פרוטוקולים/עבודה/2614



2
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
10.1.2001

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי




פרוטוקול מס' 263
מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
יום רביעי, ט"ו טבת התשס"א (10.1.2001), שעה 09:15

גב' נורית בן דב – מנחה
חבר הכנסת רן כהן
חבר הכנסת יאיר פרץ – מ"מ יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
פרופ' מרדכי שני - מנהל המרכז הרפואי על-שם שיבא
גב' אילנה כהן – יו"ר חטיבת אחיות בתי החולים
ד"ר שושנה ריב"א – אחות ראשית ארצית וראש מינהל הסיעוד
גב' חנה שצמן
גב' זיוה טל
גב' שושנה ארבלי-אלמוזלינו
מר ויקטור שם-טוב
מר נסים סדן – מקבל הפרס
משפחתו של מקבל הפרס
מוזמנים שונים

שירלי אברמי

שולמית לחוביצקי

חלוקת פרס "קרן זיוה טל" למצויינות ומנהיגות בסיעוד.




חלוקת פרס "קרן זיוה טל" למצויינות ומנהיגות בסיעוד

חברי הכנסת, יאיר פרץ ורן כהן, שרי הבריאות לשעבר – גב' שושנה ארבלי-אלמוזלינו ומר ויקטור שם טוב, פרופ' שני, זיוה טל, משפחת טל המורחבת, ד"ר שושנה ריב"א, גב' אילנה כהן, גב' חנה שצמן, הזוכה מר נסים סדן, מכובדיי ועמיתיי היקרים, בוקר טוב לכולכם.

זוהי ההתכנסות השנייה שבה ניתן המענק מטעם קרן זיוה טל לפיתוח מנהיגות ומצויינות בסיעוד. כשהגינו את הרעיון להקמת הקרן מטרתנו היתה לבטא באמצעותה את הערכתנו לפועלה ולתרומתה הייחודית של זיוה לפיתוח מנהיגות ומצויינות במקצוענו.

תרמו לכינונה של הקרן אחיות המרכז הרפואי על-שם שיבא, משפחת טל, ודחיפה מרכזית נתן פרופ' שני, מנהל המרכז הרפואי שיבא, אשר איתר וכיוון משאבים משמעותיים לקרן.

חברי הכנסת, מכובדיי, ייתכן שזה לא בבחינת POLITICALY CORECT, אך הייתי מציעה שקצת נתייחס לאירוע הזה במושגים של תוצרי הסיירת. אני מבינה שאני עולה אולי על מוקשים. המענק בא לעודד, לפתח ולציין את מי שניתן לראות בהם אולי את הסיירת של הסיעוד. בתכנית בה האזנתי לאחרונה נותחה השפעת הסיירת על החברה הישראלית ועל המנהיגות שהיא מצמיחה. בין התכונות המאפיינות את בוגרי הסיירת נמנו, מעבר לדברים נוספים: מצויינות בביצוע, לקיחה של אחריות, ראש גדול, הבנה של מה שמעבר למה שנחשב לאפשרי וראייה של מרחבים, שמאפשרים וקוראים לעשות יותר.

ברוח זו פעלה זיוה תמיד וביקשה לטפח תכונות דומות באחיות ובאחים שינהיגו וישמשו דגמי תפקיד והולכה למצויינות.

אבקש מחבר הכנסת יאיר פרץ, שממלא את מקומו של יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, שמארחת את האירוע, לשאת את דבריו.

עמיתי חבר הכנסת רן כהן, שרי הבריאות לשעבר, נשיאות נכבדה, פרופ' שני, גב' זיוה טל, מוריי ורבותיי. ועדת העבודה והרווחה מתכבדת לארח את הגב' זיוה טל, יוזמת הקרן למצויינות ומנהיגות בסיעוד, ואת זוכה הפרס, מר נסים סדן, שאני מבין שעדיין לא חשפו אותו.

מוריי ורבותיי, החסד הגדול לו זוכים אנשי הסיעוד בזמן ביצוע תפקידם לא יסולא בפז, שכן המגע היום-יומי עם המצבים הלא-פשוטים בהם הם נתקלים מצריכים, מצד אחד, לשמש כאיש סיעוד הבא לבצע את תפקידו המעשי, ומצד שני, להטות אוזן ולהקשיב למצוקתו של הנסעד, לרחשי לבו, ובמקרים רבים מהווה איש הסיעוד את כל עולמו התרבותי והחברתי של הנסעד. מציאות זו מלמדת אותנו על מהותם של הנושאים בתפקיד זה, אנשים שמול עיניהם עומד תמיד הרצון לתת, להעניק, להיטיב לאחר, שכן כוחות נפש לא מבוטלים נדרשים מהם על-מנת שיוכלו לבצע את תפקידם לאורך זמן. לכן, מוריי ורבותיי, ערכים אלה שציינתי, המהווים חלק בלתי-נפרד מאישיותם, הם הנותנים להם את כוחות הנפש האדירים כל פעם מחדש.

מצויינות ומנהיגות מתבטאים בגודל ההכרה של הפרט בחשיבות המסגרת בה הוא פועל והערכים והיעדים אותם הגדירה מסגרת זו, שכן הכרה זו היא שתניע את הפרט ליזום, לשפר, לייעל, ובכך כל הקשורים למסגרת זו ייצאו מורווחים.

לכן, אני רוצה לברך את זוכה הפרס, מר נסים סדן, על הליכתו בדרך זו, ואת הגב' זיוה טל על הקמת הקרן, שמדרבנת את כל העוסקים בעבודת קודש זו על-מנת לייעל באמת את השירות למען אותם נסעדים. אני רוצה להודות גם למנהלת הוועדה, הגב' שירלי אברמי, שיזמה וארגנה את האירוע הזה. אני רוצה להודות גם לכם, מוריי ורבותיי. תודה רבה.

תודה לחבר הכנסת יאיר פרץ. אם כך, אנחנו מבינים שיש לנו לב אוהב מאד בוועדה.

תמיד היה, גם כעובד סוציאלי.

רשות הדיבור לחבר הכנסת רן כהן, לשעבר שר התעשייה והמסחר, אך מעבר לכך, יוזם חוק זכויות החולה, ולנו שותף נאמן למאבק לקידום זכויות המטפלים וידיד אמת לסיעוד. נודה על דבריך.

