פרוטוקולים/עבודה/2473



2
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
19/12/2000

פרוטוקולים/עבודה/2473
ירושלים, ט' בטבת, תשס"א
4 בינואר, 2001

הכנסת החמש-עשר נוסח לא מתוקן
מושב רביעי



פרוטוקול מס' 249

מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
יום שלישי, כ"ב בכסלו התש"ס (19 בדצמבר 2000), שעה 09:30

חברי הוועדה: איוב קרא - מ"מ היו"ר
אילן גילאון

נעם פלקוביץ - משרד הבינוי והשיכון
ישראל שוורץ - משרד הבינוי והשיכון
עליזה קן - משרד המשפטים
שגית אפיק - משרד המשפטים
שי סומך - משרד המשפטים
דוד פילזר - מנהל אגף העיריות תכנון, משרד הפנים
נטע דגן - ארגון "בזכות"
שמחה בניטה - ארגון "בזכות"
מירה הייזמן - ארגון "בזכות"
מנדי לייטון - ארגון "בזכות"
מנשה קפלן - עו"ד, התאחדות הקבלנים

שירלי אברמי

ג'ודי וסרמן

משה בוטון

חפציבה צנעני

הצעת חוק מקרקעין (תיקון - התאמות לאדם נכה), התש"ס-2000 - מאת
חבר-הכנסת א' גילאון - הכנה לקריאה ראשונה.

הצעת חוק המקרקעין (תיקון - התאמות לאדם נכה), התש"ס-2000

אני פותח את הישיבה. אנו דנים בהצעת חוק מקרקעין (תיקון - התאמות לאדם נכה), התש"ס-2000, מאת חבר-הכנסת אילן גילאון, ומכינים אותה לקריאה ראשונה. אתמול הגיע נוסח מתוקן של משרד המשפטים, ואנו לא הספקנו לעשות הרבה. מאתמול עד היום אי אפשר היה לעשות הרבה. נשמע את עמדת משרד המשפטים ונשמע מה יש לאחרים להעיר לגבי הנוסח המתוקן והמוצע, ונראה לאן אנו מגיעים. הקצינו לזה היום חצי שעה. לא היה מתוכנן שמשרד המשפטים ישלח הצעה מתוקנת. נשמע אותו ואת הצדדים המעורבים. נראה לאן נגיע בחצי השעה. אני מבקש מנציגת משרד המשפטים, עליזה קן, להציג זאת.

כבוד היושב-ראש וחברי-כנסת נכבדים, אזכיר איך השתלשלו הדברים כדי להסביר גם מה הוא לוח-הזמנים ומדוע הונח הנוסח המוצע רק אתמול. בישיבה קודמת של הוועדה סוכם שתינתן לנו שהות של שלושים יום על מנת שנוכל - נציגי משרד המשפטים, נציג משרד הפנים ונציגת ארגון "בזכות" שיזם את החקיקה - לשבת ביחד ולבחון אפשרות לקדם את החקיקה, לקדם את הרעיון של ביצוע התאמות ברכוש המשותף בידי אדם עם מוגבלות על פסים רחבים יותר, יותר מפורטים, מאשר אלה שהוצעו בהצעת החוק, בה נראה לנו שהרעיון מבורך אבל נראה לנו שהיישום כללי וגורף מדי. בהמשך להחלטת הוועדה, קיימנו ישיבות במסגרת האנשים שמניתי, להם הצטרפה גברת יעקב שהיא מפקחת על רישום מקרקעין באיזור הדרום, ובחנו דרכים לגבש את החקיקה בדבר ביצוע התאמות ברכוש המשותף. מה שתרם לדיוני הצוות הוא שהוגשה רשימה שהוכנה מטעם ארגון "בזכות" ע"י דני פריגת שהוא יועץ הנגישות לאנשים עם מוגבלות. הרשימה כלל לא היתה קיימת במועד ישיבת הוועדה הקודמת. אדון פריגת משמש יועץ סביבתי מטעם עיריית ירושלים. הרשימה היתה אכן מאד מפורטת, ועד כמה שניתן ציינה את ההתאמות האפשריות שיכולות להיות נחוצות לאדם עם מוגבלות ברכוש המשותף על מנת להפוך את דירתו ואת הרכוש המשותף שמשמש את הדירה לנגיש. הצוות גם קיבל הצעה מפורטת ממר פריגת, ואחריה ניסה לגבש עקרונות ראשוניים לחקיקה.

