פרוטוקולים/עבודה/3183




23
ועדת העבודה והרווחה
22.05.2001

פרוטוקולים/עבודה/3183
ירושלים, י"ג בסיון, תשס"א
4 ביוני, 2001

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי




פרוטוקול מס' 304
מישיבת ועדת העבודה והרווחה
יום שלישי, כ"ט באייר תשס"א (22 במאי 2001), שעה 12:00

חברי הוועדה: דוד טל – היו"ר
מוחמד ברכה
חוסניה ג'בארה
אחמד טיבי

מרים אבו באדר - העמותה לקידום מעמד האישה
חיסין אל סנה - העמותה לקידום מעמד האישה
עו"ד תג'ריד ג'השאן-שדולת הנשים
עו"ד עלי חיידר - מנהל תוכנית להעדפה מתקנת וייצוג הולם, עמותת סיכוי
עו"ד סנאא חמוד - מרכז מוסאוא לזכויות האזרחים הערביים בישראל
חורי נוהא - עמותת נשים מפרנסות יחידות
מיכל פורת - העמותה לקידום מעמד האישה
עבוסי היא - רכזת המחלקה לעובדת השכירה
איבטי סאב - נעמ"ת
שאוקי חטיב - ראש מועצת יפיע, מרכז השלטון המקומי
נאדיה חילו - יועצת למעמד האישה, מרכז השלטון המקומי
אילנה נידור - מנהל אגף דרוג הסמכה, משרד החינוך והתרבות
חיים בר - מנהל אזור נתניה וחדרה, שירות התעסוקה
רון בר יוסף - מנהל המחלקה להכשרה מקצועית ואקדמאים
איברהים בושנק - משרד ראש הממשלה
עארין הווארי - האגודה הערבית לזכויות האדם
מיכל קורא - עוזרת מחקר ומידע בכנסת
אמין פארס - מרכז מוסאוא

שירלי אברמי

סיגל גורדון

אבטלה במגזר הערבי והכשרה מקצועית לנשים ערביות.

אבטלה במגזר הערבי והכשרה מקצועית לנשים ערביות

רבותיי, אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, הנושא שעל סדר היום: אבטלה במגזר הערבי והכשרה מקצועית לנשים ערביות.

ראשית, אני רוצה להודות למיכל קורא, על עבודת המחקר שעשתה ועל החומר שהעמידה לרשותי ושימש אותי לעצם הדיון הזה.

אני מביא את הנושא לדיון משום שאני מאוד מוטרד ומודאג ממוקדי האבטלה שיש בארץ בכלל ובמגזר הערבי בפרט. נתוני האבטלה במגזר הערבי עולים בכמה דרגות על הנתונים האחרים. יש לנו במדינה בעיה של אבטלה, האבטלה הממוצעת היא 8.8%, אם הייתי סבור שזה משקף את כל המגזרים במדינה, לא הייתי בא בטענה לעצמי כי יש מקומות אחרים שיש שם יותר אבטלה כמו למשל עיירות פיתוח במגזר היהודי. לגבי הנתונים שיש לנו במגזר הערבי, אנחנו רואים שהנתונים הם קשים, כבר דנו בנושא הזה לפני כשנה ומחצה, חשבתי שאולי כדאי לשמוע מה נעשה בנושא הזה במגזר הערבי בכלל ובקרב הנשים הערביות בפרט.

אדוני היושב ראש, הנתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לא כוללים את החניכים שיושבים בבית.

אני יכול להכניס לנתונים האלה גם אנשים שנמצאים בהכשרה מקצועית ולא נמצאים בחלק הזה, אם אני אכניס אותם זה יעלה את שיעורי האבטלה עוד יותר.

אנחנו רואים שבמגזר הערבי בכלל ואצל הנשים הערביות בפרט יש גידול באבטלה. הגידול נובע מכמה סיבות, לא אמנה את כולן, אבל כל נושא ענף החקלאות שנעלם, שהיה מקור פרנסה מרכזי, מחסור במקורות תעסוקה בתוך היישובים הערביים, מחסור בתשתיות לבנייה ותעשיה, הקצאת משאבים ממשלתיים – שאני רוצה למקד את הדיון בנושא זה – אני יכול לומר, בזמנו היה שר פנים דווקא מטעם ש"ס, שבנושאים האלה של תשתיות בכפרים הערביים הוא עשה רבות - אולי לא מספיק כי היה צריך להמשיך בנושא הזה - על מנת להשקיע בתשתיות בכפרים ערביים.

אני לא יודע עד כמה אנחנו מעודדים את החינוך הטכנולוגי בכפרים הערביים ועד כמה אנחנו קולטים אקדמאים במוסדות ציבור ובחברות ממשלתיות, אנחנו רוצים לערוך כאן דיון בכל הנושאים הללו כדי להעלות את הבעיה ולראות אם ניתן לעשות משהו על מנת לצמצם ולמזער את השיעורים הללו. אני לא תמים, השיעורים הללו לא יגיעו בין לילה לשיעורים שבמגזר היהודי, אבל אם אראה מגמה של ירידה במגזר הזה, אני חושב שזה יהיה שכרה של הוועדה מהדיון הזה.

הכנתי שני סוגי נתונים, האחד כללי והשני על הנשים בפרט. לפני כשבוע ישבנו בוועדת המשנה של חברת הכנסת חוסניה ג'בארה, שם ניהלנו דיון נקודתי על הנשים.

מספר דורשי עבודה במגזר הערבי מהווים 16.5% ממספר המובטלים, 28 אלף מתוך 168 אלף בחודש אפריל. מספר מוקדי האבטלה הוא 17 מתוך 20 בחודש. 54% מקרב דורשי העבודה הם תובעי הבטחת הכנסה.

בעקבות הפסקת חלק מהעבודות של עובדי השטחים באוקטובר, הצלחנו להוריד ממפת מוקדי האבטלה את אזור המשולש הקרוב, כלומר, את אום אל-פחם, בקעה, ערערה.

איך עשיתם זאת? אני רוצה פחות מספרים, אני רוצה לשמוע, מה המשרד עשה כדי לצמצם את כל מוקדי האבטלה.

אדוני, כפי שזכור לך, הייתה מלחמה גדולה עם הקבלנים, לא נתנו להם עובדים זרים והם נאלצו להעלות את המחיר. לכן הם לקחו את האנשים שקרובים יחסית לאזור תל-אביב, במקום 130-140-170 שקל, הם משלמים כיום 250-300 שקל, כמו ששילמו לפני ארבע-חמש שנים. אפשר לומר, שהיו לי כאלף בעלי מקצוע בתחום הבניין באזור אום אל-פחם, ערערה, בקעה, טייבה, וכל אלה עובדים היום. הם עובדים היום בזכות זה שיש בעיה, שלא פתחו את הזרם בעניין העובדים הזרים, אם ייפתחו אותו, החבר'ה האלה יגורשו חזרה והמחיר ירד.

לצערי, באזור נצרת לא הצלחנו משתי סיבות. ראשית, הקבלנים לא התלהבו מהמרחק הגדול, כלומר, לנסוע מאזור נצרת סכנין לאשקלון, זה לא מצא חן בעיני הקבלנים. נשים את הקלפים על השולחן, ישנן בעיות של אנשים שהתרגלו לדמי אבטלה, הם לא רוצים לעבוד, הם רק רוצים לקבל דמי אבטלה. דוגמה עכשווית, מפעל נשיונל סמיקונדקטור מתרחב כעת והוא זקוק בימים אלה ל-250 תפסנים וברזלנים, ואנחנו מתקשים לגייס להם עובדים. אני רוצה לומר כאן בפני הוועדה, הנושא של סרבנות בעבודה היא לאו דווקא של הסקטור הערבי, היא של כל אלה שבאים ללשכת שירות התעסוקה. אנחנו מזהים בקרב דורשי העבודה, כ-40%-50% שרוצים לקבל דמי אבטלה, זה לא ייחודי למגזר הערבי, אבל זה המצב.

אלה השיעורים, 40%-50%?

לדעתי כן, כ-40%-50%, נטייתם לקבל דמי אבטלה.

ערכתם מחקרים בנושא?

לא, לי אין.

איך אדוני קבע שמדובר ב-40%-50%?

אני חי את השטח, כמעט 33 שנים אני עובד בשירות התעסוקה, עבדתי באזורים רבים, עמק יזרעאל, חדרה, נתניה, אני מכיר את האוכלוסייה הערבית, היהודית, כך שאני מעריך את הנתונים מתוך עבודה בשטח, אין לי מחקרים בנושא.

זה דומה במגזר היהודי כמו במגזר הערבי?

