פרוטוקולים/עבודה/2209

1
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
20.11.2000


פרוטוקולים/עבודה/2209
ירושלים, א' בכסלו, תשס"א
28 בנובמבר, 2000

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי




פרוטוקול מס' 222
מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
יום שני, כ"ב בחשוון התשס"א (20 בנובמבר 2000) שעה 11:10

חברי הוועדה: אילן גילאון – מ"מ היו"ר

עו"ד אורית לב-שדה – משרד האוצר
עו"ד עליזה קן - משרד המשפטים
עו"ד שי סומך - משרד המשפטים
אהרון זבורוף - משרד הבינוי והשיכון
דוד פילזר - משרד הפנים
עו"ד נטע דגן - אגודת בזכות
אשר לוי - האגודה לתרבות הדיור

הלית ברק, עוזרת ליועץ המשפטי

שירלי אברמי

אסתר אלפיה

הצעת חוק המקרקעין (תיקון – התאמות לאדם נכה), התש"ס-2000 -
של חה"כ אילן גילאון.

הצעת חוק המקרקעין (תיקון – התאמות לאדם נכה), התש"ס-2000

אני פותח את הישיבה. הנושא שעל סדר היום: הצעת חוק המקרקעין (תיקון – התאמות לאדם נכה), התש"ס-200 של חבר-הכנסת אילן גילאון. אבקש מהנוכחים להציג את עצמם.

(הנוכחים מציגים עצמם)

תודה.

במה דברים אמורים? הצעת חוק זו באה לפטור אנשים עם נכויות פיזיות וצרכים מיוחדים, שגרים בבתים ישנים ובתים משותפים, מן הדרישה לקבל את הסכמת בעלי הדירות לביצוע ההתאמות. בהמשך מדובר גם בהנגשה של מבני מגורים פרטיים ובנייה פרטית. עד כה הדברים האלה, כמו התאמות והנגשה לנכים לא מופיעים בחוק, ונכה עם מוגבלויות פיזיות וצרכים מיוחדים, לפי החוק בקשה שלו לבנות רמפה הכי פשוטה, צריכה להיות מאושרת על ידי ועדת המשנה לבנין ערים במקום מגוריו, והוא גם צריך לזכות בתמיכה של לפחות 75% מהדיירים הגרים באותו בנין.

לפעמים כל מיני חשבונות בין שכנים נגמרו על הרקע הזה שנכה שביקש להקל על עצמו את הנגישות לבית שלו, באמצעים די פשוטים לכאורה, לא הצליח לעשות זאת משום שהוא לא הצליח לקבל את התמיכה של לפחות 75% של הדיירים הגרים באותו בנין. זאת אומרת, מספיק ששני אנשים בבנין לא סובלים אותו מסיבות כאלה ואחרות, שהוא לא יוכל לעשות התאמות בבנין כדי להנגיש את עצמו לביתו.

אני רוצה להזכיר שאני מתייחס פה רק לגורם הפרטי, ולא למוסדות, שגם עליהם צריך לתת את הדעת, והנושא הזה עלה אתמול בישיבה.

החוק שאנחנו מדברים בא לשחרר את מעשה ההנגשה עבור הנכה, מהסכמה כללית של הדיירים ולהתלות אותו רק באישורים הטכניים והבטיחותיים של הרשויות המוסמכות לכך. זה עיקרו של החוק, הוא קטן, פשוט צודק ונהיר כשמש. אני מבקש את התייחסותכם, ובעיקר את תמיכתם בחוק. תודה רבה.

אני שמח להודיע שמבחינה עקרונית הממשלה תומכת בחוק. יחד עם זאת, יש לנו כמה בעיות לגבי הפרטים. אני חושב שגם ארגון בזכות חושב שצריכים לעבוד על הצעת החוק כמו שאנחנו חושבים, ולגבי דברים אחרים יש מחלוקת.

אני יכול להציג את הבעיה שאנחנו רואים בנוסח הקיים - אני מדגיש, זאת לא התנגדות עקרונית לחוק אלא לפרטים - מאחר ומדובר בנושא של רכוש משותף, בבית משותף, יש שני אינטרסים. אינטרס אחד הוא האינטרס הקנייני של בעלי הדירות בבית המשותף. האינטרס האחר הוא אינטרס שלפעמים בעלי דירות בבית משותף מתנגדים מסיבות לא ענייניות לכל מיני שינויים מאוד חשובים ברכוש המשותף, והדבר הזה כבר קיים בחוק המקרקעין, ואנחנו חושבים שהוא צריך להיות קיים גם לגבי התאמות.

