פרוטוקולים/עבודה/2261

ועדת עבודה ורווחה
30/10/2000

פרוטוקולים/עבודה/2261
ירושלים, י"ד בכסלו, תשס"א
11 בדצמבר, 2000

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי




פרוטוקול מס'
מישיבת ועדת העבודה והרווחה
מיום שני א' בחשון התשס"א, 30 באוקטובר 2000, שעה 10:00

חברי הוועדה: דוד טל – היו"ר

טאלב אלסאנע

עבד אלמלכ דהאמשה

אילן גילאון

אברהם הירשזון

ניסים זאב

אמנון כהן

עוזי לנדאו

יאיר פרץ

גנאדי ריגר

ברוך יפה נוף - ממונה על התקציבים, משרד העבודה והרווחה
יעל הרמל - מנהלת הרשות למשפחה, משרד העבודה והרווחה
דב גזית - מנכ"ל משרד הפנים
שלמה בן-אליהו - מנכ"ל משרד הבינוי והשיכון
אלי שחר - משרד הבינוי והשיכון
אלעד בנדל - מנכ"ל פרוייקט, משרד הבינוי והשיכון
מירי ברבר - משרד הבינוי והשיכון
רפאלה חבר - ממונה מחוזית שיקום שכונות מחוז דרום, משרד הבינוי והשיכון
אלי ניסים - משרד הבינוי והשיכון
שבתאי שגב - שיקום שכונות, משרד הבינוי והשיכון
ישראל שוורץ - מנהל אגף אכלוס, משרד הבינוי והשיכון
שי וינר - רכז פנים, אגף התקציבים, משרד האוצר
ארז ימיני - רפרנט מים, אגף התקציבים, משרד האוצר
יהושוע שגיא - ראש עירית בת-ים
אריאל קפון - מנכ"ל עיריית תל-אביב
זאב פרידמן - מנהל מחלקת הרווחה בעיריית תל-אביב
נדיה חילו - המשלמה ליפו
עו"ד אחמד בלחה - המשלמה יפו
יוסף חדד - נציג המשפחה
יוסף מרדכי - נציג המשפחה
שלמה מסלאווי - יו"ר ועד שכונת התקווה
לבנה שרעבי - רח' אלוף 3, תל-אביב
רמי חלו - יו"ר ועד שכונת עזרא, רח' אלול 7, תל-אביב

שירלי אברמי

אסתר כהן

מצוקתם של תושבי השכונות שפונו מבתיהם עקב השיטפונות בתל-אביב.


מצוקתם של תושבי השכונות שפונו מבתיהם עקב השיטפונות בתל-אביב

אני פותח את ישיבת ועדת העבודה והרווחה. אני רוצה לאחל לכולם מושב פורה. הנושא שעל סדר היום הוא מצוקתם של תושבי השכונות שפונו מבתיהם עקב השיטפונות, בתל-אביב, יפו, ובת-ים. אני קודם כל רוצה לפתוח בתנחומים למשפחת חדד שאיבדה את בנה בשיטפון כתוצאה מהמחדל הגדול, של הרשויות השונות, שעוד נדון בהן. נבדוק מי תרם את חלקו למחדל הזה, מתוך כוונה שבעזרת ה' לאחר מכן הרשויות, שאחראיות כל אחת בתחום שלה, יתקנו את כל הטעון תיקון כדי שמקרים כאלה לא ישנו. אתמול בערב הייתי אצל משפחת חדד, לביקור תנחומים, ולאחר מכן גם ביקרתי במקום המגורים שלהם בפרדס דקא. אני כל הזמן חושב שאני עדיין מחובר לשטח, אבל כנראה שגם לגבי השטחים שאני חושב שנמצאים בדיותה התחתונה ביותר, או ברמה הנמוכה ביותר, מסתבר שיש מקומות עוד יותר נמוכים, תרתי משמע נמוכים, מפני שגם מקום המגורים, וגם המקום שבו הם גרים ומתגוררים, הם מקומות שהם מתחת לכל ביקורת. אני סבור שבמקרה הספציפי של פרדס דקא, נכון היה שראש עיריית תל-אביב יהיה נוכח. האם ראש עיריית תל-אביב נמצא?

לא, המנכ"ל שלו נמצא.

מדוע לא הגיע ראש עיריית תל-אביב? הוא לא מצא לנכון להגיע, זה לא מספיק חשוב. צריכים להיהרג יותר אנשים כדי שהוא יגיע?

אני לא רוצה להתייחס לסגנון של – צריכים להיהרג עוד אנשים או לא – הוא לא נמצא פה, ואני מבטיח לך, שעל כל השאלות יש לי תשובות.

אדוני המנכ"ל, ראש העירייה הוזמן, אפשר לדעת מדוע הוא לא מגיע?

אני מציע להפנות אליו את השאלה הזאת.

אתה אומר שנפנה את זה אליו, יושב ראש ועדת העבודה והרווחה רואה בחומרה רבה את הזלזול של ראש עיריית תל-אביב שבנושא כל-כך חשוב שנוגע ספציפית לעירו, הוא לא נמצא פה. כפי שראש עיריית בת-ים מצא לנכון להגיע לכאן, אני חושב שגם ראש עיריית תל-אביב היה יכול למצוא את הזמן להגיע לדיון שכזה.

לצערי, המשפחה גרה בתנאים לא תנאים, אבל אני רוצה לדבר על כל הנושא בכללותו. ותוך מהלך הדיון אני רוצה להעלות גם שאלות שנשאלו כבר בזמנו, על-ידי מבקר המדינה, בהרבה מן הדו"חות. לצערי, על-פי מה שראיתי גם בדו"ח מבקר המדינה משנים עברו, נראה לי, שחלק גדול מהמסקנות של מבקר המדינה לא יושמו. יכול להיות שאנחנו צריכים לבדוק ולראות האם לא הגיע הזמן והשעה שריכוז נושא המים, הביוב, יעבור לרשות אחת, כדי שלא יהיו מגזרים שונים שכל אחד בתחומו ירכז את הנושא, וייווצר מצב שבעצם הנושא ייפול בין הכיסאות. לצערי, כפי שקראתי בדו"ח מבקר המדינה, נראה לי שעד היום אין ראייה כוללת של משק המים במדינה, וכפי שאמרתי כבר, נכון יהיה - ואני מחזק כאן את ידי מבקר המדינה - לרכז בידי גוף ממשלתי אחד את כל הנושא של ניהול פיקוח על המים. בזמנו, כשהייתי חבר מועצת העיר, נאמר לנו שבעירי, ראשון לציון, לא חיברו לעולם את מערכת הניקוז ומערכת הביוב, מהסיבה הפשוטה, שכאשר יורד גשם, סביר וכדאי שהמים האלה יחלחלו למי תהום, כי אם אנחנו נקשור אותם למערכת הביוב, הם בסופו של דבר יאבדו לנו, ובצורה כזאת או אחרת, אנחנו בעצם נבזבז אותם, ונפסיד אותם. אני לא יודע מה אומר החוק, האם זה רק חוק עזר, או שזה חוק של הכנסת שאומר שבעצם אסור לחבר את המערכות הללו.

עד כמה שאני יודע, בחוק התכנון והבנייה מופרדות המערכות.

בכל אופן, ממה שפורסם בכלי התקשורת, בהרבה מהמקומות חיברו את מערכת הביוב עם מערכת הניקוז, וכתוצאה מכך המערכות קרסו. והתוצאה הייתה כפי שהייתה. אני רוצה לדעת אם הממשלה או משרד הפנים הקצו את הכספים הראויים למערכת הניקוז, והתיעול, ואני רוצה שתתייחס לדברים האלה בהמשך. אני רוצה לדעת, גם מבחינה חוקית, מי הוא האחראי למערכת הביוב, הממשלה, העירייה, או שאולי נציב המים הוא האחראי על כל הנושא הזה. והאם באמת במאבק בין שיקולים כלכליים לצדק חברתי, תמיד צריכים השיקולים הראשונים לנצח. מה צריכים התושבים של יפו, תושבי שכונת הארגזים ותושבי שכונות אחרות לעשות כדי שקולם ישמע, כדי שהתנאים לרווחתם יהיו סבירים? אני מניח, אני רוצה להניח, שאם הדבר הזה היה קורה באיזו שכונת יוקרה של תל-אביב, הדבר הזה היה מתוקן, ולא היו רואים את זה כמעט שנה אחרי שנה. אני אומר כמעט, מפני שכולנו זוכרים שלפני שש, שבע שנים, מנכ"ל נתיבי איילון אמר - ואת זה אני זוכר היטב משום שאני נתקעתי שם באיילון – שגשם כזה מגיע פעם בחמישים שנה. חמישים שנה הצטמצמו כבר כמה פעמים לשנים מועטות ואני חושב שהמערכת צריכה להיערך לקראת זה. ולעשות את כל מה שצריך, גם אם הדבר כרוך בהוצאות גדולות. יש נושא שעלה לוויכוח, ואני לא רוצה להיכנס אליו, האם צריך לפנות אנשים מהשכונות או לא לפנות אנשים האם דירה בת ארבעה חדרים עם חמישים אלף דולר מספיקה או לא מספיקה, האם זה פיצוי הולם או לא הולם. לדעתי, הועדה לא צריכה להיכנס לנושא הזה. זה נושא שהעירייה צריכה לדון בו, ולעשות את מה שצריך לעשות. בכל מקרה כל זמן שגרים שם אנשים, העירייה חייבת לדאוג לניקוז ולתנאים המינימליים של תושביה. אדוני, ראש עיריית בת-ים, בבקשה.

אנחנו מחטיאים את הנושא. אני גם מציע לא להיכנס לבעיות ההנדסיות. אני מציע שהכנסת תמנה ועדת חקירה הנדסית לצורך העניין, שתבדוק את העניין, כי הדברים לא דומים אחד לשני, ואני לא רוצה כרגע להיכנס לשאלה למה הסטנדרט במדינת ישראל למערכת תיעול הוא צינור בין שמונה אינטש, או עשרה אינטש, כשכולם יודעים שאם יורדים 160 מילימטר בחמש שעות, שום צינור של עשרה אינטש לא מסוגל לקלוט אותם. תהיה ועדת חקירה הנדסית שהכנסת תמנה אותה, שתבדוק את כל העניין של חוק התכנון והבנייה בהקשר למערכות ניקוז, כי הרי איך אנחנו מחייבים את מי שבונה בית לעשות לו מערכת ניקוז? לפי חוק התכנון והבנייה.

