פרוטוקולים/עבודה/2259



2
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
28.11.2000

פרוטוקולים/עבודה/2259
ירושלים, י"ד בכסלו, תשס"א
11 בדצמבר, 2000

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי


פרוטוקול מס' 233

מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
יום שלישי, א' בכסלו התשס"א (28 בנובמבר 2000), שעה 11:50

חברי הוועדה: יאיר פרץ - מ"מ היו"ר
תמר גוז'נסקי
אליעזר כהן
גנדי ריגר

גלעד ריקלין - משרד האוצר
עו"ד טלי שטיין - משרד המשפטים
עו"ד מירה היבנר - משרד הבריאות

רבקה פריאור
נאור כרמית
רועי קרת
פלדמן עירית

שמחה בניטה - "מזור"
סילביה לזוביק-טסלר - "בזכות"
עו"ד פואד עאזר - נצ' שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות
שלמה בן יונה - צב"י
דורון יהודה - יו"ר ארגון הנכים הכללי
אבי סלומה
אריה צודקביץ'

הלית ברק

שירלי אברמי

חנה כהן

הצעת חוק נפגעי פוליו, של חבר הכנסת אליעזר כהן, הכנה לקריאה ראשונה.



הצעת חוק נפגעי פוליו

שלום לכולם, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הוועדה בעניין הצעת חוק נפגעי פוליו, של חבר הכנסת אליעזר כהן.

הגשתי את החוק הזה מתוך ידיעה שהנפגעים נפגעו ואין תוספת נפגעים בסוג זה של נכות. הקבוצה הזאת לא טופלה על ידי המדינה, כי אילו היא היתה מטופלת על ידי המדינה ושירותי הבריאות שלה, מחלתם של אותם אנשים – כ-4,000 איש – ייתכן שמחלתם היתה נבלמת או אפילו שהו נבראים ממנה. זה לא קרה, כי שירותי הבריאות שלנו לא נתנו להם את הטיפול. כתוצאה מזה, לא רק שהם יכולים כמו כל אזרח מצוי לדרוש שיעזרו להם בנכותם הנוכחית, אלא זכותם הולכת וגוברת, כי בעבר הם לא קיבלו את הטיפול שהם היו צריכים לקבל.

האם זו מחלה דומה לניוון שרירים שיש הידרדרות מתמשכת, או שזו מחלה סטטית?

בכל נכות רגילה יש הידרדרות בכושר התפקוד, אבל אצל חולי הפוליו יש מה שנקרא "פוסט פוליו סינדרום", כלומר יש הידרדרות מהירה. לצערנו חולי הפוליו מתים מהר כתוצאה מהמחלה.

אני יודע שלאחר שהצעת החוק עברה בקריאה טרומית, האוצר נפנף בתקשורת בכל מיני מספרים. נציגי האוצר צלצלו אליי ואמרו לי שגרמתי למשרד האוצר להוציא מיליארדים על החוק. הטענה היא כאילו החוק יעלה 3.5 מיליארד שקל. אני לא יודע מי המציא את המספר הזה, מאיפה, כמה ולמה. מדובר בכ-2,500 שקלים לחודש לאדם, עבור סיוע ישיר, כי החולה מאבד מכושרו והוא לא יכול לעשות דברים שהוא עשה בביתו כשהוא היה יותר צעיר. במשך השנים הוא נהיה יותר ויותר נכה והוא צריך לקבל טיפול נוסף – עוזרת נוספת, עזרה בבית וכד'. מדובר בכמה אלפי שקלים ולא במיליארדים. אני לא יודע איך האוצר הגיע למספר הנורא הזה של מיליארדים.

אני מניח שהאוצר הגיע למספר הזה, כי הוא סובר שזה יהיה תקדים, כלומר אם יפרצו את הסכר הזה פה, יש נכים אחרים שאף הם ידרשו.

זה לא יקרה. נכי הפוליו בעצמם נסוגו מרוב הדרישות שלהם והיום הם דורשים רק את ההכרחי ביותר. הדרישות היום הן כסף קטן.

מה ההכרחי בעיניהם?

על כך תענה גברת בניטה. אני מבקש מכם לדון בנושא הזה לא רק בחסד הראוי לו, וראוי כאן חסד, אלא גם בגישה עניינית כדי לגמור עניין. אי אפשר למשוך נושא כזה לאורך ימים. למזלי לא נפגעתי בפוליו, אבל אם הייתי נפגע, הייתי רוצה שיטפלו בי.

