פרוטוקולים/עבודה/2738



15
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
19.2.2001


פרוטוקולים/עבודה/2738
ירושלים, כ"ז בשבט, תשס"א
20 בפברואר, 2001

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי




פרוטוקול מס' 266
מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
יום שני, כ"ו בשבט התשס"א (19 בפברואר 2001) שעה 9:30

חברי הוועדה: יאיר פרץ – מ"מ היו"ר
נסים זאב

עו"ד איילת זלדין - משרד העבודה והרווחה
ד"ר קורט למש - משרד העבודה והרווחה
עו"ד שושנה שטראוס - משרד העבודה והרווחה
עו"ד ליאורה עופרי - משרד העבודה והרווחה
עו"ד לאה רוזנברג - המוסד לביטוח לאומי
שולה זלצר - המוסד לביטוח לאומי
אילנה דינור - משרד החינוך
עו"ד מרים גרזי - משרד החינוך
פרופ' אשר אור-נוי - משרד הבריאות
ד"ר עלמא אבני - משרד הבריאות
ראובן שובל - קופת חולים לאומית
פרופ' יהודה לרמן - שירותי בריאות כללית
אורית יעקובסון - שירותי בריאות כללית
דורון לוי - קופת חולים מכב"י
ברכה זיגלמן - ההסתדרות הכללית החדשה
עו"ד חלי ניסנהולץ-גנות - ההסתדרות הרפואית
עו"ד ציונה קניג-יאיר - שדולת הנשים
חזקיה ישראל - התאחדות התעשיינים

ג'ודי וסרמן

שירלי אברמי

אסתר אלפיה

1. תקנות עבודת נשים (עבודות אסורות, עבודות מוגבלות ועבודות
מסוכנות), התשס"א-2001.
2. תקנות עבודת הנוער (עבודות אסורות ועבודות מוגבלות)(תיקון), התשס"א-2001.

תקנות עבודת נשים (עבודות אסורות, עבודות מוגבלות ועבודות מסוכנות), התשס"א-2001

בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הוועדה. על סדר היום: תקנות עבודת נשים (עבודות אסורות, עבודות מוגבלות ועבודות מסוכנות), התשס"א-2001. אני מבין שיש הסכמות על רוב הסעיפים, להוציא סעיף אחד שיש עליו חילוקי דעות, לכן, נשאיר אותו לסוף על מנת שנוכל להתקדם.

פרופ' אשר אור-נוי עמד בראש הוועדה המקצועית שהכינה את הבסיס הרפואי לתקנות, ואני מבקשת שהוא יסביר את הרקע. אחר כך אקרא את התקנות.

אציג את עצמי. כעובד משרד הבריאות, וכמנהל המרכז הארצי לייעוץ לנשים בהריון שמצפות לגורמים סביבתיים שונים במהלך ההריון, ומאחר ואני עוסק בנושא של השפעות סביבה על התפתחות העובר, עמדתי בראש הוועדה הזאת. הוועדה ישבה לפני כארבע שנים ואני מוכרח להודות שאני לא זוכר את שמות כל חברי הוועדה, אבל אני יכול לומר שבוועדה ישבו נציגים של משרד הבריאות, משרד העבודה והרווחה, ההסתדרות, נציגי מעסיקים, נציגי קופות החולים, זאת באמת היתה ועדה מקצועית אשר ניסתה להקיף את כל הנושא המגוון הזה.

אני מציע לחלק באופן כללי את הנושאים שדנו עליהם לשלושה תחומים. תחום אחד עוסק בחשיפה במהלך תקופת הפריון. כלומר, חשיפה של נשים בגיל הפוריות, מגיל 18 עד גיל 45. פה יש קבוצה מאוד קטנה של תכשירים שמסומנים בתוספת הראשונה, ומאוד רצוי שאשה בגיל הפוריות תיחשף לריכוזים מינימליים של אותם חומרים. מאחר ואחת הבעיות שהם נשארים הרבה זמן בגוף, לכן גם כאשר היא לא בהריון, אם היא נחשפת לריכוזים מעל המותר, זה עלול לגרום נזק לעובר מאוחר יותר. זאת הקבוצה הראשונה, ולא אפרט את הקבוצות, כי הכל כתוב.

