פרוטוקולים/עבודה/722

1
ועדת העבודה והרווחה
30.5.00

פרוטוקולים/עבודה/722
ירושלים, ז' בתמוז, תש"ס
10 ביולי, 2000

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני




פרוטוקול מס' 131

מישיבת ועדת העבודה והרווחה
מיום שלישי, כ"ה באייר, התש"ס (30 במאי, 2000) בשעה 12:00

חברי הוועדה: דוד טל – היו"ר
אילן גילאון
נסים זאב
חיים כץ
מקסים לוי

שר התעשייה והמסחר רן כהן
ח"כ סילבן שלום
חה"כ מיכאל נודלמן
יועץ ראש הממשלה לעניין חברתיים – רפי אלול

איסר דובדבני – משרד העבודה והרווחה
עו"ד שלמה יצחקי
אריה סביר – בנה"פ
אחירם כהן – משרד האוצר

משה אברהם
יצחק אזולאי
יעקב אלימלך
בוריס באסוב
חיים בוטבול
שלום בטיטו
אלברט ביטון
יהושע ביטון
עליזה בן עטר
אילן ברי
עמי ברמן
יצחק דוד
זוהר דלי
נאסר הייב
חיים הרי
אברהם וקנין
מזל ורסולקר
יפה חזן
יהודעה יעיש
נתן יצחק
טובה ירמי
מאיר כבסה
יוסף כהן
שמעון לוגסי
יהודה לחמני
משה לייפר
אליהו מאיר
אלברט ממן
נסים משה
דוד סויסה
ג'נט סונגו
עמרם סננס
יוסי עבדאלולו
צבי עגנון
יום טוב עמר
שרגא עמרם
מרק פישנזון
יונה פרטוק
אליס קריספל
ויקטור רווח
לאוניד שוחט
יוסף שנפרר
נחמן יעקב

שירלי אברמי

לאה קיקיון

הסכנה לסגירת מפעל "סלילי חולה" בקרית שמונה
















הסכנה לסגירת מפעל "סלילי חולה" בקרית שמונה

שלום לכולם, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הוועדה. אני מקדם בברכה את כבוד שר התמ"ס, רן כהן. על סדר היום – הסכנה לסגירת מפעל "סלילי חולה" בקרית שמונה. היינו שם לפני שבוע, והיתה החלטה שנשוב ונתדיין כאן, כדי להגיע לכלל סיום וכלל החלטה, איך אנחנו מגייסים את הכסף שצריך לעמוד לרשות העובדים, כדי לגרום לכך שהמפעל ימשיך וייצר. היות והבנתי שזה לא דבר ישים, החלטנו אז לראות איך אנו מגייסים את הכסף כדי לדאוג לכך שהעובדים ייצאו עם תנאי פרישה סבירים ונאותים.

אני רוצה לומר משהו שאולי יישמע כביקורת כנגד הממשלה שאני חבר בה. אין לי שום בעיה בנושא. אני חושב שגם לרן כהן לא תהיה בעיה בנושא הזה. אי אפשר שבכל פעם שנופלת קטיושה, ובכל פעם שצריך לעלות לקרית שמונה אנחנו עולים לשם, וכל אחד מאתנו מזיל דמעות. יש בינינו שהדמעות שלהם אמיתיות, ויש כאלה שמזילים דמעות תנין. אי אפשר שכאשר יושבת ועדה ומציגים בפניה שהממשלה הולכת להקדיש לנושא 4 מיליון שקל בקירוב, ואחר כך מתברר שבנק הפועלים מוכן לשים את חלקו – עוד 3 וחצי מיליון שקל, וכשמצטיירת תמונה שיש תקווה, עובר שבוע ואנו מגיעים למצב שלא היה ולא נברא, ומושכים את כל העניין הזה. אני ישבתי עם שר האוצר לפני יומיים, ולצערי אני יכול לומר בצורה חד משמעית: הוא חזר בו ממה שהממשלה היתה מוכנה אז לתת, כלומר – הסכום של כמעט 4 מיליון שקל. אנחנו עומדים היום עם הקצאת הכסף שבנק הפועלים מקצה, בסך 3 וחצי מיליון שקל. דיברתי גם היום עם אנשים מבנק הפועלים, ואני מוכרח לומר שבנק הפועלים עדיין מוכן לתת את הכסף, ואין שום בעיה, מבחינתו, בנושא הזה. זה עדיין לא פותר לנו את הבעיה, אם אנחנו לא מביאים כסף נוסף.

בנק הפועלים לא מתנה זאת בכך שהממשלה תיתן את חלקה?

הוא לא מתנה את מתן הכסף בכך. בנק הפועלים ייתן את חלקו, ומבחינתו הוא העביר את הכסף שהוא היה צריך להעביר, כפי שהוא הבטיח לשר האוצר. עלה הנושא ששר האוצר היה צריך להעביר את הכסף שהוא הבטיח, והוא לא נתן.

אני מוכרח לומר כאן מילה טובה על בנק הפועלים. אני רוצה שהחברים פה יידעו שבנק הפועלים העלה 800 עובדים בשבוע שעבר לגני ילדים, לבתי אבות, וחילקו שם שי, וגם בחוף אמנון. הם שכרו 300 צימרים בצפון לשבוע הבא. הם הביאו 50 מחשבים לבתי הספר. הם הקימו קייטנה של מחשבים ל- 100 ילדים. הם מלווים שלושה פרוייקטים בקרית שמונה. הם תרמו 200 אלף שקל לסיום בניית מתנ"ס.

נוצר מצב שאנחנו, כנציגי ציבור, חייבים לתת פתרון ומענה לעובדים הללו, ואנחנו, אחרי שהסתבר לנו שניתן לעשות את הדברים, והממשלה מוכנה, אנחנו מגיעים לשוקת שבורה, ונמצאים חסרי תקציב בנושא הזה, מבלי יכולת לפתור את הבעיה.

אדוני היושב ראש, חבריי הכנסת, אורחים נכבדים. מה שאני יכול למסור לכם זה שלושה דברים. אני רוצה לומר בתחילת הדברים, מאחר והיושב ראש העמיד את הבעיה ברמה העקרונית, שאני מזדהה לחלוטין עם העמדה של יושב הראש. אני סבור שבטרגדיה הקשה הזו של "סלילי חולה", האחריות היא אחריות משותפת של הבעלים – במקרה זה בנק הפועלים, וגם של המדינה. אף אחד לא יכול להסיר את עצמו מהאחריות. חייבים לתת בעניין הזה את המענה ואת הפתרון.