בשבוע שעבר היתה לי ישיבה עם יושב ראש עמותת הפוליו, בעקבות הצעתו של יושב ראש הוועדה דוד טל, שביקש לבדוק איך אפשר לצמצם את הדרישות, כדי שאפשר יהיה להעביר את הצעת החוק בקריאה ראשונה ואפשר יהיה להחיל דין רציפות. כידוע, הצעת חוק מעין זו עלתה כבר שלוש פעמים לקריאה טרומית, אבל בכל פעם היו בחירות וכל פעם אנחנו חוזרים לאותה נקודה.

ירדנו מדרישות מסוימות, כמו בית אבות לנכי פוליו, שזה עלויות של מבנים וכל מה שכרוך באחזקת מבנים. לעומת זאת לגבי הפיצוי לעזרה בבית לא יכולנו לוותר.

מה מקבל היום נכה פוליו?

נכה פוליו לא מקבל שום דבר מיוחד בהשוואה לנכים אחרים. אנחנו נכים שנפגענו בשנות ה-50, כשהמדינה היתה בחיתוליה והיא לא נתנה את החיסונים בגלל מצוקה כלכלית שהמדינה היתה שרויה אז. בנוסף לזה לא נתנו טיפולים מונעים, כמו פיזיותרפיסטים ולא טיפולים פרה-רפואיים. בזמנו לא היתה מודעות לכך ויכול להיות שגם האמינו שאנחנו לא נבין שעשו בנו ניסיונות רפואיים שרק החלישו אותנו וגרמו לנו נזק גדול יותר ובלתי הפיך.

הייתי אצל מומחה לפוליו מצרפת והוא אמר לי שאם לא היו מנתחים אותי כל כך הרבה ניתוחים, שפגעו גם בשרירים חיים, יכולתי היום לעמוד על הרגליים. כלומר, שירותי הרפואה אז לקחו את נכי הפוליו, שמו במוסדות ועשו בנו ניסיונות. הרופאים יכולים להעיד שעשו בנו ניסיונות. אני זוכרת שהייתי מסוגלת להזיז שרירים מסוימים ואם לא היו עושים בי ניתוחים כל כך רבים, היום הייתי הולכת על הרגליים. כל ניתוח שנעשה בי השבית אותי יותר.

לגבי הקצבה שמקבלים הנכים – קצבת נכות מקבל רק מי שלא משתכר. הנכים מקבלים שירותים מיוחדים לפי אחוזי הנכות ומקבלים החזקת רכב בהתאם לסוג הרכב. אלה דברים שכל נכה אחר מקבל ואנחנו לא מקבלים שום פריבילגיה, למרות שאנחנו נפגענו בצורה קשה מאוד בגלל טיפול לקוי של הרפואה הישראלית ושל המדינה באופן כללי.

המדינה חייבת לשאת באחריות. לדעתי יש כאן אחריות ישירה של המדינה כלפינו. אנחנו דורשים עכשיו פיצוי קטן, ולא מיליארדים כפי שהאוצר טוען.

בתחילה דרשנו שהפיצוי יהיה כבר מגיל 40 ואילו בעקבות הבקשה למתן את הדרישות שלנו, אנחנו מוכנים שזה יהיה מגיל 45.

גם גיל 40 זה כבר פשרה, כי אנחנו ביקשנו שזה יהיה מיום קרות המחלה.

ביקשנו שזה יהיה מגיל 40 , מכיוון שהתחילו לראות את התוצאות של ה"פוסט פוליו סינדרום" כבר מגיל 40. ה"פוסט פוליו סינדרום" אומר שיש החרפה בכל התפקוד היום-יומי של הנכים. הלכנו לקראת המדינה והסכמנו שזה יהיה מגיל 45. זה אומר שאם יש חולה בגיל 50, יהיה לו פיצוי רטרואקטיבי על כל העלויות שהיו לו עד היום מגיל 45, ומגיל 50 ועד מותו הוא ימשיך לקבל את הגמלה המיוחדת הזאת, בגלל היותו נכה פוליו.

מה העלות של הדרישה הזאת?

מדובר בכ-2,500 שקל לחודש לכ-4,000 נכים.

