פרוטוקולים/עבודה/2258



3
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
28.11.00

פרוטוקולים/עבודה/2258
ירושלים, י"ד בכסלו, תשס"א
11 בדצמבר, 2000

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני




פרוטוקול מס' 232

מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
יום שלישי, א' בכסלו התשס"א (28 בנובמבר 2000), שעה 10:00

חברי הוועדה: דוד טל - היו"ר
תמר גוז'נסקי
יאיר פרץ
איוב קרא
גנדי ריגר

משרד הבריאות:
שר הבריאות רוני מילוא
ד"ר בועז לב - מנכ"ל
מיה מוהליבר
יהודה רון

גל הרשקוביץ
גלעד ריקלין

יהושפט הראל - משרד העבודה והרווחה

ד"ר יורם בלשר - יו"ר
פרופ' מרק מימוני

מידד גיסין - יו"ר
דליה אור
שלמה בן יונה
אלי יחזק-אל
יעקב יחזק-אל

מירי זיו
פרופ' גינת
סילביה דהן - "הורים להצלת ילדיהם"
אורלי דרור-כליפא - "הורים להצלת ילדיהם"
טוביה לביא - "אנוש"
כהן דליה - הוסטל "רעות"
ד"ר חיים עמית - עמותת מושתלי הכבד
פרופ' אלי שמיר - פורום משפחות פגועי נפש
ענת שרף - הוועד למלחמה באיידס
ליאורה בן משה - הוועד למלחמה באיידס
אברהם גרמנוביץ' - הוועד למלחמה באיידס

עו"ד מיכל פינצ'וק - האגודה לזכויות האזרח
סילביה לזוביק - "בזכות"
עדינה מילר - ילדי סיסטיק פיברוזיס
סמדר סרנה
יעל מידן - טבע מדיכל
בנימין לפקין - עיתון בקהילה
חיים טריקי - עיתון יום ליום
טובה וכטפוגל - עיתון "יום השישי"
חיה כהן
אסתר שטרית
שלהבת חטדיאל

שירלי אברמי

חנה כהן

סקירת שר הבריאות – תקציב 2001.



סקירת שר הבריאות – תקציב 2001

שלום לכולם, אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. על סדר היום – סקירת שר הבריאות לגבי תקציב 2001. אני מקווה ששר הבריאות יגיע במהלך הישיבה, אבל חבל לי שהוא לא ישמע את הדוברים, כדי שיוכל להתייחס. חבל מאוד שהשר לא מצא לנכון להגיע לכאן. למרות שהשר דיבר איתי עכשיו והתנצל על כך, אני חושב שמן הראוי היה שכאשר מציגים בפעם הראשונה תקציב בריאות, השר הממונה יגיע לוועדה וימסור את התקציב ויתייחס לבעיות שעולות מגופים שונים ואולי אפילו יוכל לתת מענה במסגרת התקציב שלו ובכוחות משותפים אולי נוכל לתת מענה יחד עם האוצר.

מידי שנה בשנה בנושא תקציב המשרד, השר הממונה מוסר לנו דוח ואנחנו מעלים נושאים שונים.

לצערי, עד היום אין מנגנון עדכון אוטומטי כפי שביקשנו גם בוועדת החקירה הפרלמנטרית שדנה בנושא הזה וגם היה חוק בנושא הזה של חבר הכנסת אבשלום וילן.

אני מבקש לציין שאי הגעתו של השר לישיבה מהווה זלזול פראי בוועדה, זלזול פראי במערכת הבריאות. זה דבר מקומם ומרגיז ומבחינתי זה המשך של תעלולים במערכת הבריאות מאז שהממשלה הזאת התחילה לכהן. באנו לכאן לשמוע סקירה של השר ולא יכול להיות שוועדה תתחיל דיון, כשהדבר המרכזי על סדר היום הוא סקירתו של השר, אבל השר לא נמצא. מאוד חשוב שהמסר הזה יעבור לכל מי שצריך להגיע.

לעניין מנגנון עדכון אוטומטי, לצערי האוצר מתנגד למנגנון הזה ולכן יש הצעת חוק בעניין הזה של חבר הכנסת אבשלום וילן. אני מקווה שבהצעת החוק הזאת יימצא לזה פתרון. היעדר מנגנון לעדכון מלא של עלויות הסל יוצר מצב אבסורדי. השנה למשל, ההכנסות ממס בריאות היו גבוהות יותר ממה שנדרש על פי עלות הסל הלא מעודכנת במלואה. במקום שמשרד האוצר יפנה למערכת הבריאות את העודף של התקציב הזה, הוא מרשה לעצמו להשתמש בו כמס רגיל לכל דבר ועניין והיפנה אותו לצרכים אחרים. אני מניח שזה הופנה לצרכים חשובים, אבל בוודאי לא למערכת הבריאות.

הטענה של הוועדה הזאת, השכם והערב, שכספי בריאות צריכים להיות צבועים והם צריכים ללכת אך ורק לבריאות, היתה ועודנה, ואני מניח שהיא תהיה גם בעתיד, היות שגובים מאיתנו מס בריאות. אנחנו עומדים על כך - היות שלא נגבה מס בריאות ולא נגבה מס חינוך ולא נגבה מס ביטחון - שהכסף הזה צריך ללכת רק לבריאות. ירצו, שישנו את זה ויבטלו את מס הבריאות ויכניסו הכל למס הכנסה ואז אולי לא תהיה לנו תביעה שהכסף הזה ילך בצורה כזאת או אחרת לנושא הבריאות.

על כן אני סבור שצריך לצבוע את הכסף הזה, כדי לאפשר פעילות טובה יותר. בכלל לא נורא שייווצרו עודפים במערכת הבריאות. יש הרבה מה לעשות במערכת הבריאות והיא עדיין לא פועלת כפי שהיא צריכה לפעול, אלא היא פועלת מהיד לפה בצורה לא מתוכננת. הכלכלנים ביניכם בוודאי יסכימו איתי, שאפשר היה להשיג תפוקות הרבה יותר טובות וניצול יעיל יותר של התקציב שעומד לרשותנו, לו המערכת הזאת היתה מתוכננת לטווח של שלוש שנים או חמש שנים ואף יותר.



בשיחה עם מספר רופאים הועלה הנושא של מחקר ופיתוח. לא צריך להכביר במילים כדי לומר שבמדינת ישראל יש מוחות טובים, כל הרופאים הם טובים ובעלי כושר בלתי רגיל. זה נושא, שאם יקבל את המשאבים הראויים, אין לי שום ספק שהתשואה מעבודתם של אלה שיעסקו במחקר ופיתוח תהיה גבוהה, וממילא הדבר הזה יבוא לידי ביטוי מבחינת החיסכון שיהיה בתקציב הלאומי לבריאות.

בתקציב הנוכחי יש לצערי ירידה של 6% בעלות לנפש המתוכננת. השחיקה בעלות לנפש הולכת ויורדת. מ-1995 – השנה שבה נכנס חוק בריאות ממלכתי לתוקפו - יש ירידה בעלות לנפש ובמקום לשמר לפחות את הקיים, העלות יורדת. עלות של 6% בלבד זה דבר שמעורר דאגה וכך גם לגבי הוצאות לקניות למאושפז בבתי חולים ממשלתיים. גם התקציב הזה נשחק בצורה ניכרת, מ-2,500 שקלים ל-2,080 שקלים. אני סבור שצריך לבדוק את הנושא ולראות איך עומדים על המשמר ואיך תובעים מהאוצר את החסר.

יש חוק שהוועדה הזאת חוקקה, בפירוש לתפארת הוועדה הזאת ואני גם חושב שלתפארת מדינת ישראל – חוק נכי נפש בקהילה. חברת הכנסת תמר גוז'נסקי היתה היוזמת של החוק הזה. החוק עבר בוועדה הזאת אחרי הרבה עמל וטרחה. לצערי היו מי שמצאו לנכון לא להכליל אותו ולא לתקצב אותו. לפני כחודש וחצי כתבתי מכתב לשר הבריאות, לשר האוצר ולראש הממשלה, שבו אני תובע לתקצב את החוק הזה, משום שאי הכללתו זה בבחינת "לעשות צחוק מהעבודה" ולדרוס ברגל גסה כל חקיקה טובה בבית הזה. לא ייתכן שהבית הזה יחוקק חוקים ומי שצריך להוציא את זה מהכוח אל הפועל ימצא לו תירוצים ותואנות כאלה ואחרות לא לבצע.

הגיע הזמן שמישהו יתייחס גם לשכבות החלשות והמוחלשות ולא רק לתעשיות היי-טק וכד'. צריך להסתכל בעיניים טובות גם על הקהילות הללו, אך לצערי הדבר הזה לא נעשה. עד כמה שיהיה בכוחי, אני אשתדל לעמוד על כך בזמן דיוני התקציב. אני רואה בזה אחד הנושאים החשובים של הוועדה ואנחנו נשתדל לשכנע את שר האוצר לתקצב את הצעת החוק הזאת.

יש בעיות נוספות. לצערי עד היום הבעיות הקשות והמורכבות לא באות לידי פתרון בתקציב שמונח לפנינו. אני לא רואה איזושהי מגמה של משרד האוצר ומשרד הבריאות, כדי לפתור בעיות מהסוג הזה.