אדוני מציע ועדת חקירה ממלכתית.

תעשו ועדת חקירה, ועדת בדיקה, ועדה הנדסית, שתתן תשובה לאומית לעניין ניקוז, כי זה לא נכון לומר שזה רק בבת-ים, וזה רק בתל-אביב יפו, כי זה היה גם בראשון לציון ובחולון. אלה המקומות שאני יודע עליהם, ובטח יש מקומות שאני עוד לא יודע עליהם.

עכשיו ישנה בעיה אחרת, שהיא בעיה אנושית, ואותה צריך לפתור. יש פה אנשים שהוצאנו אותם משגרת החיים שלהם, ואמנם הכנסנו אותם כרגע לתנאים של בית מלון, אבל זה לא תחליף לחיים שלהם. יש להם ילדים, הם צריכים ללכת לבית הספר, לגני ילדים, יש להם עבודה שהם צריכים לעבוד. זה ניתוק מהחיים. המטרה צריכה להיות להחזיר את האנשים כמה שיותר מהר לצורת חיים נורמלית.

מי משלם להם פיצויים?

יש עניין של פיצויים, השמאים כבר עברו. צריך ליצור מצב שבסופו של דבר אנחנו נתבע את הפיצוי מהביטוח, ואנחנו נקבל אותו יום אחד, כי הרי כולנו מבוטחים, אבל אי אפשר לחכות, אנחנו צריכים לקבל מקדמת מימון עכשיו. אם יחליטו שהפיצוי שמגיע להם, על-פי השמאים, זה מאה אלף דולר, אז שייתנו שמונים עכשיו ועל עשרים יתווכחו אחר-כך. עכשיו יש להפריד בין סוגי הפיצויים. בין פיצוי עבור בית, ובין הפיצוי עבור הרכוש שבדירה. כי הרבה מאוד אנשים, אם הם היו מקבלים מאתנו את הפיצוי עבור הרכוש שלהם, הם היו יכולים לשכור דירה, וללכת לגור כמו בני אדם עד שיפתרו את הבעיה של הבית. אינני רוצה להיכנס לבעיות של תל-אביב. אם תל-אביב רוצה לעשות פינוי-בינוי באותו זמן, אז שתעשה. זה לא נוגע לעיר בת-ים. בבת-ים נוגע לי הדבר הזה. אם הייתי מקבל היום את הפיצוי שמגיע להם על הרכוש, הייתי מוציא אותם לחיים נורמליים מחר.

אדוני ראש העירייה, אני רוצה להזכיר לך שבפעמים הקודמות קיבלו פיצוי - כך נאמר לי אתמול - של ששת אלפים שקל. שזה הספיק להם בקושי לקנות איזה מקרר.

הם לא יכולים לקבל פיצוי של ששת אלפים שקל, יש פה תכולות דירות שהלכו לחלוטין.

זה מה שקיבלו בפעם שעברה.

צריך לעשות שמאות בית. יש לזה שמאי נגדי. הרי זה לא יעלה על הדעת.

מתי הם ישובו לבתיהם להערכתך?

להערכתי, אם נתחיל עכשיו לעבוד - אם נקבל את הכסף לעשות את זה – אז אני חושב שנצטרך לא פחות משלושה חודשים לגמור את זה. יש דירות שהן הרוסות לחלוטין.

כמה?

11 דירות יש לי בבת-ים בסך הכל, אבל זאת לא הנקודה. גם דירה אחת היא בעיה כי יש משפחה מאחוריה. אני לא רוצה לדבר כרגע על כמויות. אני מבקש מהכנסת ומהוועדה היום, לנסות וללכת בהליכים אחרים. לא בהליכים ביורוקרטיים נורמליים, כי אנחנו נשב פה בעוד חצי שנה עם אנשים ממורמרים, עם אנשים שנותקו מהעבודה שלהם, וילדים שנותקו מבתי הספר שלהם, והם בבתי מלון. הם בסדר, אז מה? זה לא פתרון. אני צריך היום התערבות ממשלתית בנושא של הקדמת מימון פיתוח.

אדוני ראש העירייה, אתה מתייחס כרגע לטווח הקצר, והוועדה הזאת רוצה לראות גם את הפתרונות לטווח הארוך, כדי שבגשם הבא, אם הוא יגיע , חס וחלילה בצורה כזאת, אני אומר חס וחלילה, בגלל שהבתים הגיעו להצפה כזאת, ואלה לא גשמי ברכה, צריך לראות גם בטווח היותר ארוך איך מונעים את זה, ומתחילים מהיום.

כבוד יושב ראש הועדה, אני לא רציתי להיכנס לעניין הזה.

אתה הצעת ועדת חקירה.

אני הצעתי ועדת חקירה הנדסית, על שינוי סטנדרטים לאומיים. ואל תטעה בעניין הזה, כי אם מישהו מנסה פה להיות מוכן תמיד ל-160 מילימטר גשם בחמש שעות, צריך מערכת ניקוז אחרת, כמו בסינגפור במונסונים. אז כשיחליטו במדינה לעשות את זה, שיגידו מאיפה הם לוקחים את הכסף, ואנחנו נעשה את זה.

תודה.

אין לנו בעיה לבצע.

תודה. חה"כ טאלב אלסאנע, בבקשה.

אני רציתי להעיר הערה, אני חושב שלאותו כיוון שאתה התחלת בו. את הדיון הזה צריך לקיים בשני מישורים. המישור הראשון הוא הפתרון לאותם אנשים שנפגעו. צריך לתת להם פתרון, הם לא יחכו חודשים ושנים על מנת לבדוק את הבעיה במכלול. המישור השני הוא העניין של לא לחכות תמיד, לרוץ אחרי. שיטפונות וגשם תמיד יהיו, והיו שיטפונות גם בשנה הקודמת ביפו, הבתים הוצפו, וזה חוזר, וצריך למצוא פתרון. יש בעיה שם, מוגדרת, שצריך לדון בה לעומק ולתת לה פתרון. עכשיו לעניין הפיצויים, ואיך פותרים, ומי צריך לפתור, צריך למצוא דרך מוגדרת, פרוצדורה מקובלת, שבאופן קבוע מהווה את המענה לאותם אנשים נפגעים, כולל הגדרה וקריטריונים למתן פיצויים. איך מפַצים, מי מפַצה, באיזו צורה, מי השמאי, לא כל פעם בצורה מאולתרת, וטלאים על גבי טלאים.

חה"כ קרא, בבקשה.

היתה לי הזכות ללוות את הטראומה של משפחת חדד. יושבים פה חברים שהיו איתי בצוותא בכל הסוגיה הזו, וביליתי כמה שעות טובות באזור הזה בגלל קשר אישי שיש לי במקום. אנחנו היום יושבים אחרי הטראומה, המתח קצת ירד, אבל דעו לכם שזה דבר שיכול להיות עוד פעם, וצריך לצפות לקשה ביותר. לבנו עם הילד, וזה ילד שהלך בגלל הזנחה שמקורה בממסד קודם כל. ככה צריך לראות את זה. מי אשם? אנחנו לא רוצים עכשיו לדבר על אשמים. אנחנו רוצים לפתור בעיה. כי רק בחודש מרץ היינו בביקור שם, אני יזמתי אותו עם ועדת הפנים, הומלצו המלצות, ופעלנו למען קיום ההמלצות הללו. אני לא יודע מה נעשה ומה קודם, אני מעריך שהרבה לא נעשה בכלל, בכל מה שהומלץ שם. צר לי שיוסי קוצ'יק ומשרד ראש הממשלה - בסוגייה כל-כך כואבת, רצינית שבעצם הדאיגה את כל תושבי ישראל - לא מצאו לנכון לבוא לדיון כזה חשוב. הסוגיה הזו צריכה להיפתר גם נקודתית וגם גושית. צריך להקים, לדעתי, ועדת חקירה ספציפית לגבי המקרה הזה, שקרה ביפו ובבת-ים, ואותה ועדה צריכה להמשיך במקרו, לתת המלצות לגבי נושא השפכים וכל מה שקשור במי ביוב וגשם, באזור גוש דן, כי אני צופה - מהביקורים שלי במקום - טראומות קשות מאוד בעתיד, אם לא תינתן תשובה הולמת לכל הסוגיה הזו. אני חושב שראש עיריית תל-אביב שקיבל המלצות - יושב פה הסמנכ"ל שהיה אתנו שם, בסיורים הללו - היה צריך לבוא לפה גם כן, ולהודיע מה הוא עשה ומה לא נתנו לו. יכול להיות שהוא לא אשם, אנחנו לא באים לחפש אשמים כמו שאמרתי, אבל הוא היה צריך לבוא, לשבת פה ולהודיע, מה הוא עשה, מה הוא התכוון לעשות שלא כוסה מבחינה תקציבית. בעצם, אנחנו צריכים לגבות את מי שעשה טוב, ולמי שלא עשה טוב, אנחנו צריכים לומר "ברחל בתך הקטנה" שחיי אזרחי ישראל יקרים וחשובים. נקרע לנו הלב, כשאנחנו רואים ילד שחמק מידיה של אימו והלך לאיבוד, והוא נמצא בקבר היום. אני לא יודע כמה אנשים יכולים לחשוב שדבר כזה קורה במדינת ישראל. יכולתי לחשוב שזה קורה בתאילנד, בסין, בסינגפור אבל בתוך לִבה, במרכזה של מדינת ישראל, לא הייתי חושב אף פעם שדברים כאלה קורים. לכן, אדוני היושב ראש, הייתי מציע קודם כל, להמליץ להקים ועדת חקירה נקודתית לגבי מה שקרה שם, להסיק את כל המסקנות, ואנחנו נעמוד על כך שיקויימו כל ההמלצות והמסקנות הללו, ושאותה ועדה תמשיך לחקור איך לתת פתרון במקרו לגוש דן בנושא הזה.

