פרוטוקולים/עבודה/443

1
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
10.4.00

פרוטוקולים/עבודה/443
ירושלים, ט"ז באייר, תש"ס
21 במאי, 2000

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני




פרוטוקול מס'
מישיבת וועדת העבודה, הרווחה והבריאות
מיום שני, ה' בניסן התש"ס (10 באפריל 2000), שעה 11:00

חברי הוועדה: היו"ר – דוד טל
גנדי ריגר

שר הבריאות, שלמה בניזרי


פרופסור שוקי שמר מנכ"ל, משרד הבריאות


יוסי כהן משנה לממונה על השכר, משרד האוצר
גל הרשקוביץ' אגף התקציבים, משרד האוצר
יוסי קינר משרד האוצר


ד"ר יורם בלשר יו"ר, ההסתדרות הרפואית
עו"ד לאה ופנר ההסתדרות הרפואית
ד"ר אלישע ברטוב יו"ר אירגון רופאי המדינה
ד"ר שלמה אריאלי סגן יו"ר אירגון רופאי המדינה
ד"ר חיים סולן ההסתדרות הרפואית
ד"ר ברנדיני שוורצנברג ההסתדרות הרפואית
ד"ר שלמה בירקנפלד ההסתדרות הרפואית
פרופסור מרק מימוני ההסתדרות הרפואית
עו"ד אסף טויב ההסתדרות הרפואית
ד"ר צבי קליין ההסתדרות הרפואית
פרופסור עמרם אילון ההסתדרות הרפואית
ד"ר מיכאל לוטן ההסתדרות הרפואית
ד"ר יצחק שרף ההסתדרות הרפואית
ד"ר יוסי פז ההסתדרות הרפואית
ד"ר אמיר און ההסתדרות הרפואית
ד"ר בטסי הלף-און ההסתדרות הרפואית
ד"ר ישראל אייליג ההסתדרות הרפואית


נסים אלון קופת חולים לאומית


זאב אהרונסון קופת חולים מאוחדת

בתיה לוי אירגון עובדי המינהל והמשק


מידד גיסין יו"ר, ארגון צרכני בריאות
דליה אור ארגון צרכני בריאות
ד"ר ירון נופר ארגון צרכני בריאות
בת-שבע גרניט ארגון צרכני בריאות
יעקב סגל ארגון צרכני בריאות


עופר עיני מזכ"ל הסתדרות עובדי המדינה


עו"ד שלמה יצחקי הממונה הראשי על יחסי העבודה,
משרד העבודה והרווחה
אילנה דורי-מנדלוביץ' מפקחת עבודה, משרד העבודה והרווחה
אבנר עמרני מרכז מחקרים באגף ליחסי עבודה,
משרד העבודה והרווחה

שירלי אברמי

דרורה רשף

שביתת הרופאים.

שביתת הרופאים

בוקר טוב, רבותי. אני מתכבד לפתוח את ישיבת וועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת בנושא שביתת הרופאים.

אני מבין שחלק מאיתנו ואני בכללם קצת נאיבים. אני חשבתי שתוך זמן קצר יחסית השביתה הזו תגיע לכדי סיום ואולי סיום בכי טוב. חשבתי שאנשי האוצר יגיעו לאיזושהי הסכמה עם הרופאים כדי שהסבל והכאב שכרגע מלווים את החולים במסדרונות בתי החולים, במחלקות השונות, יגיע לקיצו. צר לי שכנראה יש הרבה מאד זמן לאנשי האוצר – אני אומר לאנשי האוצר בכוונה, משום שאני סבור שאנשי האוצר כאנשי מקצוע היו צריכים לשבת עם כל הגורמים ולא לצאת מהחדר עד שיהיה הסכם, כזה או אחר - עצם העובדה שאפשר למשוך את המצב הזה לעוד שבוע ועוד שבוע ועוד שבוע, כשבמסדרונות בתי החולים שוכבים חולים, שוכבים אזרחים שכואבים וחלקם אפילו דואבים ואם זה לא מספיק חלקם הגדול מטורטר ממקום למקום כתוצאה מכך שמשרדים אחרים שובתים, מוכיח שלצערי אנשי האוצר לא עושים די בקטע הזה.

אין לי אלא לקרוא לראש הממשלה שידלג על אנשי האוצר, שלצערי לא עושים את עבודתם נאמנה. אני אומר את זה בצורה הכי ברורה והכי אחראית: לא עושים עבודתם נאמנה. לא יוצאים מהחדר עד שלא גומרים עניין כזה. מדובר פה בחיים של בני אדם. כששר הבריאות הצהיר שאנשים מתים בגלל חוסר תרופות, הקימונו וועדת חקירה שלמה כדי לבחון את העניין הזה מכל ההיבטים. אני לא יודע, אבל אני סבור שאף לא אחד מאיתנו יוכל לדעת ולומר כמה אנשים קיפדו את חייהם כתוצאה מהשביתה. לא בדקתי ואני לא אומר דבר שאינו בדוק ואינו אחראי, אבל אני סבור שכשמדובר בחיי אנשים, בפיקוח נפש, צריך לעזוב את כל הנושאים האחרים ולגמור את הדבר הזה. יש לי הרושם שאם הדברים ימשיכו להתנהל בצורה שכזאת הפתרון המיוחל לא יגיע ואנחנו יכולים למצוא את עצמנו גם אחרי פסח, כשהשביתה עדיין נמשכת ואין שום פתרון.

אני חושב שבקטע הזה יהיה טוב ויהיה נכון – אולי אני מקדים את המאוחר אבל אולי אנשי האוצר יוכלו, תוך כדי הוועדה, ל"דסקס" את הנושא ואת ההצעה שאני אעלה – שמכאן תצא הבשורה שאפשר יהיה להגיע לסיום השביתה עד ערב פסח, על מנת שלא יווצר מצב שהשביתה עדיין תמשך. אולי אפשר יהיה להגיע לאיזושהי הסכמה כרגע להקמת וועדה מקצועית שתגבש את כל נושא הרפורמה בשכר ובתנאי התעסוקה בשירות הרפואי. אנשי האוצר יבחרו להם את האנשים הרלוונטיים מהאקדמיה. הרופאים יבחרו את שלהם או שתבחרו במשותף את האנשים, כדי שזה לא יהיה גוף תלוי באף לא אחד מן הצדדים. וועדה לא מאנשי האוצר ולא מאנשי הרפואה, אבל שתהיה איזו וועדה כזאת. אז אולי אפשר יהיה – ואין לי שום ספק שזה אפשרי - לסיים את השביתה הזו בפרק הזמן הזה של ארבעה ימים ולהתחיל בעבודה. מעבר לכך אני חושב שבהחלט יש מקום לתת איזושהי מקדמה בעיקר לרופאים המתמחים על חשבון הסכם שכר ובא לציון גואל. אני אומר את זה בתחילת דברי בכוונה כדי שאנשי האוצר אולי יוכלו לעכל את ההצעה ואולי יוכלו להגיב בהמשך הדיון בנושא הזה.

אדוני המנכ"ל, אתה מבקש שהרופאים יאמרו את דברם?

כן.

הר"י, הסתדרות רפואית ישראל, ד"ר יורם בלשר, בבקשה.

ראשית, אני רוצה להודות על קיום הישיבה הזאת. אני חושב שהישיבה חשובה מאד והנושא הוא בוער וראוי לפתרון מהיר ביותר. אנחנו נמצאים כבר בשבוע הרביעי של עיצומים ושיבושים במערכת הבריאות מצד הרופאים ושיבושים נוספים מצד קבוצות אחרות של עובדים, מינהל ומשק, בתי החולים הממשלתיים ואני חושב שבמהלך למעלה משנה שאנחנו בדיונים עם האוצר, לא גילינו שום נכונות לשום פשרה. יתרה מכך, נאמר לנו בתחילת הדיונים ובמהלך הדיונים שיש שני מגרשים. יש מגרש שאנחנו משחקים בו ויש מגרש שהאוצר משחק בו. אם אנחנו רוצים להגיע למשהו אז אנחנו מוזמנים לשחק במגרש של האוצר ואם לא, אין על מה לדבר. אנחנו שומעים את התכתיב הזה הרבה זמן. במשך שנה לא איימנו בשביתה אפילו לא פעם אחת, מתוך רצון ונכונות להגיע לאיזושהי פשרה מוסכמת ולצערי הרב שום דבר לא קרה. במקום זאת, מה שאנחנו שומעים זה שהאוצר נוקט בטקטיקה של ניסיון לפלג ולסכסך בין קבוצות של רופאים, כאילו שיש רופאים ש"דפוקים" במרכאות, סליחה על הביטוי ויש רופאים בכירים שהם העילית והם גורפים את כל הכסף.

לא היה ולא נברא. אכן יש קבוצה של מתמחים ורופאים צעירים – לא רק מתמחים – ששכרם זועק לשמים, אבל גם שכרם של כל שאר הרופאים דורש תיקון מיידי בסיסי משום שלא יתכן שרופא בגיל חמישים, שכרו לשעה יהיה פחות מארבעים שקלים ברוטו ומתמחה יתחיל עם עשרים שקלים ברוטו. המספרים האלה לא מתקבלים על הדעת. האוצר כל הזמן זורק לתקשורת נתונים על השתכרות כללית של הרופאים, אף אחד רק לא מצרף לסכומים המצוטטים שם את שעות העבודה שצריכים להקדיש על מנת להגיע להשתכרויות האלה.