הקבוצה השניה גדולה יותר, וגם כאן יש נסיון למנוע חשיפה של נשים, במהלך ההריון, לגורמים שונים אשר עלולים להזיק לעובר במהלך התפתחותו. גם כאן אנחנו מדברים על קטגוריה מאוד ברורה. אשה שיודעת שהיא בהריון, ורצוי ככל האפשר מוקדם יותר, במידה והיא עובדת עם חומרים שמנויים פה בתוספות, היא צריכה להודיע למעסיק, והמעסיק צריך לאפשר לה להימנע מחשיפה לאותם חומרים בריכוזים מעל המותר או בכלל להימנע מחשיפה להם. אני חוזר ומדגיש, הרשימה קיימת כבר. בקטגוריה הזאת הייתי מוסיף עוד פרט שהוא די שולי, וזה הנושא של אדמת במהלך ההריון.

במדינת ישראל, כמו בהרבה מדינות מפותחות, כמעט ולא רואים - גם בין ילדים - מחלת אדמת. מצד שני, מחלת אדמת, בהריון, מסוכנת מאוד לעובר. אבל, כתוצאה מהליכי חיסון משופרים יותר בשנים האחרונות, מספר חולי האדמת קטן. אבל, במידה ואשה, בגיל הפוריות, שאין עדות שקיבלה חיסון כנגד אדמת - ומדובר בשני חיסונים - אנחנו ממליצים, במיוחד לגבי נשים שעובדות עם ילדים, בבתי חולים, מרפאות וכך הלאה, שהיא תקבל את החיסון על חשבון המדינה. וזה בעצם הסעיף הראשון שמופיע על סדר היום.

הקבוצה השלישית שזו קבוצה שבמחלוקת, אלה נשים מניקות. אנחנו יודעים שחלק מהחומרים להם האשה עלולה להיחשף, והם מופיעים בתוספות השונות, עוברים דרך החלב ועלולים להגיע לתינוק היונק. אנחנו מנסים, ככל האפשר למנוע את העברת אותם חומרים לתינוק.

נעשתה איזה שהיא בדיקה בתחום הזה והוכח שכתוצאה מחשיפה של האם לחומרים שכאלה, התינוק לקה במחלה מסויימת?

ידוע שעופרת יכולה לעבור דרך החלב ותינוקות שנחשפים לעופרת, גם ילדים צעירים שנחשפים לריכוזים גבוהים של עופרת, יכולה להיות אצלם פגיעה התפתחותית מוחית.

פה אנחנו מדברים, ככל האפשר, על הגנה לתינוק ולאם, מחשיפת האם לריכוזים שמופיעים בתוספות השונות. מאחר וזה סעיף ששנוי במחלוקת, אני מבקש שנשים את הסעיף הזה בצד, וקודם כל לאשר את יתר הסעיפים. באשר להנקה, עד כמה שאני מבין, הוויכוח הוא לא מהותי אלא כספי כלכלי, ולכן נשאיר את זה לסוף.

אני חוזר על שאלתי. אם זה נתון מספרי גדול, אז המצב הכלכלי-כספי לא צריך להיות פה פונקציה. אבל אם זה שולי שבשולי?

להערכתי, מספר הנשים המניקות אשר עלולות להיחשף לאותם גורמים שאנחנו רוצים למנוע את העברתם בחלב הוא קטן מאוד.

תודה.

עורכת הדין איילת זלדין ממשרד העבודה, בבקשה.

אקרא את התקנות. "תקנות עבודת נשים (עבודות אסורות, עבודות מוגבלות ועבודות מסוכנות) התשס"א-2001. בתוקף סמכותי לפי סעיפים 1 ו-20 לחוק עבודת נשים, התשי"ד-1954, לאחר התייעצות עם ארגון העובדים המייצג את המספר הגדול ביותר של עובדים במדינה ועם ארגון המעבידים שלדעתי הוא ארגון יציג ונוגע בדבר, באישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, לפי סעיף 48(א) לחוק יסוד: הממשלה, וסעיף, 2(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, אני מתקין תקנות אלה:

1 – הגדרות – בתקנות אלה: "אשה בגיל הפוריות" – אשה שטרם מלאו לה 45 שנים; "מוסד חינוכי" – בית ספר, גן ילדים, מעון יום לילדים בגיל הרך; "מוסד רפואי" – בית חולים, מרפאה, מעבדה מיקרוביולוגית ותחנה לבריאות המשפחה (טיפת חלב).

