פרוטוקולים/עבודה/938

1
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
04/07/2000

פרוטוקולים/עבודה/938
ירושלים, ה' באב, תש"ס
6 באוגוסט, 2000

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני




פרוטוקול מס'

מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
יום שלישי, א' בתמוז התש"ס (4 ביולי 2000), שעה 11:00

חברי הוועדה: איוב קרא - מ"מ היו"ר

חברת-הכנסת נעמי חזן
עמיחי כץ - משרד האוצר
מיכאל אטלן - הלשכה המשפטית, משרד העבודה והרווחה
שי סומך - משרד העבודה והרווחה
עדה פליאל-גרוסמן - משרד העבודה והרווחה
גלי עציון - נעמ"ת, ההסתדרות הכללית החדשה
חביבה שדה - איגוד מקצועי, ההסתדרות הכללית החדשה
רות רזניק - עמותת ל.א.
רבקה שפירא - שדולת הנשים

שירלי אברמי

משה בוטון

הלית ברק

חפציבה צנעני

הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 20) (הגבלת פיטורים של עובדת
השוהה במקלט לנשים מוכות), התש"ס-2000 - חה"כ נ' חזן.

הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 20) (הגבלת פיטורים של עובדת
השוהה במקלט לנשים מוכות), התש"ס-2000

אני פותח את ישיבת הוועדה, ומבקש מחברת-הכנסת נעמי חזן להציג את הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 20) (הגבלת פיטורים של עובדת השוהה במקלט לנשים מוכות), התש"ס-2000 המונחת לפנינו.

החוק מוכר לכולם. היתה לנו התלבטות לגבי הגדרת "מקלט לנשים מוכות", ורצינו להרחיב זאת. הבוקר הגיעה הצעה מטעם משרד העבודה והרווחה, ואני מבינה שזה על דעת היועץ המשפטי משה בוטון.

ראיתי זאת. יש לי קצת בעיה עם זה, וברצוני להפנות את תשומת לבך לעניין.

ההצעה מקובלת עלי מאד, אלא אם יש פה משהו שלא תפשתי. אבקש לאשר זאת לקריאה שניה ולקריאה שלישית, אלא אם יש הערות אדירות.

אעיר שתי הערות. ראשית, החוק עבר ניסוח יחד עם משרד המשפטים ומשרד העבודה והרווחה, וזה מקובל עלי. כלומר, אמרו באופן חיובי לגבי ששת החודשים.

מיכאל הילב לא הגיע.

מיכאל הילב לא הגיע, אך יש לי משהו להגיד בשמו ובזה אין לי בעיה. יש לי פה שתי בעיות מהותיות: אחת לגבי הנוסח, והאחרת היא מה שמיכאל הילב, שייצג את התעשיינים, ביקש ממני לומר בשמו בגלל שהוא לא נמצא והוא הודיע לי שהוא לא יגיע. הגדרנו מקלט לנשים מוכות כך: "מקלט שבו שוהות נשים מוכות באישור לשכת סעד, בין שהופנו על-ידי לשכת סעד ובין ששהייתן אושרה על ידה בדיעבד". כלומר, מקלט לנשים מוכות זה משהו שאנו יודעים מה זה, וזה מקום בו שוהות נשים מוכות במקלטים המוכרים ע"י משרד העבודה והרווחה. המשרד מציע להרחיב זאת ולומר שמקלט לנשים מוכות הוא כל מקום בו שוהה אשה מוכה, כלומר היא יכולה אצל אמה, דודתה או סבתה.

האם אז אי אפשר יהיה לפטרה? איך המעסיקים לא נמצאים פה בדיון?

נשמע את הטיעונים.

ברצוני להביע את הרהורי בקול רם בעניין זה. היות ואפשר להודיע גם לפני וגם אחרי, לפי הנוסח הזה יוצא שאשה תוכל לבוא לפקידת סעד ולהגיד לה: "בעלי היכה אותי, ושישה חודשים הייתי אצל אמי או סבתי. לכן, אני רוצה להתפטר". יש פה פתח לאפשרויות, שאינני רוצה להגיד.

אל תגיד ואל תמשיך את המשפט, כי זה ייקלט לא טוב בפרוטוקול.

בכל אופן, יש פה פתח למיצוי לא נכון של זכויות או משהו כזה. זו שאלה שברצוני להעמידה לדיון פה: האם לגבי כל מקום שהיא הולכת, לדודים או לקרובי משפחה, אחרי כמה זמן תגיד: "הייתי שישה חודשים שם"?

אני אומר מראש שאני תומך בהצעה של התעשיינים - מיכאל הילב טילפן אלי וביקש שנכניס שהאישה תצטרך להודיע תוך פרק זמן מסויים למעביד שהיא שוהה במקלט לנשים מוכות, שכן המעביד לא יכול להיות במצב שפתאום מישהי לא באה לעבודה, הוא לא יודע למה ואחרי שישה חודשים היא תגיד לו: "לא הייתי, כי הייתי במקלט לנשים מוכות". תוך פרק זמן מסויים, שהוועדה תחליט עליו, וזה נראה לי סביר, האשה צריכה להגיד למעביד: "אינני יכולה לבוא לעבודה, כי אני שוהה במקלט לנשים מוכות".

בתור הודעה.

כן, זה בתור הודעה. הודעה כזו מופיעה בהרבה מאד סעיפים אחרים. בחוק עבודת נשים, כאשר יש רשות לעובדת להיעדר מעבודתה, זה מופיע כך: "ובלבד שהיא הודיעה למעביד שלה". כלומר, ההודעה למעביד צריכה לבוא.

לגבי השאלה הראשונה, אני חושב שהוועדה צריכה להתייחס לזה ולשמוע נציגים.

תחילה, ברצוני להעמיד דברים במקומם. אתם העברתם זאת בקריאה ראשונה, כאשר אני התבקשתי ע"י הוועדה לבחון אפשרות להרחיב, כדי שגם אשה, שמסתתרת במקום אחר מאשר מקלט מתוך רשימת המקלטים המוכרים ע"י המדינה ומסובסדים בצורה כזו או אחרת, תוכל להיות מוגנת לצורך יחסי עבודה. בחנתי זאת, ואצלי במערכת דוקא שמחו למצוא דרך לעשות זאת תוך נסיון לאזן ולמנוע חששות מהסוג הזה. נכון שהרחבנו מאד את הגדרת "מקלט לנשים מוכות", וע"י זה שאנו מבהירים שזה "לרבות מקום שאיננו נתמך ע"י המדינה" אנו מרגיעים את אנשי האוצר וגם את עצמנו, כלומר שלא יתפרש שהגדרה זו יכולה להשליך או להזמין גופים שאינם מוכרים היום לקבל מימון מעצם זה שיש התייחסות אליהם בצורה כזו או אחרת.

