פרוטוקולים/עבודה/567
1
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
6.6.00
פרוטוקולים/עבודה/567
ירושלים, ד' בסיון, תש"ס
7 ביוני, 2000
הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני
פרוטוקול מס'
מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
יום שלישי, ג' בסיון התש"ס (6 ביוני 2000), שעה 12:45
(התקיימה באשכול לילד ולמשפחה במושב עמיעוז, מועצה אזורית אשכול)
פרוטוקול
נכחו
חברי הוועדה: דוד טל - היו"ר
נסים זאב
יאיר פרץ
מוזמנים
¶
מועצה אזורית אשכול:
אברהם דבורי - ראש המועצה
אייל טל - סגן ראש המועצה
יהודה נתן - מנהל מחלקת הרווחה
גיורא שמי - גזבר המועצה
מאיר אברג'ל - מזכיר המועצה
מסיקה מאיר - חבר הנהלת המועצה
חיים נחשוני - חבר הנהלת המועצה
משה מורג - מחלקת החינוך
נחום גלוסמניידו - עו"ס
עליזה בן-יהודה - עו"ס
נאוה קופרלביץ - עו"ס
אביבה קורין - יח"צ
גאולה זילברמן - עו"ס
לאה עמר - עו"ס
איריס עזרא - עו"ס
רינת גלילי - מנהלת טיפולית
טניה אוסדצי - עו"ס, משרד הקליטה באר-שבע
עטר זיו - סגן מנהל המוסד לביטוח לאומי, באר-שבע
סוזן פלשר - מושב שדה ניצן
אילנה בן-שחר - מנהל השרות הארצי לעבודה סוציאלית,
משרד הבריאות
שוש צימרמן - ראש היחידה למניעת התעללות בילדים,
שפ"י
אלעטאונה אסחאק - מנהל מחלקת הרווחה בערערה
מנה סהיבאן - עיריית רהט
איציק אלישר - מרכז שרות ילד ונוער, מ. העבודה מחוז י-ם
עבדאללה אבו-שריקי - מנהל מח' רווחה מ.מ. כסייפה
חסין אבו עליון - עוזר סגן ראש עיריית רהט
עירית ענבר - מנהלת מחלקת רווחה מ.א. בני שמעון
ליאורה שחר - אחות – מפקחת מחוזית במחוז דרום –
לשכת הבריאות באר-שבע
בנימין רבקה - מפקחת אזורית בחלק המערבי של הנגב,
לשכת הבריאות באר-שבע
אברהם דבורי
¶
אני מאוד שמח על המבצע שהכנסת עשתה לכבודו של הנגב, שוועדות הכנסת מסיירות ביישובי הנגב, כאשר אנחנו זכינו לארח את ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. אני מברך את שלושת חברי הכנסת מש"ס שהגיעו לישיבה. אני מאוד מצטער שיתר חברי הוועדה לא הגיעו.
אנחנו רוצים לנצל את הביקור הקצר של חברי הכנסת כדי לעשות לכם היכרות עם המועצה, שהיא מאוד מיוחדת.
הנושא השני – היכרות עם פרוייקט פיילוט לאומי בנושא מניעה וטיפול באלימות במשפחה וילדים בסיכון, שאנחנו זכינו לקבל אותו. קיבלו את הפרוייקט הזה שבע רשויות ואנחנו בתוכם. זו פעם ראשונה שמשרד ממשלתי נותן פיילוט, לא רק בגלל שיש כאן הרבה נשים מוכות או אלימות במשפחה או הרבה ילדים בסיכון, אלא גם בגלל – ובעיקר – היכולת של הביצוע. פיילוט צריך לשמש דוגמה גם לרשויות נוספות. הפיילוט הזה, כפי שהוא מיושם כאן, משמש מוקד למידה להרבה מאוד רשויות שבאות לבקר כאן. בחלומות הכי ורודים שלנו לא יכולנו לתאר לעצמנו יישום יותר מוצלח.
הנושא השלישי – נרצה לקיים אתכם דיון במספר נושאים, שקשורים לבעיות הייחודיות של הפריפריה. לפריפריה יש בעיות שהמדינה לא תמיד מודעת להן. אני חושב שתחום הסעות התלמידים לחינוך הפורמלי הוא הדבר היחיד שהמדינה נותנת לו פתרון אמיתי. בשאר המערכות אנחנו לא מקבלים את הפתרונות האלה ויש לנו קושי אדיר לבצע את הפעילות בהיקף שנדרש לאוכלוסיה.
המועצה האזורית אשכול נמצאת בנגב הצפון מערבי. אנחנו נמצאים בנקודה הכי מערבית של מדינת ישראל ולצידנו הרשות הפלסטינית ומצרים. שטח המועצה הוא 760 אלף דונם – הגבול בצפון הוא בין בארי לאלומים, צפונה מאיתנו, מחוברת אלינו מועצה אזורית עזתה, בצד המזרחי אנחנו גובלים בציר נחל הבשור. מצד דרום יש לנו את חולות חלוצה. 250 אלף דונם משטחי המועצה הם שטחי אש של צה"ל ואולי הוא שטח האש העיקרי שיש היום למדינת ישראל.
לאורך קו התפר יש שרשרת של יישובים, חלקם הוקמו לפני קום המדינה והיו כאן במלחמת העצמאות, ואחרים הוקמו עם הקמת המדינה והיוו למעשה התיישבות ביטחונית, כדי לשמור את הגבולות. מבחינה היסטורית ניתן לומר על היישובים האלה, שבזכותם הנגב נמצא במדינת ישראל. כזכור לכם הקרב על נירים התחיל ב-15 במאי 1948 והעמידה של נירים בקרב עיכבה את הפלישה של הצבא המצרי ואת היכולת שלהם לכבוש את הנגב.
בשנות ה-50 הוקם גוש צוחר וב-1982, בעקבות הסכם השלום עם מצרים הוקם חבל שלום, שזה גוש של שבעה יישובים שרוב תושביהם הם ממפוני פיתחת רפיח וימית. ביישובים האלה ניתן לראות את ההיסטוריה של הנגב כולו.
במועצה אזורית אשכול יש 29 יישובים, 14 קיבוצים, 13 מושבים ושני יישובים קהילתיים בצמיחה, שאמורים לגדול בעתיד ליישובים גדולים. יש במועצה כ-11 אלף תושבים.