אבל השאלה כאן היא, מה האיזון המתאים לגבי כל התאמה והתאמה? יכול להיות שלפעמים לא צריך איזון וצריך להתייחס רק לנושא ההתאמות. יכול להיות שבמקום מסויים צריך איזון אחר. לכן, אנחנו מבקשים שהוועדה תיתן לנו 30 יום כדי שנציגי הממשלה והנציגים של מציע החוק, נשב ונעבור יחד על ההתאמות שנדרשות. לעבור על התאמה התאמה, ולראות בכל מקום מה האיזון, אם בכלל צריך איזון לגבי ההתאמות, ואז להביא לוועדה נוסח מוסכם על המציעים ועל נציגי הממשלה.

אני חושב שזה גם מוסכם על ארגון בזכות – נטע יכולה לתקן אותי אם אני טועה – יחד עם זה יש כמה דברים שהם לא מוסכמים, ואציג אותם בפני הוועדה.

דבר ראשון, מתי תיעשה העבודה הזאת, לפני הקריאה הראשונה? אחרי הקריאה הראשונה? אנחנו חושבים שזה צריך להיות לפני הקריאה הראשונה, משום שהחוק עדיין לא בשל.

דבר שני, האם זה יהיה בתקנות או בחוק? אנחנו סבורים שזה צריך להיות בחוק, ועמיתה שלי, עליזה קן יכולה להסביר מדוע זה צריך להיות בחוק.

מגישי החוקים רוצים להגיע לאיזה שהיא תוצאה סבירה. מה שמעניין אותי בתור איש ציבור, זה להגיע לתוצאה הסופית והעקרונית של החוק הזה, שיהיה כתוב ומנוסח כך שיהיה מוגן בכל ההגנות האפשריות, כדי שאדם נכה לא יעבור את מסכת הביזוי שהוא צריך לעבור, וההחלטה לא תהיה מותלת בהסכמה ובשגיון של מישהו אחר. אני מקווה שבאגודת בזכות חושבים אותו הדבר.

אני לא יכול להידרש לתיקונים המשפטיים משום שבהרבה מאוד מקרים זה לא מעלה ולא מוריד מבחינתי. זאת אומרת, אם זה באמצעות חוק או תקנה או פסיקה וכו', בסופו של דבר החוקים באים במקום שקורה איזה שהוא עיוות.

אם לא הייתי נתקל בבעיה הזאת, ולא היה קורה שדיירים בבנין מערימים קשיים מן הסוג הזה, וקשיים מסיבות קנטרניות ואחרות, אולי בכלל לא היה צריך חוק כזה. הרי חוקים באים במקום שאנחנו חושבים שיש עוול. כאן יבואו המשפטנים ויגידו מה מגן על הדבר הזה שאני מבקש לקבוע בחוק. אני מברך את הממשלה שהיא תומכת בחוק שלי ושתמשיך כך.

עורכת הדין נטע דגן מאגודת בזכות, בבקשה.

אנחנו כמובן מברכים על הצעת החוק ועל הסכמת הממשלה. בעקבות הערת משרד המשפטים קיימנו התייעצות ראשונה עם יועץ נגישות שנתן לנו רשימה ארוכה של התאמות, זאת הרשימה והיא לא סגורה. אקרא כמה דוגמאות.

מדברים על מוגבלות בהליכה או אדם שמתנהל באמצעות כסא גלגלים: צריך להתאים חנייה, להרחיב דרך גישה, להתאים מדרגות, להתקין מאחזי יד, להרחיב פתח - כמובן לא הכל ביחד, אלה האופציות - מעלון, ואנכון, ומעלית, והנמכת תיבות דואר, ושער כניסה. לגבי לקויי ראייה: הדגשה באמצעות גוונים ושמירה על מעבר חופשי, ומאחזי יד.

אני לא רואה איך מצליחים לקבוע בחוק את כל הרשימה הארוכה והמפורטת הזאת שהיא גם לא סגורה.

החוק גם לא ביקש לקבוע את הרשימה בחוק. החוק לא מתייחס לעלות המימוש, הוא מתייחס רק לדבר אחד, לחובת השחרור.