כאמור, היה מוסכם על כולם כי זוהי סוגיה שטעונה הסדר בחוק, והתחושה הראשונית היתה שצריך להרחיב את הההסדר שקיים בסעיף 59(ג) לחוק המקרקעין שדן בהתקנת מעליון ברכוש המשותף.

אנו חשבנו, שהסוגיה של ביצוע התאמות, כמו סוגיות אחרות של ביצוע עבודות או פעולות ברכוש המשותף שחורגות מהשימוש הסביר ברכוש המשותף, ניתנת להסדר תוך היזדקקות לשלושה פרמטרים: הפרמטר הראשון הוא תנאי הסף לביצוע התאמות: מבחינת הגדרת אדם עם מוגבלות, הזיקה בין המוגבלות להתאמה, הדרישה כי ההתאמה תיעשה באופן שלא פוגע בחזות הבית ובשאר הדיירים ושיאפשר את השימוש הרכוש המשותף בכללותו והדרישה כי ינתן היתר בנייה היכן שהדבר נדרש. כאמור, הסוגיה של תנאי סף מקובלת גם מסעיפים אחרים של חוק המקרקעין שמתייחסים למשל להתקנת מעלית, התקנת דוד-שמש וכיוצ"ב.

הסוגיה הסבוכה ביותר, שהצוות התמודד מולה, היתה קביעת הרף להסכמה או אי-הסכמת הדיירים ובאיזה אחוז, ואתייחס לזה.

הסוגיה השלישית היא סיווג ההתאמות הפרטניות לקבוצות לפי ההסכמה או אי-ההסכמה הנדרשת ואחוז ההסכמה הנדרשת.

העקרון, שעמד בפנינו, ויש על זה כמובן חילוקי דעות ונציגת "בזכות" תציג אותם, היה דרגת הפגיעה ברכוש המשותף והמעורבות בשימוש ברכוש המשותף של הדיירים האחרים. למשל: ברי שהתקנת מאחז יד או הוספת כתב ברייל למעלית או שילוט לא דומה כלל להכשרת מקום כמקום חניה. לכן, מבחינת הסף שנדרש, בנינו שלושה מידרגים: מידרג אחד בו כלל לא נדרשת הסכמת דיירים, קבוצה שניה היא שההסכמה הנדרשת היא רוב דיירים, והקבוצה השלישית, שהיא מצומצמת עד כמה שניתן היה, היא זו שלגביה נדרשת הסכמה של 75% מכלל הדיירים. זו הקבוצה, שמונה כאמור דברים שטומנים בחובם שלילה של החזקה של הרכוש המשותף למשל התוויית תוואי שביל חדש לכניסה, הכשרת מקום שלא היה מקום חניה כמקום חניה ואיחוד מקום חניה לאדם עם המוגבלות.

בתום פגישות הצוות סוכם ששלושת נציגי משרד המשפטים ינסו לגבש נוסח, וזה יועבר להתייחסות "בזכות" ולהערותיו. עשינו זאת, ולכן מונח הנוסח בפני הוועדה. אני חייבת להודות, שזו היתה מלאכה קשה לעמוד בשלושים יום, אבל עמדנו בה. זה הנוסח שמונח בפני הוועדה בצירוף הסתייגויות "בזכות".

האפשר לקצר בדברים?