לגבי הנושא של הגריאטריה והסיעוד, ועדת החקירה הפרלמנטרית כבר אמרה את דברה בנושא הזה. אנחנו חושבים שנכון להכניס גם את הגריאטריה וגם את הסיעוד לסל הבריאות. לצערי יש השנה זליגה בקודים. בשנה שעברה היו 710 קודים ואילו השנה המספר ירד ל-600 קודים בלבד. כלומר גם פה אנחנו רואים שחיקה שהולכת וגוברת עם הזמן. אנחנו לא רואים שמישהו נותן מענה לצרכים הללו.

לגבי סל התרופות – בשנה שעברה כל מיני גורמים חברו יחד והיתה קואליציה שחצתה מפלגות והסל גדל ל-270 מיליון שקל ואילו השנה הוא יעמוד על כ- 190 מיליון שקל. יכול להיות שהאוצר יגיד שהוא חוסך בכל מיני מקומות ולשר הבריאות יהיה עוד תקציב. אני לא רואה את זה כך, אלא רואה את זה בחומרה רבה, כי סל התרופות צריך להתרחב ולתת תשובות ליותר מחלות. נכון שאי אפשר לתת מענה לכל הצרכים, אבל לצערי אני לא רואה מגמה חיובית מצד האוצר כדי לפתור בעיות כאלה.

לגבי התרופות שמצילות חיים – הצרכים בתחום הזה גדולים ויש מספרים שונים שמתפרסמים בעיתונות לגבי הנושא. יש אומרים שמדובר במיליארד שקלים ויש אומרים שפחות. בכל מקרה, כולנו מסכימים שהצרכים הולכים וגוברים, אך לצערי גם השנה לא נוכל לתת מענה עם התקציב הזה.

אני רוצה להודות לרן קורא, עוזר המחקר של הוועדה, שהכין עבודה בנושא התקציב.

אני מבקש שמנכ"ל משרד הבריאות יתייחס בסקירה שלו גם לטענה שלאחרונה הוצאו חולי נפש מבתי חולים לשיקום בקהילה. לצערי הרב השיקום הוא לא שיקום.

אני מבקש להביא בפניכם מספר נתוני רקע, כדי לסבר את האוזן על פעילותה של מערכת הבריאות.

(הוצגו שקפים – מקבלי טיפול בדיאליזה 1986 – 1999, מס' לידות חי, ילודים מתחת ל-1.5 ק"ק)

אנחנו רואים את קו העליה מ-1986 ואת מספר מקבלי הדיאליזה נכון להיום. אנחנו רואים את העליה בלידות החי ואנחנו עוברים את כבר את ה-140,000 לידות בשנה. אנחנו רואים גם שיחד עם הטכנולוגיות המפותחות שמאפשרות לזוגות שקשה להם להביא ילד לעולם, יש עליה במספר הילדים שנולדים במשקל נמוך מתחת ל-1,500 גרם. לעובדה הזאת יש כמובן משמעות דו-כיוונית – אנחנו מאפשרים חיים מצד אחד, אבל הילדים האלה בדרך כלל נולדים עם פגיעות שמטילות על מערכת הבריאות ועל ההורים בעיות טיפוליות די קשות.

(הוצג שקף – צריכת החמצן)

אנחנו רואים שהיקפי הפעילות בבתי החולים הולכת וגדלה. אנחנו רואים בשקף את הקו התלול של עליה בצריכת חמצן בבתי חולים ממשלתיים.

(הוצג שקף – חלוקת עוגת התקציב)

חוק ביטוח בריאות ממלכתי, קרי הכסף שמוקצב לקופות החולים פלוס תמיכות הוא 10.6 מיליארד שקל, בתי חולים ממשלתיים 4.7 מיליארד שקל. סך השירות באחריות המשרד, קרי פסיכיאטריה, גריאטריה, רפואה מונעת – 3 מיליארד. הכשרה מקצועית – רופאים, סטז'רים ופעילות המטה של משרד הבריאות – 600 מיליון שקל. פיתוח של כל המערכת הזאת – 500 מיליון שקל. בסך הכל 19.4 מיליארד שקל. צריך לזכור שמתוכם 6.1 מיליארד שקל זה הכנסות, קרי הוצאות שמותנות בהכנסות שמביאים בתי החולים בעיקר כתוצאה מהפעילות שלהם.

(הוצג שקף – הישגים ובעיות בתקציב המשרד)

בתקציב של השנה יש לנו תוספת של 600 קודים. בשנים החולפות היתה תוכנית רב שנתית שלפיה כל שנה התווספו 710 קודים. אחר כך נראה שהפלג הזה באוכלוסיה הולך ועולה וכמובן שהפחתת מספר הקודים אינה נותנת מענה, אלא תגדיל את הפער מבחינת האנשים שזקוקים לאשפוז סיעודי.

כשאני אדבר על בריאות הנפש אני אגע בתקציב השיקום, בבעיות של תקציב ההתמכרויות ובבסיס ההפעלה של בתי החולים.

בבריאות הציבור יש לנו תוספת של 3 מיליון שקל לאביזרי שיקום וניידות לנכים. זו קבוצה שאנחנו מהווים לה בעצם את הרגליים ולצערי התקציב אינו נותן מענה מספיק לצרכים שלהם.

יחד עם זה לא קיבלנו מענה בתקציב לבעיות כמו חיסונים, אגרת שיניים לתלמיד. לדברים האלה נצטרך לתת מענה בהמשך.

(הוצג שקף – סלי קופות חולים)

לסל התווספו 2% לגידול האוכלוסיה ו-1% לטכנולוגיה. זו היתה התוספת לשנים שחלפו. לעומת זאת, בשנה החולפת קיבלנו עוד תוספת לטכנולוגיה.

האם תוספת של 1% לטכנולוגיה נקבעת בצורה שרירותית או על פי איזשהו מדד או בדיקה מסוימת?

התשובה היא לא. המקובל בעולם הוא בין שניים לשלושה אחוז. אנחנו עומדים על אחוז אחד.

לגבי השנה הזאת, משרד האוצר העלה לטכנולוגיה ב-1% בצורה שרירותית או שהמשרד הגיש הצעה?

זה מה שהאוצר הקצה לצורך העניין הזה. סך הבקשות שעומדות בפני משרד הבריאות להוספת טכנולוגיות היא מעבר למיליארד שקל. אני חושב שבצרכים המיידיים של מערכת הבריאות מדובר על 600-700 מיליון שקל.

אנחנו רואים עליה ברשת הביטחון מ-225 מיליון שקל ל-280 מיליון שקל. צריך לזכור שזאת ירידה ביחס ל-99'.

אלה בעצם ההישגים של התקציב לשנה הקרובה. צריך לזכור גם כמה בעיות. עלות הסל מתעדכנת באמצעות מדד שהוא שוחק. יש לנו אפיונים דמוגרפיים שלא נלקחים בחשבון ואותה הצעה של חבר הכנסת וילן שמקודמת כאן במסגרת הוועדה, מנסה לתקן מספר אפיונים של עדכון הסל. צריך לזכור ששיעור גידול האוכלוסיה שלנו הוא מהגבוהים בעולם המערבי. רוב העולם המערבי נמצא באפס עליה או בעליה שלילית של גידול אוכלוסין. המשמעות הנגזרת מזה שצריך לעדכן את זה בשיעור נכון יותר בהתאם לגידול האוכלוסיה. צריך לזכור גם שהסקטור הקשיש באוכלוסיה עולה בצורה משמעותית.

(הוצג שקף – תקציב 2001)

יש צמצום רשת הביטחון. ב-1999 זה היה 410 וב-2000 זה היה 225. עכשיו חזרנו ל-280, שזה עדיין רחוק מהצורך. יש לנו כמובן דרישות להתייעלות נוספת ב-2001.

(הוצג שקף – השינוי המצטבר בעלות הסל לקופות החולים)

אנחנו רואים כאן שיש שינוי מצטבר בעלות הסל לקופות החולים, כאשר מבחינת הנפשות המתוכננות יש עליה של 21.1% במהלך השנים 1995 עד 2001 לעומת עלות הסל שעלתה רק ב-14.2%.

(הוצג שקף – מה צפוי לאור התקציב)

יש לנו טכנולוגיות חדשות – 190 מיליון שקל. במהלך השנה נפתח, במסגרת תוכנית רב שנתית, 300 מיטות חדשות.

כמה מיטות נפתחו בשנה הקודמת?

300 מיטות.

אנחנו נקצה לבתי חולים פסיכיאטריים כסף כדי לשפר במעט את מערך הבינוי שלהם, שהוא המערך המפגר ביותר מבחינת מערך בינוי. בשנת 2000 נפתחו הוסטלים לניצולי שואה. אנחנו נמשיך את הפעילות שהיתה בשנת 2000 להוצאת חולי נפש לקהילה. כמובן שזה מותנה בתקצוב הולם של החוק החשוב הזה לשיקום חולי נפש בקהילה.

במערך השתלות איברים אנחנו נמצאים בקו עליה ביחס לשנתיים שחלפו, אבל עדיין לא הגענו למה שהיה בשנת 1998, שהיתה שנה יותר פוריה מבחינה זו. זו פעילות שאנחנו חושבים שצריך לתגבר בכל צורה שהיא, בעיקר באמצעות קמפיין ציבורי רחב. צריך לזכור שקמפיין ציבורי גם הוא יקר ביותר ואנחנו עומדים בפני הוצאות אדירות של זמן אוויר. זה נכון גם לגבי קמפיינים נוספים שאנחנו חושבים שהם חיוניים למערכת הבריאות, כמו למשל קמפיין להפסקת עישון, חינוך לבריאות בנושא של מניעת איידס וכו'. כל הדברים הללו עולים כסף רב וקצרה ידינו לעשות אותם. כך אנחנו נכשלים מול יכולות עתירות כסף וידע, כמו חברות הטבק למשל.

