הכרזות. סייעתי בחודש שעבר בסדנא בנושא נגיף האיידס כגשר לשלום, בה הוצגו פעילויות של ארגון פרוייקט איידס ירושלים וחיברו בין אנשי מקצוע במזרח התיכון לעבודה משותפת במניעת איידס. אני גם אפגש בקרוב עם ראשי מערכות בריאות וחינוך באפריקה ואסביר להם כיצד אנו, כישראלים, יכולים בעצם לסייע להתמודדות עם האיידס ביבשת אפריקה. במסגרת התפקיד אנחנו מכינים עמוד מיוחד באתר האינטרנט של UN Aids וכמו כן גם אני גאה להיות חלק משמונה דמויות מרחבי העולם שמופיעות בתשדירי הסברה שהכין הארגון לקראת יום האיידס הבינלאומי והמשודרים החל מאתמול בתחנות הטלוויזיה ברחבי העולם. אני עדיין נרגשת מן הפרוייקט המשותף עם הזמרת אחינועם ניני. הבול שלנו שחולק הבוקר לכל אחד מחברי הכנסת והפוסטר שהפקנו זוכים לתגובות מצוינות. ההירתמות של אחינועם למאבק באיידס ולצדי היא רק צעד ראשון בפעילות משותפת למען מי שחיים עם איידס בישראל ולמניעת הידבקות בני נוער.

אני מבקשת למסור לכם כעת מספר נתונים מדאיגים ביותר אודות התגברות מחלת האיידס בעולם ובמזרח התיכון בפרט. במזרח התיכון יש עלייה גדולה במספר הנשאים והחולים. כיום מוערך מספר הנשים הנושאות את נגיף האיידס במזרח התיכון בכ-600 אלף ובשנת 1999 היה המספר הזה רק 220 אלף, כלומר הכפלה של כמעט פי שלושה במספר הנשאיות בארבע השנים האחרונות. זה מעורר דאגה ומצביע על כך שגם באזורים בעולם שנחשבים שמרניים ישנה התפשטות של הנגיף ביחסי מין והזרקת סמים. אחוז הנשים הנשאיות במזרח התיכון ובצפון אפריקה גבוה מאוד. אני חושבת שצריך להשקיע עוד הרבה משאבים, תשומת לב ועבודה מקצועית כדי לשנות את מגמת העלייה הזו בנשאים ובחולים. העובדה כי בישראל חלה עליה של יותר מ-10% במספר הנשים הנשאיות מאז 1996 ועד היום דורשת פעולה מהירה וממוקדת של גורמי הבריאות והחינוך בישראל.

אני משוכנעת שהדיון הבוקר יתרום לא רק להעלאת המודעות לנושא האיידס אלא גם לקידום שורה של נושאים הדורשים התייחסות ופתרון. אני מבקשת להציע לוועדה לקידום מעמד האישה לקבל בתום המפגש שתי החלטות חשובות: האחת, שהוועדה תקיים מעקב קבוע, חצי שנתי, על התקדמות משרד הבריאות והכנסת טכנולוגיות חדשות ותרופות הנוגעות במיוחד לנשים נשאיות לסל השירותים. זה קשור לתרופות למניעת הידבקות עוברים באיידס, טיפול מונע לנשים שנאנסו על ידי נשאים מוכחים והקונדום לנשים. שנית, שהוועדה תפנה למשרד החינוך וכמו כן אל הסתדרות רופאי הנשים בישראל בתביעה לפתח תוכניות חינוך והכשרה מיוחדות אשר יתנו דגש לנושא הסיכון המוגבר של נשים צעירות בישראל להידבק בנגיף האיידס. תודה רבה.

אשתדל להציג את הנתונים בקצרה. בסך הכל ענבל הציגה את הנתונים הכלליים בעולם, אני רוצה להתמקד בתמונת המצב כמו שאנחנו רואים אותה בארץ. כמו שאתם יכולים לראות בפרזנטציה, בשנות ה-80' בארץ איידס היה בעיקר בעיה של גברים ומעט מאוד של נשים. מראשית שנות ה-90' אנחנו רואים עלייה בסך המקרים החדשים וגם עלייה בחלקן של הנשים מתוך סך המקרים, כשאנחנו כבר מדברים על קרוב ל-50% מהמקרים החדשים הם בקרב נשים. אנחנו רואים את זה בעיקר בגלל העלייה בחלקה של ההדבקה ביחסי מין הטרוסקסואלים.

אני מציגה לכם נתונים מצטברים, שמראים כמה אנשים היו מוכרים למשרד הבריאות מדי שנה בארץ באופן מצטבר. כלומר, נגרעו פה המספרים של הנפטרים ושל העוזבים וכל שנה נוספו המספרים של הנשאים החדשים. אפשר לראות שאם בתחילת שנות ה-90' אנחנו מדברים על כאלף אנשים שמוכרים למערכת היום אנחנו מדברים על כ-3,000 איש שחיים עם המחלה שמוכרים למערכת. לפי הערכות שלנו אנחנו מעריכים שיש בארץ כ-4,000 איש, כלומר כאלף איש שאנחנו לא יודעים עליהם וכנראה גם הם לא יודעים על מצבם.

במהלך כל שנות ה-80' דווחו 55 מקרים בקרב נשים, לעומת זאת מתחילת שנות ה-90' ועד היום מדובר ב-1,151 מקרים. אנחנו רואים שהשינוי הגדול שחל פה באופן מהותי, כפי שתיארה יו"ר הוועדה, הוא היווספות נשים בהדבקה הטרוסקסואלית ממוצא אפריקאי, חלקן הגדול עולות מאתיופיה.

יש הסבר לזה?

מה שקורה הוא שמחלת האיידס נפוצה יותר בחלקים מסוימים של העולם. ברגע שמדינת ישראל קולטת עלייה ממדינות שבהן נפוצה מחלה מסוימת באופן טבעי חלק דומה למה שקיים בארץ המקור מגיע עם העולים לישראל.

ההפצה קשורה לתרומות דם לא נקיות באותה יבשת? אני יודעת שדווקא באפריקה השחורה יש איזה מיתוס, אני מקווה שהוא לא נוגע לקהילה האתיופית, שטיהור איידס אצל נשאים מבוגרים יכול להיעשות דרך התעללות מינית בקטינים. רציתי לדעת מה ההקשר התרבותי.

אני מכירה את ההקשר התרבותי הזה מאפריקה, אנחנו לא שומעים על זה בישראל. יש לזכור שבאפריקה היום זו מחלה קטלנית. היום ארגונים בינלאומיים רק מתחילים לדבר על יותר נגישות לתרופות, שיהיו זולות יותר לאפריקה. היום בארץ איידס היא מחלה קשה, המוגדרת כמחלה קשה בסל הבריאות, ולכן על אף שיש תהליכים וויכוחים עד שתרופות חדשות נכנסות, בגדול יש טיפול מלא לכל חולה שהוא אזרח ישראלי.

אבל ההידבקות של הנשים הללו היא מקשרי מין הטרוסקסואלים או ממקורות אחרים?

מיד ארחיב. ההדבקה באפריקה היא מיחסי מין הטרוסקסואלים. לכן מה שאנחנו רואים בקרב האוכלוסייה המהגרת מאפריקה, גם בקרב מהגרות עבודה לא ישראליות וגם בקרב עולות מאתיופיה, זו הדבקה הטרוסקסואלית. אנחנו כמובן רואים את זה גם בקרב הגברים שמגיעים מאפריקה.

לגבי התפלגות הנשים הנגועות שחיות נכון להיום בארץ, אנחנו מדברים על 1,165 נשים שנכון להיום ידועות במשרד הבריאות ככאלו שחיות עם HIV או איידס, אנחנו מדברים על 54% ממוצא אתיופי, 10% שאינן אזרחיות ישראל והגיעו בעיקר מאפריקה, 6% שנדבקו משימוש בסמים בהזרקה לוריד, חצי אחוז שנדבקו ממוצרי דם נגועים, 16% נוספים הדבקה הטרוסקסואלית של ישראליות, בחלקן ישראליות ותיקות ובחלקן עולות חדשות ממדינות אחרות, ועוד 8% שאנו לא יודעים על קבוצתה הדבקה שלהן. בנוסף לזה, 5% ממה שכללתי כאן כנשים הן ילדות שנדבקו מאמן, כשבקרב הילדים אנחנו רואים חלוקה של פחות או יותר חצי-חצי בהידבקות בין בנים ובנות.

שקף אחר מציג נתונים מתוך סקר גדול שעשינו בקרב האוכלוסייה הבוגרת, גילאי 18 עד 45, לפני כשלוש שנים, שבדק ידע, עמדות והתנהגות מינית בהקשר של איידס ומחלות מין אחרות. לקחנו והשווינו תשובות מסוימות בהקשר של שמירה על בריאות מינית ובריאות בכלל של האישה בהשוואה לגברים. אפשר לראות שבכל סוגי ההתנהגות נשים מראות יותר התנהגות סיכונית. הן פחות לוקחות איתן קונדום כשהן יוצאות מהבית, הן פחות מחזיקות קונדום בבית, הן פחות יוזמות את השימוש בקונדום ביחסי מין, הן מדווחות פחות על שימוש עקבי בקונדום והן מדווחות פחות על שימוש אי פעם בחייהן בקונדום. לפי הסקר יש ידע, אנשים יודעים, לא חסר ידע, אך יש קושי במעבר להתנהגות בריאותית נכונה, לשמור על הבריאות שלי, גם אם יש לי עכשיו בן זוג אחד ואחר כך בן זוג אחר אני צריכה לשמור על הבריאות שלי.