אני מתנצלת. לא ידעתי על הגבלת הזמן.

אני מבקשת להדגיש עוד כמה דברים. ניסינו לחפש תקדים. לא מצאנו שום תקדים בעולם, בחקיקה, בסוגיה הזו. היינו יצירתיים וניסינו לפתור את הסוגיה, כאשר לא היתה לנו שום דוגמא אחרת. ההצעה המונחת, מפאת חוסר הזמן, היא הצעה שאנו חושבים שהיא מהווה בסיס טוב מאד להמשך התהליך. אנו נותנים ציון לעצמנו, אך אנו חושבים שזה מהווה בסיס טוב יותר מההצעה המקורית להמשך תהליך החקיקה, וכפי שגם כתוב במכתבו של מר סומך יתכנו עוד הערות כאלה ואחרות אבל המהות מקובלת עלינו - על המשרד.

יש לקחת בחשבון שההצעה יוצאת ממצב קיים, והיינו חייבים להיזקק למצב הקיים הקנייני והמשפטי. לפי המצב הקיים ובהתאם לעקרונות השיתוף, כל דבר שקורה משימוש שוטף ברכוש המשותף מצריך הסכמת כל השותפים. כל דבר שכלול בהצעה מהווה הקלה לעומת המצב הקיים, ואפילו ה-75%. לכן, כל הקבוצה, וזו קבוצה לא מבוטלת, של התאמות שבכלל לא צריכות הסכמת דיירים מהווה חריג מוחלט לדיני הקניין ולדיני הבתים המשותפים. זאת כלל לא מחווה, אך אני שמה את הדברים על השולחן, על מנת שגם ניקח בחשבון מאיזו מציאות חקיקתית יצאנו.

העקרון הנוסף הוא, שאנו רצינו להמעיט עד כמה שניתן את כמות הסכסוכים.

גבירתי, למה את מדברת על שלוש אמות או על שלושה קריטריונים?

אנסה להסביר זאת שוב. ניסינו לבחון כל התאמה לפי רמת "הפגיעה" ברכוש המשותף - המעורבות של השימוש הסביר של כל הדיירים ברכוש המשותף. ההצעה מדברת אך ורק בהתאמות שדרושות ברכוש המשותף - אותו רכוש שלא יוחד לאף דייר ואפילו לא לאדם עם מוגבלות. אם אדם עם מוגבלות מבקש לעשות ברכושו, לרבות חניה שצמודה לדירתו, התאמות - הוא יכול לעשות זאת בכפוף לדין הקיים, וההצעה כלל לא מתייחסת לזה. ההצעה מתייחסת למצב, בו דייר מבקש לעשות ברכוש המשותף - בגינה, בכניסה, במדרגות או בחניה המשותפת - התאמות שיש בהן לפעמים כדי לשלול מדיירים אחרים את השימוש באותו רכוש משותף. מקרה קלאסי הוא למשל: הכשרת מקום, גינה או בכלל מקום כלשהו ברכוש המשותף כחניה.

אני מבין. אני רואה זאת כקלסיפיקציה אחת. את דיברת על שלוש קבוצות. מה היא הקבוצה השלישית?

נכון. באנו ואמרנו כך: יש קבוצה שהיא לא צריכה כלל הסכמה של הדיירים. יש קבוצה נוספת בה קיימת פגיעה אבל היא לא פגיעה עד כדי שלילה, שהיא מצריכה, לדעתנו, הסכמה של רוב הדיירים. הקבוצה השלישית שהיא מצומצמת וכן מהווה פגיעה ושלילה וכמעט הצמדה בכמה מקרים -לגביה ראינו 75%.

בסך-הכל, זה חוק די פשוט, והוא הפך להיות מאד מסובך. הייתי מבקש, שנבין למשל לגבי הפקעת רכוש, כדי שנבין על מה מדובר.

זו לא בדיוק הפקעת רכוש - זה מעֵין.