אני לא מדברת על עלות, אני עונה לטענת משרד המשפטים שאומר, בואו נתייחס לכל התאמה והתאמה באופן ספציפי כדי לבדוק האם צריך את הסכמת כל השכנים או לא. אני מסכימה שיכול להיות שיש פה התאמות שכן צריך הסכמה של חלק מהשכנים, נניח חמישים אחוז. כפתרון, הייתי מציעה סעיף שקובע ששר הפנים רשאי לקבוע בתקנות התאמות שלגביהן צריך הסכמה של, נניח, חמישים אחוז מהשכנים.

העקרון הוא שלא צריך את הטובות של אף שכן. במקרים מסויימים, שר הפנים רשאי לומר, כשמתקינים, אני יודעת מה? מעלית, כן צריך הסכמת חמישים אחוז מהשכנים. מעלית זו לא דוגמה טובה כי זה מוסדר במקום אחר, אבל לא משנה. זה דבר אחד. כלומר, הפתרון שלנו הוא פתרון של תקנות, כחריג לכלל.

לענין הקריאה הראשונה. הצעת החוק דחופה, אנחנו מכירים את הבעיות מהשטח, ואנחנו מבקשים לא לעכב את החוק הזה, ולהעביר אותו לקריאה ראשונה, עם הסעיף של התקנות או בלי הסעיף של התקנות. בין הקריאה הראשונה לשניה והשלישית, נדון עם משרד המשפטים איך כדאי לעשות את זה בצורה הכי טובה. לחלופין, אם ממש מתעקשים לעשות את זה לפני קריאה ראשונה, אז להגביל את זה בלוח זמנים של ימים.

חוץ מזה שההצעה לא מגדירה למשל, מהו נכה, היא סותרת הסדר קיים לגבי 59(ג) שמדבר על מעליות שהוא גם כלול ברשימת התאמות. הבעיה העיקרית של ההצעה שבהינף יד היא מדברת על התאמות "קלות", ואני מדברת מבחינה קניינית בלבד, כמו מעקה למשל, ועל התאמות שמבחינה קניינית יותר משמעותיות, כמו הכשרת מקומות חנייה.

היא לא מציעה איזונים כגון, היתר בנייה. יכול להיות שחלק מההתאמות האלה – ואני מבקשת לציין שעדיין לא קיבלנו את הרשימה של ההתאמות, אנחנו חיים מכוח הצעת החוק עצמה שמדברת על רבות - בוודאי ידרשו, למשל, היתר בניה. בעוד שההצעה כרגע לא דורשת אפילו את זה.

לכן, בהתייעצות ובתיאום מלא עם הממונה על המירשם - למרות שכאמור, אנחנו תלויים בקבלת רשימת ההתאמות - אנחנו מסכימים לסיים את העבודה בפרק זמן קצוב של 30 יום.

מה המשמעות שלכם של קריאה ראשונה. חוק בקריאה ראשונה איננו חוק ואיננו כלום. חוקים כאלה, אם יש דחיפות, בטח בנושאים כאלה, הייתי מעלה אותם כלשונם לקריאה ראשונה. במצב הפוליטי בו אנחנו נתונים, ברור שאנחנו רוצים שתהיה לחוק הזה רציפות. מציע החוק מתחייב לקבל את התקנות בהסכמה. אפשר לקחת כל חוק ולנסות לראות למה חסרים בו כל החוקים בעולם, ולהתייחס לדברים שאינם בו, כי יש חוקים אחרים שמשלימים את החוק הזה, אבל לא יכולים להיכנס הנה.

כאן התיקון הוא בדבר אחד, לפתור אותנו מבעיות ההסכמות, ולא נרחיב את הדיבור בנושא של התיקונים. אנחנו רוצים לתת למאה אחוז אפשרויות את מאה אחוז התשובות, אבל אנחנו לא יכולים, כי יש דברים בלתי סבירים, ואז נוצרים שיפוצים ותיקונים חדשים. המקרה הזה לקוח מהחיים היום-יומיים ולא ממקום אחר.

לכן, אני לא מבין למה אנחנו נדרשים לחוק הזה בהצלבה לחוקים אחרים שאינם קיימים. למשל, הנגשה לבתים חדשים. הרי ברגע שהנגשה כזאת תהיה לבתים חדשים, אנחנו בכלל לא נזדקק לחוק הזה. מה מפריע לך בדיוק לגבי קריאה ראשונה? אני מקבל כל מה שאת אומרת, אבל יש תאריכים, יש תהליכים, ולפעמים, תאריכים קובעים את התהליכים.