תודה. חבר הכנסת הירשזון, בבקשה.

אדוני היושב ראש, אתה יודע שאני מאוד מאוד מעריך אותך, ולכן אני גם אומר דברים בגלוי. יש ריטואל שנתי, יש שיטפונות יש הצפות, יש תושבים שמפונים מהבתים, וועדות הכנסת מתכנסות ודנות בנושאים שלהם. נגמר השיטפון, נגמר הגשם, מתייבשים הבתים וחוזרים לשגרה, ואז מחכים לשנה החדשה, ולשיטפון החדש. כשנכנסתי עכשיו אז חלק מהאנשים אמרו לי: שלום, אנחנו מתראים בעוד שיטפון, וזה נכון וזה כואב. לכן, אני לא מציע להקים ועדות חקירה הנדסאיות עכשיו, אדוני ראש העירייה, כי זה לא תפקידה של הכנסת לעסוק בנושא הזה. אני חושב שזה חשוב, אבל זה לא תפקידנו. אני מציע דבר אחד. אני לא רוצה להטיל את האשם על הרשויות, מאחר ואני חושב שהן לא אשמות בנושא הזה. הנושא הזה הוא קשה, מורכב, ומסובך, ודורש הרבה כסף, והוא בעיה שמדינת ישראל צריכה להיכנס פנימה לתוכה. לכן, אני מציע שתקום רשות מיוחדת, שתהיה מורכבת גם ממדינת ישראל וגם מהרשויות המקומיות שסובלות מהעניין, וששר האוצר ייגבה את הרשות הזאת בכסף. והנה אני אומר לו את זה פה.

מבקר המדינה כבר הציע את זה, והמליץ על זה כבר בשנת 1996, ודבר לא נעשה בנושא הזה.

והנה אני מודיע לו את זה פה, אדוני שר האוצר.

יש הצעות חוק כאלה על השולחן.

אדוני שר האוצר, אתה מחפש רוב בכנסת להעביר את התקציב, אני מודיע לך שאני הולך לפנות לכל חברי הכנסת התל-אביביים, כדי שיתמכו בתקציב, אם אתה תמצא כסף לפתרון קבע לנושא הזה. אם לא, תחפש אותנו בסיבוב. תודה רבה.

תודה רבה. אני רוצה לעשות פסק זמן, ולתת את רשות הדיבור לנציג המשפחה, יוסף חדד. הוועדה רוצה לדעת, באילו בעיות נתקלה המשפחה, במקרה הזה המשפחה הספציפית, המשפחה שלצערנו איבדה את ילדה, מה הבעיות שעומדות כרגע על הפרק, ואם אתה רואה שם איזה פתרון, שהרשות המקומית או כל הרשויות האחרות שעוסקות בנושא הזה, יכולות להציע. מר חדד, בבקשה.

אומר את זה בשתי מילים, ובטח לא יהיה מה להוסיף פה. ברגע שכל הבית הוצף, אפילו תעודת זהות אין להם בכיס, לא מצב חשבון בבנק, ולא מצב כלכלי, ולא ילד, ולא שום דבר. הזוג נמצא עם שני ילדים, בלי תקווה אפילו. בלי אפילו תקווה.

הייתה פנייה של הרשות המקומית אליכם?

הייתה פנייה, בינתיים הם אומרים שמטפלים בזה.

אני הייתי שם למחרת השיטפון הגדול, כשעדיין האגם הגדול הזה עוד היה שם, ולא ראיתי שום משאבה אפילו, וכו'. שמעתי מהשכנים שהצילו את המשפחה - פרצו, אתה יודע, את הסורגים, ואת הגג וחילצו את האימא ואת הילדים - הם סיפרו לי, שכאשר הגשמים התחילו בשעה שתיים, הגשמים החזקים, שהטלפונים היו גם מכם, הם פנו אליכם, וגם אתם צלצלתם.

כן.

מכבי האש, המשטרה וכל הרשויות שיכלו להציל, לא הגיעו. זאת העובדה. ילד מת, לא משום שירד גשם, אלא משום שעברו ארבע שעות עד שחילצו אותו מהבית. את האמת הקשה הזאת צריך לומר. ומישהו לא בא ולא חילץ את הילד. לא הגשם הרג את הילד. הלב הקשוח, האכזריות של מי שהיה צריך לשלוח לשם את מכבי האש, את הצוללנים. למה בבת-ים, ששם לא הייתה סכנת חיים כזאת – זה בית עם קומות אפשר לעלות מקומה ראשונה לשנייה, ומשנייה לשלישית - לשם כן הגיעו צוללנים והצילו את המשפחות, אבל בפרדס דקא, שם נתנו לילד למות? את זה צריך לזעוק, את הזעקה הזאת על מוות בחינם.

ספר איך השוטרים שעמדו בחוץ פחדו להיכנס ולהציל את התינוק.

אבל זה לא התפקיד של השוטרים, לשוטרים אין כלים, אלא למכבי האש, כוחות ההצלה.

שבע שעות לקח לו, ספר את הדברים האלה. שבע שעות לקח למכבי אש להגיע למקום.

אנחנו קיבלנו טלפון בשעה ארבע ורבע, ובמקביל אני ואשתי התחלנו לטלפן, היא למכבי אש ואני למשטרה, היא למכבי אש ואני למשטרה, אני אליהם הביתה והיא למשטרה. לא הפסקנו לצלצל עד שעה שש ורבע, ובמקביל היינו בטלפון גם עם המשפחה, והם אמרו לי שאף אחד לא הגיע. כשראיתי שבאמת אף אחד לא הגיע, נאלצתי לנסוע לבד, הגעתי למקום שהיה מאוד גשום, ואי אפשר היה להיכנס. הגעתי למקום לא הייתה משטרה, וכל הסיבות שנאמרו בטלפון, בכלל לא היו תואמות לשטח - שהם במקום - ובכלל הם אמרו כל מיני סיבות אחרות בטלפון.

מי זה הם?

מי שענה לטלפון במשטרה, הוא אמר בכלל שהם הגיעו למקום, והערבים שם הרביצו להם.

אוי וי.

הגעתי למקום וזה בכלל לא היה נכון.

ערבים הצילו אותם.

זה בכלל לא היה נכון.

איזה שקרנים, איזו משטרה.

זה בכלל לא היה נכון, אני ממש לא מעכל את זה, אפילו אחרי שהם הגיעו, הם בכלל לא ידעו מה לעשות עם בריכת שחייה, שכל האורך של הבריכה הזאת ששה-שבעה מטרים, שגם כן לא עוברת את האדם. זה היה בסך הכל גובה של שני מטר, אולי מטר וחצי מים. והם בכלל לא השתדלו אפילו, הגיעו למקום, אבל לא נכנסו למים.

באיזו שעה הגיעו הכוחות הראשונים של החילוץ?

הם הגיעו בשעה שש וחצי והם עמדו שם. הגיעה ניידת, הניידת הזעיקה מכבי אש. מכבי האש הגיע ואמר: יכול להיות שאני אזמין טרקטור.

הוא לא יכול להיכנס.

אתה יודע מה, בסוף אני נאלצתי ללכת להיעזר בשכנים שלי שהם ערבים, ובאתי אליהם וביקשתי מהם עזרה, והם נכנסו ועזרו לנו.

שמעתי שמי שהציל בעצם את הילד זה היה איזשהו שכן.

איזה הציל, הוא לא הציל, הוא כבר היה מת.

אבל גם את האמא.

אני מדבר על האמא ועל הילדים האחרים.

את האימא והילדים עוד היה ניתן להציל, אבל את האבדה הגדולה, את הילד שהיה במצב הכי מסוכן, אותו כבר לא היה ניתן להציל.

חבר הכנסת גילאון, בבקשה.

אדוני היושב ראש, אז אולי זה רק הנושא של התנהלות מכבי האש והמשטרה. באופן כללי, מה תעלה עוד ועדת חקירה במקרה הזה, כשאנחנו הולכים שנה אחרי שנה לתכנון פושע ורשלני, שהסטנדרטים שלנו נמוכים, שקיים חוק פיסיקלי שככל שהשכונה יותר חלשה, כך הסטנדרטים האלה יותר מסוכנים, שאנחנו מדינה שלא יכולה לעשות שום דבר בישיבה, תמיד צריכה לעשות את זה בעמידה, במחיר הכי יקר. אחרי שהילד של חדד הלך, צריך להבין את המסקנה הזאת, שאפשר היה להבין אותה כל הזמן. לכן, אני לא יודע אם צריך פה להקים רשויות, יש רשויות מקומיות, ויש מי שצריך לבצע את זה, ואפשר לבצע את זה. צריך להפריד בין שלושה דברים: נושא אחד הוא הטיפול המיידי באנשים, שדינם כדין אנשים שנפגעים בהפגזה, בדיוק על פי אותו נוהל. זו הפגזה של מים, היא מהשמים, ולא היה ניתן לתת להם אמפטיה כאשר הם רטובים.

הנושא השני הוא הנושא התכנוני. קיימות כאן שתי בעיות, לגבי פרדס דקא, ולגבי שכונת הארגזים. אלה הן שתי שכונות שצריך פשוט להזיז אותן הצידה, לגלח אותן, ולבנות מחדש את התשתיות. כאן, לפי דעתי תפקידה של הכנסת לעזור גם ברמת החקיקה, מבחינת ההתמודדות של ההחלפה. שהרי פרדס דקא נמסרה לאיזשהו קבלן, היא רשומה בטאבו באופן אחר. לגבי שאר השכונות, צריך לתבוע מיד שפרוייקט השיקום יחזור לשכונות האלה, כי התחילו לעבוד שם, אבל הפסיקו את זה שוב, כתוצאה מהעלויות הכספיות והתקציבים. אני לא מתכוון להבטיח לשר האוצר שום דבר, מבחינת תמיכה או לא תמיכה. אלה הם שלושת הדברים המעשיים שצריכים לעשות. הנושא האחד הוא טיפול מיידי במשפחות שישנן כרגע, בדיוק בצורה מקבילה לנפגעי הפגזה. הנושא השני הוא להפריד בין שתי השכונות, ולהחזיר מצד אחד לשכונת התקווה ולשכונות הדרומיות האחרות את פרוייקט השיקום כדי להמשיך לבצע את העבודות שהוא התחיל בהן. ומצד שני, לגבי שתי השכונות האחרות, ללכת לגילוח מוחלט של השכונות ולמצוא פתרון שורשי, כי אין פתרון אחר. לשכונות האלה לא יעזור שום דבר, ובשנה הבאה ובגשם הבא, אנחנו נמצא את עצמנו באותו מקום. לתקופת המעבר הזאת, צריך למצוא את הפתרון האנושי לאנשים, ולא ועדות חקירה. אני יודע שפה ממהרים כל פעם, ולכל דבר שיש, אנחנו מקימים ועדת חקירה. אנשים רטובים לא צריכים ועדות חקירה. הם קודם כל צריכים תנאים של יובש. תנאים אחרים לחיות בהם.

