פרוטוקולים/עבודה/2537



ישיבה משותפת לוועדת מחקר ופיתוח מדעי,
ועדת העבודה והרווחה והוועדה לענייני
2
עובדים זרים - 12.12.2000

פרוטוקולים/עבודה/2537
ירושלים, י"ד בטבת, תשס"א
9 בינואר, 2001

הכנסת החמש עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי

פרוטוקול מס' 244
מישיבה משותפת של הוועדה לענייני מחקר ופיתוח מדעי וטכנולוגי, ועדת העבודה והרווחה והבריאות והוועדה לענייני עובדים זרים
שהתקיימה ביום ג', ט"ו בכסלו התשס"א, 12 בדצמבר 2000, בשעה 13:00

ס ד ר ה י ו ם

מחסור בכוח-אדם בהיי-טק

חברי הוועדה: דוד טל - היו"ר
ענת מאור - היו"ר
יורי שטרן - היו"ר
ויקטור בריילובסקי
אליעזר זנדברג
אליעזר כהן
איוב קרא

בתיה הררי - אגף כלכלה, משרד ראש-הממשלה
יוסי ון-זוהרן - ראש תחום מדעים מדויקים, משרד
המדע
אליעזר רוזנפלד - יועץ בכיר, מרכז מדעים מדויקים,
משרד המדע
אליעזר כהן - עוזר מדעי, משרד המדע
גרשון כהן - מנהל גף טכנולוגיה, מינהל מדע
וטכנולוגיה, משרד החינוך
עידית חכימי - ראש תחום מדעי חברה והתנהגות,
לשכת המדען הראשי, המשרד לביטחון
פנים
תא"ל אבנר ברזני - ראש חטיבת הסגל, צה"ל
סא"ל יצחק גורביץ - ראש ענף כלכלה בתיאום הפעולות
בשטחים, צה"ל
ענת טל - ראש ענף תכנון ובקרה בחטיבת הסגל,
צה"ל
עמיחי כץ - אגף התקציבים, משרד האוצר
אלי פז - סמנכ"ל בכיר לנושא כוח-אדם בשעת
חירום, משרד העבודה והרווחה
בני פפרמן - מנהל אגף רשות לתכנון, משרד העבודה
והרווחה
מרגלית אילת - מנהלת מחלקת נוער, משרד העבודה
והרווחה
צפורה שינקמן - מנהלת מחלקת אכיפת חוקים, משרד
העבודה והרווחה
רון בר-יוסף - סגן מנהל הכשרה ופיתוח כוח-אדם,
משרד העבודה והרווחה
עו"ד שושנה שטראוס - יועצת משפטית, משרד העבודה
והרווחה
עו"ד עירית בראון - יועצת משפטית, שירות התעסוקה,
משרד העבודה והרווחה
אנה גליק - ממונה על בקרה והכשרת מבוגרים,
משרד העבודה והרווחה
שרה חורש - מ"מ מנהל אגף הכשרה מקצועית,
משרד העבודה והרווחה
אפרים כהן - יו"ר המינהלת לעובדים זרים, משרד
העבודה והרווחה
ינון אלרועי - עוזר למנכ"ל משרד התעשייה והמסחר
שלמה הרשקוביץ - סמנכ"ל לתכנון ומידע, הוועדה לתכנון
ותקצוב, המועצה להשכלה גבוהה
פרופ' שמואל בר-זכאי - יושב-ראש ועדת מומחים לבדיקת נושא
העסקת עובדים זרים בהיי-טק
ד"ר מאיר דביר - הוועדה לבדיקת נושא עובדים זרים
בהיי-טק
עו"ד יניב עצמון - הוועדה לבדיקת נושא עובדים זרים
בהיי-טק
אלי כהן - הוועדה לבדיקת נושא עובדים זרים
בהיי-טק
סגל קארו - יו"ר קבוצת סלע
מורן גופל - קבוצת סלע
אהוד הר-חן - מוטורולה
אלי רמון - מנהל משאבי אנוש, אינטל ישראל
אלי כהן - הסתדרות המהנדסים
רפי ברנדר - סמנכ"ל איגוד תעשיות אלקטרוניקה,
התאחדות התעשיינים
עמי אראל - איגוד תעשיות האלקטרוניקה,
התאחדות התעשיינים
דני גולדשטיין - נשיא חברת פורמולה, התאחדות
התעשיינים
אורי הר - מנכ"ל איגוד תעשיות האלקטרוניקה
והמידע, התאחדות התעשיינים
עמירם שור - יו"ר אגף אלקטרוניקה ותוכנה,
התאחדות התעשיינים
לאוניד דינביץ - התאחדות עולים אקדמאים
עומר כהן - מועצה אזורית עמק הירדן
צוקי דוייטש - ראש החטיבה לטכנולוגיות מתקדמות,
התעשייה הקיבוצית
חיה ג'משי - מנכ"ל שדולת הנשים בישראל
ד"ר יוג'ין ברמן - יועץ הוועדה לענייני עובדים זרים
לנושא עובדים בהיי-טק
גלינה ויינברג - עוזרת ליועץ הוועדה

שירלי אברמי
ענת לוי

חבר המתרגמים בע"מ


מחסור בכוח-אדם בהיי-טק

אני מתכבד לפתוח את הישיבה המשותפת של
ועדת מחקר ופיתוח מדעי וטכנולוגי, ועדת העבודה והרווחה והוועדה לענייני עובדים זרים.

בוועדת העבודה והרווחה הוקמה ועדת מומחים ואני רוצה להודות לפרופסור שמואל בר-זכאי שהוא יושב-ראש הוועדה שמייעצת ליושב-ראש ועדת העבודה והרווחה, לדוקטור מאיר דביר, מריאן לוי, פרופסור גד לנדאו, מר אלי כהן ועורך-דין עצמון יניב. אני רוצה להודות להם על העבודה, על השעות שהם הקדישו לבדיקת הנושא הזה, ולהמלצות שהם הגישו, הגם שאלה המלצות ביניים כאשר את הסיכום יגישו בהמשך. נוכל לשמוע אותם גם היום לגבי הפתרון שהם סבורים שנכון לתת היום בטווח הקצר.

יש משרדים שונים שטוענים טענות שונות לגבי המחסור בעובדי היי-טק. יש הסבורים שחסרים לנו רק אלף או אלפיים אנשים, שזה האומדן של משרד האוצר, בשעה שמשרד המסחר והתעשייה סבור שחסרים אלפים בודדים, אבל על-פי אומדנים של ראשי ההיי-טק, הם סבורים שחסרים 10,000 עובדים והשאלה מה ישראל עושה כדי למלא את החלל הזה, כדי ליצור מצב שלא יצטרכו אולי לייבא עובדים. אני אומר אולי וזה יהיה חלק מנושא הדיון. השאלה היא האם ניתן ואפשר לקבל או לתת איזשהו מענה בטווח הקצר כדי שתעשיות ההיי-טק בישראל לא יצטרכו לשווע לידיים עובדות ומאחר שלא ימצאו אותן כאן, בלית ברירה יבקשו – ומבחינתם שלהם אולי בצדק – להביא את האנשים האלה מחוץ-לארץ.

לי יש עמדה בנושא הזה ואני חושב שגם לחבר הכנסת שטרן, ובמקרה הזה העמדות שלנו מנוגדות. אולי עמדתה של עמיתתי ענת מאור עולה בקנה אחד עם העמדה שלי, אבל אנחנו כאן לא כדי להכריע סופית בנושא הזה אלא כדי ללבן את הסוגייה ואולי נצליח לשכנע את חבר הכנסת שטרן – ואולי הוא יצליח לשכנע אותנו – האם נכון או לא נכון להביא עובדים זרים בנושא היי-טק.

אני מניח שיש כל מיני ארגומנטים גם לכאן וגם לכאן והייתי רוצה לשמוע דווקא את ראשי תעשיות ההיי-טק שהם בעצם האנשים שאומרים שיש להם עבודה, הם רוצים לעבוד, הם רוצים לייצר והם רוצים לגרום לצמיחת המשק הישראלי.

צריך לומר שהצמיחה בישראל גדלה כתוצאה מהתרומה הסגולית הגדולה של ענף ההיי-טק בישראל. לולא ענף ההיי-טק בישראל אולי לא היינו עדים לצמיחה שכזאת. במידה מסוימת אני חושב שהנתון הזה אולי אפילו יכול להטעות כי לכאורה כשמדובר על הצמיחה בישראל, עושים מיקס עם כל מה שקורה וטוענים שיש צמיחה של 5,6-5 אחוזים. אבל אם הולכים לבדוק את זה ולפרוט את זה, מסתבר שבעצם התרומה של תעשיות ההיי-טק לצמיחה הייתה כל כך גדולה מחד, וזה לתפארת מדינת ישראל ואנחנו גאים בזה, גאים באנשים שעושים את העבודה, אבל מאידך כחברי כנסת, כשאנחנו מסתכלים על הנושא הזה בפרספקטיבה רחבה לגבי כלל התעסוקה בארץ על כלל המגזרים השונים, כלל התעשיות המסורתיות למשל, חלה נסיגה בתעשיות אחרות ואנחנו שומעים חדשות על מפעלים שונים שנסגרים מכל מיני סיבות ואלה אפילו מפעלים טובים.

גם תעשיות הטקסטיל הכבד, שלדעתי מתקדמות מאוד והכניסו טכנולוגיות מאוד חדשות בנושא הזה, והן יכולות להתמודד כמעט עם כל מקום בעולם, כתוצאה מכל מיני הסדרים בין ממשלת ישראל לבין ארצות-הברית, בגלל סיוע כזה ואחר, לאט לאט אותן תעשיות שהקדישו הרבה מאוד כסף, הרבה מאוד זמן והרבה מאוד מחשבה, בנו מפעלים לתפארת – בדרך כלל המפעלים האלה ממוקמים בעיירות הפיתוח שלנו, כחברי הכנסת, יש מחויבות מסוימת כדי לדאוג לתעסוקה גם באזורי פיתוח ולא רק במרכז הארץ - נוצר מצב שהתעשיות האלה מייצרות פחות ופחות והתרומה הסגולית שלהן לצמיחה, אולי לא באשמתן, הולכת ויורדת.

כל ענף ההיי-טק הוא ענף מאוד מבורך שתורם את התרומה שלו, אבל מאידך אנחנו צריכים לראות מה אנחנו עושים כדי לספק לאותם מפעלים את הידיים העובדות. אני מניח, ותכף נשמע על כך, שיש עוד הרבה מה לעשות בנושא הזה.

כשדנו בזמנו בוועדת העבודה והרווחה בנושא הזה הועלו כמה הצעות שכדי להכשיר מהנדסי מחשבים אולי כדאי לצמצם את פרק זמן ההכשרה של אותם מהנדסים או לעשות איזושהי סינתזה של פרק זמן מסוים. אני רוצה לציין שאם אני לא טועה יש משהו בסדר גודל של שלושים אלף עולים חדשים אקדמאים שהם מובטלים, כך שמבחינת הפוטנציאל טמון בהם פוטנציאל. גם אם יגידו לו שלא כולם כשירים ולא כולם יכולים להיות מהנדסי מחשבים, סביר להניח שמבחינת הכשרה מסוימת הם יכולים להיות יותר זמינים מאשר אנשים אחרים שצריכים להתחיל ללמוד מבראשית. הייתה מחשבה שאולי כדאי את אותם האנשים האלה להכניס לאיזושהי מסגרת מזורזת כדי לענות על הצרכים במדינת ישראל.

יכול להיות שיש כאלה שיאמרו שאם ההכשרה תהיה פרק זמן מאוד קצר, היא לא תהיה אמיתית, אבל אני חושב שזה אפשרי גם אם יעשו את זה בפרק זמן מצומצם יותר ולאחר מכן ההכשרה תינתן בתוך המפעל. אותם אנשים יוכלו לענות על הצרכים הדחופים כרגע והם יותר יתמקדו בגזרה יותר צרה ולא ללמוד את כל שאר הדברים וכאן אני חושב שזה יכול להיות אחד הפתרונות, אבל כאן אני מוכן לשמוע את דעות אנשי המקצוע ואנשים שנושאים בעול בנושא הזה.

אנחנו רוצים לראות איך אנחנו עוזרים לתעשיות ההיי-טק. אם נוכל לעזור לתעשיות ההיי-טק כדי שיוכלו להתקיים כפי שהן רוצות להתקיים, ובצדק, כדי שיוכלו לתרום את התרומה שלהן למשק הישראלי, אני חושב שזה יהיה שכרנו.

באנו לדיון מאוד חשוב של שלוש ועדות במשותף
ומבלי להיכנס להערות פוליטיות אני רוצה לומר באופן מקצועי שכל תעשיית ההיי-טק וכל הצמיחה הכלכלית בכלל היא בבעיה קריטית לנוכח מה שקורה בהיעדר שלום. ברור שמבחינה זו, מעבר לכל מחלוקת פוליטית, כל פתרון מדיני יביא חזרה לצמיחה ושגשוג של תעשיית ההיי-טק והסטרט-אפים. מי שמכיר את השטח וקורא בתקשורת בשבועיים-שלושה האחרונים יודע את ההשלכות הקריטיות.

