פרוטוקולים/עבודה/659

1
ועדת העבודה והרווחה
30.5.00

פרוטוקולים/עבודה/659
ירושלים, כ"ב בסיון, תש"ס
25 ביוני, 2000

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני




פרוטוקול מס' 129

מישיבת ועדת העבודה והרווחה
מיום שלישי, כ"ה באייר, התש"ס (30 במאי, 2000) בשעה 09:30

חברי הוועדה: איוב קרא – מ"מ היו"ר
אילן גילאון
נסים זאב
מקסים לוי

יוסי קורסיה – משרד העבודה והרווחה, מנהל השירות לטיפול בעיוור
יחזקאל בקל – סגן ראש מינהל גמלאות, המוסד לביטוח לאומי

רוני ארד
עמיחי כץ

הרצל מוכתר – מנכ"ל
איוון קירקיריוס
קורין פיזנטי

גילה זיידל – "אופק לילדינו"
מנדי ליאון – אגודת בזכות
עו"ד עמרי כבירי – לשכת עורכי הדין

שירלי אברמי

לאה קיקיון

בעיות העיוורים






בעיות העיוורים

אני מתכבד לפתוח את ישיבת הוועדה, ומברך את כל מי שהגיע. צר לי שנציגי העמותה לא נמצאים פה. מאחר ונושא העיוורים הוא נושא רגיש וחשוב אנחנו נקיים את הדיון בלעדיהם. הייתי רוצה לשמוע קודם כל ממשרד העבודה והרווחה על הטענות והמענות, בעקבות המכתב, שוודאי הועבר אליכם.

במדינת ישראל יש כ- 17 אלף בעלי תעודת עיוור. ההגדרה של אדם עיוור היא – אדם שלא מסוגל למנות אצבעות כף יד ממרחק 3 מטרים. הוא מוגדר כאדם עיוור, בדומה להגדרה הבינלאומית של אונסק"ו, שאנחנו מחוברים אליה. ההגדרה היא פוליטית –כלכלית. היא יכולה להתרחב או להצטמצם. בארצות הברית ההגדרה קצת יותר רחבה.

אנחנו מעניקים תעודת עיוור על פי מבחנים אובייקטיבים של רופאים מיוחדים שאנחנו מעסיקים. אם שמוגדר כנכה יש לו אחוזי נכות רפואיים או של 90 אחוז או 100 אחוז. אם הוא בדרגת לקות גבוהה, ומגיע ל- 100 אחוז, ואם הוא בקצה השני, אז ב- 90 אחוז.

למה על פי הטענה של העמותה הוא לא מגודר כנכה אלא כמוגבל?

את זה אני לא יודע, ואני חושב שזו טענה לא כל כך מדויקת. השירות לעיוור מקיים שבעה תחומי פעילות כדי לטפל ולשקם את אוכלוסיית העיוורים. פרט לחלוקת תעודת עיוור ובדיקות אנחנו מעניקים שירותי איתור אוכלוסיות. אנו מנסים להגיע לכל אדם שיש לו את הלקות. אני חושב ש- 95 אחוז מן האוכלוסייה הזו מתפקדת בשירות לעיוור. אולי יש עיוורים מהמאיון התחתון או העליון שלא מגיעים אלינו. אנו משרתים את כל האוכלוסייה במדינת ישראל: ערבים, יהודים, בדואים. השירות שלנו ניתן ברובו באמצעות המחלקה לשירותים חברתיים שברשות המקומית. חלק מהשירותים ניתנים באופן ישיר ללקוחות. השירות הוא אוניברסלי, בעצם. הוא לא מבחין בין עשיר לעני, בין אחר למקומי.

התחום השני שאנו עוסקים בו – שירותים מיוחדים לילדים. לא אפרט כל דבר. תחום נוסף זו הדרכה שיקומית. זו פעילות שנועדה להדריך כל אדם עיוור בניידות ובהתמצאות, החל ממשק בית, שמירה על הופעה וגילוח, וכל מה שקשור לתפקוד אישי. זה שירות שניתן לכל אדם, בכל מקום בו הוא נימצא. תחום נוסף הוא תחום התעסוקה, שהוא באמת התחום הקשה ביותר. הוא כולל מתן מקצוע וחיפוש מקום עבודה. אלה הם שני תחומים קשים. כאן אנחנו עושים עבודה קשה ביותר. המעסיקים לא תמיד יודעים מה עיוור מסוגל לעשות. יש צורך להביא אותם לפתיחות מסוימת, ולהכרה שעיוור יכול לעבוד, לייצר ולהפעיל מחשבים.