2 – עבודות מסוכנות בגיל הפוריות - אשה בגיל הפוריות העובדת או המועמדת לעבוד במוסד חינוכי או רפואי – (1) יידע אותה המעביד כי לאור אופי מקום עבודתה קיים סיכון מוגבר שתדבק באדמת (RUBELLA), וכי אם תחלה באדמת בזמן הריון הדבר עלול לסכן את התפתחות העובר, ויפנה אותה לתחנה לבריאות המשפחה (טיפת חלב) המופעלת על ידי משרד הבריאות (להלן – טיפת חלב) כדי שתמציא אישור רפואי על קבלת חיסון נגד אדמת (להלן – החיסון);

(2) מצאה טיפת חלב כי אין בידי האשה תיעוד על קבלת החיסון תמליץ לה על קבלת החיסון. החיסון יינתן בתחנות טיפת חלב שמפעיל משרד הבריאות;

(3) אשה אשר חוסנה, כאמור בפסקה (2), תקבל מטיפת חלב אישור רפואי על קבלת החיסון; טיפת חלב תתעד מתן החיסון ומתן האישור הרפואי.

(4) סירבה האשה לקבל את החיסון תחתום על טופס סירוב לקבלת חיסון לפי התוספת הראשונה, אשר יישמר בכרטיס הרפואי שלה בטיפת חלב למשך 26 שנים או עד הגיע האשה לגיל 53 שנים, לפי המאוחר";

התוספת הראשונה שמצורפת לתקנות אלה, זה טופס סירוב לקבלת חיסון נגד אדמת.

בתקנה 2, אני מבינה שיש תיקון לעומת הנוסח הקודם. האחד, שבתקנות נכללות עכשיו לא רק נשים בגיל הפוריות המועמדות לעבודה, אלא גם אלה העובדות, כלומר, יש הרחבה.

נכון.

ודבר שני, שהחיסון ניתן ללא תשלום בכלל.

זה היה גם קודם. טיפת חלב נותנת את החיסון הזה ללא תשלום כלשהו.

באותו ענין, אני רוצה להוסיף עוד אוכלוסיה. אשה בגיל הפוריות העובדת או המועמדת לעבוד או ללמוד. יש לנו את הסטודנטים לרפואה, את הסטודנטים לסיעוד שלמעשה מתנסים ועובדים במסגרת בתי החולים.

אני מבקש להוסיף גם אותן.

"המועמדת לעבוד או ללמוד". גם במוסד חינוכי?

בהחלט, גם במוסד חינוכי. יש להם עבודה מעשית בגנים, בבתי ספר.

אני רוצה להבהיר שחובת המעביד היא חובת יידוע בלבד. הוא חייב ליידע. העובדת לא חייבת להביא טפסים, ברגע שהוא מיידע, המעביד מילא את חובתו. לפי הסיפא של סעיף (1) זה לא כל כך ברור. הוא יידע אותה, ובזה מסתכמת החובה שלו.

סעיף 1 שמשליך גם על הנושא הזה, אין הגדרה של מוסד חינוכי. כשאומרים בית ספר, השאלה, איזה בית ספר? יש בתי הספר הרשמיים של משרד החינוך שהוא מפקח עליהם, אבל יש גם כל מיני מוסדות פרטיים, גם ברליץ זה בית ספר. אני חושבת שאתם צריכים לדעת לאיזה מוסדות בדיוק אתם מתכוונים כאשר אתם אומרים "בית ספר", בלי להשתמש בהגדרה חוקית אחרת, שזה מוסד שיטתי שלומדים בו 10 תלמידים או יותר, לפי חוקי החינוך. ברגע שאתם אומרים "בית ספר" כהגדרה כללית - - -

תני לנו הגדרה ל"בית ספר" יסודי ותיכון. אנחנו לא מחלקים את זה להתמחות או להתנסות, אנחנו מדברים על תקופת לימודים.

יסודי מספיק.

בעובדי הוראה זה משהו אחר.

ואולי הגדרת עובד שזה יכלול גם את אלה שבאים, לרבות, וגם את המעביד, כי הוא לא המעביד של הסמינריסטיות, הן באות בסך הכל להעביר שיעור.

אני מציע שאחרי הישיבה תשבו ותמצאו את הנוסח המתאים שיכלול ויכסה את כל מיגוון הנשים שעוסקות בעבודה, התמחות או כל דבר אחר.

אז נכתוב: לעבוד או ללמוד.

הדגש צריך להיות: שעלולים להיחשף לאדמת או לכל דבר אחר.

זה צריך לכלול גם עובדים בבתי ספר, מורים וכו', וזה צריך לכלול גם את הסטודנטים והסמינריסטים העובדים באותו מקום. לא עובדים במושג המקובל של המלה כי הם לא עובדי בית הספר, אלא מתמחים, ובהתאמה, אם צריך לשנות את המעביד במלה אחרת, אולי, מי שמפעיל את בית הספר או משהו דומה.

סעיפים 1 ו-2 אושרו.