האזור שלנו עדיין אזור חקלאי. מבחינה תיירותית, מעבר לנופים, יש הרבה מה לראות, בעיקר בפיתוח החקלאי. האזור הזה נחשב לגן החקלאי של מדינת ישראל - מעל 60% מהתושבים מתפרנסים מחקלאות. יש מושבים של 40 משפחות, ש-36 מתוכן מתפרנסות עד היום מחקלאות. אמצעי הייצור לחקלאות הם דבר מאוד קריטי להמשך הקיום של האזור.
בקיבוצים התפתחה תעשייה. ביישוב בו אנחנו רואים תעשייה חזקה, בדרך כלל גם רואים יישוב חזק. גם במשק המושבי וגם במשק הקיבוצי יש יישובים חזקים מאוד ויש גם יישובים חלשים מאוד. מרבית היישובים נמצאים באמצע – לא חזקים ולא חלשים. ביחס למועצות אזוריות אחרות בנגב, אנחנו במצב שהוא קצת מעל האמצע, אבל עדיין לא במצב משביע רצון.
הדברים שמעסיקים אותנו מאוד היום הם בעיקר בנושא אכלוס ותעסוקה. יש לנו כ-17 יישובים שנמצאים בהרחבות קהילתיות. נכון לעכשיו, כל מגרש שנבנה יש לו כתובת, כי הבנים רוצים לחזור ולגור כאן. מצד שני, אנחנו מאוד מוטרדים מנושא התעסוקה. צריך להבין שאמצעי הייצור באזור הזה הם די מוגבלים. כמות המים מוגבלת וכל שטחי המועצה מעובדים. כדי להתפרנס בכבוד, החקלאים שעוסקים היום בחקלאות צריכים עוד אמצעי ייצור. הם צריכים כמות כפולה של מים, כדי להתקיים בכבוד.
אין מקום לחקלאים נוספים ולכן לכל אוכלוסיה שתגיע לכאן, צריך למצוא מגוון תעסוקות על פי המקצועות שהצעירים פה לומדים. בגלל שמערכת החינוך פה יחסית ברמה גבוהה, מרבית הצעירים עוברים מסלול אקדמי. ככל שנשכיל לפתח מפעלים או תעסוקות במגוון רחב, כך יהיה להם יותר קל לבוא ולגור איתנו.
אברהם דבורי
¶
בגילים שבין אפס עד 18 יש כ-3,000 ילדים ונוער. יש חמישה בתי ספר – שלושה יסודיים ושניים על יסודיים – ו-20 גני ילדים. חלק מהם נמצאים בקיבוצים וחלק במושבים. לעיתים על כל שניים או שלושה מושבים יש גן אחד. בקיבוצים יש בדרך כלל גן אחד או שניים בכל קיבוץ. לעיתים יש תנועה בין הגנים. אנחנו מחויבים באזורי רישום ולכן הגנים המושביים הם יותר גנים של המועצה והגנים בקיבוצים הם רשות עצמאית.
אברהם דבורי
¶
זה נכון גם בבתי הספר, אלא אם יש אישור בוועדות השמה, שמאפשרים להעביר תלמידים. זה מצב היסטורי שקיים כל השנים במועצה.
היו"ר דוד טל
¶
תמיד אפשר לתקן או לשפר את זה. אני לא מעביר ביקורת, אלא מבקש לדעת אם יש אינטגרציה בין המגזרים.
אברהם דבורי
¶
המבנה הסקטוריאלי של המועצה נבנה כך לפני 50 שנה ומלווה אותנו עד היום. היום אנחנו מאוד משתדלים לשבור את המבנה הזה ומנסים לאחד מערכות. בהרבה מאוד דברים אנחנו מצליחים לעשות את זה, כמו במרכז היום לקשיש, כפי שנוכחתם לראות בסיור. בעבר גם השירות הזה היה נפרד. במבנה הזה שאנו יושבים בו עתה מתקיימות עוד הרבה מאוד פעילויות משותפות. יש הרבה חוגים משותפים לילדים ונוער. אתמול למשל היתה תחרות במחוז הדרום של יזמים צעירים, והמשתתפים מהמועצה שלנו – קבוצות משותפות למושבים וקיבוצים - זכו במקום הראשון בפעם הרביעית ברציפות.
יש החלטה עקרונית לאחד את בתי הספר העל יסודיים לבית ספר אחד גדול יותר, עם אופציות יותר גדולות. זה תהליך שדורש בינוי ודורש הכנת תוכנית איחוד, אבל הוא ייעשה. בתי הספר היסודיים נערכים ללמידה משותפת בתחומים מסוימים, כי אם מאחדים את בתי הספר העל יסודיים, צריך להגיע בכל בתי הספר היסודיים לאותו קו, כי אי אפשר יהיה ללמד אותם יחד בתיכון, כשהמערכות היסודיות רחוקות אחת מהשנייה. לכן יש שיתוף פעולה מלא בין שלושת בתי הספר היסודיים לגבי תכנים ולמידה בנושאים מסוימים.
לגבי גני הילדים, מבחינת מדיניות זה לא תמיד מסתייע. היינו מאוד שמחים אם היינו יכולים לבנות מערכת גנים עם מיפוי על פי הצרכים ולא על פי הסקטורים.
אברהם דבורי
¶
אין לי סטטיסטיקה נפרדת. באופן כללי אנחנו מגיעים ל-58% הצלחה בבחינות הבגרות, מכלל המחזור. לא מדובר באחוז מכלל הלומדים, אלא מכלל המחזור.
אברהם דבורי
¶
יש מקומות קשים כמו ירוחם, נתיבות ומקומות אחרים, שמציינים את מספר הניגשים לבגרות ומתוכם מציינים את אלה שעברו. זה לא אומר כלום, כי יכולים לגשת שבעה או שמונה ילדים ממחזור של 200 תלמידים. אני מדבר על 58% ממחזור של 150 תלמידים בשני בתי הספר יחד. זה מאוד משמעותי, כי כל הילדים נמצאים במסגרות חינוכיות.
הבעיה הקשה ביותר שאתם צריכים לראות לנגד עיניכם היא המיקום שלנו. בגבול המערבי שלנו אנחנו נמצאים מול רצועת עזה. ברצועה יש מיליון תושבים בשטח של 310 אלף דונם. אצלנו יש 11 אלף תושבים על 760 אלף דונם. היחס הזה בין האוכלוסיות משני צדי קו התפר לא קיים בשום מקום. המדינה חייבת להשקיע בעניין הזה מחשבה מאוד רצינית. יש פה סיכון גדול מאוד ויש פה סיכוי גדול מאוד.