נכון להיום לומדים באוניברסיטאות למעלה מ- 200 סטודנטים. אנחנו מאפשרים, בעזרת ארגונים שונים – כולל הביטוח הלאומי, לצייד כל אדם, כל סטודנט, בעמדת מחשב. יש מחשבים מיוחדים עם מתקנים, שמאפשרים לעיוור להפעיל מחשב, בברייל או בקול או בהגדלה. עמדה כזו היא יקרה, ומגיעה עד 100 אלף שקל לעמדת עיוור מוחלט. גם לכל אדם עובד שצריך מחשב – אנו מציידים אותו בעמדת מחשב – גם לסטודנט וגם לעובד.

הנושא של התעסוקה הוא קשה מאד. בשנים האחרונות היו לנו כמה יוזמות עם הנציבות. בכל פעם אנחנו מנסים לפרוץ איזושהי נישה, איזושהי דרך. הנציבות עזרה לנו, ופתחנו ערוץ מיוחד. הם אפשרו לנו להעסיק עיוורים בתור פקידי ארכיב. כאשר אני אומר "עיוורים" אני מתכוון גם לחלק שמסוגל לראות, עם עזרים. הנציבות נתנה לנו אופציה להעסיק אותנו כפקידי ארכיב. יחד עם זה יש הרבה אחרים שאין לנו אופציות עבורם. אנחנו מתחילים קורס מיוחד לעיסוי רפואי ב "וינגייט", כדי לתת מענה לעיוורים מוחלטים. הבוגרים מצאו מקומות עבודה. סידרנו להם מקומות עבודה, אם כעצמאיים ואם במקומות עבודה כמו בתי אבות, מעונות למפגרים, וכן הלאה. כאן צריך לעשות עוד הרבה עבודה.

הייתי רוצה לדעת נתונים.

מספר האנשים בגילאי העבודה, מגיל 18 עד גיל 65 הוא 5,000. מספר העובדים בשוק החופשי- כאלף. מספר העובדים במפעלים מוגנים – 950. היכולת שלנו לשים בעבודה בשנה היא כ- 130. אנחנו מעסיקים כחמישה עובדים בכל הארץ, שמועסקים בהשמה בוררת. מובן שאנחנו מפעילים גם טכניקות וסדנאות כדי להעביר את האחריות לאדם העיוור. אנחנו מצפים שהוא, בכוחות עצמו, ימצא לעצמו מקום עבודה. כמובן שזה קורה, במיוחד עם אקדמאים.

האבטלה בקרב העיוורים היא גדולה, אם כי היתה יוזמה של רן כהן בנושא של תעסוקה והוא אמר שמצבנו טוב, יחסית לכלל האוכלוסייה. כמובן שהיינו רוצים להגיע לאחוז תעסוקה גבוה יותר.

מצבך לא טוב, מצבך גרוע.

בוודאי. גם אני סבור כך. היינו רוצים להגיע לתעסוקה גבוהה יותר.

שירותים נוספים שאנחנו נותנים הם שירותים לשעות הפנאי, כמו מועדונים. אנחנו לא מספקים את כל הביקוש. בכל מקום התקציב הוא קטן. אנחנו מעסיקים 22 מועדונים בכל הארץ, הקולטים 680 עיוורים. יש לנו עוד הרבה עיוורים שרוצים להצטרף למועדונים, אך אין לנו תקציב לכך.

יש לנו סט של שירותים חומריים שמוענקים לאדם העיוור. חלקם – באופן ישיר, על ידי השירות לעיוור, וחלקם באופן עקיף, על ידי ארגונים. כמו למשל – הנחות בארנונה, הנחות בתחבורה ציבורית. כל חברות התחבורה הציבוריות ורכבת ישראל מעניקות הנחות כאלה ואחרות לעיוורים. עיוור פטור מדמי נסיעה בתוך העיר. בנסיעה בינעירונית הוא משלם 50 אחוז. ניתנת גם הנחה של 50 אחוז למלווה.