ידידיי שרי הבריאות לשעבר, שושנה ארבלי-אלמוזלינו וויקטור שם-טוב, מוריי ורבותיי, זיוה טל, כל ציבור הסיעוד בישראל. אני מודה על האמת שנעניתי מהדקה הראשונה לקחת חלק בחסות של האירוע. אני מודה לדוד טל וליאיר פרץ על ההסכמה שלהם לתת את החסות הזאת לאירוע הזה. נעניתי לכך משום שרציתי להצדיע לשלושה דברים. רציתי להצדיע לכל ציבור הסיעוד בישראל. תאמינו לי, אין מלים, אין זמן ואין יכולת בכלל לתאר את המאגר האנושי, הנפשי והשכלי האדיר הזה שניתן לחברה הישראלית ולחברה בכלל. לא ניתן להעניק אותו, להעביר אותו ולתת אותו באיזשהו ניסוח, ויהא זה המוצלח ביותר.

דבר שני – גב' זיוה טל, אני מודה על האמת שיחסיי עם זיוה, מירי, אילנה, אסתי וכל האנשים איתם הייתי על רחבת בית ראש הממשלה ב-1985-1986, במשך ימים ולילות קשים וארורים, כשהיה צריך להיאבק על דברים כל-כך בסיסיים ואלמנטריים הנוגעים לקיומו של המקצוע וקיומה של המערכת הזאת. אני מודה על האמת שאלה היו ימי אהבה ראשונים. אני מודה בהתמכרות שלי לתחום החברתי בכלל ולתחום הזה בפרט, ובעיקר לאוצר האנושי שאתם מייצגים בעניין הזה. באתי בהחלט להצדיע לכם ולהצדיע למקבלי הפרס.

תרשו לי לומר רק משפט אחד. ניסיתי לעשות זאת כל דרכי, כל חיי, גם בהיותי שר התעשייה והמסחר, ואני מייחס חשיבות רבה לאמירת הדברים כאן. אנחנו חברה שמצוייה בתווך בין יכולת אדירה, פשוט פנטסטית. קשה לי באמת לבוא ולהמחיש לכם מהי עצמת היכולת של מדינת ישראל ושל החברה הישראל. מדובר בעצם במיצוי כל היכולות של האנרגיות, של השכל, של היידע, של היצירתיות ושל הדחף לעשות דברים. לא במקרה אנחנו היום המדינה הרביעית בעולם בתחום הזה. אנחנו כאלה גם ב-HIGH TECH ואנחנו יכולים להיות כאלה גם בביוטכנולוגיה ובמקצועות אחרים. אבל אנחנו חברה שנמצאת בתהום של אכזריות בכל הנוגע לפערים שבין היכולת שלה לבין המענק האנושי שלה. אנחנו חברה שנמצאת אולי באחד המצבים המסוכנים ביותר של קרע לא רק בין שכבות ורובדים ועשירונים, אלא קרע אנושי מדהים, שירסק אותנו על היכולות שלנו.

מה שיכול באמת להדביק את הפער, מלבד מדיניות חברתית וכלכלית אחרת, צודקת יותר, זוהי באמת אותה השקעה אנושית באדם. אנחנו לא חברה שהאדם עומד במרכז הווייתה. דברים אחרים עומדים במרכז ההווייה. במה שאתם עושים אתם פשוט שמים את האדם במרכז ההווייה. על כך בעצם מגיע לכם הכל. מגיע לכם הפרס והאירוע הזה על העשייה והמאמצים שלכם. על כך מגיעה ההצדעה של כולנו.

התחברנו בין ועדת העבודה והרווחה של הכנסת לביניכם, וזה יפה גם לסגור את המעגל הזה היום, או יותר נכון לא לסגור את המעגל אלא להמשיך אותו בשותפות הזאת.

באיכות האנושית, במצויינות האנושית, במנהיגות לטובת האנושיות, מצוי הפתרון האמיתי שיציל את החברה הישראלית ויביא אותה למקום שמקימיה רצו להביאה אליו. שיהיה לכם בהצלחה מכל הלב. תודה רבה.

חן חן, רן כהן. כל מילה מיותרת.

לפרופ' מרדכי שני, מנהל המרכז הרפואי המשולב על-שם שיבא, כתרים רבים, אך מעל לכל ניתן לומר עליו שכל אותן תכונות גדולות שמניתי במנהיגים גדולים כמעט הייתי אומרת קטנות עליו, כי הן מאפיינות אותו בגדול גדול.

פרופ' שני, אזנינו כרויות לדבריך.

נורית, על זה אומרים גוזמא קטני.

בעיתון האחרון בשנת 2000, של ה-BMJ, ה-BRITISH MEDICAL JOURNAL, אחד העיתונים החשובים בעולם, יש מאמר מערכת יפהפה, אחד המאמרים החשובים ביותר שקראתי בשנים האחרונות, והוא נקרא HAMSTER MEDICINE, רפואת האוגרים. מאחר שזה עיתון רפואי הוא מדמה את הרופאים – אבל הבעיה היא לא רק ברופאים – לאוגרים שנמצאים במעבדה על TREADMILL, שרצים כל הזמן כדי לעמוד במקום. למרות שכותב המאמר הוא אנגלי, הוא מתאר את הבעיה בגרמניה, בקנדה ובארצות הברית. הוא לא ידע על הקמת הוועדה לבדיקת הרפואה הציבורית בישראל, אבל הבעיה אופיינית גם לנו. הבעיה היא שאנחנו רצים כל הזמן כדי לעמוד במקום. נשאלת השאלה: למה? יש לי תחושה שאי-שם לפני 40-50 שנה הלכנו לילה אחד לישון בכדור הארץ ובאותו לילה הופיע מלאך והעביר אותנו לכדור אחר.

העולם הקודם היה עולם של צעירים. תוחלת החיים בראשית המאה העשרים היתה 47 שנה. זה היה עולם שמתו בו ממחלות זיהומיות. זו היתה הסיבה העיקרית למוות. זה היה עולם איטי, שהתפתח בהדרגתיות. בין חלקים שונים של אותו עולם היתה תקשורת. היא לא היתה הכי טובה בעולם. היו קצת טלפונים, אבל זה לא היה הכי טוב. עבדנו דרך מרכזנים וכדומה.