החשש של ניצול לרעה של הדבר הזה - מדובר באישור לשכת סעד. לא כל עובד סוציאלי יכול לתת אישור. זה לא כמו שאתה הולך לכל רופא ומקבל אישור בדבר מחלה, ואנו יודעים שזה לא דבר שבודקים אותו מי-יודע-מה. מדובר פה באישור של לשכת סעד ממש או של משרד העבודה ממש.

עובד הלשכה.

לא. זה עובד שחותם בשם הלשכה. יש הרבה עובדים סוציאליים שאינם עובדי לשכות. הם עובדים בעבודות. למשל: במעונות עצמם יש עובדים סוציאליים שהם לא בהכרח עובדי הלשכות. חתימה של הלשכה זו חתימה של הלשכה. אנו יכולים, למשל, בהוראות תע"ס להוציא חוזרים ולתת הנחיות מתי לאשר ומתי לא לאשר. מה שעובדת לשכת הרווחה המקומית צריכה לאשר פה זה שאכן השהיה שלה נחוצה, ופה צמצמנו במידה מסויימת ע"י זה שהוספנו את העניין שהיא שוהה מפאת חשש לחייה או לחיי ילדה. לא סתם היא מוכית, אלא גם יש חשש לחיים. למעשה, אישור הלשכה מתייחס לקשר הזה בין השהיה לבין החשש לחיים.

סליחה, אך אתם צמצמתם.

הרחבנו את ההגדרה של המקלטים.

הגדרתם שהוא יכול להיות גם אצל קרובי משפחה, אבל צמצמתם ואמרתם "מחשש לחייה או לחיי ילדה". זה צמצום לעומת החוק הקודם.

לא. לעומת החוק הקודם, יש הרחבה של גדר המקומות שפיזית היא יכולה להיות בהם.

זה צמצום לגבי העילה.

זה לא צמצום. זה חיזוק הכוונה המקורית של המציעה, דהיינו לא אמרנו "כל אחד שעובר מקום בגלל מצוקה סתם, אלא מצוקה שמאלצת אותה להסתתר", ואם היא מאלצת אותה להסתתר זה חשש לחיים ולחיי ילדה.

איפה בדיוק מופיע נוסח זה?

בהגדרת "מקלט לנשים מוכות" בנוסח הכחול.

את זה ראיתי. יש לי מה לומר, ואני עוד אשכנע אותך.

בהגדרת "מקלט לנשים מוכות" כתוב: "מקום שבו שוהה אשה מוכה מחשש לחייה או לחיי ילדה, לרבות מקום...". אישור הלשכה מתייחס לזה שהיא שוהה שם מחשש לחייה או לחיי ילדה.

ודאי. היא לא הולכת למקלט, כדי לעשות נופש.

לכן, לך לא צריך להיות חשש מכיוונך, וגם למעביד לא צריך להיות חשש מפני שהאישור צריך להיות אישור מקצועי שהיא שוהה שם מחשש לחייה.

ודאי שזה מחשש לחייה. האם אשה מרצונה תלך למקלט?!

לא. אבל, אם הרחבנו את הגדרת "מקלט" גם לדירת מסתור של השכנים.

הוא צודק. הם הרחיבו את זה.

הם הרחיבו את זה. זה לא 12 מקלטים היום.

13.

בדיוק. היא יכולה לשהות אצל אחיה.

איך יידעו למשל? היא היתה אצל אחיה, ותאמר: "חששתי לחיי". אפשר פה מראש לתת אישור או בדיעבד. אחרי שישה חודשים, ילכו לאחיה, והוא יגיד: "כן, היא היתה אצלי".

מה זה "כן"? אם העובדת לא מתרשמת מהעניין, היא לא תיתן אישור.

היא לא תדע שהיא היתה שם בכלל.

אם כך, היא לא תיתן אישור.

מישהו צריך להתרשם. אחרת, מה היא עושה שם?

שאלה פרוצדורלית - אתם הגעתם לכאן עם נוסח שאיננו הנוסח שהיה לנגד עיני האנשים בקריאה הראשונה. אני רוצה לדעת האם כולם ראו אותו, וזה כולל את המעסיקים. אחרת, אי אפשר לקיים פה דיון. האם המעסיקים ראו את הנוסח הזה וחיוו דעה? - לא. אני מצטערת, אך אי אפשר לקיים כך דיון.

זימנתם אותם.

זימנתם אותם - הם היו צריכים להיות.

זה לא משנה. אנו זימנו אותם לנוסח שהיה לנגד עינינו.

בסדר. מצידי, אל תקבלו את זה.

אנו זימנו אותם לנוסח שהיה לנגד עינינו, והם אמרו: "לגבי הנוסח שהיה לנגד עינינו, אין לנו הערות".

לא. בעקרון, היה צריך לעשות זאת.

ברצוני להגיד שתי מלים על היעדרם ועל הנוסח. ההנחיות היו ברורות מאד ערב ההעלאה לקריאה ראשונה - ואני מבקשת שתבדקי זאת בפרוטוקול - שמשרד העבודה והרווחה יבדוק את האפשרות של הרחבה. זה ניתן בהנחיה של ההגדרה של מה זה "מקלט", כדי לכסות נשים שבורחות מהבית והולכות לשכנה, להורים, לדוד, לחברים או למישהו אחר.

חברת-הכנסת חזן, ברשותך, כאשר אנו מודיעים על הכנה לקריאה שניה וקריאה שלישית, מה שעומד לנגד עיני האנשים זה מה שפורסם בכחול.

זה היה בהסכמה. אדבר רק מבחינה פרוצדורלית, כי בדברים מסויימים אני מבינה, ובדברים אחרים אני מודה שלא. זה גם מבחינה תקנונית.

אפשר לצטט מהפרוטוקול.

ראשית, ההחלטה היתה מאד מפורשת.

זה לא משנה.

שנית, עם כל הכבוד, לאדון הילב שלא נמצא כאן, הוא הוזמן לישיבה והוא דיבר איתךָ.

כן. אין לו שום הערות לחוק, למעט העניין הזה. ראיתי את זה, אחרי שמר הילב דיבר איתי. ראיתי זאת לפני שעה.

אבל, הוא נעדר.

הוא נעדר, כי הוא ידע שזה מה שעומד על הפרק--

--והוא מסכים.