זה דומה, רק שחלק מהמגזר הערבי מסב זאת לאגודות שונות, אגודות פוליטיות. באזור נצרת יש לנו בעיה, העובדים שלנו בחלקם מאוימים מהנושא הזה.

נתתי נתונים שחשוב להתייחס למספרים האלה, 54% הם מקבלי הבטחת הכנסה. יש הבדל בין מקבל דמי אבטלה לבין מקבל הבטחת הכנסה.

אדוני, אני לא רוצה לעבור לסדר היום, אני מבקש שתבהיר, מה זאת אומרת מאוימים?

זאת אומרת, שאם הפקיד בשירות התעסוקה לא מאשר דמי אבטלה למישהו, מצבו קשה. כמובן שיש שוטרים, יש לנו אבטחה, אבל אנחנו נתונים בבעיה בעניין הזה. לא פעם היו כתבות בעניין, אבל הבעיה נותרה בעינה.

לא מדובר בתופעה חריגה.

באזור הגליל המערבי שכולל את סכנין, מתבצעות פעולות שונות כגון: הכשרות עבודות בניין על מנת להוריד את שיעור האבטלה. גם באזור עמק יזרעאל הורדנו ארבעה יישובים ממוקדי האבטלה, את טורעאן, איכסאל ועוד.

באזור חיפה יש בעיה רצינית בעיקר בקרב העובדים הדרוזיים. כל המתפרות נסגרו - - -

מה מוגדר מוקד אבטלה, 10% ומעלה?

אכן כן, שיעור אבטלה של 10% ומעלה. את האחוז הזה קבענו לפני שנים רבות, קובעים זאת על פי קריטריונים כגון, אדם שהתייצב לפחות שישה ימים בלשכה. בזמנו, כאשר אבי היה מובטל, הוא היה מתייצב בלשכת העבודה כל יום, שישה ימים בשבוע, היום המובטל מתייצב בלשכה רק פעם בשבוע. לכן הקביעה הזאת עברה זמנה אבל לא משנים אותה כי חוששים מה יגידו, שמא רוצים להיטיב עם המספרים. מזה מספר שנים אני מציע לשנות בעניין הזה, אבל זה עדיין לא השתנה.

זה לא נופל על אוזניים קשובות?

זה נופל על אוזניים קשובות, אבל פוחדים, מה יגידו, שכאילו עכשיו אנחנו מנסים להיטיב עם המספרים, לשנות לטובת ממשלה זו או ממשלה אחרת. אנחנו עובדי מדינה וכל פעם אומרים לנו, זה לא הזמן. אני מוכן לשלוח לך הצעה בכתב שהגשתי, תוכל לבחון אותה.

מה אנחנו עושים למען הנשים הערביות כדי לצמצם את מוקד האבטלה? מה אתה חושב שצריך להיעשות ולא נעשה?

לגבי נשים אין הרבה מה לעשות כעת. יחד עם האגף להכשרה מקצועית התחלנו לתת השלמות השכלה, במקום קורסים מקצועיים אנחנו נותנים השלמות השכלה על מנת להביא את הנשים שלא מגיעות לסף ההשכלה להשלמות השכלה. כך פעלנו בסקטור היהודי, עכשיו התחלנו עם זה גם בסקטור הערבי.

אם תהיה להן השכלה, תהיה להן עבודה?

לא אמרתי זאת.

טוב להרחיב את ההשכלה ואת האופקים, אבל אם המטרה שלך להרחיב את ההשכלה וכתוצאה מכך אתה יכול כ-50% מהן לשלב בעבודה, התוכנית ראויה, אבל להרחיב את ההשכלה בלי לקלוט אותן בעבודה, אני לא חושב שזו המטרה. אני שואל, מה אתם עושים על מנת שייווצר מצב לקלוט אחוז מסוים בעבודה?

אדוני, יש לנו בעיה רצינית מאוד, במשך שנים רבות נתנו קורסים של תפירה, אבל כל המתפרות נסגרו. יחד עם האגף להכשרה מקצועית אנחנו מבצעים את כל הקורסים של מטפלות יום, מטפלות במעונות יום, הנהלת חשבונות, ספרות ועוד, כל זה אנחנו ממשיכים לעשות, אבל כל אחד ביישוב שלו יכול להכניס מספר מטפלות וכו'.

אם אתם עושים את ההכשרות כפי שזה נעשה באגף להכשרה מקצועית ומשקיעים ולאחר מכן אפשר לעשות השמה בקרב אחוז סביר, זה בסדר. אבל אולי לא כדאי מפני שאין אפשרות לעשות השמה מקצועית.

את הקורסים הללו אנחנו לא פותחים בכמויות, למספר שאנחנו מכשירים יש עבודה, יש עבודה למטפלות.

לנושא הבטחת הכנסה. חוק הסיעוד מכיר בזה, שבת יכולה לטפל באימא או בדודה, במקומות שאין ביקוש למקומות עבודה רבים, אנחנו מכירים בתובעות הבטחת הכנסה שעובדות 12 שעות למשל ומטפלות באימא, בדודה או בסבתא, ונותנים להן השלמת משרה. זאת אומרת, אישה שעובדת כמטפלת באום אל-פחם 12 שעות בשבוע בקרובת משפחה שלה, היות ואין באום אל-פחם כרגע עבודה אחרת, אנחנו מכירים ב-12 השעות הללו כאילו עבדה משרה מלאה והיא מקבלת השלמה בהבטחת הכנסה. זה דבר שאנחנו מעודדים על מנת לא ליצור אבטלה.

הבעיות ידועות, נשים רוצות לעבוד ביישוב שלהן, הן לא מוכנות לצאת מחוץ ליישובן.

ואם יש מקום עבודה בכפר ליד, הן לא מוכנות לצאת לעבוד?

בכפר ליד זה בסדר, אבל אם היא צריכה לצאת מחוץ ליישוב, בדרך כלל היא לא מוכנה, היא לא יוצאת. אם היא כן יוצאת, היא צריכה לצאת עם קבוצה מאורגנת, היא לא תצא לבד. אם מדובר במפעל שמעסיק שמונה-עשר נשים, היא נוסעת עם הסעה וכדומה.

באזור חדרה בחמש השנים האחרונות נסגרו שלושה בתי אריזה, שני מפעלי עיבוד פרי, כלומר, לא רק ענף התפירה נסגר, נסגרו כל מקומות העבודה הפשוטים שיכלו להעסיק את הידיים העובדות. לכן, לגבי הנשים, אני לא רואה מאין תבוא הישועה.

אתה לא יכול לבשר לנו מאומה?

לא, לצערי הרב, בנושא הנשים אין לי בשורות.

משפט אחרון, אמרתי זאת גם בישיבה הקודמת וכעסו על הדברים שלי, המשוואה אומרת, שכל עובד זר – ולא משנה באיזה תחום – הוא תופס מקום עבודה של עובד ישראלי, בטח במקום העבודה של עובד ישראלי ערבי, בפרט בבניין. שר העבודה, השר הקודם, השר שלפניו, מתמודדים עם בעלי כוחות כלכליים גדולים מאוד, שעושים לובי בשווי של מיליוני שקלים בעד הבאת עובדים זרים, ואני לא שומע דווקא מהסקטור הערבי שהם יוצאים כנגד התופעה הזאת.

אני מלווה תוכנית ארבע שנתית ואני רוצה לגעת בכמה נקודות. ראשית, אם מדברים על עובדים זרים, יזמתי כמה פגישות עם משרד העבודה והרווחה, אחת מהן תתקיים מחר, איך לטפל בבעיה הכאובה הזאת. אני גר בכפר מנדא, ולצערי הרב, כפר מנדא מככב במקום הראשון כמוקד אבטלה.

יש כמה בעיות מורכבות, אבל המגזר הערבי מוצג כאילו אנחנו נמצאים עדיין בשנות ה-60. נתון מעודד מאוד, 56% בקרב הסטודנטים הערביים הן בנות. אין אוניברסיטאות בכפרים ולכן יוצאים ללמוד, בחיפה, בתל-אביב, בירושלים. התמונה שמצטיירת, שצריך לדחוס אותם בטנדר ולהביא אותם למקום העבודה היא תמונה לא מדויקת.

אני חושב, שהממשלה צריכה לצאת עם תוכנית כוללת, איך אנחנו מייצרים מקומות עבודה גם לסקטור הערבי, לכפרים וליישובים הערביים. צריך להתחיל ולטפל בבעיה הזאת. כל עוד אין מקומות עבודה במגזר הערבי, הבעיה תמשיך להתקיים.