פתאום המלאך העביר אותנו לעולם אחר, לעולם דינמי, תוסס, גלובאלי, הכפר הגלובאלי. שפעת אסיאתית בעולם בעולם הכלכלי מזעזעת את העולם. זה עולם שאתה מבטא את הקצב שלו ב-INTERNET TIME. עולם מהיר, עולם של הרבה מאד לחצים, עולם שהחרדה והדיכאון בולטים בו. זה עולם שהפכנו להיות בו מקבוצה לבני אדם בודדים. התא המשפחתי נהרס בהרבה מקרים. מקום העבודה הוא כבר לא קבוע. העולם הזה זה עולם של מבוגרים. יצא למאה העשרים ואחת בתוחלת חיים של 76. זאת בשעה שבין המאה העשירית והעשרים גדלה תוחלת חיים במשך אלף שנה ב-22 שנים, פתאום במאה אחת גדלה תוחלת החיים ב-29 שנים.

יתירה מזו, זה עולם שמחציתו קטן, כי מספר הילודים קטן יותר ממספר האנשים שמתים והפירמידה מתהפכת, עם הרבה מאד בעיות חברתיות. בעולם הזה יש ויכוח האם תוחלת החיים תגיע לכך שנגמור את המאה ב-120 שנה, 140 שנה, 150 תוחלת חיים. בעולם הזה יש הרבה מאד שאלות חברתיות. או-קיי, למדתי עד גיל 30, עבדתי עד גיל 60, עכשיו אני חי 30-40 שנה, מה אני עושה? היכן איכות חיי. לא רק זה, אני סובל מהרבה מאד מחלות. אז אתה נמצא בעולם מאד מורכב של אינטראקציה, של "פולי פרמקולוג'י" ומחלות רבות.

דבר נוסף – עזבנו את עולם המחלות הזיהומיות. בסקר של ארגון הבריאות העולמי, במימון הבנק העולמי, שנעשה בשנות התשעים, זיהומים מהווים כ-6%-7% מהסיבות לתחלואה או תמותה.

הדבר המעניין, שאני בטוח שמחלקי הפרס לא ידעו אותו, הוא שקבוצה יותר חשובה זו הטראומה. הטראומה יותר חשובה היום כהיבט גלובאלי מאשר מחלות זיהומיות. ולא משנה שיש חיידקים יציבים, שיש בעיות ושאנחנו מדברים על איידס. משקלה של הטראומה הוא יותר גדול. אם אתה מדבר על הגיל הצעיר, הרי לך אחת הסיבות העיקריות למוות. אם אתה לוקח מדינות מסויימות, כמו רוסיה, תוחלת החיים של הגבר היא רק 58 שנים, שבחלקה היא בגלל רציחות ובגלל הרבה בעיות אחרות, ובחלק השני זה וודקה וכדומה.

אבל כשאתה מחבר טראומה ומחלות זיהומיות אתה מגיע בקושי ל-13%-14% עד 20% מהתחלואה והתמותה. מעל 80% מהסיבות לתמותה הן מחלות כרוניות. למחלות כרוניות אין לי פתרון. אין לי אנטיביוטיקה, אין לי חיסון. אני לא יודע לפתור בעיה. כשאני עושה מעקף לחולה לב - עקפתי את הסתימה. אם אני מכניס בלון – פתחתי, הזזתי את הסתימה, שמתי STAND. האם פתרתי את הבעיה? לא פתרתי אותה. חולי כליות מתו לפני ארבעים שנה והיום מחזיקים אותם בחיים. האם חולי הדיאליזה הם אנשים בריאים? התשובה היא לא. גם אם אתה משתיל להם כליות, עדיין יש להם סיבוכים, CMV וכדומה.

אם כן, עברנו לעולם שבו יש לנו בעיות כרוניות שאנחנו לא יודעים לפתור אותן. אנחנו יודעים לשפר את איכות החיים, אנחנו יודעים להאריך את החיים, אבל אנחנו לא יודעים לשנות בצורה מהותית את ההתמודדות.

קל לדבר על רפואה מונעת ועל קידום הבריאות. קל מאד לעסוק במחלות זיהומיות. אבל כשאתה מדבר על איכות חיים אין לך תשובה לזה.

זה העולם שבו אנחנו נמצאים היום. לכן, כולנו, אנשי מערכת הבריאות, נמצאים על ה-TREADMILL, רצים מהר מאד. כולנו, כל האוכלוסיה רצה מהר. אבל אנחנו עוד יותר, מכיוון שהמערכת משנה את אופייה.

גם תהליכים בעולם הטכנולוגיה הם אבולוציוניים. אבל כשאתה לוקח ארבעה-חמישה תהליכים ואתה מנקז אותם למקום אחד – התחושה היא של מהפכה. עולם מזדקן, עולם של מחלות כרוניות, עולם שבו המידע, הצרכנות ותרבות הפנאי עולים, עולם שבו המהפכה הטכנולוגית מכל הכיוונים משנה את פני העולם, כי זה בכל תחום, גם באופטיקה. אתם קוראים על אותה קפסולה שניתן במערכת העיכול והיא תיבלע ותצלם לנו מערכת עדשות מצויינת. אז אתה רואה את הפיסיקה, את הכימיה, את המתמטיקה, את האופטיקה ואת המחשבים, וכמובן לאחרונה ביולוגיה. כל זה נותן את הלחץ האדיר שבגללו אנחנו נמצאים על ה-TREADMILL.

כותב המאמר אומר בצדק שהפתרון הוא לא לרוץ יותר מהר, אלא הפתרון הוא לרדת מה-TREADMILL. אבל איך אפשר לרדת מהעולם הזה?

למעשה הדבר המעניין הוא ששני חברי הכנסת שנמצאים היום כאן גם מבטאים את השינוי שחל. חוק זכויות החולה שינה את ההתייחסות רופא-חולה. החולה מסתכל לך בעיניים. יש לו זכויות מוגדרות. בחלק מהמקרים הוא יודע לא פחות טוב ממך, כי הוא קרא, למד ויודע. שימו לב למהפכה שחלה.