אנחנו נרחיב במידה קלה את מערך שירותי החירום והסדרנו את הקצאת חלקה של המדינה להחזקת ניידות לטיפול נמרץ לבסיס התקציב, כך שהדבר הזה למעשה נסגר. אנחנו גם נוסיף נקודות הזנקה ביש"ע בהיקף של 3 מיליון שקל במהלך השנה הקרובה.

(הוצג שקף – בעיות תקציב 2001 – שירותים באחריות המשרד)

יושב ראש הוועדה נגע בבעיות המרכזיות של מערכת הבריאות. מבחינת השירותים שהמשרד אחראי להם, שנכון היה לראות אותם בפילוסופיה של חוק ביטוח בריאות ממלכתי, אין שום מנגנון הצמדה, בניגוד לסל הקופות שיש להם מנגנון הצמדה. הכסף איננו צבוע , הכסף איננו מיועד ואנחנו נלחמים, לעיתים מלחמת מאסף, כאשר אנחנו לא מצליחים להשיג מספיק כסף כדי לשפות ולסייע לאותן אוכלוסיות חלשות – אוכלוסיית הקשישים, חולי הנפש, או שירותים חיוניים שהמדינה חייבת בהם, כמו שירותי חיסונים, שירותי אם וילד, עזרה לנכים וכו'. דווקא האוכלוסיות האלה נופלות במקום שאין לו שום צביעה ושום יכולת של התמודדות לטווח ארוך.

השנה היו עודפים של 850 מיליון שקל. האם תבעתם את הכסף הזה מהאוצר? הכסף הזה נגבה עבור הבריאות, האם תבעתם את הכסף הזה כדי לתת לנכים יותר או לנכי נפש בקהילה או לכל מיני דברים אחרים שהזכרת?

אמרנו שהכסף הזה ראוי שילך לבריאות. אם השאלה היא אם תחושת הציבור היא שראוי שהכסף הזה ילך לבריאות, התשובה היא כן, כי הציבור משלם אותו לבריאות. יחד עם זאת, על פי החוק, האוצר אומר שהוא מחויב לעלות הסל ועודפי גביה שישנם יישארו באוצר. אין ספק שחסר כסף במערכת הבריאות ועל זה לית מאן דפליג.

אתה בעצם אומר שאם יש שאלה אם משרד האוצר ממשיך להתל במערכת הבריאות, אז התשובה היא גם כן חיובית. אני מבין שאתה מנוע מלהגיב.

המשמעות היא שחיקה מתמדת בשירותים שהזכרתי.



(הוצג שקף – אחוז הגידול באוכלוסיה למול הגידול המצטבר)

כאן אנחנו רואים את הביטוי של מה שאמרתי. בין השנים 1995 ל-2001 גידול האוכלוסיה הוא בשיעור של 17%. כאשר אנחנו לוקחים את תקציב בריאות הציבור, אנחנו רואים שהוא רק 11.4% והתקציב לבריאות הנפש הוא 10.9%. צריך לזכור שבאותה תקופה נכנסו טכנולוגיות חדשות לפסיכיאטריה, כמו תרופות שמאפשרות להוציא אנשים מבתי החולים אל הקהילה. באופן טבעי הטכנולוגיות האלה גם יותר יקרות, כי הן טכנולוגיות פטנטיות בחלקן. כאן מדובר בעליה שהיא מעבר למדד הרגיל של עליית שירותי הבריאות.

יושב ראש הוועדה דיבר על האבסורד של יכולת שיקום חולי הנפש בקהילה, שהוא אולי החוק החשוב ביותר, החוק המרכזי, שצריך לתמרץ ולהניע את הפעילות של הוצאת החולים מבתי החולים ולתת להם קיום הוגן ומכובד בתוך הקהילה. הדבר הזה, בלי הדלק, לא יוכל להתממש.

מה התקציב של חוק שיקום נפש בקהילה?

התקציב המיועד לזה היום הוא כ-35 מיליון שקל.

(הוצג שקף – בריאות הציבור)

אוכלוסיה נוספת – התמכרויות, סמים ואלכוהול - היא אוכלוסיה חלשה שאנחנו צריכים להיות לה פה לפה, מה גם שאנחנו גם המבטחים שלהם לצורך העניין. אנחנו אחת המדינות היותר מפגרות בטיפול בתחום הזה של התמכרויות. הדבר הזה עלה בשנים האחרונות בצורה די משמעותית, גם מסיבות של שינוי פני החברה.

לתפעולם של בתי החולים הפסיכיאטריים חסרים היום כ-17 מיליון שקל. בכל שנה אנחנו ניצבים בפני סיטואציה די מבישה, שבה אנחנו נאלצים אפילו לחסוך מפתם של חולי הנפש. מקצצים במזון כדי לנסות לגמור את השנה על כרעי התקציב שיש לנו. כמובן שאנחנו רוצים לממש כאן את שלושת העיקרים של להוציא לקהילה, כדי להתמודד עם תמהיל חולים בבתי החולים. צריך לזכור שכדי להוציא חולים מבתי החולים, אנחנו צריכים לבנות קודם את התשתית לקליטתם בקהילה. אנחנו לא יכולים להוציא את החולים מהקהילה ואחר כך להתחיל לבנות את התשתיות. לכן, השנים האלה, מבחינת המעמסה התקציבית, יכולות להיות יותר כבדות, כי אנחנו הולכים בדרך שתשפר את מצבם של החולים. אנחנו יודעים מה קרה באנגליה עם הוצאת אלפי חולים מבתי החולים לקהילה. שם ההתמודדות היתה מאוד לוקה וכתוצאה מזה היתה גם חזרה רבה והיו הרבה דיירי רחוב, דבר שאילץ את האנגלים לתת פתרונות הרבה יותר יקרים בהמשך.

"בריאות הציבור" הוא בעצם הכלי שבאמצעותו אנחנו שומרים ומשמרים את בריאותו של הציבור. אין ספק שהשקעה בקטע הזה תחסוך אחר כך משאבים בטווח היותר ארוך.

בתקציב הקיים יש לנו חסר של 47 מיליון שקל בנושא של חיסונים. צריך לזכור שהטכנולוגיה מתקדמת ויש לנו כמה חיסונים שהייצור הישן והזול שלהם חדל. היום יש יצורים שחלקן מתבססים על ביו-טכנולוגיה, שהיא הרבה יותר יקרה. באופן תוצאתי אנחנו לא יכולים שלא לחסן, למרות שזה עולה יותר כסף.

יש לנו חיסונים למחלות חדשות, כמו לצהבת הזיהומית המצויה. יש לנו היום חיסונים, שאנחנו כמדינה ממליצים עליהם, רק שאין לנו כסף לממן אותם, כמו למשל אבעבועות רוח, שהיא מחלה מאוד מאוד שכיחה. הרבה פעמים יש טענה למשרד הבריאות על כך שהוא ממליץ, אבל הוא לא מחסן ולא מממן. זה שירות שצריך להיות נגיש וראוי לכל ואני חושב שבמשרד יש לנו אחריות לתת לכולם נגישות ושוויוניות לשירותי בריאות.


לצערנו בוטלה אגרת בריאות השן לתלמיד, שזה היה שירות מאוד מינימלי בנושא רפואת שיניים, בדיקה מונעת והדרכה בבתי הספר. העלות של העניין הזה, עם ביטול האגרה, היא 20 מיליון שקל ואין לנו מענה לזה.

זה אומר שכל הטיפול הזה מבוטל?

כל הטיפול הזה תלוי על בלימה. אנחנו מנסים למצוא לזה מקורות, אם באמצעות חידוש הגביה או דבר אחר. ברגע זה אין לזה שום מענה תקציבי.

בריאות התלמיד, קרי אותו מערך בבתי הספר, שהוא המערך שבו אנחנו צריכים לחנך אותם להתנהגות בריאה, לעקוב אחר בריאות התלמידים, גם הוא היום בסטנדרטים מאוד נמוכים. כדי להעמיד את המערך הזה על הרגליים בצורה ראויה – וגם הוא בבחינת רפואה מונעת - חסרים לנו 9 מיליון שקל.

לאביזרים ומיכשור לאנשים עם מוגבלויות יש צורך בתוספת של 105 מיליון שקל.

(הוצג שקף – אחוז הגידול השנתי באוכלוסיה ובקרב בני 75+)

אחוז גידול האוכלוסיה הרגילה הוא 17% ואילו בני ה-75+ הגידול שלהם הוא 28%. זו אוכלוסיה שצורכת הרבה שירותים והיא בעצם הצרכן העיקרי של שירותי הבריאות.

לכן, כדי לשמר את המצב הקיים, ולא כדי לענות על העלייה בהזדקנות האוכלוסיה, צריך תוספת של 11 מיליון שקל.

(הוצג שקף – הבעיות המרכזיות)

יש לנו סל שנשחק כתוצאה מעדכון חסר. אין גם מנגנון עדכון והצמדה לסל בתוספת השלישית, שאלה הדברים שהמשרד אחראי להם.