למשרד ראש הממשלה יש תוכנית בנושא?

יש תוכנית.

מה הסיכוי להוציא אותה מהכוח אל הפועל?

נכחנו בדיון שמתכנן את התקציב כפי שהובטח למגזר הערבי, כ-4 מיליארד שקל. אני מאוד מקווה שהתוכנית המדוברת הזאת תצא לפועל על מנת להקצות משאבים למגזר הערבי וליישם חלק מהתוכנית להכשרה מקצועית. היו תיקונים רבים בבסיס התוכנית, למשל, הכשרה מקצועית בתחום הבניין. אני שואל, למה ערבי צריך ללמוד בנייה וטיח? גם ערביות צריכות ללמוד ולעבוד בתחום ההיי-טק ולא רק בתחום התפירה, הרי לענף הזה אין תוחלת חיים, הכל עובר לירדן ומצרים.

אדוני, אני מצטער לשמוע, שלמשרד שלכם אין תוכנית לקיים הכשרה מקצועית למקצועות שלא מקובלים במגזר הערבי.

לא כל אחד מתאים לענף ההיי-טק, אמרתי זאת גם לגבי הציבור שלי ואני אומר גם לגבי הציבור שלך. בזמנו ההיי-טק היה הדבר הכי חשוב, היום יש נפילה, אם כולם היו מתאימים להיי-טק, היו מוציאים את כולם לענף ההיי-טק ולא צריך תעשיות, לא צריך חרט, מסגר, נגר, טייח רצף וכו', אבל לא כולם מתאימים. צריך לנסות למצות מה שניתן ואפשר, מה שמתאים לכל אחד ואחד. יש קבוצה שמתאימה להיי-טק, לעומת זאת, קבוצה אחרת שמתאימה למקצוע אחר. צריך לבחון את הצרכים, את הכישורים והיכולות של כל חלק מציבור כזה או אחר.

אני חושב שאין בעיה לשתף גם את המגזר הערבי, לעשות מיפוי גם לנשים מובטלות וגם לגברים מובטלים, ולהתחיל, על פי הצרכים או על פי מקצועות, לעשות תוכניות הכשרה או הסבה מקצועית ולהתאים אותן גם למגזר הערבי. למה אנחנו צריכים להתגייס לעבודה רק בתחום ענף הבנייה? מפעל סמיקודנקטור יצטרך בעוד שנה שנתיים כאלפיים עובדים, אמרנו, בואו נתחיל מהיום לגייס עובדים ערביים מהיישובים הסמוכים לעבודה במפעל.

המפעל מוכן לקבל, אמרתי זאת.

אפשר לסגור כאן את העסקה? אני לא רוצה שייאמרו דברים שלא יהיו מבוססים. אם אדוני אומר, שאפשר לסגור, והחבר הנכבד אומר, שיש היענות, אני רוצה לראות שהדברים מיושמים.

אפשר לבדוק זאת, יש דרישה בלשכה בנצרת, אפשר לשאול את אדון אליאס, מנהל הסניף, ההזמנה פתוחה לציבור הערבי. גברתי, נכחת בישיבה הקודמת ואמרתי זאת, לא הייתי אומר סתם.

אדוני, צריך לעשות מיפוי ועל פי זה צריך להיערך ולעשות הכשרה מקצועית והסבה מקצועית מתאימה גם לנשים.

לדעתי, צריכה לצאת מכאן קריאה לממשלה לייצר מקומות עבודה לנשים.

יש מיפוי כלשהו של הכפרים הערביים לפי צרכים?

מפעל נשיונל סמיקונדקטור יחד עם משרד העבודה, ביקשו את כל בעלי ההנדסאים מכל היישובים באזור. אנחנו מדברים גם על נשים וגם על גברים. מדובר על עבודה במשמרות, ולגבי נשים יש בעיה בעניין. ההצעה עדיין פתוחה. סיכמנו בוועדת המשנה של חברת הכנסת חוסניה ג'בארה, נכח העוזר של אחד השרים, הוא הבטיח, שיעשה לובי על מנת לשכנע אנשים להיענות להצעה.

אתה מוכן לעמוד מולי לגבי הנושא הזה, ובעוד עשרה ימים ניפגש על מנת לראות כמה עובדים אפשר לקלוט שם?

אני אעמוד מולך בכל הקשור לקידום המגזר הערבי.

ברור הוא, שתופעת האבטלה של הנשים הערביות היא גם נגזרת מהתופעה הכללית הקשה מאוד של האבטלה במגזר הערבי. אני רוצה לציין כמה עובדות שמצביעות על חומרת התופעה, לאחר מכן אנסה לאפיין ולנתח את הפתרונות.

בשנה האחרונה אנחנו עדים לתופעה של עלייה במספר הנשים הרשומות כדורשות עבודה במגזר הערבי. זו עלייה בהשוואה לשנה שעברה, מ-7,500 ל-10,000. יש חסר בנתון הזה במספר אלמנטים. ראשית, הוא לא לקח בחשבון את הנשים הערביות בערים מעורבות, שזה רק מעלה את המספר. שנית, הוא לא לקח בחשבון את הנשים המובטלות שלא רשומות בלשכת העבודה, מספרן גדול מאוד. לדוגמה, נכון לאפריל שנה זו, רשומות כ-71 אקדמאיות נשים מובטלות, אנחנו יודעים, שהרבה נשים אקדמאיות מובטלות וזה חמור.

זה חמור כמו כל אישה אחרת שרוצה להתפרנס, לא רק האקדמאיות. אני רוצה לשאול לגבי נשים אקדמאיות, אי אפשר לעשות שדרוג למקצועות היי-טק למשל, אולי אפשר לעשות להן הכשרה מתאימה? אדוני לא חושב, שהיות ויש להן את הסף המינימלי שמבקשים, צריך להשקיע בהן פחות, האם אתם לא סבורים לשלוח נשים כאלה לענף ההיי-טק, נשים אחרות אולי להכשרה במקומות אחרים?

אנחנו עושים זאת, למשל במכללת מר אליאס, אנחנו מקיימים היום קורס להנדסת תוכנה, יש שם גם נשים מהמגזר הערבי. אני רוצה לומר, שהמשרד מנסה להביא את אוכלוסיית המגזר הערבי לרמות העליונות של העיסוק. הקורסים של טכנאים והנדסאים – יש לנו בערך 100 מכללות כאלה – חלקן במגזר הערבי. הגענו למצב, ש-27% מכלל התלמידים שייכים למגזר הלא יהודי, בסך הכל יש לנו קצת למעלה מ-20%.

גם השנה קיבלנו דיווחים רבים מהשטח על סגירת מקומות עבודה קטנים כמו מתפרות ומפעלים ויש לזה השלכה של פיטורי עובדים. האינפורמציה הטרייה ביותר, ששלוש מתפרות -בסג'ור, ירכא ובמקום נוסף - עומדות להיסגר ולפלוט כ-200 נשים דרוזיות מחוסרות עבודה. גם אם הן משתכרות בשכר מינימום, השכר הזה עוזר בפרנסת עול המשפחה. אם אתנבא, אני יכולה לומר, שהתופעה תלך ותחמיר מכיוון שהיא מושפעת מכל המאפיינים הנוספים שמתרחשים במדינה והאוכלוסייה החלשה ביותר היא בעצם הנפגעת בעוצמה הקשה יותר.

לגבי פתרונות, בתפיסתי אני מתנגדת לשליפת פתרונות מוקדים, שאולי כן נותנים פתרון, אבל אני אומרת, שחייבת להיות התייחסות תרבותית מסוימת לצרכים והמאפיינים הייחודיים של נשים. אם אנחנו עושים קורס הכשרה לנשים ערביות, דבר הכרוך בנסיעה ארוכה מאוד, קורס שמתחיל בשעה שמונה בבוקר, גם אם קיים קורס כזה, הוא לא יצליח. צריך לקחת בחשבון את הצרכים מסביב, חסרים מעונות ילדים, אי אפשר להוציא את הילדים הקטנים לפני השעה שמונה, מה עוד שהנסיעה כרוכה בעלות כספית.

יש בעיות כאלה גם בדימונה, אם אין קבוצה הכוללת מספר מינימלי, זה קשה מאוד, אני חייב לשנע אותה ולהביא אותה למקום רחוק יותר כדי לעשות הכשרה מקצועית. אם תאמרי לי, יש קורס לעשרים נשים, אבל יש רק 18 נשים, אני אבוא לאגף להכשרה מקצועית ואומר, במקרה ספציפי זה, יש לפתוח את הקורס במקום. אבל במקום שיש רק שתי נשים, במקום אחר שלוש נשים, במקום אחר עוד אחת, אי אפשר בכל מקום כזה לפתוח קורס לכמות כזאת מצומצמת. כאשר קרובים למה שנקבע, אני מוכן להתערב אישית על מנת שהמשרד ייצא לקראת ויקיים הכשרה מקצועית במקום. את מבינה שאי אפשר לפתוח קורס בכל מקום לאישה או שתיים.