תודה. מר מסלאווי, בבקשה.

כבוד היושב ראש, אני חושבת שצריך לתת פה לדבר גם לנפגעי השיטפונות, במקום לכל האנשים.

לכן הזמנו אתכם.

אז אנחנו חושבים שאנחנו צריכים לדבר בעדיפות, לפני אחרים.

מר מסלאווי הוא גם כן מהשכונות, אם אני לא טועה.

סליחה, מר מסלאווי לא נפגע השיטפונות.

בסדר, אז כרגע נתתי רשות דיבור למר מסלאווי, ולאחר מכן אתן לכם.

אנחנו באנו לפה כדי להציג את הבעיות שלנו.

אתם תדברו כמו כולם. מר מסלאווי, בבקשה.

אני יושב ראש ועד השכונה, נבחר שלוש פעמים באופן רצוף. אני מייצג את השכונה ואני חבר מועצת עיריית תל-אביב. ראשית, לגבי הבחור - שכן הציל, הוא הציל את שני הילדים האחרים - קוראים לו אברהים ואני יודע את זה מקרוב. הייתה אתמול ישיבת מועצת עיריית תל-אביב אני עליתי ודיברתי. בין הדברים שאמרתי, טענתי שהיה כשל של כל המערכות של העירייה בטיפול של נפגעי השיטפונות. אם נלך קצת אחורה, לפני שנה, הרי חווינו אותו דבר. מה שהיה לפני שנה היה גם השנה, אבל פי עשרה, אולי יותר. נכון, מבקרת העירייה נכנסה לזה, אבל מאז ועד היום אין שום דו"ח. היו מסקנות אבל לא עשו עם זה כלום.

מי לא עשה?

העירייה, אני אומר לכם מתוך הכרת השטח. פה נכון שהילד אבד לנו, אבל היו עוד כמה ילדים שהיו יכולים ללכת גם לאיבוד. היו הרבה קשישים, על כיסא גלגלים שגם היו יכולים לטבוע. את זה לא מזכירים, כי זה לא קרה, והמערכות לא הגיעו בכלל להציל את האנשים. את מדברת על ארבע שעות, אני אומר לך על שמונה ועשר שעות שאנשים חיכו בבתים, ולא הגיעו אליהם בכלל. אז כן צריך לעשות ועדת חקירה חיצונית על כל הכשל הזה.

איפה חיכו שמונה שעות?

בבתים שלהם.

איפה? בשכונת הארגזים?

אני מדבר על שכונת התקווה ושכונת הארגזים, אבל בעיקר על שכונת התקווה, כי אני הייתי בשטח וראיתי את זה, ולא ראיתי שום כוחות הצלה. נכון, בבת-ים, היו חיל האוויר והיו עוד כוחות, אבל בשכונת התקווה לא היו אפילו הכוחות העירוניים, ואם היו אני רוצה שגם נשמע את זה כאן. זה כמו כל שנה, אבל זה טבעי וזה ברור שראשי ערים לא הולכים להשקיע כספים מתחת לאדמה, כי לא רואים את זה. מי ישקיע בביוב? אי אפשר לראות את זה, אז עדיף להשקיע בדברים שאפשר לראות ואפשר להתגאות בהם. אני מודיע לכם, לגבי הכסף שנתנו וייתנו כפיצויים לאותם תושבים, בכספים האלה היה אפשר להפוך את כל שכונת התקווה והארגזים וגם את פרדס דקא. נמשיך לתת פיצויים, ונמשיך לפגוע באנשים האלה. גם ככה הם אוכלים, סליחה, את החרא היומיומי, אז הפעם הם אכלו גם את החרא שבא עם הביובים. אלה לא גשמים שהיו בשנה הקודמת. עכשיו אנחנו מדברים על מי ביוב, ואנחנו מדברים על סכנת נפשות. אי אפשר לדעת מה יקרה. אני באמת חושב שגם הוועדה המכובדת הזאת צריכה לצאת לשטח, ולראות את המצב גם היום. גם היום האנשים נמצאים בבתי מלון, ויש המון כאלה שלא התפנו. הם לא התפנו, כי אמרו להם שהשמאים צריכים להגיע, ואני מודיע לכם שהשמאים לא הגיעו. רק שמאי אחד מסתובב בכל שכונת התקווה, ואנשים פוחדים לעזוב את הבתים, אז אומרים להם לעבור לבית מלון. לא כדאי להם, כי צריך לבוא השמאי, ואם השמאי יבוא ויגיד שהוא היה, אז הם ילכו לבית מלון? בקיצור, מדובר בתושבים שסובלים מדי יום גם ככה, והרי מדברים על צמצום פערים, אז הנה הצמצום מגיע. תודה.

מר רמי חלו, בבקשה.

אני יושב ראש ועד שכונת עזרה, ובאתי לייצג את התושבים של שכונת עזרה. אני מוכרח להגיד משפט אחד שקשור בעבודה שלי. אני קצין כיבוי בתל-אביב, והוזכר נושא של עבודת הכבאים, כאן בשכונה.

נו, באמת, מה היה באמת עם הכבאים?

חברת הכנסת גוז'נסקי.

הצוות הראשון שהגיע, אדוני, לפרדס דקא, הותקף על ידי התושבים, אפשר לבדוק את זה בבית חולים וולפסון, כי שניים מתוכם נזקקו לטיפול רפואי. אחד מהם עד עכשיו שוכב בבית. אלה הם נתונים עובדתיים בשטח, אפשר לגשת לבית חולים לבדוק את הרישומים שלהם, ואם הוועדה תרצה אני מוכן להציג זאת בפניהם.

רבותיי, רבותיי, סליחה, אני מבקש לאפשר לו לדבר.

מיד כשקיבלנו את הקריאה, יצאנו למקום.

חבר הכנסת טאלב אלסאנע.

מה היו אומרים אם לא היו כישלונות במדינה? זה מקומם.

אני מבין, חבר הכנסת טאלב אלסאנע, שהחלטת להפריע לי בישיבה הראשונה.

לא.

אבל רק בתחילת המושב הבטחת לי שיהיה שקט עכשיו. אני מבקש לאפשר לו לדבר.

למה שיגיד סתם דברים?

לא. הוא יגיד מה שהוא רוצה, ואנחנו נברר את העובדות כמו שהן.

מתי תברר אותן?

אבל תן לו לדבר.

חבר הכנסת טאלב אלסאנע, אתה רוצה להגיד לי גם איך לנהל את הישיבה? בבקשה, אדוני.

אבל לדבר מותר לו. אתה לא חייב להסכים אתו.

לגופו של עניין, הייתה לי שיחה לפני כן, עם חה"כ גילאון על מה שקורה בשכונה. האמת היא שמי שאשם בכל הסיפור הזה זה אתם. כשאני אומר אתם, זה ממשלת ישראל, בזה שהפסיקה את פרוייקט שיקום השכונות, בשכונות. אני נמצא בכנסת ישראל, ואני מצביע על האשמה, ממשלת ישראל. עיריית תל-אביב עם התקציבים המוגבלים שלה עושה, ובאמת עושה הרבה בשטח, אבל מה לעשות, התקציבים שלה מוגבלים. יש שני סוגים של שכונות בתל-אביב, סליחה שלושה. אחד, שכונות יוקרה, שני, שכונות שנמצאות על סף פינוי, כמו פרדס דקאה ושכונת הארגזים, שצריך לעשות כל מאמץ לשנות אותן. והשכונות האחרות הן כמו שכונת עזרה ושכונת התקווה, שמערכות הביוב והניקוז שלהן קורסות. בלי העזרה של ממשלת ישראל, העירייה לא יכולה. בשנה האחרונה הפסיקו את פרוייקט השיקום. פשוט הטרקטורים הפסיקו לעבוד בשטח, והשאירו את הרחוב כמו שהוא, עם הבורות ועם כל התעלות פתוחות, ועזבו. אז עיריית תל-אביב עושה מה שהיא יכולה לעשות, אבל מה שצריך לעשות זה להחזיר את פרוייקט השיקום בשכונות. באותם המקומות שפרוייקט השיקום השתתף בהם יחד עם עיריית תל-אביב והשקיעו בתשתיות, לא היו שיטפונות, כי היו מערכות שהיו מסוגלות לקלוט את זה.

שכונת עזרה ושכונת הארגזים לא היו במסגרת פרוייקט שיקום השכונות?

שכונת עזרה לא נמצאת בפרוייקט שיקום. הפסיקו בה את פעולות השיקום.

בשכונת הארגזים לא הייתה, אף לא פעם.

שכונת הארגזים נמצאת בשיקום חברתי, לא פיסי, כי היא נמצאת על סף פינוי. צריך לפנות אותם, להרים את השכונה בשניים שלושה מטרים, כי היא נמצאת מבחינה טופוגרפית במקום נמוך, ואם לא ירימו אותם, תמיד יהיה שם שיטפון, בכל גשם.

אותו דבר כמו בפרדס דקא.

נכון, ואני נמצא שם כל שנה, ואני מניח שבמהלך השנה – בעזרת ה' – ירדו גשמי ברכה, ואם לא יפנו את השכונות האלה, זה ימשיך להיות שם. הבעיה זה פרוייקט השיקום שאותו צריך להחזיר בחזרה לתל-אביב.