עיוור, מרגע שהוא מתחיל לחיות, הוא צריך אביזר שיקומי- כלב נחייה, מקל, מכונת ברייל, רשם קול. כל פעולה כמעט דורשת מכשיר עזר. הפריטים האלה יקרים ומיוצרים בסדרות קטנות. הם מיובאים בדרך כלל מחו"ל ואנו נדרשים לסבסד אותם כדי לאפשר לאדם לרכוש אותם. אנו מסבסדים אותם ברמות שונות, ממאה אחוז עד 50 אחוז. שעון ברייל, למשל, מסובסד ב- 50 אחוז, וכן הלאה. החיים יקרים לעיוור יותר מאשר לאדם אחר. שעון ברייל עולה כ- 500 שקלים, ואנו מסבסדים ב- 50 אחוז.

בזמנו היו עבודות קלאסיות של עיוורים, למשל – מרכזנים. התפקידים האלה פשוט נעלמו.

זה נכון. המרכזיות הולכות ונעלמות עם ההתקדמות בפיתוחים הטכנולוגיים. יש לנו בעיה בתעסוקת עיוורים, עם העיוורים המוחלטים, שנפלטים מהמרכזיות. הטכנולוגיה עוזרת לנו מצד אחד, בפיתוחים חדשים, אך היא יכולה להיות לנו גם לרועץ, כאשר מרכזיות נסגרות. יש לנו בעיה בתעסוקת עיוורים של עיוורים מוחלטים שנפלטים מהמרכזיות. הנציבות אכן עזרה לנו בקליטת ארכיבאים לקויי ראיה. אנחנו בבעיה לגבי עיוורים מוחלטים חסרי השכלה או בעלי השכלה נמוכה. אנו מנסים למצוא להם תפקידים, ואחד הענפים שפיתחנו הוא ענף העיסוי הרפואי. הענף עובד כמעט בכל העולם המזרחי, באירופה, בשוודיה, צרפת ומדינות אחרות. פתחנו קורס ב"וינגייט". יש לנו בעיה, ואולי תוכלו לעזור לנו. אנחנו מנסים להביא את המקצוע הזה להכרה, ולא מצליחים שיכירו לנו במקצוע. פתחנו את הענף בעקבות יוזמה של משרד הבריאות.

מה הבעיה להציג את זה לממשלה?

עבדנו עם משרד הבריאות בעניין הזה, אך לצערנו, הפרופסור שעבדנו אתו, נפטר.

פתחנו קורס אחד ב "וינגייט", למרות שאין הכרה לעניין. זה לא פשוט.

אין הכרה במקצוע מעסה?

מקבלים תעודה, אך זה לא עיסוק מוכר. יש להם עבודה. יזמנו כמה דברים. קודם כל – הם עובדים כעצמאיים, בבתי מלון. אנחנו מנסים לפתח רעיון חדש והוא הרפיה במקומות עבודה, לפקידים. מכרנו את רעיון למשרד לביטחון פנים, שהמעסה ייכנס לחדר פה יושבים הפקידים, וייתן עיסוי של עשר דקות. יש ביקוש לזה, ואם זה יתפתח יהיו מקומות עבודה לבוגרים. רובם מתפרנסים מהעיסוק הזה, ואני מדבר על בוגרי המחזור הראשון, 16 איש. עכשיו פועל המחזור השני. אנחנו נותנים להם קורס ביזמות עסקית, כדי שיהיו להם כישורים נוספים למצוא מקום עבודה. יש לזכור שהשוק קשה והבורות בקרב החברה בנושא עיוורון ועיוורים היא רבה. המאבק שלנו קשה, ואנו עובדים בשיתוף פעולה עם המרכז לעיוור ועם כל העמותות שקיימות בשטח. פועלות בשטח כשבעים עמותות וארגונים ציבוריים בנושא של שיקום עיוורים. הדרך עוד ארוכה.

הייתי רוצה התייחסות של נציגי הביטוח הלאומי למכתב שנשלח.

האם תוכל לומר לנו, בבקשה, על איזה מכתב מדובר?