הדבר השני שאני רוצה לומר, ואני מקווה שאני לא מנדנד, אבל אני מתחנן: אי אפשר עדיין להמשיך ולקיים את המפעל הזה. בעוד שנה או שנתיים, שבו ניתן יהיה לייעל את העבודה ולהוזיל את העלויות, ולמכור את תוצרת המפעל במחיר השוק פלוס 15 אחוז – אני ממליץ ללכת על הדרך הזו. הדרך הזו היא יותר טובה, משום שאני לא יודע מה יקרה עם השמה בעבודה. אני לא יודע כמה עובדים עוד ייפלו מהעבודה, ולא ימצאו מקום עבודה אחר. יצרית מקום עבודה זה לא דבר שקורה מהיום למחר, זה דבר ראשון. דבר שני, אני באמת חושב שתהליך החשיפה הוא כזה, שהוא היטיב עם תעשיות אחרות. לכן אפשר לבקש מהם לספוג את ה- 15 אחוז, שאתם תמכרו את החוטים במחיר יקר יותר מאשר השוק. זה לא אסון. אני אעשה את זה במצפון נקי. תאמינו לי, לא יכאב לי הלב כלל על איזשהו מפעל שאכריח אותו לקנות את החוטים שלכם ב- 15 אחוז יותר.

אתה מוכן להתחייב לזה בשם הממשלה, שהממשלה תקנה את הסחורה?

אני מתחייב, אדוני היושב ראש. עוד לא קרה שהתחייבתי לדבר שלא קיימתי אותו. אני, שר התעשייה והמסחר של ממשלת ישראל מתחייב, שכל תוצרת המפעל שתימכר במחיר של עד 15 אחוז יותר יקר ממחיר השוק, תשווק לתעשיית הטקסטיל הישראלית. אוי ואבוי לתעשיין טקסטיל שלא יקנה את מה שאני אומר לו לקנות. אם זה ניתן, זה עדיין הדבר המומלץ ביותר, מבחינתי.

הדבר השלישי – אני יכול לספר לכם, שה- 960 אלף שקל עבור משכורות לחודשים מאי ויוני, לדעתי מובטחים. אני מקווה שבתוך דקות יהיה לי אישור של כל השרים. העניין הזה מטופל בדקות האלה. אני אשאיר בידי היושב ראש את הצעת "מחליטים" שהגשתי בהסכמת שר האוצר, שאומרת שבמסגרת הסיוע הכלכלי חברתי, ואותה החלטת ממשלה בנושא קו העימות, בסעיף של משרד התעשייה והמסחר יתווסף סעיף שיאמר: "במטרה לאפשר למפעל הסלילים "חולה" להיערך באופן הדרגתי לפיטורי עובדים במפעל ולהימנע מגידול חד באבטלת עובדים בקרית שמונה, ובאזור קו העימות, בתקופה הסמוכה ליציאת צה"ל מלבנון, יקצה משרד המסחר והתעשייה ממקורותיו סיוע מיוחד למפעל הסלילים "חולה" בהיקף של 960 אלף שקל, מטרה לסייע להמשך הפעלת המפעל למשך שלושה חודשים נוספים, עד ל- 1 ליולי, 2000". אני מקווה שזה יאושר בתוך כמה דקות. אין סעיף בשום תקציב בעולם, שבא לתת איזשהו שכר או איזשהו פיצוי למפעל שעומד להיסגר.

יש סעיף. תעביר את זה לראש העיר. עד עכשיו אדוני דיבר על פתרון לשלושה חודשים, שהמפעל ימשיך להתקיים. אנחנו מדברים כרגע על פיצויי פרישה נאותים לעובדים.

סבלנות.

הסבלנות כל כך פוקעת, על כי מפעלים נסגרים בלי ראייה כוללת של הממשלה. צריכה להיות גישה שהממשלה תשב ותתכנן דברים לגבי אותן עיירות מוכות גורל, כדי שהם יביאו את הפתרון.

בימיי כשר התמ"ס לא נסגר אף מפעל אחד.

הייתי באשקלון אתמול.

אי אפשר להזכיר פה מפעל, שעשיתי מעשה קיצוני, ובלתי אפשרי לגביו. ניסיתי לעזור לתעשיית העץ בה עובדים 20 אלף פועלים, והטלת היטל בטחה שהיה מפטר חלק מהם, כדי להציל את "לבידי אשקלון", אבל לבעלים של המפעל גם זה לא הספיק. הוא הלך לעיריה, ונתנו לו פטור מארנונה. גם זה לא הספיק לו. הוא הלך לעובדים וביקש מהם ויתורים, והם הסכימו, ועדיין לא הספיק לו. אחרי כל זה – אל תזרקו את העניין לפתחי.

ההתחייבות של ה- 960 אלף שקל היא אותה התחייבות שעליה סוכם עם העובדים, עם ההנהלה, עם ההסתדרות, עם כל הגורמים שהיו מעורבים בעניין, לגבי הפעלת המפעל. לאחר שההנהלה איימה לשלוח מכתבי פיטורין לעובדים, שהם מסיימים את עבודתם בסוף מרץ. סיכמנו שהמפעל ימשיך לעבוד עוד שלושה חודשים, שתהיה ועדת השמה, וכן הלאה, הנהלת המפעל אמרה שנגרמים הפסדים של 1,4 מיליון שקל. לקחתי על עצמי שאת בעיית ה- 1,4 מיליון שקל אני פותר, כדי שהעובדים יקבלו את המשכורות, כי הם ממשיכים לעבוד בתקופה הזו. בסיכום שביני לבין עמירם סיוון מבנק הפועלים, סוכם שהממשלה לוקחת על עצמה חודשיים והוא לוקח על עצמו חודש. עבור חודש אפריל הוא שילם, ולכן ניתנו המשכורות שניתנו. הסכום של 960 אלף שקל זה החלק של הממשלה, כדי לממן את החודשיים עד סוף יוני.

לגבי הפיצויים, השר חיים רמון ואני הגשנו הצעה לממשלה, לישיבה הקודמת, ביום ראשון, לגבי חלקה של הממשלה בתשלום הפיצויים לעובדים. שר האוצר הודיע שלגבי סעיף הפיצויים אין צורך שאנחנו נקבל את זה כהחלטת ממשלה, כיוון שהוא סיכם על כך עם שלמה נחמה מבנק הפועלים, ושאת החלק הזה, של הממשלה, ישלם בנק הפועלים. זה היה הסיכום, ולכן לא היה מקום להחלטת ממשלה. זה הדבר שאני יודע.

הבעיה היא שהוא לא היה מוכן לאשר את זה. אם שר האוצר היה מאשר את הבקשה הזו, של ה- 3 וחצי מיליון שקל, והיה מוציא התחייבות גם משלמה נחמה, אני מניח שהיינו מתקרבים לאיזשהו גבול שניתן היה להסתדר איתו. ברגע ששר האוצר העביר את מה שהוא היה צריך לתת לשלמה נחמה, הוא פטר את עצמו מהעניין.