תודה. הגב' שרעבי, בבקשה.

אני תושבת תל-אביב, נציגת השיטפונות במלון אמבסדור. אני הייתי פה שנה שעברה, ואני הראשונה שהתקוממתי נגד העירייה ואמרתי שהם לא בסדר. אני אמרתי שקרה לנו אסון, ואף אחד מהממשלה לא בא אלינו, ואף אחד לא הסתכל עלינו. ואמרתי שנכון שלא קרה לנו אסון בנפש, אבל קרה אסון. היום אני יושבת ואני אומרת, נו, תראו, היום קרה לנו אסון בנפש. ואני רוצה להגיד דבר אחד, כואב לי מאוד שאף אחד מהממשלה לא נמצא פה. זה ביזיון, איך קורה כזה דבר? זה מזעזע. אנשים פה אולי לא מודעים למה שאנשים עוברים בשטח. אנשים לא מודעים. אמא שלי נפטרה בגלל השיטפונות. בשנה שעברה ועדת הפנים נתכנסה לא פה, אלא הם ירדו לשכונה. ועדת הפנים הייתה בשכונה.

הוועדה הייתה בשכונה.

לפני מספר חודשים.

בגשם של שנה שעברה.

ישבו האנשים, ואמרו ועשו. ואני אמרתי, תראו אתם יושבים פה, וכאתם תלכו שום דבר לא ייעשה. וזה מה שבדיוק קרה.

תודה.

לא סיימתי. אני חושבת שראש העירייה הזה עשה ברחוב שלנו יותר מכל ראש עירייה אחר. בשנה שעברה יצאתי נגד, אבל אני יודעת גם לפרגן. אני גרה בשכונת התקווה – זו לא שכונה שמיועדת לפינוי.

לפינוי ובינוי.

זו שכונה במרכז העיר, וראש העירייה השקיע ברחוב שלנו מיליון ומאתיים אלף שקל. זה לא שהוא לא עשה. הוא עשה.

גבירתי, מיליון ומאתיים אלף שקל זה מספק אותך?

ברחוב שלנו, רחוב אחד.

את יודעת מה העלויות של ניקוז, עשרות מיליונים.

אני אגיד לך למה, בדיוק זו הנקודה. הממשלה צריכה לתת כסף.

טוב, תודה. כן אדוני.

אתה תשאל מה קרה ברחוב הזה? הוא גם קרס, והמים נכנסו לבתים.

אנשים נלכדו בתוך הבתים.

זה הרחוב הזה ששופץ והשקיעו בו מיליון ומאתיים אלף שקל.

אנשים פה יושבים בשלווה, אנשים עמדו למות. קשה להאמין שבשנות האלפיים כזה דבר קורה.

תודה. מר אחמד באלחה, בבקשה.

אני חבר מועצת העיר תל-אביב יפו, ואני תושב יפו. מפליא אותי פשוט לשמוע את הדברים שאמר כאן חברי. חבל מאוד לתרץ כישלון חרוץ, בכך שהגיע רכב כיבוי ואנשים תקפו אותו. אני מצטער מאוד לשמוע את הדברים. אלה דברים שמוטב לו חברי לא היה אומר. דברים כאלה רק מגבירים את הזעם והתסכול אצל אנשים. אני רוצה לשאול אותו כמה שעות עברו עד שהגיע רכב כיבוי אחד, ומה רכב כיבוי אחד יכול לעשות במצב כזה. לא רק זה, אלא כאשר אנשים פונים ומתווכחים למה הגעתם באיחור, ואנשי הכיבוי רואים את המצב, הם לוקחים את הרכב, מסתובבים ונוסעים. זה שקר וכזב שאנשים תקפו אותם. ולא צריך סתם לבוא ולדבר שטויות. אנחנו מכירים את הסיפורים האלה.

שאנשים ימותו זה יותר חשוב.

סליחה, סליחה.

למחרת בבוקר כן הגעתם.

חברת הכנסת גוז'נסקי.

אני מתבייש לשמוע אחר כך ברדיו שאחד אומר שבגלל המצב ערבים תקפו אותו. תתביישו. במילה אחת - תתביישו. תגיד לאותו אדם שהתראיין לרדיו, שלא ידבר בצורה כזו פעם נוספת, כי זו בושה וחרפה. הוא חייב לעשות את העבודה שלו. אני רק רוצה לומר עוד דבר, היו שם מצילים, ואני אומר את זה גם לאנשים כאן, שאמרו לבחורים בצורה ברורה, אל תזרקו עלינו אבנים, אתם זורקים עלינו אבנים והנה אנחנו מנסים לבוא ולהציל אתכם. זו בושה. אני אומר, אדם זה אדם, אנשים שם לא זרקו אבנים על אף אחד. ולא ללכת ולדבר שטויות, ואף אחד לא עושה להם טובה. כוחות ההצלה חייבים לפעול, לא חשוב אם זה ערבי או יהודי, אם זה תינוק או זקן, אני מדבר אתך על אנשים שאף אחד לא הפריע להם לעבוד. באו, וכאילו עושים טובות, זו הייתה בושה. אני הייתי שם, והייתי עד שעה מאוחרת, שש שעות. אני פותח רדיו, שומע שכל כוחות חיל הים מגיעים לשם. אני הסתכלתי, אולי איזו צוללת נכנסה, כי לא רואים שום דבר מעל השטח. אני לא מבין, פשוט עברו מספר שעות, והמשטרה לא הגיעה. הם עמדו רחוק ולא התקרבו בכלל, כי זה לא עניין אותם.

פחדו להירטב.

אני חושב שצריך מכאן להסיק את המסקנות קדימה. אנחנו מדברים, רבותיי, ואנחנו בסך הכל בחודש אוקטובר היום. יש לנו את החודשים נובמבר, דצמבר, ינואר ופברואר, ארבעה חודשים. מחר זה יקרה עוד פעם, עוד שבוע זה יקרה עוד פעם. אני רוצה אותך שם בשטח, אני רוצה אותך שמ עם עשר כבאיות, ולא עם אחת שמגיעה אחרי עשר שעות. אלה הדברים החשובים, מה אנחנו עושים בטווח המיידי, כי לא יעלה על הדעת שזה יקרה עוד פעם בצורה כזאת.

תודה.

וגם לעניין הטווח הארוך, אני יודע שהעירייה עושה ומתכננת. אני מקווה שגם אנשי העירייה וראש העירייה ימצאו גיבויי מבחינה תקציבית, לדברים בטווח הארוך.

זה הכי חשוב. זו המטרה שלנו.

יש תוכניות, יש כסף, צריך להשקיע.

תודה. חבר כנסת פרץ, בבקשה.

אני יושב ומקשיב ואני חרד מאוד שההיסטוריה חוזרת, ומקיימים עוד דיון נוסף, ואחרי שהכל יסתדר ויקבלו את הפיצויים, הביצה תתייבש והכל יהיה בסדר, נחזור לשגרה עד לשיטפון הבא. אדוני היושב ראש, אני מזועזע שהאנשים הרלוונטיים כמו שר האוצר לא הגיעו.

נציג כבאות ראשי למשל, איפה הוא?

כל האנשים הרלוונטיים לא מגיעים לכאן לישיבה כזו חשובה. עכשיו נותר לי רק לומר דבר אחד. אדוני היושב ראש, אני יודע שבראשותך ניתן להוביל נושא עד לפתרון, ואני מבקש שהועדה המכובדת בראשותך, תאמץ את השכונות האלה בבעיה הספציפית הזאת, ותוביל אותה עד למציאת פתרון הולם על יד ממשלת ישראל. זו התכלית וזה הדיון שאנחנו צריכים לקיים כאן בוועדה הזאת.

האסונות הם כבדים מנשוא, אני יודע את הסבל שבניתוק אדם מביתו. לכן אני מציע שנלך כולנו כוועדה בראשותך, על מנת להביא לפתרון - אם זה בסנקציה, אז לא נצביע עבור תקציב המדינה, או אם זה בכל דבר אחר. שאחד הנושאים שהיום מול האוצר, מול תקציב המדינה יהיה הבעיה של השיטפון.

תודה רבה, מר קפון, מנכ"ל עיריית תל-אביב, בבקשה.

כמה מילים כדי לדעת את העובדות, לפחות מנקודת מבטנו, למרות שאנחנו לא מתכחשים לשום דבר שנמצא באחריות שלנו. קודם כל באותו יום, יום שלישי בערב ירדו 140 מילימטר גשם על תל-אביב יפו, או אזור יפו ובת-ים, שזה לפי נתוני השירות המטאורולוגי, ההיקף הגדול ביותר שניתן בשישים השנים האחרונות. נכון שהמערכות צריכות להיות מוכנות וערוכות, לסוגיהן, אבל היקף כזה של ממטרים, גשמי ברכה, שבסופו של דבר הפכו להיות אסון, אף אחד לא יכול היה לתכנן אותו, ליזום אותו, ואני אפרט בהמשך. מבחינת הנתונים, יש לנו בערך 450 דירות בתל-אביב יפו שנפגעו, חלקן הגדול באזורים המוכרים כשכונות הארגזים, התקווה ופרדס דקא, ומיעוטן בשכונות אחרות טיפה בצפון, קצת בלב העיר, אבל בעיקר בשכונות שדובר בהן.

שכונת הארגזים היא שכונה שנמצאת מזה מספר שנים בהליך של פינוי-בינוי. ישנו זכיין שזכה במכרז של מנהל מקרקעי ישראל, ומתוקף המכרז ומתוקף ההרשאה שניתנה לו - כאשר היקף הפיצוי נקבע על-ידי בית המשפט - הציע למי שנמצא במקום, שהיה במקום לפני שנת 1996, זו שנת הזכייה, דירת ארבעה חדרים ועוד חמישים אלף דולר בתמורה לפינוי.

בכמה יחידות דיור מדובר?