אני חושבת שהדיון היום צריך להיות הרבה יותר מעשי. בנושא בו אנו דנים דנה ועדת העבודה והרווחה, הוועדה לענייני עובדים זרים ובוועדת המדע והטכנולוגיה שבראשותי, הדיון היה בשני היבטים. ראשית על ליבת המחקר הבסיסי שבעצם באוניברסיטאות, באקדמיה ובתקציבי הממשלה נמצאת במצב התגוננות בגלל המחטפים החיוביים שקורים לתעשיית ההיי-טק והסטרט-אפים, ושנית, באיזה מידה באמת תעשיית ההיי-טק והסטרט-אפ יכולה לתרום לצמיחת המדע המעשי והיישומי.

ועדת העבודה והרווחה הקימה צוות מומחים שחשוב מאוד לשמוע את המלצותיו. מצד שני הוועדה לענייני עובדים זרים חשבה שיש מקום להיענות לדרישות התעשייה. מאחר שאנחנו באנו בדברים עם ממשלת ישראל, אני הייתי מבקשת שהתשובה הראשונה תינתן מממשלת ישראל. אני מצטערת שמנכ"ל משרד העבודה והרווחה לא נמצא, הוא בחו"ל, אבל אני מבינה שיושב כאן נציגו והוא יציג בפנינו את התוכנית.

אני מברכת את כל הבאים והבאות בעוצמה מאוד רבה, עם זאת הוועדות צריכות לקבל היום תשובות שיאמרו להן מהי תוכנית ההסבה המקצועית שממשלת ישראל לקחה על עצמה, מה לוח הזמנים ומה התקציב שישנו עכשיו ובתקציב 2001. אלה התשובות הממשיות ששלושת הוועדות חייבות לקבל ומסמכות הכי בכירה ועם מחויבות הכי גבוהה של הממשלה. אני מציעה שזה יהיה סדר הדיון כי הממשלה חייבת לנו תשובות.

הדבר השני שהייתי מבקשת לשמוע הוא באיזה מידה התעשיינים לא רק מרוצים או לא אלא באיזו מידה הם נרתמים לאותה תוכנית הסבה מקצועית. הרי כל זה מבוסס על מה שברור לכולנו שאנחנו האחרונים, כל אחד מההיבט שלו, שמעונינים בנסיגה ובהתמוטטות או באי-קידום של תעשיית ההיי-טק. המחלוקת היא האם זה יכול להיעשות על-ידי הסבה מקצועית מואצת או שחייבים להביא עובדים זרים לתקופת ביניים וחירום.

אני מבינה שהוועדה שהקים יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה הגיעה למסקנה, אם אני קוראת נכון את הדוח בהמלצה מספר 8, לתוכנית מסיבית של הסבה מקצועית ואנחנו רוצים לשמוע גם את הגישה המקצועית וגם את הירתמות תעשיית ההיי-טק לאותה הכשרה, לאותו מימון באותה שנה של סטודנט שעושה הסבה וכולי.

השאלה השלישית שהייתי מבקשת לקבל עליה תשובה היא באיזו מידה מגיעים לאוכלוסיות שאנחנו קוראים להן אוכלוסיות בלתי מנוצלות ומבוזבזות. אני מתכוונת קודם כל לאוכלוסיית הנשים במדינה. קיבלנו מסמך של פורום נשים בתעשייה, שאני מקווה שהוא נמצא אצלכם, על דור העתיד להיי-טק בתעשייה. יש עוצמה של כוח ומוח נשי שלא מנוצלת בהיי-טק. אנחנו נשמע את נציגת שדולת הנשים, חיה ג'משי, ואנחנו רוצים לדעת האם יש חיבורים באותה הסבה מקצועית בתוכניות של משרדי הממשלה כלפי אוכלוסיית נשים.

יש לנו אוכלוסיית פריפריה ואוכלוסיית התנועה הקיבוצית והמושבים ואנחנו נרצה לשמוע האם יש בתוכניות ההסבה המקצועית הגעה אל אוכלוסיות עתירות ידע שנמצאות בפריפריה.

הייתי רוצה לדעת לגבי העולים, באיזה מידה מנוצל הפוטנציאל של העלייה בנושא ההיי-טק.

אני שומעת על יריד תעשייה מאוד מוצלח שהיה בחו"ל ואני שואלת האם ממשלת ישראל עומדת בקשר עם הסוכנות וממצה את כוח המוח היהודי בנושא היי-טק דרך עלייה ולא דרך עובדים זרים.

אלה השאלות שלפי דעתי, לפני שננקוט עמדה לקראת סוף הדיון, צריכים לקבל עליהן תשובות.

הוועדה לענייני עובדים זרים קיימה ישיבה
ראשונה בנושא זה מיד אחרי שהעיתונות מלאה במאמרים על כך שתעשיית ההיי-טק זועקת שחסרים לה כך וכך מומחים ואני לא אומר סתם עובדים אלא מומחים. הגישה מצדנו בהתחלה הייתה גישה שלילית. אמרנו שבמדינת ישראל יש אבטלה גבוהה בקרב אקדמאים, מדינה קולטת עלייה כאשר אחוז העולים האקדמאים הוא מאוד גבוה, ולכן אין צורך שהמדינה תאשר הגעתם של עובדים זרים.

תוך כדי לימוד הנושא במשך מספר ישיבות שינינו את דעתנו וגם הקמנו צוותים אחדים. צוות אחד הוביל איגוד תעשיית האלקטרוניקה ויושבים כאן נציגי האיגוד והם יציגו את התוכנית שמשותפת לאיגוד תעשיות האלקטרוניקה ואיגוד בתי תוכנה. הצוות השני בראשותו של יוג'ין ברמן יחד עם עמירם שור עבד על מסלול גיוס העולים בחו"ל, כפי שציינה עכשיו חברת הכנסת ענת מאור. זאת אומרת, איך אנחנו יכולים לגייס את המומחים החסרים לנו בקרב אנשים שמגיעים לכאן כאזרחים ולא כעובדים זרים.

אנחנו יוצאים מתוך הנחה – וזו המסקנה מכל המחקרים – שבמדינת ישראל יש בסיס אנושי מספיק רחב כדי לספק את הצרכים של תעשיות ההיי-טק ואני כאן לא נכנס לסוגייה מאוד קשה, איך אנחנו מבטיחים שקידום תעשיות ההיי-טק לא ייצור פערים עוד יותר גדולים באוכלוסייה ובמשק כי זה נושא אחר. כולנו צריכים להתגייס ולקדם את התעשיות האלה כאשר אנחנו שומרים על האינטרסים ועל העלאת רמה של יתר הענפים, אבל כעת אנחנו עוסקים בהיי-טק.

כל הפתרונות שמציעים לנו מבחינת הכשרת כוח-אדם - ואחרי שדיברתי עם המומחים אין כאן מסלולים מזורזים מדיי וקצרים מדיי – וכל הפתרונות שאנחנו ממליצים להפעיל אותם בטרם הופעלו, אנחנו מדברים גם על הזמן הדרוש וגם על מספר האנשים שיהיו מוכנים לעבוד בהיי-טק, לא עונים לאותם הצרכים המיידיים של התעשיות והמחסור גורם לכמה תופעות כמו איבוד פרוייקטים, איבוד עבודות לעתיד, מייצאים את המומחים שלנו לחו"ל, מקימים קווי ייצור במדינות אחרות במקום לפתח דברים בארץ וזאת בגלל אי-זמינות כוח-אדם. בקיצור, אנחנו מקטינים ומצמצמים את התעסוקה העתידית שלנו ואת ההכנסות העתידיות שלנו בגלל המחסור.

לכן כפתרון זמני אנחנו לא רואים סיבה לא להרשות לתקופה מוגבלת ולמספר מוגבל של מומחים זרים להיכנס ארצה ולעבוד כאן כאשר תהיה אספקה בטווחים מסוימים והתוכנית תראה את זה.

אנחנו גם מציעים לנסות, כמו שעושים בארצות-הברית, לנצל את האישורים האלה שהמדינה תיתן בהמשך להמלצתנו וזאת על-מנת ליצור כסף להכשרה בארץ. זאת אומרת, להפוך את הזימון הזה של מומחים זרים למנוף להכנת כוח אדם ישראלי מקומי.

הפגיעה היא לא רק בתעשיות ההיי-טק האזרחיות אלא גם צה"ל היום, במצב שנוצר, כאשר יש תחרות פרועה מסביב כוח-אדם מקצועי בתחום ההיי-טק, מאבד את כוח האדם המקצועי שלו. זאת אומרת, בתחרות הזאת הוא לא יכול לעמוד ולכן יש לנו לדעתי גם עניין ביטחוני לפתור את בעיית מחסור כוח האדם בצה"ל ולעשות זאת כמה שיותר מהר.

מדובר כאן בתחום שמסביבו יש תחרות בינלאומית עבור המומחים. ארצות-הברית החליטה בהחלטה ממשלתית - ואני מודה בהזדמנות זו גם לעוזרת המחקר של הוועדה לעובדים זרים, ניבי קליין, שנתנה חומר מאוד מעניין על מה קורה בארצות-הברית – לתת קרוב ל600- אלף אישורים לשלוש השנים הבאות. בשוק שבו מתחרים האמריקאים והאנגלים על אותו כוח אדם, אין כבר משכורת של עבדים. זאת אומרת, אותו מומחה הודי שהחברה הישראלית מזמינה אותו, אנחנו מתחרים עליו עם האמריקאים ועם האחרים כי הוא מומחה. זאת אומרת שתנאי השכר של המומחים הזרים שאנחנו מציעים לתת לתקופה מוגבלת ובמספר מוגבל, אותו מומחה זר לא יבוא במשכורת שהיא פחותה בהרבה מהמשכורת של עובד ישראלי כי הוא בעצם מתכוון למשכורת שהיא ברמה בינלאומית. לכן אין פה תופעה כמו שיש למשל בתחום הבניין או החקלאות כשמדובר בתת-רמה של עלות ושל תשלום.

לאור זה אני אבקש אחר-כך שתוצגנה שתי התוכניות, האחת של הכשרה והשנייה של גיוס כוח אדם של העולים.

אני מציע שאנשי משרד העבודה והרווחה יאמרו
לנו איך נוצר המצב הזה שמדינת ישראל בעצם נתפסה ללא אנשים מתאימים להיי-טק. אני חושב שבמסגרת תקציב להכשרה מקצועית – בסביבות 800 מיליון שקלים – היו יכולות להיות תוכניות, ואולי תפרט לנו אותן, מה עוד שאתם אמורים לצפות את הצרכים של המשק הישראלי. אליבא דמשרד האוצר שאומר שחסרים אלפיים מהנדסים ולפי ראשי ההיי-טק חסרים 10,000, איך זה קרה שחסרים כל כך הרבה אנשים ומדוע המשרד לא נערך למצב הזה.

אני אתחיל ואומר מה קרה עד עכשיו. האגף פנה
לאוכלוסיות החלשות ולא לחזקות ומתוך התקציב הכולל של האגף, 330 מיליון שקלים מיועדים לטיפול בנערים שנושרים ממערכת החינוך כאשר יתרת הכסף, כמעט כולה, מופנית למובטלים. עד 1998 לא עסקנו באוכלוסיות הגבוהות.

אני מקווה שזה לא יהיה המשך התשובה של
משרד העבודה והרווחה. ידועה רגישותי החברתית וזה מאוד חשוב שאנחנו מדברים על מובטלים, אבל בכל-זאת ועדות הכנסת תבעו ממשרד העבודה והרווחה ומהממשלה לקבל תשובה מאוד ברורה. אני גם לא שואלת למה זה קרה בעבר, כי הייתה לנו צמיחה מיידית של ההיי-טק, אבל אנחנו מדברים על מהפכה שמתרחשת כבר שנתיים. אני לא יודעת אם האגף שלך מוסמך לתת תשובה, אבל אני שואלת האם משרד העבודה והרווחה וממשלת ישראל נערכים, מה התקציבים, מה הקורסים ואני מבקשת לקבל תשובות ולא הסברים.

התשובה היא כן ואני עומד לומר את זה. משנת
1998 ועד עכשיו קצב הגידול בהכשרה לנושא ההיי-טק – ואני מדבר כרגע בנושא התוכנה אבל אצלנו זה קיים בתחום האלקטרוניקה – גדל בחמישים אחוז, משנת 1998 ועד לתכנון שיהיה בשנת 2001.

אנחנו מקיימים הכשרה לתחומי המחשב בשלושה מסלולים עיקריים ואני אתחיל מהמסלול הנמוך יותר שמיועד לחיילים משוחררים ולמובטלים, מה שאנחנו קוראים הכשרת מבוגרים. אנחנו מכשירים בתחום הזה אנשים ברמות הבסיסיות של המקצוע, מתכנתים בדרך כלל או אנשים שעוסקים אחר-כך ביישומי מחשב כמו גרפיקה, תכנות ל-CNC ועיצוב אתרים באינטרנט. בנושא הזה הגדלנו את כמות הלומדים משנת 1998 מ1,860- איש שהכשרנו בשנת 1998 ל2,800- השנה ואנחנו מתכננים להגדיל את המספר ל3,400- בשנה הקרובה.