לכן, אנחנו דורשים שראשית כל לא יטיפו לנו מוסר, שלא יעמדו מולנו פקידים באוצר שדאגו לרפד את עצמם, דאגו להצמיד את שכרם…

סליחה, ד"ר בלשר, אני מציע שלא נכנס לקטע הזה משום שאני הייתי רוצה לנסות לגשר כרגע ולא להגדיל את הפערים ביניכם לבין האוצר. זה לא יתרום לדיון. כולם הבינו מה שאתה רוצה לומר.

בסדר. אני מקבל את הדברים. מה שאומר לנו שר האוצר השכם והערב: מה שמערכת הבריאות הציבורית נותנת זה מה שהיא יכולה לתת. יש לכם מקורות הכנסה נוספים מחוץ למערכת, יש כל מיני חלטורות, תמשיכו לעסוק בזה משום שהמערכת הציבורית מיצתה את עצמה ותוספת של חמישה ורבע אחוזים לא תשנה מאומה משכרם של הרופאים. לכן, בעצם, מה אומר לנו שר האוצר? הוא אומר: אתם מקבלים חמישה ורבע אחוזים, אם לא – לכו לשבות. אנחנו, בלית ברירה, בחרנו בדרך הזאת של השבתה ושיבושים, למרות שכמו שכל עם ישראל יודע, השיבושים שלנו הם בצורה כזאת, שאף חולה שזקוק לטיפול דחוף לא יפגע. הוא מקבל אותו. הפונקציות הדחופות, הקריטיות, בבתי החולים, מופעלות במלואן, כולל חדרי מיון, פגיות, חדרי לידה וכיוצא באלה. כך שאמנם השביתה שלנו מתפרשת כשביתה אנמית וחלבית, אבל המטרה מאחורי השיבושים האלה והעיצומים הללו – שאין ספק שבסופו של דבר נגרם בהם נזק – היא לא להפר את הצו של האתיקה המקצועית שלנו ואת הצו של ערכי העבודה שאנחנו עובדים לאורם ויחד עם זאת להביע מחאה ציבורית.

העובדה שהגיעו אל מול בנין הכנסת יותר מאלפיים רופאים, היתה צריכה להדליק אור אדום אצל מישהו ולהתריע שהגיעו מים עד נפש, משום שלהוציא רופאים להפגנה זה דבר שהוא בהחלט לא שיגרתי, אבל אנחנו שומעים את הטענה של השר שבעצם אומרת: תעזבו את הרפואה הציבורית, הרפואה הציבורית מיצתה את עצמה. לכו לחפש פרנסה ממקורות אחרים. אנחנו לא מוכנים להחליש ולהביא את הרפואה הציבורית לנקודת קריסה, שבה כל רופא ימצא את הפתרונות מחוץ למערכת.

אנחנו שומעים עוד דבר. אנחנו שומעים שאם הרופאים יקבלו את מה שהם רוצים, תיפרץ חזית השכר וכולי. אני לא מבין בשביל מה יש ממונה על השכר, כי אם זאת העמדה כלפי כל הסקטורים, יותר פשוט היה להתקין כספומט בקיר בבניין של האוצר וכל איגוד היה מגיע, מקבל את המקסימום והולך הביתה. אנחנו מצפים מפונקציה של ממונה על השכר שיתייחס בצורה עניינית לכל התביעות של סקטור זה או אחר ויעשה סדרי עדיפויות ולא יקשור את כולם, אחד לשני, בשלשלאות. כל הזמן מטיפים לנו שצריך לפרק את ההצמדות במשק של סקטור לסקטור. מה שהאוצר עושה, זה בעצם מחבר את כולם, את כל הסקטורים, מכל המינים, בשרשראות אחד לשני. לכן, אנחנו מאמינים שהפתרון הוא משהו מסוג הפתרונות שאתה הצעת, אדוני היושב ראש. אנחנו חושבים שראשית יש לתת מקדמה משמעותית, מעבר לחמישה ורבע האחוזים המגוחכים האלה שמציעים לנו, לכל הרופאים, עם העדפה ברורה לרופאים הצעירים ששכרם מקופח עוד יותר ולהקים וועדה ציבורית, אשר יהיו סמכויותיה מוגדרות מאד, עם מנדט ברור מאד, עם פרק זמן קבוע מראש ואשר מסקנותיה יחייבו את שני הצדדים. ועדה מקצועית בלתי תלויה, לא באוצר, לא ברופאים, אלא באנשי מקצוע שיבחרו בהסכמה. אין לי ספק שאפשר לבחור את האנשים האלה במשא ומתן. גם את חלוקת המקדמה וגובהה אפשר לפתור במשא ומתן - זה לא צריך לקחת חודשים, זה יכול לקחת מספר ימים - ולצאת לדרך חדשה, כאשר היעד הבסיסי הוא שינוי מבנה השכר של הרופאים וחיזוק הרפואה הציבורית.

תודה. אני מקדם את פניו של שר הבריאות, מר בניזרי, בכבוד.

טרם שאתן רשות דיבור לצרכני הבריאות בישראל, אני רוצה לומר רבותי, שמתוך בדיקה שערכתי, חלק גדול מן הרופאים משתכר פחות מעובד תברואה בעירייה. אם אני מדבר פרופורציונלית, וודאי שעל פי שעות העבודה זה כך. מבלי לפגוע באף לא עובד במדינת ישראל, שכן כל עבודה מכבדת את בעליה, העובדה שרופא בישראל משתכר פחות מעובד תברואה במדינה, אומרת דרשני. אני גם סבור, אדוני השר, ששכרו של רופא בישראל צריך להיות מכובד בצורה ראויה, לפחות כמו של שופטי ישראל, כדי שלא יזדקקו לחלטורות. בנושא הזה אפשר לצפות שהאוצר יצא לקראת הרופאים, כדי שפעם אחת ולתמיד המעמד של הרופא כרופא יישמר.

מידד גיסין, צב"י, צרכני בריאות ישראל, בבקשה.

בוקר טוב. קודם כל, גם אנחנו מברכים על עצם העלאת הנושא בוועדה הזאת ואנחנו רואים את זה כהמשך לוועדת החקירה שהוקמה, סיימה והגישה את המלצותיה. הוועדה הוקמה כתוצאה מדבריו של שר הבריאות, שאמר שחולים מתים או יכולים למות. הוא אמר את זה עוד פעם עכשיו, אבל ראינו שזה לא השפיע על אף אחד. לאף אחד לא מזיז שכבר חודש ימים קיימת שביתה ויכול להיות שיש מישהו ששוכח שבין שני הצדדים בסיכסוך, הרופאים מצד אחד והאוצר מצד שני, נמצאים החולים.

עלתה שאלה בלשכת ראש הממשלה, למה אנחנו, צרכני הבריאות, מתקיפים רק את האוצר ואת הממסד ולא מתקיפים את הרופאים. אנחנו לא מתקיפים את הרופאים כי אנחנו נמצאים עם הרופאים. בסוף היום או בסוף המשמרת, הרופא יושב מול החולה ולא יכול להיות – אין לנו ויכוח ואנחנו לא נכנסים לעניין של השכר וגובהו, אבל בהחלט יש לנו מה להגיד בנושא של שעות העבודה של הרופאים - לא מתקבל על הדעת שרופא, אחרי שלושים או שלושים ושש שעות משמרת בבית חולים יוכל – שיהיה הרופא הכי טוב – לתת לחולה שיושב או שוכב מולו את הטיפול הנאות והמקצועי. הנושא הזה קשור, כמובן, בתגמול. הוא קשור בתקנים שלא ניתנים בבתי החולים. לא יכול להיות שהמצב הזה יימשך ואף אחד לא יעשה שום דבר בעניין.

אנחנו קוראים לראש הממשלה ולמשרד שלו לפעול. גם אנחנו הצענו הקמת וועדה ציבורית, כי מהניסיון שלנו ראינו, שמכל מיני וועדות מנכ"לים לא יוצא שום דבר. אנחנו קוראים להקמת וועדה ציבורית שתהיה מוסכמת. ניסינו איזשהו מהלך שלצערנו לא צלח, אבל אני חושב שאם כל אחד מהצדדים ייקח בחשבון גם את החולים שנמצאים באמצע, את מצבם, את סכנת החיים שהם נמצאים בה, המדיניות והדעות ישתנו .

תודה רבה. גברת בתיה לוי.

בוקר טוב וראשית אני מודה לך שזימנת גם אותנו לדיון הזה, משום שבצער אני יכולה לומר שעד היום היתה התעלמות מוחלטת, הן מהמיניסטריון, הן מהאוצר ומכל מי שיש לו יד ורגל בנושא ולא ניסו ליצור אתנו איזשהו קשר, על אף העובדה שיש לנו פסק דין של בית הדין הארצי לעבודה, שפסק באופן מאד ברור, שהמחסור בתקני כח אדם שיש במערכת שלנו, מהווה גורם משפיע על תנאי עבודה.

אני רוצה לתת פה דוגמה קטנה, מה זה תנאי עבודה. יש עובדים בבתי החולים שעובדים חלקיות משרה כי אין להם תקן. המערכת בכל זאת מחייבת אותם לעבוד מעבר להיקפי המשרה שלהם. המשמעות היא שעובד כזה, שמתוכנן לחצי משרה, ייצא לגמלאות באחוז אחד לשנה, כשבפועל הוא עבד שני אחוז לשנה. זה דבר שמדינת ישראל, כשומרת חוק, היתה צריכה לשמור על עובדיה ועל אזרחיה ולא לתת לו לקרות.

