פרוטוקולים/עבודה/2885



2
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
28.02.2001

פרוטוקולים/עבודה/2885
ירושלים, כ"ז באדר, תשס"א
22 במרץ, 2001

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי



פרוטוקול מס' 277
מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
שהתקיימה ביום רביעי, ה' באדר התשס"א – 28.02.2001 – שעה 09:50

חברי הוועדה: דוד טל - היו"ר
תמר גוז'נסקי
משה גפני
צבי הנדל
נחום לנגנטל
גנדי ריגר

עו"ד מיכאל אטלן - משרד העבודה והרווחה
שלמה יצחקי - משרד העבודה והרווחה
שי סומך - משרד המשפטים
יוסי כהן - משנה לממונה על השכר, משרד האוצר
יוסי הלוי - חבר ועד עובדי אל-על
עובדיה יעקב - אל-על
חזקיה ישראל - התאחדות התעשיינים
יוסי גטניו - התאחדות התעשיינים
ניר קלינגר - התאחדות המלאכה והתעשייה
עו"ד דפנה דג'יאן - איגוד לשכות המסחר
עו"ד ליאורה עופרי - לשכה משפטית, משרד העבודה
רז'ין יהודה-חלף - אגף המכס ומע"מ
עו"ד דפנה גוטנברג - נציבות שרות המדינה
עו"ד אלה גרא - מנכ"ל שדולת הנשים בישראל
דן ירדן - התאחדות בתי המלון
עו"ד שלומית דותן - נעמ"ת
צפיה גילת - מנכ"ל התאחדות המלאכה והתעשייה

עו"ד ג'ודי וסרמן

שירלי אברמי

עפרה הירשפלד

הצעת חוק התאמת שעות עבודה ומנוחה לצרכי המשק –
של חבר-הכנסת נחום לנגנטל.

- - - - - - - - -

הצעת חוק התאמת שעות עבודה ומנוחה לצרכי המשק

שוב בוקר טוב. אני מתכבד לפתוח את הישיבה השנייה של ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת. על סדר-היום נושא רחב, גדול וכבד, גם מבחינה כספית וגם מבחינת החשיבה שצריך יהיה להשקיע כאן – הצעת חוק שעות עבודה ומנוחה (תיקון – קיצור שבוע העבודה), התשס"א-2001.

אני אאפשר גם לאורחים שלנו, קציני צה"ל שירצו להשתתף בדיון הזה, להביע את דעתם, משום שאין ספק שלחוק הזה תהיה השלכה כזו או אחרת ודאי על אזרחים עובדי צה"ל ואולי גם על קציני צה"ל. ואם לא עליהם, על בני ביתם.

חבר-הכנסת לנגנטל הגיש הצעת חוק לקיצור שבוע העבודה. אנחנו דנו בהצעת החוק קצת לפני למעלה מחודשיים, שמדברת בעצם לקבוע בחוק שמעבר ליום שבת יהיה יום נוסף, במקרה הזה יום ראשון – עם הסתייגויות שונות שתכף אזכיר אותן – שיהיה יום מנוחה, כדי לאפשר לאנשים שאין בידם לעשות כל מיני פעילויות של תרבות הפנאי או פעולות אחרות שלא מתבצעות בימים אחרים, לעשותן ביום ראשון בשבוע.

הצעת החוק הזאת רק במקרה הוגשה על-ידי חבר-הכנסת לנגנטל, ולא משום שכיפה יושבת על ראשו. זה לא ענין של חוק דתי או לא דתי. לדעתי יש בחוק הזה השלכות מאד-מאד גדולות לאורך ולרוחב של החברה הישראלית. אני מדגיש את זה בתחילת דבריי, למען הסר ספק במקרה הזה.

גם אם היום נצביע על החוק לאישורו לקריאה ראשונה, אני מתכוון להקדיש לחוק הזה הרבה מאד זמן, חצי שנה ואולי שנה, כדי שנעמיק ונבדוק כל פרט וכל תחום. כמו לדוגמה, מי מתחומי העבודה במשק יאופשר לו לעבוד ביום ראשון, ומי לא; האם בתי-הספר יוכלו לעבוד ביום ראשון, מורים, ואם כן איזו השלכה תהיה לכך על הילדים של המורים הללו. או בנקים, תחבורה, או כל מיני תחומים כאלה ואחרים שאין שום ספק שאנחנו צריכים לתת את הדעת עליהם. אנחנו ניתן את הדעת וננסה שייצא מתחת ידינו דבר מוגמר ומסודר.

אם החוק הזה יתקבל, זה יהיה חוק מהפכני במידה רבה על החיים בחברה הישראלית.

אנחנו רוצים לשמוע ממשרד האוצר מה לדעתכם תהיה העלות של החוק הזה. אנחנו צריכים לקחת את זה בחשבון כדי שתקציב המדינה יוכל לשאת את העלות של החוק הזה.

אנחנו גם צריכים לדון על כך שבמידה ונחליט, וכנראה נחליט שיש תחומים נוספים שביום ראשון אנשים מסוימים יצטרכו לעבוד, מי יקבע שאדם מסוים יעבוד ביום ראשון? האם מספיק שהמעביד יקבע שהוא יעבוד ביום ראשון? ואם הוא יקבע שהעובד יעבוד ביום ראשון, ודאי סביר שהוא צריך לתת לו יום חלופי אחר בשבוע כיום חופשי. אם אנחנו אומרים שביום החופשי הזה או ביום ראשון שהוא עובד, שייקבע על-ידי החוק הזה בהנחה שהוא יעבור, האם הוא יקבל תוספת שכר, או שנאמר שהוא לא יקבל תוספת שכר, משום שהוא במילא יקבל יום אחר חלופי.

יש עוד הרבה מאד שאלות שעשויות לעלות עם החוק הזה. אני מניח שלמעסיקים יהיו השגות, הבהרות בנושא הזה, ואני חושב שכל מי שמייצג איזה שהוא תחום בחיים הישראלים במדינת ישראל יש לו מה לומר, משום שלחוק הזה תהיה השפעה כזו או אחרת, ואנחנו נרצה לשמוע את כולם בטרם נאשר את החוק הזה לקריאה שנייה ושלישית.

האמת היא שעל-פי פרוטוקול הדיון, הראשון והאחרון שהיה בנושא הזה, דנו בנושא בצורה שטחית, זה נכון, ואז נמנעתי מלהצביע על החוק כי רציתי ללמוד עוד כמה צדדים שלו. ישבתי עם כמה אנשים ובדקתי, ואני בטוח שככל שלמדתי יותר אני יודע עד כמה אני יודע פחות על ההשלכות של החוק הזה. אשר על כן, כפי שאמרתי, נצטרך לדון בו לעומק.