אני מצטער שלא קיבלתם אותו. יעבירו לכם אותו עכשיו.

אני לא מבין, כי אנחנו דרשנו את כינוס הוועדה, מיושב הראש דוד טל, ולכן התפלאתי כאשר אמרת שזה לא מ "הגשמה".

הדיון של היום הוא ביוזמת העמותה "הגשמה".

לגבי סעיף מספר 1 – "טיפול בקצבת הנכות ליחיד, עד לכדי השוואתה לשכר המינימום הנהוג ו/או המקובל במשק". מה יש לביטוח הלאומי לומר?

הנושא של קצבת יחיד בנכות כללית, להזכיר לכם, הוא בסכום של 1,698 שקלים.

אני יודע שהיתה פה החלטה.

היתה הצעת חוק של חבר הכנסת סילבן שלום להגדיל את זה. אני לא אומר שאנחנו מרוצים מהנושא הזה של גובה הקצבה. זה עניין של שנים שיש ניסיונות להגדיל את גובה הקצבה. אם אתם זוכרים, שביתת הנכים האחרונה התחילה בדרישה להגדיל את הקצבה.

גם היה סיכום להעלות את זה.

לא נכון. מה שהיה כאן זו הצעת חוק של חבר הכנסת סילבן שלום.

ומעבר לכך – היה סיכום בממשלה.

לא את הקצבה הזו, אלא הגדלנו תשלומים לנכים קשים בסכומים אחרים: ניידות, שירותים מיוחדים.

היתה החלטה של הממשלה שלהסכם הנכים יצורפו גם עיוורים.

הם מקבלים השנה 10 מיליון שקל.

השאלה הראשונה שהועלתה כאן היא הגדלת קצבת הנכות. התשובה היא כזו – עד עכשיו, הממשלה לא חשבה שאפשר להגדיל את קצבאות הנכות, משום שמדובר בסכומים מאד גדולים. אנחנו מדברים על 130 אלף נכים, ועוד 120 אלף מקבלי הבטחת הכנסה- הקצבה המינימלית למחיה, שהיא האבן היסודית של תשלום בביטוח הלאומי לקבוצות חדשות. מה שצריך, לדעתי, לעשות הוא לחכות ולראות. יש הצעת חוק פרטית, שעברה קריאה ראשונה, של חבר הכנסת סילבן שלום, שמציעה להעלות את הקצבה מ- 25 אחוז ל- 35 אחוז מתוך השכר הממוצע. הממשלה מתנגדת, לדעתי. אם זה יעבור, זה באמת הישג גדול מאד, וזה ישפר את מצבם של כל הנכים. אגב, קצבת יחיד היא 1,668 ₪, אך אם יש בן זוג ושני ילדים שתלויים בנכה, זה מגיע ל- 3,906 ₪, וזה כבר יותר משכר המינימום. כלומר, הבעיה היא אצל היחיד, אשר אצל כל הנכים הקצבה היא יחסית נמוכה.

זה לא נושא שהביטוח הלאומי יכול לפתור אותו כרגע. אם החוק הזה יעבור, ותהיה הגדלה של 10 אחוז, במקום 25 אחוז מהשכר הממוצע זה יהיה 35 אחוז – זה משמעותי מאד, ואני חושב שזה יהיה שלב ראשון בקידום הנושא. בעתיד צריך להמשיך ולהיאבק, ולהגיע, אולי, בסופו של דבר, לשכר המינימום. אני לא רוצה להיכנס לבעייתיות של תשלום קצבאות ושכר מינימום. יש טענות שזה פוגע במוטיבציה של הנכה לחזור לעבודה. זה נושא אחר ולא נתייחס אליו כרגע.

אם נכה מקבל קצבה, הוא זכאי גם להשלמת הכנסה, אם הוא לא עובד?

היום קצבת הנכות היא כמו הבטחת הכנסה והשיעור לא מוגדל. אדם שמקבל הבטחת הכנסה מקבל בשנתיים הראשונות פחות ממה שנכה מקבל. זה משתווה לנכה רק בתום שנתיים.

עיוור מקבל אותו הדבר כמו נכה 100 אחוז?