לצערנו זה למספר שנים זעום.

בהצעה כתוב שהגמלה החודשית תהיה בגובה השכר החודשי הממוצע.

אנחנו מדברים על השכר הממוצע במשק, שזה כ-2,500 שקל.

זה שכר המינימום. השכר הממוצע במשק הוא 6,000 שקל.

נכון, אנחנו דורשים את השכר הממוצע במשק. אנחנו מבקשים סכום כזה כי הסכמנו להעלות את גיל הזכאות. כרגע אנחנו מדברים על השכר הממוצע במשק. אנחנו רוצים להעביר את החוק בקריאה ראשונה כפי שהוא. ההתמקחות על התקציבים הנוספים – איפה יתנו יותר ואיפה פחות – תהיה לקראת הקריאה השניה והשלישית.

כמו כן אנחנו דורשים אביזרים רפואיים. יש נכים שעברו לעגלת נכים חשמלית ומשרד הבריאות לא מוכן להכיר בזה, כי זוכרים אותו כנכה שמסוגל לגלגל את עצמו. הם לא מכירים בהידרדרות שחל ה במצב נכי הפוליו. יש עניין של נעליים אורטופדיות, מכשירים רפואיים, אביזרים לרכב ועוד הרבה בעיות שמתעוררות אצל הנכים, שאנחנו חושבים שהמדינה צריכה לתת תשובה להם. כל מה שקשור לאיכות חיים בזמן שנותר לנכים האלה לחיות, המדינה צריכה לקחת על עצמה, כמו שהיא עושה לגבי נכי צה"ל.

אני חושב שנעשה פשע עם ציבור הנכים שנפגעו במחלת הפוליו כבר בשלבים הראשונים של המחלה, בגלל חוסר טיפול נכון, חוסר ההתייחסות לקבוצות הנכים והניסיונות שנעשו על ציבור הנכים על מנת ללמוד להיות רופאים. אני עצמי עברתי 36 ניתוחים. אם אני שואל את עצמי למה, אני לא יכול לענות, אבל כל פעם לקחו אותי לחדר ניתוח וחתכו עוד ועוד. אני חושב שאלה היו ניסויים ולא ניסיון לרפא, כי לא ריפאו שום דבר, אלא רק הרסו אותנו. אם עמדתי על הרגליים, אני כבר לא מסוגל לעשות את זה או אם פעם הרגל התכופפה, היום היא כבר לא מתכופפת.

היתה לי רגל בריאה לחלוטין, ניסרו אותה ושמו פלטינות. כששאלתי מה עשו לי, השיבו לי שלקחו חתיכת בשר מהשוק ושמו ברגל השניה. יום אחד נפלתי וכשהלכתי לחדר מיון בחדרה נעשה לי צילום. רק אז נודע לי שבעצם ניסרו לי את הרגל שהיתה בריאה. עשו עלינו ניסיונות.

יש עמותה שמטפלת בנכי הפוליו. מדוע העמותה לא תבעה את המדינה?

אנחנו בעצם תובעים את המדינה באמצעות הצעת החוק.

אני שומע דברים שגובלים בפשע - לקחו אנשים בריאים, ניתחו אותם וגרמו להם נזקים בלתי הפיכים.

היה ניסיון של כמה נכים להגיש תביעה בבג"ץ. התביעה נדחתה ולא נדונה בבג"ץ בגלל שעברו שבע שנים מיום קרות אותם ניתוחים. צריך לזכור שהיינו תינוקות כאשר לקחו אותנו לחדר הניתוחים. כשהתחלנו להבין מה עשו בנו, הגענו לגיל 25 ו-30 ואז כבר היה מאוחר מדיי.

החוק אומר שאדם רשאי להגיש תביעה גם אחרי שבע שנים מהרגע שהוא הגיע לגיל 18. אנחנו, שהיינו עדיין מטופלים על ידי המערכת, לא הבנו שיש את האפשרות הזאת ושאנחנו יכולים להגיש תביעה. היינו תלותיים מאוד. קראו לנו "ילדי נכי פוליו". למרות שהיינו כבר מבוגרים קראו לנו "ילדי איל"ן". ההתייחסות אלינו, גם כשהיינו מבוגרים, היתה כאילו אנחנו ילדים קטנים.