אני רוצה לאפשר לחבר-הכנסת לנגנטל לומר מספר דברים בפתח הדיון. קודם-כל, הוא ביקש ממני להצהיר איזו שהיא הצהרה ולאחר-מכן הוא רוצה להבהיר בקצרה את החוק. לאחר-מכן נשמע את האנשים שיושבים כאן. בבקשה חבר-הכנסת לנגנטל.

תודה רבה אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הנהלת הוועדה, אורחים ועמיתיי לשעבר מהשרות הממשלתי כשנמניתי על עובדיו.

החוק הזה, כפי שאמר היושב-ראש, יש לו השלכות רוחב, ולגרסתם של אנשים לא מעטים יש לו השלכות הרות-אסון. יש אנשים שרואים בהצעת החוק הזאת הצעה טובה.

אין ספק, וודאי שאני לא מגיע לכאן על-מנת לחטוף ולנסות להעביר משהו שאיננו בהסכמה רחבה ככל האפשר, על-מנת שדברים שנעשים במשק העבודה, ובכלל בכל התחומים שאנחנו כרגע עוסקים בהם, הדבר הזה צריך להיעשות בהסכמה רחבה, בהבנה מסוימת. זאת הדרך הטבעית שבה דבר כזה צריך לעלות.

אני תמיד מנחה את עצמי בסוגיות כאלה כשאני אומר: אל תלך בכוח, ומה שאני מבקש מאחרים אני מבקש גם מעצמי. לא בכוח, לא בחטיפה, לא בהליכה מהירה. גם אם מישהו חושב שהדבר הזה לא טוב, או שהוא טוב רק הוא לא לזמנו, למשל, כי המשק הישראלי לא בצמיחה כל-כך גדולה, לכן זאת לא השעה לעשות את זה, או כל מיני דברים שקיבלתי לאחר שדיברתי עם הרבה מאד אנשים במהלך השבועות האחרונים.

צריך להבין דבר אחד. אני מכיר את ההתחמקות מלקבל הכרעה, אדוני היושב-ראש, כשאומרים שזה לא העיתוי עכשיו ואז אתה לא יודע מתי הדבר הזה ייעשה.

לכן היה טוב אילו הממשלה היתה דנה בענין הזה באופן רציני, ואני במקרה יודע מה היה בדיון בוועדת שרים לחקיקה. היתה איזו שהיא אמירה. הרי הממשלה כתבה מכתב מה עמדתה וכל שרי הממשלה שדיברו מעל דוכן הכנסת דיברו בעד החוק. שר העבודה והרווחה היה בעד החוק והוא היה צריך להתנגד לי. השר המקשר בין הכנסת לבין הממשלה היה צריך להסביר את עמדת ועדת השרים לחקיקה, וגם הוא דיבר בעד הצעת החוק.

לכן, אל תבואו אלינו ותאמרו שאנחנו עושים דברים פופוליסטיים או דברים שהם לא ברצינות גדולה. הדיון במליאת הכנסת היה דיון מאד רציני, ארוך מאד, ובסופו של דבר רוב מוחלט היה בעד ההצעה.

אבל אני לא רוצה כרגע לנצל רוב כזה ולעלות למליאה. לכן פניתי לגורמים שונים וישבתי אתם במהלך השבועות האחרונים, במצוותך אדוני היושב-ראש, כדי להקל עליך את ההתקדמות בחוק הזה, ובהזדמנות זו אני גם מודה מאד ליועצת המשפטית של הוועדה שהשקיעה הרבה שעות בענין הזה ושמעה אותנו עד שלבים מסוימים כשהרגשתי שאני כבר מטריח אותה יותר מדי, ואני מתנצל בפניה על כך, כדי איך שהוא לחבר את הקצוות.

מה רצינו לומר, אדוני היושב-ראש? יתרונותיה של ההצעה הזאת הן בעצם הליכתו של המשק הישראלי כמו המשק הגלובלי, ששבת וראשון יהיו הימים החופשיים במשך השבוע, שהם דבר שנצרך. יש ייחודיות במשק הישראלי של המהות של יום הששי. מאחר שרבים שומרי שבת וביום ששי אתה לא יכול לאפשר לעבוד בו כל היום כולו, נמצאנו שהמשק הישראלי הוא קצת שונה ממדינות אחרות. יש גם בעיה של הציבור הערבי במדינה, שזה היום החשוב להם.

לכן אמרנו שיום ששי יהיה יום עבודה לא מלא אלא יקצרו בו מעט שעות, אבל, וכאן אני רוצה לומר לכם, למרות שיש לי דעה בענין ולמרות שאני חושב מה צריך להגיע המשק העתידי של מדינת ישראל מבחינת ההתמודדות שלו עם האבטלה והיכולת של משק העבודה, והקיצור האמיתי של שעות העבודה, לא אני לוקח על עצמי את הסדרת היחסים בין העובדים למעסיקים ובין הממשלה לבין משק העבודה.

לכן אני רוצה שבחוק ייכתב בפירוש בדיוק כמו המצב הנוכחי. כלומר, לא מפחיתים שעה אחת של עבודה. מדובר על עד 43 שעות, זה ההסכם הקיבוצי של היום. זה מה שאנחנו מבקשים. למרות שבהצעה הטרומית דובר על 41 שעות. אם תעשו את החישוב האריתמטי זה לא מגיע לכך, כי סעיף לפניו אמר את מספר השעות, וכבר אמרתי מעל הדוכן במליאה שאנחנו נעשה את החישוב האריתמטי ולא נפגע במסגרת השעות. את זה אני משאיר להסכמים הקיבוציים ולמשא-ומתן בין ההסתדרות למעסיקים, לבין כולם, ותגיעו למה שאתם צריכים להגיע.

לי יש עמדה בענין הזה. אני לא רוצה שבהזדמנות זו נבוא גם אנחנו ונעשה משהו במסגרת של הסדרת הדברים האלה. אלה דברים שצריכים להיות מוסדרים בין המעסיקים ובין כולם. זה דבר אחד.

מר רצינו לומר במסגרת אחרת? אני חושב שהתועלת היא בראש ובראשונה חברתית. תבינו שאם משחקי הכדורגל, לדוגמה, יעברו לימי ראשון, בהסכמה, זה גם מאפשר להרבה שחקני כדורגל שפנו אלי ודיברו אתי על כך, שחלק מהם לא רוצה לשחק בשבתות אבל הם נאלצים לשחק. זה גם יביא לכך שעוד 20% מהציבור יוכלו להיכנס למגרשי המשחקים ולצפות במשחקים הללו כשהם לא יכולים לעשות את זה בשבת. זה גם לתועלת משק הכדורגל, אם אפשר לומר כך, וגם לטובת הצופים שבאמת מתעניינים בתחום הזה. למה שהם יתעניינו רק בכדורסל?