לגבי מצוקת בתי החולים, אותה הצגנו בוועדת הכספים - יש כאן קיצוץ, כאשר מצד אחד יש הגדלת יעד ההכנסות שאליו בתי החולים לא יכולים להגיע, ויש צורכי שעת חירום –בעיות שהזמן גרמן – שעדיין אין לנו מענה הולם לעניין הזה.

המערכת הזאת בסך הכל יעילה ומנסה לתת שירות טוב. השהיה הממוצעת הולכת ויורדת ומגיעים כבר לקווים האדומים. שיעור המיטות לאלף נפש גם הוא יורד ואנחנו עומדים להיכנס עכשיו לאיזושהי תוכנית שתנסה לחזות את העתיד ולראות מה יהיו הצרכים העתידיים שלנו.

החורף מתדפק על פתחנו ואת הבעיה שזה יוצר אנחנו מכירים. אנחנו מכירים את הזקנה מהמסדרון של בית החולים בנהריה ואנחנו יודעים מהו עודף האשפוז במערכות האשפוז הקורסות שלנו. כדי להתמודד עם הדבר העונתי הזה, אנחנו צריכים 70 מיליון שקל, כאשר יש לנו תוכנית בנויה לעניין הזה. בנוסף לכל אלה צריך תוספת קודים למה שאנחנו קוראים bed blockers , אותם אלה שנתקעים במיטות אשפוז ולא ניתן להוציא אותם בגלל היעדר קודים.

אנחנו צריכים להיערך גם לאינתיפאדה.

אני מבקש לשאול לגבי מימון שכר סטז'רים. האם המתמתחים עובדים מעבר ל-24 שעות, כפי שסוכם בהסכם הרופאים?

במרבית המקומות הוצאנו הנחיה למנהלי בתי החולים. בחלק מהמקומות זאת תקנה שהציבור אינו יכול לעמוד בה, מסיבות של תחזוקת הטיפול בחולים.

האוצר חתם על הסכם עם הרופאים, הוא לא יכול לעמוד בזה? אם זה כך, שייתן כלים נוספים.

צריך להיות הוגנים. בהסכם שנחתם יש ליקוי וצריך לתקן אותו. אי אפשר לומר שההסכם לא מקוים, אלא יש בו ליקוי נקודתי.

מי ישמור על השומר? אם עושים הסכמים לקויים, אז בשביל מה אתם עושים הסכמים?

מדוע חסרים 15 מיליון שקלים למימון שכר סטז'רים?

משום שבעבר שכר הסטז'רים נפל באיזשהו אופן על תקציב בתי החולים. כאשר נוצרו גירעונות בתקציב בתי החולים, הם התנערו מהחובה שלהם לתקצב את שכר הסטז'רים והדבר הזה נפל על תקציב משרד הבריאות.

האוצר היה צד להסכם ולא בתי החולים.

זה לא היה חלק מההסכם.

מה זמן ההמתנה לקבלת קוד סיעודי?

יש היום 600 ממתינים. זמן ההמתנה נע בין חודש לחצי שנה וזה תלוי מאוד באזור שבו אתה נמצא, כי הקודים מחולקים לפי אזורי האשפוז.

ועדת טל שישבה על רפורמה, התוותה מספר נקודות שראוי היה לתקן אותם במערכת הבריאות. אני חושב שאנחנו שותפים למרביתם והיינו רוצים לראות אותם מתממשים, כדי שנוכל לממש את מערכת הבריאות.

התוספת הנדרשת כדי לקיים את המערכת הזאת בצורה סבירה כלשהי היא בהיקף של כמיליארד שקל.

אני מבקשת להצטרף לכל ההערות החשובות של יושב ראש הוועדה לגבי גזילת תוספת ההכנסות לבריאות שיש ממס הבריאות למטרות אחרות, במקום להעביר לנושא הבריאות.

מאז שבוטל המס המקביל, העדכון של ההכנסות מהמדינה אינו הולך לפי השכר הממוצע במשק, כפי שהיה קודם לכן, אלא לפי החלטות האוצר. לכן יש לנו גזילה כפולה – גם הגזילה של הכסף הנוסף שלא הועבר וגם העדכון שנעשה על ידי האוצר לא לפי השכר הממוצע במשק. לכן להערכתי מדובר פה בסכום שנע בין מיליארד וחצי לשני מיליארד שקל שיכלו להגיע למערכת הבריאות אם לא היו קורים הדברים האלה כפי שהם קורים היום.

מערכת הבריאות, לפי המבנה הקודם שהיה ולפי ההעלאה במס הבריאות שהיתה, יכלה לממן את כל הצרכים שלה כפי שהמנכ"ל הציב בפנינו. אז הבעיה היחידה שהיינו צריכים לדון בה היתה על סדר עדיפויות של החלוקה – מה לעשות קודם ומה לעשות אחר כך.

לכן אני חושבת שהגירעון במערכת הבריאות הוא גירעון מלאכותי, הוא לא גירעון מחויב, הוא לא גירעון שהאזרחים משלמים פחות מדיי מסים ולכן אין כסף או שהם חולים יותר מדיי ואין כסף. זה לא המצב, כי החשיבה מלכתחילה של חוק ביטוח בריאות היתה נכונה.

לכן אנחנו דורשים את מה שמגיע למערכת הבריאות, לא באיזו טובה שהאוצר יעשה, אלא מה שמגיע לה בצדק.

בקשר לבריאות הנפש דובר על מחסור. משרד הבריאות הגדיר את המחסור בהיקף של 70 מיליון שקל השנה. לדעתי אם היו מתייחסים ברצינות לנושא הזה, צריך היה השנה להתחיל ב-200 מיליון שקל ולא ב-70 מיליון. אבל גם אותם 70 מיליון שקל לא קיימים.

חוק שיקום נכי נפש בקהילה קבע בסעיף מיוחד בחוק, שחייב להיות בתקציב סעיף שנקרא "חוק שיקום נכי נפש בקהילה". כמה שלא תחפשו בסעיף שירותי בריאות הנפש, לא תמצאו סעיף כזה. זו חוצפה של משרד האוצר לא להכניס סעיף כזה לתקציב. אני לא חושבת שיש לאוצר זכות כלשהי לא לעשות מה שכתוב בחוק.

משרד האוצר, באופן שרירותי ובניגוד מוחלט לרוח החוק, אומר ומתנה: קודם תגידו לנו כמה חולים אתם רוצים לשקם בקהילה ואז נראה כמה כסף אנחנו מוסיפים. בחוק שיקום נכי נפש בקהילה דיברנו על כך שבקהילה יש כ-50 אלף חולי נפש שהם לא בבתי חולים ואותם אנחנו רוצים לשקם קודם כל. אם יהיה בסיס שיקום ואפשר יהיה להוציא עוד חולי נפש מבתי החולים, זה נפלא. אבל כידוע רוב חולי הנפש נכנסים ויוצאים ורוב הזמן הם בקהילה. אז לקשור את הכל לאותם 6,000 שנמצאים בבתי החולים ובכלל לשכוח את ה-50 אלף שישנם בקהילה? מה יהיה איתם? מה הקשר של ה-50 אלף עם ה-6,000? מגיע להם, כי הם נכי נפש, כי הם החלק הכי מקופח מה גם שמשרד האוצר, במשך ארבע-חמש שנות חקיקת החוק הזה, הסכים עם הנושא הזה. לכן אני חושבת שנעשה כאן עוול בלתי רגיל.

לעניין הילדים – אחרי שאנחנו גומרים להגיד כמה אנחנו אוהבים ילדים, זה פשוט לא ייאמן איך באופן שיטתי פוגעים בשירותים לילדים. לא יעלה על הדעת, אבל זאת עובדה, שלמשרד הבריאות נגמר הכסף לחיסונים. שמעתם פעם דבר כזה? נגמר הכסף לחיסונים? אין כסף לקנות חיסונים? אם מדינת ישראל לא יכולה לממן חיסונים לילדים שלה, אז איך היא בכלל יכולה לדבר על הגנת הילד? איך היא יכולה להגיד שאכפת לה מילדים?

כך גם לגבי בריאות התלמיד, לגבי שירותים לשיקום ילדים מתחת לגיל שלוש, בריאות השן וכו'.

בסך הכל מדובר בכסף קטן מאוד. אם נאסוף את כל הסכומים האלה ביחד – כל מה שחסר לילדים – זה בסך הכל 50 מיליון שקל. אני חושבת שמשרד הבריאות ומשרד האוצר לא יכולים להגיש לכנסת תקציב שיש בו גירעון כזה חמור בנושא הילדים.

אני חושב שבעיית מערכת הבריאות לא החלה היום. כל ממשלות ישראל זלזלו במערכת הזאת. זה נובע בראש וראשונה בגלל נושא סל הבריאות. משנת 1995 עד 2001 גדלה האוכלוסיה בישראל ב-17% בעוד ההצמדה היתה 11%. הפער הזה הוא הגירעון המצטבר של משרד הבריאות ועליו צריך לתת את הדעת, כי זה פוגע בסופו של דבר בכל מערכת שקשורה למשרד הבריאות. ראינו פה דברים שהם בנפשנו, גם לגבי תלמידים – טיפול בשיניים שלהם, פגיעה באגרת הבריאות שלהם. יש כאן פגיעה בנושאים הכי רגישים, כמו חולי נפש והמכורים.