הסיכון הוא שבמצב של שלום, עם גבולות פתוחים, יכולים להיכנס אנשי עסקים ובעסקאות כאלה ואחרות להשתלט על שטחים נרחבים באזורים שלנו, כי הקרקע אצלם מאוד יקרה ומבחינה עסקית יכול להיות שתהיה תופעה כזאת. הסיכוי – יש מיליון תושבים ברצועה שאפשר לייצר עבורם ואפשר לעשות איתם שותפויות כלכליות כאלה ואחרות.
אם לא נדע למצות את הסיכוי והאזור הזה ייחלש, אני רואה סכנה גדולה לעתיד הנגב בכלל ובמצב של שלום בפרט.
אברהם דבורי
¶
אנחנו עושים מאמצים כדי לתגבר את מספר התושבים. מ-1998 יש תהליך של עלייה במספר התושבים, אומנם תהליך איטי, אבל הוא קיים. עד 1998 היה תהליך של הגירה שלילית. כלומר, יש איזשהו אור.
אנחנו מנסים לנצל את קו התפר, כדי לפתח כמה רעיונות לשותפויות שלנו עם הרשות הפלסטינית בנושאים שאנחנו חושבים שלהם ולנו יש עניין משותף. יש חמישה פרוייקטים שאנחנו מטפלים בהם בשוטף ומאוד מקווים שיתחילו גם להגיע לשלבי ביצוע. הכל תלוי במצב הרוח של השלום בינינו.
לנו ברור שאם יהיה שלום פתוח, אנחנו נשמח מאוד ששדה התעופה בדהנייה, שהוא שדה תעופה בינלאומי, ייפתח להטסת מטענים ונוסעים. במצב של שלום פתוח יש תחזית שתוך שלוש-ארבע שנים, בהפרש לא גדול בעלויות הטיסה, יכולים לטוס כמיליון נוסעים שיעברו באזור שלנו.
לגבי הטסת מטענים דרך דהנייה - בהנחות של 10 עד 20%, זה ישפר לאין ערוך את המבנה העסקי של ענפי החקלאות, שעוברים לייצוא דרך האוויר, בעיקר פרחים.
אברהם דבורי
¶
רוב העובדים הזרים שיש אצלנו, כ-1,500, הם תאילנדים. אם יהיו יותר עובדים תאילנדיים, החקלאים פה ישמחו. יש מעט עובדים מהרצועה, כי יש מגבלות על מעברם. אני מניח שמעבר "סופה", שהוא מעבר משני לעובדים, עד 6,500 עובדים, ינוצל יותר ככל שהשלום והיחסים יתפתחו. יש בהחלט פוטנציאל גדול יותר להעסקת עובדים מהרצועה.
אייל טל
¶
בפועל יש כמה מאות פועלים מהרצועה לעומת 3,000 או 4,000 עובדים לפני עידן התאילנדים. כתוצאה מהתהליך הזה, התאילנדים עובדים בממוצע יום וחצי ולכן כמות העובדים הפלסטינים ירדה דרמטית. צריך בעיקר את העובדים הפלסטינים בעונות הקטיף.
אברהם דבורי
¶
כיוון שהאזור הזה יצרני מאוד, אנחנו מעסיקים הרבה עובדים מחוץ לאזור. אנחנו אחד המעסיקים הגדולים של אופקים. אני מתכוון לחקלאים ולמפעלי התעשייה באזור.
אנחנו מגלגלים מספר פרוייקטים
¶
1. דהנייה – זה דבר שמאוד מעניין אותנו ואנחנו רוצים שאתם תהיו בעד פתיחת דהנייה להטסת מטענים ישראלים;
2. גן תעשייה של סטף ורטהיימר עם קבוצת דנקנר והרשות הפלסטינית;
3. מעבר "סופה" – מעבר ייחודי לאגרגטים . אנחנו מוציאים להם אגרגטים בכ-400 משאיות כל יום. אנחנו רוצים לעשות את זה באמצעות מסועים ולפנות את השטח של המעבר לאזור מסחר ולכל מה שייבנה שם כמו בכל נמל תעופה בינלאומי – מחסני ערובה, סדנאות, בתי קירור וכד';
3. מתוכנן בית חולים באזור כיסופים בשיתוף פעולה עם הרשות. בשלב הראשון זה יהיה בית חולים ליולדות ורפואת עיניים;
4. בצפון האזור שלנו מתוכננת דרך תיירות בינלאומית, על ציר דרך הבשמים ההיסטורי, שאצלנו זה עובר בציר נחל הבשור. הדרך הזאת אמורה לקשר בין פטרה לנמל עזה.
יהודה נתן
¶
במקום הצגת הפיילוט, שהוא דבר מעניין בפני עצמו, אני אתרכז בסוגיות האקטואליות, שמבחינת חקיקה וחברי הכנסת חשוב שהן תעלנה לסדר היום.
שירותי הרווחה במועצה אזורית אשכול השתנו בצורה דרמטית בשלוש השנים האחרונות, בעקבות הקמת המרכז הזה שאנחנו נמצאים בו עתה, שהיה במימון מלא של משרד העבודה והרווחה – כ-400 אלף שקלים שהשר אלי ישי החליט לתת. תוך חודשים ספורים מאז שהשר שמע את הרעיון וקיבל את התוכנית, נכנסנו לעבודה ופתחנו את המרכז.
במרכז הזה נמצאים בטיפול כמאה יחידות טיפול לשבוע, בסוגים שונים של טיפולים – טיפולים זוגיים, טיפולים פרטניים וטיפולים משפחתיים. יש לנו זואו-תרפיסט שעובד באמצעות בעלי חיים. יש לנו קבוצות עבודה של משפחות במשבר על פי נושאים שונים. המרכז הזה הוא מרכז ליצירת ידע ולהמצאת שיטות טיפול ושיטות התערבות.
אחד הדברים שמאוד מטריד אותנו היום הוא קיצוץ בתקנים. בחודש ספטמבר האחרון קיצצו לנו 75% תקן ולפני שבוע קיבלנו הודעה על קיצוץ של 0.89% תקן. היה רצון להיטיב איתנו ולאפשר לנו לעבוד על פי הצרכים, כדי לראות איך אפשר לצמצם את מימדי הרווחה בארץ, אבל מכל תקציבי הפעולה הענקיים נשאר לנו תקציב של 40 אלף שקלים, מלבד התקציב למועדונית.
אני מציין בפניכם את עובדת קיצוץ התקן והקיצוץ התקציבי בפעולות, כי בשנה וחצי האחרונות ביקרו במרכז הזה 22 רשויות ויש לנו אפילו הזמנות ממשלחות מחוץ לארץ שרוצות לבקר אצלנו ולראות מה אנחנו ממציאים פה, ולמה לפני שנתיים ויותר היו פה למעלה מ-18 משפחות בשנה שהיו מגיעות לבית משפט ואילו בשנתיים האחרונות מגיעות רק שתי משפחות לבית משפט. רוצים גם לראות איך קורה שילדים שהיו מוצאים בעבר מהבית משולבים היום בקהילה.