אני רוצה להזכיר שבמהלך התקופה קיימנו ישיבה של הוועדה לקידום מעמד האישה בנושא של דפוסי השימוש של נשים באמצעי מניעה. מה שנחשפנו אליו הם נתונים מאוד קשים שמציגים תמונת מצב מאוד עגומה של מעל 50% מקרב הנשים שאינן משתמשות באמצעי מניעה ביחסי מין מזדמנים. מכאן אני רוצה לצאת בקריאה הזו, לקחת את הדברים בחשבון, לשמור על הבריאות ולהימנע ממחלות, לאו דווקא בהיבט של האיידס אלא בכלל, אבל בטח ובטח ב יום הספציפי הזה. אני מעבירה את זכות הדיבור לד"ר שנקר שיציג לנו את המצגת בכל הקשור לנוער בישראל - סקס, סמים ואיידס.

תודה רבה. זו זכות גדולה להיות כאן אחרי כמה שנים של היעדרות מהארץ בשירות בתפקיד מקצועי בארגון הבריאות הבינלאומי. הניסיון שלי בסקירה הקצרה הזאת יהיה להציג את ההתחלה של התוצאות עליהן דיווחה נציגת משרד הבריאות. ניוה תיארה את ההתנהגות הסיכונית של נשים בסקר בקרב נשים בוגרות יותר, אני רוצה להראות שלמעשה הדברים האלה מתחילים כבר בגיל צעיר יותר.

נתונים שנאספו בארץ על מדגם של בני נוער לפני כעשר שנים - כשאנחנו עושים כרגע את ההשוואה המקבילה לשנים אלה בסקר רחב יותר - מראה כמה עובדות חיים מאוד פשוטות. האחת היא שיש סקס בקרב נוער בארץ, גם בקרב בנות וגם בקרב בנים. למעשה, הגיל הממוצע לתחילת קיום יחסי מין בקרב בנים בארץ הוא קצת מעל גיל 14.5 ובקרב בנות 15 וקצת, כאשר מספר הנכנסים למעגל מקיימי יחסי מין מלאים מתחיל כבר בגיל 13 ו-12 בארץ, במספרים ובאחוזים קטנים יותר, אבל התופעות שאנחנו רואים במרבית המדינות המפותחות מתקיימים גם בארץ. מדגם ארצי של בתי ספר חילוניים הראה שאחוז המדווחים על קיום יחסי מין, בנים ובנות כאחד, הוא 21.7%, כאשר אנחנו רואים שככל שהגיל עולה כך אחוז מקיימות ומקיימי יחסי המין עולה, שזו תופעה נורמלית לחלוטין שמוכרת בכל חברה מערבית. אנחנו לא מתייחסים כאן לתת-תרבויות כמו החברות האחרות שגם מיוצגות בארץ.

הדבר המעניין ביותר הוא לגבי שאלה שעסקה במספר השותפים לקיום יחסי מין בהשוואה בין בבנים לבנות. אתם יכולים לראות שבנתונים המוצגים בשקף מבין כלל התלמידים שדיווחו שהם מקיימים יחסי מין 25.2% מהבנים דיווחו על בת זוג אחת לקיום יחסי המין, 32.1% - כשליש מהבנים - דיווחו על 5 פרטנריות ויותר, אחדים מהם דיווחו גם על יחסי מין עם בני אותו מין, כלומר יחסי מין הומוסקסואלים. המספרים קטנים אבל המגמה קיימת. שיעור מקיימות יחסי המין עם מספר מרובה של פרטנרים בקרב הבנות הוא כמובן קטן יותר ומתקרב לכ-19%.

נושא של מין אוראלי עולה באחרונה בחוגים המדעיים כנקודה מאוד חשובה להתייחסות בתחום של סיכון להידבקות באיידס. אחת מהסיבות לכך היא שאנחנו עדים יותר ויותר לעובדה שקיום מגע מיני אוראלי לא מוגן, כלומר ללא קונדום, מהווה גם הוא סיכון ואפשרות להידבקות של בחור שמקיים מגע מיני אוראלי לבחור אחר או לבחורה אחרת.

סליחה, זה לא מה שידוע במחקרים.

אני מוכן לשמוע גם על מחקרים אחרים. כנ"ל כאשר בחורה מקיימת מגע מיני אוראלי לבחור אחר.

אנחנו בוודאי מדברים על שלוש רמות של סיכון. בהידבקות באיידס הסיכון הגבוה ביותר הוא סיכון ביחסי מין אנאליים, בפי הטבעת, ללא קונדום. לאחר מכן, סיכון של קיום מגע מיני וגינלי או נרתיקי וגם המגע המיני האוראלי מהווה את אחד הגורמים לסיכון להידבקות באיידס, וודאי למחלות מין אחרות, כפי שאם היו כאן נציגים של אותן מרפאות מיוחדות שעוסקות בתחום של טיפול במהגרי ומהגרות עבודה וגם בישראלים העוסקים בתחום הזנות, היו מדווחים על הממצאים שלהם בהעברה מינית אוראלית.

אתה מוכן להסביר את השקף הקודם? לא בדיוק הבנתי.

השקף הזה אומר שמבין המקיימים יחסי מין שנשאלו על סוג המגע המיני שקיימו 54.1% מהבנים אמרו "התנסינו בפעילות מינית אוראלית" ו-41.2% מהבנות אמרו "התנסינו בפעילות מינית אוראלית".

ללא קונדום.

לא, השאלה לא הייתה דיפרנציאלית לגבי שימוש בקונדום. אנחנו יודעים מנתונים אחרים, בייחוד מקבוצות מיקוד שנותנות מידע איכותני, שלמעשה השימוש בקונדום במגע מיני אוראלי שואף לאפס, הן בקרב בנים והן בקרב בנות. אני חושב שחיזוק מסוים אנחנו יכולים בדרך עקיפה לקבל לנתונים האלה גם מנתוני משרד הבריאות שנאספו בסקר אחר.

הסיכון לגבי מין אוראלי הוא אותו סיכון?

ממש לא. תיארתי שלוש דרגות סיכון, הסיכון במין אוראלי הוא הנמוך ביותר אבל הוא לא אפסי. לפני שנים אחדות הזנחנו מאוד את הנושא של הנקה וחשבנו שחלב אם, שהוכח כאחד מנוזלי הגוף שנושאים את נגיף האיידס באופן ודאי, והנקה אינם מהווים גורם סיכון לאמהות נשאיות בהעברת הנגיף לילודיהן. התברר במחקרים שחזרו ונשנו, והם מוכחים באופן חד משמעי, שגורם הסיכון של חלב אם הוא ממשי, בוודאי במדינות בהן אין תחליפי חלב, ולא נחזור לסוגיות בהן עסקנו בעבר.

חשוב לציין את השאלה הספציפית הזו, שמדווחת כאן לראשונה, והיא עם מי קיימת יחסי מין. אתם יכולים לראות את ההבדל בין בנים לבנות: 41.3% מהבנים אמרו "יחסי המין שקיימתי היו בדרך כלל עם חברה בת גילי", 40% מהבנות אמרו אותו דבר. 52% מהבנות דיווחו על קיום יחסי מין עם חבר שהוא מעט יותר גדול מהן, בשנה-שתיים-שלוש. 8.5% מהבנים דיווחו על קיום יחסי מין עם בנות שהיו צעירות מהם. הדבר היותר מדאיג הם שני הנתונים הבאים: האחד, שכ-13.16% מהתלמידים דיווחו על כך שקיימו יחסי מין עם מספר חברים, לא בבת אחת אבל בצורה תכופה, ועוד יותר מדאיג זה מה שנקרא יחסי מין מזדמנים, כשכאן מדובר על 8% מהבנות ו-23% מהבנים שדיווחו על יחסי מין מזדמנים, שאלה יחסי מין שמתרחשים בדרך כלל לאחר מסיבה או באיזשהו אופן של התנהגות מינית שהיא פחות מבוקרת מאשר המערכת הרגילה.

מסר חשוב, אבל מתאים וחיובי, דווקא מהשקף הזה, בא ואומר שהאהבה עדיין מדברת בכל מה שקשור ליחסי מין. כפי שאתם יכולים לראות את ההשוואה בין התשובות בקרב אלה שנשאלו במדגם "מהן הסיבות שמביאות צעירים בגילך לקיים יחסי מין בפעם הראשונה?" בסך הכל האלמנט של "אהבה כלפי השני" ושל "משיכה פיזית" מהווים את המרכיב העיקרי. עם זאת, לחץ חברתי היווה כ-11.7% גורם לכך שבני נוער יקיימו יחסי מין בקרב אלה שקיימו יחסי מין, אלה שלא קיימו חשבו שלחץ חברתי הוא אכן מרכיב חשוב בהחלטה אם כן או לא לקיים יחסי מין.

אסכם עם השקף הבא, שמציג דווקא שכיחות של מחלת הזיבה בישראל. השקף הזה מראה לנו לאן אנחנו צפויים להגיע עם נושא האיידס אם לא נמצא דרכים לתגבר את ההסברה ואת ההדרכה שקיימת היום, ודאי בצה"ל, במערכת החינוך ובמסגרת אחרות, מפני שמה שאנחנו רואים בכל מקום בעולם הוא שהתפשטות מחלת הזיבה, של קלמידיה ושל מחלות אחרות היא הסמן הראשון לקראת הרחבה של הפצת מחלת האיידס. בישראל אנחנו עדים לעלייה מאוד דרמטית בשיעור החולים במחלות מין אחרות, הן גברים והן נשים, שהן לא מחלת האיידס.