הכשרת המבוגרים באגף להכשרה מקצועית קיבלה תפנית ומהרבה מאוד מקצועות מסורתיים עברנו להכשיר בתחומים האלה. הפסקנו להכשיר לחלוטין בנושאים כמו טקסטיל וקוסמטיקה, צמצמנו מאוד את ההכשרות בתחומי המינהל כמו הנהלת חשבונות ופקידות.

זה יפה כל מה שעשיתם ואני מניח שיש עוד הרבה
פעולות מבורכות שעשיתם, אבל מדוע חסרים היום אנשים להיי-טק.

תתייחס גם לאורך ההכשרה לפי החוק.

השאלה לא מופנית למקום הנכון. משרד העבודה
לא מכשיר מהנדסים. הוא לא אחראי על הכשרת מהנדסים במדינת ישראל.

אבל הממשלה התירה למשרד העבודה והרווחה
לעסוק בהסבה מקצועית לאקדמאים.

רק השנה. עד היום המשרד לא עשה את זה.

אנחנו מדברים על מה נפתח השנה ומה יהיה בשנה
הבאה.

המסלול השני שבו אנחנו מכשירים וכולם אלה
אנשים שהולכים לתעשיית ההיי-טק זה נושא הטכנאים וההנדסאים כאשר בתחום הזה גדלנו מ1,500- הנדסאים שהכשרנו בתחומי הנדסת תוכנה בשנת 1998 ל6,200- שיהיו בוגרים במערכת שלנו בשנה הבאה, בשנת 2001.

בתחום האקדמאים קטנו מ4,500- בשנת 1998 ל3,300- השנה.

לגופו של עניין, לגבי התוכנית. לפי מה שאמרו לנו נציגי תעשיות ההיי-טק בישראל, עיקר המחסור מתמקד ברמה העליונה של המקצוע. כלומר, נאמר שבתחום הכשרת המבוגרים לרמות הבסיסיות הנדסאים וטכנאים, המשרד מכשיר מספיק אנשים שעונים על הצרכים. הפער נוצר אך ורק ברמה העליונה ולטובת הרמה העליונה נערכנו השנה הזאת לקיים פרוייקט בין-משרדי שהשותפים העיקריים שלו הם משרד התעשייה והמסחר, משרד הקליטה, שירות התעסוקה וכמובן האגף להכשרה מקצועית במשרד העבודה.

התוכנית הזו מיועדת להכשיר בשנתיים הקלנדריות הקרובות 2,800 אנשי תוכנה וחומרה, בעיקר תוכנה, לרמות העליונות של המקצוע. שותפים לתוכנית איגוד תעשיות האלקטרוניקה שאתם תפרנו את ההיקפים, את תוכניות הלימודים וכל מה שקשור בעניין הזה. הם גם שותפים במידה מסוימת במימון הקורס ובסיוע בחלק מהפעילויות של הפרוייקטים האלה.

זה אמור לתת מענה לצרכים במדינת ישראל
היום?

אמרתי, התוכנית מיועדת להפיק 2,800 אנשי
תוכנה וחומרה במהלך שנתיים קלנדריות. הקורסים הראשונים שבהם אמורים להתחיל בסוף חודש זה, בסוף חודש דצמבר, כאשר עיקר ההכשרה תיעשה במהלך שנת העבודה הבאה.

סך כל התקציב הממשלתי לטובת העניין הזה עומד על 72 מיליון שקלים, מתוך זה 60 מיליון חלקו של משרד העבודה והרווחה, 15 מיליון חלקו של משרד התעשייה והמסחר ושני מיליון חלקו של משרד הקליטה. בנוסף לכך קיימות תשומות שממומנות ומתוקצבות מהתקציב הרגיל שאנחנו משקיעים בנושאים האלה.

אני אפרט את התוכנית ואומר את התפוקות ואת לוחות הזמנים. הדבר הכללי לכל התוכנית הוא שמדובר בהכשרה שמשכה כשמונה חודשים, כשנה אקדמית, ומשך הלימודים בנוי על 800 שעות לימוד כאשר בחלק מהקורסים, כפי שאני אפרט בהמשך, גם משלושה חודשי עבודה מעשית שבאים בנוסף לקורס כאשר בזמן העבודה המעשית לא מתקיימים יחסי עובד ומעסיק בין התלמיד לבין המקום בו הוא עובד.

התוכנית בנויה בגדול מהכשרה בשלוש רמות. אגב, את הרמות ואת הפריסה שלהן ניסינו ללמוד מהתעשיות שהן אלה שבאו והצביעו על הצרכים. בעניין הזה אנחנו כמעט ולא המצאנו שום דבר. אנחנו מדברים על תוכנית שיש בה שלוש רמות כאשר הרמה העליונה שמיועדת להכשיר אנשי מקצוע לרמה העליונה ביותר של העיסוק, בעיקר בתחום המחקר והפיתוח, מדברת על קיום של שבעה קורסים שיתקיימו על-ידי האוניברסיטאות. בימים אלה הסתיים המכרז שנועד לקבוע איזה אוניברסיטה תעבור את הקורסים הללו. המכרז נעשה על-ידי משרד התעשייה והמסחר על-פי חוק חובת המכרזים. נבחרו שבעת המוסדות, בהם הטכניון בחיפה, אוניברסיטת תל-אביב, אוניברסיטת באר-שבע, והם מיועדים לתת שבעה קורסים כאשר בכל קורס משתתפים 25 עד 30 תלמידים ואני מדבר על הרמות העליונות של העיסוק. משך הקורס יהיה שנה אקדמית.

איגוד תעשיות האלקטרוניקה התחייב שבשלב מיון התלמידים האלה הוא ימצא עבודה לפחות לשלושה רבעים מסך כל התלמידים האלה – כ210- אנשים - עוד לפני שהם יתחילו את הקורס. כלומר, ליצור הליך של התקשרות בין המעסיק לבין התלמיד עוד לפני שהקורס מתחיל.

עלות הקורסים האלה היא מאוד גבוהה. התעריף עדיין לא נסגר סופית, אבל הוא בסביבות אלף שקלים לשעת לימוד, שזהו תעריף חריג מאוד יחסית למה שהאגף להכשרה מקצועית רגיל לשלם.

גם התשואה גבוהה.

נכון, גם התשואה גבוהה. הכוונה לפתוח עוד בשנה
זו שלושה קורסים וארבעה קורסים במהלך 2001.

כמה תלמידים לומדים בכל קורס?

בין 25 ל30- תלמידים. לפי הנקודה בה אנחנו
עומדים עכשיו אנחנו מעריכים ששלושה קורסים ייפתחו עוד במהלך חודש דצמבר השנה.

איך הגעת ל2,800-?

אני כרגע מדבר על הקורסים ברמה העליונה,
שבעה קורסים שיתבצעו באוניברסיטאות.

כשהוא דיבר על 4,000 בקורסי הסבה, שלא תהיה
אשליה שזה מכסה את הפער. על אותה רמת מהנדסים שאנחנו מדברים זה 400 לשנתיים. זאת אומרת, היתר הם לא לרמה שאנחנו מדברים ומציגים כאן את הפער.

אמרתי, שבעה קורסים ברמה העליונה, כ25- עד
30 איש בקורס, בעלות גבוהה מאוד, קרוב למיליון שקלים השקעה ממשלתית בתשומות הכשרה ישירות לטובת הקורסים האלה. בהמשך אני אומר משהו כללי על שלושת התוכניות לגבי דמי קיום בקורס והליך המיון.

הרמה השנייה אלה קורסים שבנויים על אותה תוכנית לימודים, אותו משך זמן אלא שהם מתקיימים על-ידי מוסדות אקדמיים שאינם אוניברסיטאות כפי שהם מוגדרים על-ידי המועצה להשכלה גבוהה והם רשאים להעניק תואר אקדמי בתחומי התוכנה והחומרה.

אנחנו מתכננים עד ארבעים קורסים כאלה במהלך התוכנית כולה כאשר התעריף שאנחנו משלמים לקורס כזה הוא כ600- שקלים לשעה. 600 שקלים כפול 800 שעות, תשומות הכשרה ישירות.

הרמה השלישית אלה קורסים שעניינם או עיקרם הוא התחייבות של מבצע הקורס לקלוט בעבודה או לסדר בעבודה לפחות שלושה רבעים מהבוגרים. אמרתי, ברמה הראשונה איגוד תעשיות האלקטרוניקה התחייב לסדר בעבודה שלושה רבעים מהבוגרים לפני תחילת הקורס.

איגוד תעשיות האלקטרוניקה גם מסייע במימון?

איגוד תעשיות האלקטרוניקה תרם במימון למשל
בנושא של הפרסום.

אני מדברת על קיום הסטודנטים.

הם לא שותפים בתשומות ההכשרה עצמה. בדמי
קיום לא נגעתי, אבל מיד אני מגיע לזה.
אנחנו מדברים בסך הכל על 88 קורסים ברמה הזאת. אמרתי שהתנאי לעריכת קורס כזה הוא שמבצע הקורס מתחייב על קליטה של 75 אחוז מהאנשים בעבודה.

באשר לתנאי הקבלה לקורסים ברמה העליונה. אנחנו מדברים אך ורק על אנשים עם תואר בהנדסה או במתמטיקה או פיזיקה. שתי התוכניות האחרות מאפשרות לכל אקדמאי או הנדסאי להיקלט בתוכנית הזאת.

בשלושת הרמות אנשים יקבלו במהלך לימודיהם או דמי אבטלה מהביטוח הלאומי למי שמגיע, או ברמות העליונות, ברמה א' ו-ב' יקבלו מלגה שניתנת מקרן משותפת של משרד התעשייה והמסחר ושל איגוד תעשיות האלקטרוניקה. גובהה של המלגה ברמה א' היא 2,700 שקלים וברמה ב' עוד לא סגרנו את גובה המלגה.

ציינת את האוניברסיטאות בהן התוכנית הולכת
לפעול. מה לגבי אנשים שמתגוררים במרחק משמעותי? אני מניח שהלימודים האלה מחייבים מגורים או נסיעות ואני שואל איך זה בא לידי ביטוי.

בכל מערכת ההכשרה המקצועית הממשלה
מממנת מחצית מדמי הנסיעות לתלמידים שמתגוררים מחוץ לאזור בו מתקיימים הלימודים.

מה קורה עם מעונות?

אנחנו לא מממנים מעונות. אנחנו מקיימים את
הלימודים גם בבאר-שבע, גם בתל-אביב וגם בחיפה, אנחנו מממנים מחצית מסכום הנסיעות.

כפי שאני מתרשם עדיין לא הלכתם למסלול של
לימודי ערב.

סוכם על קורס אחד שייעשה ניסיון בלימודי ערב.

אני שוב שואל את השאלה ששאלתי בוועדה
לענייני עובדים זרים. מספר התלמידים שאתם קולטים כעת, שלוש כיתות ואתם מרחיבים את זה אחר-כך עד לשבע, המספר מוגבל בצד התקציבי שלו, בצד של כוח אדם להכשרה או בצד של המועמדים להכשרה עצמה?

אנחנו מריצים את הקורס הזה כבר כארבע שנים
ביחד עם משרד התעשייה והמסחר והאוצר, והשנה נכנס גם משרד העבודה. יש די הרבה מגבלות כאשר המגבלה העיקרית עליה דיברת היא הפוטנציאל של מי שרוצה ללמוד. אנחנו מסבים מהנדסים או בוגרים אחרים או בוגרי מתמטיקה ופיזיקה. לא כל בוגר, מהנדס מכונות או אווירונאוטיקה וכדומה, רוצה לעשות הסבה לתוכנה, בייחוד לא הטובים שיש להם מקצועות. לכן אלה שנרשמים, לפני שלוש שנים נרשמו כאלף ומתוכם עברו מיון ראשון 400, שלחנו אותם גם למיון במוסד להכוון להתאמה בתוכנה ונשארו מהם כ200- שעברו סף סביר ומתוכם קיבלנו כמאה.

זאת אומרת, הבעיה הראשונית היא הפוטנציאל. יש גם בעיה של כושר כוח הוראה באקדמיה. הגידול הגדול ביותר שנעשה היה באקדמיה. אם עד 1994 סיימו 1,200-1,100 בוגרים באלקטרוניקה ומדעי המחשב, השנה גמרו 2,500, בשנת 2003 יסיימו 4,900 והם כבר לומדים. אחרי כן יש תוכנית ב2006- להגיע ל7,000- וכאן יש בעיות שאולי נציג אותן אחר-כך.

אני רוצה לבקש מפרופסור שמואל בר-זכאי
שעומד בראש הוועדה שהקמנו בוועדת העבודה והרווחה לומר לנו מה הוועדה העלתה, הגם שאני יודע שהוועדה לא סיימה את עבודתה והיא עדיין נמצאת בשלב של בחינה וגיבוש הנושא.

כפי שציינת, ותודה שציינת, הדוח שהגשנו לוועדה
המכובדת בינתיים הוא דוח ביניים והוא מסתכל על הבעיה מנקודת ראות אסטרטגית. הדוח חולק לכל היושבים כאן בחדר, כך שאין טעם לחזור על מה שכתוב בו.