זו הנקודה אליה רציתי להגיע. בסעיף השני כתוב: "הכרת העיוור במוסד לביטוח לאומי כנכה ולא כמוגבל" . אני מבין זאת כך: היום העיוור מקבל נכות רפואית בשיעור של בין 90 אחוז ל- 100 אחוז, תלוי אם הוא עיוור מוחלט או שיש לו שרידי ראייה. הנכות הזו היא מאד גבוהה, והיא קשה מאד מבחינה רפואית. בחוק נכות כללית, בביטוח נכות, אין הבחנה של מחלות. זאת אומרת – את החוק לא מעניין מאיזה צירופי ליקויים האדם צובר את האחוזים. הכלל אומר כך – אם למישהו יש 40 אחוז ליקויים רפואיים, ולא חשוב מאיזו מחלה, אם כתוצאה מהליקויים האלה הוא לא יכול לעבוד – הוא יכול להיות נכה. המילה נכה אמנם לא מופיעה, אלא נאמר "איבד את כושרו להשתכר", ואז זה יכול להיות בשיעור של 100 אחוז או 75 אחוז. כלומר, האובדן יכול להיות מלא.

אתן דוגמה. נניח שלאדם יש לו פגיעת ראש, שפוגעת ביכולת השכלית שלו, והיום עיקר העבודה היא בשימוש בראש. אדם יכול לעבוד על מחשב ולהרוויח סכומים יפים, גם אם הוא נכה קטוע שתי רגליים, למשל. בכלל, היום, בטכנולוגיות החדשות, אין שום בעיה. יש לנו היום עובדים מצוינים בביטוח הלאומי, שעושים עבודה מצוינת, והם בכיסאות גלגלים. אנחנו לא נותנים קצבה אוטומטית לכל פגיעה או לקות. עיוור, בדרך כלל, אם הוא אינו מוצא עבודה, הוא מוגדר כנכה. אין בעיה עם זה. הבעיה היא שאם אנחנו חושבים שהשיקום יכול להתערב ולמצוא לו עבודה על ידי השמה בוררת, הוא לא יכול אוטומטית מוגדר כנכה. הוא מוגדר כנכה רק אם הוכח שהוא איבד את כושרו לעבוד ולהתפרנס.

לכן, בעניין הזה, אנחנו כל הזמן אומרים לכל מיני בעלי מחלות שמבקשים הגדרות אוטומטיות, שזה לא ניתן. פונים אלינו ומעצם המחלה עצמה רוצים שנגדיר את הנכות. החוק הזה של נכות כללית הוא חוק שניתק את התפקוד מהיכולת לעבוד. הנכות הרפואית היא רק תנאי, תנאי ראשון, כדי לבדוק אם אכן כתוצאה מהתנאי הזה הוא איבד את כושר העבודה.

אני עובר לשאלה השלישית, שהיא מאד בעייתית: "הכרה בניידות עבור העיוור, קרי, רכב רפואי/שיקומי הנהוג על ידי מקורב משפחה". אני רוצה להסביר כאן את הבעייתיות של נושא הניידות. אתם יודעים שנושא הניידות בביטוח הלאומי מופעל מכוח הסכם בינינו לבין משרד האוצר. ההסכם הזה מחייב אותנו, והוא קובע שמוגבל בניידות הוא מי שפגוע בגפיים תחתונות, בלבד. יש מלחמה של שנים בעניין הזה. היתה כבר ועדה לפני 20 שנה, בראשות מנהל בית לוינשטיין בזמנו, והיו שם ויכוחים קשים מאד. ההגדרה של מי מוגבל בניידות נשארה קרוב לעשרים שנה ללא שינוי. היא אומרת שרק מי שפגוע בגפיים תחתונות מוכר כמוגבל בניידות. ש מחלות קשות מאד שגורמות להגבלות בניידות, כמו, למשל, מחלות לב קשות, שההליכה מסכנת את חייו של האדם, מחלות ריאות קשות, חולי דיאליזה, גמדים, שהגובה שלהם הוא פחות מ- 1.30 וגילם מעל 18. יש כל מיני מחלות. הדיאליזה, כידוע, גורמת לעצמות להיות זגוגיות. אם חולה כזה מקבל מכה הוא יכול לשבור את העצם. זאת אומרת – יש בעיות שעדיין לא פתורות בהסכם הזה. העיוורים, עד עכשיו, קיבלו דמי ליווי כתחליף לניידות. זו הגישה שהיתה עד עכשיו. זה גדל בזמן האחרון, כתוצאה מפניה של הביטוח הלאומי לשר העבודה. דמי לוווי זה באחריות של משרד העבודה, והם משלמים אותם. זה דומה לקצבת ניידות. נכון שפנינו לשר האוצר ואמרנו שבעקבות השינויים שחלו חשבנו ששר העבודה צריך לעשות גם התאמה בהגדלת השיפורים בדמי הליווי לעיוורים, אבל זה לא בתחום האחריות של הביטוח הלאומי. הנושאים האחרים שמוזכרים בדו"ח לא קשורים לביטוח הלאומי.