ללא ספק, אבל חוץ מזה שכרגע ההצעה לא בשלה מבחינת הגדרות, ומבחינת יחס לסעיפים אחרים באותו חוק, היא עלולה ליצור אי-בהירות ביישומו של הסעיף המוצע. מה זה התאמה? מה זה התאמה לרבות? זה נכה? מה זה שימוש סביר של בעלי דירות?

אלה איזונים מאוד מעורפלים שאנחנו, דווקא בגלל התמיכה ברעיון עצמו, רוצים להביא לחוק שיהיה בו תוכן ושיהיה ניתן ליישם אותו בלי ויכוחים מיותרים על הגדרות, על מהויות ודברים כאלה.

כמה זמן זה יקח?

30 יום.

אשר לוי, נציג האגודה לתרבות הדיור, בבקשה.

קודם כל מטעם האגודה עצמה, אנחנו נותנים מענקים. אנחנו נותנים עדיפויות להתאמות לנכים, ואנחנו בעד לתת מכסימום אפשרויות ושוויון זכויות לנכה. אבל, אסור לנו לשכוח שהרכוש המשותף שייך לכל פרט, כולל הנכה שגר שם, וכל הפרטים האלה ביחד בעלויות של הרכוש המשותף.

אני רואה שגם משרד המשפטים וגם האחרים פה בעד החוק. גם אנחנו בעד החוק, אבל צריך למצוא את האיזונים כדי לפגוע במינימום האפשרי בבעלי הרכוש המשותף האחרים, ולא בצורה גורפת, לדחות כל התנגדויות, לא לשמוע שכנים או לא להתייחס לבעיות ספציפיות. נניח שנכה ירצה לעשות פעולה מסוימת שעולה לו שקל, אבל אם הוא יעשה את זה בצורה אחרת היא תעלה לו עשרה שקלים, ותהיה פחות פגיעה ברכוש המשותף? צריך תמיד לראות איפה האיזונים באותן פעולות שמבקשים לעשות. אנחנו כמובן רוצים לעזור, אבל צריך גם לראות את האיזון הנכון.

אנחנו בעד העקרון אבל שזה יהיה בצורה מתואמת.

רבותי, הצעת החוק לא באה להעמיס את הנכים על הדיירים, לא זאת הכוונה. החוק בא בגלל מקרים שבמפגיע ובמזיד פגעו באדם הנכה, והדבר הזה לא יכול להתקיים. מערכת האיזונים קיימת בכמה רמות, והיא גם תגיע לפרקה אחרי שתגמרו את העבודה בתום 30 יום. ואני רוצה ש-30 יום יהיו חודש.

אני רוצה שתדעו, אנשים, בגלל סיבות קנטרניות, קטנוניות, המאיסו את חייהם של אנשים מוכי גורל. בענין הזה, אני אומר, קודם כל, יש מספר מנגנונים. יש כאן את שר הפנים. יש, אני חושב, את הוועדה לבנין ערים שצריכה לאשר כל בלטה שאנחנו מניחים בכל מקום, מהסיבות האסתטיות, הבטיחותיות והכל. זאת אומרת שבסך הכל, היום ניתן לפתור את כל הבעיות האלה בצורה שלעולם לא תפגע באחד מן הדיירים, זולת אותה הסכמה שהיא הסכמה שבמזיד.

עורכת-הדין אורית לב-שדה ממשרד האוצר, בבקשה.

בהמשך לדברים שלך, רציתי לדעת מה היחס של הצעת החוק הזאת למוסדות התכנון? זאת אומרת, יש פה הצורך - - - בהסכמת הדיירים, משמעו?

כל שאר האילוצים קיימים, הדבר היחיד שהחוק הזה פותר זה הסכמת הדיירים.

לא הייתי אומרת את זה בפסקנות שכזאת, משום שבכל הנושאים האחרים, ואקח רק את התקנת מעליות, התנאי להתקנה זה קבלת היתר בנייה. חוק המקרקעין מדבר מבחינת ההסדר הקנייני, מתנה מפורשות באותם מקרים שבהם המחוקק, בחוק המקרקעין, רוצה שהעבודה תתבצע בכפוף לקבלת היתר בנייה, אז זה כתוב מפורשות.