חשבתי שתגיד שביום ראשון יסעו לטייל.

באחד העימותים שהיו לי ברדיו עם השרה לשעבר שולמית אלוני, היא אמרה לי: אתה צודק במאה אחוז, כי אני נגד תרבות ה"שופינג" שהתפתחה במדינה. גם כאן הרי חלק מהתהליכים וההתחככויות הלא-נעימות בחברה הישראלית הם על המציאות של השבת, ואין לו שסתום של פילטר של יום פנוי שבו כל הציבור במדינת ישראל אין לו בעיה איך יטיילו בו, איך יקנו בו, איך יחגגו אותו, איך ינפשו בו, וזה חלק מתהליך. הרי אנחנו לא רוצים להיות מופרדים במשק עבודה, ואני אומר לכם את זה דווקא כאדם דתי. במשק החינוך אנחנו מופרדים, בחינוך הלא-פורמלי אנחנו מופרדים, בתנועות הנוער אנחנו מופרדים. כמעט בכל תחום אנחנו מופרדים. במשק העבודה אנחנו עדיין לא מופרדים. האם אנחנו רוצים להתחיל לשאוף שגם בזה נהיה מופרדים? הרי בסך-הכל אם תשאיר יום אחד בשבוע שהוא היום החופשי המלא, שהוא השבת, התוצאה תהיה תמיד מתחים בין דתיים לחילוניים. זה בלתי-נמנע כמעט.

אני לא רוצה לכפות על האדם החילוני מה הוא יעשה בשבת. שיעשה מה שהוא רוצה. אבל תבינו שיש אנשים שצריכים לתת את השרות. מה יעשה אדם דתי שיש לו חנות? פרנסתו צריכה להיות מקופחת כי הוא לא יוכל למכור את מרכולתו ביום שכולם עושים את הקניות שלהם? אנחנו לא רוצים שביחד יעבדו דתיים וחילוניים באותו משרד עורכי-דין? ואני אומר לכם את זה מיידע אמיתי, אמפירי בענין.

נכון שלהצעת החוק יש הרבה חסרונות. יגידו: אתה בעצם יוצר פה מצב שנגיע בסיכומו של תהליך ליום חופשי נוסף, כי יום ששי ייעלם לו, לא יחזרו לעבוד בימי שישי.

מי הם הגופים שתומכים בהצעת החוק, בעיקרון? אני גם מצטרף למה שאמרה חברת-הכנסת גוז'נסקי ושואל איך ייראה שבוע העבודה בכל שאר הדברים של תרבות הפנאי?

אני ישבתי עם מנכ"ל חברת המתנ"סים ודנו בשאלה איך הם יוכלו לפתח את הדבר הזה מבחינת תרבות הפנאי אצלם. בישיבה הקודמת שמענו את חברת "ארקיע" איך היא רואה מבחינתה כחברה שעוסקת גם בתיירות וגם בתעופה, מה הדבר הזה יביא אצלם מבחינת פיתוח שעות הפנאי.

נפגשתי עם כלכלנים בראשותו של פרופ' יצחק סוארי, שלקחו על עצמם להביא חוות-דעת כלכלית רחבה על הענין הזה, כי הם רואים בדבר הזה חלק מההתמודדות עם הנושאים של אינפלציה ואבטלה ולכן הם בעד זה.

ישבתי הרבה מאד שעות עם התאחדות התעשיינים על-מנת להגיע לנוסח שפחות או יותר יהיה מוסכם עלינו, כי הם היום המתנגדים העיקריים. ישבתי עם יושב-ראש ההתאחדות ועם מנכ"ל ההתאחדות, אחר-כך עם הגורמים המקצועיים שלהם ועם יוסי רוזן, מנכ"ל החברה לישראל, כי הוא יושב-ראש ועדת העבודה של התאחדות התעשיינים, על-מנת למזער את הנזקים, אם יש, בסקטור הזה. ואני אומר שצריך לשבת עם עוד גורמים.

לכן אני מגיע לשתי הצעות, אדוני היושב-ראש, ובזה אסיים את דבריי. האחת, אני מבקש ממך, אדוני היושב-ראש, להצביע על הצעת החוק ולהביא אותה לקריאה ראשונה. אני מקבל על עצמי שכל קידום של החוק הזה ייעשה אך ורק בתיאום אתך, לא משנה מה יהיה תוארך, על-מנת שלא תהיה פה הרגשה של חטיפה.

חבר-הכנסת לנגנטל, אני לא מסתפק בתיאום.

בהסכמה.

דבר שני, מאחר שאני מכיר את צורת עבודתה של הממשלה בהיותי מנכ"ל של משרד ממשלתי, ואני מכיר גם את הדינמיקה הפוליטית, אם הצעת החוק תאושר פה היום, יתחיל שעון החול לתקתק במסגרת של כל אותם אנשים שמתנגדים או שלא כל-כך מסכימים – הוא יתחיל לתקתק על-מנת שאנשים יתחילו להתכנס פה לאיזה שהוא פתרון, ולא יגידו: נדון בזה כשהמצב יהיה טוב במדינת ישראל.

אני לוקח על עצמי לא להביא את הצעת החוק לקריאה ראשונה במשך שלושה או חמישה חודשים, כפי שתבחר, אדוני היושב-ראש, על-מנת שההסתדרות תדבר עם המעסיקים ועם האוצר, ואני מוכן לעמוד לרשותו של כל מי שאתבקש על-מנת לחשוב על כל שינוי. אם נגיע להבנות על תיאומים, נחזור לוועדה על-מנת לתקן את החוק הזה. אבל שיהיה ברור שזה לא חוק אמורפי שעבר בקריאה טרומית, אלא משהו שמחייב התייחסות. כי אם לא תהיה התייחסות, ממילא החוק יעלה לקריאה ראשונה כפי שהוא.

תודה רבה לחבר-הכנסת לנגנטל.

אני רוצה להדגיש קצת יותר רק משפט או שניים שאמר חבר-הכנסת לנגנטל. בהנחה שהחוק הזה יאושר היום לקריאה ראשונה, אני רוצה לבקש מכל המשרדים הרלבנטיים, וכל משרד ומשרד הוא רלבנטי לצורך הענין הזה, להכין צוותים לנושא הזה, כי בסופו של דבר הוא יעלה. שלא יהיה מי ממשרדי הממשלה השונים שלא יתחיל לעשות שיעורי-בית מהיום או ממחר, וכשהחוק הזה יבוא שוב ונצטרך לקדם אותו, שהוא לא יהיה מוכן ולא יוכל לתת תשובות אמיתיות לבעיות שיכולות להתעורר.