אלא האוצר צריך לתת תשובות, נכון? אני מבקש לשמוע את נציגי האוצר, בהמשך לסעיפים הללו.

יחזקאל בקל דיבר על הבעיות, הוא דיבר יותר על המהות, ומבחינתנו זו שאלה של עלות. גם מבחינה עקרונית, יש דברים שאנחנו מתנגדים להם, אבל בעקרון – גם הסכם הניידות וגם העלאת הקצבה, מדובר בתוספות של מאות אלפי - -

לא היה הסכם בין האוצר והממשלה לבין ארגון הנכים להעלות את הקצבה?

לא שאני יודע. זה לא מופיע בהסכם.

ככלל – הכל כאן מתחיל ונגמר בתקציב. משרד העבודה והרווחה מחלק את תקציבו לנכים כפי סדר העדיפות שנקבע. בשנה האחרונה קיבל המוסד לביטוח לאומי תוספת תקציב נכבדה מאד של 118 מיליון שקל. אני חושב שהשירות לעיוור לא קיבל דבר.

כלום הוא לא קיבל. אגורה אחת לא התקבלה עבור שירותים לעיוור.

רק בתחילת השנה הועברו 10 מיליון שקל, בהשלמה להסכם עם הנכים- תוספת דמי ליווי. כל הדברים האחרים זה מסדר העדיפויות של המשרד. אנחנו, במשרד האוצר, לא קובעים מה הם עושים עם הכספים.

אבל את זה לא ביקשו ממך, שתיתן לטלוויזיות, למשל.

יש בקשה.

אני לא מבין. קראתם לנו לדיון, אז תקשיבו גם אלינו, אתם לא יכולים שלא לשמוע אותנו.
אם הייתם רוצים לשמוע רק את הביטוח לאומי והאוצר, לא הייתם צריכים לקרוא לנו.

יש פה בקשה של העמותה, שאנו צריכים לתת לה תשובות. גם אתכם נשמע.

אומרים שדווקא מצב העיוורים לגבי שאר המוגבלים שבטיפול המשרד, הוא טוב. כך זה לדעתי, לגבי ההשתתפות שלהם בעבודה. לגבי השכר הריאלי – יש בזה בעיה, אם רוצים שהם ישתתפו בשוק העבודה. לתת להם שכר ריאלי, שכר מינימום, זה בעייתי.

איך אפשר שלא לתת להם לפחות שכר מינימום, זה הרי בניגוד לחוק?

זו בעיה, לכן מעדיפים לא להעסיק אותם, כי אי אפשר לתת להם פחות משכר מינימום. עד כמה שידוע לי, נותנים להם שכר מינימום מדורג, לאנשים נכים או עיוורים שהתפוקה שלהם נמוכה, יחסית. עד כמה שידוע לי, מדובר שהם מקבלים שכר מינימום דיפרנציאלי, וזה במסגרת החוק.

לא ברור לי איך נכה יוכל לחיות מקצבה כזו? בשנה האחרונה, מאז ההפגנות, אני רואה שיש פה מצב אבסורדי, שיש נכים שאין להם יכולת לזוז, שחיים מקצבה נמוכה מאד. איך אפשר לתת לאנשים במדינת ישראל לחיות מדבר כזה?