אני לא יכול לייצג את שר האוצר, כי לא דיברתי אתו מאז.

אני דיברתי אתו ביום ראשון.

יש כאן נציגים של משרד האוצר ושל משרד ראש הממשלה. הם עדים לדברים ויודעים את הפרטים. תשאלו אותם. אני מעיד שהייתי נוכח בישיבת הממשלה, כאשר שר האוצר אמר שהוא סיכם עם שלמה נחמה, שאת ה- 3.5 מיליון הללו, במקום שהממשלה תיתן – הוא ייתן, ולכן העניין הזה מיותר.

האם יש בסכום הזה כדי לפתור את בעיית הפיצויים על פי הדרישה שיש כאן?

לא.

גם אדוני השר ישב בישיבה בקרית שמונה. בישיבה ההיא אמר יועץ ראש הממשלה לנושאים חברתיים, רפי אלול, שיש כבר סכום של כ- 3.5 מיליון ₪, וצריך עוד סכום דומה, ועושים מאמצים לראות איך ניתן להביא אותם. שאלתי אותו אם הוא מוסמך לומר דברים, והוא אמר שלא, והוא צריך לבדוק, אז נתנו לו פרק זמן של שבוע. הכסף הזה היה כבר מובטח, ועל זה עוד הוסיפו את הסכום מבנק הפועלים – שזה, כאמור, היה פותר את הבעיה. אבל, אחרי שהסתבר שבנק הפועלים מוכן לתת את חלקו, החליט שר האוצר למשוך את מה שהממשלה היתה מחויבת לו. אני מודיע לכם שהממשלה חייבת לפתור את הבעיה הזו.

שר האוצר לא יודע לקיים. הוא משטה בעם.

כאשר הגעתי לישיבה ההיא בקרית שמונה, ניסיתי להשיג איזשהו סכום שנראה לנו סביר כדי שאנשים יצאו בצורה מכובדת. תוך כדי הדיון השגנו סכום מבנק הפועלים, לפני הדיון שהיה בקרית שמונה. בנק הפועלים הסכים לתת 2.5 מיליון שקלים, ואמרנו שזה לא מספיק לצורך הכיסוי.

מה זה "בצורה מכובדת"?

התבססנו על ההסכם של העובדים משנת 99. מה שקרה הוא ששר האוצר דיבר עם שלמה נחמה, מבנק הפועלים, והסכום עלה ל- 3.5 מיליון שקלים. בנק הפועלים הודיע בצורה מפורשת שהוא לא נותן יותר מ- 3.5 מיליון שקלים, ולא כלול בזה סכום של חצי מיליון שקל עבור המשכורות. כלומר, בגדול – 4 מיליון שקל. אין שום החלטת ממשלה כרגע להוסיף סכום נוסף לתשלום הפיצויים. אומר שר האוצר שכל התשלום עבור פיצויים כאלה ואחרים, שיסוכמו, צריכים לבוא על חשבון בנק הפועלים.

אני מראש מתנצל על כך שאני צריך לעזוב את הישיבה, אך אחזור מאוחר יותר. אני רוצה לברך, קודם כל, את שר התמ"ס, על ההחלטה הזו של ה- 960 אלף שקל. זה נותן את האפשרות לשלם את המשכורות, קודם כל. העניין הוא שזו החלטה אחת מתוך שורה של החלטות שצריכות להתקבל. יש משכורות מובטחות עד ה- 30 ביוני, ויש לברך את השר על כך. זה לא דבר גדול, אך גם לא צריך להתייחס לזה בזלזול.

עכשיו נשאלת השאלה הגדולה. אתה דיברת כאן על האפשרות לקיים את המפעל. העובדים רוצים לקיים את המפעל. מבחינתם, האופציה של פיצויי הפנסיה היא אופציה פחות טובה. אמר מנהל המפעל, שבלי מצב שבו יהיה לו 40 או 50 אחוזי הגנה, הוא לא יכול למכור. עם 15 אחוז הוא לא יכול להחזיק את המפעל. מאחר והוא לא יכול, הוא אמר שההפרש הוא ½ מיליון שקלים לחודש. אמרתי שעדיף לתת את הסכומים האלה לעובדים, לחודש, מאשר לתת את זה למפעל. יכול להיות שיש פה הצעה, אך ההצעה הזו היא לא קבילה. ההצעה של 15 אחוז היא הצעה טובה, אבל אם אומר מנכ"ל המפעל שב- 15 אחוז תוספת הוא לא יכול להחזיק את המפעל, והוא יסגור אותו, אז ההצעה הזו היא לא רלבנטית. לכן, עוברים לשאלת הפיצויים, שלא מתוך רצון.

לשאלת הפיצויים. ברור שמדובר במפעל פרטי, וזו בעיה. אני זוכר שהיתה סגירה של מפעל "אתא" , שהיה מפעל פרטי, ולא רצו לתת. אני מבין שהעניין הזה הוא לא פשוט. למפעל הזה יש ייחוד, בראש ובראשונה בגלל המיקום שלו. המיקום הוא בעייתי, בעיקר בזמנים האלה. לקבוע תוכניות הבראה, כפי שהיו במקומות כאלה ואחרים – כל עוד שמדובר בפנסיה תקציבית, אפשר לעשות תוכניות הבראה, במשרדי ממשלה, בחברות, וכדומה, אבל היו גם מצבים אחרים. היו מקרים, בעבר, שאמנם היה מדובר בחברות שבבעלות המדינה, ובתור בעל מניות היא היתה עושה את תוכנית ההבראה. זה שונה מאשר במצב של בעלים פרטיים, זה לא אותו הדבר, אך אי אפשר לומר שרק כאשר ישנה פנסיה תקציבית המדינה נותנת את הדברים.

כדי להתקדם צעד אחד קדימה, השאלה היא כזו – האם מישהו איגם את הסכום שהעובדים צריכים לקבל כדי לגמור את העניין הזה? אנחנו לא מדברים על 400 או 500 אחוז, אלא על פיצויים לקבוצה מסוימת, ופנסיה לקבוצה אחרת. יש סכום כזה?

אין סכום.

קודם כל, נישאר בשלב הראשוני, כדי לדעת על מה מדברים. יכול שר התמ"ס להתאמץ פעם נוספת, והוא יעשה את זה, וילך וישיג את הכסף מהממשלה, והכסף לא יספיק. אני חושב שהשלב הראשוני הוא לדעת על מה מדברים. אם פתיחת המפעל היא לא אפשרית, כמו שאומר המנכ"ל, הרי שעוברים לשלב הפיצויים והפנסיה. וכאן צריך לדעת על מה מדובר: האם מדובר על 7 מיליון, או על 17 מיליון? בעניין הזה צריכה להיות הסכמה. עשינו הרבה תוכניות הבראה במהלך החיים, גם במסגרת ועדת הכספים וגם במשרד האוצר, אבל צריך לדעת מראש על מה מדברים, ולא להשאיר את העניין פתוח.