אני מבין שיש בעיה כלכלית, אך אני מציג בפניכם את המצוקה, מתוך דאגה שמשהו מאוד מיוחד ילך לאיבוד.
איציק אלישר
¶
לפרוייקט ילדים בסיכון נתן משרד העבודה, מלבד 400 אלף שקל, גם 560 אלף שקל להחזקת 3.5 עובדים סוציאליים. זה לא דבר של מה בכך.
כמו כן מועברים לתוכנית המועדונית 148 אלף שקל ולפרוייקט "קדימה" 25 אלף שקל. תוכנית "קדימה" היא תוכנית חדשנית לאיתור ומניעה של ילדים במשפחות עם סיכון גבוה. רק לילדים בסיכון המשרד נתן בשנה זו 788 אלף שקלים. זה אולי לא סכום הכי גבוה, אבל הוא בהחלט סכום מכובד יחסית לשנה הקודמת.
איציק אלישר
¶
בשנה שעברה היה כיסוי כל הגירעונות בכל הסעיפים שקשורים לזה. אין כרגע מה להוסיף, כי מבחינה תקציבית הם עומדים במה שמוקצה לארבעת החודשים הבאים.
לגבי ילדים אני לא חוסך ובכל מקום שאני יכול לתת, אני נותן. אני משתדל לא לקפח אף רשות. להזכירכם, אנחנו אחראים על 60 רשויות, שבהן נכללות ערים מאוד בעייתיות. אנחנו חייבים לחזק את רשויות כמו דימונה, ירוחם, מצפה רמון ועוד, ואת הבדואים שאומנם נתנו להם, אבל צריך לתת להם הרבה יותר.
יחסית לגודל האוכלוסיה והבעיות, נתנו בצורה סבירה. אם היה לנו תקציב היינו שמחים מאוד לפתוח עוד מועדוניות לגיל הרך. רק במחוז ירושלים הגשנו בקשה לעוד 52 מועדוניות לילדים מסוגים שונים.
יהודה נתן
¶
הפרוייקט המדהים שמתקיים פה הוא פרוייקט יקר. לעשות עבודה טובה, להמציא וליצור רווחה ולא מצוקה, זה דבר יקר. זכינו לעשות את הפרוייקט תוך שיתוף פעולה ועבודה משותפת עם משרד העבודה והרווחה. נכון להיום, שני קיצוצים תוך חצי שנה של 75% תקן ועוד 0.89% משרה, זה הרבה מאוד. לכל מה שקורה פה במרכז הזה נותנים תקציב של 40 אלף שקל ברוטו. כל המפעל הזה לא יוכל לחיות עוד חצי שנה, אם לא תהיה חשיבה מחודשת בנושא. מבחינת הנוסחאות משרד העבודה צודק, אבל אנחנו לא מתקיימים מנוסחאות, כי יש מישהו שצריך להמציא ולייצר יידע. צריך גם לנסות תוכניות, כדי לדעת אם זה עובד או לא עובד. עובדה ש-22 רשויות ביקרו בשנה האחרונה במרכז והם מעתיקים חלק גדול מהעבודה שלנו פה.
איציק אלישר
¶
המרכז הזה פועל מבחינה מקצועית בצורה יוצאת מן הכלל ובהחלט משיג את המטרות. אגב כך זה גורם לפחות הוצאת ילדים מהבית.
קוצצו 14 תקנים בעוד לשכות במחוז ירושלים והדרום, כיוון שאלה לשכות שחרגו מהמותר לגבי מספר התקנים.
אם יש צורך להוסיף עוד כ-20 אלף שקל, אני אוכל להוסיף.
יהודה נתן
¶
הכוונה שלי היא לא 10 או 20 אלף שקל, אלא המדיניות. אם קיים פה משהו מיוחד צריך לטפח אותו וצריך לנסות לאפשר למקומות כאלה לפרוח, כי מפה תצא רווחה ולא יותר מצוקה.
אני רוצה להעלות בפניכם ארבע נקודות מבחינת מחלקת הרווחה, שהן מאוד בעייתיות וצריך להתייחס אליהן: 1. הסעת מוגבלים לעבודה מוגנת. אין לנו במועצה הרבה מאוד מוגבלים שאנחנו צריכים להסיע למקומות מוגנים. משרד העבודה והרווחה השקיע הרבה מאוד כסף בפיתוח מרכז תעסוקתי מאוד יפה בעזתה. כדי להגיע מפה לעזתה זה עולה 5,000 שקל לחודש עבור הסעת ארבעה אנשים. ארבעת המוגבלים האלה, שהם מוגבלים די קשים, הם אנשים מבוגרים שלא עושים כלום, כי אין סעיף תקציבי להסעות עבורם מהמועצה האזורית אשכול לעזתה, שם הם יוכלו לקבל תוכנית תעסוקה משמונה בבוקר עד שעות אחר הצהרים. אתם צריכים לזכור שהם נמצאים ביישובים נידחים, שאין בהם שום פעילות ואין להם לאן ללכת. אין אפילו מרכז מסחרי ללכת אליו, אין אפילו בנק בכל האזור – ומי שרוצה להוציא כסף צריך לנסוע לאופקים, באר שבע או אשקלון.
2. מטפלי בית לילדים סיעודיים. אין לנו הרבה מאוד ילדים סיעודיים, אבל יש לנו כמה ילדים סיעודיים שהדרך היחידה בה הם יכולים לחיות עם המשפחה היא שיהיה עובד שרק מטפל בהם. ילדה בת 12 עם פגיעה מוחית קשה, שהיא סיעודית לכל דבר, אי אפשר לטפל בה בבית ללא עזרה. אין לנו אישור להעסיק עובדים זרים.
איריס עזרא
¶
מלבד השגת אישור לעובדים הזרים יש גם בעיה של מימון, כי המשפחות נמצאות במצוקה כלכלית מאוד גדולה. הפתרון של מדינת ישראל למשפחות האלה הוא להוציא את הילדים למוסדות. עלות החזקת ילד כזה במוסד ממשלתי היא 10,000 שקל בחודש. לעומת זאת, אם תהיה אפשרות להביא מטפל הביתה, העלות היא 2,000 שקלים בחודש. המשפחות אצלנו לא יכולות לשאת עלות כזאת, מה גם שלהוציא את הילד למוסד הוא פתרון לא נכון, כי הילדים הללו מקבלים את כל האהבה בבית. צריך להשאיר את הילדים בבית ולא להוציאם למוסדות.