אני מבינה את הדברים, אבל אני אומרת, פתיחת מקום היא פונקציה של גיוס נשים. גם אם רק שתי נשים נרשמו, אפשר לגייס נשים נוספות.

תעשו את זה אתם, תרכזו זאת, אף אחד לא יעשה את הדבר הזה במקומכם. אגב, יש לי את אותה הבעיה בדימונה, אנשים בדימונה לא הולכים להכשרה מקצועית כי צריך לנסוע עד לבאר שבע, רק הנסיעה עולה כסף רב והם מוותרים על זה. אם חסר אחד, נקיים זאת בדימונה, אבל אם חסר מספר רב, יש בעיה.

50% בקרב בוגרי האוניברסיטאות הן נשים ערביות, לדעתי לא נעשה בעניין הזה תכנון עתידי. זה אומר, שהשוק מוציא הון אנושי מבחינת הנשים הערביות לנסות ולהשתלב בכל תחומי החיים. אני אומרת, שצריך למפות את המקצועות של הנשים על מנת לנסות לתת פתרונות מעשיים ולא ליצור מאגר של נשים מובטלות בסקטור מסוים, למשל חינוך, ששם יש לנו מסות של נשים שלא מוצאות עבודה בתחום. הפתרון צריך להיות בראיה מערכתית כוללת מתכנון ועד עבודת שטח.

אחד הפתרונות להיכנס ליישובים יחד עם ראשי היישובים, לנסות לתכנן על פי המשאבים הקיימים, לפתוח מעונות לילדים על מנת לאפשר לאותן נשים לצאת לעבודה, אולי אפילו לספק הסעות. לנסות למצוא את הבעיות המעכבות.

לסיכום, דרך הכלים המאוד מצומצמים שלי כאחראית על מועצות הנשים, אנחנו מנסות לתת דחיפה ועידוד להקמת קורסים ליזמות עסקית, אפילו פתיחת משפחתונים.

אתה יכולה להצביע על מקומות שהכנסתם זאת?

החוק רק נכנס לתוקף, ישנה יזמות עסקית שמתבצעת ומספקת חלק מהכלים, בשלטון המקומי אין כלים מעשיים פרט לדחיפה וחיבורים עם הרשויות המקומיות. אני לא נותנת משאבים וגם לא מציעה, אבל במסגרת הקורסים הקיימים, אנחנו מחברים בין מועצות הנשים לבין הכלים הנוספים הקיימים. זו האחריות הישירה שלי בשלטון המקומי.

דוגמה אחת.

הקורסים שנפתחו הם דרך משרד העבודה והרווחה, בעיקר קורסים להכשיר אותן ללימודים.

אני לא אחדש נתונים חדשים בענייני אבטלה - - -

אני רוצה לשמוע מכם הצעות לפתרון, שמפה אפשר יהיה לצאת בקריאה לממשלה להצעות לפתרון.

אני אומר לך במה אתה יכול להשפיע.

אני לא בטוח שאני יכול, אני אעשה ככל שביכולתי על מנת להשפיע.

אתה נמצא במוקד שיכול להשפיע. נזרק כאן לאוויר הוועדה סכום של 4 מיליארד שקל, אני רוצה לומר, שלא מדובר ב-4 מיליארד. מדובר בתוכנית ארבע שנתית, בכל שנה מוקצה חצי מיליארד שקל בבסיס התקציב למגזר הערבי. בבסיס התוכנית קיימת תוכנית להכשרה מקצועית. בינתיים כל הקורסים שדוברו כאן הם לא מתוקצבים, על מנת שיהיו ריאליים, הם צריכים להיות מתוקצבים. שר העבודה והרווחה צריך לעשות הסטה מתוך תקציבו למען הקורסים הללו. יש עם זה בעיה.

אני לא חושב שזאת הבעיה, כאשר דיברתי עם האגף להכשרה מקצועית, הוא אמר לי, כשיש קבוצה מסוימת של אנשים, אין לנו בעיה לפתוח הכשרה מקצועית.

לא השלמתי את דבריי. בתוך התוכנית הזאת, בשנת 2001, משרד העבודה והרווחה היה חייב להקצות לכך 47 מיליון שקל להכשרה מקצועית, ומשרד האוצר היה אמור להקצות לכך 20 מיליון שקל. הכסף הזה לא קיים, לא 47 מיליון שקל וגם לא –20 מיליון שקל. הצעות יש, אבל תקציבים אין.

הכסף הזה היה מיועד להכשרה או להעביר לרשויות המקומיות?

לא להעביר לרשויות, משרד העבודה והרווחה היה צריך להקצות זאת להכשרה מקצועית.

כלומר, הכסף עוד מחכה, הוא רק צריך קבוצה של אנשים שאפשר יהיה להשקיע בהם.

זה כסף צבוע שהיה צריך להיצבע וצריך להתווסף למה שקיים ממילא.

אתם מדברים על תוכניות הכשרה, אבל בינתיים הכסף לא קיים.

כולם מדברים על אבטלה, אבל אף אחד לא עשה עבודה רצינית בעניין, איסוף הפוטנציאל קיים על מנת להכשיר אותו. לפני כשנה וחצי הצעתי למשרד ראש הממשלה לצאת בהודעה לעיתונות, לאסוף מאגר של הנדסאים ומקצועות נוספים על מנת שיהיו במאגר, אתה יודע מה נאמר לי על ידי משרד ראש הממשלה? אין לנו 5,000 שקלים לפרסום בעיתון, אמרתי, תביאו את הנוסח, אני אפרסם על חשבוני.

תביא את הנוסח, אני מוכן לפרסם על חשבון הוועדה.

משרד ראש הממשלה צריך להוציא את הנוסח, משרד העבודה צריך לאסוף את הנתונים. לא ייתכן שפותחים קורסים למטפלות וראשי רשויות במגזר הערבי "נופלים" בגלל תפקיד של עוזרת גננת.

מה זאת אומרת?

התקן היחיד שאני ממלא ברשות שלי שהוא לא בהתאם לחוק, תקן של עוזרת גננת. פרסמתי בעיתון משרה של עוזרת גננת, הגיעו 80 מועמדות, מדובר בתעשייה של ייצור מטפלות. ישנן כ-70 בחורות על כל חצי משרה לעוזרת גננת. היום יש לי מאגר של 250 עוזרות גננות. מי מסבסד את הקורסים האלה? זה כסף שהולך לחינם.

בישיבת המנכ"לים האחרונה שהתקיימה לפני כחצי שנה שאלתי את מנכ"ל משרד העבודה והרווחה, כמה מפעלים הפניתם לאזורי התעשייה שהוקמו במגזר הערבי? הוא לא הצליח למנות ואפילו לא מפעל אחד. אם לא בונים תוכנית חירום להפניית מפעלים לאזורי מוקדי אבטלה, אני מציע שהוועדה הזאת תצא בקריאה, להפנות מפעלים נגישים לאזורים הללו כי אחרת העניין לא יבוא על פתרונו.

אני רוצה להפנות את תשומת הלב לתיקונים האחרונים שהיו בחוק שירות המדינה – מינויים, לגבי ייצוג הולם של ערבים, וקודם, בשנת 1995, לגבי ייצוג הולם של נשים.

החוק הזה מצוין אבל הוא לא יפתור את בעיית הנשים בכפרים הערביים.

אני רוצה לומר לך, פורסמו כ-70 מכרזים, כולם על תפקידים קיימים, כלומר, על עובדים קיימים, העובדים הללו לא נמצאים במוקד האבטלה, הם עובדים ועבורם פרסמו את המכרזים.

אני רוצה לומר, שנשים ערביות למשל לא עובדות בבתי חולים, אפילו לא בתפקידים במשרות נמוכות. כאשר תיכנס לבית חולים, לא תמצא בחורה ערבייה שעובדת בבית חולים, כנ"ל לגבי העיריות ולכן צריך ליישם תיקון.

אם תגידי לי, שצריך להשקיע יותר בחינוך, אני אסכים אתך.

למה רק בחינוך?