ברשותכם, אעצור כאן בנושא הזה ואתן את הדעת לשתי סוגיות נוספות. האחת, במדינת ישראל אנחנו ערים ועדים לכך שמרבית אוכלוסיית הזכרים נימולה. אני רוצה לשתף אתכם בנתונים שיפורסמו לראשונה ביום רביעי הקרוב באורוגוואי, שמעידים על קשר מאוד דרמטי בין ברית המילה ואיידס. מתברר, דווקא במחקרים שהתבצעו באפריקה, כולל control trial - כלומר מחקרים מאוד קפדניים ברמת התכנון ה מחקרי שלהם - שנמצא קשר הדוק בין היותך נימול לסיכון להידבק בנגיף האיידס. לגברים נימולים יש סיכון פי 7 יותר נמוך להידבק באיידס מאשר גברים לא נימולים. לא אוכל להיכנס לכל הפרטים, אבל העובדה הבסיסית היא שבאפריקה נבדקו שבטים בקניה, באוגנדה ובמספר אזורים בדרום אפריקה, שנבדקו בצורה מאוד קפדנית לכל המשתנים, המשווים והמבלבלים בין קבוצות אוכלוסייה שנדגמו, והן די גדולות במספרים, נמצא שהמשתנה של כן או לא נימול היווה משתנה מאוד משמעותי בהבדלים בין שיעור ההידבקות בין אוכלוסיות שנמצאות באזור גיאוגרפי מאוד סמוך. יש שני מסרים מאוד חשובים: האחד, שיש קשר בין ברית המילה ואיידס, ואפשר להסביר אותו גם במונחים אימונולוגיים, גם במונחים פיזיולוגיים וגם במונחים חברתיים, אבל המסר החשוב האחר הוא שלא כדאי לצאת מכאן עם תחושת ביטחון שאם אתה נימול, או אם בן זוגך נימול, אז יש לכך ערובה. זה לא הקונדום הטבעי מבחינת ההידבקות באיידס. חשוב מאוד להדגיש את העניין הזה דווקא בחברה שגם אצלה קורות תופעות מאוד מעניינות בהקשר הזה. גם כיהודים וגם כמוסלמים, אנחנו מוצאים אוכלוסייה ישראלית מאוד רחבה שהיא נימולה, אבל אם נסתכל על שיעור העולים החדשים לארץ ועל העובדה שחלקם מגיעים ממדינות בהן לא ניתן היה למול, או בשל העדר מוהל או בשל העובדה שאנשים בחרו שלא להיות נימולים כי זו הייתה רציה חברתית לגבי ההתערבות עם הסביבה הקהילתית שם - בין אם זה ברית המועצות, אוקראינה, בלרוס או מדינות אחרות - והנה מגיעים לארץ כאשר לעיתים לא נעים לעמוד במקומות מסוימים כאשר אתה חושף את איברך והוא עדיין עם העורלה. לפיכך אנחנו מוצאים תופעה, שמתועדת כרגע במחקר מאוד קטן אבל אני מקווה שהוא יורחב, שמצביעה על כך שבקרב העולים למדינת ישראל יש שיעור גבוה מאוד של כאלה שלא נימולו ושהם עדיין לא נימולים. ההשפעות של זה על הפצת נגיף האיידס בתוך החברה הישראלית ועל התנהגויות סיכוניות אחרות הוא נושא חשוב ביותר למחקר. יש הבדלים עצומים בין אפריקה לישראל, אך אני מעלה את הנושא הזה ברשותך, כבוד היו"ר, כאיזושהי סוגיה שאולי בעתיד, כמי שעוסקת בקידום מעמד האישה אבל גם בדאגה במידה מסוימת לגבר, תוכל לתת את הדעת לכך.

אנחנו מדברים הרבה מאוד על הקונדום. הקונדום לגבר מוכר ומשווק באופן נמרץ. המפתיע ביותר הוא שאנחנו כמעט ולא מדברים על הקונדום לאישה. אני חושב שאם נסתובב כאן בחדר הוועדה ונשאל מי בכלל ראה קונדום לאישה המספרים יהיו מאוד קטנים. ברשותך, בחרתי להביא קונדום לאישה ולדבר עליו.

אני לא ראיתי מעולם.

אז הנה, חברת הכנסת המכובדת תוכל לראות לראשונה את הקונדום לאישה. הקונדום לאישה הוא אמצעי מניעה יעיל ביותר בתחום של מניעת הריון ובתחום של מניעת מחלות מין, ודאי בתחום של איידס. זהו חומר פלסטי, לא גומי, שנקרא פוליאוריטן. זהו חומר קשיח מאוד אבל גמיש מאוד. הקונדום הזה, כמו שאתם רואים, הוא מאוד שמנוני.

אני חושבת שהשימוש מאוד נמוך בקרב נשים. השאלה היא למה, אם זה כל כך טוב.

עד כמה הוא אפקטיבי?

הקונדום לנשים עשוי, כאמור, מחומר שעמיד בפני יכולת העברה של נגיפי האיידס. הטבעת הפנימית הזאת מוחדרת אל תוך הנרתיק ומולבשת כפי שמולבשת הדיאפרגמה, בצורה יחסית פשוטה, באופן אישי על ידי האישה, כאשר השרוול הזה נמצאת בתוך איבר המין של האישה והטבעת החיצונית על פתח השפתיים החיצוניות של איבר המין של האישה. מה משמעות הקונדום לנשים? לא רק כעוד אמצעי למניעת איידס.

זה חד פעמי?

הקונדום הוא חד פעמי. אגב, שיעור ההגנה שלו נע בין 88% ל-97%, אך ששיעור הבטיחות של הקונדום הזה גבוה מאוד. אני חושב שהמסר, דווקא בוועדה הזאת, הוא עוד יותר חשוב מאשר רק ההצגה של עוד אמצעי מניעה לנשים. אני חושב שהוא מחזיר אותנו לשנות ה-70', הקטע של הגלולה למניעת הריון והעוצמה שאתן, כנשים, לקחתן לידיכן בזכות הגלולה למניעת הריון כדי להגן על עצמכן מפנינו הגברים, שלא תמיד ידעו לשמור עליכן ועלינו מפני הריון לא רצוי, הוא המסר שבקונדום לאישה. אני חושב שזו פעם ראשונה שבנושא של איידס ובנושא של מחלות מין יש לנשים אמצעי שהן לא תלויות בגבר, האישה היא זו שדואגת שהקונדום יהיה ברשותה, היא זו שדואגת להחדיר את הקונדום, היא זו שיכולה להחדיר אותו שניה, דקה, שעה, שעתיים לפני קיום יחסי המין, מתי שהיא רוצה, והיכולת שלה לקחת את האחריות על ההגנה שלה היא מאוד משמעותית. היא עוד יותר משמעותית כשאנחנו רואים את נתוני משרד הבריאות, וגם נתונים אחרים, שבעצם מציגים את הקושי של שכנוע גברים להשתמש בקונדום ואת הקושי של השימוש בקונדום הגברי, גם לגבי התקלות והתאונות שקורות איתו, אם כי שוב חייבים להדגיש כי הקונדום הגברי הוא בהחלט אמצעי יעיל ביותר למניעת הידבקות באיידס.

מה אחוז המשתמשות?

הקונדום לנשים צובר תאוצה בשני אזורים של העולם. האחד, אזורים בהם יש מרקטינג של הקונדום הזה על ידי ארגוני או"ם ואחרים - מדינות אפריקה ואסיה - בהן הסטטוס של האישה עוד יותר נמוך מאשר במדינת ישראל והקושי שלהן להגיד "לא בלי קונדום" הוא עוד יותר מורכב, וזאת דרך לעשות להן העצמה ולהעצים את יכולתן להגן על עצמן. האזור השני הוא מדינות מערביות וצפון אמריקה, שם המרקטינג הכלכלי עובד. הקונדום הזה יקר הרבה יותר, הוא עולה מעל לדולר, לעומת קונדום לגבר שמחירו כ-20 סנט או אף פחות מכך, והשימוש שלו הולך וגובר. יש מיליוני נשים בעולם שמשתמשות בקונדום לאישה. הקונדום לאישה לא משווק בארץ, אני לא יודע למה.

הם טוענים שאין שוק.

זה נשמע יותר מדי טוב כדי שלא יביאו את זה לארץ. מה המגרעות הכבדות של הקונדום לנשים?

המגרעה הראשונה - מבלי להיכנס לאלמנטים אישיים - היא שכשהבאתי את זה מכינוס בינלאומי ואשתי ראתה את זה בפעם הראשונה עשה רושם שזה מתחיל בקטן אבל הופך למשהו מאוד גדול ונשאלה השאלה איך מסתדרים עם זה. זאת אומרת, יש איזושהי רתיעה מהגודל ומהצורך בשימוש. הטענה לגבי מרכיב ההנאה ביחסי מין עם הקונדום הנשי הם "פיפטי-פיפטי", כלומר 50% טוענים שזה פותר את כל המצוקות אל מול הקונדום הגברי ואחרים שפחות מרגישים בנוח עם האמצעי הזה. הוא אחר לחלוטין מבחינת התחושה מהקונדום הגברי. אבל, אני חושב שהדבר העיקרי זה המחיר היקר שלו, וגם העובדה שאין עד היום פרסום.

אין מודעות.

אין מודעות לקיום המוצר הזה.

אני רוצה להודות על הסקירה הנרחבת וגם על החידוש שבאינפורמציה שהועברה לכאן. ברשותכם, אני רוצה להציג פן נוסף של חשיפה של נשים לנגיף, כשהן קורבנות לאונס, שסביב זה עלולות למצוא את עצמן גם מודבקות באיידס. נשמע את הילה סולימאן-קרנר, מנכ"לית איגוד מרכזי סיוע לנפגעות תקיפה מינית.

ברשותך, אסטה רגע מהנושא. בשבוע שעבר נדרשנו לעניין שידול נערות להתפשט כדי לשכנע אותן לקבל הנחה בבגדים, אתמול נפתחה מסעדת טוקיו-שנחאי שעושה "בודי-סושי" בבת-ים, כשנשים בבגדי ים הן "השולחן" עליו הסועדים אוכלים. נראה לי שכדאי לקיים דיון דחוף בנושא זה ולבקש משר המסחר והתעשייה לתקן את התקנות שיאפשרו שלילת רשיון של עסק כזה או כיוצא בזה.