אם אני אהיה יושב-ראש הוועדה, וסביר להניח שלא, אני מוכן לשבת עם כל משרד ומשרד באופן אישי, או במסגרת הוועדה הזאת, כדי להתכנס תחת הסכמות רחבות ככל שניתן. אני סבור שלגבי חוקים מהסוג הזה שמונח כרגע על שולחננו צריך שתהיה הסכמה אפילו לאומית רחבה. אין כאן שום כוונה, לא של המציע וודאי לא של היושב-ראש, לנסות לחטוף את החוק הזה בצורה כזו או אחרת. אני אשתדל בכל מאודי, גם אם לא אהיה יושב-ראש הוועדה, לנסות להביא להסכמות רחבות של המשרדים השונים, ככל שניתן. אבל אני מדגיש את הנושא הזה כדי שלא ייווצר מצב, ואני מבין ולא ממעט מהעבודה הרבה שיש למשרדי הממשלה השונים, אבל לדעתי זה חוק שיכול להיות מהפכני במשק הישראלי.

אשר על כן אני חושב שכבר צריך לקבוע בכל משרד מספר אנשים שיטפלו בנושא הזה.

חברת-הכנסת גוז'נסקי רצתה להעיר משהו, ואחר-כך נתחיל בדיון על הצעת החוק. בבקשה.

תודה רבה אדוני.

אני רוצה לומר כמה הערות באוזניו של חבר-הכנסת לנגנטל, יוזם הצעת החוק. הערה אחת, אני וחברי-כנסת נוספים הגשנו הצעת חוק בענין קיצור שבוע העבודה ל-35 שעות. זאת אומרת, הרעיון הכללי של קיצור שבוע העבודה אני חושבת שהוא רעיון נכון ולא אכנס כרגע לנסיבות, בתנאים של אבטלה, בתנאים של - - -

35 שעות? מתי יעבדו?

אוהו, איך שיעבדו. הנסיון הוכיח שקיצור שבוע העבודה לא מוריד את הפריון אלא מעלה את הפריון. אבל זה ויכוח אחר. לכן הכיוון הכללי של הקיצור, אני לא מתווכחת עליו, בעיקר כשאדוני בעצם מצלם מצב כזה.

אני רוצה להעלות בעיה אחרת והיא קשורה בנושא של עבודת נשים. אני חושבת שבענין של עבודת נשים החוק שלך הוא מאד בעייתי. אם אשה תצטרך לעבוד ביום ששי עד השעה שלוש, זה ספור מאד קשה בתנאים שלנו. הייתי מאד רוצה שגברים ונשים כולם נחיה במצב של שוויון.

או יכול להיות שביום ראשון היא תצטרך לעבוד והילדים שלה יילכו לבית-הספר, או לפעילות אחרת, ולא יהיה מי שיטפל בהם.

לא הוצע שמערכת החינוך תפסיק לעבוד ששה ימים. מערכת החינוך ממשיכה לעבוד ששה ימים, ומבחינה זו היא עובדת גם ביום ששי וגם ביום ראשון. אבל ההבדל הוא, למשל, שמעונות יום ביום ראשון נסגרים בשעה חמש, ולעומת זה ביום ששי הם נסגרים מוקדם. אני מביאה את זה רק כדוגמה. אני חושבת שכשמדברים על דבר כזה צריך להביא בחשבון את העובדה שנשים מהוות היום קרוב למחצית מכוח העבודה, וצריך להתחשב באינטרסים שלהן, ואני לא בטוחה שזה משרת את האינטרס של הנשים בהתחשב בנסיבות הקיימות היום.

אני חושבת שצריך להשאיר את האופציה של יום ראשון, אבל יש הבדל בין חוק שמחייב יום ראשון לבין השארת האופציה שמקום העבודה יוכל להחליט אם זה יום ששי או יום ראשון, לפי התנאים שלו. כפי שהציע חבר-הכנסת לנגנטל, יש חברות, מפעלים ועסקים שעיקר העבודה שלהם קשור במדינות אחרות שבהן ביום ראשון לא עובדים, וזה שיקול, אני לא מתעלמת מזה. אבל לא בכל הענפים זה קיים. אני חושבת שיש הרבה מאד ענפים שזה לא המקרה. נשים מועסקות בהרבה מאד ענפים של שירותים ציבוריים, שזאת לא הבעיה של הקשר עם הגלובליזציה, סליחה. שם זה תנאים אחרים, ולכן צריך מאד להתחשב, ואני חושבת שהחוק הזה לא יכול בשום אופן לפגוע בתנאי העבודה, ביכולת העבודה, בסיכויים של נשים להשתלב בשוק העבודה. תודה.

תודה. אין כוונה, כאמור, שהחוק הזה יפגע לא בנשים ולא במגזר כזה או אחר. גברתי העלתה כרגע רק נקודה אחת, ולדעתי יעלו כאן עוד מאה נקודות, אם לא יותר, בבעיות כאלה ואחרות שנצטרך לתת עליהן את הדעת ולתת להן פתרונות.

אנחנו רוצים לקבוע בחוק באלו תחומים יוכלו לעבוד ביום ראשון, בהנחה שהחוק יתקבל, ולהשאיר איזה שהוא פתח לשר העבודה והרווחה להוסיף תחומים שאולי אנחנו נפספס, כדי שלא ייווצר מצב שלא יהיה מספיק גמיש.

הערה קטנה. לגבי תחומי הפעילות בהצעת החוק, שמותרים ביום ראשון, אין אזכור של תחום החינוך. כך שלכאורה יש איסור להעביד גם בתחום החינוך, בנוסח שמונח לפנינו.

אם חברי הכנסת יגידו שצריך לשים את החינוך, אני אשים. מה שיגיד היושב-ראש.

לשנות את מערכת החינוך מששה לחמישה ימים זו מהפכה שמישהו צריך לתת את הדעת עליה.

רבותי, אני רוצה לפתוח את הנושא לדיון. יוסי כהן, משנה לממונה על השכר במשרד האוצר, בבקשה.

בישיבה הקודמת של הוועדה הצגתי את ההשלכות של הצעת החוק הזאת, ואחזור עליהן, ברשותכם.

הממשלה מתנגדת להצעת החוק הזאת, לאחר שהיא דנה בה. העובדה שבאופן אישי פלוני ואלמוני אמרו שהם מצדדים בחוק, מבחינה פורמלית יש עמדת ממשלה, שזו ועדת השרים לחקיקה. המצב הפורמלי הוא שיש התנגדות של הממשלה.

לגבי אובדן תוצר של ההצעה הזו, כפי שהחוק כתוב, הוא מוריד את היקף שעות העבודה בשבוע במשק מ-43 שעות ל-41 שעות. ההצעה שהונחה הבוקר עם הנוסח המתוקן מדברת על תשע שעות בימים א' עד ד' וחמש שעות ביום ו'.

יום ו' נשאר עם שבע שעות.