אני מדבר על חינוך והשכלה. היום במגזר הערבי יש בעיה גדולה בפרט בקרב הנשים, אני רוצה לשמוע פתרונות, אני רוצה להתמקד בבעיות של רוב נשות הכפר שלא עובדות. אני לא מדבר על אחת, שאני יכול לשים אותה במשרד ממשלתי כזה ועוד אחת בדירקטוריון כזה, זה בסדר, יהיה ייצוג הולם אבל זה לא יפתור את הבעיה. מה את סבורה שצריך לעשות על מנת לפתור את הבעיה?

אני מתכוונת למשרות פשוטות יותר, לכן נתתי למשל את הדוגמה של פקידות. אני בטוחה שנשים רבות הוכשרו לצורך של עבודת פקידות, את אלה ניתן להעסיק במנגנון הממשלתי. ולכן אני מבקשת מהוועדה הזאת לבדוק, האם הדבר הזה מיושם? אפשר להיעזר בעורכת דין רבקה שקד, משירות המדינה.

אני מהעמותה לקידום מעמד האישה בלקייה. ראשית, אני רוצה להגיב לגבי הדברים שנאמרו בעניין תעסוקת נשים. כיום האבטלה בקרב הנשים בנגב היא למעלה מ-96%, כך שהנתונים שמצוינים כאן, לפחות לגבי תל-שבע ורהט, 14%, לדעתי אלה נתונים שגויים.

את לא יודעת איך סופרים אבטלה. אבטלה נמדדת רק לגבי אנשים שנמצאים בעבודה מאורגנת, אחר כך כאשר הוא לא מוצא עבודה הוא נרשם לקבלת דמי אבטלה.

זו שיטה לא נכונה. אני מקבלת את מה שאתה אומר ואני עדיין אומרת, שהנתונים מטעים.

אנשים דיברו כאן על פתרונות, אני רוצה לומר, שעמותת נשים לקייה ליקטה את כל ההמלצות לטיפול בבעיית האבטלה, הפתרונות מצוינים בעמוד 6 והם: פיתוח תשתיות מקומיות, פעילות חינוכית, עידוד וסיוע ליזמות עסקות ופעילות הסברתית. אני לא אפרט יתר על המידה, אבל בקצרה אני רוצה לומר, לצד גן חובה לילדים של אימהות עובדות בלקייה, הוא הגן היחיד מסוגו בנגב עם יום לימודים ארוך במגזר הבדואי. כמובן, שאם לאישה אין פתרון לשים את ילדיה בזמן שהיא עובדת, אין סיכוי שהיא תוכל לצאת לעבודה.

דבר נוסף שאנחנו עושים, חינוך לנשים מבוגרות וקורסים למנהיגות צעירה, זה עונה על נקודת הפעילות החינוכית וההסברתית.

אני רוצה להרחיב לגבי הפרוייקט המרכזי שלנו שנקרא: "רקמת המדבר". הפרוייקט הזה מתמקד בתעסוקת נשים ובהעצמת נשים על ידי נתינת מידע על הזכויות, כאשר המטרות העיקריות הן יצירת הזדמנויות תעסוקה לנשים והוצאתן ממעגל האבטלה, קידום מעמד האישה הבדואית במשפחה ובחברה על ידי שיתופה בפרנסת המשפחה, יצירת תשתית ארגונית וכלכלית לתעסוקה ביתית, העצמת נשים על ידי הכשרתן לתפקידי ניהול, עיצוב, הדרכה והפעלת ארגון, העלאת מודעות הנשים לזכויותיהן ולנושאים אחרים, והגברת מעורבות האישה בחיי הקהילה בפרט והחברה בכלל.

חיסין אל סנה תדבר בהרחבה על הפרוייקט, אני רוצה לדבר לגבי מה שהעלתה נאדיה חילו בנושא יזמות עסקית. אכן יש פרוייקט שנקרא חונכות עסקית של משרד התעשייה והמסחר, מדובר בפרוייקט לצמיחה ולעסקים טובים יותר. כאשר פניתי למשרד התמ"ס בבקשה לעזרה בשביל ליצור אסטרטגיה שיווקית לדברים שלנו, אמרו לי, שיש הנחיה מפורשת, שעמותות לא נכללות בפרוייקט הזה. אני אעביר לכם את המכתב שכתבתי לשרה דליה איציק, וטרם קיבלתי תשובה. כמו כן, אעביר לכם חומר על העמותה.

האם נמצא נציג של משרד התמ"ס כאן בוועדה? התכנסנו לפני כשבועיים בוועדה שונה, בוועדת משנה לקידום נשים ערביות, מזה שבועיים ועד היום לא זז דבר ואנחנו חוזרים על אותם נתונים ועל אותן מצוקות שממנו סובל המגזר הערבי, בפרט ציבור הנשים.

לדעתי יש כמה פתרונות, אבל לפני כן צריך להתמקד במספר משרדים על מנת להביא את הבעיה לפתרונה, משרד התמ"ס, משרד העבודה והרווחה ומשרד החינוך יכולים להביא לפתרון הבעיה. אם שלושת המשרדים הללו ייקחו יוזמה ויהיו מעונינים לדאוג לפתרון הבעיה, אני חושבת שלא נצטרך להתכנס כאן שוב ולדבר על אותן בעיות.

אני רוצה להזכיר, הובטח לנו על ידי משרד המסחר והתעשייה, שיהיה פיתוח לאזורי תעשייה במגזר הערבי, לא דובים ולא יער, לא היה כל פיתוח של אזור תעשיה במגזר הערבי. לפני כשבועיים יצאה הודעה לעיתונות – וכעסתי על כך – שלשכת התעסוקה אומרת, שלנשים ערביות קשה לצאת לעבודה מחוץ למקום מגוריהן. אני לא חושבת שזה נכון, יש נשים ערביות רבות שיוצאות לעבודה מחוץ למקום מגוריהן. אולי מדובר במיעוט קטן של נשים בתוך הכפרים הערביים. לכן, אני לא מצדיקה את האמירה הזאת שאומרת, שנשים ערביות לא מוכנות לצאת לעבוד מחוץ למקום מגוריהן.



שנית, אני פונה למשרד החינוך, צריך להקים צוותים למען ימי עיון במגזר הערבי על מנת להדריך ולהפנות את תלמידי התיכון להשתלב באקדמיה, שיהיו מוכנים ללמוד מקצועות המשתלבים בשוק העבודה.

אני חוזרת ואומרת, נמצאים על שולחני 600 טפסים של שיבוץ נשים אקדמיות מהמגזר הערבי, שמעונינות להשתלב במערכת החינוך ואין להן עבודה, אין מענה. השבוע שלחתי כמה פניות למנהלת מחוז מרכז במשרד החינוך, על מנת להכניס למעגל העבודה נשים שנמצאות במצוקה, נשים בעלות תואר ראשון, כולל תעודת הוראה, ביקשתי שידאגו לנשים האלה להשתלב במקומות עבודה, אבל אין מענה, לא קיבלתי תשובה ממשרד החינוך בעניין.

משרד העבודה והרווחה צריך לדאוג להקמת קורסים להכשרה מקצועית לנשים, נשים שעובדות במשק ביתן, עקרות בית שרוצות לעבוד ואנחנו צריכים להחשיב אותן כנשים עובדות במשק ביתן ולא לומר שהן נשים מובטלות בגלל שהן עקרות בית. יש נשים רבות, שילידיהן גדלו והן מעונינות להשתלב בשוק העבודה ובקורסים להכשרה מקצועית. משרד העבודה מבטיח מזה שנים רבות, שהוא ידאג להכשרה מקצועית לנשים ערביות.

לסיום, אני אומרת, שצריך לעודד נשים ביזמות עסקית, שתנהלנה עסקים קטנים ולשם כך צריך סיוע של משרד העבודה והרווחה ושל משרד התמ"ס. אם המשרדים האחראיים לא ייתנו יד לפתרונות, נשב כאן גם בעוד שנה ונדבר על אותן בעיות.

אני יושבת ראש עמותת נשים חד הוריות, מפרנסות יחידות. אני רוצה לומר, שהנשים הללו רובן אלמנות, גרושות או בנות שלא התחתנו. אני מדברת על נשים ערביות, ידוע שאלמנה סובלת מבעיות רבות, מהחברה, מהקשר המשפחתי שבו היא נמצאת, אבל החמור ביותר הוא המצב הכלכלי שבו היא נתונה. האלמנה סובלת מכך שהיא מפרנסת יחידה. יזמתי יוזמה, לתת לאישה הזאת אפשרות לעבוד ולהיות בחברה אחרת.

בשיתוף עם מי הפרוייקט הזה?

פניתי למשרד העבודה, למוסד לביטוח לאומי, למשרדים שונים, אבל לא קיבלתי מהם מענה.