לענייננו, אין לנו הרבה נתונים על נשים שנפגעות מאיידס בהקשר של אונס וניצול מיני מכמה טעמים: אחד, הרבה מאוד מהמקרים שלנו הם דיווחים מושהים של שנים, לפעמים שנים רבות אחרי הפגיעה. הסיבה השניה היא שזה לא במודעות של חלק מהנפגעות, במיוחד לאור העובדה שרוב המקרים קורים מצד מישהו שאני מכירה והסטריאוטיפ אומר שאם זה מישהו שאני מכירה, למעט העובדה שהוא אנס, העובדה שהוא יכול להיות נשא איידס לא נתפסת. אנחנו כן מכירים מקרים בודדים של נשים. לא אתן את הדוגמאות מפני שהן מדי ייחודיות ואני לא רוצה לחשוף את הפרטיות של הנפגעות. מדובר בנשים שכתוצאה מאונס, גם על ידי מכר שצרך סמים או נדבק באיידס בדרך אחרת, הן בעצמן נשאיות של איידס וצריכות להתמודד עם העובדה שהן נשאיות של המחלה לצד כל ההשלכות הקשות האחרות שאנחנו יודעים שיש לאונס ולניצול מיני.

כן אנחנו מתמודדות עם המורכבות שבכל עיר יש בדרך כלל מקום אחד שמספק את הקוקטייל. זה אומר שהנפגעת, כאשר היא מגיעה אלינו או לבית החולים תוך זמן קצר מהאירוע, צריכה להתמודד גם עם ההתניידות מקום למקום, בשעה שהיא שעה של הרבה מצוקה. אנחנו נתקלות בקושי של אספקת הקוקטייל לתקופה מתמשכת, לא רק ביום שהיא מגיעה לבדיקה בחדר מיון אלא באופן קבוע עד שיש לה את תוצאות הבדיקה שלה. לא פעם נדרשנו לסיוע הוועד למלחמה באיידס, שבזכות הקשים שלהם כנראה אפשרו והפכו את זה ליותר קל, אבל אין ספק שאחת מההמלצות של הדיון הזה צריכה להיות לפשט מאוד את היכולת של נשים שנפגעות מתקיפה מינית ומגיעות בזמן סמוך לחדר המיון לקבל את הקוקטייל בלי צורך בהרבה הסברים, אישורים וסרבול של קופת חולים והוועד למלחמה באיידס ולהפוך את הקוקטייל נגיש בכל חדרי המיון. יש מקומות, כמו בנצרת לדוגמה, שאף אחד משלושת בתי החולים לא מציע לנפגעות שמגיעות אליו לקחת את הקוקטייל וגם לא מחזיק אותו.

אני רוצה להגיב. אני מוכנה לשמוע כל ביקורת, חשוב שהביקורת תגיע למקומות, שנוכל להפיק את המסקנות ולעשות את התיקונים. מזה כשנה יצא נוהל משרד הבריאות למניעת הדבקה באיידס, שהביא בעקבות חשיפה חשודה, שמיוחד בגדול לשתי אוכלוסיות - עובדי בריאות ואנשים שנחשפו במגע מיני, כשמתוך הקבוצה השניה במפורש מודגש שזה מיועד לנשים או גברים שנאנסו. אנחנו רואים חשיבות מאוד גדולה לתת להם את כל התמיכה, הם מקבלים את זה בחינם ואמורים לקבל את העזרה הראשונית בכל חדר מיון בארץ. את המשך הטיפול, שהוא טיפול של קוקטייל התרופות למניעת HIV והוא מאוד מורכב ויש לו גם צדדים מסוכנים, הם צריכים לקבל באחד ממרכזי האיידס שפזורים פחות או יותר ברחבי הארץ. יש 7 מרכזים. כרגע אנחנו שנה אחרי הפעלת החוזר ואנחנו בשלב של איסוף נתונים ובדיקה של איך זה עובד בשטח. נשמח לשמוע הערות.

בעבר קבוצת אוכלוסייה בסיכון גבוה להידבקות בנגיף הייתה בעיקר בקרב גברים, כפי שאמרנו, והעניין היה יותר מזוהה, בטעות, סביב הקהילה ההומו-לסבית. אני רוצה להעביר את זכות הדיבור לרונן אשכנזי, חבר בוועד אגודת ההומואים, הלסביות, הביסקסואלים והטרנסג'נדרס בישראל.

אני אחליף את רונן. שמי שאול גנון, מנכ"ל האגודה. בהקשר לנושא של קונדום לנשים, מניסיון של ידידות זה מאוד קשה להרכבה, צריך להבין את האנטומיה של גוף האישה, שלא כל יחסי מין זה דבר שהוא מובן מאליו לה. יש כיווצי נרתיק וכל מיני דברים שפשוט מונעים ממנה להשתמש בזה בצורה אפקטיבית ואחרי זה גם להצליח ליהנות מאותו אקט מיני, כך שאם הכוונה היא להדיר את האחריות של הגבר מזה זה ממש לא רעיון טוב. אחריות הגבר עדיין נשארת בעינה.

אתן כמה נתונים לגבי דברים שמגיעים אלינו, שאלה דברים שצריך להתייחס אליהם, לפחות במערכת החינוך. אנחנו מפעילים שני קווי תמיכה ארציים, אליהם פונים גם בני נוער. בשנה האחרונה קיבלנו כ-2,500 פניות, 250 מהן על רקע של מחלות מין או חשש להידבקות, מתוכן קיבלנו כ-112 פניות של בנות, שהן בנות עשרה בעיקר - גילאי 13.5 עד 18-19 - שדיברו על קיום יחסי מין הטרוסקסואלים לחלוטין. כלומר, לא היה פה שום דבר שקשור לקהילה שלנו, אך אנחנו נותנים מענה גם לדברים האלה. אני חייב להגיד שהייתה בורות מדהימה לגבי תהליך ההידבקות, בעיקר אצל בנות שהגיעו מהפריפריות, לאו דווקא רק באיידס אלא בכלל בכל הנושא של מחלות מין. השאלות שנשאלו היו למשל האם כשהיא לוקחת גלולות למניעת הריון היא עושה סקס בטוח או אם היא הייתה בחדר אחד עם מישהו שקודם לכן היה במגע מיני עם חברה שלה, האם היא יכולה להידבק מהאוויר. הבורות פשוט מדהימה ואני חושב שחלק מהמסר שצריך לצאת הוא שהאיידס הוא לא בעיה של הקהילה ההומו-לסבית-בי-טרנס אלא בעיה נרחבת של כלל האוכלוסייה בישראל. לפחות לפי מה שאנחנו מקבלים כ-input מהשטח, מאנשים שמקיימים יחסי מין הטרוסקסואלים, הבורות מדהימה.

תודה רבה. נשמע מה קורה בהיבט של הצבא מסא"ל איתמר ברוטו, ראש ענף קידום בריאות במשרד הבטחון.

אצלנו פעילותה הסברה מתמקדת לאו דווקא בנשים או גברים, זה לכלל החיילים והחיילות. אנחנו עוסקים בפעילות קבועה כל השנה, ובמיוחד בתקופה של יום האיידס במהלך חודש דצמבר. לקראת השנה הפקנו בשיתוף עם גורמים שעזרו לנו, כמו ד"ר שנקר וגורמים בתוך הצבא, מערך שיעור מאוד יפה, שיכול כל בנאדם ברמה האישית לדפדף בו. הוא הופך בכל הצבא, גם ברשת האינטרנט הצבאית וגם על דיסק קשיח, מה שמאפשר לכל אחד נגישות לזה. זה גם משמש את הרופאים לתת הסברות, שהם מחויבים להן לפי הפקודות הצבאיות, וגם לאנשים שרוצים ללמוד ולדעת בעיקר איך להימנע ממחלת האיידס.

יש נתונים לגבי נשים חיילות?

עד היום, ממה שאנחנו יודעים, רוב הנשאים שהתגלו במהלך השירות הצבאי היו גברים, הייתה רק נשאית אחת שאותרה. דובר פה על נושא ידע ומודעות - מסקרים שאנחנו עושים אנחנו רואים מגמה של עלייה במודעות וגם בשימוש בקונדומים, כאשר מצד שני זה עדיין לא מספק. חשוב לציין שלפי סקרים שאנחנו עושים רמת המודעות והידע בקרב נשים הרבה יותר גבוהה מאשר בקרב גברים. לגבי שימוש בקונדומים - גם גברים וגם נשים מדווחים על עלייה בשימוש בקונדום. יחד עם זאת, אנחנו עדיין רואים דברים בעייתיים, כמו חוסר מודעות לדרכי הדבקה במחלה. נתון מעניין נוסף הוא השאלה על מקורות המידע מהם הם ניזונים, כאשר השאלה מתייחסת למערכת החינוך, למערכות בתוך הצבא או לאמצעי התקשורת. האמצעי העיקרי ממנו ניזונים לקבלת מידע וידע הוא אמצעי התקשורת.

נאמר כאן שיש חוסר ידע, כדאי לנצל את העובדה שזו ישיבה שפתוחה לתקשורת ולהזכיר מאוד בקצרה איך נגיף ה-HIV כן עובר ואיך הוא לא עובר.

דרך ראשונה, באמצעות מוצרי דם, באמצעות העברה בדם. זו דרך העברה מאוד בטוחה - לחלוק מחטים, לעשות פירסינג עם אותה מחט וכל הדברים מהסוג הזה. כל הדברים החותכים יכולים להעביר. רצוי לזכור שמנות דם בארץ נסרקות כבר מזה שנים רבות. ההדבקה דרך מנות דם בארץ שואפת לאפס. למען הצעירים שנוסעים לטייל בכל מיני מקומות בעולם השלישי, שם הרבה ארצות בהן מנות הדם לא נסרקות ושם בהחלט יש סיכון להדבקה דרך מנות דם. דרך נוספת היא באמצעות יחסי מין - אנאליים ווגינליים. לגבי אוראליים אני מסכימה שהסיכון נמוך מאוד אבל כן יש סיכון להדבקה במחלות מין אחרות. יש עליה מאוד גדולה ומאוד מדאיגה במחלות מין אחרות בארץ, ואנחנו יודעים מהעולם שאחרי מחלות המין מגיע הרבה פעמים גם גל של HIV ורצוי לזכור את זה ולהיזהר בכל הדרכים של קיום יחסי מין. כמו כן, האיידס גם עובר לעובר במהלך הלידה או במהלך ההנקה, בקרב נשים שחיות עם הנגיף.