אני חושב שמדינה מתוקנת שאמורה להיות אימפריה באזור הזה, לא יכולה להרשות לעצמה לא להתייחס למערכת הבריאות כמו שהיא מתייחסת לנושא הביטחוני.

היה עודף של כמיליארד שקל בשנה הקודמת. באיזו זכות הוחלט להעביר את הסכום הזה שמיועד למערכת הבריאות למשרדים אחרים? גם בשנה שעברה שמענו דברים דומים ואף אחד לא עושה שום דבר.

אני חושב שהשנה הוועדה צריכה להתעלות מעל כל שיקול פוליטי ולהתנגד להעברת התקציב כמו שקיים עכשיו. עלינו לבקש חזרה את העודף שהועבר למשרדים אחרים. אנחנו צריכים לדרוש להגדיל את מספר מיטות האשפוז מעבר ל-300, דבר שלא משרת את האינטרסים והמגמות בחברה. אנחנו צריכים להתאחד סביב העניין הזה ולהביא בשורה חדשה בתקציב.

אני אמא ל-11 ילדים ששלושה מהם עם סיסטיק פיברוזיס. ראשית אני רוצה להודות למשרד הבריאות על שעזרו והצילו את ילדיי בזמן שביקשנו. גברת דליה אור עזרה לנו להילחם לקבל את התרופה פולמוזן, תרופה שהצילה את חיי הילדים שלי. תפקוד הריאות של הבן שלי היה 40% ומאז שהוא קיבל את התרופה, החיים שלו היו רגילים. אבל אחרי תקופה, המצב שוב הדרדר ותפקודי הריאות הם כ-52%. כעת הגיעה לארץ תרופה בשם טובימיצין. תרופה זו עוזרת לתפקודי הריאות וכדי שהנשימה תהיה יותר קלה. כשעושים לילדים האלה פיזיותרפיה רואים כמה ליחה יש להם וכמה גדול הסבל שלהם. הטובימיצין עולה 3,000 דולר לחודש ואדם פרטי לא יכול לעמוד בסכום כזה. לפני 22 שנה נסענו לחו"ל עם הבן הגדול שלי, כי בארץ לא היה ידע בטיפול במחלה הזאת. ברגע ששמענו שיש בארץ אפשרות טיפול, עשינו את הטיפול בארץ.

מנכ"ל משרד הבריאות מוסר לי שהתרופה הזאת נמצאת בסדר עדיפות גבוה וקרוב לוודאי שהיא תיכנס לסל.

אני מאוד מבקשת שזה ייעשה במהירות, כי החיים של ילדיי בסכנה וכל יום שמעכבים את זה יכול לקצר את חייהם. בסיסטיק פיברוזיס אי אפשר לחכות ואני מאוד מבקשת שתעשו מה שאתם יכולים. אני מאוד מודה לכם על העבר ואודה לכם גם על העתיד.

באתי לכאן כמושתל כבד ואני רוצה לדבר על הצורך שקיים אצל הציבור שאני מייצג – ציבור מושתלי כבד, מועמדים להשתלת כבד ובאופן עקיף גם כל אחד מהמשתתפים פה. יש שני סוגים של מועמדים להשתלת כבד: אלה שידוע מראש שהם צריכים לעבור השתלה והם נמצאים ברשימת המתנה מסודרת, וביום מן הימים קוראים להם כשיש תרומה. יש קבוצה אחרת שהיא מקרי חירום, מקרים שבהם חלה קריסה פתאומית ומיידית של הכבד. אם לא תימצא לאדם כזה תרומה תוך שעות, אין לו אופציה, אלא במקרים מסוימים לטוס לחו"ל, דבר שהוא יקר ומסובך. עד לפני שנה אנשים כאלה נפטרו.


היום יש טכנולוגיה לגשר על פער הזמנים בין קריסת תפקודי הכבד לבין ביצוע ההשתלה. הטכנולוגיה הזאת נקראת "דיאליזה של הכבד" והיא מבצעת תפקוד אחד חשוב מאוד של ניקוי הדם מהרעלים באמצעים מלאכותיים. הטכניקה הזאת מאפשרת לקיים את החולה עד לביצוע ההשתלה.

מי שצפוי להגיע למצב כזה הם קודם כל ציבור המושתלים, שעלולים ביום מן הימים לקבל תופעת דחיה חריפה של הכבד, ואז הם נזקקים להשתלה דחופה חוזרת.

יש לי חבר טוב שעד לפני שלוש שנים היה בחור בריא, עבד ותפקד באופן מלא. יום אחד הופיעה אצלו פטריה על היד, באזור שמתחת לשעון, והוא קיבל מרופאת המשפחה תרופה נגד פטריות. כעבור חודש הוא הובהל להשתלה דחופה עקב קריסה טוטאלית של תפקודי הכבד שלו. היה נס שבמקרה נמצא כבד מותאם לאותו אחד. היום הוא חי, מתפקד ועובד. היום מצב כזה פחות מסוכן, משום שיש טכניקה – אומנם עדיין חדשה – לשמר אדם כזה גם אם אין תרומה מיידית.

לכן אני מבקש שהוועדה תוסיף את הטכניקה הזאת לסל הבריאות ובהקדם. רק לאחרונה שלושה אנשים טופלו וניצלו בזכות הטכנולוגיה והם עכשיו בשלבי החלמה.

את גזילת מערכת הבריאות ב-850 מיליון השקלים, שנגבו עבור הבריאות והם מנוצלים לצרכים אחרים, לא מאוחר לעצור. צריך לעצור את הגזילה הזאת ולהפנות את הכספים האלה למערכת הבריאות, משום שיש מה לעשות בהם במערכת הבריאות.

היום בשעה שלוש אחר הצהרים תתכנס בפעם הראשונה הוועדה לעדכון סל הבריאות. יש לי זכות להיות בוועדה הזאת בתוקף תפקידי. ההתלבטויות והדילמות הקשות ביותר שעברנו בשנה שעברה יחזרו על עצמם שוב גם הפעם. שמענו כאן שני נציגים שמייצגים קבוצות של חולים להראות שמאחורי המספרים האלה עומדים חולים, עומדים אנשים, עומד סבל גדול מאוד.

בשבוע האחרון קיבלתי שני טלפונים ממשפחות של חולים, על כך שישנה תרופה שלא רשומה בסל לאותה התוויה, בעוד שהיא רשומה להתוויה אחרת. התרופה הזאת נועדה לטיפול באנמיה אצל חולים במחלות ממאירות. עלות הטיפול היא 10,000 שקל לחודש. מישהו צריך יהיה לשאת בהוצאה הזאת, כאשר חולים שטופלו בתרופה הזאת במשך ארבע שנים קיבלו השבוע הודעה שהקופה מפסיקה לממן את התרופה, משום שזה לא בסל. הקופה מצידה פועלת על פי החוק, זה לא בסל ולכן היא לא מממנת את זה, למרות שבעבר היא מימנה את זה מחוץ לשורת הדין.

אנחנו נעמוד בפני הדילמות האלה בוועדת הסל. אני חושב שהכסף הזה שחסר חייב להגיע לתוספת לסל.

ראינו שיש התייעלות של הקופות. יש כאלה שמתייחסים להתייעלות ומחליפים אותה בהתעללות בחולים. הדברים נכונים משום שקופות החולים נמצאות בסד תקציבי בלתי אפשרי ועל ידי זה שהן מערימות קשיים על החולים הן מנסות להתמודד עם הבעיה התקציבית. בחוק ההסדרים ישנו סעיף שמדבר על טופס 17 אלא אם כן החולה ילך במסלול של רפואה ציבורית בלבד. אני חושב שזאת פגיעה בכוונה, במטרה ובעיקרון של חוק ביטוח בריאות ממלכתי, שכל חולה זכאי לקבל את הטיפול הדרוש לו ממערכת הבריאות והוא רשאי לבחור איפה לקבל את הטיפול הזה, כאשר המחויבות של המדינה לאותו חולה תינתן כפי שקבוע בחוק.

בדברים שהמנכ"ל הציג הועלו שאלות בשני נושאים: 1. עבודת המתמחים שהיו אמורים לעבוד רק 24 שעות. יש סעיף בהסכם ואנחנו עומדים על כך שהוא יקוים. הסעיף הזה לא מקוים במלואו. יש כאן עבירה על ההסכם הקיבוצי, משום שנקבע בהסכם עבירת משמעת למי שלא משחרר את המתמחה, אבל מצד שני זאת גזירה שהציבור מתקשה לעמוד בה.

איזה ציבור, מנהלי בתי החולים?

הסעיף הזה מקצץ בהכנסות בתי החולים ומנהלי בתי החולים לא יוכלו לתפעל את בתי החולים, אלא אם כן הדבר יגובה בתקנים. אני חושב שהדרישה של משרד הבריאות לתוספת של 40 מיליוני שקלים לתקציב הקרוב יכולה לפתור את הבעיה הזאת ולעשות אחת ולתמיד סדר בדבר הזה, כי זה לא אנושי לדרוש ממתחה לעבוד מעבר ל-24 שעות.

כך גם לגבי מלגות לרופאים. יש קיצוץ במלגות של רופאים עולים. אנחנו נתקלים ברופאים האלה שמבקשים עבודה בבתי החולים, אבל אין תקציב להעסיק אותם.