אנחנו דורשים לתת לנו לפחות אלפיים תקנים שחסרים במערכת שלנו. עובדים עובדים תקופה ממושכת בלי קביעות וגוזלים מהם 30% דריכות בית חולים. יש עובד שהתמזל מזלו, יש לו תקן והוא מקבל דריכות בגובה שלושים אחוז ויש עובד אחר, שאין לו תקן, אבל הוא עובד במערכת חמש, שש והיום שמעתי אפילו שמונה שנים ואין לו דריכות. הוא מקופח, לא פחות ולא יותר, בשלושים אחוז. כשההסכם של הדריכות נחתם, אז, בשנת 1987, עובד היה יכול להגיע לקביעות תוך שנה ומשך הזמן שהוא היה צריך לחכות לתקן היה שנה.

המערכת שלנו, רבותי, בוערת. אולי אתם לא מרגישים את זה אבל השטח רותח. אנחנו נגיע לפסח, אנחנו לא נכשיר את המטבחים. שוב יש אצבע מאשימה כלפי העובדים: למה אנחנו תמיד מנצלים את פסח. אני רוצה לומר לך שהסכסוך שלנו החל לפני חודש, אפילו קצת יותר מחודש, והיה מספיק זמן לסיים אותו בכבוד. אני חושבת שניתן גם היום לסיים אותו אם יש רצון ולמנוע את מה שקורה היום במערכת בתי החולים. לא די שהרופאים שובתים, היום הכביסה במשורה, הניקיון במשורה, כל השירותים במסורה, יש חיכוכים בין הצוותים הרפואיים לצוותי המינהל והמשק ויהיו הגופים המכובדים ביותר, אם אין ניקיון בחדר ניתוח שום ניתוח לא ייעשה. אני חושבת שהגיעה עת שהפוליטיקאים ייכנסו לתמונה. אם אתם לא תכנסו לתמונה הזו אני רואה קריסה טוטלית של מערכת הבריאות. תודה.

תודה, גבירתי.

כבוד השר, אתה רוצה לומר משהו?

אני תכננתי להגיב בסוף, אבל, גברת בתיה לוי, את נפגשת אתי עם העובדים לפני מספר חודשים ואני כפיתי על הנהלת המשרד, שקיצוץ המשרות שאנחנו מחויבים בהן על ידי הנהלת האוצר, לא יוטל רק על עובדי מינהל ומשק. ביקשתי שייקחו גם ממגזרים אחרים ולא ייפגעו בעיקר בכם. יש עכשיו וועדה שמר ברגר קיבל מנדט מהממונה על השכר באוצר לעמוד בראשה, כדי להוסיף עוד תקנים. אז כל הטענות שלך כלפי המיניסטריון בוודאי שטופלו בקפידה רבה. את לא יכולה להגיד שלא טיפלנו. לפחות בקטע של מינהל ומשק.

אתה מרשה לי להשיב?

לא, זה לא דיאלוג.

היתה פה אי הבנה.

אז תבהירי בקצרה.

רק כדי לסבר את אוזנו של השר. אני אכן מודה לשר שנוסף על זה שלא נתנו לי תקנים עוד גרעו ממני תקנים. זה היה האבסורד ובאמת שר הבריאות אז אמר את דברו ו…

והאוצר עשה את מעשהו.

כן, כי נודע לי היום שהורידו שמונה וחצי תקנים בכל זאת. אבל לא זאת הטענה. הטענה היא שמאז שיש סיכסוך – אני גם לא מצפה…

היות והזכרת מיניסטריון, אז דובר על משרד הבריאות, אז זה בסדר.

הבהרתי את עצמי, אדוני השר?

יש לי שאלה לגבי פסח. איך יוצא שבדיוק כל שנה זה בפסח?

יש פסיקה של בית הדין, אדוני. אני שלחתי לך את הפסיקה.

למה את פוגעת באמונתם של אנשים? האנשים האלה הרי לא יאכלו. האנשים האלה לא יוכלו לשהות בבתי החולים. אנשים שאמונתם היא כל כך חזקה…

זה נכון.

פה הייתי מצפה למעט רגישות. הייתי קורא לך עכשיו, עם קצת רגישות, לדחות את השביתה לאחר הפסח ותאמיני לי שכוחך, לא יקרה לו כלום מבחינת מעמדך בשביתה. זו התחשבות מינימלית בציבור האזרחים במדינת ישראל.

נשקול את הבקשה שלך.

אני סבור שכוחך אפילו ילך ויגדל אחרי פסח.

ד"ר בלשר, בבקשה.

אני מבקש להוסיף משפט או שניים. אתמול בישיבת הממשלה, כפי שהתפרסם בתקשורת וכפי שהגיע אלינו ממקורות אחרים, התבטא ראש הממשלה בזכות פתרון בעיית הרופאים ואם לצטט את מה שכתוב בתקשורת, הוא אמר שהשביתה של הרופאים מתנהלת בצורה מאד אחראית על מנת לא לפגוע בחולים ובאנשים.

אני הבנתי ששר האוצר הביע התנגדות נמרצת, גם להצעה של שר הבריאות, מר שלמה בניזרי, להקים בוררות מוסכמת וגם להצעתו של ראש הממשלה. אנחנו נואשנו מאנשי האוצר. אין לנו שום אמון שהדבר יכול לזוז בפגישות ודיונים עם אנשי האוצר ולכן אני מבקש לפנות מעל במה זו…

ד"ר בלשר, לכן הצעתי להפקיע את הסמכות הזאת שיש לממונה על השכר ולהעביר אותה למשרדו של ראש הממשלה, כדי שיטפל בזה אישית לוחצת. חייב להימצא פתרון לדבר.

ד"ר ברטוב, רצית להתייחס.

אנחנו ציבור שישב הרבה שנים בשקט ואפילו הסכם השכר האחרון נעשה ללא שום השבתות. כל הפעילויות שלנו בשנים האחרונות היו למען מערכת הבריאות ולמען ציבור החולים וכמו שאומרים: לביתנו לא עשינו דבר. עד לרגע שהסיר הרותח הרים את המכסה. מי שקורא ומי שמכיר קצת את ההיסטוריה של ציבור הרופאים וזוכר את שנת 1983, אני מודיע לו שלצערי הרב, העגלה הזאת נוסעת בדיוק באותו מסלול שהיא נסעה בשנת 1983. אני מצפה מכל האנשים עם הכוונות הטובות להבין שכמו אז – והדברים באו לידי ביטוי כאן וצריך להחריף ולהקצין אותם – צריך להביא את העגלה הזאת לפתחו של ראש הממשלה וצריכה להיות החלטה. אני לא יודע איך, באיזה מנגנון. הקריאה הזו שתצא מהוועדה הזו בוודאי תעזור, אבל לצערי אני מאד פסימי. אני זוכר שנדרשו צעדים מאד מאד נואשים כדי שבסופו של דבר ראש הממשלה יאמר את דברו ויקבע קביעה באותה תקופה.

לצערי יש תחושה של אבדן דרך. תחושה שאיכשהו הדברים לא מתמצים ולא מגיעים לידי החלטה ואני מצטרף לקריאה הזו בצורה ממש נואשת. אנחנו עושים בפינצטה כל מאמץ אפשרי שחולים לא יפגעו, אבל גם מהצד השני, מצידו של ראש הממשלה, אסור שתהיה אטימות לסבל שבכל זאת קיים. יש חולים שאנחנו עושים את המקסימום כדי שהם לא ייפגעו, אבל זה לא אומר שהם יודעים שהם נפגעים. ורק כשהמערכת עובדת בשיגרה היא מצליחה להציל אותם.

תודה. נציג האוצר, מר יוסי כהן.

בעל הבית האמיתי זה אגף התקציבים. זה לא הממונה על השכר.

בסדר. מר כהן, בבקשה.

אני לא אגיב להערות שאינן ממין העניין.

הרופאים מקבלים שכר שהוא מהגבוהים בשירות הציבורי. שכר ממוצע של רופא במדינת ישראל הוא כ 17,500 שקל, כאשר ההתפלגות לפי העיסוקים של הרופאים היא: ברמה של מתמחים אנחנו מוצאים שכר ברוטו ממוצע לחודש של בין 11 ל 12 אלף שקל, ברמה של המומחה, כ 18,500 שקל.

סליחה, רבותי, שקט בבקשה.

האם אתה יודע שעובד תברואה בעירייה עובד שלוש שעות ומשתכר ארבעה וחצי אלף שקל נטו? אתה מודע לזה?

ייתכן מצב כזה.

אם ייתכן, אז איפה הפרופורציה?

אני אתייחס לדברים.

לגבי מנהלי המערכת, שהם מנהלי מחלקות, יחידות, מכונים ומעלה, ההשתכרות היא כעשרים ושבעה אלף שקל בממוצע לחודש. מנהלי בתי חולים, שאמנם יש כמה עשרות במדינת ישראל, מגיעים לשכר של חמישים ושניים אלף שקל.

כדי להעמיד דברים על דיוקם, אמור לנו רק: בגין כמה שעות עבודה? זה חשוב. זה חשוב אם זה שמונה שעות עבודה, או שעתיים עבודה או שלושים שעות עבודה.

ואמור לנו גם מה יחס העבודה הנוספת בתוך השכר.

לגבי המתמחים, היקף השעות הוא ארבעים וחמש שעות עבודה בשבוע, פלוס עבודה בתורנות. בדרך כלל יש בין תורנות אחת לשתיים בשבוע. משמעות של תורנות זה שש עשרה עד שלושים ושתיים שעות…

איזה מתמחה עובד שמונה שעות ביום? אני רוצה להבין.

אתה פשוט משקר את הוועדה.

זה לא יכול להיות.

סליחה.

רבותי, גם ד"ר בלשר אמר את מה שהוא רצה והוא לא הפריע לו. רשמו לפניכם. מי שירצה להגיב, אני אאפשר לו.