בקצרה, איידס לא עובר, לא בחיבוקים, לא בלחיצות יד, לא בנשיקות, לא בשתייה ואכילה מכלים משותפים, לא מישיבה על האסלה בשירותים ציבוריים, לא מעקיצות של שום בעל חיים מסוג כלשהו וגם לא ביחסי מין עם קונדום.

אני רוצה לשאול את משרד הבריאות איזה פעולות הסברה המשרד עושה בעניין הזה.

אנחנו עורכים את פעולות המניעה שלנו בהתאם לאוכלוסיות בסיכון. ראשית, אנחנו פועלים לאוכלוסייה הכללית, ממנה בחרנו להתמקד בעיקר בנשים, כאשר אנחנו פועלים לאוכלוסייה הכללית באמצעי מדיה של הסברה שמרוכזים בעיקר סביב יום האיידס אבל לא רק. ישנו סרטון הסברה שמשודר מאתמול, העליון שעדכנו והפצנו מתורגם למספר שפות ואנחנו תומכים בקו המידע החם שמפעיל הוועד למלחמה באיידס בהצלחה. לגבי אוכלוסיות יותר מוגדרות: אנחנו פועלים בקהילה ההומוסקסואלית דרך הוועד למלחמה באיידס, שזה ערוץ התקשורת שלנו, אנחנו פועלים בקרב מזריקי הסמים - לפני שבועיים התחלנו פרוייקט החלפת מזרקים יחד עם המחלקה להתמכרויות, בקרב נשים בהריון אנחנו ממליצים דרך טיפות החלב ודרך לשכות הבריאות לבצע בדיקות לגילוי הנגיף במהלך ההריון ואנחנו מנסים לקדם ולהכניס לסל הבריאות את השימוש בתרכובות מזון לילדים לאמהות נשאיות כדי למנוע הנקה.

נעשה משהו ספציפי בקרב הקהילה האתיופית? אם הבנתי נכון, בקרב הנשים האתיופיות יש עליה בשיעור ההידבקות.

בקרב הקהילה האתיופית ההסברה הנרחבת נעשית על ידי שירות בריאות הציבור אבל לא על ידי המחלקה שלנו. אני יכול לומר שישנו מערך שלם של מגשרים ומתאמים לעדה שמפיצים מסרים תואמי תרבות, בשפה המתאימה של בני העדה, בקודים תרבותיים מתאימים. זה תהליך שאנחנו חווים יחד עם הקהילה. אם בעבר הייתה מצד הקהילה יותר הכחשה היום אנחנו עוברים לצד של ההכרה וההשלמה וישנו שיתוף פעולה מאוד פורה עם הקהילה כדי להפעיל מנגנוני הסברה ישירים יותר לקהילה, גם לאוכלוסייה הכללית בקרב העדה וגם לאוכלוסיית הנשאים והחולים מקרב העודה ובני משפחותיהם. הטיפול הוא משפחתי, לא רק פרטני, תוך תמיכה בבן הזוג, הסברים על דרכי הדבקה ומניעה ושכנעו לטיפול תרופתי. זה לא נעשה במסגרת המחלקה שלנו, לכן אני יכול רק לספר לכם על זה.

המחלקה לשחפת ואיידס באמת עושה הרבה דברים בתקציב מאוד קטן, אבל השאלה היא כמה זה אפקטיבי. אם אנחנו מתייחסים ספציפית לנשים אז בשנת 2001 נעשה קמפיין שהופנה ספציפית לנשים, בשיתוף של הוועד והמחלקה לשחפת ואיידס, מאז בשנה שעברה נעשה ניסיון לעשות - אני לא יודעת עד כמה זה היה אפקטיבי - אך לא נעשה משהו לאורך זמן, בצורה מסודרת, על מנת שיגיע לנשים. אנחנו רואים את זה גם בפנייה. ד"ר מור הזכיר כאן את הקו הפתוח שהוועד מפעיל. נשים כמעט לא פונות לקו הפתוח בשאלות, הן לא יודעות, ואם הן כן יודעות הן מפחדות. מפחדות לקחת איתן קונדום, מפחדות להציע לשים קונדום, או שהן לא חושבות שזה קשור אליהן. בקשר לקהילה האתיופית, אנחנו יודעים שיש הרבה תקציבים שמופנים להסברה בקהילה האתיופית אבל אנחנו לא רואים אפקטיביות. עובדה שיש עליה בקרב נשים שנדבקות בקהילה האתיופית.

לפני כחודש הוועד למלחמה באיידס בשיתוף הפורום החיובי קיים כנס לנשים נשאיות, לראשונה בישראל. זה לא זכה להד נרחב באוכלוסייה כי זה לא נתפס כחשוב. הצורך שנשים ידעו שיש נשים נשאיות הוא חלק ממערכת של הסברה שלמה, גם לקידום המודעות בקרב נשים שאינן נשאיות, שידעו שזה יכול לקרות.

אנחנו מחלקים את ההדבקה לשני חלקים - מבחינה תיאורטית איך אפשר להידבק. אז נכון, מבחינה תיאורטית אפשר להידבק ממין אוראלי. בפועל לא רואים מצב כזה. אז לצאת עם מסר שאפשר להידבק במין אוראלי, להפחית אנשים ולהגיד להם לשים קונדום - הרי אנשים לא ישימו קונדום במין אוראלי, בואו נהיה ריאלים.

יש דווקא בטעם תות ובננה, זה מאוד נחמד.

תעשה לי טובה, כמה אנשים אכן מקיימים מין אוראלי עם קונדום? בואו נהיה ריאלים. הכוונה היא לעשות הסברה אפקטיבית. אם אנחנו באים לבני נוער, או לאוכלוסייה הצעירה, ואומרים להם: "תגנו על עצמכם, תשתמשו בקונדום" אנחנו יכולים להגיד להם עד מחר להגיד להם להשתמש בקונדום במין אוראלי אבל הם לא יעשו את זה וסביר להניח שהם גם לא יעשו את שאר הדברים כי הם יבינו שזה לא אפקטיבי וזה לא ייעשה. אז זה יפה מאוד לצאת עם נתונים של מחקרים, אבל עדיין לא התגלו אנשים שנדבקו על ידי מין אוראלי. אנחנו מדברים על מחקרים שנעשו בקרב זוגות של נשאים ולא נשאים. צריך להיות אחראיים ולחשוב עם איזה מסרים אנחנו יוצאים כדי שזה יהיה אפקטיבי.

המטרה העיקרית של פרוייקט איידס ירושלים היא להיכנס לבתי הספר, לצה"ל, למג"ב ולמתנ"סים ולעשות הסברה. לבוא ולהגיד "לא לומר על מין אוראלי", אני לא חושבת שזה נכון. אנחנו מביאים להם את העובדות כעובדות. הקבוצה שלנו יוצאת להסברה ואין הסברה שענבל לא מצטרפת אלינו כמספרת סיפור חייה עם איידס, ואני תמיד זוכרת - ושווה גם לומר את זה כאן - שענבל תמיד פונה דווקא לבנות בקבוצה, ואנחנו מדברים על ילדות בנות 14, כי אנחנו מתחילים את ההסברה כבר בכתה ט'. כשאנחנו נכנסים לבתי הספר ויושבים מול 200 ו-300 תלמידים, עושים את זה גם כיתתי וגם פרונטלי, וכשאנחנו פונים לבנות ואומרות להן: "תשמרו על עצמכן, אל תתביישו לבקש להשתמש בקונדום" זה כדי שבגיל 30 לא נקבל בקו החם את השאלות שנשאלות. כשאנחנו מוסרים עובדות אנחנו לא יכולים לא לומר שישנו סיכון במין אוראלי.

השאלה איזה רמת סיכון אתם מציגים.

אנחנו לא מציגים שום רמת סיכון, אנחנו מציגים את זה בצורה של הנה עוד עובדה שאם לא תשמרו על עצמכם ולא תשתמשו בקונדום ולא תיקחו 30 שניות של אחריות למחשבה 'מה יקרה אם', אז גם המין האוראלי נכנס פנימה. אי אפשר לוותר על המין האוראלי, עם כל הכבוד. אנחנו לא מדברים על אחוזים כי לילדים גם לא חשוב אם זה 10% או 50% או 30%. לנוער חשוב לקבל עובדות. אני שמחה למה שאמר פה איש צה"ל, שיש עלייה במודעות. אכן העלייה במודעות עולה כי ישנן תוכניות בבתי הספר כבר מכתה ט'. אני שמחה וגאה לומר שזה גם בזכות העמותה שלנו, שנותנת כ-200-300 הרצאות. לצערי הרב זה לא מספיק, כי לא כל בתי הספר מודעים לחשיבות של ההרצאות האלה, אבל בהחלט מספר בנות שנכנסות למעגל המודעות עולה ועולה, למרות שגיל קיום יחסי המין הולך ויורד.

ולמרות שאחוזי הנשאות בקרב נשים עולה ועולה.

כי לא מספיקה הסברה במדינת ישראל, לצערי הרב.