מה שהייתי מציע הוא שתהיה הסכמה לגבי הסכום, קודם כל. לאחר מכן – שאפשר יהיה למצוא את מקורות המימון. ניתנו 1.6 מיליון שקלים. אמנם הם לא בדיוק ניתנו - -

את זה כבר הבטיח שמעון פרס, וביבי הבטח, וברק.

אני מעביר היום, לקו העימות 30 מיליון שקל לשיפוצים.

ה- 1.6 מיליארד שקלים פרוסים על פני שלוש שנים. במקום לעשות דברים בעוד שנה, עושים אותם עכשיו. זו הקדמת עבודות. יש גם הסטה של דברים – במקום לעשות בדרום הארץ, עושים בצפון הארץ. לא מדובר בתוספת תקציב, צריך להבין את זה. כל תוספת התקציב היא, אולי, 400 מיליון שקל. מי שמבין בנתונים יודע על מה אני מדבר. יש בעניין הזה הרבה אחיזת עיניים, אבל זה לא העניין. העניין הוא שגם בזה יש משאבים שאותם אפשר לעשות. צריך למוצא את ההחלטה הסופית לגבי הסכום, וצריך למצוא באמת איזושהי החלטה, שלא תהווה תקדים למקומות אחרים, כי זה באמת יכול להיות בעייתי.

המפעל הזה הוא מפעל ייחודי. מדובר ב- 55 עובדים אזרחי ישראל ועוד 10 שאינם אזרחי ישראל. השכר שהם מקבלים הוא שכר מינימום, שכר אפסי. לא מדובר על הוצאה מאד גבוהה, גם אם זה עניין של פנסיה. לכן הייתי מציע למצוא את אותם מקורות. אם יש צורך לדבר עם בנק הפועלים פעם נוספת, אני מוכן להיכנס לעניין הזה. בעניין הזה, שר האוצר צריך ללכת יותר לקראת העניין. כל מה שישולם על דמי אבטלה, הכשרה מקצועית, תשלומי רווחה והבטחת הכנסה – אלה יהיו סכומים לא מועטים לעומת מה שיש כאן.

קודם כל, שר האוצר לא נסוג בו משום הבטחה שניתנה.

אני קובע בצורה חד משמעית: שר האוצר נסוג ממה שנאמר לנו על ידי יועץ ראש הממשלה, שהכסף הזה נמצא.

שר האוצר לא נסוג משום התחייבות שניתנה למפעל ולבעלי המפעל. היועצים המשפטיים אמרו שבגלל שהמפעל הוא מפעל פרטי, אין שום אפשרות שהם מכירים להעביר את הכספים. הם חזרו והבהירו שאם אנחנו מעבירים את הפיצויים האלה אנחנו חשופים - -

הממשלה גרמה לכך שהמפעל ייסגר, והממשלה חייבת לפצות את העובדים האלה.

עם כל ההשלכות, שאנו מבינים אותן היטב, גם היועצים המשפטיים וגם אגף התקציבים הבהירו לנו שהחלטה כזו חושפת אותנו לתביעות מכל בעל מפעל פרטי. היום מדובר ב- 3 וחצי מיליון, ובעתיד זה יכול להסתכם במאות מיליונים, אם לא במיליארדים, כי לכל מקום יש את הבעיה העקרונית שלו. במחווה של רצון טוב, בגלל שמדובר בקו עימות ובהתחשב בנסיגה, שר האוצר ביקש משלמה נחמה לקיים את המחויבות, למרות שהיא לא מוחלטת ולא מגובה בהחלטת ממשלה.

אם זה כך, אני מבקש שתהיה על כך חקירה משטרתית. מה פתאום? מה הקשר בין שר האוצר לשלמה נחמה? זו מדינת חוק?

לומר לך, ביושר – בנק הפועלים היה צריך לשלם את כל הסכום. בנק הפועלים הוא הבעלים של המפעל.

מכיוון ששר האוצר הבין שאין לנו מחויבות, ושלבנק הפועלים יש מחויבות כזו או אחרת, הוא התקשר לשלמה נחמה, וסיכם אתו את הדברים.

עם כל הכבוד, אני מקווה שאני מדבר בשם כל חבריי הכנסת שיושבים כאן – בית המחוקקים והוועדה הזו סבורים שעל הממשלה לתת מענה ופתרון לדבר הזה. אם צריך למצוא סעיף תקציבי כזה או אחר, יש לעשות זאת. כאשר הממשלה רוצה להעביר סכומים לנושאים כאלה ואחרים, היא מעבירה, בעשרות מיליוני שקלים. בושה. מדובר ב- 4 מיליון שקל נוספים. זו היא טיפה בים. גם מכך הממשלה מתעלמת? האם צריך לבקש נדבות משלמה נחמה? איזה מין דבר זה? יש מחויבות של הממשלה לגבי אזרחי מדינת ישראל. אם הכל טכני – שהממשלה תמצא את הסעיף התקציבי המתאים כדי להעביר את ה- 4 מיליון שקל.

אמרת שאנחנו אזרחים, אך אנחנו, תושבי קרית שמונה, חיילים. כבר 18 שנה אנחנו משרתים כחיילים.

אני רוצה לתקן פה טעות. שר האוצר, או כל גורם אחר, לא הבטיח שום סכום כסף. היתה הבטחה של השר רן כהן לגבי ה- 960 אלף שקלים האלה, שאותה מסכמים היום, לגבי המשכורות. נכון שנכנסנו למשא ומתן כדי לעזור, ולכן היתה פניה לבנק הפועלים.

אני רוצה לתקן אותך, מבחינה כרונולוגית. שלמה נחמה נכנס לעניין רק ביום חמישי. אנחנו ישבנו ביום רביעי. אתה, כיועץ ראש הממשלה לנושאים חברתיים אמרת את הדברים הללו, לגבי ה- 3.5 מיליון שקל. שלמה נחמה עדיין לא היתה בתמונה, בכלל. הוא נכנס לתמונה רק ביום חמישי, כאשר היינו בקרית שמונה, בדיון של מליאת הכנסת. רק אז הודיע שר האוצר ששלמה נחמה מוכן לתת. ביום רביעי עדיין לא דיברו על שלמה נחמה.

קודם כל, יש פרוטוקול, ואפשר לבדוק את הדברים. כרגע יש 3.5 מיליון שקלים מבנק הפועלים. אם אתם שואלים אותי, יש חוסר בעוד 3.5 מיליון שקלים. זה עיקר הבעיה.