היקף השעות של המתמחים הוא סדר גודל של כששים עד ששים וחמש שעות בשבוע. כאשר אנחנו עולים לרמות הגבוהות יותר, של מומחים, יש בסיס של ארבעים וחמש שעות וכוננות, כאשר הכוננות היא או בין כותלי המוסד הרפואי או מחוצה לו.ולגבי היקף השעות שלהם אין נתונים. הרופאים אינם חותמים שעוני נוכחות ולכן לא ניתן לדעת על היקף השעות שלהם בפועל.

קבוצת הרופאים עלתה בהסכמי השכר הקודמים בשיעור ריאלי גבוה מאד. הקבוצה כקבוצה עלתה בסדר גודל של 49% ריאלי וזה שיעור ללא תקדים בכלכלת מדינה. כאשר מדברים על האוכלוסייה הקבועה שהיתה בשנת 1994 ונמצאת במערכת גם היום, בשנים 1999-2000, רואים שהשכר הריאלי שלה עלה בששים ותשעה אחוז.

אז למה לא הסכמתם לבדוק את זה עם בורר אובייקטיבי?

ההצעות שלנו לרופאים במהלך המשא ומתן הם במסגרת מדיניות שמירת שכר ריאלי של הממשלה, שאומרת ששכרם הריאלי של העובדים בסקטור הציבורי יישמר. במסגרת המדיניות הזו ניסינו להתייחס לבעיות שהעלו הרופאים בנושא השכר שלהם. לדוגמא, מבנה השכר הפנסיוני, לדוגמה, נושא שכר המתמחים…

אתם מתנגדים להקמת וועדה מקצועית שתגבש את הנושא הזה?

אני אתייחס לזה. הצענו לרופאים הצעה שאומרת שניתן את אותה תוספת של חמישה ורבע אחוז בגין תקופה של שנה וחצי שכבר חלפו מראשון ליולי 1998 עד סוף שנת 1999. אם נהפוך את התוספת לשיקלית, זה 830 שקל לכל רופא. המשמעות של זה היא שלרופא ברמת מתמחה התוספת היא בסדר גודל של 9% וכשאני מגיע לרמה של מנהל בית חולים עם חמישים ושניים אלף שקלים, זה מגיע לסדר גודל של אחוז וחצי תוספת.

ההצעה הזו יכולה להשתפר אם אני מוסיף שנים נוספות של הסכם, לדוגמא, את 2000, 2001, יכול להיות גם 2002. ההצעה הזו משפרת בשיטה שהוצעה את שכר המתמחים יותר מאשר את שכרם של הבכירים, זה דבר אחד ודבר שני – היא עונה על בעיה שהציגו הרופאים במשא ומתן, שזה שיפור את שכרם הפנסיוני.

יש לזכור שיש אפקט דומינו בנושא של מערכת שכר בשירות הציבורי. כאשר אני מנהל מדיניות שכר במסגרת שמירת שכר ריאלית ואני סוטה ממנה לגבי קבוצה, אני יוצר מסלול של סטייה לגבי קבוצות נוספות. אני חושב שקל מאד להמחיש את זה היום. מה יקרה אחרי שאני אסיים עם הרופאים? אחרי שאני אסיים עם הרופאים, בסטייה מהמדיניות של האוצר ושל הממשלה, של שמירת שכר ריאלי, יש לי בתור את מינהל ומשק ואחרי זה יש לי בתור את הבלתי יחודיים במשרדי הממשלה. האחיות כבר מודיעות שהן לא תשבנה בחיבוק ידיים ומבחינתנו זה הרה אסון מבחינה כלכלית.

צריך לזכור שתקציב המדינה, כשליש ממנו זה שכר וצמודי שכר וכל סטייה בנושא מדיניות השכר, המשמעות שלה בתקציב היא בסדרי גודל מאד משמעותיים וזה יכול לגרום למצוקה של ניהול תקציב והסטה של מקורות מנושא מסוים. לדוגמא, מלחמה באבטלה ויצירת מקומות תעסוקה. במקום להילחם בזה, אנחנו נאלץ לתת תוספות שכר לקבוצות שכבר היום אנחנו אומרים ששכרן הוא מהמשופרים בשירות הציבורי.

מצד שני צריך להגיד – אתה אולי לא הכתובת – אבל עד היום אתם לא נלחמים באבטלה, אתם נלחמים במובטלים. חדשות לבקרים. אני לא רואה שאתם נלחמים באבטלה. האבטלה הולכת וגואה ואתם מקשיחים את הקריטריונים למובטלים. את זה אני רואה כל הזמן ומנכ"ל האוצר מסביר לכולם שלכולם יש וועדים, רק למובטלים אין וועדים. זו ממש בושה.

בתהליכים כלכליים אין זבנג וגמרנו. כדי לראות תוצאות של מדיניות לחימה באבטלה, ויש את זה ביסודות תקציב המדינה, זה תהליך של כמה חודשים שהולך ומתהווה וזה לא זבנג וגמרנו, כפי שאני אומר.

סליחה, שוב, אני רוצה לומר, זה לא אישי נגדך, אבל התוצאה של המדיניות הזאת, מה שקורה, זו תוצאה של עבודתם של אנשי האוצר. אנשי האוצר, כלכלני האוצר, חכמי האוצר, חכמי מועצת האוצר, הם הביאו אותנו למצב הזה, לטוב ולרע. יש אולי גם דברים טובים וגם הרבה מאד, לצערי, קילקולים ודברים לא טובים. הם נושאים באחריות הזאת. זמן היה להם די והותר. אי אפשר לבוא ולומר בכל פרק זמן: קח קטע מסוים, מפה אתה רוצה להתחיל. אם אנחנו ניקח פרק של עשר השנים האחרונות, כלכלני האוצר בסופו של דבר, לצערי, קובעים גם את המדיניות.

אותם כלכלנים שאתם תוקפים הם אותם כלכלנים שמביאים או תורמים בתוכניות שלהם לגיבוש מדיניות הממשלה בתחום הכלכלי. הם תורמים ותרמו לצמיחת המשק הזה ואנחנו יכולים להתברך במשק מהמפותחים בעולם.

או באבטלה הגואה.

ראה את הצמיחה של המשק על פני שנים. כך שאותם כלכלנים שמותקפים בהקשר של שכר הרופאים או בהקשר של מדיניות השכר, יושבים באותו בניין עם כלכלנים אחרים שתרמו לצמיחת המשק הזה. האיזון היה מחייב להגיד שבצד האבטלה יש צמיחה. יש לנו, למשל, הייטק מהמובילים בעולם.

אמרתי: לטוב ולרע ויש דברים בגזרות הטובות ובגזרות הפחות טובות. לצערי, אנחנו רואים יותר קלקולים במשק מאשר דברים טובים.

הבעיה היא שהחולים לא יכולים לחכות לצמיחה. גם לא לסוף הקדנציה.

רבותי, סליחה.

נושא השכר. נושא השכר משפיע מאד על ההוצאה התקציבית ומשפיע על המחירים במשק. מחירים שהביאו אותם לרמה של אחוזים בודדים, זה הישג שהוא בעיקר לטובת השכבות החלשות. אי שחיקה של השכר וההכנסות כתוצאה מהאינפלציה משמרת רמת חיים יותר טובה מאשר בתקופת אינפלציה. צריך לזכור את הדברים האלה, כי כל התפתות לתת עכשיו תוספות שכר מסיבות כאלה ואחרות, לא מוצדקות כלכלית, יגרמו לנזק.

עמדתנו לגבי הוועדה, שזה רעיון שעלה בזרמים שונים ובמקומות שונים, היא שאנו שוללים אותה. זה בא גם מעמדה שלנו וגם מעמדה של משרד המשפטים, שאומרת שנושא של מדיניות לא מעבירים לוועדה ונושא של מדיניות השכר זה נושא שצריך להיות בידי הממשלה. להעביר את זה לוועדה זה אבדן שליטה בתחום שכר. זה גם על דעת פרקליטות המדינה. הממשלה לא רואה לנכון ללכת לוועדה בנושא סכסוך השכר עם הרופאים.

קחו מקדמה ובואו נמשיך לדבר. הדבר הזה נדחה על ידי הרופאים, נשלל. דובר על זה שנעניק מקדמה לרופאים ונמשיך לדון וזה נשלל על ידי ההסתדרות הרפואית. מבחינתנו אנחנו מוכנים לדון עם הר"י לגבי מקדמה ולגבי הגובה שלה ולגבי אפשרות של דיפרנציאליות. הכל אפשרי מבחינתנו וניתן למשא ומתן.

מעבר לחמישה ורבע אחוזים?

זה לא מעבר לחמישה ורבע אחוזים.

אז תגיד.

שעות העבודה של הרופאים. במקביל למשא ומתן הזה יש תהליך של הסדרה של שעות העבודה…

אין לזה שום קשר למשא ומתן. זה בג"ץ המתמחים.

סליחה. כך אני אומר ואתה לא סתרת את מה שאני אומר.

אתה מטעה את הציבור.

אני לא מטעה את הציבור ואתה תוכל להגיד את הדברים שיש לך לומר כשאני אסיים.

את נושא שעות העבודה של המתמחים יכולתם לפתור במשך עשרים וחמש שנה ולא פתרתם.

הנושא, שוב, בתהליך של הסדרה. יש וועדה משותפת.

אגב, אתם מתכוונים להוסיף תקנים למתמחים?

