פרוטוקולים/עבודה/577

1
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
12.6.2000

פרוטוקולים/עבודה/577
ירושלים, ט' בסיון, תש"ס
12 ביוני, 2000

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני




פרוטוקול מס' 142
מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
יום שני, ט' בסיוון התש"ס (12 ביוני 2000) שעה 9:30

חברי הוועדה: דוד טל – היו"ר

אברהם רביץ

עו"ד מיכאל אטלן - משרד העבודה
" דן אורנשטיין - משרד המשפטים
" שלמה בילבסקי - " "
ליאת מרגלית - " "
עו"ד מגי בר-אשר - אגף הממונה על השכר, משרד האוצר
" שמעון אולמן - היועץ המשפטי, הרבנות הראשית לישראל
" מיכאל הילב - התאחדות התעשיינים

הלית ברק, עוזרת ליועץ המשפטי של הוועדה

שירלי אברמי

אסתר אלפיה

הצעת חוק שעות עבודה ומנוחה (תיקון מס' 10)(הפסקה לצרכי תפילה),
התש"ס-2000 - (של חבר-הכנסת אברהם רביץ).

הצעת חוק שעות עבודה ומנוחה (תיקון מס' 11)(הפסקה לצרכי תפילה), התש"ס-2000
(של חבר-הכנסת אברהם רביץ)

בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הוועדה. על סדר היום: הצעת חוק שעות עבודה ומנוחה (תיקון מס' 10)(הפסקה לצרכי תפילה), התש"ס-2000, של חבר-הכנסת אברהם רביץ.

הרב רביץ, מלים ספורות על הצעת החוק, בבקשה.

דבר ראשון, לדעתי, זה בזיון שהיינו צריכים להגיע להצעת חוק כזאת, וזה כבוד לכנסת לחוקק חוק כזה. יזמתי את הצעת החוק בגלל מקרה שהתפרסם בעתונות, וכדי לא לעבור על דיני לשון הרע, לא חוק לשון הרע, הלכתיים, לא אפרסם את שם המפעל שגרם לי להגיע להצעת החוק הזאת. המעשה היה שנמנע על ידי מפעל חשוב מאוד נמנעה האפשרות מהעובדים במקום להתפלל, בדרך כלל זו היתה תפילת מנחה, והבעיה בתפילת מנחה, במיוחד בימי החורף, שזה בדרך כלל נופל בתוך שעות העבודה, נמנע מהם בטענה גם מבחינת הזמן וגם מבחינת המקום, במקום הזה אתם לא תתפללו. המפעל אחר כך קצת חזר בתשובה, הוא שמע על הרעש שזה עשה, והם אמרו, לא, לא התכוונו ולא זה.

אבל, אני רוצה לומר לך אדוני היושב ראש, שמאז שיזמתי את הצעת החוק הזו, קיבלתי הרבה טלפונים של אנשים ממפעלים שונים, כולל ועדי עובדים, שני ועדי עובדים של משרד ממשלתי, אחד מהם משרד ממשלתי, השני לא בדיוק ממשלתי, זו איזה רשות שהם אמרו לי, מתי החוק שלך עובר, כי יש לנו בעיות במקום העבודה בנושא הזה.

ולכן, החוק הזה איננו חוק על איזה מקרה ספוראדי אחד כזה אלא זה חלק, לצערנו, חלק מהחיים שלנו.

ולכן, אני חושב שזה תיקון גדול, זוהי גם כן אמירה של כבוד לכבד את צרכי הדת של כל אדם, דרך אגב, אין כאן הדגשה על הדת היהודית דווקא אלא לכל אדם, כל דת, המוסלמים למשל נוהגים להתפלל יותר פעמים ביום מאשר היהודים.

ולכן, זו תעודת כבוד לנו, כחברה, מאחר ויש מקרים לא נעימים, זו תעודת כבוד שכנסת ישראל תחוקק חוק שאכן יש לכבד את צרכי הדת של העובדים.

אני מאוד מודה לך אדוני היושב ראש שהבאת את הצעת החוק עד הלום, לקראת קריאה שניה וקריאה שלישית.

תודה רבה לרב רביץ.

יש יועצים משפטיים שיש להם השגת לגבו ניסוח הצעת החוק?

דרך אגב, בהתאם ליועץ המשפטי, כי זו לא ההצעה המקורית שלי.

אני זוכר, אני זוכר.

עורך דין דן אורנשטיין ממשרד המשפטים.

הנוסח הכחול מקובל על משרדי הממשלה, כעקרון, עד כמה שאני הבנתי. יש לנו הערה ניסוחית לנוסח הכחול שפשוט סעיפים קטנים (ד) ו-(ה) יחוברו, מכיוון שמדובר באותו נושא.

אבל זה ענין טכני ולא מהותי, לכן, אין התנגדות.

מיכאל הילב, נציג התעשיינים, אני מבקש ארגומנטים שלא אמרת בפעם שעברה, כי אני זוכר את הדברים שאמרת בפעם שעברה. בבקשה.

מה שהיה בפעם שעברה, אמר גם המציע, לא היה - - - זמן התפילה הוא לא על חשבון זמן העבודה.