הטענה העיקרית שלנו היא – אם אפשר לומר במילה אחת – אחרי ששמענו הרבה עדים, הזמנו הרבה עדים מהתעשייה ומהאקדמיה, והופיע לפנינו למשל בחור צעיר ומוכשר בשם גיל שוויד שכולם מכירים אותו וגם פרופסור נחמיה לב-ציון שגם הוא ידוע בהישגיו בתחום הזה, ואחרי ששמענו את כל העדים הגענו למסקנה שאין אנו ממליצים בשלב זה להתיר יבוא עובדים זרים מהסוג שאנחנו דנים בו, והסיבות כתובות פה בדוח.

לנושא הצמיחה. אני חושב שתעשיית
האלקטרוניקה והתוכנה צמחה בשנה זאת יותר מאי פעם ואני חושב שהיא שברה השנה את כל השיאים. אנחנו השנה הולכים לגידול יצוא אזרחי של שבעים אחוז לשנה וגידול ללא אינטל של חמישים אחוז, כי אינטל פתח מפעל בספטמבר שנה שעברה והגידול באינטל מגיע ל1,2- מיליארד דולר בשנה. אם אני מנטרל את אינטל, הגידול הוא חמישים אחוז. התעשיות הביטחוניות כמעט ולא צמחו אלא בשני אחוזים. זאת אומרת, ביחד הגידול הוא קרוב לארבעים אחוז השנה והלוואי ובשנה הבאה או בשנים הבאות יהיה חצי מזה.

זה לא כולל רכישות.

לא כולל רכישת חברות. זה לא נחשב אצלנו ליצוא
למרות שמשרד התעשייה והמסחר יש לו שיקולים והוא אולי כן כולל את זה ביצוא.

כל הדיווחים שישנם כאילו הצמיחה נעצרה, זה פשוט לא מדויק כי תלוי איך משווים. שנה שעברה, שנת 1999, לא הייתה שנה טובה ואפשר לראות את זה כאן על השקף. אפשר לראות את ההתפתחות עד 1999 כולל, הירוק זה היצוא, ורואים בשנת 2000 את הגידול הגדול. רואים שבשנת 1999 מול 1998 לא היה גידול גדול, לכן כשמשווים את שנת 2000 מול 1999, הגידול גדול מאוד. כשמשווים את שלושת החודשים האחרונים בשנת 2000 מול שלושת החודשים לפני כן, אינטל נמצא גם פה וגם פה, ולכן הגידול הוא גידול הדרגתי נורמלי של כעשרים אחוז לשנה. לכן אין עצירה בחודשים האחרונים של הצמיחה.

נקודה שנייה שאני רוצה להדגיש. מדברים לאחרונה על הפיטורים וירידת חברות דוט-קום וכדומה. אני רוצה לומר במפורש שזה לא נוגע לתעשייה שלנו, כמעט ולא באלקטרוניקה ולא באיגוד בתי תוכנה אלא אלה יותר אותן חברות דוט-קום של אינטרנט, של שירותים, שאכן שם יש פיטורים. הטובים נקלטים מיד אבל יש רבים שעבדו והם לא יכולים להיקלט.

לגבי פערי כוח אדם. דיבר חבר הכנסת דוד טל על הפערים ואכן יש מספרים שונים בפערים וקשה מאוד לדעת אותם כי כל חברת סטרט-אפ מגייסת ארבעה-חמישה מהנדסים טובים, יש כאלה שאומרים שיש שם הרבה יותר, יש לך 2,500 חברות סטרט-אפ, זה אומר 10,000 מהנדסים בכירים. אם יש יותר חברות, פחות תוכנות, אז זה משפיע על המספר וזה יכול להיות 5,000 או 10,000. ללא ספק הפער הוא גדול.

האם העובדה שחלק מהסטרט-אפים יכולים
להיסגר תסייע לתעשיות ההיי-טק היותר גדולות?

בהחלט כן. אני מקווה שלא ייסגרו הרבה, אבל
בהחלט כן.

האם מתרחש תהליך כזה עכשיו?

הוא מתרחש כרגע אבל בתחום מאוד מצומצם של
חברות אינטרנט, דוט-קום, כאשר בתעשיות המסורתיות היותר גדולות לא קרה דבר. תמיד יכול מפעל מסוים להיכנס לקשיים, אנחנו זוכרים שזה היה בסייטק, זוכרים שזה היה באלסינט, היום זה היה בספיאנס ותמיד זה יכול לקרות, אבל זה לא תהליך שקורה. יש חברות צומחות ופה ושם יש גם חברות שמצטמצמות.

קשה לדבר על הגידול ולדבר על הפערים בכוח אדם משום שהחברות מוצאות להן פתרון. צלצל אלי אתמול מנכ"ל ג'נרל מייקרו בירושלים ואמר שהוא יכול לקבל עוד עבודות אבל מאחר שאין לו כוח אדם, הוא לא מקבל עבודות. פתרון שני הוא שמקימים חברות בנות בחו"ל או עושים אאוט-סורסינג. היה אצלי אתמול הודי, הוא גר במלון באזל, שבא לכאן לאאוט-סורסינג והוא הראה לי שבע-שמונה חברות שהוא כבר עובד אתן, חברות שמעבירות עבודות להודו.

הן עושות זאת בעיקר בגלל מחסור בכוח אדם?

אך ורק.

לא בגלל שיקולים כלכליים של מסים.

מוציאים עבודות אאוט-סורסינג בייצור של
הרכבות כרטיסים ושם זה שיקול עלות מאוד חשוב. בפיתוח מוציאים עבודות אך ורק בגלל מגבלות בכוח אדם.

אין בעיה לתכנן בארץ אחת ולבצע בארץ אחרת
לטובת ארץ שלישית.

התעשייה שלנו מעדיפה שהפיתוח יהיה קרוב
וצמוד ליצוא. יש בזה בהחלט יתרון גדול.

אני מצטער, אני חולק על זה.

זכותך.
אני אעבור על המצגת שהכנו ביחד עם חבר הכנסת יורי שטרן וכאן תוכלו לראות את מהנדסי האלקטרוניקה כאשר כיום מועסקים בחברות שאנחנו מתייחסים אליהן כ36- אלף לפי החלוקה כפי שמופיעה כאן. אני אומר שהגידול הממוצע של היצוא – אמרתי שהשנה היה חמישים אחוז יותר – הוא עשרים אחוז. תוספת כוח אדם, אני מדבר רק על 13 אחוז כי אם לא נתייעל לפחות באותם שבעה אחוזים, לא נוכל גם להתחרות. זאת אומרת, אנחנו גם דורשים מעצמנו התייעלות. לכן אני לוקח בממוצע פער של כ5,000-.

דיברנו כאן על אופציה, איך אנחנו יכולים לצמצם את הפער וזאת לא תוכנית של איגוד תעשיות האלקטרוניקה אלא זו תוכנית משולבת שכוללת את משרד העבודה, ארגון בתי תוכנה, העולים הרוסים וכדומה.

כמה המחסור?

אני מגדיר אותו בכ5,000-. שוב, תלוי באיזה
דרגים את מדברת. אם את מדברת בדרגים שמדובר על הכשרות שנעשות בהמונים ואכן גם בבנקים ובחברות ביטוח צריכים אנשי מחשב, אבל לא ברמה של מהנדס פיתוח שצריך לתכנן ולפתח ציוד ומתחרה מול סימנס וכדומה.

אתה מדבר על הרמה הגבוהה?

כרגע כן.

כאן עיקר המצוקה.

כן. אנחנו מדברים על איפה אנחנו יכולים להשיג
פתרונות.
ראשית שילוב בני מיעוטים. איגוד תעשיות האלקטרוניקה ואיגוד בתי תוכנה נתן עכשיו חסות לאירוע עם מהנדסים ערבים ואכן יש כוונה לנסות לגייס אותם למרות שזה לא כל כך קל מבחינת הקליטה של התעשיות אבל אנחנו עושים מאמצים.

כמה היו באירוע? עשרות, מאות?

בערך ששים.

אני לא הייתי בארץ. היום אלה ששים, מחר אולי
יהיו יותר, אבל אנחנו מנסים.
הכשרת ישראלים ועידוד עולים בוגרי אקדמיה. אני מדבר כאן על עולים גם מחבר העמים וגם מארצות-הברית. במרץ תצא משלחת של חברות לארצות-הברית, זה פרוייקט משותף של משרד הקליטה והסוכנות. היתרון שאפשר לגייס שם גם בעלי ניסיון ולא רק כאלה שסיימו השנה את האקדמיה. אבל שוב, הם לא באים במאות כי בארצות-הברית לא כל כך רע להם.

האם עשיתם השנה יותר ירידים מאשר בשנים
קודמות?

כן. עכשיו חזרה קבוצה גדולה מברזיל וארגנטינה
ואנחנו מתכננים משהו בחבר העמים. שוב, הכמויות הן לא כאלה אדירות שהם ישפיעו ויהפכו מהותית.

העסקת מהנדסי פיתוח מחו"ל לתקופה מוגבלת. אנחנו לא מדברים על אותם 10,000 אלא כרגע מדברים על אישור לאלפיים ואני חושב שהבעיה היא מאוד פשוטה. רוב התוכניות האלה הן תוכניות גמישות. אפשר לצמצם קורסי הסבה, אפשר לצמצם גידול לפחות במכללות כאשר הגידול הוא באוניברסיטאות וקשה מאוד לסגור פקולטה באוניברסיטה אבל קל לסגור פקולטה או כיתה במכללה, קל להחזיר מהנדסים או העסקת זרים. אלה דברים גמישים. לא יצטרכו, לא יעסיקו.

הכוונה היא כמו שאמר חבר הכנסת יורי שטרן להביא לכאן תמורת כופר של חמישים אלף שקלים לתקופה של שנתיים. עד היום ידענו שעושות את זה ארצות-הברית וגרמניה, לפני שבוע היה לנו סמינר עם היפנים והם אמרו שגם הם רוצים לקלוט שלושים אלף והם גם אמרו שנבוא אליהם.

אני חושב שאנחנו יכולים לאמץ את מה שעושה גרמניה. גרמניה אומרת שהיא לא רוצה שזה ישפיע על הורדת השכר בארץ כי אחרת אולי הישראלים בגלל זה ילכו לארצות-הברית. היא מתנה את זה בכך שעלות מינימלית ליבוא עובד לגרמניה תהיה מאה אלף מארק לשנה. אפשר להבטיח שאלה יהיו מומחים ולא דרגה ב'. אנחנו מוכנים להגבלה של עלות תעסוקה כזאת שתבטיח שאנחנו לא מדברים על הרמה הנמוכה וכדומה.

מדובר גם בכסף שהחברות יעמידו לקרן שמיועדת לחינוך הטכנולוגי בארץ ולקידומו כדי שבעתיד לא נצטרך לייבא עובדים. כשתראו את התפתחות השנים, נראה גם שבשלב מסוים אנחנו מחזירם אותם.

יש לנו פתרונות לטווח הקצר והבינוני ובין היתר זה הסבת בוגרים, אותם מאתיים שרון בר-יוסף דיבר עליהם. אנחנו מדברים על הסבה של עולים בחו"ל.

רון בר-יוסף לא דיבר על מאתיים.

הוא דיבר על 400 לשנתיים, 200 לשנה. אני מדבר
על שנה. זה נכון שהוא דיבר על שבעה קורסים. הוא אומר בין 25 ל30- ואני אומר בסך הכל מאתיים ואני אשמח אם יהיו מאתיים.

אנחנו מדברים כאן על תוכנית של משהו כמו חברות כוח אדם שמקבלות דרישות והן עצמן מתאמות עם ההכשרה בחו"ל. הכשרת עולי ברית-המועצות בארץ, הכשרת בוגרי צבא בקורסים שחברת סלע נתנה כדוגמה וכשאנחנו אומרים מצטרפים אלף, הכוונה היא המצטבר של בוגרים נוספים.

גם באופציה הזו שאלפיים איש נמצאים במשך
שנתיים בארץ ויש לנו את בוגרי הקורסים, אנחנו עדיין בתוך התקופות האלה נמצאים עם מחסור של 5,000 איש כי כל פעם יש תוספת ביקוש לכוח אדם.

מילה אחת לטובת ות"ת. בשקף הזה אתם רואים
את כמות המסיימים, מהנדסים באקדמיה. אתם רואים את הגידול האדיר שנעשה באקדמיה. הצבע הכתום מראה את מספר הסטודנטים המתחילים וגם כאן אתם רואים את הגידול.

בתוכנית הזאת יש שתי בעיות כאשר האחת היא חוסר במרצים באקדמיה להכשיר 7,000, ושנית, מחסור בבוגרי תיכון מתאימים עם כישורים ללמוד את הנושא הזה. עשינו תוכנית פיילוט והיום משרד החינוך אימץ אותה, כאשר מדובר בשדרוג תלמידים משלוש לארבע ומארבע לחמש יחידות מתמטיקה, מה שייתן פוטנציאל יותר גדול.

כאן אתם רואים את התוכנית הרב-שנתית שמצטברת וכוללת למעשה את כל התוכניות שאם הן יבוצעו באיזשהו שלב לא רחוק נגיע לידי כך שלא יהיה לנו את הפער. שוב אני אומר, כל התוספות האלה חלקן הן גמישות. אם לא יצטרכו – הפער יהיה יותר קטן. יהיה שבר בתעשיית ההיי-טק – לא יגייסו עובדים.