אני אסביר. לגבי המתמחים, יש וועדה משותפת של משרד הבריאות, משרד האוצר ומשרד העבודה. יש פתרון שכבר הצגנו את עיקריו לפני ההסתדרות הרפואית. העיקרון אומר שמתמחה לא יעבוד יותר מעשרים וארבע שעות. בתום עבודה של עשרים וארבע שעות הוא ייצא לחופשה. יהיו פתרונות בכיוון של תגבור המערכת בכמות של מתמחים. אם היום המצב היה שבתום תורנות של עשרים וארבע שעות המתמחה המשיך את עבודתו בבית החולים - אם מבחירתו ואם בגלל שמנהל המחלקה קבע שהוא יישאר כי הוא רצה עוד כח אדם במהלך היום - לנושא הזה אנחנו ניתן פתרון שיבוא לידי ביטוי בכמות של תקנים.

לדעתי, הנושא של שעות עבודת המתמחים נמצא כבר בתהליך פתרון. זהו גם פתרון שלאחר שיאושר גם על ידי שר העבודה והרווחה – כבר אושר על ידי משרד הבריאות – יוצג בפני הר"י וגם יוצג בפני בג"ץ כתשובה לשני בג"צים שהוגשו, הן על ידי קבוצת מתמחים והן על ידי אב שאיבד את בתו בבית חולים.

תודה.

אני עוד לא סיימתי.

לגבי מינהל ומשק, אנחנו מגיעים לישיבה הזו מישיבה אתם ויהיה לה המשך, כך שהטענה שאנחנו לא מדברים אתם ויש אדישות היא לא במקום.

עד היום.

בכלל, לטענה הכללית כלפינו של אדישות ולרעיון להוציא מידינו את נושא השכר ומדיניות השכר אני רוצה לומר, שאני לא יודע מי יעשה את זה טוב יותר.

ראש הממשלה יעשה את זה טוב יותר.

הממשלה החליטה מי מטפל ומופקד על נושא מדיניות השכר, זה שר האוצר…

לפעמים יש מחדלים באגף כזה או אחר, אז צריך להחזיר את זה בחזרה למי שמאציל סמכויות.

אני לא רואה שום בסיס לטענה…

אדוני, עם כל הכבוד, הרופאים שובתים חודש ימים ואין קצה של איזושהי הבנה והתקדמות. אם הייתי רואה איזושהי מגמה של התקדמות במשך שבוע שבועיים הייתי מבין, אבל עוד כמה זמן אדוני מתכוון להמשיך ליצור מצב כזה שהמערכת תהיה מושבתת? עוד כמה זמן? חודש? חודשיים? שנה? שנתיים? כמה זמן? מתי? בסוף תאכלו את הדגים המסריחים, תשלמו, וגם יגרשו אתכם מהעיר. מפני שבסוף יצטרכו לשלם להם משהו ואני אומר: תכנסו לחדר ואל תצאו לא לרגע אחד ותסכמו את המשא ומתן על הצד הטוב לשני הצדדים. מצד אחד מתוך אחריות וראייה לאומית, כפי שאמרת, מצד שני מתוך ראייה רחבה וכוללת של מעמדו של הרופא ושכרו, על מנת שלא ישתכר כמו עובד תברואה בעירייה. אם אתה תדע שאתה לא יוצא לבית ולמשפחה עד שאתה לא מסיים את זה משום שאלפי אנשים חולים שוכבים במסדרונות בית החולים, אני בטוח שתגיע לפתרון המיוחל מהר יותר. אחרת, אנחנו נעבור את הפסח ונגיע לשבועות ועדיין השביתה תהיה בעינה.

זה לא מה שמונע את המשא ומתן, חוסר הנכונות לשבת סביב השעון והחברים והר"י יודעים את זה. הפערים הם אמיתיים. הרופאים דורשים תביעות שכר של עשרות אחוזים. זה מסכן את כלל מערכת השכר בשירות הציבורי וצריך לזכור את זה.

אז תעלו הצעות יצירתיות אחרות, אבל אם לא תשב אתם הפערים האלה לא ייסגרו, בוודאי לא בכך שאתה תשב כאן והם יישבו שם.

הוא יושב אבל הוא לא מחדש כלום.

אז אני אומר, תחשוב על דבר יצירתי אחר שיכול להתקבל על דעתם. הם ילכו בצורה מסוימת לקראת, אתם תצאו לקראת, תגיעו לאיזושהי נקודה, אני לא יודע לומר אם בשליש או באמצע או ברבע האחרון, אבל אתם צריכים לשבת ולסיים את הדבר הזה.

בתביעות של עשרות אחוזים לא ניתן לייצר פתרון. לא ניתן לייצר פתרון.

ראש הממשלה אדם מאד מאד יצירתי ואני מניח שאם נפקיע את זה מכם ונעביר את זה לראש הממשלה, הוא ייטיב לטפל בנושא הזה. אני מקווה שהוא יקבל את הצעתי להפקיע את זה מהאגף שלכם ולהחזיר אליו ואז תראה שהדברים זזים יותר מהר.

אני מאד מודה לך. אם סיימת, אני רוצה להעביר את רשות הדיבור לעופר עיני ולאחר מכן לאדוני שר הבריאות.

לומר את האמת, אני לא חשבתי לדבר, אבל אני רוצה להגיב לדברים של מר כהן.

השיטה הזו, שכשמנהלים משא ומתן עם הרופאים אומרים להם שאנחנו מחכים בפתח וכשמנהלים אתנו משא ומתן אומרים לנו שהרופאים מחכים בפתח, היא שיטה שלדעתי צריכה לחלוף מן העולם. אני מודיע קבל עם ועדה: עובדי המינהל והמשק לא מחכים לרופאים. הם מחזקים את ידיהם. מגיע להם, צריך לתת להם ותפסיקו לטעון את זה. המאבק שלהם הוא צודק. אם הוא צודק אז לתגמל ואם הוא לא צודק אז לא צריך לתגמל ולדעתי הוא צודק. אותו דבר אצל עובדי המינהל והמשק ואותו דבר אצל הבלתי יחודיים. תהיו אמיצים. ממשלות צריכות לקבל החלטות ולא כל הזמן להצמיד את הקטנים לגדולים, זה קשור זה לא קשור. את זה אתם המצאתם.

אני רוצה להגיד עוד כמה מילים לגבי עובדי המינהל והמשק. עיקר התביעה שלנו היא המלחמה בסחר העבדים. ישנו מצב – ואני יכול להצביע על מאות עובדים – שמאלצים אותם לעבוד שעות נוספות. אז אצלכם הרופאים משלמים קצת, אצל עובדי המינהל והמשק לא משלמים בכלל. מצאו פטנט: בנק של שעות. תצבור שעות. היום יש לך מאתיים, בחודש הבא יהיו לך ארבע מאות ואתה יכול אולי להמיר את זה לימי חופשה, אבל אנחנו צריכים את העובדים, יש חוסר בכח אדם, אז הם לא יכולים לצאת לחופשה. הם צוברים מאות שעות ולא משלמים להם. זה על פי חוק? הרי המדינה מעסיקה אותם. אז אולי המשנה לממונה על השכר ישיב לוועדה הנכבדה. תודה רבה.

תודה. מספר משפטים, בבקשה, פרופסור עמרם אילון.

אני מוכרח להגיב על דבריו של מר כהן. מר כהן, צר לי שאתם מפיצים דיסאינפורמציה. כשאתה מצטט ומביא פה את הנתונים שהבאת, אני לא מבין על מה אתה מדבר. אני מנהל מחלקה בדרגה 10 של שכר הרופאים. זאת אומרת, אני בטופ של ההכנסה. ההכנסה החודשית שלי היא 8000 שקל ברוטו. שמונת אלפים שקל ברוטו.

כולל עבודה נוספת?

סליחה.

רבותי, בבקשה.

שמונת אלפים שקל זה גם מה שהולך לפנסיה. זהו. אף פרוטה לא יותר מזה. פנסיונרים רעבים ללחם. כל יתר ההכנסה שלי נובע מכוננויות, חלקן כוננויות על בתור מנהל מחלקה ושש שבע ולפעמים שמונה כוננויות פעילות. אתה יודע מה זה? אני יכול למצוא את עצמי מנתח כל הלילה. מה זה? זה חלק מהשכר? על מה אתה מדבר? איזה מין דברים אלה? דיסאינפורמציה אמיתית. איזה מגזר במשק עובד מעבר לשמונה שעות? אתה שואל אם זה כולל שעות נוספות? על מה אתה מדבר? זה פטנט ישראלי. "ישראבלוף". אתם מפיצים פה משכורות אסטרונומיות שהן לא נכונות.

מה השכר שלך ברוטו? תדייק במספרים. אמרת שמונת אלפים שקל.

אני לא הפרעתי לך. השכר שלי ברוטו, כולל עבודה נוספת זה 23 אלף ולא 28 כפי שאמרת, אבל זה עבור עבודה בשעות נוספות. בלילות ובחגים ובשבתות, כשאתה יושב בבית, אני מנתח. בשביל מה? על מה אתה מדבר? איזו דיסאינפורמציה זו?

תודה.

רגע. עוד דבר אחד. פטנט ישראלי יוצא מן הכלל. מה אומרים לבכירים? נשלם לכם קצת כסף, תלכו תתפרנסו בחוץ ואז מה אתם מפיצים? הנה הרופאים האלה שמשתכרים המון כסף. מה זה הדבר הזה? זו פגיעה בשירות הציבורי. הרופאים יוצאים החוצה. הם לא נמצאים בבתי החולים כדי לטפל בחולים, הם לא מלמדים לא מתמחים ולא סטודנטים ולא קוראים ספרות מקצועית והרמה הולכת ויורדת בגלל הבלוף הזה.