במכרז דובר על כ-168 יחידות דיור, שזה צילום תמונת המצב שהייתה בשנת 1996, בזמן שפורסם המכרז. זה לא המצב היום, כי מאז נוספו הרבה מאוד אנשים, שחלקם, נוספו כי שמעו שישי פינוי, ואולי מסיבות אחרות שאותן אני לא מכיר. במשך מספר שנים לא קרה במהלך הזה כלום. מינואר 2000 ועד עכשיו פונו, או נחתמו הסכמי פינוי עם מעל חמישים משפחות. חלק גדול מהיתרה פשוט לא רוצה לצאת מהשטח. אני לא בא לשפוט את הנימוקים למה לא רוצים לצאת, אבל אני חושב שחשוב שהוועדה תדע את העובדות. לא ניתן לבצע ניקוז מתחת לבתים קיימים. בשביל לעשות ניקוז צריך להרוס את הבית, ואת זה חייבים לדעת ולהבין. בשעתו הוחלט על-ידי הממשלה ועל ידי הגופים השונים ללכת לתהליך של פינוי-בינוי, כי צריכים למחוק את החרפה הזאת מעל פני האדמה, ולבנות שם. אנחנו כבר נתנו מאה אישורים למאה יחידות דיור ראשונות בשכונת הארגזים. הקבלן עתיד לעלות בימים הקרובים על השטח, הוא גידר, ומתחיל בעבודות בשביל לפנות. אבל זה הפתרון, לא משהו אחר. עשינו ניקוז חלקי איפה שניתן, השקענו בשכונת הארגזים מספר מיליוני שקלים בנתיב המרכזי איפה שניתן.

כמה מיליוני שקלים השקעתם?

מיד אגיד לכם, יש לי את זה בפירוט, אני לא רוצה לטעות. השקענו כמה מיליוני שקלים גם בשכונת הארגזים כדי להקל את תהליך הניקוז, אבל במצב של 140 מילימטר שום דבר לא יעזור. אגב, גם אם היינו מגיעים למצב הסופי, והיינו עושים משהו בסטנדרטים של מדינת ישראל, לא היינו גומרים עם זה.

אבל הם אומרים שמאז הביקור שלנו, לא נעשה שום דבר.

באתי מוכן לישיבה, רק לא ידעתי שצריך לבקש רשות דיבור בהתחלה, אחרת הייתי נותן את העובדות, שלפחות כולם ישמעו אותן. לגבי שכונת התקווה, שכונת התקווה זו שכונה, שהפתרון היחיד שלה הוא פתרון כספי. בחודש ינואר 2000 הייתה ישיבה של ועדת השרים בנושא - -

הקבינט החברתי.

הקבינט החברתי. ישב בראשה השר דאז יצחק מרדכי, בשבתו כסגן ראש ממשלה. ישבו בישיבה אלי ישי, דליה איציק, שרת הקליטה ואחרים, וחלק מהנוכחים. סוכם על עזרה לעיריית תל-אביב, לפתרון הבעיה בשכונת התקווה. עלות הפתרון ידועה, זה כתוב על הקיר. 68 מיליון שקל. זו עלות הפתרון. אנחנו חזרנו ותבענו.

רק ביוב.

ביוב, תיעול וניקוז, אלה שלושה רכיבים, גבירתי.

שישים ושמונה?

68 מיליון שקל. יש לנו תוכנית מסודרת. אני העברתי אישית, גם בדואר, גם בכתובים, וגם במקומות אחרים, גם למנכ"ל משרד ראש הממשלה, גם לשר האוצר, גם לכל הגופים שהיו מוכנים לשמוע אותנו. לא קיבלנו פרוטה. קיבלנו הבטחות, קיבלנו תשומת לב, הרבה מאוד אמפטיה, פרוטה לא. במעט הכסף שיש לנו - ולך אני לא צריך לספר, אולי אתה יודע - אנחנו קיבלנו עירייה עם גירעון של כמעט שלושה מיליארד שקל. היום אנחנו בשוטף מאוזנים, אבל אי אפשר להמשיך למשכן את עתיד התושבים בהלוואות חסרות אחריות. אנחנו פנינו, וקיבלנו הרבה אמפטיה, אבל פרוטה לא קיבלנו. ב-21 במאי, שלחתי מכתב למנכ"ל משרד ראש הממשלה. אם תרצה, תקבל היום את כל החומר. כתבתי: הגשם לפנינו, בואו נטפל בזה עכשיו, תעזרו לנו לפתור את הבעיה לפני שאנחנו נופתע עוד פעם. שום דבר לא קרה. גם בשכונת התקווה השקענו. מיד אני אגיד לך את המספרים, את הרחובות, את העלויות, ואת הסדר. אבל אי אפשר להגיד שלא נעשה שום דבר. בנושא פרדס דקא, זו שכונה שנמצאת בחלק היותר דרומי, באזור נמוך טופוגרפית, ויש שם אגן ניקוז, שמנקז אליו את המשקעים שמגיעים מיפו ג', מיפו ד', מחלק מבת-ים, וממה שמגיע מהמקום עצמו. הפתרון בפרדס דקא עולה שבעה-עשר מיליון שקל. התחלנו לפני מספר שבועות, בעבודות הביוב והניקוז. בלי קשר לשיטפונות, בלי קשר למקרה המצער הזה שקרה, אנחנו נגמור את זה עד החורף הבא. אנחנו נותנים מכספינו, כי אף אחד לא נותן לנו פרוטה לפתור את הבעיה הזאת. הבעיה היא בעיה, שעולה שבעה-עשר מיליון שקל, ואנחנו נשלם אותה.

אדוני, מה זה מכספינו? כספי תושבי העיר.

כספי העיר, בלי סיוע חיצוני.

כספי תושבי העיר, הם זכאים לזה.

כל מה שיש לנו הוא של תושבי העיר, אנחנו לא מביאים שום דבר מהבית, אתה יודע את זה.

לא, השאלה היא רק מה סדר העדיפות שלכם.

יש תוכנית, כבר אישרנו ותקצבנו את זה, וגם נקבתי במועד מתי זה ייגמר. על-פי התוכניות, ועל-פי הטבה לפינוי-בינוי, יש שם טאבה לשש מאות יחידות דיור. לפני שבועיים ימים בסך-הכל, אושר שוב הליך פינוי בינוי. אני רוצה להגיד לך שחולדאי עבד קשות על העניין הזה של אישור פרדס דקא כפינוי-בינוי. אנחנו קיבלנו לא מעט מכשלות, מלא מעט משרדים, בסוף הצלחנו להעביר את העניין הזה, כהחלטה על פינוי בינוי. לצורך ביצוע פינוי בינוי, וכתנאי לו, הנושא של הניקוז צריך להתבצע. אם יהיה פינוי בינוי או לא, את הניקוז אנחנו עושים. אני אומר לך את זה, ואנחנו עושים את זה, ואנחנו משקיעים בזה, בין אם נקבל כסף מהממשלה לטובת העניין, ובין אם לאו.


לגבי המצב היום, היום יש לנו – חשוב שתדעו – עדיין כ-500 איש בבתי מלון. אנחנו פינינו כ-950 איש מבתיהם, או 950 נפגעים ישנם. מהם פונו מבתיהם כ-456 נכון להבוקר, אני מניח סדר גודל של 500 בסך הכולל. לכל אחד שנפגע, נתנו שני מסלולים. במסלול אחד נתנו כסף מזומן, במקום, למשפחה, כי יש משפחות שאמרו: אנחנו לא רוצים ללכת לבית מלון אנחנו רוצים ללכת לאחותי, לסבתא שלי, לדודה שלי. הסכומים שנתנו היו עד היקף של 400 שקל במשפחה בת ארבע משפחות ויותר. ליממה. ליממה, שיהיה ברור, לא משהו אחר. נתנו את זה שוב מתקציבנו, מתקציב התושבים, כפי שאתה מגדיר את זה, אדוני היושב ראש. אחרים פינינו לבית מלון נכון להבוקר, 132 משפחות 456 איש. בבית המלון אנחנו דואגים לכל מחסורם. אלה לא תנאים אידיאליים, זה לא הילטון, זה לא הייאט ירושלים. זה בית מלון ברמה סבירה שמספק שלוש ארוחות ביום, פעילות חברתית, הסעה לבתי הספר, ספרים שאנחנו קנינו אותם, כי הכל שם הרי הושבת, ביגוד ככל שניתן, והרבה מאוד פעילות חברתית ואחרת שאפשר לעשות, במסגרת מה שאנחנו יכולים לעשות. אבל הפתרון הוא כפי שאמרתי, ניקוז, פינוי-בינוי, ופתרון הבעיה הוא בסך-הכל כפי שאנחנו אומרים. אנחנו לא נפנה תושבים מבית המלון, אם הבית שלהם לא יהיה ראוי למגורים. אני אומר לך את זה, זו התחייבות. לא נחזיק אנשים בבית מלון, ולא נמשיך לתת פיצויים למי שהבית שלו ראוי למגורים. אלה אותם כספים שדיברת עליהם קודם, כספים של התושבים. יש לנו צוותים מקצועיים של שמאים, נכון אין לנו אין-סוף שמאים. בשביל לבדוק 900 בתים, וכל בית לוקח לעשות אותו חצי שעה, שלושת רבעי שעה, שעה. וצריך לזכור שהשמאים עובדים תחת לחץ של המשפחה, שיודעת שבזה תלוי סכום הכסף שהיא תקבל, אז העסק הזה לא הולך מהר. השמאים הם לא שמאים של העירייה. והיה חבר מועצה מסויים אתמול, שהאשים אותנו - אני לא רוצה להיכנס אתו לוויכוח, כי אני בסך-הכל עובד עירייה, אני לא נבחר ציבור - מעל הבמה, ולנוכח תקשורת ואמר שאנחנו מעכבים את הגעתם של השמאים, כדי שבינתיים יתייבש ונשלם פחות. קשקוש במלוא מובן המילה.

אז למה רק שמאי אחד מסתובב שם?

תשמע עד הסוף. במקום לשאול מעל במת המועצה, היית בא שעה קודם לשאול אותי, הייתה מקבל את אותן התשובות, אדון מאסלווי.

אתכם, היה אפשר לדבר אתכם?

מישהו עלה לקומה לשאול? טוב, זה לא הדיון.

מר מאסלווי, זו לא מועצת העיר.

חבר מועצת העיר המסויים, זה אני.