ועדת העבודה והרווחה לקחה מבצע יוצא מהכלל של חברת הכנסת תמר גוז'נסקי ובסיוע חבר הכנסת טל קידמה את חוק שיקום נכי נפש בקהילה. גם לכם תהיה מעורבות, כי למעשה אנחנו מדברים פה על ה-DISEASE MANAGER. הבעיה היא שאנחנו לא צריכים את חולי הנפש בבתי החולים. רובם יוצאים לקהילה. אבל הם צריכים מישהו שיעזור להם לנווט בעולם והחברה חייבת לעסוק בזה. אסור להכניס את זה לסל הביטוח של הבריאות, ובצדק נהגה הכנסת שהיא שמה את זה בצד. זה חייב להישאר באחריות הממשלה. הנה DISEASE MANAGER, תפקיד שמתחיל בבריאות הנפש ונגמר בטיפול בסכרת, בטיפול באסטמה וכדומה. זה חלק מהביטוי למגמה שמשתנה.

מעניין שכשאני מסתכל על הקהל וגם על הנשיאות, יש ביניכם כאלה שעוסקים למעשה במלאכה. שושי ריב"א זכתה בתואר הדוקטור באוניברסיטת באר-שבע בעבודה שהיא תיאורטית: איפה הקו האפור בין הרופא והחולה? אורית יעקובסון מנסה ליישם בשדה את אותה תפיסה של שינוי הגישה במערכת, כי אנחנו יכולים להכניס DIEASE MANAGER, אנחנו יכולים להכניס את האחות כגורם מיין, מסווג, מסייע לחולה, שבהרבה מקרים רוצה לדבר איתה כי היא מדברת איתו בגובה העיניים, היא מבינה את השפה שלו ונותנת יותר זמן. למעשה אנחנו משנים את האינטראקציה בשלישייה, במשולש: רופא-אחות-חולה. למעשה זה תהליך איטי, הדרגתי, שהוא בלתי-נמנע. מי שחי באשלייה שהוא יכול לעצור את התהליך טועה לחלוטין, מכיוון שזהו תהליך חברתי ברור וקיים.

לצערי הרב, בשלושים שנות עבודתי כמנהל בית החולים שיבא היו לי הרבה מאד תסכולים. אבל אתמול היתה לי הנאה. לפני חצי שנה התחלתי בניסוי בשלוש מחלקות פנימיות, אינטראקציה בניסיון לשפר את היחס לחולים. חולים שוכבים היום ארבעה ימים במחלקות פנימיות. ה-TREADMILL. זורקים אותם. אין לנו זמן, אנחנו עמוסים. למעשה פעם ראשונה אתמול היה משוב חיובי. היה נחמד ונעים לשמוע שמחלקות אחרות מקנאות בשלוש הפנימיות, שפתאום רופאים רוצים ללכת לפנימית והאחיות רוצות ללכת למחלקה פנימית. פה קרו שני דברים מעניינים: ראשית, האחיות האחראיות במחלקה מקבלות לנהל את כל התקציב המחלקתי. הן צריכות לתמרן בין תקציב כביסה לתקציב מזון, לתקציב ציוד רפואי וכדומה. אף רופא לא צעק. אף מנהל מחלקה לא אמר אתמול: לא טוב. אדרבא, בסימביוזה הזאת בין שניהם בפעם הראשונה שמעתי איזה צליל טוב. דבר שני, עשיתי פרובוקציה ושאלתי: תגידו לי, במחלקות שלכם לאחיות יש איזה סמכויות מיוחדות? וכולם אמרו לי: כן. אמרתי: אני מבין שזה לא טוב. היסו אותי ואמרו לי: מה זה לא טוב? זה מצויין. עובדים נהדר והכל הולך כשורה. יש עוד הרבה בעיות. התהליך לא נגמר. זה תהליך ממושך. אבל הסטת הכובד בצורה הדרגתית, בצורה חכמה, תביא תועלת לכולנו. קודם כל, היא תביא תועלת לחולה, כי עבודת הצוות תהיה יותר טובה. לדעתי, היא תקל על הרופא, שעם השנים הטילו עליו מטלות בלי לחשוב, והוא לקח אותן, וקשה לו להשתחרר. אני חושב שזה ישפר גם את תחושת האחות במחלקה ליד מיטת החולה, מה עוד שיש לה אופקים רבים.

לכאורה הכל יפה. אבל לצערי הרב לא. ראשית, בשנה האחרונה היו לי הרבה אכזבות מכם. אני תמיד האמנתי ואני עדיין מאמין שאתם הרבה יותר פתוחים מאשר הרופאים. אבל יש גם בכם הרבה ניצני שמרנות. הרבה מהרופאים הם שמרנים. אבל קיוויתי תמיד שהסיעוד לא יהיה כל-כך שמרן. בעולם הזה שמרן נדון לתלייה. בעולם הזה כולנו תלמידים נצחיים, כי העולם משתנה מהר. זה ה-TREADMILL. שמרן הוא בעיה. היסוס, חשיבה – זה מקובל. כל חשיבה ותהייה מקובלים. בואו לא נהפוך את העולם. אסור לרוץ. אבל צריך להקשיב לשני. צריך לחשוב. צריך לראות תהליכים.

יש דבר נוסף שהדאיג אותי. הביאו אותי למפגש באחת האוניברסיטאות של החוג ל-MA. היתה לי תחושה שבונים משהו תיאורטי, משהו לא מציאותי. טוב מאד שאתם הולכים ל-MA. טוב מאד שאתם הולכים לדוקטורט. אבל צריך גם לדעת איך להכשיר את האחות. אם אתה לא יודע להתאים אותה לעולם של המחר, לא הצלחת. מעל זה זכרו דבר אחד: התיאוריה, כולל באוניברסיטה, היא נהדרת. השינויים הם מאד קשים. אני בטוח וגם למדתי זאת אצלנו. קשה מאד לשנות דיסקט במוח. קשה לשנות הרגלים. אנחנו מגינים על הנחלות שלנו. אנחנו חושבים שהשינויים מפחידים. אפשר לעשות את זה. אבל זו עבודה קשה, של ניסוי ותהיה בצורה הדרגתית. רק אם תלכו בדרך הזאת תצליחו.

שימו לב, זכיתם לכבוד שיושב-ראש הכנסת וועדת העבודה והרווחה נותנים לכם ביטוי. יש לכם פה קהל אדיר. כל הכבוד. יש פה שני שרי בריאות לשעבר. עם שניהם רבתי. כשאני רואה את ויקטור שם-טוב, הוא הראשון מבין אלה שנזפו בי בקריירה שלי. ויקטור לא זוכר זאת, אבל ב-1976, כשאמרתי שלא צריך לבנות את בית החולים אייזנברג, קיבלתי נזיפה. הוא צדק. עובד ציבור לא יכול למתוח ביקורת על השר שלו. אבל אני הייתי "שייגעץ". רבותיי, צריך בכל זאת רענון במערכת. אתה שכחת זאת, ויקטור. אני עוד זוכר זאת.