לצערי הרב ניסו פה לצייר תמונה מאד ורודה, כאילו כל אותם צרכים, שקיימים, במצוקה הקשה שקיימת בקרב ציבור העיוורים, נפתרים. חבר הכנסת אילן גילאון מחובר לכל העניין הזה. אני חושב שהוא מכיר את התמונה האמיתית. המצוקה היא קשה. העברנו נייר, ובו יש סעיפים, שאם תנסו לעמוד על פשר כל אחד מהם, תיווכחו לדעת שהתמונה היא לא כפי שמשרד העבודה והרווחה, האוצר והביטוח הלאומי מציגים.

המרכז לעיוור הוא מלכ"ר, שמשרת מעל 17.5 אלף עיוורים, בעלי תעודת עיוור, ואנחנו מחוברים מאד עם משרד העבודה והרווחה. הבעיה האמיתית היא בהיעדר תקציבים מתאימים. אם אנחנו לוקחים את דמי הליווי, למשל, הרי שזו חוכא ואיטלולא, וזה אמור להחליף את קצבת הניידות שיחזקאל בקל דיבר עליה. אני חושב שעיוור לא מוגבל פחות מנכה שיושב על כיסא גלגלים. אני, לא פעם, הבאתי דוגמה לשר העבודה והרווחה, ואמרתי לו שאם הוא מזמין אליו נכה, הוא נכנס למכוניתו ומגיע למקום. אבל, כאשר עיוור מגיע, הוא צריך להיעזר בכלב או מקל. והדרך קשה לו יותר, אז שלא יספרו לנו שקצבת ניידות ניתנת אך ורק לנכים קשים.

באשר לדמי ליווי לקשיש – אנחנו, בזמנו, סיכמנו עם אורה נמיר, שהיתה שרת העבודה והרווחה, שאותם אנשים קיבלו דמי ליווי, בגיל 65 הפסיקו להם את התשלום – שהם שוב יקבלו. סוכם שמדובר ב- 50 אחוז ממה שמקבל אדם שאינו עובד. מרגע שקיבלו את התקציב של 10 מיליון שקל שמדברים עליו, שעבר, בעיקרון, לאותם עיוורים שבעבר קיבלו שר"ם – הביטוח הלאומי הסכים, ויש כ- 800 עיוורים שמקבלים קצבת שר"ם, וזו לא קצבה מלאה. זו קצבה חלקית, 50 אחוז מהקצבה. הקשיש, כמובן, אינו מקבל קצבה. הם לקחו את ה- 10 מיליון שקל, ושכחו, משום מה, להגדיל גם לקשיש את הקצבה הזו. כולכם שומעים על מפעלים מוגנים. מפעל מוגן בעבר, אפשר לאותו עיוור, שלא הצליח להשתקם בשוק הפתוח. היום יש בסך הכל כ- 400 עיוורים שעובדים בשוק הפתוח, מתוך 17.5 אלף עיוורים, כי הם הולכים ונפלטים. יש למעלה מ- 900 עיוורים שעובדים במפעלים המוגנים. היום, המקום שהכי צריך לעשות בו שינויים זה מפעל מוגן. עיוורים מקבלים שם מעט כסף – עד 1,000 שקל. משרד העבודה והרווחה מוסיף על השכר הזה. בהרבה מפעלים מקבלים גם 500 ו- 300 שקלים.

קיים הנושא של בתי תלמיד. אנחנו מבקשים לאפשר לאותם תלמידים שנמצאים באינטגרציה ואין להם מה לעשות עם עצמם בשעות אחר הצוהריים, כי הם לא יכולים להשתלב בבתי תלמידים. יש נושא של קייטנות לאותם העיוורים, ואותם ילדים שלא יכולים להשתלב, בחודשי הקיץ. לכן המצב הוא קשה מאד. יש עניין של ביטוח רפואי. עין שזקוק לעין תותבת צריך לשלם 7,000 ₪. אם הוא זקוק למשקפיים טלסקופיות הוא צריך לשלם 8,000 או 9,000 ₪. המצב הוא כל כך קשה שצריך להיות נאיבי להאמין שכל הדברים האלה קשורים לנושא של רכב. תן לאדם לחם, תן לו קיום, תן לו אפשרות ויכולת להתקיים בכבוד, ועזוב את הנושא של הרכב. הרכב הוא דבר משני.