יהודה נתן
¶
הנושא השלישי: בשנתיים-שלוש האחרונות אנחנו נתקלים במשפחות, שבעבר היו מבוססות, אך עתה עקב משברים בחקלאות הגיעו לפת לחם ואינן מסוגלות לשלם את הארנונה או תשלומי החינוך. אין לנו שום תשובה למשפחות כאלה. מדובר באנשים בני 55 פלוס, שהשקיעו באזור במשך למעלה מ-30 שנה, אך עקב המשבר בחקלאות הם נכנסו למשבר. אנחנו קולטים אותם במשבר עוני, שגורם לעוד הרבה דברים.
למחלקת הרווחה אין היום שום דרך להתמודד עם המשבר הזה ואנחנו לא יודעים איך לגשת לזה. מי שקובע את המדיניות במדינה צריך ליצור חשיבה ולתת לנו את הכלים לטפל במשפחות האלה.
נושא רביעי – מרכז יום לקשישים. השירות היחיד שיש לקשישים באזור הוא המרכז שלנו. אנשים לא יגיעו למרכז אם לא תהיינה הסעות. עלות ההסעות היא 300 אלף שקל לשנה, אך משרד העבודה הקציב לזה לראשונה 14 אלף שקל נטו, 18 אלף שקל ברוטו.
איציק אלישר
¶
עד היום לא היה סעיף תקציבי להסעות. היום סוף סוף נפתח פתח ויש איזשהו תקציב בגובה של כ-700 אלף שקל לכל המחוז.
אברהם דבורי
¶
אם כך, איך זה שאנחנו קיבלנו רק 14 אלף שקל? התקציב לכל הארץ הוא 2 מיליון שקל. אני חושב שמתוך סכום זה לנו מגיע לפחות 100 אלף שקל.
מאיר אברג'ל
¶
מחלקת הרווחה מקבלת בסופו של דבר את התוצר המוגמר של הבעיות, אבל מחלק גדול מהבעיות האלה אפשר היה להימנע אם היו מונעים את המפגע.
המצוקה של החקלאים היא בעיקר במושבים, אך היא לא פסחה גם על הסקטור הקיבוצי. אני לא אכנס לגורמים שהביאו למשבר בחקלאות – התפרקות תנועות ההתיישבות, החלטות מדיניות על גלובליזציה ועשיית שוק פתוח עולמי, הורדת מכסים וחוסר הגנה למוצר המקומי, ירידת קרנה של החקלאות בארץ. כל אלה גורמים, אך אני מדבר על התוצאה. התוצאה היא שחלק גדול מהמשפחות באזור הזה, שמלכתחילה לא בחרו מרצונן להיות חקלאיות, אלא הובאו כעולים חדשים ואמרו להם שהם צריכים להתפרנס מעבודת האדמה, נמצאות במצוקה. הם קיבלו את הקביעה הזאת ועבדו בחריצות, למדו, ולאט לאט הפכו להיות חקלאים טובים והתפרנסו מזה. הם אומנם לא הפיקו 25 טון עגבניות לדונם, אלא 5 טון, אבל זה הספיק כדי לפרנס אותם בצורה מכובדת. השינויים במדיניות הביאו לפתיחת רצועת עזה לסחורה חקלאית, אך עם כל ההסתפקות שלנו במועט, אנחנו לא יכולים להתחרות במחיר כוח האדם שיש להם, שלא לדבר על זה שהם כמעט לא קונים תשומות, אלא לוקחים את זה מאיתנו "במשיכה".
כל הגוורדיה הישנה של החקלאות התחילה לנשור. כאן ראש המועצה אומר ש-60% מהמשפחות מתפרנסות מחקלאות, אבל הוא מתכוון שהן עוסקות בחקלאות, כי הרבה פחות מ-50% מתפרנסים ממש. הן לא מתפרנסות מחקלאות אלא עוסקות בזה מכוח האינרציה ומפני שאין חלופות. עובדה היא שהרבה מאוד משפחות נשרו. המדינה הולכת קדימה ואם עושים חממה עם בקרת אקלים ואוטמציה והחקלאי הוותיק לא יודע מה זה, כי הוא היה רגיל לעבוד בשיטות הישנות, הוא אומר שאולי הבן שלו יעשה את זה.
בגלל כל זה, משפחות שבעבר התפרנסו בכבוד מהחקלאות מגיעות למועצה לקבל עזרה, וזה מחזה קורע ללב. מדובר בקבלת עזרה בכלכלה היום-יומית.
לעובדה הזאת יש השלכות חמורות נוספות. התהליך הזה של שינוי מבנה תעסוקה עובר על כל הארץ – בתעשיות המזון, תעשיית הטכסטיל, הלבידים וכו' – אבל שם המדינה לוקחת אחריות כלשהי גם בחקיקה וגם בתפקוד. עובד במגזרים האלה שאומרים לו שכבר לא כדאי לייצר אצלנו מכנסי ג'ינס, אלא בעזה, מלווים אותו עם פיצויי פיטורין, בהכשרה מקצועית ובתנאים אחרים. לחקלאי, שמדיניות ממשלתית גרמה לכך שהוא לא יוכל יותר לעסוק בחקלאות, אומרים שהוא עצמאי ושאין לו זכות לדמי אבטלה. אם אין לו זכות לדמי אבטלה, ממילא הוא לא זכאי להכשרה מקצועית ולהשמה בעבודה חדשה. אין לו אפילו נגישות למקורות תעסוקה בלשכות התעסוקה. הוא בבחינת עצמאי ולכן הכל חסום בפניו – אין דמי אבטלה, אין הכשרה מקצועית והוא לא נחשב בלשכת התעסוקה בביקוש למשרות חדשות שמתפנות.
אותו חקלאי מבקש שיתנו לו הבטחת הכנסה, אבל אם יש לו טרקטור ישן או מכונית ישנה, כדי שיוכל לעבור את המרחקים הגדולים שיש באזור שלנו, הוא לא זכאי להבטחת הכנסה. נחסמת לו הדרך גם לקבלת הבטחת הכנסה.
אולי אם יגיע לגיל זקנה הוא יקבל פנסיה? אך גם זה אין לו. פעם החקלאי חשב שהחממה שלו, הטרקטור שלו, הבן הממשיך והמטע, הם יהיו הפנסיה שלו. אך היום הכל פשט את הרגל – הוא עקר את המטע וזה עלה לו כסף, אין לו את הבן הממשיך שממהר לברוח מפה כל עוד נפשו בו, כי אין לו אפשרות להמשיך במשק אביו. לכן האדם הזה נשאר קירח מכל הצדדים.