"3 – עבודות אסורות לאשה בגיל הפוריות – לא תועבד אשה בגיל פוריות במקום עבודה בו מייצרים אטרטינט (ETRETINATE), ובמקום עבודה בו האוויר הסמוך לאזור נשימתה מכיל חומר המפורט בתוספת השניה בריכוזים העולים על אלו הנקובים בה.

עופרת ונגזרותיה, קדמיום ונגזרותיו, כספית אורגנית ונגזרותיה."

מה זה אטרטינט?

זו תרופה לטיפול בפסוריאזיס שלמזלנו, במדינת ישראל לא משתמשים בה, ואנחנו גם לא רוצים שהיא תיכנס לייצור. הבעיה עם החומר הזה שהוא מצטבר בגוף ולא מופרש, והוא עושה נזק מאוד רציני לעובר.

יש הערות לסעיף 3? אין הערות. הסעיף אושר.

"סעיף 4 – חובת יידוע בדבר הריון – עובדת החשופה בעבודתה לחומרים המפורטים בתוספת השלישית עד החמישית או העובדת הקרבה למקור חום העשוי להעלות את חום גופה מעל ל-38.5 מעלות צלזיוס למשך 4 שנות רצופות, תודיע למעבידה על היותה בהריון, בתוך 10 ימים מהיום שבו נודע לה על הריונה. העובדת תצרף להודעתה אישור רפואי בדבר הריונה".

ראו בבקשה התוספת השלישית והחמישית.

יש הערות לסעיף 4? אין הערות. סעיף 4 מאושר.

"סעיף 5 – הגבלות העבדה בתקופת הריון – נודע למעביד על הריונה של עובדת, לא יעבידה – (1) בהליך ייצור של חומרים המפורטים בתוספת השלישית; (2) בחשיפה לחומרים המפורטים בתוספת הרביעית או לחומרים המפורטים בתוספת החמישית בריכוזים העולים על אלו הנקובים בה; (3) בקרבה למקור חום העשוי להעלות את חום גופה מעל ל-38.5 מעלות צלזיוס למשך 4 שעות רצופות".

יש לי שאלה. אם אני מסתכלת על הצוות שעובד במחלקות אונקולוגיות, אם אנחנו מכלילים את כל החומרים האלה, למעשה אנחנו יכולים לסגור את המחלקות האונקולוגיות. כי אחיות לא יכולות להזריק. לא מדובר כאן על ריכוזים, לא מדובר כאן על איזה שהן רמות. רופאות שנמצאות בתקופת הפוריות.

מדובר על זמן ההריון לא על תקופת הפוריות.

חלק גדול מהצוות שעובד במחלקות האונקלוגיות, במיוחד בבתי החולים, הוא צוות צעיר. השאלה, איזה אלטרנטיבה אתם נותנים? אני מדברת על ציטוטוקסיקה, אני לא מדברת על ייצור ששם באמת אתה חשוף לכמויות גדולות\ אני מדברת על ההזרקה והטיפול בחולים.

אנחנו מדברים רק על מהילה מפני שהזרקה נעשית באמצעי זהירות מלאים.

לכן אני מבקש שתסייגו את זה, כי כפי שזה כתוב זה לא רק מהילה, זה בכלל עיסוק בציטוטוקסיקה . אנחנו נשבית את המכונים האונקולוגיים, חבל, אנחנו נפגע בחולים. כמו שזה מנוסח היום, זה חשיפה לחומרים. אם אני אחות או רופאה ואני עובדת במחלקה אונקולוגית, אני חשופה בדרך זו או אחרת, אבל אני חשופה במינימום. אז תכתבו על מיהול של חומרים. תסייגו את זה.

הכוונה שלנו היתה למהילת החומרים. הזרקה של החומר נעשית בכפפות, ובתנאי שמירה טובים, לדעתי, אין עם זה בעיה. אבל צריך למצוא את הניסוח שיגדיר את זה נכון. אני חושב שכדאי לשבת על הניסוח לאחר מכן. מדובר במיהול, בהכנה ובמיהול החומרים הללו.

נכתוב כך: האמור לעיל לא יחול על – ותגידו לי על מה?

על הזרקת חומרים מוכנים.

אז בסעיף 5 (2) בסופו יבוא: "לא יחול על הזרקת תכשירים ציטוטוקסיים מוכנים, אנטי סרטניים, המפורטים בתוספת השלישית והרביעית, שהינם מוכנים להזרקה.

יש הערות לסעיף 5? אין. סעיף 5 אושר.