לא. זה לא בעגה המשפטית שלך, אבל אני שואל כדי שאנו נבין. בשבילי זה חשוב לעשות שינוי.

יש ארבעה נושאים בלבד: אחד - השינוי בתוואי שביל גישה קיים, השני - הכשרת מקום כמקום חניה, השלישי - ייחוד או הקצאה של מקום חניה קיים, והרביעי - פתיחת פתח נוסף או שער נוסף. אלה הדברים, שרק לגביהם אנו רואים שלילה מוחלטת של הרכוש המשותף מהדיירים האחרים וההסכמה שנדרשת בגינם היא לא 100% כמו המצב הקיים היום אלא בכל אופן יש צורך בדרישה כמו הדרישה שקיימת לגבי ההצמדה של חלק מהרכוש המשותף לדירה. גם בזה אנו הקלנו, משום שלפי החקיקה הקיימת על מנת להצמיד צריך לשלם תשלומי איזון.

אם גבירתי אומרת שזה לא 100% בעניין הזה, מבחינת העקרון האם נשארו האחוזים? כמו שגבירתי אומרת 75%, זה יכול להיות גם 35%.

לא.

לא. אם אין הסכמה, יקחו בחשבון שיש מפקח.

תיכף אגיע לנושא המפקח. רצינו, שהמפקח יצטרך כמה שפחות להכנס לשאלות קשות. רצינו שכמה שפחות סכסוכים יגיעו למפקח, כי זה לא עקרון שאנשים, שרואים לנגד עיניהם את הזכות של אדם עם מוגבלות להשתלב בקהילה, רואים כמודל אידיאלי לנגד עיניהם. לכן, באנו ואמרנו שרוצים שלמפקח יגיעו כמה שפחות סכסוכים ושהדברים יוכרעו כמה שניתן בשלב שלפני המפקח. הדבר השני הוא, שלמפקח אין כלים ללכת ולבחון שאלות כמו הקשר של האדם עם המוגבלות, עצם היותו של אדם אדם עם מוגבלות. לכן, הגדרנו את הדברים בחקיקה. אם מישהו רואה בזה כוונה, חס וחלילה, לפגוע או להטיל מטלות או משימות על האדם עם המוגבלות, בדיוק הכוונה ההפוכה היא שהיתה לנגד עינינו.

הדבר האחרון, ובזה אסיים, הוא שהרחבנו את סמכות המפקח שכיום קיימת רק לגבי המעליון לבוא ולשים את עצמו במקום דייר ולהחליט אם הדייר מסכים או לא מסכים להתאמה מטעמים סבירים, כלומר ללכת ולבחון את הסבירות של סירוב הדייר האחר. זאת סמכות חשובה מאד. אנו ראינו בה חלק מהאיזון, וראינו גם הרתעה לדיירים האחרים שלפני שיחליטו הם עצמם צריכים לבוא ולעשות חשבון עם עצמם האם ההחלטה שלהם לסרב להתאמה נובעת מטעמים ענייניים או שמא הם רוצים רק לגרום לבעיות ויש להם רתיעות אחרות שלא מקובלות בדבר שילוב האדם עם המוגבלות.

מהו הסביר?

אני מבקש לשמוע בקצרה את נציג משרד האוצר.

הוא לא קשור לנושא. הוא היה בפעם הקודמת ושתק.

קחו בחשבון שאנו מוגבלים בזמן, ונסיים את הדיון בזמן. תתחשבו באחרים. עתה, נשמע את נציג משרד הפנים.

הייתי חבר בצוות, ואני מצטרף לרוב ההצעה כמו שהיא. אני מסתייג משני נושאים, וזה נוגע לאפשרות של אדם ששוכר דירה לתקופה ארוכה להיכלל בהסדר איכשהו בהסכמת בעל הדירה. היום, זה לא מתאפשר. הבנתי, שהיתה בעיה משפטית בעניין, אבל אני חושב שזה חשוב וראוי שייעשה.