בצר להם פונים חקלאים כאלה למחלקת הרווחה. מחלקת הרווחה אומרת להם שהיא פועלת על פי חוקים, והחוקים הקיימים מאפשרים אולי לקנות לו איזו מכונת כביסה משומשת, אבל אין לה לתת להם פרנסה כלשהי.
בגלל האילוצים האלה הקמנו במועצה עמותה לעזרה הדדית. אנחנו גובים מעט מהיישובים והתושבים ומכל אשר ידבנו לבו. אנחנו עוזרים לכאלה שהמדינה לא עוזרת להם, אבל הכלים שלנו אינם מספיקים ולמרבה הצער הבקשות הולכות וגוברות.
מאיר אברג'ל
¶
מתוך 700 בתי אב שהיום אינם מתפרנסים מחקלאות, אלא עוסקים בחקלאות, 200 משפחות למעשה לא מסוגלות להתפרנס והדבר היחיד שהם יכולים לייחל לו זה קצבת זקנה, כי אין להם שום דבר אחר. פעם היתה קופת גמל לחקלאים, אך במשברים הגדולים שהיו בחקלאות, הם הוציאו את הכספים כדי לכסות חובות בבנקים.
התמונה עגומה ביותר, וכל מה שתיאר מר יהודה נתן על הטיפולים שניתנים ועל כך שהמרכז הזה פעיל, זו התוצאה של המצב העגום שנתונים בו. הייתי רוצה שהמרכז הזה יהיה מובטל והוא יעסוק בפעילות חברתית ולא בשום דבר אחר. 200 משפחות שפעם התפרנסו בכבוד מחקלאות והיום אין להם שום מקור אחר למעט קצבת זקנה, זה מחזה חמור מאוד.
אתם, חברי הכנסת, הכתובת לשינוי בחקיקה. אתם מכירים את חוק דמי אבטלה וחוקים אחרים. בחוק הפיצויים יש סעיף שאומר שאם יש הרעת תנאים, זה מזכה בפיצויים גם אם העובד התפטר. הממשלה הרעה את התנאים של החקלאים וגרמה בכך לסגירת משקים. יש לפחות להכיר בהם כמי שפוטרו ולתת להם פיצויים מסוימים או לשקם אותם מבחינה מקצועית, שלא לדבר שמגיע להם דמי אבטלה והבטחת הכנסה.
העזרה הזאת שאני מדבר עליה יכולה להיות פתרון ביניים לדור הוותיק. לפתרון ארוך טווח חייבת להיות שיטה שונה – לא לתת את הדג, אלא ללמד לדוג. זה אומר שצריך לעודד את האזור הזה מבחינת תעסוקה והשקעות. לאזור הזה אין היום שום עדיפות. מאז שראש המועצה נכנס לתפקידו הוא מכין פרוייקטים, אך כולם נתקעים בדרך לפני שהם מגיעים לפה, כי יש אזורי תעשייה הרבה יותר אטרקטיביים מאשר אצלנו.
כדי שיתאפשר פיתוח צריך לתת הקלות במיסוי ובאכלוס. יש לנו היום מרכז קהילתי אחד שאנחנו מנסים לאכלס, אך מתוך 140 בתים 50 לא מאוכלסים, אלא הם בשכירות, בגלל מדיניות אכלוס לא נכונה של עמידר. הבתים שם מוזנחים, פרוצים ואם אדם רוצה לרכוש שם אומרים לו שצריך שמאות וכל מיני פרוצדורות, ושהמחיר הוא 50 אלף דולר. לכן אותו אחד בורח מפה, כי במחיר כזה הוא יוכל להיות באשקלון או באופקים.
בכל הדברים האלה שציינתי, אתם צריכים להיות מליצי היושר והפה שלנו, כדי לשנות דברים בטווח הקצר – דמי אבטלה והבטחת הכנסה – ולהשיג פתרונות ארוכי טווח, כדי לתת לאזור זה עדיפות ולאפשר לבנים להמשיך לחיות כאן.
אברהם דבורי
¶
מר מאיר אברג'ל דיבר בעיקר על הנושא של הביטחון הסוציאלי בהתיישבות העובדת. יש בעיה קשה בכל הארץ בעניין הזה, אבל פה היא קשה מאוד, כי כמעט שאין ערך נדל"ני לנכסים של החקלאים ולכן החקלאים נשארים בלי שום דבר. הם עבדו 50 שנה ולעת זקנה הם נשארים בלי כלום.
אני מבקש להעלות עוד שני נושאים: 1. שירות תעסוקה – אנחנו מאוד מבקשים לעשות איזשהו שירות תעסוקה לפריפריה. שירות התעסוקה לא מגיע אלינו ואין שום סיבה שיום בשבוע לא יגיעו לכאן - או שאנחנו נארגן ויממנו לנו את זה – ויעסקו בנושא של היצע וביקוש לתעסוקה.
2. ועדה זו, בנוסף לזה שהיא ועדת העבודה והרווחה, היא גם ועדת הבריאות. יש לנו בעיה עם מוקד לשירותי חירום. יש לנו יישובים שנמצאים 70 ק"מ מבית החולים הכי קרוב. האוכלוסיה אצלנו מתבגרת ואם קורה אירוע צריך במקרה הטוב לנסוע באמבולנס לבאר-שבע ובדרך אפשר "להיגמר", וקרו מקרים כאלה.
אברהם דבורי
¶
לא. הנט"ן היחידי שעומד להגיע לאזור זה הוא לנתיבות. כדי לפתור את הבעיה הזאת הקמנו במרכז המושבים בצופר מוקד לשירותי חירום עם רופא, שנמצא שם מהרגע שהמרפאה נסגרת עד שהיא נפתחת בבוקר. הבעיה היא איך מממנים את השירות הזה, כי שירות כזה עולה 350 אלף שקל בשנה. לממן את זה מאגרת בריאות שנגבה מהתושבים זה לא מוצדק מבחינה מוסרית, כי לא רק שהתושבים גרים בפריפריה, הם צריכים גם לשלם אגרה נוספת לבריאות מעבר לביטוח הרגיל.
לכן הוחלט לעשות את זה על חשבון המועצה, אבל המועצה לא יכולה לשאת בעומס הזה. אני יודע שיש מועצות אזוריות שמצאו פתרונות של טלפון חירום ואז הרופא מגיע הביתה, אבל גם זה כרוך בתשלום ועל פי החוזה הרופא צריך להגיע תוך שעה וחצי, כך שזה לא מהווה תשובה.