בדיון הקודם נאמר לי על ידי רן כהן שאני מדבר לתקשורת, ואין לדברים כיסוי, אז הבאתי אתי את החומר. אני חושב שעושים פה טעות. העובדים האלה לא יודעים חשבונאות. הם לא צריכים להתעסק בכספים האלה בכלל. מאחר והנתונים ברורים, הולכים ל "מבטחים" או לכל קופה אחרת, ומבררים כמה יעלה לקנות לעובד את הפנסיה כאילו הוא עבד עד גיל הפרישה, ואז ניתן לדעת מה הסכום, ובכך לסגור את הבעיה.

שאלו אותי אם זה כך לגבי כל מפעל פרטי, ואני אמרתי שלא. "סלילי חולה" זה לא כל מפעל פרטי, ואם יש 5 מיליארד או 4,7 מיליארד בהסכם סודי, שכל עובד שחתם עליו חתם על תצהיר שלא יזהה אותו, ל- 1,500 מדורגי מחקר ברפא"ל, כלומר- 1,500 איש מקבלים 5 מיליארד, אז רן כהן כנציג הממשלה הוא הכתובת לפתור את הבעיה של ה- 10 או 15 מיליון. אם מוצאים בקלות סכומים כמו 4,7 מיליארד - -

זה לא שייך אלי, תעביר את זה לשר האוצר.

אבל אתה היית ואמרת לי שאני אומר את הדברים בשביל התקשורת. אתה הכתובת.

רפא"ל היא יחידת סמך - -

רפא"ל היא יחידת סמך, ואנשי קרית שמונה הם לוחמים בגבול. מספיק עם החישובים. אני לא מבין בכסף, והם לא מבינים בכסף. אתם משטים בהם, ושר האוצר יודע יותר טוב מהם איך לרמות אותם. הם רוצים את המגיע להם. הם רוצים שישלמו לקופת הגמל ושהם יקבלו את הפנסיה שלהם. יש 55 עובדים, וצריך לעשות אתם מה שעשו לעובדי התעשייה האווירית, ולתע"ש, לקמ"ג ולרפא"ל, לשק"ם ולעוד כל מיני חברות. מדובר במפעל פרטי, שייתכן שהוא בבעלות בנק הפועלים. גם הבעלים של בנק הפועלים קיבלו את הבנק במתנה מהמדינה, והם יכולים לשאת עליהם את נטל העניין הזה. חבל על ה- 4 מיליון וה- 5 מיליון שקלים. כסף לא צריך לעניין אף אחד. שייתנו להם תוכנית פרישה, ואחר כך שמשרד העבודה יעשה להם תוכנית השמה, ויתנו להם מקומות עבודה, במקום לשלם להם דמי אבטלה. כך יהיה להם בסיס לחיות, ואולי הם לא יצטרכו לרדת מקרית שמונה.

נדמה לי שככל שאנחנו מחממים אחד את השני אנחנו גולשים החוצה מתחום הפתרון. הבעיה שלנו היא היום הפתרון. זו בושה וחרפה, כולם הסכימו – שהעובדים הגיעו לכאן. אין מחלוקת בין כל האנשים כאן על כך. אני מקבל את העיקרון הזה גם בדרום, ולא רק בקו עימות, אך ודאי וודאי בקו העימות, שזה בעצם מוצב צבאי. אין כאן רק שאלה של כדאיות כלכלית. לדעתי, לא כדאי יהיה לגמור את העניין הזה, אלא להקפיא את העניין לשנה שלמה, כדי שנושא הפיצויים ייפתר בהדרגה ובהסכמה פרטנית לגבי כל עובד ועובד.

יש לפנינו מפעל שפתאום אין לו בעלים. אף אחד הוא לא הבעלים שלו. ממשלת ישראל היא ודאי לא הבעלים שלו. היום אני שומע שגם בנק הפועלים הם לא הבעלים. מי הבעלים? לפי דעתי אנחנו נגלה מי הבעלים. אני לא כל כך מהר ובקלות יכול לקבל את העניין הזה שבהבדל של 15 אחוז לא ניתן יהיה להפעיל את המפעל. זה נראה לי קצת תמוה. אולי הפתרון הוא שהמפעיל לא יישאר אותו מפעיל גם מעכשיו והלאה. אולי מישהו אחר צריך להפעיל את המפעל. המשלם צריך, קודם כל, להתחשבן עם בנק הפועלים, כדי להגיע למצב של שולחן נקי. הוא, מכאן והלאה, צריך להשלים שני דברים: לא רק פיצויי פרישה מכובדים, אלא לתכנן גם מה קורה לגבי תקופת ההמשך. אני שואל את רפי אלול: האם יש למשרד ראש הממשלה תוכנית כוללת לגבי קו העימות ולגבי תעסוקה לאנשים שם, בכלל?

אני רוצה לשאול את כבוד השר – מה היא האפשרות שיקרה מה שקרה במפעלים אחרים, שאני יודע שהכנסתם מפעילים אחרים לתוכם, ולו רק כדי להרוויח זמן ולצאת מהעניין בצורה מדורגת? הרי אם עכשיו סוגרים את הסכם הפיצויים, כל האנשים פה יצאו דפוקים. אני בעד הקפאה, תוך הפעלה על ידי גורם אחר.

לפניי מונח המסמך שכתוב בו: "מחליטים". המשמעות היא שישנה החלטה, שהממשלה תעביר 3,5 מיליון ₪ מכספי המדינה. הסעיף השני מדבר על ה- 960 אלף ₪. זה בנוסף. ייתכן מאד ששר האוצר או השרים שהחליטו, חשבו להעביר את הסכומים דרך בנק הפועלים, ולהתנער מאחריותם.

זו הצעת החלטה, לא?

לא, כתוב: "מחליטים" . לא כתוב שזו הצעה. יש "מציעים", ואחר כך: "מחליטים", אז אם הם לא מסוגלים להחליט - -

אולי זה לא התקבל?

אז שלא ייכתב "מחליטים".

זו הפרוצדורה.

אז זה מטעה. אז נאמר שאין להם סמכות להחליט? ההחלטה היא רק בידו של שר האוצר?

דרך הניהול של העברת החלטות בממשלה היא ששרים, קבוצת שרים, מעבירה נוסח של החלטה, כאשר בראש הנוסח כתוב: "מחליטים". כלומר, מציעים לממשלה לאמץ את נוסח ההחלטה. מאותו רגע שהממשלה מקבלת את זה, זה הופך להיות החלטה. זה עניין של נוסח פרוצדוראלי.

אני הבנתי עכשיו, מנציג האוצר, שאין בכלל שום בעיה. כל הבעיה היא רק משפטית – איך להעביר. הם מוכנים לתת את ה- 3.5 מיליון. אני חושב שאנחנו נתייעץ עם איזה יועץ משפטי, שיעזור לנו בקטע הטכני הזה, איך אפשר להעביר. אני יודע שמעבירים בניגוד להחלטות ברורות שקיימות ברשויות מסוימות – אם זו הגבלה בתקנים, או בהרבה נושאים. יש הרבה צינורות איך להעביר את התקציב. אם צריכים להעביר את זה דרך הרשות המקומית, אז מעבירים דרך הרשות המקומית. לא חסרות דרכים. השאלה היא האם יש נכונות או שאין נכונות.