אלה דברים שמבטאים מגמה כללית באוצר, להעביר יותר ויותר הוצאה לבריאות לכיס הפרטי על חשבון ההוצאה הציבורית, כאילו שזה משנה משהו בהוצאה הלאומית לבריאות, משום שההוצאה הלאומית לבריאות לא משתנה כהוא זה. מעמיסים יותר על האזרח ופחות על הקופה הציבורית, דבר שצריך להיפסק.

אני מצטרפת לדברים של קודמיי, בעיקר לגבי עדכון שוטף של הסל ושלא כל שנה נראה מחזות קורעי לב של אנשים שצריכים להשפיל את עצמם בתקשורת ולספר באיזה מצוקה הם נמצאים. העדכון צריך להיות ברור, 2% לסל ואחוזים אחרים לטכנולוגיה.

אני רוצה להתייחס לעובדה שהיום מתכנסת הוועדה. אני רוצה לחזור על הצעה שהעליתי שאומצה על ידי המועצה לאונקולוגיה, אבל לא נעשה עם זה שום דבר. הצעתי להקים קרן למימון ביניים שתעמוד בפני אותה ועדה, כדי שלא תהיה ועדה עוקפת ועדה, כדי שאם יש הוכחה מדעית לגבי תרופות ומדובר בתרופה שמצילה חיים, אפשר יהיה לתת אותה בלי לחכות לכינוס הוועדה לעדכון הסל. על פי הצעתנו המימון יהיה מכספי חברות התרופות, שכל אחת מהן בתורה תצא מזה נשכרת, גם מקופות החולים וגם מהאוצר.

אני רוצה להתייחס לנושא עקרוני שלא עלה פה, נושא הכללת או אי הכללת הפסיכיאטריה בסל השירותים והעברתה לאחריות הקופות, דבר שמתחייב מחוק ביטוח בריאות ממלכתי ולא בוצע. אני קורא לוועדה ליזום את ההעברה הזאת, לא שהיא תפטור את כל הבעיות, אבל לפחות המקצוע יהיה פחות חריג ויוכל להיות משולב יותר בבריאות הכללית.

נושא אחר נוגע לנושא של תרופות חדשניות ותוספת לטכנולוגיות חדשות. אני אקח לדוגמה את התרופה שנקראת זיפרגסה. תרופה זו ניתנה לא מעט על ידי הקופות, גם לפני שהיא נכנסה לסל לפני שנה. ברגע שהיא נכנסה לסל הקופות התחילו לגבות עבורה 10% ובבת אחת קפץ המחיר שגובים מהחולים מ-30 שקל לחודש לכ-250 שקל לחודש. יצא מצב אבסורדי שהכנסת התרופה לסל התרופות ייקרה את מחירה עבור הצרכנים. אחר כך הקופות עשו הורדה מסוימת של הגג וגם חברת התרופות הורידה קצת את המחיר, אבל עדיין המחיר נשאר בלתי נסבל.

ידוע לי, ממקורות שאפשר לאמת אותם, שההקצבה שקופות החולים קיבלו לשנת 2000 עבור התרופות הללו, לא מומשה ולא תמומש במלואה גם עד סוף השנה. כלומר, הקופות קיבלו יותר כסף מאשר הסכום שהם שילמו עבור התרופות האלה, שעבורן הן קיבלו את הכסף.



לפחות לגבי האוכלוסיה שחיה מקצבת נכות, שהיא פחות מ-2,000 שקל לחודש, לשלם מאות שקלים לחודש על התרופות זה ממש בלתי נסבל. נאמר לי שזה דבר שתלוי בחקיקה, לכן אני מבקש לפטור את חולי הנפש מתשלום השתתפות עבור התרופות האנטי פסיכוטיות. אני בכוונה מדגיש את התרופות האלה ולא כל תרופה אחרת שיש בסל.

אני בהחלט סבור שצריך לבדוק איזשהו מנגנון כזה, שלא ייווצר מצב שלאחר שכל יצרני התרופות רצים אחרי כל מי שרק ניתן כדי להריץ תרופה כלשהי ולאחר שמכניסים אותה לסל המחיר שלה עולה פלאים. אני מציע לשר לחשוב על איזשהו מנגנון במקרה שמחיר התרופות עולה לאחר שהוא נכנס לסל התרופות. אני חושב שבסמכותו של השר להחליט להוציא תרופה כזאת ולהכניס משהו חלופי.

אני רוצה להביע את צערי על כך שלא יכולתי להגיע בתחילת הישיבה. היתה לי סיבה טובה מאוד לכך. אני מציע לחברי הכנסת שלפני שהם תוקפים את השר על זה שהוא לא מגיע, שיטיבו לעשות אם יבדקו קודם מה הסיבה. אם חבר הכנסת קרא או היושב ראש היו שומעים את הסיבה, אני בטוח שהם לא היו תוקפים. החברים שיושבים פה יודעים שאני לא מהשרים שמזלזל בכנסת, ואם אני מודיע שאני צריך לאחר בשעה, כנראה שיש לי סיבה טובה לזה וצריך לסמוך על זה.

מערכת הבריאות היא מערכת בעייתית מאוד. אני רוצה שנקבל את זה כנתון יסוד. כל השרים שהיו בעבר וכל המערכות שהיו במשרד, בכל הממשלות שהיו, התקשו להתמודד עם הנושא של מערכת הבריאות. זה לא קורה רק בארץ, אלא זו בעיה שקיימת בעולם כולו. כשאנחנו מעלים את הבעיות של המערכת בפני הממשלה, אז בדרך כלל התגובה של שר האוצר היא שלפי כל הסקרים 90% מהאוכלוסיה מרוצים ממערכת הבריאות. יכול מאוד להיות שזה נכון, אבל הבעיה היא עם אותם 10% שהם צרכני מערכת הבריאות, שיש להם צרות במערכת הבריאות – החולים, הנכים, המסכנים, אלה שסובלים. הם אלה שבדרך כלל נכללים בין ה-10% שלא מרוצים ממערכת הבריאות, אבל הם גם אלה שלמענם מערכת הבריאות פועלת וקיימת. זו הבעיה המרכזית שאנחנו מתקשים להתמודד איתה בתנאי התקציב הקיימים במערכת הבריאות.

אני לא רוצה להיכנס לכל ההיסטוריה כיצד חוקק חוק ביטוח בריאות ממלכתי, מה היה הרקע של החוק ואיך ציפו אז לממן את הצרכים של מערכת הבריאות. אני יכול לומר שאם היום היה את מס המקביל שבוטל בשנת 1996 על ידי צעד לא חכם של ממשלה, שלדעתי לא בדקה את זה.

זה נעשה על ידי שתי ממשלות, גם הליכוד וגם העבודה.

אני אומר לכם בצורה מאוד אחראית שאילו היה לנו היום את מס מקביל, מערכת הבריאות היתה יכולה לעמוד בכמעט כל הדרישות שעומדות לפניה היום על רקע בעיות תקציביות. זה לא פשוט לעמוד מול הצרכים האמיתיים של המערכת, לעמוד מול אלה שזקוקים לאמצעים האלה, כשאתה לא יכול להעמיד לרשותם את האמצעים האלה. זאת בעיה קשה וכואבת, שלפעמים ממש קשה להתמודד עם זה. לכן אני לא מתפלא שכל כך הרבה שרי בריאות עברו את המשרד הזה ולא השלימו את הקדנציה שלהם, כי זו לא רק בעיה של התמודדות עם בעיות, אבל כאן אתה מרגיש לפעמים שאתה עומד חסר אונים ולא מסוגל להתמודד עם הבעיה.

אני לא מעביר דווקא את הכדור לאוצר, כי גם לאוצר יש בעיות. מבחינת מדינת ישראל וסדרי העדיפויות שלה, נושא מערכת הבריאות מבחינת ההקצאה התקציבית, לא עומד במקום שהוא צריך להיות, לא רק באוצר אלא בממשלה כולה. יש תמיד עדיפויות אחרות שנענים להן קודם, לפני שניתנת עדיפות למערכת הבריאות.


להערכתי, מה שצריך לעשות היום, זה לעשות עוקף ממשלה. כשר בממשלה אני אומר דבר לא קל, אבל מאחר שאמרתי את זה גם בממשלה ואמרתי שאני אפעל בעניין, אני מרשה לומר את זה גם כאן. אמרתי בממשלה שאני אפנה לוועדת הכספים של הכנסת ואפעל כדי להגדיל את התקציבים בכמה נושאים שלדעתי הם קריטיים. הנושא הראשון הוא הנושא של סל התרופות. אני לא מקנא בחברי הוועדה שצריכים להחליט מה כן ומה לא, מי לחיים ומי לפעמים לא לחיים או לפחות לאיכות חיים שיכולה להיות איומה. זו החלטה קשה מאוד של כל חבר בוועדה הזאת, שצריך לשקול ולקבל את הפרזנטציה לגבי כל תרופה ולהחליט אם כן להכניס אותה או לא להכניס אותה.

לגבי נושא הפסיכיאטריה – חברת הכנסת תמר גוז'נסקי יזמה חקיקה מאוד טובה ונכונה, אבל אנחנו יכולים להקצות 30 מיליון שקל כדי ליישם אותה, כאשר הצורך הוא לפחות של 100 מיליון שקל באופן מיידי, כדי שאפשר יהיה להתחיל ביישום רציני של החקיקה הזאת, שאנחנו תומכים בה בכל לב. כרגע אין אמצעים ליישם את מה שהכנסת חוקקה וטוב שחוקקה את זה. במשרד הבריאות אין אמצעים לזה ואולי במאקרו של תקציב המדינה יש את האמצעים.