אל תהיו קטנוניים, מדובר על שבע או שמונה דקות, בחייכם, עזבו. לא יפה.

אני מבין שלא היה על זה חילוקי דעות.

לא, אין לי חילוקי דעות, אבל הם יעבדו הרבה יותר טוב אחרי התפילה, מי שמתפלל אחרי זה עובד במסירות. ישלימו לך.

המוטיבציה יותר גדולה, יש הכרה בטוב לבעל הבית שיודע לכבד את הרגשות שלו, אז הוא משקיע הרבה יותר.

אבל זו הכוונה של ההצעה, זה נכנס בחוק שעות עבודה ומנוחה בסעיף 20 שבו עושים את ההפסקות. אם אפשר לסדר שזה יהיה בזמן ההפסקה, ברוב מקומות העבודה יש הפסקה של חצי שעה והפסקה של רבע שעה.

אני חושב שנשאיר את זה למעביד שהוא יחליט אם הוא רוצה או לא רוצה. אם המעביד יחשוב שהעובד שלו בסדר, אז הוא לא יתעסק איתו בקטנות, כמו שעובד לא יתעסק איתו בקטנות.

אין לי כוונה שמישהו יתפלל על חשבון מישהו אחר. אבל מה קורה? ברוב המפעלים בישראל הנוהג הוא שבעלי המפעלים מאפשרים לפועלים להתפלל במקום העבודה. אם נלך ונכניס בחוק שזה יהיה על חשבון העובד, בעצם, אנחנו פוגעים בזכות המוקנית למרבית העובדים במדינת ישראל להתפלל, אולי, על חשבון המעביד. אני לא מציע שבחקיקה נגרע מזכויותיו של העובד הקיימות היום. לכן, אני מציע להשאיר זאת כפי שזה כתוב.

הרב רביץ, בסעיף 1(ה) מופיע "זמן התפילה ייקבע במקום העבודה בהתאם לצרכי העבודה ולאילוציה, ובהתחשב בדרישות דת העובד". יש מקום שיש לחץ בעבודה ויש מקום שאי-אפשר, אז יזיזו את השעה מכאן לכאן.

אני דיברתי על הזמן. אני רוצה להגיד שזה במסגרת ההפסקות שיש. אדם שרוצה להתפלל הוא יכול לעשות זאת במסגרת רבע השעה של ההפסקה. דבר שני שיהיה ברור פה, שזה לא זמן בתשלום, זמן התפילה הוא על חשבון העובד.

אני לא מתכוון להכניס את זה.

אני רוצה לשאול שאלה פרובוקטיבית. מה קורה כשעובד רוצה ללכת לשירותים, זה על חשבון העובד או המעביד?

זו היתה הצעה של חבר-הכנסת רביץ.

אדוני, אני מבין מה הרב רוצה לומר, אבל אני מציע שלא נגיע לרמה כזו.

לענין שילוב התפילה בהפסקה הרגילה שאתה מציע, מיכאל הילב, זה לקשור שני דברים שלא קשורים. חוק שעות עבודה ומנוחה מזכה את העובד בהפסקות לצורך מנוחה אמיתית מהעבודה, מנוחה פיזית, אכילה. תפילה עונה על צורך אמיתי אחר, ולא צריך לערבב את שני הדברים האלה. ולמה יופלה עובד דתי לרעה בזה שיהיה לו פחות מה לאכול כי הוא צריך להתפלל.

חס וחלילה, לא אמרתי יופלה לרעה.

אם אתה משלב את שתי ההפסקות ביחד, אז עובד דתי יצטרך לאכול מהר ולהתפלל מהר.

גם ההפסקה לא בתשלום. ההפסקות שעליהן מדובר בסעיף 20 לחוק אינן בתשלום.

רבותי, אנחנו מאשרים את החוק הזה להכנה לקריאה שניה ולקריאה שלישית.

אני מודה לכם על תשומת הלב, ואני רוצה לומר שיש לנו כאן שתי הסתייגויות של הרב פרוש, ושלי.

בשביל לדבר. אז תרשמו שגם לי יש הסתייגות על השם.

בסדר.

דבר נוסף שאולי טעון בירור. גם משרדי הממשלה חשבו שצריך להשאיר משהו לחיים במקום העבודה ולא לקבוע מסמרות בחקיקה. יש משהו שעלה פה מדברי מר הילב שאולי טעון הבהרה מסויימת, מבחינת הנוסח. כתוב בסעיף קטן (ה) ש"זמן התפילה ייקבע במקום העבודה...". עכשיו, זמן יכול להיות עצם השעה וגם יכול להיות משך התפילה.

אני מבין שכשמדברים על זמן התפילה, מדברים לא רק על השעה שבה מתקיימת התפילה אלא גם על משך התפילה, וזה ייקבע "בהתאם לצרכי העבודה ולאילוציה..." וכו'.

זה כתוב בהצעת החוק.

רבותי, אישרנו הכנת הצעת החוק לקריאה שניה וקריאה שלישית.

תודה רבה, הישיבה נעולה.

(הישיבה ננעלה בשעה 9:45)