שימו לב לכל מה שזכיתם. לכו קדימה, בשכל, במחשבה. שתהיה לכולכם הצלחה, ולזיוה הרבה שנים של בריאות ונחת. כל טוב.

מה נגיד?

כל הכבוד.

הקהל אומר. תודה לפרופ' שני.

ד"ר שושנה ריב"א, קיבלת עכשיו אתגר רציני. ד"ר שושנה ריב"א, אחות ארצית ראשית וראש מינהל הסיעוד, לך בוודאי יש מה לומר באירוע הזה.

מאז שאני מכירה את עצמי הוא מציב לי אתגרים. זה לא פשוט.

נשיאות נכבדה, הגברת טל, משפחת טל, מר סדן זוכה הפרס, עמיתים ואורחים נכבדים. אני מרגישה שאנחנו התאספנו פה להצדיע לנושא המצויינות בסיעוד. בכל קבוצה מקצועית יש מחוננים, יחידי סגולה, בעלי יכולות גבוהות, נועזות ויכולת לפרוץ קדימה. מנהיגים צריכים לטפח קבוצה זו, אך לא די בכך. מנהיגות צריכה להצמיח אותם, לטפח אווירה של הישגים, התקדמות ולא עוד מאותו דבר.

התפקידים המסורתיים משתנים. זמן האיכות של הרופא, הנותן שירות, מתקצר מאד והופך למאד אינטנסיבי, ואילו זמן הטיפול של אחיות ותומכי בריאות אחרים מתארך. מרחב הפעולה החדש של האחות מאפשר לה לפתח איכות חדשה של מתן שירות למטופליה. היא יכולה לנהל טיפול של חולים כרונים, לתאם טיפול של חולי טראומה, לאזן תרופות לחולי סכרת, לנהל תקציבים במחלקות ואפילו לתת מענה לחולים במחלות פשוטות ולא מורכבות.

הרפואה המתפתחת יוצרת שטחים אפורים, חדשים, במקצועות הבריאות, בהם ניתן להפגין מצויינות, לקיחת יוזמה ולקיחת אחריות לתפקידים חדשים. אולם לא די ביוזמה וברצון של המצטיינים על-מנת להצעיד את המקצוע קדימה. לתכונות אלה יש לצרף סמכות חוקית, אשר תתאחד עם האחריות שאנחנו כל-כך יודעות לקחת, ונוכל לעמוד במחוייבות למתן הדין. לדאבוננו, בתחום זה יש עדיין עבודה רבה מאד. סמכויותיה של האחות מוגבלות בתוקף תפיסה היררכית, מסורתית, בין רופאים לאחיות. שינוי תפיסה זו הוא קשה מאד, אך יחד עם זאת יש ניצנים כבר בעולם, ובמיוחד באנגליה. פרופ' שני הזכיר את ה-BMJ. זה עיתון שאני עוקבת אחריו בדבקות. כל חודש מתפרסם שם מאמר שמדבר על הרחבת סמכויות של אחיות, על הוזלת השירות הרפואי על-ידי שימוש באחיות, על שביעות רצון של מטופלים אשר טופלו על-ידי אחיות ומצבם היה זהה לאלה שטופלו על-ידי רופאים.

בישראל מגמת השינוי החלה, אך עדיין אנו עדים למאבקים קשים מאד, מאבקים של כוח ושל יוקרה. השמרנות, המבנים ההיררכיים, יחסי הגומלין ארוכי השנים, אשר הולידו מושגים כמו "האחות שלי", וכולכם מכירים זאת, מקשים מאד על עיצוב מחדש של תפקיד האחות.

יחד עם זאת, אנחנו מאד אופטימים. המצויינים, אלה בעלי היידע, היוזמה, הנחישות והתאוצה, יפרצו קדימה. הם ישמשו ראש חץ, מורי דרך, ואחריהם יבואו עוד רבים.

תודה למצויינים. תודה מיוחדת לזיוה טל, אשר האמינה באליטיזם תמיד והטיפה לטיפוחו. ידעת לאתר את המצויינים עוד כשהיו בבית ספר לאחיות, לפתוח להם את הדלתות ולברך אותם על כל הישג, קטן וגדול, בפרח ובכרטיס. את טבעת לא רק את המושג מצויינות בסיעוד, אלא גם פירגון למצויינים. על כך אנו מודים לך כולם, כפרטים וכמקצוע. תודה רבה.

תודה לד"ר ריב"א.

אמרתי קודם שאנחנו נמצאים פה קצת ברוח של סיירת. החבאנו את הימ"מ. יש לנו מישהי שעומדת בראש הימ"מ שלנו והחלטתי שאו שזה יהיה ימ"מ או שזה יהיה יממ"מ. אבל זוהי היחידה המיוחדת למאבק מקצועי. העומדת בראש, ראש גדול ואמיץ, היא אילנה כהן, שהיא גם יושבת-ראש חטיבת אחיות בתי החולים, אבל כיום המנהיגה הבלתי-מעורערת של הסתדרות האחיות. אילנה כהן, בבקשה.

תודה רבה על התואר החדש.

נשיאות נכבדה, שרי בריאות, אורחים נכבדים, משפחה נכבדה ומקבל הפרס, נסים סדן. אני חושבת שמגיע לו הרבה היום. זו זכות, זה שילוב יוצא מהכלל. לא יכלו לבחור שילוב יותר גדול. אני רוצה להודות לזיוה טל על מצויינות ומנהיגות. אני חושבת שהיום צריך להצדיע לזיוה טל על העבר, על ההווה ועל העתיד. אגיד לכם, אם היא לא היתה היו צריכים להמציא אותה. היא גדולה מהחיים, רבותיי.

אני חושבת שמי שמקבל היום פרס מוועדה כזאת צריך להיות באמת גאה לקבל את הפרס.

קודם כל, אני מסתכלת פה על האנשים ואמרתי למישהו בצד שמרוב ה-IQ פה יכולה להיות רעידת אדמה. זה רק מראה לאן הסיעוד הגיע. פרופ' שני, אני מאד מוקירה אותך. אתה תמיד צועד קדימה. אנחנו נמצאים בשנת ה-2000 ואתה נמצא כבר בשנת ה-3000. קשה לנו לרדוף אחריך. במשך כל השנים היית ידיד אמת של האחיות.