סך-הכל שעות העבודה נשאר אותו דבר.

אז איפה יש פה אובדן תוצר?

אני אסביר. בעיקרון, החלוקה של השעות על פני ימי השבוע זה מכוח הסכמים קיבוציים. בדרך-כלל גם המחוקק לא יתערב בנושא של שעות העבודה בשבוע, ויש במשק קבוצות שונות מבחינת מספר השעות. אצל הרופאים, לדוגמה, עובדים 45 שעות בשבוע, וזה קשור לסדרי העבודה של מערכת הבריאות ושל הרופאים במערכת הציבורית.

כמה שעות בשבוע עובדים מתמחים?

אני מדבר על הבסיס. הגרעין של שעות העבודה הרגילות הוא 45 שעות. נכון שמתמחים מגיעים להיקפים משמעותית יותר גדולים - - -

בחוק העיקרי מופיע מספר השעות המקסימלי והחלוקה לכל יום.

כן, אבל המחוקק לא התערב בהסכמים קיבוציים. זה חלק מהכלכלה של העסקים וחלק מהכלכלה של המעסיקים, של מספר השעות שקבוצות עובדים יעבדו תמורת ההשתכרות שלהם.

לא שאני מתנגד, אני לא מבין את זה. בחוק היום כתוב: לא יעלה על 45 שעות.

באומדן גס, השפעה של הפחתת שתי שעות בשבוע – ואני אסביר מדוע אני חושב ששבוע העבודה יקטן בשתי שעות, למרות מה שכתוב בהצעת החוק – המשמעות של הדבר הזה תהיה שעתיים אובדן תוצר, זה אומדן מקסימלי של 22.5 מיליארד שקלים, כאשר קרוב לוודאי שקבוצות מסוימות יצליחו להחזיר לעצמן את השעות הללו. בתעשייה קרוב לוודאי שאי-אפשר להחזיר שעות עבודה, בגלל מבנה שבוע, ובמערכת הבריאות, מבחינת ניתוחים ופעילות רפואית גם כן אי-אפשר להחזיר, אם מגדילים את מספר השעות של סוף שבוע.

כששבוע העבודה שונה מ-47 ל-45 שעות, כמה עלה הפריון לשעה?

אין לי נתונים.

אין לך נתונים. תמיד אין לכם נתונים חשובים. ומה קרה לתעשייה הישראלית, היא התמוטטה בעקבות זה שירדנו ל-45 שעות? וה"היי-טק" בכלל על הפנים בגלל זה.

אני אסיים להציג את כל ההשפעות שאנחנו חושבים שיש להצעת החוק הזאת.

לגבי הסקטור הציבורי, ההסכמים קובעים שיעבדו חמישה ימים בשבוע, א' עד ה', ובכל יום שמונה וחצי שעות. אם משנים מכוח החוק את היקף השעות, אני עדיין צריך לנהל משא-ומתן עם הארגון היציג של העובדים לגבי שינוי ההסכם שיש אתם.

בדרך-כלל אם החוק נותן הטבה לקבוצת עובדים, איגוד העובדים לא נותן לי את התמורה של אותה הטבה שהחוק נתן.

מבחינת השלכות ישירות של מה שאנחנו רואים, אם ההערכה שלנו נכונה, שההפחתה מ-43 שעות לעומת ההסכמים שלנו מבחינת שעות העבודה במשך השבוע, הרי שהיום בחמישה ימי עבודה בשבוע עובדים שמונה וחצי שעות. ההשלכה של הגדלה בחצי שעה היא - א. אין ביטחון שאני אקבל את זה במשא-ומתן עם ההסתדרות, להאריך את יום העבודה.

ואם נבטיח לך את זה, אדוני יסכים לחוק?

אני רוצה להשלים את דבריי. ב. ההשלכה של הקטנת מספר שעות העבודה היא העלאת ערך השעה של העובד. מבחינת השלכות יש לזה השלכה של העלאת ערך השעה של העובד וערך השעות הנוספות. יש לזה השלכה שכדי להשלים את אותו מספר שעות שאני עבדתי עד היום, ומספר השעות, אם הן נחוצות, אני צריך לקלוט יותר עובדים כדי שיבצעו את אותו היקף עבודה, ההשלכה התקציבית של הדבר הזה מבחינת חישוב ישיר שביצענו היא סדר-גודל של שירות המדינה כ-380 מיליון שקל בשנה.

אם אני מנפח את זה בכלל אצבע לכלל השירות הציבורי, שהוא בערך פי עשר משירות המדינה, זה מגיע לכ-3.8 מיליארד שקלים.

צריך לזכור שעבודה בימי ראשון, שהוא יום מנוחה, תעלה את העלות של עבודה ביום המנוחה, ויש סקטורים שעובדים בימי מנוחה. מערכת הבריאות, לדוגמה, עובדת שבעה ימים בשבוע.

אבל זה אותו מספר שעות.

לא, זה לא אותו מספר שעות, כי עד היום משעה שתיים ביום ששי עובד היה יוצא לשעות המנוחה שלו עד יום ראשון בשעה שבע או שמונה. המצב החדש הוא שעובד ייצא לשעות המנוחה שלו גם בתיקון של שבע שעות ביום, אז הוא ייצא בשעה שלוש או בשלוש וחצי ליום המנוחה שלו, עד יום שני בשבע או בשמונה בבוקר.

הוא עובד חמישה ימים בשבוע. אם הוא עובד ביום ששי הוא לא עובד ביום ראשון, ואם הוא עובד ביום ראשון הוא לא עובד ביום ששי.

אבל בעד אותן שעות בימי א', שעד היום שילמתי 100%, אני אשלם יותר.

אבל אם זה יהיה יום החופשה, אז יום ששי יהיה לו יום החופשה.

יום חופשי הוא לא יום מנוחה. אני רוצה להבהיר את זה.

הזכרתי וגם אמרתי את זה.

בכל אופן, התשלום גדול יותר לפחות ב-25% מיום עבודה רגיל.

ההשלכות שאנחנו רואים כתהליכים של פעולה כזו. א. עליית מחירי מוצרים, אם אכן עלות שעת העבודה תעלה במשק. בנושא של תעסוקה יש שתי השפעות מנוגדות. השפעה אחת, שכתוצאה מייקור תשומת העבודה יש יותר אבטלה, אבל מצד שני כדי להשלים את אותו מספר שעות שהזכרתי קודם, יהיה ביקוש ליותר עובדים, כך שאי-אפשר להצביע בצורה מובהקת על הכיוון הדומיננטי בהשפעה על אבטלה.

יש פגיעה בתקציב המדינה. הסטה מפעולות של תשתית ייצור לפעולות של שכר.

אדוני יכול לומר לנו בכמה תהיה הפגיעה בתקציב המדינה?