אנחנו מדברים עכשיו על שני דברים חשובים: ראשית, ירדנו מהמיליארדים, ירדנו מהדרישות הכבדות מהאוצר עד כמה שאפשר. אני לחצתי את חברי העמותה לרדת מחלק גדול של הדרישות שלהם והם אכן הסכימו לכך. דבר שני, מכיוון שהצעת החוק עברה בקריאה טרומית ועכשיו אמורים לאשר את זה לקריאה ראשונה, אם זה לא יהיה עכשיו ותהיינה בחירות, הצעת החוק עשויה להתבטל מכיוון שלא יחול עליה דין רציפות.

לכן, אני מבקש לעזוב כרגע את העבר ולדבר רק על ההווה – ירדנו מהדרישות הכבדות ולכן צריך להעביר את זה מהר בקריאה ראשונה, כדי שזה לא יפול שוב בין הכיסאות.

לפני שמעלים את הצעת החוק לקריאה ראשונה, אני מבקש להתייחס גם לנכי שיתוק מוחין. אני נולדתי נכה שיתוק מוחין כתוצאה מרשלנות רפואית. בהתחלה לא נתנו תרופות והיו שטענו שלרופא יצמחו שערות בכף היד אם מילד כמוני ייצא משהו. היום, בגיל 50, אני עדיין נחשב ילד, למרות שאני נשוי ויש לי ילדים.

אתה לא נכלל בקבוצה הזאת?

לא. אני נכה שיתוק מוחין.

אז מה אתה עושה כאן בקשר להצעת החוק הזאת?

אני בא לשמש כפה לנכי שיתוק מוחין שמוזנחים על מדרגות המזבח של הכנסת. אני טוען שאנחנו קורבנות של הממסד.

אתה צודק, אבל תפגע בחברים שלך.

אני לא פוגע. אני רוצה להכליל בחוק של הפוליו גם את נכי שיתוק מוחין, שגם אצלם יש ירידה פיזית ומנטלית.

זה כבר נושא חדש.

אני מציעה לך שתארגן את נכי הסי.פי. וגם אתם תגישו הצעת חוק.

אני לא רוצה לקלקל להם, אבל בבקשה אל תשכחו אותנו.

בהתנסות הקצרה שלי בכנסת ישראל למדתי דבר אחד: עדיף לעבוד על חוק שיהיה ריאלי ויהיה מקובל על האוצר, כי אז יש לו מענה כספי, מאשר לגלגל חוק שיהיה רשום על הנייר, כמו חוק משפחות ברוכות ילדים. חוק חיילים משוחררים למשל, מלבד הכותרת לא נשאר ממנו שום דבר.

כל המדינה עבריינית, אז בגלל זה לא נחוקק חוקים?

אני רוצה מאוד לקדם את הנכים במדינת ישראל ולתת מענה לבעיות שלהם. אני מאוד אשמח לקדם נושאים שיאפשרו רווחה לנכים, אבל אני אדם ריאלי ואני יודע שעל מנת שהחוק יהיה מעשי, צריך את הסכמת האוצר. אני מבין שהאוצר חושש שכל קבוצת נכים תנסה להשיג דברים ייחודים רק לאותה קבוצה.

דוד מנע אמר שכל קבוצה של נכות מסוימת יכולה להשיג את ההישגים שלה. אנחנו פועלים כך בכנסת, שכל קבוצת נכות תשיג את ההישגים שלה.

אני מבקש לשמוע את נציגי משרד האוצר ומשרד הבריאות, כדי שנוכל לדעת מה ניתן לעשות ומה העלויות של החוק, ואז נבדוק כיצד אנחנו יכולים לקדם את הצעת החוק.

במגמה כיצד להגיש את זה לקריאה ראשונה.

ייתכן שנצטרך לקיים עוד כמה דיונים.

אני רוצה להבחין בין שני דברים – יש הבדל בין אדם שנולד בצורה כלשהי לבין אדם שהמערכת גרמה לו להיות כזה. חשוב לעשות את ההבחנה הזאת. אני רוצה שתדעו על מה מדובר – אם יש עקרת בית שהיא נכה, היא צריכה לקבל עזרה לנקות את הבית, כי היא לא מסוגלת לנקות את הבית. היום אין לכך שום מענה בשום מקום במערכת.