"סעיף 6 – היעדרות מעבודה בתקופת הריון – נאסרה עבודת אשה בהתאם להוראות תקנה 5, ולא נמצאה עבורה עבודה חלופית מתאימה אצל מעבידה, יינתן בידה אישור רפואי כאמור בתקנות הביטוח הלאומי (גמלה לשמירת הריון), התשנ"א-1991". אני רוצה להדגיש זה עיגון של מצב קיים כבר היום.

גם סעיף 6 מאושר.

אני מבקש לדלג על סעיפים 7 ו-8, אנחנו נחזור אליהם. תעברי לסעיף 9.

"סעיף 9 – הצגת התקנות וחובת יידוע – מעביד המעסיק נשים בגיל הפוריות באחד ממקומות העבודה המפורטים להלן, חייב להציג תקנות אלה במקום בולט לעין אשר לעובדות יש גישה חופשית אליו ולציין את גורמי הסיכון הקיימים באותו מקום עבודה. (1) מוסד חינוכי או רפואי; (2) מקום עבודה בו מייצרים אטרטינט; (3) מקום עבודה בו מייצרים או מכינים את אחד החומרים המפורטים בתוספת השניה עד החמישית; (4) מקום עבודה בו קיים מקור חום העשוי להעלות חום גוף מעל 38.5 מעלות צלזיוס במשך ארבע שעות ברציפות.

לסעיף 9, "חייב להציג תקנות אלה במקום בולט לעין..." וכו'. יש לנו בעיה, עוד מעט נצטרך עוד קירות רק לצורך תליית חוקים ותקנות שאנחנו נדרשים לתלות על קירות. אני מבקשת שתחייבו את המעסיק ליידע את העובדים, אל תחייבו אותו לתלות את הדברים כי מרוב דברים שדורשים מאיתנו לתלות, כבר לא רואים כלום. אני חושבת שחובת היידוע צריכה להיות על המעסיק, ולא איך ליידע. אולי אני רוצה לעשות כנס וליידע את העובדים? אולי אני רוצה להעביר את המידע במחשב? הדרך של תליית האינפורמציה כבר לא מתאימה לתקופה שלנו.

קיימת סכנה שאם המעביד, באופן חד-פעמי או פעם בשנה או פעם בתקופה העביר איזה הודעה - - -

אז הוא יעדכן את היידוע אחת לשנה, לא איכפת לי, אבל זה שאתם אומרים לתלות, או להציג את התקנות.

הרבה פעמים עובדים מקבלים חומרים, לא קוראים אותם, משליכים לפח וכו'. יש חשש שהמעביד יעביר את זה בדרך אחרת וזה לא יגיע למודעות העובד.

תאמיני לי, גם כשהוא תולה את זה, זה לא תמיד מגיע לידיעת כל העובדים. יציג תקנות אלה במקום בולט לעין, ואחר כך עוברים הנציגים של עבודה ורווחה, ואם זה לא תלוי, אז גם נותנים את הקנסות. שוב, יש קבצים שלמים שתלויים, ומרוב עצים לא רואים את היער. אנחנו נמצאים היום בדור של מיחשוב, ויש דרכים אחרות ליידוע.

זה תקדים ואני לא רוצה ליצור תקדים. מחר יבואו עוד תקנות. נשאיר את זה כך.

סעיף 9 מאושר.

"סעיף 10 – ביטול – תקנות עבודת נשים (עבודות אסורות ועבודות מוגבלות), התש"ם-1979 בטלות.

11 – תחילה – תחילתן של תקנות אלה 3 חודשים מיום פרסומן.

גם סעיפים 10 ו-11 מאושרים.

חוזרים לסעיפים 7 ו-8.

כאן אנחנו מדברים רק על מעסיק. אבל אם אנחנו מדברים על מכללות ובתי ספר, אז צריך ליידע את התלמידים לפני שהם מגיעים להתנסויות.

נכתוב: מעביד, לרבות מכללות ובתי ספר.

לפני שאקרא את סעיפים 7 ו-8, אני רוצה להקדים ולומר שהסעיפים האלה הפכו להיות העיקר של התקנה, מה שהן לא. בהתחשב בכך שהאוכלוסיה שאנחנו מדברים עליה מוערכת במספר זעום מאוד של נשים. אבל, לאור הערה שהיתה פה בוועדה, יזמנו תיקון לחוק עבודת נשים שהופץ בתזכיר חוק לכל הגופים הנוגעים בדבר,כמו: נעמ"ת, ההסתדרות, התעשיינים, ועל הסעיף הספציפי הזה - שתיכף אסביר מה הוא - לא התקבלה שום הערה.