חשבתי גם, שייחוד או הקצאת מקום חניה קיים - לא יידרש לזה 75% אלא יידרש מכסימום של רוב כלומר 51%. זה אולי הנושא הקשה, אבל גם אחד מהנושאים המשמעותיים. אם אנו רואים חשיבות בנושא הזה, ראוי שהחקיקה אכן תלך לכיוון מתן אפשרויות לאדם עם מוגבלויות - מה שאין היום.

עתה, נשמע את נציג משרד הבינוי והשיכון.

ראשית, אנו רואים את הנושא פחות או יותר כמו שארגון "בזכות" רואה אותו.

שנית, הערה טכנית - יש פה בעיה עם רופא שיקומי או לא רופא שיקומי. יש מוסד שנקרא: מרפא בעיסוק, שהוא זמין ולא עולה כסף והוא יכול לתת את אותו מענה בצורה יותר קלה, וזאת לנושא של הצורך בהתאמה.

עתה, נשמע את נציג התאחדות הקבלנים.

יש לנו רק דברים טובים ובאהבה גדולה להגיד כלפי ציבור הנכים. אני חושב, שמה שהונח הבוקר הוא מסמך והצעה לחקיקה טובה והגיונית שלא תפגע גם בנכים עצמם.

עתה, נשמע את נטע דגן מ"בזכות".

אני מבקשת להקדים ולברך את משרד המשפטים, את משרד הפנים וגם את משרד השיכון. היה פה שיתוף פעולה מאד פורה ומאד יעיל בלוח-זמנים יפה. יחד עם זאת, נשארו כמה הסתייגויות. את ההסתייגויות המפורטות כתבנו במכתב, ואני מניחה שנקרא כל סעיף ואז נציג את אותן אחת לאחת.

נקודת המוצא היתה, שמול זכות הקניין ומול הרכוש המשותף עומדת פה זכותו של אדם עם מוגבלות לגור בקהילה. זה נכון, שהיום כדי לעשות שינוי ברכוש המשותף, כמו שאמרה עורכת-הדין קן, צריך את הסכמת כל השכנים. מאז קרתה מהפכה. יש את חוק שויון זכויות לאנשים עם מוגבלות. היום, אין ספק שאדם עם מוגבלות זכאי לגור בקהילה ולא צריך את הסכמת כל השכנים, שלושה רבעים מהם או חצי מהם כדי לעבור לדירה.

לכן, אומר שתי הערות כלליות לפי הקבוצות שחילקה עורכת-הדין קן. היא דיברה על תנאי הסף לביצוע ההתאמות. אין מחלוקת, שצריכים להיות תנאי סף לביצוע התאמות. גם בהצעה המקורית היו, למשל: מינימום פגיעה בחזות הבית ובודאי מינימום פגיעה בדיירים האחרים. אבל, אנו מבקשים לצמצם את תנאי הסף למינימום, ראשית - כי אנו מטילים פה נטל מאד כבד על אדם עם מוגבלות שבסך-הכל רוצה לעבור דירה, ושנית - גם מבחינת המסר. במכתבי אתם תראו שלפעמים אני מציעה הצעות טכניות של "בואו ונחבר שני סעיפים יחד" כדי שאדם עם מוגבלות שמבקש לעבור לדירה לא יראה שמה שעומד בפניו זה רק בתור התחלה, ייבהל וייסוג מראש.

לגבי סיווג ההתאמות, כמו שאמרה עורכת-הדין קן, מציעים שלושה פטורים: פטור מהסכמה, הסכמת 50% מהשכנים והסכמת 75% מהשכנים. בעינינו, הסף של 75% מהשכנים יסכימו הוא שהוא כמעט בלתי אפשרי לעבור אותו. הוא לא משנה פחות או יותר מהמצב הקיים.