אני חושב שאתם, כוועדת רווחה ובריאות, חייבים לתת תשובה לפריפריה, לאזורים המרוחקים.
יהודה נתן
¶
צריך לזכור שיש מקרים רבים של מוות כתוצאה מזה שלא הספיקו להגיע מבעוד מועד לבית חולים או בגלל שלא היה נט"ן.
אברהם דבורי
¶
הגעתי לרשות כחודש לאחר שמישהו נפטר כתוצאה מזה שלא טיפלו בו בזמן והוא נפטר בדרך לבית החולים. אם היה פה מוקד זה לא היה קורה, מה גם שמדובר בבחור צעיר ולא באדם מבוגר.
אני חושב שאתם צריכים לתת את הדעת על הנושא הזה. זה לא דבר יקר מאוד ואנחנו מוכנים להשתתף בעלות. אם היו מממנים לנו חצי מהסכום הזה, היינו יכולים להפעיל את המוקד.
אברהם דבורי
¶
במוקד יושב רופא עם המכשירים המתאימים. אנחנו מקבלים את זה מחברה פרטית ומשלמים לה עבור השירות שהיא נותנת. כמו כן יש אמבולנס מצויד עם נהג חירום ופרמדיק אם צריך. זה כל מה שצריך כדי לפתור לנו בעיה וכדי שאנשים יוכלו לישון בשקט. עד עכשיו רוב האוכלוסיה היתה צעירה ולא הרגישו בצורך, אבל עתה האוכלוסיה מתבגרת ואין לנו תשובות לדברים האלה.
לא מדובר בסכומים גדולים לנושא הזה. אני יודע שבגוש קטיף יש דבר כזה והנימוק לכך הוא ששם זה ישנו כי יש שם מלחמה. צריך לזכור שבאזור שלנו האוכלוסיה יותר מבוגרת ואני לא חושב שהיא לא ראויה לשירות הזה.
באבשלום יש לנו בעיה שנובעת מחוסר תשומת לב של כל גורמי המימסד. באבשלום היה מרכז קליטה עם קרוואנים. בשלב מסוים, במקום הקרוואנים הקימו בתים והעבירו את העולים החדשים לבתים, וכך הקימו דרך אגב יישוב, בלי שהחליטו בכלל שמקימים יישוב. באבשלום גרים בעיקר פנסיונרים ומשפחות חד הוריות, כי הם לא יכלו לרכוש מחוץ לאזור ולכן הם נשארו. זה מקום שלא יכול להתקיים כיישוב, כי מבחינה אנושית אין שם מי שייקח על עצמו את הניהול. היישוב הפך למעמסה על הרשות המקומית, מבלי שאף אחד מכיר בזה – לא משרד הפנים ולא המשרד לקליטת עלייה.
יהודה נתן
¶
גם התקן שהיה לי לשם כך קוצץ. יש באבשלום 50 משפחות ו-35 מתוכן הן "קליינטיות" שלי. מדובר במקרים מאוד קשים ולמרות זאת קיצצו לי את התקן, כי אני לא מתיישר עם הנוסחה. לא לוקחים בחשבון שצריך להגיע לגבול עם מצרים כדי לטפל בהם ושנמצאים שם אנשים עם קשיים כלכליים ותרבותיים קשים מאוד. יש שם בעיה קשה של פעילות נוער ושל העסקת נוער בשעות אחר הצהרים.
ניסינו להקים ועדה רב מקצועית עם משרד הקליטה ומשרדים נוספים, אך מי שנשאר זה רק המועצה ומשרד הקליטה שנתן תוספת זעומה של כמה אלפי שקלים, שמאפשרת לנו לקיים תוכנית לטיפול בילדים ועוד כמה דברים קטנים. אין התייחסות מערכתית לנושא הזה.
משה מורג
¶
זה מקום שמייצר פוטנציאל שאני מודאג ממנו. אני חושש ששם הולכת להיות בעיה ואני לא יודע אם מישהו משם יתגייס לצבא או שיהיה אזרח טוב. יש שם ילדים בסיכון ומתרחשים שם דברים שאי אפשר להעלות על הדעת. החלטנו שאנחנו נטפל במקום, כי אחרת זה יטפל בנו. כרגע אנחנו עוסקים באזור שבכלל לא מודעים לו, כאילו שהוא לא נמצא.
אברהם דבורי
¶
היוזמה לביקור הזה באה בעקבות דוח מבקר המדינה על מצב הנגב. אומנם יש מידי פעם יוזמות כמו נבטים, רכבת ועוד, אך התהליך הקשה שעבר על הנגב הוא בגלל שבשלב מסוים המדינה הפסיקה לשלם עבור חלוציות. מה לעשות – חלוציות עולה כסף. זה עולה כסף גם בגלל המרחק וגם בגלל שנמצאים בפריפריה וערך הנכסים שמייצרים כאן לא נשמר ונשחק כל הזמן לעומת המרכז. אם המדינה לא תדע לשלם על חלוציות, לא תהיה חלוציות במדינה. לא תוכל להתקיים התיישבות בנגב אם המדינה לא תיתן פתרון יחסי לקיום של מערכות החיים בנגב.
בשנות ה-50 ידעו לעשות את זה. היה מובן מאליו שהמדינה עוזרת ואם יש גירעון היא סוגרת אותו, העיקר שההתיישבות תמשיך להתקיים. אני לא רוצה שיסגרו לי גירעונות, אבל אני רוצה שיתנו לנו את התנאים לקיים פה מערכות חיים בכל תחום. אני משלם 760 אלף שקל בשנה עבור הסעות תלמידים לחוגים. אף אחד לא משלם לי את זה. האם אני יכול להחזיק פה באזור ילדים בלי חוגים? מה הם יעשו כל היום?
היתרון היחסי שבזמנו היה לנו, הולך ונשחק מיום ליום. משרד החינוך לדוגמה רוצה לקצץ בתקציבי החינוך ולהוריד מהמוחזקות. המוחזקות למעשה היא תקציב נוסף, 30% מעל הרגיל, כדי שנוכל לממן הסעות מורים וכיתות יותר קטנות. לזה בדיוק אנחנו צריכים את הכסף. אנחנו משתדלים לתת עם הכסף הזה רמת חינוך ממוצעת כמו בכל מקום.
צריך להבין שכל דבר כאן עולה הרבה יותר. אם מביאים לכאן מורה לנגינה, צריך להביא אותו לפעמים מתל אביב, וזה עולה כסף.