בתיקון לחוק עבודת נשים, קיבלנו את העמדה שאשה שמניקה, בגלל החשיפה, אנחנו אומרים לה או שתניקי או שלא תעבדי, צריך להגן עליה מבחינה זאת שהיא תוכל לקחת חופשה, ושתהיה מוגנת מפני פיטורין.

היום, חוק עבודת נשים נותן לה זכות לקחת חופשה ללא תשלום בהתחשב בוותק בעבודה. אמרנו, פה, אנחנו, כמדינה אומרים לך, אל תעבדי ותניקי. ואם היא בחרה להניק, אז בואו ניתן לה את ההגנה המכסימלית מפני פיטורין. לכן, תזכיר חוק עבודת נשים קובע עכשיו שאשה שנאסרה עבודתה בזמן הנקה, לפי התקנות האלה, תוכל לקחת חופשה ללא תשלום, חצי שנה מיום הלידה, ללא קשר לוותק שלה. בשביל זה הלכנו מה שמשרד הבריאות המציא לוועדה שחצי שנה זו תקופה אופטימלית להנקה ללא תוספות.

במקביל, אם למעביד יש עבודה חלופית, תינתן לה.

עבודה חלופית הוא חייב לתת, אבל אם אין עבודה חלופית ואם היא תחליט שהיא רוצה להניק, היא תוכל לקחת חופשה ללא תשלום. בתקופה הזאת אסור כמובן לפטר אותה, ואנחנו מכינים את ההוראות שאסור לפטר 45 יום מיום החזרה על אשה כזאת. מבחינה זאת אני חושבת שאנחנו נותנים לה הגנה מכסימלית.

לאחר ששמעתי את פרופ' אור-נוי, באמת, האחוזים היא מעטים מאוד, וזה נדיר מאוד, לכן אני חושב שכדאי לקבל את התיקון הזה, ולאשר את הסעיף הזה ככתבו וכלשונו.

אנחנו מדברים בתזכיר חוק, לא בחוק. זאת אומרת, יקח עוד איזה שהוא פרק זמן עד שהחוק הזה ייכנס לתוקף, וכרגע אנחנו נמצאים במצב שהמעביד לא יוכל להעביר אותה אם אין לו עבודה חלופית, ועדיין אין לה את ההגנות האלה.

אני רוצה להדגיש, כבר היום, לפי חוק עבודת נשים, אם יש לה ותק, ויש להניח שלא כל עשר הנשים שאנחנו חושבים שמדברים עליהם, כולן חדשות, זאת ההערכה שלנו.

עוד נקודה, נשים שהן עובדות מדינה, לפי התקשי"ר הן לא צריכות להיות עובדות בוותק של 24 חודשים, מספיק 10 חודשים, ועדיין הבחירה היא של האשה.

השאלה איפה זה יעוגן, בתקנות האלה אני לא רואה שזה מעוגן. זאת אומרת שקישרתם את נושא ההנקה בכל נושא עבודת נשים, לדעתי, זה צריך להיות מוזכר בחוק?

לא, בתקנות.

צריך לעגן את זה. עד 6 חודשים באמת, הלוואי ונגיע ל-70% או 80% מהנשים שתנקנה עד גיל 6 חודשים, אבל מה אם אשה, אנחנו מכירים היום שנשים מניקות גם מעבר ל-6 חודשים, אז מה קורה עם הנשים האלה? מבחינה מעשית, לא מבחינת האשה?

התקנות האלה מדברות על הסיכון שיש לתינוק מההנקה. הזכויות של האשה מוגנות בחוק עבודת נשים, ושם יש את המיגבלה של ה-6 חודשים. כל הנושא הזה מופיע שם.

שמי ברכה זיגלמן ואני מנהלת המחלקה לאשה העובדת בהסתדרות. רציתי רק להבהיר, האם ההבנות לגבי מעביד, חלות גם על חברות כוח אדם? האם יש התאמות בענין הזה? אני הייתי מוסיפה גם "משתמש", לא רק מעביד, יש לנו גם משתמש, יש לנו גם מתווך, ולכן חשוב שההגדרה של מעביד תותאם גם לאלה.

נוסיף הגדרה של "מעביד" - - - מעסיק בפועל, לפי חוק - - -

קבלני כוח אדם.

ולמעסיק בפועל.

אז להוסיף "למעסיק בפועל".

רציתי רק להוסיף לגבי ה-6 חודשים, מה קורה כאשר האשה תהיה מחוייבת על פי צו רפואי כן להניק בתקופה הזו. נניח שתהיה איזה שהיא סיבה שהיא תהיה חייבת להניק את התינוק בתקופה של 6 חודשים, וזאת לא בחירה שלה.