אני מכיר את המערכות וגם טיפלתי בנכי פוליו. אפשר לקבל עזרה כזאת דרך השירותים המיוחדים בביטוח הלאומי וגם עזרה דרך שירותי הרווחה.

תראה לי לשכת רווחה שיש בה כסף.

אני יכול לתת לכם דוגמה מעצמי. אני שברתי רגל ושכבתי בבית, אבל אף אחד לא בא לעזור לי. גם השירותים המיוחדים של הביטוח הלאומי לא יכלו לתת לי מענה.

שירותים מיוחדים ניתנים אך ורק לנכה שצריך את העזרה לתפקוד האישי שלו, כמו רחצה, לבישת בגדים, לאכול וכו'. העזרה לא ניתנת לנושא כמו ניקיון הבית. אני נשוי לנכת פוליו ושנינו לא יכולים לנקות את הבית. לכך אין שום מענה. ככל שאנחנו מתבגרים המצב שלנו נהיה גרוע יותר ואנחנו לא מסוגלים לעשות פעולות שהיינו יכולים לעשות בעבר. הצעת החוק באה לעזור לנו על מנת שנוכל לתפקד בצורה מינימלית.

היתה לי ישיבה עם אברהם שוחט והוא היה בעד ללכת לקראת הנכים. הוא אמר שלא יכול להיות שאני לא מקבל עוזרת בית ולא מקבל קצבה. הוא חשב שאני מקבל גם משכורת וגם קצבה, אבל אני לא מקבל קצבה. אני אומנם נכה על כיסא גלגלים, אבל בהגדרה של הביטוח הלאומי אני לא נכה, כי אני עובד. אני אחשב כנכה ברגע שאני אאבד את כושר ההשתכרות שלי. גם אברהם שוחט בזמנו היה בדעה שצריך לתקן את זה, אבל עכשיו הוא שר האוצר והוא יודע מה התקציב שיש לו, אז הוא קצת לוחץ. אנחנו צריכים ללחוץ אותו עם החוק הזה ולומר לו שזה מה שאנחנו צריכים.

אני לא יכול להתנגד למה שאמרו כאן, אבל אני רוצה להסביר את מה שיש. גם מי שלא מוגדר כנכה, בגלל שיש לו הכנסה, יכול לקבל קצבת ניידות והם אכן מקבלים. הם מקבלים גם קצבת שר"מ. אין ויכוח על זה שנכים בישראל צריכים לקבל יותר ממה שהם מקבלים היום, אבל השאלה היא איך עושים את זה ואם נכון לתת בחוק רק לסוג נכים מסוים ולומר לקבוצה הזאת ניתן ולא לכל השאר.

למה לנכי צה"ל אתם נותנים? למה לנפגעי הנאצים אתם נותנים? למה לנכי עבודה אתם נותנים? אתם עשיתם את ההפרדות.

כל הזמן מנפנפים בקבוצות, אבל המדינה מלאה בקבוצות – נכי צה"ל, פעולות איבה, נפגעי הנאצים וכו'.

עלתה כאן טענה – אני לא יודע אם היא נכונה – שלכאורה מצדיקה איזושהי הבחנה מיוחדת של אוכלוסיית נפגעי הפוליו, כי למדינה יש אחריות מיוחדת, בגלל שיש לה חלק בנזק שנגרם להם. יש לנו דוגמאות לחוקים שבהם המדינה נותנת התייחסות מיוחדת לאוכלוסיות מיוחדות, בגלל איזשהו סוג של אחריות שיש למדינה, בין אם היא הודתה בכך במפורש ובין אם לא, כמו למשל חולי הגזזת ונפגעי עירויי דם. אם הולכים לכיוון הזה, שאנשים נפגעו בגלל משהו שהמדינה אשמה בו באופן ישיר, אז צריך לפחות לאמץ את אותו הסדר שקיים באותם חוקים. ההסדר שכאן מוצע חורג בהרבה מההסדר שקיים לגבי נפגעי גזזת ואלה שנפגעו מעירויי דם נגועים. אני לא חושב שיש פה הצדקה עניינית לתת קצבה בגובה השכר הממוצע - 6,300 שקל בחודש – כאשר נפגע גזזת מקבל 25% מזה.

ומה לגבי נפגעי פעולות איבה ונכי צה"ל?

גם אני חושב שצריך להיות ריאלי ולהגיש הצעה שתשקף דבר מציאותי.