אני רוצה להתייחס לנושא שהועלה כאן. ברור שהקונדומים במספר הטעמים עשויים לשעשע את אלה שמתייחסים כרגע לנושא, אך לא זאת הכוונה. המציאות היא שאי אפשר באופן אבסולוטי לומר שאי אפשר להידבק ממין אוראלי. אפשר גם להגיד שחוסר קיום יחסים היא דרך בטוחה לא להידבק. יש דברים שהם פשוט לא ריאליים לומר לנוער. אם רוצים לצייד את הנוער ואת הנשים והגברים גם יחד בנתונים שעשויים להיות קונקרטיים וגם עשויים לעזור אפשר לומר כמה דברים. לדוגמה, בתחום של מין אוראלי, מן הראוי לפני ואחרי לא לצחצח שיניים כדי להימנע מפציעת החניכיים באמצעות המברשת. כאן יש איזשהו הגיון בריא של התנהגות שאפשר לנסות ולהיכנס לראשם של אנשים שלא רוצים לקיים מין אוראלי עם קונדום בטעם שוקולד. בכל אופן, יש איזשהם דפוסי התנהגות שעשויים להיות יותר זהירים. אותו הדבר בנושא המטיילים והסכנה בעירויי דם בארצות פחות מפותחות. שם הייתי אומר, ואני גם אומר לנוער, שאנחנו במסגרת הוועד מנסים לחנך, להסביר ולהגדיל את המודעות שכאשר חבורה מטיילת בחו"ל, שכל אחד ידע את סוג הדם של החבר שלו, וזאת במקרה שחס וחלילה מישהו נאלץ לעבור אשפוז מיד החברים יכולים לתרום דם זה לחברו. יש הרבה מאוד מה לנסות להסביר בכדי להגדיל את המודעות ולהקטין את מידת הסכנה.

הוועד למלחמה באיידס עובד כל השנה. השנה נתנו קרוב ל-800 סדנאות ברחבי הארץ, יותר מ-30,000 ילדים ובני נוער קיבלו את הסדנאות שלנו. הדבר הזה כמובן לא מספיק אבל זוהי דרך ישירה בניסיון לקדם את המודעות, להסביר את הסכנות, ובאותה מידה לנסות להגדיל את ההבנה של הציבור, לצמצם את הסטיגמה ולקבל את הנשאים והחולים לחברה. זו למעשה פעולה שאנחנו עובדים בה בשני הצדדים.

שמי ענבל גר-אריה, אני נשאית HIV כבר 11 שנים. ב-9 השנים האחרונות, מאז הצטרפתי לפרוייקט איידס ירושלים, אני מסתובבת ברחבי הארץ, מרצה בפני בני נוער ומספרת את הסיפור האישי שלי, אם זה בבתי ספר, אם זה בחטיבות ביניים, אם זה בתיכונים, אם זה בצה"ל ואם זה במג"ב. אני מרגישה שבתקופה האחרונה יותר ויותר נשים לוקחות יוזמה על החיים שלהן. כלומר, הן לא מוכנות לקיום יחסי מין ללא קונדום. אני חושבת שזה הרבה בזכות מה שאני עושה ובזכות מה שעושים שאר האנשים, שמעבירים את הכוח לנשים, שלהן יש את הזכות לשמור על החיים שלהן בקיום יחסי מין. כשאני נדבקתי בגיל 19 אני לא לקחתי אחריות על הבריאות שלי. כשאני ציפיתי שהחבר שלי ילביש את הקונדום ולא ביקשתי ממנו להלביש אותו לכן נדבקתי באיידס. אני בעצם הפקרתי את החיים שלי בגורל של מישהו אחר. הסיבה שהרבה מאוד בנות לא מבקשות מהחברים שלהן להלביש את הקונדום היא שהן מתביישות. לצערי הרב אני נאלצת להגיד כאן את המשפט הבוטה - הן מעיזות לפתוח את הרגליים אבל לא מעיזות לפתוח את הפה. כל עוד לא ניתן להן את הכלים ואת הכוח לפתוח את הפה שלהן המצב לא ישתנה. אנחנו צריכים להבהיר להם שהן קודם כל צריכות לשמור על הבריאות שלהן. לצערי הרב, רוב הבנות חושבות שקודם כל הן צריכות לשמור על הגוף שלהן מפני הריון. זה לא נכון, הן קודם כל צריכות לשמור על עצמן מפני מחלות מין. עד שהן לא יבינו את זה, על ידי הסברה נכונה ועל ידי תמיכה נכונה, שהכוח נמצא בידיים שלהן ובפה שלהן, שום דר לא ישתנה. לפי דעתי, כל עוד זה לא יבוא ממשרד החינוך שום דבר לא ישתנה. כל עוד מדובר בפעילויות של פרוייקט איידס ירושלים, של הוועד למלחמה באיידס ושל גופים חיצוניים, שום דבר לא ישתנה. זו צריכה להיות מדיניות מוכרת של משרד החינוך, שיפעל בתוך בתי הספר לחינוך מגיל צעיר. לא מהשלב שמתחילים לקיים יחסי מין, כי ברגע שמתחילים לעשות את זה בגילאי 15-17 זה כבר מאוחר מדי, כי הרבה פעמים מתחילים לקיים יחסי מין הרבה לפני. זה צריך להיות בשלב הרבה יותר מוקדם, לפני שהם בכלל מתחילים לקיים יחסי מין. שההבנה תהיה שלפני שאני מקיים יחסי מין אני צריך לקבל החלטה, קודם כל על הקונדום, ולקבל החלטה של לבקש את הבדיקה. הפתרון לאיידס לא רק נמצא בקונדום עצמו, הפתרון לאיידס הוא גם בחינוך הציבור לכך שקיימת בדיקה ובלי בדיקה אין רשיון לקיום יחסי מין. הרשיון לקיום יחסי מין הוא בבדיקה לאיידס ובקונדום יחד, בשני הפרמטרים המשותפים האלה ביחד, שניהם הולכים יחד בד בבד לאורך כל הדרך. בלי בדיקה לאיידס של שני הפרטנרים אין קיום יחסי מין, בלי הקונדום אין קיום יחסי מין. ברגע שהציבור יבין את זה, ברגע שהבנות יבינו את זה, ברגע שהבנים יבינו את זה, אני מאמינה שיגיע לציון גואל ונצליח לפתור את המחלה הזאת.

יש כמה שאלות מתבקשות, את כמובן לא חייבת לענות. האם בן זוגך ידע שהוא נשא/חולה?

סביר מאוד להניח שבן זוגי לא ידע שיש לו איידס. בכל מקרה, מבחינתי זה אף פעם לא היה issue, כי מבחינתי מהרגע הראשון שאמרו לי שיש לי איידס יש רק בנאדם אחד בעולם שאשם בזה שאני נדבקתי באיידס, וזה אני. כי ברגע שאני נתתי הסכמה לקיום יחסי מין שאינם מוגנים וברגע שאני לא דרשתי את הקונדום ואת הבדיקה לאיידס כשידעתי שיש איידס בעולם, אני אשמה בזה שנדבקתי באיידס. בדיוק באותה מידה שאני לוקחת את האחריות על עצמי על זה שנדבקתי באיידס שאר האנשים צריכים לקחת את האחריות על עצמם. יש רק שניים או שלושה מקרים שבנאדם יכול להגיד "אני לא אשם שנדבקתי באיידס" - במקרה של תינוק שנולד לאם נשאית, במקרה של בחור או בחורה שנאנסים על ידי אנס שהיה נשא של המחלה, או במקרה של מישהו שנדבק מתרומת דם שהייתה נגועה באיידס. בארץ הבעיה הזו של תרומת דם כבר לא קיימת. במקרה שבחורה נכנסת למערכת יחסים ולא דורשת את הקונדום ואת הבדיקה לאיידס היא אשמה שהיא נדבקה באיידס, גם אם הבחור ידע וגם אם הוא לא ידע. לכן, מבחינתי, כשאני נדבקתי באיידס מהחבר שלי רק אני אשמה בזה שנדבקתי ולא עניין אותי מי הדביק את מי. ידעתי שהאחריות הייתה כולה שלי.

כמה בדיקה כזאת משקפת?

הבדיקה יכולה לזהות את הנגיף בדם החל משישה עד שבעה שבועות, אנחנו אומרים שלושה חודשים לשם בטחון, לאותם מקרים בהם הנגיף גורם ליצירת נוגדנים מאוחרת יותר, משום שהבדיקה מגלה את הנוגדנים שהגוף מייצר כנגד הנגיף ולא את הנגיף עצמו.

זאת אומרת שזה לא פתרון.

זה הפתרון הקיים היום, זו הבדיקה המקובלת בעולם כולו כבדיקה שגרתית, כבדיקת סקירה לאיידס. אנחנו ממליצים להשתמש בקונדום במשך שלושה חודשים, לבצע את הבדיקה ואז אפשר להיפרד מהקונדום במהלך קיום היחסים.

חשוב לציין שנכון שיש הרבה ידע בקרב בני נוער לכך שיש איידס בארץ ובעולם ושאיידס עובר בקיום יחסי מין, אבל מהידע ועד למעשה - לבקשה ללבישת הקונדום ועד ללכת למרפאה ולעשות את הבדיקה לגילוי איידס - יש פער מאוד גדול. יש המון הכחשה, יש המון רצון לא להסתכל לאמת בעיניים ולהגיד שזה קיים פה בארץ, והרבה פעמים הם משאירים את החיים שלהם לגורל ואומרים "לי זה לא יקרה". פה אנחנו צריכים להילחם בצורת המחשבה הזו של "לי זה לא יקרה". צריך לשבור את זה בצורה חד משמעית ולהגיד: "אם תאפשרו לזה לקרות זה יקרה לכם".

בישיבות קודמות בנושא הפלות פנינו לשרת החינוך בבקשה להציב קונדומטים בבתי ספר על מנת למנוע את התופעה של ההפלות. אני חושבת שכאן צריך להיות קל וחומר בהיבט הזה, לא לנסות לברוח מהעניין ומהעובדות שבנקודת הזמן הזו צעירים וצעירים מקיימים יחסי מין, זאת עובדה דה-פקטו, וכאן צריך לספק את הכלים לאותם ילדים וילדות, לאותו נוער מתבגר, שהדברים יהיו מבחינתם ברורים, כך גם עניין הקונדומים, שיהיה מאוד טבעי מבחינתם, על מנת שהדברים שהצגת בפנינו כרגע יקבלו את הביטוי המתאים. כמובן, בשילוב הסברה בבתי הספר. אלה חלק ממסקנות הוועדה שייצאו מכאן בקריאה נוספת למשרד החינוך.