אני נתתי דוגמה שאני חושב שהיא מאד מייצגת. תאר לעצמך מפקד טייסת פנטומים עם המפקדים הבכירים שלו, שתשלם להם את המשכורות שאתם משלמים לנו ותגיד להם: חבר'ה, פעמיים שלוש אחר הצהרים תלכו ותעשו טיסות ריסוס. איך תראה הטייסת ואיך ייראה חיל האויר? כך נראית הרפואה הציבורית שלנו.

תודה.

אדוני השר ואחר כך מי שירצה עוד להוסיף. בבקשה.

כשנכנסתי למערכת הבריאות לפני שמונה חודשים, גיליתי מצוקה קשה בכל מערכת הבריאות. בבתי חולים, בתקציבים, בתשתיות של בתי החולים ובגירעונות של בתי החולים שעל חלק מהם הצלחנו להתגבר ולאזן - בעיקר את בתי החולים הממשלתיים מבחינת התקציב השוטף - אבל וודאי לא בתשתיות, כשחלק מבתי החולים הייתי אומר אפילו מתפוררים. ראה דוגמה את בתי החולים רמב"ם וברזילי ועוד כמה מקומות שאני לא יודע איך להתמודד עם המצוקה בהם, שגם היא סיפור בפני עצמו. אמנם היו כמה הישגים, ברוך השם. יש פה כמה אנשים שהיו שותפים למאבק שניהלנו בנושא סל התרופות ועוד. הצלחנו להגיע לכמה הישגים יפים בהם הממשלה כן באה לקראתנו. אי אפשר להגיד שהכל שחור. יש עוד לפנינו משימות גדולות. אנחנו רוצים לעשות רשות אישפוז ממלכתית, הסדרי בחירה, ביטול התשלום העצמי וכדומה.

הדיון שמתנהל פה היום הוא על הרפואה הנוכחית של היום, של שנת 2010, 2020. איזו רפואה אנחנו רוצים, אנחנו צריכים לשאול את עצמנו. איזה רופאים אנחנו רוצים? האם אנחנו רוצים רפואה ציבורית או רפואה פרטית שתהיה אך ורק לעשירים? אני חושב שצריך להבדיל בין שכר לבין השתכרות. יש לעשות תיקונים בשכר, במשכורת הבסיסית ובפנסיה. ההתפתחות הטכנולוגית ברפואה מצריכה רופאים וכח רפואי מצויין עם כישורים גבוהים וזה צריך לבוא לידי ביטוי גם בשכר. אני חושב באמת, אחרי כל המפגשים שלי עם אישים בסיורים בכל רחבי הולנד, שאנחנו צריכים להיות גאים במערכת הרפואה שקיימת במדינת ישראל. יש לנו רופאים מצויינים, כח אדם, מינהל ומשק, אחיות. אני חושב שבסך הכל מערכת הרפואה שלנו היא מצויינת ואנחנו הולכים לירות כדור לעצמנו ברגל. אני חושב שהוא כבר נורה בעבר. אני חושב שאנחנו כבר בטיפול בפציעה של מערכת הבריאות שכבר נפגעה.

אני מקבל כל הזמן עדויות מאנשים שעזבו את מערכת הבריאות. רופאים מצויינים. קראנו מאמרים בחודשים, בשבועות האחרונים, על רופאים מצויינים – פרופסור שמר אמר לי: "מלח הארץ" - שהחליטו שהם עוזבים והחליטו ללכת להיי טק וכדומה. זו באמת תעודת עניות לחברה ולממשלה שלנו שהפעם זה נפל לפתחה.

אני, אמנם, אין לי סמכות בנושא השביתה הזאת. יש לי רק אחריות, אבל ישבתי בנושא. דרך אגב, לפני שנפתחה השביתה – אני רוצה לגלות פה – דווקא היתה אחריות מצד הר"י, מצד הרופאים. פנה אלי ביום הראשון בתפקידי ד"ר בלשר ואמר לי: אני צריך לשבת אתך, אבל מכיוון שהממשלה בתחילת דרכה אני אתן לכם להתאפס ולהתאזן ולאחר מכן תבוא לקראתנו. ישבתי אתם, ישבתי עם האוצר, ישבנו ביחד. ישבתי עם שר האוצר, ישבתי עם ראש הממשלה מספר פעמים, שלוש פעמים מאז שהתחילה השביתה וגם לפניה והתרעתי ואמרתי ואני אומר את זה גם היום - משיחות שיש לי עם הרופאים, כי אני לא רופא במקצועי - זה ברור, אדוני, שברגע שיש שביתה, גם אם כל פעם היא "מטיילת" ממקום למקום, חולים נפגעים. ברגע שדוחים את הניתוחים, ברגע שדוחים טיפולים, ברגע שדוחים איבחונים, אין ספק שיש פה פגיעה בחולים. אין ספק.

אני שמעתי בכירים באוצר שאני לא אנקוב בשמותיהם, מתלחשים ואומרים, זה בסדר. אם הם עושים שביתה היום פה, מחר שם, בשיטת אפקט הפסנתר, אתם קוראים לזה, זה בסדר. לא נורא. אז מה אתם מצפים? אתם מצפים לדחוק אותם לקיר? אז נכון, גם ראש הממשלה אמר אתמול, ציטטת אותו נכון, שיש הגינות מצד הרופאים, שהם משתדלים באמת לעשות שביתה מצד אחד, לעורר רעש, אבל מצד שני הם מתחשבים בנו. הם לא עושים את זה בצורה דרסטית. כדי להזכיר לך מה היה בשנת 1983, כדאי שתקרא את ספרו של פרופסור מודן, את כל התיאורים שהיו שם. אתה בטח זוכר שהיתה נטישה טוטאלית. ברגע שאתה עובר על כל החבילה הזאת של המשכורות ואתה רואה שהממוצע הוא בערך 6000 או 7000 שקל, על עבודה של עשרות ומאות שעות, בעצם…

אתה מדבר על נטו.

אני מדבר על נטו. נכון.

עם ברוטו לא הולכים למכולת.

ההתייחסות היא לברוטו, כי יש כמה דברים שמתנכים מהתלוש.

את ההבדל בין הברוטו לנטו אתם לוקחים.

אתה קונה במכולת עם הברוטו?

סליחה, רבותי.

אני, מר כהן, באמת לא נכנסתי לדברים שלך.

סליחה.

אני השתדלתי לאורך כל הדרך, אני חושב שגם שר האוצר הדגיש את זה, להיות הוגן, כיוון שאמרתי: אין לי סמכות, יש לי אחריות. אני מצד אחד נציג הממשלה, מצד שני אני נציג מערכת הבריאות. תפקידי לנסות לפשר, תפקידי לעורר דברים מבחינה תקשורתית, לעורר דברים אצלך, אצל שר האוצר ואצל ראש הממשלה. אני אומר לך את האמת, אתמול בפעם הראשונה הרגשתי, בישיבת ממשלה, אחרי הדיון שעוררתי שם, שראש הממשלה מבין. הוא אומר: חייבים לשבת. הצעתי לו את זה מהיום הראשון. אני רואה שהעמדות הן כל כך קיצוניות. אתם מדברים פה על הפרשים של עשרות אחוזים ואמר יפה מאד פה עופר עיני שאי אפשר להשליך ממיגזר על מיגזר. אנחנו לא נצא מזה. אנחנו לא נגיע להסכם עם אף אחד. אתה לא יכול לקשור את כולם בכולם. בכל אופן, הרופאים זה בוודאי מיגזר ייחודי שעוסק בהצלת נפשות.

ראיתי שהעמדות הן כל כך קיצוניות, מהיום הראשון פרופסור שמר ואני אמרנו: העמדות קיצוניות. מכיוון שאתם מגיעים לממוצעים כאלה, שהנה עומד פה הרופא וצועק, על מה אתה מדבר בכלל? פרופסור, מנהל מחלקה, עשרות שנים בוותק, עם שמונת אלפים שקל ואתם כל פעם מביאים את הממוצעים הנוספים שבן אדם עושה אותם מחוץ למסגרת הרגילה, אחרי שהוא עשה את כל התורנויות ואת כל הכוננויות. יש פה איזה פערים באינפורמציה שלא ברורים לי בכלל.

הבסיס הוא לא אותו בסיס.

זהו. הם לא מדברים על אותו בסיס בכלל והציבור לא מצליח להבין. הוא מבולבל. אלה מראים את התלושים שלהם, את ה 6000 שקל ואלה מדברים בכלל על ממוצע של 16,000 אלף שקל. אז על מה אנחנו מדברים? אז יש באמת פערים קיצוניים ביותר.

חבל שראש הממשלה נוסע לארצות הברית. הייתי מצפה מראש ממשלה כשיש כל כך הרבה שביתות ובראש השביתות מערכת הבריאות - והגדרתי לו את זה אתמול בצורה ברורה: זה ילך ויחריף. התמונות ילכו ויזעזעו אותנו מיום ליום, גם מהשביתה של המינהל והמשק וגם משביתת הרופאים - הייתי מצפה ממנו להגיד לאסד: "אדוני, חכה רק רגע. יש לי מספיק את הצרות שלי עם כל הרצון שלי לעשות שלום".

אם אתם לא מסוגלים להגיע להסדר אחרי השבוע החמישי, אדוני, הדבר ברור ביותר: בוררות, כפי שהצענו מההתחלה. אמנם הבאתם לי את משרד המשפטים, הביאו לי משפטנים ומה הם אמרו שם? שלא עושים בוררות על מדיניות של ממשלה. מה זאת אומרת? אז איפה אנחנו כן נבדוק? איפה אנחנו כן נברר, כאשר אנחנו תקועים? אז עוד כמה זמן נמשיך את זה? עד שנגיע לנטישה? אני לא נותן לכם רעיונות, כן? בוודאי שזה לא יהיה היום הסימפטי שלי כשמערכת הבריאות שלי תושבת, כי אז על מה אני אהיה שר בריאות?