בפוטנציאל הגיוס לא התייחסת לא לנשים ולא
לפריפריה.

אנחנו לא מפלים בין נשים לגברים. חמישים אחוז
מהמשתלמים בקורסי ההסבה האחרונים היו גם עולי ברית-המועצות ובאותו חתך חמישים אחוז היו נשים.

אני רוצה לחדד את מה שהיו"ר ענת מאור עכשיו התחילה לעלות כאן. אני לא יודעת אם שמתם לב, אבל כל הזמן
דיברתם בלשון זכר. אני לא חושבת שבמקרה ההסתכלות היא כל הזמן על
אוכלוסייה מאוד מסוימת ואני רוצה להפנות את הפוקוס לאוכלוסיית הנשים שלפי
דעתי מהווה פוטנציאל לא מנוצל.

אחוז קטן מאוד של נשים מגיעות להשתתף בקורסים שקשורים להסבה מקצועית ואחוז קטן מאוד של נשים יחסית לאחוזן באוכלוסייה הן שותפות בכלל למגזר ההיי-טקי וכשאני מדברת על נשים שכבר מגיעות לתפקידים בכירים כמו מנהלות, האחוז הוא עוד יותר קטן.

אני רוצה לומר שהמערכות מהתחלה, גם מערכת החינוך, צריכות לתת יותר דגש על העידוד של קידום נערות למקצועות של מדע וטכנולוגיה. זה מתחיל מהרגע שהן בוחרות את המקצוע שלהן. למשרד החינוך אין תוכנית שיטתית. הועבר כאן אמנם איזשהו דף על הנושא של פורום נשים בתעשייה שיזם איזושהי תוכנית, אני יודעת שיש איזושהי תוכנית שאורט מריצה לקידום נערות למקצועות של מדע וטכנולוגיה אבל אין התייחסות וזה לא חלק ממדיניות המשרד לקדם נערות למקצועות של מדע וטכנולוגיה.

אני יודעת שאם מסתכלים על הנושא של הסבות מקצועיות והכשרות מקצועיות, יש מקצועות שהם ממש על טוהרת המקצועות הגבריים ונשים לא מגיעות אליהם בכלל. אני חושבת שהמערכות צריכות להתייחס בתשומת לב מיוחדת לאותו פוטנציאל שלא מנוצל. יותר נשים יכולות להגיע והן אכן ראויות ומתאימות, והן בהחלט יעמדו בקריטריונים, אבל המערכות צריכות גם לעודד וגם לפתוח את המערכות האלה על-ידי מלגות, על-ידי תשומת לב מיוחדת, על-ידי הנעה של נשים להגיע יותר לתפקידים האלה. אני יודעת שיש גם את האלמנט של לגרום לנשים להגיע, אבל אם המערכות לא תהיינה פתוחות להכיר בפוטנציאל הזה, הדברים האלה יהיו סגורים בפני נשים.

לכן אני קוראת כאן לחשוב כל הזמן על האפשרות לשלב נשים, אם זה ממערכת החינוך לעבוד על זה וגם בהמשך בהסבות המקצועיות ואחר-כך בתעשיות עצמן. אני חושבת שזה פוטנציאל שראוי שיהיה מנוצל בצורה יותר מושלמת.

את ביקרת בבתי תוכנה למשל?

אני יכולה לומר לך - יש לי כאן סקר על בתי
תוכנה - שבארבעים אחוז מהם אין נשים מנהלות.

בחלק גדול מבתי התוכנה שישים אחוז הן נשים
ולא גברים.

אבל ברמה הנמוכה. אם תסתכל בהשוואות של
השכר, השכר הממוצע שלהן נמוך, כך שזה לא מהווה מודל נכון.

זה לא נכון. הן מקבלות בדיוק אותה משכורת.

יש לי סקר שמצביע במפורש על נתונים אחרים.

זה ממש לא נכון ואני מוחה על הדברים שנאמרים
כאן.

אנחנו מבקשים לקבל את הנתונים האלה.

אני לא יכול להתייחס להערות כי את הנושא הזה,
לפחות בעבודה המשותפת שלנו, לא חקרנו. אני חושב שהבעיה מתחילה באמת במערכת החינוך ולא ברמה יותר גבוהה ולכן בין עולי ברית-המועצות המקצוע נפוץ גם בין נשים. אם מערכת החינוך הישראלית עדיין לא חינכה את הבנות ברוח הזאת, הטיפול באמת צריך להתחיל בשלבים המוקדמים האלה. לדעתי קשה לתקן את העיוות בשלבים יותר מתקדמים, למרות שתמיד אפשר לראות מה כדאי לעשות.

בכל מקרה, ההתייחסות שלנו הייתה לישראלים כישראלים והמסקנה היא שבפערים שנוצרו התוכנית הזאת בנויה עד שנת 2007 כי היא לקחה פרק זמן של 12 חודשים, 18 חודשים, 36 חודשים ועד לאותם הבוגרים שיבואו כתוצאה מתגבור לימודי מתמטיקה בבתי-הספר, ואז יש לנו את ה2007- ואז אנחנו פחות או יותר מגיעים לסגירת הפערים כאשר המומחים הזרים נמצאים בארץ לפי הגרסה הזאת רק שנתיים, בין עכשיו לבין שנת 2002.

הסתכלתי בחומר של הוועדה ויש פה הערה שלדעתי היא מאוד לא נכונה לגבי התחום הזה. מדובר על כך שהעובדים הזרים שנפלטים מהחברות הישראליות – חברות בנייה או חברות אחרות – ומסתובבים כאן בשוק העבודה ולא יודעים מה לעשות וחיים בתנאים נחותים, כשאנחנו מדברים על מהנדס אלקטרוניקה שיצא וייפלט מחברות ההיי-טק הישראליות, הוא ייחטף בכל מדינה היא בעולם. לכן הוא לא יסתובב כאן ולא יחיה בצריפים בתת-תנאים. אנחנו מדברים על שוק לגמרי שונה והצרות שישנן בתחום של כוח העבודה הזר, לפחות לגבי מומחים, לא המסה של מתכנתים אלא אנשים שהם באמת ראשי צוותים, אני חושב שהבעיות האלה לא רלוונטיות.

שמענו שתי עמדות בהחלט מנוגדות. עמדה אחת
הייתה של הממשלה שבעצם קיבלה תמיכה מועדת המומחים שהקימה ועדת העבודה והרווחה. אין חילוקי דעות על המחסור אלא על גודל המחסור. ועדת המומחים גורסת שהפתרון צריך להיות בדרך של הסבה. שמענו את תוכנית הממשלה, מה היא מתכוונת לעשות יותר ואני רוצה לשמוע תגובות ושיאמרו לי האם זה מספק או לא. מנגד שמענו את העמדה הנגדית של יושב-ראש הוועדה לענייני עובדים זרים חבר הכנסת שטרן ואורי הר.

אני מבקשת לשמוע התייחסויות לשתי החלופות וגם התייחסויות נוספות לכל כיוון שרוצים.

צריך גם לזכור את הנתון החשוב הזה שעבור כל
רשיון כזה חברות היי-טק מתחייבות להפריש חמישים שקל לאיזושהי קרן ציבורית או ממשלתית.

בין היתר שאלתי לתעשיינים היא מדוע הם לא
עושים את זה בלי קשר לנושא העובדים הזרים. ללא ספק צריך להשקיע בחינוך.

שמענו שמשרד התעשייה והמסחר נותן שני מיליון שקלים לתוכנית.

15 מיליון שקלים. שני מיליון נותן משרד
הקליטה.

מה נתנו בשנים קודמות? אני רוצה לראות איפה
הגידול כאן.

אנחנו בוורסיה זו או אחרת כבר כמה שנים
מבצעים קורסים דומים. בשנים מסוימות דובר על שני קורסים ברמה הזאת של רמה א' ובשנה שעברה דובר על שבעה קורסים כשהפעם הערך המוסף של התוכנית הוא שזה איגוד משאבים של מספר משרדי ממשלה, אפשר להתמחות באוכלוסיות ספציפיות שזאת גם אוכלוסיית עולים, גם דגש על מיעוטים, בין אם ערבים או אחרים, וקשר חם יותר עם התעשייה.

במשותף לזה או במקביל לזה אני חושב שיש פעולה מאוד מבורכת של המועצה להשכלה גבוהה שפותחים שערים למספר רב של בוגרים במסלולים הרגילים.

עמדת משרד התעשייה והמסחר – המנכ"ל והמדען הראשי – היא שנכון לרגע זה אנחנו מאמינים שצריך לפתוח שערים בצורה מוגבלת, בסביבות אלף אנשים. אנחנו חושבים שצריך להגדיר את זה לתחום מאוד ספציפי של מומחים, צריך להיות צוות שיגדיר בדיוק מה, והשורה התחתונה היא שעבור כל אחד כזה שייכנס או תיכנס באמת צריך לראות שאותו מפעל שמקבל אותם יוצר ערך נוסף או מינוף של קליטת ישראלים שבעצם יוכלו בסופו של דבר לתפוס את מקומו או מקומה של אותו עובד.

אני בכל-זאת שואלת מה משרד התעשייה
והמסחר עשה בעבר בנושא קורסי השלמה. האם ה15- מיליון שקלים זו הגדלה משמעותית בתקציב או לא?

מבחינת משרד התעשייה והמסחר, זה פחות או
יותר אותו סכום שניתן בשנה שעברה.

איך אפשר שמשרד התעשייה והמסחר אומר
שיש יותר הסבה מקצועית להיי-טק והתקציב שהוא מקדיש לכך בעצם לא גדל?

הבעיה כאן היא לא בעיה תקציבית. אנחנו היינו
מוכנים לפתוח כמה קורסים שאפשר. אם תשאלי את השותפים שלנו אנחנו רצינו לפתוח שבעה קורסים אתמול. בא איגוד תעשיות האלקטרוניקה שמצד אחד דורש שיפתחו את השערים ואמר שבשלב ראשון נפתח שלושה קורסים כי לא יהיו מספיק מועמדים.

האם הקורסים התפרסמו בעיתונות?

כן.

על עמודים שלמים.

בחודש האחרון?

כן.

כמה פניות היו לכם?

1,500 פניות.

כמה מהן נשים?

אני לא יודע.

כמה ערבים? כמה מהפריפריה?

אלה פניות גולמיות. השלב הראשון הוא באמצעות
מוסדות השכלה גבוהה.

מספר הפניות, 1,500, הפתיע אתכם לטובה?

לא.

מתוך 1,500 אין לכם תקווה לגייס יותר מתשעים
אנשים?

הגיוס נעשה על-ידי פרסום מודעות בעיתונות שזה
חריגה מהכללים של משרד העבודה שבדרך כלל מגייס אנשים דרך לשכות העבודה.

גם תקופת ההכשרה וגם אוכלוסיית היעד איננה
מובטלים דווקא.

עד עכשיו הגיעו כ1,500- פניות, מתוכם נמצאו עד
היום כ250- איש שמתאימים לרמה א', לרמת שבעת הקורסים שדיברתי עליהם וכל השאר אינם מתאימים לרמה הזאת.

זה עוד לפני המיון בחברות.

לפני המיון בחברות. כלומר, על הסף הם לא ענו.

שאל קודם חבר הכנסת שטרן שאלה נכונה. האם
המגבלה היא מספר המועמדים והמועמדות או סף תקציבי?

לא סף תקציבי.

אם מתוך 1,500 ימצאו שבדצמבר יש 300, 400,
500 מתאימים, האם למשרד התעשייה והמסחר יהיה את התקציב?

בעיקרון זו לא הבעיה. יש לנו בעיה נוספת שאת
לא לוקחת בחשבון והיא היכולת של האוניברסיטאות לפתוח קורסים ברמה הזאת.

פניתם מאוחר. אני מלווה את הפניות והתביעות
מהמשרדים כבר זמן רב.

אנחנו מקיימים את הקורסים לרמה א' כל שנה.
יש גבול ליכולת של האוניברסיטאות לקיים קורסים בעזרת המרצים האלה.

אני רוצה לומר לך מידע אישי שזה פשוט לא
מדויק כי קורסים פרטיים בכספים גבוהים הם כבר פתחו מזמן.

אנחנו עושים את זה כבר שנים.

לך תבדוק איזה כספים לוקח הטכניון.

הטכניון עושה אתנו כבר שנים.

הסטודנטים קוראים את השוק הרבה יותר מהר
מכל משרדי הממשלה ומכולנו, וכל נישה שלא טופלה בעוד מועד, עשו אותה בשוק הפרטי, כולל דרך האוניברסיטאות וזה מתבצע היום. אני חושבת שהוועדות צריכות לקבל מכם עדכון בעוד שבועיים-שלושה לגבי אותם 1,500, כמה מהם נמצאו מתאימים ומתאימות. אם יתברר שזה יותר, האם תהיה תוספת תקציב.