לגבי נושא התשתיות לבתי החולים – הופעתי בוועדת הכספים בעניין הזה וכך גם מנהלי בתי החולים . כשהולכים לחדר היולדות בבית החולים סורוקה בבאר-שבע ורואים מה המצב שם, אי אפשר להאמין איך במדינה ישראל, במאה העשרים ואחת, נותנים ללדת בתנאים כאלה. אני לא רוצה לדבר על מחלקות אחרות וחדרי מיון בבתי חולים אחרים, שהתנאים שם בלתי מתקבלים על הדעת. אם חס וחלילה יהיה גם מצב חירום כזה או אחר, חדרי המיון האלה יקרסו.

כל מנהלי בתי החולים הציגו את המצב לפני ועדת הכספים ואני נוטה לחשוב שיש סיכוי טוב שוועדת הכספים תיענה לפניה בעניין. ב-13 בדצמבר יש ישיבה של ועדת הכספים בנושאים של הפסיכיאטריה וסל התרופות, ואני מקווה שגם שם נוכל לשכנע את הוועדה לקבל החלטה – ועדת הכספים מסוגלת לקבל החלטות בעניין הזה – להגדיל את האמצעים שעומדים לרשות משרד הבריאות בנושאים האלה.

גם בישיבת הממשלה אמרתי שאני אביא לוועדת הכספים את הנושאים האלה ואבקש לשנות את ההחלטה שהתקבלה לגבי תקציב המדינה בעניין ולהגדיל את התקציבים הדרושים. לעניין זה ועדת העבודה והרווחה יכולה לסייע לנו מאוד גם בתמיכה שהיא תיתן לדברים האלה וגם בסיוע באמצעות החברים בוועדת הכספים.

ביתר הנושאים האחרים שהועלו כאן צריך לדון בהם יחד עם הנהלת המשרד. אין ספק שצריך לאפשר לחולה, שלא מקבל את המסגרת הטיפולית במסגרת בית חולים, שיוכל לקבל את זה בחוץ, כי ההצלחה של התוכנית הזאת מותנית שהוא יוכל לרכוש את האמצעים והתרופות כדי שיהיה לו לעשות את זה. אני יודע עד כמה הדבר הזה חשוב ועד כמה זה חוסך בסופו של דבר אמצעים למדינה, כי ככל שהחולים יוכלו לעזור לעצמם בכוחות עצמם ולא להיות בתוך המערכת של בתי החולים, זה חוסך למדינה סכומי עתק. זה גם טוב לחולה וזה גם טוב למערכת.

אנחנו נמצאים עכשיו בתהליך של בדיקה ורפורמה בכל הנושא של האשפוז הפסיכיאטרי. אנחנו בודקים לשלב את זה בבתי חולים קיימים במקום בבתי חולים נפרדים. זה גם עניין של סטיגמות ובעיות לא קטנות בהקשרים האלה. הנושא הזה נמצא כבר בתהליכים שחלקם עובר לתהליך ביצועי וחלקם האחר נבדק. זה דבר לא פשוט, אבל הוא חלק מאותו תהליך שאנחנו רוצים לעבור בנושא של מעבר לעבודה קהילתית ועבודה שמשתלבת במערכת הרפואית הכללית ולא כדבר נפרד, סטיגמטי, שהיה עד היום בתחום הפיסיכיאטריה.

אני רוצה לחזור לעניין התרופות הפסיכיאטריות. אלה תרופות שאושרו לשימוש ולא נכנסו לסל הבריאות. השר דיבר על כך שלטווח הארוך זה יעלה יותר ממה שזה יעלה היום אם יתנו את זה עכשיו. אבל זה לא רק נזק בטווח הארוך, אלא גם בטווח הקצר. לא נותנים היום את התרופות האלה ואנשים שלא יכולים להרשות לעצמם לקנות אותן לוקחים את התרופות הישנות. התרופות הישנות גורמות לתופעות לוואי בלתי הפיכות. אם יכניסו את התרופות האלה בעוד שנתיים או בעוד שלוש שנים, כל האנשים שלוקחים את התרופות הישנות והזולות לא יוכלו להיוושע יותר.

אני רוצה להתייחס לנושא סל שירותי הבריאות, לתקציב שאר המשרד עם דגש על נושא חוק שיקום חולי הנפש, בתי חולים, המתמחים וטופס 17.

לגבי סל שירותי הבריאות – בהצעת התקציב יש הגדלה של כ-600 מיליון שקלים, מתוכם 190 מיליון שקלים הם תוספת ייעודית לטכנולוגיה. מעבר לזה החליטה הממשלה להשאיר בבסיס התקציב את אותם 85 מיליון שקלים שלא היו כלולים בבסיס התקציב לשנת 2000.

אני רוצה להזכיר שהאחוז שמדברים עליו כתוספת עדכון טכנולוגיות הוא למעשה תוספת ריאלית של 7% לסל התרופות. 1% מסל הבריאות הוא תוספת לסל תרופות וטכנולוגיות, שזה תוספת ריאלית של 7%. אם נשווה את הסל הזה גם למדינות מתקדמות כמו שוודיה, בריטניה או הולנד, נגלה שהוא בין הרחבים שקיימים בעולם המערבי. אותן מדינות מערביות מתמודדות עם אותן שאלות ובעיות כמו שהעלה שר הבריאות, כלומר איך אפשר להתמודד אל מול אותם הצרכים הגואים של טכנולוגיות ותרופות חדשות ואל מול מקורות מוגבלים. השאלה היא איך אפשר להתמודד מול צרכים גואים לעומת מקורות מוגבלים.

גם מדינות המערב מתמודדות עם אותן בעיות. אם מסתכלים מה קורה שם, רואים שהוקמו ועדות, שלא רק שלא הוסיפו שירותים לסל הבריאות, אלא שהורידו שירותים מסלי הבריאות, כמו הגבלות לטיפולי דיאליזה, הגבלות במספר ניתוחי מעקפים למעשנים, טיפולי פיזיותרפיה, טיפולי נגישות לטיפול נמרץ לילדים ועוד. ברמה הטכנולוגית וברמת סל התרופות מדינת ישראל נמצאת ברמה גבוהה, גם ברמת הנגישות וגם ברמת סל השירותים.

אומרים שהיתה שחיקה של 6% בגלל גידול האוכלוסיה לעומת עידכון נמוך מזה. בנקודה הזאת שוכחים את מנגנון ההתייעלות. מנגנון ההתייעלות הוא מנגנון נוסף שקיים בחוק ביטוח בריאות ממלכתי, שמאפשר לקופות החולים, מעבר לאותה ועדה ציבורית שמחליטה מידי שנה כיצד תתחלק אותה תוספת, לעדכן את סל הבריאות באופן שוטף, כל יום במשך 365 ימים בשנה. על פי החוק עושים את זה במידה שהתפנה מקור כתוצאה מהתייעלות. אני מדבר על שינויים כגון הוזלת מחירי תרופות, שינויים מבניים, ייבוא מקביל, שכלול שיטות פיקוח על תרופות – שאני מאמין שייחתם בזמן הקרוב ויוריד את המחירים האסטרונומיים של המונופולים של חברות התרופות – דבר שיוזיל את המחיר ועל ידי התייעלות זו אפשר יהיה להכליל תרופות נוספות.

היתה ועדת מומחים שמשרד הבריאות היה שותף לה, שהראתה באופן חד משמעי שניתן לחסוך 10 מיליון דולר כתוצאה מהפעלת מסנן במוביל הארצי. זו התייעלות ולא התעללות.

אתה מדבר על מסנן שיהיה או על מסנן שהיה?

המסנן שיהיה.

דיברו על מחירי פטנטים של תרופות. אני מדבר על הוזלת מחירי תרופות – אם יש תרופה גנרית שמחליפה תרופה מסוימת, זה מביא לירידה במחירי התרופות ב-50%. היו אצלי נציגים של חברות תרופות שהראו תרופה של חולי סרטן, שהיתה אז בכותרות ונכללה בסל בעלות של 60 מיליוני שקלים. היום יש תרופה גנרית שמחליפה את אותה תרופה והיא תביא לחיסכון של 30%. זה שווה 20 מיליוני שקלים, והנה לכם התייעלות נוספת.

אתה אומר משהו לא נכון, אלא אם כן הביאו את התרופה מהודו.

ישנן קופות חולים שהכלילו בסל התרופות שלהן תרופות שהיום הן לא בסל הבריאות, משיקולים רפואיים-מקצועיים שלהם. כל אחת והבעיות שלה ולא חסרות תרופות כאלה שניתנות בפועל.

לגבי נושא המשרד הראשי – יש תוספת של מספר עשרות מיליוני שקלים. בסך הכל התקציב נטו גדל. אני חושב שמשרד הבריאות עשה סדר עדיפות נכון לגבי הנושאים שבטיפולו, ואכן הם כללו סיוע לילדים אוטיסטיים, מרכזי התפתחות הילד - -

תקציב משרד הבריאות ירד ב-0.7%.

עלות הסל גדלה בכ-600 מיליוני שקלים ותקציב שאר המשרד גדל.