החבר המסויים זה אתה. נכון מאוד.

זו לא מועצת העיר כאן.

ובכן, השמאים הם לא שמאים של עיריית תל-אביב. הם שמאים של חברת ביטוח, שבסופו של המהלך צריכה להיתבע, בגין השיטפונות האלה. אדוני, ראש עיריית בת-ים, אנחנו שנה אחרי שיטפונות 2000, ולא קיבלנו פרוטה אחת מחברת הביטוח – חברת ביטוח רצינית – שמבטחת אותנו. אנחנו כנראה נצטרך ללכת נגדם למשפט.

תודה.

אני רוצה לשאול שאלה.

חברת הכנסת גוז'נסקי, יש לך שאלה.

אני אומר לך בינתיים, בשלב זה הכל מתקציב העירייה, כולל בתי המלון, כולל התקציב לתושבים, כולל עבודות הניקוז, כולל הפיצוי. אגב, אני חושב שאנחנו נותנים, ואנחנו משלמים כמיטב יכולתנו, כמיטב אחריותנו הציבורית, בנפש חפצה, כי הם קודם כל התושבים שלנו, ורק אחר-כך אנחנו נעשה התחשבנות מול כולם. וכשהתקשרו אלי מרשויות אחרות לשאול: מה פתאום אתם נותנים מתקציבכם? אמרתי כי אני כעירייה, אם אני אקבל מה טוב, ואם לא, אני אעמוד הרבה יותר טוב, מול הכנסת, מול הממשלה בשביל לתבוע את הכספים.

למה לא נתתם בנפש חפצה, מוקדם יותר?

נתנו בנפש חפצה את הכספים של הביטוח.

בנושא הניקוז ובדברים מסוימים.

אדוני, אתה הגעת מאוחר, נתתי סקירה מאוד מפורטת על מה עשינו, ואני מוכן לתת לך אותה.

אפשר לקרוא את זה.

בסדר גמור.

חברת הכנסת גוז'נסקי, סליחה, עוד שלושה משפטים גבירתי ואני מסיים, אני מצטער שאני מאריך, אבל אולי הייתי צריך להתחיל עם זה.

בקיצור.

אני מצטער. נכון לרגע זה, אנחנו ממשיכים לטפל בתושבים, שוב כמיטב יכולתנו. אגב, במהלך השנה האחרונה השקענו מעל מאה מיליון שקל בנושא בתשתיות בתל-אביב. יש לי כאן את הפירוט גם בכבישים, גם במדרכות, גם בניקוזים.

מה עשיתם ביפו?

גם בשכונת התקווה. תקשיב עד הסוף ותשמע.

אתה נואם כמו פרופסור.

אני לא נואם כמו פרופסור, תקשיב.

שום דבר לא עשיתם ביפו.

תקשיב.

שקר, אתה תוקע את הועדה. אתה בא לספר סיפורים פה.

אני מבקש ממך.

למי עשית? לרמת אביב ג'.

אני מבקש ממך אדוני הנכבד, לרמת אביב ג' לא עשינו, ואני באופן אישי לא גר בתל-אביב. תודה.

למי עשית? לעצמך? אתה נואם מצוין, אבל מעשים אין.

בהמשך להערה, אני מבקש לשאול מה אתם מתכוונים לעשות למשל בפרדס דקא. האנשים הללו אמורים לחזור לבתים.

בפרדס דקא לגבי בעיית הניקוז, מדובר, כפי שאמרתי, בהשקעה של שבעה-עשר מיליון שקל, וביצוע צינור ניקוז בקוטר של שני מטר שינקז בפנים את כל מה שיש היום, ואת מה שעתיד להיות, כאשר מתישהו ייצא הפינוי בינוי אל השטח, אל הפועל. כרגע מבחינה זו, כוחות שלנו עובדים בניקוי, כמה שאפשר, כי המקום שם הוא מקום מאוד קשה. מי שלא רואה את הדברים בעיניים, מאוד קשה לו להבין.

סליחה, היות וראיתי את הדברים בעיניים.

לא התכוונתי אליך.

בעוד שבוע, שבועיים, שלושה חודשים, משפחת חדד, והמשפחות האחרות שהגיעו, יחזרו בחזרה לפרדס דקא, ובעוד חודש, חודשיים, שלושה, ירדו גשמי זעף כאלה, או דומים לאלה. מה הפתרון שיש להם? האם הם ימצאו באותה מצוקה, כפי שהיו בשבוע שעבר?

אם יהיו 140 מילימטר בלילה אחד, אני חושש מאוד שאין פתרון. אני אומר לך את זה על השולחן, אדוני היושב ראש, בלי לספר לך סיפורים. אם יהיה אותו היקף, לא יהיה לזה פתרון.

אתה מעצבן אותי, מביא לי את הקריזה.

אתה יכול להתעצבן, תשב בשקט, אני מניח שהיושב ראש ייתן לך את רשות הדיבור בזמנך.

תן לו הערת ביניים, סליחה, אני רוצה הערת ביניים, רק כהערת ביניים. אחר כך אני אתן לך לדבר.

שמי יוסף מרדכי, אני גרתי גם במקום, ועכשיו אני גר בבת-ים.

ואתה אח של יהודית, אמא של הילד שנפטר מיום שלישי.

ואני אח של יהודית. יום למחרת קרה האסון ביום שלישי. תגיד לי מה עשיתם בין יום שלישי להיום, במקום.

יהודית היא האמא של הילד שנפטר.

למחרת אתה צריך לעלות עם דחפורים ולסדר את המשאבות. גם את זה לא עשיתם. אתה שקרן. עשינו, עשינו, עשינו. למי עשית? ביפו לא השקעת שקל. שקל אחד לא השקעת. אני גרתי שם, אני יודע מה זה. תמורת חצי מיליון שקל אתה פותר את כל הבעיה פה, וכל האסיפה הזו, וההצגה הזו לא צריכה להיות.

תודה לך.

אני לא יכול להיכנס לוויכוחים בסגנון של שקרן או לא שקרן.

אני רוצה לתת את רשות הדיבור לחברת הכנסת גוז'נסקי, אם אתה יכול לסיים.

אדוני, זה לא סגנון שמדברים בו בוועדה, הייתי רוצה שתתנצל אם אפשר.

חבר הכנסת זאב.

אני מבקש שיתנצל, הוא פגע בו, בכל אופן בכנסת, בפורום ציבורי.

כן, אדוני מנכ"ל העירייה.

כן, גבירתי.

לפני שירדו הגשמים, פנו אליכם ואמרו לכם שהמשאבה - -

חבל שאתה מדבר בצורה כזו, חבל.

גבירתי, קיבלת את רשות הדיבור?

שהמשאבה הפסיקה לפעול, ולא תיקנתם את המשאבה לפני שזה קרה. זאת טענה אחת ששמעתי. הטענה השנייה, הייתי שם ביום חמישי בבוקר - כבר לא היו גשמים, האגם היה - לא ראיתי אף אחד מהעירייה, לא אותך, לא את ממלא מקומך, ולא את סגנך, לא מישהו מהמשלמה, אף אחד לא היה. לא היה אף טרקטור, לא הייתה שום משאבה שתשאב את המים הנוראים שהצטברו שם. שום דבר, שום דבר, ביום שהגשם יורד לא יכולתם לעזור, אבל ארבעים ושמונה שעות אחרי זה, הייתי שם שלוש שעות, ולא ראיתי אף אחד מכם. הכל היה כאילו שזה קרה עכשיו. לכן, הבעיה הייתה עם מכבי האש שלא באו ופינו באותו לילה, ולמחרת, אבל איפה אתם הייתם? למה צריך לחכות? אנשים חזרו לבתים, התחילו לסחוב את הבגדים, התחילו לחפש את הנעלים. ודבר שלישי, בשנה שעברה ניצלתם את החולשה של תושבי פרדס דקא, שיש להם אולי פחות מודעות לזכויות שלהם, ונתתם להם צ'קים של פיצויים מגוחכים. של כמה אלפי שקלים.

ששת אלפים שקל.

של כמה אלפי שקלים למשפחה. וכששאלתי אחד מהתושבים שם: אז למה לקחת? היית צריך להחזיר את הצ'ק לעירייה, ולהגיד: אני לא מקבל את הנדבה הזאת, הוא אמר לי: כשאין לי מיטה לילד, גם הגרושים האלה חשובים לי. ניצלתם את החולשה ואת האומללות שלהם, כדי לתת להם הרבה פחות מאשר נתתם בשכונות אחרות שהוצפו. לכן, השאלות האלה הן כואבות, כואבות. מעבר לדברים שאמרת על הפתרונות הגדולים, הפתרונות האלה, המיידיים, מה קרה אתם?

אני מבקש לסיים, במשפט קצר.

חה"כ טל, אני ביקשתי שיתנו לי את רשות הדיבור.

כן, רק שהתשובות לשאלותיה של חברת הכנסת גוז'נסקי לא יכולות להתמצות במשפט קצר. לצערי, אני יכול לתת לה אותן באופן אישי, במידה והיא רוצה ברצף אם זמן הוועדה יסתיים או לחלופין באיזושהי מסגרת אחרת שתקבע.

הוועדה צריכה לקיים דיון שבו ראש העיר יזומן, הוא זה שצריך לתת את התשובות.

יש לי חילוקי דעות רבים עם העובדות שמוצגות על-ידי הגברת גוז'נסקי, ואני אשמח לתת לה אותם בנפרד.

תודה.

גם לגבי העובדה שהמשאבות פעלו או לא פעלו.

אילו עובדות? שאני הייתי ואתם לא הייתם, אלה עובדות.

חבר הכנסת זאב, בבקשה.

בקצרה, כשאנחנו מדברים על כשל של מערכות, זה מחולק בעצם לשניים. ישנו העניין של חילוץ והצלה, וישנו עניין הניקוז, הביוב והתשתיות. אני מניח שהנושא של הביוב והמערכות, התשתיות, זה דבר של עשרות שנים. זה מחדל, הייתי אומר, שנמשך לאורך שנים, כי המצב כפי שהגיעו אליו היום, זה לא מאתמול או מלפני שנה או שנתיים. אני חושש מאוד, כפי שאני מכיר פרוייקטים, גם בירושלים, ניקח כדוגמא את שכונת ממילא. בשכונת ממילא לקח לפחות עשרים שנה עד שפינו את התושבים.