--ועל זה אין לו הערות. עכשיו, אתם באים עם דבר אחר שעליו אנו לא יודעים אם יש לו או אין לו הערות.

אני חייב למחות. מה זה "אתם באים"? אני עושה פה שירות לוועדה, וזה חוק של הוועדה. נכון שהעברתי את הנוסח מאוחר.

מתי זה "מאוחר"?

היום בבוקר. האם אני צריך לדאוג לזה שכל הצדדים האחרים שמוזמנים לדיון יקבלו את זה?

לא.

מצידי, שלא תחלקו.

מיכאל אטלן, צריך שיהיה לנו מספיק זמן.

אתה צריך לדאוג לזה, שאנשי הוועדה יידעו או יוודאו שכל הגורמים שהם בעלי עניין בנושא הזה יראו את הנוסח שעומד לנגד האנשים בדיון. זה דבר שלא קרה.

אני לא חושב, שאני צריך לעשות זאת, כאשר מדובר בהצעת חוק של הוועדה.

אם, תגידו: "אין לנו זמן. אנו מבקשים ארכה".

עשיתי את מה שיכולתי. העברתי את זה.

בסדר גמור, אבל זה אומר שנציג המעסיקים את הנוסח שעליו דנים עכשיו לא ראה. הוא איננו, כי הוא חשב שדנים על זה. על זה אין לו הערות, ולכן הוא לא הגיע.

הוא יושב בתל-אביב. זה נהוג ומקובל, ואת יודעת זאת. אם בא נציג התעשיינים שיש לו עניין- - -

העברתי ארבעים חוקים בכנסת ישראל, ולא קרה לי דבר כזה, במיוחד כאשר היו הנחיות ברורות מאד. אני רוצה לקרוא את הפרוטוקול.

אבל, הוא לא ראה את הנוסח.

זו לא אשמתי שהוא לא ראה. זו לא אשמת הוועדה שהוא לא ראה.

זו אשמת הוועדה שהוא לא ראה.

הוא הוזמן. אם יש לו עניין והוא בעל עניין, הוא טורח וזו עבודתו והוא מגיע. אני חושבת שזה לא תקין לעכב - ואציע פשרה בעניין הזה - את ההחלטה על ההעברה לקריאה שניה ולקריאה שלישית בגלל שהאדון החליט שהוא נשאר בתל-אביב. אנו כנסת ישראל. אנו מחוקקים.

גם ללא הנוסח הזה, יכולה היתה לעלות לדיון השאלה מה תהיה הגדרת "מקלט לנשים מוכות". הנושא יכול היה לעלות כאן. הוא היה חייב להיות כאן.

רעיונות חדשים. אז מה?

הוא ידע, שהנושא הזה יבוא עם נוסח מתוקן, כי כתוב במפורש בפרוטוקול, ואודה לך אם תקרא זאת כדי שזה יכנס גם לפרוטוקול הזה.

המשפט האחרון של היושב-ראש דוד טל באותו פרוטוקול הוא: "תודה רבה. אנו אכן מאשרים את זה לקריאה ראשונה על-פי כל המשפטים וההסתייגויות הנוספות שהעלתה חברת-הכנסת נעמי חזן. אנו מאשרים את זה לקריאה ראשונה. במקביל, יעשה עורך-הדין אטלן את כל הבדיקות הראויות ויקבל את הגיבוי מהוועדה". הבדיקות הראויות - זה עולה מתוך הפרוטוקול של אלו נושאים הועלו.

זה מאד חד-משמעי.

האם שם מדובר על הרחבה וגם על קרובי משפחה?

כן, בפירוש. משה בוטון, אתה יכול לקרוא את זה. אין פה חידוש.

יש לי הערה לגבי מסירת הודעה למעביד.

בוא ונסיים את עניין קרוב משפחה.

לא כתוב כאן "קרוב משפחה". זה יכול להיות.

בסדר, זה יכול להיות. כתבתם: "'אישור' - הפניה מראש או אישור בדיעבד". אני מתאר מצב עובדתי שעל-פי החוק יכול לקרות: אשה תבוא אחרי שישה חודשים ללשכת הסעד ותגיד: "אני כבר שוהה שישה חודשים אצל אחי או לא משנה כי פחדתי מבעלי". מה תעשה לשכת הסעד? היא תלך לאח הזה והוא יגיד: "כן, היא היתה אצלי", ויש אישור.

בסדר, אבל גם היום לפי סעיף 9 כל האישורים שניתנים למשל על היתר של פיטורים בהריון ניתנים רטרואקטיבית על סמך מה שהמעביד אומר.

זה נושא אחר.

זה לא דומה.

אבל, זה דומה במובן הזה שיש פה בדיקה לאחור.

הריון אפשר לראות. האם את משוה הריון לזה?

אבל, זה דומה מבחינת הבדיקה בדיעבד. אתה מאמין למה שאומר המעביד. אתה מאמין למלה שלו.

אנו הצענו את הנוסח. תנו לנו להציגו בצורה מסודרת ולהשיב.

אני מבקשת להעיר כמה דברים. ראשית, אני מברכת על כך שהנושא בכלל הוגש לחקיקה.

אני מצטער, אך הייתי באמצע דבריי.

אולי זה יעזור לך לגמור את כל הסיפור.

בכל זאת, אני באה מהשדה.

נשמע אותה, שבאה מהשדה, ואז או שנחליט לתמוך או שנחליט לקבל פשרה.

הוא עדיין לא הציג את הנושא. עבדנו יחד.

זה לא חשוב.

גם אני הייתי באמצע רשות דיבור.

נשמע אותה, נחזור למיכאל אטלן ונגיע גם עם כולם פה לפשרה.

כאשר מדובר על מקלט לנשים מוכות, זה כל מקום בו שוהה אשה; אשה שבורחת ולא רק מחשש לחייה אלא ממעשים מגונים שנעשו בה או בילדיה - גם זו עילה טובה להימצאה של אשה במקלט. זה יכול להיות בבית אחיה, ואם זה מדובר במגזר הערבי זה מאד מקובל שהאשה לא בורחת למקלט חיצוני אלא למסגרת משפחה.

גם במגזר החרדי.

גם במגזר היהודי. בת משפחתי התגוררה אצלי חצי שנה עם ילדים קטנים לאחר שהיה מקרה של אלימות. היא לא הפסיקה את עבודתה, אבל במידה והיא עוברת לעיר מרוחקת ברור שהיא חייבת להפסיק את עבודתה כשהיא בורחת לידידים או לקרובים. אני חושבת, שחשוב למצוא דרך לקשור בין האשה במצב הזה לבין פקידי סעד בישוב בו היא שוהה, ואז היא תוכר כאשה שסובלת מאלימות. ואז, יידעו, אולי לא בשבוע הראשון אבל תוך זמן קצר סביר, שהגברת הזו סובלת מאלימות והם יתנו לה כלים לעשות דברים. לא תמיד יש לה כסף ללכת לעורך-דין.