אם את לא נעזרת על ידי המשרדים הללו, מאיפה התקציבים לכך?

לפני כן, הפרוייקט מדבר על הקמת מפעל קטן , יזמות עסקית, על מנת לתת לאישה לצאת לעבודה. ראשית, פתחנו קורסים לנשים הללו, קורסים בערבית, ערבית ואנגלית. אגב, מדובר בגילאים שונים, החל מ-22 ועד 60.

מה התקציב שעומד לרשותכם?

אין לי כאן את הנתונים, הכלכלן שלנו ישלח לכם זאת בכתב.

חשוב לי לדעת, האם הפרוייקט הזה מבוצע יחד עם המוסדות הממלכתיים או שזה רק יוזמה שלך?

אנחנו עובדים על הפרוייקט מזה חמש שנים.

אני מבין, אבל אני שואל, האם משרד ממשלתי מסוים שותף לפרוייקט שלכם?

לא, ניסינו אבל נכשלנו.

אבקש ממך להישאר כאן לאחר הישיבה, ארצה להחליף אתך כמה מילים בנושא.

רציתי לדבר על העמותה שאני חברה בה, העמותה לקידום מעמד האישה בלקייה. לעמותה יש חמישה פרוייקטים. הפרוייקט הגדול שמעסיק נשים הוא פרוייקט "רקמת המדבר", שהתחיל עם שש נשים והיום הוא מעסיק 200 נשים, פרוייקט בן שנתיים. זה הפרוייקט היחיד בנגב שעוזר לכפרים הלא מוכרים. בפרוייקט הזה נכללות בנות צעירות בנות 18 ונשים מבוגרות בנות 55.

אני רוצה לומר, שלעמותה שלנו אין עזרה תקציבית משום משרד ממשלתי, מי שתורם לעמותה הם אנשים פרטיים.

מבחינת התנאים של העמותה, לעמותה יש את כל האישורים הנדרשים?

ודאי, זו עמותה מסודרת ומבוקרת.

העמותה אינה למטרת רווח, אבל אנחנו מבקשים שיעזרו לנו מבחינת תקציבים.

המספרים ניצבים לפניכם, אבל אנחנו מדברים על אבטלה קשה כסימפטום למצב כלכלי גרוע. אם רוצים לפתח אזור כלשהו, לפעמים נאלצים לעשות פינוי ובינוי. בהקשר לנשים, נעשה פינוי אבל לא נעשה בינוי, הכוונה היא, שלאורך כל ההיסטוריה הנשים הערביות עבדו, פרט ל-20 השנים האחרונות מאז שהחקלאות נפלה, זה למעשה הפינוי, ואין פתרונות.

אני רוצה לדבר על כמה נקודות ספציפיות שיכולות לעזור מאוד במתן פתרונות בעיית האבטלה בכלל ובהקשר הנשי בפרט.


אני רוצה לתת כמה מספרים מתוך ספר התקציב של משרד העבודה והרווחה ואגף ההכשרה. באגף לתעסוקת נשים יש 361 מיליון שקל, שזה בעצם אמור לממן את תעסוקת הנשים. משרד החינוך יחד עם משרד העבודה והרווחה החל בפרוייקט של הקמת מעונות יום באשכול 1-2, אני יודע מדיונים בוועדות אחרות, שלא התקדמו ולא סגרו את הפער שנמצא באשכול 1 ו-2 ולכן אי אפשר להתקדם לקראת האשכול השלישי והרביעי.

נציג משרד ראש הממשלה, אני מבקש שתרשום זאת לפניך, כשנדבר בעוד שבועיים, אני מבקש שתעדכן אותי מה קורה בעניין.

אחד הדברים שמעיקים על תעסוקת הנשים זה הנושא הזה.

ישנו סעיף נוסף שברצוני לציין, מרכז לייעוץ תעסוקתי, תחת לשכות התעסוקה, התקציב הכולל שלו הוא 5 מיליון שקל. כאן מדובר על הנחיצות של ההכוון המקצועי, לדעתי זה נחוץ כבר ברמת בית ספר תיכון. לסעיף הזה מוקצים 5 מיליון שקלים, שאלתי היא, כמה מתוך הסכום הזה מוקצה לטובת הכוון מקצועי במגזר הערבי בכלל ולנשים במגזר הערבי בפרט?

הסבה לאקדמאים. אנחנו יודעים שיש בעיות גדולות של חוסר תעסוקה שעומדות בפני אנשים שלמדו מחוץ לגבולות המדינה וחזרו לכאן עם מקצועות שונים. יש צורך לעשות הסבה מקצועית לאקדמאים, גם אם זה לאקדמאים שלא מוצאים תעסוקה. לנושא הזה מוקצים 42 מיליון שקל, ושוב נשאלת השאלה, כמה מתוך זה הוקצב להסבת אקדמאים במגזר הערבי? עד כמה שידוע לי, אין מרכז כזה במגזר הערבי.

אני לא מכיר את הסעיפים שאדוני מדבר עליהם, אבל אני מניח שכמו שלא כתוב למשל הקצבה למגזר החרדי, החילוני, הבדואי, הצ'רקסי, כך לא רשום למגזר הערבי. אתה צודק שמתוך זה צריך למצוא את החלק למגזר הערבי.

סעיף 08 07 נקרא, הסבות ועדכונים לאקדמאים בביצוע גורמים חוץ ממשלתיים. כלומר, הביצוע הוא על ידי מכללות ומכונים שמחוץ לסקטור הציבורי. לסעיף הזה מוקצים 42 מיליון שקל.

בנושא התמיכות. הזכירו כאן את העמותות, שאמורות לקבל תמיכה ממשרד העבודה והרווחה. בספר התקציב ניתנו נתונים לגבי 312 ארגונים שקיבלו מהמדינה כ-68 מיליון שקל, מתוך זה ישנם רק שלושה גורמים בלבד בקרב הסקטור הערבי שקיבלו 1.3 מיליון שקל. זה חוזר על עצמו בכל שנה, אותם גורמים, מספרם לא עולה. לכן, הדבר מחייב התערבות של הוועדה.

משרד העבודה אומר על כך, שזה נובע מהתארגנות מצומצמת של עמותות במגזר הערבי.

עובדה שישנן עמותות פעילות שלא מקבלות תקציבים.


לעניין הפתרונות. ישנם פתרונות לטווח הקצר וישנם פתרונות לטווח ארוך. פתרונות לטווח ארוך הם קצת מורכבים ולא אדבר עליהם כעת. אבל את הפתרונות לטווח הקצר אפשר ליישם באופן מיידי ולפתור את הבעיה של כמה נשים במגזר הערבי. ישנה קרן שנקראת קרן לעידוד עסקים קטנים, היא מושבתת מאז מרץ 1999. ניתן להפיק תועלת מהקרן הזאת, להקים עסק משפחתי או עסק גדול יותר, לקבל מהמדינה ערבות, שזה בעצם הדחיפה הראשונה להיכנס לעולם העסקים. כפי שאמרתי, הקרן הזאת מושבתת ואני מבקש, לפנות לשרת התמ"ס ולשר האוצר, לשאול אותם, מה הם עשו בעניין עידוד נשים להקמת עסק?

שאלתי קודם לגבי העמותות הללו, ענה לי חבר הכנסת מוחמד ברכה, שהן מסודרות, גם מבחינת רשם העמותות וגם מבחינת המאזן. כאשר ביררתי את הנושא במשרד העבודה, אחת התשובות שקיבלתי, שאין מספיק עמותות, וגם אלה שדורשות להיות עמותות, הן לא עומדות בקריטריונים של רשם העמותות, לא מצליחות להוכיח מימון עצמי ולא מצליחות להתקשר לנושאים שמשרד העבודה כבר קבע מראש כמדיניות. זה דבר שצריך לקחת לתשומת לבכם.

אני מנהל תוכנית מיוחדת למתן העדפה מתקנת וייצוג הולם - - -

מה הסיכוי שתהיה העדפה מתקנת?

זה תלוי במאמצים שיוצאים מהבית הזה.

אנחנו בודקים את הייצוג של האזרחים הערבים במספר סקטורים, בשירות המדינה, בחברות הממשלתיות וגם בודקים את יציבות התעסוקה המאוד קשה של האקדמאים הערביים.