יש בלמים.

יש אפשרות פניה למפקח.

נכון, אך יש את אפשרות הפניה למפקח גם בכיוון ההפוך. שכן יראה שעושים התאמה שלא נראית לו, שמאד פוגעת בזכויותיו - גם הוא מוזמן לפנות למפקח כמובן. לכן, אנו מבקשים לבטל לחלוטין את הטור של 75%, ובזה אנו מצטרפים לדברי משרד הפנים. גם את הטור של ה-50% הסכמה - לצמצם למינימום, ואנו הצענו כאן ממש נקודות בודדות שיהיה צריך בהן בכלל הסכמה. את יתר ההערות אנו נעיר כשנעבור על כל הסעיפים.

אני מנדי לייטון מארגון "בזכות", ואני מבקשת לומר הערה, תשובה, לעניין רופא שיקום. זה עניין בלתי מתקבל על הדעת, שאני צריכה לרופא שיוכיח שאני באמת צריכה זאת. ראשית, זה ברור מאליו. שנית, תבינו את התחושה שעל כל דבר במדינה צריך לרוץ לרופא לבקש. זו תחושה של איזה שהוא אסיר או משהו.

אבל, יש באמת מוגבלויות לא ברורות.

אני לא מתחפשת ויושבת על כסא להנאתי.

חלילה, לא את. יש אנשים בחברה, שלפעמים המוגבלויות שלהם לא נראות.

זה עוד יותר חמור. האם אבוא עם פתק מרופא ואתלה אותו על שלט ועד הבית עם כל המוגבלויות שיש לי?

לפי דרישת החוק, הרופא לא צריך לפרט באישור מה הן מוגבלויות האיש ומה הליקויים שלו.

בדיוק.

הוא צריך לומר, שהאדם הספציפי צריך התאמה כזו וכזו ושזה מתאים למוגבלות. הוא באמת לא צריך לפרט את סוג המוגבלות.

זו ביורוקרטיה מסורבלת.

יש חשש מניצול לרעה.

איזה ניצול לרעה?

אני מבקש, שכל אחד ידבר בתורו.

אני באמת מברכת על החוק, ואנו רק קצת מוציאים את העוקץ מהחוק. אני רוצה להעיר שהיא לא מצאה שום סימוכין בכל העולם לחקיקה, וזה רק מראה כמה אנו המדינה היחידה שאין לה מודעות לנכים ואנו צריכים לחוקק. בכל העולם יש כזו מודעות, שלא היו צריכים לגבות זאת בחקיקה. זה עוד יותר מחזק אותנו שאנו צריכים כנראה קודם כל מודעות הרבה לפני חוקים. זו הערה לגבי העובדה שלא מצאתם סימוכין בעולם.

אני חושבת, שבכל מדינה דמוקרטית מעל 50%-51% זה מה שעובר. אם אנו נתחיל עם 75%, זה שוב יוציא את העוקץ מהחוק.

לגבי הנושא שישראל שוורץ אמר, אנו יודעים שמרפאה בעיסוק נותנת את ההתאמות. לכן, לטרטר אותנו לרופאים להביא אישורים של נכויות זה באמת טרטור לשוא וביורוקרטיה. אנו מחפשים להקל.

כל עניין הנכה בקהילה - בעבר, היה צריך גם אישור כדי להכניסו לבניין. אם אנו נכפה בחקיקה, אין מה לעשות, גם על בניין משותף - לא יקרה שום דבר. האמיני לי, שהציבור יספוג את זה ויתרגל לזה.

חבר-הכנסת גילאון, האם אתה רוצה לומר משהו לפני שאסכם?