לזה אינני מתנגד. אני מתנגד רק לזה שזה בדיעבד אחרי שישה חודשים.

לכן, אין ברירה, וצריך להביא לידיעתם את הנושא הזה.

בסבב הזה, סיימתי את דבריי.

ודאי שלא היתה כוונה שעובדת סוציאלית תסמוך על מה שהיא שמעה: "הייתי אצל בת דודתי, ועכשיו תתני לי אישור". היא צריכה לבדוק זאת, ויותר מזה אפילו. את זה אנו צריכים ויכולים לעגן בהוראות התע"ס - תקנון עובדים סוציאליים - ולתת הנחיות מתי לתת אישור ומתי לא לתת אישור אם מדובר בעובדי הלשכות או במשרד העבודה. בהנחיות האלה אנו יכולים לקבוע קריטריונים. אנו יכולים להגיד, שאם היא לא ביקרה שם היא לא תיתן אישור. אשה בורחת לשכנים או לקרוב משפחה - שתרים טלפון ותמצא דרך להתקשר לעובדת הלשכה.

זה נוגד את החוק.

זה לא נוגד, כי האישור יכול להינתן בדיעבד גם אם היא לא הופנתה.

כתוב: "'אישור' - הפניה מראש או אישור בדיעבד".

משה בוטון, תן לי לסיים שני משפטים שלמים. תן לי את הקרדיט שטיפה חשבנו על זה.

האישור בדיעבד יכול להיות, למרות שזה בדיעבד, על סמך ביקור במקום. כלומר, אישור בדיעבד לא חייב להיות רק על סמך זה שהיא מדווחת לעובדת הסוציאלית. השאלה היא האם היא הופנתה מראש או לא הופנתה מראש. מהרגע שהיא לא הופנתה מראש, זה יהיה אישור בדיעבד.

איפה זה מופיע בתיקון שלך?

זה לא מופיע בשום מקום.

זה לא מופיע. זו המשמעות של אישור. מהרגע שמדובר בעובדי לשכות, באישור של לשכה, זה אומר שאלה עובדים שעובדים על-פי הוראות התע"ס, ואני מדבר על עובדים סוציאליים, ואנו שולטים על הקריטריונים. זו הערה אחת לגבי זה.

יש לי הערה לגבי מסירת הודעה למעביד, וזה קשור לעניין.

אני רוצה להתייחס לנושא הראשון.

מסירת הודעה למעביד - אנו נעשה זאת בתקנות. בסעיף 7(ד4) לחוק עבודת נשים, שזה אותו סעיף בגדול של עילות להיעדרות מהעבודה, בו אנו מוסיפים את העילה הנוכחית, כתוב שהשר יכול לקבוע בתקנות כללים בדבר מסירת הודעות למעביד ולרבות תקנות שקובעות מתי שאי-מסירה מבטלת את זה.

זה בקשר לבני זוג.

לא. זה בקשר לכל העילות שבסעיף 7. בדקנו זאת עם הלית ברק בבוקר.

כתוב: "בני זוג". תקרא את זה.

אנו מתחייבים ומצהירים לפרוטוקול, שאנו נוציא תקנות, בהן נקבע כללים למסירת הודעות למעביד, ומה אם אין הודעה לפי הטופס.

זה צריך להיות בחוק.

כמו שיש פה כל מיני כללים למסירת הודעות לפי החוק הזה ובתקנות קיימים טפסים שצריך למלא עם פירוט של מי מצהיר מה, אנו יכולים לבנות טופס שגם אומר מה העובדת הסוציאלית של הלשכה מצהירה ומה היא לא מצהירה. אני חושב, שאם תתנו לי ארכה על זה שהחוק לא יכנס לתוקף מיד אלא רק תוך שלושה חודשים או מתי שיהיה לי זמן לעשות את התקנות, כשהתקנות האלה גם צריכות לעבור אישור של הוועדה - בסופו של דבר, יהיה לנו דבר שהוא סגור. זה קשור, מפני שאם אני מכניס בטופס מה העובדת צריכה למסור למעביד: פרטי ההצהרה של העובדת הסוציאלית בלשכה, ובפרטי ההצהרה האלה היא אומרת: "אני התרשמתי וראיתי וכו'" , אז אני יכול לסגור זאת בצורה כזו שלא יהיה ניצול לרעה.

הערה משפטית - לגבי סעיף (ד4), אני חושש שאין כאן הסמכה.

יש גם סעיף כללי. יש סעיף אסמכתא לזה.

הסעיף הכללי הוא לא תופס. סעיף 7(ד4), בחוק עבודת נשים, אומר מתי בן הזוג רשאי להיעדר ומתי האשה רשאית להיעדר: "שר העבודה והרווחה רשאי לקבוע בתקנות באישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת הוראות בדבר מסירת הודעות למעביד לעניין סעיף זה" - ממי? - "מאת בני זוג או אחד מהם ותוצאות אי מסירת הודעות כאמור". כאשר שני בני זוג רוצים להתחלק בחופשת הלידה או להתחלק, הם רשאים בתנאי שיודיעו למעביד- - -

החלוקה של זה היא לפי סעיף 6, ולא לפי סעיף 7.

בסדר. אני אומר: דוגמא. על מה סעיף 7 מדבר? - רק על בני זוג.

אני לא רואה את זה כך.

אבל, כתוב פה: "מאת בני זוג או אחד מהם". אני חושש מאד, שאין סעיף מסמיך. אם אתה מסכים לזה, לעקרון, למה שלא נכתוב זאת בחוק: ובלבד שמסרה הודעה למעביד תוך שבועיים או תוך חודש מיום שהאשה במקלט? מה רע בזה?

לא. צריך להבין את הדינמיקה ומה קורה לאשה המוכה כשהיא באמצע תהליך המשבר והמעבר.

מתי היא תודיע למעביד?

אנו נחשוב על זה.

בדרך כלל, מודיעים בשבוע הראשון.

בדרך כלל, העובדת הסוציאלית מודיעה למעביד.

מיכאל אטלן, לא אכפת לי שיהיה איזה שהוא סעיף מסמיך פה, ותביאו תקנות. אין לי בעיה.

האם אין איזה שהוא סעיף מסמיך?