אני חושבת שצריך להסתכל על הדברים בגדול על מי שקובע את המדיניות במערכת הבריאות. אין ספק שקבוצה כזאת של הסיעוד, קבוצה כזאת מובילה, צריכה להיות בין המובילים. אני מאד שמחה לשמוע שזה כך במחלקות פנימיות בכמה בתי חולים. אבל, רבותיי, לנו יש היסטוריה בעשייה בשטח ואי-אפשר להתעלם מהעובדות. אין ספק – ושוב אחזור על כך – שכשרוצים לעשות עבודת צוות ובאמת יש לנו רפואה לתפארת מדינת ישראל, אין ספק שהסיעוד צריך להיות בין המובילים, לא רק שותפים, אלא גם בין קובעי המדיניות. התכתבתי פה עם פרופ' שני. מה שאנחנו לא נעשה לעצמנו, רבותיי, אף אחד לא יעשה לנו.

אני מברכת היום את הכנסת ואת ועדת העבודה והרווחה שנתנה מעמד כזה, לא מעמד של אינפוזיה, רבותיי, אלא מעמד שמגיע לסיעוד.

רבותיי, מדינת ישראל מצדיעה לסיעוד. תמיד אומרים שאנחנו "המלאכים של צ'רלי". אנחנו עושות את הדברים הכי יפים. אבל גם לזה אנחנו צריכים את הכותרת המתאימה בגלל ההשכלה שלנו, האחריות שלנו, היידע שלנו, המקצועיות שלנו.

שמתי לב לכך שאיפה ששמים אחות שתעשה את העבודה, היא עושה זאת לתפארת מדינת ישראל.

למקבל הפרס – אני חושבת שזה יום גדול בשבילך ובשביל משפחתך. לשבת בקרב ציבור כזה על מצויינות ומנהיגות – זה יום גדול. אני גאה בסקטור שאני מייצגת, כי אני אוהבת אותו. מה לעשות? אני אחות ותמיד הייתי אחות. אני אוהבת את הסיעוד ואני אוהבת את העשייה בסיעוד. לקבל היום את הפרס – אני חושבת שזה דבר גדול מאד. אני רוצה לאחל לך הרבה הצלחה. אני מקווה שהרבה ילמדו ממך וימשיכו בדרך הזאת.

יושבים פה אנשים יקרים כמו רן כהן, כמו שרי הבריאות ואנשים אחרים. ועדת העבודה והרווחה – לכם גם יש מקום מאד חשוב בעניין. היה לכם מקום כזה בעבר, בהווה ובעתיד בכל הנוגע למעמד הסיעוד. תודה רבה.

אילנה, תודה.

מר נסים סדן, אח מתאם טראומה במרכז הרפואי העמק. אנא, הצטרף לשולחן הנשיאות.

(מחיאות כפיים)

נסים, אמרה לך כבר אילנה שאתה צריך להיות גאה במעמד. עכשיו אגיד לך למה אנחנו גאים בך.

להלן נימוקי הוועדה למתן המענק: עבודתו של מר נסים סדן מתמקדת בתהליכי הבקרה הממוחשבת על מצבם של נפגעי טראומה. מטרתה – שיפור איכות הטיפול בנפגעים אלה על-ידי יצירת משוב מהיר ומדוייק על מצבם ותגובתם לטיפול. הודות לעבודתו של מר סדן צפויות התוצאות הבאות: קיצור משמעותי של זמן הטיפול בפצוע מורכב בחדר ההלם, העלאת רמת התיפקוד המקצועי של הצוות המטפל ושיפור גישות טיפוליות ונהלי עבודה בחדר ההלם, ובין היתר קביעת קריטריונים להכנסת פצוע לחדר ההלם, עיצוב הליכי שיכוך כאבים והכנת תיק לטיפול בפצוע אלמוני.

מר סדן פעל בסיוע עמיתים מתחום הרפואה והסיעוד במרכז הרפואי העמק והתבסס על סטנדרטים, גישות והנחיות המקובלים בארץ ובעולם, אותם הרחיב, עדכן והתאים לתנאים בהם הוא פועל. עבודתו מצטיינת בחדשנות, בשיטתיות ובהעמקה. ועל כל אלה נמצא ראוי לזכות במענק מטעם קרן זיוה טל לפיתוח מנהיגות ומצויינות בסיעוד.

חנה, נא הגישי לו המענק.

(מר סדן מקבל את המענק. לוחץ את ידי חברי הנשיאות).

מר נסים סדן, הבמה שלך.

בוקר טוב לכל הנוכחים. טכס מקצועי זה בכנסת ישראל הינו מעמד מרגש הן מבחינה אישית והן מבחינה מקצועית ממספר סיבות. נפל בחלקי שאירוע חשוב זה תוכנן במקרה בדיוק ביום הולדתי.

(מחיאות כפיים)

קבלת הפרס בכנסת משמעותית עבורי גם כאזרח ישראל. עליתי לארץ לפני 18 שנים עם ההחלטה לקשור את גורלי בחיי המדינה בקיבוץ שדה אליהו.

מבחינה מקצועית אירוע זה מהווה במה לאומית חשובה ביותר להעלאת תרומת הסיעוד, לקידום בריאות ואיכות הטיפול במערך הבריאותי בכלל ושל מדינת ישראל בפרט. על כך ברצוני להרחיב. מזה כשנתיים אני פועל כמתאם טראומה במרכז הרפואי העמק, בית החולים הראשון של שירותי בריאות כללית. במסגרת תפקיד זה מוטלת עליי אחריות לניהול ריכוז כל הפעילויות בתחום הטראומה. התפקיד דורש תכנון, הכשרה, תיאום ובקרה של הטיפול הכולל בנפגעים ובמשפחותיהם לאורך כל הרצף הטיפולי, מרגע קליטת הפצוע במחלקה לרפואה דחופה ובמהלך אישפוזו בבית החולים. וזאת במטרה להבטיח טיפול כוללני, רצוף ואיכותי.

לשם כך אני פועל בשיתוף מלא עם הנהלת הסיעוד, ההנהלה הרפואית של בית החולים וכן עם הנהלות המחלקות והיחידות לטיפול נמרץ. בנוסף, אני מקיים קשרי עבודה עם גורמים רבים אחרים במוסד ומחוצה לו.