בסך הכל אני רואה שמצב האיידס בקרב נשים בארץ לא רע בכלל. לפי המספרים שהוצגו בפנינו יש 1,165 נשים נשאיות או חולות, מתוכן 633 נשים אתיופיות - לכך אני רוצה להתייחס. מדברים עכשיו על העלאת הפלשמורה, 20 אלף איש חדשים הולכים לבוא תוך שנה וחצי לישראל. במידה ותתקבל החלטה כזאת אני קוראת למשרד הבריאות לנסוע למקום בו הם נמצאים ולטפל שם כי אנחנו יכולים לקבל מצב מאוד גרוע כאשר נייבא יותר ויותר אנשים חולים מבלי שנעשו הטיפולים שאפשר לנקוט בהם אולי עוד היום. יש צורך לעורר מודעות לעניין הזה בקרב המחנות בהם הם גרים.

יש סעיף בחוק השבות שלא מאפשר הבאת אדם שעלול לסכן את בריאות הציבור.

אינני יודעת, אני חושבת שזה דבר שיש לתת עליו את הדעת. אם יש סעיף כזה צר לי שהוא קיים. לא אמרתי לא להעלות או כן להעלות, אמרתי שאפשר להתחיל היום את הטיפול ואת ההסברה בקרב אותם 20 אלף איש שכנראה הולכים לעלות לישראל. הבעיה שם מאוד אקוטית, אי אפשר להתווכח עם כזה דבר.

גם עם חוק אי אפשר להתווכח.

לא אמרתי לא להעלות.

236 נשים אינן ישראליות, כלומר מהגרות עבודה, ויש לנו 296 נשים ישראליות ותיקות ואחרות. אני מתרשמת שבסך הכל הצלחנו גם בהסברה שלנו, כי הכמות לא עולה. כמות הנשים הישראליות לא גדלה. הבעיה לא הופכת יותר ויותר אקוטית. כלומר, בסך הכל אנחנו מצליחים באמצעים שיש לנו להתמודד עם הבעיה. את חולקת על זה, אך אין מגמה של עלייה בשיעור ההידבקות בנגיף ואני רוצה לברך על זה. אפשר להמשיך, אפשר לעשות יותר, אפשר לפעול בכיוונים אחרים, אבל בסך הכל אנחנו במצב לא רע בכלל מבחינת נשים. זו התרשמותי, את רשאית לחלוק עליה.

אם יישאר זמן נפתח את זה להמשך הערות.

זו עמדה מוטעית. אנחנו מדברים על מחלה שהתחילה אצל גברים, היום אנחנו מתקרבים ל-50% נשים, צריך לקחת את זה בחשבון.

מה שכן, אם מתייחסים לנתונים שהציגה חברת הכנסת לבני יש נתון שצריך לבדוק, הנתון של 236 נשים שאינן ישראליות, שהן בעיקר מהגרות עבודה. אני חושבת שכאן צריכה להיעשות בדיקה מקדימה, טרם ההגעה לארץ, לבחון אם הן נדבקו כאן או שהגיעו לארץ לאחר שנדבקו. יש לבדוק אם יש נתונים כאלה ואם אפשר לבדוק אותם.

חלקן עוסקות בזנות.

אם יורשה לי, אני מבין שכ-300 איש בשנה נדבקים, זה כמעט אחד ליום. אנחנו גם יודעים שכמחצית האנשים שנדבקים בארץ הן נשים, אם אינני טועה.

זה נתון חמור.

רק לדייק - מדובר בכ-300 מקרים חדשים שמדווחים למשדר הבריאות.

אכן את צודקת.

מדובר במקרים שמתגלים בארץ אבל אפידימיולוגית רובם כתוצאה מהידבקויות בחו"ל. זאת אומרת, הסברה בארץ להם אישית כבר לא תעזור.

אנחנו כרגע מדברים באופן אבסולוטי. אם כ-150 נשים מתגלות כל נשא כנשאיות זה 150 נשים יותר מדי. לבוא ולומר שבאופן מקומי המצב אצלנו די טוב אני חושב שזה לא הולם.

אני חושבת שצריך לקרוא את הנתונים. זה לא כתוב בניירות העבודה שהונחו לפנינו. אם אמרו לך שאלה אנשים שנדבקו בחו"ל צריך להתייחס לזה. לא צריך להתלהם, צריך לראות בדיוק מה גודל הבעיה ואולי הצלחנו בהסברה ואולי צריך להגביר באותו כיוון, אולי בסך הכל אנחנו צריכים להרגיש טוב עם המצב.

בנקודה הזו אני מסכים איתך.

יש לי שאלה למשרד הבריאות - אני חברה בוועדת חקירה בנושא הברחת נשים וסחר בנשים. שאלתי היא האם אתם עושים בדיקות במקומות בהם מתבצע סחר בנשים.

עניין מיסוד הזנות הוא נושא רחב מכדי לדון בו כאן.

אני לא מדברת על מיסוד הזנות. אני מכירה את נושא מיסוד הזנות ובעדו, אבל זה לא קיים בארץ.

חלק מהנשים מגיעות לפה כתיירות, לכן אין אפשרות חוקית לבדוק אותן היום, כפי שניתן לעשות למהגרי עבודה. שנית, לשכת בריאות תל אביב מפעילה מרפאה למחלות מין - מרפאת לוינסקי. אני באופן אישי גם נוטל חלק בנושא ואנחנו עובדים בין מכוני הליווי. לוקח בזה חלק גם ד"ר דוידוביץ' ממחלקת אפידימיולוגיה בצה"ל. אנחנו עוברים במכוני הליווי ועושים בדיקות מקיפות לכל המחלות המועברות במין במכוני הליווי.

יש גם בחיפה.

גם יש גם בחיפה, אבל עיקר פעילות המין המסחרית נעשית באזור תל-אביב. אנחנו עוקבים אחרי הנתונים, כשיהיה לנו מצבור מספיק של נתונים נשמח לעדכן.

כי זה המקום של הדבקה. ארגוני הנשים עשו בדיקות וראו ששיעור מחלות המין גבוה מאוד במקומות אלה.

בינתיים, לפי הנתונים המאוד ראשוניים, אני מסכים איתך שמחלות מין נפוצות בקרב אותן עובדות מין. לא מצאנו עדות עדיין לשיעורים גבוהים של HIV, אך כמו שאמרתי, הנתונים בחיתוליהם וקשה להשליך מהם על קבוצה גדולה יותר.

לא קיבלתי תשובה לגבי הסוגיה שהעליתי בנושא נשים מהגרות עבודה. האם מתבצעות בדיקות טרם כניסתן לארץ? האם ההידבקות היא פה בארץ? מה הנתונים?

מהגרי ומהגרות עבודה חוקיים אמורים לעבור בדיקה טרם הגעתם לישראל במעבדות מוכרות על ידי משרד הבריאות שידועות למשרד העבודה. האכיפה נעשית על ידי משרד העבודה שמייבא את אותם מהגרי עבודה.

כלומר, הפניה צריכה להיות למשרד העבודה.

כן, הוא מייבא את אותם עובדים. יש לציין שהחלק הגדול של מהגרי עבודה שנמצאים בישראל הם מהגרי עבודה בלתי חוקיים, שהגיעו הנה כתיירים והתיישבו פה על מנת לעבוד. צריך לקחת בחשבון שהם הגיעו לכאן כתיירים ולא כמהגרי עבודה, לכן האפשרויות שלנו לאכוף את הדברים האלה מוגבלות.

אני רוצה לברך את היו"ר על עצם קיום הדיון ביום הזה, אני חושב שזה חשוב מאוד שכמה מוועדות הכנסת מקיימות היום דיון בנושא הזה. אם דובר פה על נושא הסברה במערכת החינוך אז גם ועדת החינוך תקיים דיון בנושא הזה יותר מאוחר היום, עד כמה שאני יודע.

לגופם של דברים, אני דווקא רוצה לחלוק על דברי חברתי חברת הכנסת לבני. אני לא יודע מהי ההבחנה בין ישראלית ותיקה לישראלית לא ותיקה. כשאני קורא בנתונים שבשנת 1996 27% מהחולים באיידס בישראל היו נשים ובשנת 2003 40% מהחולים בישראל הן נשים מבחינתי זו עלייה. אתיופית שעלתה לפני 20 שנה היא ישראלית ותיקה או בגדר אתיופית אם היא תחלה היום במחלה? אני לא מכיר את ההבחנות האלה. אם נעשית הסברה, ואומרים שנעשית הסברה בקרב הנשים האתיופיות ובכל זאת יש עלייה של תחלואה בקרב הנשים האתיופים, אז כנראה לא אפקטיבית.

לא מספיקה.

לא מספיקה או לא אפקטיבית, תקראו לזה איך שאתם רוצים, אבל אי אפשר להתחיל לעשות קבוצות, להפריד ולהגיד שאם יש רק 5 נשים שנולדו בארץ וההורים שלהן נולדו בארץ והן דור חמישי בארץ שנדבקו במהלך 2003 באיידס אז מצבנו טוב. אני לא רואה את זה ככה. כשעלינו מ-27% נשים בשנת 96' ל-40% נשים ב-2003, עליה כזאת חדה בפחות מעשור, ואנחנו מתקרבים ל-50% מהנדבקים או מהנשאים במדינת ישראל שהן נשים, כשזאת הייתה מחלה שבתחילתה הוגדרה כמחלה שבכלל לא נוגעת לנשים, אז יש לנו בעיה, בעיקר בהסברה. ההסברה פה לוקה, אני חושב שזה יעלה במהלך היום בכל הדיונים בכל המקומות. יש פה בעיה של הסברה, אני חושב שלא ניתן מספיק דגש להסברה, אם זה במשרד הבריאות על ידי הקצאת משאבים גדולים יותר ואם זה במשרד החינוך על ידי מתן משאבים ותשומת לב. יש פה ארגונים שעושים את עבודת ההסברה אבל כנראה שזה לא מספיק, לא מצליחים להגיע לכולם.