אל תהיה פרווה. אם נבקש הרבה, נקבל מעט. אם נהיה פרווה פה, לא נקבל כלום.

ככל שאני שומע את הנציגים כאן, אני סבור שצריך להיות ריאליים ולהגיש הצעה מתוקנת שאפשר יהיה להעביר אותה בקריאה ראשונה בוועדה וגם לאחר מכן במליאה.

לפי דעתי ההצעה הזאת היא יותר מריאלית לעומת ההצעה המקורית. ההצעה המקורית דיברה על הצרכים האמיתיים של הנכים. אני לא יודע איך חבריי הסכימו לפשרה הזאת. היום אתם רוצים לקצץ גם את הפשרה הזאת.

עם כל הצער והסימפטיה אני רוצה להעיר שתי הערות. כנציגה של משרד הבריאות, אני חושבת שאי אפשר לעבור לסדר היום עם ההאשמות הקשות שהושמעו כאן נגד מערכת הבריאות. אני חושבת שאנשים צריכים מאוד מאוד להיזהר לפני שהם מטיחים האשמה כל כך חמורה. האנשים צריכים לנהוג גם בכבוד וגם במשנה זהירות לפני שהם מכפישים ציבור שעושה הרבה ומציל חיים.

אתם לא דאגתם לנו בכבוד מהיום שנולדנו ועד היום, כולל היום. אין לכם מה להלין. אתם לא נותנים כיסאות גלגלים לנכי פוליו.

את מדברת לא לעניין. אני יכולה להראות לך כמה ניתוחים שעברתי. אנחנו יכולים להביא רופאים שטיפלו בנו שיגידו בפירוש שהיינו שפני ניסיון.

נציגי הנכים אמרו בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים שהם רוצים אחידות בהיבט הזה ושהגורם לנכות איננו רלוונטי. הרלוונטי הוא מהי הנכות. קרי, מדדים ברורים לנכות ברורה, ולא מי שנפגע מדבר אחד יהיה זכאי ליותר ממי שנפגע מדבר אחר. הם אלה שבאו לפני שר הבריאות וביקשו לשמור על האחידות הזאת. הדברים שאמר מר סלומה הם בדיוק דוגמה למשנה הזהירות שצריך לנהוג, אף אחד לא אומר שלא מגיע. מגיע ברוחב לכל אותם אנשים שיש להם נכות באחוזים מסוימים והם זקוקים לעזרה מסוג זה או אחר. לא על פי הגורם, אלא על פי הנכות.

ואז לא ייווצר המצב שארגון זה יקבל משהו מסוים וארגון אחר יקבל אחרת.

זה לא נכון.

הציוד לנכים ניתן במסגרת ועדת השישה לנכים ברמה שווה לכולם. משרד הבריאות שינה את הכללים מבלי להביא את זה להתייעצות, למרות שבתקנה הוא חייב להביא את זה לאישור הוועדה. היום אני משלם קרוב ל-70% על כיסא גלגלים, למרות שהחוק קבע שתהיה הנחה של 90%.

אתה טוען שמשרד הבריאות שינה קריטריונים למתן אביזרים לנכים בלי ליידע את הוועדה.

מר דורון יהודה כתב לנו על כך. בדקנו את הנושא עם משרד הבריאות והם טוענים שזה לא נכון.

כל נכי הפוליו קיבלו טיפולים רפואיים בבתי החולים מבלי להשתייך לקופה זו או אחרת ומבלי לשלם. זו היתה תקנה שנקבעה על ידי בן-גוריון וזה פעל עד השר מרדכי גור. באותה תקופה זה השתנה ומאז קופות החולים לא רוצות לקבל אותנו. מתייחסים אלינו בזלזול כי אנחנו נטל על הקופה. הנקודה הזאת לגבי שירותי הבריאות היתה מעוגנת בתקנות ומשרד הבריאות שינה את זה. משרד הבריאות מכה בנו כל הזמן.

אני חושב שההצעה שהציעה היועצת המשפטית של משרד הבריאות תוכל לתת את המענה בלי להיכנס לכל הסוגיה של הבחנה בין הנכים השונים. לפי המצב של הנכה תיקבע הקצבה המתאימה לו.

שמשרד האוצר יודיע שהוא מסכים לזה.