אני רוצה להתחיל בנקודה שדיברת עליה, השכלה וחינוך. אני חושב שהמצב בישראל הפוך ומנוגד למה שמצוי בכל המדינות הדמוקרטיות והליברליות בעולם. מכיוון שבמדינות ליברליות אמת המידה של ההשכלה ושל האקדמיזציה של המקצוע שאתה לומד היא מקדם ומצביעה על הניגוד החברתי והכלכלי, בישראל המצב הפוך. הנתונים שקיבלתי משירות התעסוקה לגבי חודש ינואר-פברואר, 3,895 אקדמאים ערבים דורשי עבודה בשירות התעסוקה, והם מהווים 30% מכלל דורשי העבודה האקדמאים. אחוז של דורשי העבודה הערביים בשירות התעסוקה הוא בדרך כלל 24%. זאת אומרת, אם אתה אקדמאי, הסיכוי למצוא עבודה הולמת יורד. על כן צריך לטפל בבעיה הזאת בבחינת הסבה מקצועית וגם מבחינה לימודית.

בנוסף לכך, הנקודה שדיברה עליה תג'ריד, בעניין שירות המדינה, התיקון מצוין, אבל לא מספיק לתקן חוקים, ישנו חוק שירות המדינה ויש חוק שמבטיח ייצוג הולם לערבים בדירקטורים של החברות הממשלתיות. כיום מספר הדירקטורים הערביים הוא 22 דירקטורים, מתוכם 17 גברים וחמש נשים. המציאות לגבי הנשים היהודיות שונה, כלומר, הערבים בדרך כלל מהווים3.3% מכלל הדירקטורים במדינה.

אני רוצה לומר לך, המצב שלכם טוב יותר משל החרדים, לנו יש שמונה דירקטורים גברים, בקרב הנשים – 0.

לדעתי צריך למנות ערבים וערביות לתפקידי דירקטור, זה פותר את הבעיה.

אותי המשרות הזוטרות יותר מעניינות. מי שיכול להגיע לתפקיד דירקטור, אני פחות מוטרד ממנו, הוא יכול להגיע לזה בכוחות בעצמו. אבל ישנם אנשים אחרים שלא יידעו להסתדר ובהם אני רוצה לנסות להתמקד.

בכל זאת אני חושב, שיש אנשים רבים מוכשרים ואם הם יגיעו למקומות הללו, הם יעזרו לפתרון הבעיה. למה אני חושב שחשוב שימונו דירקטוריות ודירקטורים ערבים בחברות הממשלתיות? מכיוון שראשית הם משפיעים על המדיניות של החברה, ושנית, הם יכולים לגרום לכך, שימונו ערבים נוספים.

גברת נאדיה חילו, את דירקטורית בחברה כלשהי?

בשתי חברות עירוניות.

בבקשה, בשתי חברות, אשתי אינה דירקטורית ולו בחברה אחת.

בעמותת סיכוי הכשרנו כמעט 20 ערבים לתפקידי דירקטורים, עד עכשיו רק שלפנו קורות חיים לכל השרים אבל אף אחד מהם לא מונה.

המצב באקדמיה הוא מצב מאוד קשה, אני חושב שצריך לדאוג לכך, שיהיו יותר ערבים חברי סגל אקדמי, והתפקיד שלכם בבית המחוקקים, להציע חוק בעניין הבטחת ייצוג הולם לאזרחים הערבים בשני מישורים באקדמיה, גם בסגל האקדמי וגם בסגל האדמיניסטרטיבי. מספר המרצים הערבים כ-50 מרצים מתוך 5,000 מרצים, קרי 1%. כמה חברי סגל אדמיניסטרטיבי יש באוניברסיטאות בישראל, אוניברסיטאות שאמורות להיות ליברליות, יש רק שני חברי סגל, האחד במרכז היהודי ערבי באוניברסיטת חיפה והשני - - -

יש גם בבית ברל.

בית ברל זו לא אוניברסיטה, אנחנו מדברים על שמונה אוניברסיטאות בארץ.

אני רוצה להוסיף נקודה נוספת, שמספר העובדות הערביות בשירות המדינה כיום הוא כ-1,150 עובדות, הן עובדות בתפקידים זוטרים ושוליים, הן לא נמצאות בתפקידי קבלת החלטות. על כן, צריך לדאוג שהן ישתלבו גם שם. אם הנשים היהודיות מהוות היום 62% בקרב עובדי שירות המדינה, הנשים הערביות עדין לא קיבלו תפקידים, לא כפרקליטות, לא כשופטות, לא כמנכ"ליות ואף לא כמרצות באוניברסיטה.

ראשית, אני מודה לכם מאוד שהואלתם בטובכם לקיים דיון בנושא, חבל רק ששילבתם את הנושא של אבטלה ביישובים ערביים יחד עם נשים ושוק עבודה, שאלה שני נושאים נפרדים, טיב הבעייתיות מחייבת דיונים שונים.

התמקדנו כאן בנושא נשים.

ולכן זה גם מחייב דיונים בעתיד.

אנחנו מדברים כאן עם המשוכנעים, מרבית אלה שנמצאים כאן הם חברי כנסת ערביים, נציגים מארגונים ערביים או מארגונים יהודים וערביים, בעצם אנחנו משכנעים עצמנו ועל כך אני מצרה, הייתי רוצה לראות כאן היום נציגים של הביטוח הלאומי, נציגים של משרד החינוך, של משרד התעשייה והמסחר, נציגים של משרדים שיכולים לצאת בפתרונות אופרטיביים מהמקום הזה.

אגיע לשאלה הנקודתית ששאל היושב ראש, מה מציעים בסופו של דבר. אגיע לזה בסופם של הדברים, אבל ברשותך הערה כללית. אני לא אדבר על אבטלה מכיוון שאמין פארס דיבר כבר בנושא הזה ואנשים נוספים דיברו בנושא. כמובן שהדברים מדברים בעד עצמם, אנחנו רואים ש-17 יישובים מתוך 20 תופסים כותרות כל שנה, כל שנה חוזרים על אותה סטטיסטיקה ושום דבר לא משתנה.

ההערה שדיבר עליה חבר הכנסת מוחמד ברכה היא נכונה, בעניין איך בודקים אבטלה, האם אבטלה זה רק אדם שמגיע למעגל העבודה, נקלט בו, או מובטל שאין לו אפשרות להגיע לאותו מקום? זו שאלה שראוי לבחון אותה.

אני רוצה לציין את הנושא של נשים בשוק העבודה. אני אתן קצת רקע, מהן הסיבות, מה התוצאה ומה הפתרונות. אני לא אדבר על קלישאות, שנשים מופלות באופן כפול, אני רק אומר, שאם החברה הערבית פלסטינית נמצאת בשולי המדינה, על אחת כמה וכמה הנשים הערביות נמצאות בשולי שולי המדינה. המצב נכון להיום שנשים ערביות סובלות ממנו הוא מצב, שהן לא פעילות ולא תורמות, לא מבחינה כלכלית, לא מבחינה חברתית ולכן הן נשארות באותו מקום. שום דבר לא יזיז את מעמדן אם זה במובן הכללי וגם בתוך משפחתן כל עוד מצבן הכלכלי הוא מאוד ירוד. לכן, מן הראוי לראות זאת בפרספקטיבה יותר רחבה.

הייתי רוצה לציין שהסיבות – אני מסתמכת על מחקר שעשינו במרכז מוסאווא - ראשית, בסיס כלכלי צר ביישובים הערביים. סיבות נוספות, אם יש אפשרויות תעסוקה, האפשרויות מאוד מוגבלות בארץ בכלל ועבודות לנשים ערביות עוד יותר. רובן אינן מורשות מסיבות של מסורת לצאת מחוץ ליישוביהן ולכן הן לא יכולות לעבוד. אני כמובן לא מצדיקה זאת, אני מונה את הבעיות הקיימות. הן אינן מורשות מסיבות של מסורת. אני מזכירה שהישובים הערביים הם ישובים כפריים ובתוך היישובים האלה, הנורמות החברתיות לעיתים מגבילות את הנשים שרוצות לעבוד, יש להן את היכולת והפוטנציאל. חלק מאוד מצומצם מאותן נשים מצליחות לצאת לעבוד, ולכן, זה גם מחייב פתרונות מסוימים שמתאימים לאותה אוכלוסייה. בעניין הזה אני גם מציעה את הנושא של תיעוש היישובים הערביים, בעיקר היישובים שבהם יש אפשרות לקלוט את הנשים, כוח עבודה שדורש עבודה באותם מקומות. הן סובלות משיעורי אבטלה גבוהים מאוד, אפילו המיעוט המועסק מביניהן עובד במספר מאוד מצומצם של ענפים הדורשים מיומנות וכישורים ברמה נמוכה. אם דיברנו בעבר על חקלאות, היום אין כבר חקלאות כי אין אדמות, היום אין אפילו טקסטיל.