קודם כל, אני באמת לא חושב שיש מצב כזה, אבל ישנו הרופא הראשי של הביטוח הלאומי שזכאי להורות על מתן גמלה או מה שלא יהיה, בכל מיני מקרים חריגים. מצב כזה יגיע לרופא הראשי של הביטוח הלאומי, ואני בטוח שהוא יפתור את הבעיה.

אין דבר כזה. אין שום סמכות לרופא שלא כתובה בחוק הביטוח הלאומי.

שמי ציונה קניג-יאיר, ואני עורכת דין בשדולת הנשים. יש כאן שני עניינים. הענין הראשון הוא שבסעיף הזה אין שום חובה על המעביד למצוא עבודה חלופית, הסעיף הוא בגדר המלצה. על מעביד לנסות למצוא עבורה. הנוסח הזה לא מחייב בכלל. כל מעביד יכול להגיד, גברת, אין לי עבודה בשבילך, תצאי לחופשה ללא תשלום, ולכפות על עובדת חופשה ללא תשלום, זה לא דבר רצוי.

אז אולי נכתוב: למצוא עבודה במידת האפשר.

זה אותו דבר, אם יש לי מקום עבודה, ואני עוסק רק בחומרים האלה, אז מה אני אעשה? משרד העבודה מצא איזה נוסח, המעבידים צריכים לעשות את כל המוטל עליהם, בסך הכל היא גם עובדת שלהם וגם הם צריכים לדאוג לבריאותה.

אבל אני שומעת מכל מיני מעבידים - - -

נכון, אז בשביל כל המעסיקים האלה צריך להתייחס גם בחוק.

אני חושבת ש"לנסות" זה בגדר המלצה, וכשכותבים חוק לא משאירים סימני שאלה. הרבה יותר קל למעביד להוציא אשה לחופשה ללא תשלום מאשר להתאמץ למצוא לה עבודה אחרת.

הענין של 6 חודשים. מדובר על 6 חודשים מתום הלידה, זה לא 6 חודשים הנקה. השלושה חודשים ראשונים, בין כה משולמים על ידי הביטוח הלאומי. מדובר ב-3 חודשים שנותנים פה. זה צריך להיות 6 חודשים מתום 3 החודשים - - -

זה לדיון בחוק עבודת נשים, לא לתקנות האלה.

אני מבקשת ללחוץ על הנקודה הזאת, כי נאמר פה דבר מאוד רציני. אנחנו כן יודעים שבמצבים האלה יש רצון עז של המעסיק להיפטר מנשים, גם כשהן יולדות. אני נמצאת במערכות האלה, לצערי אנחנו חווים את זה יום יום. והיה והוא לא מוצא? הרי יש התקנות של פיטורי נשים במצב הזה, והוא יכול להיעזר בהם. אבל עצם הדבר שכתוב "לנסות" זה בהחלט לא - - -

לעשות כמיטב יכלתו למצוא.

ואם הוא לא מוצא?

לא לנסות, למצוא במידת האפשר.

סביר להניח שאותה עובדת מכירה את מקום עבודתה ויודעת אם יש עבודה חלופית, היא תוכל להצביע על מקום עבודה, והמעביד לא יוכל להתחמק ולהגיד אין עבודה חלופית.

ענין אחרון, הלאקונה האומרת: עד לחקיקת החוק, או עד לתחילתן של תקנות, היא בעייתית ביותר. צריך להכניס כאן הוראת מעבר כלשהי.

הוראת מעבר אפשרית היא: א להחיל את התקנות האלה עד שהחוק ההוא לא ייכנס, אבל לאור מה ששמענו - - -

לדעתי, לא יזיק להכניס כאן הוראת מעבר.

מאחר ומספר הנשים שמדובר בהן קטן כל כך, אני מציע להמשיך.

אם מדברים כאן בחוק גם על מניעת נזקי אדמת וגם זה, אני חושבת שזה בקדימות לעוד שלושה חודשים או למספר הנשים.

ולמספר המועט מאוד של מקרים שאולי לא יגיעו בכלל.

"סעיף 7 – חובת יידוע בתקופת הנקה – עובדת החשופה בעבודתה לחומרים המפורטים בתוספת השניה או החמישית בריכוזים העולים על אלו הנקובים בהן, או לחומרים המפורטים בתוספת השלישית או הרביעית והיא מניקה, תודיע למעבידה על היותה מניקה".

סעיף 7 מאושר.