אני אשתדל להיות תמציתי עד כמה שאני יכול, במסגרת הישיבה הזו. הישיבה הזו היתה צריכה להתקיים, לפי דרישתנו, לפני שנה בערך. אז היתה לנו שהות שכל אחד מחברי הכנסת הנכבדים יתנו את דעתם מה עושים עם המפעל. לצערי הרב, עם כל מה שעשינו, לא הצלחנו בכך, והגענו לישיבה הראשונה רק בסוף חודש פברואר, 2000, כאשר כבר היינו על סף הסגירה של 31 למרץ. אז הואילו להיכנס לעניין. היום, כדי לדבר על כל הצעה, את הכסף הזה, של ה- 1,4 מיליון, היינו צריכים לקבל בחודש מרץ, בכדי לכסות את משכורות החודשים אפריל, מאי ויוני. שר התמ"ס, שהשתדל מאד וגם אישר את זה, היה צריך לכסות עם זה רק את משכורת חודש יוני. מאחר והעניין, מבחינת משרדי הממשלה, לא אושר, עד היום, אז פנינו. ביקשתי והתחננתי, וקיבלנו כיסוי של משכורת חודש אפריל, לשלם מהכספים האלה. הבנק היה צריך לתת לנו לחודש יוני. אנחנו בסוף חודש מאי, ואין לנו פרוטה, אף אחד לא רוצה לתת לנו כותנה, דורשים מאתנו כסף מזומן כדי לרכוש חומר גלם. חברת החשמל גובה עשרת אלפים שקל ליום עבודה. אם ננתק את הזרם, נצטרך להביא מומחים מחו"ל כדי להפעיל את המחשבים של כל המכונות. מי יכול להרשות לעצמו דבר כזה?

אין לנו כסף לשלם משכורת. כפי שאומר השר, וכפי שהיה הסיכום בכתובים – עד 30 ליוני נקבל, ועד אז נוביל את המפעל. אני שואל: מה אני עושה היום? עם מה אנחנו יוצאים היום? ממה אני קונה חומר גלם? לא רוצים למכור לנו חומר גלם. אין לנו כסף לשלם משכורות. אנחנו יכולים לדבר רק על דבר אחד. אני בין אלה שאומרים שקרית שמונה היא אזור עימות. אנחנו, כדי לקיים את המפעל הזה עוד שנתיים, צריכים 10 מיליון שקל, ונפתור את הבעיה אחר כך, כבר נראה. הצעתי את זה, אבל מתי אנחנו יושבים? ב- 30 למאי, שנת 2000, כאשר אין לי כסף לשלם מחר את משכורות העובדים? זה מאוחר מידי.

יש שתי אפשרויות. יש אפשרות שימצאו מקורות מימון לאותן שנתיים, עד שיקומו מפעלים אחרים בקרית שמונה, ויתנו תעסוקה לאותם אנשים שעובדים 35 שנה במפעל הזה, ואין להם מקור תעסוקה אחר. אפשרות שניה – שיתנו מקור למימון פיצויים מוגדלים. שני הדברים לא מקוימים. המקור הכספי שסידר שר האוצר הוא מקור שהיינו בלאו הכי נעזרים בו בכדי לסיים, אחרי מה שהממשלה היתה מעניקה.

אתמול היתה ישיבה של הלובי למען קרית שמונה. 30 אחוז מתושבי העיר מתכוונים לעזוב אותה. מה יהיה אם כולם יעזבו ואנשים יהיו מובטלים? מה יהיה עם קרית שמונה? פה מדברים על 10 מיליון שקל? מה המשמעות של זה למדינה? יש עיר, יש בניה, יש מפעלים, יש שני אזורי תעשייה. אני חושב שהמדינה מחויבת לעניין, כי אנשים גרו 18 שנים תחת קטיושות. הם לא אשמים.

18 שנה? יותר מ- 18 שנה.

30 שנה. 4,000 קטיושת ירדו על קרית שמונה. אני חושב שיש מחויבות של הממשלה לפתור את הבעיה. מניסיוני, אני לא מאמין שאי אפשר להעביר כסף. הייתי חבר בוועדת הכספים וראיתי איך מעבירים כספים לא לפי חוק ולא לפי כללים כתובים. מוצאים דרכים איך לעשות את זה. אני חושב שפה, הוועדה, הכנסת והממשלה – חייבים לעשות את פריצת הדרך כדי לעזור לאנשים האלה.

דבר ראשון, חשוב שהמפעל יעבוד, כי במצוקה הנוכחית בקרית שמונה, אדם שעובד קושר את עצמו למקום מגוריו, וזה יכול, מבחינה ביטחונית לעזור לכך שאנשים יישארו בעיר.

זה אפשרי, לדעתך?

כן, ואסביר גם למה. פרסום הרפורמה המתוכננת עולה 3.5 מיליון שקל. לכך יש כסף, בקלות. אני מדבר על נושא של צד"ל – 66 מיליון דולר. הם לוחמים שפעלו למען מדינת ישראל, אך האם אנחנו היינו נגד המדינה? העבירו את זה, ידעו שזה יהיה. כל הנסיגה היתה אקראית.

אגב, הסכום של 66 מיליון דולר לצד"ל שייך לסעיף תקציבי?

כן, יש סעיף תקציבי.

מה מטריד אותי? ממה אני חושש? יש בקרבנו דבר חדש, שנקרא פטרוניות. נותנים מחשבים לקרית שמונה, מחלקים ונותנים. תאמינו לי, ואני אומר את זה בשם כולם – אנחנו פשוט יורדים לעפר. אנחנו מתבזים בכל העניין הזה. במקום לתת לאדם להרוויח את לחמו בכבוד, אני מחכה לאותה חבילה של חסד מבנק הפועלים? כדי לסבר את האוזן של הנוכחים – משכורת יומית של עמירם סיוון היא 30 אלף שקל, זה סכום הפיצויים של כל עובד כאן, עבור 35 שנות עבודה. אתם מבינים את האבסורד? אתמול בנק לאומי פרסם את המאזן שלו, ונדמה לי שהרווח הוא 460 או 430 מיליון שקל רווח, מהמינוסים של כולם, וכמעט כולם שמו את כספם בבנק הפועלים. עם מי עושים את החשבון? – עושים את החשבון אתנו.

אני אומר דבר אחד – גם ב- 350 אלף ₪ המפעל יעבוד. אנחנו רוצים לעבוד. צבי עגנון יוכל לומר שהוא נכשל, והוא מפנה את מקומו. אנו נחפש מנהל מחליף. נחפש מנהל מפעיל יחד עם משרד התעשייה.