לגבי סעיף מסמיך, זה עלול להיות חרב פיפיות במובן הזה שאם יש לי סעיף הסמכה שמתייחס לסעיף הזה ויהיה לי סעיף מסמיך--

אם כך, תתקן את סעיף ההסמכה.

--אז יכול להיות שלגבי יתר הפיסקאות של סעיף 7 יפרשו מזה שאין סעיף מסמיך - משהו שאינני רוצה שיפרשו.

אפשר לתקן את סעיף ההסמכה ולומר: "וכן לעניין זה", ואין בעיה. אם יש הסכמה, ויש פה אנשי מקצוע, לדעתי, לא כדאי לעכב את החוק עד שיהיו תקנות. אנו צריכים לאשר את זה ולכתוב בחוק: "ובלבד שהודיעה תוך איזה פרק זמן" וזהו. זה לא קשה.

למה? אם אנו באמת רוצים לתת הנחיות לעובדים הסוציאליים בשטח?

מתי העובדת, האשה, צריכה להודיע למעביד? תאר לעצמך, שמבחינת המעסיק האשה לא מופיע והוא לא יודע מה אתה.

המציאות אחרת. המציאות היא, שתוך שבוע הם יודעים. האשה מבקשת להודיע מיד.

ההצעה שלו צודקת, שהוא צריך אישור מבחינת המקום שהיא נמצאת בו. אי אפשר שהיא תבוא אחרי חצי שנה ותגיד: "הייתי אצל אחי".

אם כך, אני צודק ולא הוא.

מיכאל אטלן, תמשיך בדבריך, כי אני חושבת שאנו קרובים להסכמה.

אם בטופס, שהעובדת צריכה למסור בהודעה למעביד, אני כותב את נוסח ההצהרה של העובדת הסוציאלית או של הלשכה שאומר: "אני ביקרתי במקום, והשתכנעתי שהשהיה שם היא מחמת חשש לחייה או לחיי ילדה", אז הפטנט הזה של רק למסור לו בטלפון "שהיתי אצל שכנתי ולכן תאשרי לי" לא יעבוד.

אני מסכים.

אני לא יודע. הוראות תע"ס לא מחייבות, אם יש חוק שאומר אחרת.

לא הבנתי כלום. אם כל אחד רוצה להגיד משהו, שיגיד זאת בתורו. זה דיון רציני, ואלה ממש עניינים של דיני נפשות. אם אינכם מסכימים, תגידו את דבריכם בזה אחר זה ולא כולם ביחד, שכן אף אחד לא שמע כלום.

צריך, שיהיה בחוק טווח סביר להודעה למעביד.

אנו הסכמנו על זה.

מה זה "סביר"? האם זה שבוע?

אם אגיד מה אני חושב שזה "סביר", זה משהו אחר, וכל אחד חושב אחרת.

אסור להשאיר סימני שאלה בחוק.

אני לא אומר לכתוב "סביר". אני אומר, שצריך שיהיה כתוב משהו.

בסדר. לגבי זה, אנו נוטים להסכים.

עתה, אביע עמדה. עכשיו, בדקתי את שתי הגירסאות. עם כל הכבוד לשתי הגירסאות, ההבדל היחידי הוא בהגדרת "מקלט", ולא בפיסקה הראשונה הארוכה.

וזאת, מלבד האישור של משרד העבודה והרווחה.

זה נמצא גם בנוסחא שב"רשומות" - בנוסח הכחול.

לא. זה כתוב במשפט הראשון ברישא: "בתקופה שבה היא שוהה במקלט לנשים מוכות באישור לשכת סעד או משרד העבודה והרווחה...".

בעקרון, גבירתי צודקת. זה נמצא, אבל יש השלכה אחת. בדיעבד לגבי מקלט לנשים מוכות, אפשר לבוא למקלט לנשים מוכות וזה מוסד רשמי ויכולים שם לומר שהיא היתה פה. לגבי אח, זה משהו אחר.

זה פתח לבעיה.

אינני רגילה שמפריעים לי באמצע משפט. אדוני היושב-ראש, עם כל הכבוד, אני מבקשת להוציא שלושה משפטים רצופים. יש פה שתי סוגיות, וברצוני להפריד ביניהן. משום שיש קשר כללי, אולי אקשר בהמשך. ההבדל הגדול בסעיף קטן (5) המוצע כאן בהשוואה לכתוב בהצעה הכחולה שב"רשומות" ומה שעבר בקריאה ראשונה, למען הדיוק, הוא בהגדרת "מקלט לנשים מוכות". על-פי הנחיות היושב-ראש וסיכומים של הישיבה בה הצעת החוק אושרה בקריאה ראשונה, משרד העבודה והרווחה הלך כברת דרך ארוכה מאד וגם קונסטרוקטיבית מאד, משום שעכשיו יש התייחסות פה, בהגדרה, למציאות בשטח ולמה שקורה לעשרות אלפי אם לא מאות אלפי נשים מוכות בישראל שבורחות מהבית. אם אתה רוצה, אתן לך גם סימוכין במספרים. יש לנו שלושה-עשר מקלטים, וכדי למתן זאת אומר שיש עשרות אלפי נשים מוכות ששוהות מחוץ לביתן מחשש לחייהן. עורך-הדין משה בוטון, אני מוכרחה להודות שפה אני חלוקה עליך מהותית לחלוטין. אני חושבת, שההרחבה נכונה ומשקפת את המצב בשטח. אני חלוקה עליך מהותית, כי, למעשה, אתה עושה מה שטיפוסי לישראלי במובן השלילי כששואלים: מה זה? איך אדע שהיא לא משקרת?

אני רוצה לדבר על זה אחר כך.

אינני מוכנה לקבל את הטענה הזו. אני חושבת, שכאשר אשה - ואתן דוגמא מהמיגזר החרדי, כדי שלא תחשוב שזה מיגזר אחר חס ושלום - בורחת והולכת לסבתה מפוחדת, הדבר האחרון שהיא תחשוב הוא איך לתכמן את זה ואת זה. על כן, הייתי משאירה את ההגדרה בדיוק כפי שהוצעה פה.

מצד שני, אני מקבלת את הסוגיה שזה לגמרי סביר שהמעביד לא צריך להישאר באויר ולא לדעת שהיתה הודעה, שהעובדת אכן ברחה מהבית בגלל שיש חשש לשלומה או לשלום ילדיה. על כן, צריך בפרק זמן סביר, וגם אציע מה זה פרק זמן סביר, לתת הודעה למעביד שהיא שוהה במקלט על-פי ההגדרה הזו החדשה. לדעתי, פרק זמן סביר זה שלושים יום, ואני אפילו נוקבת פה במספר. אני מדברת על ההודעה, ולא על האישור וכל הדברים. על ההודעה פרק זמן של שלושים יום נראה לי סביר.