תקציב המשרד ירד. נכון שאתם נתתם במעבר מ-2000 ל-2001 מספר תוספות, כמו 7 מיליוני שקלים למכשירים לנכים וכד'.

נתנו תוספת של 100 מיליון שקל אל מול הפחתה של 30 מיליון שקל קיצוץ ממשלה והפחתות נוספות. לפיכך יש כאן תוספת של 70 מיליון.

זו תוספת למול הפחתה של 450 מיליון שקל.

ועוד לא דיברנו על ה-850 מיליון שקל שנגבו מהציבור כמס בריאות ולא הוחזרו למערכת הבריאות.

תקציב הפעולות של בתי החולים גדל מ-2000 ל-2001 ב-0.66% ריאלית. נכון שיש מחלוקת ואי הסכמה לגבי מה צריך להיות תקציב ההכנסה של בתי החולים, אבל מבחינת סדרי גודל אין פה שחיקה של תקציבי הפעולה בעשרות או במאות מיליוני שקלים.

לגבי המתמחים – ישבה ועדה מקצועית שכללה נציגי אוצר, בתי חולים, משרד הבריאות וקופת חולים. בתיאום עם מנהלי בתי החולים, נציבות שירות המדינה ישבה שנה לראות איך אפשר שמתמחה לא יעבוד מעל 24 שעות. אני סברתי שהוא לא צריך לעבוד מעל 16 שעות. ישבה ועדה מקצועית במשך שנה ומצאה את הפתרון בהסכמה מלאה של כל הגורמים.

זה רק לא עובד.

מה שאתה אומר לא נכון. אתה מטעה את הוועדה.

אם ד"ר ברלוביץ', שהיה חבר בוועדה, היה פה הוא היה יכול לומר לכם אם אני מטעה או לא.

אתה מטעה, משום שהוועדה הזאת לא הגיעה לשום דבר.

הוועדה הזאת הגיעה להסכמה איך מאפשרים שמתמחה לא יעבוד מעל 24 שעות. המשמעות היתה תוספת של 100 תקני מתמחים. באותו לילה ארוך של ההסכם עם הרופאים אמרנו שנעגן את הנושא של המתמחים בתוך ההסכם, כי זה כבר תבשיל מוכן. זה אכן נכנס לתוך ההסכם עם שינוי קטן לגבי רופאים שאינם בחדר מיון, שיעזבו רק לאחר ביקור הבוקר. דבר זה יכול להוסיף לאותם מתמחים עוד שעתיים של עבודה.

כמה תקנים הוספתם?

הוספנו 100 תקנים, בדיוק לפי מה שהמליצה הוועדה.

לא הוספתם שום דבר ואתה רק מטעה את הוועדה.

הוספו 100 תקנים בפריסה לשלוש שנים. אני מתכוון ליישם את ההסכם ואני חושב שצריך לאכוף את ההסכם.

כמה תקנים נוספו בשנת 2000?

לפי המכסה, 34 תקנים.

ועדת העבודה, הרווחה והבריאות תייחד דיון רק לגבי ההסכם הזה, כדי לראות מה מבוצע ומה לא מבוצע.

לגבי חוק שיקום נכי נפש בקהילה – החוק בעצם אומר שצריך להשקיע בתשתית קהילתית, בהוסטלים, במרפאות, בדיור מוגן ובמפעלים מוגנים. צריך לראות תמונה מלאה, ולזה התכוון גם המחוקק. צריך לראות את התמונה המלאה ולראות כיצד משפיע שיפור התשתית בקהילה על דפוסי האשפוז – מספר קבלות חוזרות, זמן שהיה לחולים פעילים וכו'. על פי החוק, ברגע שיש תשתית קהילתית בקהילה, אני מניח שהסיכוי שהוא יחזור לעוד ועוד אשפוזים, באותה דלת מסתובבת, יקטנו. את זה צריך לראות בעין.

אפשר לראות את זה בעוד חמש שנים ולא עכשיו. אז תשים כסף ואחרי חמש שנים תבדוק.

צריך ליישם ולשים על השולחן את היעדים, לראות מה אנחנו רוצים ב-2003.

אז בשביל זה אתה לא נותן כסף עכשיו?

דבר שני שצריך לקחת בחשבון הוא נושא המיטות. יש 3,000 מיטות לחולים כרוניים. מדוע החולים האלה לא שוחררו לקהילה? אומרים לי שאין תשתית. אני מגלגל 7 מיליוני שקלים כחידוש עודפים לנושא של תשתית לפיתוח מרפאות ועד היום אין פרוגרמות ולא שום דבר. הכי קל לומר שלא נותנים.

יכול להשתמע מהדברים של נציג האוצר כאילו משרד הבריאות לא פועל מספיק כדי לנסות לחסוך איפה שהוא יכול. נציג האוצר דיבר על יבוא מקביל של תרופות. רק השבוע ישבתי עם נציגי קופות החולים ואמרתי שהחל מה-1 בינואר אני אאשר לקופות חולים בלבד יבוא מקביל. אני סומך על קופות החולים שהן לא תיקחנה תרופות ממומבסה ולא תרופות ממקום אחר, אלא הן תייבאנה תרופות ראויות, אבל תהיה תחרות כדי שליבואנים לא תהיה בלעדיות על קביעת מחירי התרופות. מטבע הדברים קופות החולים הן קנייניות גדולות והן יורידו את מחיר התרופות.

חבל שאתה סומך על קופות החולים.

אם לא הייתי סומך על קופות החולים לא הייתי יכול להפקיד בידיהן את כל הטיפול בחולים בישראל. אני סומך על כך שעם כל המצוקות, גם הכוונות של קופות החולים הן כוונות טובות. לכן הן מעונינות להוזיל מחירים וכך יהיה אפשר להביא לחיסכון משמעותי במחירי התרופות באמצעות יבוא מקביל של קופות החולים שיתחרו עם היבואנים.

מדוע לא לקבוע שהחיסכון הזה יהיה תוספת לתקציב ואז יהיה כסף לדברים אחרים. אבל במקרה כזה האוצר יגיד שאם יש חיסכון הם לא צריכים כסף.

מובן מאליו שהחיסכון בעלות התרופות ייכנס לתקציב קופות החולים וזה יסייע להן לתת יותר אמצעים לדברים אחרים או לנושאים אחרים שאנחנו נסכם עליהם. כרגע מדובר על תהליך שאמור להתחיל ב-1 בינואר ואנחנו נראה איך הוא פועל.

הגישה שלי היא לא לראות בפקידים כתובות. אני חושב שזה שכולם תוקפים את נציג האוצר - -

לא תוקפים את גל הרשקוביץ באופן אישי, אלא את משרד האוצר ואת שר האוצר העומד בראשו.

לכן אני חושב שכדאי להזמין לוועדה את שר האוצר ושכל חברי הכנסת יצעקו עליו. אנחנו נשתדל להביא אותו לכאן ולומר לו את הדברים.

אני מבקש לסכם את הישיבה. ועדת העבודה, הרווחה והבריאות תובעת שכל הסכומים הנגבים כתשלומי בריאות יועברו ישירות ליעדם בתוך מערכת הבריאות.

הוועדה תובעת משר הבריאות לפעול לכך שחוק שיקום נכי נפש בקהילה, שכבר אושר על ידי הכנסת, ימומן בספר התקציב כפי שאושר בחוק. אי אישור התקציב מרוקן למעשה את החוק מתוכנו ומהווה פגיעה חמורה בעבודת הכנסת ובמינהל התקין.

הוועדה תובעת כי התחומים של אשפוז גריאטרי וסיעודי ייכללו לאלתר בסל שירותי הבריאות. אוכלוסיית הקשישים כוללת עניים וחולים רבים ולא ייתכן שהם לא יזכו למרבית שירותי הבריאות לאחר ששילמו כל חייהם את מס הבריאות.

היעדר מנגנון לעדכון מלא של הסל, כפי שנקבע במסקנות ועדת החקירה הפרלמנטרית, גורם מצבים אבסורדיים ובלתי נסבלים, שבהם לעיתים – כמו השנה – עולה הגביה על הנדרש ומשרד האוצר בחוצפתו מרשה לעצמו להסב את התקבולים לצרכים אחרים.

הוועדה תובעת כי תשלום מס הבריאות יהיה כסף צבוע שייועד בספר התקציב לצורכי בריאות ועבורם בלבד.

הוועדה התרשמה מהחולים שהופיעו בפניה, שישנה שורה של בעיות קריטיות ותרופות שהיום אין להן מימון. לא יעלה על הדעת שבמצב זה יוסבו חלק מכספי הבריאות לצרכים אחרים ולא למטרות הללו.

הוועדה קוראת לשר הבריאות להקצות תקציבים משמעותיים לנושא המחקר והפיתוח. התשואה של הנושא הזה היא מאוד גבוהה וזה יכול לגרום לחיסכון בהוצאה הלאומית לבריאות. ישנם מחקרים מעוכבים בגלל היעדר תקציבים, דבר הגורם לסיכון חייהם של חולים התלויים בתוצאות המחקרים הללו.



אנחנו רוצים לראות שהמערכת תיישם את המלצותיה של ועדת החקירה הפרלמנטרית לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, דבר שהיה מבטיח הפניית תקציבים שאותם משלם האזרח התמים לצרכים שעבורם הוא שילם.

אני מודה לכולם, הישיבה נעולה.





- - - - - - - - - -





הישיבה ננעלה בשעה 11:50