שמי אייל, אני חבר הנהלה בוועד למלחמה באיידס. רציתי להתייחס גם לדברים שאמרה חברת הכנסת לבני ולהזכיר כאן שעצם העובדה שאחוז הנשאים והנשאיות האתיופים הוא כל כך גדול נובע מהעובדה שהנשאים והנשאיות האתיופים נבדקו בבואם לארץ. כלומר, עברו בדיקות מנדטוריות בהגיעם לארץ. הבעיה העיקרית שלנו היא שרוב האוכלוסייה לא נבדקת, אנחנו לא יודעים מה האחוז האמיתי באוכלוסייה. יכול להיות שיש עוד 2,000 או 3,000 או 5,000 נשאיות בישראל שאנחנו לא יודעים עליהן כי הן מעולם לא ניגשו להיבדק ולא בדקו את זה. לכן מעצם העובדה שהאתיופים נבדקו באופן מנדטורי לבוא ולהתייחס להיותם חלק גדול מקבוצת הנשאים בישראל זה לעוות את הנתונים. הם חלק גדול מקבוצת הנשאים שיודעים עליהם בישראל, וזה הבדל מאוד משמעותי.

אבל איך אתה קובע שזה לעוות את הנתונים? איך אתה יודע?

אני אומר לך שהאתיופים נבדקו כולם והישראלים הותיקים לא נבדקו כולם.

זאת הטענה, אין לנו נתונים. אולי כן ואולי לא.

אבל את לא יודעת ואת שמה עליהם כתם.

אני לא שמה עליהם כתם.

את מדברת על אוכלוסייה שלמה.

אני מדברת על אוכלוסייה שצריך לטפל בה ספציפית.

זו האוכלוסייה היחידה בישראל שכולה נבדקה, זה הכל.

אייל, ברשותך, זו לא הייתה כוונתה של חברת הכנסת לבני, זה גם לא השתמע מדברים, כנראה לא הבנת מה היא רצתה לומר.

רציתי להוסיף לניסיון שהצטבר ונאמר כאן. אנחנו משתדלים לתרום גם את חלקנו בנושא של הסברה והדרכה באמצעות הפעלת דרכים אטרקטיביות שהקהל יכול לתקשר אתנו ולשאול שאלות, אם זה בקווים פתוחים, אם זה במוקדי מידע ואם זה באתרי האינטרנט שלנו. מהנתונים שלנו, במקומות בהם אנחנו יכולים לזהות את המין - בעיקר בטלפון או אם מישהו כותב ואומר אם הוא גבר או אישה - 87% מהפונים הם גברים, רובם ככולם שואלים אחרי איזשהו אירוע של קיום יחסי מין וחרדים לבריאות של עצמם. אני קוראת לכך שנעודד את כולם לשאול עוד לפני כן, במיוחד נשים. אני בטוחה שבנות הזוג של אותם גברים דואגות לא פחות אך הן אינן שואלות את השאלה. אני מאמינה שאם כולנו נשתף פעולה בנושא זה נוכל לקרוא לנשים, וגם לגברים, לשאול עוד לפני כן ולא אחרי קיום יחסי מין כשהם מאוד מוטרדים.

אני מסכימה לחלוטין.

אני חושבת שיש כאן נתונים מאוד בולטים. מהנתונים שמוצגים היום אפשר בבירור לראות שיותר ממחצית הנשאיות או החולות במחלה הן ממוצא אתיופי. מדובר על 1,165 סך הכל, מתוכן 633 אתיופיות - זה יותר ממחצית. למרות שנאמר כאן שנעשית הסברה מיוחדת לאותו מגזר, לאותם ישראלים ממוצא אתיופי, אני חושבת שהנתונים כאן מדברים בעד עצמם וצריך לעשות כאן יותר ולהתמקד יותר בקבוצות האלה. קבוצה נוספת שעולה מהנתונים היא קבוצת העובדים והעובדות הזרים. אלה שתי קבוצות מיקוד שכנראה שנעשה בעניינם אבל לא נעשה מספיק, או כמו שנאמר כאן - ייתכן שההסברה לא מספיק אפקטיבית. יתכן שצריך לבחון דרכים נוספות על מנת להגיע לקהלים האלה.

מדובר כאן על 633 נשים. האם נעשה מעקב לגבי אמהות לילדים? מה קורה עם הילדים האלו?

דיברו על זה קודם. לפני סיכום אני רוצה לומר מספר דברים - שלא יסתמן מכאן לגבי האוכלוסיה של הנשים האתיופיות, כאן מדובר בסקירה כללית שנעשתה לכל חתך האוכלוסייה האתיופית שעלתה לארץ ומכיוון שכך יש לנו את הנתונים האמיתיים לגבי חתך האוכלוסייה האתיופית. כלומר, אלה המספרים שמדברים דה-פקטו מכל אותן נשים שהגיעו לארץ. יחד עם זאת, לא כל הנשים בארץ נבדקו, אפילו אפשר לומר שאחוז קטן מכלל הנשים בארץ אכן נבדקו בבדיקת איידס. מכיוון שכך הנתונים שנמצאים בידינו כיום מתייחסים על אותן נשים שנבדקו ונמצאו נשאיות, זה נתון שצריך לקחת בחשבון. אכן אני מסכימה עם הדברים שנאמרו כאן קודם, שהנתונים שכאן הם ממצאים קיימים ולאו דווקא העובדות לאשורן לגבי הנתונים שנמצאים בשטח. יחד עם זאת, אין ספק שהנתונים מדברים בעד עצמם, אם בעבר היה מדובר במכה שממוקדמת לחתך אוכלוסייה גברי יש עלייה ברורה לגבי הנדבקות הנשים. שמענו שכתוצאה מכך אנחנו נתקלים בהתפשטות של המחלה גם בקרב הנשים, דבר הנובע הרבה מעצם הנתון העובדתי של הסברה לקויה בבתי הספר לכל עניין המחלה והניסיון לתרגם את עצם ההסברה הלכה למעשה בקרב אותם נערים ונערות. אני חושבת שזה לא מסתכם בזה, מדובר גם בבוגרים ובוגרות שמסתכלים על הדברים מתוך ראייה של "לנו זה לא יקרה", שהמחלה היא רחוקה והדברים האלה לא מקבלים ביטוי. אלה דברים שאנחנו צריכים להוקיע בכל הדרכים העומדות לרשותנו וזה צריך להתחיל בבתי הספר ממש. כחלק מסיכום הישיבה תצא מכאן קריאה למשרד העבודה והרווחה כל מה שקשור לעובדות הזרות, למהגרים ולמהגרות, שתהיה בדיקה מקיפה טרם כניסתם לארץ ומסע הסברה מסיבי בהיותן פה בארץ. אני חושבת שיש מקום למחקר שיבחן האם הדברים האלה נעשו, האם ההידבקות שלהן היא כאן בארץ או טרם כניסתן לארץ. אני חושבת שהדברים האלה יוכלו להראות על הדפוסים פה במדינה שלנו. מן הצד השני, למשרד החינוך, על מנת לצאת בקריאה למתן הסברה מסיבית בבתי הספר, כבר בשנים הראשונות לבגרותם, ולא לחכות לגילאים מאוחרים יותר של חטיבת הביניים אלא להתחיל בזה עוד קודם ולחשוף את כל הנתונים שנאמרו בכל ההיבטים - גם במין האוראלי, גם במין האנאלי וגם ביחסי מין מלאים. נכון שבדרך כלל כשמתחילים יחסי מין אוראליים הם לא מסתכמים בזה ואולי מכאן אין את כל הנתונים לגבי מה באמת מידת ההשפעה של מין אוראלי על הידבקות באיידס. לגבי הנתונים שהוצגו כאן על הקונדום הנשי, אולי צריכה להיות יותר חשיפה הסברתית מכיוון שאם עשינו כאן סקירה בחדר מרבית הנשים, אם לא כולן, לא השתמשו בקונדום הנשי כאמצעי מניעה וחלקן אפילו נחשפו בפעם הראשונה לאמצעי הזה. צריך לבחון מה קורה בחו"ל ולראות איך ניתן יהיה להשליך את זה לכאן ולהטמיע את זה כאן.

יש לשים את הדגש על הבדיקה לגילוי איידס. אנחנו יודעים שהמחלה ברת מניעה ושיעורי ההדבקה עם טיפול במהלך הריון ועם פרוטוקול שלם למניעה יכול להוריד שיעורי הדבקה לשיעורים נמוכים ביותר של 2%. זה הזמן לשים את הדגש על הנקודה הזאת באיזושהי פעילות של משרדי החינוך, הבריאות והרווחה ושל כל הגורמים העוסקים בעניין.

הייתי רוצה להתייחס לדבריו של ח"כ אילן ליבוביץ, שאני מאוד מעריך את המעורבות שלו בנושא האיידס אבל אני קצת חולק עליו לגבי האינטרפרטציה האפידימיולוגית של הנתונים. למרות זאת הייתי רוצה להתייחס לענייני ההסברה, אני חושב שיש לנו את התקציב המוגבל שלנו להסברה וחשוב להבין שאנחנו נמצאים בסל תקציבי די מוגבל ואני מאמין שאנחנו עושים את המיטב. יחד עם זאת, לדבריך, תהליך ההסברה עובר הערכה מתמדת תוך כדי התהליך עצמו. כדי לסבר את האוזן - כעת אנחנו מתחילים קורס של סוכני בריאות למהגרי עבודה בגלל שזו אוכלוסייה שמאוד קשה באופן מסורתי להגיע אליה, זו אוכלוסייה שמסתתרת. אנחנו רוצים לקדם את נושא הבריאות בכלל וגם את ההתנהגות המינית בפרט. יחד עם זאת, אשמח אם תצא קריאה מהוועדה הזו להגביר את תקציב ההסברה של המשרד. אני בטוח שנוכל להשתמש בו להמשך ההסברה.

תודה רבה. שתהיה לנו שנה בריאה יותר.


הישיבה ננעלה בשעה 11:30