כך אפשר להביא ישועה לעוד כמה קבוצות.

עלות הצעת החוק כפי שהוגשה במקורה מגיעה לכמה מיליארדי שקלים. על פי תחשיב שעשינו העלות מגיעה ל-3.5 מיליארד שקלים. יכול להיות שאפשר לדבר על מספר נמוך יותר, אבל בכל מקרה מדובר על מיליארדי שקלים וגם אם זה 2 מיליארד שקלים ולא שלושה וחצי, מדובר בסכום גבוה מאוד. אני מדבר כרגע על העלות הישירה.

מעבר לזה, יש כמובן עלות עקיפה וכבר היום ראינו דוגמה חיה לזה. אם אדוני חושב שתעבור הצעת החוק שעלותה אפילו כמה מאות מיליוני שקלים ולא מיליארדי שקלים ובכך יסתיים הדבר, אז לא כך. הנה בא כבר ארגון נוסף ואומר שגם לו מגיע. לכן ברגע שהצעת החוק הזאת תעבור, יבואו כל ארגוני הנכים ויבקשו אף הם ואז ידברו על עשרות מיליארדי שקלים.

הגישה של הממשלה – והיא נאמרה גם על ידי הביטוח הלאומי וגם על ידי משרד הבריאות – שמה שחשוב הוא צורכי הנכה ולא הגורם לנכות. עם כל הרגישות לגורם של הנכות, הרי באותה מידה יכול לבוא בעוד 20 שנה אדם שחלה בסרטן או שאיריו ולומר שהטיפול שניתן לו לפני 20 שנה היה לא טוב והיו צריכים לטפל הרבה יותר טוב, ולכן מגיע לו פיצוי. או שאפשר יהיה להגיד שלפני שלושים שנה הכבישים היו במצב לא טוב, נפגעו אנשים ולכן מגיע להם פיצוי. לכן מה שחשוב הוא הצרכים של הנכה ולא הגורם.

זאת הצעת החוק למעשה. ההצעה מבקשת טיפול בנכה היום.

החוק מפלה לטובה ונותן תוספות שאינן קיימות לנכים בגלל שהם נכי פוליו, לא על פי צורך רפואי, אלא על פי הגדרה של מחלה. לזה הממשלה מתנגדת.

בהצעה מדברים על אחוזי נכות.

בתחילת הישיבה כיוונתי לדעת גדולים ודיברתי על ההשלכות שיהיו אם הצעת החוק תתקבל. אני חושב שכדאי לאמץ את מה שהציעה היועצת המשפטית של משרד הבריאות ולנסות ביחד לתקן את ההצעה לפי זה, כלומר לקחת את הנכות ולבנות סביבה את הצרכים, לתת לזה את התמחור הנכון, ולא על פי קטיגוריה זו או אחרת. כך לא תהיה דרישה של נכים בסוג אחר של נכות. גברת בניטה יושבת עם כמה כובעים בעניין הזה ומחר היא עשויה לשבת פה ולדרוש גם עבור נכי טרשת או נכים אחרים. זה יכול להגיע להרבה מיליארדים.

אני מציע שיוזמי הצעת החוק יקיימו דיון עם כל הגורמים – האוצר, הביטוח הלאומי ומשרד הבריאות - יגיעו להצעה ריאלית ואז זה יובא שוב לדיון בוועדה.

אחד הדברים שאני בכל זאת מתעקש, שנגיע לקריאה ראשונה, כדי להחיל את דין הרציפות, כדי שהנושא הזה לא ייפול שוב בין הכיסאות.

יושב ראש הוועדה דוד טל שם לב לכל הנושאים החברתיים ולכן הוא לא ייתן לדבר כזה ליפול בין הכיסאות.

אפשר לעשות את התיקונים שאתה מדבר עליהם אחרי הקריאה הראשונה?

זה מודל הרבה יותר מורכב ולכן אי אפשר יהיה לעשות את זה. אתם, שמייצגים את כל הנכים, צריכים להרים את הכפפה הזאת. אני חושב שכדאי לעגן את כל הדרישות שלכם במסגרת חוק הביטוח הלאומי.

האם ההצעה הזאת מקובלת על המציע?

זה מקובל עליי.

אני מודה לכולם, הישיבה נעולה.




- - - - - - - -




הישיבה ננעלה בשעה 12:45