ופה, לכאורה, אפשר, מבחינה קניינית לבצע התאמה בלי לבקש היתר בנייה, וזה גורם נוסף לסכסוכים בין שכנים.

אני חושב שזה ממש פירוש גורף, איך אפשר לפרש כך את הדברים? זה כאילו להגיד ששחקן כדורגל אולי הוא לא בן אדם.

אני מסכימה אבל זאת ההצעה.

אז יש לנו כאן חותמות מגומי שבאחת כתוב הכל בהסכמת שר האוצר. השניה, שלא סותר חוקים אחרים, תכניסי גם אותם, כדי שזה יהיה מושלם. לא ראיתי צורך בדבר כזה, מן הגורע אתה למד את מה שישנו.

דבר שני שרציתי לברר לגבי ההתאמות. אני מבינה שהצעת החוק עוסקת בהתאמה של רכוש משותף. בסעיף ההתאמות, לדוגמה, יש הכשרת מקומות חנייה. עכשיו, מקום חנייה שבבעלותו של אותו נכה או של אדם שגר איתו? אני לא חושבת שהיתה פה כוונה להכשיר חניונים או משהו כזה.

לא.

אז זה משהו שצריך לבדוק. כי אם זה מקום חנייה שרשום בטאבו, במינהל או בכל מקום אחר, של אותו נכה, אז הוא לא צריך את ההסכמה של הדיירים האחרים. ואם זה לא, אז למה זה נמצא פה ברשימה?

זה רק מחזק את הצורך בפירוט של רשימת ההתאמות.

על פי תקנות התעבורה, אין דבר כזה חנייה פרטית. אסור לסגור חנייה פרטית, בכלל. מי שמקצה את המקומות המסומנים לנכים זאת הרשות, זה לא דיירי הבנין, אסור להם גם לעשות, ואין דבר כזה. כל המקומות האלה שאנחנו רואים את המחסומים, הם מקומות - - -

האם חלק מרכוש משותף, הכוונה להכשיר אותו כדי שיהיו מספר מקומות לנכים? לאורחים שמיועדים להיות הנכים? אז זה בעצם לא מיועד פה לבעל דירה, אם כך זה לא בעל דירה או אדם שגר איתו אלא ליד כל בנין, הכוונה של מציע החוק, שליד כל בנין יהיו מספר חניות לנכים?

לא לגבי הבתים הישנים. החוק הזה מתייחס רק לבתים - - -

בבית שבו גר אדם עם מוגבלות, וזה כתוב בחוק. למשל, אם יש מספר מקומות חנייה, אדם עם מוגבלות יקבל את החנייה הקרובה ביותר. בנין שיש בו חניות לא מוסדרות, זאת אומרת, לא בבעלות של דייר זה או אחר - - -

אם יש דייר נכה בבנין - - -. במקביל לזה הנחנו על שולחן הכנסת את האח של החוק הזה שמתייחס למבנים עתידיים שבו כבר אין צורך, משום שהמבנים העתידיים, מראש, צריכים להביא בחשבון את הענין של הנגישות לנכים, כולל שיריון מקום חנייה, לא לגבי מיבנים שלא ניבנו עד תחולת החוק הזה.

שמי דוד פילזר, נציג ממשרד הפנים. אני רוצה לומר לכם שהחוק הזה יחייב תיקונים בחוקים אחרים, בפרט בתקנות מכוח חוק התכנון והבנייה שמתייחסות גם לשאלה, מי זכאי להוציא היתר על בעל הזכות בנכס? והוא מפרט שזה בבית משותף. כל בעלי הדירות בבית משותף או נציגות הבית המשותף.

אני מודיע שמשרד הפנים יהיה מוכן לתקן בהתאם למה שיתקבל פה.

יש רק התיקון הזה שמתייחס להסכמת הדיירים.

יש עוד נושאים של תקנות שגם ראויים לבדיקה, כמו, תקנות בענין הצמדת מקומות חנייה, שגם יהיה ראוי לראות אם הן מושפעות מתיקון החוק הזה.

שמי אהרון זבורוף, נציג משרד השיכון. בקשר להצמדת חניות, לפי מה שהבנתי מהשיחה כאן במידה ומגיע אדם נכה לבנין, אתם רוצים שהחנייה הקרובה ביותר לכניסה תהיה שלו?

לא, זה לא לנכה זה לבעל הדירה,

לנכה שגר באותו בנין.