בבקשה. אני אתן לך את ההסכמה שלי.

אתם מכריזים על פשיטת רגל?

אנחנו לא צריכים להכריז על פשיטת רגל, אנחנו צריכים - -

אני לא יכול להכריז על פשיטת רגל.

אני מבקש או הפעלה, או לקחת מ "מבטחים" מקור ולעשות חשבון. אפשר לתת פנסיה. לעובדים האלה, בגילאי 57-60 אין לאן ללכת.

אני רוצה לשאול את נציג ועד העובדים, כדי להגיע למשהו תכליתי: האם מקובל עליכם שנציג ההנהלה, נציג ההסתדרות, הוועד, שר התעשייה והמסחר רן כהן, נציג האוצר, יועץ ראש הממשלה לעניינים חברתיים ואנוכי – נתכנס יחד - -

אני רוצה שתבינו שאני לא מעורב בעניין הפיצויים.

ממשלת ישראל חייבת להיות מעורבת בפתרון בעיית העובדים.

אני מעורב בעניין הזה כדי לעשות מאמץ אדיר להציל את המפעל. עשיתי את זה בכל השלבים שיכולתי. לדאבוני - -

אני בהחלט מקבל מה שאמר חבר הכנסת חיים כץ, שאנחנו קודם כל חייבים לדעת איפה אנחנו עומדים, ברמה העקרונית, וכמה זה עולה. צריך להגיע, קודם כל, לאיזושהי הסכמה עם העובדים וההסתדרות לגבי מה מקבלים העובדים. לאחר הסכמה זו, יש לעשות חשבון ורק לאחר מכן נדע כמה כסף אנחנו צריכים.

אני רוצה שכולם יבינו – אנחנו מדברים ומדברים, ובינתיים, בזמן שאנו מדברים, ממשלת ישראל מתעללת בעובדים האלה. אין פתרון למפעל הזה, כך אומרת ממשלת ישראל. האם הממשלה הקימה את המפעל הזה? שלא תהרוס את העובדים האלה, יש להם משפחות. אנשים עבדו 20 או 40 שנה במשמרות, יום ולילה, בשכר מינימום. יש אנשים שעובדים כאן 40 שנה ומשכורתם היא 15 שקל לשעה. אין פתרון למפעל הזה? אנחנו נוכיח שיש. תנו את הנכס הזה לעובדים. לא יצליחו? – ימכרו אותו. לפחות יהיה להם מה לנשום. בלי זה הם לא יוכלו להתקיים. יש להם משפחות. בפעם האחרונה, לפני שנה, אנשים קיבלו פיצויים, כפי שאמר רפי אלול. 4 אנשים כבר התגרשו, היו 4 מקרים של התקפי לב. אתם רוצים להרוס משפחות? מה אתם רוצים לעשות? הרסתם את המפעל בגלל המחדל של עניין היבוא החופשי. טפלו בעובדים.

אומרים שהממשלה לא צריכה להתערב בזה. בשביל מה יש ממשלה? לעשירים? שר האוצר חייב להתערב פה, ולפתור את הבעיה של העובדים, אנחנו אזרחי מדינת ישראל. כולכם קיבלתם מכתב, תתייחסו לזה.

אני מניח שהשר רן כהן עשה את המאמץ והביא לנו את הכסף בשביל לעבוד לפחות את החודש האחרון, כדי שלא נהיה מובטלים. אנחנו כבר מובטלים מזה שבועיים. אני מקווה שממחר יהיה כסף, ושהנהלת המפעל תביא חומר, ושנוכל לפחות לא להרגיש מובטלים.

לי יש הרגשה שמחר אתה בא למפעל ומוצא חושך.

אתה סוגר את המפעל? אתה לא שולח מכתבי פיטורין. אתה סוגר.

אני סוגר את המפעל?

הוא אישר לך כסף לשלושה חודשים.

איפה הכסף?

הוא יעביר היום, הוא אמר לך.

אם הוא מעביר היום – אז מחר יהיה.

מה שרציתי לומר הוא שלפחות עד סוף המפעל, נגמור ונסגור אותו ביחד. בכבוד אנחנו רוצים לגמור. עבדנו פה 37 שנים.

הנסיעה מהצפון לפה היא לא קלה, עם כל המצב שם. אני רוצה לומר לכם שאנחנו יותר מצד"ל. מתוך 48 שעות, 30 שעות אנחנו מבלים במקלטים. אנחנו כל הזמן במקלטים. הילדים במדינת ישראל חגגו את יום העצמאות? – אצלנו לא חגגו. כאשר הילדים במדינת ישראל חגגו את ל"ג בעומר – הילדים שלנו לא חגגו. הם ישבו במקלטים. אנשי צד"ל עוד חגגו, אנחנו עדיין לא חגגנו, אנחנו כל הזמן במקלטים. ממשלת ישראל, עם שר האוצר, עוד בתקופה של אריק שרון, החליטה על מדיניות חשיפה. זה מה שהביא למצב הזה של המפעל. המפעל הזה היה המפעל הכי רווחי במדינת ישראל. הכל היה לנו.

הכל נגנב, הכל נגנב. צריך להקים ועדת חקירה על זה. איפה הכסף?

המפעל היה מפעל לתפארת. אני עובד שם מינואר 61, מגיל 15. ממשלת ישראל היא שגרמה לזה שיימכר הכל בגלל מדיניות החשיפה. המפעל שייך לבנק הפועלים, זה בדוק. יש לנו את המסמכים, ונגלה אותם כשיהיה צורך. הכל שייך לבנק הפועלים, שקנה את המפעל הזה. החשיפה שהחליטה עליה ממשלת ישראל, ונתנה פרנסה לאויבים שלנו – לירדן, לעזה, לטול-כרם, לטייבה – היא הבעיה. יש לי ילדים קטנים ונכדים, ואני לא יכול להתפרנס בכבוד. כמה הן המשכורות? השכר הכי גבוה, לעובד עם ותק של 40 שנה, הוא 15 שקל לשעה. ממשלת ישראל צריכה להזרים כסף למפעל הזה, כי היא סגרה אותו.