עשרים שנה כבר עברו מאז השיטפונות הקודמים.

כן, אבל אני אומר שלוקח עשרים שנה, כדי לבוא במשא ומתן עם כל משפחה, ועם כל אב בית, ויש ויכוח על גובה הפיצויים, ועל גובה הפינוי. אז אם אנחנו חושבים שבעוד עשרים שנה נסיים פה את פינוי השכונה אני באמת חושב שאנחנו נראה דברים דומים גם בשנים הבאות, ואולי גם בחודשים הקרובים. אם אנחנו הולכים לפתרון מיידי, דהיינו, של תשתיות בשכונה, כפי שאמר מנכ"ל העירייה, שהולכים באמת לעשות תשתיות בשכונת דקא ובשכונות האחרות. אני חושב שזו התשובה, אבל דבר אחד אני יכול לומר שעוד לא שמעתי תשובה כמו שבאמת הייתי מצפה לשמוע בנושא של החילוץ וההצלה. אני חושב שהיו מחדלים נוראיים וזו לא הפעם הראשונה שאנחנו שומעים שמכבי האש מגיעים מאוחר מאוד. הייתי עד למקרה שהיה בירושלים, שאז בזמנו גם ביקשתי ועדת חקירה, שנשרפו בשכונת הקטמונים שני ילדים. לפני שנה היה סיפור גם כן, שאישה ובתה נשרפו. אני חושב שלא יעלה על הדעת שאנחנו הולכים לתורכיה כדי לחלץ, הולכים למדינות אחרות זרות, ואנחנו לא יודעים לחלץ את עצמנו, במצוקה בשעת אמת. בכך למעשה אנחנו צריכים להקים את ועדת החקירה לעצמנו. האם אנחנו לא בנויים או כן בנויים, ומה אנחנו עושים כדי לתת תשובה ומענה בשעת אמת.

תודה רבה. אני רוצה לסכם את הישיבה. מר שחר, בבקשה.

אני רוצה לומר דבר אחד. זה שהעירייה מנסה לעשות היום דברים, אף אחד לא מכחיש את זה. הבעיה שלנו שצריכה להיבחן כאן, היא איך זה קורה שבשנת 2000 נהרג ילד, כתוצאה משיטפונות, בעיר הכי מודרנית שיש בארץ. זו השאלה לדיון. ולכן, לא מבחן הציפייה מעניין אותנו, אלא מעניין אותנו כאן מבחן התוצאה. מבחן התוצאה הוא קטלני לגבי כל הרשויות, גם המקומיות וגם הארציות. הממשלה כאן אחראית לא פחות מהעירייה. ואני רוצה לומר עוד כמה דברים. יש תוכנית לפינוי-בינוי, והיא תקועה לא בגלל שהתושבים בפרדס דקא לא רוצים אותה, אלא בגלל שרוצים להוציא מהפרוייקט הזה את ההוצאות של כל הפעילות, בכל הפרוייקט של הניקוז שם.

זה לא נכון. אנחנו מממנים את הניקוז בנפרד, אדוני.

אדון קפון, אתה באת לפני שנתיים, הסיפור הזה תקע את התוכנית הזו שקיימת כבר כמה שנים.

היום זה מחולץ.

רק מפני שהממשלה לא לקחה אחריות על הניקוז, וגם לא העירייה, ואמרו לתושבים שהפרוייקט עצמו יישא את הנטל הזה. אם יישאו את הנטל הזה, הפרוייקט הזה לא שווה, ואפשר להקפיא אותו לעוד מאה שנה. אני שמח שאני שומע את דבר המנכ"ל שהחליטו לקחת אותו. עוד הערה, הייתה תוכנית, קטנה יותר של שלושה מיליון שקל, שאושרה בעירייה לפני כמה חודשים. מדוע התוכנית הקטנה הזו לא בוצעה? היא הייתה יכולה להציל נפשות שם בעיר.

תודה, נדיה חילו, בבקשה.

אני רוצה רק להגיד כמה משפחות היום יש לנו ונותרו, וכמה ילדים, כדי לתת פשוט תמונה יותר אנושית על מה שקורה.

בקצרה.

מאוד קצר, ביפו. ואני פה מנסה לייצג גם את המשלמה, אבל אני גם ביפו, ואי אפשר להתעלם שאני גם תושבת המקום. יש לנו בשיטפונות האלה 114 משפחות, שפונו למלון סאן. מתוכן 67 שהיו בתוך המלון, ואחרים בחרו להיות בכל מיני מקומות משפחתיים, זה פינויי עצמאי. אבל מתוכם 135 ילדים. אני גם הייתי, מהיום הראשון שם, יותר בחלק של הילדים, רובם ילדים קטנים. יש לנו אישה שגם הלכה ללדת וילדה, והיא שם עם תינוקת בת חודש. אני רוצה לנסות ולהדגיש פה נקודה אחת, וחברים פה אמרו את זה, שחייב להיות בירור מעמיק אם זו ועדת חקירה, על תפקוד מערכת החירום באותו בוקר. מהנקודה הזאת לא ניתן להתעלם. לגבי התשתיות, זה לא העיסוק שלי, וזו לא המומחיות שלי, אבל אני מכירה את התמונה הזאת, אני עשרים שנה עובדת סוציאלית במקום, וכל שנה ישנה ההצפה, אם זה יותר, ואם זה פחות. השנה זה תפס אותנו, הרבה יותר מוקדם, ועם עוצמה יותר גדולה. אבל עוד נקודה נוספת, שאני רוצה לנסות ולתת. מאוד חשוב גם החלק האנושי בתקופה הזאת. ויש הרבה עובדים סוציאלים גם שם, וישנה המצוקה, מעבר לבית שנהרס היוום, אנשים שם מתמודדים עם מצוקות נפשיות מאוד מאוד קשות, עם שאלות קונקרטיות.

כמה פסיכולוגים הגיעו לטפל בהם?

אני אישית נרתמתי. אני לא יודעת, לא ראיתי.

יש לנו עד עכשיו כ-800 שעות, רק של עובדים סוציאליים.

עובדים סוציאליים כן.

מהרגע הראשון, עובדים סוציאליים ופסיכולוגים שנמצאים עשרים וארבע שעות ביממה, סביב השעון. ורק עכשיו עסקנו למשל, בדרך כשהגעתי לכאן, בסעודת ההבראה של משפחת חדד. גם בנושא הזה אנחנו טיפלנו.

תודה.

את הילד אי אפשר להחזיר, אבל להקל על המשפחה גם בפתרון דיור, גם את זה אנחנו עושים עשרים וארבע שעות ביממה.

אני רוצה להשלים עוד נקודה. גם במשאבים הקטנים שיש לנו, שיש לי גם במרכז, אנחנו מנסים לתת פתרונות לילדים הקטנים, בתעסוקה אחרי הצהרים, בשעות פעילות, בפתרונות לכאן ולכאן, והכנסנו גם נוסף למערכת העירייה, נשים מתנדבות דוברות ערבית. וזה גם כן חשוב.

הגב' חילו, תודה. זה משפט ארוך.

מאוד חשוב, שמי שיושב כאן, זה לא כמו מי שבשטח, יום יום עם המשפחות עד שעה שתים עשרה-אחת. יש שם שאלות קונקרטיות, ממש מהרגע לרגע, עם ילדים קטנים, עם חולי, עם כל מיני דברים. אלה כמויות של ילדים, ואלה משפחות שחייבים לתת להן את המענים הטיפוליים היומיומיים לטווח קצר. אני לא מדברת על פתרונות לטווח ארוך.

תודה. אנחנו ניתן לך הזדמנות אחרת, ומהוועדה הזאת, כבר בהודעת הסיכום שלי, תוכלו להבין שאנחנו עוד נמשיך ונעסוק בזה. אם כן, אני רוצה להוציא הודעת סיכום. שום סכום ופיצוי בעולם, לא יפצה על מותו של פעוט בן ארבע על לא עוול בכפו, ועבורו כל תוכנית אב לניקוז, או תוכנית אחרת הנה מאוחרת מדי. למרות שמבקרי המדינה השונים התייחסו לנושא בחומרה רבה החל מדו"ח 1996, וביתר שאת בדו"ח 1999, לא יושמה עד היום כל תוכנית לאומית. יש צורך לדאוג בדחיפות להכנסת נושא הניקוז לבסיס תקציב המדינה, ואני כאן קורא לחברי הכנסת, כל אחד בסיעתו שלו, כדי שידאג שהדברים אכן יקרו, על מנת שימנע מצב שבו משרדי הממשלה והרשויות השונות רבים ביניהם . במצב זה הנפגעים המרכזיים והעיקריים הם התושבים, שלצערנו רובם נמנים על השכבות החלשות. הוועדה מבקשת, דורשת ותובעת דו"חות מהרשויות שאני אנקוב כרגע בשמן, דו"חות בכתב על מה שהיה, ואילו פתרונות הם רואים לטווח הארוך. דו"ח נציב כבאות, משטרה נציבות המים, משרד ראש הממשלה, משרד תשתיות, משרד פנים, והרשויות המקומיות הרלוונטיות.

יש צורך למצוא פתרון לתושבים הסובלים מהצפות, שנה אחרי שנה. אם ניתן לפנותם מה טוב, וכל מחיר הנו סביר כדי למנוע את סבלם. אם לא ניתן, יש למצוא פתרון לאלתר, ובוודאי שפינוי בכוח אינו סביר. לכן, יש לחזור לתוכנית האב הארצית, שהיא למעשה הפתרון היחיד שעליו ניתן להסתמך. הוועדה תמשיך ותעקוב אחרי הרשויות השונות, כדי לקדם ולהביא את הבעיה לכלל פתרון. לבסוף אנו שואלים, האם התמשכות הסבל על פני שנים הייתה מתרחשת גם אם הייתה מוצפת שכונת יוקרה בתל-אביב.

אני מודה לכם, הישיבה נעולה.




הישיבה ננעלה בשעה 11.30













1