"סעיף 8 – הגבלות העסקה בתקופת הנקה – הודיעה העובדת למעביד, כאמור בתקנה 7 לעיל ומסרה לו הצהרה בכתב על היותה מניקה לפי הטופס שבתוספת השישית, לא תועבד בעבודה בה היא חשופה לחומרים המפורטים בתוספת השניה או החמישית בריכוזים העולים על אלו הנקובים בהן או לחומרים המפורטים בתוספת השלישית או הרביעית. על המעביד למצוא עבורה עבודה חלופית מתאימה".

התוספת השישית מצורפת. אזכיר שבנוסח הקודם נתבקש אישור רפואי, והיתה התנגדות של שדולת הנשים ונעמ"ת לכך, הם אמרו שמספיק שהיא תודיע, לכן מופיע כאן נוסח של הצהרה.

אני חושבת שבסעיף (ג) להצהרה יש בעיה משפטית.

אמרתי שיש הפרדה בין התקנות ובין חוק עבודת נשים. אנשי רפואה אומרים שכל עוד היא מניקה זה מסוכן. אמרנו, כדי לעשות איזון בין זכויות האשה ובין זכויות המעביד, נותנים לה חצי שנה, שזה עוד 3 חודשים להיות בבית והוא לא יכול לפטר אותה.

אחר כך זה פתח לתביעה.

אחר כך, אם יש לה אפשרות לקחת חופשה ללא תשלום לשנה, היא גם תיקח. ואם אין לה, היא יכולה לצבור ימי חופשה, היא יכולה להפסיק להניק, אבל אני לא אגביל אותה. כל עוד היא מניקה היא לא יכולה לעבוד עם החומרים.

ואם אני יודעת שהחומרים האלה עלולים לפגוע, כמו שאמרתם לגבי ה- - - והיא בכל זאת רוצה לעבוד, זכותה, זה לא כתוב פה.

לעבוד ולהניק?

כן. זה לא כתוב פה.

לסכן את התינוק?

אסור לה לעבוד.

לאחר שדנו בנושא ושמעתי את פרופ' אור-נוי, ושמעתי את היועצת המשפטית, ומאחר שהמקרים נדירים - - -

תוסיף פסקה שאומרת, למרות האמור לעיל, ולמרות שהוסברו לי הסכנות בחשיפה לחומרים אלה, כל עוד היא מניקה, החלטתי - - -

אבל אסור להעביד אותה, את לא יכולה להחתים אותה על מסמך לפיו היא מוכנה לסכן את התינוק.

רבותי, הסעיף הזה מאושר.

אני קובע שתקנות עבודת נשים (עבודות אסורות, עבודות מוגבלות ועבודות מסוכנות), התשס"א-2001, אושרו.

תקנות עבודת הנוער (עבודות אסורות ועבודות מוגבלות(תיקון), התשס"א-2001

אנחנו עוברים לתקנות עבודת הנוער (עבודות אסורות ועבודות מוגבלות)(תיקון), התשס"א-2001.

בחודש יוני אושרו בוועדה זאת תקנות לבדיקות רפואיות של נוער. בעקבות הדיון שהתעורר שם הוועדה ביקשה שייעשה תיקון לתקנות עבודות הנוער (עבודות אסורות ועבודות מוגבלות) לענין עבודת ילדים עם מוצרי טבק, וזה התיקון.

בנוסף הכנסנו פה תיקון לכמה טעויות דפוס שנפלו בתקנות שעברו התייעצות עם המועצה לענייני נוער עובד, וזה התיקון.

"בתוקף סמכותי לפי סעיפים 5, 6, 7 ו-42 לחוק עבודת הנוער, התשי"ג-1953 (להלן החוק), לאחר התייעצות עם המועצה לענייני נוער עובד, ובאישור ועדת העבודה הרווחה והבריאות של הכנסת, לפי סעיף 48(א) לחוק יסוד: הממשלה, וסעיף 2(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, אני מתקין תקנות אלה:

1. תיקון התוספת: בתוספת לתקנות עבודת הנוער (עבודות אסורות ועבודות מוגבלות), התשנ"ו-1995, בחלק שלישי: גורמים כימיים: (1) בפסקה (3), במקום "ובאתילן אוסיד" יבוא "ואתילן אוקסיד"; (2) בפסקה (4), במקום "באפלטוקסינים" יבוא "אפלטוקסינים"; (3) אחרי פסקה (6) יבוא: "(7) ייצור סיגריות וסיגרים וטיפול בעלי טבק".

2. תחילתן של תקנות אלה 30 ימים מיום פרסומן".

צריך להבהיר שמדובר בסיגריות וסיגרים שהם מטבק.

גם תקנות אלה מאושרות.

תודה רבה רבותי, הישיבה נעולה.

(הישיבה ננעלה בשעה 10:25)