לא צריך. צריך רק לשלוח שלוש מאות מפגינים לחוץ לארץ ושלום על ישראל.

כן. לכן, אני שוב חוזר על קריאתי ואני מבין שבתחילת הישיבה ביקשת וועדה ציבורית. אני קראתי לבוררות. אותי לא מעניין השם. אותי מעניינת התוצאה הסופית, לאן אנחנו נגיע מבחינת הפתרון. לשבת ביחד. שמתי לב שאתה כל הזמן חוזר על החמישה אחוז, מר כהן. אני לא רוצה להגיד שזו מניפולציה של המספרים, אבל כל הזמן אתה מציע הצעות איך לשפר את מעמדם של המתמחים, כשזה כל הזמן זה במסגרת של חמישה אחוז. זה לא ייגמר בטוב, אני חושש. לכן, מה שאני מבקש זה שאם יש לנו איזו דרך פרלמנטרית או כל דרך שאפשר לאכוף את ראש הממשלה, אני אשמח לה. אני ניסיתי בכל הדרכים שרק יכולתי, לא הצלחתי עם ראש הממשלה. אם ישנה דרך נוספת, אני אברך על כך.

אני מתכוון, אדוני השר, היות וביום רביעי הקרוב יש מליאה של הכנסת, יחד עם חבר הכנסת עמיר פרץ להעלות את הנושא הזה על סדר היום, גם בדיון בכנסת. הגם שמכאן תצא קריאה לראש הממשלה. אין לי ספק שהוא יקבל את הקריאה גם בוושינגטון. האנשים שלו הם בעלי חושים מאד טובים ואני חושב שהם ידעו בדיוק מה קרה כאן בוועדה. אני עומד על כך שאני אבקש ממנו להפקיע את הטיפול בנושא הזה מהממונה על השכר.

ד"ר ירון נופר, בבקשה.

אני רוצה להבין: נשמעת כל הזמן הדעה: לא שומעים את הציבור. זה לא נוגע לאף אחד ולא מפריע לכלום. היה לכם בעבר – לאוצר אני מתייחס – מאבק עם קבוצה חלשה שישבה לכם במשרדים במשך חודש וחצי ובסופו של דבר אולצתם להגיע לאיזשהו הסדר, שגם הוא אני לא בטוח שכבר מומש, אבל לפחות אולצתם להתיישר אתם בצורה כזו או אחרת. אתה מצפה שהחולה המונשמת, או שאני, ממתין להשתלת לב, אבוא לשבות לך במשרד? אני אבוא עם הבלון חמצן שלי לשבת לך שם על מנת שהדברים האלה יתחילו לקרות? חמישה שבועות? כמה עוד צריך? היום הייתי צריך להיות אצל רופא. בדיקה מאד חשובה לי. אני בבעיה. התנאים שאתה יוצר למשא ומתן הזה הופכים אותו לאינסופי. אני לא מתייחס לרמות השכר ולכמה. זה לא העניין שלי – תשבו, תסיימו את העניין. תגיעו לאיזשהו מקום. אותה יצירתיות בהצעות, אין ספק שאתם צריכים לבוא אתה.

את אותה קריאה, אגב, צריך לקרוא לרופאים.

סליחה. עו"ד ופנר ואם תרצה אחר כך להוסיף, מר כהן, תוכל.

אני רוצה לומר שלושה משפטים קצרים. הדבר הראשון הוא, שזה מאד מאד תמוה בעיני שכל המדינה מתגייסת ואומרת שצריך לפתור את הבעיה, יש גוף אחד במדינת ישראל שאומר שלא, שזה משרד האוצר ונכון לעכשיו הגוף הזה מנהל את המדינה. הלוואי והיינו משאירים את זה למדיניות ממשלה. אז ראש הממשלה שאמר את דברו אתמול, שצריך לפתור את הבעיה, היה כבר דואג שזה ייפתר, אבל זה לא מה שרוצים. לא רוצים פה שזו תהיה וועדה אובייקטיבית, סובייקטיבית, או עם מדיניות זו או אחרת אלא רוצים, שמשרד האוצר יהיה זה שיקבע ויכתיב את קצב הזמן ואיך זה ייגמר. בעיני הדבר הזה נראה תמוה מאד. מקובל עלי שמשרד המשפטים חייב לתת את עמדתו והכלכלנים גם נותנים את עמדתם. לעיתים הם גם מהלכים אימים ואני מציעה שאף אחד מאיתנו לא יהלך אימים בקשר למצב המשק וכולי וכולי, כיוון שראינו דברים וזה לא מסתיים ככה.

משום מה נתוני האוצר משתנים מיום ליום, איך שנוח להם. בכל מקרה הם צריכים להיות בחוץ ובסופו של דבר הממשלה, ראש הממשלה, הוא זה שקובע, הוא זה שמחליט. אם שר הבריאות, האיש שממונה על העניין, האיש שמכיר את הנושא מבחינה מקצועית סבור שצריך ללכת לקראת העניין, אני חושבת שהגיע הזמן שיפעלו על פי האנשים שניתנה להם הסמכות והם נבחרו להנהיג את המדינה. זה דבר אחד.

הדבר השני, אני רוצה לומר שהעובדה שמבנה השכר של העובדים "דפוק" עוד נאמר בתוך וועדת נתניהו. היה דו"ח וועדת נתניהו, שישבה ימים ולילות ואמרה: רבותי, צריך לשנות את זה. לא יכול להיות שיבואו ויבלבלו – סליחה שאני אומרת את זה כך – ויגידו ששכר הרופאים זה שבע עשרה וחמש עשרה אלף שקל וכולי וכולי, כאשר בעת חופשה, בעת מחלה, בעת השתלמות ובעת פנסיה זה יורד לחצי.

זה נוצר בהסכמי שכר משותפים לנו. לזרוק את האחריות עלינו זה לא נכון. זה נחתם בינינו בהסכם משותף.

מר כהן, אחר כך אתה תדבר ואני אצטרך לאפשר להם להפריע לך ואני לא רוצה להפריע לך.

לכן, אני חושבת שכשאנחנו מבקשים לשנות את זה כדי שהדבר הזה לא יימשך, אתם הייתם צריכים להיות הראשונים לקפוץ על העגלה ולהחליט שצריכים לתקן את המצב הזה ואי אפשר להשאיר אותו כמו שהוא.

הדבר האחרון זה, שציבור הרופאים הוא ציבור שעסוק כל כך הרבה בעשייה ובעבודה היומיומית שמה שקורה זה, כשמגיעים לקורס הכנס לפרישה בהסתדרות הרפואית ויושבים רופאים מהבכירים שהוזכרו פה ומהפחות בכירים ומכל הקצוות ומנסים להבין מה הולך לקרות אתם מחר בבוקר, הם עושים – סליחה – חבר הכנסת טל, את התנועה שעשית לפני שניה. הם מחזיקים את הראש ולא מבינים איך הם הגיעו למצב שהגיעו. אנחנו אומרים שצריך לתקן את המצב הזה עכשיו ומיידית ואין זמן להמשיך עם זה.

תודה. בבקשה, מר הרשקוביץ'.

אותה וועדת נתניהו שהזכרת, גם קבעה בהמלצותיה שבמדינת ישראל יש עודף מאד משמעותי של רופאים ביחס לכל מדינה מתקדמת אחרת. פי שלושה רופאים לנפש מאשר, למשל, אנגליה ומדינות אחרות.

בגלל זה אתה לא רוצה לשלם להם?

סליחה. מאז אותה וועדת נתניהו, אני רוצה להקריא לכם לפחות את הדברים של פרופסור צבי זוסמן ודן זכאי בעבודת מחקר שלהם, שקובעת: "העבודה בוחנת כיצד הצליח האיגוד המקצועי של הרופאים להשיג עלייה חריגה של שכר חבריה הוותיקים בתקופה שבה עודף היצע של רופאים עולים היה צריך להשפיע בכיוון ההפוך וכיצד הגידול החריג של השכר התאפשר תוך גידול רב של תעסוקת הרופאים וזה מעבר לנגזר מהביקוש הנורמטיבי."

רבותי, סקטור הרופאים הוא הסקטור היחידי שלא דופקים שעון.

סליחה, הדבר היחיד שמפריע לאוצר זה החתמת הכרטיס וכל השאר זה בסדר?

אני אתייחס לכל הנקודות.

אבל בקצרה.

תן לי שלוש דקות.

במסגרת בדיקה תמימה שעשה איזה פקיד יצירתי במשרד הבריאות בבית חולים בצפון הארץ התברר שבשעות העבודה, מתוך 45 רופאים שהיו צריכים להיות שם, עבדו רק ארבעה רופאים בלבד.

הם צריכים לעשות ריסוס.

מדינת ישראל מממנת היום ביטוח רשלנות רפואית לרופאים במסגרת עבודתם הפרטית. כדאי שכולם ידעו.

רגע אחד, כפי שבקשתי מד"ר בלשר אני מבקש גם ממך לשמור על רמה מסויימת, אחרת אני אאפשר לד"ר בלשר לומר כל מה שעל ליבו.