בחישוב ישיר על עובדי המדינה, כ-50,000, ההערכה היא שהעלות תעלה בערך בעוד 380 מיליון שקל.

את ענין עליית המחירים לא הבנתי. מ-1995 יש הסכם לפיו ירדנו מ-45 ל-43 שעות שבועיות. שבוע העבודה קוצר והאינפלציה ירדה. אז איך תהיה עליית מחירים?

אם ההנחה שלנו נכונה, שמספר שעות העבודה בפועל שעובדים יעבדו, יפחת - - -

אני מביאה לך דוגמאות של חמש השנים האחרונות. היה הסכם, קיצרו את שבוע העבודה בשעתיים והאינפלציה ירדה לאפס. אז איך אתה אומר לי שקיצור שבוע העבודה מעלה מחירים? תוכיח.

האינפלציה ירדה לאפס בתהליך על פני מספר שנים.

אבל תוכיח לי שקיצור שבוע העבודה מעלה מחירים.

אני מסביר תהליכים כלכליים ובניתוח כלכלי מקובלים. אם אני מעלה את השכר - - -

אולי המקובלים טועים. תביא לי הוכחה.

תתקפו מקצועית את מה שאני אומר. אני לא צריך פה הוכחות אמפיריות לתהליכים כלכליים.

מכובדי, אני מבקש לשאול אותך שאלה. נתת כאן סדר-גודל של 3.8 מיליארד שקל שיכול להיות פגיעה בתקציב המדינה. זה מחד גיסא. מאידך גיסא אתה יכול לומר לי מה הם הדברים הטובים שייצאו מהדבר הזה – האם פריון העבודה יגדל וכתוצאה מכך המשק ירוויח 10, 20 או 30 מיליארד, או בכלל לא? יש דברים אחרים לעומת הנתונים הללו שאתה יכול לומר לי איפה התועלת של חוק שכזה?

כיושב-ראש ועדה אני מאד-מאד מכבד את אנשי המקצוע בכל המשרדים, מפני שאני סבור שברמה העקרונית הם יודעים טוב מאשר חברי הכנסת. חברי הכנסת מעלים איזה שהוא רעיון, מנסים לגלגל אותו, שומעים את אנשי המקצוע. אבל אני מצפה מאנשי המקצוע, גם אם יש להם דעה מסוימת והם נניח נגד החוק הזה, כשהם באים לכאן הם צריכים, נקרא לזה גילוי נאות של פני הדברים. הם צריכים להגיד: אדוני היושב-ראש, אם אתם מגלגלים חוק שכזה, הנזק לתוצר הלאומי יהיה כזה וכזה, או הפגיעה בתקציב המדינה תהיה כזאת וכזאת. זה מחד גיסא. אבל מאידך גיסא, יהיו פלוס כזה ותועלת כזאת וכזאת, ואז אני כחבר הכנסת אצטרך לשקול זה לעומת זה ואז אחליט מה גובר על מה, איפה העוצמה של איזה פרמטר יותר גדולה, ואז יהיה קל לי. אבל אתה לא עוזר לי בעצם העמדה החד-כיוונית שאתה מציג. אתה ממש לא עוזר לי. אני מבקש שבדיונים הבאים תשתדלו גם לבדוק דברים שחברי הכנסת רוצים לדעת גם את הפן השני.

ולהביא נתונים על העבר שמוכיחים את ההיפותזה לעתיד. אתה לא יכול לתת לי היפותזה בלי נתונים על העבר.

ואז יהיה קל יותר לחברי הכנסת לקבל החלטה. אדוני מבין אותי?

הבנתי.

בישיבה הקודמת שמענו בודדים שדיברו כאן על תועלות, ואני לא פוסל את זה, שבתחום מסחר ושירותים, לדוגמה, יכולות להיות תועלות, שאם יש יותר פנאי ובפנאי נמצאים יותר בבתי קפה או בבתי מלון או בשירותים נלווים - - -

סליחה שאני קוטע אותך, אבל אם אתה טוען שהתועלת שם תהיה עשרה מיליארד שקל בשנה, והנזק הוא רק 3.8 מיליארד, האם זה לעומת זה לא שווה שיהיה נזק בשיעור 3.8 מיליארד ותועלת של עשרה מיליארד שקל?

אמרתי קודם שהאומדן הגס המקסימלי הוא 22.5 מיליארד שקלים. קרוב לוודאי שזה יצטמצם? לאן זה יצטמצם? – זה הנסיבות הללו, שיש תועלות שיצמצמו את זה, ואני לא פוסל אפשרות כזאת. אבל כלכלית, ההשפעה של כל ההתרחשות הזאת, להערכתנו היא שלילית. להערכתנו יש לזה פגיעה במאזן התשלומים. אם מייקרים את עלות שעת העבודה הפגיעה בסקטור העסקי, הן מבחינה היקף שעות העבודה שהוא יכול לייצר והן מבחינת עלות העבודה, וצריך לזכור שכל מה שאתם תחליטו כאן בחוק, צריך עוד לנהל משא-ומתן עם ההסתדרות, וכפי שאמרתי קודם, כשהמחוקק נתן משהו אני לא יכול לקבל את התמורה לזה במשא-ומתן.

אין שום ספק.

דיברו פה על אפשרות לתועלות. ענף המלונאות הוא דוגמה יפה שהתוצר ובוודאי גם ההנאה לציבור יכולים לגדול כתוצאה מגידול שעות הפנאי של הציבור. במידה וימי המנוחה בשבוע יגדלו באופן משמעותי, וזאת כוונת החוק, הרי שתהיה יותר נטייה של הציבור לצאת לנופש בבתי מלון, יאריך את השהות בהם, והדבר הזה ממילא מגדיל את התעסוקה ויוצר את האפקט החיובי לתוצר, בפן הפוך כמובן, בקנה-מידה המתאים.

האם יש לאדוני מספרים כמה אנשים זה יוסיף למערכת?

ענף המלונאות הוא אחד הענפים החלוצים והראשונים שעבר לעבוד חמישה ימים בשבוע לארבעים שעות שבועיות. אמנם הדבר הזה כרוך בצעדים ארגוניים, כי ענף המלונאות, כידוע, עובד שבעה ימים בשבוע, 365 יום בשנה, ואנחנו עובדים בעיקר בסופי שבוע, אבל הדבר הזה גם יצר לנו בעיה, ואני רוצה להמחיש אותה.

כתוצאה מהמעבר לחודש עבודה של 176 שעות, בניגוד ל-186, ענף המלונאות היום משלם שכר מינימום שהוא יותר גבוה מהמקובל בחוק ובכל המשק. אני מניח שבטעות לא נכלל בהצעת החוק שמלונאות והארחה צריכים להיכלל במסגרת הענפים המותרים, וזה דבר חד-משמעי. שנית, גם מציע הצעת החוק אמר את זה, שאין כוונת החוק, בגין השינויים המוצעים, לתת תוספת שכר לעובדים.