יכול להיות מצב שבו החניות באמת מוצמדות לבעלי הדירות השונות, לאחר כמה שנים עובר לגור בבנין נכה, הוא לא יכול לקבל את החנייה ששייכת לדירה אחרת.

כמו שהוא לא יכול להפקיע דירה של מישהו אחר. אם לך יש דירה מותאמת, ואני קונה את הדירה בקומה הרביעית, אני לא יכולה להכריח אותך להחליף דירות, כשיש זכות קניית דירה בטאבו, אני לא יכולה להכריח אותך.

החוק לא מחייב, עד שלא מגיע נכה, גם לא מחייב שום התאמה. החוק הזה לא מתייחס באופן עיוור לכל בנין קיים אלא לבנין שבו יש צורך. לכן, מה שחל על הרמפה או על ההתאמה של הידיות או של - - -

מה שהגדרתם קודם זה שהנכה תמיד יקבל זכות עדיפה לקבלת חנייה, עדיפה מבחינתו. יכול להיות מצב נתון שהחנייה שהוא מקבל היא חנייה נחותה. צריך להבהיר - - -

אם היא חניה נחותה, היא לא עדיפה מבחינתו.

נכון, אבל אם הוא רוכש דירה עם חנייה נחותה הוא לא יוכל לבוא בדרישה להחליף חנייה.

נכון, זאת נקודה שלא חשבתי עליה, מצב שבו החנייה רשומה על של הדייר. אני לא חושב שאפשר לעשות את זה, כמו שאני לא יכול שנגישות לדלת של הדייר בקומה שלישית, תהיה נגישות לנכה. אני צריך לדאוג לכך שנכה יוכל להגיע לדירתו .

סליחה, פתאום אני תופשת, כל ההצעה הזאת מדברת רק על רכוש משותף, שאם החנייה צמודה זה בכלל מחוץ לענין - - -

נטע, ראיתי הרבה מאוד רכוש משותף שהפך לרכוש פרטי, יש תהליכים כאלה בעיקר בחניות, אנשים שהם לא נכים לגמרי ושהחנייה לא רשומה על שמם.

שתי הערות אחרונות. קודם כל, אני רוצה להזכיר לוועדה שבמקביל להצעת החוק הזאת, להגיש הצעת חוק תואמת, אבל אחרת, אני מדברת על הצעת חוק התכנון והבנייה שמדברת גם על היתרים לביצוע התאמות, וזה איפה שהוא בדרך, בהצעת חוק של חבר-הכנסת גילאון, מוועדת הפנים לוועדת העבודה.

לא פנים, אנחנו ביקשנו שזה יעבור אלינו, אבל הם עוד לא הגיעו להחלטה.

אזכדאי לזרז גם את זה במקביל.

הדבר השני הוא באמת לענין השלושים יום. אני מבקשת מהוועדה לקבוע כבר ישיבה, ואולי לא בעוד שלושים יום, כיוון שאנחנו מגיעים לסוף דצמבר.

מבחינתי, תשבו ותגמרו את זה עכשיו, ותבואו לכאן עם הצעה מוסכמת על כולכם, והוועדה רק תאשר אותה, היא לא תועמד שוב לדיון בוועדה. זאת הפשרה שלי אתכם על הנושא של קריאה ראשונה, ואתם מתפשרים איתי על זה שאתם מסיימים את ניסוח הצעת החוק תוך שלושים יום. אני חוזר, אתם תבואו לכאן, תקריאו את ההצעה בניסוח שתגיעו אליו בהסכמה, והיא תאושר לקריאה ראשונה, לא יתקיים דיון נוסף בהצעת החוק.

ובקשה שרשימת ההתאמות תועבר אלינו בהקדם האפשרי.

אני לא יודע כלום, הישיבה הבאה תתקיים ב-19 בדצמבר. תביאו את הנוסח המתוקן, איש לא מתווכח עם איש, כלום. זה ממש טכס. באים, מניחים, אומרים, מי בעד, והצעת החוק תועבר למליאת הכנסת לקריאה ראשונה.

יכול להיות שיהיה תסריט שתהיה איזה שהיא הסכמה, ואז יוחלט שנביא אותה לוועדה כדי שתכריע בה.

בסדר, אבל לא יאוחר משלושים יום.

שירלי תקבע את המועד הסופי ותודיע לכם.

תודה רבה. הישיבה נעולה.


(הישיבה ננעלה בשעה 11:45)