יש פה פרסום של ההסתדרות הרפואית. מה היא כותבת על מצב המתמחים ביחס לעמיתיהם בעולם? וזה לא משרד האוצר, לא אגף התקציבים ולא יחידת השכר. הם כותבים: בהתאם לסקירת המצב באירופה ובארצות הברית ניתן להסיק מספר מסקנות חשובות: המסקנה הראשונה, מצבם של המתמחים בארץ במספר בתי חולים ומחלקות טוב בהרבה ממצבם של חלק מעמיתיהם באירופה ולא נופל…

זה לא על שכר.

לא על שכר.

מדובר על איכות ההתמחות.

זו דוגמא לדיסאינפורמציה במיטבה.

פרופסור שוקי שמר, מנכ"ל משרד הבריאות, בבקשה.

מה שקרה פה בדקות האחרונות, מייצג בדיוק את הסימפטום ואת הבעיה. אני חושב שמר הרשקוביץ' הוא בחור חביב, הוא בראשית דרכו ואני מאחל לו הצלחה בעתיד. אבל, בדיון כל כך חשוב וכל כך מרכזי, הוא מייצג כרגע את משרד האוצר, כאשר תראו מה שקורה לנו: יש פה שני גופים במשרד האוצר שאחד מהם מדבר הפוך מהשני, הממונה על השכר ואגף התקציבים. מה שקרה לנו בחודש האחרון הוא דבר איום ונורא, כחברה. אני חושב ששר הבריאות חידד את זה - ואולי לא שמתם לב - בכך שהוא דיבר על השנים 2010 ו 2020. פה מדובר על איך תיראה הרפואה לא היום – כי היום יש לנו רופאים מצויינים. כאלה שנשארים בארץ. השארנו חלק מהם בארץ, כי חלק מהם - אם מר הרשקוביץ' מצטט נתונים על חו"ל - אני לא רוצה להגיד לכם מה קרה לבני מחזורי וכמה מהם נמצאים בחו"ל. פה מדובר על מה יקרה לרפואה בשנים הבאות.

מה שקורה לנו כאן זה שבמקום לבוא ולראות באמת איך אנחנו מתקנים את הדברים ופותרים את הבעיות, אז במשך חודש שלם יש השתלחות בלתי פוסקת בציבור הרופאים ובמערכת הבריאות ובמבנה מערכת הבריאות. זו הדרך שבה הדברים מתנהלים, וזה לא קשור בכלל להסכמי השכר. מעלים דרך זה וועדות חקירה ואיך שעבדו בצפון וכאן מישהו אמר בהערת אגב בצורה לגמרי ברורה: מי שלא עובד לא יקבל שכר. מי שלא נמצא בעבודתו – ואני אחראי על זה – לא יקבל שכר. אני רוצה לומר לך עוד משהו, אדוני היושב ראש. כאשר שר הבריאות, שזיהה בתחילה מרכיב מאד מרכזי של הבעיה, של הקמת רשות אישפוז, פנה בנושא זה, הוא לא נענה על ידי חלק מהגופים האחרים של משרדי הממשלה, שאותם מייצג מר הרשקוביץ'. הרי אי אפשר מצד אחד לבוא ולהגיד שיש בעיה וכשבא שר הבריאות ורוצה בשינוי מבני, מערכתי, שייצור מציאות חדשה…

שזו אחריות שלו וסמכות שלו.

בא ומבקש להקים גוף שיטפל בדברים, אז אומרים לו לא. כששר הבריאות מזהה דברים שצריכים לטפל בהם, אז אומרים לו לא. כל יום אני פותח את עיתון הארץ וכל יום אני מבין כמה כולנו או פושעים, או גנבים, או צריכים ללכת למשטרה. לכן יש פה בעיה שאי אפשר, עם כל הכבוד שאני רוחש לאגף התקציבים, לפתור אותה ברמה הזאת. אדוני היושב ראש, אני רוצה שתדע, שבתהליך שלקחנו על עצמנו - ואני מתייחס לבתי החולים הממשלתיים - דבר שלא נעשה בעשרים השנים האחרונות, לקחנו והצבנו מערכת עם כל המצוקה, עם כל הבעיות, עם כל הקשיים. לבוא תוך כדי זה ולהפעיל איזשהו לחץ שמערער את כל האיזונים, לבוא ולהגיד לי עכשיו בוא ותפחית לבתי החולים מתקציב השכר - שאני עוד לא יודע איך הדבר הזה נגמר - אני אומר לך, אני מתקשה. אני מתקשה כמנהל כללי של משרד הבריאות בדרך הזו, להביא את התוצר, כשהשר מנסה בכל כוחו להפעיל כדי לשנות דברים ואומרים לו לא.

אני רוצה לומר לך: אני לא נבהל משום דבר. לא משעון ולא מכל דבר כזה או אחר. משום כלום. כל דבר יכול להידון ובואו נדון בו. אני רוצה לסיים, אמרתי - וזה דבר שקשה לומר וגם השר אמר את זה לפני חודש כי הוא למד מהר מאד את הבעיה - זו שביתה שאסור היה לתת לה להתקיים. אני בא מהפרופסיה הצבאית. בצבא אין שביתות. במשטרה אין שביתות. שם יש משכורות, אתם יודעים מה, לא מי יודע מה, אבל בסדר והם לא שובתים. זאת מערכת שאסור לתת לה לשבות וגם זאת שביתה שאסור היה לתת לה לקרות. באו ואמרו לי: אבל באיזשהו שלב, מה קורה לחולים? מהרגע שיש שביתה במערכת הבריאות החולים וגם הבריאים נפגעים. הבעיה היא שהרופאים מגלים אחריות לגבי המקרים הדחופים ועושים ועובדים. אתה בכלל מסתובב בבית חולים, אתה לא מאמין שיש שביתה. אני הייתי בבית חולים ביום שישי בצהרים ואני רואה עובדים במסירות וכולי. אבל, זה יוצר מצב שבו החולים וגם הבריאים נפגעים.

מה אנחנו מבקשים מהם, מהרופאים, שיקצינו יותר?

חס וחלילה. אני בא ואומר, כמו שפנית אתה, כמו ששר הבריאות מדבר על זה בשבועיים האחרונים, צריך את השביתה הזו לסיים מהר. כי החולים והבריאים נפגעים. אם אין לך איבחון מהיר, אם אין לך טיפול, אז ככל שהשביתה נוקפת זמן ואורכת הם נפגעים. יש דברים שאנחנו לא יודעים. אני אפילו לא יכול להצביע לך על היד ולהגיד לך מי ומה ואיפה ומתי. אני חושב שהרעיון שמועלה כאן צריך לקבל אותו, צריך לשבת יום ולילה ולסיים את השביתה הזו כי הפגיעה כאן היא קשה ואסור להרשות שהיא תמשך ולו אפילו יום אחד.

תודה. אחרון הדוברים. בבקשה.

צעקתי לך קודם, מר כהן, כשקראת את הנתונים, שאתה לא אומר את האמת. אותו דבר גם אליך, מר הרשקוביץ'. אני רופא בכיר בבית חולים. אני מרוויח טוב. יש רק נקודה אחת: אני עובד מאות שעות בחודש. לא מאתיים, לא שלוש מאות, אני עובד קרוב לארבע מאות. למרות שאני קרוב לגיל חמישים, אני עדיין עושה שמונה ועשר תורנויות בחודש ולפני קצת פחות משנה, אחרי שבוע מטורף כזה של תורנויות וכוננויות בדרך הביתה, נרדמתי על ההגה. עשיתי תאונת דרכים, כמעט נהרגתי. שכבתי בטיפול נמרץ. הייתי בבית חודשיים, חזרתי לעבודה אחרי חודשיים. אתה יודע למה? כי קיבלתי 4500 שקל. זאת היתה המשכורת בלי כוננויות, בלי תורנויות, בלי עבודה נוספת. אני עובד אצלי בבית החולים מצאת החמה עד צאת הנשמה. אני רוצה שתבין, כשאתה מדבר על שעון, שעון המטרה שלו לא רק להוריד אלא גם לשלם לי את התוספות כשאני יושב ומתכנן ניתוחים ונמצא בניתוחים וקוראים לי בגלל התפקיד שלי. אם יש כאלה שיוצאים באמצע העבודה, בשביל זה יש משטרה.

איך תדע עליהם?

אנחנו מסכימים לשעון ואתה תסכים לשלם את השעות הנוספות.

תודה רבה, דוקטור, אני מודה לך מאד.

אני רוצה לסכם. אני מצטער, אם היה מתאפשר לי הייתי מאפשר ליותר אנשים לדבר, אבל אני לא יכול. אני רוצה הודעת סיכום:

"יושב ראש וחברי וועדת העבודה והרווחה והבריאות קוראים לראש הממשלה לטפל אישית בנושא שכרם של הרופאים ולהפקיע את הנושא מאחריות אגף התקציבים והממונה על השכר באוצר.

1. יש להקים וועדה ציבורית מיקצועית שתגבש רפורמה בשכר ובתנאי העבודה בשירות הרפואי.

2. יושב ראש הוועדה מבקש להזכיר לראש המממשלה כי מדובר בפיקוח נפש וכי המשך השביתה כמו גם המשך עבודתם של הרופאים בתנאים הנוכחיים, מהווה סיכון חיי אדם בחסות האוצר.

3. רופא זכאי לשכר מכובד כמו של שופט ולא יעלה על הדעת שעובד מחלקת תברואה, עם כל הכבוד, ישתכר יותר מרופא. רק שכר מכובד וראוי ימנע את אילוצם של הרופאים לעבוד בשעות נוספות בחלטורות ובעבודה פרטית.

4. הוועדה קוראת לאוצר, עוד לפני גיבוש ההסכמים, להקצות מקדמת שכר עוד לפני החג לרופאים ויותר למתמחים.

תודה רבה, הישיבה נעולה.

12:20.