אני יושבת ראש "אופק לילדינו" שזה הארגון הארצי של הורים לילדים עיוורים ולקויי ראיה. אתמקד בנקודות שלא הועלו, כי אני מסכימה בהחלט עם כל מה שנאמר פה. אני רוצה להתריע שהמצב הוא חמור ביותר. אם לא נשקיע בילדים שלנו, העיוורים ילכו לאיבוד. הטכנולוגיה מתקדמת, וחייבים להתקדם אתה. אני רוצה להדגיש את הנושא שהטכנולוגיה המתקדמת לא עומדת לרשות הילדים שלנו.

נקודה שניה – אוכלוסיית בעלי תעודת העיוור מונה כמעט פי שתיים מהאוכלוסייה שמנינו, במקרה של הילדים שהם לקויי ראייה שלא זכאים לשום הטבות מכל גורם שהוא, וזקוקים לשירותים ולעזרה. יש משפחות רבות שיש בהן יותר מילד לקוי ראייה אחד. ההוצאות והנטל על המשפחה הם עצומים, שלא לדבר על ליווי, על טיפולים פארא-רפואיים, על עזרים של טכנולוגיה, וכן הלאה.

המוסד לביטוח לאומי צריך להיות בעל חזון של רפורמה מעת לעת. הוא איננו מבצע את השינויים המתבקשים כתוצאה מהשינויים בחברה הישראלית. אנחנו עדים לתופעות שמגזרים שלמים באים לכאן ומבקשים כל הזמן תוספת כזו או אחרת. נדמה לי שהביטוח הלאומי צריך להתחיל לחדש את החשיבה, שלא כל חבר כנסת יקום ויציע הצעת חוק בנושא תיקון לחוק הביטוח הלאומי, ומי יודע מאין אנו לוקחים את הכספים, משום שאין תוספת תקציבית. אני הצעתי במשך הקדנציה שעברה 4 חוקים בנושאי העיוורים. הם לא צריכים להגיע לכאן כמסכנים בכל פעם מחדש. התביעות שלהם צריכות להגיע לביטוח הלאומי, שם ילמדו את התביעות, ויחזרו לוועדה, ואז נוכל לקבל החלטה שהיא בהתאם לכוונה שלנו לסייע להם. כאן אנחנו יכולים רק לדבר. אם אין תקציב לנושא – כל הדיבורים לא יהיו שווים פרוטה. היו אצלי נציגי העיוורים בשבוע שעבר. התביעות שלהם הם לא בשמיים. הם דורשים דברים למחיה. אני מבקש שהתביעות תוגשנה לביטוח לאומי, והם, תוך שבועיים או חודש ימים יחזרו לכאן.

אני רוצה לסכם את הדיון בפניה אליכם, הממונים במשרדי הממשלה, לעשות מאמצים גדולים. יש התפתחויות, יש כורח של נסיבות, וצריך לראות את הדברים בפרופורציות הנכונות. אנשים צריכים להתקיים ולחיות פה, ולמצוא את עצמם עם כל האילוצים שהם חיים אתם והמגבלות. אי אפשר שהם יצטרכו להידפק על הדלתות של חברי הכנסת והארגונים השונים. אנחנו רוצים את המינימום שיבטיח קיום בכבוד, עבורם.

לצורך העניין, אתם תיקחו את המכתבים של המרכז לעיוור בישראל, ושל עמותת "הגשמה". הוועדה קוראת למשרדי האוצר, העבודה והרווחה, והמוסד לביטוח לאומי לבדוק לעומקן את התביעות שבמכתבים, ולהעביר תשובות בכתב, כולל הפניה למקורות מימון.

הוועדה תקיים דיון נוסף בעניין זה, עם קבלת התשובות, בהשתתפות נציגי המרכז לעיוור בישראל ונציגי "הגשמה". אני מצפה לקבל תשובות תוך חודש ימים מהיום, ואז נקבע תאריך לדיון.

אפשר להוסיף גם את נייר העמדה שלנו?

תשובות יתקבלו בוועדה תוך חודש ימים והדיון יתקיים באופן מיידי.

אני מודה לכולכם, הישיבה נעולה.



הישיבה ננעלה בשעה 10:35