אני רוצה לדבר על האישור.

אני חושבת, שאפשר בהחלט להכניס זאת כסעיף נוסף, אלא אם יש פה בעיה משפטית שלא עליתי עליה, ואני מודה שזה יכול להיות; אתם תמיד מוצאים איזה שהוא סעיף.

אם אנו נעשה את זה והיא יודעת שכל הזכויות שנשמרות לה על-פי החוק הן רק באישור לשכת הסעד, היא ודאי וודאי לא תתכמן. לכן, מצד אחד, בואו ונשאיר את ההרחבה הזו שהיא נכונה, ומצד שני נוסיף משהו בסדר גודל של שלושים יום, שזה פרק זמן שנראה לי סביר, לתת את ההודעה. בכל מקרה, זה באישור לשכת הסעד.

עכשיו, אני מוכנה לשמוע הכל, אם כל אחד ידבר בתורו, שכן אחרת זה קשה.

אני עדה פליאל-גרוסמן, ממונה על טיפול בנשים במשרד העבודה והרווחה ואחראית על המקלטים לנשים מוכות ועל טיפול בנשים מוכות בקהילה. אני רוצה קצת להפחית את החשש מהאישור בדיעבד ע"י "לשכת הסעד". העובדים הסוציאליים מאד מיומנים, והמשרד מיימן אותם יותר ויותר לעשות את האבחנות בין אשה מוכה לבין אשה לא מוכה, כאשר איבחון אשה מוכה כל כך ברור ויש סממנים. השאלות הפשוטות שנשאלות מקבלות מענה במיגוון כזה של אפשרויות, של אלימות ושל צורות שונות של אלימות, שאנו אפילו לא יכולים לחשוב. היא רק צריכה לפתוח פתח קטן, והכל יוצא החוצה. כאשר אשה לא עברה חויות כאלה, זה מאד מורגש ואפשר לראות זאת. זה מקצוע העבודה הסוציאלית: לדעת לאבחן את מצבו של האדם. אשה מוכה מאובחנת, ואם מישהי כאן תנסה לרמות, אפשר מאד להבחין בזה ולעשות את האבחנה המבדלת. בנוסף, מבחינת המדינה, אם איזה 0.00% כן יהיה איזה שהוא ניצול לרעה של החוק הזה, ולעומת זאת 99.99% "תיהננה" מאי הפסקת עבודה, ממתן פיצויים וכל הדברים שכתובים פה בחוק - אהיה מאד מרוצה כאזרחית המדינה וכעובדת עם נשים מוכות.

את יכולה לעשות אבחנה בלי בעיה.

זאת לא בעיה לעשות אבחנה.

את עושה זאת יום-יום.

בסדר, אבל אני לא יושבת בדיוק שם. מבחינת מערך העובדים הסוציאליים, לעובד הסוציאלי יש מדריך בלשכה, ואם יש איזה שהן התלבטויות - זה מגיע למפקח, ואם יש התלבטויות בין המפקחים זה מגיע - להנהלה, אלי, מעלי ולכולם, וזאת בכל דבר. כאשר עובד סוציאלי חותם, אף עובד סוציאלי לא חותם על דברים כאלה, בלי שגם מנהל הלשכה שלו יעבור וידון על זה וגם יחתום. כלומר, אין גם חשש מהמלה "לשכת סעד", כי זה לא העובד הסוציאלי הבודד. הוא בתוך מערכת שבודקת אותו כל הזמן.

אני שי סומך ממשרד המשפטים. אנו תומכים בעמדת משרד העבודה והרווחה לגבי הרחבת הגדרת "מקלט לנשים מוכות". מבחינה עניינית מהותית, אנו לא רואים טעם להבחין בין אשה שהיא במקלט לנשים מוכות לבין אשה שהיא במקום שאיננו מוגדר כמקלט לנשים מוכות. הבעיה שלהן היא בעיה זהה לחלוטין, והפתרון צריך להיות זהה לחלוטין.

לגבי החשש לניצול לרעה, אני מתאר לעצמי שקיים חשש כזה. אבל, אני באמת חושב שתהליך הבדיקה צריך לפתור זאת. אם יהיה ניצול לרעה בשוליים, אינני חושב שזה צריך למנוע את הפתרון ליתר הנשים שזקוקות לפתרון הזה.

אני עמיחי כץ ממשרד האוצר. אני חושב, שצריך לתת איזה שהוא פרק זמן בו צריך לתת את האישור. לכאורה, אפשר לתת את זה גם שנה אחרי. זה לא רק חשש של ניצול לרעה, אלא גם להתחיל לשחזר מה קרה שנה אחורה ולקיים חקירות ודברים כאלה. זה לא סביר, שיהיה אישור בדיעבד, ואולי תבוא אשה בגיל 50 ותאמר: "היכו אותי לפני 20 שנה", וזה מקרה קיצוני מאד אבל זו דוגמא.

אשה כל כך זקוקה לכסף, שהיא מיד תפנה.

זה הדבר הראשון שהיא תעשה.

זה לא משנה. זה לא סביר לא לקבוע זמן לדבר כזה.

אדוני, היא כל כך זקוקה לבנות חיים חדשים, שהיא תעשה זאת.

אם כך, למה אנו ניתן לה אישור? היא לא צריכה אישור בכלל.

זה נעשה, כדי שהמעביד יתן לה את הפיצויים.

אם קובעים אישור, יש גם לקבוע זמן סביר. יש פה זמן סביר לשהיה במקלט, יש פה זמן סביר לפיטורין ויש גם זמן סביר להבאת אישור.

אני חושב, שגם טווח זמן של שבועיים זה סביר, ולא רק שלושים יום.

האם אתה מדבר על שבועיים להודעה?

היא, גברת רזניק, אומרת שאפילו מיד.

רות רזניק היא האם והסבתא של המקלטים במדינה.

אם תרשו לי, ברצוני לציין שלגבי אשה השוהה במקלט, אין בכלל בעיה ואין ספק שהיא מוכה.

אין בעיה לגבי מקלט. הבעיה שלנו היא ההרחבה.

הנקודה והשאלה היא: איך נודיע לה שעליה לפנות לשירותי הרווחה?

זו בעיה.

גבירתי צודקת.

אם היא לא יודעת, אז, למשל, האשה החרדית, הבדואית, הדרוזית והעולה החדשה שברחה לחברתה - איך היא תדע בכלל שהיא חייבת להודיע? מישהו צריך להודיע לה. היא צריכה איזה שיהיה מישהו שיודיע לה.