לא הייתי בדיון הקודם. כמו תמיד, בדברים האלה אני מסכים עם חברת-הכנסת תמר גוז'נסקי.

מיד מדברים אתנו על מיליארדים. אם היית אומר לנו שיש הפסד של אלף שקל, היינו מתחילים להתווכח. אבל ברגע שאתה מדבר על 22.5 מיליארד שקל, ברור שאתה צודק, מכיוון שזה כבר הופך להיות מקצועי. במיליארדים זה מקצועי, אנחנו בזה לא מבינים. אנחנו מבינים באלף – אלפיים שקל וזהו.

כל פעם אתם טוענים את אותה טענה על כל נושא שעולה, ואחר-כך מתברר שזה היה בסדר. יש דברים שחברי הכנסת עושים שהם דברים רעים, זה פופוליסטי, זה לא לענין. מה רע בענין הזה? למה העובדים לא יעבדו את השעות האלה בשעה שהם מקבלים יום מנוחה נוסף? למה להפוך את הענין הזה לוויכוח שייגרם נזק למשק המדינה? אולי תהיה יעילות בעבודה אם זה מתמשך על פני זמן יותר ארוך ואנשים נלחצים, וביניהם גם עובדים שהם שומרי שבת, אז אין להם יום מנוחה אחר, הם לא יכולים ללכת לקניות ולבילוי כפי שעושים אחרים? אולי המתח הזה יוצר בעיה בתפוקה בפריון העבודה? למה לא להסתכל על זה מזוויות אחרות של הענין?

חוץ מזה, אנחנו מדינה מודרנית, זה מה שקורה בעולם, הכל מתפתח בכיוון הזה, לתת לאנשים יכולת ללמוד יותר ימים, להשכיל. מי שעובד במפעל טכסטיל לא חייב להיות אנאלפאבית כל הזמן, כי כל הזמן אתם מעבידים אותו ואין לו זמן לשום דבר אחר. עכשיו יהיה לו יותר זמן פנוי גם לרכוש השכלה, גם לנוח, גם להיות עם המשפחה. מה רע בחוק הזה? אתם הייתם צריכים לברך על כך, כי זה לטובת העובדים. אתם כל הזמן אומרים שאתם לטובת העובדים, רק כשזה מגיע לחוקים כאלה פתאום אתם נגד.

לכן אני מציע להצביע בעד הצעת החוק.

האם מישהו מאנשי הצבא רוצה לומר משהו? בבקשה.

דעה אישית. יום ששי עד שעה שלוש לפסוק את זה בחוק, לדעתי זה לא יתפוס. כי מה אתה עושה בחורף כשהשבת נכנסת בשעה ארבע? אתה משחרר את האנשים בשעה שלוש, הם לא יגיעו הביתה בשעה סבירה. זה דבר אחד.

דבר שני, וזו שוב דעה אישית שלי, ולא כלובש מדים. זה יפגע ביכולת שלנו לאמן את מערך המילואים, כי אתה מפסיד פה יום עבודה, יום אימון נטו. כי כדי לשחרר את האנשים ביום ששי בבוקר אתה חייב, כדי שיוכלו להגיע הביתה בשעה סבירה, יום השבת הוא יום מנוחה, יום ראשון הוא יום מנוחה, אתה מתחיל ביום שני וכך אתה מפסיד יום עבודה נטו במהלך השבוע.

להיפך. אתה יכול לגייס אותו ביום ראשון.

אלא אם כן זה מותר.

צה"ל לא שייך להסדרי העבודה. כאן זה חסכון גדול מאד מבחינת צה"ל, כי כשתיקח אותו ביום ראשון, בלאו-הכי הוא לא עובד.

קודם-כל רציתי להגיד שאנחנו בנעמ"ת עדיין לא גיבשנו עמדה נחרצת בענין ואנחנו מתכוננים לעשות מחקר שדה מקיף לפני שנגבש עמדה.

אבל רציתי להתייחס לבעייתיות שבהארכת יום העבודה כפי שאנחנו רואים את זה, שכל המערכת התומכת, המעונות, גני הילדים, הצהרונים, המשפחתונים, הכל עובד עד ארבע לכל היותר, והארכת שעות העבודה עד חמש היא מאד בעייתית.

רשמנו זאת לפנינו וניתן את דעתנו על כך. מר גטניו, בבקשה.

אני מודה גם ליושב-ראש הוועדה וגם לחבר-הכנסת לנגנטל. היו לנו שיחות והיתה הידברות, ואני מקווה שההידברות הזאת תימשך, כי זה לא דבר פשוט וקל. מה עוד שהענין מבוסס על משטר של הסכמים קיבוציים, ואני חושב שטוב שכך.

אני גם מציע שאנחנו נבחן את הענין, כמו שעשינו גם במגזר הציבורי בצורה מאד-מאד עמוקה בזמנו, כשעברו למסגרת של חמישה ימי עבודה בשבוע. למשל, מה ההשלכות על צה"ל. דובר על מגויסים, אבל יש גם המגייסים, או המאמנים בימי ראשון. זאת אומרת, יש פה תהליך שלם: תחבורה ציבורית, מעונות יום, שינוי סדרי עבודה וכיוצא באלה.

אני גם מציע להשתמש בניסוחים שההסכמים השתמשו בהם, וההסכמים השתמשו במונחים של יום פנוי, אם אנחנו הולכים בכיוון הזה. יום פנוי, או יום חופשי מעבודה, וכו', ולא במונחים של יום מנוחה, שאחרי-כן משליכים על הסכמים קיבוציים. יכול להיות שחברת-הכנסת גוז'נסקי טועה בזה, שנאמר יום מנוחה א', יום מנוחה ב', אותן עלויות או אותם שיעורי תוספת. אנחנו, כמובן, לא מקבלים את הגישה הזאת ואנחנו לא רוצים שבאמצעות החוק הזה ייווצרו עלויות נוספות. אם יש מקום לעלויות נוספות, זה ייעשה במשא-ומתן ישיר ודרך הסכמים. אנחנו לא חוטפים אחד לשני.

כך שגם לדעתי, הנושא של האיגוד המקצועי במעסיקים יצטרך למצוא פתרון משולב במערכת הזאת. כי אם נעשה את זה אחרי, זה יהיה לא פשוט, כמו שאמר יוסי.