אם בתפקידי תיאום טראומה עסקינן, זו ההזדמנות להזכיר שתפקיד מתאם הטראומה הוא רק אחד מתפקידי התיאום שהתפתחו בשנים האחרונות במערך הבריאות ומבוצעים על-ידי אחים ואחיות. הם זכו להצלחה רבה בקידום תחומי טיפול ייחודיים נוספים, כגון: תיאום השתלות איברים, כאב או סרטן השד. תפקידים אלה מאפשרים למצות את הייחודיות הגלומה בסיעוד ואת תרומתה לקידום איכות הטיפול. בעולם מקצועי ודינמי כפי שאנחנו חווים היום, וכנראה שימשיך להיות כך בעתיד, גוף היידע הרחב של אנשי סיעוד יכול להבטיח קידום עשייה איכותית במערכת הבריאות, תוך ניהול מושכל של המשאבים. על בסיס זה התווסף היידע המקצועי שרכשתי בתחום הטראומה וכן יידע קודם בתחום המחשוב. כל אלה הביאו לגיבוש הרעיון של היישום הממוחשב TCS, TRAUMA COORDINATION SYSTEM, במטרה לשפר את איכות הטיפול בנפגעי טראומה מורכבים, תוך ניצול מירבי של המשאבים.

ובכן, מה עומד מאחורי רעיון ה-TCS? – לשם ניתוח ושיפור תהליכי עבודה צריך, קודם כל, נתונים, וכפי שמקובל לומר DATA IS POWER. מרגע כניסתי לתפקידי העסיקה אותי המחשבה כיצד ניתן ליצור מאגר מידע שיאפשר מעקב וניתוח שיטתי של כל הנתונים. בחיפוש אחר כלים דומים בארץ, ואפילו בעולם, לא מצאתי כלי שיכול לענות על הבעיות הקיימות ולכן התחלתי בניתוח מערכת ופיתוח תכנה בעצמי. כמו בגיבוש כל רעיון חדש היה צורך בניסוי ותהיה, ובשכנוע הממונים שיש חשיבות להשקעה בכיוון זה.

הבאת נתונים שיטתית והפקת הלקחים, מעבר לניתוח האירוע של טיפול בפצוע בודד, שכנעו את הנהלת בית החולים שיש מקום להמשיך ולקדם את הרעיון. כיום הפרוייקט של ה-T.C.S כבר משמש אותנו ביום-יום ובמקביל ממשיך בפיתוח. גיבוש היישום הממוחשב בשלמותו כולל בעצם שלושה שלבים: שלב ראשון – הקמת מאגר מידע ממוחשב, שמאפשר הערכת איכות הטיפול ומתן משוב לכל אחד מהמעורבים בטיפול. שלב שני – בקרת טיפול אינטראקטיבית בחדר הלם, תוך כדי טיפול בפצוע על-ידי קלט ישיר ממכשיר הניטור בעמדת הטיפול והתראה מיידית על כל ממצא פתולוגי. שלב שלישי – בקרת איכות ממוחשבת על-ידי בינה מלאכותית וניתוח של כל ההתערבויות שנעשו בזמן אמת, על סמך אלגוריתמים של הגישות הטיפוליות וסטנדרטים בין-לאומיים, כולל הערכת עלויות הטיפול.

הפרוייקט עורר התלהבות רבה בקרב בעלי המקצוע העוסקים בטראומה במרכזים השונים בארץ ועבודה עם ה-T.C.S בבתי חולים ברחבי הארץ תאפשר בעת העברת פצוע מבית חולים אחד לשני עיון בנתוני הפצוע בזמן אמת, ייעוץ ותכנון עוד לפני העברת הפצוע. במילים אחרות: היישום נחשב לכלי שיכול אפילו על-ידי התראותיו באופן מיידי להציל חיי מטופל. לכן, הוא מוגדר כ-LIFE SAVING PROGRAM. ומיד עולה בזכרוני ציטוט מספר תנא דבי אליהו: שנו חכמים, כל המקיים נפש אחת, מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא.

כיום נמצא הפרוייקט בסיום השלב הראשון ובפיתוח השלב השני. בעקבות בניית היישום הממוחשב ניתן לציין מספר תוצאות חשובות: קיצור משמעותי של זמני הטיפול בפצוע מורכב בחדר הלם, תוך כדי שיפור איכות הטיפול; העלאת רמת התפקוד המקצועי של הצוות המטפל מולטי-דיסציפלינרי, הכולל רופאים, אחיות, טכנאי רנטגן, בנק הדם, צוותי מדע ועוד; שיפור גישות טיפוליות ונוהלי עבודה כתוצאה מבקרת איכות שיטתית של ההתערבויות בחדר הלם.

הפרוייקט דורש עוד השקעה רבה בזמן ובאמצעים כדי לממש את כל מטרותיו. זה הזמן להודות מקרב לב לגברת זיוה טל על הענקת הפרס לפרוייקט זה. כאנשי מקצוע אנו רואים בקרן לפיתוח מנהיגות ומצויינות בסיעוד, שהוקמה על-ידי הגב' זיוה טל, שהיתה תמיד מהמובילות במקצוע, מנוף למימוש החזון של קידום הסיעוד בישראל.

אני בטוח שההערכה לחשיבות הפרוייקט והפרס הכספי יסייעו לקידום הרעיון והמשך פיתוחו.

ברצוני להוסיף ולציין שלא הייתי מגיע עד הלום ללא התמיכה הרחבה של הנהלת הסיעוד בבית החולים, ההנהלה הרפואית, מנהל מלר"ד, ד"ר דראושה, וכל הצוות הסיעודי של המחלקה לרפואה דחופה, שתמכו, עודדו ושתפו פעולה בכל שלבי התקדמות הפרוייקט. תודות לד"ר קופלמן, שעם הגעתו לפני כחצי שנה לבית החולים, נרתם במרץ כשותף לפרוייקט. תודה גם לכל אנשי המקצוע האחרים, שתמכו וסייעו בדרך ארוכה זו, וקצרה היריעה מלפרט את כולם.

אחרונים חביבים – תודות חמות ומיוחדות לבני משפחתי, שתרמו הרבה לפרוייקט בכך ששחררו אותי יום-יום ממספר מחוייבויות. תודה מיוחדת לאשתי, ראומה, אשת חיל אמיתית – והיא היתה יכולה להיות אחות – שבזכות סבלנותה ותכונותיה מהווה עמוד תווך לכל מעשה ידיי.