מהבדיקות שלי עולה שגם אם המערכת הזאת
תנצל הרבה יותר את הפוטנציאל הארצי, לטווח הקצר יש עדיין חסכון, אבל שני דברים די הדאיגו אותי בסיפור הזה. ראשית, אני לא בטוח שרק אוניברסיטאות מסוגלות להכשיר כאן כוח אדם ואני חושב שיש גורמים חוץ-אוניברסיטאיים שמנצלים כמרצים את אנשי התעשייה והנה יושבת כאן חברה אחת לפחות שעוסקת בזה וחברה אחרת שעושה את זה במיוחד לעולים.

הניסיון הפרקטי מוכיח שלא רק אוניברסיטאות מסוגלות להרים את הפרוייקטים האלה ולכן אני מציע שייפנו גם לגופים חוץ-אוניברסיטאיים.

לפי בדיקה ערכתי – אחרי שלא יצאה אפילו מודעה אחת ברוסית - באמצעות ארגון וולנטרי של מהנדסים עולים שעשו תוכנית אחת ברדיו רקע, בקול ישראל ברוסית, קיבלו מאתיים קורות חיים. פנינו לחברה פרטית סלע, חברה שעוסקת בהכשרות ברמה גבוהה, ומתוך מאתיים איש שבעים מתאימים ועונים לקריטריון הזה.

נרצה לקבל התייחסות ותשובה לגבי פרסום
ברוסית ובערבית.

גם פנייה לגופים חוץ-אוניברסיטאיים כגופי
הכשרה.

אני מנהלת את הפרוייקט הזה של הכשרת והסבת
מהנדסים ואקדמאים לתחום ההיי-טק.
לגבי קורסים באוניברסיטאות. אני יכולה לומר לכם שאם יהיו לנו מספיק מועמדים שהם מתאימים לרמה הגבוהה עליה דיברנו, אנחנו נעשה את המאמץ וכן נקיים את הקורסים באוניברסיטאות עבור האנשים האלה. התעשייה שיושבת כאן אתנו והיא השותפה שלנו מעדיפה את הבוגרים האלה.

דיברנו על הרמה השנייה של ארבעים קורסים במכללות אקדמאיות שהם מוסדות להשכלה גבוהה שהם לא אוניברסיטאות ומכשירות עם הסגל שלהן לכיוון הזה. יש לנו ארבעים קורסים וזה בהחלט מספיק מקום לכל מי שמתאים ולכל מי שירצה.

בנוסף לזה יש לנו את הרמה כשיש לנו בבתי-ספר מומחים, ונאמרו כאן השמות, שעושים קורסים עם השמה בעבודה. זאת אומרת שיש לנו מספיק תקציב להסב מכאן לשם, כך שנוכל להיענות לדרישה.

מי מהיושבים כאן ראה את המודעות שהתפרסמו
בחודש האחרון בעיתונות? אנחנו רואים ש25- אחוזים בלבד. השאלה אם אתם חושבים על פרסום חוזר.

כן. אנחנו דיברנו על זה שלקראת סוף החודש,
כשנראה ממש את התמונה, נוכל לצאת לפרסום חוזר ונעשה זאת גם באינטרנט.

לגבי העולים. משרד הקליטה הוא שותף שלנו והוא לקח על עצמו את הפרסום בשפה הרוסית. בחלוקת התפקידים זה היה אחד התפקידים של משרד הקליטה. בעקבות פרסום שלהם הם הרכיבו מאגר של כאלף אנשים מועמדים שהם מצטרפים למועמדים שהגיעו מהמודעה בעיתונות באותם התנאים בדיוק.

זה אמור לגבי הרמות השונות או לגבי רמה א'?

מתחילים מהרמה הגבוהה ויורדים לרמות
האחרות.

אני מציע שהמכרז יהיה פתוח לכל הגופים.

אני נמצא כמומחה להכשרת עובדים. אנחנו במשך
שנים רבות, למעלה מ17- שנים, בנינו החל מהצבא, מתוכניות ממר"מ – שיכול להיות שחלק מהאנשים כאן מכיר אותן – תוכניות הכשרה לרמות הגבוהות ביותר.

את מי אתה מייצג?

אני הובאתי כמומחה לנושא הכשרה. אני בא מגוף
שעוסק בנושא הזה, אבל זה ממש לא משנה. אני רוצה לדבר על ניסיוני דווקא בצבא שהוא גוף נייטרלי לחלוטין ואני מניח שעשה עבודה מצוינת. הכשרנו למעלה ממאה מחזורים עם כשבעים תלמידים בכל מחזור והיום הם מאכלסים את ראשי תעשיות ההיי-טק בארץ.

התוכנית שהוגשה כאן בחוברות הכחולות מדברת בעצם על התפתחות אותן תוכניות מחשבה שהוצגו כאן שהן תוכניות טובות מאוד, אבל באנו וניסינו לתת את ההתקדמות של השלב הבא שבו ניסינו ליצור איזשהו מעגל סגור בין התלמיד לבין המוסד המלמד לבין המוסד שקולט את האנשים.

על החוברת מוטבע סמל המדינה. אני חשבתי שזו
תוכנית ממשלתית.

זאת טעות.

זאת בטוח לא טעות מקרית ובוודאי שלא צריכה
להיעשות.

הטעות היא בדפוס ואני מתנצל. מי שרוצה, יקבל
עותק בלי הסמל.

אל תזלזל בהערה.

אינני מזלזל חלילה, היא חשובה. אנחנו נטפל בזה.
אני רוצה לומר כמה דברים שהם קריטיים. ראשית, יש בארץ הזאת מספיק אנשים ללמוד לרמות הגבוהות ביותר, מובטלים, עולים וכדומה, וצריך לתת את תוכניות ההכשרה הנכונות כדי לעשות את זה. תוכניות ההכשרה שהיו עד היום הן טובות, אינני אומר שהן לא טובות, אבל צריך לקדם אותן שלב אחד. לפניכם יש תוכנית שבאה ואומרת – למעשה ללא תקצוב - שניתן להגיע לאוכלוסיות רבות ולבצע את העבודה הזאת.

אני עובד במועצה האזורית עמק הירדן ובעצם
מנסה לקדם את כל הנושא של פיתוח היי-טק בפריפריה, במקרה הזה בצפון. אני עושה את זה כבר כשנה וחצי כשבהתחלה היה מאוד קשה לעניין חברות היי-טק שיבואו לבחון את הפוטנציאל הבלתי מנוצל של תושבי הפריפריה.

בחודשים האחרונים, מאז עלה בצורה מאוד ברורה וחדה על סדר היום הציבורי נושא יבוא עובדים זרים – בעצם האיסור על יבוא עובדים זרים – נעשו ניסיונות הרבה יותר משמעותיים ואנחנו מרגישים ממש זרם, אמנם דק, אבל בהחלט יש מספר פניות של חברות מאוד גדולות ומאוד רציניות במשק שבוחנות בצורה אמיתית אני חושב ורצינית את האופציה הזאת של הקמת מרכזי פיתוח ושלוחות בפריפריה. חברת מוטורולה תקשורת עוד עשתה את זה אצלנו קודם לכן.

האם אני מבינה ממך שבפריפריה יש יותר ידע
ממה שבעצם מנצלים אותו?

יש פוטנציאל, אבל יש גם קושי והקושי הוא
בגיוס. כל יחידת פיתוח כזאת צריכה גרעין הקמה וגרעין ההקמה מדבר על הרמות הגבוהות ביותר של המהנדסים שחסרים מאוד בכל התעשייה. קשה מאוד למצוא אותם גם בפריפריה ולחבר את כל החוטים, קשה למצוא את העשרים אנשים שיהוו הבסיס להקמת מרכז פיתוח. מרגע שמצאו אותם, את הרמות הבאות כבר יש ואפילו בשפע.

חשבתי להציע לשלב פתרון של שתי הבעיות, אולי כן לאפשר יבוא מסוים של עובדים זרים, אבל להתנות את זה בכך שהם ישתלבו או יסייעו להקמת מרכזי פיתוח חדשים שימוקמו באזורי פריפריה. חברות שהיום מנסות להקים, בהחלט נתקלות בקושי למצוא את גרעין ההקמה. אם ניתן למצוא את גרעין ההקמה על-ידי יבוא עובדים זרים ואולי לפתור בצורה כזו בעיה נוספת, אני חושב שזה יכול להיות לא רע.

הדגשה אחת לעניין הזה כי אני חושב שזה לא
נבחן לא בוועדה הזאת ולא בתוכניות האחרות. אני רוצה להדגיש שיש בהחלט פוטנציאל לא ממומש בפריפריה של אנשים שלא רוצים לעזוב את הפריפריה ולכן הם לא יכולים לעבוד בהיי-טק.

גם המדינה לא מעונינת שהם יעזבו את הפריפריה.

נכון. חלקם גם ברמות הגבוהות או יכולים עם
הסבה להגיע לרמות הגבוהות. אפשר לנצל אותם אם יביאו את העבודה גם אליהם וכאן אנחנו צריכים את העזרה של כולם.

אנחנו רוצים התייחסות של התאחדות
התעשיינים, האם הפנים אל הפריפריה ומה המהלכים שעושים בעניין.

זה לא פשוט משום שהמשמעות היא שמהנדסים
צריכים לעבור לשם. כוח האדם הבכיר נמצא במרכז הארץ והוא עובד שם. זה כבר לא כל כך מרכז כי היום יש בקריית גת וזה מגיע עד לכרמיאל בצפון. לא בכל מקום יש את הגרעין. אני מציע שגם עמירם שור יאמר את הצד שלו.

אם אומרים לנו שנביא עשרים מהנדסים, יש לנו
בעיה, אבל אם יעזרו לנו לפתח אותם, יש לנו את האנשים המוכשרים בקיבוצים ובמושבים.

אנחנו לא יודעים לפתח מהנדסים. את זה יודעת
לעשות האקדמיה.

אני מדבר על הקטע של ההכשרה.

הכשרה לא מפתחת מהנדסים אלא היא מפתחת
אנשים שיכולים לעבוד עם מהנדסים. את המהנדסים רק האקדמיה יודעת לפתח.

בקרב הרשות הפלשתינית יש כ10,000- מומחים
או קשורים לתחום התוכנה ולדעתי יש מקום בעתיד – אני לא בטוח שעכשיו - לבחון את האפשרות של שיתוף פעולה של אותם אנשים בתעשייה או בתעשיות שיוקמו בתפר ולא להתעלם מהאוכלוסייה הזאת שהיא גם קרובה אלינו, היא יותר נוחה מבחינת יבוא או לא יבוא של עובדים, ואולי בעתיד יהיה איזשהו צורך לטפח אותה.

הערה מאוד חשובה. האם כבר נעשה איזשהו צעד
או גישוש?

קיים שיתוף פעולה בחלק מבתי התוכנה, קיים
רצון להקים אזורי תעשייה שיתמחו בתחום של טכנולוגיה.

זה מתחיל לצמוח או שזה נתקע?

התחיל לצמוח ועכשיו נתקע.

מבחינתנו הייתי מחלק את הנושא לשתי פזות.
הנושא האחד הוא מחסור שקיים בתחום של מהנדסי פיתוח. כלומר, הדרישה למהנדסי פיתוח היא הרבה יותר גבוהה מאשר כרגע מספקות האוניברסיטאות והטכניון. לכן האוכלוסייה עליה אנחנו מדברים היא לא בהכרח האוכלוסייה המתאימה אלא אם כן היא עברה מסלול אוניברסיטאי שלם.

אני רוצה לדבר על אוכלוסייה נוספת שלא דובר בה כאן, אבל הפוטנציאל שלה – כי המחסור בעתיד עשוי לגדול ויפה שעה אחת קודם – הוא הנדסאים שמתאימים לתעשיית ההיי-טק. אנחנו מתחילים להרגיש באיזשהו מקום גם צוואר בקבוק גם בתחום הזה וכדאי לשים לב גם אליו.

אנחנו לא מתכוונים לגייס אנשים בחו"ל כאשר במסגרת נושא הגיוס חזרנו לדרום-אמריקה.

כשאתה אומר חזרנו, זה המפעל עצמו.

נכון. זה המבצע הראשון שעשינו עם הסוכנות ועד
היום עשינו חמישה מבצעים בנפרד רק עם הסוכנות ובלי התעשיות האחרות כאשר גייסנו נכון להיום קרוב למאה מהנדסי פיתוח ברוסיה, בצרפת, בארצות-הברית, בדרום-אמריקה.

אתם מגייסים יהודים.

יהודים. אנחנו חושבים שהפוטנציאל שיש לנו כאן
ופוטנציאל הגיוס של יהודים שיעלו לארץ, ולא יבואו לארץ לשנתיים בלבד אלא לכל החיים, הוא הרבה יותר טוב והרבה יותר חשוב מבחינתנו.

מבחינת ניצול הפוטנציאל בארץ אני חושב שלגבי כל האוכלוסיות שיכולות להיות מיוצגות – דובר כאן קודם על נשים - עשינו מבצעי גיוס בעיקר לנשים, אבל השאלה האחרת היא איך אנחנו מחזיקים נשים לאורך זמן בתעשיית ההיי-טק, אחרי שהן למדו והתקדמו.

מישהו אמר כאן קודם שיש בערך 40-35 אחוז נשים מבין בוגרות הפקולטות הרלוונטיות אבל אם נבדוק מה קורה אחרי שש שנים, נמצא שהאחוז הרבה יותר נמוך מאחוז הבוגרות ויש לכך הרבה סיבות.