בעיקרון אנחנו שמחים עם כל תיקון חוק פרוגרסיבי, עוזר ותומך במערכת כולה. אבל כמובן שאי-אפשר לעשות תיקון כזה בלי לעשות מערכת של הסכמות והסכמים שימזערו את הנזק. כי אנחנו בעצם באנו הנה קצת מופתעים. אנחנו התכוננו ל-41 שעות שבועיות והנה אתם מציעים, מבחינת מה שמוצע כרגע, עבודה ביום ששי עד שעה שלוש איננה מקובלת, כי היא לא תעשה את השירות הנכון.

ברור לכולנו שבעסקים הקטנים הנזק הוא ממשי. מתח הרווחים היום הוא כל-כך נמוך והתפעול הוא כל-כך יקר, שאם נוסיף לזה עוד שעות נוספות בהווה ואם לא תהיינה הסכמות עם ההסתדרות – דבר שאני לא יודעת אם זה יילך כל-כך פשוט – אבל כמובן - - -

גברתי מציעה להעלות את שכר המינימום לאלף דולר, וזה יהיה יותר קל?

בכל אופן, יום ששי עד שלוש לא נראה לנו אפשרי וסביר. אם כבר אז נדבר על תשע וחצי שעות עבודה ביום, דבר שיוצר בעיה אחרת, וגם זה בלתי-אפשרי.

לכן אין לנו ברירה אלא לבדוק, כמו שאמרו כאן רבים, וגם אתה אמרת, את הדברים האלה לעומקו של ענין, ואנחנו מבקשים מאד להיות שותפים. יושב כאן בעל מפעל. אתה מוזמן לבקר ולראות מה הן המשמעויות, פיסית, בתוך המפעל ובתוך המערכת, להפעיל את יום העבודה, להפעיל את המערכות. אם אין שדרוג של מערכות, אם אין הפעלה של מערכות מתוחכמות יותר העסק הזה מפסיד ונופל. אולי בצד אחד מרוויחים אבל בצד שני מפסידים הרבה מאד.

אני מאד מכבד נציג של מפעל קטן כזה או אחר שנמצא פה. הכנסת לא מחוקקת לעולם חוק שנועד לאדם פרטי אחד.

הוא מייצג 40,000 איש, הוא לא אדם פרטי.

בסדר. אני חושב שהעסק שלי נמצא במסגרת שלו. ויש לי גם דעה אחרת.

ההערות שנאמרו כאן הן נכונות. אני רק מבקש שהמשך החקיקה ייעשה בהסכמה.

אמנם דיברתי בפעם הקודמת ועמיתיי מ"ארקיע" אינם פה היום ובקטע הזה אני אייצג גם אותם. בחוק מוזכר תחבורה באופן כללי ואין התייחסות לתעופה. כידוע לכם, חברת אל-על מנועה לטוס בשבת, בעקבות החלטה ממשלה. כתוצאה מכך נפח הפעילות שלה ביום ראשון גדל ל-24% - 25%. לכן חשוב מאד שלא יהיה כתוב תחבורה באופן ערטילאי אלא תעופה, וכמובן ארקיע וגורמי התיירות.

כלומר, אם הייתם טסים בשבת, נפח הפעילות ביום ראשון היה קטן ב-25%?

לפחות.

ברור.

כמו שאמרנו בדיון הקודם, עצם השאלה אם תהיה עבודה ביום ראשון או לא תהיה עבודה ביום ראשון היא שאלה כלכלית וחברתית כבדת משקל ולא שאלה משפטית, ולכן למשרד המשפטים אין עמדה משפטית לגבי הנושא הזה.

עם זאת, יש היבטים משפטיים להצעת החוק. חלק מההיבטים האלה אנחנו עדיין לא סגורים לחלוטין אתם. שוחחתי עם עו"ד ג'ודי וסרמן בענין הזה, וככל שיתקדמו הליכי החקיקה כמובן שנבוא עם עמדה יותר מגובשת.

הייתי רוצה לדבר על היבט משפטי שהוא לא רק משפטי, שאני חושב שהוא חשוב וכדאי שכבר עכשיו הוא יועלה, והוא הנושא של עבירה פלילית. לפי הנוסח הקיים אני לא יודע אם היתה כאן כוונה מאחורי זה, אבל לפי הנוסח הקיים עבודה ביום ראשון היא עבירה פלילית.

זאת לא כוונת המחוקק. אז נתקן את זה.

זאת לא כוונה של אף אחד מאתנו.

דבר שני. ראיתי בבוקר את ההצעה לגבי מגזר התעשייה. כאן צריך להיזהר מדבר מסוים. אם הכוונה כאן שבמגזר התעשייה יהיו יומיים חופשה כאשר יום אחד הוא חופשי שלא מקבלים 150% וביום השני מקבלים 150%, ולגבי מגזרים אחרים בשני הימים מקבלים 150%, יש כאן בעיה של הפליה שאני לא יודע איך אפשר לפתור אותה.

גם זה אין. אני אדבר אתך על זה.

קודם-כל אני מסכים שתמיד הלכנו אחרי ההסכמים הקיבוציים בצד ההרחבה. בדרך-כלל הנורמות באו מלמעלה, וזה מה שחשוב.

אני רק רוצה לומר שיש פה איזו שהיא בעיה ואני חושב שאנחנו הולכים אפילו להזיק לעובד. בעצם אנחנו הולכים להחליף את יום ששי ביום ראשון. ביום ראשון העובד יכול היה לעשות שעות נוספות ואולי להרוויח יותר כסף. פה מצטמצמת האפשרות הזאת כי ביום ששי הוא לא יכול לעשות שעות נוספות, ואם הוא יעשה שעות נוספות, אנחנו מגדילים את המכסה ויום העבודה שלו יגדל מאד והוא יכול להגיע אפילו ל-15 שעות. יש פה בעיה.

נקודה למחשבה. תודה רבה.

אני שמח על שינוי קל, במוסיקה לפחות, כי בדיון הקודם היתה גישה יותר דורסנית, אם יורשה לי לומר, והפעם אני מבין שהכוונה היא באמת להידברות אמיתית.

אני חייב להביע חשש מפני התקדמות מהירה. יש בכל-זאת גם הצעות חוק אחרות שבהן אומרים: תעבירו את זה בקריאה ראשונה, ממילא הדיון יהיה בין הקריאה הראשונה לשנייה, ולא מתקיים דיון בין הקריאה הראשונה לשנייה והדורסנות ממשיכה גם אחר-כך.

לא בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות כשאני עומד בראשה.

אנחנו ניגשים להצבעה. מי בעד? מי נגד?

ה צ ב ע ה

בעד הצעת החוק - 4
נגד - אין
נמנעים - 1
הצעת חוק שעות עבודה ומנוחה (תיקון – קיצור שבוע העבודה), התשס"א-2001
נתקבלה.

הצעת החוק נתקבלה ואושרה להעברה למליאה.

תודה רבה. הישיבה נעולה.


הישיבה הסתיימה בשעה 10:45