לכן, ההרחבה יוצרת בעיה.

אתה צריך לידע לנשים.

ההרחבה נכונה, בגלל טיעון משרד המשפטים, משום שאין להבדיל בין אשה מוכה במקלט לבין אשה מוכה אחרת.

אינני יכול להתאפק בעניין החשש לניצול לרעה ולהעמיד את הדברים בגלוי. גם אם יש חשש לניצול לרעה, ואם אני צריך להעדיף חשש לזה שכמה מעסיקים ייפגעו בגלל הניצול לרעה לעומת החשש לאשה שתינזק מזה שבגלל שאין אפשרות לנצל את הזכות הזו היא תמשיך ללכת לעבודה ולא תסתתר - שזה חשש הרבה יותר גדול בעצם - אז במאזן של איזה חשש להעדיף אני יודע איזה חשש אני מעדיף.

לגופו של עניין, אני מסכים שצריך לתת הודעה למעביד. אני מסכים, שאם היא מסתתרת, יש להרים טלפון למעביד: "אני מסתתרת", וזה המינימום שאפשר לדרוש ממנה. היא לא יכולה לדעת מראש כמה זמן היא תסתתר.

את זה לא מבקשים. מבקשים לומר: "לא באה לעבודה, בגלל שהיא מסתתרת". - זה כל מה שהיא צריכה להגיד.

אבל, היא צריכה לדעת שהיא צריכה להודיע.

בכל הסטים של התקנות שמתייחסות למסירת הודעות למעביד, לפי החוק הזה וגם לפי חוקים דומים אגב של דמי מחלה וטיפול בילד וכו', אנו כותבים גם את מועד ההודעה שצריך להיות. לכל עניין יש מועד מתי למסור את ההודעה ועד מתי הכי הרבה למסור הודעה. אנו צריכים לחשוב טוב על העניין הזה והאם זה חודש ואם זה יותר או פחות. בואו ולא נתחייב על זה כרגע. הדבר היחידי שאנו יכולים להתחייב הוא, שנושא מסירת ההודעה חייב להיות מוסדר ויוסדר בתקנות. אם אתם חושבים שאי אפשר על-פי ניסוח הסעיפים הקיימים וצריך לשים סעיף הסמכה בחוק - בבקשה, שיהיה סעיף הסמכה בחוק.

האם מתאים לךְ הפשרה שמציע עורך-הדין אטלן, שנכתוב "סביר" ואז הם יתקנו תקנות?

סעיף הסמכה יגיד שצריך לתת הודעה על-פי תקנות.

סליחה. זה על-פי תקנות.

סעיף הסמכה יכול להיות בנוסח שמופיע.

זה נכון, ואז אפשר באמת לדון קצת יותר בכובד ראש בזה.

צריך לדון בתקנות, כשיגיעו אלינו.

בדיוק.

אבל, אז, גבירתי, הוועדה צריכה לשים לב שהחוק לא יכנס לתוקף, אלא לאחר שתהיינה התקנות. את החוק אפשר לאשר.

זה ברור.

זה לא יכנס לתוקף עד אישור התקנות.

לא, בגלל שאז התקנות יכולות 'להיסחב'. יש לי תקנות על אימוץ בין-ארצי כבר כמה שנים. כמה שנים אתם עוסקים בתקנות האלה?

נקבע את הזמן.

אני לא מוכנה להכניס לחקיקה הראשית סעיף הסמכה שבעצם לא מאפשר את יישום החוק.

אפשר לקבוע שתחילתו של חוק זה מיום כך וכך. אם יגישו או לא יגישו, הוא יכנס לתוקף עוד חודשיים, לדוגמא.

חודשיים.

זה לא משנה. זה יכול להיות שלושה חודשים.

לא.

יש סעיף הסמכה דומה בכל מיני מקומות אחרים בסעיפים 6 ו-7. למשל: "לא יהיה תוקף לזכאות לפי סעיף זה, אלא אם כן העובדת הודיעה...בדרך ובמועד ולמי שקבע שר העבודה והרווחה בתקנות". סעיף כזה יכול להתאים לנו כאן.

אין בעיה.

אין בעיה.

בסדר.

הנשים צריכות לדעת על זה.

אם כך, תעשו פירסומים.

מי יעשה פירסום?

כל ארגוני הנשים יפרסמו בעיתונות וכו': "התקבל חוק כזה וכזה, ואנו מביאים לתשומת לבך שיש להודיע".

מהכיס של מי? מי יממן זאת?

לא חשוב. תודיעו.

חלק מהנשים לא קוראות עברית.

אנו רוצים לקצר את העניין. עניין חובת הודעה חל בהרבה מאד מקרים אחרים. איך היא יודעת שהיא צריכה להודיע?

במדינת ישראל יש באמת בעיה של חופש מידע.

בעניין הזה של מסירת הודעה יש הרבה מאד סעיפים. את שואלת איך הן יודעות. הן יודעות. תאמרי, שהתחולה היא תוך שִשים יום.

תביאו את התקנות לאישור עוד שבועיים. אנו יוצאים לפגרה, ולפני הפגרה אפשר לעשות זאת. החוק יעבור לפני הפגרה.

החוק הזה חייב לעבור לפני הפגרה, והאמינו לי שאני יודעת למה.

דוקא כאשר אני ממלא אחר ציפיות הוועדה וממלא את ההתחייבויות שלי, אני חושב שאם אני מבקש שלושה חודשים - אפשר לתת לי. דוקא אחרי שאני ממלא אחרי בקשות וציפיות הוועדה ו מקיים את שלי, אם אני מבקש שלושה חודשים - אני חושב שאפשר להתחשב בי. אבל, אם לא - אז לא. חברת-הכנסת חזן, מה זה משנה לך?

החוק הזה בוער בעצמותי. אם אני מצליחה להעבירו, אני אולי מונעת קיפוח חיי אדם.

העניין חמור מאד. אנו פוגשות נשים שחוזרות למקום העבודה מחשש שיפטרו אותן.

אין כנסת כדי לאשר את התקנות.

אפשר לקיים ישיבה בפגרה. קבענו ישיבה ל-4 בספטמבר.

זה נהדר, וזה בדיוק חודשיים מהיום.

אמרנו "4 בספטמבר", ויהיו להם חודשיים.

טוב. אנו מאשרים את החוק.