יהודה נתן
¶
מנחה לצוות הטיפולי עולה 1,850 שקל ליום, כי הוא יוצא מתל-אביב בחמש וחצי בבוקר וחוזר הביתה בשבע וחצי בערב. הוא כמובן לוקח על השעות, הנסיעות ועל הכל. לפיכך התקציב שאנחנו מקבלים שווה חצי ממה שהוא שווה בבאר-שבע, בתל-אביב או במקום אחר.
אברהם דבורי
¶
גם אם תהיה רכבת, גם אם תהיה נבטים, מה זה ייתן לתושב הנגב הפשוט? אם הוא לא ירגיש שהוא יכול לנהל פה מערכת חיים – בבריאות, בחינוך, בתרבות וברווחה – כפי שהיא קיימת במרכז הארץ, הוא לא יבחר לגור כאן.
אני חי פה 48 שנים ואני יכול לומר לכם שזה אחד האזורים הכי טובים לחיים, אבל צריך לתת לאנשים יכולת להתפרנס. זה ניתן להיעשות רק במדיניות העדפה של הממשלה.
מפאת קוצר הזמן לא הצגנו לכם את הפרוייקט. אני מציע לכם להזמין את מר יהודה נתן והצוות שלו לאחת מישיבות הוועדה, כדי שתוכלו להתרשם מהפרוייקט הזה, שהוא פרוייקט לאומי בתחום מאוד חשוב ושיש לו תוצאות.
אלעטאונה אסחאק
¶
הצוות של המועצה אזורית אשכול הציג בצורה מאוד יפה את המסר, אבל מן הדין לשמוע גם את אלה מהמגזר הבדואי שהוזמנו לישיבה. הוזמנתי לישיבה כדי להציג גם את המחלקה שלי וגם את בעיות הרווחה אצלנו. צריך אולי להקדיש ישיבה מיוחדת למגזר הבדואי, אחרת זה מאוד מעליב.
היו"ר דוד טל
¶
הוועדה עסקה במגזר הבדואי רבות ואפילו הקמנו ועדת משנה משותפת לוועדת הפנים וועדת העבודה והרווחה. אני חושב שמיצינו את הנושא הזה מבחינת היכולות שלנו לטפל בנושא.
אני לא רוצה שתשלו את עצמכם שיש לנו יכולת וכושר להעביר תקציבים. התפקיד שלנו הוא לפקח על הרשות המבצעת. אנחנו גם יכולים להגיש חקיקה ואת זה אנחנו אכן עושים. בפועל הרשות המבצעת היא בעצם הגורם שקובע את המדיניות והיא אמורה גם לבצע את זה. אנחנו אמורים רק לפקח על זה. אם תצפו היום בערוץ 33 תוכלו לראות אותי ואת ראשי הוועדות האחרים מדברים על המצוקות שלכם.
היו"ר דוד טל
¶
לגבי ניידת נט"ן – לפני מספר חודשים הוועדה היתה במצפה רמון ושם הגענו לאיזשהו הסדר עם המועצה. בעצם הימים הללו הם מקבלים ניידת נט"ן עם השתתפות מסוימת של המועצה. אני מוכן לבדוק את הנושא הזה וכפי שאז לחצתי על מנכ"ל הבריאות, יש אולי אפשרות לעשות את אותו הסדר גם כאן.
לגבי הנושא של לשכת תעסוקה – אני בהחלט חושב שנכון לעשות את זה באזור שלכם לפחות פעם בשבוע. אני אדבר על כך עם מנכ"ל שירות התעסוקה ואני אדאג לכך שתפגשו ותגיעו להסדר גם בנושא הזה.
לגבי כל נושאי הרווחה שהועלו בישיבה, אני מאוד מצטער שגברת בוני גולדברג לא הגיעה, משום שאני סבור שחלק מהדברים אפשר היה לפתור יחד איתה תוך כדי ישיבה. אני רואה בחומרה את אי השתתפותה בישיבה.
מבקר המדינה קבע שצריך יהיה להתייחס לנגב, ולכן באנו לכאן לעשות את זה ולנסות לעזור במשהו. אני מקווה מאוד שמה שאני אעביר מכאן ליושב ראש הכנסת, כמו כל ראשי הוועדות האחרים, יגרום לאיזשהו שינוי. אני לא רוצה להשלות אף אחד, כי לא נוכל לתקן את כל מה שהועלה כאן, אבל כל מה שנאמר בישיבה נרשם ואני אנסה לראות אחד לאחד מה ניתן לעשות.
דלתה של ועדת העבודה והרווחה פתוחה בפניכם ואם תרצו להעלות נושא כזה או אחר של רווחה או תעסוקה, גם במגזר הבדואי, נשמח לארח אתכם, ולו רק שנדע שאפשר לעזור במשהו.
עירית ענבר
¶
אני מאוד מברכת על יום הדיונים הזה בנגב. אני חושבת שאיזשהו מסר או אמירה ברמה הלאומית, היא אמירה יפה.
מבחינת מחלקת הרווחה של המועצה האזורית בני שמעון, אני רוצה למחות על מה שקרה פה היום. אם הישיבה נועדה רק לביקור במועצה האזורית אשכול, זה מאה אחוז ואנחנו יכולים להודות למועצה אזורית אשכול על זה שהיא מארחת אותנו ועל זה שהיא אפשרה לנו לשמוע מה המועצה עושה ואיך מחלקת הרווחה מתפתחת. זה מאוד מעניין, מאוד מקצועי ויפה. אותי הזמינו, דרך ראש המועצה, מזכירו ומזכירותיו, לבוא ליום דיון על הרווחה בנגב. לכן המגזר הבדואי פה ולכן מחלקות רווחה אחרות נמצאות פה. אני חושבת שלקחת את השעתיים האלה ולהקדיש אותם רק למועצה אזורית אשכול, זה מאה אחוז בסדר, אבל תודיעו את זה ואז אנחנו נבחר אם אנחנו רוצים להיות אורחים באותו יום או להזמין אתכם ליום אחר שבו תשמעו על מקומות אחרים בנגב.
אני חושבת שמועצה אזורית אשכול ביטאה את המצוקות שלה. לחלק מהבעיות יש הרבה דמיון למה שקורה במועצות אחרות, אך לצערי הם לא ידעו לומר את הדמיון לבעיות של מועצות אחרות, אלא התמקדו בבעיות שלהם.
היו"ר דוד טל
¶
אני נוטה להסכים עם מה שאת אומרת. כדי שלא תצאי מכאן כעוסה, אני מוכן לייחד ישיבה מיוחדת גם לכם וגם למגזר הבדואי, ולא לאשכול.