ראשית, דרישת הפתק מהרופא - זה חייב להיות מוסדר אחת ולתמיד ובצורה קבועה ומסודרת. זה מה שאנו נלך לקרוא לו בעתיד בחקיקה ראשית: הפרופיל של האדם, שהוא יקבע באופן קבוע, בלתי ניתן לשינוי ולצמיתות. למשל: יש אנשים שלא צומחות להם רגליים. בדרך כלל, רגליים לא צומחות כשהן אינן או בשיתוק ילדים. מלבד כל מיני נסים מיוחדים, זה לא קורה. ועדות רפואיות, שאני מקווה שעל-פי המלצות ועדת גולדברג תהיינה ועדות בלתי תלויות, יתנו את האישורים על זה. כך צריך להסדיר זאת. ודאי שאדם צריך להציג מסמך על מצבו. יש אנשים שנראים הרבה יותר גרוע, ורוב האנשים נראים הרבה יותר גרוע ממה שהם באמת מרגישים, ואינני רוצה להביא דוגמאות.

שנית, מה היא נשמת החוק הזה? דרך אגב, החוק הזה נקרא חוק מירל'ה, שנמצאת פה.

היה סרט על השכן שלא הסכים לחתום, והוא חתם בסוף.

האם אתה מבין זאת? שכן אחד לא רצה, ולא 75%.

כל הרעיון בחוק הזה הוא למנוע "פריימריז" לגבי זכות הנכה, שעלול להיות תלוי באיזו שהיא גברת פנסיונרית שהוא לא שילם לה את המסים בנובמבר 1994 והיא רוצה לזכור אותו על זה. לכן, עניין האחוזים כאן יוצר בעיה ובודאי במצב של 75%. כלומר, הייתי הולך לקולא לגמרי בעניין הזה, מה עוד שיש כאן סמכות של מפקח. לכן, באופן מוחלט, את עניין הרציו של 75% אני בכלל לא מקבל. אני מוכן להתפשר על דברים אחרים.

האם אתה מסכים לרוב?

אני מוכן להבחין בין שני סוגי מקרקעין בעניין הזה, ואני קורא לזה כך בשפה שלי. אבל, אם כבר ללכת על הסתייגות בפשרה - אז ללכת ממש על 51% ובמספר שטחים מצומצם מאד. אחרת, חבל על החוק וחבל על הזמן.

בישיבה הבאה נעבור על כל סעיף בהצעת משרד המשפטים.

חבר-הכנסת קרא, אנו נוהגים כאן לסיים עבודה.

זה ברור, אבל יש הצעה שהגיעה רק אתמול--

אי אפשר להעלות זאת כך לקריאה ראשונה.

--ואי אפשר להעלות זאת לקריאה ראשונה. הדבר הזה לא תוכנן. אני מבקש, שתיקבע ישיבה נוספת.

אם כך, מה עשינו עד עכשיו?

שמענו את כולם. תקחו את ההצעות ותְעבדו אותן עד הישיבה הבאה. בישיבה הבאה נעבור על כל סעיף. אם תהיה הסכמה בישיבה הבאה, זה יעבור ישירות.

אני מבקשת עוד סיוע לישיבה הבאה. לא כל כך ברור מי פה הצד השני ומי הצד הנפגע. אם ישנם גופים שאתם יודעים שהם בעלי עניין, על מנת שלא ייווצר מצב שאחר כך יבואו הנפגעים ויאמרו: "למה לא התייעצו איתנו?", ואם מישהו יודע על הצד הנפגע שהוועדה לא זימנה אותו, נשמח לדעת.

ארגוני דיירים.

הארגון היחיד, שאנו זימנו, הוא האגודה לתרבות הדיור. אינני בטוחה שהוא היחיד, ויכול להיות שישנם עוד ארגונים יצוגיים.

יש עוד.

אם יש מישהו שיודע, אשמח לקבל רשימות. וזאת, כדי שלא ייווצר מצב שלאחר קבלת החוק יבואו בטענות שלא שותפו בדיונים.

אני נועל את הישיבה.

תודה לכולם.



הישיבה ננעלה בשעה 10:01.