לפני כן, אני, עורכת-הדין גלי עציון מנעמ"ת, רוצה לפתוח פה עוד איזו שהיא תיבת פנדורה. בסעיף 7(א) בחוק פיצויי פיטורין יש תקופה של שִשים יום לפחות. בדרך כלל, תוך פחות זמן הן כבר יודעות מה קורה איתן והאם הן יכולות לחזור או לא. אני לא בטוחה, שצריך להגבילן לשִשים יום. בנוסף, יש לי פסיקה של בית-הדין לעבודה.

אנו לא יכולים עכשיו לעשות זאת.

מה את רוצה להציע?

יש פה הגבלה שרק אחרי שִשים יום היא יכולה להתפטר ושההתפטרות הזו תיחשב כפיטורין.

האם את רוצה לומר שאשה שהולכת, נניח, לאחיה, מותר לה אחרי שלושה ימים להגיד: "אני מתפטרת" והיא תקבל פיצויי פיטורין?

לא. זה 45 יום.

האם זה במקום שִשים יום?

כן.

זה לא רציני.

לא. זה סוכם, ואת לא יכולה לפתוח זאת. אלה דברים שסוכמו.

זה סוכם בפעם הקודמת.

שִשים יום זה סביר מאד.

זה טוב לאשה.

יש לי עניין נוסף שלא מופיע פה.

אנו לא יכולים לדבר על עניינים שלא סוכמו מראש.

זה קשור לעניין הזה.

אם זה קשור ואת רוצה לדבר עליו והוועדה מסכימה, אנו נדחה ונשמע גם את המעסיקים.

אם זה משהו שלא מפריע לצדדים, בבקשה. אבל, יש פה עוד גופים.

לא חוטפים הצעות חוק.

זה לא קשור למעסיקים, אלא לביטוח לאומי. זה קשור לעניין דמי אבטלה. אשה שמתפטרת מקבלת דמי אבטלה.

מי משלם לה פיצויי פיטורין?

המעסיקים. בסדר, אני נסוגה מזה. נעמ"ת לבטח לא תעכב ותתקע את הדיון בחוק הזה על 15 יום. בבית-הדין לעבודה הם יכולים לקבל זאת לפני ה-60 יום, כך שבעצם החוק מרע את המצב בשטח. אבל, אני לא אתעקש על זה.

דרך אגב, זה לא מרע. הם יגידו, שלפי החוק ההוא שינוי לרעה - היא יכולה. כיועץ משפטי של הוועדה, אינני חושב שזה יהיה הליך נכון של חקיקה להכניס דברים אחרים נוספים בסעיפים; התגברנו על זה שהמעבידים אפילו לא ראו את הפיסקה הזו, בגלל שזה באמת הופיע בפרוטוקול ובדקנו את זה ויש פה נימוק אמיתי ומשכנע. אבל, נימוקים אחרים - אני, כיועץ משפטי, לא ארגיש טוב, אלא אם כן הוועדה תחליט לכפות את דעתה עלי.

אני אסוג בעניין הזה, אבל אני רוצה להעלות עניין.

את יכולה לדבר לפרוטוקול.

כן. יש את עניין דמי אבטלה. אשה שקמה ובורחת ובדרך כלל גם בורחת לעיר אחרת, למקום אחר, הרבה פעמים לא יכולה להגיע ללשכת התעסוקה לחתום.

זה חוק נוסף.

זה תיקון. יש הכרה היום, למשל, במישהו שהוא חולה שלושים יום- - -

אם כך, תציעי זאת לחברת-הכנסת נעמי חזן.

אחרי הישיבה תציעי לחברת-הכנסת נעמי חזן להגיש הצעת החוק מתקנת.

לדעתי ועד כמה שאני יודעת, זה קיים. אני יודעת, שאנו דנו בזה כאן בוועדה לפני שש שנים.

אנשי הביטוח הלאומי אינם, ויכול להיות שעמדתם אחרת.

אין חוק.

כנראה, שיש נוהל פנימי בביטוח הלאומי. הנושא עלה כאן בוועדה.

אני רוצה להגיע לסיכום. האפשר להתקדם בדיון?

אני רוצה לחזור לנושא האישור, כך שכמו שמגיע למעביד בתקנות אולי גם יהיה סעיף של אישור תוך כמה זמן צריך להביא אישור בדיעבד.

אם כך, למעשה, אתה גורע מכל הסמכות המקצועית של אנשי המקצוע, שזו עבודתם היומיומית.

אבל, זה בתקנות. הוא מדבר על זה.

בסדר. זה כמו שיש סעיף הסמכה. אני מדבר על אישור בדיעבד.

בסעיף ההסמכה הכללי, שקראתי לכם, אין שום מניעה שבתקנות אנו נכתוב זאת.

שום מניעה - זה עדיין לא אומר שתעשו זאת.

גם מה שהוא אומר.

אני רוצה את זה, ולא שיהיה רשאי אלא שהחוק יחייב אותך. לי זה לא נראה מוגזם שיש מקום לזה.

זה - כשיבואו התקנות.

כשיבואו התקנות.

כשיבואו התקנות.

זה גם עניין של נוהל תקין.

ברצוני לסכם, ולפי הסיכום תבין שאנו גם נכסה את כל הבקשות האלה והדרישות על-פי הפרוטוקול. אנו מאשרים את החוק לקריאה שניה ולקריאה שלישית על-פי הנוסח המתוקן, ותחילת החוק תהיה החל מ-1 בספטמבר.

זה הנוסח המתוקן בתוספת לסעיף הסמכה.

זה בתוספת- - -

זה בקשר לתקנות.

כן. התקנות יאושרו. כלומר, אתה תגיש אותן, והן יאושרו עד ה-1 בספטמבר.

אנו נוסיף סעיף, שיסמיך את שר העבודה להגיש תקנות לגבי מסירת הודעה למעביד.

בדיוק. כל התקנות - לבטח יהיה עליהן דיון פה, ואז אם יש לאוצר בעיות כלשהן או דברים כאלה, אנו עוד נדון בהם.

אני רוצה, שיהיה במפורש סעיף תחולה של חוק זה.

הוא אמר.

אמרתי כבר: 1 בספטמבר.

אני מעמיד את הצעת החוק להצבעה.

ה צ ב ע ה

הצעת חוק עבודת נשים (הגבלת פיטורים של עובדת השוהה במקלט לנשים מוכות),
התש"ס-2000, בנוסח ובתיקונים שצויינו, התקבלה.

אין מתנגדים. כל חברי-הכנסת שנמצאים אישרו.

חבר-הכנסת טלב אלסאנע מבקש להגיש הסתייגויות טכניות לחוק.

הישיבה נעולה.

אני מודה לכולם.



הישיבה ננעלה בשעה 11:51.