אני רוצה לברך את רן כהן על כך שהוא אמר היום בישיבה שצריך לפתוח את המפעל. ההחלטה הזו היתה צריכה כבר להתקבל כבר בישיבה הראשונה שבה היינו אצלו, כאשר הוא נתן את ההארכה של השלושה חודשים, כדי לבחון את הדרך להמשיך להפעיל את המפעל. העובדים האלה לא אשמים. ב- 91 החליטו על חשיפה במדינת ישראל, וחיסלו בכך כל מקום עבודה. העובדים האלה, כפי שאני מכיר אותם, נתנו את כל חייהם במפעל הזה. גם אם מחר תתנו להם מחר את הפיצויים הכי גבוהים שיכולים להיות, והם יישארו בלי עבודה – אבד עליהם עולמם. כאשר ועדת העבודה באה לקרית שמונה חשבתי שהיא באה כדי לתת ברכה, כדי שאנשים ימשיכו לעבוד. הם רוצים רק לעבוד, הם רוצים רק לחיות. הם לא רוצים דבר נוסף. אם המפעל עובד, הם ייצרו. אמרתי גם בישיבה הקודמת – בושה למדינת ישראל שלא יהיה לה מפעל אחד לייצור חוטים.

יש קשיים בתשלום הפיצויים, והעובדים רוצים לעבוד. הממשלה מחויבת להזרים כסף ולהפעיל את המפעל הזה, ממחר בבוקר. אני אומר בפרוש: דע לך שהמעשים הגדולים שהממשלה הזו יכולה לעשות, זה להחיות את העצמות של המפעל הזה, ולא לגרום לכך שהעובדים האלה יסתובבו בלי מעש. אני אומר לכם – אם היום, ועדת העבודה של הכנסת תחליט שהיא פונה לאחראים באוצר, בממשלה, כדי לפתוח את המפעל מחר בבוקר, אני מאמין שלהחלטה כזו תהיינה הרבה אוזניים כרויות כדי לבצע אותה, וגם ניתן לתושבים של קרית שמונה קצת תקווה, שקרית שמונה חוזרת לחיים. היא צריכה לחזור לחיים, כי זה הגבול שיגשר את מדינת ישראל ללבנון ולסוריה. אני אומר לכם בפירוש: לעובדים האלה אין תביעה לפיצויים. הם רוצים לעבוד, והעבודה יכולה להיות במפעל הזה.

אני פונה אל אלה שהציעו פנסיות. אני יודע מה זה פנסיה, כאשר אדם מקבל לפי האחוזים שהוא עובד. עובד שעבד 15 שנים יקבל 30 אחוז משכרו. זה לא כל כך פשוט. לא מחלקים סתם כסף. זה לא פנסיה תקציבית, זו פנסיה צוברת, ומדובר בסכומים קטנים. אני אומר לשר התמ"ס- לך עם העניין הזה, וכל העובדים ילכו אתך, לפתוח את המפעל מחר בבוקר.

אני, קודם כל, מברך על כך שהזמנתם אותנו לפה, עם כל העובדים. שנית, אני חושב ששר הביטחון היה צריך להיות פה, מפני שמדובר פה ב- 33 שנות שירות סדיר, של כל התושבים בעיר. שנית- אנחנו לא נוסעים חזרה בלי פתרון. אנחנו נשארים פה. אני לא יודע מה יהיה מחר או מחרתיים.

אני רוצה לחזור לדבר אחד בלבד מתוך מה שאמרתי קודם. אומר חד משמעית, בפעם החמישית – אם המפעל יופעל בתנאים שבהם הזכרתי, וניתן יהיה לקיים אותו בתנאים שהזכרתי, אני מתחייב פה בעצמי להפיץ את כל התוצרת שלו לכל יחידות הטקסטיל. אני אעשה זאת כל עוד המפעל עובד. אני מתחייב לכך. אני לא יכול לקחת מידי ההנהלה ומידי העובדים את ניהול המפעל.

דבר שני, דעתי האישית היא שלמפעל הזה הממשלה אחראית, למרות שהוא מפעל פרטי, משום שהממשלה, בשנת 98, פתחה את השוק לחשיפה, שהורידה את מחירי החוטים במדינת ישראל בצורה מאד משמעותית. היה סקטור עצום שהרוויח מהחשיפה, והמפעל הזה ניזוק מהחשיפה. מאחר וההחלטה הזו היא החלטה ממשלתית, יש גם אחריות ממשלתית. עם זאת, בואו לא נאבד את הצפון. עם כל הכבוד, למפעל הזה, כמו לכל מפעל – יש בעלים. אל תשכחו דבר אחד,שבצד האחריות של הממשלה, בגין מה שאמרתי – יש בעלים למפעל. המשלה צריכה להיות מעורכת בעניין, ולכן הבאתי את ההצעה, יחד עם השר חיים רמון, לישיבת הממשלה. אני חושב שבדין ובצדק, הממשלה צריכה לקחת חלק בפתרון.

עם זאת, עם כל הכבוד, למפעל הזה יש בעלים, והבעלים חייב להיות השותף הראשי בעניין של פיצויי הפיטורין, וכל מה שקורה במפעל, ואתם לא צריכים להיות פריירים של אף אחד. הגיעו אלי כבר כל מיני הנהלות של מפעלים, ששלחו אלי קודם את העובדים, ואני נעניתי בגלל העובדים ושילמתי לבעלים כדי להציל את העובדים. בסופו של דבר ההנהלות נשארו בצד. זה לא יקרה יותר. אני בוגר "ניו הורייזן", ועכשיו, לצערי, אני גם בוגר של "לבידי אשקלון". אני לא מתכוון לוותר לאף הנהלה על האחריות שלה, וגם לא לממשלה. בשותפות הזו יישבו הגורמים שאחראים על העניין הזה, וייקחו חלק בפתרון.

דבר שלישי, אני יכול לבשר לכם, שבמהלך הישיבה הזו, קיימנו משאל טלפוני בין כל השרים של ועדת השרים לכלכלה, לגבי ההצעה שלי, לתת שתי משכורות בגין שני החודשים האלה. ההצעה הזו אושרה, והמשכורות ישנן. מחר תקבלו את הכסף. המשכורות תהיינה, ואני מקווה שזה נעשה בתנאים שבהם המפעל עובד – עד סוף יוני, והמשכורות התקבלו לעובדים בגין העבודה. משרד התעשייה והמסחר יעביר את הכסף בגין החודשים מאי יוני.

אני רוצה לסכם. הודעת הסיכום של ועדת העבודה והרווחה היא: הוועדה קוראת לממשלה ולהנהלת המפעל להיכנס למשא ומתן עם עובדי "סלילי חולה" כדי לקבוע את רמות הפנסיה ואת פיצויי הפרישה הנאותים לעובדים. מדינת ישראל לא יכולה להתעלם ממצבו הכלכלי של המפעל, וכממשלה, הממשלה חייבת לתת מענה.

הוספתי לסיכום את דבריו של השר רן כהן: ועדת העבודה והרווחה רואה בממשלה אחראית להקדמת החשיפה בשוק החוטים, וככזאת שגרמה לקריסת המפעל. אשר על כן, על הממשלה לתת פתרונות לעובדי "סלילי חולה".

אני מודה לכולכם, הישיבה נעולה.





הישיבה ננעלה בשעה 13:30