תודה לכל הנוכחים שהטריחו עצמם והגיעו לחלוק עמי את קבלת הפרס, ואיחולים לכולנו שנשכיל ושיהיה לנו הכוח להמשיך בעשייה מקצועית, יצירתית ופורייה.

אני מפנה במה זו כדי להמשיך במלאכה, כפי שכתוב בספר נחמיה: כדי לעשות במלאכה מעלות השחר עד צאת הכוכבים. בספר חגי, רש"י מוסיף: במלאכה – לשון שליחות, כי כך אני מרגיש, כשליח של כולכם במלאכת קודש. תודה רבה.

(מחיאות כפיים)

תודה רבה, נסים. נסים, לך בשלום לשליחותך. אתה מייצג אותנו בכבוד. אני בטוחה שכולכם מחכים לדבריה של האחרונה החביבה, זיוה טל, שמבחינת הטרמינולוגיה שלי היא הסיירת בהתגלמותה, ראש גדול, ראייה שמעבר לאופק, נחישות לעשות תמיד יותר ממה שנראה אפשרי, לרבות אירוע זה. זיוה, כולנו מצפים לדברייך.

חבר הכנסת יאיר פרץ, חבר הכנסת רן כהן, פרופ' שני, ד"ר ריב"א, גברת אילנה כהן, עמיתותיי לוועדת הקרן – גב' נורית בן-דב וגב' חנה שצמן, ובאולם ד"ר אורלי תורן וד"ר טובה הנדל, חברות הוועדה, האח מר נסים סדן, משפחת סדן, משפחת מרכז רפואי העמק בעפולה, שרי הבריאות לשעבר, גב' שושנה ארבלי-אלמוזלינו ומר ויקטור שם-טוב, כלת פרס ישראל לשנת תשנ"ט – פרופ' בקי ברגמן, האחיות הראשיות של שירותי בריאות כללית- אורית יעקבסון, ושירותי בריאות מכבי – ניצה בלה, מורותיי, תלמידותיי, משפחתי,ידידיי, קהל נכבד.

אני נמנית על אותו חלק בחברה הישראלית שמכבד את משכן הכנסת ואת נבחרי הציבור המכהנים בין כתליו. לכן, לכבוד הוא לנו לקיים טכס זה במשכן הכנסת בירושלים. על כך תודתי לחבר הכנסת רן כהן, שנענה, גילה אהדה רבה ופעל כדרכו במסירות, התמדה ואנושיות. לפעמים כשהייתי מתקשרת לפלאפון שלו חשבתי: איזו חוצפה. אבל תמיד כאילו הוא עומד לרשותי, עם כל הזמן שבעולם, כפי שאנחנו בעצם מצפים מכל אחת מאיתנו כלפי הלקוחות, כלפי המטופלים.

תודות ליושב-ראש ועדת העבודה והרווחה שנעדר מהטכס, חבר הכנסת דוד טל, שנאות לתת חסות הוועדה לאירוע ובברכתו נרתמו לארגון הקפדני בחן ובנועם, גב' שירלי אברמי, מנהלת הוועדה, וגב' ורד שפץ, מזכירת הוועדה.

פתיחת שערי הבית לקיום הטכס מהווה ציון דרך נוסף למקומה של הכנסת בקידום נושאים חברתיים. לכן, לא פחות משהכנסת מכבדת את הסיעוד והעוסקים בו, מביא הציבור היושבים כאן, על דורותיו, ממניחי היסוד לסיעוד בישראל ועד לסטודנטים הנמצאים בשלבי לימוד אחרונים, כבוד לבית.

לאחר שהתחלתם בכך, חברי הכנסת, טל, פרץ וכהן, תוכלו לאמץ את הרעיון ולקבוע גם בעתיד את חלוקת המענק לפיתוח מנהיגות ומצויינות בסיעוד במשכן הכנסת.

הקרן הוקמה ביוזמת אחיות המרכז הרפואי המשולב על-שם חיים שיבא ופרופ' מרדכי שני. אליהם הצטרפו שר הבריאות לשעבר וידיד הסיעוד, מר ויקטור שם טוב, חברים ומשפחתי. כולם האמינו ביכולת הסיעוד לשפר ולשנות תהליכים. מטרות הקרן נשענות על השקפת עולם ואמונה בדרך שכיוונה את פעילותי המקצועית והציבורית משך 47 שנים בהן כיהנתי בתפקידים שונים במערכת הבריאות, ובשנתיים האחרונות כמי שדבקה בעקשות בחובה לנסות ולהשפיע.

התפתחותו של המקצוע וההעזה לעשות דברים יונקים משני מקורות: האחד – ניסיון העבר, היכולת ללמוד משגיאות וניצול יידע קיים, והשני – חזון. על אבני יסוד אלה ומתוך שכנוע פנימי עמוק שיש מה לעשות, וניתן לעשות, אמשיך לנסות ולהשפיע, ובכך לאפשר כיבושם של משלטים שונים עמם יכול הסיעוד להתמודד. אחד האמצעים להשגת יעדים אלו הוא עידודם, והדגש הוא על עידודם, של אנשי מקצוע ליזום תכניות פעולה ומחקרים בעלי השפעה על תהליכי טיפול, או על מערכות בארגון.

הנהלת מרכז רפואי העמק בעפולה, גב' מרי עזריאלי, מנהלת הסיעוד, ד"ר ערן הלפרין, מנהל בית החולים, ועמיתים במחלקה לרפואה דחופה, ראויים לציון מיוחד על התמיכה, הסיוע והעידוד שהעניקו לאח, נסים סדן, במטלה שלקח על עצמו. זהו תפקידו וזוהי חובתו של המנהל. אתם, אנשי מרכז רפואי העמק, מילאתם אותם בהצלחה.

אני רוצה לסיים את דבריי בברכה חמה לאחיות ישראל, ובתוכן אחיות שיבא, שהמענק הבא לשנת 2001 מיועד למועמדת מתוכן, שתהא ראוייה לו. תודה רבה.

(מחיאות כפיים)

תודה לזיוה. חבל להיפרד. אבל הטכס תם. כל מה שאני יכולה לומר ולקוות זה שניפגש בטכס הבא. להתראות.


הישיבה ננעלה בשעה 10:20