מבחינת הפריסה, פריפריה או לא, אני לא יודע אם קריית גת היא פריפריה כי אני חושבת שקריית גת הופכת לאט לאט להיות לעיר ואם במרכז ישראל, אבל פתחנו מרכז פיתוח חדש בעומר לפני כחודשיים ויש לנו מרכז פיתוח בתפן כי אנחנו בהחלט מאמינים שהפיזור יעזור גם לנו ולא רק לאנשים עצמם.

הקמנו ארגון מיוחד בתוך החברה שמטפל אך ורק בכיוון של נושאים שהוזכרו כאן קודם כמו עידוד נוער, ילדים וסטודנטים ללכת לכיוון של הלימודים הרלוונטיים ואנחנו מנסים להשפיע ביחד עם איגוד תעשיות האלקטרוניקה על תוכניות הלימודים. האנשים שלנו מרצים באוניברסיטאות, אנחנו שולחים אותם על חשבוננו והם מרצים שם. אנחנו גם מקווים שאנשי האוניברסיטאות יגיעו לשם במסגרת השבתונים שלהם. זאת אומרת, יש כאן הרבה עבודה לעשות שכרגע לא אפרט אותה, אבל אנחנו מאמינים שהפוטנציאל קיים כאן.

הייתי שמחה לשמוע כמה מפעלים עושים
פרוייקטים, לא בדיוק כמו אינטל אבל דומים, של גיוס משאבים, הכשרה מקצועית, ירידים בחו"ל ועושים זאת ביוזמתם וללא קשר לממשלה.

קשה לתת מספרים. המפעלים הגדולים, ודאי
כולם עושים. למשל מה שנקרא אצלנו תוכנית 3-5, תגבור לימודי המתמטיקה בבתי-הספר התיכוניים שזה תנאי יסודי להתקבל ללימודי הנדסה אחר-כך. זאת יוזמה של האיגוד או בעצם של מפעלים חברי האיגוד שלקחו ארבעה בתי-ספר ומימנו תגבור לימודי מתמטיקה.

לפני שנתיים שמענו על הנושא מאלישע. האם זה
מכפיל את עצמו והאם יש מפעלים נוספים?

משרד החינוך לקח על עצמו את הנושא.

התעשייה יכולה לתרום והיא תרמה כאן כ800-
אלף שקלים.

אנחנו יודעים מה עושות התעשיות במדינות
אחרות ואנחנו יודעים את מרווח הרווחים של התעשיות בארץ.

חלק מהחברות עושות ירידים בחו"ל. ביוני שנה
שעברה נסעו חברות לירידים כאלה.

האם בשנתיים האחרונות לאור הצרכים זה
מתבצע באופן הרבה יותר אינטנסיבי מאשר בעבר?

ככל שיש צרכים, משקיעים יותר בגיוס. מספיק
לפתוח עיתון סוף שבוע ולראות ש"ידיעות אחרונות" עבר משני מדורים בהיי-טק לארבעה מדורים.

לא ראינו מודעות על הסבה מקצועית והכשרה
על-חשבון המפעלים. ראיתי מעט מאוד מודעות כאלה ובאו אלי סטודנטים וסטודנטים שאמרו שראו מעט מאוד מודעות כאלה על הסבה מקצועית פנים-מפעלית לאקדמאים.

הרבה פעמים את לא שומעת.

נוסח אמדוקס, כמה מפעלים התווספו בשנתיים
האחרונות לדגם עבודה כזה?

אין לי תשובה.

אני חושב שהתשובה היא מאוד ברורה ואני חייב
להאיר את עיני הוועדה. אמדוקס הוא בית התוכנה הגדול בישראל, אחד מבתי התוכנה הגדולים בעולם והוא יכול לעשות את זה. בישראל כפי ששמענו יש אלפי בתי תוכנה והם קטנים ואינם יכולים להרים פרוייקט כזה.

הם מוצאים אדם שפחות מתאים להם והם
מסבים אותו תוך כדי עבודה ואת זה לא שומעים ברמה של מאות אנשים.

איגוד בתי תוכנה שעמירם שור נשיאו נמצא כאן,
התוכנית שלהם היא תוכנית להכשרה פנים מפעלית אבל זה מחייב מימון חיצוני כי לא יכולה החברה לשאת בהכשרה שאורכת שנה.

אני שייך לאוניברסיטת בן-גוריון ואני גם בעל
רעיון בחברת היי-טק. אנחנו שמענו על הדוגמאות של אינטל וגם לנו יש פתרון. בברית-המועצות יש יהודים מהנדסים שעובדים בחברות היי-טק מערביות והם זכאי חוק השבות. הם מועסקים בחו"ל בחברת מוטורולה, אינטל ובכל החברות שיש לנו כאן בארץ, כאשר שם הסניפים גדולים יותר. אחוז מאוד רציני מעובדי ההיי-טק של החברות הזרות ברוסיה הם יהודים ויש לנו עכשיו הזדמנות להביא אותם כאשר אנחנו מסוגלים לתת להם מוטיבציה כלכלית ומשכורת הרבה יותר גבוהה ממה שנותנים בברית-המועצות.

נציגת המשרד לקליטת העלייה לא הגיעה כי היא
חולה, אבל אנחנו נרצה לקבל גם ממנו תשובות. אני שואלת על הקצבת המשרד לקליטת העלייה סכום של שני מיליון שקלים בלבד, האם התבצעו הפרסומים בעיתונות ומה קורה בקשר לירידים מיוחדים לעולים חדשים.

כאמור, ההצעה שלנו היא להביא את המהנדסים
בעלי זכות עלייה לישראל, אלה שהוכיחו את עצמם בחברות מערביות.

אני חוזר ומדגיש שהרמה של המהנדסים האלה מרוסיה היא לא פחות טובה מאשר של הישראלים. אני יכול לומר שאם המהנדסים יגיעו לכאן, הם יכולים לבנות לנו תשתית מדעית שמדינת ישראל יכולה לחיות ממנה הרבה מאוד שנים. הפתרון ישנו, התקציבים ישנם ואנחנו רק צריכים לארגן מסגרת שתאפשר לנו להביא את האנשים האלה והתאמתם לשוק הישראלי.

תעשיית האלקטרוניקה בארץ היא תעשייה כאשר
רוב הגידול הכלכלי בארץ הוא מסקטור הסטרט-אפים. בזמן האחרון חמישים אחוז מכוח האדם בתחום הדינמי ביותר של תעשיות האלקטרוניקה הם אנשים שיצאו מתוכניות תשתיות של משרד המדע. התוכנית הזו נבנתה לפני חמש-שש שנים על-ידי צבי ינאי, היא תוכנית שהצליחה בצורה מדהימה. הקמנו חברות שהערך שלהן הוא שמונה מיליארד דולר ונתנו בתוך האקדמיה פוקוס על תחום שיעשה את האימפקט. זה אומר להעביר ממחקר בסיסי למחקר היישומי.

למה זה דועך היום?

בעיות תקציבית ובעיות אוצריות. לכל מהנדס
פיתוח ומהנדס מדע יש שבע-שמונה עבודות נלוות ולעבודות האלה קל להסב את הציבור. זה מה שמשרד המדע עושה.

התופעה של מה שקרה היא לא בשנתיים
האחרונות. התופעה של צמיחת ההיי-טק התחילה בראשית שנות ה90- והיא קיבלה תאוצה רצינית כאשר הממשלה הקימה את חברת יוזמה ואמרה שהיא שמה בחבילה הזאת מאה מיליון דולר. זה הביא למצב שיש לנו היום חברות השקעה שהצמיחו את התעשייה הזאת. אם צריך לברך על היוזמה הממשלתית בתחום הזה, צריך לומר שמישהו לא עשה מעשה מקביל לתכנון של המשאב האנושי וזה ענין של תשתית שלא התעשייה הייתה צריכה לדאוג לזה - היא הייתה צריכה להיות ערה לזה אבל לא לדאוג לזה – שמול המשאבים ההוניים האלה שהגיעו בכסף יהיה גם משאב אנושי וזה לא קרה.

כל פתרון שיימצא כרגע וכל החלטה שתתקבל, אם כן להביא עובדים או לא להביא עובדים, אסור למדינה להירדם בשמירה על הערך הזה שהמשאב האנושי צריך לצמוח במקביל לצמיחת התעשייה.

עמירם שור הוא נשיא ארגון בתי התוכנה במדינת
ישראל ואדם שמשקיע מאוד בהכשרות, כולל הצוות הזה שעוסק בגיוס כוח אדם בין העולים.

אני עשיתי מאמצים גדולים מאוד כדי לארגן את
התעשייה של הפלשתינאים ואפילו עזרתי להם להקים את איגוד יצרני התוכנה באוטונומיה. הפוטנציאל הוא לא של 10,000 אלא הוא של מאות.

להערכתך מאות?

לא להערכתי. אני סומך על מה שאמר יועצו של
ערפאת לענייני הקמת התשתיות שם. הרמה שם לא גבוהה. נפגשתי עם רבים מהם והם לא רוצים, הם רוצים שאנחנו נבוא אליהם, נביא להם פרוייקטים, נשב, נחנוך אותם, הם מבינים את הבעיות שלהם וכרגע מה שקרה הוא שהחזירו את המצב אחורנית שנים ואני אומר לך למה. אני יזמתי הקמה של בית תוכנה בירדן, הבאתי משקיעים מכל העולם, יש בית תוכנה ששבק חיים. מי שעשה מעשים והשקיע כספים וסיכן את כל מה שהוא עשה, לא יחזור מהר לעשות מעשים דומים בעתיד. זה לגבי האוטונומיה.

לגבי נשים. אני מעסיק אלפי אנשים במשך השנים ואני חושב שמחצית מהאנשים אצלי בחברה הן נשים. אני לא הולך לרחוב ותופס נשים ואומר להן לבוא לעבוד אצלי, אלא כשבאה אישה ויש לה את התכונות והכישורים, אני מקבל אותה. הלוואי ותבאנה כמה שיותר. מי שצריך לעודד, אם צריך לעודד, זאת לא התעשייה כי התעשייה מקבלת את מה שהתעשייה האחרת של החינוך מייצרת. אצלי יש מנהלות, אצלי יש מתכננות, אצלי יש מתכנתות ואני לא יודע על מה הגברת ג'משי כל כך התלוננה. אני מכיר את התעשייה של התוכנה יותר טוב מאשר תעשיית האלקטרוניקה ולדעתי בהרבה מאוד בתי תוכנה תמצאי ששים אחוז נשים ולא כפי שכאן תואר.

לגבי ערבים ישראלים. אנחנו מנסים לעודד אותם אבל יש להם מחסום פסיכולוגי. נדמה להם שלא יקבלו אותם לתוך התעשייה הזאת ואנחנו מנסים לעודד אותם לחשוב אחרת. המודעות שניתנו, ניתנו גם בשפה הערבית.

אני עוסק בנושא הזה בצד המפעיל במשך שלושים
וכמה שנים. הייתי רוצה לתת לזה פרספקטיבה היסטורית ולהציג את הנושא בצורה קצת שונה כדי שנראה במה אנחנו עוסקים.

בשנות ה50- המוקדמות הייתה ועדה שהוזמנה על-ידי משרד ראש-הממשלה מ-MIT בארצות-הברית. היא הייתה צריכה לברר איזה תעשיות מתאימות במדינת ישראל והיא הגיעה למסקנה בשנות ה50-, כשכאן היה מדבר מבחינה טכנולוגית, שהתעשייה המתאימה היא תעשיית האלקטרוניקה ובאופן ספציפי היא הציגה שני נושאים. היא הציגה את תעשיית הרפואה האלקטרונית ותעשיית הביטחון האלקטרונית.

במשך הזמן התעשייה הזאת הוכיחה את עצמה, היא גדלה בשיעורים מאוד מאוד מעניינים וחשובים, אבל במשך הזמן היו תקופות שהיה מחסור רציני בכוח אדם, במיוחד אחרי מלחמת ששת הימים, אחרי מלחמת יום כיפור, כי אז היו התוכניות הגדולות של מערכת הביטחון שדרשו כוח אדם.

הבעיה היא ערכית. אנחנו עסקנו כאן בקמעונאות וזו לא הבעיה. הקמעונאות, פותרים אותה, אבל השאלה היא שאלה עקרונית, האם אנחנו רוצים להשתתף במערכת העולמית כפי שהיא בעולם ואנחנו רואים שגם ארצות-הברית הגדולה עם לא מעט כוח אדם פנימי הלכה בכיוון רתימת כל הגורמים האחרים כדי למצות את מה שהיום הכלכלה העולמית החדשה מנסה לעשות. אותו הדבר עושה גרמניה וגם אנגליה מנסה לעשות זאת. השאלה העקרונית היא האם אנחנו רוצים להיות בצד הזה. כלומר, אם אנחנו רוצים לא להסתכל על הנקודה הזאת אם אנחנו רוצים להעסיק יהודים או לא אלא אם אנחנו רוצים להירתם לתעשייה או לא, ואז כמובן צריך ללכת בכיוון בו הולכים אחרים ולרתום את כל האפשרויות וכל הפוטנציאל.