יש אדמות, אין חקלאות. גם במגזר היהודי אין חקלאות.

גם ענף הטקסטיל והשירותים שקלט בעבר, היום הוא כבר לא קולט. גם בוועדת המשנה בראשותה של חברת הכנסת חוסניה ג'בארה, דיברו על הנושא, שהיום נסגרים מפעלים לטובת מפעלים נוספים שנפתחים בירדן. בירדן משלמים 100 דולר לחודש ללא זכויות סוציאליות. למה? כי שכר המינימום עולה, וגם אם שכר המינימום לא עולה, המעסיקים, שבדרך כלל מחוץ ליישובים הערביים, מעסיקים עובדים יהודים.

את רוצה שעובדת ערבייה תעבוד כאן בעבור 100 דולר לחודש?

אני לא רוצה שזה ייקרה, אני מציינת את המצב נכון להיום, את התשתית הקיימת. אני אומרת, שאפילו אם אותן נשים רוצות לעבוד - - -

שר התעסוקה של גרמניה היה כאן לפני חודש, הוא לא מבין איך אנחנו דורשים בחוק שכר מינימום, אצלם אין דבר כזה שכר מינימום, עובדים במה שיש.

כאשר יש אפשרויות גדולות כמו בגרמניה מחד, ומאידך יש הבטחה של אותה מדינה לזכות האזרחים רק מהיותם אזרחים, זכויות סוציאליות, כמו למשל ללמוד באוניברסיטה, גם את זה צריך לקחת בחשבון.

רובן של הנשים המועסקות הן גם מועסקות על ידי משקיעים מחוץ לכפרים, בדרך כלל משקיעים יהודים שדואגים להגדלת הרווחים שלהם על חשבון אותן נשים שעובדות בתנאים מאוד קשים ובשכר נמוך מאוד.

גם אם נשים מתארגנות בכוחות עצמן – פניתי בעניין הזה בשאילתה לשר העבודה והרווחה הנוכחי, ולצערי הרב קיבלתי תשובות מאוד מצומצמות, פניתי גם לאגף התמיכות במשרד העבודה והרווחה, אחרי שנה קיבלנו תשובה – אין תמיכה לאותם גופים, שגם אם הם מתארגנים ומקבלים אישורים ועושים הכל על פי הספר, הם לא מקבלים את העזרה.

פתרונות – יש הצעות קונקרטיות. ראשית, תיעוש היישובים הערביים. זה דבר שהוא ברור מאליו, אפשרות כזאת גם בעזרת מימון מגורמים חיצוניים, אתם יכולים לפעול בנושא הזה, השאלה אם אתם רוצים.

יש להגדיל את מספר מעונות היום וגני הילדים ביישובים הערביים על מנת שתהיינה אפשרות לנשים לצאת לעבוד.

את מדברת עלינו כעל הרשות המבצעת או המחוקקת?

אני אומרת כדי שהדברים ייצאו מכאן.

אני רוצה להגיע למצב, שלפני הפגרה הבאה נתכנס כאן, ייצא מכתב מהוועדה למשרדים השונים, תמ"ס, פנים, עבודה ורווחה, בריאות, כל המשרדים הרלבנטיים, והם יצטרכו לבוא לכאן בעוד כחודשיים, יצטרכו לדווח מה המשרד שלו עושה בעניין וכמה כספים הוקצו.

אם הזכרנו את מעונות היום והגנים ביישובים הערביים, קודם כל צריך לשפר את האיכות שלהם, נאפשר לנשים לצאת לשוק העבודה. הן תוכלנה לצאת לעבוד אם הילדים יהיו בגני ילדים.

כמו כן, יש להקים גופי חינוך, הסברה והדרכה, שיביאו גם צעירות מהמגזר הערבי ללמוד מקצועות נדרשים, כגון ההיי-טק. יש אפשרות לקלוט ויש אפשרות לעשות הסבה מקצועית.

יש לעודד הקמת מרכזים המעניקים הכשרה מקצועית, הסברה וסיוע משפטי לאותן זכויות. גם כאשר אישה רוצה לצאת לשוק העבודה, היא יודעת לפחות מה זה שכר מינימום, מה היא יכולה לעשות עם זה, איך מתקדמים הלאה, מה זה לעשוק את הזכויות שלה.

דברים נוספים, להגדיל את מספר הקורסים וימי העיון שמטרתם להכשיר את הנשים לעבוד כעצמאיות, בעלות עסקים ומנהלות בכירות, דיברתם על עסקים קטנים וכו'.

יש צורך אמיתי בהגברת לימוד השפה העברית. אף אחד לא דיבר על זה, אבל אפילו באותם יישובים שהן רוצות לעבוד, הן נתקלות בבעיה, זה עומד נגדה.

דיברנו על הקמת פורומים נשיים-כלכליים.

יש להרחיב את פעילות שירות התעסוקה בקרב אוכלוסיית הנשים במיוחד ביישובים הכפריים. דיברתי עם מר חיים בר בוועדה לקידום מעמד האישה בנושא. אם אותן לשכות תעסוקה קיימות בכלל, הן קיימות ביישובים עירוניים וכאשר האישה צריכה להגיע לחתום שם פעם בשבוע, היא צריכה כסף לאוטובוס.

דבר נוסף, להגביר את המודעות בקרב אותן נשים ביישובים קטנים לגבי קיומן של אפשרויות תעסוקה מתאימות.

כמובן, הקצאת משאבים ותקציבים על ידי משרדים ממשלתיים לרבות משרד העבודה והרווחה, התעשייה והמסחר, החינוך וכו'.

לסיום, אני רק אציין, שהעמותה "קו לעובד", נמצאים כאן נציגים שלה, כתבה בעניין מה זה סרבנות עבודה. אומרים להם, בואו נקיים ראיון עבודה לחמישים נשים כאשר יש תקן לעשר נשים, לבסוף אומרים להן, אתן לא מתאימות, אתן סרבניות עבודה. עשו מחקר בעניין הזה, מסתבר שהן בכלל לא מתאימות. אם כך, אני לא יודעת מה זו סרבנות עבודה, זה ראוי לבדיקה.

דיברנו רבות, האם נשים מוכנות לצאת לעבודה או שלא מוכנות. אני חושבת שכל הנשים בעולם המערבי מעדיפות לעבוד באזור מגוריהן כי יש להן עבודה כפולה, זה בכל העולם ועל אחת כמה וכמה בחברות ממשלתיות.

נניח שנשים רוצות לעבוד, דיברו רבות שאין מקומות עבודה, 85% מהחברה הערבית היא חברה החיה בפריפריה, אנחנו חיים או בכפרים או בערים שהם בעצם כפרים גדולים ולא ערים. נניח שאישה רוצה לעבוד, אין לה אמצעי תחבורה. אני חושבת שלישיבה הבאה יש לזמן נציג משרד התחבורה שיטפל בעניין.

מנהלת הוועדה תפנה למשרדים הרלבנטיים, קרי, תשתיות, חינוך, תמ"ס, פנים, תחבורה, עבודה, ביטוח לאומי, בריאות, אבקש שהם יכינו חומר וייתנו לנו כאן דיווח מה כל אחד מהמשרדים האלה מתכוון לעשות ואיזה משאבים מוקצים לנושא צמצום האבטלה במגזר הערבי בפרט בנושא הנשים.

ועדת העבודה הרווחה והבריאות קוראת לממשלה ליצור תוכנית חירום לפתרון מצב האבטלה במגזר הערבי, ללא פתרון מערכתי שיכלול הן בחינה מדויקת של צרכי השוק והן פילוח של דורשי התעסוקה והן הכשרה מקצועית המותאמת לדרישות השוק בליווי בוגרי הכשרה עבודה, לא יהיה פתרון אמיתי לבעיה.

הוועדה קוראת לממשלה להשתמש במשבר כמנוף לקידום האוכלוסייה הערבית והפניית המובטלים לקורסים מתקדמים ולא לקורסים ומקצועות מסורתיים עתירי עבודה, שבהם אין עתיד תעסוקתי של ממש. פתרון כזה יחייב כמובן הקצאת תקציבים ייחודיים לנושא ומעקב אחרי יישום הפתרונות שלשמם הם יועדו.

אני רוצה לומר לכם, שאני לא תמים ולא נאיבי, אבל אם זה ידרבן את משרד ראש הממשלה כדי שיתחילו להתייחס לנושא הזה, זה יהיה שכרה של הוועדה מהדיון הזה.

אני מאוד מודה לכם, הישיבה נעולה.







הישיבה ננעלה בשעה 13:40.