הבעיה היא לא שנתיים. אני רוצה להבטיח לכם שככל שיבואו יותר, יהיה מחסור יותר גדול כי התעשיות המעשיות ילכו ויגדלו. אם רוצים, צריך ללכת בהחלטה מודעת שזאת היא המערכת הגדלה ואם אנחנו רוצים לנצל את הפוטנציאל שבמקרה או לא במקרה יש אצלנו, וללא כל ספק אנחנו מעל הממוצע העולמי, אנחנו צריכים ללכת על זה. אם אנחנו מחליטים לא, שחשובים לנו ערכים אחרים, אז לא.

מהי המלצתך האישית?

אם הוחלטה החלטה ערכית, לא צריך ללכת על
זה. אם ההחלטה הערכית היא שאנחנו רוצים לנצל את הפוטנציאל הטמון במשק הישראלי, מעבר לכוח האדם הישראלי, צריך ללכת על זה. כאמור, ההחלטה היא ערכית ולא אם משרד העובדה יאמן עוד אלף אנשים או לא כי האנשים האלה הם חסרי משמעות לגבי התעשייה.

עמירם שור בסוף דבריו דיבר על בני המיעוטים,
על בעיית הסטיגמה והמחסום. אני חושב שהחמצנו בגדול פוטנציאל מאוד רציני שצריך לעבוד עליו וצריך לשנות תפיסות וראייה גם של המערכת וגם של בני המיעוטים. צריך לזכור שפחות משני אחוז שמועסקים בענף ההיי-טק הם בני המיעוטים והמספר מדבר בעד עצמו. יש הרבה מאוד לעשות והמעסיקים בראש וראשונה הם הקטר שצריך להוביל כאן כדי למשוך לתוך המערכת כוחות טובים שקיימים.

הנושא שעולה כאן – ואני אומר כאן דברים חמורים – הוא בגלל תיאבון גדול של כל מיני גורמים שכבר ראו את האפשרות לשבור שבר והפריחו את המספרים במושגים של 10,000 עובדים זרים מהודו וכבר בנו לעצמם את הווילות.

המילה הודו לא הוזכרה כאן.

אני אראה לך את הכותרות בעיתונות. אם
המערכת הייתה יותר רצינית ויותר מקצועית ולא הייתה רצה עם תיאבון כל כך גדול, כשמדובר במומחים ברמה שבאמת מדברים עליה, שהם נמדדים אולי בחלקם בעשרות וחלקם במאות, תלוי באיזה תחום, אני לא בטוח שהממשלה הייתה עומדת על רגליה האחוריות בעניין הזה. יכול להיות שאם המעסיקים היו בונים ותופרים את העניין בצורה מדויקת ורצינית יותר, במספרים מדודים, עם חסם מחיר עלות כפי שאתה הצגת שהוא בצורה נכונה ובצורה חכמה על-מנת שלא ישחקו במערכת ולא ייכנסו פה שוב תאבי הבצע למיניהם, שהמשמעות של הפעולה שלהם היא לדחוף את הישראלים החוצה ולקלוט זרים פנימה, המצב היה שונה. אני מדבר עם חברות כוח אדם ואני מדבר עם מעסיקים ולא כולם יושבים כאן, אבל אתם מכירים אותם.

אני אומר שאם המערכת הייתה מודדת את המספרים ברמה הקמעונאית, ברמה המדודה ולא הייתה רצה דבר ראשון עם הניצחון הגדול של 10,000 עובדים זרים שיבואו מהודו, ועם האיומים על קפריסין וכולי, והייתה מודדת בצורה נכונה במקביל לעבודה הרצינית מאוד שנעשית על-ידי משרד התעשייה והמסחר, משרד העבודה והרווחה וגורמים נוספים, אני חושב שהפתרון היה הרבה יותר קל והיינו נמצאים היום במצב הרבה יותר טוב. התיאבון הגדול הרס חלק גדול מיכולת ההחלטה של הממשלה וחשוב שתרשמו לפניכם את זה.

אני רוצה להתייחס לגבי סטודנטים במכללות
שיבצעו את ההסבה.

לא, הסבה או הכשרה נוספת כאשר מדובר על
אקדמאים שיש להם כבר בסיס, היא לא חייבת להיות באוניברסיטה כי את הבסיס האוניברסיטאי כבר יש להם.

הלקוחות לא מוכנים לגייס אותם.

אני רוצה לראות אם הבנתי נכון את דוקטור מאיר
דביר. כדי לנצל במלואו את הפוטנציאל שיש באוכלוסייה הישראלית בנושא ההיי-טק, אנחנו צריכים לפתוח את עצמנו בעולם וכן להשתמש במומחים זרים. נכון?

מה דעתך האישית בין הערכיות לבין המחסור?
מה עמדתך הסופית?

בין הערכיות לבין המחסור, אני אישית חושב
שצריך כרגע לפחות לשמור על ערכיות מכיוון שזו בעיה ערכית.

השאלה הנוספת שיש לי היא לתעשיות. האם
אנחנו יכולים להתנות את מתן האישורים באיזשהו רף של משכורת?

התשובה חיובית. הייתי אומר עלות.

אני רוצה לסכם את הישיבה.
בשם שלושת יושבי-ראש הוועדות אני רוצה לברך גם את תעשיית ההיי-טק הנוכחית, גם את תעשיית הסטרט-אפ וגם את התשתיות שהונחו בעבר ושבעצם יצרו את האפשרות להגיע לכך ולתמוך בצורך גם תמיכה ציבורית בכל ההישגים והתרומה שלהם למדינה, לתעסוקה, לצמיחה ולכל הדברים החיוביים שקורים בחברה הישראלית.

אני רוצה לברך את התוכנית שנעשתה יחד עם התאחדות התעשיינים, תוכנית בעצם נעשתה לאורך שנים שאלמלא היא, היינו במשבר הרבה יותר גדול. אם מישהו שואל למה לא הייתה היערכות של כוח אדם, צריך לזכור שלפני חמש-שש שנים חשבו על זה ואנחנו מברכים על כך וצריך להמשיך, אמנם הרבה יותר, כולל השכלת נשים וכולל לפנות למשרד החינוך שיתחיל בכל הדברים הללו כבר בשלב החינוך.

ועדת העבודה הרווחה והבריאות, הוועדה לענייני מחקר ופיתוח מדעי וטכנולוגי והוועדה לענייני עובדים זרים של הכנסת רושמות לפניהן בברכה את תוכנית הממשלה לפעול לפתרון בעיית המחסור בכוח אדם בתחומי ההיי-טק.

עם זאת אנחנו מציינים שיש פער בין התוכניות לבין הצרכים וזאת לפי הנתונים שקיבלנו כאן. גם בהנחה שהצרכים הם לא 10,000 אלא 5,000 לא קיבלנו תשובה כי אתם דיברתם על אלפיים תוך שנתיים וגם זה ברמות שונות.

אנחנו פונים לקבל עדכון ביצוע על התוכנית כפי שהצגתם שהיא בהחלט פריצת דרך לעומת מה שלא היה לפני חודשיים-שלושה. אני חושבת שחודשיים-שלושה זה זמן סביר לקבל עדכון כזה.

יש ליצור ביקוש גדול יותר על-ידי פרסום לכל האוכלוסיות, גם שיווק יותר פעיל ואגרסיבי של התוכניות ותשובות על הגדלת תקציבים במידה ויש יותר מועמדים להסבה מקצועית ובמיוחד לדרגות הגבוהות, שם הבנו קיימת הבעיה העיקרית.

כדעת מיעוט אני מציע להרחיב את הראייה
מבחינת המוסדות והגורמים שיכולים לקחת חלק בהכשרה. להגדיל את הדרישות ולפתוח את השוק.

אכן זו דעת מיעוט ואני מתנגדת לה. זו עמדה
שהובעה על-ידי יושב-ראש הוועדה לענייני עובדים זרים ובהחלט עמדת מיעוט מקובלת.

אני רוצה לפנות לתעשייה ולברך על מפעילים שביוזמתם הם עוסקים בנושאים בל הרמות. אנחנו פונים להתאחדות התעשיינים להגדיל את חלקה, את המעורבות, את ההסברה ואת המודעות גם בקורסים להסבה מקצועית בתוכנית הנוכחית. אנחנו לא מדברים על הכשרה למובטלים אלא אנחנו מדברים על תקציב נוסף להכשרה מקצועית בגובה של 72 מיליון שקלים. לא שמעתי שיש השתתפות של התאחדות התעשיינים והתעשיות אלא לדמי הקיום.

זה איגוד תעשיות האלקטרוניקה ולא התאחדות
התעשיינים.

אני רוצה לפנות גם להתאחדות התעשיינים וגם
לאיגוד תעשיות האלקטרוניקה ולבקש שיגדילו את ההשקעה גם בהסבה המקצועית. אני רוצה לפנות אליהם במפורש להגדיל את ההשקעה גם במלגות לסטודנטים חסרי יכולת, גם למגזר הערבי, גם לנשים וגם בהשקעה בחינוך. אני לא מתייחסת להתניה שאמרה שאם תביאו עובדים זרים, יהיה לנו חמישים אלף שקלים על כל עובד להשקיע בחינוך. אני מבקשת שזה ייעשה באופן מאוד מסיבי ללא קשר להחלטה כללית, עליה אחר-כך אני אומר את כל העמדות.

אני רוצה לברך את המפעלים שאכן נוהגים כך ושמענו דוגמאות.

הבנו שיש הון אנושי שטרם מוצה עד היום וכאן אני כוללת את נושא הנשים, אם כי שמחתי לשמוע שיש דוגמאות אחרות והמצב בהחלט חיובי. כך שמענו על ערביי ישראל, על עולים חדשים, על גיוס יתר של פוטנציאל של עולים מחו"ל, על נושא הפלשתינאים על שני הגוונים ששמענו. גם אני חושבת שהם יעדיפו יותר השקעות שלנו אצלם אבל מכל מקום יש לטפל בנושא כדי שלא ירד מסדר היום בתקווה שגם השלום בוא יבוא. אני מדברת גם על אנשי הפריפריה בשני הכיוונים, גם להגיע אל הסבות מקצועיות יותר רבות וגם לראות איך יוצרים את הקשרים בכיוון של ניצול ההון האנושי שקיים בפריפריה.

את הנושא האחרון נסכם בשתי עמדות כאשר עמדה אחת היא עמדת הרוב שהיא של חבר הכנסת דוד טל ושלי, וזו עמדת הממשלה ומשרד העבודה והרווחה, לעומת עמדת חבר הכנסת יורי שטרן ומשרד התעשייה והמסחר.

עמדת הרוב סומכת את ידיה לאור הדיון הנוכחי – ובהמשך אני אתנה את זה – על עמדת הממשלה ועל ועדת המומחים בראשות פרופסור שמואל בר-זכאי, ועדה שבחנה את הנושא, וממליצה להפוך את החולשה הזמנית בשוק העובדים בהיי-טק להזדמנות עסקית, למצוא דרכים חדשניות לסייע בפתרון מצוקותיה, ולתבוע מהממשלה להגדיל את השקעותיה ומהתעשיינים לסייע בכך.

אני מוכרחה לומר ביושר שאם בעוד שנה יתברר שהממשלה לא מדביקה את הקצב, יכול להיות שאשנה את דעתי.

בגלל שהדברים הם דחופים, אני מבקש גם ממך
שהבדיקה תיעשה כעבור חצי שנה ואז נראה שוב פעם איפה אנחנו עומדים.

מקובל עליי. עדכון ביצוע בעוד שלושה חודשים
ודיון מחודש בעוד חצי שנה.
עמדת המיעוט – כאמור, של חבר הכנסת יורי שטרן ומשרד התעשייה והמסחר – אומרת שכבר בשלב הנוכחי אין מנוס מפתרון של הבאת מומחים זרים כפתרון לשעת חירום ולטווח קצר בלבד עם כל המגבלות עליהן דובר.

שלושת הוועדות תובעות גם ממשרד המדע וגם מממשלת ישראל לא לזנוח את המחקר הבסיסי הטהור שהוא חשוב ביותר כי הוא התשתית אחר-כך לכל המחקר היישומי ולכל הפיתוחים. אנחנו תובעים שבכל האיזונים האלה הדבר לא יישכח גם בתשומת הלב וגם במשאבים התקציביים.

אני מציע שאנחנו נמשיך לפעול, החל מהישיבה
הזאת, ונקים מעין ועדת משנה של שלושת הוועדות לענייני היי-טק וזאת כדי לעקוב אחר ההתפתחויות. אני מציע לאחד את הצוותים שעבדו ביוזמתי בוועדת העובדים הזרים, ביוזמת חבר הכנסת דוד טל בוועדת העבודה והרווחה, ולפחות שיקיימו ישיבה משותפת.

אישית אני מקבלת את זה, אבל יש פה שתי
התניות. הראשונה, שחבר הכנסת יורי שטרן ואחרים לא יפזרו את הכנסת ושהפוליטיקה לא תעיב על אותה צמיחה, והשנייה, שזה יהיה תלוי גם בהסכמתו של יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה.

הוא הסכים.

תודה רבה לכולכם.







הישיבה ננעלה בשעה 15:10